יכין נסר שהוא נתון על פי תנור שכסה פה התנור עם לוח עץ. דלוח כזה אפי' פשוטי כלי עץ לא מקרי. מדאין עליו צורת כלי [ככלים פ"ב מ"ט ורמב"ם פ"ה מכלים ה"א] ולפיכך חוצץ בפני הטומאה: חדש ר"ל שלא הוסק עדיין כל כך עד שיכול לאפות בו סופגנין. דתנור כזה ג"כ אמק"ט עדיין [ככלים פ"ה מ"א] ולפיכך הו"ל כאילו מונח הנסר על חתיכת טיט וחוצץ הנסר בין הטומאה להטהרה. ואילו היה התנור ישן. הרי כלי הוא. ונמצא שהנסר נתמך להיות אהל ע"י כלי. ואינו חוצץ [כרפ"ו]. וכולהו משניות דפרקן במשנה א' ב' ג' כולהו מיירי שהתנור עומד באויר: ועודף מכל צדדיו בפותח טפח שעי"ז הו"ל כל האויר שתחת הנסר כאהל. שתתפשט הטומאה שתחת א' מצדדי הבליטה. לכל האויר שתחת כל הבליטה סביב והנסר שע"ג האויר הו"ל ככל עליונו של אהל שחוצץ בין טומאה לטהרה שא' מהן למטה. וא' מהן למעלה מעליונו של אהל. ואילו לא היה הנסר בולט מכותל התנור רק פחות מטפח ממעל להטומאה. הרי אויר כזה לא מקרי אהל להביא הטומאה סביב. וגם לא היה עליונו של אהל כזה חוצץ בין הטומאה להטהרה. כשא' מהן למטה והשני למעלה. אלא הטומאה היה בוקע למעלה ולמטה כנגדו. וגם אם לא היה הנסר בולט רק מב' צדדים. טפח בכל צד. אף שבאותה צד שבולט טפח. חוצץ עליונו בין הטומאה להטהרה. עכ"פ אין הטומאה שתחת צד א' מתפשטת לטמא הטהרות שתחת צד בליטה הב'. ואפי' היה תנור ישן באמצע [כמבואר במשנה ג] וכ"ש הכא שהתנור חדש שאינו כלי מפסיק בין ב' האהלים שבב' צדדי התנור [ועי' בפרקן סי' מ"ד ודו"ק]: טומאה תחתיו בשום מקום תחת בליטת הנסר: כלים שעל גביו שממעל לנסר. אפי' כנגד הטומאה שתחת הנסר: כלים שתחתיו טהורים דמדיש תחת הנסר אויר טפח. הו"ל אהל. והנסר שאינו כלי חוצץ. מיהו כל מה שתחת הנסר. אפי' מה שתוך התנור נטמא דאף דהתנור אמק"ט אפ"ה מה שבתוכו הו"ל כמוגבל בטיט בתוך אהל המת. דהרי הנסר מאהיל על כל שתחתיו ואין הטיט שבאמצע חוצץ. [וק"ל מבית שחצצו בנסרים דבטומאה בבית כלים שבחצץ טהורים [כפט"ו מ"ד] וה"נ נהוי האי כותל טיט שבאמצע כנסרים דהתם ויחצוץ. ודוחק לומר דהכא דמוקף מכותלי טיט מכל הצדדים דמי טפי לאוכל שגבלו בטיט. ליתא. דוכי ס"ד התם בשעשה ד' מחיצות לחצץ סביב באמצע חלול הבית שלא יצילו על שבתוכן. וא"כ מ"ש כותלי טיט מכותלי עץ. וגם בכמה גובה המחיצה לא מחלקינן הכא והתם. וכ"כ אין לחלק ולומר דהתם שאני שכבר היה המעזיבה בנוי. ואח"כ עשה הכותל תחתיו שפיר חוצץ. משא"כ הכא שמתחלה עשה כותל התנור. ואח"כ הניח הנסר על ב' החללים. דהיינו חלול שבתוך התנור וחלול שבצדו. בכה"ג אינו חוצץ ג"כ ליתא. דאדרבה הכי אורחא לעשות תחלה מחיצות ואח"כ המכסה שע"ג. כדאמרינן בכה"ג [ביצה ל"ב סע"ב] דמה"ט מדורתא ביו"ט מלמעלה למטה שרי ממטה למעלה אסור. אלא נ"ל דהתם שאני שהעמיד הנסרים לשם מחיצה להכי חצצו שפיר. משא"כ הכא כותל התנור לא לשם מחיצה עבידא רק להדביק בם הפת עשאן ולא שמן מחיצה. [אב"י ול"מ נ"ל דשאני חצץ דהבית הוא אהל בפ"ע בלי חצץ משא"כ כאן דאהל שסביב התנור נעשה ע"י דופני התנור בעצמם]. כך נ"ל לתרץ דברי מור"ם שהביא רתוי"ט הכא]: ובישן שכבר הוסק התנור כראוי והו"ל כלי: טמא גם התנור עצמו נטמא. וכן כל מה שבתוכו וכל מה שלמטה ושלמעלה כנגד כל הנסר הכל טמא. בין שהטומאה למעלה או למטה מהנסר. דהאהל שנעשה תחת הנסר. נתמך ע"י הישן שהוא כלי והו"ל אהל לטמא רק כל שתחתיו. אבל לא לחצוץ בין הטומאה לטהרה כשא' מהן למעלה והשני מלמטה [כפ"ו מ"א]. והתנור עצמו וכל שבתוכו ג"כ נטמא. דאע"ג שהתנור אמק"ט מגבו. אפ"ה מדהתפשטה הטומאה תחת כל הנסר. הו"ל כאילו עומד התנור באהל המת. דאע"ג שמכוסה שם בנסר אינו ניצל [כרתוי"ט פ"ד מ"א ד"ה טמא] ורק במודבק פיה במעזיבה או בדפנות אהלים מצלת [כספ"ה]. ונסר מטולטל לא מחשב דפנות אהלים. ולא דמי לקורה [שם]. מיהו אם היה הנסר מודבק בהתנור בצמ"פ ודאי היה ניצל הוא וכל מה שבתוכו וכדמסיק בסרידה בסיפא. אבל בתנור חדש. שאינו כלי. אפי' נדבק בו הנסר בצמ"פ. לא ניצל תוכו. מדהו"ל כצמ"פ על פה גומא שעשה בגוש טיט [ועי' תוספתא פי"ג]. והא דמטמאינן להתנור הישן וכל מה שבתוכו זהו דוקא בשבולט הנסר לכל צד טפח סביב מכותלי התנור. דמדיש מקום להתפשטות הטומאה סביב להתנור חשבינן להתנור כליתא ומתפשטת הטומאה לפ"ז תחת כל הנסר. אפי' נגד פי התנור [כרתוי"ט ד"ה טמא]. אבל כשאין הנסר בולט טפח סביב לכל התנור. אז רק הטומאה או אהל הטומאה בוקע למעלה ולמטה כנגדו. ואינה מתפשטת לצדדים. ולפיכך בין שהתנור חדש או ישן ניצל הוא וכל מה שבתוכו [ולרב"א שנביא דבריו לקמו סי' כ"ג ע"כ הכא רק בישן הסתום בצמ"פ ניצל. דאל"כ אפילו רק בולט טפח מצד א' ולא משאר צדדים תחת כולו טמא]: ר' יוחנן בן נורי מטהר דס"ל דאף דתנור מק"ט מגזירת הכתוב. אפ"ה מדמחובר בקרקע. ותו דמפולש מב' צדדים [עי' כלים פ"ב מ"ג] לפיכך לא מחשב כלי. והרי לענין שיחוץ דבר בין טומאה לטהרה לאו בקבלת טומאה של הכלי שחוצץ תליא. דנימא דכל המק"ט אינו חוצץ. רק בשם כלי תליא. דהרי כלי גללים וכדומה שאמק"ט. ואפ"ה מדהן כלים אינן חוצצין. ולפיכך נסר שנתמך אפי' מתנור ישן. אף דמק"ט מתוכו. עכ"פ מדאינו כלי ולא נתמך הנסר ע"י כלי. שפיר חוצץ הנסר בין מטה למעלה. וגם התנור ומה שבתוכו ניצל דלא הצריכה התורה צמ"פ רק בכלי. אבל תנור שאינו כלי. בכסוי בעלמא סגי ליה: נתון על פי שני תנורים נ"ל דר"ל ואם הנסר מונח על ב' תנורים הנ"ל. דהיינו שא' חדש וא' ישן [וכן מפורש בתוספתא רפי"ג דמכילתין ודלא כהר"ב] ומיירי נמי כלעיל שהיה הנסר בולט טפח סביב לב' התנורים. דאל"כ אפילו היה הנסר נתון על הישן לבד. היה תוכו טהור [וכלעיל סי' ח']: טומאה ביניהם נ"ל דר"ל אפי' מונח הטומאה תחת הנסר בהרווח טפח שבין ב' התנורים. והרי שם נתמך הנסר גם מהתנור החדש וכ"ש כשמונחת הטומאה תחת המקום שבנסר שבולט סביב להישן. דהרי החלק ההוא נתמך רק על הישן לבד ואינו חוצץ. מיהו כשהטומאה מונחת תחת המקום שבנסר שבולט סביב להחדש עכ"פ נמשכה הטומאה משם לתחת החלק שנתמך גם מהישן. והרי שם אינו חוצץ: הם טמאים ר"ל כל מה שבתוך ב' התנורים. אפי' מה שבתוך החדש. וכן כל מה שלמעלה ולמטה נגד כל הנסר הכל טמא כאילו נתמך הנסר רק מהישן לבד. דבכה"ג נעשה הנסר אהל לטמא כל שתחתיו ולא לחצוץ. והישן עצמו פשיטא דטמא כמו ברישא דכיון דהתפשטה הטומאה תחת כל הנסר הו"ל כתנור פתוח שעומד באהל המת. אבל התנור החדש עצמו פשיטא דטהור. דהרי אמק"ט כלל [והן טמאין דקאמר תנא ר"ל תוכן. ואשכחן דכותה לעיל [פי"א מ"ח] דקאמר החדות טהור. דר"ל תוכו]. וכ"ש כשהיו ב' התנורים שניהן ישנים שהדין כך. אלא דזה כבר מרישא שמעינן לה. דמ"ש נתמך מב' ישנים או מא' ישן הרי בין כך או כך. הרי נתמך מכלי ואינו חוצץ [ערמב"ם פי"ב מטו"מ ה"ג והראב"ד שם]: ר' יוחנן בן נורי מטהר לטעמי' אזל דלא מחשב לישן כלי. ונ"ל דנקט רישא לרבותא דריב"נ. דאע"ג דהנסר נתמך רק ע"י דבר המק"ט. אפ"ה ס"ל דחוצץ. וקמ"ל סיפא לרבותא דרבנן. דאע"ג דנתמך הנסר גם ע"י דבר שאמק"ט. והרי בשבת שנים שעשו מלאכה ביחד. לא מחשב כאילו נעשת מכל א' [כשבת צב"ב ועי' זבים פ"ד מ"ד ומ"ז ודו"ק] אפ"ה הכא חשבינן כאילו הנסר נתמך כולו מהישן [ועי' בהרא"ש שהניח בצ"ע מה קמ"ל סיפא]: סרידה הוא לוח חרס פשוט בלי ב"ק שלשין עליו. וסותמין ג"כ עמו פי התנור [ככלים פ"ח מ"ג] ויש ג"כ סרידה שיש לה ב"ק [ככלים פט"ו מ"ב]. מיהו הכא שלא הזכיר התנא שהפך תוכו של סרידה לצד פה התנור כדי שיהיה גבה לחוץ דהרי אל"כ לא מהני צמ"פ דהרי תוך הסרידה שפונה לחוץ מק"ט. ש"מ דהכא בסרידה חלקה שאין לה ב"ק מיירי. דאע"ג שהוא כלי. אמק"ט כלל ככל כלי חרס שאין לו ב"ק [ככלים פ"ב מ"ג]: שהיא נתונה על פי התנור נ"ל דהכא א"צ תנא לפרש דבתנור ישן מיירי וכלעיל בנסר. וכ"כ לקמן מ"ג. דהכא שאני. דהרי הכא במוקף צמ"פ מיירי. וממילא משתמע דע"כ בישן מיירי. דאי בחדש מה מהני לי' צמ"פ. הרי כל הטמון בתוכו כטמון תוך גוש טיט דמי [וכלעיל סי' ח']. ותו מדנקט הכא שהסרידה מונח על התנור. והרי סרידה כלי של לישה ואפייה הוא. ומדזקוק התנור לכלי תשמיש כזה. ש"מ דמיירי שכבר נגמר התנור לאפות בו. והיינו תנור ישן: מוקף צמיד פתיל ר"ל שהסרידה דבוקה בהתנור בצמ"פ. והסרידה בולטת טפח לכל צד סביב התנור: טומאה תחתיו או על גביו ר"ל תחת או ממעל להטפח העודף סביב לכותל התנור: הכל טמא ר"ל כל מה שתחת או ממעל מהעודף כולו טמא. אף שהטומאה רק בצד אחד בעבר השני. והיינו משום דהסרידה אף שאמק"ט. עכ"פ צורת כלי עליו והו"ל ככלי גללים וכו' דאף שאמק"ט אינן חוצצין בפני הטומאה. הא אם היה נסר דבוק בצמ"פ בהתנור. הרי נסר אינו כלי. והיה חוצץ בין מטה למעלה. ואע"ג דברישא אמרינן דנסר אינו חוצץ מדנתמך ע"י התנור שהוא כלי. התם באין הנסר דבוק בצמ"פ. משא"כ כשיש על התנור צמ"פ. עי"ז הו"ל התנור כאבן בעלמא ולא נחשב הנסר הנתמך על ידו כנתמך ע"י כלי. דמדסתום בצמ"פ הו"ל כאבן: כנגד אוירו של תנור ר"ל אבל הטהרות שהן למעלה ממש מהתנור הסתום בצמ"פ כנגדו: טהור בין שהטומאה למעלה או למטה מהעודף. דהרי לא התפשטה הטומאה לתוך חלול התנור תחת הסרידה דהרי התנור סתום בצמ"פ. ואע"ג דהאויר שע"ג העודף מעורב עם האויר שע"ג התנור אפ"ה לא דמי לטומאה שהיא רצוצה שתחת קרקע הבית שבקעה לתוך הבית. שהבית כולו טמא. מטעם שהאויר הטמא והטהור מעורבים [כביב פ"ג מ"ז]. התם שאני שתקרת הבית מאהיל על ב' האוירים. משא"כ כשאין שום דבר מאהיל על ב' מיני האוירים. אין א' מתטמא מחבירו. רק כשהאויר הטמא למעלה מאויר הטהור [כהר"ב ספ"ט]. מיהו תוך התנור פשיטא דטהור דהרי מוקף צמ"פ: תנור שהטומא' מונחת על הסרידה שדבוקה בהתנור בצמ"פ: טמא אבל למטה אינו יכול לבקוע דהרי סתום בצמ"פ. וגם למעלה ולמטה מהעודף שבסרידה. גם שם אין טומאה באה לשם. דאין טומאה מתפשטת לצדדים. מיהו נ"ל דכל זה דוקא כשהתנור יושב על הארץ. אבל כשיש בין שוליו להקרקע טע"ט. אע"ג דתוכו טהור. מדסתם בצמ"פ. עכ"פ טומאה שלמעלה מהתנור בוקעת לתחתיו [כתוספתא דמכילתין ספ"י] ומתחתיו מתפשטת הטומאה גם תחת העודף של הסרידה לכל הצדדים. וחוזר ובוקע למעלה לטמא כל כנגד הסרידה ואפי' מה שהוא נגד אויר התנור הכל טמא: נסר שהוא נתון על פי תנור ישן ואף דבמשנה ב' לעיל נמי בישן מיירי. ואפ"ה לא היה צריך תנא לפרש כן. מדמיירי במוקף בצמ"פ. וכלעיל סי' ט"ו להכי סמיך אסוף משנה א' שמפורש בו דמיירי בישן. א"כ מ"ש הכא דאיצטריך לפרש דבישן מיירי. הרי ה"נ מיירי דמוקף בצמ"פ וכדמוכח לקמן סי' כ"ד. י"ל מדנקט הכא אוקימתא חדשה. והיא דומה בענין לריש משנה א'. דשניהן בנסר שעל התנור מיירי. להכי סד"א דהכא נמי בחדש מיירי. רק דהתם הנסר עודף מכל הצדדים. והכא מיירי שאין עודף רק מב' צדדים. להכי נקט הכא ישן לרבותא. דאפי' ישן מפסיק שלא תעבור הטומאה מתחת עודף שבצד א' לתחת העודף שבצד האחר. מדמוקף הישן בצמ"פ: טהורים דהנסר הרי אין לו עודף טפח לחבר ב' העודפין שמזה ומזה. והתנור שסתום בצמ"פ ואמק"ט הוא מפסיק בין ב' האוירים. ולא תתפשט הטומא' מתחת עודף שבקצה הא' לתחת העודף שבקצה הב'. וע"כ דהכא בשהנסר דבוק בצמ"פ בהתנור ואע"ג שלא פי' כן התנא. היינו מדסמך א"ע על משנה ב' שמפורש שם כן [וכן כתב נמי הגאון רב"א זצוק"ל דהכא בתנור הסתום בצמ"פ מיירי]. עוד נ"ל דהא דשני תנא הכא מגוונא דלעיל דנקט התם סרידה והכא הדר תו נקט נסר. די"ל דלעיל במ"ב נקט סרידה לרבותא וכמ"ש לעיל סי' ט"ו. דאע"ג שהסרידה כלי ואינו חוצץ בין הטומא' לטהרה אפ"ה בדבוק בהתנור בצמ"פ מציל אבל הכא נקט נסר דאף דגם בסריד' שמודבקת בתנור בצמ"פ ועודפת רק מב' צדדים. ג"כ אין טומא' מתפשט' מתחת א' לתחת חבירו. עכ"פ בנסר הדבוק בצמ"פ. ועודף רק מב' הצדדים. פשיטא דגם בין מעלה למטה חוצץ דהרי אינו כלי. והא דנקט רק דכלי' שבצד השני טהורים. היינו משום דרק בכלים שבצד השני פליג ר' יוסי. אבל בין מעלה למטה לכ"ע חוצץ אבל בסרידה בכה"ג לכ"ע גם בין למעלה למטה אינו חוצץ. דאף דמדסתום התנור בצמ"פ לא מחשב כנתמך סרידה בכלי וכלעיל סי' י"ח. עכ"פ הסרידה שדבוקה בהתנור הוא בעצמו כלי היא ואינה חוצצת בין הטומאה לטהרה: ר' יוסי מטמא דס"ל דגם מה שתחת העודף בצד השני טמא. ונ"ל דטעמי' דר' יוסי דכיון שחלק הנסר שממעל להתנור הוא גוף א' עם ב' חלקי הנסר העודפים מכאן ומכאן. להכי חשבינן להתנור כליתא והנסר מאהיל על ב' האוירים. דלא דמי לבית שחצצו בקנקנים דמציל [כפ"ו מ"ב]. ואין לחלק ביניהן כלעיל סי' כ"ד. ליתא. דהכא הרי גם בסתום בצמ"פ מטמא ר' יוסי. י"ל התם אין התקרה סמוכה על הקנקנים. רק מחובר' וסמוכה על כותלי הבית. להכי כיון שגב הקנקנים נגד הטומאה הו"ל האויר שמזה ומזה תחת התקרה כב' תקרות של ב' חדרים שסמוכין זה אצל זה. שאין טומאה עוברת מתחת זה לתחת זה. כשמובדלין מהדדי בדבר שאמק"ט. משא"כ הכא. כיון שב' האוירים שתחת הנסר מזה ומזה נעשין ע"י גוף א' המטולטל דהיינו הנסר. להכי שניהן כאהל א' דמי. ומתפשטת הטומאה בכל תחתיתו [ועמ"ש לעיל סי' ו']: הבטח הוא כעין דות נמוך מחובר בקרקע לרחוץ בתוכו. ומיירי כלעיל שהוא תחת אויר השמים. ונסר מונח על פיו. רק משום דהבטח מחובר בקרקע. א"צ שיסתם בצמ"פ [כלעיל פ"ה מ"ו] ואין טומאה שתחת העודף מתפשטת לתוכו מדסתום מלמעלה: אינו מביא את הטומאה מתחת העודף של הנסר מצד א' לתחת העודף של הנסר בצד אחר. ונ"ל דבהא כ"ע מודו דחוצץ. דכיון דהדות מחובר להקרקע. אינו מנתק דות זה מהקרקע רק לעתים רחוקים. להכי לא חשבינן ליה כליתא. דלא דמי לתנור שרגיל לנתקו [כגיטין פ"ה מ"ט]: היה בו זיז ר"ל ואם הבטח עומד תחת זיז. והוא דף הבולט מכותל למעלה מהבטח. כדי לשמור חום הבטח. והזיז בולט מב' צדדי הבטח כנסר הנ"ל. וטומאה מונחת תחת בליטת הזיז שבצד א'. ומיירי שאין בין שפת פה הבטח לתחתית זיז אויר טפח [ורק הבטח פתוח לפני הזיז כדי להשתמש בתוכו שם]. דאם היה בין תחתית הזיז לפה הבטח אויר טפח היתה הטומאה מתפשטת דרך שם מקצה א' לחבירו תחת הזיז. ונ"ל עוד דמיירי שאין הזיז מכסה כל פה הבטח. דאל"כ איה מקום תשמיש הרחיצה שבתוך הבטח. והרי שניהן קבועין בקרקע: ר' אליעזר אומר אינו מביא את הטומאה דסבירא ליה דזיז דינו כנסר. וכיון דהבטח מחובר הוא. לא חשבינן ליה כליתא. וחוצץ הבטח בין הטומאה שתחת העודף של הנסר שעל גבי הבטח מצד זה. לתחת העודף של הנסר שבצדו הב': והזיז העליון מביא את הטומאה דסבירא ליה דדוקא במכוסה הבטח בנסר שאין להנסר סמיכה רק מהבטח. להכי לגבי הנסר המטולטל. לא חשבינן להבטח המחובר בקרקע כליתא. אלא הו"ל כאהל וחוצץ. אבל לגבי זיז הבולט מכותל הבית. חשבינן להבטח שמתטלטל לפעמים ויהי' גם לעתים רחוקים כליתא ואינו חוצץ. ולא דמי למגדל לעיל [פ"ד] שחוצץ בפני הכלים שבינו לכותל. התם המגדל מחזיק מ' סאה. והו"ל כאהל אף שאינו מחובר בקרקע. משא"כ הכא שאין הבטח מחזיק מ"ס. כל חציצותו הוא רק מדמחובר בקרקע. אבל נגד הזיז שאינו נעתק כלל מהכותל אפי' לעתים רחוקים. אין חיבורי של בטח חיבור [כך פירשתי לדעת הר"ש והר"ב שכתבו שהבטח מחובר בבנין ונסר נתון עליו ואחמכת"ר דבר זה קצת דוחק. דנסר מאן דכר שמיה בכל משנתינו בהך בבא. ואף שי"ל דהתנא סמך א"ע אבבא דלעיל דמיירי שנסר מונח על התנור. עכ"פ לישנא דמתניתין דקאמר הבטח אינו מביא את הטומאה משמע טפי דבטח עצמו אינו מביא הטומאה. ואפשר י"ל שכוונת רבותינו שבכל בטח מחובר בו כעין דלת על פיו והוא מחובר בהבטח בצירין ומיירי שהדלת הזה עודף מב' צדדים. וא"כ שפיר א"צ תנא לפרש שיש להבטח דלת. משום דבכל בטח יש לי דלת לפתחו ולסגרו]. אולם הרמב"ם פי' דבטח הוא בליטה שיש בתחתית החלון כלפי הרחוב. והבליטה ההיא נקרא בטח. משום שהמשקיף שם מהחלון לחוץ סומך עליו לבטח. וקאמר הכא שכשמונח טומאה תחת הבטח בחוץ אין הבטח מביא טומאה מתחתיו לתוך הבית דהרי כותל הבית מפסיק ואפי' היה הבטח כלי ועפי"א מ"ג. אבל כשיש זיז הוא קורה רחב טע"ט בולט מהכותל למעלה מהחלון. לר"א הבית טהור. דהרי הטומאה תחת הבטח ולא תחת הזיז. ולר' יהושע רואין את הבטח כאילו אינו. והו"ל כאילו הטומאה מונחת תחת הזיז. ומתפשטת הטומאה מתחת הזיז לתוך הבית. ורבינו הראב"ד כתב דבטח היא בליטה היוצא מכותל התנור ואינו מטמא לשתחתיו כאהל. מדלא נעשה הבליטה ההיא בכוונה להאהיל על שתחתיו [עי' רתוי"ט שהביא דבריו בשלימות] ואנו בעניותינו קשה אזנינו מלשמוע סברא כזאת וכבר מצאנו הפוכה [פ"ח מ"א]. ורב"א נטה קצת אחר דעת הראב"ד. דבטח הוא כעין חגורה מטיט שבולטת מאמצעית גובה כותל התנור סביב ומיירי שאין בבליטתו רוחב טפח. ואפ"ה סד"א שיביא טומאה לכל תחתיתו סביב. וכזיז לקמן [רפי"ד] דמביא טומאה בכ"ש. קמ"ל. דהתם מצטרף הזיז בהדי חלול הבית שהוא אהל ממש. משא"כ הכא התנור אינו אהל ולא מצטרף לאהל משהו שתחת הזיז. וכן פי' בסיפא דאבל אם היה בהתנור זיז למעלה מן הבטח [והזיז ג"כ אינו רחב רק פחות מטפח. והטומאה מונחת תחה הבטח] ס"ל לר"א דגם הזיז אינו מביא הטומאה. דמ"ש עליון מתחתון. והרי בשניהן אין בכל א' רוחב טפח. ור' יהושע ס"ל דרואין הבטח התחתון כאילו אינו. והזיז העליון מביא הטומאה בכ"ש. [ולא פי' לנו רבינו יפה. דמ"ש זיז העליון מבטח התחתון. ואפשר דלרבינו הזיז אינו יוצא מהתנור אלא יוצא מכותל להבית ממעל להפתח ומקיף גם הבית סביב דבכה"ג סגי לי' בכ"ש [כלקמן רפי"ד] אלא דהכא פליגי דלר"א הבטח שתחתיו שאינו מביא הטומאה מפסיק ולר' יהושע אינו מפסיק]: סנדל של עריסה עריסת קטן רגילין לתת תחת כל א' מרגליה כעין סנדל של מתכות לנוי או כדי שלא יתרקבו הרגלים: שפחתו בתוך הבית ר"ל שעשה נקבים טפח בכוונה. בהמעזיבה שבין חדר תחתון לעליי' והעלי' יש ג"כ קרוי ע"ג ותחב הסנדלין בהנקבים שבמעזיבה כדי שלא תזוז עריסת הקטן ממקומה. ומיירי שהמת בחדר התחתון: אם יש בו בהנקב: הכל טמא כל מה שבבית ושבעליה. דהסנדל אינו חוצץ מדהוא כלי [כרפ"ו] והטומאה נכנסת מהבית להעליה המקורה דרך החור שרחבו טפח [כרפ"י]: ואם לאו מונין בו כדרך שמונין במת דהסנדל טטו"ז. והמטה שנגעה בהסנדל הו"ל אב. והתינוק ששוכב בעריסה הו"ל ראשון: שאין עליהן מעזיבה שעשוי מטיט או נסרים. דביש מעזיבה בין הקורות. היה הוא מביא הטומאה לכל תחתיתו וחוצץ נמי בפני הטומאה כשהטומאה למעלה או למטה הימנו בין שהקורות עליונות מכוונות נגד התחתונות או שהיו עליונות מונחות כנגד האויר שבין א' לחברתה בתחתונות: והן מכוונות שמונחות העליונות מכוונות ממעל להתחתונות ורחבות זו כזו לא פחות ולא יותר ורוחב כל קורה לא פחות מטפח. דאל"כ כליתנהו דמי. והו"ל כאילו טומאה מונחת באויר שטומאה רק בוקעת כנגדה למעלה ולמטה [כלקמן פט"ז]: תחתיה טמא וע"ג טהור. דהקורה עצמה שרחבה טפח מפסיק כשאר אהל בין הטומאה לטהרה. וכ"ש שתחת שאר הקורות כולן טהור דהרי אויר מפסיק בין הקורה שהטומאה תחתיה לבין שאר הקורות. אפי' אותן שלצד הפתח [ועי' רפי"א ודו"ק]: בין התחתונה לעליונה ביניהן טמא ר"ל בין ב' הקורות אלו מתפשטת הטומאה בכל ארכן אבל בשאר כל מקום טהור. ומיירי מתניתין אע"ג שאין בין קורה לחבירתה שבצדה טפח. אפ"ה הרי אין לבוד לטומאה [כלעיל פ"י מ"ב]: היו העליונות כבין התחתונות כנגד אויר התחתונות ורחבות כאותו אויר לא פחות ולא יותר: תחת כולם טמא כאילו היה כל התחתונות והעליונות תקרה אחת שלימה. דלגבי דלטמאו כל תחת תחתונות אמרינן גוד אחית עליונות כאילו מונחות בין התחתונות ולגבי שתתפשט הטומאה גם תחת כל עליונות אמרינן גוד אסיק תחתונות כאילו מונחות בין עליונות והכל טמא [כשבת ק"א]: על גביהן כנגדו עד הרקיע טמא רק כנגד הטומאה. דהרי אפי' נימא גוד אסיק או אחית ויהיה הכל כתקרה אחת. הרי לא נטמא. רק נגד הטומאה עד לרקיע: אם יש בה פותח טפח שרחבה טפח בשום מקום. ואפילו הטומאה מונחת תחת מקום שאינה רחבה טפח [וכטומאה מונחת תחת שפוע אהלים [פ"ז מ"ב]]: מביאה את הטומאה תחת כולה מדלא נקט סתם מביא את הטומאה רק נקט תחת כולה משמע אף תחת מקום שבקורה שאין רחב שם טפח אפ"ה מתפשטת הטומאה לשם ממקום הטומאה בעצמה שרחבה טפח [כ"כ הרמב"ם פי"ב מטו"מ ה"ז]: טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת רק נגד הטומאה למעלה ולמטה טמא: בזמן שהיא עגולה הקיפה שלשה טפחים דכשיש בהקיפה ג' טפחים יש ברחבה טע"ט: בזמן שהיא מרובעת ארבעה דהרי טע"ט כשיהיה במרובע ונמדד כל צדדיו יהיה לו טפח לכל רוח דהיינו ד' טפחים: עמוד שהוא מוטל לאויר ר"ל פיילער עגול שתונח בארץ תחת אויר השמים. והטומאה מונחת בהרווח שתחת בליטת בטן עגלילותו: אם יש בהקיפו עשרים וארבעה טפחים דאז יהיה רוחב קטבו ח' טפחים. דהיינו שליש הקיפי. וכשנעשה על עיגול זה רבוע ח' על ח' טפחים יהי' אלכסון רבוע זה ח' טפחים וט"ז חומשין. משום דכל טפח בריבוע הוא טפח וב' חומשין באלכסונו. נמצא שהט"ז חומשין היתירים בהאלכסון יותר מהרבוע. הם הם היתירים על קוטב העיגול בב' קרנות של הרבוע דהיינו בכל הב' קרנות שהן זה כנגד זה. וא"כ בולט האלכסין בכל קרן ח' חומשין. וכשנשוב ונעשה על אלכסון קטן הזה שארכו ח' חומשין שוב רבוע. יהיה רבוע קטן הזה קצת יותר מטע"ט [דלפי חשבון הנ"ל דכל טפח ברבוע יהיה אלכסונו ז' חומשי טפח והרי כאן האלכסון הוא ח' חומשין ועל כרחך שהרבוע הוא 1/7 1 טפח על 1/7 1 טפח כזה* ואם כן מדקיי"ל שפוע אהלים כאהלים [כלעיל פ"ז מ"ב] להכי אפילו אם הטומאה מונחת במקום נקודת א שתחת בטן העמוד דהיינו במקום הנמוך מטע"ט אפ"ה מתפשטת הטומאה מתחתית הבטן שם. לכל ארכו של עמוד: מביא את הטומאה תחת דפנו אפי' כל מה שע"ג בליטת העמוד. כל מה שיש נגד הטומאה. שתחת הבליטה הכל טמא עד לרקיע. אע"ג שהבליטה מפסקת בין הטומאה להטהרה אבל אין הטומאה מתפשטת לצדדים תחת בליטת כל אורך בטן העמוד. דעכ"פ מדאין בולט כשיעור טפח. אינו מפסיק בין הטומאה להטהרה שכנגדה מלמעלה. ואינה מתפשטת לצדדים: כזית מן המת מודבק לאסקופה מודבק בצדה הפונה לחוץ. או אפי' מונחת על האסקופה. ואין משקוף ממעל להטומאה: רבי אליעזר מטמא את הבית דס"ל דאסקופה כבית דמי. ולא גרע מטומאה טמונה כולה בתוך הכותל. ואפ"ה בשהיא מחציה ולפנים כיון דשייך לבית הו"ל כאילו היא תוך הבית. וכ"ש הכא שהטומאה מגולה. והאויר שהטומאה שם מעורב עם אויר הבית [עפ"י מ"ג]: רבי יהושע מטהר דס"ל כר' יוסי בכלב שאכל בשר המת. ומונח על האסקופה דמן המשקוף ולחוץ הו"ל כמונח בחוץ [כפי"א מ"ז]. מיהו נ"ל דפלוגתייהו הכא כי התם. דהיינו דוקא שאין משקוף על מקום הטומאה רק שהדלת פתוח. אבל בתרתי לריעותא שיש משקוף על הטומאה. והדלת ג"כ פתוח לכ"ע הטומאה נמשכת מתחת משקוף להבית. ואם הדלת נעול. אז לכ"ע אף שיש משקוף על הטומאה. אין הטומאה באה לבית. דאין דרך טומאה להכניס: ידון מחצה למחצה דמחצי אסקופה ולפנים כלפנים. ומלחוץ כלחוץ. דכיון דהטומאה טמונה תחת האסקופה הוה שפיר דומה לטומאה טמונה תוך הכותל [כפ"ו מ"ג וסוף פרק שם] ולהכי כ"ע מודו דנידון. כי התם במחצה על מחצה. משא"כ ברישא הכא שמגולה לאויר פליג ר' יהושע וס"ל דהוה הכא כמונח בראש הכותל שבוקעת רק כנגדה: מודבק למשקוף בצד חוץ של המשקוף [רב"א ודלא כהר"ש והר"ב שפירשו דמיירי שהטומא' מודבקת בתחתית המשקוף. ותמוה א"כ מ"ט דר' יוסי דמטהר. והרי הטומאה ואויר הבית תוך אהל א' הם. ובתוספתא ג"כ משמע כרב"א וע"ש]: הבית טמא דבמשקוף גם ר' יהושע מודה. דהו"ל כהטומאה תוך הבית. מדאהל הבית נמשך לתחתיתו וגזרינן צדו אטו תחתיתו: רבי יוסי מטהר לטעמיה אזל דס"ל בכלב הנ"ל [פי"א מ"ז] דכשהטומאה מתחת המשקוף ולחוץ כלחוץ. מיהו כשמודבק בתחתית המשקוף לכ"ע הבית טמא. וכלעיל סי' נ"ה: היה הכזית מהמת: הנוגע במשקוף אפי' בצד חוץ: טמא לכ"ע מדסוף טומאה שבבית לצאת דרך שם. גזרינן בצדו אטו תחתיו: הנוגע באסקופה בצד החוץ: רבי אליעזר מטמא דאזל לטעמיה לעיל ברישא מחשיב לה כהבית: רבי יהושע אומר מטפח ולמטן למטה מפני עליון של האסקופה לצד הארץ: טמא כך משער ג"כ לעיל [פ"ט מט"ו]. דאע"ג דר' יהושע לא חשיב להאסקופה כבית. עכ"פ כל שנגע בה למעלה בטפח העליון. גזרינן אטו נגע בפני עליון של אסקופה ומדדרך שם יוצא הטומאה טמא מדרבנן אף שאין אהל ע"ג. וכשיש שם אהל ע"ג הרי תיכף כשהושיט ידו לשם נטמא אף שלא נגע:

מלכת שלמה בפירוש ר"ע ז"ל. ובתנור העומד בחצר או בגנה איירי. אמר המלקט וכן כל הני באבי עד בבא של סנדל בעומד באויר מיירי: עוד בפירושו ז"ל ובתנורים ישנים מיירי. אמר המלקט כתב הרא"ש ז"ל וצ"ע מאי אשמועינן סיפא ע"כ: נתון על פי שני תנורים. ס"א בין שני הרי"א ז"ל. עוד כתב על מלות בן נורי השניות דבס"א לא גרסי' להו ע"כ: