יכין לא תנשא לשוק, מדיצא בלא בנים. ואע"ג דרוב נשים מתעברות ויולדות. עכ"פ מדהיתה כשיצא בחזקת איסור לשוק, סמוך מעוט דמפלת לחזקה, ואיתרע לה רובא. ואע"ג דרק ר"מ ס"ל סמוך. על כל פנים הכא דאיכא נמי מיעוטא דמיעוטא שאין מתעברות כלל, ובתרי מיעוטי כ"ע מודו דאמרינן סמוך וכו': עד שתדע שמא מעוברת היא צרתה כשצרתה מעוברת לא מהני חליצה לזו, וגם לא הותרה לשוק עד שתלד צרתה ולד של קיימא. ואת"ל תמתין ט' חדשים ותחלוץ ותנשא לשוק ממ"נ. דאי נתעברה, כבר ילדה, ואי לא הא חלצה. י"ל שמא יודע אחר חליצה שילדה צרתה, וצריכה הכרזה שכשירה לכהונה, ומי שלא שמע ההכרזה ויראה שנשואה לכהן, יאמר שחלוצה כשירה לכהן' מיהו בהיתה בל"ז פסולה לכהן, באמת תוכל לעשות כן [ססקנ"ו] ואף על גב דאיכא ס"ס שמא לא ילדה צרתה ושמא לא תנשא לכהן. ועוד דהו"ל למגזר דאפילו יתברר שחלצה שלא לצורך תאסרה לכהן ואז תו ליכא למיחש למידי אפ"ה כיון דסוף כל סוף יתברר הדבר לא רצו להתירה בחליצה מיד: היתה לה חמות ומת בעלה בלי בנים ואחים: אינה חוששת לשמא נולד לה יבם, דאיכא ספק ספיקא, ספק הפילה ספק ילדה נקיבה, והו"ל זכרים מיעוטא דמיעוטא. דאפילו ר"מ לא חייש לה: יצתה מלאה מעוברת: חוששת דמדוודאי נתעברה, הו"ל כחזקת חי דלא חיישינן שמא מת [כפ"ג דגיטין מ"ג] ה"נ לא חיישינן שמא הפילה. או י"ל דביצאה מעוברת איתרע חזקתה לשוק, ואדרבה הוחזקה טפי לייבום: שתי יבמות נשי ב' אחין: וזו אסורה מפני בעלה של זו דאין יבמה מעידה לחברתה, ושמא חי הוא וזקוקה לו [פט"ו מ"ז]: לזו עדים לרמב"ם אפילו עד אחד, ולרא"ש צריך ב' עדים למיתת יבם [קנ"ח]: את שיש לה עדים אסורה דשמא יבמה חי ואסורה לשוק: ואת שאין לה עדים מותרת דאמיתת בעלה היא עצמה נאמנת. ואמיתת יבם הרי עדים: לזו בנים ולזו אין בנים ואין להם עדים: נתיבמו מב' יבמין שהיו כאן: ומתו היבמין בלי בנים: אסורות להנשא לשוק, דשמא ב' יבמין שבמדה"י חיים. מיהו בנתגרשו או נתאלמנו והיו להו בנים, מותרות לשוק, דמדנאסרה כבר לבעל יבמתה, תו לא מקלקלה לה: הותרו לכל אדם דמדנשאת הצרה, לא תקלקל את עצמה: אין מעידין בטביעת עין של הגוף. לאשה שמת בעלה, רק בטביעת עין דפרצוף וכו': אלא על פרצוף פנים עם החוטם היינו הפדחת והלחיים וחוטם, ואין משגיחין בעין ופה: אף על פי שיש סימנין בגופו סימן שאינו מובהק, כקטן או ארוך. לבן או אדום, או רושם בגופו. אבל סימן מובהק כחסר או יתר אבר או צואר עקום, או רושם במקום ידוע בגוף מהני אף בלי פרצוף, ואפילו לא מצאו רק אבר שהנשמה תלוייה בו שבו הסימן מובהק מהני, ודוקא באומדנא דמוכח שממנו הוא [י"ז ל"ב]: ובכליו אפילו סימן מובהק, דחיישינן לשאלה. מיהו בראוהו שטבע במים שאין להם סוף בבגדים אלו, ומצאוהו אחר כך באותן הבגדים, מהני סימן מובהק בבגדים לי"א [י"ז ל"ב]: ואפילו ראוהו מגוייד מחותך, ואפילו במקום שאינו יכול לחיות, שמא נחתך בסכין מלובן, שמתדבק ומתרפא: וצלוב תלוי: והחיה אוכלת בו דדוקא במקום שאין נפשו יוצאה, אבל במקום שנפשו יוצאה מהני: אין מעידין אלא עד שלשה ימים דאחר ג"י הפנים משתנים. ובספק ג"י, יש מתירין ויש אוסרים. מיהו במת ונקרש בחורף, אפילי אחר ג"י מעידין עליו, וכ"כ בנהרג והושלך מיד למים, אם ראוהו תוך שעה משהועלה מהמים, וכשנטבע לא היה מכה בפניו [וי"א בכל מקום בגופו], אז אפילו אחר ג"י מעידין אט"ע של פרצוף, ואי שהה משהועלה קודם שראוהו, אפילו תוך ג"י אין מעידין, ובספק אם ראוהו תוך שעה משהועלה, אזלינן לחומרא [שם כ"ו]: לא כל האדם אדם שמן מסריח גם תוך ג' ימים: ולא כל המקום וכ"כ במקום חם: ולא כל השעות וכ"כ בקיץ: נפל למים בין שיש להן סוף שנראה כל גדותיו סביב כאחת. ובנפל לחור שבגליד שעל הנהר שסתום מכל צד, דינו כיש להן סוף וסגי בשהה שם אצל החור ג' שעות וראה שלא עלה, והוא השיעור כדי שתצא נפשו [ב"ש שם סקצ"ה], ונ"ל דסגי בשנהר סתום עד כדי הלוך ג' שעות, מהחור לכל צד, אף שמשם ולהלן הוא לגמרי פתוח, והוא י' מיל, דהיינו כ' אלף אמה לכל צד, והוא פרסה אשכנזית בקירוב שהיא כ"ד אלף אמה: ועלה לאחר שלשה ימים ס"ל אפילו יש להן סוף אסור: וירד מושכו אחריו ושהו בכדי שתצא נפשם ג' שעות [כבתו של נחוניא חופר שיחין]: והשיאו נשותיהם דס"ל דבמים שיל"ס סגי בהכי, והכי קיי"ל [שם]:ר אמרו חכמים מן הארכובה ולמעלה תנשא לאחר י"ב חודש, דמדנטרף אינו חי יב"ח: מן הארכובה ולמטה לא תנשא וכל זה בהיה הרגל קשור כששלשלוהו, אבל בנפל למים, והשליכו מצודה והעלו רגל, אפילו מארכובה ולמעלה, לא מהני, רק ביש בו סי' מובהק [כסימן י"ט]: אפילו שמע מן הנשים אומרות מת איש פלוני אפילו לא התכוונו להעיד: דיו רבי יהודה אומר אפילו שמע מן התינוקות אומרים הרי אנו הולכין לספוד ולקבור את איש פלוני והוא שיאמרו שעכשו באו מהספד של פלוני, ויספרו ענייני ההספד, מי היה שם ומי הספיד וכדומה, דאם לא כן דלמא בשחוק אמרו כן: בין שהוא מתכוין לעדות: ולאור הלבנה אפילו ראהו העד שמת לאור הלבנה: ומשיאין על פי בת קול נראה לי שהוא הנקרא בל"א [עכא], ור"ל אף שלא שמעו הקול עצמו, רק ההברה היוצא מהקול כמדבר ביער או בעמק, ששומע הד הרים, כאילו המלות נשמעות בכפל: והשיאו את אשתו דאמרינן הלך לו המדבר ולא חיישינן שמא א' מה' הנשים היה המדבר, או עכומ"ז, דאין מחזיקין כך אם אין ידוע החשש [עי' רמב"ם פי"ג מגירושין הכ"ג, ודו"ק] דהרי לא חיישינן שמא שד הוא, ומטעמא דאמרן: ושוב מעשה בצלמון שם מקום: בן איש פלוני וממקום פלוני: ונומיתי נאומתי, ורצונו לומר אמרתי: לו כן הדברים שכל חביריו חלוקים עליו: אמר לי אמור להם משמי אתם יודעים שהמדינה משובשת בגייסות ואיני יכול לילך להעיד לפניהם: שנהרגו הרוגים בתל ארזא והשיא רבן גמליאל ל"ג הזקן, דרבן גמליאל זה היה בן ר' שמעון בן גמליאל הנהרג בזמן החורבן, ונכד רבן גמליאל הזקן: מפי שפחה והכי קיי"ל [שם]: ולא על פי קרובים וקיי"ל דאפילו ע"פ קרובים: ובחזרתם אמרו לפונדקית גויה: אמרו לו ולא תהא כהנת כפונדקית ר"ל והרי אתה לא האמנת גם לכהנת, שאמרת שאין אשה נאמנת, וכי תהיה גרועה יותר מפונדקית גויה שנאמנת: אמר להם לכשתהא פונדקית נאמנת שגם היא אינה נאמנת: הפונדקית הוציאה להם מקלו ותרמילו [רייזע טאשע]: וספר תורה שהיו בידו ובמסיחה לפי תומה האמינוה: נשלמה מסכת יבמות

מלכת שלמה האשה שהלך בעלה. תוס' פ' ר"א דמילה (שבת דף קל"ו) ובגמ' פ' החולץ דג' ל"ו וביד פ"ג דהל' יבום סי' ט"ז י"ז י"ח ובטור א"ה כולה פרקין בסי' י"ז וסי' קנ"ו וקנ"ז: לא תנשא ולא תתיבם. בגמ' פריך בשלמא יבומי לא דילמא מיעברא וקא פגעא באשת אח דאורייתא אלא לא תנשא אמאי הלך אחר רוב נשים דמתעברות ויולדות ומסיק דמתני' ר"מ היא דחייש למיעוטי ורישא הוי חזקה ליבום ורובא מייתי לה להיתר שוק וחזקה לא עדיף כי רובא דנזיל בתריה הלכך לא תתייבם ואייתי מיעוטא דמפילות וסמוך אחזקה וה"ל פלגא ופלגא הלכך נמי לא תנשא כר"מ דחייש למיעוטא וסיפא דקתני היה לה חמות אינה חוששת חזקה לשוק שהרי בלא יבם היתה תחלה כשיצאת ורובא נמי לשוקא דאי נמי נתעברה חמותה שמא נקבה היתה או נפל דרוב עוברים ונפלים נקבות והוו זכרים מיעוטא דמיעוטא ולמיעוטא דמיעוטא לא חייש ר"מ אבל בנמוקי יוסף כתוב דמסיק בגמ' דהך מתני' כ"ע מודו בה וכו' ע"ש. והילך לשון הטור שם בסוף ס ' קנ"ו האשה שהלך בעלה וצרתה למדינת הים ואין לה בנים ובאו עדים שמת בעלה לא תתיבם ולא תנשא לעולם עד שתדע אם ילדה צרתה או לא ילדה ולא אמרינן שתחלוץ אחר ט' חדשים למיתת הבעל ותנשא ממה נפשך שאם ילדה צרתה הולד פוטר ואם לא ילדה החליצה פוטרת דשמא ילדה ולד של קיימא והחליצה כמי שאינה ואולי תנשא לכהונה ויאמרו חליצה מותרת לכהן לפיכך אם היא גרושה או חללה תחלוץ אחר ט' חדשים ותנשא אבל לא תחלוץ בתוך ט' ותנשא אפי' אחר ט' דשמא מעוברת היתה צרתה והפילה וכיון שהיתה צרתה מעוברת לא היתה חליצה זו חליצה ע"כ פי' ומן הדין מותרת להנשא לכהן אלא שהרואה יטעה לומר דכל חלוצה מותרת לכהן. ועוד ראיתי כתוב שם בנמוקי יוסף אי קשיא לך סיפא דקתני יצאת מלאה חוששת ואמאי הא איכא נמי חזקה שמותרת לשוק כיון שלא היה לה יבם ורובא נמי מתירה לשוק כדאמרן סמוך מיעוטא דמפילות למחצה דנקבות וי"ל כיון דמלאה היא לית לה היתר לשוק ואדרבא קצת הוחזקה ליבום דלשמא תפיל נמי לא חיישי' דכיון שיצאת מלאה ועבר זמן לדתה כו' ע"כ ועיין עוד שם. והקשו התוס' בשם ה"ר אלחנן ז"ל דת"ק דר' יהושע דאמר יצאת מלאה חוששת וחיישי' למיעוט אע"ג דליכא חזקה בהדיה וברישא גבי האשה שהלך בעלה וצרתה למדינת הים בעי חזקה בהדי מיעוטא ותירץ דודאי לא בעי חזקה בהדי מיעוט והא דנקט דבעי' ברישא חזקה בהדי מיעיטא לא בעינן הכי אלא שלא תהא חזקה מסייעת לרוב דאז הוי המיעוט מיעוטא דמיעוטא ע"כ: היתה לה חמות. פ"ג דבכורות דף כ' ועי' במ"ש שם ראש הפרק: יצאת מלאה חוששת. אע"ג דאיכא חזקה לשוק שהרי בלא יבם יצאת דמסייע חזקה לרובא דנקבות ומפילות מ"מ חוששת דהא איתרע ליה שהרי יצאת מלאה תוס' ז"ל: ר' יהושע אומר אינה חוששת. ירוש' טעמון דרבנן כי ישבו בודאי ולא בספק יצאת מלאה חוששת שהוא ספק אחד ספק זכר ספק נקבה מדברי תורה להחמיר ור' יהושע ס"ל שהן שני ספקות ספק זכר ספק נקבה ספק בן קיימא ספק אינו בן קיימא שתי ספקות מד"ת להקל ע"כ: