יכין סדר תעניות כיצד בז' אחרונות מיירי: מוציאין את התיבה הארון עם הס"ת. לומר כלי צנוע היה לנו ונתבזה בעוונינו. ר"ל שע"י עוונינו יתהווה רעבון, ונצטרך להתבטל מעסק התורה עי"ז. [אב"י ל"מ ר"ל כפשוטו, דבמה שחטאנו בזינו התורה לבלי להשגיח במצותיה, וזהו שכ' רש"י [דט"ז א'] בד"ה בעוונינו וודוי הוא. וזה כדברינו]: לרחובה של עיר שיתבזו בפרהסיא. ואם אי אפשר, עכ"פ יתפללו בבית אחר, כעין גלות [רמג"א רתקע"ט]: ונותנין אפר מקלה אפר ממש לזכר אפרו של יצחק: על גבי התיבה כלומר עמו אנכי בצרה: וכל אחד ואחד נותן בראשו הא נשיא ואב"ד מניחין להם אחרים, כדי שיתביישו ביותר: הזקן שבהן ואם אפשר בזקן וחכם עדיף טפי, ואם לאו סגי בחכם: אומר לפניהן דברי כבושין תוכחה. וכך מתחיל לפני דרשתו, אחינו וכו': וירא אלהים את שקם ואת תעניתם משום שכולן לבשו שקין ומתענין, כדקאמר בש"ס, הודיען לפני כל שזה רק הסבה להכניע נפשם שישובו, ולא שזה יועיל: ובקבלה במה שקבלתם בצווי מנביאיכם: וקרעו לבככם ואל בגדיכם ומאריך בדרוש כפי כחו, ואח"כ מתפללין [מכאן ראיה שיש לדרוש ביו"כ קודם תפלת מעריב של כל נדרי. ולא כיש מקומות]: עמדו בתפלה תפלת שחרית. וה"ה במנחה ונעילה שעושין ככל הסדר הזה [טור תקע"ה ותקע"ט]: ורגיל שמורגל בתנ"ך, כדי שיבין מה שיאמר. גם ר"ל שמורגל להתפלל בצבור, כדי שלא יטעה, ויצטערו הצבור שיחשבו שהוא סימן רעה להם [כברכות דל"ד ב']: ויש לו בנים שיהיה טפלא תלוי ביה, כדי שיתכוון טפי: וביתו ריקם שהוא עני. גם ר"ל שבני ביתו ריקנין מעבירה. ויש בכלל זה שלא יצא עליו שם רע בילדותו אף שעתה מתנהג כשורה. גם שיהיה לו עבודת שדה, ושיהיה עניו, ושיהיה קולו נעים להמשיך הלב, ושיהיה מרוצה לעם: ואומר לפניהם כשיגיע לתפלת י"ח: שמונה עשרה שבכל יום ומוסיף עליהן עוד שש בין גואל לרופא, מוסיף ו' ברכות [כמבואר במ"ג]: ואלו הן הו' ברכות שמוסיף הש"ץ: זכרונות ושופרות אתה זוכר וכו'. אתה נגלית וכו'. שתיהן כמו בר"ה. הרי ב' ברכות שמוסיף: אל ה' בצרתה לי קראתי ויענני כל מזמור ק"כ, וחותם כלקמן במשנה ד', הרי ג': אשא עיני אל ההרים וגו' כל מזמור קכ"א, וחותם, הרי ד': ממעמקים קראתיך ה' כל מזמור ק"ל וחותם, הרי ה': תפלה לעני כי יעטוף כל מזמור ק"ב, וחותם, הרי ו': ר' יהודה אומר לא היה צריך לומר זכרונות ושופרות מלת צריך משמע לפעמים לכתחילה כדאמרינן [גיטין ט"ו א'] סד"א צריך לכתחילה קמ"ל. ולפעמים משמע לשון חיוב אפילו בדיעבד, כדאמרינן [ברכות ט"ו ב'] סד"א צריך ואין לה תקנה קמ"ל. וה"נ הכא ר"ל אין חיובו לומר כך, אלא חייב לומר רעב כי וכו': דבר כי יהיה בארץ מלכים א' ח' מפסוק ל"ה עד פמ"א. זה אומר תחת זכרונות: אשר היה דבר ה' אל ירמיהו על דברי הבצרות ירמיה י"ד עד פסוק י'. זה אומר תחת שופרות: ואומר חותמיהן נ"ל שדברי ר"י הוא, וה"ק אבל אומר חותמיהן של זכרונות ושופרות. שבפרשה שבמלכים חותם בברכת זכרונות, ובפרשה שבירמיה חותם בברכת שופרות: על הראשונה הוא אומר היינו ברכת ראה נא בעניינו שמאריך בה, שכשמגיע ללמען שמך, אומר ענינו ה' ענינו וכו' עד צרה וצוקה, וקיים לנו ה' אלהינו את הברית ואת החסד וכו' [כמו בזכרוניות של ר"ה], עד מעמך ומעירך ומנחלתך, ואח"כ אומר, מי שענה וכו': ברוך אתה ה' גואל ישראל ועונין אמן, ותוקעין תקיעה תרועה תקיעה, ואומרים ויעבור ה' על פניו ויקרא ה' ה' וגו', היום יבואונו וכו' אם כבנים וכו' [כמ"ש בטור תקע"ט]: על השניה הוא אומר ר"ל בברכה ב' מראה נא, שהוא זכרונות אומר אתה זוכר וכו' כמו בר"ה, עד להיות להם לאלהים אני ה', ואומר מי שענה וכו': מי שענה את אבותינו על ים סוף בזה חותם את הזכרונות, משום דישראל היו כנשכחים במצרים רד"ו שנים, ונתיאשו כבר מהגאולה, והקב"ה התחיל עמהן באמרו זכרתי את העשוי לכם, וקיים דבריו בגאולתם, בקריעת ים סוף שהיה גמר הגאולה: ברוך אתה ה' זוכר הנשכחות ועונין אמן, ותוקעין תרועה תקיעה תרועה, ויעבור וכו', כסי' כ"ט: על השלישית הוא אומר דבשלישית מתחיל בשופרות של ר"ה, אתה נגלית וכו' עד והלך בסערת תימן. ואומר, ונאמר ויריעו העם ויתקעו בשופר וגו' ותפול החומה וגו', ונאמר וכי תבואו מלחמה על הצר וגו' ונזכרתם וגו', וזכור לנו ה' אלהינו זכותו של יהושע היום ורחם עלינו למען שמך, מי שענה וכו': מי שענה את יהושע בגלגל להכי מסיים בזה את השופרות, משום דיהושע נענה ביריחו בשופרות והמשכן היה אז בגלגל: ברוך אתה ה' שומע תרועה ואחר הברכה תוקע תקיעה תרועה תקיעה, ואומר ויעבור וכו', כסי' כ"ט: על הרביעית הוא אומר דמתחיל מזמור ק"כ [כלעיל מ"ג], ומסיים אנא ה' אלהינו זכור לנו זכותו של שמואל חוזך ורחם עלינו וכו', מי שענה וכו': מי שענה את שמואל במצפה דכתיב שם ויזעק שמואל אל ה'. וחותם בזה, משום שהוא מעין אל ה' בצרתה לי קראתי ויענני שהתחיל בו: ברוך אתה ה' שומע צעקה ותוקע תרועה תקיעה תרועה וכו' כלעיל סי' כ"ט: על החמישית הוא אומר דמתחיל מזמור קכ"א [כלעיל מ"ג], ומסיים, אנא ה"א זכור לנו זכותו של אליהו חוזך ורחם וכו' מי שענה וכו': מי שענה את אליהו בהר הכרמל הוא מעין אשא עיני אל ההרים שהתחיל בה: ברוך אתה ה' שומע תפלה ואח"כ תוקעין תקיעה תרועה תקיעה, ויעבור וכו' כסי' כ"ט: על הששית הוא אומר מתחול מזמור ק"ל [כמ"ג], ומסיים אנא ה"א זכור לנו זכותו של יונה נביאך ורחם וכו' מי שענה וכו': מי שענה את יונה ממעי הדגה הוא מעין ממעמקים קראתיך שהתחיל בה: ברוך אתה ה' העונה בעת צרה ואחר הברכה תוקעין, תרועה תקיעה תרועה, ויעבור וכו' כסי' כ"ט: על השביעית הוא אומר מתחיל מזמור ק"ב [כמ"ג], ואמר אנא ה"א וכו' וזכור לנו זכותם של דוד ושלמה בנו עבדיך ורחם וכו' מי שענה וכו': מי שענה את דוד ואת שלמה בנו בירושלם לדוד, כשהיה ג' שנים רעב בימיו. ולשלמה, כשאמר כשחינך המקדש, רעב כי יהיה בארץ [כמלכים א' ח']. ואלה הם מעין הפתיחה שהתחיל תפלה לעני כי יעטוף שיחלוש ברעב: ברוך אתה ה' המרחם על הארץ ועונין אמן ותוקעין תר"ת וכו' כסי' כ"ט. ואח"כ אמר רפאינו ה' וכו' וגומר תפלת י"ח. ולרמב"ם אחר גמר התפלה תוקעין בחצוצרות. ואע"ג דיונה בתר דוד ושלמה הוה, הקדימוהו כדי לסיים כל הברכות עם מרחם על הארץ בה"א הידיעה דהיינו א"י, ובהא שייכי דוד ושלמה טפי, דבימיהם היה הצלחת ארץ ישראל: מעשה בימי ר' חלפתא בצפורי היה: ור' חנניה בן תרדיון בסיכני היה: וגמר את הברכה כולה של ראה נא, אחר שאמר עננו בתוכה, כסי' כ"ח: ולא ענו אחריו אמן רק בשכמל"ו. ואח"כ אמר השמש, תקעו הכהנים וכו': תקעו הכהנים תקעו ואין תוקעין עדיין, רק אומר הש"ץ מי שענה וכו': הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה ותוקעין תר"ת, ואח"כ אומר הש"ץ זכרונות וגמר הברכה, כלעיל, רק שלא ענו אמן רק בשכמל"ו. ואמר השמש הריעו וכו' ואח"כ אמר שופרות וכו': הריעו בני אהרן הריעו ולא תקעו עדיין רק אומר הש"ץ מי שענה וכו': הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה ואז תוקעים תרועה תקיעה תרועה. [דאע"ג דכל תרועה צריכה תקיעה לפניה ולאחריה [כר"ה ל"ד א']. הרי היה תקיעה לפניה בברכה שלפניה, דהברכה אפילו בר"ה אינו הפסק, דהרי שמע ט' תקיעות ביום יצא, רק שלא יפסיק קול אחר בנתיים [ר"ה שם]. ואע"ג דבכה"ג בר"ה אינן מצטרפות, דמשך בשנייה כשתים אין בידו אלא א' [כר"ה ל"ד א']. היינו רק בר"ה דחייבה רחמנא בג' תרועות [כר"ה ל"ד א']. אבל בתעניות דרק תרועה א' חייבה רחמנא להכי לא דייקינן כולי האי]. וכן בכל ברכה וברכה ענו הצבור בשכמל"ו. וקודם התקיעות אמר הש"ץ מי שענה: ובהר הבית כנגד שער מזרח, וכפי הנראה שם היתה להם הבית הכנסת שנזכרה ביומא רפ"ז. לפי שבמקדש לעולם לא ענו אמן רק בשכמל"ו, דשם כל המברך ברכה מזכיר את שם המפורש. ומה"ט גופיה אמרו מי שענה קודם התקיעות, משום דבשכמל"ו הוא שבח בפני עצמו, והיו שייכים התקיעות לבשכמל"ו, ולא למי שענה, להכי אמרו מי שענה מיד קודם התקיעות, כדי להסמיך התקיעות למי שענה שהוא עיקר תפלת התענית. מיהו אינהו ס"ל דאף בגבולין שעונין בכל יום רק אמן, אפ"ה מדמקריבין ביום זה חלבם ודמן דוגמת הקרבן בביהמ"ק, ראוי לעשות זכר למקדש. גם הצריכו לומר תקעו הכהנים אף דבח"ל אפילו זר תוקע. ולא הודו להם חכמים [כך נ"ל פי' כל משנה זו, שלא נתפרשה לנו במפולש כראוי לפי עניותינו, מרבותינו]: ג' תעניות הראשונות שגזרו ב"ד [כפ"א מ"ה]: אנשי משמר דהכהנים כולם היו נחלקים לכ"ד משמרות, כל משמר עובד בשבוע שלו, וכל משמר שוב מתחלק לו' בתי אבות לו' ימי השבוע, שבכל יום עובד בית אב אחר, ובשבת עובדים כל הבתי אבות של המשמר יחד [כמנחות ק"ז ב'. ואשתמיטתיה להר"ב במח"כ בפ"א דתמיד, שכ' שהיו שבעה בתי אבות, ועמ"ש שם]: לא היו מתענין כלל שמא יחלשו בעבודתן. וגם המשמר מה"ט לא קבלו עליהן להשלים התענית, דשמא יצטרכו לסייע להבית אב, כשיתרבה עבודת היום: שלש שניות שחמורים קצת יותר: אנשי משמר מתענין ומשלימין דרק אנשי מעמד בל"ז היו מתענין בשבוע שלהן [כפ"ד מ"ב]. ולא אנשי משמר: אנשי משמר איידי דאיירי במשמרות נקט נמי הא, ולא איירי בתענית: מותרים לשתות יין בלילות דבלילה א"א שיצטרכו לסיועתם: ואנשי בית אב לא ביום ולא בלילה משום שהם גם בלילה הקריבו אברי קרבנות היום שעבר: אנשי משמד ואנשי מעמד שגם ישראל נחלקו לכ"ד מעמדות, מעמד לכל שבוע, ולהן ראש, שנקרא ראש המעמד. וקצת מכל מעמד דרים בירושלים, כדי שיהיו אלו הדרים מהן בירושלים שלוחי כל ישראל, לעמוד אצל הקרבת התמידין [ועי' לקמן פ"ד מ"ב וגו']: אסורין מלספר ומלכבס אותן שעומדין אצל הקרבן, אסורים לספר ולכבס בשבוע של משמרתם, כדי שיסתפרו ויכבסו בגדיהם מקודם ויכנסו נאים: ובחמישי שבשבוע שלהן: מותרין מפני כבוד השבת ושמא לא יהיה להן פנאי בע"ש: כל הכתוב במגילת תענית ספר הוא שנקרא כך מדנזכר שם כל היו"ט שתקנו בבית שני שלא יתענו בהם, עבור הניסים שנעשה להן אז. ובקצת מהיו"ט שם, כתוב דלא למספד, ובקצת דלא להתענאה, ומפרש הכא איזה חילוק יש בין שכתיב כך או כך. וקיי"ל דבזה"ז בטלה מגלת תענות חוץ מחנוכה ופורים [תקע"ג]: לפניו ביום שלפניו: שלא להפקיע השערים שע"י שיקנו הכל סעודות גדולות לתענית ולשבת, יתפקע ויתבטל שער של המאכלים שהיה עד השתא, מדיתמעטו המאכלים אצל החנוונים בעיר. [ול"מ נ"ל דלהפקיע, הוא מלשון ממונה על הפקיע [שקלים פ"ה], וה"נ ר"ל להכות שער של המאכלים, וכן אומרים בל"א [אויפשלאגען]. ותמהני ארמב"ם שכ' שסבת הפקעת השער, יהיה ע"י שיסברו החנוונים דלהכי גזרו ב"ד תענית סמוך לשבת מדיש צורך גדול למטר. וק"ל א"כ כשגוזרין תענית על שאר צרה, למה אין גוזרין תחלה בה'. ודוחק לומר שיטעו החנוונים שמתענים מפני צורך הגשמים]. ולדידן אין לחוש לכך [מג"א תקע"ב]: ואם התחילו אם התחילו להתענות יום א' או יומים מקודם ופגע א' מאלו תוך הימים שגזרו להתענות: אין מפסיקין דברי רבן גמליאל והכי קיי"ל. ואנן נוהגין להתענות יום אחר תחתיו [תקע"ב]. ויחיד שנדר להתענות בה"ב כל השנה, יפגע ר"ח, א"צ התרה אבל בנדר על מניין ימים, ופגע ר"ח, יתיר נדרו. ובא"א להתיר, יתענה, ויתיב תענית לתעניתו [תק"ע]. אבל באירע ברית מילה בעשי"ת או בב' ה' וב' שמתענין אחר יו"ט, אף שענה אמן אחר הש"ץ, א"צ התרה, דמדנהגו בכה"ג שלא להתענות, הו"ל כהתנה בפירוש. אמנם בקבל בפירוש במנחה להתענות מחר, צריך התרה. וכן הדין ביא"צ כה"ג [תקס"ח]:

מלכת שלמה סדר תעניות וכו' עד סוף סי' ה' ור"פ ד' דהלכות תענית עד סי' י"ח ובטור א"ח סי' תקע"ט וכתוב בבית יוסף א"ח סימן ק"נ תיבה פירושו האמתי על מקום עמידת הס"ת ובבית הכנסת זה נקרא מקום הקדש וגם היכל ולפי זה ד' שמות יש לו אחד מקום הקדש ב' היכל ג' ארון ד' תיבה וכשמוציא התיבה לרחובה של עיר זאת היא התיבה הנקראת מקום הקדש כי שם מניחי' הס"ת בהיותם ברחוב והרי היא כמן היכל בבית הכנסת ע"כ. ועיין במ"ש לקמן במגלה ר"פ בני העיר: לרחובה של עיר. גרסינן במפיק בה"א או גרסינן לרחבה של עיר בלי וי"ו ובלי מפיק: ובראש הנשיא. גמרא והדר תנא כל אחד ואחד נוטל ונותן בראשו אינו והתניא רבי אומר בגדולה מתחילין מן הגדול ובקלקלה מתחילין מן הקטן דאמר מר בתחלה נתקלל נחש ואחר כך נתקללה חוה ואח"כ נתקלל אדם הא חשיבותא לדידהו דאמרי להון אתון חשביתו למינעי רחמי אכולי עלמא. עוד אמרי' בגמ' למה מתכסין בשקים א"ר חייא בר אבא לומר הרי אנו חשובין לפניך כבהמה פי' שהשק עשוי משערות וזנבות של בהמות. עוד בגמ' למה יוצאין לבית הקברות פליגי בה ר' לוי בר לחמא ור' חמא בר חנינא חד אמר הרי אנו חשובין לפניך כמתים וחד אמר כדי שיבקשו המתים רחמים עלינו ואיכא בינייהו קברי גוים וכתב הר"ן ז"ל ודקאמר למה מתכסין בשקים ולמה יוצאין בבית הקברות אע"פ שלא מצינו לא במשנה ולא בברייתא שהתקינו לעשות כן שאלו טעם על מנהגם שהיו נוהגין לצאת כל העם לבית הקברות אחר שמתפללין ובוכין ומתריעין שם אבל לא שיוציאו את התיבה וס"ת לבית הקברות ויתפללו שם וכ"ש בקברי גוים ח"ו וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהלכות תענית שלא כמנהג מקצת מקומות שמוציאין את התיבה לבית הקברות ומתפללין שם עכ"ל ז"ל: ובקבלה הוא אומר. עי' תוס' יו"ט. והובא בבית יוסף סי' תקע"ט: