יכין האומר התקבל גט זה לאשתי או הולך גט זה לאשתי אם רצה לחזור יחזור קודם שיגיע גט לידה, דגט חוב הוא לה ואין חבין לאדם רק בפניו [כלעיל פ"א מ"ו], ואף שאמר הבעל התקבל, אפ"ה מדאינו יכול לעשות שליח לקבלה, ה"ק התקבל והולך. מיהו כשהגיע גט לידה, מגורשת: לא יחזור דשליח לקבלה שעשתה האשה, נתגרשה מיד כשקבל השליח. וקיי"ל דאין לעשות שליח לקבלה רק מדוחק גדול [קמ"א ק"ט]: לפיכך ר"ל מפני שבשליח לקבלה אינו יכול לחזור, לפיכך אי אפשר שיחזור בעל בגירושין אא"כ אמר הבעל וכו': לא יחזור דבכה"ג ג"כ שליח לקבלה הוא. שנים שאומרים בפנינו אמרה לשליח שיקבל הגט: ושנים שאומרים בפנינו קבל וקרע מיירי בעת שגזרו האומות שלא יקיימו ישראל המצות, ולפיכך אחר נתינת הגט, מיד היו הב"ד מאבדין הגט. [והא דהצריכו לעדים שנקרע. נ"ל משום דבלא נקרע אחר קבלתו בקרע ב"ד, מאן יימר דהתרצה ושליח לקבלה היה, דלמא שליח להולכה, והרי לקולא לא אמרינן חזקה שליח עושה שליחותו באיסור דאורייתא [כגיטין ס"ד ב'], רק בדרבנן [כעירובין דל"א ב']. ותו דלמא חזר וביטל השליחות קודם שהגיע גט לידה]. מיהו לא הוה כל כת כמעידים על חצי דבר של עדות דלא מהני. דשאני הכא שראתה כל כת כל מה שצריכה לראות. אמנם בלא נקרע הגט, ונתקיים חתימת עדי הגט, א"צ עדי מסירה, רק שיאמר השליח שקבלו בפני ב' [אה"ע קמ"א י']. אבל בקבלה הגט ע"י שליח להולכה, א"צ רק ב' עדים שקבלה הגט ע"י השליח, וא"צ עדים שעשאו הבעל שליח, דהמנוהו רבנן לשליח נגד ערעור דבעל כלעיל רפ"א [וי"א דכשבעל כופר הר"ז ספק מגורשת [קמ"א סי"א]: אפילו הן הראשונים והן האחרונים ששניהן מעידין על האמירה והקבלה, ול"א מסתברא ששוכרתן להעיד שקר, דאיך יזדמן שיראו ב' הדברים שמסתמא בב' עיירות היו, מדלא קבלתו היא עצמה לגט מהבעל: ואחר שלישי: מצטרף עמהן שמעיד עם זה ועם זה: היא ואביה היא או אביה: וכל שאינה יכולה לשמור את גטה ממיעוט דעת שבה מקטנותה. וי"א דשיעורא בנותנין לה צרור וזורקה אגוז ונוטלה. וי"א בת ו' או ז' שנים, כל חד לפום חורפא: אינה יכולה להתגרש י"א אפילו בקבל אביה גטה אינה מתגרשת [קמ"א ו']: אינו גט עד שיגיע גט לידה כשאין לה אב, דביש אב, אביה ולא היא: אם רצה להחזיר לא יחזיר ודוקא כשמתגרשת בעודה ארוסה הא בנשואה לא, דמשנשאת אין לאביה רשות בה [רש"י קדושין דף מ"ג ב' ד"ה היא] וכן פסקינן להלכה [אה"ע קמ"א ס"ג]: פסול דאולי בעל מקפיד שלא יליזו עניו שם: כשר דמראה מקום הוא לו [כקדושין פ"ב מ"ד]: רבי אליעזר מכשיר כיון דבבעל תליא לגרשה בכל מקום וודאי מראה מקום היא לו: ורבנן ס"ל דעכ"פ אין כופה בעל לגרשה בע"כ ע"י קבלתו של זה: והביאו לה ממקום אחר כשר לכ"ע, מדיכול לכופה להתגרש ע"י שליח להולכה: הבא לי גטי והיא אשת כהן: אסורה לאכול בתרומה מיד שמא השתא קבלו. אוכלת בתרומה עד שיגיע גט לאותו מקום אע"ג דכשקבלו במקום אחר, אף דמטי אח"כ לאותו מקום אינו גט, כמ"ג. הכא מיירי שאמרה התקבל במקום פלוני, ואם תמצא להבעל במקום אחר, שקליה. הרי לא קפדה, והא דקבעה ליה מקום, ה"ק לשליח, בכל מקום שתקבלו, לא יהא גט עד שתגיע למקום פלוני. [ולכאורה היה נ"ל דגם באשה באמרה הרי בעלי במקום פלוני התקבל לי גטי ממנו, דהגט כשר, דמ"ש מבעל דכל שאמר כהך לישנא אמרינן מראה מקום הוא לה, ה"נ גבי אשה. והא דנקט לעיל [במ"ג] דדוקא באמרה הבא לי גטי ממקום פלוני דהוה גט, רבותא קמ"ל דאפילו ליכא למימר מראה מקום אפ"ה בהבא לי גטי כשר. אלא דק"ל א"כ למה איצטריך הש"ס לתרוצא למשנה דמיירי דבכל מקום שתקבלו לא יהא גט עד וכו', נוקמה בשמראה לו מקום כנ"ל]: ר' אליעזר אוסר מיד משהלך מאתה. דאזיל לטעמיה במ"ג דמראה מקום היא לו, ושמא מצאו לבעל מיד. ותנו לאשתי או שאמר: הרי אלו יכתבו ויתנו דכולן לשון גירושין הן: עשו לה כנימוס כנהוג: לא אמר כלום דאפשר שכוונתו שיפטרוה מבע"ח ושיעסקו בצרכיה: בראשונה היו אומרים היוצא בקולר הוא שלשלת שמשימין סביב לצואר מי שיוצא ליהרג [כסנהדרין ד"ז ב']. מיהו גם בנתפס על עסקי ממון, כל קולר בחזקת סכנה. ואמר כתבו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו דאגב פחדיה שכח לומר תנו, אבל כך נתכוון בדבריו: אף המפרש לים: והיוצא בשיירא [קאראוואנע], שיוצא בחברותא למדבר במקום סכנה, וטרוד עי"ז, אף שאין סכנתו ברור כ"כ כיוצא בקולר: אף המסוכן בחולי: ואמר כל השומע את קולו יכתוב גט לאשתו ופירש שמו ושמה ועירם: הרי אלו יכתבו ויתנו בראוהו חי בשעת נתינה, ולא חיישינן שיתכוון לקלקלה: הבריא שאמר כתבו גט לאשתי רצה לשחק בה מדלא אמר תנו: מעשה בבריא אחר שאמר כתבו גט לאשתי ועלה לראש הגג אחר שקבלה הגע: הרי זה גט דסופו מוכיח דדעתו מתחלה לכך היה, ובבהילתו שכח לומר תנו: אמר לשנים תנו גט לאשתי דבב' אף שלא אמר כתבו לא שוויינהו ב"ד, לפיכך יכתבנו אחד מהן, ויחתמו שניהן, דקיי"ל חתם סופר ועד כשר [כלקמן פ"ט מ"ד]. ואם כתבו שניהן הגט וחתמוהו, לחלקת מחוקק פסול גט שנכתב מב' בני אדם ולרפ"ח [אה"ע ק"כ] כשר: הרי אלו יכתבו ויתנו ולא יאמרו לאחרים לכתוב ולחתום, דלא ב"ד שוויינהו רק עדים: הרי אלו יאמרו לאחרים ויכתבו ולאחרים ויחתמו: וזו הלכה העלה רבי חנינא איש אונו מבית האסורין של רבי עקיבא: אמר רבי יוסי נומינו לשליח אמרנו לחנניה שליח של הלכה זו: שילמדו ויכתבו אף דת"ח צריך שידע, שחיטה, כתב, מילה [כחולין ד"ט א', וסימנך. לעבדו ש'כ'ם' אחד]. נ"ל דמיירי באין העדים מכירין כתב עברי, והרי צריך שיקראוהו קודם נתינה [כגיטין י"ט ב']. והרי רק בשעת הדחק גט כשר בכל לשון [כאה"ע קכ"ו]. ור"ל דאע"ג דת"ח צריך שידע כתב, היינו שום כתב בעולם והרי לכתחילה צריך לכתוב הגט בכתב עברי. א"נ דהא דאמרינן דת"ח צריך שידע לכתוב, היינו אפילו אינו יכול לאמן ידיו לכתוב האותיות כדינן שלא יתדמה שום אות לחבירו והרי בזה צריך ליזהר בגט, ולזה צריך אומנות יתירה שילמדנו שלא יקלקל הגט. ואף דעכ"פ ב"ד הגדול צריכין שיהיו יודעין כל הלשונות. עכ"פ א"צ שידעו כל מיני כתב הלשונות [כסנהדרין י"ז]: ויתנו ולא יאמרו לאחר לכתוב, דמילי לא ממסרן לשליח [מיהו דוקא באומר אמרו. אבל בלא אמר אמרו מודו כ"ע דמילי לא ממסר [כפ"ז מ"ב], ואי"ל התם תיפוק ליה משום קפידא דבעל, דדלמא מקפיד שיכתבו הם ולא אחר [כגיטין כ"ט א']. יש לומר דאי משום האי טעמא בחלה מותר [כפ"ג מ"ה ואה"ע קמ"א סל"ח]. מיהו אנן קיי"ל גם באומר אמרו אפילו ייחד הבעל את הסופר והעדים, אם גרשה הו"ל ספק מגורשת [כאה"ע ק"כ ס"ד]. ועמ"ש רפ"ב דקידושין: אמר לעשרה כתבו גט לאשתי לרבותא דסיפא נקט י'. מיהו ה"ה בפחות מזה. וכל כתובו שנזכר במשנתינו היינו דאמר כתבו וחתמו [אה"ע ק"כ]:

מלכת שלמה האומר התקבל בירושלמי תני התקבל אחר הניזקין ואחריו מי שאחזו וכן נראה ברב אלפסי ז"ל שכתב בסוף פירקין דהתקבל דתנן בפירקין דלקמן אמרו לו נכתוב גט לאשתך אמר להם כתובו וכו' והיא משנה ב' כפ' מי שאחזו כתב עלה דההיא מתני' כבר כתבינן לה בפרקא דמקמי האי וכתבו תוס' ז"ל דכן נראה לר"ת דהניזקין בתר השולח משום דאיירי במילי דהוו מפני תקון העולם והשתא הדר למילתיה דאיירי בשליחות ואיידי דאיירי באומר לשנים תנו או לשלשה כתבו ותנו תנא בתריה מי שאחזו דאיירי נמי באומר כתבו ואיידי דתנן במי שאחזו מגורשת ואינה מגורשת תנא בתריה הזורק דקתני בה מחצה על מחצה מגורשת ואינה מגורשת עכ"ל ז"ל וכן כתב הר"ן ז"ל בסוף פירקין על דברי ספר התרומה ז"ל וז"ל ואפשר דכיון דרב אשי בהיא בתרא אוקמה למתני' דפ' מי שאחזו כר' יוסי ה"ל מחלוקת ואח"כ סתם והלכה כסתם ובחדא מסכת יש סדר ופירקין דהתקבל ודאי מקמא פירקא דמי שאחזו הוא שכן הוא סדרן של פרקים הניזקין בתר השולח דתקון העולם הוא דקמפרש ואזיל וכל עצמו לא נשנה במסכת זו אלא מפני כך ואח"כ חוזר לענין ראשון של שליחות ותני התקבל ואיידי דתני בפ' התקבל אמר לשנים כתבו ותנא נמי מי שהיה מושלך בבור ואמר כתבו תנא נמי מי שאחזו קורדיקוס ואמר כתבו גט לאשתי שסמכו ענין לו ואיידי דתנא התם זו היא שאמרו מגורשת ואינה מגורש' תנא הזורק דתנן בי' ספק קרו' לו ספק קריו' לה מגורשת ואינה מגורשת עכ"ל ז"ל אבל הרא"ש ז"ל משמע דגריס מי שאחזו קודם התקבל כאשר הוא שם בפסקיו מסודר ועוד שבסוף פירקין דהתקבל כתב על ההיא משנה דפ' מי שאחזו דתנן בפירקין דלעיל אמרו לו נכתוב גט לאשתך אמר להם כתובו וכו'. וכן נראה גרסת רש"י ז"ל עיין במ"ש בשמו ז"ל שם בפ' מי שאחזו סי' ב: אם רצה לחזור יחזוד דגט חוב הוא לה ואין חבין לאדם שלא מדעתו ומיהו כי מטי גיטא לידה מיגרשה ואפילו דבטל לאו בר שוויי שליח לקבלה הוא אפ"ה אמרינן דאדם יודע שאינו יכול לעשות שליח לקבלה וגמר ונתן לשם הולכה והתקבל והולך קאמר ופי' רש"י ז"ל ואיידי דתנא התקבל תנא הולך דה"ק מתני' בין שאמר בעל בלשון קבלה בין שאמר בלשון הולכה הוי שליח להולכה ע"כ וגרסי' בירושלמי בכל אתר את אמר התקבל כזכה [כו' עי' בתוי"ט] ואיתה להאי בבא בירושלמי פ' הפאה נתנת. והגיה ה"ר יהוסף ז"ל בשם כל הספרים שראה אם רצה להחזיר יחזיר אם רצה להחזיר לא יחזיר וכו': האשה שאמרה התקבל לי גטי אם רצה לחזור כלומר ואם אמרה לו מתחילה האשה התקבל ונתנו לה באחת משתי לשונות הללו רצה לחזור לא יחזור ואי גרסי' הילך אתיא מתני' אפילו כר' נתן דפליג בברייתא ארבי באם אמר הולך אם רצה להחזיר יחזיר אבל בהילך גם הוא סובר דאם רצה להחזיר לא יחזיר דהילך כזכי דמי וכתב הר"ן ז"ל אם רצה לחזור לא יחזיר ומיהו דוקא בשא"ל הבעל התקבל גט זה לאשתי או בא"ל הולך דמפורש בגמרא דבהכי סגי דמשמע הכי אבל א"ל הילך גט זה לאשתי רצה לחזור לא יחזיר לפי דעת הרי"ף ז"ל שהוא פוסק דהולך לאו כזכי דמי ע"כ. וביד פ' ששי דהל' גירושין סי' י'. לפיכך כיון דאמרן אין יכול לחזור אין לו תקנה לחזור אא"כ אמר לו הבעל לזה שעשתה אותו שליח לקבלה אי אפשי שתקבל לה להיות בידה אלא שליח שלי תהא להוליכו בידה אם רצה לחזור כל זמן שלא הגיע לידה יחזור שאינה מתגרשת אלא מדעת המגרש והרי אמר לא יהא גט עד שיגיע גט לידה רש"י ז"ל. וכתב הר"ן ז"ל ואין הלשון נוח בכך לפיכך נ"ל דה"פ דסד"א דכי תנן בהאומר התקבל רצה לחזור יחזור היינו משום דכיון דאיתתא לא ניחא לה לאו כל כמינה לזכות לה גיטא על ידי אחר דחוב הוא לה אבל כשעשאתו היא שליח לקבלה סד"א שאע"פ שאמר הבעל לשליח שאין רצונו שיקבלנו מחמת שליחותה אלא שיזכה בו מיד מחמת הבעל דליסגי ונימא דאם רצה לחזור לא יחזור קמ"ל דאם אמר הבעל אי אפשי שתקבלנו להי כלומר בשליחותה אלא הריני מזכהו לה על ידך והולך ותן לה למ"ד הולך כזכה א"נ דאמר לו הילך דלכ"ע הוי כזכה דכמו שאמרה משמע דהכי מוקמי' לה בגמרא אפ"ה אם רצה לחזור יחזור אע"ג דגליא דעתה דניחא לה משום דכי תנן ברישא דהאומר התקבל אם רצה לחזור יחזור היינו אפילו היכא דגליא דעתה וניחא לה וכטעמא דאמרינן בירושלמי הגע לעצמך שהיתה צווחת להתגרש אני אומר שמא חזרה בה ע"כ: אלא הולך ותן לה משמע בגמרא דאיכא מאן דתני הילך ותן לה: אף האומרת טול לי גיטי לשון קבלה הוא וכן נמי טול לי ושא לי ויהא לי בידך כולן לשון קבלה הן ובטור אבן העזר סי' ק"מ וכוליה פירקין התם בסי' קמ"א: