יכין קן סתומה של חובה שלא פירש בשעת לקיחה איזה חטאת ואיזה עולה: או שפרח בין המתות ר"ל לבין הקנין שמשפטן שימותו כולן. וכגון שנתערב בהן חטאת בעולה [כפ"א מ"ב]. אבל בפרח א' מהקן הסתום לבין חטאות הקריבות, רשאי להקריב כל התערובות כדין חטאות, ואפילו לא היו החטאות הקריבות שלו, יכול להתנות שאותה הפרידה שהיא שלי, תעלה לו לשם חטאת [וכלעיל פ"א סי' ל"ב ודו"ק, ועי' רתוי"ט כאן ד"ה או]. ואותה הפרידה שלא נתערבה יקריב עולה. וה"ה בפרח א' מקן סתום לבין עולות הקריבות יעשה איפכא: או שמת אחד מהן יקח זוג לשני וכ"ש דבפרח א' מקן מפורש, ויודע איזה נשאר, דאין זקוקין זל"ז כלל, ויקח זוג לשני. אלא דקמ"ל פרח א' מסתום, דסד"א מדהיו ב' הפרידות זקוקות זל"ז, וכל א' מהן היה ראוי לקבוע עליו שם חטאת או עולה, ורק ע"י שיוקרב ראשונה לחטאת יבורר שהנשארת היא עולה. וא"כ הכא, מדהלכה א' מהן לאיבוד, הו"ל הנשארת כאילו חטאת ועולה מעורב בה ותמות קמ"ל. מיהו סיפא בפרח לבין הקריבות דוקא בפרח מקן סתום, פסול ופוסל א' כנגדו. אבל פרידה מפורשת לעולה שפרח לתוך קן סתום, אין כשר רק כמנין העולות שבקנין שפרח לשם. וה"ה בחטאת מפורשת שפרח לתוך קן סתום, יקריב מהתערובות רק כמניין החטאות שבהסתום [כפ"א מ"ב]. ובאינו יודע אם החטאת או העולה פרח מהמפורשת להסתום, אז התערובות וגם הפרידה הנשארת כולן פסולין [כנזיר די"ב]: פרח לבין הקריבות ר"ל פרח פרידה א' מקן הסתום לבין קנין סתומות העומדת ליקרב: ופוסל אחד כנגדו ר"ל פסול הפורח גופא במקום שפרח לשם, ואין מקריבין מהתערובות רק כמניין חטאות ועולות שהיו קודם שפרח לשם. ופוסל ג"כ א' כנגדו במקום שפרח משם, [וטעמו של דבר עיין לקמן סי' ו']: ופוסל אחד כנגדו תמוה, דמה נ"ט הוא זה, והוא הוא הדין בעצמו. ותו דתני סתם, שהפורח פסול כו', והרי רק בפרידה סתומה שפרח לבין הקריבות דינא הכי. ונ"ל דהתנא בהך בבא שהגוזל הפורח וכו', קמ"ל רבותא וטעמא בחד זימנא. וה"ק, אעפ"י שהגוזל הפורח פסול במקום התערובות, לא דמי לנפל א' מהן לים דאז שרי להקריב הנשארים, קמ"ל דאפ"ה כיון שהגוזל הפורח רק נפסל, ולא נאבד לגמרי מהעולם, להכי פוסל א' כנגדו, ולא תלינן שאותו שנפסל בהתערובות הוא חבירו של זה הנשאר יחידי [ועי' תוס' זבחים דע"ד א' ד"ה נפלה]: כיצד שתי נשים בכולה מכילתן נקט הדוגמא בנשים, משום דמצוי בהן קנין מחיובי זבות ויולדות וכמש"ל: ולזו שתי קנים וכולן סתימות, שתוכל כל אחת לעשות מב' קינין שלה כל ב' מהן שתתרצה לעולות והשאר הב' לחטאות. [ונ"ל דלהכי נקט כיצד, אף שכבר מפורש הדין יפה במשנה א'. משום דאתא לאשמעינן דינא דסיפא, דבחזר פוסל א' בחזירתו. ומה"ט נמי נקט הדוגמא בשיש לכל אחת ב' קנין, אף דביש לכל אשה רק קן א' נמי יוכל לצייר שיפסול הפורח ושפוסל א' כנגדו. היינו משום דבכה"ג לא מצי למנקט בסיפא דפוסל א' בחזירתו, דהיינו במקום שפרח לשם, משום דהפרידה הנשארת כבר פסול וקאי, גם קודם שחזר ופרח לשם מהתערובות. ומכ"ש דלא הוה מצי תנא למנקט שהיה לאחת קן א' ולשנייה ב' קנין ופרח מבעלת א' לבעלת ב'. ליתא, דבכה"ג לא שייך לומר דפוסל א' בחזירתו, דהרי פסול וקאי וכדאמרן. ולא שייך נמי סיפא דסיפא, דבפרח וחזר, ופרח וחזר, לא הפסיד כלום, מטעם שאפילו מעורבות אין פחות משנים. ליתא דהרי בקן אחת לאשה אחת, ונתערבה עם אותה של ב' קנין, אז רק המועט כשר, וכפ"א מ"ג]: פרח פרידה אחת: מזו לזו פוסל אחד בהליכתו ר"ל בהליכתו כשפרח נפסל א' במקום שפרח משם. ומכ"ש שנפסל א' במקום שפרח לשם, מדנתערב בהם הפורח והוא שם מיותר. מיהו פשיטא שאותה אשה שפרח ממנה א' היתה יכולה להקריב ג' פרידות הנותרים ב' מהן חטאת וא' עולה, וא"כ נחשוב שאותו שפרח לבין הד' עולה היה, ולפיכך הו"ל כעולה שנתערב בחובה [פ"א מ"ב] ותקריב חברתה מהתערובות ב' עולות, ותפסיד כל החטאת שבב' קינים שלה. אלא דלא מסתבר שנפסיד לזו שלא פשעה כדי שתרוויח זו שפשעה ולא שמרה קיניה יפה שלא יפרח מהם. וטעם הדבר דכשפרח א' מהד' פרידות לתוך ד' פרידות האחרות, נשארו כאן ג' ושם ה', ואסור להקריב מהג' רק ב' פרידות, א' לחטאת וא' לעולה. דאם יקריבו מהג' ב' חטאות, אז יוקבע הפרידה הג' הנשארת וגם הפרידה שנתערב, להיות ב' עולות, ושמא יעשו בהתערובות את הפורח ג"כ חטאת, והרי הוקבע להיות עולה. ומה"ט נמי אי אפשר שיקריבו מהג' הנשארים ב' עולות. וכ"כ בעלת ה' אי אפשר שתקריב מהה' פרידות רק שתי עולות וב' חטאות, דאם תקריב ג' חטאות או ג' עולות, שמא כל הג' משלה הן, והרי חייבת רק ב' חטאות וב' עולות: חזר שחזר ופרח א' מהה' פרידות לתוך הג', ונמצא השתא ד' מכאן וד' מכאן כבתחלה: פוסל אחד בחזירתו דמאותן שהיה תחלה ה' והשתא ד', נפסל מלבד א' שבתחלה, עוד א', ואי אפשר תו להקריב מהד' רק א' חטאת וא' עולה, דאם יקריבו מהן ב' חטאות או ב' עולות, שמא אותו שחזר ופרח ממנה, משלה היה, ויעשוהו ג"כ שם חטאת או עולה במקום שפרח לשם, ונמצא שיקריבו ג' חטאות או ג' עולות מב' קנין שלה. וכ"כ מאותן שהיו תחלה ג' והשתא ד', אי אפשר להקריב עכשו רק א' חטאת וא' עולה כקודם שחזרו, דאם יקריבו מהן ב' חטאות או ב' עולות, יש לחוש שמא לא חזר אליהן אותה הפרידה שפרח תחלה, ושמא אותה הפרידה שפרח לה תחלה, יעשוהו במקום התערובות ג"כ חטאת או עולה, ונמצא שיקריבו משלה ג' חטאות או ג' עולות, והרי אינה רשאי להביא מב' קנין רק ב' חטאות וב' עולות: לא הפסיד כלום ממה שהיתה רשאה להקריב אחר פריחה וחזרה הראשונה: שאפילו הן מעורבות אין פחות משתים ר"ל דהרי אפילו יתערבו הכל יחד, יכול להקריב מכל התערובות ב' חטאות וב' עולות, דהרי בין שיהיו כל הנקרבים משל אשה א' או משל ב' הנשים, יקריבו שפיר ב' חטאות וב' עולות כב' לזו וב' לזו [פ"א מ"ג]: לזו שבע וכולן סתומות: לשביעית ר"ל שפרח א' מבעלת ב קנין לבעלת ג קנין, ומבעלת ג קנין חזר ופרח א' לבעלת ד. וכן כולן: חזר דחזר ופרח א' מבעלת ז לבעלת ו, ומשם חזר ופרח א' לבעלת ה, ומשם חזר ופרח א' לבעלת ד וכו': פוסל אחד בהליכתו דכשפרח תחילה מבעלת א לבעלת ב, נפסל לבעלת א הפרידה הנשאר, דאם יקריבוהו עולה או חטאת, יש לחוש שגם אותו שפרח לה יעשוהו עולה או חטאת, והרי אינה חייבת רק א'. חטאת וא' עולה. ובעלת ב שיש לה השתא ה' פרידות לא תקריב מהן ג' חטאות או ג' עולות, דשמא כל הג' משלה הן, והרי אינה חייבת רק ב' חטאות וב' עולות. וכ"כ כשחזר ופרח מבעלת ב לבעלת ג, חיישינן שמא הפרידה שפרח מקניה, משלה היה, ולא נשאר אצל בעלת הב' מקנין שלה רק ג' פרידות, וא' מבעלת א, ולפיכך לא תקריב רק א' חטאת וא' עולה. דאם תקריב ב' חטאות או ב' עולות, שמא אותה שפרח מקנין שלה ג"כ יעשוה חטאת או עולה, והרי אינה רשאה להקריב מקניה רק ב' חטאות וב' עולות. ובעלת ג כשפרח אליה פרידה א' מבעלת ב, לא תקריב מז' פרידות שלה רק ג' חטאות וג' עולות, מטעם שאמרנו לעיל כשפרח מא' לב'. וכשחזר ופרח מג' לד', חיישינן ג"כ שמא מקנין שלה פרח, ולא נשאר אצל הבעלת ג רק ה' פרידות משלה, וא' משל בעלת ב, ולפיכך אינה רשאה להקריב מהו' פרידות רק ב' חטאות וב' עולות. דאם תקריב ג' חטאות וג' עולות, יש לחוש שהפרידה שפרח מקניה ג"כ יעשוהו חטאת או עולה, נמצא שד' חטאות או ד' עולות קריבות מבעלת ג' קנין. וכן כולן, שבעלת ד כשפרח מקניה פרידה א', אין כשר לה מה"ט רק ג' קנין. ובעלת ה כשפרח לה א' מקניה לבעלת ו, אין כשר לה רק ד' קנין. ובעלת ו אין כשר לה רק ה' קנין, הכל מטעם הנ"ל. אבל בעלת ז כשפרח אליה א' מבעלת ו, תקריב ז' חטאות וז' עולות. דמדלא פרח מקניה כלום, למאי ניחוש לה. רק אותה פרידה שנשאר לה בלי זוג, אי אפשר שיקריבוהו לחטאת או לעולה, דשמא מקנין של בעלת ז הוא נמצא שיקריבו מז' קנין שלה ח' חטאת או ח' עולות: ואחד בחזירתו דכשחזר ופרת מבעלת ז לבעלת ו, ומשם פרח שוב א' לבעלת ה, ומשם לבעלת ד וכו' שוב פוסל לכל אשה קן א. ע"י שפרח משם. דבעלת ז לא תקריב מי"ד פרידות שלה רק ששה חטאות וו' עולות, דדלמא אותו הפרידה שפרח מקניה לבעלת ו, משלה היה, ולא נשאר מקניה רק י"ג פרידות, והפרידה הי"ד הוא אותו שפרח תחלה לקניה מבעלת הו. ואם תקריב מהי"ד שאצלה ז' חטאות או ז' עולות, יש לחוש שמא גם אותו שפרח מקניה ג"כ יעשוהו חטאת או עולה במקום שנתערב, ונמצא שיקריבו מז' קנין שלה ח' חטאות או ח' עולות. וכשחזר ופרח מבעלת ו לבעלת ה, לא תקריב בעלת ו רק ד' חטאות וד' עולות, דשמא אותן שפרחו לה, א' בתחלה לבעלת ז, וא' השתא לבעלת ה, מקנין שלה פרחו, ויעשום במקום שפרחו לשם שתיהן חטאות או שתיהן עולות, ואם תקריב מהי"ב פרידות שנשאר לה השתא ה' חטאות או ה' עולות, שמא כולן משלה תקריבם, ונמצא שהקריבו מו' קנין שלה ז' חטאות או ז' עולות, והרי אינה חייבת רק ו' חטאות וו' עולות: וכן כשפרח מבעלת ה לבעלת ד, ומד' לג', ומג' לב', שוב הפסידה כל אחת קן א' מה"ט. וגם בעלת ג אינה מקרבת מו' פרידות שיש לה, רק א חטאת וא' עולה. דאם תקריב ב' חטאות או ב' עולות, חיישינן שמא אותה פרידה שפרח לה תחלה לבעלת ד ואותה פרידה שפרח לה השתא לבעלת ב, מקנין שלה פרחו, ושמא יקריבום במקום שפרחו לשם שניהן חטאות או שניהן עולות, ונמצא שיקריבו מקניה ד' חטאות או ד' עולות, והרי אינה חייבת רק ג'. מיהו בעלת ב אינה רשאי להקריב מקניה כלל, דבפריחה ראשונה כבר הפסידה קן א', ולא היתה רשאה להקריב רק א' חטאת וא' עולה. ועתה שחזר ופרח ממנה לבעלת א, הפסידה הכל. דאם תקריב א' חטאת וא' עולה, שמא אותן שפרחו ממנה תחלה וסוף משלה היו, ושמא יקריבו במקום שנתערבו שתיהן לחטאות או שתיהן לעולות, ונמצא שיקריבו מקנין שלה ג' חטאות או ג' עולות, והרי אין חייבת רק ב' חטאות וב' עולות. ומה"ט גם בעלת א הפסידה הכל, והיינו דקאמר הראשונה וכו': פרח וחזר לאו שחזר ופרח מבעלת א וב', ליתא, דהרי כיון דכבר מפריחה וחזרה ראשונה אין להם כלום, א"כ הו"ל כחטאות המתות, שכשפרח א' מהן לבין שאר הקנין, ימותו כולן, כדקתני בסיפא שאם פרח מבין המתות כולן ימותו. אלא תנא מיירי שחזר ופרח מג' לד', ומד' לה', ומה' וכו' עד לז', וחזר ופרח מז' לו', ומו' לה', ומה' וכו' עד לג': השלישית והרביעית אין להם כלום דהרי מבעלת ג כבר פרחו ג' פרידות, ב' בהלכה וחזרה ראשונה, וא' בהליכה שנייה, דבחזירה לא פרח ממנה כלום. ושמא כל הג' שפרחו ממנה, מקנין שלה פרחו, ושמא יקריבו כל הג' במקום תערובתן כולן עולות או כולן חטאות, ואם תקריב מג' פרידות שנשארו לה עוד א' עולה או אחת חטאת, נמצא הקריבה מג' קנין שלה ד' חטאות או ד' עולות. וכן בעלת ד שפרח ממנה ד' פעמים, ב' בהליכה וחזרה ראשונה, וב' בהליכה וחזרה שנייה, שמא כל הד' משלה פרחו, וכל הד' יקרבו במקום שפרחו כולן חטאות או כולן עולות, ואם תקריב מב' קנין שנשארו לה רק עוד אחד חטאת וא' עולה, נמצא הקריבה מד' קנין שלה ה' חטאות או ה' עולות. להכי בעלת ג ובעלת ד לא יקריבו כלל: החמישית יש לה אחת דכיון דפרח ממנה ג"כ ד' פעמים, שמא משלה פרחו, וכלן יקרבו במקום תערובתן כולן חטאות או כולן עולות, וכשתקריב מג' קנין שנשארו לה רק עוד ב' חטאות או ב' עולות, נמצא שתקריב בעלת ה מה' קנין שלה ו' חטאות או ו' עולות: הששית יש לה שתים דאם תעשה בעלת ו ג' חטאות או ג' עולות, יש לחוש שמא כל הד' שפרחו ממנה בהליכה וחזירה ראשונה ושנייה, כולן משלה היו, ויקרבו כולן חטאות או כולן עולות, נמצא ז' חטאות או ז' עולות קריבות מבעלת ו קנין: השביעית יש לה חמש ר"ל בעלת ז תקריב מקנין שנשארו לה חמשה קנין, דהרי מבעלת ז לא פרח מבין קניה רק ב' פעמים, אחד בחזירה ראשונה וא' בחזירה שניה, ואם תקריב מקנין שנשארו אצלה ו' חטאות או ו' עולות איכא למיחש שמא גם הב' שפרחו ממנה, מקנין שלה פרחו, ויקרבו שניהן לחטאות או לעולות, ונמצא ח' חטאות או ח' עולות קריבות מבעלת ז. [מיהו הכא נמי איכא לאקשויי כלעיל סי' י"ט [בבועז ג'], דכיון דבעלת ג וד' לא יקרבו משלהן כלום, א"כ תוכל בעלת ה להקריב ג' חטאות וג' עולות דהרי אותן ב' שפרחו ממנה בב' חזרות לבעלת ד לא יקריבום. וי"ל כדתרצינן לעיל, אי משום דגזרינן גבה בעלת ה אטו בעלת ו שנאסר לה א' בכל פריחה. או משום דבדיעבד כשרה מה שתקרב בעלת ד מכח ספק ספיקא. להכי חיישינן גם גבי בעלת ה]: פרח וחזר ר"ל שפרח מה' לו', ומו' לז', ומז' חזר לו', ומו' לה'. דאי שפרח תו מאחד מהקנין שלמטה מה', הרי כולן מתות הן, וכלעיל סי' כ': החמישית והששית אין להם כלום מטעם הנ"ל סי' כ"א: השביעית יש לה ארבע דמדפרח ממנה לשאר הקנין ג' פרידות בג' חזרות, הפסידה ג' קנין, כלעיל שבכל פריחה הפסידה קן אחד. [ואע"ג דהשתא לא יקרבו בשאר הקנין כלל, והו"ל כפרח לבין המתות דלא הפסידה כלום. י"ל דגזרינן אטו שאר הקנין שלמטה ממנה שמפסידים בכל פריחה קן א'. או י"ל דגזרינן פריחה וחזרה ג' אטו פריחה א' וב'. או משום שיש גבי קנין שלמטה ממנה ספק ספיקא, וכמבואר לעיל]: ויש אומרים השביעית לא הפסידה כלום ר"ל בחזרה שלישית לא הפסידה כלום, רק תקריב ה' חטאות וה' עולות כמו לאחר פריחה וחזרה ב', דהרי שאר קנין לא יקרבו כלל, ואין כאן חשש שיקרבו אותו שפרח לה חטאת או לעולה יותר מהראוי לבעלת ז [דס"ל דגבי בעלת ז לא גזרינן אטו שאר הקנין וכלעיל. דבעלת ו לא דמי להו, דבעלת ז אינה מפסדת בהליכה בשום פעם, רק בחזרה. ואלו בשאר הקנין מפסידין בכל פעם בין בהליכה בין בחזירה. ואפילו לאידך תרוצא דתרצינן לעיל משום ספק ספיקא, אילה"ק א"כ הכא בעלת ז תפסיד בחזירה שלישית דשמא תקריב בעלת ו ויהיה כשר מה שהקריבה מכח ספק ספיקא וכלעיל. נ"ל דדוקא כשיש מהנשים האחרות שמקריבין קיניהן. להכי חיישינן שגם אותן נשים שמן הדין לא יקריבו אפ"ה יקריבו, ויהיה כשר מכח ספק ספיקא וכדאמרן. אבל הכא שכל הקנין נפסלו ורק הבעלת ז תקריב, והיא משונה משאר הקנין, וכלעיל. להכי לא חיישינן שיקרבו הן. אבל אין לומר די"א ה"ק, לא הפסידה כלום, ר"ל דהשתא שאין שאר הקנין מקריבין. תוכל בעלת ז להקריב ז' חטאות וז' עולות. משום ממ"נ, דאם הנקרב הוא שלה, שפיר, ואם יהיה ג' מהן משל ה או משל ו (דהרי ג' פעמים פרח משל ה ומשל ו אל בעלת הז') הרי גם בעלת ה וו חייבות כל אחת לכל הפחות ג' חטאות וג' עולות. ליתא, דא"כ הול"ל לי"א דבעלת ז נשכרה בפריחה שלישית. אמנם למה באמת לא נשכרה. דהרי ליכא למיחש למידי. נ"ל דכיון דכבר נדחו מקני בעלת ז' ב' קנין בפריחה א' וב', אינו חוזר ונראה. וכדקיי"ל [זבחים י"ב א']: ואם פרח מבין המתות לכולם ר"ל אם כל פעם כשפרח, פרח מבין אותן הקנין דאמרינן בפריחה שלפני פריחה זו, שלא יקרבו כלל. או דבאמת פרח להנך אחד מהקנין אחת מחטאות המתות, כגון שמתו או כפרו בעליה: הרי כולם ימותו דבע"ח חשיבי ולא בטלי. ולא אמרי' נכבשינהו דניידי ונימא כל דפריש מרובא פריש, גזירה שמא יקח מהקבוע [כזבחים ע"ג ב]: קן סתומה שלא פירש בה בשעת קניי' איזה תהי' חטאת ואיזה עולה: וקן מפורשת שפירש בשעת קנייתן זו חטאת וזו עולה: פרח מן הסתומה למפורשת ונתערבו כל הג' שבמפורשת, שאסור להקריב מהן כלל מדאינו יודע איזה חטאת ואיזה עולה מהמפורשת: יקח זוג לשני של הסתומה. דהו"ל כפרח לבין המתות [במ"א]: חזר ר"ל ואם חזר ופרח א' מהתערובות שבמפורשת, אל הא' שנשאר בהסתומה: או שפרח מן המפורשת ראשון ר"ל או שבתחלה פרח אחד מהמפורשות להסתומה, ולא ידע אם חטאת או עולה פרח אליה: הרי כולן ימותו דבין בסתומה בין במפורשות הרי לא ידעינן עתה איזה חטאת ואיזה עולה: וסתומה באמצע ר"ל שהי' מונח חטאת א' מפורשת מצד אחד, ובצד הב' היה מונח עולה מפורשת, ובאמצע היו מונחים ב' פרידות סתומות שלא נתפרש בהן עדיין איזה חטאת ואיזה עולה: אחד הלך ואחד הלך לא הפסיד כלום דהרי ידע באיזה מקום מונח העולה המפורשת ובאיזה מקום החטאת המפורשת, והסתומה שנתערב כאן וכאן, יכול לעשות אותה שנתערבה עם החטאת לחטאת, ואידך שעם העולה, יקריב עולה: עולה ר"ל שיאמר הכהן כך כשיקריבן. דהרי אין הקנין מתפרשות רק בשעת קניי' ע"י הבעלים, או בשעת הקרבה ע"י הכהן, ולא ביני ביני [כיומא דמ"א א]: חזר לאמצע ר"ל אם אח"כ חזר א' מכל צד, ופרחו ב' יחד לאמצע, נמצא שמונחים השתא כבתחילה אחד מכל צד וב' באמצע, רק דלא ידעינן בב' שבאמצע אם הם מהסתומות או מהמפורשות, או א' מהסתומות ואחת מהמפורשות. ובאותן שבצדדים ליכא ספק אם חטאת או עולה, דהרי ידע מקום החטאת ומקום העולה, רק מסופק אם היא סתומה או מפורשת: האמצעיים ימותו מדמסופק אם היא חטאת מפורשת או עולה מפורשת: ואלו יקרבו עולות ר"ל אותן שבב' הצדדין. ואע"ג דנקט לעיל שלא הי' בכל צד רק פרידה אחת, נקט הכא אלו ואלו, דקמ"ל דה"ה בהי' הרבה חטאות מפורשות בצד זה, והרבה עולות מפורשות בצד האחר, ופרח מהסתומות שבאמצע אחד לכל צד, וחזר ופרח אחד מכל צד אל האמצע, נמי דינא הכי, דאותן שבצדדי' כשרי', ואותן שבאמצע פסולין: חזר ר"ל ואם חזר אחד מהאמצעי' ופרח א' לכל צד, והרי השתא גם בהצדדים מעורב בכל צד אחת מחטאות המתות: או שפרח מן האמצע לצדדין נ"ל דר"ל, או שפרחו מהאמצעיים לשאר צדדים, ולא נתערבו שוב היונים, רק ע"י פריחה זה נתערבו הצדדים זה בזה שלא ידע באיזה צד מונחים הכשרות ובאיזה צד המתות. או נ"ל דהא דקאמר חזר, היינו דשניהן שבאמצע חזרו ופרחו אחד לכאן ואחד לכאן, והא דקאמר או שפרח מהאמצע להצדדים, ר"ל שפרח רק אחד מהאמצעיים לא' מהצדדים ולא ידעינן לאיזה צד מהצדדים פרח: הרי כולן ימותו דהרי אמצעיים חטאות מתות הן: ולא בני יונה כנגד תורין אלא או שתיהן תורין או שניהן בני יונה. (ונקט הכא הך משנה כהקדמה לפרק הבא דמחלקינן ביה בסוף הפרק בין מין א' לב' מינין ודו"ק): וחטאתה בן יונה ה"ג. וקמ"ל דבין שהפרישה או הקריבה החטאת או העולה תחילה, הכל הולך אחר מין החטאת: הולכין אחר הראשון בין שהוא עולה או חטאת: יביאו היורשין עולתה דנשתעבדו נכסיה להקדש: לא יביאו היורשין חטאתה דהרי הוה חטאת שמתו בעליה. ואע"ג דצריך להקריב חטאת קודם לעולה [כפסחים נ"ט א]. היינו רק למצוה אבל לא לעכב:

מלכת שלמה קן סתומה פ' שני דנזיר דף י"ב ותוס' דגיטין פ' התקבל (גיטין דף ס"ד.) וביד כוליה פירקין עד אין מביאין תורין כנגד בני יונה פ"ט דהלכות פסולי המוקדשין ופי' המפרש שבדפוס או שפרח לבין המתות לא זו אף זו קתני ל"מ פרח לאויר העולם כי שמא ילכד וישוב כל אחד ואחד כדינו ולהכי כי עדיין נמי לא חזר יקח זוג לשני אלא אפי' פרחה לבין המתות שעתה אינו יכול לשוב שנתערב בהן אפ"ה יקח זוג לשני ולבין המתות נמי אפשר שיכירוהו ואינו קרוי הבדלה מחברו אלא אפילו מתה אחת מהן יקח זוג לשני: פרח לבין הקריבות פסול ופוסל אחר כנגדו זהו כלל אחד שעושה ואחרי כן מפרש כיצד ע"כ: