יכין
ראוהו אחיו לאותו שתרם המזבח: שירד מהמזבח: והם רצו ובאו להכיור. דביני ביני כבר הניח התורם את הגחלים במזרח הכבש: מהרו וקדשו ידיהן ורגליהן מן הכיור דמדהיו רבים לא היה אפשר להם לילך בצניעות בלי המולה כהתורם [בפ"א סי' נ"ה]. להכי שפיר טפי שירוצו ולא ישהו הרבה בלי קידוש בין אולם למזבח: נטלו את המגריפות יעים, עשוין כמין שויפעלן לחתות בהן הדשן לפנותו לתפוח: ואת הצינורות מזלגות לתחוב בהן האיברים שלא נתאכלו באש. ולסלקן: האברין והפדרין שלא נתאכלו מבערב סונקין אותם לצדדי המזבח סולקין ר"ל סולק, דל' ונ' ממוצא א' ומתחלפין. ור"ל תוחבין אותן בצינורות ומניחין אותן בצדדי האש שיונחו שם עד אחר שיסדרו המערכה החדשה ויחזירום לשם [עי' לקמן סימן ל"ו]: סודרין אותם בסובב על הכבש ר"ל יסדרום ע"ג כבש שכנגד גג הסובב, או על גג הסובב גופי' דשם הוא למעלה מחצי גבהו של מזבח, והו"ל כאילו נשארו ע"ג המזבח. רק צריך שיניחום סמוך לכבש, כדי שיהיה נוח לחזור ולטלן משם להחזירן למערכה [כפ"ב מ"ה]. אבל ביסוד, או בכבש שכנגד היסוד, לא הניחום, דשם הוא חציו התחתון של מזבח וה"ל כמורידן מהמזבח ואסור [תוס' יומא דמ"ה ב']: החלו התחילו: מעלין באפר על גבי התפוח הוא כמין כרי גדול של אפר שבאמצע המזבח, עגול כתפוח. ור"ל אחר שסלקו האברים שלא נתאכלו, היו גורפין במגרפות את הדשן, לסלקו אל התל שבאמצע, וכשרבה שם מורידין אותו ומוציאין אותו כהנים אחרים משם למקום צנוע ונקי שחוץ לעיר [רמב"ם ספ"ב מתמידין] והורידו משם ע"י פסכתור [כלקמן פ"ה מ"ה]: פעמים עליו כשלש מאות כור גוזמא קתני: וברגלים לא היו מדשנין אותו ר"ל לא הוציאו הדשן מהתפוח לחוץ לעיר: מפני שהוא נוי למזבח שיהיה נראה שהקריבו עליו קרבנות הרבה: מימיו של מזבח. או של כהן, דאף אם היה זקן הזדרז: לא נתעצל הכהן מלהוציא את הדשן ר"ל אף שהדישון אינה מלאכה נכבדה ומשו"ה לא הפיסו עליה, אפ"ה לא נתעצלו בה. ונקט לה הכא, דקמ"ל דלהכי לא דישנוה ברגלים, ולא חיושי' שיתלו הרואין בעצלות הכהנים: החלו מעלין בגיזרין לסדר אש המערכה ר"ל לאחר שסלקו הדשן, התחילו הכהנים להעלות עצים למזבח לסדר מערכות. וזה שזכה בתרומת הדשן הולך בראשון ונושא ב' גזירי עצים [ובערב, ב' כהנים נושאין כל א' גיזרה א' [כיומא דכ"ו ב']. והב' גזרין היו עצים משופין. אורך כל א' אמה, ורחבו אמה, ועוביו כמחק של גדיש [כזבחים דס"ב ב']. ונ"ל שלא הניחו הגזרין על שטח רחבן, דהרי ע"י הרוחב יכבה האש. אלא על שפתם המחודד הניחום: וכי כל העצים כשרים למערכה ר"ל מדקתני סתמא, משמע דכל העצים כשרין. ומשני הן וכו': כל העצים כשרין למערכה היינו כל המינין כשרין. אבל כל עץ המתולע פסול: חוץ משל זית ושל גפן משום ישוב ארץ ישראל, דהרי אלו טוענין פירות חשובים. וי"א משום דעצים הללו יש בהן קשרים ואינן דולקין יפה: אבל באלו רגילין במרביות ענפים. של תאנה דוקא ענפי תאנים זקנים. שכבר אינן עושין פירות אבל של זית וגפן גם זקנים עושין עכ"פ מעט פירות חשובות: ושל אגוז וואלנוסבוים: ושל עץ שמן פיכטענהאלץ שמן. שאלו העצים מתלהבין יפה. ולא לקחו עצי ארזים ארנים וברושים [כפ"ג דפרה], מדמעלין עשן הרבה: סידר המערכה גדולה מזרחה דאחר שהעלו כל העצים הנ"ל למזבח, ביררו משם עצי תאנה יפין, למערכה שניי' של קטורת. ואח"כ אותו שזכה בתרומת הדשן מסדר המערכה הגדולה בצד מזרח של התפוח שבאמצע המזבח, ואחרים מסדרין מערכה שנייה של קטורת במערב התפוח. ואח"כ הזוכה בתרומת הדשן מניח ב' הגיזרין על המערכה הגדולה, ומציתין שני המערכות הנ"ל, ומציתין ג"כ עוד מערכה שלישית לקיום האש [דג' מערכות היו על המזבח (א) מערכה גדולה נקראת כך מדהיתה מדורה גדולה ורחבה להקריב עליה אברי התמיד ושאר הקרבנות שיביאו היום. וגם מדהיה כפרתה מרובה [כיומא דל"ג]. (ב) מערכת הקטורת. ליקח ממנה מלא מחתה גחלים להכניסן למזבח הזהב, ולפזר שם עליהם הקטורת. (ג) מערכת קיום האש, אינה משמשת כלום, והיא מגזירת הכתוב, ואין לה זמן ומקום קבוע במזבח. מתי ואיה יציתוה. [רלח"מ פ"ב מתמידין, ועי' רש"י יומא דמ"ה א']: וחזיתה מזרחה ר"ל חלון ופתח היה להמדורה לצד מזרח של המערכה, כדי שיהיה הרוח מנשב דרך שם להלהיב המדורה. דלצד מעריב של המדורה היה התפוח, ולא היה שם רוח: וראשי הגיזרין הפנימים שהתפוח למערב המערכה: היו נוגעים בתפוח דהיו מקרבין המדורה לתפוח כל מה דאפשר, כדי לתת רווח להאמה לצד מזרח שהי' מיוחד להילוך רגלי הכהנים שלא ישרפו בגדיהן: וריוח היה בין הגיזרים שהיו מסדרין העצים בריבוע. גיזרה א' למזרח וא' למערב, וחוזרין ומניחין עליהן ב' גיזרין א' לצפון וא' לדרום, ועל ריבוע זה חוזרין ומסדרין ריבוע אחר כנ"ל, ועוד כמה ריבועים, ריבוע ע"ג ריבוע, והרוח נושב בין ריבוע לריבוע. כמו שעושין במדינותינו ריבועים כנ"ל לייבש העצים בחמה: שהיו מציתין את האליתא משם ר"ל בנקבים שבין הריבועים התחתונים, היו תוחבין עצים דקים שמנים מודלקים [ואליתא מלשון אליה, שהיא שמינה ודקה, קיען בל"א] כדי להלהיב הריבועים מלמטה למעלה: בררו משם עצי תאנה יפין ר"ל אחר שסידרו מערכה גדולה וקודם שיסדרו מערכה של קיום האש, ביררו מהעצים שהעלו למזבח [כמשנה ג'], עצי תאנה יפין שמתלהבין מהר ואינן מעשנין כלל, והקפיד בזה בקטורת טפי מבמערכה ראשונה שיתלהבו מהר ושלא יעשנו משום דתוך שעה מועטת יכניסום להיכל, ולכן בחרו עצים חלקים בלי קטרי כדי שלא ישארו אודים ויעשנו: לסדר המערכה שניה לקטורת משום דקטורת מכפר על לשון הרע [כיומא דמ"ד א'], וחטא אדם הראשון ע"י לשון הרע היה, שקבל מלשינות מהנחש, ובעלי תאנה נתקן, אחר שחטא ונתבושש, שעשו להם מעלי תאנה חגורות, לכן גם לקטורת לקחו עצי תאנה [נתעוררתי לזה מדברי רש"י זבחים דנ"ח]. מיהו גם עצי אגוז ועץ שמן כשרים למערכת הקטורת. מכנגד קרן מערבית דרומית משוך מן הקרן כלפי צפון ארבע אמות ר"ל שהיה המדורה של קטורת משוכה לצפון מקצה קרן מערבית דרומית של מזבח, ד' אמות. וה"ט, מדכתיב בקטורת של יו"כ ולקח מלא המחתה וגו' אשר פתח אהל מועד, וילפינן כל קטורת מקטורת יו"כ, שצריך ליקח הגחלים מכנגד פתח אהל מועד. וד' אמות לצפון מקרן מערבית דרומית של מזבח, שם מכוון נגד פתח אהל מועד. [דהרי קי"ל דמזבח עומד ממוצע באמצע עזרה, משוך רק קצת כלפי דרום [כזבחים נ"ט א' ורמב"ם פ"א מבחירה]. וגם קי"ל דקדושת היכל ואולם חדא מלתא היא [ועי' תוס' זבחים דנ"ח ב', שכתבו דספיקא הוא בש"ס]. א"כ פתח האולם דינו כנסת ההיכל, ונקרא ג"כ פתח אהל מועד. והרי פתח האולם היה ג"כ כהמזבח מכוון באמצע העזרה, והפתח היה רחב כ' אמה. נמצא שהמזבח שהיה רוחב גגו למעלה כ"ת אמה, היו כ' אמות אמצעיות שלו נגד כ' אמות של פתח האולם וארבע אמות לכאן וארבע אמות לכאן היה גג המזבח עודף על פתח האולם. ואלו הד' אמות שגג המזבח עודף מכאן ומכאן, לא היו נגד פתח האולם. נמצא שכשמושך לעשות המדורה להקטורת ד' אמות מהקרן, תהיה המדורה מכוונת נגד פתח אהל מועד]: בעומד כמו באומד: חמש סאים גחלים ר"ל משער לסדר כל כך עצים, בכדי שיתהוו מהן ה' סאין גחלים וכל סאה הוא קמ"ד ביצים, וא"כ היה בחול כדי שיעור תש"כ ביצים, ובשבת כדי שיעור אלף וקנ"ב ביצים. ומערכה גדולה וודאי היתה גדולה מזו, רק לא היה שיעור קבוע לה, דהכל לפי הקרבנות שהיו מביאים באותו יום: ששם היו נותנין שני בזיכי לבונה של לחם הפנים ר"ל לפיכך צריך ג' סאין יתרים, כדי להקטיר עליהן בחוץ ב' בזיכי לבונה שהיו על לחם הפנים: האיברים והפדרים שלא נתאכלו מבערב מחזירין אותן למערכה ר"ל השתא קודם שחיטת התמיד נותנין אותן בצדדי מערכה גדולה ונשרפים שם [ודלא כהמפרש כאן, שכתב, דאע"ג דתני השתא שמחזירן למערכה, אפ"ה ר"ל דרק אחר הקטורת התמיד החזירום. ובמח"כ רבינו זהו נגד גמרא ערוכה [סנהדרין מ"ט ב'] דלכ"ע יש סדר במסכת תמיד עכ"פ למצוה. ומה שרצה להוכיח כן מדכתיב העולה, עולה ראשונה. הן אמת הכי איתא [יומא דל"ח א' ובשאר דוכתי]. אבל נ"ל דהיינו שלא להעלות שאר קרבנות למזבח קודם לתמיד, ולא בשכבר הם על המזבח ועי' מ"ש בס"ד בחומר בקודש פ"ד אות ו' ז'.]: הציתו שתי המערכות באש ואותה של קיום האש רשאין להצית אותה אחר הקרבת התמיד [כלעיל סי' כ"ד]: וירדו ובאו להם ללשכת הגזית לעשות פייס, דבעזרה א"א שיפייסו, משום שהיה לוקח מצנפת של א' מהן בשעת הפייס, ואין נכון שיעמוד כך הכהן בעזרה בגלוי. ותו מדעמדו בעיגול, ויהיה א"כ אחוריהם אל היכל ה' [כתוס' יומא דכ"ה א']. עוד נ"ל מדצריך שיהיה א' מסנהדרין אצל הפייסות [כלעיל פ"א סי' ל"ה], ואינו נכון שיטריחוהו לבוא אצלן:
מלכת שלמה
דאוהו אחיו. לאותו שתרם את המזבח ואסדרא דלעיל קאי. ואיתה פ' קבלה דף כ' ואמרינן התם אליבא דרבא דמתניתין דקתני מיהרו וקדשו ידיהם ורגליהם ואין נפסל קדוש זה בלינה דהא אכתי לא עלה עמוד השחר ור' אלעזר בר"ש היא ואע"ג דלר"א בר"ש ס"ל דכיון שקידש בתחלת עבודה יכול לעבוד אפילו מכאן ועד עשרה ימים ואינו צריך לקדש עוד. הכא מיירי בכהני חדתי פירוש שלא שמשו בלילה ולא היו רחוצים ידים ורגלים. אבל רבי אליבא דרבא דאמר דס"ל דלינה פסלה אף בקדוש זה אע"פ שלא היה מתחלת הלילה אלא מקרות הגבר מתניתין דמכשר האי קדוש בקריאת הגבר דלא כרבי אלא כר"א בר"ש כדכתבינן:
נטלו את המגריפות וכו' תוס' פ' המזבח מקדש (זבחים דף פ"ו.) בפירוש רעז"ל סונקים וכן בגדי מסנקן בריש גמרת פסחים ופירש גדי שהוא עיף ע"י נענוע ונגיחות שמתנגחין זה בזה. והכי איתא נמי בס"פ במה אשה האומר גַד נַדִי וסינוק לא פרש"י ז"ל התמזל מזלי. וסנוק לא עיף אל תהי ע"כ. והרא"ש ז"ל פירש סונקים נון ולמד מתחלפים אל פשטתם כמו אן פשטתם נשכה כמו לשכה וחברו במסכת מקואות המסנק את הטיט ע"כ וז"ל הראב"ד ז"ל סונקים מפ' בערוך כל דבר שהוא מרובה וגדול יותר מן האחר קרי סינוק כדתנן בפ' שני דמקואות המסנק את הטיט לצדדין פירוש כמו הממלא כלומר שמריק אותו מצד אחד וממלא אותי לצד אחר הר נמצא שאותו מקום יהיה גדול ומרובה יותר מן האחר וכן פירוש גדי מסנקן דבריש גמרת פסחים שהיה ממולא בצים ותבלים ואוכל ממנו אכילה גסה כמן כן בכאן יש לפרש סונקים כלומר מניחין אותם לצד אחד במזבח והרי יהיה אותו הצד יותר מלא מן האחר ע"כ והרמב"ם ז"ל לא פירש רק סונקים עושין אותו כרי ע"כ דומה שמסכים לפירוש הערוך ז"ל:
לצדדין לצדי המזבח אצל המערכה ועל גג הסובב אם אין הכבש מחזיקן הרא"ש ז"ל. ואיתה בתוספות פ"ק דיומא דף כ':
בסובב ע"ג הכבש נ"א בסובב או על הכבש וכן הוא בת"כ פרשת צו פרק שני. נ"א בכבש ע"ג הסובב. ופירש הראב"ד ז"ל פירוש או על הכבש שאם לא יחזיק הסובב יסדר גם על הכבש. וביד פ' שני דהלכות תמידין ומוספין כולה מתניתין עד סוף סימן ב' בסימן י"ג י"ד ושם כתוב סודרין אותם בכבש כנגד היסוד:
