0:1
Mishnah
משנה א
כֵּיצַד מַפְרִישִׁין הַבִּכּוּרִים. יוֹרֵד אָדָם בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְרוֹאֶה תְּאֵנָה שֶׁבִּכְּרָה, אֶשְׁכּוֹל שֶׁבִּכֵּר, רִמּוֹן שֶׁבִּכֵּר, קוֹשְׁרוֹ בְגֶמִי, וְאוֹמֵר, הֲרֵי אֵלּוּ בִּכּוּרִים. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אַף עַל פִּי כֵן חוֹזֵר וְקוֹרֵא אוֹתָם בִּכּוּרִים מֵאַחַר שֶׁיִּתָּלְשׁוּ מִן הַקַּרְקָע:
ברטנורה
כיצד מפרישין. שבכרה. ואפילו לא נגמר הפרי, דכתיב (דברים כ״ו:י׳) הנה הבאתי את ראשית פרי, בשעת הבאה הוא פרי, אבל בשעת הפרשה אין צריך שיהיה פרי אלא אפילו בוסר ואפילו פגין:הרי אלו בכורים. וא״צ לקרות עוד שם אחר לקיטתן:ר׳ שמעון אומר אעפ״כ חוזר וקורא שם. דדריש ולקחת מראשית כל פרי האדמה, מה בשעת הבאה פרי אף בשעת הפרשה פרי, דבשעת קריאת שם צריך שיהיו הפירות בתלוש כמו בשעת הבאה. ואין הלכה כר׳ שמעון:
תוסופות יום טוב
תאנה. מה שהקדים תאנה לאשכול שלא ככתוב כתבתי במשנה ח פ"ו דברכות [ועיין במשנה ו פ"ב דמעשרות] :
שבכרה. פירש הר"ב ואפילו בוסר. ואפילו פגין. ירושלמי. ונראה דלאו דוקא והוא הדין סמדר דפחות מבוסר כמו שכתבתי במ"ה פ"ה דמע"ש. אלא נקט בוסר *) שעדיין לא בא לכלל עונת מעשר וכמ"ש שם. ורמב"ם בחבורו פ"ב כתב ואע"פ שעדיין לא בשלו כל צרכם:
קושרו בגמי. כתב הרמב"ם והכונה בזה שירשום אותם באיזה דבר שיזדמן כדי שיכיר אותם. ומה שייחד גמי כפי הנהוג. ע"כ:
[*ורבי שמעון אומר אע"פ וכו'. פירש הר"ב דבשעת קריאת השם צריך שיהיו הפירות בתלוש. ואיני יודע היכי מפיק ליה מפרי דהא אף במחובר פרי הוא ובפרט לאחר שנגמר בשולו]:
יכין
מלכת שלמה