יכין
הראשונה קודמת לשניה בגביית כתובתה: קודמים ליורשי שניה בגביית כתובת אמן, כשמתו נשיו אחריו אחר שנשבעו, דבלא נשבעו אין אדם מוריש מעות שאינו גובה רק בשבועה, והיו חולקין בשוה [והא דלא כלל להו, ראשונה ויורשיה קודמין לשנייה ויורשיה, כדכלל להו בסיפא. נ"ל משום דברישא לא הזכיר תנא מתי מתו הנשים, להכי נקט פרטי פרטי דדוקא בקדמה ראשונה לשנייה בגבייתה דהיינו כשחיו הן כשמת, אז קודמין יורשי ראשונה ליורשי שנייה. אבל בלא קדמה ראשונה גופה לשנייה בזכות גביתה תחילה. דהיינו שמתו שניהן בחייו, אז אין יורשי ראשונה קודמין ליורשי שנייה, דאינון ירתון תנן, ואין דין קדימה ביורשים. משא"כ בסיפא, דמוכח מנה דשניה קיימת כשמת הוא, מצי למכלל לשנייה ויורשיה כי הדדי. או נ"ל דמדלא הזכיר תנא כלל מהשבועה שצריכה לישבע, ש"מ דמיירי שמחל להן הבעל שבועה שחייבת ליורשין [כפ"ט מ"ה], ואף שעכ"פ צריכה ראשונה לשבע לשנייה, רגילה שנייה למחול השבועה להראשונה כדי שלא תאמר לה ראשונה השבע את. ואקח אני המותר בלי שבועה, להכי לפעמים ניחא לה לשניה להפסיד קצת מכתובתה וליטול בלי שבועה, משתשבע ותטול הכל. ולפיכך לא מצי תנא למכלל ברישא ראשונה ויורשיה קודמין לשנייה, דסד"א דיורשי ראשונה קודמין לשנייה בכל גווני אף שלא נשבעה אמן, ועל כרחך שמחלה שנייה לבני ראשונה השבועה שנתחייבה אמן, והא ליתא דאטו בשופטני עסקינן שתמחול השבועה, הרי ע"י שנתחייבה ראשונה שבועה יפסידו יורשיה הכל, דאין אדם מוריש וכו' כלעיל א', ועי"ז תגבה היא בלא שבועה, דנגד יורשים הרי כבר פטרה בעלה. והיה צריך התנא להאריך דמיירי במחלה שנייה לראשונה בעודה בחיים, להכי ניחא ליה לתנא טפי למנקט בקיצור, נשי לחודא, ויורשים לחודא. משא"כ בסיפא, בני ראשונה רק יורשין הן, דאינן ירתון תנן, ואפילו לא נשבעה שנייה אינן יכולין בני ראשונה לומר לה השבע לנו דכבר פטרה בעלה מהן]: שניה ויורשיה קודמים ליורשי הראשונה דשנייה בעלת חוב, וראשונים בכתובת בנין דכרין שלהן, רק יורשים הן, לפיכך חוב קודם לירושה. ודוקא בנשבעה שנייה קודם שמתה, דאם לא כן, גובין בני ראשונה כתובת אמן, ובני שנייה הפסידו כסי' ב': ויתומים מבקשים כתובת אמן מדכתוב בכתובה שכשתמות בחייו וישא אחרת וימות הוא, יטלו בני כל אחת כתובת אמן ותוספת ונדוניא, אף שאחת יתירה על חברתה, ואח"כ יחלקו מותר הירושה בשוה: ואין שם אלא שתי כתובות חולקין בשוה ואין נוטלין כתובה אמן, מדמיעקר עי"ז ירושה דאו', ולהכי צריך מותר דינר. מיהו במשנה א' א"צ מותר דינר, מדמתקיים בל"ז ירושה דאורייתא בפריעת חוב הכתובה, דמדמת בחייה, הו"ל חוב, ומצוה לשניהן לפרוע חוב אביהן [קי"א]: היה שם מותר דינר אבל פחות לא: אנחנו מעלים על נכסי אבינו יתר דינר לקבל הנכסים בדינר יותר יוקר משויין: היו שם נכסים בראוי שראויין לבא להם, כעיסקא והלואה או ירושה מאבי אביהן שמת קודם חלוקה: אינן כבמוחזק כאלו מוחזקים בידן: אפילו יש שם נכסים שאין להם אחריות דהיינו מטלטלין: עד שיהיו שם נכסים שיש להן אחריות דהיינו מקרקע: יותר על שתי הכתובות דינר וקיי"ל כר"ש. מיהו האידנא כתובה וכל תנאיה נגבית ממטלטלין. וי"א דגם השתא עכ"פ כתובת בנין דכרין נגבת רק ממקרקע. אבל המותר דינר סגי במטלטלין [קי"א]: ואין שם אלא מנה חולקות בשוה דבשעבוד מנה כולן שוין, ומיירי בנכתבו כולן ביום א' דאל"כ הקודמת בזמן קודמת בגבייה, או מיירי בתפסו מטלטלין מחיים דבעל דאין דין קדימה במטלטלין, אבל בלא תפסו, אין כתובה נגבית ממטלטלין לדינא דמשנה [כפ"ח מ"ז]: היו שם מאתים דבמנה שני אין לבעלת מנה שום שעבוד: של מנה נוטלת חמשים ממנה קמא. ואף על גב דרק שלישית המנה היתה ראויה לטול. י"ל דמיירי בכתבה בעלת ר' [או בעלת ש'] לבעלת ק' דין ודברים אין לי עמך במנה. ולא יתמעט חלקך במנה בשבילי, וקנו מידה על זה, הלכך בעלת ק' ובעלת ש' חולקות מנה קמא. והא דנקט תנא כה"ג. היינו כדי לאשמעינן דאע"פ שכתבה דו"ד אין לי וכו', אפ"ה נ' שתגבה בעלת ש' ממנה קמא, מחוייבת שוב לחלוק עם בעלת ר', כסי' ט"ז: שלשה שלשה של זהב דינר זהב הוא כ"ה דינרי כסף נמצא שג' הן ע"ה דינרי כסף, דהיינו החצי מק"ן דינרין הנשארים: היו שם שלש מאות דאז מנה קמא משועבד לכולן, ושנייה לבעלת ר' וש', ושלישית לבעלת ש' לבד: ושל מאתים מנה הכא מיירי בכתבה בעלת ש' לבעלת ק' ור', דו"ד אין לי עמכם במנה, להכי ק' קמא חולקין בעלת ק' ור'. ומנה ב' חולקין בעלת ר' וש', ומנה ג' תטול בעלת ש' לבד, נמצא לבעלת ק' יגיע נ', ולבעלת ר' ק', ולבעלת ש' ק"ן: ושל שלש מאות ששה של זהב איידי דרישא נקט נמי הכא דנרי זהב. מיהו אנן קיי"ל דיד כולן שוה בכל העזבון, וגובות בשוה עד כדי כתובתן [צ"ו י"ח]: וכן שלשה שהטילו לכיס זה ק' וזה ר' וזה ש' להסתחר בהן: כך הן חולקין דבהפסידו או הרוויחו חולקין לפי מעותיהן. ואנן קיי"ל, דבלא התנו חולקין בשוה הרווח או ההפסד, רק אם מעותיהן עדיין בעין ונשתנה המטבע בעלייה או ירידה אז חולקין הרווח או ההפסד לפי מעותיהן [ח"מ קע"ו ה']: הראשונה שזמנה ראשון: קודמת לשניה שזמנה מאוחר: הראשונה נשבעת לשניה דע"י שתגבה ראשונה תפסיד שנייה שלא גבתה עדיין, וי"א דוקא בטוענת השבע לי: אף היא לא תפרע אלא בשבועה פלוגתייהו בנודע ששדה א' משדותיו גזול מאחר ואין ידוע איזהו דלת"ק בע"ח מאוחר שקדם וגבה לא מהני, להכי גם בכה"ג א"צ רביעית לשבע, דאף אם יטרפו שדה שגבו הראשונות, תחזיר לה הרביעית מה שגבתה, ולבן ננס בע"ח מאוחר שקדם וגבה, קנה לה, להכי צריכה גם היא שבועה, דהרי לא יטרפו הראשונות ממנה, ויפסדו ע"י שכבר גבתה הרביעית. והא דנקט פלוגתייהו בד' נשים. הרי גם בב' נשים הוה מצי מנקט פלוגתייהו היינו מדבעי לאשמועינן דשבועה שנשבעה ראשונה לשנייה עלתה גם נגד שלישית, וא"צ לשבע שוב גם נגדה, ולא מבעייא בשלוקחת השלישית מה שנשאר מהעזבון בלי שבועה, וכגון שהיא אחרונה, אלא אפילו צריכה גם היא לשבע נגד הרביעית, אפ"ה לא מצית שלישית לומר כמו שאני צריכה לשבע לרביעית, תשבע לי ג"כ הראשונה, אפ"ה נפטרה הראשונה בהשבועה שנשבעה להשנייה, דשבועה לאחד שבועה לק' [תוס'] ועי' עוד תוס' לזה ממ"ש בס"ד [יבמות פ"ד סי' מ"ז]. ואנן קיי"ל דכל הנפרע מיתומים צריך לשבע, ולפיכך כולן נשבעין בכל גונא [אה"ע צ"ו]: ואין שם אלא מנה חולקות בשוה נ"ל דקמ"ל אף דא' קודמת לחברתה באותה שעה: דין ודברים אין לי עמך וקנו מידה. ואי"ל עכ"פ תוכל לומר נחת רוח עשיתי לבעלי, דמדקדם בעלי ומכר לא רציתי להקניטו. י"ל דמיירי שמכר הבעל שדה זאת לאיש אחר ולא כתבה לו, לשני וכתבה לו, דאי ס"ד שדעתה היה לעשות נ"ר לבעל, כבר היתה עושה נחת רוח לו במכירה ראשונה: וראשונה מן השניה והלוקח מן הראשונה וחוזרות חלילה ר"ל סביב, שחוזרת שנייה ומוציאה מלוקח וכו': עד שיעשו פשרה [פערגלייך]: וכן בעל חוב שכשהיה להלוה ב' שדות ששוין כדי החוב, ומכרן לב' בני אדם, וכתב המלוה ללוקח ב' דו"ד אין וכו', מלוה טורף מלוקח א', והוא מלוקח ב', והמלוה חוזר וגובה גם זו ממנו, ולוקח ב' ממלוה, וחוזרין חלילה עד וכו': וכן אשה בעלת חוב שיש לה כתובה על בעלה, ומכר ב' שדות ששוין יחד כדי כתובתה, וכתבה לשני דו"ד אין וכו', האשה מוציאה מלוקח ראשון, וראשון משני, ואשה מראשון, ושני מאשה, וחוזר חלילה עד וכו', וקמ"ל דאף באשה שלא הלותה מעות בעין אפ"ה יש לה כח לטריפת חלילה כשאר בע"ח:
מלכת שלמה
מי שהיה נשוי וכו'. נלע"ד דאגב דתנא במתני' דבסוף פירקין דלעיל דין שתי כתובות מאשה אחת תנא השתא דין שתי כתובות משתי נשים. אבל היותר נכון בעיני דמשום דבפ' נערה שנתפתתה תנא נשאת יתר עליו שאוכל פירות בחייה ותנא בפ' האשה שנפלו ובפ' הכותב סעיפי דיני פירות נכסי מלוג וכל מה שנמשך אחריהם כמו שנכתב לעיל כל דבר במקומו כפי מה שנראה לע"ד ותנא נמי התם בפ' נערה דין דכל נכסיו אחראין לכתובתה ופירשו התנא לעיל ס"פ האשה שנפלו קתני השתא הני פירקי דמי שהיה נשוי ודאלמנה נזונת והנושא את האשה דמיירי נמי במזונות הבנות שכולן הן ביאור למאי דתנא התם בפ' נערה דין בנין דכרין ודין בנין נוקבן ודין את תהא יתבא בביתי כך נלע"ד. וביד רפי"ז דהלכות אישות ובפי"ט סי' ח'. ובטור א"ה סימן צ"ו:
הראשונה קודמת לשניה. בגמרא דייקינן מינה מדקתני הראשונה קודמת לשניה ולא קתני הראשונה יש לה והשנייה אין לה מכלל דאי קדמה שניה ותפסה לא מפקינן מינה ש"מ ב"ח מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה ודחי לעולם אימא לך מה שגבה לא גבה ומאי קודמת לגמרי קתני כלומר שאין לשניה כלום וכדתנן נמי ר"פ יש נוחלין בן קודם לבת דעל כרחך התם לגמרי הוא איכא דאמרי מדלא קתני אם קדמה שניה ותפסה אין מוציאין מידה מכלל דאי קדמה שניה ותפסה מפקינן מינה ש"מ ב"ח מאוחר שקדם וגבה מה שגבה לא גבה לעולם אימא לך מה שגבה גבה אלא איידי דתנא שנייה ויורשיה קודמין ליורשי ראשונה דהתם לא שייך למיתני בה אם קדמו ותפסו אין מוציאין דהא ודאי מוציאין אם תפסו והחזיקו בקרקע דהא נכסי אשתעבוד לשטר דב"ח תנא נמי רישא לישנא דלכתחלה קודמת ולא תנא אם קדמה ותפסה אין מוציאין מידה: ועיין בתוס' שפלפלו אי מתני' מיירי במקרקעי או במטלטלי וכר' מאיר דאית ליה דמטלטלי משתעבדי לכתובה או כר' טרפון דאמר בפירקין דלעיל מי שמת והניח מלוה או פקדון ביד אחרים ר' טרפון אימר ינתנו לכושל שבהן ואיירי מתני' במטלטלי ע"ש. וגרסינן בירושלמי מתני' לענין כתובה אבל לענין מזונות שתיהן שוות. ובגמרא ש"מ ממתני' תלת חדא דאם מתה אחת בחיי בעלה ואחת אחר מותו יש לבני הראשונה כתובת בנין דכרין ולא אמרינן כי תקון רבנן כתובת בנין דכרין ה"מ היכא דמתו שתיהן בחייו דתרוייהו אתו בתורת בנין דכרין שהיא ירושת אביהן ולא אתו לאנצויי אבל אחת בחייו ואחת במותו דיורשי השניה באין טם כתובת אמן בתורת חוב מחמת אמן ולא מאביהן באת להן ובני הראשונה באין ליטול חלק מכח ירושה דהא ירתון תנן אימא לא יטלו דלא ליתו לאנצויי קמ"ל מתני' דיטלו ולא חיישינן לאנצויי שיאמרו בני השנייה לבני הראשונה לא תטלו בירושת אבינו יותר ממנו אם נטלנו אנחנו כתובת אמנו לא מאבינו ירשנו אלא מאמנו אבל אתם שמתה אמכם בחיי אבינו למה תטלו כתובת אמכם יתר על החלוקה הא לא אמרינן. ממאי דקתני שניה ויורשיה קודמין ליורשי ראשונה מיקדם הוא דקדמי הא איכא שקלי מדקתני לשון קודמין דה"ל למימר שניה ויורשיה נוטלין ולא יורשי הראשונה ואע"ג דתנן בן קודם לבת הכא דאיכא למיטעי ה"ל למידק וש"מ כתובה נעשית מותר לחברתה ממאי מדלא קתני אם יש שם מותר דינר דאע"ג דלא הוה קאי אלא אדיוקא דהא איכא שקלי שפיר ה"ל למיתני וטעמ' דנעשית מותר לחברתה דכיון דשניה גובה בתורת חוב אין לך ירושה גדולה מזו ולא מעקרא נחלה דאורייתא שכשמת נפלו נכסיו לפני יורשיו וכשיצא שטר חוב על אביהם אלו ואלו עושין מצוה לפרוע חוב והיא היא ירושתן לפיכך כתובה זו נעשית מותר וגובין יורשי ראשונה כתובת בנין דכרין ומסיק רב יוסף בגמ' דאחת בחייו ואחת במותו פלוגתא דבן ננס ור' עקיבא בברייתא היא דלר' עקיבא אפילו הוה מותר דינר לא שקלי בני ראשונה כתובת בנין דכרין דבאחת בחייו ואחת במותו לא איתקן כתובת בנין דכרין וכ"ש כי ליכא מותר דינר. וש"מ נמי דכתיבת בנין דכרין לא טרפא ממשעבדי דאי ס"ד טרפא ממשעבדי ליתו בני ראשונה וליטרפינהו לבני שניה שהיא בעלת חוב ודחי רב אשי להני תרי ש"מ קמאי אבל במסקנא אמר מר זוטרא הלכתא אחת בחייו ואחת במותו יש להן כתובת בנין דכרין וכתובה נעשית מותר לחברתה וכתב הרא"ש ז"ל וה"מ אחת בחייו ואחת במותו אבל מתו שתיהן בחייו עד שיהא שם יותר על שתי כתובות דינר דתנן מי שהיה נשוי שתי נשים ומתו ואח"כ מת הוא והיתומים מבקשין כתובת אמן ואין שם אלא שיעור שתי כתובות חולקין בשוה היה שם יתר דינר אלו נוטלין כתובת אמן ואלו נוטלין כתובת אמן וכו' ע"כ. והוא ג"כ לשון הרי"ף ז"ל ואפשר שלכן סמך התנא מיד ההיא מתני' לזו לומר לך דדוקא הכא בהאי מתני' דאחת בחייו ואחת במותו לא בעינן מותר דינר. ומתני' דקתני נשא את הראשונה ומתה נשא שניה ומת הוא אה"נ דה"מ למיתני נשא שתי נשים ומתה אחת בחייו ואחת אחרי מותו שניה ויורשיה קודמין וכו' אלא דאורחא דמילתא נקט:
שנייה ויורשיה וכו'. תוס' ר"פ אע"פ יישבו מתני' בדוחק לבני מתא מחסיא דאמרי יסבון תנן. ובגמ' ס"פ כל הנשבעין: