יכין ולחם הפנים וכל קרבנות הצבור לאתויי קטורת. ושייר תנא בגדי כהונה, ועוד טובא [ככתובות דק"ו]: שומרי ספיחים בשביעית דבשביעית אי אפשר להקריב עומר וב' לחם [שבאין ג"כ מתרומת הלשכה] רק מספיחין של הפקר, להכי היו שוכרין שומרים למנוע רגלי בהמה משם, וגם להודיע לבני אדם דלצורך גבוה הם. וממילא ימנעו מליטלן והיה קצת נס בדבר שיהיה סמוך לירושלים במקום א' ספיח כ"כ כשיעור העומר: נוטלין שכרן מתרומת הלשכה דצורך קרבן כקרבן דמי: ר' יוסי אומר אף הרוצה מתנדב שומר חנם לשמור הספיחין: אמרו לו אף אתה אומר שאינן באין אלא משל צבור ואיך יתנדב שומר חנם. דסבירא להו הבטה בהפקר קונה, כשעושה מעשה כל דהו [כב"מ דקי"ח, ותוס' ב"מ ד"ב א'. ולא קי"ל כן, עי' ח"מ רע"ג סי"א], והרי אי אפשר לשומר שלא יעשה מעשה כל דהו, וא"כ נמצא בא עומר משל יחיד: פרה פרה אדומה: ולשון של זהורית צמר סרוק כלשון בצבע קארמזין שמשליכין לתוך שריפת הפרה, וה"ה העץ ארז ואזוב שמשליכין לשריפתה רק מדכרוכין תוך הזהורית להכי כלל לכולהו ע"ש הזהורית. וי"א דהכא מיירי בל' זהורית שבראש שעיר שעלה גורלו לה' [ת"י יומא דס"ז ד"ה חולק]: כבש פרה שעשו ב' גשרים זה ע"ג זה מהר הבית להר המשחה, ועל העליונה הוציאו הפרה וכל מסעדיה שלא יתטמאו בקבר התהום [כפרה פ"ג מ"ו]: וכבש שעיר המשתלח שעשו גשר מהעזרה שהיתה בקצה העיר, עד חוץ לעיר, שיעבור עליו המשלח השעיר ביו"כ, מפני עם הארץ שהיו דוחפין אותו למהר הליכתו לצוק, דכשיגיע לשם תושלם הכפרה, ויתלבן לשון של זהורית שעל פתח ההיכל: ולשון שבין קרניו ומכ"ש לשון של זהורית הקשור בראש שעיר הנעשה בפנים, ולשון שתלו ביו"כ ממעל לפתח ההיכל [כספ"ו דיומא], דלא רמיזי כל כך בקרא, דהרי עיקר רמז הלבנות העוונות בשעיר המשתלח כתיבי [כשבת פ"ט]: ואמת המים לצורך תקון נחל העובר בעזרה: וחומת העיר חומת ירושלים: וכל צורכי העיר כחפירות בארות, ותקון רחובות ושמירת העיר: מותר שירי הלשכה ר"ל מה שנשאר משירי הלשכה אחר שנעשה תקוני העיר: לוקחין בהן יינות שמנים וסלתות ומוכרין להצריכים מנחות ונסכים: רבי עקיבא אומר אין משתכרין משל הקדש דגנאי להקדש להקפיד אשכר, דאין עניות במקום עשירות, ועוד שמא יפסיד, אלא באותו שער עצמו שקנו הנכסים מבעלי שמנים ויינות [כסי' כ"ד] באותו שער עצמו יחזרו וימכרו להצריכים נסכים: ולא משל עניים דלמא מתרמי ליה עני וליכא למיתב לי' [י"ד רנ"ט א']: מותר תרומה ר"ל מה שנשאר מהתרומה הישנה מהג"פ שתרמו כשהגיע א' בניסן, והרי אז מקריבין מתרומה חדשה: מה היו עושין בה רקועי זהב [גאלד בלעכען]: צפוי לבית קדשי הקדשים על הכתלים והתקרה והרצפה: רבי ישמעאל אומר מותר הפירות ר"ל מה שהרוויחו במעות שירי הלשכה, כמשנה ג': לקיץ המזבח דכשהמזבח עומד בטל מביאין עולות מזה המעות: רבי עקיבא אומר מותר התרומה לקיץ המזבח שלצורך קרבנות נתנום: ומותר נסכים שהגזברים היו נותנין מעות לבעלי יינות וסלתות בעת הקציר, שאז הכל בזול, ופוסקין עמהן שיספקו לצרכי צבור כשער הזול, שאפי' יתיקרו, יספקו כשער שהיה בעת הקציר, ואם יוזלו, יתנו כשער הזול שיהי' אז, ובקבלו לספק ג' סאין בסלע, ועמד אח"כ ד' בסלע, אז סאה היתירה כקרא מותר נסכים. ואילה"ק הרי ר"ע ס"ל לעיל אין משתכרין בשל הקדש. הכא שאני, דממילא קאתי, וכ"ש דליכא הכא חשש הפסד. וי"א דהמספקין להגזברין נותנין מדה גדושה, ומקריבין רק מדה מחוקה. והגודש הוא מותר הנסכים [מנחות ד"צ]: זה וזה ר"ע ור' חנינא: לא היו מודים בפירות דאין משתכרין בהקדש. וקיי"ל דכל מותרות הנ"ל, קרבין לעולות: מותר הקטרת דהלכה למשה מסיני שהקטורת יהיה במשקל שס"ח מנין, ואפ"ה אין מקריבין ממנה רק שנ"ד מנין, דהיינו לשנ"ד ימים של שנת הלבנה, מנה לכל יום, ועוד ג' מנין שמקטירין לפני ולפנים ביו"כ. נשארו י"א מנין, והן מותר הקטורת לשנה: מה היו עושין בה להכשירו לשנה הבאה דהרי כשהגיע א' בניסן לא הי' רשאי להקטיר מהקטורת דאשתקד: מפרישין ממנה שכר האומנין ר"ל מפריש ממותר הקטורת כשיעור הראוי לשכר האומנין של מפטמי הקטורת דאשתקד, שהן ראויין ליטל שכרן מתרומת הלשכה, ואע"ג דהקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה מחולל [ב"מ דנ"ז], א"כ למה יפרישו דוקא כשיעור שכרן. י"ל דה"מ בדיעבד, או בשעת הדחק דגם לכתחילה כדיעבד דמי [ש"ך י"ד ל"ג סקי"א ורט"ז י"ד צ"א סק"ב] אבל הכא דלכתחילה צריך שיהיה כשיעור שכרן דוקא. [ולהכי נקט "ממנה" ולא נקט מפרישין אותה. כך נ"ל. ולרבותי שפירשו דהך ממנה דנקט מתני' ר"ל מפרישין מתרומת הלשכה וק' קו'. התוס' [שבועות ד"י ע"ב], דהרי תרומת הלשכה אכתי לא נזכרת במשנה, ומה "ממנה" שייך כאן. ותוס' התם כתבו דל"ג הכא מלת ממנה ולפע"ד אפשר לקיים גי' הספר, וכדמוכח במ"ו דקאמר מפרישין מהן, דוודאי אקטורת קאי, ה"נ כן]: ומחללין אותה ר"ל מותר הקטורת שהפרישו: על שכר האומנין יחללוה על שכר מפטמי הקטורת שהפרישו ממעות תרומה הישנה, ואע"ג דקודש על קודש אי אפשר שיתחלל, לב ב"ד מתנה אז כשהקדישו המעות, שתיכף כשיפרישום לשכר האומנים יהיו חולין כאילו כבר זכו בהן האומנין ] [תוס' שבועות שם ד"ה מפרישין שכר], ואי"ל עכ"פ כל קדושת הגוף אינו מתחלל. והרי קטורת קדושת הגוף ניהו. י"ל שגם בקטורת לב ב"ד מתנה מתחלה כשקונהו, שאותן י"א מנין היתרין, לא יקדשו קדושת הגוף [ש"ס שם]. ולפיכך אפשר שפיר לחלל הקטורת על המעות שהן חולין, וכשיחללום יהי' הקטורת חולין והמעות יהי' אחר החלול קדוש לתרומה הישנה [ובירושלמי הכא אמרינן דמחללין הקטורת על שכר הבונין במקדש]: מתרומה חדשה ר"ל הקטורת שנעשה חולין בידי האומנין, חוזרין ולורחין אותה ממעות תרומה חדשה. [והא דהוצרכו לכל זה, ולמה לא מכרו הקטורת, ויחזרו ויקנוה מתרומה חדשה, ה"ט משום דמכירה הוא זלזול להקדש, והא דלא נתנו הקטורת לאומנין להדיא בשכרן, שאין זלזול כשיתנוהו להם בשכר פיטום. ה"ט משום דהקטורת אינו מתחלל על המלאכה, ולמ"ד [במשנה ו'] מתחלל, מיירי הכא בשכר פיטום של שנה החדשה, דצריך ליתן שכרן מתרומה חדשה, ומשם יפרישו המעות לחללו על מותר הקטורת. א"נ דוקא לקמן כמשנה ו' דהו"ל הקדש יחיד ס"ל דמתחלל על מלאכה משא"כ הכא הקדש צבור חמיר]: אם בא החדש בזמנו ר"ל אם כבר הביאו שקלים ליד הגזבר בר"ח ניסן, שזהו זמנן של שקלים: לוקחין אותה מתרומה חדשה כלעיל: ואם לאו מן הישנה דאם לא הובאו עדיין שקלים חדשים ליד הגזבר בראש חודש ניסן, יקטרו הקטורת שהיא מתרומה הישנה כמות שהיא. מיהו בירושלמי [פ"ג דר"ה די"ט א'] נראה, דאם בא החודש גרסי', ור"ל, אם חל ר"ח ניסן בזמנו, דהיינו ביום ל' של אדר, אז לוקחין הקטורת מתרומה החדשה, וכלעיל, ואם לאו, שלא קידשו אז החודש, רק ביום ל"א, אז בא הקטורת ביום למד מן הישן: המקדיש נכסיו סתם הקדש לבדק הבית, דמדאינו קדוש בקדושת הגוף, יש לו פדיון, להכי מיקל בה ר"ע: והיו בהן דברים ראוין לקרבנות הצבור ר"ל אף ע"ג שהי' בהן וכו'. מיהו אי בהמה, תני לה [במ"ז], ואי יינות ג"כ תני לה [במ"ח], אלא מיירי בסממני', הראויין לקטורת, וה"ה בהקדיש הקטורת לבד לבדק הבית, רק נקט נכסים לרבותא, דאע"ג דשאר הנכסים קדשי לבדק הבית אפ"ה הקטורת חל עליו קדושת הגוף. ול"מ נ"ל דה"ק המקדיש נכסיו והיו בהן דברים שראויין רק לקרבנות צבור, והרי אין לך דבר שראוי רק לצבור ולא ליחיד אלא קטורת: ינתנו לאומנין בשכרן אף לאומני בדק הבית, ועי"ז יוצאין הדברים שניתנין להן לחולין, דס"ל הקדש מתחלל על המלאכה: אמר לו בן עזאי אינה היא המדה ר"ל מדת דין זה אינו שוה לדין מותר הקטורת [במ"ה] וראוי להשוות דינם: אלא מפרישין מהן מסממני הקטורת שהקדיש: שכר האומנין ומחללין אותן סממני הקטורת שהקדיש: מתרומה חדשה היינו אפי' לר"ע לעיל, דס"ל שנותנין הקטורת שהקדיש. להדיא לאומנין, מודה שפודין אותו מהן במעות של תרומה החדשה, כדי להקטירו, א"נ התם שאני דהו"ל הקדש צבור: ודמיהן יפלו עם שאר נכסים לבדק הבית קסבר דאף דהקדש לבדק הבית חל אפילו על הראויין למזבח, אפ"ה אינו יוצא מידי מזבח, להכי ימכרום לצרכי קרבנות מזבח והדמים יהיו לבדק הבית אבל לא יתנום לאומני בדק הבית והם ימכרום לצרכי קרבנות וכלעיל בהקדיש קטורת דהכא דראויין למזבח חמיר גם לר"א: רבי יהושע אומר זכרים עצמן יקרבו עולות דס"ל דכל הראוי למזבח, הקדישו להיות עולות, לכן הראוי לעולות, יקריב עצמן עולות: ונקבות ימכרו לצרכי זבחי שלמים ויביא בדמיהן עולות דמדאין עולות נקבות, על כרחך שיהיה דמיהן לעולות נתכוון, ועכ"פ הן גופן כיון דעכ"פ לשם קרבן שלמים חזיין, לא חל עלייהו קדושת בדק הבית ולא דמי כלל להך דפסחים [פ"ט מ"ז]: שר' אליעזר השוה את מדתו שכל הנכסים כולן יבואו. הן עצמן או דמיהן לבדק הבית: ור' יהושע חלק שאר נכסים לבדק הבית, ובהמה למזבח: שהמקדיש בפירוש שפירש ואמר בהמתי ונכסי קדושים, או ר"ל שפירש ביניהן בדבריו: כדברי ר' אליעזר דמדפירש והפרישן בדבריו זמ"ז, היה לו לפרש ג"כ ולומר בהמה למזבח ונכסים לבדק הבית, ומדלא קאמר הכי, ש"מ דכוונתו שיקדשו כולן בקדושה א': והמקדיש סתם כדברי רבי יהושע דמדהקדיש סתם, דעתו שיהיה כל א' למה שראוי: יינות שמנים דראויין למנחות ונסכים: ועופות תורים ובני יונה: רבי אלעזר אומר ימכרו לצרכי אותו המין למי שנצרך זה או זה: ויביא בדמיהן עולות עולות בהמה, מגזירת הכתוב: אחת לשלשים יום משערין את הלשכה ר"ל אף שכבר נתנו מעות להחנוונים משעת הקציר והבציר, שיספקו סולת ונסכים כל השנה, אפ"ה כל ל' יום קבעו הגבאים שער למנחות דאם נתיקר באותה שעה, קובעין לספק ל' יום הבאים כבשעת הבציר והקציר, ואם הוזל אז, מספק ל' יום דלהבא כדהשתא: כל המקבל עליו לספק סלתות מארבעה ר"ל כשפסקו לספק להגזברין ד' סאין בסלע: עמדו משלש שנתיקרו עד ג' סאין בסלע: יספק מארבעה דלקולא להקדש, אמרי' דכסף קונה: שיד הקדש על העליונה דכל היכא דאיכא פסידא להקדש אמרינן דלא גרע מהדיוט, דקני רק במשיכה, והרי לא משך עדיין, ואת"ל א"כ יתבטל המקח, אי אפשר, דהרי כבר קבל לספק. [ולר"ן פ"ק דקדושין, באמת במתני', אם רצה חנווני לחזור יחזור, טעמא משום דלא היו הסלתות בעין בשעת מכירה, ולא קנה ההקדש קנין גמור, אבל היכא דיהיב גזבר מעות על פירות בעין והוזלו. א"י גזבר לחזור בו, ול"א בכי הא לא יהא כח הקדש חמור מהדיוט דהא ההדיוט בעי לקבולי מי שפרע]: ואם התליעה סולת התליעה לו אפי' משך הגזבר. וגם נתן כבר מעות: ואם החמיץ יין החמיץ לו ואינו מקבל את מעותיו ר"ל אין המעות שקיבל בעת הקציר והבציר נחשבים כשלו, עד וכו'. ונ"ל דזהו דוקא לעניין אחריות שחייב החנווני עד שיקרבום, אבל עכ"פ אין מעילה במעות שהוציאן החנווני אם אח"כ התליע הסלת, דאל"כ לענין מה נתנו לו המעות מקודם, הרי אפשר שיתלע, וימעול למפרע:

מלכת שלמה התרומה מה היו עושין בה וכו'. ביד רפ"ד דהלכות שקלים וסי' ה' ו': תמידין ומוספי'. וכ' פי' הר"ש שיריליו ז"ל דכתי' ולקחת את כסף הכפורים מאת בני ישראל ונתת אותו על עבודת אהל מועד דהיינו צרכי אהל מועד דכתיב בעזרא והעמדנו עלינו מצות לתת עלינו שלישית השקל בשנה לעבודת בית אלהינו והיינו על עבודת אהל מועד דכתב רחמ' ומפרש ללחם המערכת ומנחת התמיד ולעולת התמיד השבתות החדשים למועדים ולקדשים ולחטאות לכפר על ישראל וכל מלאכת בית אלהינו ללחם המערכת היינו לחם הפנים ומנחת התמיד הייכו נסכי תמידין וה"ה לנסכי מוספין דכולהו עולות ולעולת התמיד היינו תמידין שבתות חדשים ומועדים היינו עולות מוספים. קדשים היינו זבחי שלמי צבור. ולחטאות היינו שעירי ר"ח ושל מועדות דמיקרו חטאות הצבור וכל מלאכת בית אלהינו לרבות עומר ושתי הלחם וקטרת וכל מידי דעבודת פנים: וכל קרבנות צבור. לאתייי קטרת ומלח ועצים דאמרי' פ' הקומץ רבא דמתרומת הלשכה הן באין אבל פר העלם של צבור ושעירי ע"ז פלוגתא דר' יהודה ור' שמעון בפ' התכלת מהיכן באין ע"כ. לשון החכם ה"ר סולימאן ז"ל: שומרי ספיחים וכו' וא"ת והאיך מותר להקריב העומר מן הספיחי' השמורים הא ניחא להרמב"ם ולהרמב"ן ולרש"י ז"ל שסוברים שאע"פ שאסור לשמור אין הפירות נאסרין אלא למי שסובר שהספיחי' הנשמרין אסורין מאי איכא למימר ותרצו התוס' בפ"ק דר"ה דף ט' דלא הויא שמירה ממש דלא היו צריכין לשמור מבני אדם דמאליהן היו פורשים כשהיו יודעין שהן לצורך העומר ולא היו שומרים אותם אלא מבהמה חיה ועוף ומ"מ עדיין קשה התינח לרבנן דס"ל שאין הספיחי' אסורין אלא מדברי סופרים דאיכא למימר דלא גזרו במקום מצוה אלא לר' עקי' דס"ל שהספיחין אסורין מדברי תורה מאי איכא למימר ומתרץ בירושלמי אמתני' דשומרי ספיחין עשאוהו כחמשה דברים באין בטומאה ואינם נאכלין כדאיתא במתני' פ' כיצד צולין וזה הירושלמי הביאו הראב"ד ז"ל בפירושו על תורת כהנים פ' בהר סיני ע"ש. ומשמע שם מפירושו ז"ל שמה שמקשה הירוש' ומתרץ הוי אליבא דר' עקי' ואם תעיין בירוש' תמצא שאינו מזכיר כלל ר' עקיבא אדרבא משמע התם דשקיל וטרי אליבא דרבנן דס"ל שאין הספיחי' אסורין מן התורה אלא אם יהיו נשמרין וזה מסייע לסברת התוספות שסוברים שפירות שביעית הנשמרין אסורין מן התורה וכפשט הברייתא דת"כ מן השבות אתה אוכל ואי אתה אוכל מן השמור אלא שאין הירוש' סובר כתירוצם שלפי תירוצם שיירי העומר נאכלין ולפי הירוש' אינם נאכלין ואפשר שלא ראו הירושלמי עכ"ל ז"ל: שומרי ספיחים מציעא פ' הבית והעליה דף קי"ח ומנחות ר"פ כל קרבנות (מנחות דף פ"ד) רמי ליה רמי בר חמא לרב חסדא היכי מקרבינן עומר מספיחי שביעית והא בעי לשרוף קומץ ע"ג המזבח ורחמנא אמ' גבי שביעית לאכלה ולא לשריפה והא יכול להביא משל כרמל דאשתקד אע"פ שהיא תבואה ישנה ומסיק ר' אלעז' משו' דרחמנא אמ' ראשית קצירכם דבשעת הבאה להוי ראשית קציר דהאי תבואה ואי מייתי משל אשתקד אינו מביא מראשית שהרי נקצר מאשתקד וסוף קציר שנה שעברה הוא בשעת הבאה ועוד דבכורים כתיב בין בעומר בין בשתי הלחם דמשמע דבעינן שיהו בכורים בקצירה הלכך לא אפשר שאם אינו מביא של שביעית נמצא עומר בטל ורחמנא אמ' בעומר לדורותיכם שאי אפשר לבטלו. ובס"פ בתרא דיבמות דף קכ"ב וגם בפ"ק דר"ה דף ט' הקשו התוס' דהא דבר השמור בשביעית אסור כו' וכתבו שם עוד ומופקר נמי לא שרי לבצור אלא ע"י שנוי ובת"כ דקתני מן המשומר אי אתה בוצר היינו אפי' ע"י שנוי ע"כ ואיתא נמי למתני' בתוס' בפ"ק דר"ה דף ט' ובס"פ קמא דבכורות: ר' יוסי אומר אף הרוצח מתנדב ש"ח א"ל אף אתה אומר וכו'. ה"ג ברוב הספרים וכן מייתי לה בירוש' פ"ד דתעניות דף ס"ח ובפ"ק דמגלה דף ע' אבל בס"פ הבית והעליה לא משמע הכי גם בפי' הר"ש שיריליו ז"ל מצאתי ר' יוסי אומר רצה מתנדב ש"ח דס"ל דודאי ימסרום יפה יפה אם אתה אומר כן אינם באין משל צבור אם נשמע לך לא יביאו שתי הלחם ועומר משל צבור דשמא לא ימסרם יפה יפה דנוח לו שיקריבום משלו כיון שאין העומר ושתי הלחם אלא פעם אחת בשנה הכי משמע להו לבעלי הירוש' פירושא דהא פלוגתא והכי אית ליה לרבא פ' הבית והעליה לחד לישנא ומש"ה מוקמי' בירוש' ברייתא דכתנת כר' יוסי ובפ' א"ל הממונה מפ' דשמעי' מההיא ברייתא דלא חיישי' שמא לא ימסרום יפה יפה ע"כ ושם בפ' הבית והעליה בלשון שני דרבא מוקמינן פלוגתייהו דבחיישי' לבעלי זרועות קמיפלגי פי' שאם לא נוציא עליהם קול שהן של הקדש יש בעלי זרועות שלוקחין אותן בחזקה ולעצמן דת"ק סבר דתקינו רבנן למיתב ליה ד' זוזי כי היכי דלישמעו בעלי זרועות וליפרשו מינייהו ור' יוסי סבר לא תקינו ומאי אתה אומר אינם באין משל צבור ה"ק ליה מדבריך דקאמרת ישמרם חנם לדברינו דס"ל דתקינו רבנן ד' זוזי מן התרומה לשומרי ספיחים וזה מוחל עליהן ונמצאו לו בתרומה ד' זוזים שאין לצבור חלק בהם ואם קונים מהם תמידין ומוספי' ושאר קרבנות צבור אין תמידין באין משל צבור וכן כי אתא רבין א"ר יוחנן חוששין לבעלי זרועות איכא בינייהו: