יכין
עושין פסין (ברעטטער): לביראות (ברוננען) שברשות הרבים, דהבור שעמוק י' טפחים, הו"ל רה"י, ואסור לשאוב מים להשקות בהמתו שברשות הרבים, להכי תקנו חז"ל לבני ארץ ישראל ולבהמת עולי רגלים, שיעמוד פסין סביב הבור, ויעמיד הבהמה ראשה ורובה בין הפסין, וישקנה, דהריוח שבאמצע הו"ל כרה"י: ארבעה דיומדין נוטריקון "דיו" "עמוד". ור"ל זווג עמודים, ר"ל שיעמיד בכל זוית ב' קרשים מחוברים יחד כמין ד' (צווייא ווענדיגע ווינקעל ברעטטער) כדי שיהיה אמה דופן לכאן ואמה דופן לכאן כזה?: נראין כשמונה דלכל דיומד ב' דפנות: ארבעה דיומדין וארבעה פשוטין (איינפאכע ברעטטער), שיעמיד קרש פשוט בין דיומד לחבירו: גובהן עשרה טפחים ורוחבן ששה ועוביין כל שהוא וביניהן במלא שתי רבקות (געשפאנן): של שלש שלש בקר בכל רבקה ג' בקר ברוחב. רוחב בקר א', ב' אמות פחות שליש. נמצא ב' הרבקות י' אמות. ואם יש ריוח כזה בין דיומד לחבירו, לכו"ע א"צ פשוטין ביניהן. וביש ביניהן יותר מי"ג אמות ושליש, לכו"ע צריך פשוטין באמצע, ופלוגתייהו ביש בהריוח יותר מי' אמות ופחות מי"ג אמות ושליש, לר"מ צריך פשוטין, ואע"ג שע"י שיעמיד פשוטין יהיה הריוח צר מלהכניס ביניהן ב' רבקות, ישקה אותן א' א', ולר"י א"צ: רבי יהודה אומר של ארבע ארבע שיהיו ד' בקר בכל רבקה שאז רוחב בו הרבקות י"ג אמות ושליש: קשורות ולא מותרות ר"ל שלא יהיו קשורות יחד. מותרות. דהיינו בריוח. רק קשורות יחד בצמצום, כדי למעט הריוח: אחת נכנסת ואחת יוצאת ר"ל להכי בעינן בכדי ב' רבקות, כדי שתהיה א' נכנסת וכו'. מותר להקריב הדיומדין לבאר, ועי"ז ימעט הריוח שביניהן: מותר להרחיק כל שהוא נוטריקון כל שהוא. ור"ל כל כמה שירצה: ובלבד שירבה בפסין ר"ל בכדי שלא יהיה בין פס לחבירו רק כשיעור ב' רבקות לכל מר כדאית ליה: רבי יהודה אומר עד בית סאתים ר"ל שלא יהיה הריח שבתוך הדיומדין יותר מק' על ב' אמה: אמרו לו לא אמרו בית סאתים אלא לגנה ולקרפף הוא גדר עגול סביב למקום שמניחין שם עצים. דב' אלו לא הוקפו לדירה, להכי כשירצה לטלטל שם צריך שיהיה רק בית סאתים: אבל אם היה דיר גדר שעושין בשדה סביב לבהמות כדי שיזבלו השדה: או סחר גדר שסביב הבהמות לשמרן: או מוקצה מקום גדור שאחורי הבתים: או חצר מקום גדור שלפני הבתים, שמתוכו נכנסין לבתים (ועי' בפתיחה). שכל אלו הקיפן לדירה מקרי. מדעשויין לכניסה ויציאה תמיד לתשמיש אדם. ואם כן ה"ה פסי ביראות: ומותר להרחיק כל שהוא ר"ל משום הכי גם בפסי ביראות מותר להרחיק כל כמה שירצה, מדעשויין לשתיית אדם בכל עת: רבי יהודה אומר אם היתה דרך הרבים מפסקתן בין הפסין: יסלקנה לצדדין דאל"כ הליכת הרבים מבטלת מחיצת הפסין מלהיות רה"י: אחד בור הרבים של מים מכונסין. דאף דפסקי מיא רבים מדכרו אהדדי שלא לטלטל בין הפסין כשיפסקו המים. ואילה"ק מ"ש ממדורה דאפי' י' בנ"א אין קורין לאורה (כשבת י"ב א') ולא אמרינן דמדכרו אהדדי אע"ג דמכנפי מכ"ש הכא דאין זה מצוי שם בשעה כשמצוי חבירו.י"ל דמדכרו אהדדי דהכא הייני בכל ימות החול יזכירו א"ע שאסור לטלטל במקום זה ודו"ק (ועי' לקמן פ"ד סי' לט): ובאר הרבים ובאר היחיד דאף שהוא של יחיד, עכ"פ באר לא פסקו מיא: עושין לחי פסין אבל לבור היחיד דהו"ל ב' לריעותא: עושין לו מחיצה גבוה עשרה טפחים דברי רבי עקיבא רבי יהודה בן בבא אומר אין עושין פסין אלא לבאר הרבים בלבד דהו"ל ב' לטיבותא. ודוקא לבהמה. אבל אדם אסור לשאוב ולשתות שם בין הפסין, מדיכול לירד למטה, ולשתות: ולשאר עושין חגורה גדר סביב (אב"י ורש"י פי' חבלים, וכן מסתבר לישנא דחגורה. ונ"ל דקמ"ל דאף דאינו רק מחיצה של ערב, הוא מחיצה): ועוד אמר רבי יהודה בן בבא מדקתני לעיל שסמוך חדא לחומרא גבי פסין, דלא הותרו רק לבאר הרבים, קתני הכא ועוד, דמחמיר נמי בזה דאף במוקף לדירה לא שרי טפי מבית סאתים: שהן שבעים אמה ושיריים הן עוד ד' טפחים: על שבעים אמה ושיריים זהו בקירוב כשיעור רבוע של ק' על נ' אמה, והרי נ' על נ' הוא בית סאה, א"כ ק' על נ' הוא בית סאתיים: ובלבד שיהא בה שומירה סוכה לישיבת שומר הצאן או השדות, שידור שם בקביעות: או בית דירה בית דירה גמורה לבעה"ב אף שאין דר שם בקביעות: או שתהא סמוכה לעיר תוך אלפים אמה, כדי שיכול בעה"ב לבוא שם בשבת דהו"ל כדרין שם: רבי יהודה אומר אפילו אין בה אלא בור ושיח ומערה או או. בור עגול, שיח הוא חפור באורך, מערה מקורה: רבי עקיבא אומר אפילו אין בה אחת מכל אלו מטלטלין בתוכה ובלבד שיהא בה שבעים אמה ושיריים על שבעים אמה ושיריים דס"ל כאמרו לו שבמשנה ג'. רק איכא בינייהו, אורך י"ח אמה וד' טפחים על רוחב טפחיים, שזהו מה שיתרים ק' על נ' אמה. על רבוע של ע' על ע' אמה, דלת"ק שרי בבית סאתים שלמים, ולר"ע לא שרי רק בריבוע של ע' על ע': רבי אליעזר אומר אם היתה ארכה יתר על רחבה אפילו אמה אחת אף שבין הכל אינו רק ה' אלפים אמות מרובעים, שזהו תשבורת שטח של ק' על נ' אמה: רבי יוסי אומר אפילו ארכה פי שנים ברחבה דהיינו ק' על נ': אמר רבי אלעאי שמעתי מרבי אליעזר ואפילו היא כבית כור הוא רע"ג אמה וה' טפחים וב' שלישיות אצבע, על זה השיעור בעצמו בריבוע. ואגינה וקרפף שאין בהן בית דירה קאי: וכן שמעתי ממנו אנשי חצר ששכח אחד מהן ולא עירב שלא נתן חלקי מע"ש לערובי חצירות, והרי מדיש לו חלק בחצר, אוסר כולן להוציא מבתיהן לחצר: ביתו אסור מלהכניס ולהוציא לו אבל להם מותר כשביטל להן רשותו שבחצר, אף שעי"ז הותרו בני החצר להוציא גם מביתו לחצר, עכ"פ הוא, רק מבתיהן לחצר מותר להוציא, מדהו"ל כאורח אצלן, דהרי הו"ל כאילו ביטל להן גם רשות ביתו, ולפיכך הו"ל כשאר אדם הנכנס לבית חבירו. אבל מביתו אסור להוציא לחצר, דכשמוציא, חוזר מביטול רשותו, ונאסרו כולן מלהוציא מבתיהן: וכן שמעתי ממנו שיוצאין בעקרבנים מין עשב: בפסח משום מרור (אב"י וקמ"ל דאף דמקיש מרור למצה שהוא ממין זרעים דהיינו ירק [כפסחים ל"ע ב'], והרי עקרבנין גדל סביב הדקל, וסד"א מין אילן הוא. קמ"ל דמין ירק הוא): וחזרתי על כל תלמידיו ובקשתי לי חבר שיאמר ששמע כן מפיו:
מלכת שלמה
עושין פסין וכו'. ונלע"ד דברישא בראש פירקין דלעיל אשמעי' תנא דין לחי וקורה דהוו מחיצה מעלייתא אפי' הקורה וכדכתבינן לעיל סימן ב' בשם ה"ר יהונתן ז"ל ובתר הכי בסוף פירקין דלעיל אשמעי' דין מחיצה של שתי בלא ערב או של ערב בלא שתי שהן יותר גרועות והשתא אשמעי' דין פסי ביראות שהן יותר גרועות שרובן פרוץ:
לביראות. הא דלא קתני לבארות או לבורות נלע"ד משום דלקמן בסמוך תנן אחד בור ר"ה ובאר הרבים ובאר היחיד עושין להם פסין וכו' ואי הוה תנא בארות הוה משמע בארות נובעות בלחוד ואי הוה תני בורות הוה משמע מכונסות לחוד להכי תנא ביראות מלה מורכבת מבארות ומבורות ולר' עקיבא אתיא כפשטה כוללת הכל ואע"ג דבגמ' משני עלה אליביה דבור לא קתני משום דלא כסיקא ליה כמו שאעתיק בסמוך היינו דרוצה לומר לא קתני בהדיא אבל מ"מ אפשר דבשנוי המלה רמזה ולר' יהודה בן בבא מצינן לפרושה כדאית ליה כדאיתא בגמרא:
ארבעה דיומדין. והא דאמרי' לעיל הכי אגמריה רחמנא למשה לא תפרוץ רובא היינו היכא דליכא שם ד' מחיצות אבל כי הכא הואיל ואיכא בכל צד אמה מכאן ואמה מכאן חשיב פתח תוס' ז"ל. פי' יישבו מתני' אליבא דרב פפא דהלכתא כותיה והכא אע"ג דפרוץ יותר מעומד כשר אע"ג דבעלמא פרוץ יותר מעומד פסול לכולי עלמא:
וד' פשוטין. וליכא למימר הכא דאתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל ליה דלגבי עולי רגלים הקלו ואוקמוה אדאורייתא תוס' ז"ל. ובגמ' אמרי' לא הותרו פסי ביראות אלא לעולי רגלים בלבד לצורך בהמתן אבל אדם עצמו מטפס ועולה מטפס ויורד ואם היה רחב כ"כ שאינו יכול לירד בתוכו אף לאדם מותר ולאו דוקא לעולי רגלים אלא ה"ה להולכים לישיבות ללמוד תורה מעיר לעיר במקומות שאין מים מצויין התירו להם ג"כ לעשות פסין:
דיומדין. דו עמודין והוא עמוד הנראה כשנים העשוי כמרזב וכשנועצו בקרקע לפאת מזרחית צפונית שנוטה דפנו אחד למזרח ודפנו אחד לצפון והשני לפאת מזרחית דרומית שנוטה דפנו אחד למזרח ודפנו אחד לדרום והשלישי לפאת מערבית צפונית שנוטה דפנו אחד למערב ודפנו אחד לצפון והרביעי לפאת מערבית דרומית שנוטה צדו אחד למערב וצדו אחד לדרום וכשנותן ארבעתן לד' הפאות נמצא לכל רוח ורוח אמה אחת. ה"ר יהונתן ז"ל. אבל ר"ע ז"ל תפס לשון רש"י ז"ל והכל עולה לסגנון אייד וקל להבין. ובגמ' לימא מתני' דלא כחנניא דתניא עושין פסין לבור וחבלים לשיירא וחנניא אומר חבלים לבור אבל לא פסין אפי' תימא חנניא בור לחוד דמים מכו סין הן ועבידי דכסקי ומשו"ה אסר חנניא דזימנין דפסקי מיא ובטלי מחיצות ולא הותרו פסי ביראות אלא מפני מימיהן של בהמת עולי רגלים. ובאר לחוד. וביראות דמתני' מדלא קתני בורות במים חיים קאמר וכתבו תוס' ז"ל וה"ה דה"מ למימר דמתני' דלא כת"ק דחנניא דבמתני' קתני דוקא באר ולא בור. וללישנא בתרא נמי מוקי לה אפילו כחנניה. עוד פרכינן בגמ' לימא מתני' דלא כר' עקיבא דתנן לקמן בפירקין אחד באר הרבים ובור הרבים ובאר היחיד עושין להם פסין וכו' דברי ר' עקיבא ואלו הכא קתני לביראות לביראות אין לבור לא ופרקי' אפי' תימא ר"ע באר מים חיים דפסיקא ליה ל"ש דרבים ול"ש דיחיד קתני בור מים מכונסין דלא פסיקא ליה לא קתני ופרכי' תו לימא מתני' דלא כר' יהודה בן בבא דתנן לקמן בפירקין ר' יהודה בן בבא אומר אין עושין פסין אלא לבאר הרבים בלבד ואילו הכא קתני לביראות ל"ש דרבים ול"ש דיחיד ופריק אפי' תימא ר' יהודה בן בבא מאי ביראות ביראות דעלמא ואכל ביראות קאי ולעולם דרבים:
ועביין כל שהוא. דמה לנו ולעביין כי אם לרחבן:
כמלא שתי רבקות. הפרות כשהן קשורות זו בזו נקראות רבקה וה"נ גרסי' בפ' כל שעה (פסחים דף כ"ו) הכניסה לרבקה ודשה אלא ששם מצאתי מוגה בתלמודו של הרב בצלאל אשכנזי ז"ל לְרַבּקַהּ הרי"ש בנקודת פתח והבית דגושה:
אחת נכנסת ואחת יוצאה. כלומר שלש פרות המושכות בעול הרוצות לכנוס שם לשתות וימצאו שלש אחרות יוצאות משם ששתו כבר והוא שיעור יותר גדול משיכנסו ששה כולן בבת אחת וזה השיעור הוא עשר אמות לפי שרחבה של פרה החורשת אמה ושני שלישי אמה נמצאו לששה פרות שש אמות וששה פעמים שני שלישים הם י"ב שלישים והם ד' אמות הרי עשרה ונמצא שר"מ מתיר עד עשר ולא יותר ור' יהודה מתיר כשיעור שמונה פרות שהן ח' אמות וי"ו שלישים שהחמשה עשר מהן הן חמש אמות צרף אותם עם ח' אמות שהן י"ג אמות ושליש אחד הרי"ך ז"ל. ופי' רש"י ז"ל אחת נכנסת לא פרה נכנסת ופרה יוצאה דא"כ לא ה"ל קשורות וסיפא סתמא היא ע"כ פירש דבין עשר אמות לר"מ ובין י"ג ושליש לר' יהודה לא בעינן מצומצמות כ"כ: