יכין
הכותב לאשתו בעודה ארוסה, וה"ה דבאומר מהני, מדלא קנה עדיין הנכסים. אבל בנשואה צריך קנין, וקודם שנתארסה לא מהני סילוק אפילו בקנין: דין ודברים אין לי בנכסיך לכשתנשא: שאם מכרה ונתנה קיים דמדיד בעהש"ט על התחתונה, תלינן דנתכוון למכירה, מדאינה רגילה למכור מפני שבח בית אביה. מיהו מוכרת אפילו לכתחילה, דבדיעבד בלא אמירתו. מהני, כרפ"ח, אבל אין לומר דמהני תנאי לנכסים שירשה אחר שנשאת. דלהנהו אין מועיל תנאי שמקודם שנשאת, וי"א דמהני [אה"ע צ"ב]: לעולם אוכל פירי פירות שימכור הפירות ויקח קרקע ויאכל ממנה הפירות: ובפירי פירותיהן עד עולם והכי קיימא לן [שם]: תנאו בטל וקיימא לן דבממון תנאו קיים אפילו בשל תורה, וקיימא לן נמי ירושת הבעל מדרבנן, ואפילו הכי קיי"ל כרשב"ג, דאלמוה רבנן לירושת הבעל כירושת דאו', והרי בן אינו מסתלק מירושת אביו בדבור בעלמא, ואפילו בקנין, מדעדיין אין הירושה בידו. מיהו בהתנה הבעל אחר אירוסין לפני הנשואין, שלא ירשנה אחר נשואין, מהני [שם]: והיה לו פקדון או מלוה נקט פקדון לרבותא דר"ט, אף דבעין הוא, וסד"א דהו"ל כאילו הן ברשות יורשין. ונקט מלוה לרבותא דר"ע, אף דלהוצאה נתנה, ינתן ליורשים, מיהו בהיה ביד יורשים לכ"ע זכו הן בהם, דהרי קיי"ל מטלטלי דיתמי לא משתעבדי לב"ח וכמבואר במ"ג: ינתנו לכושל שבהן יש אומרים להיותר חלש בזכותו, ששטרו מאוחר מכולן שאינו יכול לגבות ממשועבדים, לו ינתן בני חורין אלו. וי"א ינתן לאשה שחלשה בגופה לחפש אחר נכסים אחרים לגבות מהן, תטול מטלטלים אלו. ואף דמטלטלים לא משתעבדו לכתובתה ולב"ח. שאני הכא שהן ביד אחרים: שכולן צריכין שבועה ככל הגובה מיורשים: ואין היורשין צריכין שבועה נ"ל דר"ל כיון שצריכים שבועה ולא היורשים, הו"ל כאילו המטלטלים ביד היורשים, ולא משתעבדי לב"ח, וגם תפיסה לא מהני רק בתפסו הן עצמן בחיי הבעל, דאז א"צ שבועה. וקיי"ל כר"ע. מיהו לדידן דמטלטלי משתעבדי לכתובתה וב"ח, ינתן לב"ח שמפסיד בעין, ולא לאשה שלא נתנה כלום, ובתפס' יש פלוגתא אי מהני [ק"ב]: הניח פירות תלושין מן הקרקע דאילו מחוברין דינן כקרקע, דהמחובר לקרקע כקרקע, וכל ששטרו קודם זכה בהן וה"ה שאר מטלטלין. ומיירי במונחין בר"ה, וי"א אפילו בסימטא, דאלו ברשות יורשים כבר זכו בהן: רבי טרפון אומר ינתנו לכושל שבהן לבעל שטר הכתובה או השט"ח, דיד בעהש"ט תמיד על התחתונה. ול"מ היה נ"ל דשניהן נקראו כושל נגד יורשים שלא הפסידו משלהן כלום, מה שאין כן כתובה וכ"ש מלוה הרי הפסידו ממה שראוי להם, ומיירי בשלא נודע לו קרקע, וה"ק ינתנו לאלו הכושלים דהרי אפילו אם יטריחו וימצאו שמכר קרקע, הרי אעפ"כ יהיה יד בעהש"ט בענין הגביה על התחתונה: אלא ינתנו ליורשים כל מה שתפס דס"ל דתפיסה לאחר מיתה לא מהני כלל. ונ"ל דקמ"ל בפקדון ומלוה, לרבותא, דר"ע. דאף דהאב בעצמו נתנו לאחרים, אפ"ה ברשות יתמי קיימי דלא להני תפיסה. וקמ"ל סיפא במותר לרבותא דר"ט. דאף שלא מסרן האב, רק שהן בעצמן תפסו, אפ"ה לא מוקמינן להו לר"ט ברשות יורשים למימר מטלטלי דיתמי לא משתעבדי לב"ח: המושיב את אשתו חנונית להסתחר בחנות: או שמינה אפוטרופא להתעסק בכל נכסיו: הרי זה משביעה כל זמן שירצה שהתעסקה באמונה, ואף שאינה תובעת כתובתה משביעה, וה"ה כל אפטרופס, נשבע [צ"ז], רק קמ"ל אשה אף דאפשר דבל"ז תשבע בסוף כשתגבה כתובתה, אפ"ה משביעה גם השתא, או קא משמע לן דסלקא דעתך אמינא דא"ל כיון דדייקת בתראי כולי האי, לא מצינא למיגר בהדך, כבסיפא, קמ"ל: רבי אליעזר אומר אפילו על פלכה [שפיננראד]: ועל עיסתה שלא וותרה באילו. ור"ל אף שלא הושיבה בשום עסק, משביעה: כתב לה ה"ה אמר: אין יכול להשביעה בין שבועת אפטרופסת או פוגמת או שע"י ע"א: אבל משביע הוא את יורשיה ואת הבאים ברשותה בגרשה ומתה, ובאים יורשיה או אותן שקנו ממנה כתובתה, לגבות מהבעל, נשבעים שלא פקדתנו בשעת מיתה ולא אמרה לנו כן מקודם, ולא מצאנו כתב ידה שהכתובה פרוע, ואם היא בחיים, תשבע היא קודם שיגבו הלקוחות: אבל יורשיו וכ"ש בבאה לגבות מלקוחות שקנו נכסיו או אותו שקבל נכסיו במתנת שכיב מרע דדינו כיורש: ואת יורשיה במתה בחייו, דאי במתה אחר מיתת הבעל, הרי כבר נתחייבה שבועה ליורשים, ואין אדם מוריש לבניו ממון שאינו יכול לגבות רק בשבועה: ולא לבאים ברשותי אפטרופוס שימנה על נכסיו, או הלקוחות שלקחום: הלכה מקבר בעלה לבית אביה אמשנה ה' קאי, ור"ל הא דאמרן דכשפטרה גם יורשים לא ישביעוה, דוקא בהלכה מקבר וכו'. וי"א דהכא מיירי בלא פטרה, ואפ"ה בהלכה מקבר וכו' לא ישביעוה יורשים על אפטרופסת שבחיי בעלה: ולא נעשית אפוטרופא אין היורשין משביעין אותה אפילו התעסקה בנכסים בין מיתה לקבורה, לא תשבע על אותו עסק, דמדטרודה אז אינה יכולה להזהר שלא תהנה [רא"ש]: ואם נעשית אפוטרופא שהתעסקה בנכסים אחר קבורה: היורשין משביעין אותה על העתיד לבא על עסק שאחר קבורה: ואין משביעין אותה על מה שעבר על עסק שבחיי הבעל. מיהו י"א דלמסקנת הש"ס דכל הבא לפרע מיתומים לא יפרע רק בשבועה א"כ אפילו פטרה בפירוש (ובקניין), מהיורשין, משביעין אותה יורשים אף על עסק שבחיי הבעל, רק במתנה *) (גובין יורשים) בלי שבועה, ומלקוחות לכ"ע אין מועיל פטור שלו, ונשבעת קודם גוביינה [צ"ח ס"ז]: הפוגמת כתובתה מפרש לקמן: לא תפרע אלא בשבועה אפילו לא טען השבע לי, אבל בלא פגם צריך לטען השבע לי: מנכסי יתומים בלא פטרה בעלה כמ"ה: לא תפרע אלא בשבועה דרגילה שלא לדייק כמה קבלה מבעלה, וע"י שבועה תדייק: עד אחד מעידה שהיא פרועה כיצד נקט כיצד דלא תימא אפילו אין הבעל טוען ברי כנגדה, קמ"ל, וכן באינך בבי נקט בכל א' כיצד, דלא תימא דדוקא בשהבעל או ב"כ טוענין ברי כנגדה, קמ"ל: לא תפרע אלא בשבועה להפיס דעת הבעל תקנו שתשבע דשדא"ו אין כאן, דהרי נשבעת ונוטלת ותו דהרי הו"ל כפירות שיעבוד קרקעות מדגובה ממשעבדי: לא תפרע אלא בשבועה דדלמא אם היה הבעל כאן, היה טוען השבע לי: הלך לו למדינת הים ברחוק כל כך שלא יכול שליח ב"ד עם אזהרתם לילך ולשוב תוך למ"ד יום: והיא נפרעת שלא בפניו ע"י שמוציאה גט וכתובה: רבי שמעון אומר כל זמן שהיא תובעת כתובתה היורשין משביעין אותה אפילו פטרה מיורשים: אין היורשין משביעין אותה על עסקה בנכסים בחיי בעלה, אפילו לא פטרה משבועה וה"ה הוא עצמו א"י להשביעה כשאינה תובעת כתובתה: ואין עמו כתובה במקום שאין כותבין כתובה או שיש עדים שנשרפה, דאל"כ אינה גובה בלי כתובה, דאף דקיי"ל כותבין, שובר, הכא מסתבר שכבר גבתה, והחזירה הכתובה: גובה כתובתה מתנאי ב"ד, וקודם שמחזירין לה הגט שתנשא בו, קרעינן ליה, וכתבינן עליו שנקרע רק כדי שלא תגבה בו עוד. מיהו תוס' לא תגבה עד שתוציא הכתובה שהוסיף לה: והוא אומר אבד שוברי כשגבית ע"י הגט: ואין עמו פרוזבול שנתקן שלא תשמיט שביעית [שביעית פ"י מ"ד], וטוען שנאבד לו: הרי אלו לא יפרעו ודוקא שאין עדים שנתגרשה, דאית ליה מגו דלא גרשתיך: רבן שמעון בן גמליאל אומר מן הסכנה ואילך שגזרו עכו"ם שלא לקיים המצות ושלא יגרש אשתו בגט כדת משה וישראל, ומחמת יראה תיכף כשקבלה הגט, שרפוהו, וכן הפרוזבול: שני הוציאה שני וכו', דאלישנא דבריש המשנה קאי: ושתי כתובות שגרשה ב' פעמים, ויש לה ב' כתובות, מנשואין א' וב': שתי כתובות וגט אחד וב' הכתובות קדמו לגט, ובכתובה ב' כתב טפי מבראשונה, רק שלא נכתבה בלשון תוספת, וזמן ב' הכתובות אינן שוין, ומדאינה כתובה בלשון תוספת מסתבר דכוונתו היה שבאם תרצה למחול שעבוד שמזמן ראשונה, תגבה השניה המרובה מהראשונה: או כתובה ושני גטין שלא כ' לה כתובה כשנשאת שנית: או כתובה וגט ומיתה עדי מיתה, שחזר ונשאה ולא כתב כתובתה ומת: שהמגרש את אשתו והחזירה קודם שגבתה כתובתה ולא כתב כתובה מחדש: קטן שהשיאו אביו והגדיל: כתובתה קיימת וגובה ר', אף שכשהגדיל כבר היא בעולה. מיהו אינה גובה מלקוחות, דהרי שטר מוקדם הוא, דקטן אינו בר שעבוד: שעל מנת כן קיימה שתגבה ר': כתובתה קיימת כפי שכתב לה בגיותה:
מלכת שלמה
הכותב לאשתו דין ודברים. נלע"ד דה"פ לא מיבעיא דין אלא אפילו תרעומת דברים. וביד רפכ"ג דהלכות אישות עד סוף סימן ז' ובטור א"ה סי' ס"ו וסימן צ"ב. ועיין שם בספר הלבוש סעיף ז'. ויש מפרשים דבירושלמי מוקי למתני' בכותב לה משנשאת ופליג אגמרא דידן: הכותב גמ' ר' חייא תני האומר לאשתו ולא תני כותב לאשמועינן דבאמירה בעלמא סליק נפשיה בלא שום קנין וכתיבה. וכתב הר"ן ז"ל תני ר' חייא האומר דלא תימא דמאי כותב דתנן במתני' כותב בקנין ומקני כדאשכחן בכמה דוכתי דנקיט לשון כותב ופירושו מקנה כדאמרינן בכותב נכסיו לבניו והכותב נכסיו לאשתו להכי אשמועינן דמתני' בכתיבה שהיא כעין אמירה היא כלומר בלא קנין וכל שלא קנו מידו מילתא דפשיטא היא דליכא מידי בין כתיבה לאמירה ע"כ. ואיתא למתני' בר"פ הנושא:
אין לי בנכסייך פי' רשב"ם ז"ל בפ' חזקת (בבא בתרא דף מ"ג) ודף מ"ט אין לי לשון חכמים הוא לומר אין לי במקום לא יהא לי ע"כ. ונראה דלא שייך הכא למידק אין לי אבל ליורשי יהיה דהא אינו דין שמוריש דין פירות נ"מ שלו ליורשיו וכ"ש לבאי רשותו וכחו אא"כ התנה עמה מתחלה שיוריש או שיתן. ועיין בנמוקי יוסף פ' חזקת דף קפ"ו. והקשה הר"ן ז"ל וא"ת אמאי איצטריך תנאה דדין ודברים כו' דהא בלאו תנאה נמי הכי דינא וכו' בשעת אירוסין מכרה קיים [ע' בתוי"ט] ואע"ג דבירושלמי גרסינן וכו' כבר תירץ הרמב"ן ז"ל שהירושלמי מיירי על הכותב לה משנשאת אבל בכותב לה בעודה ארוסה מהני אפילו לנכסים שיפלו לה לאחר שנשאת כדמוכחא מתני' ע"כ בקצור. וק"ק לע"ד דליסגי דליתני הכותב לאשתו דין ודברים אין לי בנכסייך ה"ז אוכל פירות בחייה ואם מתה יורשה אלא שאם מכרה ונתנה קיים ואפשר לומר שהתנא בעצמו רמז בדבריו מאי דאקשי בגמרא ותירץ דבגמרא מקשינן דתימא ליה מכל מילי סליקת נפשך ותירץ אביי דיד בעל השטר על התחתונה פי' שאם השטר סתום מורידין אותו לפחות. שבמשמעות השטר וכאן הבעל בא בתקנת חכמים על נכסי אשתו בשלשה דברים לאכול פירות וליירש ושאם תמכור מכרה בטל וזו מוציאה עליו שטר שכתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך ולשון סלוק הוא זה והוא יכול לטעון ודאי לא נסתלקתי אלא מפחות שבדברים וזו היא המכירה אבל כל זמן שלא תמכור אוכל פירות ופרכינן ודילמא מפירות סליק נפשיה שהוא הפחות שבכולן אבל שאם תמכור שמפסיד אף גוף הקרקע שהיה ראוי ליירש אם תמות בחייו יהא מכרה בטל וירשנה ותירץ אביי בוצינא טבא מקרא פי' בוצינא שנותנין לאדם עכשיו טוב מקרא שיתנו לו לאחר זמן אף כאן ודאי חביבה עליו אכילת פירות שהוא תדיר ומיד מבטול מכר שאינו מיד אלא לכשתמכור ושמא לא תמכור ופרכינן ואימא מירושה סליק נפשיה והוא הפחות שמא לא תמות בחייו אבל ממכירה לא סליק נפשיה שמא תמכור ויפסיד אכילת פירות שהיא עכשיו ותירץ אביי מיתה שכיחא דרוב פעמים מסתכנת בלידה מכירה לא שכיחא שקשה לה למכור משום שבח בית אביה ומסתמא כי מסלק איניש נפשיה ממילתא דשכיחא אבל ממילתא דלא שכיחא לא מסלק נפשיה ע"כ. וזהו מה שאפשר לומר שאמר התנא אם כן כלומר יש כאן להקשות דתימא ליה מכל מילי ואם תתרץ דלפחותה שבתביעות יפה כחה בלבד נקשה לך דמה ראית לומר שזו היא הפחותה שבכל התביעות או אפשר ג"כ שרמז תירוץ רב אשי דהיינו דקדוק הלשון והיינו נמי דקאמר א"כ למה כתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך ולא קתני א"כ למה כתב לה דין ודברים אין לי ותו לא דהא ודאי דאנכסייך דרישא קאי אלא כלומר בנכסייך ולא בפירותיהן בנכסייך ולא לאחר מותך שאינם נקראין עוד בשמיך ואם באולי יכול להיות שלכל מה שדקדקנו על המשנה רמז רש"י ז"ל בפירושו שכתב וז"ל א"כ למה כתב לה וכו' בגמרא מפ' טעמא ע"כ דוק: עוד אפשר לומר שרמז התנא בהאי א"כ דקתני למה שכתבתי בשם הר"ן ז"ל דהאי תנאה מהני אפילו לנכסים שנפלו לה לאחר שנשאת וה"ק א"כ למה כתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך אי לאשמועינן שאם מכרה ונתנה מה שנפל לה בעודה ארוסה הא בלא תנאה נמי מכרה קיים אלא ודאי לנכסים שנפלו לה אחר שנשאת הוא דאיצטריכנא השתא לאשמועינך דמכרה קיים בדיעבד כך נלע"ד: והקשו תוס' ז"ל לרב אשי דלית ליה יד בעל השטר על התחתונה תימא אמאי קתני שאם מכרה ונתנה קיים דיעבד לכתחלה נמי תמכור ע"כ ומצאתי שאחר שהביא בתוספת יום טוב תמיהת תוס' והר"ן ז"ל כתב ולתרץ תמיהתם דתוס' ז"ל איכא למימר דאה"נ דאפילו מוכרת לכתחלה ודקתני לשון דיעבד איידי דר"פ דלעיל דקתני דיעבד תנא נמי הכא דיעבד ואם נפשך לומר כן אף קושיית הר"ן ז"ל מסולקת דלהכי מהני תנאה דאפילו לכתחלה יכולה שתמכור וכבר כתב הטור סי' צ"ב בשם ר"י דס"ל שאין תנאי דבעודה ארוסה מועיל בנכסים שנפלו לה משנשאת וא"כ ע"כ לתרץ קושיית הר"ן ז"ל צ"ל דלכתחלה מועיל התנאי ע"כ:
הרי זה אינו אוכל פירות בחייה ואם מתה יורשה ר' יהודה אומר וכו'. ת"ק ס"ל דאינו אוכל פירות וה"ה פירי פירות ור' יהודה ס"ל דפירות הוא דאינו אוכל אבל פירי פירות אוכל ולפי זה ה"ג ר' יהודה אומר לעולם אוכל פירי פירות עד שיכתוב לה דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירותיהן ובפירי פירותיהן עד עולם וכן כתב רש"י ז"ל ה"ג ר' יהודה אומר וכו' ומשמע לע"ד שבא למעט דל"ג לעולם אוכל פירות ופירי פירות עד שיכתוב לה וכו' דהא בפירות מודה לת"ק וכדכתיבנא ומשכחת פירי פירות שיאכל הוא אע"ג דהיא אכלתנהו לפירי דהא מודה ר' יהודה לת"ק בפירות ראשונים שהיא תאכלם ולא הוא כגון בדשיירה ומכרה השיור ולקחה מהם קרקע ועשתה פירות שאותן הפירות השניים הם שלו ג"כ כמו שלה לאכלם יחד ומ"מ מלת לעולם דקאמר ר' יהודה דחוקה היא בעיני ואפשר דה"ק לעולם אוכל פירי פירות ופירי פירי פירות ופירי פירי פרי פירות וכן לעולם עד שיכתוב לה וכו'. ואיתה למילתיה דר' יהודה בפ' אע"פ דף נ"ו ובתוס' דפ' החובל (בבא קמא דף פ"ח.) ובגמרא בעינן אי פירי פירות דוקא או עד עולם דוקא או תרוייהו דוקא ולא אפשיטא וכתב הרא"ש ז"ל הלכך בעינן תרוייהו ע"כ. ובגמרא פריך את"ל פירי פירות דוקא למה ליה למיתני עד עולם מאחר דלא צריך למכתביה בשטר ומפני הא קמ"ל כיון דכתב לה פירי פירות כמאן דכתב לה עד עולם דמי והדר פריך ואת"ל עד עולם דוקא למה ליה לתנא למיתני פירי פירות ומשני אין ודאי לא בעי למיכתב בשטר ומיהו אי לא הוה תני ליה במתני' ה"א דאי כתב פירי פירות הוי ככותב עד עולם להכי תני במתני' פירי פירות לאשמועינן דאפילו כתב בשטר פירי פירות בעי' עד עולם והדר פריך ואת"ל תרוייהו דוקא כלומר ששניהם שוין והפי' אחר ששניהם שוין למה לי לאצרוכי למיכתב בשטר תרוייהו ומשני צריכא דאי כתב לה פירי פירות לחוד ה"א פירות הוא דלא אכיל אבל פירי דפירי פירות אכיל להכי איצטריך עד עולם ואי כתב לה עד עולם ולא כתב לה פירי פירות ה"א עד עולם אפירות קאי דלא יאכלם לעולם לא בחייה ולא במותה אבל פירי דפירות אוכל להכי איצטריך למיכתב בשטר ג"כ פירי פירות לאשמועינן דלא יאכל לעולם לא פירות ולא פירי פירות. וכתבו תוס' ז"ל בתמורה ר"פ אלו קדשים דהכא בלישנא הכתוב בשטר דייקינן כולי האי הי מינייהו דוקא משום דאין לכתוב בשטר דבר שאינו צריך אבל במתני' דהתם דקתני ולדן וולד ולדן ליכא למידק כולי האי וא"ת ומ"מ ליתני עד סוף העולם ולא ליתני ולדן וולד ולדן וי"ל דלא זו אף זו קתני שכן דרך משנה למיתני הכי ע"כ:
דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירותיהן בְּחַיָיִךְ ובמותיך. ברוב ספרים גרסי' ובפירי פירותיהן וצריך לומר דסתם לן תנא כר' יהודה וא"ת תפשוט מהכא בגמ' דעד עולם לאו דוקא מדלא תנא ליה ושמא לא חש להאריך אלא לסתום כר' יהודה תוס' ז"ל וכן הגרסא ג"כ בירושלמי והביאו ג"כ להאי בבא תוס' ז"ל בפ' אע"פ דף נ"ו ובפ' החובל (בבא קמא דף פ"ח.) וכתב עוד הרא"ש ז"ל ונ"ל שצריך למגרסיה להאי ובפירי פירותיהן דאי לא גרסי' ליה אמאי קתני אינו אוכל פירות בחייה הא בבבא מציעתא קתני אינו אוכל ולא ה"ל למיתני אלא אם מתה אינו יורשה דדבר זה ניתוסף בתנאי האחרון בחייך ובמותיך וכן בבבא מציעתא לא חזר ושנה אם מכרה ונתנה קיים לפי שגם בבא הראשונה הדין כך אלא משום דקאמר ר' יהודה לעולם אוכל פירי פירות קתני הכא דאינו אוכל פירי פירות שניתוספו בתנאי זה וא"ת א"כ בגמרא דמיבעיא לן אי פירי פירות דוקא אי עד עולם דוקא תיפשוט מהכא דעד עולם לאו דוקא וי"ל דלא חש להאריך בלשונו אלא לאשמועינן סתמא כר' יהודה א"נ בחייך ובמותיך הוי כמו עד עולם לכך פסקו הגאונים ז"ל דהלכה כר' יהודה עכ"ל ז"ל:
רשבג"א אם מתה וכו'. ירושלמי פ' יש נוחלין: