יכין נערה היינו בת י"ב ויום א' אעפ"י שלא הביאה ב' שערות [י"ד רל"ג, ורבינו משנה למלך פי"א מנדרים הניח זה בצ"ע]. מיהו בכולהו מכילתן נערה לאו דוקא, רק גם בקטנה בת י"א ויום א' בידעה לשם מי נדרה דינה כנערה, רק נקט נערה, דבנערה אפילו אינה יודעת לשם מי נדרה, נדרה נדר. מיהו בקטנה או נערה, אביה מפר כל נדריהן, ויש אומרים דוקא נדרי עינוי נפש, ויש אומרים דרק קודם אירוס מפר אב כל נדרים, ואח"כ רק נדרי ענוי [רל"ד סנ"ח]. אבל קטנה או נערה שנתארסו, אב ובעל מפירין להן, ובהובגרו או נישאו, תו אין לאב רשות בהן [ועי' לקמן פי"א סימן נ"א]: המאורסה שנתקדשה ולא נכנסה לחופה עדיין: ובעלה מפירין נדריה ודוקא בשמעו ביום א' [ונ"ל ראיה מדכ' ושמע אישה ביום שמעו, דביום שמעו מיותר. ע"כ דביום שמעו דאב דלעיל מנה קאמר וי"ח]. מיהו אפילו נדרים שמקודם שנתארסה, מפירין עתה בשותפות [שם ה']: הפר האב ולא הפר הבעל אלא שתק ביום שמעו [ודלא כרש"י שכתב מעל"ע]: אינו מופר קמ"ל דלא נטעה ברישא לומר דברישא או או קאמר, אי נמי קמ"ל סיפא, מדסלקא דעתך אמינא דברישא רק לכתחילה אביה ובעל מפירין, להכי קאמר אינו מופר, אפילו בדיעבד, או נ"ל דקולא קמ"ל, דמדלא קאמר אסור, או נדרה נדר עדיין, ש"מ דרק אינו מופר לגמרי, אבל הוקלש איסורו ואין לוקין עליו עוד [כשם ס"ה]. מיהו באין לה אב, או שהובגרה, אין הארוס מפר: ואין צריך לומר שקיים אחד מהן שהתרצה בנדרה, ואפילו בלב מהני [משא"כ הפרה בלב לא מהני, רק באמר טלי ואכלי וכדומה] [שם סמ"א]. וקא משמע לן הכא, דאפילו נשאל א' מהן על ההיקם, אף דקיי"ל נשאלין על ההיקם ביום שמעו היינו בא"צ רק הפרת אב, או רק הפרת בעל, עכ"פ הכא מדהיה שעות של היקם שלא היה יכול א' מהן להפר, שוב אינן יכולין להפר: מת האב לא נתרוקנה רשות לבעל שיפר לבדו: מת הבעל נתרוקנה רשות לאב שמפר לבדו עד שתבגר: שהבעל מיפר בבגר כשנכנסה לחופה מפר הוא לבד, אבל ברק נתקדשה, אינו מפר בבגר [שם ס"ט]: נדרה והיא ארוסה ושמע אביה ולא הבעל: זה הכלל לאתויי אפילו כשנמסרה כבר לשלוחי הבעל ולא נכנסה לחופה עדיין, מקרי לא יצאת, דברשות אב היא עדיין: כל שלא יצאת לרשות עצמה שעה אחת ע"י נשואין או בגרות: אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה שארוס מפר בקודמין [שם ה']: דרך תלמידי חכמים שיודעין הדין שיכולין להפר אפילו לא שמעו: עד שלא היתה בתו יוצאה מאצלו קודם כניסתה לחופה: אומר לה כל נדרים שנדרת עד שלא תכנסי לרשותי הרי הן מופרין דאב או בעל רשאין להפר אף שלא שמעו, וי"א דוקא ששמעו על כל פנים לבסוף [רל"ד סכ"ה]: שמשתכנס לרשותו אינו יכול להפר דבעל אינו מפר בקודמין: בוגרת דאב וארוס אין מפירין נדריה [שם י']: ששהתה שנים עשר חדש משתבעה ארוס שתכין מלבושיה לחופה [כפ"ה דכתובות מ"ג]: רבי אליעזר אומר הואיל ובעלה חייב במזונותיה יפר ס"ל מדניזונת אז מארוס, רק אדעתו נודרת: וחכמים אומרים אין הבעל מיפר עד שתכנס לרשותו ר"ל לחופה, והכי קיימא לן [שם ב']: שומרת יבם שהיא נערה [עיין יבמות פ"ד מ"ג]: בין ליבם אחד בין לשני יבמין ועשה בה א' מהן מאמר: רבי אליעזר אומר יפר בשותפות עם האב אם היא אלמנה מאירוסין: אבל לא לשנים ס"ל מאמר אינו קנין גמור, אבל זיקתה עושה אותה ככנוסה [וי"א כארוסה], ולהכי ביבם א' מפר, אבל בב' הרי בדאורייתא אין ברירה: רבי עקיבא אומר לא לאחד ולא לשנים דס"ל דזיקה ומאמר לא מהני: אמר רבי אליעזר מה אם אשה שקנה הוא לעצמו ע"י שקדשה: הרי הוא מיפר נדריה בשותפות עם האב: שאין לאחרים בה רשות שאין קדושי אחרים תופסין בה: תאמר באשה שהקנו לו מן השמים שיש לאחרים בה רשות דאע"ג דבקידש א' מהשוק את היבמה, הוה רק ספק קדושין [כיבמות דצ"ב ב'], עכ"פ בקידש אח המת את היבמה אפי' כבר קדשה אח אחר, הו"ל עכ"פ קדושי וודאי מדרבנן [כיבמות ד"נ ע"ב]: אמר לו אין היבמה גמורה ליבם כשם שהארוסה גמורה לאישה דעכ"פ יבמה אפילו קדשה יבם, אין אחר שבועלה חייב מיתה, מה שאין כן ארוסה וקיימא לן כר"ע: האומר לאשתו ה"ה לבתו: כל הנדרים שתדורי מכאן עד שאבא ממקום פלוני ר"ל משאצא מכאן עד שאבוא ממקום פלוני: לא אמר כלום דקיום בטעות הוא, דלמא תדור נדר דלא ניחא לי' לפ"ז אם פירש דנדר דניחא לי' שתדור יהא קיים מהני קיום. מיהו זה רק לר"א, אבל לחכמים דס"ל היקש דסיפא, לפיכך אפילו פירש כן, אפ"ה גם נדר דניחא ליה אינו יכול לקיים מדלא בא לכלל הפר לא בא לכלל הקם: רבי אליעזר אומר מופר דמסתמא לא ניחא ליה בשום נדר: את שבא לכלל הקם שחלו כבר: לא בא לכלל הפר ואין ק"ו שאדם דן מן עצמו עוקר היקש שהוא הללמ"ס: הפרת נדרים אב או בעל שמפירין ביום שמעו: כל היום משנדרה עד שתחשך: נדרה עם חשבה בשבת עצמו סמוך לחשיכה במוצאי שבת: שאם חשכה ולא הפר אינו יכול להפר והא דנקט נדר בשבת. קמ"ל דמפירין נדרים בשבת, אפילו שלא לצורך שבת, דהרי בנדרה בשבת קודם חשיכה, מסתמא תו אינו לצורך שבת, דכבר אכלה ופשטה קשוטיה, ואפ"ה מפר, משא"כ להתיר נדר בשבת, דוקא לצורך שבת שרי. מיהו המפר בשבת, לא יאמר בלשון הפרה, רק יחשב כן בלבו, ויאמר טול אכול או טול ושתה [רל"ד כ"ד], ואע"ג שלא תעשה כן מיד רק אחר שעות הרבה מהני, דהרי מפיר אפילו נדרים שאינן לצורך שבת:

מלכת שלמה נערה המאורסה. פ"ד אחין דף כ"ט ובפ' אלו נערות (כתובות דף ל"ט) ובפ' נערה שנתפתתה (כתובות דף מ"ו) ובפירקין דע"ד ובפ"ק דקדושין דף ד': אביה ובעלה. משום דלא תימא או אביה או בעלה הדר תני ומפרש לה בסיפא ופי' הרא"ש ז"ל והא דלא תני אביה ובעלה מפירין יחדו אין זה לשון המשנה ע"כ. וביד בפי"א דהלכות נדרים סימן ו' ז' ט': וכתב הר"ן ז"ל נערה וכו' נערה דנקט לאפוקי בוגרת שאין לאביה רשות בה ואינו מפר נדריה וארוס נמי בלא שותפותיה דאב לא מצי מפר ע"כ. אביה ובעלה מפירין דבי ר' ישמעאל מפיק לה מקרא דכתיב בין איש לאשתו בין אב לבתו דמשמע דבאשה אחת מיירי שרשות האב והבעל שולטין עליה ובין שניהם מפירין אבל כל חד לחודיה לא דמשמע שהיא בין שניהם והם שותפים בה כן פי' הרא"ש ז"ל וכן משמע שפירש ג"כ רש"י ז"ל וז"ל ואיש דכתיב בהאי קרא לא צריך דאי משום איש לאשתו לא צריך דהרי כבר נאמר למעלה אלא מכאן לנערה המאורסה דבין שניהם מפירין נדרה דאיש מפר חלקו באשתו ואב מפר חלקו בבתו ע"כ. וז"ל הר"ן ז"ל משמע ליה דבנערה המאורסה מיירי מדכתיב בההוא קרא בנעוריה בית אביה ומדסמך אב לבתו בהדי איש משמע דאב ובעל מפירין נדריה ע"כ. ורבה מייתי לה מקרא דכתיב ואם היו תהיה לאיש ונדריה עליה מכאן לנערה המאורסה שאביה ובעלה מפירין נדריה ופרכי' ואימא האי קרא בנשואה כתיב ומשני אי משום נשואה קרא אחרינא כתיב ואם בית אישה נדרה וע"ש עוד: ולא הפר הבעל אלא שתק מע"ל רש"י ז"ל. וכתב הרא"ש ז"ל קמ"ל דעד דמפירין שניהם בבת אחת כלומר שלא יהא הפסק שעה בין שתי ההפרות שלא היה האחרון יכול להפר כגון הכא שקודם שנשאל לא היה ראוי להפר הלכך נתבטלה הפרתו ואפילו אם יפר הראשון עמו פעם שנית אינו מועיל וכן משמע לישנא דמתני' דמדמי הך קיים להפר האחד ולא הפר השני ביום שמועתו דשוב אין תקנה. ויש מפרשים דיש תקנה אם יפר הראשון פעם שנית וראשון עיקר ע"כ: ואין צריך לומר שקיים אחד מהם. בגמ' פריך השתא הפר זה בלא זה אמרת לאו כלום הוא קיים אחד מהם צריכא ליה לתנא למיתני בתמיה דאע"ג דאורחיה דתנא למיתני זו ואין צ"ל זו היינו דוקא במילי דלא דמו אהדדי דאע"ג דאתיא בתרייתא מק"ו מקמייתא תני לה אבל הכא חדא מילתא הוא דהפר אחד וקיים אחד היינו ממש הפר זה בלא זה ועדיפא מינה ומשני כי איצטריך ליה כגון דהפר אחד מהן וקיים א' מהם וחזר המקיים ונשאל על הקמתו מ"ד מאי דאוקים הא עקריה קמ"ל דבעי' דשניהם מפירין בבת אחת וכו' כדפי' רע"ב ז"ל. והקשה הרשב"א ז"ל אמאי אמרינן דהפרה קמייתא בטלה לה דהא לבתר דאיתשיל על הקמתו כיון דחכם עוקר את הנדר מעיקרו הרי הוא כאילו לא הקים כלל וכדתנן בפ' האיש מקדש המקדש את האשה ע"מ שאין עליה נדרים ונמצא עליה נדרים אינה מקודשת הלכה לפני חכם והתירה ה"ז מקודשת דחשבי לה כאילו לא היה עליה נדרים כלל בשעת קדושין ה"נ לבתר דאתשיל נחזייה להאי גברא כאילו לא הקים מעולם. ולדידי לאו קושיא היא כלל דקדושין מתוך שהוא מעשה גמור אע"ג דכל זמן שלא התירה לא חיילי כי התירה אמרי' דאיגלאי מילתא דמעיקרא חיילי אבל הפרה דחד מהני קלשא לה טפי דבאפי נפשה לאו מידי היא אלא בצרופא דאידך ואפי' בצרופא דאידך לא מהניא כל זמן שאינם ראוין להצטרף ביחד וכדתניא דהפר אחד מהם ומת בטלה לה הפרתו הלכך כיון דהפרה דחד אפי' כי לא הקים חבריה קלישא טובא כל היכא דהקים כיון דההיא שעתא לא חזיא לאיצטרופי בטלה לה לגמרי דכיון דלא חזיא ההיא שעתא לא חזיא נמי בתר זימנא עכ"ל הר"ן ז"ל בקיצור. ובטור יו"ד סימן רל"ד: