יכין
הערל כהן ערל, אבל תינוק קודם ח' ימים מסתפק בש"ס אי הוה כערל אבל כל ערל מותר ליגע בתרומה, דרק עכו"ם שמל דינו כפורש מקבר [כספ"ח דפסחים] ופשוט דבנו מותר בתרומה דלא גרע מאשתו ועבדו: נשיהן ועבדיהן יאכלו בתרומה דבעליהן כהנים הן רק שלא נתקנו: פצוע דכא וכרות שפכה מפורשים לקמן: ונשיהן לא יאכלו דשויה חללה בבאתי: ואם לא ידעה ר"ל שלא בעלה: משנעשה פצוע דכא וכרות שפכה שנשאת לו קודם שנפצע דאל"כ הרי משתמרת לביאה פסולה אבל בנישאת מקודם הואיל ואכלה מקודם אכלה נמי השתא דלא דמי לבת ישראל שנשאת לכהן ומת, דהתם פקע קניינו: איזהו פצוע דכא כל שנפצעו הבצים שלו ואפילו אחת מהן אפילו רק חוטי הבצים, שג"כ אינו מוליד: וכרות שפכה כל שנכרת הגיד למעלה מעטרה לצד הגוף. ובניקב ויוצא ש"ז דרך הנקב, יש תקנה כשיסתם הנקב [אה"ע ה']: ואם נשתייר מהעטרה אפילו כחוט השערה סביב להגיד: לא יבא פצוע דכא וכרות שפכה בקהל ה' וה"מ בידי אדם או ע"י קוץ, אבל בנולד כך, או שנתמסמסו ע"י חולי או מכה או רעם כשר, ולרא"ש ע"י חולי או מכה הו"ל כבידי אדם [שם]: עמוני ומואבי אסורים ואיסורן איסור עולם ר"ל גם תולדותיהם עד עולם אסורים: אמרו לו אם הלכה אם כך קבלת מרבך: ואם לדין יש תשובה דאם כך דנת ק"ו מעצמך יש תשובה, דאמרינן עריות יוכיחו, שלא אסרן הכתוב רק עד ג' דורות, דרק עד בת בתו אסורה לו דהו"ל דור שלישי, ואסורים זכרים ונקיבות, דבת בתו כבת בנו, וא"ת מה לעריות שכן כרת. חלל שנולד מחייבי עשה יוכיחו דהו"ל חללים אחד זכרים או נקבות [והא דר"ב ברותא היא דלא כש"ס הכא. ודבריו דברי אגדה הן לעיל ע"ש]: לא כי הלכה אני אומר כך קבלתי מרבי, וק"ו רק לדבריכם קאמינא, ופרכתכם אינה פרכא, דס"ל אין חלל מחייבי עשה. ואפ"ה פליג עלה ר' יודא בברייתא והלכה כת"ק: ממזרין ונתינין גבעונים שנתגיירו בימי יהושע, ומדהטעוהו נתנן חוטבי עצים למזבח, ולכן נקראו נתינים. ודהמע"ה גזר שלא להתחתן עמהן לעולם, מדמצאן אכזריים ולתוס' כתובות [כ"ט א'] אסור מדאורייתא להתחתן בם: ואין לי לפרש איזהו בר חליצה: אמר ר' עקיבא אני אפרש סריס אדם שנסתרס ונחתך כלי ההולדה ע"י אדם או ע"י עצמו שנחבל בקוץ: חולץ אבל מיבם לא, מדאסור לבוא בקהל, ורק קהל גרים לא אקרי קהל: וחולצין לאשתו וכ"ש שמיבמין דמצוה טפי: סריס חמה לרש"י ר"ל מיום שראה חמה היה סריס, ולערוך ר"ל שנסתרס ע"י חולי חמה [ועי' לעיל סי' י], ול"מ נ"ל דר"ל שנסתרס רק חמימותו, שכל כלי תשמישו שלמין, ואעפ"כ כח אין ללידה. וכן מוכח דאל"כ אמאי אמרינן הכא דסריס חמה פסול והרי זה פצוע דכא מלידה דאמרינן לעיל סי' י' דכשר. אלא ע"כ דסריס שלם באבריו, רק שנסתרס חמימותו והוא מותר לבוא בקהל, רק שכשלא יתרפא אינו בר הקמת זרע לאחיו, ואסור ליבם, כזקן שתש כחו [אה"ע קע"ב ס"י], וכן מוכח מש"ס [דע"ט ב'] דקאמר דכל אדם נסתרס קודם מותו, והיינו ע"כ שהוחלש כחו מלבעול, והיינו דקאמר בש"ס סמניו, שאין לו ב' שערות בזקנו, ושערו לקוי ורך, ובשרו רך וחלק בלי שערות כאשה, וכשרוחץ בצונן אין בשרו מעלה הבל, וכשמטיל מים אינו עושה כיפה, ואין מימי רגליו מעלין קצף [שוים בל"א], גם אינן מחמיצין כשיעמדו זמן מה, ושכבת זרעו דיהה [ר"ל נדחה, והיינו שאינו קשור], וקולו לקוי כשל אשה, ואי בשנשחת אברו כל סי' הללו למה, נבדק אברו. מיהו ביש לו ב' שערות, צריך כל הסימנין הללו, ובאין לו ב' בערות, אז בחד מהנך סגי, ובנתמלא זקנו וודאי אינו סריס, אמנם בזה"ז אין דנין דין סרוס וודאי, דחיישינן שהיה לו ב' שערות ונשרו [ק"ע ב']: לא חולץ ולא חולצין לאשתו ר"ל חליצתו אינו כלום ומותר בקרובותיה ולא פסלה מכהונה, אבל ליבמה אסור, דמדכתיב ולא ימחה שמו מישראל פרט לזה ששמו מחוי א"כ פוגע באשת אחיו שלא במקום מצוה: סריס אדם לא חולץ ולא חולצין לאשתו מפני שאין לו רפואה וקיי"ל כר"ע מחבירו [שם]: הסריס סריס חמה: הסריס שחלץ ליבמתו לא פסלה לכהונה מדאין חליצתה חליצה: מפני שהיא בעילת זנות מדפטורה מיבום, הו"ל כבועל אשת אח: מאכילה בתרומה מדמותר בקהל: רבי יוסי ור' שמעון אומרים אנדרוגינוס שיש לו זכרות ונקבות: רבי יהודה אומר טומטום שעור מכסה ערותו ומטומטם, רק שיש לו כמין שומא מנוקבת להטיל בו מים: לא יחלוץ מפני שהוא כסריס כסריס אדם מדקרעו בו העור ע"י מעשה אדם. מהר"ם כתב דלא קיי"ל כותיה, מדקיי"ל כר"ע לעיל דסריס אדם חולץ, ול"מ היה נ"ל דבטומטם שנקרע גם ר"ע מודה שלא יחלוץ, דהרי ר"ע טעמא קאמר מדהיה לו שעת הכושר, משא"כ טומטם: אבל לא נישא דהו"ל כבא על הזכר: ר' אליעזר אומר אנדרוגינוס חייבים עליו סקילה כזכר ודוקא בבעל בזכרותו:
מלכת שלמה
הערל וכל הטמאים וכו'. ביד ר"פ ו' דהלכות תרומות ורפ"ז וסי' י' י"ב י"ג ובטור י"ד סימן של"א וכוליה פירקין בטור אבן העזר סי' ד' ה'. וכתבו תוס' ז"ל הערל פי' בקונטרס שמתו אחיו מחמת מילה וכן נראה דל"ד לערלה שלא בזמנה דמיבעיא לן בגמ' אי הויא ערלה דהתם כיוצא בו לא הוי בר מילה בשום מקום אבל אחר שמנה אע"ג דאי אפשר לו למול מפני הסכנה הוי ערל כיון שהגיע הזמן תדע וכו' ע"כ: וערל דאינו אוכל בתרומה ילפינן לה מפסח מג"ש תושב ושכיר תושב ושכיר ומתני' ר' אליעזר ודלא כר' עקיבא דמרבה לערל מאיש איש מזרע אהרן:
וכל הטמאים לא יאכלו בתרומה. בגמ' מפיק לה ר' יוחנן משום ר' ישמעאל מקרא דכתיב איש איש מזרע אהרן:
אם לא ידעה משנעשה פצוע דכה הרי אלו יאכלו. אע"ג דמשתמרת לביאה פסולה ובגמ' מאן תנא משתמרת לביאה פסולה דאורייתא אכלה א"ר אלעזר במחלוקת שנויה ור"א ור"ש היא שהכשירו בפ' הבא על יבמתו סי' ג' אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט מן הארוסין לאכול בתרומה ורי יוחנן אמר אפי' תימא ר"מ שאני הכא שכבר אכלה ור' אלעזר שכבר אכלה לא אמרי' דאי לא תימא הכי בת ישראל שנשאת לכהן ומת בעלה תאכל שכבר אכלה ור' יוחנן התם פקע קנייניה הכא לא פקע קנייניה:
