יכין
המגרש את אשתו ואמר לה בשעת מסירת הגט: רבי אליעזר מתיר דס"ל אפילו אמר הרי את מגורשת ממני ואין את מותרת לכל אדם. אפ"ה מגורשת: וחכמים אוסרין ואעפ"כ פסולה לכהן. מיהו באמר, על מנת שלא תנשאי לפלוני, מודו רבנן דמותרת מדהתירה על תנאי. וי"א דגם בכה"ג הוה שיור בגט [קל"ז]: ואם כתבו בתוכו אף על פי שחזר ומחקו פסול מדעכ"פ נכתב על תנאי זה שאין בו כריתות: לעבד ולנכרי אע"ג דאפשר בהו קדושין כשיתגייר הנכרי וישתחרר העבד, השתא מיהו לית בהו קידושין: ולכל מי שאין לה עליו קדושין לאתויי שאר חייבי כריתות: כשר דלאו שיורא הוא דבלא תנאו נמי לא תפסי בה קידושין: אלא אלמנה לכהן גדול אף דהוה השתא אלמנה וגרושה, קמ"ל דאפ"ה הוה שיורא: ולכל מי שיש לה עליו קדושין אם היתה פנויה: אפילו בעבירה לאתויי שאר חייבי לאוין: פסול דהרי ע"י תנאו לא תפסי בה קידושין, והוה שיור: גופו של גט ר"ל גם זה הוה גופו, וצריך לכתבו בגט שאם לא נכתבו בו פסול [קכ"ו סמ"א], מלבד התורף. דהיינו הזמן והמקום ושם האיש והאשה: רבי יהודה אומר ודין דיהוי ליכי מינאי פי' זה הספר יהיה לך ממני: ספר תירוכין גירושין: ואגרת שבוקין [ענטלאססונג]: וגט פטורין [אבפערטיגונג]. ונ"ל שג' לשונות של גירושין אלו הם נגד ג' חיובים שחייב בעל לאשתו שאר כסות ועונה לומר שמכולם נתנתק מהשתא ממנה: למהך להתנסבא לכל גבר דתצביין לילך להנשא לכל איש שתרצה דס"ל לר"י דצריך שיהא מוכח מהגט שע"י ספר זה מגרשה: כתב בכתב ידו ואין עליו עדים לכתחילה פסול, דמדאין בו עדים, יכתוב כל זמן שירצה. ובדיעבד כשר. לר"מ דס"ל עדי חתימה כרתי, הרי כתב ידו כק' עדים דמי. ולר"א דעדי מסירה כרתי, אפ"ה דוקא בכתב סופר צריך עדי מסירה, ולא בכתב ידו: ואין בו זמן דזמן תקנתא דרבנן הוא רק לכתחילה [כפ"ב מ"ב]: ואין בו אלא עד אחד וה"ה אפילו אין בו ג"כ זמן מותרת בדיעבד. רק קמ"ל אפילו יש בו זמן אסורה לכתחילה. וי"א דאכתב ידו קאי, ורישא קמ"ל דאפילו אין עליו עד כלל מותרת בדיעבד. וסיפא קמ"ל דאפילו יש בו ע"א לא תנשא לכתחילה. וי"א דרישא בכתב ידו, והכא בכתב סופר קאי, ואפ"ה בדיעבד מותרת, דסופר הוא במקום עד ב': ואם נשאת הולד כשר מניינא דרישא למעוטי גט ישן, דתנשא בו לכתחילה. [אב"י ואפילו לרמ"ה שכ' הרא"ש בשמו [פ"ח סוף אות ח'] דבגט ישן שנתנו ע"י שליח. ונתיחד בין כתיבה לנתינה, דוקא בנשאת לא תצא. וכמ"ש אאמ"ו הגנ"י בפירושו לעיל כ"ח סי' כ"ח. א"כ ק' לנקט תנא הכא נמי הא. נ"ל דצ"ל משום דבהנך ג' דנקט הכא אין חלוק בין הוא לשלוחו משא"כ בגט ישן עכ"פ יש חלוק]. ולמעוטי שלום מלכות [פ"ח סי' כ"ט] דהתם עכ"פ לרבנן תצא, והכא כ"ע ס"ל דבדיעבד לא תצא. ומניינא דסיפא למעוטי היכא שיש תקנה, כגון שליח שהביא גט ולא אמר בפנ"כ יטלנו ממנה ויחזור ויתננו לה. וה"ה באמר הרי את מותרת וכו' חוץ מפלוני כמשנה א': אלא שנתנו לה בפני עדים אפילו אינו כתב ידו: וגובה מנכסים משועבדים גם בשאר שטרות ס"ל עדי מסירה כרתי. והכי קיי"ל [ק"ל ס"ו]: אלא מפני תקון העולם שמא ימותו עדי מסירה ולא תוכל להנשא. וכן הלכה: שנים ששלחו שני גטין שוין בשמותיהן: לפיכך אבד אחר מהן הרי השני בטל מדלא ידעינן דמאן ניהו: חמשה שכתבו כלל בתוך הגט שבגט א' כתבו זמן א' לכולן, בכך וכך בשבת וכו' ואח"כ כתבו תורף וכל עיקר הגט לכל אחת ואחת לבד, ואח"כ חזרו וסיימו שאר הטופס בכולל א' לכולן יחד. דאם כללן בתורף, הו"ל כגט א' לנשים הרבה דכולן אינן מגורשות [ק"ל ס"ט]: היה כתוב טופס לכל אחת ואחת טופס דהכא אינו כשאר טופס שבמסכת זו, דהכא מדלא נזכר אצלו מלת תורף, משמעו "נוסח", ור"ל שכתב נוסח גט לאחת והשלימו, וחזר וכתב נוסח גט לאחרת והשלימו, וכן לכולן וכולן היו ביום א': את שהעדים נקרין עמו כשר ואפילו יש במשמעותו שהעדים מעידים ג"כ על אותן שלמעלה, כגון שכתוב וי"ו החבור בהתחלת כל גט מהאחרונים ואין עדי מסירה לכ"א. מיהו בלא וי"ו החבור, גם ביש עדי מסירה. רק האחרון כשר [ק"ל ס"ט] ובכתובים בוי"ו החבור ויש עדי מסירה לכל אחד כולן כשרים: שני גטין שכתבן זה בצד זה על קלף א' זה בצד זה. ושנים עדים עברים באים מתחת זה לתחת זה שכתב עברי הולך מימין לשמאל, וחתמו שמותם תחת הימיני, ושם אבותיהן תחת השמאלי: ושנים עדים יונים יהודים שחתמו בכתב יווני: באים מתחת זה לתחת זה דכתב יווני הולך משמאל לימין, וחתמו שמותם תחת השמאלי, ושם אבותיהן תחת הימיני: את שהעדים הראשונים נקראין עמו כשר אם העברים חתומים למעלה, הימיני כשר, מפני ששמותיהן תחתיו. דאע"ג דבן איש פלוני עד נמי כשר וכמשנה ח', וא"כ גם באותן שלמעלה יש ספק שמא על השמאלי חתמו. י"ל הנ"מ בשחתם רק בן איש פלוני, ולא חתם שמו, אבל בשחתם גם שמו וודאי רק על אותו ששמו תחתיו חתם ואם היוונים חתומים תחלה, השמאלי כשר. אבל אותו שחתמו עליו ב' התחתונים, פסול. דמספקא לן אם חתמו על הגט הב' או שמא חתמו א"ע ג"כ על הגט שחתמו עליו הראשונים, רק שהפכו דרך כתבם, שאם הראשונים היו עברים וחתמו א"ע מימין לשמאל, והעידו על הימיני, גם היוונים שחתמו אח"כ מימין חתמו א"ע לשמאל להעיד על הימיני. וכ"כ אם היוונים חתמו תחלה, שמא חתמו א"ע העבריים ג"כ משמאל לימין: שניהן פסולין דמספקינן דלמא ג' עדים האחרונים חתמו א"ע כדרך חתימת עד הראשון מימין לשמאל, נמצא שאין שום עד על הגט השמאלי, או שהעד הב' היווני כתב משמאל לימין, וב' האחרונים חתמו א"ע כמוהו משמאל לימין, ונמצא שאין על הימיני רק עד ראשון. ומספיקא שניהן פסולין: שייר מקצת הגט וכתבו בדף השני ברוחב הקלף, זה אצל זה: והעדים מלמטה בסוף דף השני: כשר ומיירי שניכר שלא נחתך מתחת או למעלה כלום. דאל"כ חיישינן שמא ב' גיטין היו. והשמאלי היה כתוב בגובה הקלף יותר מהימני, והיה שם שום תנאי בימיני למטה וחתכו, וחתך גם השמאלי מלמעלה, באופן שיתכוונו יחד. מיהו דוקא בכתב סוף הגט בצד דף הראשון ברוחב הקלף, אבל אם כתב סוף הגט בצד שמאחוריו וחתמו שם העדים פסול בכל גוונא [ב"ש ק"ל סק"ה]: חתמו עדים בראש הדף או: מן הצד בגליון ימין או השמאל שבצדדיו: או מאחריו בגט פשוט שעדיו חותמין בתוכו: הקיף הסמיך: שניהם פסולין מדאין עדים נקראין עם א' מהן, מסתברא שלא חתמו על א' מהן: גט שכתבו עברית ועדיו יונית והעדים מכירין ב' מיני הכתבים: כתב סופר ועד ר"ל חתם הסופר וע"א, דהו"ל ב' עדים ולא חיישינן שמא לא אמר הבעל לסופר שיחתום, רק אמר לב' אמרו לסופר ויכתוב ולעדים ויחתמו. והן חששו לכסופא דסופר, שנראה כאילו פסול לעדות ואחתמוהו בלי רשות הבעל, א"א לחוש כן, דהא מני ר' יוסי היא דס"ל [פ"ז מ"ז] מילי לא ממסרן לשליח אפילו באומר אמרו: וכך היו נקיי הדעת שבירושלים נקיי הדעת מדברים בלשון קצר: כתב חניכתו וחניכתה שם טפל שלהן, [ביינאמען] שיש בהן באותו עיר ג"כ עם שם העצם: גט מעושה נ"ל שהוא מלשון ועסותם הרשעים [מלאכי ג' כ"א], שהוא לשון מיעוך ודחק. שדחקוהו עד שנתן גט: בישראל שאנסוהו ב"ד כדין, באותן שכופין לגרש: ובגוים פסול אפילו אנסוהו כדין מיהו נפסל לכהן עי"ז אטו של ישראל: ובגוים חובטין אותו ואומרים לו עשה מה שישראל אומרים לך וכשר דהו"ל כשליח ב"ד, דאע"ג דאין שליחות לעכו"ם, ה"מ במילי דצריך שליחות. אבל הכא מעשה קוף בעלמא הוא דלא אכפת לן למי שלחו ב"ד לכופו: יצא שמה בעיר מקודשת שיצא קול על פנוייה שנתקדשה: הרי זו מקודשת והוה ספק מקודשת. אמנם יש ב' מיני קול קול ששמעו עדים מפי נשים שנתקדשה, וצריך בזה ו' תנאים (א) שהעידו כן ב' עדים כשרים (ב) שהעידו כן בפני ב"ד (ג) שהעידו ג"כ שראו הן מעצמן נרות דולקות ומטות מוצעות, כנהוג בשמחת אירוסין, ונשים שמחות עמה, ואומרות פלונית נתקדשה היום. ולא בשאמרו הנשים שנתקדשה אתמול (ד) צריך שיעידו שאמרו הנשים פלונית נתקדשה היום. ולא שתתקדש למחר (ה) צריך שיאמרו הנשים שנתקדשה לפלוני (ו) צריך שיאמרו הנשים שנתקדשה בעיר הזאת. ולא שנתקדשה בעיר אחרת. קול באופן אחר שיש הברה בעיר פלונית נתקדשה, ובאו ב' עדים כשרים בפני ב"ד, והעידו ראינו כמו שמחת אירוסין, נרות דולקות ומטות מוצעות כנהוג, ושמענו ג"כ הברה בעיר. ושמענו ג"כ מפלוני שאמר ששמע מפלוני שנתקדשה פלונית בפני פלוני ופלוני שהלכו למדה"י [ולא שמתו]. וי"א דגם בכה"ג צריך שיאמרו שנתקדשה ל פ ל ו נ י ובעיר הזאת. וי"א דלא הוה בכה"ג קול, רק בשמעו ב' מב', ואפילו ראובן משמעון, ולוי מיהודה, ולא בשמע חד מב'. מיהו בכל ב' מיני קול הנ"ל, צריך שיאמרו ששמעו שנתקדשה בלי שום גמגום, כתנאי, או שום דבר אחר שמרע קצת הקידושין [אה"ע מ"ו ס"א וב' וג']: מגורשת הרי זו מגורשת ואסורה לכהן אחר מיתת בעלה. אבל לבעלה כהן מותרת דכל קלא דבתר נשואין או בתר אירוסין אין חוששין לו [אה"ע ס"ו ס"ג]. אבל לא שתהא מותרת לעלמא. מיהו בנאסרה תחלה ג"כ רק ע"י קול שיצא שנתקדשה, לרמב"ם ולרש"י מותרת לשוק. ולראב"ד וטור דוקא כשיצאו ב' הקולות יחד, אבל קול גירושין שיצא אחר קול קדושין, לא משגחינן בקלא דבתר קידושין, ומותרת רק לאותו שנתקדשה לו תחלה, אפילו הוא כהן, ואסורה לאחר מיתתו לכהן אחר [ב"ש ו' י']: איזו היא אמתלא גמגום בהקידושין או הגירושין דמוקמינן לה אחזקתה דמעיקרא דאמרינן מסתמא לא נתקיים התנאי. ופי' מלת אמתלא, י"א דר"ל אמת לא וי"א דר"ל שדרך משל היה הדבר: גירש איש פלוני את אשתו על תנאי וזה שמעו מיד ששמעו הקול, אז חיישינן שמא לא נתקיים התנאי: ובית הלל אומרים אפילו הקדיחה תבשילו ששרפה תבשילו והתכוונה להקניטתו: כי מצא בה ערות דבר ולא כתיב דבר ערוה. ש"מ דה"ק, או ערוה, או דבר. והא דהסמיכן הכתוב וכתב ערות. אורחא דקרא הוא, כמו הבה לנו עזרת מצר. והא דנקט קרא ערוה כלל, הרי כ"ש הוא מדבר. קמ"ל קרא דאפילו בגירשה משום ערוה, אפ"ה מותרת לאחר.
מלכת שלמה
המגרש את (האשה) [אשתו] ואמר לה וכו'. ביד עד סוף סי' ב'. פ"ח דהלכות גירושין סי' ה' י"ו י"ז. ובטור אבן העזר סי' קל"ז וסי' קמ"ז:
ר' אליעזר מתיר טעמיה דר' אליעזר דכתיב ואשה וכו' כדפי' רעז"ל והיינו טעמא דקאמר ר' יוחנן ור' ינאי משום זקן אחד אמר דטעמא הוי דאמר קרא והיתה לאיש אחר אפילו לא התירה אלא לאיש אחר ה"ז מגורשת ורבנן אמרי האי איש לכל איש ואיש וכן הוא בירושלמי ובגמרא איבעיא לן האי אלא חוץ הוא או על מנת הוא חוץ הוא ובחוץ הוא דפליגי רבנן עליה דר' אליעזר דהא שייר לה בגט אבל בע"מ שלא תנשאי או שלא תבעלי מודו ליה מידי דהוה אכל תנאי דעלמא או דילמא ע"מ הוא ובע"מ הוא דפליג ר' אליעזר עלייהו דרבנן אבל בחוץ מודי להו דהא שייר ליה בגט. וכתב רב אלפס ז"ל דפשט רבינא דחוץ הוא אבל בע"מ מודו ליה וכתב עליו הר"ן ז"ל ומיהו בגמרא לא אתמר בהדיא האי פשיטות אלא הכי מסקינן אלא לאו ש"מ חוץ הוא ש"מ אלא שהרי"ף ז"ל סובר דכיון דבבעיין אמרינן דאי האי אלא חוץ הוא בחוץ הוא דפליגי רבנן אבל בע"מ מודו ליה כי פשטינן דהאי אלא חוץ הוא ממילא משמע דבע"מ מודי ליה וה"נ מוכחא וכו' עד אבל אחרים אומרים דמדלא מסקינן כפשטא דבעיין ש"מ חוץ הוא אבל ע"מ מודו ליה משמע דאכתי מספקא אי פליגי נמי בע"מ. והעלה הוא ז"ל ולפיכך הדבר נראה להחמיר ולומר דאפילו בע"מ לא מודו רבנן לר' אליעזר ומידי ספקא מיהא לא נפיק ע"כ. ובגמרא מתני' דלא כר' יוסי ב"ר יהודה דאמר לא נחלקו ר"א וחכמים על המגרש את אשתי ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם אלא לפלוני או חוץ מפלוני שאינה מגורשת על מה נחלקו על המגרש את אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם ע"מ שלא תנשאי לפלוני שר' אליעזר מתיר לכל אדם חוץ מאותו האיש וחכמים אוסרין. והכי נמי בגמרא איכא תנאי טובא איכא מינייהו מאן דמוקי פלוגתא דר"א ורבנן בחוץ ואיכא מאן דס"ל דבע"מ פליגי. וגם לענין קדושין פליגי ר' אליעזר ורבנן וכמו שכתבתי רפ"ק דיבמות ובגמרא בברייתא תניא מודה ר' אליעזר במגרש את אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני והלכה ונשאת לאחד מן השוק ונתארמלה או נתגרשה שמותרת לזה שנאסרה עליו. והקשו תוס' ז"ל תימא למאן מודה דלרבנן דפליגי עליה לא הוי גט ואינה מותרת לשום אדם ע"כ:
יטלנו ממנה ויחזור ויתננו לה. בגמרא אמר חזקיה דמתני' ר"ש בן אלעזר היא דאמר גבי כנסי שטר חוב זה דבפירקין דלעיל עד שיטלנו ממנה ויחזיר ויתננו לה כדכתבינן לעיל ור' יוחנן אמר אפילו תימא רבי הא דילכון דהיינו רב כהנא אמר שאני הכא דאפילו רבי יוֹדֶה דצריך לחזור וליטלו הואיל וקנאתו בנתינה קמייתא ליפסל בו לכהונה הלכך אי לאו דהדר שקיל לה מינה לא מהניא אמירה שהרי כבר זכתה בו ע"מ תנאי ראשון אבל ההיא דהזורק לא זכתה בו כלום. וכתוב בבית יוסף בא"ה סי' קל"ז ולענין הלכה כתב הר"ן ופי' רש"י ז"ל דר' יוחנן בחיי חזקיה רבו נחלק עליו ולפי זה אפשר דלא קיימא לן כסתם מתני' לפי שאין הלכה כתלמיד במקום הרב אבל לדעת ר"י לאחר פטירת חזקיה נחלק עליו ולפי זה הלכה כר' יוחנן וכן דעת הרשב"א ז"ל ע"כ:
ואם כתבו לתוכו אע"פ שחזר ומחקו פסול. כתבו תוס' ז"ל דמשמע מדיוקא דמתני' דשאר מחקים כשרים בגט רק שיעשה קיום המחק קודם שריר וקיים ע"כ. [הגה"ה פי' רבינו ירוחם ז"ל בח"ב והקיום דהיינו וגיטא דנא כשר יכתבנו קודם כדת משה וישראל כי כדת משה וישראל במקום שריר וקיים עכ"ל ז"ל בהרחבת לשונו קצת ועיין עוד בשולחן ערוך א"ה סי' קכ"ה סעי' י"ט והוא לשון מועתק מהרמב"ם ז"ל פ"ד סי' ט"ו]: אבל הרשב"א ז"ל כתב שר"ח והגאונים ז"ל שמחק שמו ושמה פסול ואע"פ שמקויים ושאר המחקים אם נתקיימו כשר בדיעבד אבל לכתחלה לא ויש מי שהביא ראיה מן התוספתא שאפילו בשמו ושמה כשר לכתחלה עיין בהר"ן ז"ל. וכתב הרב המגיד ז"ל בפ"ד מהלכות גירושין ונהגו שלא לקיים מחק בגט להחמיר ע"כ. וכתוב עליו שם בכ"מ וגם בבית יוסף טור א"ה סי' קכ"ה ולפי זה כי דייקינן ממתני' דשאר מחקין כשרין בגט הוא בחד מתרי או שאינם מגופו של גט או שחזר וקיימו כמבואר בתוספתא ובירושלמי ע"כ. ובגמרא אמר רבא לא שנו דאם כתבו לתוכו פסול אלא לאחר התורף אבל לפני התורף אפילו על פה נמי פסול: