Mishnayos Club
6/20/2024
משנה א
הַנּוֹטֵעַ לִסְיָג וּלְקוֹרוֹת, פָּטוּר מִן הָעָרְלָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אֲפִלּוּ אָמַר הַפְּנִימִי לְמַאֲכָל וְהַחִיצוֹן לִסְיָג, הַפְּנִימִי חַיָּב, וְהַחִיצוֹן פָּטוּר:
ברטנורה
הנוטע לסייג. שיהיה האילן גדר לכרם:ולקורות. לגדל עצים לעשות מהן קורות לבנין, ואין עיקר נטיעתו לאכול הפירות:פטור מן הערלה. דכתיב (ויקרא י״ט:כ״ג) ונטעתם כל עץ מאכל את שהוא למאכל חייב, לסייג ולקורות ולעצים פטור:הפנימי למאכל. נתכוין שיחור פנימי יהיה למאכל ויחור החיצון לסייג אע״פ שהכל אילן אחד החיצון פטור: ואין הלכה כרבי יוסי:
תוסופות יום טוב
ולקורות פטור. פי' הר"ב לגדל עצים לעשות מהן קורות לבנין. והדר כתב הירוש' לסייג לקורות ולעצים פטור ולא קשיא דודאי דקורות לחוד דהיינו לבנין. ועצים לחוד דהיינו להסקה וכיוצא בזה:
והחיצון פטור. בירושלמי מפרש טעמיה ממשמע שנא' לא יאכל אנו יודעי' שבעץ מאכל הכתוב מדבר. מה תלמוד לומר ונטעתם כל עץ מאכל לומר לך את שהוא למאכל כגון הפנימי חייב ואת שהוא לסייג וכו' כגון החיצון פטור. אי נמי מדכתיב (ויקרא י״ט:כ״ה) תאכלו את פריו. אני יודע שבאילן מאכל הכתוב מדבר. מה ת"ל ונטעתם כל עץ מאכל אלא לומר לך וכו'. ומ"ש הר"ב ואין הלכה כרבי יוסי. כך כתב הרמב"ם בפירושו. אבל בחבורו פ"י מהלכות מע"ש פסק כרבי יוסי. וכ' בכ"מ נראה שסובר דלא אתא ר' יוסי לאפלוגי את"ק אלא לפרושי. ויש הוכחה לזה מהירוש' דמוקי לרבי יוסי בין לרשב"ג בין לרבי. וכן פסק הרא"ש כר' יוסי עכ"ל. ועי' בפ"ג דבכורי' מ"ו כתבתי כמה מקומות שנשנה בלשון מחלוקת ולא פליג:
יכין
מלכת שלמה
יכין
הנוטע אילן מאכל: לסייג שיהיה האילן גדר לשדהו: ולקורות לגדל קורות לבנין או להסקה: פטור מן הערלה פירותיו מותרים ודוקא בעשה איזה מעשה מתחילה שניכר שאינו נוטעו לאכילה אם לעצים שנטען סמוכים ולא הרחיקן כדרך להרחיק אילני מאכל זמ"ז ואם לקורות שקיצץ הענפים כדי שיתעבה הגזע ואם לסייג שנטען בגבול סביב. מיהו אפ"ה בנמלך תוך ג' לאכילה חייב ומונין לו ג' שנים משעת נטיעתו [י"ד רצ"ד סכ"ג]. ושנות ערלה מחשבין כך אם נטע קודם ט"ז באב דנשאר עדיין מ"ד יום עד ר"ה דהיינו י"ד יום לקליטה ול' יום בשנה למחשב שנה הרי מ"ד יום אלו מחשבי שנה וא"צ למנות עוד רק ב' שנים מר"ה ההוא. אבל בנטע ביום ט"ז באב או אח"כ צריך למטת מר"ה הבא שלש שנים שלימות. מיהו אחר כלות ג' שנות הערלה הפירות החונטים עדיין עד ט"ו בשבט בשנת ד' אסורים דחנטו על מי שנה שעברו והחונטים מט"ו בשבט של שנת ד' עד ט"ו בשבט של שנת ה' דין רבעי להם ואחר כך הן חולין גמורין [י"ד שם ס"ד]: ר' יוסי אומר אפילו אמר לאו דוקא דגם מחשבה מהני: הפנימי צד פנימי שבאילן או אותו צד שבאילן שפונה לצד שדהו היינו פנימי: והחיצון פטור והכי קיי"ל [שם סכ"ב]: עת שבאו אבותינו לארץ מצאו נטוע פטור וא"ת מה דהוה הוה כקו' הש"ס [יומא ד"ה ב']. וי"ל למאי דקיימא לן דתרומה בא"י בזה"ז דרבנן [כי"ד של"א] דנתבטלה קדושת הארץ. אם כן גם ערלה וכלאי הכרם וחדש אינו אסור שם רק מדרבנן [כ"כ רמל"מ פ"י ממא"ס]. אם כן יש נפקא מינה לע"ל תוב"ב. ולפ"ז בדבר זה קיל ארץ ישראל מחוצה לארץ דבארץ ישראל אסור בזמן הזה רק מד"ס ובחוצה לארץ בין שנטעו ישראל או עובד כוכבים בין בשדה ישראל או של עובד כוכבים אסור מהלממ"ס [כקדושין ד' ל"ט א' וי"ד רצ"ד]. ורק דספיקא שרי וכך הי' הלממ"ס [י"ד רצ"ד ס"ח]. מיהו י"ל דבזה"ז דבא"י מד"ס לא עדיף חו"ל מינה: נטעו לאחר שבאו לא"י אפי' נטע עובד כוכבים: הנוטע לרבים ברשותו לצורך רבים: ר' יהודה פוטר וקיי"ל כת"ק [שם סכ"ה]: והעובד כוכבים שנטע בשדה ישראל בין לעצמו בין לישראל כך כ' הרמב"ם והר"ב כאן ולא קיימא לן כן אלא בין בארץ ישראל ובין בחוצה לארץ בין של ישראל או של עובד כוכבים אסור רק בארץ ישראל מדאורייתא ובחוצה לארץ הלממ"ס [כלעיל סי' ח']: והגזלן שנטע בשדה שגזל אפי' קודם יאוש [ומהר"ב משמע דוקא בנתיאשו. ולא ידענא מי גרע לא נתיאשו מעמד מאליו]: והנוטע בספינה של חרס וה"ה בעציץ חרס. מיהו בשל עץ שאין השרשים מפעפעין ויוצאין בו בעי נקיבה: והעולה מאליו ודוקא ביישוב אבל ביערות פטור: אילן שנעקר שנשאו רוח למקום אחר ונשרש שם: והסלע עמו ר"ל שנתלש עמו העפר שסביב השרשים: אם יכול לחיות מהעפר שנתלש עמו בלי תוספת עפר אחר: או שזעזעתו ערשיטטערט: המחרישה ונתגלו הענפים וחזר וכסן בעפר אחר: או שזעזעו ועשאו כעפר נ"ל דר"ל או שנענע הסלע בידים ועשאו כשאר עפר תלוש: אילן שנעקר ונשתייר בו שורש מחובר בקרקע: רבן גמליאל אומר משם רבי אלעזר בן יהודה איש ברתותא כמחט של מיתון כעובי מחט האורגים שמותחים בו הבגד להרחיבו. והכי קיי"ל [שם ס"כ]: אילן שנעקר ובו בריכה בריכה ר"ל שכופף ראש האילן וטומנו בארץ וחוזר ויוצא ובכה"ג אין בראש שיצא דין ערלה מדיונק עדיין מאילן הזקן. מיהו הכא מיירי בנעקר שורש אילן הזקן ואז הענף שיצא והאילן גופא אינן יונקים מעתה רק ממקום המוברך בארץ: חזרה הזקינה להיות כבריכה ר"ל שניהן חייבים בערלה ומונין להן ג"ש משעה שנעקר: הבריכה שנה אחר שנה שחזר וכפף ראש הענף שיצא ועשה שוב כמה בריכות חדשות זא"ז: ונפסקה ר"ל שנחתך בריכה א' באמצע' דהשתא אין השאר מחוברים לזקן: מונה שנות ערלה: סיפוק הגפנים ר"ל ראש זמורה שמגפן זה מרכיבו [איינאימפפען] בגפן אחר. וכל דבר קצר שהאריכו נקרא סיפוק: וסיפוק על גבי סיפוק ר"ל זמורה מהסיפוק חזר והרכיבו בגפן אחר: אף על פי שהבריכן בארץ שטמן אמצע הסיפוק בארץ דהו"ל השתא ב' כוחות חדשות דכל ענף שהרכיבוהו אזקנה אחרת ראוי להתחייב בערלה מדהוא יניקה חדשה וכ"כ הבריכה שבארץ הו"ל כנטעה מעיקר' וסד"א דלתבטיל בהן יניקתו שמגפן הזקן שממנו יצא: רבי מאיר אומר מקום שכחה יפה שהזמורה שסיפקה יונקת מהגפן שיצאה ממנה: ומקום שכחה רע אסור וסי' לזה שכשיונקת ממנו העלי' הפוכין לצד אחר מכנגד אילן הזקן כמשל דאכיל דלאו דלי' באיש לאסתכולי בי'. מיהו בכה"ג גם ת"ק מודה כי פליגי בנשרו העלין ר"מ מחמיר בספק: וכן בריכה שנפסקה דמהשתא חייבת בערלה: והיא מלאה פירות ואילו תלשן מיד היו מותרים מדגדלו בהיתר. אבל אלו הוסיפו בגידולין באיסור: אם הוסיף במאתים ר"ל שיש חלק א' איסור וקצ"ט היתר מה שגדל כבר. וכיצד משערין עיין כלאים פ"ה סי' ל"א: אסור דערלה בטלה בר'. וכ"כ משערין באילן שנעקר בפירותיו וחזר ושתלו: ושל כלאי הכרם שנתערבו בנטיעות משכח"ל נטיעה שנאסר בכלאים ותתערב באחרות כגון שהעביר עציץ נקוב תחת גפן א' והוסיף ר' ואינו יודע איזהו: הרי זה לא ילקוט דבמחובר לא שייך ביטול דהו"ל קבוע [כך נ"ל] וכי מלקט להו הו"ל כמבטל איסור לכתחילה: ובלבד שלא יתכוין ללקוט לבטל האיסור: רבי יוסי אומר אף יתכוין ללקוט ויעלו באחד ומאתים דביטול איסור לכתחילה מד"ס והרי אין לך אדם נוטע ערלה בכרמו בלי סי' ויאסר כרמו ומדהוא מלתא דלא שכיחא ל"ג בה רבנן [כך תי' רש"י גיטין ד' נ"ד ב' ועמ"ש ספ"ה דתרומה]: העלים והלולבים הענפים הרכים: ומי גפנים מי' היוצאים מגפן כשיחתוך בו ביומי ניסן: וסמדר הגפן משיפרח מיד ניכר בו ענב דק ועד שיתגדל הענב כפול הלבן נקרא סמדר ואח"כ נקרא בוסר עד שיתבשל לגמרי. וכן אמרינן [ברכות ל"ו ב'] הוא בוסר הוא גרוע הוא פול הלבן מיהו בבוסר כעל"פ דאסור: וברבעי לאוכלן בלי פדיון חוץ לירושלים דלאו בני אכילה נינהו: ואסורים באשרה אילן הנעבד או שהועמד תחתיו ע"ז דבע"ז כתיב לא ידבק בידך מאומה: רבי אליעזר אומר המעמיד בשרף הערלה הקפיא חלב לגבינה עם גוממי שנוטף מאילני ערלה: בשרף הפגים ר"ל בשרף פרי שלא נתבשל כ"צ: ענקוקלות ענבים שהשירן הרוח קודם שליש בישולן: והחרצנים גרעיני ענבים: והזגים קליפות ענבים: והתמד שלהם מים שנתנו ע"ג שמרים או חרצנים וזגים עד שקלטו טעם יין: והנץ שלו פרח שבראשו כעל אתרוג: והגרעינים גרעיני הפירות וכולן טפל לפרי מקרי: ובנזיר ר"ל קליפי וגרעיני ענבים: ומותרין ברבעי דאיתקש רבעי למע"ש שאינו נוהג רק בחזי לאכילה: והנובלות פירות שנשרו מאילן אחר שליש בשולן קודם שנתבשלו כ"צ: כלם אסורות ר"ל בין של ערלה או אשירה או נזיר או רבעי אסורות: רבי יוסי אומר נוטעין יחור גרופית בזית וחריות בדקל וזמורה בגפן יחור בתאנה [גחזי סי'] כולן לשון ענף: של ערלה דהעץ מותר בהנאה ולא גזרינן עץ אטו אגוז: מפני שהוא פרי ואף ע"ג דגדולי טבל ומע"ש מותרים [כפ"ט דתרומות מ"ד] שאני ערלה דאסור בהנאה. מיהו בדיעבד מותר מדה"ל זוז"ג קרקע דהיתר ופירא דאיסור [י"ד רצ"ד סי"ב]. ופשוט דעכ"פ צריך ג"ש לאילן שגדל מהפרי [ט"ז שם סקי"ח]: ואין מרכיבין בכפניות של ערלה ענף שיש בו תמרי ערלה בעודן סמדר אסור להרכיבו באילן אחר:
מלכת שלמה
הנוטע לסייג וכו'. מצאתי מאן דגריס הנוטע לסייג ולעצים ולקורות והכי משמע קצת בירוש' דפליגי התם תנאי איכא מ"ד דבעינן שמקומן יהא מוכיח עליהן כגון לסייג מקום הסייג מוכיח עליו. לעצים כגון שנטען רצופים ולא הרחיקן זה מזה מד' אמות ועד ח' כדמפורש במסכת כלאים. לקורות במשפה הענפים כדי שיתעבו ויהיו גסים ורשב"ג הוא דס"ל הכי ורבנן פליגי עלי' והרא"ש ז"ל פסק כרשב"ג:
1.
One who plants [a fruit tree] as a fence or to provide wood beams, it is exempt from [the law of] orlah. Rabbi Yose says: even if he said “The inward [facing part of the tree] is for food, and the outward [facing part] is for a fence,” the inward [facing part] is subject [to orlah], and the outward [facing part] is exempt.
משנה ב
עֵת שֶׁבָּאוּ אֲבוֹתֵינוּ לָאָרֶץ, מָצְאוּ נָטוּעַ, פָּטוּר. נָטְעוּ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא כִבְּשׁוּ, חַיָּב. הַנּוֹטֵעַ לָרַבִּים, חַיָּב. רַבִּי יְהוּדָה פּוֹטֵר. הַנּוֹטֵעַ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְהַנָּכְרִי שֶׁנָּטַע, וְהַגַּזְלָן שֶׁנָּטַע, וְהַנּוֹטֵעַ בִּסְפִינָה, וְהָעוֹלֶה מֵאֵלָיו, חַיָּב בָּעָרְלָה:
ברטנורה
ומצאו נטוע. פטור. דכתיב (שם) כי תבואו אל הארץ ונטעתם, פרט לנטעו עובד כוכבים עד שלא באו לארץ:נטעו. בין ישראל בין עובדי כוכבים לאחר שבאו לארץ, אע״פ שלא כבשו ישראל את הארץ חייב דכתיב (שם) כל עץ בין נטעו ישראל בין נטעו עובד כוכבים:הנוטע לרבים. שנטע ברשותו לצורך רבים:חייב. דכתיב (שם) יהיה לכם ערלים להביא הנטוע לרבים:ורבי יהודה פוטר. סבר ונטעתם נמי משמע לרבים ואין רבוי אחר רבוי אלא למעט. ורבנן סברי ונטעתם כל אחד לעצמו משמע. ואין הלכה כר׳ יהודה:והנוטע ברשות הרבים. לצורך עצמו:והעובד כוכבים שנטע. בשדה של ישראל:והגזלן. שגזל קרקע ונטעה, ונתיאשו הבעלים ממנה:והנוטע בספינה. אע״פ שאינה נקובה, אם היא של חרס לפי שאין כלי חרס עומד בפני השרשים והן מפעפעין דרך החרס ויונקים מן הקרקע. אבל של עץ בעי נקיבה:והעולה מאליו. ודוקא במקום ישוב, אבל במקום יערים ומדברות לא:
תוסופות יום טוב
נטעו. פי' הר"ב בין ישראל בין עובד כוכבים. עי' בסמוך:
אע"פ שלא כבשו. פי' הרמב"ם ענינו אע"פ שלא כבשו כל הארץ:
רבי יהודה פוטר וכו'. [*כתב הר"ב סבר וכו'] ואין רבוי אחר רבוי אלא למעט. [*ותמהו התוספות דפ"ת דב"ק דף פו דלא לכתוב שום רבוי וממילא אמעוטי] וראיתי לכתוב לשון הליכו' עולם בשער רביעי פ"ד וז"ל ויש [להקשות] דכשאמרינן אין רבוי אחר רבוי אלא למעט או איפכא דאם הכונה היתה כשאומר רבויין למעט הוה ליה למימר מעוט אחד וסגיא להו או איפכא במעוט אחר מעוט. ועוד איך נראה ברבויין דאתו למעוטי. ובמעוטין דאתו לרבויי. יש לומר דכשאומר מעוט אחר מעוט הוא מרבה בזה האופן. המעוט הראשון שאומר. במשל ממעט ד' אנשים מפעולה אחת. חוזר המעוט השני וממעט השנים מהם א"כ הוא מרבה האחרים שיעשו הפעולה הנזכרת. וכן ברבוי אחר רבוי הראשון משמע רבוי כללי בא הרבוי השני לומר וזה הרבוי אינו משמע כללי אלא פרטי במה שמרבה ולא מדבר זולתו. כך נ"ל עכ"ל. [*וראיתי אחרי זה לכללי הסוגיות שהוסיף הגאון קארו בעל בית יוסף ז"ל על ספר הליכות עולם שכתב שם על זה שאין דבריו נוחים לו אבל טעם הדבר הוא שכבר למדנו מסיני כלל זה לדרוש התורה כך. וכתב עוד בשם התוספות דיומא פרק ה [דף ס:] בשם רבינו שמואל דטעמא דשמא הוה ממעטינן מכח שום דרשא או ק"ו או בנין אב. ע"כ]:
והעובד כוכבים. פי' הר"ב שנטע בשדה של ישראל. וכ"כ הרמב"ם ענינו שנטע לישראל בשכירות או בחנם אבל אם נטע העובד כוכבים לעצמו וקנה ממנו הישראל אח"כ אינו חייב בערלה ע"כ. וא"כ מ"ש הר"ב בתחלת המשנה בין נטעו ישראל. בין נטעו עובד כוכבים. היינו נמי דוקא כשנטעו העובד כוכבים לישראל ובסוף פ"ג מפרש דעובד כוכבים הנוטע לעצמו נמי חייב בערלה. ואף הרמב"ם בחבורו פ"י מהלכות מעשר שני פסק ועובד כוכבים שנטע בין לישראל בין לעצמו. וכתב הכסף משנה שחזר ממה שכתב בפירושו. משום דבכמה דוכתי משמע דאף בנטע העובד כוכבים לעצמו אסור משום ערלה. כמו שכתבו בהלכות גדולות ע"כ. ומעתה גם דברי הר"ב שבתחלת המשנה. בין בנטעו עובד כוכבים. סתמן כפירושן דבסוף פ"ג. דאף לעצמו חייב. והר"ש כתב בסוף מכילתין וז"ל. בכולה מתניתין מוכחא דערלה נוהגת בשל עובד כוכבים. ובכרם רבעי פליגי רבי יהודה ורבנן בפ"ג דתרומות. דתנן רבי יהודה אומר אין לעובד כוכבים כרם רבעי אבל מודה ר' יהודה דיש לעובד כוכבים ערלה. ובהדיא תנן בפ"ק העובד כוכבים שנטע וכו':
והגזלן. פי' הר"ב שגזל קרקע ונטעה ונתיאשו הבעלים ממנה. ותמיהני דזו וא"צ לומר זו קתני דאם נוטע ברשות הרבים דלא שייך ביה יאוש דמאן אייאוש ואע"ג דאיכא לאשכוחי של רבים כמו ארבעה וחמשה אחין שותפין ואייאושי מכל מקום כיון דתנא סתם ואף הר"ב שלא בא אלא לפרש הניחו בסתם משמע ודאי דברשות הרבים דעלמא קתני ואם ברשות הרבים דאין בו יאוש קתני דחייב כ"ש בגוזל קרקע ונתייאשו הבעלים דחייב. וי"ל דמ"מ הואיל ואין קרקע נגזלת ה"א דפטור טפי מנוטע ברה"ר לפי שסתם רה"ר יש לכל אדם שייכות בגוה להלוך או לעמוד ולפוש וכיוצא בזה ולפיכך יתחייב הנוטע בו משום דהוה כנוטע ברשותו מה שאין כן בגוזל קרקע אע"ג דאייאוש בעליה מ"מ הואיל ואינה נגזלת א"כ אין לגזלן שום שייכות בקרקע וה"א דפטור קמ"ל. ומ"מ בעיקר הדין דמשמע מדברי הר"ב דדוקא כשנתיאשו הא לאו הכי פטור אין נראה כן מדברי הרמב"ם והטור שסתמו וכתבו והגזלן שנטע חייב ולא פירשו דדוקא ביאוש. גם הר"ש מפרש בלא יאוש דומיא דרשות הרבים:
והנוטע בספינה. פי' הר"ב של חרס לא בעי נקיבה לפי שאינו עומד בפני השרשין. וכלומר אע"פ שבפני הזרעים עומד ובעי נקיבה. והיינו דבמ"ב [פ"ב] דחלה מפרש בספינה נקובה ולא מחלק בין של עץ לשל חרס:
יכין
מלכת שלמה
יכין
הנוטע אילן מאכל: לסייג שיהיה האילן גדר לשדהו: ולקורות לגדל קורות לבנין או להסקה: פטור מן הערלה פירותיו מותרים ודוקא בעשה איזה מעשה מתחילה שניכר שאינו נוטעו לאכילה אם לעצים שנטען סמוכים ולא הרחיקן כדרך להרחיק אילני מאכל זמ"ז ואם לקורות שקיצץ הענפים כדי שיתעבה הגזע ואם לסייג שנטען בגבול סביב. מיהו אפ"ה בנמלך תוך ג' לאכילה חייב ומונין לו ג' שנים משעת נטיעתו [י"ד רצ"ד סכ"ג]. ושנות ערלה מחשבין כך אם נטע קודם ט"ז באב דנשאר עדיין מ"ד יום עד ר"ה דהיינו י"ד יום לקליטה ול' יום בשנה למחשב שנה הרי מ"ד יום אלו מחשבי שנה וא"צ למנות עוד רק ב' שנים מר"ה ההוא. אבל בנטע ביום ט"ז באב או אח"כ צריך למטת מר"ה הבא שלש שנים שלימות. מיהו אחר כלות ג' שנות הערלה הפירות החונטים עדיין עד ט"ו בשבט בשנת ד' אסורים דחנטו על מי שנה שעברו והחונטים מט"ו בשבט של שנת ד' עד ט"ו בשבט של שנת ה' דין רבעי להם ואחר כך הן חולין גמורין [י"ד שם ס"ד]: ר' יוסי אומר אפילו אמר לאו דוקא דגם מחשבה מהני: הפנימי צד פנימי שבאילן או אותו צד שבאילן שפונה לצד שדהו היינו פנימי: והחיצון פטור והכי קיי"ל [שם סכ"ב]: עת שבאו אבותינו לארץ מצאו נטוע פטור וא"ת מה דהוה הוה כקו' הש"ס [יומא ד"ה ב']. וי"ל למאי דקיימא לן דתרומה בא"י בזה"ז דרבנן [כי"ד של"א] דנתבטלה קדושת הארץ. אם כן גם ערלה וכלאי הכרם וחדש אינו אסור שם רק מדרבנן [כ"כ רמל"מ פ"י ממא"ס]. אם כן יש נפקא מינה לע"ל תוב"ב. ולפ"ז בדבר זה קיל ארץ ישראל מחוצה לארץ דבארץ ישראל אסור בזמן הזה רק מד"ס ובחוצה לארץ בין שנטעו ישראל או עובד כוכבים בין בשדה ישראל או של עובד כוכבים אסור מהלממ"ס [כקדושין ד' ל"ט א' וי"ד רצ"ד]. ורק דספיקא שרי וכך הי' הלממ"ס [י"ד רצ"ד ס"ח]. מיהו י"ל דבזה"ז דבא"י מד"ס לא עדיף חו"ל מינה: נטעו לאחר שבאו לא"י אפי' נטע עובד כוכבים: הנוטע לרבים ברשותו לצורך רבים: ר' יהודה פוטר וקיי"ל כת"ק [שם סכ"ה]: והעובד כוכבים שנטע בשדה ישראל בין לעצמו בין לישראל כך כ' הרמב"ם והר"ב כאן ולא קיימא לן כן אלא בין בארץ ישראל ובין בחוצה לארץ בין של ישראל או של עובד כוכבים אסור רק בארץ ישראל מדאורייתא ובחוצה לארץ הלממ"ס [כלעיל סי' ח']: והגזלן שנטע בשדה שגזל אפי' קודם יאוש [ומהר"ב משמע דוקא בנתיאשו. ולא ידענא מי גרע לא נתיאשו מעמד מאליו]: והנוטע בספינה של חרס וה"ה בעציץ חרס. מיהו בשל עץ שאין השרשים מפעפעין ויוצאין בו בעי נקיבה: והעולה מאליו ודוקא ביישוב אבל ביערות פטור: אילן שנעקר שנשאו רוח למקום אחר ונשרש שם: והסלע עמו ר"ל שנתלש עמו העפר שסביב השרשים: אם יכול לחיות מהעפר שנתלש עמו בלי תוספת עפר אחר: או שזעזעתו ערשיטטערט: המחרישה ונתגלו הענפים וחזר וכסן בעפר אחר: או שזעזעו ועשאו כעפר נ"ל דר"ל או שנענע הסלע בידים ועשאו כשאר עפר תלוש: אילן שנעקר ונשתייר בו שורש מחובר בקרקע: רבן גמליאל אומר משם רבי אלעזר בן יהודה איש ברתותא כמחט של מיתון כעובי מחט האורגים שמותחים בו הבגד להרחיבו. והכי קיי"ל [שם ס"כ]: אילן שנעקר ובו בריכה בריכה ר"ל שכופף ראש האילן וטומנו בארץ וחוזר ויוצא ובכה"ג אין בראש שיצא דין ערלה מדיונק עדיין מאילן הזקן. מיהו הכא מיירי בנעקר שורש אילן הזקן ואז הענף שיצא והאילן גופא אינן יונקים מעתה רק ממקום המוברך בארץ: חזרה הזקינה להיות כבריכה ר"ל שניהן חייבים בערלה ומונין להן ג"ש משעה שנעקר: הבריכה שנה אחר שנה שחזר וכפף ראש הענף שיצא ועשה שוב כמה בריכות חדשות זא"ז: ונפסקה ר"ל שנחתך בריכה א' באמצע' דהשתא אין השאר מחוברים לזקן: מונה שנות ערלה: סיפוק הגפנים ר"ל ראש זמורה שמגפן זה מרכיבו [איינאימפפען] בגפן אחר. וכל דבר קצר שהאריכו נקרא סיפוק: וסיפוק על גבי סיפוק ר"ל זמורה מהסיפוק חזר והרכיבו בגפן אחר: אף על פי שהבריכן בארץ שטמן אמצע הסיפוק בארץ דהו"ל השתא ב' כוחות חדשות דכל ענף שהרכיבוהו אזקנה אחרת ראוי להתחייב בערלה מדהוא יניקה חדשה וכ"כ הבריכה שבארץ הו"ל כנטעה מעיקר' וסד"א דלתבטיל בהן יניקתו שמגפן הזקן שממנו יצא: רבי מאיר אומר מקום שכחה יפה שהזמורה שסיפקה יונקת מהגפן שיצאה ממנה: ומקום שכחה רע אסור וסי' לזה שכשיונקת ממנו העלי' הפוכין לצד אחר מכנגד אילן הזקן כמשל דאכיל דלאו דלי' באיש לאסתכולי בי'. מיהו בכה"ג גם ת"ק מודה כי פליגי בנשרו העלין ר"מ מחמיר בספק: וכן בריכה שנפסקה דמהשתא חייבת בערלה: והיא מלאה פירות ואילו תלשן מיד היו מותרים מדגדלו בהיתר. אבל אלו הוסיפו בגידולין באיסור: אם הוסיף במאתים ר"ל שיש חלק א' איסור וקצ"ט היתר מה שגדל כבר. וכיצד משערין עיין כלאים פ"ה סי' ל"א: אסור דערלה בטלה בר'. וכ"כ משערין באילן שנעקר בפירותיו וחזר ושתלו: ושל כלאי הכרם שנתערבו בנטיעות משכח"ל נטיעה שנאסר בכלאים ותתערב באחרות כגון שהעביר עציץ נקוב תחת גפן א' והוסיף ר' ואינו יודע איזהו: הרי זה לא ילקוט דבמחובר לא שייך ביטול דהו"ל קבוע [כך נ"ל] וכי מלקט להו הו"ל כמבטל איסור לכתחילה: ובלבד שלא יתכוין ללקוט לבטל האיסור: רבי יוסי אומר אף יתכוין ללקוט ויעלו באחד ומאתים דביטול איסור לכתחילה מד"ס והרי אין לך אדם נוטע ערלה בכרמו בלי סי' ויאסר כרמו ומדהוא מלתא דלא שכיחא ל"ג בה רבנן [כך תי' רש"י גיטין ד' נ"ד ב' ועמ"ש ספ"ה דתרומה]: העלים והלולבים הענפים הרכים: ומי גפנים מי' היוצאים מגפן כשיחתוך בו ביומי ניסן: וסמדר הגפן משיפרח מיד ניכר בו ענב דק ועד שיתגדל הענב כפול הלבן נקרא סמדר ואח"כ נקרא בוסר עד שיתבשל לגמרי. וכן אמרינן [ברכות ל"ו ב'] הוא בוסר הוא גרוע הוא פול הלבן מיהו בבוסר כעל"פ דאסור: וברבעי לאוכלן בלי פדיון חוץ לירושלים דלאו בני אכילה נינהו: ואסורים באשרה אילן הנעבד או שהועמד תחתיו ע"ז דבע"ז כתיב לא ידבק בידך מאומה: רבי אליעזר אומר המעמיד בשרף הערלה הקפיא חלב לגבינה עם גוממי שנוטף מאילני ערלה: בשרף הפגים ר"ל בשרף פרי שלא נתבשל כ"צ: ענקוקלות ענבים שהשירן הרוח קודם שליש בישולן: והחרצנים גרעיני ענבים: והזגים קליפות ענבים: והתמד שלהם מים שנתנו ע"ג שמרים או חרצנים וזגים עד שקלטו טעם יין: והנץ שלו פרח שבראשו כעל אתרוג: והגרעינים גרעיני הפירות וכולן טפל לפרי מקרי: ובנזיר ר"ל קליפי וגרעיני ענבים: ומותרין ברבעי דאיתקש רבעי למע"ש שאינו נוהג רק בחזי לאכילה: והנובלות פירות שנשרו מאילן אחר שליש בשולן קודם שנתבשלו כ"צ: כלם אסורות ר"ל בין של ערלה או אשירה או נזיר או רבעי אסורות: רבי יוסי אומר נוטעין יחור גרופית בזית וחריות בדקל וזמורה בגפן יחור בתאנה [גחזי סי'] כולן לשון ענף: של ערלה דהעץ מותר בהנאה ולא גזרינן עץ אטו אגוז: מפני שהוא פרי ואף ע"ג דגדולי טבל ומע"ש מותרים [כפ"ט דתרומות מ"ד] שאני ערלה דאסור בהנאה. מיהו בדיעבד מותר מדה"ל זוז"ג קרקע דהיתר ופירא דאיסור [י"ד רצ"ד סי"ב]. ופשוט דעכ"פ צריך ג"ש לאילן שגדל מהפרי [ט"ז שם סקי"ח]: ואין מרכיבין בכפניות של ערלה ענף שיש בו תמרי ערלה בעודן סמדר אסור להרכיבו באילן אחר:
מלכת שלמה
כתוב בספר לקח טוב פרשת קדושים וכי תבואו אל הארץ וי"ו זו לא מצאתי מי שיאמר ענין בה דאין שייך כאן לומר וי"ו מוסיף על ענין ראשון כדאמרי' במקומות אחרים. ונ"ל לומר דהא קיימא לן הערלה בח"ל הלכה למשה מסיני אע"ג דחובת קרקע הוא נוהג בין בארץ בין בחוץ לארץ והרי הכתוב אמר כאן כי תבואו אל הארץ דמשמע דדוקא בארץ נוהג דין זה לזה רמז הכתוב כאן ואמר וכי תבואו כלומר וגם כשתבואו אל הארץ נוהג דין הערלה כמו שנוהג בח"ל וא"ת א"כ לא יאמר כלל ביאת הארץ י"ל שהוצרך ללמד לנו הדין שמה שנטעו עובד כוכבים עד שלא באו אבותינו לארץ פטור אבל משבאו לארץ אע"פ שלא כיבשו אותה כולה אף מה שנטעו עובד כוכבים חייב שנאמר כי תבואו וגו' ונטעתם משעת ביאה ע"כ וע"ש עוד:
ומצאו נטוע פטור מן הערלה. מפ' טעמא בירושלמי דכתיב כי תבואו ונטעתם פרט לשנטעו עובדי כוכבים עד שלא באו ישראל לארץ ומסיים לה בת"כ יכול שאני מוציא את שנטעו עובדי כוכבים משבאו ישראל לארץ ת"ל כל עץ מכאן אמרו נטעו עובדי כוכבים אע"פ שלא כבשו ישראל חייב [הגהה ואני מצאתי הנוסחא שם בת"כ פרשה ג' דפ' קדושים מכאן אמרו עד שבאו אבותינו לארץ ומצאו נטוע פטור ופי' בספר קרבן אהרן עד שבאו אבותינו והוא מה שנטעו העובדי כוכבים קודם פטור ע"כ:]. הנוטע לרבים חייב כגון שנטע ברה"י והוא של הרבה בני אדם כגון בירושלם חייב דכתיב ונטעתם מ"מ קרי בי' ונטעתם כלומר ונטעת להם ואפי' שיהא נוטע לרבים הר"ש שירילי"ו ז"ל על דרך הירושלמי. אבל בגמרא דילן בפ' כל שעה יש שיטה אחרת והיא מה שפירש ר"ע ז"ל. וז"ל ספר הלבוש בי"ד סי' רצ"ד סעיף כ"ה והנוטע בתוך שלו לצורך רבים איכא למ"ד שהוא פטור משום דדריש רבוי אחר רבוי והכי דריש כתיב ונטעתם משמע בין ליחיד בין לרבים ואילו נאמר ונטעתם כל עץ מאכל יהיו ערלים היינו אומרים כי הנוטע לרבים חייב אבל כשחזר ואמר יהיו לכם ערלים משמע נמי בין יחיד בין רבים הוי רבוי אחר רבוי ואין רבוי אחר רבוי אלא למעט ומיעט הנוטע בתוך שלו לצורך רבים שפטור ואנן לא קיי"ל כי האי פירושא אלא ונטעתם ליחיד משמע שאין דרך רבים לנטוע ולכל חד וחד קאמר ונטעתם וכתב רחמנא לכם לרבות הנוטע לרבים פי' לרבות יחיד הנוטע בתוך שלו לצורך רבים שיהא חייב בערלה ע"כ. ובתוספחא הנוטע לרבים חייב ור' יהודה פוטר ר"ש בן אלעזר אומר משמו הנוטע לרבים חייב בערלה העולה לרבים מאליו פטור מן הערלה קסבר רשב"א דמודה ר"י הנוטע לרבים חייב ולא פליג אלא בעלה מאליו לרבים כן פי' רבינו שמשון ז"ל. ובירושלמי פריך מחלפא שיטתייהו דרבנן תמן בפי"ב דמסכת נגעים אינון אמרין ירושלם וח"ל אין מיטמאין בנגעים וכאן אמרין הכין דהנוטע לרבים כגון בירושלם דלכם מיקרי ונתחלקה לשבטים ומשני תמן אשר לו הבית כתיב פרט לירושלם שהיא לכל השבטים ברם הכא ונטעתם מכל מקום והדר פריך מחלפא שיטתי' דר' יהודה תמן הוא אומר אני לא שמעתי אלא בית המקדש בלבד דקסבר ירושלם נתחלקה לשבטים והכא פטר הנוטע לרבים ובודאי דלאו היינו באמצע דרך שהולכים בו הולכי דרכים דהא קתני הנוטע לרבים אלא מיירי שנטעו בירושלם או בנוטע שלו ומסר לרבים ומשני תמן אמר שמועה ברם הכא בשם גרמי'. וכתב הר"ש שירילי"ו ז"ל הנוטע ברה"ר מפ' בירוש' שגזל קרקע דרה"ר ונטעו לדידי' וחייב וכ"ש דבהא פליג ר' יהודה כדמוכח בירושלמי דאפי' ר"ש בן אלעזר דמודה אמתני' דנוטע לרבים חייב אפ"ה פליג בירושלמי בברייתא אחריתי בנוטע ברה"ר כ"ש דר' יהודה דאפי' בנוטע לרבים נמי פטר דבהא פשיטא דלא חשיבי יאוש כמו דידי' ותמהני מדברי הרב רבינו שמשון ז"ל עכ"ל ז"ל. ועד הנה לא מצאתי האי ברייתא אחריתי לא בירושלמי ולא בתוספתא ועיין בספר קרבן אהרן שם בת"כ פרשה ג' דפרשת קדושים. וכתב הרא"ש ז"ל בהלכות ערלה הנוטע ברה"ר לצורך עצמו וכתב עליו בית יוסף שם בי"ד סימן רצ"ד ולא ידעתי למה כתב כן דמשמע דאפי' הנוטע לרבים ברה"ר חייב דלא גרע מעולה מאליו ועוד דמהיכא דמרבינן לרבנן נוטע לרבים לית בי' מיעוטא לנוטע ברה"ר לרבי' ואפשר שלא כתבו הרא"ש ז"ל אלא ליתן טעם אמאי לא פליג ר' יהודה בהא או ליתן טעם לרבנן למה הוצרך לחזור ולשנות הנוטע ברה"ר דהיינו נוטע לרבים ותרתי למה לי לכך פירש דתרתי דיני דידהו חד נוטע בתוך שלו לרבים וחד נוטע ברה"ר לצורך עצמו ותרוייהו צריכי ע"כ:
והעובד כוכבים שנטע. ז"ל הר"ס ז"ל מה שפי' הרמב"ם ז"ל אבל אם נטע העובד כוכבי' וקנה ממנו ישראל אח"כ אינו חייב בערלה קשה דהא תנן לקמן ספ"ג ספק ערלה בארץ ישראל אסור ובחו"ל יורד ולוקח ובלבד שלא יראנו לוקט וכו' וזה לא שייך אלא בעובד כוכבים ובחבורו ג"כ פסק דבשל עובד כוכבים נמי שייך ערלה עכ"ל ז"ל:
והגזלן שנטע. פי' הר"ש ז"ל דהיינו בלא יאוש דומיא דרה"ר דלא שייך בי' יאוש דמאן מייאש ע"כ ור"ע ז"ל שפי' ונתייאשו הבעלים עד הנה איני יודע מנין לו:
והנוטע בספינה. כתב הר"ש ז"ל אמרי' בירושלמי הנוטע בעציץ שאינו נקוב חייב בערלה ר' יוסי אומר מפני שהשרשים מפעפעין אותו מפני שהוא כנקוב אצל האילן דאין כלי חרס עומד בפני שרשים וכן דעת תלמוד שלנו כדפרישית בפ' שני דחלה ע"כ בקיצור:
והעולה מאליו חייב בערלה. פי' הרמב"ם ז"ל בתנאי שיהי' צומח ברה"י אבל עולה מאליו לרה"ר אינו חייב בערלה ועל זה אמרו בספרא ונטעתם פרט לעולה מאליו וכן אמרו בפירוש בתוספתא העולה מאליו לרבים פטור מן הערלה ע"כ:
2.
If at the time when our ancestors came into the land and they found [a tree already] planted it was exempt [from the laws of orlah]. If they planted [a tree], even though they had not yet conquered [the land], it was subject [to orlah]. If one planted a tree for [the use of] the many, it is subject. But Rabbi Judah makes it exempt. If one has planted [a tree] in the public domain, or if a non-Jew has planted, or if a robber has planted, or one who plants on a boat, or [a tree] that has grown of itself, it is subject to orlah.
משנה ג
אִילָן שֶׁנֶּעֱקַר וְהַסֶּלַע עִמּוֹ, שְׁטָפוֹ נָהָר וְהַסֶּלַע עִמּוֹ, אִם יָכוֹל לִחְיוֹת, פָּטוּר, וְאִם לָאו, חַיָּב. נֶעֱקַר הַסֶּלַע מִצִּדּוֹ, אוֹ שֶׁזִּעְזְעַתּוּ הַמַּחֲרֵשָׁה, אוֹ שֶׁזִּעְזְעוֹ וַעֲשָׂאוֹ כְעָפָר, אִם יָכוֹל לִחְיוֹת, פָּטוּר, וְאִם לָאו, חַיָּב:
ברטנורה
אילן שנעקר. שעקרתו הרוח או שטפו נהר והוליכו למקום אחר:והסלע עמו. העפר שסביב השרשים קרוי סלע. לפי שהוא נעשה שם קשה כסלע. וקאמר שאם היה אותו עפר עמו והוסיף עליו עפר ונשרש שם בארץ רואים, אם יכול לחיות מן העפר שבא עמו בלא תוספת עפר אחר, [הרי] הוא כנטוע במקומו הראשון ופטור מן הערלה. ואם לאו הרי הוא כאילן העולה מאליו וחייב:זעזעתו המחרישה. ונתפזר ממנו העפר ונתגלו השרשים:
תוסופות יום טוב
נעקר הסלע מצדו. פירוש על ידי רוח או נהר דומיא דנעקר דרישא:
או שזעזעו ועשאו כעפר. פירש הרמב"ם שינענע האילן עצמו ויעלה אותו ממקומו אבל לא יפרישנו מן הארץ ואח"כ יתן העפר סביביו. ע"כ. ולכן הגירסא הנכונה בעפר בבי"ת. וכ"כ בחבורו ואח"כ מלא סביבותיו בעפר בבי"ת:
יכין
מלכת שלמה
יכין
הנוטע אילן מאכל: לסייג שיהיה האילן גדר לשדהו: ולקורות לגדל קורות לבנין או להסקה: פטור מן הערלה פירותיו מותרים ודוקא בעשה איזה מעשה מתחילה שניכר שאינו נוטעו לאכילה אם לעצים שנטען סמוכים ולא הרחיקן כדרך להרחיק אילני מאכל זמ"ז ואם לקורות שקיצץ הענפים כדי שיתעבה הגזע ואם לסייג שנטען בגבול סביב. מיהו אפ"ה בנמלך תוך ג' לאכילה חייב ומונין לו ג' שנים משעת נטיעתו [י"ד רצ"ד סכ"ג]. ושנות ערלה מחשבין כך אם נטע קודם ט"ז באב דנשאר עדיין מ"ד יום עד ר"ה דהיינו י"ד יום לקליטה ול' יום בשנה למחשב שנה הרי מ"ד יום אלו מחשבי שנה וא"צ למנות עוד רק ב' שנים מר"ה ההוא. אבל בנטע ביום ט"ז באב או אח"כ צריך למטת מר"ה הבא שלש שנים שלימות. מיהו אחר כלות ג' שנות הערלה הפירות החונטים עדיין עד ט"ו בשבט בשנת ד' אסורים דחנטו על מי שנה שעברו והחונטים מט"ו בשבט של שנת ד' עד ט"ו בשבט של שנת ה' דין רבעי להם ואחר כך הן חולין גמורין [י"ד שם ס"ד]: ר' יוסי אומר אפילו אמר לאו דוקא דגם מחשבה מהני: הפנימי צד פנימי שבאילן או אותו צד שבאילן שפונה לצד שדהו היינו פנימי: והחיצון פטור והכי קיי"ל [שם סכ"ב]: עת שבאו אבותינו לארץ מצאו נטוע פטור וא"ת מה דהוה הוה כקו' הש"ס [יומא ד"ה ב']. וי"ל למאי דקיימא לן דתרומה בא"י בזה"ז דרבנן [כי"ד של"א] דנתבטלה קדושת הארץ. אם כן גם ערלה וכלאי הכרם וחדש אינו אסור שם רק מדרבנן [כ"כ רמל"מ פ"י ממא"ס]. אם כן יש נפקא מינה לע"ל תוב"ב. ולפ"ז בדבר זה קיל ארץ ישראל מחוצה לארץ דבארץ ישראל אסור בזמן הזה רק מד"ס ובחוצה לארץ בין שנטעו ישראל או עובד כוכבים בין בשדה ישראל או של עובד כוכבים אסור מהלממ"ס [כקדושין ד' ל"ט א' וי"ד רצ"ד]. ורק דספיקא שרי וכך הי' הלממ"ס [י"ד רצ"ד ס"ח]. מיהו י"ל דבזה"ז דבא"י מד"ס לא עדיף חו"ל מינה: נטעו לאחר שבאו לא"י אפי' נטע עובד כוכבים: הנוטע לרבים ברשותו לצורך רבים: ר' יהודה פוטר וקיי"ל כת"ק [שם סכ"ה]: והעובד כוכבים שנטע בשדה ישראל בין לעצמו בין לישראל כך כ' הרמב"ם והר"ב כאן ולא קיימא לן כן אלא בין בארץ ישראל ובין בחוצה לארץ בין של ישראל או של עובד כוכבים אסור רק בארץ ישראל מדאורייתא ובחוצה לארץ הלממ"ס [כלעיל סי' ח']: והגזלן שנטע בשדה שגזל אפי' קודם יאוש [ומהר"ב משמע דוקא בנתיאשו. ולא ידענא מי גרע לא נתיאשו מעמד מאליו]: והנוטע בספינה של חרס וה"ה בעציץ חרס. מיהו בשל עץ שאין השרשים מפעפעין ויוצאין בו בעי נקיבה: והעולה מאליו ודוקא ביישוב אבל ביערות פטור: אילן שנעקר שנשאו רוח למקום אחר ונשרש שם: והסלע עמו ר"ל שנתלש עמו העפר שסביב השרשים: אם יכול לחיות מהעפר שנתלש עמו בלי תוספת עפר אחר: או שזעזעתו ערשיטטערט: המחרישה ונתגלו הענפים וחזר וכסן בעפר אחר: או שזעזעו ועשאו כעפר נ"ל דר"ל או שנענע הסלע בידים ועשאו כשאר עפר תלוש: אילן שנעקר ונשתייר בו שורש מחובר בקרקע: רבן גמליאל אומר משם רבי אלעזר בן יהודה איש ברתותא כמחט של מיתון כעובי מחט האורגים שמותחים בו הבגד להרחיבו. והכי קיי"ל [שם ס"כ]: אילן שנעקר ובו בריכה בריכה ר"ל שכופף ראש האילן וטומנו בארץ וחוזר ויוצא ובכה"ג אין בראש שיצא דין ערלה מדיונק עדיין מאילן הזקן. מיהו הכא מיירי בנעקר שורש אילן הזקן ואז הענף שיצא והאילן גופא אינן יונקים מעתה רק ממקום המוברך בארץ: חזרה הזקינה להיות כבריכה ר"ל שניהן חייבים בערלה ומונין להן ג"ש משעה שנעקר: הבריכה שנה אחר שנה שחזר וכפף ראש הענף שיצא ועשה שוב כמה בריכות חדשות זא"ז: ונפסקה ר"ל שנחתך בריכה א' באמצע' דהשתא אין השאר מחוברים לזקן: מונה שנות ערלה: סיפוק הגפנים ר"ל ראש זמורה שמגפן זה מרכיבו [איינאימפפען] בגפן אחר. וכל דבר קצר שהאריכו נקרא סיפוק: וסיפוק על גבי סיפוק ר"ל זמורה מהסיפוק חזר והרכיבו בגפן אחר: אף על פי שהבריכן בארץ שטמן אמצע הסיפוק בארץ דהו"ל השתא ב' כוחות חדשות דכל ענף שהרכיבוהו אזקנה אחרת ראוי להתחייב בערלה מדהוא יניקה חדשה וכ"כ הבריכה שבארץ הו"ל כנטעה מעיקר' וסד"א דלתבטיל בהן יניקתו שמגפן הזקן שממנו יצא: רבי מאיר אומר מקום שכחה יפה שהזמורה שסיפקה יונקת מהגפן שיצאה ממנה: ומקום שכחה רע אסור וסי' לזה שכשיונקת ממנו העלי' הפוכין לצד אחר מכנגד אילן הזקן כמשל דאכיל דלאו דלי' באיש לאסתכולי בי'. מיהו בכה"ג גם ת"ק מודה כי פליגי בנשרו העלין ר"מ מחמיר בספק: וכן בריכה שנפסקה דמהשתא חייבת בערלה: והיא מלאה פירות ואילו תלשן מיד היו מותרים מדגדלו בהיתר. אבל אלו הוסיפו בגידולין באיסור: אם הוסיף במאתים ר"ל שיש חלק א' איסור וקצ"ט היתר מה שגדל כבר. וכיצד משערין עיין כלאים פ"ה סי' ל"א: אסור דערלה בטלה בר'. וכ"כ משערין באילן שנעקר בפירותיו וחזר ושתלו: ושל כלאי הכרם שנתערבו בנטיעות משכח"ל נטיעה שנאסר בכלאים ותתערב באחרות כגון שהעביר עציץ נקוב תחת גפן א' והוסיף ר' ואינו יודע איזהו: הרי זה לא ילקוט דבמחובר לא שייך ביטול דהו"ל קבוע [כך נ"ל] וכי מלקט להו הו"ל כמבטל איסור לכתחילה: ובלבד שלא יתכוין ללקוט לבטל האיסור: רבי יוסי אומר אף יתכוין ללקוט ויעלו באחד ומאתים דביטול איסור לכתחילה מד"ס והרי אין לך אדם נוטע ערלה בכרמו בלי סי' ויאסר כרמו ומדהוא מלתא דלא שכיחא ל"ג בה רבנן [כך תי' רש"י גיטין ד' נ"ד ב' ועמ"ש ספ"ה דתרומה]: העלים והלולבים הענפים הרכים: ומי גפנים מי' היוצאים מגפן כשיחתוך בו ביומי ניסן: וסמדר הגפן משיפרח מיד ניכר בו ענב דק ועד שיתגדל הענב כפול הלבן נקרא סמדר ואח"כ נקרא בוסר עד שיתבשל לגמרי. וכן אמרינן [ברכות ל"ו ב'] הוא בוסר הוא גרוע הוא פול הלבן מיהו בבוסר כעל"פ דאסור: וברבעי לאוכלן בלי פדיון חוץ לירושלים דלאו בני אכילה נינהו: ואסורים באשרה אילן הנעבד או שהועמד תחתיו ע"ז דבע"ז כתיב לא ידבק בידך מאומה: רבי אליעזר אומר המעמיד בשרף הערלה הקפיא חלב לגבינה עם גוממי שנוטף מאילני ערלה: בשרף הפגים ר"ל בשרף פרי שלא נתבשל כ"צ: ענקוקלות ענבים שהשירן הרוח קודם שליש בישולן: והחרצנים גרעיני ענבים: והזגים קליפות ענבים: והתמד שלהם מים שנתנו ע"ג שמרים או חרצנים וזגים עד שקלטו טעם יין: והנץ שלו פרח שבראשו כעל אתרוג: והגרעינים גרעיני הפירות וכולן טפל לפרי מקרי: ובנזיר ר"ל קליפי וגרעיני ענבים: ומותרין ברבעי דאיתקש רבעי למע"ש שאינו נוהג רק בחזי לאכילה: והנובלות פירות שנשרו מאילן אחר שליש בשולן קודם שנתבשלו כ"צ: כלם אסורות ר"ל בין של ערלה או אשירה או נזיר או רבעי אסורות: רבי יוסי אומר נוטעין יחור גרופית בזית וחריות בדקל וזמורה בגפן יחור בתאנה [גחזי סי'] כולן לשון ענף: של ערלה דהעץ מותר בהנאה ולא גזרינן עץ אטו אגוז: מפני שהוא פרי ואף ע"ג דגדולי טבל ומע"ש מותרים [כפ"ט דתרומות מ"ד] שאני ערלה דאסור בהנאה. מיהו בדיעבד מותר מדה"ל זוז"ג קרקע דהיתר ופירא דאיסור [י"ד רצ"ד סי"ב]. ופשוט דעכ"פ צריך ג"ש לאילן שגדל מהפרי [ט"ז שם סקי"ח]: ואין מרכיבין בכפניות של ערלה ענף שיש בו תמרי ערלה בעודן סמדר אסור להרכיבו באילן אחר:
מלכת שלמה
אילן שנעקר והסלע עמו. אילן זקן שעברו עליו שני ערלה ועקרו הרוח או שטפו הנהר והוליכו למקום אחר ומן העפר שסביב השרשים נשאר עמו ונשרש שם:
אם יכול. מפרש בירוש' דה"ק אם הי' יכול לחיות כלומר אומדין אותו עובדי אדמה אם הי' יכול לחיות מהעפר שבא עמו בלי תוספת עפר אחר הרי הוא כנטוע במקומו ופטור מן הערלה:
ואם לאו. הרי הוא כאילן העולה מאליו עכשיו וחייב:
נעקר הסלע מצדו. שנפל הסלע דהיינו העפר [הגהה ה"ר יהוסף ז"ל כתב יותר נראה לפרש סלע כפשוטו ע"כ:] שהי' מחייהו:
זעזעתו המחרישה. ונתפזר ממנו העפר ונתגלו השרשים או שזעזעו הוא דהיינו האילן עצמו זעזע העפר כגון שנקלט בו רוח סערה והוא תקנו בעפר שנתן שם כדקתני סיפא ועשאו בעפר דהיינו ותקנו בעפר כמו ויעש אלהים את הרקיע. אם יכול לחיות בלא העפר אשר תיקן:
ואם לאו חייב. דהוי נטעו עכשיו. הר"ש שירילי"ו ז"ל:
3.
If a tree was uprooted and the hard soil together with it, or if a stream swept it away and the hard soil together with it, [then] if it could have lived it is exempt, But if [it could] not, it is subject. If the hard soil has been detached from its side, or if a ploughshare shook it, or if someone shook it, and one reset it with earth, [then] if it could have lived, it is exempt, But if not, it is subject.
משנה ד
אִילָן שֶׁנֶּעֱקַר וְנִשְׁתַּיֵּר בּוֹ שֹׁרֶשׁ, פָּטוּר. וְכַמָּה יְהֵא הַשֹּׁרֶשׁ, רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן יְהוּדָה אִישׁ בַּרְתּוֹתָא, כְּמַחַט שֶׁל מִתּוּן:
ברטנורה
ונשתייר בו שורש. מחובר לקרקע שלא נעקר:כמחט של מתוח. גרסינן, כלומר שיעור עובי השורש כמחט שהאורגים מותחים בו הבגד, אחר שארגוהו, להפשיטו ולהרחיבו:
תוסופות יום טוב
אילן שנעקר. פירוש שנעקר מהעפר שסביביו ונשתייר שורש ממנו שלא נעקר ממנו העפר שסביב אותו השרש:
כמחט של מיתוח. פי' הר"ב כמחט שהאורגים מותחי' בו וכו'. וזה ל' הערוך ערך מתח. האורגים יש להן עץ ארוך ברוחב היריעה ובראשיו שני מחטין שבורין ונועצים ברוחב היריעה מכאן ומכאן כדי למושכה ולמותחה ומכלי אורגים הוא:
יכין
מלכת שלמה
יכין
הנוטע אילן מאכל: לסייג שיהיה האילן גדר לשדהו: ולקורות לגדל קורות לבנין או להסקה: פטור מן הערלה פירותיו מותרים ודוקא בעשה איזה מעשה מתחילה שניכר שאינו נוטעו לאכילה אם לעצים שנטען סמוכים ולא הרחיקן כדרך להרחיק אילני מאכל זמ"ז ואם לקורות שקיצץ הענפים כדי שיתעבה הגזע ואם לסייג שנטען בגבול סביב. מיהו אפ"ה בנמלך תוך ג' לאכילה חייב ומונין לו ג' שנים משעת נטיעתו [י"ד רצ"ד סכ"ג]. ושנות ערלה מחשבין כך אם נטע קודם ט"ז באב דנשאר עדיין מ"ד יום עד ר"ה דהיינו י"ד יום לקליטה ול' יום בשנה למחשב שנה הרי מ"ד יום אלו מחשבי שנה וא"צ למנות עוד רק ב' שנים מר"ה ההוא. אבל בנטע ביום ט"ז באב או אח"כ צריך למטת מר"ה הבא שלש שנים שלימות. מיהו אחר כלות ג' שנות הערלה הפירות החונטים עדיין עד ט"ו בשבט בשנת ד' אסורים דחנטו על מי שנה שעברו והחונטים מט"ו בשבט של שנת ד' עד ט"ו בשבט של שנת ה' דין רבעי להם ואחר כך הן חולין גמורין [י"ד שם ס"ד]: ר' יוסי אומר אפילו אמר לאו דוקא דגם מחשבה מהני: הפנימי צד פנימי שבאילן או אותו צד שבאילן שפונה לצד שדהו היינו פנימי: והחיצון פטור והכי קיי"ל [שם סכ"ב]: עת שבאו אבותינו לארץ מצאו נטוע פטור וא"ת מה דהוה הוה כקו' הש"ס [יומא ד"ה ב']. וי"ל למאי דקיימא לן דתרומה בא"י בזה"ז דרבנן [כי"ד של"א] דנתבטלה קדושת הארץ. אם כן גם ערלה וכלאי הכרם וחדש אינו אסור שם רק מדרבנן [כ"כ רמל"מ פ"י ממא"ס]. אם כן יש נפקא מינה לע"ל תוב"ב. ולפ"ז בדבר זה קיל ארץ ישראל מחוצה לארץ דבארץ ישראל אסור בזמן הזה רק מד"ס ובחוצה לארץ בין שנטעו ישראל או עובד כוכבים בין בשדה ישראל או של עובד כוכבים אסור מהלממ"ס [כקדושין ד' ל"ט א' וי"ד רצ"ד]. ורק דספיקא שרי וכך הי' הלממ"ס [י"ד רצ"ד ס"ח]. מיהו י"ל דבזה"ז דבא"י מד"ס לא עדיף חו"ל מינה: נטעו לאחר שבאו לא"י אפי' נטע עובד כוכבים: הנוטע לרבים ברשותו לצורך רבים: ר' יהודה פוטר וקיי"ל כת"ק [שם סכ"ה]: והעובד כוכבים שנטע בשדה ישראל בין לעצמו בין לישראל כך כ' הרמב"ם והר"ב כאן ולא קיימא לן כן אלא בין בארץ ישראל ובין בחוצה לארץ בין של ישראל או של עובד כוכבים אסור רק בארץ ישראל מדאורייתא ובחוצה לארץ הלממ"ס [כלעיל סי' ח']: והגזלן שנטע בשדה שגזל אפי' קודם יאוש [ומהר"ב משמע דוקא בנתיאשו. ולא ידענא מי גרע לא נתיאשו מעמד מאליו]: והנוטע בספינה של חרס וה"ה בעציץ חרס. מיהו בשל עץ שאין השרשים מפעפעין ויוצאין בו בעי נקיבה: והעולה מאליו ודוקא ביישוב אבל ביערות פטור: אילן שנעקר שנשאו רוח למקום אחר ונשרש שם: והסלע עמו ר"ל שנתלש עמו העפר שסביב השרשים: אם יכול לחיות מהעפר שנתלש עמו בלי תוספת עפר אחר: או שזעזעתו ערשיטטערט: המחרישה ונתגלו הענפים וחזר וכסן בעפר אחר: או שזעזעו ועשאו כעפר נ"ל דר"ל או שנענע הסלע בידים ועשאו כשאר עפר תלוש: אילן שנעקר ונשתייר בו שורש מחובר בקרקע: רבן גמליאל אומר משם רבי אלעזר בן יהודה איש ברתותא כמחט של מיתון כעובי מחט האורגים שמותחים בו הבגד להרחיבו. והכי קיי"ל [שם ס"כ]: אילן שנעקר ובו בריכה בריכה ר"ל שכופף ראש האילן וטומנו בארץ וחוזר ויוצא ובכה"ג אין בראש שיצא דין ערלה מדיונק עדיין מאילן הזקן. מיהו הכא מיירי בנעקר שורש אילן הזקן ואז הענף שיצא והאילן גופא אינן יונקים מעתה רק ממקום המוברך בארץ: חזרה הזקינה להיות כבריכה ר"ל שניהן חייבים בערלה ומונין להן ג"ש משעה שנעקר: הבריכה שנה אחר שנה שחזר וכפף ראש הענף שיצא ועשה שוב כמה בריכות חדשות זא"ז: ונפסקה ר"ל שנחתך בריכה א' באמצע' דהשתא אין השאר מחוברים לזקן: מונה שנות ערלה: סיפוק הגפנים ר"ל ראש זמורה שמגפן זה מרכיבו [איינאימפפען] בגפן אחר. וכל דבר קצר שהאריכו נקרא סיפוק: וסיפוק על גבי סיפוק ר"ל זמורה מהסיפוק חזר והרכיבו בגפן אחר: אף על פי שהבריכן בארץ שטמן אמצע הסיפוק בארץ דהו"ל השתא ב' כוחות חדשות דכל ענף שהרכיבוהו אזקנה אחרת ראוי להתחייב בערלה מדהוא יניקה חדשה וכ"כ הבריכה שבארץ הו"ל כנטעה מעיקר' וסד"א דלתבטיל בהן יניקתו שמגפן הזקן שממנו יצא: רבי מאיר אומר מקום שכחה יפה שהזמורה שסיפקה יונקת מהגפן שיצאה ממנה: ומקום שכחה רע אסור וסי' לזה שכשיונקת ממנו העלי' הפוכין לצד אחר מכנגד אילן הזקן כמשל דאכיל דלאו דלי' באיש לאסתכולי בי'. מיהו בכה"ג גם ת"ק מודה כי פליגי בנשרו העלין ר"מ מחמיר בספק: וכן בריכה שנפסקה דמהשתא חייבת בערלה: והיא מלאה פירות ואילו תלשן מיד היו מותרים מדגדלו בהיתר. אבל אלו הוסיפו בגידולין באיסור: אם הוסיף במאתים ר"ל שיש חלק א' איסור וקצ"ט היתר מה שגדל כבר. וכיצד משערין עיין כלאים פ"ה סי' ל"א: אסור דערלה בטלה בר'. וכ"כ משערין באילן שנעקר בפירותיו וחזר ושתלו: ושל כלאי הכרם שנתערבו בנטיעות משכח"ל נטיעה שנאסר בכלאים ותתערב באחרות כגון שהעביר עציץ נקוב תחת גפן א' והוסיף ר' ואינו יודע איזהו: הרי זה לא ילקוט דבמחובר לא שייך ביטול דהו"ל קבוע [כך נ"ל] וכי מלקט להו הו"ל כמבטל איסור לכתחילה: ובלבד שלא יתכוין ללקוט לבטל האיסור: רבי יוסי אומר אף יתכוין ללקוט ויעלו באחד ומאתים דביטול איסור לכתחילה מד"ס והרי אין לך אדם נוטע ערלה בכרמו בלי סי' ויאסר כרמו ומדהוא מלתא דלא שכיחא ל"ג בה רבנן [כך תי' רש"י גיטין ד' נ"ד ב' ועמ"ש ספ"ה דתרומה]: העלים והלולבים הענפים הרכים: ומי גפנים מי' היוצאים מגפן כשיחתוך בו ביומי ניסן: וסמדר הגפן משיפרח מיד ניכר בו ענב דק ועד שיתגדל הענב כפול הלבן נקרא סמדר ואח"כ נקרא בוסר עד שיתבשל לגמרי. וכן אמרינן [ברכות ל"ו ב'] הוא בוסר הוא גרוע הוא פול הלבן מיהו בבוסר כעל"פ דאסור: וברבעי לאוכלן בלי פדיון חוץ לירושלים דלאו בני אכילה נינהו: ואסורים באשרה אילן הנעבד או שהועמד תחתיו ע"ז דבע"ז כתיב לא ידבק בידך מאומה: רבי אליעזר אומר המעמיד בשרף הערלה הקפיא חלב לגבינה עם גוממי שנוטף מאילני ערלה: בשרף הפגים ר"ל בשרף פרי שלא נתבשל כ"צ: ענקוקלות ענבים שהשירן הרוח קודם שליש בישולן: והחרצנים גרעיני ענבים: והזגים קליפות ענבים: והתמד שלהם מים שנתנו ע"ג שמרים או חרצנים וזגים עד שקלטו טעם יין: והנץ שלו פרח שבראשו כעל אתרוג: והגרעינים גרעיני הפירות וכולן טפל לפרי מקרי: ובנזיר ר"ל קליפי וגרעיני ענבים: ומותרין ברבעי דאיתקש רבעי למע"ש שאינו נוהג רק בחזי לאכילה: והנובלות פירות שנשרו מאילן אחר שליש בשולן קודם שנתבשלו כ"צ: כלם אסורות ר"ל בין של ערלה או אשירה או נזיר או רבעי אסורות: רבי יוסי אומר נוטעין יחור גרופית בזית וחריות בדקל וזמורה בגפן יחור בתאנה [גחזי סי'] כולן לשון ענף: של ערלה דהעץ מותר בהנאה ולא גזרינן עץ אטו אגוז: מפני שהוא פרי ואף ע"ג דגדולי טבל ומע"ש מותרים [כפ"ט דתרומות מ"ד] שאני ערלה דאסור בהנאה. מיהו בדיעבד מותר מדה"ל זוז"ג קרקע דהיתר ופירא דאיסור [י"ד רצ"ד סי"ב]. ופשוט דעכ"פ צריך ג"ש לאילן שגדל מהפרי [ט"ז שם סקי"ח]: ואין מרכיבין בכפניות של ערלה ענף שיש בו תמרי ערלה בעודן סמדר אסור להרכיבו באילן אחר:
מלכת שלמה
וכמה יהא בשרש. בבי"ת כך הגי' ה"ר יהוסף ז"ל:
רשב"ג אומר משום וכו'. גרסינן:
כמחט של מיתוח. פי' בערוך עיקר הגרסא מיתוח כמו וימתחם כאהל לשבת וי"ס שכתוב בהן מיתא ויש מיתוי ויש מיתון וכל אלו מלשון מיתנא:
4.
If a tree was uprooted and one root was left [in the ground], it is exempt. How much must the [thickness of the] root be? Rabban Shimon ben Gamaliel said in the name of Rabb Eliezer ben Judah a man of Bartota: as [thick as] a pin [used for] stretching.
משנה ה
אִילָן שֶׁנֶּעֱקַר וּבוֹ בְרֵכָה, וְהוּא חָיֶּה מִמֶּנָּה, חָזְרָה הַזְּקֵנָה לִהְיוֹת כַּבְּרֵכָה. הִבְרִיכָהּ שָׁנָה אַחַר שָׁנָה, וְנִפְסְקָה, מוֹנֶה מִשָּׁעָה שֶׁנִּפְסְקָה. סִפּוּק הַגְּפָנִים, וְסִפּוּק עַל גַּבֵּי סִפּוּק, אַף עַל פִּי שֶׁהִבְרִיכָן בָּאָרֶץ, מֻתָּר. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, מָקוֹם שֶׁכֹּחָהּ יָפֶה, מֻתָּר, וְמָקוֹם שֶׁכֹּחָהּ רָע, אָסוּר. וְכֵן בְּרֵכָה שֶׁנִּפְסְקָה וְהִיא מְלֵאָה פֵרוֹת, אִם הוֹסִיף בְּמָאתַיִם, אָסוּר:
ברטנורה
ובו בריכה. מנהג עובדי אדמה שחופרים גומא ולוקחים יחור אחד מן האילן וטומנין אותו באותו גומא ויוצא שורש היחור מצד אחר ונעשה שם אילן, וראש היחור נשאר מחובר באילן. ואין דין ערלה נוהג בו בעודו מחובר לאילן ויונק ממנו אע״פ שהוא יונק גם מן הקרקע. ואם נעקר אילן הזקן מן הקרקע ונמצא שכל חיותו ויניקתו עתה מן הבריכה:חזרה הזקנה להיות כבריכה. ושניהם, הזקנה והבריכה הוו כאילו נטעו, עתה ומונים להם שלש שנים משעה שנעקר האילן:הבריכה שנה אחר שנה. לאחר שהגדילה בריכה ראשונה לקח ממנו יחור והבריכו בארץ וכן עשה כמה פעמים זה אחר זה:מונה. לכולן שני ערלה משנפסקה הבריכה הראשונה מן האילן:ספוק גפנים. דרך עובדי אדמה שלוקחים זמורה ארוכה מגפן זו ומושכים אותה לגפן שבצדה ומרכיבין הזמורה בגפן וזהו הנקרא ספוק ופטור מן הערלה. והא דתנן א׳ הנוטע וא׳ המבריך וא׳ המרכיב חייב בערלה, התם מיירי כשחתך הזמורה מן הגפן, או היחור מן האילן ואח״כ הבריכן או הרכיבן:מקום שכחה יפה מותר. אם הזמורה שהבריכוה בגפן כוחה יפה וינקה מן הגפן אשר ממנה לוקחה, מותר ופטורה מן הערלה. ואם כחה רע חייבת בערלה. ואין הלכה כרבי מאיר:והיא מלאה פירות. אם תלשן מיד, הן מותרין מפני שגדלו בהיתר. ואם הניחן באילן וגדלו לאחר שנפסקה ואין בפירות שגדלו כבר מאתים לבטל התוספת, אסור, דערלה אוסרת עד מאתים. והוא הדין באילן זקן שנעקר ובו פירות, וחזר ושתלו:
תוסופות יום טוב
[*ובו בריכה וכו'. מ"ש בפירוש הר"ב ויוצא שורש היחור. כ' הרא"ש בשם הר"ש בסוף פ"ק דקדושין ויוצא ראש היחור. וכן לשונו עוד בפ' ערלה סי' ה']:
הבריכה שנה אחר שנה. פירושא דרישא הוא. כמבואר בפירוש הרמב"ם:
ספוק הגפנים. פירש הר"ב שמרכיב זמורה בגפן וזהו הנקרא ספוק. וז"ל הר"ש ספוק בגפנים כלשון הרכבה באילן וכו' ושייך ל' ספוק בדבר הקצר כשמחבר בו ד"א להאריכו בדבר אחר כדתני בפ' לולב הגזול (סוכה דף לז.) ספקו בחוט ע"כ. וספק' בחבל דספ"ו דמס' כלאים:
אע"פ שהבריכן בארץ. פי' הר"ש אע"פ שהבריך הספוק הזה בארץ וטמנו בעפר דאיכא למיחש שמא השריש בארץ קודם שנתאחז בזקנה אפי' הכי מותר כדמפ' בירושלמי דשרשין אין בהם ממש כלומר ואפילו אם תמצי לומר בעלמא דאין זקנה מתרת ילדה הנטועה מקודם שספקה אח"כ בזקנה. הכא שרי אפי' השרישה קודם. דאין ממש בגרופית זה שסיפק עד כאן:
ר"מ אומר מקום שכחה יפה וכו' פי' הר"ב ויונקה מן הגפן אשר ממנה לוקחה וכו'. ומפ' בירושלמי והביאו הר"ש דת"ק נמי ס"ל דאזלינן בתר יניקותו ואם אינו יונק מכח הזקנה דאסור ונוכל לעמוד על זה בעלין שכשהיא יונקת מן הזקנה הופכת עליה שלא יעמדו כנגד העלין של אב. ואם לאו הופכת עליה כלפי עלי הזקנה. וסי' לדבר דאכיל מחבריה מתבייש להסתכל בו. וכי פליגי בנשרו העלין. וליכא למיקם עליה דמלתא מכח העלין:
אם הוסיף במאתים. וכיצד משערין. פי' הר"ב במ"ו פ"ה דכלאים:
יכין
מלכת שלמה
יכין
הנוטע אילן מאכל: לסייג שיהיה האילן גדר לשדהו: ולקורות לגדל קורות לבנין או להסקה: פטור מן הערלה פירותיו מותרים ודוקא בעשה איזה מעשה מתחילה שניכר שאינו נוטעו לאכילה אם לעצים שנטען סמוכים ולא הרחיקן כדרך להרחיק אילני מאכל זמ"ז ואם לקורות שקיצץ הענפים כדי שיתעבה הגזע ואם לסייג שנטען בגבול סביב. מיהו אפ"ה בנמלך תוך ג' לאכילה חייב ומונין לו ג' שנים משעת נטיעתו [י"ד רצ"ד סכ"ג]. ושנות ערלה מחשבין כך אם נטע קודם ט"ז באב דנשאר עדיין מ"ד יום עד ר"ה דהיינו י"ד יום לקליטה ול' יום בשנה למחשב שנה הרי מ"ד יום אלו מחשבי שנה וא"צ למנות עוד רק ב' שנים מר"ה ההוא. אבל בנטע ביום ט"ז באב או אח"כ צריך למטת מר"ה הבא שלש שנים שלימות. מיהו אחר כלות ג' שנות הערלה הפירות החונטים עדיין עד ט"ו בשבט בשנת ד' אסורים דחנטו על מי שנה שעברו והחונטים מט"ו בשבט של שנת ד' עד ט"ו בשבט של שנת ה' דין רבעי להם ואחר כך הן חולין גמורין [י"ד שם ס"ד]: ר' יוסי אומר אפילו אמר לאו דוקא דגם מחשבה מהני: הפנימי צד פנימי שבאילן או אותו צד שבאילן שפונה לצד שדהו היינו פנימי: והחיצון פטור והכי קיי"ל [שם סכ"ב]: עת שבאו אבותינו לארץ מצאו נטוע פטור וא"ת מה דהוה הוה כקו' הש"ס [יומא ד"ה ב']. וי"ל למאי דקיימא לן דתרומה בא"י בזה"ז דרבנן [כי"ד של"א] דנתבטלה קדושת הארץ. אם כן גם ערלה וכלאי הכרם וחדש אינו אסור שם רק מדרבנן [כ"כ רמל"מ פ"י ממא"ס]. אם כן יש נפקא מינה לע"ל תוב"ב. ולפ"ז בדבר זה קיל ארץ ישראל מחוצה לארץ דבארץ ישראל אסור בזמן הזה רק מד"ס ובחוצה לארץ בין שנטעו ישראל או עובד כוכבים בין בשדה ישראל או של עובד כוכבים אסור מהלממ"ס [כקדושין ד' ל"ט א' וי"ד רצ"ד]. ורק דספיקא שרי וכך הי' הלממ"ס [י"ד רצ"ד ס"ח]. מיהו י"ל דבזה"ז דבא"י מד"ס לא עדיף חו"ל מינה: נטעו לאחר שבאו לא"י אפי' נטע עובד כוכבים: הנוטע לרבים ברשותו לצורך רבים: ר' יהודה פוטר וקיי"ל כת"ק [שם סכ"ה]: והעובד כוכבים שנטע בשדה ישראל בין לעצמו בין לישראל כך כ' הרמב"ם והר"ב כאן ולא קיימא לן כן אלא בין בארץ ישראל ובין בחוצה לארץ בין של ישראל או של עובד כוכבים אסור רק בארץ ישראל מדאורייתא ובחוצה לארץ הלממ"ס [כלעיל סי' ח']: והגזלן שנטע בשדה שגזל אפי' קודם יאוש [ומהר"ב משמע דוקא בנתיאשו. ולא ידענא מי גרע לא נתיאשו מעמד מאליו]: והנוטע בספינה של חרס וה"ה בעציץ חרס. מיהו בשל עץ שאין השרשים מפעפעין ויוצאין בו בעי נקיבה: והעולה מאליו ודוקא ביישוב אבל ביערות פטור: אילן שנעקר שנשאו רוח למקום אחר ונשרש שם: והסלע עמו ר"ל שנתלש עמו העפר שסביב השרשים: אם יכול לחיות מהעפר שנתלש עמו בלי תוספת עפר אחר: או שזעזעתו ערשיטטערט: המחרישה ונתגלו הענפים וחזר וכסן בעפר אחר: או שזעזעו ועשאו כעפר נ"ל דר"ל או שנענע הסלע בידים ועשאו כשאר עפר תלוש: אילן שנעקר ונשתייר בו שורש מחובר בקרקע: רבן גמליאל אומר משם רבי אלעזר בן יהודה איש ברתותא כמחט של מיתון כעובי מחט האורגים שמותחים בו הבגד להרחיבו. והכי קיי"ל [שם ס"כ]: אילן שנעקר ובו בריכה בריכה ר"ל שכופף ראש האילן וטומנו בארץ וחוזר ויוצא ובכה"ג אין בראש שיצא דין ערלה מדיונק עדיין מאילן הזקן. מיהו הכא מיירי בנעקר שורש אילן הזקן ואז הענף שיצא והאילן גופא אינן יונקים מעתה רק ממקום המוברך בארץ: חזרה הזקינה להיות כבריכה ר"ל שניהן חייבים בערלה ומונין להן ג"ש משעה שנעקר: הבריכה שנה אחר שנה שחזר וכפף ראש הענף שיצא ועשה שוב כמה בריכות חדשות זא"ז: ונפסקה ר"ל שנחתך בריכה א' באמצע' דהשתא אין השאר מחוברים לזקן: מונה שנות ערלה: סיפוק הגפנים ר"ל ראש זמורה שמגפן זה מרכיבו [איינאימפפען] בגפן אחר. וכל דבר קצר שהאריכו נקרא סיפוק: וסיפוק על גבי סיפוק ר"ל זמורה מהסיפוק חזר והרכיבו בגפן אחר: אף על פי שהבריכן בארץ שטמן אמצע הסיפוק בארץ דהו"ל השתא ב' כוחות חדשות דכל ענף שהרכיבוהו אזקנה אחרת ראוי להתחייב בערלה מדהוא יניקה חדשה וכ"כ הבריכה שבארץ הו"ל כנטעה מעיקר' וסד"א דלתבטיל בהן יניקתו שמגפן הזקן שממנו יצא: רבי מאיר אומר מקום שכחה יפה שהזמורה שסיפקה יונקת מהגפן שיצאה ממנה: ומקום שכחה רע אסור וסי' לזה שכשיונקת ממנו העלי' הפוכין לצד אחר מכנגד אילן הזקן כמשל דאכיל דלאו דלי' באיש לאסתכולי בי'. מיהו בכה"ג גם ת"ק מודה כי פליגי בנשרו העלין ר"מ מחמיר בספק: וכן בריכה שנפסקה דמהשתא חייבת בערלה: והיא מלאה פירות ואילו תלשן מיד היו מותרים מדגדלו בהיתר. אבל אלו הוסיפו בגידולין באיסור: אם הוסיף במאתים ר"ל שיש חלק א' איסור וקצ"ט היתר מה שגדל כבר. וכיצד משערין עיין כלאים פ"ה סי' ל"א: אסור דערלה בטלה בר'. וכ"כ משערין באילן שנעקר בפירותיו וחזר ושתלו: ושל כלאי הכרם שנתערבו בנטיעות משכח"ל נטיעה שנאסר בכלאים ותתערב באחרות כגון שהעביר עציץ נקוב תחת גפן א' והוסיף ר' ואינו יודע איזהו: הרי זה לא ילקוט דבמחובר לא שייך ביטול דהו"ל קבוע [כך נ"ל] וכי מלקט להו הו"ל כמבטל איסור לכתחילה: ובלבד שלא יתכוין ללקוט לבטל האיסור: רבי יוסי אומר אף יתכוין ללקוט ויעלו באחד ומאתים דביטול איסור לכתחילה מד"ס והרי אין לך אדם נוטע ערלה בכרמו בלי סי' ויאסר כרמו ומדהוא מלתא דלא שכיחא ל"ג בה רבנן [כך תי' רש"י גיטין ד' נ"ד ב' ועמ"ש ספ"ה דתרומה]: העלים והלולבים הענפים הרכים: ומי גפנים מי' היוצאים מגפן כשיחתוך בו ביומי ניסן: וסמדר הגפן משיפרח מיד ניכר בו ענב דק ועד שיתגדל הענב כפול הלבן נקרא סמדר ואח"כ נקרא בוסר עד שיתבשל לגמרי. וכן אמרינן [ברכות ל"ו ב'] הוא בוסר הוא גרוע הוא פול הלבן מיהו בבוסר כעל"פ דאסור: וברבעי לאוכלן בלי פדיון חוץ לירושלים דלאו בני אכילה נינהו: ואסורים באשרה אילן הנעבד או שהועמד תחתיו ע"ז דבע"ז כתיב לא ידבק בידך מאומה: רבי אליעזר אומר המעמיד בשרף הערלה הקפיא חלב לגבינה עם גוממי שנוטף מאילני ערלה: בשרף הפגים ר"ל בשרף פרי שלא נתבשל כ"צ: ענקוקלות ענבים שהשירן הרוח קודם שליש בישולן: והחרצנים גרעיני ענבים: והזגים קליפות ענבים: והתמד שלהם מים שנתנו ע"ג שמרים או חרצנים וזגים עד שקלטו טעם יין: והנץ שלו פרח שבראשו כעל אתרוג: והגרעינים גרעיני הפירות וכולן טפל לפרי מקרי: ובנזיר ר"ל קליפי וגרעיני ענבים: ומותרין ברבעי דאיתקש רבעי למע"ש שאינו נוהג רק בחזי לאכילה: והנובלות פירות שנשרו מאילן אחר שליש בשולן קודם שנתבשלו כ"צ: כלם אסורות ר"ל בין של ערלה או אשירה או נזיר או רבעי אסורות: רבי יוסי אומר נוטעין יחור גרופית בזית וחריות בדקל וזמורה בגפן יחור בתאנה [גחזי סי'] כולן לשון ענף: של ערלה דהעץ מותר בהנאה ולא גזרינן עץ אטו אגוז: מפני שהוא פרי ואף ע"ג דגדולי טבל ומע"ש מותרים [כפ"ט דתרומות מ"ד] שאני ערלה דאסור בהנאה. מיהו בדיעבד מותר מדה"ל זוז"ג קרקע דהיתר ופירא דאיסור [י"ד רצ"ד סי"ב]. ופשוט דעכ"פ צריך ג"ש לאילן שגדל מהפרי [ט"ז שם סקי"ח]: ואין מרכיבין בכפניות של ערלה ענף שיש בו תמרי ערלה בעודן סמדר אסור להרכיבו באילן אחר:
מלכת שלמה
ובו בריכה. בירושלמי משמע דאיכא מאן דתני ובו ברכה שמפרנס עצמו ואביו כמה דאת אמר בוא ברוך ה':
הבריכה שנה אחר שנה. הבריך ענפי הזקנה שנה אחרי שנה ענף למזרח וענף למערב וכן כל סביביו ולא פסק הענפים מאביהם אם נפסקה ההברכה דאז אין יונקין אלא מן הארץ מההיא שעתא מני שני ערלה. הר"ש שירילי"ו ז"ל:
בפי' ר"ע ז"ל חזרה הזקנה להיות כבריכה ושניהם הזקנה והבריכה הוו כאילו וכו'. כתב עליו ה"ר יהוסף ז"ל פי' זה דחוק הרבה כי לא שנה בשום מקום דין הבריכה שהיא אסורה ובכאן אומר אותו כפשוטו כבריכה ותו דהי' לו לומר כבריכה שנפסקה כי סתם בריכה מותרת ואינו אסור אלא בריכה שנפסקה וכן מה שפי' על הבריכה שנה אחר שנה שחוזר על בריכה שהבריכה שנה אחר שנה הוא קשה הרבה כי בשום מקום לא דבר מבריכה שיאמר כך סתם הבריכה כי הי' לו לומר בריכה שהבריכה שנה אחר שנה לכן נראה לי לפרש דה"ק אילן שנעקר ויש בו בריכה שכבר נשתרשה בארץ הרבה עד שהזקינה חיה ממנה אפי' לא תהי' נטועה אז אותה הבריכה היא יש לה דין שרש והרי הוא כאילו נעקר האילן ונשתייר בו שרש שהוא פטור ואפי' יחזור ויטע אותו האילן בארץ אינו נאסר אלא חזר להיות כבריכה שמבריכין מן האילן שהיא מותרת ואם הבריך לזו הזקנה שנה אחר שנה ולבסוף נפסקה הזקנה מן הבריכה הראשונה אז אינו מועיל מה שהבריכה זה שנה אחר שנה כי אינה חי' אלא מן הבריכה וכיון שנפסקה מונה משעה שנפסקה כי מעתה היא מתחלת להשתרש בארץ כיון שאין לה חיות יותר מן הבריכה כך נ"ל לפרש וצ"ע ע"כ. עוד כתב על מה שפירש ר"ע ז"ל בספוק הגפנים וכו' כתב פי' זה אינו נראה כי מה איסור יהי' בזה ובירוש' אומר ר' בא וכו' ילדה שספקה לזקנה טהרה ילדה א"ר חנא מתני' אמרה כן ספוק גפנים וכו' מותר מדבר שהבריכה פטורה אע"פ שהיא לבדה היתה חייבת נפטרה ע"י הברכה זו ותו דאין זה נקרא סיפוק כיון שכל אחת מחוברת בקרקע על כן נראה שמדבר שלקח וקצץ זמורה מגפן אחר והבריכה בגפן אחר כדי להאריך אותו הגפן וכן זמורה אחר הבריכה לזו כולן פטורין וכך במסכת סוטה פ' משוח מלחמה ע"כ. עוד כתב על מה שפי' ר"ע ז"ל שהבריכוה בגפן כחה יפה ויונק וכו' כתב עליו זה שפי' אינו נזכר בתיבת מקום שכחה יפה ונ"ל לפרש דקאי אהבריכה בארץ שאם הבריכה במקום שכחה יפה אין אנו חוששי' שמא נשרשה בארץ והויא ערלה קודם שתתאחה באילן אבל אם הבריכה במקום שכחה רע אז היא משתרשת בארץ ויש ממש באותם שרשים ואסור עכ"ל ז"ל. וכתוב בתוספות י"ט הבריכה שנה אחר שנה פירושא דרישא הוא כמבואר בפי' הרמב"ם ז"ל ע"כ ואינו מבואר לע"ד רק אם לענין למאי דקאמר חזרה הזקנה להיות כבריכה דכמו דהכא בסיפא מונה משעה שנפסקה גם ברישא מונה לאילן הזקן משעה שנעקר מן הבריכה:
ספוק הגפנים. דרך עובדי אדמה וכו'. לשון ר"ע ז"ל עד והא דתנן אחד הנוטע. אמר המלקט בברייתא פ"ק דר"ה ד' ט' ובסוטה פ' משוח מלחמה משנה והוא תירוץ הרמב"ם והר"ש ז"ל והתם בגמרא דסוטה משני שנוייא אחרינא כמו שכתבתי שם בשם רש"י ז"ל. וכתב הר"ש ז"ל וצריך לדקדק אי הוי שייך לשנויי הכי בפ' משוח מלחמה דכל זמן שלא נפסקה מאבי' מותר דהתם משני כאן בהרכבת איסור כאן בהרכבת היתר ע"כ:
על גבי ספוק. מלת גבי מחקה ה"ר יהוסף ז"ל. וכתוב בספר אגודה סיפוק בגפנים כמו הברכה באילן ומנינן מספוק ראשון דכולהו מזקנה קא ינקי ע"כ:
ר"מ אומר מקום וכו'. העתיק הר"ס ז"ל לשון הרא"ש ז"ל מקום שכחה יפה מותר אם הזקנה יש בה לחלוחית הרבה אז כולן יונקים ממנה ואם כחה רע אז אינן יונקים ממנה ומפ' בירושלמי דבעוד העלין באילן יש לברר מהיכן יונקת הברכה אם גבי העלין לגבי הזקנה בידוע שיונקים מן הזקנה ואם גבן כלפי הילדה מן הילדה הן יונקים אבל בנשרו העלין הוא דאיכא לאיסתפוקי ע"כ:
וכן בריכה. בס"א לא גרסינן מלת וכן אבל הרמב"ם ז"ל נראה דגריס לה שכתב ואמרו וכן בריכה שנפסקה חוזר על מאמרם בתחלת ההלכה מונה משעה שנפסקה ע"כ:
והיא מלאה פירות אם הוסיף במאתים אסור. בירוש' מפ' דמיירי בשלא צמקו הענבים אבל אם צמקו תבלין חשבינן להו ואפי' לא הוסיף עד מאתים נמי אסור:
5.
A tree which was uprooted and it has a bent-down [and rooted] shoot, and it [the tree] derives sustenance from it [the shoot], the old [tree] is [considered] like the shoot. If one bends [and roots] from it year after year, and it became detached, one counts from the time it became detached. A grafted shoot of vines, and a grafted shoot [growing] on another grafted shoot, even if he rooted them in the soil, they are permitted. Rabbi Meir said: in an instance where it is strongly [grafted], it is permitted, but in an instance where it is poorly [grafted], it is prohibited. A bent-down [and rooted] shoot that has become detached and is full of fruit, [then] if it increased one two hundredth, it is prohibited.
משנה ו
נְטִיעָה שֶׁל עָרְלָה וְשֶׁל כִּלְאֵי הַכֶּרֶם שֶׁנִּתְעָרְבוּ בִנְטִיעוֹת, הֲרֵי זֶה לֹא יִלְקֹט. וְאִם לָקַט, יַעֲלֶה בְאֶחָד וּמָאתַיִם, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לִלְקֹט. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אַף יִתְכַּוֵּן לִלְקֹט וְיַעֲלֶה בְאֶחָד וּמָאתָיִם:
ברטנורה
שנתערבה בנטיעות. של היתר, ואינו מכיר הנטיעה של ערלה:ושל כלאי הכרם. כגון שהעביר עציץ נקוב תחת גפן אחת ונאסרה, ואינו מכירה בין שאר גפנים:הרי זה לא ילקוט. דכיון שאינו מכיר אותה של איסור כולן אסורות:אף יתכוין וילקוט. דחזקה אין אדם אוסר כרמו בנטיעה אחת ולא חיישינן דלמא אתי לערב הנטיעה לכתחילה. ואף על גב דבעלמא אין מבטלין איסור לכתחלה הכא מלתא דלא שכיחא היא ולא גזור. ואין הלכה כר׳ יוסי:
תוסופות יום טוב
של כלאי הכרם. פי' הר"ב כגון שהעביר עציץ נקוב. לחדא אוקימתא בירושלמי והביאו הר"ש והארכתי בסוף פ"ז דכלאים לפרש דלא נאסרו הגפנים אלא א"כ הניח העציץ בקרקע:
ר' יוסי אומר אף יתכוין ללקוט וכו'. מ"ש הר"ב [חזקה אין אדם אוסר כרמו בנטיעה אחת. גמ' במס' גיטין דף נד ע"ב ופי' רש"י אין לך אדם נוטע ערלה בין שאר נטיעות בלא סימן ואוסר כרמו בשביל נטיעה אחת. וכיון דלא שכיחא לא החמירו בה רבנן. ע"כ. ועיין פי' משנה זו שם בפירוש רש"י ואז תבין. ומ"ש הר"ב] ואע"ג דבעלמא אין מבטלין איסור לכתחלה. כלומר וטעמא שמא לכתחלה יערב איסור בהיתר בכדי שיתבטל והכא נמי ניחוש. ומ"ש הר"ב ואין הלכה כר' יוסי. כך כתב הרמב"ם בפירושו. אבל בחבורו פ' ט"ז מהלכות מאכלות אסורות פסק כרבי יוסי. וכתב הכסף משנה משום דאמוראי מפרשי מיליה [בגיטין דף נד ע"ב] משמע דהלכה כותיה:
יכין
מלכת שלמה
יכין
הנוטע אילן מאכל: לסייג שיהיה האילן גדר לשדהו: ולקורות לגדל קורות לבנין או להסקה: פטור מן הערלה פירותיו מותרים ודוקא בעשה איזה מעשה מתחילה שניכר שאינו נוטעו לאכילה אם לעצים שנטען סמוכים ולא הרחיקן כדרך להרחיק אילני מאכל זמ"ז ואם לקורות שקיצץ הענפים כדי שיתעבה הגזע ואם לסייג שנטען בגבול סביב. מיהו אפ"ה בנמלך תוך ג' לאכילה חייב ומונין לו ג' שנים משעת נטיעתו [י"ד רצ"ד סכ"ג]. ושנות ערלה מחשבין כך אם נטע קודם ט"ז באב דנשאר עדיין מ"ד יום עד ר"ה דהיינו י"ד יום לקליטה ול' יום בשנה למחשב שנה הרי מ"ד יום אלו מחשבי שנה וא"צ למנות עוד רק ב' שנים מר"ה ההוא. אבל בנטע ביום ט"ז באב או אח"כ צריך למטת מר"ה הבא שלש שנים שלימות. מיהו אחר כלות ג' שנות הערלה הפירות החונטים עדיין עד ט"ו בשבט בשנת ד' אסורים דחנטו על מי שנה שעברו והחונטים מט"ו בשבט של שנת ד' עד ט"ו בשבט של שנת ה' דין רבעי להם ואחר כך הן חולין גמורין [י"ד שם ס"ד]: ר' יוסי אומר אפילו אמר לאו דוקא דגם מחשבה מהני: הפנימי צד פנימי שבאילן או אותו צד שבאילן שפונה לצד שדהו היינו פנימי: והחיצון פטור והכי קיי"ל [שם סכ"ב]: עת שבאו אבותינו לארץ מצאו נטוע פטור וא"ת מה דהוה הוה כקו' הש"ס [יומא ד"ה ב']. וי"ל למאי דקיימא לן דתרומה בא"י בזה"ז דרבנן [כי"ד של"א] דנתבטלה קדושת הארץ. אם כן גם ערלה וכלאי הכרם וחדש אינו אסור שם רק מדרבנן [כ"כ רמל"מ פ"י ממא"ס]. אם כן יש נפקא מינה לע"ל תוב"ב. ולפ"ז בדבר זה קיל ארץ ישראל מחוצה לארץ דבארץ ישראל אסור בזמן הזה רק מד"ס ובחוצה לארץ בין שנטעו ישראל או עובד כוכבים בין בשדה ישראל או של עובד כוכבים אסור מהלממ"ס [כקדושין ד' ל"ט א' וי"ד רצ"ד]. ורק דספיקא שרי וכך הי' הלממ"ס [י"ד רצ"ד ס"ח]. מיהו י"ל דבזה"ז דבא"י מד"ס לא עדיף חו"ל מינה: נטעו לאחר שבאו לא"י אפי' נטע עובד כוכבים: הנוטע לרבים ברשותו לצורך רבים: ר' יהודה פוטר וקיי"ל כת"ק [שם סכ"ה]: והעובד כוכבים שנטע בשדה ישראל בין לעצמו בין לישראל כך כ' הרמב"ם והר"ב כאן ולא קיימא לן כן אלא בין בארץ ישראל ובין בחוצה לארץ בין של ישראל או של עובד כוכבים אסור רק בארץ ישראל מדאורייתא ובחוצה לארץ הלממ"ס [כלעיל סי' ח']: והגזלן שנטע בשדה שגזל אפי' קודם יאוש [ומהר"ב משמע דוקא בנתיאשו. ולא ידענא מי גרע לא נתיאשו מעמד מאליו]: והנוטע בספינה של חרס וה"ה בעציץ חרס. מיהו בשל עץ שאין השרשים מפעפעין ויוצאין בו בעי נקיבה: והעולה מאליו ודוקא ביישוב אבל ביערות פטור: אילן שנעקר שנשאו רוח למקום אחר ונשרש שם: והסלע עמו ר"ל שנתלש עמו העפר שסביב השרשים: אם יכול לחיות מהעפר שנתלש עמו בלי תוספת עפר אחר: או שזעזעתו ערשיטטערט: המחרישה ונתגלו הענפים וחזר וכסן בעפר אחר: או שזעזעו ועשאו כעפר נ"ל דר"ל או שנענע הסלע בידים ועשאו כשאר עפר תלוש: אילן שנעקר ונשתייר בו שורש מחובר בקרקע: רבן גמליאל אומר משם רבי אלעזר בן יהודה איש ברתותא כמחט של מיתון כעובי מחט האורגים שמותחים בו הבגד להרחיבו. והכי קיי"ל [שם ס"כ]: אילן שנעקר ובו בריכה בריכה ר"ל שכופף ראש האילן וטומנו בארץ וחוזר ויוצא ובכה"ג אין בראש שיצא דין ערלה מדיונק עדיין מאילן הזקן. מיהו הכא מיירי בנעקר שורש אילן הזקן ואז הענף שיצא והאילן גופא אינן יונקים מעתה רק ממקום המוברך בארץ: חזרה הזקינה להיות כבריכה ר"ל שניהן חייבים בערלה ומונין להן ג"ש משעה שנעקר: הבריכה שנה אחר שנה שחזר וכפף ראש הענף שיצא ועשה שוב כמה בריכות חדשות זא"ז: ונפסקה ר"ל שנחתך בריכה א' באמצע' דהשתא אין השאר מחוברים לזקן: מונה שנות ערלה: סיפוק הגפנים ר"ל ראש זמורה שמגפן זה מרכיבו [איינאימפפען] בגפן אחר. וכל דבר קצר שהאריכו נקרא סיפוק: וסיפוק על גבי סיפוק ר"ל זמורה מהסיפוק חזר והרכיבו בגפן אחר: אף על פי שהבריכן בארץ שטמן אמצע הסיפוק בארץ דהו"ל השתא ב' כוחות חדשות דכל ענף שהרכיבוהו אזקנה אחרת ראוי להתחייב בערלה מדהוא יניקה חדשה וכ"כ הבריכה שבארץ הו"ל כנטעה מעיקר' וסד"א דלתבטיל בהן יניקתו שמגפן הזקן שממנו יצא: רבי מאיר אומר מקום שכחה יפה שהזמורה שסיפקה יונקת מהגפן שיצאה ממנה: ומקום שכחה רע אסור וסי' לזה שכשיונקת ממנו העלי' הפוכין לצד אחר מכנגד אילן הזקן כמשל דאכיל דלאו דלי' באיש לאסתכולי בי'. מיהו בכה"ג גם ת"ק מודה כי פליגי בנשרו העלין ר"מ מחמיר בספק: וכן בריכה שנפסקה דמהשתא חייבת בערלה: והיא מלאה פירות ואילו תלשן מיד היו מותרים מדגדלו בהיתר. אבל אלו הוסיפו בגידולין באיסור: אם הוסיף במאתים ר"ל שיש חלק א' איסור וקצ"ט היתר מה שגדל כבר. וכיצד משערין עיין כלאים פ"ה סי' ל"א: אסור דערלה בטלה בר'. וכ"כ משערין באילן שנעקר בפירותיו וחזר ושתלו: ושל כלאי הכרם שנתערבו בנטיעות משכח"ל נטיעה שנאסר בכלאים ותתערב באחרות כגון שהעביר עציץ נקוב תחת גפן א' והוסיף ר' ואינו יודע איזהו: הרי זה לא ילקוט דבמחובר לא שייך ביטול דהו"ל קבוע [כך נ"ל] וכי מלקט להו הו"ל כמבטל איסור לכתחילה: ובלבד שלא יתכוין ללקוט לבטל האיסור: רבי יוסי אומר אף יתכוין ללקוט ויעלו באחד ומאתים דביטול איסור לכתחילה מד"ס והרי אין לך אדם נוטע ערלה בכרמו בלי סי' ויאסר כרמו ומדהוא מלתא דלא שכיחא ל"ג בה רבנן [כך תי' רש"י גיטין ד' נ"ד ב' ועמ"ש ספ"ה דתרומה]: העלים והלולבים הענפים הרכים: ומי גפנים מי' היוצאים מגפן כשיחתוך בו ביומי ניסן: וסמדר הגפן משיפרח מיד ניכר בו ענב דק ועד שיתגדל הענב כפול הלבן נקרא סמדר ואח"כ נקרא בוסר עד שיתבשל לגמרי. וכן אמרינן [ברכות ל"ו ב'] הוא בוסר הוא גרוע הוא פול הלבן מיהו בבוסר כעל"פ דאסור: וברבעי לאוכלן בלי פדיון חוץ לירושלים דלאו בני אכילה נינהו: ואסורים באשרה אילן הנעבד או שהועמד תחתיו ע"ז דבע"ז כתיב לא ידבק בידך מאומה: רבי אליעזר אומר המעמיד בשרף הערלה הקפיא חלב לגבינה עם גוממי שנוטף מאילני ערלה: בשרף הפגים ר"ל בשרף פרי שלא נתבשל כ"צ: ענקוקלות ענבים שהשירן הרוח קודם שליש בישולן: והחרצנים גרעיני ענבים: והזגים קליפות ענבים: והתמד שלהם מים שנתנו ע"ג שמרים או חרצנים וזגים עד שקלטו טעם יין: והנץ שלו פרח שבראשו כעל אתרוג: והגרעינים גרעיני הפירות וכולן טפל לפרי מקרי: ובנזיר ר"ל קליפי וגרעיני ענבים: ומותרין ברבעי דאיתקש רבעי למע"ש שאינו נוהג רק בחזי לאכילה: והנובלות פירות שנשרו מאילן אחר שליש בשולן קודם שנתבשלו כ"צ: כלם אסורות ר"ל בין של ערלה או אשירה או נזיר או רבעי אסורות: רבי יוסי אומר נוטעין יחור גרופית בזית וחריות בדקל וזמורה בגפן יחור בתאנה [גחזי סי'] כולן לשון ענף: של ערלה דהעץ מותר בהנאה ולא גזרינן עץ אטו אגוז: מפני שהוא פרי ואף ע"ג דגדולי טבל ומע"ש מותרים [כפ"ט דתרומות מ"ד] שאני ערלה דאסור בהנאה. מיהו בדיעבד מותר מדה"ל זוז"ג קרקע דהיתר ופירא דאיסור [י"ד רצ"ד סי"ב]. ופשוט דעכ"פ צריך ג"ש לאילן שגדל מהפרי [ט"ז שם סקי"ח]: ואין מרכיבין בכפניות של ערלה ענף שיש בו תמרי ערלה בעודן סמדר אסור להרכיבו באילן אחר:
מלכת שלמה
נטיעה של ערלה ושל כלאי הכרם. בירושלמי פריך היכי שייך בכלאי הכרם נתערבה והלא מכי זרע ירק בכרם כל הכרם נאסר ומשני דמאי נטיעה דכלאי הכרם ר"ל ערוגה וזה התירוץ תפס הרמב"ם ז"ל וז"ל ואמרו בכלאי הכרם נטיעה התלמוד תקנו ערוגה וכאילו אמר נטיעה של ערלה שנתערבה בנטיעות וערוגה של כלאי הכרם שנתערבה בערוגות לפי שכלאי הכרם הם ירק או מיני תבואה או מיני זרעים שנזרעו בכרם אבל אילן לא ע"כ ור"ע ז"ל תפס התירוץ השני כגון שהעביר עציץ נקוב וכו' כאשר פירש רבינו שמשון ז"ל:
ה"ז לא ילקוט. דכל זמן שהיא במקומה במחובר חשיבא ולא בטלא אפי' במאתים מטעם קבוע דקיימא לן כל הקבוע כמחצה על מחצה דמי ואי לקיט פירות דשרינן להו דאמרינן כל דפריש מרובא פריש הוי מבטל איסור לכתחלה. ואם ליקט ולא נמלך יעלו באחד ומאתים דה"ל שוגג דלא נתכוון ללקוט ע"מ לבטל דסביר שכבר בטלו במחובר ואם יש מאתים נטיעות היתר וליקט כולן בטלה ובלבד שלא יתכוין ללקט בכוונת בטול. הר"ש שירילי"ו ז"ל:
ר' יוסי אומר אף יתכוין ללקוט יעלו בא' ומאתים. בירוש' מפ' מה טעם דר' יוסי שכן דרך בני אדם להיות מדל בגפנים כלומר הרואה אומר מדל הוא אכן שם בפ' הניזקין מפ' הטעם שפירש ר"ע ז"ל. וכתב הר"ס ז"ל ה"ג בפ' הניזקין אף המתכוין ללקט יעלו בא' ומאתים וזוהי הגירסא הנכונה דמודה ר' יוסי דלכתחלה לא ילקט ולא פליג אלא אם לקט במזיד ע"כ:
6.
If a shoot of orlah or a vineyard in which seeds had been planted (kilayim), became mixed up with [other] shoots, behold one may not gather [the fruit]. But if one has gathered [it], it is neutralized in two hundred-and-one, provided that he did not act deliberately. Rabbi Yose says: even if he acted deliberately, it becomes neutralized in two hundred-and-one.
משנה ז
הֶעָלִים, וְהַלּוּלָבִים, וּמֵי גְּפָנִים, וּסְמָדַר, מֻתָּרִים בָּעָרְלָה וּבָרְבָעִי וּבַנָּזִיר, וַאֲסוּרִים בָּאֲשֵׁרָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, הַסְּמָדַר אָסוּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא פְּרִי. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, הַמַּעֲמִיד בִּשְׂרָף הָעָרְלָה, אָסוּר. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, שָׁמַעְתִּי בְּפֵרוּשׁ, שֶׁהַמַּעֲמִיד בִּשְׂרָף הֶעָלִים וּבִשְׂרָף הָעִקָּרִים, מֻתָּר, בִּשְׂרָף הַפַּגִּים, אָסוּר, מִפְּנֵי שֶׁהֵם פְּרִי:
ברטנורה
ומי גפנים. המים היוצאים מן הגפנים כשחותכים אותם או את הזמורות בימי ניסן:הסמדר. הוא הפרח שממנו יצא הבוסר. אבל הבוסר עצמו הכל מודים שהוא פרי:מותרים בערלה. דכתיב (ויקרא י״ט:כ״ג) וערלתם ערלתו את פריו והני לאו פרי נינהו:וברבעי. נאכלין בשנה רביעית חוץ לירושלים בלא פדיון דיהיה כל פריו קדש הלולים כתיב (שם) והני לא הוי פרי:ובנזיר. מותר הנזיר לאכלם דבנזיר כתיב (במדבר ו) לא יאכל והני לאו בני אכילה נינהו:ואסורים באשרה. דכתיב (דברים י״ג:י״ח) ולא ידבק בידך מאומה מן החרם ואשרה הוא אילן הנעבד:המעמיד בשרף הערלה. המעמיד גבינה בשרף הנוטף מעצי ערלה: שרף גומ״א בלע״ז. וסבר רבי אליעזר דשרף הוי פרי, בין באילן העושה פירות בין באילן שאינו עושה פירות. ואין הלכה כר׳ יוסי ולא כר׳ אליעזר:בשרף הפגים. שרף הנוטף מן הפירות שלא בשלו כל צרכן. והלכה כרבי יהושע:
תוסופות יום טוב
והלולבין. הם הענפים הרכים היוצאים בראשי הבדים הקשים והם רכים מאד. הרמב"ם:
וסמדר. כתב הר"ב אבל הבוסר עצמו הכל מודים שהוא פרי. וכן כתב הרמב"ם. ולא קשי' על מה שכתבתי במ"ה פ"ה דמעשר שני דבוסר נמי נקנה במתנה ואע"ג דאין נטע רבעי ניתן במתנה כדאיתא התם. דמכל מקום דין נטע רבעי יש לו אלא משום שלא הגיע עדיין לעונתו ניתן במתנה. וכמבואר ממה שכתבתי שם בס"ד:
וברבעי. פי' הר"ב דכתיב כל פריו והני לאו פרי. ועי' מה שכתבתי במשנה דלקמן:
ואסורים באשרה. כתב הר"ב הוא אילן הנעבד. וכ"כ הרמב"ם. ובין נטעו מתחלה או גדעו ופסלו כדתנן בפ' שלישי דע"א מ"ז ואיכא נמי כל שיש תחתיה עבודת כוכבים לרבנן דהלכתא כותייהו. אבל כיון שר"ש חולק שם נקטי אליבא דכולי עלמא. וכן עשו בריש פ"ג דסוכה:
המעמיד. פי' הר"ב המעמיד גבינה. ומעמיד פי' שמקפיא החלב ועושה ממנו גבינה כמו כגבינה תקפיאני [איוב י י]. הרמב"ם:
א"ד יהושע שמעתי בפירוש שהמעמיד בשרף העלים וכו' מותר. לכאורה נראה דלא אמר ר' יהושע דשרף עלים ועיקרים מותר. אלא באילן העושה פירות. דביה איירי כאמרו בשרף פגים. אבל באינו עושה פירות מודה דקטפו זהו פריו לפי מה שכתבתי בשם הרמב"ם לענין שביעית במ"ו פ"ז דמס' שביעית. אלא שראיתי להרמב"ם עצמו בחבורו פ' ט"ז מהל' מאכלות אסורות שכתב המעמיד גבינה בשרף פגי ערלה וכו' הרי זו אסורה בהנייה. ולא כתב שכן נמי בשרף עלי ועיקרי אילן שאינו עושה פרי. ודוחק לומר שסמך על מה שכתב בהלכות שמטה לענין שביעית. הואיל ויש לטעות להתיר האסור. ועוד שכפי דרך חלוקת חבורו כפי מה שהוא בידינו. הנה הל' מאכלות אסורות קודם להלכות שמטה ואין לסמוך המוקדם על המאוחר. וליכא למידק דבפ' אין מעמידין במסכת ע"ז דף לד אדיהיב רב נחמן טעמא לאסור גבינות של עובדי כוכבים משום דמעמידין בשרף ערלה מתמה גמרא כמאן כר"א וכו' ומשני אפילו תימא ר' יהושע דבקטפא דפירי מודה רבי יהושע דאמר ר' יהושע שמעתי וכו'. ומדלא קאמרינן דאפי' בקטפא דגווזא מודה ובאילן שאינו עושה פירות שמע מיניה דסבירא להגמ' דאינו מודה דאיכא למדתי דגמ' לא בעי אלא לתרוצי לרב נחמן במאי דשמעינן בפי' דרבי יהושע אמר הכי דהיינו שרף הפגים. והכסף משנה לא העיר בזה. ומצאתי בפי' הר"ש לפ"ז דשביעית דהביא סוגיא דפ"ק דנדה והכריח מכח הירושל' דאפילו מאן דמחמיר בשביעית מיקל בערלה משום דבערלה כתיב פריו ובעינן פירי אבל גבי שביעית לא בעינן פירי שהשביעית נוהגת בין מאכל אדם בין מאכל בהמה. הלכך אין שרף שלו בטל לגבי העץ עד כאן:
יכין
מלכת שלמה
יכין
הנוטע אילן מאכל: לסייג שיהיה האילן גדר לשדהו: ולקורות לגדל קורות לבנין או להסקה: פטור מן הערלה פירותיו מותרים ודוקא בעשה איזה מעשה מתחילה שניכר שאינו נוטעו לאכילה אם לעצים שנטען סמוכים ולא הרחיקן כדרך להרחיק אילני מאכל זמ"ז ואם לקורות שקיצץ הענפים כדי שיתעבה הגזע ואם לסייג שנטען בגבול סביב. מיהו אפ"ה בנמלך תוך ג' לאכילה חייב ומונין לו ג' שנים משעת נטיעתו [י"ד רצ"ד סכ"ג]. ושנות ערלה מחשבין כך אם נטע קודם ט"ז באב דנשאר עדיין מ"ד יום עד ר"ה דהיינו י"ד יום לקליטה ול' יום בשנה למחשב שנה הרי מ"ד יום אלו מחשבי שנה וא"צ למנות עוד רק ב' שנים מר"ה ההוא. אבל בנטע ביום ט"ז באב או אח"כ צריך למטת מר"ה הבא שלש שנים שלימות. מיהו אחר כלות ג' שנות הערלה הפירות החונטים עדיין עד ט"ו בשבט בשנת ד' אסורים דחנטו על מי שנה שעברו והחונטים מט"ו בשבט של שנת ד' עד ט"ו בשבט של שנת ה' דין רבעי להם ואחר כך הן חולין גמורין [י"ד שם ס"ד]: ר' יוסי אומר אפילו אמר לאו דוקא דגם מחשבה מהני: הפנימי צד פנימי שבאילן או אותו צד שבאילן שפונה לצד שדהו היינו פנימי: והחיצון פטור והכי קיי"ל [שם סכ"ב]: עת שבאו אבותינו לארץ מצאו נטוע פטור וא"ת מה דהוה הוה כקו' הש"ס [יומא ד"ה ב']. וי"ל למאי דקיימא לן דתרומה בא"י בזה"ז דרבנן [כי"ד של"א] דנתבטלה קדושת הארץ. אם כן גם ערלה וכלאי הכרם וחדש אינו אסור שם רק מדרבנן [כ"כ רמל"מ פ"י ממא"ס]. אם כן יש נפקא מינה לע"ל תוב"ב. ולפ"ז בדבר זה קיל ארץ ישראל מחוצה לארץ דבארץ ישראל אסור בזמן הזה רק מד"ס ובחוצה לארץ בין שנטעו ישראל או עובד כוכבים בין בשדה ישראל או של עובד כוכבים אסור מהלממ"ס [כקדושין ד' ל"ט א' וי"ד רצ"ד]. ורק דספיקא שרי וכך הי' הלממ"ס [י"ד רצ"ד ס"ח]. מיהו י"ל דבזה"ז דבא"י מד"ס לא עדיף חו"ל מינה: נטעו לאחר שבאו לא"י אפי' נטע עובד כוכבים: הנוטע לרבים ברשותו לצורך רבים: ר' יהודה פוטר וקיי"ל כת"ק [שם סכ"ה]: והעובד כוכבים שנטע בשדה ישראל בין לעצמו בין לישראל כך כ' הרמב"ם והר"ב כאן ולא קיימא לן כן אלא בין בארץ ישראל ובין בחוצה לארץ בין של ישראל או של עובד כוכבים אסור רק בארץ ישראל מדאורייתא ובחוצה לארץ הלממ"ס [כלעיל סי' ח']: והגזלן שנטע בשדה שגזל אפי' קודם יאוש [ומהר"ב משמע דוקא בנתיאשו. ולא ידענא מי גרע לא נתיאשו מעמד מאליו]: והנוטע בספינה של חרס וה"ה בעציץ חרס. מיהו בשל עץ שאין השרשים מפעפעין ויוצאין בו בעי נקיבה: והעולה מאליו ודוקא ביישוב אבל ביערות פטור: אילן שנעקר שנשאו רוח למקום אחר ונשרש שם: והסלע עמו ר"ל שנתלש עמו העפר שסביב השרשים: אם יכול לחיות מהעפר שנתלש עמו בלי תוספת עפר אחר: או שזעזעתו ערשיטטערט: המחרישה ונתגלו הענפים וחזר וכסן בעפר אחר: או שזעזעו ועשאו כעפר נ"ל דר"ל או שנענע הסלע בידים ועשאו כשאר עפר תלוש: אילן שנעקר ונשתייר בו שורש מחובר בקרקע: רבן גמליאל אומר משם רבי אלעזר בן יהודה איש ברתותא כמחט של מיתון כעובי מחט האורגים שמותחים בו הבגד להרחיבו. והכי קיי"ל [שם ס"כ]: אילן שנעקר ובו בריכה בריכה ר"ל שכופף ראש האילן וטומנו בארץ וחוזר ויוצא ובכה"ג אין בראש שיצא דין ערלה מדיונק עדיין מאילן הזקן. מיהו הכא מיירי בנעקר שורש אילן הזקן ואז הענף שיצא והאילן גופא אינן יונקים מעתה רק ממקום המוברך בארץ: חזרה הזקינה להיות כבריכה ר"ל שניהן חייבים בערלה ומונין להן ג"ש משעה שנעקר: הבריכה שנה אחר שנה שחזר וכפף ראש הענף שיצא ועשה שוב כמה בריכות חדשות זא"ז: ונפסקה ר"ל שנחתך בריכה א' באמצע' דהשתא אין השאר מחוברים לזקן: מונה שנות ערלה: סיפוק הגפנים ר"ל ראש זמורה שמגפן זה מרכיבו [איינאימפפען] בגפן אחר. וכל דבר קצר שהאריכו נקרא סיפוק: וסיפוק על גבי סיפוק ר"ל זמורה מהסיפוק חזר והרכיבו בגפן אחר: אף על פי שהבריכן בארץ שטמן אמצע הסיפוק בארץ דהו"ל השתא ב' כוחות חדשות דכל ענף שהרכיבוהו אזקנה אחרת ראוי להתחייב בערלה מדהוא יניקה חדשה וכ"כ הבריכה שבארץ הו"ל כנטעה מעיקר' וסד"א דלתבטיל בהן יניקתו שמגפן הזקן שממנו יצא: רבי מאיר אומר מקום שכחה יפה שהזמורה שסיפקה יונקת מהגפן שיצאה ממנה: ומקום שכחה רע אסור וסי' לזה שכשיונקת ממנו העלי' הפוכין לצד אחר מכנגד אילן הזקן כמשל דאכיל דלאו דלי' באיש לאסתכולי בי'. מיהו בכה"ג גם ת"ק מודה כי פליגי בנשרו העלין ר"מ מחמיר בספק: וכן בריכה שנפסקה דמהשתא חייבת בערלה: והיא מלאה פירות ואילו תלשן מיד היו מותרים מדגדלו בהיתר. אבל אלו הוסיפו בגידולין באיסור: אם הוסיף במאתים ר"ל שיש חלק א' איסור וקצ"ט היתר מה שגדל כבר. וכיצד משערין עיין כלאים פ"ה סי' ל"א: אסור דערלה בטלה בר'. וכ"כ משערין באילן שנעקר בפירותיו וחזר ושתלו: ושל כלאי הכרם שנתערבו בנטיעות משכח"ל נטיעה שנאסר בכלאים ותתערב באחרות כגון שהעביר עציץ נקוב תחת גפן א' והוסיף ר' ואינו יודע איזהו: הרי זה לא ילקוט דבמחובר לא שייך ביטול דהו"ל קבוע [כך נ"ל] וכי מלקט להו הו"ל כמבטל איסור לכתחילה: ובלבד שלא יתכוין ללקוט לבטל האיסור: רבי יוסי אומר אף יתכוין ללקוט ויעלו באחד ומאתים דביטול איסור לכתחילה מד"ס והרי אין לך אדם נוטע ערלה בכרמו בלי סי' ויאסר כרמו ומדהוא מלתא דלא שכיחא ל"ג בה רבנן [כך תי' רש"י גיטין ד' נ"ד ב' ועמ"ש ספ"ה דתרומה]: העלים והלולבים הענפים הרכים: ומי גפנים מי' היוצאים מגפן כשיחתוך בו ביומי ניסן: וסמדר הגפן משיפרח מיד ניכר בו ענב דק ועד שיתגדל הענב כפול הלבן נקרא סמדר ואח"כ נקרא בוסר עד שיתבשל לגמרי. וכן אמרינן [ברכות ל"ו ב'] הוא בוסר הוא גרוע הוא פול הלבן מיהו בבוסר כעל"פ דאסור: וברבעי לאוכלן בלי פדיון חוץ לירושלים דלאו בני אכילה נינהו: ואסורים באשרה אילן הנעבד או שהועמד תחתיו ע"ז דבע"ז כתיב לא ידבק בידך מאומה: רבי אליעזר אומר המעמיד בשרף הערלה הקפיא חלב לגבינה עם גוממי שנוטף מאילני ערלה: בשרף הפגים ר"ל בשרף פרי שלא נתבשל כ"צ: ענקוקלות ענבים שהשירן הרוח קודם שליש בישולן: והחרצנים גרעיני ענבים: והזגים קליפות ענבים: והתמד שלהם מים שנתנו ע"ג שמרים או חרצנים וזגים עד שקלטו טעם יין: והנץ שלו פרח שבראשו כעל אתרוג: והגרעינים גרעיני הפירות וכולן טפל לפרי מקרי: ובנזיר ר"ל קליפי וגרעיני ענבים: ומותרין ברבעי דאיתקש רבעי למע"ש שאינו נוהג רק בחזי לאכילה: והנובלות פירות שנשרו מאילן אחר שליש בשולן קודם שנתבשלו כ"צ: כלם אסורות ר"ל בין של ערלה או אשירה או נזיר או רבעי אסורות: רבי יוסי אומר נוטעין יחור גרופית בזית וחריות בדקל וזמורה בגפן יחור בתאנה [גחזי סי'] כולן לשון ענף: של ערלה דהעץ מותר בהנאה ולא גזרינן עץ אטו אגוז: מפני שהוא פרי ואף ע"ג דגדולי טבל ומע"ש מותרים [כפ"ט דתרומות מ"ד] שאני ערלה דאסור בהנאה. מיהו בדיעבד מותר מדה"ל זוז"ג קרקע דהיתר ופירא דאיסור [י"ד רצ"ד סי"ב]. ופשוט דעכ"פ צריך ג"ש לאילן שגדל מהפרי [ט"ז שם סקי"ח]: ואין מרכיבין בכפניות של ערלה ענף שיש בו תמרי ערלה בעודן סמדר אסור להרכיבו באילן אחר:
מלכת שלמה
והלולבים. של גפנים. לולבים אלו הן הנצנים הרכים דאוכלין אותן הקיהות כדאיתא במה שכתבתי בשביעית פ"ד סי' ח' גבי בוסר:
ומי גפנים. יש שפירשו המים שיוצאים כשחותכין הלולבין או העלין ויותר נראה לפרש שכאשר הגפנים בסמדר נופלין מהן כמו מים [הגהה על הפי' שהביא ר"ע ז"ל כתב עליו ה"ר יהוסף ז"ל פי' זה אינו נראה ובערוך לא פירש כן וע"ש ע"כ:]:
והסמדר. פי' רש"י ז"ל בפ' כיצד מברכין הענבים כיון שנפל הפרח וכל גרגיר נראה לעצמו קרוי סמדר ואינו כן שזהו פתח הסמדר שנפתח הנרתיק כמו הקפרס וניכר השושן הקטן שבו אבל בעודנו סתום השושן והגרגיר בתוכו קרוי סמדר ופירוש סמדר סמר דר וסמ"ך וצד"י מתחלפים וכן כתב הרב ז"ל גבי פתח הסמדר:
וברבעי. דאינו קדוש דמיחייב בפדיון אלא פרי והני לאו פרי ואין בהן קדושה דתניא בת"כ תבואתו מלמד שאינו נפדה אלא תבואה מכאן אמרו אין פודין את הרבעי עד שיבואו לעונת המעשרות ועונת המעשרות היינו בוסר או גירוע כדתנן בשביעית:
ובנזיר. דס"ל לתנא דמתני' כרבנן דפליגי אדר' אליעזר בפ' ג' מינין דסברי דקרא דמיין ושכר יזיר כללי ופרטי מידריש ומה הפרט מפורש פרי ופסולת פרי אף כל פרי ופסולת פרי ודלא כר' אליעזר דדריש לי' בריבה ומיעט ומכל אשר יעשה מגפן היין אפי' עלין ולולבין במשמע:
ואסורין באשרה. דבע"ז לא קפדינן אפרי דכתיב ולא ידבק בידך וגו':
ר' יוסי אומד הסמדר אסור. בירוש' מפ' דר' יוסי אכולהו קאי:
א"ר יהושע וכו'. כל דבר המעמיד כיון שעומדת ומתקיימת הצורה מחמתו חשיב כאילו הוא הוי גופא דאיסורא. ה"ר שלמה שירילי"ו ז"ל. ועיין במה שנכתב פ"ז דשביעית סי' ו':
בשרף הפגין אסור מפני שהוא פרי. כתב הר"ש שירילי"ו ז"ל בשם הר"י ז"ל דבירוש' בעי מה שרף פרי או פגין פרי וה"פ היכי תנן מפני שהשרף פרי או מפני שהפגין פרי אבל שרף הפגין לא הוי פרי ובעי ומאי נפקא לן מינה אי פגין אסור או שרף ומתרץ נפקא מינה אם העמיד בשרף פגי תרומה אם אמרת דשרף פרי הוי אסור ואי אמרת פגין הוא דהוי פרי מותרין שהניית של ערלה אסור והניית תרומה מותר ע"כ:
7.
Leaves, sprouts, sap of vines, and vine-buds are permitted in respect of orlah and the laws of the fourth year, and to a nazirite, but are prohibited if they come from an Asherah [tree]. Rabbi Yose says: vine-buds are prohibited because they are fruit. Rabbi Eliezer said: if one curdles [milk] with the resinous substances of [a tree liable to] orlah, it is prohibited. Rabbi Joshua said: I have received an explicit tradition that if one curdles [milk] with the resinous substance of the leaves, or with the resinous substance of the roots, it is permitted, but with the resinous substance of the unripe berries, it is prohibited, because these are fruit.
משנה ח
עַנְקוֹקְלוֹת, וְהַחַרְצַנִּים, וְהַזַּגִּים, וְהַתֶּמֶד שֶׁלָּהֶם, קְלִפֵּי רִמּוֹן וְהַנֵּץ שֶׁלּוֹ, קְלִפֵּי אֱגוֹזִים, וְהַגַּרְעִינִים, אֲסוּרִים בָּעָרְלָה, וּבָאֲשֵׁרָה, וּבַנָּזִיר, וּמֻתָּרִין בָּרְבָעִי. וְהַנּוֹבְלוֹת, כֻּלָּן אֲסוּרוֹת:
ברטנורה
ענקוקלות. לשון נוטריקון ענבים דלקו תלת. כלומר שלקו קודם שהביאו שליש בישולן:החרצנים. גרעינים שבתוך הענבים:והזגים. הקליפות שבחוץ:והתמד. שנתן מים על גבי שמרים או על גבי החרצנים והזגין, ויש בהם טעם יין:והנץ שלהן. פרח שעל גבי הפטמא:והגרעינין. גרעין של כל פרי כגון הגרעינים הנמצאים בתוך התמרים והזיתים והאפרסקים, וכיוצא בהן:אסורים בערלה. דכתיב (ויקרא יט) את פריו את הטפל לפריו:ומותרים ברבעי. שנטע רבעי אינו אסור בהנאה, אלא נאכל לבעלים בירושלים כמעשר שני. ואין מתקדש בקדושת מעשר שני אלא דבר הראוי לאכילה:נובלות. פירות הנושרים מן האילן קודם גמר בישולן:כולן אסורות. בין בערלה בין ברבעי בין באשרה בין בנזיר:
תוסופות יום טוב
החרצנים והזגים. פי' הר"ב [החרצנים] גרעינים וכו'. כרבי יוסי מ"ב פ"ו דנזיר:
ובאשרה ובנזיר. באשרה מדכתיב (דברים י״ג:י״ח) ולא ידבק בידך מאומה מן החרס. ובנזיר מדכתיב (במדבר ו׳:ד׳) מחרצנים ועד זג לא יאכל ואומר (שם) חומץ יין וחומץ שכר וכל משרת ענבים וגו':
ומותרין ברבעי. פי' הר"ב דלאו בני אכילה נינהו ורבעי איתקש למעשר שני וכו'. וכ"כ הרמב"ם. ובמתני' דלעיל כתבו דהני לאו פירי נינהו. היינו טעמא משום דלעיל בערלה נמי מותרי' מהאי טעמא דלאו פירי נינהו. ורבעי מהערלה הוא בא שכן במ"ג פ' ב קרי לה תנא דידן ערלה לנטע רבעי משום דמערלה הוא בא. הלכך ניחא להו לפרושי לעיל טעמא דשייך גבי ערלה אע"ג דטעמא דמפרש גבי נזיר דלאו בני אכילה נינהו שייך נמי גבי נטע רבעי כדמפרש הכא. אבל הכא דמרבינן להני לענין ערלה. מאת [פריו] הטפל לפריו והוה אמינא דה"ה לרבעי כיון שמערלה הוא בא. הלכך איצטריכו להקישא דמע"ש:
יכין
מלכת שלמה
יכין
הנוטע אילן מאכל: לסייג שיהיה האילן גדר לשדהו: ולקורות לגדל קורות לבנין או להסקה: פטור מן הערלה פירותיו מותרים ודוקא בעשה איזה מעשה מתחילה שניכר שאינו נוטעו לאכילה אם לעצים שנטען סמוכים ולא הרחיקן כדרך להרחיק אילני מאכל זמ"ז ואם לקורות שקיצץ הענפים כדי שיתעבה הגזע ואם לסייג שנטען בגבול סביב. מיהו אפ"ה בנמלך תוך ג' לאכילה חייב ומונין לו ג' שנים משעת נטיעתו [י"ד רצ"ד סכ"ג]. ושנות ערלה מחשבין כך אם נטע קודם ט"ז באב דנשאר עדיין מ"ד יום עד ר"ה דהיינו י"ד יום לקליטה ול' יום בשנה למחשב שנה הרי מ"ד יום אלו מחשבי שנה וא"צ למנות עוד רק ב' שנים מר"ה ההוא. אבל בנטע ביום ט"ז באב או אח"כ צריך למטת מר"ה הבא שלש שנים שלימות. מיהו אחר כלות ג' שנות הערלה הפירות החונטים עדיין עד ט"ו בשבט בשנת ד' אסורים דחנטו על מי שנה שעברו והחונטים מט"ו בשבט של שנת ד' עד ט"ו בשבט של שנת ה' דין רבעי להם ואחר כך הן חולין גמורין [י"ד שם ס"ד]: ר' יוסי אומר אפילו אמר לאו דוקא דגם מחשבה מהני: הפנימי צד פנימי שבאילן או אותו צד שבאילן שפונה לצד שדהו היינו פנימי: והחיצון פטור והכי קיי"ל [שם סכ"ב]: עת שבאו אבותינו לארץ מצאו נטוע פטור וא"ת מה דהוה הוה כקו' הש"ס [יומא ד"ה ב']. וי"ל למאי דקיימא לן דתרומה בא"י בזה"ז דרבנן [כי"ד של"א] דנתבטלה קדושת הארץ. אם כן גם ערלה וכלאי הכרם וחדש אינו אסור שם רק מדרבנן [כ"כ רמל"מ פ"י ממא"ס]. אם כן יש נפקא מינה לע"ל תוב"ב. ולפ"ז בדבר זה קיל ארץ ישראל מחוצה לארץ דבארץ ישראל אסור בזמן הזה רק מד"ס ובחוצה לארץ בין שנטעו ישראל או עובד כוכבים בין בשדה ישראל או של עובד כוכבים אסור מהלממ"ס [כקדושין ד' ל"ט א' וי"ד רצ"ד]. ורק דספיקא שרי וכך הי' הלממ"ס [י"ד רצ"ד ס"ח]. מיהו י"ל דבזה"ז דבא"י מד"ס לא עדיף חו"ל מינה: נטעו לאחר שבאו לא"י אפי' נטע עובד כוכבים: הנוטע לרבים ברשותו לצורך רבים: ר' יהודה פוטר וקיי"ל כת"ק [שם סכ"ה]: והעובד כוכבים שנטע בשדה ישראל בין לעצמו בין לישראל כך כ' הרמב"ם והר"ב כאן ולא קיימא לן כן אלא בין בארץ ישראל ובין בחוצה לארץ בין של ישראל או של עובד כוכבים אסור רק בארץ ישראל מדאורייתא ובחוצה לארץ הלממ"ס [כלעיל סי' ח']: והגזלן שנטע בשדה שגזל אפי' קודם יאוש [ומהר"ב משמע דוקא בנתיאשו. ולא ידענא מי גרע לא נתיאשו מעמד מאליו]: והנוטע בספינה של חרס וה"ה בעציץ חרס. מיהו בשל עץ שאין השרשים מפעפעין ויוצאין בו בעי נקיבה: והעולה מאליו ודוקא ביישוב אבל ביערות פטור: אילן שנעקר שנשאו רוח למקום אחר ונשרש שם: והסלע עמו ר"ל שנתלש עמו העפר שסביב השרשים: אם יכול לחיות מהעפר שנתלש עמו בלי תוספת עפר אחר: או שזעזעתו ערשיטטערט: המחרישה ונתגלו הענפים וחזר וכסן בעפר אחר: או שזעזעו ועשאו כעפר נ"ל דר"ל או שנענע הסלע בידים ועשאו כשאר עפר תלוש: אילן שנעקר ונשתייר בו שורש מחובר בקרקע: רבן גמליאל אומר משם רבי אלעזר בן יהודה איש ברתותא כמחט של מיתון כעובי מחט האורגים שמותחים בו הבגד להרחיבו. והכי קיי"ל [שם ס"כ]: אילן שנעקר ובו בריכה בריכה ר"ל שכופף ראש האילן וטומנו בארץ וחוזר ויוצא ובכה"ג אין בראש שיצא דין ערלה מדיונק עדיין מאילן הזקן. מיהו הכא מיירי בנעקר שורש אילן הזקן ואז הענף שיצא והאילן גופא אינן יונקים מעתה רק ממקום המוברך בארץ: חזרה הזקינה להיות כבריכה ר"ל שניהן חייבים בערלה ומונין להן ג"ש משעה שנעקר: הבריכה שנה אחר שנה שחזר וכפף ראש הענף שיצא ועשה שוב כמה בריכות חדשות זא"ז: ונפסקה ר"ל שנחתך בריכה א' באמצע' דהשתא אין השאר מחוברים לזקן: מונה שנות ערלה: סיפוק הגפנים ר"ל ראש זמורה שמגפן זה מרכיבו [איינאימפפען] בגפן אחר. וכל דבר קצר שהאריכו נקרא סיפוק: וסיפוק על גבי סיפוק ר"ל זמורה מהסיפוק חזר והרכיבו בגפן אחר: אף על פי שהבריכן בארץ שטמן אמצע הסיפוק בארץ דהו"ל השתא ב' כוחות חדשות דכל ענף שהרכיבוהו אזקנה אחרת ראוי להתחייב בערלה מדהוא יניקה חדשה וכ"כ הבריכה שבארץ הו"ל כנטעה מעיקר' וסד"א דלתבטיל בהן יניקתו שמגפן הזקן שממנו יצא: רבי מאיר אומר מקום שכחה יפה שהזמורה שסיפקה יונקת מהגפן שיצאה ממנה: ומקום שכחה רע אסור וסי' לזה שכשיונקת ממנו העלי' הפוכין לצד אחר מכנגד אילן הזקן כמשל דאכיל דלאו דלי' באיש לאסתכולי בי'. מיהו בכה"ג גם ת"ק מודה כי פליגי בנשרו העלין ר"מ מחמיר בספק: וכן בריכה שנפסקה דמהשתא חייבת בערלה: והיא מלאה פירות ואילו תלשן מיד היו מותרים מדגדלו בהיתר. אבל אלו הוסיפו בגידולין באיסור: אם הוסיף במאתים ר"ל שיש חלק א' איסור וקצ"ט היתר מה שגדל כבר. וכיצד משערין עיין כלאים פ"ה סי' ל"א: אסור דערלה בטלה בר'. וכ"כ משערין באילן שנעקר בפירותיו וחזר ושתלו: ושל כלאי הכרם שנתערבו בנטיעות משכח"ל נטיעה שנאסר בכלאים ותתערב באחרות כגון שהעביר עציץ נקוב תחת גפן א' והוסיף ר' ואינו יודע איזהו: הרי זה לא ילקוט דבמחובר לא שייך ביטול דהו"ל קבוע [כך נ"ל] וכי מלקט להו הו"ל כמבטל איסור לכתחילה: ובלבד שלא יתכוין ללקוט לבטל האיסור: רבי יוסי אומר אף יתכוין ללקוט ויעלו באחד ומאתים דביטול איסור לכתחילה מד"ס והרי אין לך אדם נוטע ערלה בכרמו בלי סי' ויאסר כרמו ומדהוא מלתא דלא שכיחא ל"ג בה רבנן [כך תי' רש"י גיטין ד' נ"ד ב' ועמ"ש ספ"ה דתרומה]: העלים והלולבים הענפים הרכים: ומי גפנים מי' היוצאים מגפן כשיחתוך בו ביומי ניסן: וסמדר הגפן משיפרח מיד ניכר בו ענב דק ועד שיתגדל הענב כפול הלבן נקרא סמדר ואח"כ נקרא בוסר עד שיתבשל לגמרי. וכן אמרינן [ברכות ל"ו ב'] הוא בוסר הוא גרוע הוא פול הלבן מיהו בבוסר כעל"פ דאסור: וברבעי לאוכלן בלי פדיון חוץ לירושלים דלאו בני אכילה נינהו: ואסורים באשרה אילן הנעבד או שהועמד תחתיו ע"ז דבע"ז כתיב לא ידבק בידך מאומה: רבי אליעזר אומר המעמיד בשרף הערלה הקפיא חלב לגבינה עם גוממי שנוטף מאילני ערלה: בשרף הפגים ר"ל בשרף פרי שלא נתבשל כ"צ: ענקוקלות ענבים שהשירן הרוח קודם שליש בישולן: והחרצנים גרעיני ענבים: והזגים קליפות ענבים: והתמד שלהם מים שנתנו ע"ג שמרים או חרצנים וזגים עד שקלטו טעם יין: והנץ שלו פרח שבראשו כעל אתרוג: והגרעינים גרעיני הפירות וכולן טפל לפרי מקרי: ובנזיר ר"ל קליפי וגרעיני ענבים: ומותרין ברבעי דאיתקש רבעי למע"ש שאינו נוהג רק בחזי לאכילה: והנובלות פירות שנשרו מאילן אחר שליש בשולן קודם שנתבשלו כ"צ: כלם אסורות ר"ל בין של ערלה או אשירה או נזיר או רבעי אסורות: רבי יוסי אומר נוטעין יחור גרופית בזית וחריות בדקל וזמורה בגפן יחור בתאנה [גחזי סי'] כולן לשון ענף: של ערלה דהעץ מותר בהנאה ולא גזרינן עץ אטו אגוז: מפני שהוא פרי ואף ע"ג דגדולי טבל ומע"ש מותרים [כפ"ט דתרומות מ"ד] שאני ערלה דאסור בהנאה. מיהו בדיעבד מותר מדה"ל זוז"ג קרקע דהיתר ופירא דאיסור [י"ד רצ"ד סי"ב]. ופשוט דעכ"פ צריך ג"ש לאילן שגדל מהפרי [ט"ז שם סקי"ח]: ואין מרכיבין בכפניות של ערלה ענף שיש בו תמרי ערלה בעודן סמדר אסור להרכיבו באילן אחר:
מלכת שלמה
ענקוקלות. אית דמפרשי בירוש' אפי' לקו משהביאו שליש. ועיין בספר קרבן אהרן פרשה ג' דפרשת קדושים:
קליפי רמון. בברכות דף ל"ח כתבו תוס' ז"ל מדחייבין הקליפין ש"מ יש לברך על הגרעינין של הגודגדניות וגרעיני אפרסקין ושל תפוחים וכל מיני גרעינין של פירות בורא פרי העץ ע"כ:
קליפי רמון והנץ שלו וכו'. פי' הרמב"ם ז"ל אסר אותן לפי שהן ראויין לצבע ואסור לצבוע בערלה דתניא בספרי לא יאכל אין לי אלא שלא יאכל מנין שלא יצבע ולא יהנה ת"ל וערלתם ערלתו לרבות את כולם. וגרעינים וגלעינין שוין והן הגרעינין שבתוך הפרי עכ"ל ז"ל. וכתב הר"ש שירילי"ו ז"ל אסורין בערלה מטעם את פריו והכי איתא בת"כ וכן דעת הרשב"א ז"ל בברכות שלא כדברי בעל התוספות ז"ל. ובאשרה כדי נסבה אגב נזיר נסבה. ומותרין ברבעי דלא פרי נינהו דניחייבו פדיון אלא מאת פריו הוא דאיתרבו. והנובלות בכולן אסורות גרסי' והן פירות הנושרין מחמת חום השמש ששורפם כדאיתא בפ' כיצד מברכין הר"ש שירילי"ו ז"ל. ועיין במה שכתבתי בענין נובלות ברפ"ק דדמאי:
והגרעינין. ס"א והגלעינים:
ובנזיר. דכתיב חומץ יין וכו' וכל משרת ענבים לא יאכל:
8.
Defective grapes, grape kernels, grape husks, and the temed drink made from them, the peel of a pomegranate and its sprout, nutshells, and fruit-seeds, are all subject to the laws of orlah, asherah and a nazirite, but permitted in respect of a fourth year vineyard. Fallen unripe fruit is subject to all of them.
משנה ט
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, נוֹטְעִין יִחוּר שֶׁל עָרְלָה, וְאֵין נוֹטְעִין אֱגוֹז שֶׁל עָרְלָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא פְּרִי. וְאֵין מַרְכִּיבִין בְּכַפְנִיּוֹת שֶׁל עָרְלָה:
ברטנורה
נוטעים יחור של ערלה. שהעץ מותר בהנאה. אבל לא האגוז שהוא פרי ואסור בהנאה. ומודה רבי יוסי שאם נטע והבריך והרכיב שהוא מותר דזה וזה גורם מותר:בכפניות. יחור שיש בו כפניות, תמרים בעודן סמדר נקראים כפניות רבי יוסי לטעמיה דאמר הסמדר אסור מפני שהוא פרי. והלכה כמותו דמותר ליטע יחור של ערלה ואין הלכה כמותו שאוסר בכפניות:
תוסופות יום טוב
[*נוטעין יחור של ערלה. דלא גזרינן יחור אטו אגוז. תוס' סוף פ"ג דע"ז]:
ואין נוטעין אגוז וכו'. וכתב הר"ב ומודה ר' יוסי שאם נטע והבריך והרכיב שהוא מותר. מימרא וברייתא בפ' כל הצלמים (עבודה זרה דף מט) ופירש"י בלשון אחרון אם נטע האגוז של ערלה שהוא איסור הנאה. ולכשיגדל ונעשה נטיעה. הבריכה והרכיבה באילן דהיתר מותר. דאותן פירות שטוען אחר זמן באין נמי ע"י האילן של היתר. וקשיא לי בלא הבריך ובלא הרכיב נמי איכא זה וזה גורם. אגוז דאיסור וקרקע דהיתר. עכ"ל וכתבו התוספות דלא דק דאין נקרא זה וזה גורם אלא כששניהם מענין א'. כמו הרכבת [*אילן] איסור באילן היתר. ששניהם אילן כמו זבל נבייה וקרקע דמתני' ח פ"ג דע"ז אבל אגוז וקרקע שני ענינים הם ע"כ. אבל נראה לי שדעת הרמב"ם כדעת רש"י שכתב בפ' עשירי מהל' מעשר שני. זה וזה גורם מותר וכו'. שהרי גרם לצמוח הפרי האסור והארץ המותרת ע"כ. הרי ששני ענינים קרי להו זה וזה גורם. ומשום הכי השמיט הבריך והרכיב בנידן דידן. וכתבו עוד התוספות וא"ת ומאי שנא גדולי אגוז של ערלה מגדולי טבל ומעשר שני שהן חולין [כדתנן במ"ד פ"ט דתרומות] ואפי' גדולי תרומה אלא שגזרו עליהן בי"ח דבר. וי"ל דערלה שאסורה בהנאה. יש לאסור הגדולין שגם זה נהנה הוא. אבל באיסור אכילה אין לאסור הגדולין שאינו אוכל האיסור עצמו ע"כ:
יכין
מלכת שלמה
יכין
הנוטע אילן מאכל: לסייג שיהיה האילן גדר לשדהו: ולקורות לגדל קורות לבנין או להסקה: פטור מן הערלה פירותיו מותרים ודוקא בעשה איזה מעשה מתחילה שניכר שאינו נוטעו לאכילה אם לעצים שנטען סמוכים ולא הרחיקן כדרך להרחיק אילני מאכל זמ"ז ואם לקורות שקיצץ הענפים כדי שיתעבה הגזע ואם לסייג שנטען בגבול סביב. מיהו אפ"ה בנמלך תוך ג' לאכילה חייב ומונין לו ג' שנים משעת נטיעתו [י"ד רצ"ד סכ"ג]. ושנות ערלה מחשבין כך אם נטע קודם ט"ז באב דנשאר עדיין מ"ד יום עד ר"ה דהיינו י"ד יום לקליטה ול' יום בשנה למחשב שנה הרי מ"ד יום אלו מחשבי שנה וא"צ למנות עוד רק ב' שנים מר"ה ההוא. אבל בנטע ביום ט"ז באב או אח"כ צריך למטת מר"ה הבא שלש שנים שלימות. מיהו אחר כלות ג' שנות הערלה הפירות החונטים עדיין עד ט"ו בשבט בשנת ד' אסורים דחנטו על מי שנה שעברו והחונטים מט"ו בשבט של שנת ד' עד ט"ו בשבט של שנת ה' דין רבעי להם ואחר כך הן חולין גמורין [י"ד שם ס"ד]: ר' יוסי אומר אפילו אמר לאו דוקא דגם מחשבה מהני: הפנימי צד פנימי שבאילן או אותו צד שבאילן שפונה לצד שדהו היינו פנימי: והחיצון פטור והכי קיי"ל [שם סכ"ב]: עת שבאו אבותינו לארץ מצאו נטוע פטור וא"ת מה דהוה הוה כקו' הש"ס [יומא ד"ה ב']. וי"ל למאי דקיימא לן דתרומה בא"י בזה"ז דרבנן [כי"ד של"א] דנתבטלה קדושת הארץ. אם כן גם ערלה וכלאי הכרם וחדש אינו אסור שם רק מדרבנן [כ"כ רמל"מ פ"י ממא"ס]. אם כן יש נפקא מינה לע"ל תוב"ב. ולפ"ז בדבר זה קיל ארץ ישראל מחוצה לארץ דבארץ ישראל אסור בזמן הזה רק מד"ס ובחוצה לארץ בין שנטעו ישראל או עובד כוכבים בין בשדה ישראל או של עובד כוכבים אסור מהלממ"ס [כקדושין ד' ל"ט א' וי"ד רצ"ד]. ורק דספיקא שרי וכך הי' הלממ"ס [י"ד רצ"ד ס"ח]. מיהו י"ל דבזה"ז דבא"י מד"ס לא עדיף חו"ל מינה: נטעו לאחר שבאו לא"י אפי' נטע עובד כוכבים: הנוטע לרבים ברשותו לצורך רבים: ר' יהודה פוטר וקיי"ל כת"ק [שם סכ"ה]: והעובד כוכבים שנטע בשדה ישראל בין לעצמו בין לישראל כך כ' הרמב"ם והר"ב כאן ולא קיימא לן כן אלא בין בארץ ישראל ובין בחוצה לארץ בין של ישראל או של עובד כוכבים אסור רק בארץ ישראל מדאורייתא ובחוצה לארץ הלממ"ס [כלעיל סי' ח']: והגזלן שנטע בשדה שגזל אפי' קודם יאוש [ומהר"ב משמע דוקא בנתיאשו. ולא ידענא מי גרע לא נתיאשו מעמד מאליו]: והנוטע בספינה של חרס וה"ה בעציץ חרס. מיהו בשל עץ שאין השרשים מפעפעין ויוצאין בו בעי נקיבה: והעולה מאליו ודוקא ביישוב אבל ביערות פטור: אילן שנעקר שנשאו רוח למקום אחר ונשרש שם: והסלע עמו ר"ל שנתלש עמו העפר שסביב השרשים: אם יכול לחיות מהעפר שנתלש עמו בלי תוספת עפר אחר: או שזעזעתו ערשיטטערט: המחרישה ונתגלו הענפים וחזר וכסן בעפר אחר: או שזעזעו ועשאו כעפר נ"ל דר"ל או שנענע הסלע בידים ועשאו כשאר עפר תלוש: אילן שנעקר ונשתייר בו שורש מחובר בקרקע: רבן גמליאל אומר משם רבי אלעזר בן יהודה איש ברתותא כמחט של מיתון כעובי מחט האורגים שמותחים בו הבגד להרחיבו. והכי קיי"ל [שם ס"כ]: אילן שנעקר ובו בריכה בריכה ר"ל שכופף ראש האילן וטומנו בארץ וחוזר ויוצא ובכה"ג אין בראש שיצא דין ערלה מדיונק עדיין מאילן הזקן. מיהו הכא מיירי בנעקר שורש אילן הזקן ואז הענף שיצא והאילן גופא אינן יונקים מעתה רק ממקום המוברך בארץ: חזרה הזקינה להיות כבריכה ר"ל שניהן חייבים בערלה ומונין להן ג"ש משעה שנעקר: הבריכה שנה אחר שנה שחזר וכפף ראש הענף שיצא ועשה שוב כמה בריכות חדשות זא"ז: ונפסקה ר"ל שנחתך בריכה א' באמצע' דהשתא אין השאר מחוברים לזקן: מונה שנות ערלה: סיפוק הגפנים ר"ל ראש זמורה שמגפן זה מרכיבו [איינאימפפען] בגפן אחר. וכל דבר קצר שהאריכו נקרא סיפוק: וסיפוק על גבי סיפוק ר"ל זמורה מהסיפוק חזר והרכיבו בגפן אחר: אף על פי שהבריכן בארץ שטמן אמצע הסיפוק בארץ דהו"ל השתא ב' כוחות חדשות דכל ענף שהרכיבוהו אזקנה אחרת ראוי להתחייב בערלה מדהוא יניקה חדשה וכ"כ הבריכה שבארץ הו"ל כנטעה מעיקר' וסד"א דלתבטיל בהן יניקתו שמגפן הזקן שממנו יצא: רבי מאיר אומר מקום שכחה יפה שהזמורה שסיפקה יונקת מהגפן שיצאה ממנה: ומקום שכחה רע אסור וסי' לזה שכשיונקת ממנו העלי' הפוכין לצד אחר מכנגד אילן הזקן כמשל דאכיל דלאו דלי' באיש לאסתכולי בי'. מיהו בכה"ג גם ת"ק מודה כי פליגי בנשרו העלין ר"מ מחמיר בספק: וכן בריכה שנפסקה דמהשתא חייבת בערלה: והיא מלאה פירות ואילו תלשן מיד היו מותרים מדגדלו בהיתר. אבל אלו הוסיפו בגידולין באיסור: אם הוסיף במאתים ר"ל שיש חלק א' איסור וקצ"ט היתר מה שגדל כבר. וכיצד משערין עיין כלאים פ"ה סי' ל"א: אסור דערלה בטלה בר'. וכ"כ משערין באילן שנעקר בפירותיו וחזר ושתלו: ושל כלאי הכרם שנתערבו בנטיעות משכח"ל נטיעה שנאסר בכלאים ותתערב באחרות כגון שהעביר עציץ נקוב תחת גפן א' והוסיף ר' ואינו יודע איזהו: הרי זה לא ילקוט דבמחובר לא שייך ביטול דהו"ל קבוע [כך נ"ל] וכי מלקט להו הו"ל כמבטל איסור לכתחילה: ובלבד שלא יתכוין ללקוט לבטל האיסור: רבי יוסי אומר אף יתכוין ללקוט ויעלו באחד ומאתים דביטול איסור לכתחילה מד"ס והרי אין לך אדם נוטע ערלה בכרמו בלי סי' ויאסר כרמו ומדהוא מלתא דלא שכיחא ל"ג בה רבנן [כך תי' רש"י גיטין ד' נ"ד ב' ועמ"ש ספ"ה דתרומה]: העלים והלולבים הענפים הרכים: ומי גפנים מי' היוצאים מגפן כשיחתוך בו ביומי ניסן: וסמדר הגפן משיפרח מיד ניכר בו ענב דק ועד שיתגדל הענב כפול הלבן נקרא סמדר ואח"כ נקרא בוסר עד שיתבשל לגמרי. וכן אמרינן [ברכות ל"ו ב'] הוא בוסר הוא גרוע הוא פול הלבן מיהו בבוסר כעל"פ דאסור: וברבעי לאוכלן בלי פדיון חוץ לירושלים דלאו בני אכילה נינהו: ואסורים באשרה אילן הנעבד או שהועמד תחתיו ע"ז דבע"ז כתיב לא ידבק בידך מאומה: רבי אליעזר אומר המעמיד בשרף הערלה הקפיא חלב לגבינה עם גוממי שנוטף מאילני ערלה: בשרף הפגים ר"ל בשרף פרי שלא נתבשל כ"צ: ענקוקלות ענבים שהשירן הרוח קודם שליש בישולן: והחרצנים גרעיני ענבים: והזגים קליפות ענבים: והתמד שלהם מים שנתנו ע"ג שמרים או חרצנים וזגים עד שקלטו טעם יין: והנץ שלו פרח שבראשו כעל אתרוג: והגרעינים גרעיני הפירות וכולן טפל לפרי מקרי: ובנזיר ר"ל קליפי וגרעיני ענבים: ומותרין ברבעי דאיתקש רבעי למע"ש שאינו נוהג רק בחזי לאכילה: והנובלות פירות שנשרו מאילן אחר שליש בשולן קודם שנתבשלו כ"צ: כלם אסורות ר"ל בין של ערלה או אשירה או נזיר או רבעי אסורות: רבי יוסי אומר נוטעין יחור גרופית בזית וחריות בדקל וזמורה בגפן יחור בתאנה [גחזי סי'] כולן לשון ענף: של ערלה דהעץ מותר בהנאה ולא גזרינן עץ אטו אגוז: מפני שהוא פרי ואף ע"ג דגדולי טבל ומע"ש מותרים [כפ"ט דתרומות מ"ד] שאני ערלה דאסור בהנאה. מיהו בדיעבד מותר מדה"ל זוז"ג קרקע דהיתר ופירא דאיסור [י"ד רצ"ד סי"ב]. ופשוט דעכ"פ צריך ג"ש לאילן שגדל מהפרי [ט"ז שם סקי"ח]: ואין מרכיבין בכפניות של ערלה ענף שיש בו תמרי ערלה בעודן סמדר אסור להרכיבו באילן אחר:
מלכת שלמה
ר' יוסי אומר וכו'. בע"ז פ' כל הצלמים רמי דר' יוסי אדר' יוסי דממתני' דהכא עם הברייתא ומימרת רב יהודה שארמוז בסוף מתני' משמע דס"ל דזה וזה גורם מותר ובמתני' דהתם סי' ח' משמע דס"ל דזה וזה גורם אסור ומשני לה כדפי' ר"ע ז"ל. וכתב הר"ש שירילי"ו ז"ל שכתבו שם התוס' ז"ל צריך לומר דבנטיעת אגוז לכתחלה לא פליגי רבנן דאי פליגי ושרו רבנן לכתחלה א"כ לדידהו אמאי פרי של ערלה בשריפה ינטעו אותן ויהי' היוצא מהן זה וזה גורם אלא ודאי בדיעבד פליגי ובא ר' יוסי להשמיענו שאם נטעוהו אף בדיעבד כל הגדל ממנו אסור וכדמפ' טעמא מפני שהוא פרי והא דנקט אין נוטעין אגוז איידי דתנא רישא נוטעין תנא סיפא נוטעין ולא הי' להם לומר כן אלא כן הי' להם לומר והלא שריפת ערלה דאורייתא הוי כדתנן בתמורה ופי' רש"י ז"ל הטעם דגמרא מכלאי הכרם במה מצינו זו מאתים וזו מאתים והיכי תיסק אדעתין לומר דסברי רבנן דנוטעין לכתחלה להפקיע דינא דאורייתא אלא ודאי בדיעבד פליגי והיינו דקאמר ר' יוחנן בירוש' עבר ונטע מותר עבר והרכיב אסיר לומר לך דאע"ג דתני להו בהדי הדדי לא דמיין דבעבר והרכיב אפי' בדיעבד אסור דכפניות היינו סמדר ור' יוסי קתני לה וכדאמרי' לעיל ובהא הלכתא כר' יוסי אבל עבר ונטע לא קיימא לן הכי דזה וזה גורם מותר כדאיתא בפ' כל שעה ובפ' כל הצלמים ומכאן משמע דר' יוסי בדיעבד הוא דקאמר הר"ש שירילי"ו ז"ל. וברמב"ם ס"פ עשירי דהלכות מעשר שני ונטע רבעי פסק הלכה כר' יוסי בכולה מתני' אפי' בכפניות ותימה על ר"ע ז"ל שפסק שאין הלכה כמותו בכפניות ומפירוש הרמב"ם ז"ל במשנה ג"כ אין הכרח גמור לפסק ר"ע ז"ל אלא שבסמדר פסק גם שם בחבורו פ"ט דלא כר' יוסי משמע דהא בהא לא תליא ודוחק לומר דס"ל להרמב"ם ז"ל דכפניות סתמא היא ולאו ר' יוסי קאמר לה דהא בירוש' מוכח דר' יוסי קאמר לה. ובפ' כל הצלמים דף שע"א העלה הר"ן ז"ל דנראין דברי הראב"ד ז"ל שפירש דכפניות היינו מתחלי דאמרי' בפסחים ומפני שנעשו שומר לפרי בשעת עבודו נאסרין ור' יוסי לטעמי' דאמר סמדר אסור מפני שהוא פרי ומש"ה קאמר ר' יוסי דאין מרכיבין יחור שיש בו כפניות של ערלה לפי שכפניות הללו הן עצמן מוציאות יחורין ואסורות הן לר' יוסי דאמר סמדר אסור מפני שהוא פרי אבל רבנן שרו להרכיבן לכתחלה משום דס"ל שאין תורת פרי עליהן ומש"ה קאמר רב יהודה אמר רב ותניא כותי' דאע"ג דפליג ר' יוסי עלייהו דרבנן בלכתחלה בדיעבד מודה להו שאם הרכיב או הבריך יחור שיש בו כפניות וכפניות הללו הוציאו יחורין שיחורין הללו מותרין לאחר שלש ולאו מטעמייהו דרבנן דאילו לדידהו כל היתרן תלוי מפני שאין עליהן תורת פרי ומש"ה שרו להרכיבן אפי' לכתחלה הא אילו היו פירות גמורים אפי' דיעבד אסור דאינהו אסרי זה וזה גורם ואילו ר' יוסי סבר דפירות גמורין הן ומש"ה הוא אוסר להרכיבן לכתחלה ובדיעבד שרי דזה וזה גורם לדידי' מותר וכי קאמר רב יהודה וברייתא דמודה ר' יוסי שאם נטע מותר אגב גררא דהבריך והרכיב נקט לה ולאו דשייכא בפלוגתא דר' יוסי ורבנן כלל ולא שייך בה מודה ר' יוסי ומיהו בנטע לרבנן נמי מותר לפי שהוא כלה בארץ עד שלא יצמח והכי איתא בירושלמי עכ"ל ז"ל.
בפי' ר"ע ז"ל בכפניות יחור שיש בו כפניות תמרים וכו'. כתב עליו ה"ר יהוסף ז"ל פי' זה איני יודע לישבו דמה איסור יש בדבר כיון שהוא יחור והשני' דמהו זה שאמר מרכיבי' בכפניות הל"ל כפניות או יחור שיש בו כפניות ובערוך ערך נסן פי' כי הדקלים הן זכר ונקבה ובלעדי השני האחד לא יצליח והיאך הוא מעשיהן בהגיע זמן הדקל הנקבה משלחת מכבדות שלה עם תמרי' ועדיין התמרים הן כעדשים ומביאין הכפניות ומסבבין העוקץ מהן ומזהמין אותן וכורכין לה אגד והמכבדת של תמרה מצליחו'. עכ"ל ז"ל:
9.
Rabbi Yose says: one may plant a shoot of orlah; But one may not plant a nut of orlah, because it is fruit. And one may not graft early date berries of orlah.