יכין בני העיר שמכרו רחובה של עיר לוקחין בדמיו בית הכנסת דעי"ז מעלין בקדושת הדמים, וכן כולן. מיהו קיי"ל דרחוב אין בה שום קדושה, אע"ג שמתפללין בה בתעניות [כפ"ב דתענית], אקראי בעלמא הוא [קנ"ד]: בית הכנסת לוקחין תיבה ר"ל ארון הקודש [או שולחן שקורין עליו]. מיהו ארון הבנוי בכותל כעין שלנו, י"א דאין לו רק קדושת ביה"כ [קנ"ד ס"א]. וכ"כ כל כלי ביה"כ, וספסלין ופרוכת, רק קדושת ביה"כ יש להן [קנ"ג מג"א ט"ו, וקנ"ד ו']. ודוקא ביה"כ של כפרים נמכר. אבל של כרכים, כיון שנבנה לצורך רבים דאתו לשם מעלמא, אסור למכרה כלל. ואפילו של כפרים, אם לא יבנו אחרת תחתיה, אסור למכרה [קנ"ג ס"ז]. ונקרא כפר, כל מקום שאין מתקבצין שם רבים להשהות שם זמן מה, כביריד [מעססע בל"א] וכדומה [מג"א שם סקי"ג]. מיהו האידנא, אפילו של כרכים נמכר בז' טובי העיר במעמד אנשי העיר, ודוקא כשבנוה משלהן [שם סקל"ז]. וכל שז' טוביה מוכרין בפרסום והקהל שותקין, הו"ל כאילו עמדו שם [שם ס"ז]. ובסתרו ישנה לבנות חדשה, מותר למכור אבנים ועצים של הישנה שנסתרה אפילו לדבר חול, אבל רק בז' טוביה ובמעמד הצבור [שם סקכ"ז]: תיבה לוקחין מטפחות [מענטעלכען] של ס"ת: מטפחות לוקחין ספרים ר"ל כל שכתוב כל חומש לבדו. וכ"כ ס"ת שיש בו טעות [י"ד רפ"ב י"ח, וכ"כ הרמב"ם פ"י מס"ת, וצ"ע אם לכל מילי דינה רק כחומשין] וכן נביאים וכתובים. אמנם ספרים הנדפסים, י"א דקדושתן כבכתב [רט"ז י"ד רע"א סק"ח, ורפ"ב סק"י. ומג"א א"ח ל"ב נ"ז, וקנ"ד י"ד, ורפ"ד, ושל"ד ט"ז וי"ז. ותשובה מ"ב סצ"ט, ותשובה מנחם עזריה צ"ג]. וי"א דבשעת הדחק מותר לשמש מטתו בחדר שמונחים שם ספרים הנדפסים [תשובה חו"י ק"ו וקפ"ד] ובאפשר יכסם במטפחת: בית הכנסת לא יקחו את הרחוב ובז' טוביה במעמד הצבור, הכל שרי [קנ"ג]: וכן במותריהן בגבו מעות לצורך קדושה א', וקנו והותירו, אסור לשנות הנותר לדבר אחר. דאע"ג דהזמנה לאו מלתא. היינו לעניין שיהיה קדושה במעות עצמן, אבל מצד נדרו, חייב שיהיו לדבר שהקדישן [ט"ז שם ס"ק ב']. עוי"ל דעכ"פ אסור לשנותן בלי דעת בני העיר [מג"א סק"ה]. מיהו במכר קדושה אחת יש אוסרין לקנות בדמיה קדושה אחרת השוה לה אף שהתנו שכשירצו יחזרוה ויש מתירן [שם]: אמרו לו אם כן אף לא מעיר גדולה לעיר קטנה דהוה נמי הורדה מקדושה דברוב עם הדרת מלך, ולר"י דוקא מהקדש להדיוט שייך הורדה, וכ"כ מקדושה לקדושה אחרת, כביהכ"נ וס"ת, אבל במין הקדושה בעצמה, אף דאיכא דעדיף מנה ליכא הורדה: שאם ירצו יחזירוהו ואפילו משל רבים לשל רבים צריך תנאי, דמכירה בלי תנאי דרך בזיון הוא. אבל אי"ל עכ"פ כשיחזירה הלוקח, הרי דר בה הלוקח בריבית. י"ל שיהיה התנאי שכשיחזירה ישיב ג"כ דמי השכירות בשביל שדר שם: ולבית המים למי רגלים ובית הכסא. והכי קיי"ל. מיהו בנמכר בז' טוביה ובצבור, גם זה שרי [קנ"ג ס"ט]: ועוד אמר רבי יהודה בית הכנסת שחרב אע"ג שחרב: אין מספידין בתוכו וכשההספד לא' מגדולי העיר או קרוביו, אפילו בישובו מותר [קנ"א ס"ד]: ואין מפשילין מותחין וגודלין: בתוכו חבלים וה"ה שאר תשמיש חול אסור שם, רק אורחא דמלתא נקט מדצריך להפשלת חבלים רחבת ידים, מפשילין בביה"כ: ואין פורשין לתוכו מצודות דמדאין העופות שם מושבתין, יקננו שם: ואין עושין אותו קפנדריא [דורכגאנג] בלשון יון: עלו בו עשבים לא יתלוש לאכלן ולהאכילן לבהמה: מפני עגמת נפש נ"ל דמהש"ס נראה דחדא קאמר, וה"ק, לא יתלוש מפני עגמת נפש, דאז תולש ומסירן ממקומן, דעי"ז לא יהיה עגמת נפש כל כך, אלא תולש ומניחן במקומן, דאז יהיה ניכר טפי העגמת נפש בהנחה. דאילו כשלא יתלשם, יחשבו שמניח העשבים עד שהבהמה תצטרך להן, אבל כשתולשין ומניחן במקומן, יזכרו עי"ז כי המקום קדוש והעשבים אסורים ויתעוררו לבנותה. מיהו בבנאוה במקום אחר א"צ לתלוש רק עושין גדר סביב המקום, כדי שישאר בנקיות [קל"א רט"ז סק"ג]: ראש חדש אדר הסמוך לניסן: קורין למפטיר: בפרשת שקלים בכי תשא. משום דבא' באדר משמיעין על השקלים [כריש שקלים]: חל להיות בתוך השבת ר"ל תוך שאר ימי השבוע: מקדימין לשעבר ר"ל אז קורין כן בשבת שלפני ר"ח: ומפסיקין לשבת אחרת ר"ל מפסיקין מלהפטיר בד' פרשיות, בשבת שאחר ר"ח: בשניה ר"ל שנייה לההפסקה או שנייה לפרשת שקלים עצמה, כשחל ר"ח אדר בשבת: זכור ר"ל בשבת שקודם פורים, קורין למפטיר זכור את אשר עשה לך עמלק. וזה כדי להזכיר ענין עמלק קודם למעשה המן שהיה ג"כ עמלקי: בשלישית פרה אדומה ר"ל בשבת שאחר פורים קורין פרשת פרה. וזה כדי להזהיר לישראל להטהר לעשות הפסח בזמנו. וי"א דזכור ופרה דאורייתא [תרפ"ה]: ברביעית החדש הזה לכם מדהוא סמוך לניסן. כדי להזהיר על הפסח: בחמישית חוזרין לכסדרן ר"ל חוזרין לקרוא למפטיר כסדר הפרשיות המורגל: לכל מפסיקין ר"ל כל המועדות כשחלין בשבת מפסיקין בסדר הקבוע בהפטורת, וקורין מעניינו של יום. ובחלין תוך השבוע בב' וה', מפסיקין בסדר קריאת הפרשיות: ובפורים כשחל בשבת לבני כרכין: בתעניות ובמעמדות כשחלין תוך השבוע בב' וה', מפסיקין מלקרות פרשת השבוע וקורין מעניינו של יום: וביום הכפורים כשחל בשבת מפסיקין מלקרות פרשת השבוע וההפטורה שלה וקורין מעניינו של יום. אף שדומה לשאר שבת בעניין מלאכה. ומכ"ש בשאר יו"ט: בפסח בא' בפסח: קורין בפרשת מועדות של תורת כהנים וקיי"ל לקרות בימי פסח, *משך *תורא, *קדש *בכספא, *פסל *במדברא, *שלח *בוכרא. והוא סי'. דהיינו ביום א' דפסח קורין *משכו וקחו לכם. בב' *שור או כשב או עז כי יולד. בג' *קדש לי כל בכור. בד' אם *כסף תלוה. בה' *פסל לך. בו' וידבר ה' אל משה *במדבר וגו' ויעשו בני ישראל את הפסח. בז' ויהי *בשלח. בח' *כל הבכור. וטעם קריאה כזו, הוא, משום דבראשון, הוא יום אכילת הפסח ולא תותירו ממנו לבוקר, לכן ראוי לקרות פרשתו בתורה. וביום ב' שהוא זמן ספירת העומר, קורין פרשת שור או כשב, דכתיב בה וספרתם לכם. ובימי ג' ד' ה' ו' קורין מענייני פסח, כפי סדר כתיבתן בתורה. ובז' שעברו בו בים, קורין ויהי בשלח. ובח' קורין כבכל אחרון של יו"ט כל הבכור, מדכתיב בה ולא יראה את פני ה' ריקם, דאז ראוי להזכיר להעם להביא עולות ראייה ושלמי חגיגה, דאח"כ אי אפשר להביאן. והאידנא נמי עושין זכר למקדש. מיהו כשחל יום ג' דפסח בשבת, מקדימין לקרות פסל ביום ג', מדנזכר בו שבת רק מתחילין מן ראה אתה אומר אלי, שלא לצמצם בפסוקים בקריאת שבת. ובימי ד' ה' ו' קורין, קדש, בכספא, במדברא: בעצרת שבעה שבועות ולדידן קורין זה למפטיר. ובס"ת קמא ביום ראשון בחודש השלישי משום שאז היה מתן תורה. וביום ב' קורין כל הבכור מטעם הנ"ל: בחדש השביעי באחד לחדש ר"ל כל פרשת שור או כשב, שנזכר שם גם בחדש השביעי. דאי"ל דכוונת המשנה רק לפרשת בחדש השביעי דהרי אין בו בכדי קריאת חמש קרואים, ואין לדחוק דס"ל הכא דולג או פוסק. ולדידן קורין זה למפטיר. ובס"ת קמא ביום א' וה' פקד את שרה, דבר"ה נפקדה. וביום ב' קורין בעקידה, כדי שיזכר לנו הקב"ה עקידתו. ולכן קורין ב' פרשיות אלו כסדרן בתורה: ביום הכפורים אחרי מות זהו בשחרית, משום שבפרשה זו נזכר עבודת היום, ונשלמה פרים שפתינו. ובמנחה קורין בפרשת עריות מפני שכל העם מקובצים אז והנשים מקושטות, שלא יסתכל בהם ויבוא לידי חטא [כיומא די"ט ב', כך נ"ל]. ועוד שאין לך חטא שקשה לפרוש ממנו כעריות שיצרו תקפו מלשוב, להכי יזכירו להנכשל חומר ענשם שישוב. ומפטירין ביונה, לומר שאל יתיאש החוטא, שהרי בני נינוה נתקבלו אף לאחר גזר דין: קורין בפרשת מועדות שבתורת כהנים שור או כשב. וכמו כן ביום השני: בקרבנות החג ביום א' דחהמ"ס כהן קורא ביום השני, ולוי ביום השלישי, וישראל ביום הרביעי, והד' ביום השני וביום השלישי. וכן בכל יום כהן ולוי בספיקא דיומא, וישראל ביום שלאחריו, והרביעי חוזר וקורא כל הספיקא של יום ההוא. ובה' דחה"מ, שהוא הושענא רבה, כהן קורא ביום ה', ולוי ביום ו', וישראל ביום ז', והד' ביום ו' וביום ז' [תרס"ג]. וביום ח' דסוכות שהוא שמיני עצרת, קורין האשכנזים עשר תעשר, מדאז זמן המעשרות. ובשמחת תורה קורין וזאת הברכה, כדי לסיים המועדות עם ברכת משרע"ה לישראל [ר"ן]: בחנוכה בנשיאים ביום א' כהן קורא ויהי ביום כלות משה עד סוף הפרשה, ולוי וישראל ביום הראשון. ביום ב' כהן ולוי ביום השני, וישראל ביום המחרת. וכן בכל יום. בח' כהן ולוי ביום השמיני, וישראל כל השאר, עד כן עשה את המנורה [תרפ"ד]: במעשה בראשית עי' [תענית פ"ד מ"ג]: ברכות וקללות אם בחוקותי עד אחר התוכחה. ואנו נוהגין לקרות ויחל: אין מפסיקין בקללות ר"ל לא יקראוהו לב' אנשים: בשני ובחמישי ובשבת במנחה קורין כסדרן בסדר של שבת הבא: ואין עולין להם מן החשבון דבשבת חוזר וקורא מה שקרא בב' וה': מצותן שיהו קורין כל אחד ואחד בזמנו ר"ל מענין זמנו:

מלכת שלמה בני העיר שמכרו רחובה של עיר וכו'. ובגמ' זו דברי ר' מנחם בר יוסי סתימתאה אבל חכמים אומרים רחובה של עיר אין בה משום קדושה וכו' כדפי' ר"ע ז"ל: לוקחין בדמיו. ארחוב קאי דהוי לשון זכר אלא דק"ק דבגמ' קאמר אין בה לשון נקבה וא"כ ה"ל רחבה בלי ויו: ועיין במ"ש בפ"ד דתעניות סי' ב' ובטור א"ח סי' קנ"ד: בית הכנסת לוקחין וכו'. בהלכות תפלה פ' י"א סי' י"ד ובטור א"ח סי' קנ"ג: תיבה. י"מ הוא ההיכל שעומד שם הס"ת כל ימות השנה שנקרא בלשון רז"ל ארון והיא דעת הר"ן ז"ל. ותלמידי ה"ר יונה ז"ל פירשו שהלוח שמעמידין בו ס"ת כל השנה הוא שנקרא תיבה: מטפחות לוקחין ספרים. נביאים וכתובים ואפילו במטפחות ס"ת מיירי דנביאים וכתובים קדישי טפי ממטפחות תורה והכי איתא בירושלמי ואסיפא דספרים לא יקחו מטפחות גרסי' נמי התם בירושלמי אפילו מכרו נביאים וכתובים אין לוקחין בהן מטפחות תורה וחומשין הר"ן ז"ל: אבל הרמב"ם ז"ל ור"י בעל הטורים ז"ל פירשו ספרים היינו חומשין שכתוב כל חומש לבדו שאין קדושתו כקדושת ס"ת שכתובים בו כל החמשה חומשים ביחד: אבל אם מכרו תורה לא יקחו ספרים. העלה הר"ן ז"ל דאין הכי נמי בשוין כגון תורה בתורה אסור אלא משום הכי לא נקט סיפא דמתני' בשוין משום דרישא דסיפא איצטרך למיתני מכרו תורה לא יקחו ספרים משום הנהו טעמי דמייתי הוא ז"ל וכיון דבגרועי אתחיל נקטינהו לכולהו נמי בגירוע ספרים אל יקחו מטפחות ומטפחות לא יקחו חיבה וכו' ואין הכי נמי דבשוין נמי אסור ובעיא הוא בגמ' ולא אסיקנא בה מידי ונקטינן לחומרא. ומדאיבעיא לן בס"ת דליכא לעלויי ביה מכלל דפשיטא לן דבהנך אחריני דאיכא לעלויי בהו אסור למכרן וליקח כיוצא בהן ע"כ וְיִשֵב הוא לפי דרכו ז"ל דלא ליקשי דיוקא דרישא אדיוקא דסיפא. וכתב עוד ז"ל ומשמע ממתני' דנביאים וכתובים כי הדדי נינהו דספרים תנינן סתמא ולא מפלגינן בינייהו כלל ולענין הנחתם זה ע"ג זה נמי משמע לקמן בגמ' דשוו אהדדי ומאי דאשכחן בגמ' במלכיות זכרונות ושופרות דר"ה דמקדימין כתובים אפשר דהתם סדרא דגברי נקטינן משום דדוד ראשון לנביאים ע"כ. וכן כתבתי לעיל פ' בתרא דר"ה בשם תוס' ז"ל: וכן במותריהם. מכרו ספרים ולקחו ממקצת הדמים תורה צריכין ליקח ג"כ מן המותר תורה והשתא לא מיירי אלא מן הדמים אבל ודאי זכה בו לוקח ולקמן תנינן מה יעשה בו הר"ן ז"ל: מפני שמורידין אותו מקדושתו דברי ר"מ וכו'. בגמ' פריך שפיר קאמרו ליה רבנן לר"מ ומשני ור"מ מעיר גדולה לעיר קטנה מעיקרא קדישא והשתא נמי קדישא אבל מרבים ליחיד ליכא קדושה שאין אומרים דבר שבקדושה בפחות מעשרה ורבנן אמרי אי איכא למיחש בין רב למעט הכא נמי איכא למיחש משום ברוב עם הדרת מלך. ומתוך מה שכתבנו וממה שנכתוב עוד בסמוך בס"ד נראה דגרסי' ר' מאיר וכן הוא ג"כ בירושלמי והרי"ף והר"ן אבל הרמב"ם ז"ל נראה דגריס דברי ר' יהודה שכתב ואין הלכה כר' יהודה וכן בהרא"ש ז"ל: