יכין האוכל תרומה מזיד בלא התראה דחייב מיתה בידי שמים. ולא מפטר מתשלומים דאי בהתרו בו מדלוקה אינו משלם: משלם את הקרן הכא כ"ע מודו דאינו משלם רק דמי תרומה: התשלומין חולין לפיכך אם וכו': משלמת את הקרן כשאר גזלן וכסי' ב': ואינה משלמת את החומש דאינה זרה מדאפשר שתחזור לבית אביה. וכיון שאינה משלמת החומש אין התשלומין נעשות תרומה ומותרת נמי לשלם בדמי'. וכיון שאין צריכה לשלם רק משום גזל א"כ אם היא תרומה שאין צריכה ליתנו לכהן כגון שירשתו מאביה כהן אין צריכה לשלם כלל: ומיתתה בשרפה בזנתה תחת בעלה ישראל: נשאת לאחד מכל הפסולין שמשנבעלה לחלל נתין ממזר ושאר פסולים. נאסרה בתרומה לעולם: וחכמים אומרים זו וזו משלמות את הקרן ואינן משלמות את החומש מדהיתה פ"א ראוי' לחזור: המאכיל את בניו קטנים שפטורים מתשלומים: או או: האוכל תרומת חוצה לארץ היינו מבבל שהוא תקנת נביאים או ממצרים עמון ומואב שהוא תקנת חכמים [כידים פ"ד מ"ג] וכולן רק מדרבנן. ואפ"ה אוסרת תערובתה: והאוכל פחות מכזית תרומה דג' חלוקים יש. באכל כזית אף שאינו שוה פרוטה חייב קרן וחומש אם יש בחומש ש"פ. ובאין כזי' ושוה פרוטה חייב קרן ולא חומש והיינו בבא דהכא. ובאין כזי' ולא שוה פרוטה פטור מכלום: אם רצה הכהן למחול אינו מוחל דהתשלומין קודש ודין תרומה יש לו. אבל פשוט דרשאי הכהן לאחר שהפרישו לתתו לו במתנה שימכרנה לכל כהן שירצה בדמי תרומה: שתי קופות פאססער מלאות תבואה: הרי אני אומר לתוך של תרומה נפלה אע"ג שאין בחולין רוב נגד הסאה דתרומה בזה"ז מד"ס. אבל בתרומה דאו' צריך עכ"פ רוב בחולין דאז ג"כ אסור התערובות רק מדרבנן. מיהו כ"ז ביש לתלות שנפלה לתרומה שאינה מתקלקלת ע"י הנפילה. וכ"כ א' טמא וא' טהור או א' דמוע וא' אינו דמוע תמיד תלינן בהמקולקל כבר. אבל בא' חולין וא' טבל או מעשר. לא תלינן שנפלה לטבל ולמעשר דמדהם מתקלקלים ג"כ ע"י נפילה זו. מה חזית לאסור הטבל טפי מהחולין: ואיזו היא של חולין הרי וודאי שניהן אסורין דבאיז' מהן נתלה שהיא של תרומ' ולא תתקלקל חבירתה: אכל אחת מהן פטור והשניה נוהג בה כתרומה וחייבת בחלה מספק: ר' יוסי פוטרה דהו"ל כדמוע דפטור מחלה: אכל אחר את השניה פטור דוקא בבאו לשאל זא"ז כ"א על עצמו: ור' יוסי פוטר נקט פלוגתי' במשנה ה' לרבותא דר' יוסי. דאע"ג שהתרומה בעין פוטר והדר נקט משנה ו' לרבותא דר"מ. דאף בתערובות מחייב. ותו נקט משנה ז' דאע"ג דאין ממשו' התרומה כאן כלל מחייב ר"מ. וגם אצטריך למנקטה לאשמעי' החילוק בין זרע כלה או לא: מדמעות כקטנה שבשתיהן כלעיל פ"ב מ"ב: זרע את אחת מהן פטור ר"ל הגדולין חולין. דכל זורע תרומה בשוגג יופך [כרפ"ט] ובלא הפך הגדולין תרומה: בדבר שזרעו כלה כחטין ושעורים: ובדבר שאין זרעו כלה כשום ובצלים: אסור והוא שזרע שניי' עד שלא קצר ראשונה:

מלכת שלמה האוכל תרומה מזיד וכו'. בירוש' פריך ממתני' דריש פרקין דלעיל ומהאי מתני' לריש לקיש דאמר בפרק אלו נערות חייבי מלקיות שוגגין פטורין מן התשלומין פי' דא"כ אמאי תנן שאוכל תרומה שוגג משלם קרן וחומש ואוכל תרומה מזיד משלם קרן ומשני דכל הנך מתנייתא כר"מ דאמר לוקה ומשלם ברפ"ק דמס' מכות. והדר פריך אם יסבור ריש לקיש כל מתנייתא כר"מ. קראי מי נימא דר"מ דכתיב ואיש כי יאכל קדש. ומשני קסבר ריש לקיש שהחומש קרבן. והדר פריך אטו קרן מי הוו קרבן ומשני שהקרן קנס דתנן אינו משלם אלא חולין מתוקנים והן נעשין תרומה ותנן נמי אכל תרומה טמאה משלם חולין טהורין ולא דמי עצים חייב לו הדא אמרה שהקרן קנס. ופריך וכמה דתימא קרן קנס ודכוותה חומש קנס בתמיה ומשני אלא ריש לקיש כדעתי' כמה דו אמר תמן הכל היו בכלל לא תענה יצא ועשיתם כאשר זמם לחייבו ממון וכאן הכל היו בכלל וכל זר לא יאכל יצא ואיש כי יאכל קדש בשגג' לחייבו ממון ע"כ. ומצאתי ג"כ בתוס' דפ' אלו נערות (כתובות דף ל' ע"ב) שכתבו דגלי רחמנא במיתה דתרומה בשוגג דלא אמרי' קים לי' בדרבה מיני' פי' אע"ג דבמזיד איכא מיתה: