יכין
ואפילו שלשתן הדיוטות ועכ"פ לכתחלה צריך שידעו להקרות הפסוקים [אמנם בקרובים זל"ז או ליבם או ליבמה, החליצה פסולה]. ומצוה להוסיף עוד ב' אפילו ע"ה, כדי לפרסם החליצה, ואלו הב' כשרים בדיעבד בקרובים [אה"ע קס"ט]: חלצה במנעל הוא מעור רך, ופסול לכתחילה שמא תחלוץ אותו קרוע דפסול אפילו בדיעבד דאינו מגין, משא"כ בקשה ליכא למגזר בקרוע, דלא מיתיב אכרעיה [שם סט"ז]: באנפילין מנעל של בגד: חליצתה פסולה מדאינו מגין, וה"ה של עץ או שעם [ב"ש שם סקכ"ב]. וצריך שיהיו אפילו התפירות של עור ותכופות זל"ז ונוהגין שיהיו גם הרצועות מבהמה כשרה [שם סט"ו]. וי"א שיהיו הרצועות לבנות [שם סי"ח]: בסנדל [פאנטאפפעל]: שיש לו עקב כשר והא דלא ערביה להך בבא עם רישא ה"ט דהכא כשר לכתחילה, [וזה ראיה לרש"י ועי' תוי"ט ד"ה בסנדל]: מן הארכובה ולמעלה חליצתה פסולה בהיו הרצועות קשורות למעלה מברכיו [הרע"ב]. ולרש"י ר"ל שחלצה המנעל מהברך, וכגון לנחתך הרגל [עי' רא"ש אות ז']: חלצה בסנדל שאין שלו ולכתחילה צריך שיהיה שלו, ואפילו שניתן לו רק במתנה להחזיר: או בסנדל של עץ מחופה עור, דאל"כ פסול אפילו בדיעבד ונקט עץ לרבותא אע"ג בשמפסיק עץ אין העור שע"ג מגין כלל על הרגל אפ"ה בדיעבד כשר, וכ"ש בשמפסיק אנפילית שהוא בגד שאינו מגין כלל בלי העור: חלצה בגדול שגדל ממדת רגלו, אבל יכול להלוך בו: או בקטן ממדת רגלו: ור' אליעזר פוסל וקיי"ל כוותיה [שם ס"ו]: ורבי אליעזר מכשיר וקיי"ל ברגל כת"ק [שם כ"א וכ"ה], וביד בדיעבד כר"א [שם ס"ל]: חליצתה כשרה דרק מעשה מעכב. [ואע"ג דבחוסם בקול לכלאים מחשב דבור ג"כ מעשה. התם לא שהדיבור מחשב מעשה, רק מדנעשה מעשה ע"י הקול חייב [עי' תוס' דק"ה]: חליצתה פסולה אי"ל דחליצה שתחלוץ אח"כ פסולה, ליתא דהרי קיי"ל דסדרן אין מעכב [כש"ס ק"ה א'] אלא ר"ל דזו לא מקרי חליצה לפטרה מזיקת היבם: החרש שנחלץ בכל דוכתא נקט "החולץ", מדצריך שיתכוון גם הוא לחלוץ, והכא נקט "בדיוק" שנחלץ, לרמוז לנו גם טעם פסול החרש, מדלא התכוון להתירה בחליצה [רנ"י]: והחרשת שחלצה י"א שאינה כלום, וי"א שחליצה פסולה היא. דאע"ג דקריאה לא מעכב, היינו בראוייה לקריאה [שם סמ"ג]: והחולצת לקטן דהיבם צריך שיהיה בן י"ג שנה ויום א', והיבמה בת י"ב שנה ויום א' והביאו ב' שערות, ובדיקת השערות באשה סגי ע"י נשים, כיון שהוחזקה גדולה. וכשהיבם נתמלא זקנו, סגי [שם ס"ו ועי' ח"מ רסל"ה]: ואם לא חלצה חליצתה פסולה וכל חליצה פסולה. צריך שתחלוץ אח"כ מכל האחין וי"א שא"צ [סי' ק"ע ס"ה]. מיהו הכא מדנקט תקנתא שתחלוץ כשתגדיל, ש"מ דרק מדרבנן פסול [עי' ריש סוכה] וא"צ שתחזיר על האחין [שם מ"ט]: ובא מעשה לפני רבי עקיבא והכשיר דאע"ג דכתב בפירוש ונגשה יבמתו לעיני הזקנים. ס"ל דלא עדיף מרקיקה לעיל [מ"ג] דלר"ע רק לכתחלה ולא קיי"ל כן: מצות חליצה בא הוא ויבמתו לבית דין ובדיעבד אפילו הלכו ב"ד אליהן: והן משיאין לו עצה ההוגגת לו כשהוא ילד והיא זקינה או איפכא, מיעצין אותן לחליצה: וגמר את כל הפרשה ר"ל "ונקרא שמו בישראל" וגו', כמפורש לקמן: מצוה בדיינין ולא מצוה בתלמידים שיושבים שם לפני רבן: רבי יהודה אומר מצוה על כל העומדים שם לומר חלוץ הנעל חלוץ הנעל חלוץ הנעל דמדמרד במצות יבום, יהיה כאבל ומנודה, להכי נקרא משפחתו בית חלוץ הנעל, לגנאי, והכי קיי"ל:
מלכת שלמה
מצות חליצה בשלשה דיינים. פ"ד דהל' יבום סי' ה' ט"ו ט"ז ובטור א"ה סי' קס"ט:
אפי' שלשתן הדיוטות. מפיק לה בגמ' אליבא דתנא דמתני' דס"ל דסגי בשלשה ממלת זקני דמיותר דהא כתיב השערה דמשמע סנהדרין. בפי' ר"ע ז"ל שתהיה חליצה בחמשה לפרסומי מילתא. אמר המלקט לפרסומי מילתא דוקא דאפי' לר' יהודה דפליג בברייתא ואמר דבעינן חמשה הדר ביה מדתנן בריש סנהדרין חליצה ומיאונים בשלשה ולא קפליג כמה דפליג ברישא דההיא משנה דהתם:
במנעל חליצתה כשרה. מתני' ר"מ אבל ר' יעקב אומר משום ר"מ חולצין במנעל לכתחלה ודלא כתנא דמתני'. מנעל עור רך סנדל עור קשה ומבושל כך פי' רש"י ז"ל. ונמוקי יוסף כתב בשם הרבה מהמפרשים ז"ל דסנדל כולו מחתיכה אחת מה שע"ג הרגל וגם השואילא שתחת הרגל. וגם כשתפירותיו לצד חוץ הוי סנדל וכשתפירותיו לצד פנים הוי מנעל וי"א בהיפך עיין בשו"ע אה"ע סי' קס"ט סעי' י"ו:
באנפיליא חליצתה פסולה. בר"פ כל הגט פליגי דשמואל ס"ל דחליצתה פסולה להתירה לשוק וגם נפסלה מן האחין שלא תתיבם עוד דקמו עלה בלא יבנה דלא כתיב אשר לא בנה אלא אשר לא יבנה כיון שחלץ שוב לא יבנה ובני מערבא ס"ל דלהתיבם לאחים לא נפסלה דלאו כלום היא:
שיש לו עקב כשר. עקב הוא כל דבר המעכב את הרגל בתוך המנעל שווילא או עקב ממש הוא במשמע לפי שכשאין בו שווילא או עקב למנעל הרגל יוצא חוץ למנעל ונקט רש"י ז"ל שווילא לרבותא דאף על גב שיש למנעל עקב מן הפנתא סביב כיון דלית למנעל שווילא למטה אע"פ שאינה חסרה אלא מעט במקום העקב פסולה נמוקי יוסף:
מן הארכובה ולמטה. פי' נחתך רגלו מן הארכובה ולמטה נמוקי יוסף: אבל הרי"ף ז"ל הכריח דמתני' דקתני מן הארכובה ולמטה חליצתה כשרה לאו דנקטעה רגלו אלא כגון שקשר רצועות הסנדל למטה מן הארכובא ואשמועי מתני' דשוקו נמי מעל רגלו קרינן ביה וה"ג בירושלמי אמר רב כיני מתני' בקשור מן הארכובה ולמטה וגרסי' נמי התם וכו' ע"ש והיא דעת כמה מפרשים ואיתה להאי בבא בפ' משקלי עלי דף י"ט. ובגמרא פריך ורמינהי רגלים פרט לבעלי קבין שפטורין מן הראיה אלמא שוק לאו רגל הוא ומשני שאני הכא דה"מ למיכתב וחלצה נעלו מרגלו וכתב מעל רגלו דמשמע מדבר שהוא על רגלו ומ"מ למעלה מן הארכובה לא דמעל כתיב ולא מעל דמעל. ועיין במה שכתב בית יוסף בשם ספר אורחות חיים באה"ע סי' קס"ט דף רי"ז ע"ב דהרמב"ם ז"ל ס"ל דאם חלצה בימין שלו החתוכה חליצתה כשרה אע"פ שבפירושו שבלשון ערב כתב שהיא פסולה אני אומר שחזר בו ובית יוסף דחה דקדוקו ז"ל שם וגם בכ"מ דפ"ד דהלכות יבום: