Mishnah

קדשים

חולין

Kodshim

Chullin

משנה א

גִּיד הַנָּשֶׁה נוֹהֵג בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ, בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִפְנֵי הַבַּיִת, בְּחֻלִּין וּבְמֻקְדָּשִׁים. וְנוֹהֵג בִּבְהֵמָה וּבְחַיָּה, בְּיָרֵךְ שֶׁל יָמִין וּבְיָרֵךְ שֶׁל שְׂמֹאל. וְאֵינוֹ נוֹהֵג בְּעוֹף, מִפְּנֵי שֶׁאֵין לוֹ כָף. וְנוֹהֵג בְּשָׁלִיל. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵינוֹ נוֹהֵג בְּשָׁלִיל. וְחֶלְבּוֹ מֻתָּר. וְאֵין הַטַּבָּחִין נֶאֱמָנִין עַל גִּיד הַנָּשֶׁה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, נֶאֱמָנִין עָלָיו וְעַל הַחֵלֶב:

ברטנורה גיד הנשה. ובמוקדשים. אפילו עולה שכולה כליל, מוציא את הגיד ומשליכו על האפר הצבור במזבח הקרוי תפוח, ואינו מקריבו עם הבשר:שאין לו כף. אין לו כף ירך דומה לשל אדם שהוא עגול, אלא הבשר שעל הקולית של עוף ברוחב הוא. ואם נמצא עוף שיש לו כף עגול, גיד הנשה שלו אסור:ונוהג בשליל. בן תשעה חי הנמצא בבהמה:רבי יהודה אומר אינו נוהג בשליל. ואין הלכה כרבי יהודה:וחלבו. של שליל מותר. פירוש אחר וחלבו, של גיד. כלומר שומנו של גיד מותר לדברי הכל, אלא שישראל קדושים נהגו בו איסור:ואין הטבחים נאמנים. לומר נטלנוהו. מפני שטורח הוא להם לחטט אחריו. ואין הלכה כרבי מאיר:

תוסופות יום טוב גיד הנשה. הוא הפנימי כו'. כמ"ש בשם רש"י במשנה ג': נוהג בארץ וכו'. כולהו תננהו. משום דאיצטריך למיתני בחולין ובמוקדשים. הר"ן: ובמוקדשין. כתב הר"ב אפילו עולה שכולה כליל מוציא את הגיד משום ממשקה ישראל. מקרא הוא בספר יחזקאל [מ"ה ט"ז] ולענין הקרבנות ונסכיהם כתיב ודרשינן מן המותר לישראל. גמ'. ומ"ש הר"ב ומשליכו על האפר כו' דמשום הקריבהו נא לפחתך א"א להעלות הירך כשהיא מפורעת. הלכך מעלהו כמות שהיא שלמה ואח"כ חולצו בראש המזבח. גמ'. ועיין במ"ה פ"ט דזבחים: [*ובירך של שמואל. עיין במשנה ג']: מפני שאין לו כף. כתב הר"ב ואם נמצא עוף שיש לו כף עגול ג"ה שלו אסור. דבעי רבי ירמיה אי בתר דידיה אזלינן אי בתר מיניה וקאי בתיקו. ומיבעי ליה נמי. בבהמה ולא עגיל. וקאי נמי בתיקו: כף. פולפ"א הנכרכת סביבות עצם הקולית העליונה סביב סביב בעיגול. רש"י: ונוהג בשליל. פי' הר"ב בן ט' חי הנמצא בבהמה. ומסיים הר"ן ר"מ לטעמיה דס"ל דאינו ניתר בשחיטת אמו כדאיתא בפרק בהמה המקשה [משנה ה'] הלכך חשיב בהמה בפני עצמו וחלבו וגידו אסורים. ור"י לטעמיה דאמר ניתר בשחיטת אמו. הלכך קרינן ביה בהמה בבהמה תאכלו. וקיימא לן כר' יהודה בשחיטה. דשליל אפי' בן ט' ניתר בשחיטת אמו [דהא בל' חכמים שנאו רבי] חלבו וגידו נמי שרי. ולא נתחוורו דברי הרמב"ם דפסק הכא דלא כר' יהודה. ע"כ. וגם אחרים השיבו על הרמב"ם בזה. אך הרשב"א הביאו ב"י סי' ס"ד פסק ג"כ בגידו דאסור משום דסתמא דמתני' מתניא הכי וע"ש: וחלבו. פי' הר"ב של שליל. ור"י היא דלר"מ כי היכי דאוסר בגיד אוסר נמי בחלב. דבחדא שייטא שייטי. והיינו דבפי' אחר [שפי'] שומנו של גיד כתב הר"ב לדברי הכל. ולא ידעתי מאי דוחקיה לאוקמי דלא ככ"ע. ובגמ' ליתא אלא אוקימתא דלד"ה. ועוד דא"כ תקשה חלבו מאן דכר שמיה כדלקמן. וכמו שהוא בתוס' שם. גם הרמב"ם לא פירש אלא שומנו וכד"ה: ועל החלב. חלב מאן דכר שמיה ה"ק [ר"מ] אין נאמנין עליו ועל החלב וחכ"א כו'. גמ': החלב. בסתם חלב איירי דבחלבו של גיד שרי ר"י לגמרי. ולא שייך למימר ביה נאמנות כו'. תוס':

יכין מלכת שלמה

מלכת שלמה גיד הנשה נוהג בארץ וכו'. ביד רפ"ח דהלכות מאכלות אסורות. ובגמ' מסיק דבולדות קדשים עסיקי' ואשמועי' תנא דידן דלא קדשי במעי' אמן אלא בהויתם פי' ביציאתם הלכך איסור גיד נוהג בכולן משום דאיהו קדים דנוהג בשליל ותו לא פקע דלא תימא במעי אמם קדושים ואיסור מוקדשים קדים כדאמרן בנפל שלא נתקשרו איבריו בגידים דמשעה שנוצר הוא קדוש ועדיין לא נוצר הגיד דהא חזינן דיצירת עובר קודמת ליצירת גיד ותו לא אתי איסור גיד וחייל: בירך של ימין ובירך של שמאל. גמ' מתני' דלא בר' יהודה דתניא ר' יהודה אומר אינו נוהג אלא באחת והדעת מכרעת שהיא של ימין דכתיב הירך המיומנת שבירך ורבנן ההוא לאשמועינן דדוקא גיד הפנימי הגדול הנמצא בתחלת פריעת הירך דפשוט איסוריה בכוליה ירך פי' שקנוקנותיו ושרשיו מתפשטין בכוליה ירך לאפוקי חיצון דלא. פי' פנימי קרי לצד שכלפי ירך חברתה וחיצון נתון לרוחב השופי גיד קצר בצד חיצון של ירך. ובראשית רבה פרשת וישלח פרשת ע"ח גרסי' ר' יהודה ור' יוסי ר' יהודה אומר באחת מהם נגע ואחת מהן נאסרה ר' יוסי אומר באחת מהן נגע ושתיהן נאסרו אית תנא תני הדעת מכרעת שהיא של ימין כדברי ר' יהודה ואית תנא תני הדעת מכרעת שהיא של שמאל מ"ד הדעת נוטה שהיא של ימין ויגע בכף ירכו ומ"ד הדעת מכרעת שהיא של שמאל שנאמר כי נגע בכף ירך יעקב ע"כ ויש להסתפק אי ר' יוסי הוא ת"ק דהכא לגמרי או שמא בדין כותיה ס"ל אבל במעשה לא או שמא תרי תנאי אליבא דר' יהודה ע"ש במפרשים גם אם יש טעות שם: והלכה ודאי כרבנן דנוהג מן התורה בשניהם ואם אכל שניהם לוקה שמנים לדעת חכמים וכדתנן בסמוך סי' ג': שאין לו כף. סביבות עצם הקולית העליונה בשר סביב סביב בעיגול כל בשר גבוה ועגול קרוי כף פולפא בלע"ז. וכתוב בספר לקח טוב פ' וישלח כי נגע בכף ירך יעקב נראה זה מיותר שהרי נאמר ברישא דקרא על כן לא יאכלו וכו' אלא בא ללמדנו דין דדוקא מי שיש לו כף נוהג בו איסור זה למעוטי העוף שאין לו כף שהבשר שעל הקולית ברוחב הוא ואינו דומה לכף וזה נלמד ממה שאמר ב' פעמים כף כדאמרן ע"כ: ונוהג בשליל. [הגה"ה בספר הלבוש ביורה דעה סימן י"ג כתוב גיד השליל שהוא מותר נ"ל דטעמא דלא מיקרי גיד הנשה אשר על כף הירך דירך השליל לא מיקרי כף ירך שיהא הגיד אסור משום גיד דידיה דהא אפילו בהמה לא מיקרי לכ"ע בעודה בתוכה ואם אין כאן בהמה כ"ש דירך אין כאן ואי משום האם הא אין זה הגיד על כף ירך של האם ואין זה אלא כשאר גידין דידיה נ"ל ע"כ וע"ש עוד בהגה"ה. וכתב עוד בסימן ס"ה סעיף ח' וז"ל ואין לתמוה מ"ש דגבי מתנות אמרי' שנותנין לכהן זרוע הימין מדכתיב הזרוע בה"א דדרשינן הזרוע המיומן והכא גבי גיד הא נמי כתיב הירך בה"א ולא דרשינן הירך המיומן דלא דמי דהתם ההא מיותרת היא דה"ל למיכתב ונתן לכהן זרוע וגו' לכך דרשינן הא הזרוע המיומן אבל הכא ההא אינה מיותרת כי מלת ירך קאי על מלת כף ונוכל לומר הירך כלומר באיזה כף אמרתי בכף של הירך לאפוקי כף אחר שבבהמה במקום אחר דודאי הרבה מקומות יש בבהמה שהבשר עגול כמין כף וצריך הכתוב למעטן ולומר בכף של הירך ואם לא היה כתוב בהא הדבקות היינו יכולין לטעות ולפרש לא יאכלו בני ישראל את הגיד אשר בכף ר"ל לא יאכלו שום גיד שיש בבהמה במקום שיש כף דהיינו בשר עגול וגם כל גיד שיש בירך אפי' במקום שאינו כף לא יאכל לפיכך הוצרך התורה לכתוב כאן ה"א הדביקות להדביק מלת כף במלת ירך לתת הבדל בכף ולומר באיזה כף אמרתי בכף של הירך ולא בכף אחר נ"ל. א"נ הכא דרשי' נמי ההא וילפי' מינה שאינו נוהג אלא בגיד הפנימי הסמוך לעצם והוא על הכף ממש כדאמרי' בסמוך ויהיה פי' הירך בהא הידיעה לומר הגיד שהוא ידוע שמתפשט בכל הירך והוא אשר על הכף ממש וקים להו לחז"ל שיודעים בלשון הקדש יותר מנן שזהו קרוב יותר למידרש מן ההא לפי פשוטו מלמידרש מינה הירך המיומן אבל גבי הזרוע שכתבה תורה הא מיותרת לא מצאו למידרש מיתורא דה"א רק הזרוע המיומן ולא דרש אחר עכ"ל ז"ל]. ובגמ' אמר שמואל וחלבו של גיד מותר לד"ה מן התורה והיינו חלבו מותר דקתני מתני' ומיהו ר"מ אסר ליה בברייתא בגמ' מדרבנן. ופי' ראשון של רעז"ל לא ראיתיו אלא בקושית הגמ' דאקשי לשמואל דאוקי וחלבו מותר לדברי הכל פרכינן עליה חלבו דמאי אי דשליל הא מיפלג ביליגי בה דתניא וכו' ומשנינן אלא חלבו של גיד קאמר שמואל וכדכתיבנא וכתב ה"ר יהוסף ז"ל נ"ל דהאי וחלבו מותר מדברי ר' יהודה הוא למ"ד דקאי אשליל וה"ק ר' יהודה אומר אינו נוהג בשליל וגם החלב של השליל מותר וכן יש לקמן וחכמים אומרים נאמנים עליו ועל החלב ע"כ. וביד פ"ז דהלכות מ"א סימן ג': ואין הטבחים נאמנין וכו'. וכתבו תוס' ז"ל דהא דקתני דנאמנין על החלב בסתם חלב איירי דאי חלבו של גיד ר' יהודה שרי לגמרי ולא שייך למימר ביה נאמנות ע"כ. עוד בגמ' דאיכא דאמרי א"ר יוחנן חזרו לומר אין נאמנין אמר רב נחמן בזמן הזה נאמנין ואגיד קאי ולא אחלב ופריך בגמ' אכשור דרי ומשני מעיקרא סברו כר' יהודה דאמר לא בעי' חטיטה ולפיכך אמרו חכמים דנאמנים כיון דליכא טירחא הדר סברו כר"מ דבעי חטיטה במתני' דבסמוך וטריחא להו מילתא כמה דהוו דכירי לדר' יהודה וגרירי בתריה אמרו אין נאמנים ובזמן הזה ששכחו לדר' יהודה והוחזקו המנהג כר"מ אמרו נאמנים. וביד ספ"ז דהלכות מ"א ובפ"ח סימן ז'. ובטור י"ד סימן ס"ה:

1.

[The prohibition of] the sciatic nerve is in force both within the land and outside it, both during the existence of the Temple and after it, in respect of both unconsecrated and consecrated [animals]. It applies to cattle and to wild animals, to the right and left hip. But it does not apply to a bird because it does not have a socket [on its hip]. It applies to a fetus. Rabbi Judah says: it does not apply to a fetus. And its [forbidden] fat is permitted. Butchers are not trustworthy with regard to the [removal of the] sciatic nerve, the words of Rabbi Meir. The sages say: they are trustworthy with regard to it as well as with regard to the [forbidden] fat.

קדשים חולין פרק ז

Kodshim Chullin Chapter 7