יכין המוכר פירות לחברו ולא פירוש אם לזריעה או לאכילה: ואפילו זרע פשתן דרובן לזריעה, עכ"פ אין הולכין בממון אחר הרוב, להוציא מהמוחזק כשבא בידו בהיתר [והא דהולכין בדיינין אחר הרוב. ה"ט מדאינו רוב המקרה, רק רוב הכרעת השכל מרוב בני אדם, והוה המיעוט כליתא כלל [כך נ"ל פי' התוס'. ועמ"ש ב"ק פ"ג פי' ב'. עוד תירוץ אחר]: זרעוני גנה שאינן נאכלין דאינו ראויין כלל לאכילה: חייב באחריותן דודאי לזריעה קצינהו והוה מקח טעות, אפילו לא ידע המוכר שגרועות הן [רל"ב כ']. מיהו בקנה ביצים ונמצאו סרוחות, נהגו שהמוכר פטור [שם י"ט]: המוכר פירות תבואה: הרי זה הלוקח: מקבל עליו רובע טנופת לסאה לכל סאה תבואה שקנה מקבל עליו רובע הקב עפרורית וקש, דהיינו חלק כ"ד והוא שיעור כלאים [ככלאים פ"ב מ"א]: מקבל עליו עשר מתולעות למאה היינו א מי', דדרכן היה למכור ק' תאנים ביחד: מקבל עליו עשר קוססות י' חביות יין מקולקל: למאה לק' חביות, והיינו חלק י'. ודוקא שאמר המוכר להלוקח, אני מוכר לך יין זה או מרתף זה למקפה, דהיינו להסתפק ממנו מעט מעט לתבשיל, דאז צריך שיהיה היין חזק שלא יתקלקל. והנה דין זה נחלק לד' חלקים. (א) בהזכיר המוכר מלת מקפה, משמע יין חזק, אפילו לא הזכיר מלת יין, ועכ"פ כשאמר ג"כ מלת זה, דמשמע כמו שהוא לפניך, בזה הרע קצת כח מלת מקפה שאמר תחלה, לכן כשאמר מקפה זה אני מוכר לך, סגי במקבל עליו י' חביות שכבר התחילו להחמיץ קצת בכל ק' חביות שימכור. וה"ה בלא הזכיר לא מלת מקפה, ולא מנת זה, רק אמר מלות מרתף יין או שאמר יין סתם, אני מוכר לך, כך דינו כלעיל, דכל לשון מרתף או יין סתם משמע חביות יין מעורבין, שבכל מאה יש י' מקולקלין. כמבואר לעיל. (ב) ובאמר מקפה ולא אמר זה, אפילו לא הזכיר מלת יין ולא מלת חבית, רק מלת מרתף, כגון מרתף מקפה אני מוכר לך, צריך שיתן לו יין שכולו יפה וחזק, וה"ה כשלא הזכיר שניהן, לא מלת מקפה, ולא מלת זה, רק שאמר חבית יין אני מוכר לך, דמלת חבית משמע כולו מין א', ומדהזכיר ג"כ מלת יין, משמע יפה כולו, כל שלא אמר ג"כ מלת זה. (ג) ובאמר מלת זה, ולא מלת מקפה, אבל הזכיר מלת יין, אז בין שאמר מרתף, או שאמר חבית יין אני מוכר לך נותן לו אפילו כולו יין בינוני שהתחיל קצת להחמיץ. (ד) ובלא הזכיר מלת יין או מקפה, רק אמר חבית זה, או מרתף זה אני מוכר לך, הו"ל מלת זה ריעותא גדולה, ויכול ליתן לו אפילו חומץ ממש [ר"ל]: קנקנים [וויינקריגע]: בשרון שם מדינה שאין טיט שבכ"ח שלהן נשרף יפה: מקבל עליו עשר פיטסיאות קנקנין שלא נתייבשו היטב, ועשויין להתבקע ופשוט דבשאר מדינות אין צריך לקבל עליו כלל: אינו חייב באחריותו ואף שא"ל שקונהו לשתותו מעט מעט. ודוקא בנתנו לוקח בקנקניו, דמצי א"ל מוכר כליך גרמו שהחמיץ, אבל בנשאר בכלי המוכר, ואמר לו למקפה אמכרנו לך, דהיינו לשתותו מעט מעט, חייב מוכר. ובלא א"ל למקפה, אפילו החמיץ ביומו פטור [שם]: ואם ידוע שיינו מחמיץ ולקח למקפה: הרי זה מקח טעות אפילו נתנו לוקח בכליו: חייב להעמיד לו עד העצרת שכך דרכו לבלי להחמיץ עד אז. ודוקא שנשאר בכלי המוכר, וי"א אף בכלי לוקח [שם]: וישן ר"ל אם מכר לו יין ישן, והוא בכלי המוכר: משל אשתקד נוטריקון שתא קדמיתא, ור"ל שנה שעברה: וכן המקבל מחבירו לבנות לו בית חתנות לבנו אבל לבתו לא, דחתנא אסור לדור בבית חמיו [כקידושין י"ב ב'], ונהגו להקל כשדר בחנם [תוס' שם]: ובית אלמנות לבתו דכבר היה להלוקח, קרקע סמוך לביתו, וא"ל לזה שיקבל לבנות שם בית קטן לבנו או לבתו [ונ"ל דנקט תרתי, בית סתם במכירה, ובית לבנו ולבתו בקבלנות. דקמ"ל דאפילו בית במכירה לתשמישו, אפ"ה אינו חפץ שיהיה יותר גדול משיעור המפורש, וקמ"ל תו בבית קטן ובקבלנות, דסד"א דניחא ליה שישאר מקרקעו פנוי אחורי הבית, אפ"ה אמרי' שחפץ שלא יהיה יותר קטן משיעור המפורש] : רבי ישמעאל אומר רפת בקר הוא זה והלכה כר"ע מחבירו [רי"ד סי"ג]. מיהו דוקא בהתנה עמו שיבנה, לא טרח בפחות מד' על ו', אבל במכר לו בית, דמשמע שבנוי כבר, סגי בד' על ד' [נ"י. ולתוס' ל"ש]: שש על שמנה דברי ר"י היא, אבל באינך כ"ע מודו: טרקלין חדר לשרים, ונקרא בל"י [טראכלוס]: רומו כחצי ארכו וכחצי רחבו בקטן רומו ה' אמות [לר"ע], וגדול רומו ט', וטרקלין רומו י' [שם]: ראיה לדבר ר"ל קצת ראיה וזכר, דראיה גמורה לא הוה, מדמסתבר טפי לאגמורי מבניין בית שני שבניינו קרוב לזמנינו ומנהגינו, הרי היה גבהו מ': היכל בנין שלמה שארכו מ' ורחבו כ' וגבהו ל': רבן שמעון בן גמליאל אומר הכל כבנין ההיכל ה"ק שרשב"ג אומר הכל וכו', [ונ"ל דלהכי לא קאמר דברי רשב"ג. דר"ל דהא דקאמר תנא רומו כחצי וכו', לא תימא דדוקא אטרקלין קאי, אלא אפילו על בית קטן]. וי"א דרשב"ג פליג ומתמה. וכי הכל בונין כבניין היכל: מי שיש לו בור לפנים מביתו של חבירו ויש לו דרך עליו לבורו: ויוצא בשעה שדרך בני אדם יוצאין הכל ביום ולא בלילה. מיהו ביש לו דירה לפנים מדירת חבירו, נכנס ויוצא כמו שירצה [קס"ט]: וזה עושה לו פותחת [שלאס] להבור: וזה עושה לו פותחת זה שלא יגנוב מימיו, וזה שלא יכנס בלי ידיעתו: ואינו מכניס לתוכה תגרין לקנות פירות. מדמרבה דריסת רגל עליו, וה"ה בחדר לפנים מחדר חבירו אסור כה"ג [שם]: ולא יכנס מתוכה לתוך שדה אחרת לבלי לצורך גינתו: והחיצון זורע את הדרך ר"ל אף דדרך היחיד צריך ד' אמות [כמ"ז]. אפ"ה הכא יכול לזרוע כולן, דברוב פעמים א"צ לדריסת רגלו רוחב ד"א, ולא יתקלקל כל כך זריעתו, ואף דעכ"פ לא יוכל הלה לילך בטוב לגינתו בין הצמחים לא חיישינן [שם]: ומכניס לתוכה תגרין ונ"ל משום דכשנתן לו מן הצד אין לו שוב שום שותפות עמו: לתוך שדה אחרת דלהא לא נתנו לו ולהכי לא דמי להך דאם רצה בונה [לעיל פ"ג מ"ז] ודו"ק, דהכא שאני דהחיצון נתן לו הדרך, ולהא לא נתנו לו: מה שנתן נתן ושלו לא הגיעו דאיכא מבני ר"ה דניחא להו בזה, ואיכא דניחא להו בזה, ושניהן הן כמצר שהחזיקו בו רבים שאסור לקלקלו [שע"ז. ונ"ל דמה"ט לא דמי לשאר מחילה בטעות [רמ"א ב']: דרך היחיד ארבע אמות במכר לו דרך היחיד סגי בכך. וקיי"ל דסגי בב' אמות ומחצה, כמלוא חמור ומשאו [רי"ז]: דרך הרבים שש עשרה אמה כך סתם דרך שבתורה: דרך המלך נ"ל *)דר"ל באמר לו, דרך המלך אני מוכר לך, וכן כולהו: אין לה שיעור שהמלך פורץ גדר והולך כשצריך לו כך: דרך הקבר במכר דרך לשאת המת לקברו: אין לה שיעור מפני המלווים [כי"ד שס"א]: המעמד במכר לו מקום למעמד, שכך נהגו, שכשחוזרין מהקבורה, מתאספין קרובי המת שאינן מתאבלין, ויושבין ז' פעמים ואומרים קנות, וא' מנהיג אותם, ואומר להם כל פעם כשיושבים, שבו יקרים שבי. וכשעומדים אומר להם עמדו יקרים עמדו. ולכן נקרא המקום המיוחד לכך מעמד ומושב: דייני צפורי אמרו בית ארבעת קבין הוא ל"ג אמות וב' טפחים על אורך חמשים אמה: לעשות לו קבר בקרקע של לוקח: עושה תוכה של מערה ארבע אמות על שש וגובה המערה ד' אמות: ופותח לתוכה שמונה כוכין כוך הוא כמין [שובע] בכותל המערה, [כשובלאדע] שבשולחן, שמושכו לפנים ומניח המת, לתוכו, ואחר כך דוחה [השובע] לתוך הכותל: שלש מכאן ושלש מכאן ג' לכל כותל אורך המערה: ושתים מכנגדן בכותל שכנגד הפתח: וכוכין אורכן ארבע אמות דאף דאורך האדם ג' אמות. היינו מלבד הראש והצואר ודפי הארון [תוס' יומא דל"א א']: ורומן שבעה ז' טפחים, דהיינו ו' לעובי המת, וא' חלול פנוי, כדי שיהיה אדם העומד למעלה בצד המערה טהור, דבלי חלול טפח הו"ל טומאה רצוצה דבוקעת ועולה [רמב"ם פי"ב משומ']: ורחבן ששה ו' טפחים [דהא דגברא באמתא יתיב. היינו עם המלבושים, אבל מת שמלבושיו דקין, עוביו אמה עם דפי הארון], נמצא דין קבר לקבר שבאורך המערה, אמה וחצי, ובין הב' קברי' שבכותל שכנגד הפתח ב' אמות [רי"ז]: ארבעה מכאן וארבעה מכאן נמצא בין קבר לקבר אמה ושליש: ושלשה מכנגדן דשם בין קבר לקבר אמה ומחצה: ואחד מימין הפתח ואחד מן השמאל ר"ל בב' הזויות שבכותל שכנגד הפתח: ועושה חצר על פי המערה בין שהוא מוכר, או שקבל לעשות קברות: שש על שש כמלא המטה וקובריה נושאי המטה: ופותח לתוכה שתי מעדות מערה כלעיל, ועוד אחרת ברוח שכנגדה: רבי שמעון אומר ארבע לארבע רוחותיה ודלת על פתח המערה. שעליו ידרסו הנכנסים להחצר, דאל"כ האיך יכנסו להחצר שמוקפת פתחי מערות: רבן שמעון בן גמליאל אומר הכל לפי הסלע אם הסלע קשה, חופר ו' על ד' כת"ק, ואם העפר תחוח חופר ו' על ח' כר"ש, וכ"כ בפלוגתא דסיפא:

מלכת שלמה המוכר פירות וכו' ביד רפי"ו דהלכות מכירה וסימן ב' ג'. ובטור ח"מ סימן רל"ב: אפילו זרע פשתן וכו' ודלא כר' יוסי דפליג בברייתא וס"ל דחייב באחריותו ונותן לו דמי זרע. ואיכא נמי תנאי דאמרו לו לר' יוסי הרבה לוקחין אותו לדברים אחרים דס"ל נמי דאין חייב באחריותו ולא מטעם דאין הולכין בממון אחר הרוב אלא משום דאזלינן בתר רובא דאינשי שהרבה בני אדם לוקחין לדברים אחרים למאכל ולרפואה וכנגד אדם אחד שקנה עשר סאין לזריעה יש מאה בני אדם שקונין מיהת סאה אחת למאכל ולרפואה ובתר רוב לוקחין אזלינן. בפי' רעז"ל רשבג"א בגמרא מוקי לה לכולה מתניתין אליבא דרשב"ג. אמר המלקט בודילמא קאמר לה בגמרא ומדלא דחי לההוא ודילמא משמע דהכי קים לי' דכולה מתניתין רשב"ג היא. ועיין בנמקי יוסף ז"ל: אפילו זרע פשתן אינו חייב באחריותו. דהא חזי לאכילה: זרעוני גינה שאינם נאכלין כלל כגון זרע כרוב וקפלוט: חייב באחריותן גמרא ת"ר מה ישלם מוכר ללוקח דמי הזרע בלבד ולא דמי היציאה בחרישה ושכר פועלין ויש אומרים אף הוצאה דקנסינן לי' ומפרש בגמרא דמאן יש אומרים רשב"ג: רשב"ג אומר זרעוני גנה שאינם נאכלין חייבין באחריותן כן מצאתי בכל הספרים דגרסינן חייבין הרי"א ז"ל: