יכין הרואה מקום שנעשו בו ניסים לישראל – לרוב ישראל: אומר ברוך שעשה ניסים לאבותינו במקום הזה – ועל נס דיחיד. רק בנו ותלמידו מברכין. ועל נס כמנהג העולם מברך בלא שם ומלכות. וכל שאר ברכות דבפרקן. בשם ומלכות ודוקא ברואה המקום מל' יום ללמד יום: מקום שנעקרה ממנו עבודת כוכבים אומר ברוך שעקר עבודת כוכבים מארצנו – ובחוץ לארץ אומר ממקום הזה: על הזיקין – כוכב עם זנב. קאמעט בל"א: ועל הזועות – ערדבעבען: ועל הברקים ועל הרעמים ועל הרוחות – בזעף ואינו מתחיל בלילה. ונפקא מינה לברכה: אומר ברוך שכחו וגבורתו מלא עולם – ואם ירצה מברך עושה מ"ב ובשמע רעם וברק בפ"א. מברך רק עמ"ב. דאסור לגרום ברכה שאינה צריכה [א"ח רט"ו]. ואף דבטפל חביב. יקדים ברכת הטפל לברכת העיקר ולא יברך על העיקר לפטור הטפל דאפושי בברכות עדיף [כמג"א רי"ב סק"ו] וכ"כ בחייב ברכה פרטית ושנ"ב. ברכה פרטית קודם. כפ"ו סי' י"ח. התם רק בדיעבד בבירך שנ"ב על פרטי' יצא. וכ"כ בבירך על עיקר תחלה רק בדיעבד פטר הטפל החביב. משא"כ הכא אפילו לכתחלה מברך ארעם עמ"ב. כך נ"ל: על ההרים ועל הגבעות ועל הימים ועל הנהרות – המשונים בתוקף או רוחב [מג"א רכ"ח ס"ג]: ר' יהודה אומר הרואה את הים הגדול – הוא מיטטעללענדישעס מעער דמדסמוך לארץ ישראל חשיב [סי' רכ"ח]: אומר ברוך שעשה את הים הגדול בזמן שרואה אותו לפרקים – פעם א' לל' יום וה"ה כולהו לבר מברקים ורעמי'. כל שנתפזרו העבים ביני ביני חוזר ומברך שנית: על הגשמים – בנעצרו מקודם [רט"ז רכ"א] ודוקא באית ליה ארעא בשותפות דאל"כ מברך שהחיינו וא"ת מ"ש משנוי יין דמברך הטוב ומטיב היכא דשתי אינש בהדיה [כברכות נ"ט ב'] אף דחמרא דשתי האי לא שתה האי. א"כ ה"נ אע"ג דאין לו שדה בשותפות תסגי בשיש לו לחבירו שדה ג"כ בבקעה זו. י"ל התם נמי מדשותים יחד בהסיבה על שולחן אחד ושמח כ"א יותר כשכל המסובין שמחים ע"י שתייתו. כשדה אחת בשותפות דמי. מיהו באין לו שדה. אומר מודים אנחנו לפניך ה' או"א על כל טפה וטפה שהורדת לנו. ואילו פינו מלא שירה כים וכו' הן הם יודו וכו' שמך מלכנו בא"י אל רוב ההודאות [רכ"א ס"ב]. ומברך כשיעלה אבעבועות נגד הטיפין: ועל הבשורות הטובות – בטובות לו ולאחרים. דאל"כ שהחיינו. ודוקא בשמע מאדם נאמן שראה כן. וה"ה בסיפא: אומר ברוך הטוב והמטיב ועל שמועות רעות – לא נקט לשון "בשורות". דמוציא דבה הוא כסיל. רק הוא שמע מעצמו: בנה בית חדש וקנה כלים חדשים – וה"ה על ספרים. דיקרה הוא מפנינים. ול"ד חדשים. ואפילו יש לו כיוצא בהן. ודוקא בשמח בהן: אומר ברוך שהחיינו – ובמשתמשין בו גם ב"ב. מברך הטוב והמטיב. וה"ה כל טובה שמשתתף בו הוא ואחרים. כבילדה אשתו זכר. משתחוה למזרח ומברך הטוב והמטיב. וכ"כ בקיבל מתנה. הטוב והמטיב. מדשמח נותן ומקבל: מברך על הרעה מעין הטובה – ר"ל אף דאפשר שיתגלגל עי"ז טובה וכ"כ בסיפא איפכא. בשניהן מברך כדהשתא: הצועק לשעבר הרי זו תפלת שוא כיצד היתה אשתו מעוברת ואמר – אחר מ' יום משנתעברה: הנכנס לכרך – בעיר גדולה מצויי' מושלים מחפשי עלילות: ושתים ביציאתו – תנא והדר מפרש "ונותן" וכו'. ור"ל בכניסתו אומר. יה"ר מלפניך ה' או"א שתכניסני לכרך זה לשלום. וכשבא למלונו אומר מודה אני לפניך וכו' שהכנסתני וכו' הרי ב' בכניסתו. וכ"כ קודם יציאתו ואחר שיצא. והכי קיי"ל [ר"ל]: חייב אדם לברך על הרעה – בשמחה. דהתכלית טוב. וזה נ"ל פי' הכתוב מאתו לא תצא הרעות [בל' רבים] והטוב [בל' יחיד]. דבכל רע מתגלגל ע"י מדת טובה מרובה על מדת פורענות: בכל לבבך – מדכתיב ב' ביתין: בשני יצריך ביצר טוב וביצר רע – ר"ל גם בתאוות תענוגים הגופניים שמסוגלים שיחטא האדם בהן. יהי כונתך בהשתמשך בהם לצורך קיום הגוף לשם שמים לחזק גופך לעבודתו ית'. א"נ ביצה"ט למצות עשה וביצה"ר למצות ל"ת שיהיה לו גבול לומר עד כאן תבוא: דבר אחר בכל מאדך בכל מדה ומדה שהוא מודד לך הוי מודה לו במאד מאד – הרי מוכח שחייב לברך הרעה בשמחה כמו על הטובה: לא יקל אדם את ראשו – מדהזכיר אהבתו ית' הזכיר נמי היראה: כנגד שער המזרח – של בהמ"ק: לא יכנס להר הבית במקלו ובמנעלו ובפונדתו – אזור חליל: ובאבק שעל רגליו ולא יעשנו קפנדריא – דורכגאנג. לקצר דרכו נכנס בפתח זה ויוצא בפתח אחר: ורקיקה מקל וחומר – מקל וחומר ממנעל שאינו דרך בזיון. ואסור בהר הבית: כל חותמי ברכות שהיו במקדש היו אומרים מן העולם – נוסח כל ברכה היה. בא"י אמ"ה אלהי ישראל מן העולם מגן אברהם. וכן כולם. ואמרו כן רק במקדש משום דשם לא ענו אמן על כל ברכה וברכה. רק שם ענו השומעים על כל ברכה תהלה שלימה בשכמל"ו. שהיא תהלה להקב"ה על ההשגחה שלו ית' על עולמו. לכן אמר המברך מן העולם דר"ל שאומר לבני עולם השומעים ברכתו שיברכו גם הם [כך נ"ל פי' הש"ס]: והתקינו שיהא אדם שואל את שלום חברו בשם – ואין בו משום זלזול כבודו ית': והנה בעז בא מבית לחם ויאמר לקוצרים ה' עמכם ויאמרו לו יברכך ה' – וא"ת מדעתיה דנפשיה הוא דעביד ת"ש ואומר ה' עמך וכו' הרי שגם המלאך אמר כן: ה' עמך גבור החיל – וא"ת לא שאל המלאך בשלומו. רק הודיעו כי הקב"ה עמו ושיצליח במלחמה. ת"ש ואומר וכו': אל תבוז כי זקנה אמך – ר"ל לא תבזה התקנות הישנות. באמרך בועז מדעתי' דנפשי' הוא דעביד. כי זה גורם להפר ח"ו התורה. ונאמר עת לעשות לה' לענוש. כשהפרו תורתך. שבכתב ושבע"פ: ר' נתן אומר הפרו תורתך עת לעשות לה' – נ"ל דנ"מ בין ת"ק לר"נ אם שאלת שלום חובה או רשות. כב' פירושים שהביא רש"י [מכות דכ"ג ב'] דלת"ק שלא הזכיר מלת "משום" בדבריו. ע"כ ה"ק עת לעשות לה' לענוש אם הפרו תורתיך לבטל השאילת שלום בשם. א"כ חובה היא. ולר"נ הוא כעין התנצלות לבועז. דלהכי הפרו תורתך משום עת לעשות לה'. וכוונתם לטובה. ועכ"פ אינה חובה. דגם אחר רשאי שלא להזכיר השם אם כוונתו לעשות לה'. א"כ רשות היא. ועי' ברכות [דף ס"ג א']:

מלכת שלמה הרואה מקום כו'. בגמ' בברייתא יליף ר"י דבעינן לברוכי אנוסא מקרא דכתיב ויאמר יתרו ברוך ה' אשר הציל וגו': בפי' ר"ע ז"ל. ובנו ובן בנו חייבין לברך ברוך כו'. פסק ההלכה בס' ש"ע סי' רי"ח דכל יוצאי יריכו חייבין לברך שעשה נס לאבי במקום הזה כמ"ש הרשב"א ז"ל ובעל הטורים בשם יש מפרשים. ור"ע ז"ל נקט כדעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל: ברוך שעקר עבודת כוכבים מארצנו. מצאתי שהר"מ דילונזאנו ז"ל כתב מקום שנעקרה עבודה אומר ברוך שעקר עבודה מארצנו ומחק בקום עשה מלת זרה. ובירו' מתני' כשנעקרה עבודת כוכבים מכל מקומות א"י אבל כשנעקרה ממקום א' אומר ברוך שעקר עבודת כוכבי' מן המקום הזה. תוס' ז"ל וכך היא הנוסחא בהדי' בירו'. אמנם הרא"ש ז"ל נראה דלא הוה גריס בירו' רק הכי וז"ל ירו' כשנעקרה עבודת כוכבי' ממקומה בא"י אבל אם נעקרה ממקום אחר אומר ברוך שעקר עבודת כוכבים מן המקום הזה. וכ"ה בטור שם. וזה נראה ג"כ מ"ש ה"ר יונה ז"ל ואם רואה אותו בחו"ל צריך שיאמר ברוך שעקר עבודת כוכבי' מן המקום הזה. ואומר בשתיהן כשם שעקר מן המקום הזה כך תעקור מכל המקומות והשב לב עובדיהם לעבדך ע"כ ועי' בב"י סי' רכ"ד: