Mishnayos Club
6/20/2024
משנה א
אֲרֻבָּה שֶׁהִיא בְתוֹךְ הַבַּיִת וְיֶשׁ בָּהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח, טֻמְאָה בַבַּיִת, כְּנֶגֶד אֲרֻבָּה טָהוֹר. טֻמְאָה כְנֶגֶד אֲרֻבָּה, הַבַּיִת טָהוֹר. הַטֻּמְאָה בֵּין בַּבַּיִת וּבֵין כְּנֶגֶד אֲרֻבָּה, נָתַן אֶת רַגְלוֹ מִלְמַעְלָן, עֵרֵב אֶת הַטֻּמְאָה. מִקְצָת טֻמְאָה בַבַּיִת וּמִקְצָתָהּ כְּנֶגֶד אֲרֻבָּה, הַבַּיִת טָמֵא, וּכְנֶגֶד הַטֻּמְאָה טָמֵא:
ברטנורה
ארובה שהיא בתוך הבית. ומגולה לאויר, שאין עליה גג מלמעלה:כנגד ארובה טהור. כלים המונחים למטה בארץ כנגד הארובה ורואים פני הרקיע, טהורים:מלמעלן. על פי הארובה:עירב את הטומאה. והכל טמא. הבית טמא והנותן רגלו גם כן טמא:וכנגד הטומאה טמא. שהזית נמשך לכאן ולכאן:
תוסופות יום טוב
נתן את רגלו. לאו דוקא. אלא שדברו בהווה ורגיל ' להיות. ולשון הרמב"ם ידו או רגלו. ועי' בפ' דלקמן משנה ב. וז"ל מהר"ם. לאו דוקא רגלו. דה"ל דבר המקבל טומאה. דה"ה דבר שאינו מקבל טומאה עירב את הטומאה כדמוכח לקמן בפירקין. ומשום סיפא דאין בארובה פותח טפח. דהתם יש חילוק בין רגלו לדבר שאין מקבל טומאה. נקטיה נמי ברישא ע"כ:
עירב את הטומאה. שאדם נעשה אהל לטמא. לפי מה שהשרשנו ברפ"ו. הרמב"ם:
מקצת הטומאה בבית כו'. ולא נאמר חצי שיעור לבד נכנס לתוך הבית. וכן כל מה שיהיה נכחי לחצי שיעור אשר תחת הארובה [מחלל] הארובה טמא. ולא נחשוב זה ג"כ בדמיון חצי שיעור מונח באויר. אשר לא יטמא. ואמנם יתחייב זה להתחבר השיעור כלו להיותו גשם א'. על דמיון מה שנתבאר בג' [במשנה ד] מזאת המסכתא. הרמב"ם:
יכין
מלכת שלמה
יכין
ארובה שהיא בתוך הבית דהיינו שהארובה במעזיבת התקרה ופתוח לאויר: ויש בה פותח טפח שהארובה פתוחה טע"ט. דדוקא לענין שיטמא תחת משקוף שחוץ לדלת נעול של אהל המת. משום דסוף טומאה לצאת דרך שם. אז אם יש מת שלם באהל אין אומרין סוף טומאה לצאת רק בשהפתח הנעול הוא דעד"ט ובאינו מת שלם סגי בשהפתח הנעול הוא טע"ט. ואין חלוק לאיזה תכלית עשה הפתח [כפ"ג מ"ו]. אבל לענין התפשטות הטומאה דרך ארובה פתוח אין חילוק בין מת שלם או חסר כל שיש טע"ט פתוח להאהל מתפשטת הטומאה דרך שם להאהל שבצדו. וזה דוקא בעשאו להארובה לתשמיש. דהיינו להושיט דרך שם שום דבר וכדומה אבל בעשאו למאור שיעורו כמקדח. שהוא גדול כאגרוף. והוא טפי מטפח. ובנעשה החור ממילא שיעורו כראש כל אדם [כלקמן רפי"ג]: טומאה בבית ר"ל אם הטומאה מונחת תחת מעזיבת הבית: כנגד ארובה טהור ר"ל אפי' אותן כלים שמונחין תוך הבית אם הם תחת הארובה טהורים: הטומאה בין בבית ובין כנגד ארובה ר"ל שמונחת כאן או כאן: נתן את רגלו מלמעלן ממעל לארובה ועי"ז סתם הארובה. וה"ה בסתם הארובה אפי' בכלי שאמק"ט אפ"ה עירב הטומאה. דהרי אדם וכלים נעשין אהל לטמא אבל לא לטהר [כרפ"ו] רק אורחא דמלתא נקט. דאדם רגיל לפסוע ברגלו בעליה ממעל לארובה. והא דלא נקט הכא או קנה [כלקמן פי"א מ"ב] י"ל התם אף שהקנה דק. אפ"ה מערב הטומאה מחלק לחלק שבמעזיבה גופה. אבל הכא דלהני להביא טומאה תחת הקנה. הרי קנה דקה אין בה טע"ט: עירב את הטומאה דמשום דאדם וכלים נעשים אהל לטמא ולא לטהר. לפיכך הו"ל הכל כאהל א' ונטמא כל הבית וגם האדם שנתן רגלו נטמא: מקצת טומאה בבית ומקצתה כנגד ארובה וכולו רק כזית ולא נתן דבר למעלה: הבית טמא ר"ל כל מה שתחת המעזיבה טמא: וכנגד הטומאה טמא ר"ל וגם כל הכלים שלמעלה ושלמטה ממקצת הטומאה שהוא נגד הארובה טמאים. ואע"ג שבכאן ובכאן לא האהיל רק על מקצת הזית. סגי בהכי [כפ"ג מ"ג]: כנגד ארובה טהור דהלכה לממ"ס דבטומאה אין אומרים לבוד לחומרא [כסוכה די"ח ועמ"ש בס"ד פ"ד סי' י"ד]: טהור הנותן הרגל דאין טומאה יוצאת בפחות מטפח. מיהו פשוט שעכ"פ עירב הטומאה מהבית להארובה ולהכי גם מה שתחת הארובה טמא: נתן את רגלו מלמעלן ר' מאיר מטמא להנותן. ומיירי שנתן רגלו מכוון ממעל להטומאה בעצמה. דס"ל דדוקא התפשטות הטומאה אינה יוצאת בפחות מטפח: טמא דהיכא שכבר היה הטומאה למטה בשעה שהניח רגלו למעלה. נמצא שכשהגביה רגלו ממעל להארובה כדי לסתמו כבר האהיל על הטומאה קודם שסתם הארובה ברגלו. דהרי בטומאה לא אמרינן לבוד: טהור דהרי קודם שבאה לשם הטומאה כבר היה הארובה נחשבת כנסתם מהרגל. ולא יצאה הטומאה דרך שם. ואע"ג דאדם וכלי נעשין אהל לטמא ולא לחוץ [כרפ"ו] וא"כ למה יהיה האדם טהור. י"ל דהכא לא משום שרגלו חוצץ. אלא מדקדמה רגלו. הו"ל המעזיבה כסתומה תחת הרגל: ר' שמעון אומר שתי רגלים זו ע"ג זו על הארובה. ואפי' הן של ב' בנ"א שהן ב' גופים: שקדמו את הטומאה ממעל להארובה: טהור גם השני: מפני שקדמה רגלו של ראשון את הטומאה ולחכמי' דלעיל. אף אם רגלו של השר ג"כ היה שם קודם שבאה הטומאה למטה עכ"פ כיון דלא על יד השני נסתם הארובה. הו"ל כקדמה טומאה לרגלו: מקצת טומאה בבית ומקצתה כנגד ארובה הכא מיירי בארובה שאין בה טע"ט. ומקצת מהכזית מונח תחת הארובה ומקצת הנשאר מונח תחת המעזיבה: וכנגד הטומאה טמא ואע"ג דאין טומאה יוצאת בחלון פחות מטפח. וכריש משנה ב'. התם התפשטות הטומאה הוא. משא"כ הכא דקצת משיעור הטומאה מונח ממש תחת הארובה. מצטרף בהדי המקצת שמונח תחת המעזיבה כד' שיצא הטומאה גם בהארובה שפחות מטפח: כנגד הטומאה טהור דס"ל דאפי' יש קצת משיעור הטומאה מונח ממש תחת הארובה. אפ"ה מדעכ"פ א"א שתצא הטומאה דרך הארובה מאותו חצי שיעור. רק ע"י שיצטרף אליו חצי השיעור שמונח תחת המעזיבה. דנימא דהתפשט גם ממנו הטומאה להארובה. א"כ הרי כל התפשטות הטומאה אינה יוצאת בארובה שהוא פחות מטפח. אבל ביש שיעור שלם תחת הארובה הרי כבר אמרינן במשנה ב' דבטומאה כנגד הארובה הבית טהור. דמשמע וודאי הא בהארובה עצמה כנגד הטומאה טמא אף שאין בהארובה טע"ט. ולא פליג ר' יהודה: ותטמא כנגד הטומאה כגון שיש בהטומאה כשיעור ב' זיתים. ומונח כזית וחצי ממנו תחת המעזיבה. וכחצי זית תחת הארובה. והרי בכה"ג אפשר שתחלק כזית לכאן וכזית לכאן. ויתטמא כאן וכאן: טמא אף שאין מונח תחת הארובה רק פחות מזית. מיהו זה דוקא בשקדמה הטומאה להדבר שהונח על הארובה לסתמו וכלעיל סי' י"ד. כנגד הטומאה טהור דמדאין כזית נגד הארובה הו"ל רק התפשטות הטומאה ואינה יוצאת בארובה שהיא פחות מטפח: ארובות זו על גב זו בב' תקרות. והארובות מכוונות זו למעלה מזו: ויש בהן פותח טפח שיש בכל ארובה רוחב טע"ט כלעיל סי' ב': בין מלמעלן בין מלמטן ר"ל בין שנתן הדבר רק על ארובה העליון בין שנתן דבר גם על התחתון: הכל טמא כל מה שבבית וכל מה שבעלייה נטמא. דכשנתן הכלי רק על הארובה העליון. הבית והעליה שניהן טמאין דדל מעזיבה שביניהן באמצע הרי העליונה שמונח שם דבר לסתום הארובה היא מאהלת על כל החלול שתחתיה. וכב' זיזין שבכותל בית שהעליון מעדיף על התחתון וטומאה תחת התחתון תחתיהן וביניהן טמא [וכפט"ו מ"ה] רק נקט בין בין לרבותא. דאפי' הניח בשניהן אין התחתון חוצץ למנוע את העליון מלהביא הטומאה לכל העליה. אלא הכסוי התחתון מביא את הטומאה מתחת מעזיבת הבית לתחת הארובה התחתונה ומדאין סתימה זו חוצץ. להכי ע"י העליון מתפשטת בקוע טומאה הזאת גם לכל העליה שע"ג: ודבר שאינו מקבל טומאה ר"ל ואם הניח על הארובה דבר שאמק"ט. ואפי' לא הניחו רק בא' מב' מקומות שזכרנו דהיינו או בארובה התחתון או בארובה העליון: ממנו ולמטן טמא דהיינו כל החלול שלמטה מהסתימה שבארובה טמא. דאף דבר שאמק"ט. עכ"פ מביא טומאה לכל שתחתיו [כלעיל פ"ח ורמב"ם פי"ב מטו"מ]: ממנו ולמעלן טהור דאע"ג דכל כלים אפי' כשהן כלי גללים וכדומה שאמק"ט אפ"ה אין חוצצין בפני הטומאה [כרפ"ח]. היינו בלי דפנות אהלים. אבל הכא דמונח הכלי על המעזיבה שסביב להארובה מביא וחוצץ. ורק כלי הבא במדה דינו כאהל ממש. ולפיכך אפי' בלי סיועת דפנות אהלים חוצץ עכ"פ למן הצד [ועמ"ש בס"ד רפ"ט]. אבל כלי המק"ט אפי' בסיועת דפנות אהלים מביא ואינו חוצץ. כדחזינן הכא ברישא. דהכל טמא. ורק בשיעשה בכלי זו מעשה. וכגון שיקבענו במסמרים בהמעזיבה וכדומה. אז אפי' כלי המק"ט חוצץ [כתוס' ב"ב די"ט ב' ד"ה ותיפוק ועי' עוד בקול מחצצים סי' ה' ו']. והא דנקט הכא דבנתן דבר שאמק"ט בארובה א' מב' הארובות. ממנו ולמטה טמא. ממנו ולמעלה טהור. ה"ה בנתן דבר שאמק"ט על הארובה התחתון וגם על העליון. אין טמא רק מהתחתון ולמטה. דכיון דהתחתון אמק"ט וחוצץ מה מזיק תו שהארובה העליון ג"כ מכוסה. הרי לא בקעה הטומאה כלל מהבית להעלייה: הבית טהור דלא אמרינן לבוד גבי טומאה. למחשב ארובה תחתונה כסתומה. הא כנגד הטומאה שתחת הארובה. אפי' בעלייה טמא: בין מלמטן האי בין בין מצי איירי בכל גוונא. בין רק למעלה או רק למטה. או על שניהן יחד: אין טמא אלא התחתון דדוקא לעיל סוף משנה ד'. דאיירי שיש בהארובה טע"ט. ועי"ז צריך לחציצת הדבר שנתן על הארובה שלא תצא בו התפשטות הטומאה. להכי צריך דוקא שיתן על הארובה דבר שאמק"ט אז לבד חוצץ. אבל הכא שהארובה פחות מטפח על טפח. והטומאה רק התפשטה לשם מהבית. לפיכך אפי' נתן דבר שמק"ט על הארובה. הרי א"צ להדבר ההוא כלל. דבל"ז אין התפשטות טומאה יוצאת בארובה שהיא פחות מטע"ט. להכי אין טמא רק למטה מכסוי שע"ג ארובה התחתון שלשם התפשטה הטומאה מהבית: הכל טמא אין הכל טמא זה כהכל טמא דמשנה ד'. דהתם מדהארובה טע"ט. והרי בכה"ג כיון שהכסוי שעל ארובה התחתון מק"ט חשבינן לכסוי זה כאילו ליתא. להכי הטומאה שהתפשטה מהבית להארובה. חוזרת ומתפשטת דרך הארובה גם לכל העלייה. מדגם הארובה העליונה מכוסה. משא"כ הכא שהארובה התחתונה אינה טע"ט. אף שהכסוי שעל הארובה התחתון מדמק"ט אינו חוצץ וחשבינן ליה כליתא. עכ"פ הרי גם בליתא. די לנו שיטמא למעלה דבר שהוא ממש נגד ארובה התחתון. אבל לא שתתפשט משם הטומאה לכל העליה. אלא הך הכל טמא הכא ר"ל הבית התחתון כולו טמא דע"י הכסוי שע"ג הארובה התחתון התפשטה הטומא' מתחת הארובה להבית וגם הכלי שכסה בה בעצמה ג"כ נטמאה. ומדמק"ט לא חצצה ולפיכך כל דבר שלמעלה מהכסוי נגד הארובה התחתון ג"כ טמא. מיהו גם מה שלמעלה נגד הארובה אינו טמא רק בקדמה טומאה לרגלו וכרבנן לעיל במשנה ב': אלא תחתון הכא לא קתני ממנו למטה וכו' כדקתני לעיל סוף מ"ד. משום דבמשנתינו בין בין קתני. דמשמע נמי גם בנתן בשתיהן. ואי הוה תני ממנו ולמטה. לא הוה ידעינן על איזה מב' הכסויין קאי מלת ממנו. להכי נקט לישנא ברירא אין טמא אלא תחתון. ור"ל בין שנתן בשתיהן או רק בעליון או רק בתחתון בכולהו גוונא אין טמא רק תחת כסוי התחתון. דאם נתן בשתיהן או רק בתחתון הרי הכסוי התחתון הביא את הטומאה מתחת ארובה התחתון להבית. ומדהכסוי אמק"ט. חוצצת שלא תתפשט הטומאה להעלייה. ולפיכך מה שיש בהעלייה אפי' נגד הטומאה שבעלייה טהור. מיהו כשנתן הכסוי רק בארובה שלמעלה. הבית כולו טמא. דהכסוי שבארובה העליון מביא הטומאה מתחת הארובה להבית [וכזיזין לקמן פט"ו מ"ה] אבל מה שבעליה. רק נגד הטומאה שלמטה טמא. וזה רק כשקדמה טומאה להדבר שמונח שם למעלה בארובה העליון וכמש"ל: ארובה שהיא בתוך הבית וקדרה נתונה תחתיה שהקדירה מונחת למטה על קרקע הבית נגד הארובה: שאם תעלה ר"ל שהקדירה מונחת למטה. באופן שישוער שבאם תעלה הקדירה להוציאה דרך הארובה: אין שפתותיה נוגעות בארובה שהקדירה תצא דרך הארובה ברווח. כך פי' הר"ב. ול"מ היה נ"ל דר"ל דנשער שאם נעלה הקדירה מכוון למקום הארובה לא יהיו חוד שפתות הקדירה נוגעות בתחתית שפת הארובה. וע"י שפתות התחתונות אלה לא תוכל הקדירה לכנוס תוך חלול הארובה. אלא מיירי שאין שפתות הקדירה נוגעות בשפה תחתונה של הארובה. ועי"ז כשתעלה הקדירה לתוך חלול הארובה. תשאר תחוב תוך חלול הארובה. ובכה"ג דיינינן להקדירה כאילו דבוקה באמת בהארובה: טומאה בוקעת ועולה דנהי דהוה כדבוקה בהמעזיבה עכ"פ טומאה רצוצה היא תחתיה. ובוקעת לתוך הקדירה ולמעלה ממנה עד לרקיע. ורק מה שבתוך הקדירה אפי' שלא כנגד הטומאה טמא ואפי' מה שבתוכה לא נגע בהקדירה בפנים. אפ"ה מדנטמאת הקדירה נטמא כל מה שבתוכה בחיבורין [כלעיל פ"ט סי' ק"ח]. אבל למעלה מהקדירה רק כנגד הטומאה טמא. אבל כל הבית שסביב להארובה. כולה טהור. דהואיל ואין הטומאה רחבה כרוחב חלול הארובה. נמצא שיש בהארובה אויר מפסיק בין האויר של בקוע הטומאה להחלול שבהבית תחת המעזיבה [ועפ"ו מ"ז ודו"ק]: בוקעת ויורדת ואף דבמכוון רוחב הקדירה כחלול הארובה הול"ל גוד אחית שפת הארובה עד לשפת הקדירה. ונידן להטומאה כאילו מונחת בהמעזיבה [וכלעיל פ"ו מ"ד]. י"ל מדעכ"פ מונחת הטומאה רצוצה תחת הקדירה. דנינן לכל הרווח שבין הארובה להקדירה כאלו יש שם עמוד. והרי כשהטומאה תחת עמוד כזה ג"כ בוקעת וכו' [כפ"ו מ"ו]. ואם הטומאה ממעל להקדירה או בתוכה. אע"ג שבעיקר מקום הטומאה אינה רצוצה. עכ"פ כיון דכלי אינה חוצצת. לפיכך בוקעת הטומאה להמקום רצוצה שתחת הקדירה. והו"ל כמונחת הטומאה רצוצה תחת הקדירה [כך כתב הרא"ש. ונ"ל ראיה לדבריו מלעיל ספ"ט ודלא כרתוי"ט]: טהור דמדמכוונת הקדירה כרוחב חלול הארובה הו"ל כאילו תחובה הקדירה בהארובה. והרי גבה נגד הטומאה ומצלת על כל מה שלמעלה מהכלי. דלא דמי לסוף פ"ט. דכשיש טע"ט אויר בין שולי הכ"ח לקרקע שהטומאה שם. דכל מה שלמעלה נגד תחתית הכלי טמא. הכא שאני שמחוברת הכלי עם דפנות אהלים. ופשוט שאינו מציל הכא רק אוכלים ומשקין וכ"ח [כלעיל פ"ה מ"ג]: הכל טמא תחתיה ותוכה וע"ג וכל הבית דמדנטמא הכלי לא מהני דפנות אהלים [כפ"ה מ"ג] וא"כ בקעה טומאה לתחתיה. ומדגבוה טפח. נטמא כל החלול ההוא ומטמא גם למעלה ולמטה. נגד כל תחתית הכלי ומשם התפשטה הטומאה גם להבית: היתה נתונה הקדירה: בצד האסקופה שעומדת בחוץ סמוך להמפתן: היא נוגעת במשקוף פותח טפח ר"ל שנשער שאילו נעלה הקדירה. יהיה טפח מרוחב דופן הקדירה. נוגע בצד המשקוף שבחוץ. ולרבותא נקט הכא דאע"ג דבכה"ג מחשבה כמחובר למשקוף הבית. וסד"א דבכה"ג לא תהא טומאה בוקעת בו. דכמעזיבת הבית חשיבה קמ"ל. מיהו בהיתה מהארץ גבוה טפח. ודאי דדוקא בשנוכל לשער שכשתעלה תגע טפח בהמשקוף מיירי. דאל"כ לא מחשב אויר שתחתיה כמעורב עם אויר הבית. וכסיף מתני' דידן [והר"ש והר"ב פירשו שנשער שאם תעלה יהיה רוחב טפח מחלול הקדירה נוגע בתחתית המשקוף]: טומאה תחתיה רצוצה. דהרי באינה גבוה טפח מהארץ מיירי: או על גבה לר"ש והר"ב הנ"ל. היינו למעלה מהקדירה שלא תחת המשקוף: בוקעת ויורדת הכל כלעיל סי' מ"ב דדא ודא אחת היא. והא דלא נקט ברישא דמ"ו וברישא דמ"ז. היאך יהיה הדין כשהטומאה בבית כדנקט בסיפא כשגבוה מהארץ טפח. ה"ט משום דהכא דהקדירה יושבת על הארץ פשיטא דכשהטומאה בבית. אינה מתפשטת כלל לתחת הקדירה או לתוכה או ע"ג. משום דהקדירה הרי עומדת כולה מבחוץ רק סמוך לאסקופה: תוכה וגבה טהור תחתיה והבית טמא. משום דמעורבין חלול שתחתיה עם חלול הבית. ותוכה וגבה טהור דכמחוברת במשקוף דיינינן לה. ומצלת עם דפנות אהלים. וכלעיל בטומאה תחת הארובה: בתוכה או על גבה הכל טמא דכיון דנטמאת הכלי כלי טמא אינו מציל אפי' עם דפנות אהלים. והכל כלעיל סי' מ"ד: רק שישוער שאם תעלה לא תהיה נוגעת רק פחות מטפח: או מודבקת בשקוף ר"ל או אפי' באמת דבוקה בצד המשקוף אבל רק פחות מטפח. ובשניהן מיירי שגבוה מהארץ טפח: טומאה תחתיה אין טמא אלא תחתיה דאע"ג שאינה דבוקה למשקוף טפח. דינה כדפנות אהלים לחוץ בין מעלה למטה. ומצלת על מה שבתוכה ושע"ג. דהרי אפי' כשאינה דבוקה כלל להכותל. כל שאין שפתה מרוחק מהכותל טפח חוצצת. וככפישה שע"ג יתידות [ספ"ה]. ואפ"ה כיון דאין מודבק להמשקוף טפח. לא מחשב חלול שתחתיה כמעורב עם חלול הבית. ואין טומאה מתפשטת מתחת זה לתחת זה [הרא"ש ועמ"ש בס"ד פי"ב בבועז סי' ז']. וקיצר התנא בכל הסתעפות דין זה. משום דממילא משתמע. דבטומאה בבית אין טומאה מתפשטת משם לתחתיה ג"כ מהך טעמא. דהרי אין דבוקים יחד בפותח טפח. וכ"כ בטומאה ע"ג או בתוכה. ג"כ פשיטא דכיון דבקעה לתוכה ונטמא הכלי. הרי כלי טמא אינה מצלת אפי' עם דפנות אהלים כלעיל סי' מ"ד. וא"כ גם תחת הכלי נטמא ולפיכך כל כנגד הכלי תחתיה או ע"ג או בתוכה הכל טמא. כלעיל סי' נ"ב. אבל אם נשער שכשתעלה הקדירה תהיה כולה מופלגת טע"ט מהמשקוף אז הו"ל כעומדת באויר ולהכי כשיש אויר טפח תחתיה וטומאה שם או בתוכה או ע"ג. תחתיה וע"ג כל כנגד תחתית הכלי טמא [כלעיל ספ"ט]. אבל הבית ודאי טהור שהרי יש אויר מפסיק בין חלול שתחתיה לחלול הבית. ובטומאה לא אמרינן לבוד. ובטומאה בבית רק הבית טמא. שהרי אין מעורבין כלל:
מלכת שלמה
ארובה שהיא בתוך הבית וכו'. פ"ק דסוכה דף י"ח בעי למידק מהכא דאין לבוד באמצע מדקתני כנגד ארובה טהור אלמא אין לבוד באמצע למהוי כסתום ואפילו בפחות מטפח כדתנן ברישא דאידך מתני' וכדפי' שם רעז"ל. ודחי שאני טומאה דהלכתא גמירי לה פירוש ומהלכתא לא גמרי' מידי אחרינא אלא ההוא דאתמר בה:
ועירב את הטומאה הכל טמא. גרסי'. נ"א גרסי' עירב את הטומאה בלא וי"ו ול"ג הכל טמא וכן נראה שהיא גירסת רעז"ל שפי' עירב את הטומאה והכל טמא וגם אותו שנתן רגלו. ועיין במ"ש לקמן פי"א סוף סימן ב'. ועוד נראה שצ"ל בפי' רעז"ל כך [א"ה דע כי בפי' הרע"ב דפוס ראשון (וויניצא ש"ח ש"ט) כתב בזה"ל עירב את הטומאה והכל טמא הביה וכנגד הטומאה שהזית נמשך לכאן ולכאן והנותן רגלו ג"כ טמא ע"כ והנוסחא שלפנינו הוא לפי הגהת התוי"ט. ובזה תבין דברי המחבר. ובאמת דברי הר"ב בנוסח שלפנינו תמיה דלמה פרט הבית באמרו הכל טמא דזה לא שייך אלא בטומאה כנגד ארובה ולא אמר שגם כנגד הארובה טמא בטומאה בבית וע"כ יותר מיושב הגהת המחבר דהר"ב לא הזכיר בהכל טמא לא בית ולא כנגד ארובה דידוע דהכל טמא ר''ל הבית וכנגד הארובה אלא שהוסיף להודיענו שגם הנותן רגלו טמא ומלות הבית הוא מהתחלת הדבור הסמוך.] הבית טמא וכנגד הטומאה טמא שהזית נמשך לכאן ולכאן לחומרא דהמאהיל על מקצת הזית כמאהיל על כולו כיון שהוא חתיכה אתת וכן הוא בהרא"ש ז"ל. ומלות והנותן את רגלו ג"כ טמא שבסוף פי' רעז"ל טעות הן דשייכי אבבא דלעיל דבסמוך כמ"ש כבר:
1.
A hatchway in a house, which has an opening of a [square] handbreadth, If there is uncleanness in the house, what is directly [below] the hatchway remains clean. If the uncleanness is directly [below] the hatchway, the house remains clean. If the uncleanness is either in the house or directly [below] the hatchway, and a person placed his foot above [the hatchway] he has combined [with the roof to bring] uncleanness. If part of the uncleanness is in the room and part of it directly [below] the hatchway, the house becomes unclean and what is directly [above] the uncleanness becomes unclean.
משנה ב
אֵין בָּאֲרֻבָּה פּוֹתֵחַ טֶפַח, טֻמְאָה בַבַּיִת, כְּנֶגֶד אַרֻבָּה טָהוֹר. טֻמְאָה כְנֶגֶד אֲרֻבָּה, הַבַּיִת טָהוֹר. הַטֻּמְאָה בַבַּיִת, נָתַן אֶת רַגְלוֹ מִלְמַעְלָן, טָהוֹר. הַטֻּמְאָה כְנֶגֶד אֲרֻבָּה, נָתַן אֶת רַגְלוֹ מִלְמַעְלָן, רַבִּי מֵאִיר מְטַמֵּא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אִם טֻמְאָה קָדְמָה אֶת רַגְלוֹ, טָמֵא. אִם רַגְלוֹ קָדְמָה אֶת הַטֻּמְאָה, טָהוֹר. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שְׁתֵּי רַגְלַיִם, זוֹ עַל גַּב זוֹ, שֶׁקָּדְמוּ אֶת הַטֻּמְאָה, מָשַׁךְ הָרִאשׁוֹן אֶת רַגְלוֹ וְנִמְצָא רַגְלוֹ שֶׁל שֵׁנִי שָׁם, טָהוֹר, מִפְּנֵי שֶׁקָּדְמָה רַגְלוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן אֶת הַטֻּמְאָה:
ברטנורה
אין בארובה פותח טפח. הא קא משמע לן דאפילו בפחות מטפח לא אמרינן בטומאה לבוד:נתן את רגלו. טהור הנותן, דכסתום דמי לגביה. שאין טומאה נכנסת לאוהל ולא יוצאה ממנו בפחות מפותח טפח:אם טומאה קדמה את רגלו טמא. שהרי בעת שנתן רגלו האהיל על הטומאה:ואם רגלו קדמה את הטומאה טהור. שקודם שבאה הטומאה כבר נעשה אוהל סתום, ובשעה שנכנס בו הטומאה אין שם בארובה פותח טפח כדי שתצא ממנה הטומאה:שתי רגלים זו על גב זו. של שני אנשים, ונתן הראשון רגלו על פי ארובה ורגל של שני מונח על רגלו של ראשון, ואח״כ נכנסה טומאה בבית תחת הארובה, ואח״כ הסיר הראשון את רגלו ונמצאת רגל השני מונחת על פי הארובה, אע״פ ששני זה האהיל על הטומאה כשהסיר הראשון את רגלו, השני טהור, מפני שקדמה רגלו של ראשון את הטומאה. ואין הלכה כר׳ שמעון ולא כר׳ מאיר:
תוסופות יום טוב
אין בארובה פ"ט. כתב הר"ב הא קמ"ל דאפילו בפחות מטפח לא אמרינן בטומאה לבוד. דהכי גמירי להו גמ' פ"ק דסוכה דף י"ח. והכ"מ ברפט"ז מהט"מ כתב שמצא כך. ואשתמיטתי' דתלמוד ערוך הוא:
נתן את רגלו מלמעלן טהור. עיין בפי"ב מ"ד:
יכין
מלכת שלמה
יכין
ארובה שהיא בתוך הבית דהיינו שהארובה במעזיבת התקרה ופתוח לאויר: ויש בה פותח טפח שהארובה פתוחה טע"ט. דדוקא לענין שיטמא תחת משקוף שחוץ לדלת נעול של אהל המת. משום דסוף טומאה לצאת דרך שם. אז אם יש מת שלם באהל אין אומרין סוף טומאה לצאת רק בשהפתח הנעול הוא דעד"ט ובאינו מת שלם סגי בשהפתח הנעול הוא טע"ט. ואין חלוק לאיזה תכלית עשה הפתח [כפ"ג מ"ו]. אבל לענין התפשטות הטומאה דרך ארובה פתוח אין חילוק בין מת שלם או חסר כל שיש טע"ט פתוח להאהל מתפשטת הטומאה דרך שם להאהל שבצדו. וזה דוקא בעשאו להארובה לתשמיש. דהיינו להושיט דרך שם שום דבר וכדומה אבל בעשאו למאור שיעורו כמקדח. שהוא גדול כאגרוף. והוא טפי מטפח. ובנעשה החור ממילא שיעורו כראש כל אדם [כלקמן רפי"ג]: טומאה בבית ר"ל אם הטומאה מונחת תחת מעזיבת הבית: כנגד ארובה טהור ר"ל אפי' אותן כלים שמונחין תוך הבית אם הם תחת הארובה טהורים: הטומאה בין בבית ובין כנגד ארובה ר"ל שמונחת כאן או כאן: נתן את רגלו מלמעלן ממעל לארובה ועי"ז סתם הארובה. וה"ה בסתם הארובה אפי' בכלי שאמק"ט אפ"ה עירב הטומאה. דהרי אדם וכלים נעשין אהל לטמא אבל לא לטהר [כרפ"ו] רק אורחא דמלתא נקט. דאדם רגיל לפסוע ברגלו בעליה ממעל לארובה. והא דלא נקט הכא או קנה [כלקמן פי"א מ"ב] י"ל התם אף שהקנה דק. אפ"ה מערב הטומאה מחלק לחלק שבמעזיבה גופה. אבל הכא דלהני להביא טומאה תחת הקנה. הרי קנה דקה אין בה טע"ט: עירב את הטומאה דמשום דאדם וכלים נעשים אהל לטמא ולא לטהר. לפיכך הו"ל הכל כאהל א' ונטמא כל הבית וגם האדם שנתן רגלו נטמא: מקצת טומאה בבית ומקצתה כנגד ארובה וכולו רק כזית ולא נתן דבר למעלה: הבית טמא ר"ל כל מה שתחת המעזיבה טמא: וכנגד הטומאה טמא ר"ל וגם כל הכלים שלמעלה ושלמטה ממקצת הטומאה שהוא נגד הארובה טמאים. ואע"ג שבכאן ובכאן לא האהיל רק על מקצת הזית. סגי בהכי [כפ"ג מ"ג]: כנגד ארובה טהור דהלכה לממ"ס דבטומאה אין אומרים לבוד לחומרא [כסוכה די"ח ועמ"ש בס"ד פ"ד סי' י"ד]: טהור הנותן הרגל דאין טומאה יוצאת בפחות מטפח. מיהו פשוט שעכ"פ עירב הטומאה מהבית להארובה ולהכי גם מה שתחת הארובה טמא: נתן את רגלו מלמעלן ר' מאיר מטמא להנותן. ומיירי שנתן רגלו מכוון ממעל להטומאה בעצמה. דס"ל דדוקא התפשטות הטומאה אינה יוצאת בפחות מטפח: טמא דהיכא שכבר היה הטומאה למטה בשעה שהניח רגלו למעלה. נמצא שכשהגביה רגלו ממעל להארובה כדי לסתמו כבר האהיל על הטומאה קודם שסתם הארובה ברגלו. דהרי בטומאה לא אמרינן לבוד: טהור דהרי קודם שבאה לשם הטומאה כבר היה הארובה נחשבת כנסתם מהרגל. ולא יצאה הטומאה דרך שם. ואע"ג דאדם וכלי נעשין אהל לטמא ולא לחוץ [כרפ"ו] וא"כ למה יהיה האדם טהור. י"ל דהכא לא משום שרגלו חוצץ. אלא מדקדמה רגלו. הו"ל המעזיבה כסתומה תחת הרגל: ר' שמעון אומר שתי רגלים זו ע"ג זו על הארובה. ואפי' הן של ב' בנ"א שהן ב' גופים: שקדמו את הטומאה ממעל להארובה: טהור גם השני: מפני שקדמה רגלו של ראשון את הטומאה ולחכמי' דלעיל. אף אם רגלו של השר ג"כ היה שם קודם שבאה הטומאה למטה עכ"פ כיון דלא על יד השני נסתם הארובה. הו"ל כקדמה טומאה לרגלו: מקצת טומאה בבית ומקצתה כנגד ארובה הכא מיירי בארובה שאין בה טע"ט. ומקצת מהכזית מונח תחת הארובה ומקצת הנשאר מונח תחת המעזיבה: וכנגד הטומאה טמא ואע"ג דאין טומאה יוצאת בחלון פחות מטפח. וכריש משנה ב'. התם התפשטות הטומאה הוא. משא"כ הכא דקצת משיעור הטומאה מונח ממש תחת הארובה. מצטרף בהדי המקצת שמונח תחת המעזיבה כד' שיצא הטומאה גם בהארובה שפחות מטפח: כנגד הטומאה טהור דס"ל דאפי' יש קצת משיעור הטומאה מונח ממש תחת הארובה. אפ"ה מדעכ"פ א"א שתצא הטומאה דרך הארובה מאותו חצי שיעור. רק ע"י שיצטרף אליו חצי השיעור שמונח תחת המעזיבה. דנימא דהתפשט גם ממנו הטומאה להארובה. א"כ הרי כל התפשטות הטומאה אינה יוצאת בארובה שהוא פחות מטפח. אבל ביש שיעור שלם תחת הארובה הרי כבר אמרינן במשנה ב' דבטומאה כנגד הארובה הבית טהור. דמשמע וודאי הא בהארובה עצמה כנגד הטומאה טמא אף שאין בהארובה טע"ט. ולא פליג ר' יהודה: ותטמא כנגד הטומאה כגון שיש בהטומאה כשיעור ב' זיתים. ומונח כזית וחצי ממנו תחת המעזיבה. וכחצי זית תחת הארובה. והרי בכה"ג אפשר שתחלק כזית לכאן וכזית לכאן. ויתטמא כאן וכאן: טמא אף שאין מונח תחת הארובה רק פחות מזית. מיהו זה דוקא בשקדמה הטומאה להדבר שהונח על הארובה לסתמו וכלעיל סי' י"ד. כנגד הטומאה טהור דמדאין כזית נגד הארובה הו"ל רק התפשטות הטומאה ואינה יוצאת בארובה שהיא פחות מטפח: ארובות זו על גב זו בב' תקרות. והארובות מכוונות זו למעלה מזו: ויש בהן פותח טפח שיש בכל ארובה רוחב טע"ט כלעיל סי' ב': בין מלמעלן בין מלמטן ר"ל בין שנתן הדבר רק על ארובה העליון בין שנתן דבר גם על התחתון: הכל טמא כל מה שבבית וכל מה שבעלייה נטמא. דכשנתן הכלי רק על הארובה העליון. הבית והעליה שניהן טמאין דדל מעזיבה שביניהן באמצע הרי העליונה שמונח שם דבר לסתום הארובה היא מאהלת על כל החלול שתחתיה. וכב' זיזין שבכותל בית שהעליון מעדיף על התחתון וטומאה תחת התחתון תחתיהן וביניהן טמא [וכפט"ו מ"ה] רק נקט בין בין לרבותא. דאפי' הניח בשניהן אין התחתון חוצץ למנוע את העליון מלהביא הטומאה לכל העליה. אלא הכסוי התחתון מביא את הטומאה מתחת מעזיבת הבית לתחת הארובה התחתונה ומדאין סתימה זו חוצץ. להכי ע"י העליון מתפשטת בקוע טומאה הזאת גם לכל העליה שע"ג: ודבר שאינו מקבל טומאה ר"ל ואם הניח על הארובה דבר שאמק"ט. ואפי' לא הניחו רק בא' מב' מקומות שזכרנו דהיינו או בארובה התחתון או בארובה העליון: ממנו ולמטן טמא דהיינו כל החלול שלמטה מהסתימה שבארובה טמא. דאף דבר שאמק"ט. עכ"פ מביא טומאה לכל שתחתיו [כלעיל פ"ח ורמב"ם פי"ב מטו"מ]: ממנו ולמעלן טהור דאע"ג דכל כלים אפי' כשהן כלי גללים וכדומה שאמק"ט אפ"ה אין חוצצין בפני הטומאה [כרפ"ח]. היינו בלי דפנות אהלים. אבל הכא דמונח הכלי על המעזיבה שסביב להארובה מביא וחוצץ. ורק כלי הבא במדה דינו כאהל ממש. ולפיכך אפי' בלי סיועת דפנות אהלים חוצץ עכ"פ למן הצד [ועמ"ש בס"ד רפ"ט]. אבל כלי המק"ט אפי' בסיועת דפנות אהלים מביא ואינו חוצץ. כדחזינן הכא ברישא. דהכל טמא. ורק בשיעשה בכלי זו מעשה. וכגון שיקבענו במסמרים בהמעזיבה וכדומה. אז אפי' כלי המק"ט חוצץ [כתוס' ב"ב די"ט ב' ד"ה ותיפוק ועי' עוד בקול מחצצים סי' ה' ו']. והא דנקט הכא דבנתן דבר שאמק"ט בארובה א' מב' הארובות. ממנו ולמטה טמא. ממנו ולמעלה טהור. ה"ה בנתן דבר שאמק"ט על הארובה התחתון וגם על העליון. אין טמא רק מהתחתון ולמטה. דכיון דהתחתון אמק"ט וחוצץ מה מזיק תו שהארובה העליון ג"כ מכוסה. הרי לא בקעה הטומאה כלל מהבית להעלייה: הבית טהור דלא אמרינן לבוד גבי טומאה. למחשב ארובה תחתונה כסתומה. הא כנגד הטומאה שתחת הארובה. אפי' בעלייה טמא: בין מלמטן האי בין בין מצי איירי בכל גוונא. בין רק למעלה או רק למטה. או על שניהן יחד: אין טמא אלא התחתון דדוקא לעיל סוף משנה ד'. דאיירי שיש בהארובה טע"ט. ועי"ז צריך לחציצת הדבר שנתן על הארובה שלא תצא בו התפשטות הטומאה. להכי צריך דוקא שיתן על הארובה דבר שאמק"ט אז לבד חוצץ. אבל הכא שהארובה פחות מטפח על טפח. והטומאה רק התפשטה לשם מהבית. לפיכך אפי' נתן דבר שמק"ט על הארובה. הרי א"צ להדבר ההוא כלל. דבל"ז אין התפשטות טומאה יוצאת בארובה שהיא פחות מטע"ט. להכי אין טמא רק למטה מכסוי שע"ג ארובה התחתון שלשם התפשטה הטומאה מהבית: הכל טמא אין הכל טמא זה כהכל טמא דמשנה ד'. דהתם מדהארובה טע"ט. והרי בכה"ג כיון שהכסוי שעל ארובה התחתון מק"ט חשבינן לכסוי זה כאילו ליתא. להכי הטומאה שהתפשטה מהבית להארובה. חוזרת ומתפשטת דרך הארובה גם לכל העלייה. מדגם הארובה העליונה מכוסה. משא"כ הכא שהארובה התחתונה אינה טע"ט. אף שהכסוי שעל הארובה התחתון מדמק"ט אינו חוצץ וחשבינן ליה כליתא. עכ"פ הרי גם בליתא. די לנו שיטמא למעלה דבר שהוא ממש נגד ארובה התחתון. אבל לא שתתפשט משם הטומאה לכל העליה. אלא הך הכל טמא הכא ר"ל הבית התחתון כולו טמא דע"י הכסוי שע"ג הארובה התחתון התפשטה הטומא' מתחת הארובה להבית וגם הכלי שכסה בה בעצמה ג"כ נטמאה. ומדמק"ט לא חצצה ולפיכך כל דבר שלמעלה מהכסוי נגד הארובה התחתון ג"כ טמא. מיהו גם מה שלמעלה נגד הארובה אינו טמא רק בקדמה טומאה לרגלו וכרבנן לעיל במשנה ב': אלא תחתון הכא לא קתני ממנו למטה וכו' כדקתני לעיל סוף מ"ד. משום דבמשנתינו בין בין קתני. דמשמע נמי גם בנתן בשתיהן. ואי הוה תני ממנו ולמטה. לא הוה ידעינן על איזה מב' הכסויין קאי מלת ממנו. להכי נקט לישנא ברירא אין טמא אלא תחתון. ור"ל בין שנתן בשתיהן או רק בעליון או רק בתחתון בכולהו גוונא אין טמא רק תחת כסוי התחתון. דאם נתן בשתיהן או רק בתחתון הרי הכסוי התחתון הביא את הטומאה מתחת ארובה התחתון להבית. ומדהכסוי אמק"ט. חוצצת שלא תתפשט הטומאה להעלייה. ולפיכך מה שיש בהעלייה אפי' נגד הטומאה שבעלייה טהור. מיהו כשנתן הכסוי רק בארובה שלמעלה. הבית כולו טמא. דהכסוי שבארובה העליון מביא הטומאה מתחת הארובה להבית [וכזיזין לקמן פט"ו מ"ה] אבל מה שבעליה. רק נגד הטומאה שלמטה טמא. וזה רק כשקדמה טומאה להדבר שמונח שם למעלה בארובה העליון וכמש"ל: ארובה שהיא בתוך הבית וקדרה נתונה תחתיה שהקדירה מונחת למטה על קרקע הבית נגד הארובה: שאם תעלה ר"ל שהקדירה מונחת למטה. באופן שישוער שבאם תעלה הקדירה להוציאה דרך הארובה: אין שפתותיה נוגעות בארובה שהקדירה תצא דרך הארובה ברווח. כך פי' הר"ב. ול"מ היה נ"ל דר"ל דנשער שאם נעלה הקדירה מכוון למקום הארובה לא יהיו חוד שפתות הקדירה נוגעות בתחתית שפת הארובה. וע"י שפתות התחתונות אלה לא תוכל הקדירה לכנוס תוך חלול הארובה. אלא מיירי שאין שפתות הקדירה נוגעות בשפה תחתונה של הארובה. ועי"ז כשתעלה הקדירה לתוך חלול הארובה. תשאר תחוב תוך חלול הארובה. ובכה"ג דיינינן להקדירה כאילו דבוקה באמת בהארובה: טומאה בוקעת ועולה דנהי דהוה כדבוקה בהמעזיבה עכ"פ טומאה רצוצה היא תחתיה. ובוקעת לתוך הקדירה ולמעלה ממנה עד לרקיע. ורק מה שבתוך הקדירה אפי' שלא כנגד הטומאה טמא ואפי' מה שבתוכה לא נגע בהקדירה בפנים. אפ"ה מדנטמאת הקדירה נטמא כל מה שבתוכה בחיבורין [כלעיל פ"ט סי' ק"ח]. אבל למעלה מהקדירה רק כנגד הטומאה טמא. אבל כל הבית שסביב להארובה. כולה טהור. דהואיל ואין הטומאה רחבה כרוחב חלול הארובה. נמצא שיש בהארובה אויר מפסיק בין האויר של בקוע הטומאה להחלול שבהבית תחת המעזיבה [ועפ"ו מ"ז ודו"ק]: בוקעת ויורדת ואף דבמכוון רוחב הקדירה כחלול הארובה הול"ל גוד אחית שפת הארובה עד לשפת הקדירה. ונידן להטומאה כאילו מונחת בהמעזיבה [וכלעיל פ"ו מ"ד]. י"ל מדעכ"פ מונחת הטומאה רצוצה תחת הקדירה. דנינן לכל הרווח שבין הארובה להקדירה כאלו יש שם עמוד. והרי כשהטומאה תחת עמוד כזה ג"כ בוקעת וכו' [כפ"ו מ"ו]. ואם הטומאה ממעל להקדירה או בתוכה. אע"ג שבעיקר מקום הטומאה אינה רצוצה. עכ"פ כיון דכלי אינה חוצצת. לפיכך בוקעת הטומאה להמקום רצוצה שתחת הקדירה. והו"ל כמונחת הטומאה רצוצה תחת הקדירה [כך כתב הרא"ש. ונ"ל ראיה לדבריו מלעיל ספ"ט ודלא כרתוי"ט]: טהור דמדמכוונת הקדירה כרוחב חלול הארובה הו"ל כאילו תחובה הקדירה בהארובה. והרי גבה נגד הטומאה ומצלת על כל מה שלמעלה מהכלי. דלא דמי לסוף פ"ט. דכשיש טע"ט אויר בין שולי הכ"ח לקרקע שהטומאה שם. דכל מה שלמעלה נגד תחתית הכלי טמא. הכא שאני שמחוברת הכלי עם דפנות אהלים. ופשוט שאינו מציל הכא רק אוכלים ומשקין וכ"ח [כלעיל פ"ה מ"ג]: הכל טמא תחתיה ותוכה וע"ג וכל הבית דמדנטמא הכלי לא מהני דפנות אהלים [כפ"ה מ"ג] וא"כ בקעה טומאה לתחתיה. ומדגבוה טפח. נטמא כל החלול ההוא ומטמא גם למעלה ולמטה. נגד כל תחתית הכלי ומשם התפשטה הטומאה גם להבית: היתה נתונה הקדירה: בצד האסקופה שעומדת בחוץ סמוך להמפתן: היא נוגעת במשקוף פותח טפח ר"ל שנשער שאילו נעלה הקדירה. יהיה טפח מרוחב דופן הקדירה. נוגע בצד המשקוף שבחוץ. ולרבותא נקט הכא דאע"ג דבכה"ג מחשבה כמחובר למשקוף הבית. וסד"א דבכה"ג לא תהא טומאה בוקעת בו. דכמעזיבת הבית חשיבה קמ"ל. מיהו בהיתה מהארץ גבוה טפח. ודאי דדוקא בשנוכל לשער שכשתעלה תגע טפח בהמשקוף מיירי. דאל"כ לא מחשב אויר שתחתיה כמעורב עם אויר הבית. וכסיף מתני' דידן [והר"ש והר"ב פירשו שנשער שאם תעלה יהיה רוחב טפח מחלול הקדירה נוגע בתחתית המשקוף]: טומאה תחתיה רצוצה. דהרי באינה גבוה טפח מהארץ מיירי: או על גבה לר"ש והר"ב הנ"ל. היינו למעלה מהקדירה שלא תחת המשקוף: בוקעת ויורדת הכל כלעיל סי' מ"ב דדא ודא אחת היא. והא דלא נקט ברישא דמ"ו וברישא דמ"ז. היאך יהיה הדין כשהטומאה בבית כדנקט בסיפא כשגבוה מהארץ טפח. ה"ט משום דהכא דהקדירה יושבת על הארץ פשיטא דכשהטומאה בבית. אינה מתפשטת כלל לתחת הקדירה או לתוכה או ע"ג. משום דהקדירה הרי עומדת כולה מבחוץ רק סמוך לאסקופה: תוכה וגבה טהור תחתיה והבית טמא. משום דמעורבין חלול שתחתיה עם חלול הבית. ותוכה וגבה טהור דכמחוברת במשקוף דיינינן לה. ומצלת עם דפנות אהלים. וכלעיל בטומאה תחת הארובה: בתוכה או על גבה הכל טמא דכיון דנטמאת הכלי כלי טמא אינו מציל אפי' עם דפנות אהלים. והכל כלעיל סי' מ"ד: רק שישוער שאם תעלה לא תהיה נוגעת רק פחות מטפח: או מודבקת בשקוף ר"ל או אפי' באמת דבוקה בצד המשקוף אבל רק פחות מטפח. ובשניהן מיירי שגבוה מהארץ טפח: טומאה תחתיה אין טמא אלא תחתיה דאע"ג שאינה דבוקה למשקוף טפח. דינה כדפנות אהלים לחוץ בין מעלה למטה. ומצלת על מה שבתוכה ושע"ג. דהרי אפי' כשאינה דבוקה כלל להכותל. כל שאין שפתה מרוחק מהכותל טפח חוצצת. וככפישה שע"ג יתידות [ספ"ה]. ואפ"ה כיון דאין מודבק להמשקוף טפח. לא מחשב חלול שתחתיה כמעורב עם חלול הבית. ואין טומאה מתפשטת מתחת זה לתחת זה [הרא"ש ועמ"ש בס"ד פי"ב בבועז סי' ז']. וקיצר התנא בכל הסתעפות דין זה. משום דממילא משתמע. דבטומאה בבית אין טומאה מתפשטת משם לתחתיה ג"כ מהך טעמא. דהרי אין דבוקים יחד בפותח טפח. וכ"כ בטומאה ע"ג או בתוכה. ג"כ פשיטא דכיון דבקעה לתוכה ונטמא הכלי. הרי כלי טמא אינה מצלת אפי' עם דפנות אהלים כלעיל סי' מ"ד. וא"כ גם תחת הכלי נטמא ולפיכך כל כנגד הכלי תחתיה או ע"ג או בתוכה הכל טמא. כלעיל סי' נ"ב. אבל אם נשער שכשתעלה הקדירה תהיה כולה מופלגת טע"ט מהמשקוף אז הו"ל כעומדת באויר ולהכי כשיש אויר טפח תחתיה וטומאה שם או בתוכה או ע"ג. תחתיה וע"ג כל כנגד תחתית הכלי טמא [כלעיל ספ"ט]. אבל הבית ודאי טהור שהרי יש אויר מפסיק בין חלול שתחתיה לחלול הבית. ובטומאה לא אמרינן לבוד. ובטומאה בבית רק הבית טמא. שהרי אין מעורבין כלל:
מלכת שלמה
אין בארובה וכו'. ועיין בפי' הר"ש ז"ל לעיל פ"ח סימן ב':
נתן את רגלו מלמעלן טהור. ובהא אפילו ר"מ מודה כיון שאין הטומאה תחת רגלו אבל כשהטומאה תחת רגלו לא חשיב ליה ר"מ כסתום ורבנן סברי אפילו הטומאה תחת רגלו אם קדמה רגלו את הטומאה טהור כיון דנסתם קודם שבאה אבל אם קדמה הטומאה כשפשט רגלו שם נטמא קודם שנסתם הנקב ור"ש מוסיף אפילו שתי רגלים של שני אנשים וכו' אע"פ שקדמה טומאה לרגלו של שני כיון שקדמה רגלו של ראשון את הטומאה טהור כיון שלא נראה הנקב פתוח דעם משיכת רגל ראשון נמצאת רגלו של שני והה"נ שתי רגליו של אדם אחד שהיה ראוי להיות טמא מחמת רגל שני שקדמה לה הטומאה ואפ"ה טהור כיון שקדמה רגלו ראשונה. הרא"ש ז"ל:
ואם רגלו קדמה את הטומאה טהור. במאהיל עצמו הוא דמטהרי רבנן משום דנסתמה ארובה מקודם ולא אתיא עליה טומאה אבל במת מודו רבנן דטמא כיון דרגלו על פי ארובה. מה"ר שמשון ז"ל:
2.
If the hatchway does not have an opening of a square handbreadth: If there is uncleanness in the house, what is directly [below] the hatchway remains clean. If the uncleanness is directly [below] the hatchway, the house remains clean. When the uncleanness is in the house, if he placed his leg above [the hatchway], he remains clean. [When] the uncleanness is directly [below] the hatchway, if he placed his leg above it, Rabbi Meir declares [him] unclean, But the sages say: if the uncleanness was [in position] before his leg, he becomes unclean, but if his leg was [in position] before the uncleanness, he remains clean. Rabbi Shimon says: [in the case where] two [men's] legs, one above the other, were [in position] before the uncleanness, if the first person withdrew his leg and the other person's leg was still there, [the second] remains clean, because the first person's leg was [in position] before the uncleanness.
משנה ג
מִקְצָת טֻמְאָה בַבַּיִת וּמִקְצָתָהּ כְּנֶגֶד אֲרֻבָּה, הַבַּיִת טָמֵא, וּכְנֶגֶד הַטֻּמְאָה טָמֵא, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הַבַּיִת טָמֵא, כְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה טָהוֹר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אִם יֵשׁ בַּטֻּמְאָה כְדֵי שֶׁתֵּחָלֵק וּתְטַמֵּא אֶת הַבַּיִת וּתְטַמֵּא כְנֶגֶד הַטֻּמְאָה, טָמֵא. וְאִם לָאו, הַבַּיִת טָמֵא, כְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה טָהוֹר:
ברטנורה
כנגד ארובה. בארובה שאין בה פותח טפח:וכנגד הטומאה טמא. היינו המאהיל על הטומאה:כדי שתחלק. שיהיה במקצת הטומאה שיעור כדי לטמא באוהל, דהיינו כשיהיה בכולה שני זיתים. או יותר. והלכה כר׳ יוסי:
תוסופות יום טוב
ר"י אומר אם יש כו'. כנגד הטומאה טמא. כתב הר"ב דהלכה כר"י. וכ"כ הרמב"ם. וצ"ל דכנגד הטומאה טמא. דוקא כשקדמה הטומאה את רגלו. דלא תקשה הלכתא אהלכתא:
ותטמא כנגד הטומאה . כנגד הטומאה טמא. כן הוא בנוסחת מהר"ם ז"ל:
יכין
מלכת שלמה
יכין
ארובה שהיא בתוך הבית דהיינו שהארובה במעזיבת התקרה ופתוח לאויר: ויש בה פותח טפח שהארובה פתוחה טע"ט. דדוקא לענין שיטמא תחת משקוף שחוץ לדלת נעול של אהל המת. משום דסוף טומאה לצאת דרך שם. אז אם יש מת שלם באהל אין אומרין סוף טומאה לצאת רק בשהפתח הנעול הוא דעד"ט ובאינו מת שלם סגי בשהפתח הנעול הוא טע"ט. ואין חלוק לאיזה תכלית עשה הפתח [כפ"ג מ"ו]. אבל לענין התפשטות הטומאה דרך ארובה פתוח אין חילוק בין מת שלם או חסר כל שיש טע"ט פתוח להאהל מתפשטת הטומאה דרך שם להאהל שבצדו. וזה דוקא בעשאו להארובה לתשמיש. דהיינו להושיט דרך שם שום דבר וכדומה אבל בעשאו למאור שיעורו כמקדח. שהוא גדול כאגרוף. והוא טפי מטפח. ובנעשה החור ממילא שיעורו כראש כל אדם [כלקמן רפי"ג]: טומאה בבית ר"ל אם הטומאה מונחת תחת מעזיבת הבית: כנגד ארובה טהור ר"ל אפי' אותן כלים שמונחין תוך הבית אם הם תחת הארובה טהורים: הטומאה בין בבית ובין כנגד ארובה ר"ל שמונחת כאן או כאן: נתן את רגלו מלמעלן ממעל לארובה ועי"ז סתם הארובה. וה"ה בסתם הארובה אפי' בכלי שאמק"ט אפ"ה עירב הטומאה. דהרי אדם וכלים נעשין אהל לטמא אבל לא לטהר [כרפ"ו] רק אורחא דמלתא נקט. דאדם רגיל לפסוע ברגלו בעליה ממעל לארובה. והא דלא נקט הכא או קנה [כלקמן פי"א מ"ב] י"ל התם אף שהקנה דק. אפ"ה מערב הטומאה מחלק לחלק שבמעזיבה גופה. אבל הכא דלהני להביא טומאה תחת הקנה. הרי קנה דקה אין בה טע"ט: עירב את הטומאה דמשום דאדם וכלים נעשים אהל לטמא ולא לטהר. לפיכך הו"ל הכל כאהל א' ונטמא כל הבית וגם האדם שנתן רגלו נטמא: מקצת טומאה בבית ומקצתה כנגד ארובה וכולו רק כזית ולא נתן דבר למעלה: הבית טמא ר"ל כל מה שתחת המעזיבה טמא: וכנגד הטומאה טמא ר"ל וגם כל הכלים שלמעלה ושלמטה ממקצת הטומאה שהוא נגד הארובה טמאים. ואע"ג שבכאן ובכאן לא האהיל רק על מקצת הזית. סגי בהכי [כפ"ג מ"ג]: כנגד ארובה טהור דהלכה לממ"ס דבטומאה אין אומרים לבוד לחומרא [כסוכה די"ח ועמ"ש בס"ד פ"ד סי' י"ד]: טהור הנותן הרגל דאין טומאה יוצאת בפחות מטפח. מיהו פשוט שעכ"פ עירב הטומאה מהבית להארובה ולהכי גם מה שתחת הארובה טמא: נתן את רגלו מלמעלן ר' מאיר מטמא להנותן. ומיירי שנתן רגלו מכוון ממעל להטומאה בעצמה. דס"ל דדוקא התפשטות הטומאה אינה יוצאת בפחות מטפח: טמא דהיכא שכבר היה הטומאה למטה בשעה שהניח רגלו למעלה. נמצא שכשהגביה רגלו ממעל להארובה כדי לסתמו כבר האהיל על הטומאה קודם שסתם הארובה ברגלו. דהרי בטומאה לא אמרינן לבוד: טהור דהרי קודם שבאה לשם הטומאה כבר היה הארובה נחשבת כנסתם מהרגל. ולא יצאה הטומאה דרך שם. ואע"ג דאדם וכלי נעשין אהל לטמא ולא לחוץ [כרפ"ו] וא"כ למה יהיה האדם טהור. י"ל דהכא לא משום שרגלו חוצץ. אלא מדקדמה רגלו. הו"ל המעזיבה כסתומה תחת הרגל: ר' שמעון אומר שתי רגלים זו ע"ג זו על הארובה. ואפי' הן של ב' בנ"א שהן ב' גופים: שקדמו את הטומאה ממעל להארובה: טהור גם השני: מפני שקדמה רגלו של ראשון את הטומאה ולחכמי' דלעיל. אף אם רגלו של השר ג"כ היה שם קודם שבאה הטומאה למטה עכ"פ כיון דלא על יד השני נסתם הארובה. הו"ל כקדמה טומאה לרגלו: מקצת טומאה בבית ומקצתה כנגד ארובה הכא מיירי בארובה שאין בה טע"ט. ומקצת מהכזית מונח תחת הארובה ומקצת הנשאר מונח תחת המעזיבה: וכנגד הטומאה טמא ואע"ג דאין טומאה יוצאת בחלון פחות מטפח. וכריש משנה ב'. התם התפשטות הטומאה הוא. משא"כ הכא דקצת משיעור הטומאה מונח ממש תחת הארובה. מצטרף בהדי המקצת שמונח תחת המעזיבה כד' שיצא הטומאה גם בהארובה שפחות מטפח: כנגד הטומאה טהור דס"ל דאפי' יש קצת משיעור הטומאה מונח ממש תחת הארובה. אפ"ה מדעכ"פ א"א שתצא הטומאה דרך הארובה מאותו חצי שיעור. רק ע"י שיצטרף אליו חצי השיעור שמונח תחת המעזיבה. דנימא דהתפשט גם ממנו הטומאה להארובה. א"כ הרי כל התפשטות הטומאה אינה יוצאת בארובה שהוא פחות מטפח. אבל ביש שיעור שלם תחת הארובה הרי כבר אמרינן במשנה ב' דבטומאה כנגד הארובה הבית טהור. דמשמע וודאי הא בהארובה עצמה כנגד הטומאה טמא אף שאין בהארובה טע"ט. ולא פליג ר' יהודה: ותטמא כנגד הטומאה כגון שיש בהטומאה כשיעור ב' זיתים. ומונח כזית וחצי ממנו תחת המעזיבה. וכחצי זית תחת הארובה. והרי בכה"ג אפשר שתחלק כזית לכאן וכזית לכאן. ויתטמא כאן וכאן: טמא אף שאין מונח תחת הארובה רק פחות מזית. מיהו זה דוקא בשקדמה הטומאה להדבר שהונח על הארובה לסתמו וכלעיל סי' י"ד. כנגד הטומאה טהור דמדאין כזית נגד הארובה הו"ל רק התפשטות הטומאה ואינה יוצאת בארובה שהיא פחות מטפח: ארובות זו על גב זו בב' תקרות. והארובות מכוונות זו למעלה מזו: ויש בהן פותח טפח שיש בכל ארובה רוחב טע"ט כלעיל סי' ב': בין מלמעלן בין מלמטן ר"ל בין שנתן הדבר רק על ארובה העליון בין שנתן דבר גם על התחתון: הכל טמא כל מה שבבית וכל מה שבעלייה נטמא. דכשנתן הכלי רק על הארובה העליון. הבית והעליה שניהן טמאין דדל מעזיבה שביניהן באמצע הרי העליונה שמונח שם דבר לסתום הארובה היא מאהלת על כל החלול שתחתיה. וכב' זיזין שבכותל בית שהעליון מעדיף על התחתון וטומאה תחת התחתון תחתיהן וביניהן טמא [וכפט"ו מ"ה] רק נקט בין בין לרבותא. דאפי' הניח בשניהן אין התחתון חוצץ למנוע את העליון מלהביא הטומאה לכל העליה. אלא הכסוי התחתון מביא את הטומאה מתחת מעזיבת הבית לתחת הארובה התחתונה ומדאין סתימה זו חוצץ. להכי ע"י העליון מתפשטת בקוע טומאה הזאת גם לכל העליה שע"ג: ודבר שאינו מקבל טומאה ר"ל ואם הניח על הארובה דבר שאמק"ט. ואפי' לא הניחו רק בא' מב' מקומות שזכרנו דהיינו או בארובה התחתון או בארובה העליון: ממנו ולמטן טמא דהיינו כל החלול שלמטה מהסתימה שבארובה טמא. דאף דבר שאמק"ט. עכ"פ מביא טומאה לכל שתחתיו [כלעיל פ"ח ורמב"ם פי"ב מטו"מ]: ממנו ולמעלן טהור דאע"ג דכל כלים אפי' כשהן כלי גללים וכדומה שאמק"ט אפ"ה אין חוצצין בפני הטומאה [כרפ"ח]. היינו בלי דפנות אהלים. אבל הכא דמונח הכלי על המעזיבה שסביב להארובה מביא וחוצץ. ורק כלי הבא במדה דינו כאהל ממש. ולפיכך אפי' בלי סיועת דפנות אהלים חוצץ עכ"פ למן הצד [ועמ"ש בס"ד רפ"ט]. אבל כלי המק"ט אפי' בסיועת דפנות אהלים מביא ואינו חוצץ. כדחזינן הכא ברישא. דהכל טמא. ורק בשיעשה בכלי זו מעשה. וכגון שיקבענו במסמרים בהמעזיבה וכדומה. אז אפי' כלי המק"ט חוצץ [כתוס' ב"ב די"ט ב' ד"ה ותיפוק ועי' עוד בקול מחצצים סי' ה' ו']. והא דנקט הכא דבנתן דבר שאמק"ט בארובה א' מב' הארובות. ממנו ולמטה טמא. ממנו ולמעלה טהור. ה"ה בנתן דבר שאמק"ט על הארובה התחתון וגם על העליון. אין טמא רק מהתחתון ולמטה. דכיון דהתחתון אמק"ט וחוצץ מה מזיק תו שהארובה העליון ג"כ מכוסה. הרי לא בקעה הטומאה כלל מהבית להעלייה: הבית טהור דלא אמרינן לבוד גבי טומאה. למחשב ארובה תחתונה כסתומה. הא כנגד הטומאה שתחת הארובה. אפי' בעלייה טמא: בין מלמטן האי בין בין מצי איירי בכל גוונא. בין רק למעלה או רק למטה. או על שניהן יחד: אין טמא אלא התחתון דדוקא לעיל סוף משנה ד'. דאיירי שיש בהארובה טע"ט. ועי"ז צריך לחציצת הדבר שנתן על הארובה שלא תצא בו התפשטות הטומאה. להכי צריך דוקא שיתן על הארובה דבר שאמק"ט אז לבד חוצץ. אבל הכא שהארובה פחות מטפח על טפח. והטומאה רק התפשטה לשם מהבית. לפיכך אפי' נתן דבר שמק"ט על הארובה. הרי א"צ להדבר ההוא כלל. דבל"ז אין התפשטות טומאה יוצאת בארובה שהיא פחות מטע"ט. להכי אין טמא רק למטה מכסוי שע"ג ארובה התחתון שלשם התפשטה הטומאה מהבית: הכל טמא אין הכל טמא זה כהכל טמא דמשנה ד'. דהתם מדהארובה טע"ט. והרי בכה"ג כיון שהכסוי שעל ארובה התחתון מק"ט חשבינן לכסוי זה כאילו ליתא. להכי הטומאה שהתפשטה מהבית להארובה. חוזרת ומתפשטת דרך הארובה גם לכל העלייה. מדגם הארובה העליונה מכוסה. משא"כ הכא שהארובה התחתונה אינה טע"ט. אף שהכסוי שעל הארובה התחתון מדמק"ט אינו חוצץ וחשבינן ליה כליתא. עכ"פ הרי גם בליתא. די לנו שיטמא למעלה דבר שהוא ממש נגד ארובה התחתון. אבל לא שתתפשט משם הטומאה לכל העליה. אלא הך הכל טמא הכא ר"ל הבית התחתון כולו טמא דע"י הכסוי שע"ג הארובה התחתון התפשטה הטומא' מתחת הארובה להבית וגם הכלי שכסה בה בעצמה ג"כ נטמאה. ומדמק"ט לא חצצה ולפיכך כל דבר שלמעלה מהכסוי נגד הארובה התחתון ג"כ טמא. מיהו גם מה שלמעלה נגד הארובה אינו טמא רק בקדמה טומאה לרגלו וכרבנן לעיל במשנה ב': אלא תחתון הכא לא קתני ממנו למטה וכו' כדקתני לעיל סוף מ"ד. משום דבמשנתינו בין בין קתני. דמשמע נמי גם בנתן בשתיהן. ואי הוה תני ממנו ולמטה. לא הוה ידעינן על איזה מב' הכסויין קאי מלת ממנו. להכי נקט לישנא ברירא אין טמא אלא תחתון. ור"ל בין שנתן בשתיהן או רק בעליון או רק בתחתון בכולהו גוונא אין טמא רק תחת כסוי התחתון. דאם נתן בשתיהן או רק בתחתון הרי הכסוי התחתון הביא את הטומאה מתחת ארובה התחתון להבית. ומדהכסוי אמק"ט. חוצצת שלא תתפשט הטומאה להעלייה. ולפיכך מה שיש בהעלייה אפי' נגד הטומאה שבעלייה טהור. מיהו כשנתן הכסוי רק בארובה שלמעלה. הבית כולו טמא. דהכסוי שבארובה העליון מביא הטומאה מתחת הארובה להבית [וכזיזין לקמן פט"ו מ"ה] אבל מה שבעליה. רק נגד הטומאה שלמטה טמא. וזה רק כשקדמה טומאה להדבר שמונח שם למעלה בארובה העליון וכמש"ל: ארובה שהיא בתוך הבית וקדרה נתונה תחתיה שהקדירה מונחת למטה על קרקע הבית נגד הארובה: שאם תעלה ר"ל שהקדירה מונחת למטה. באופן שישוער שבאם תעלה הקדירה להוציאה דרך הארובה: אין שפתותיה נוגעות בארובה שהקדירה תצא דרך הארובה ברווח. כך פי' הר"ב. ול"מ היה נ"ל דר"ל דנשער שאם נעלה הקדירה מכוון למקום הארובה לא יהיו חוד שפתות הקדירה נוגעות בתחתית שפת הארובה. וע"י שפתות התחתונות אלה לא תוכל הקדירה לכנוס תוך חלול הארובה. אלא מיירי שאין שפתות הקדירה נוגעות בשפה תחתונה של הארובה. ועי"ז כשתעלה הקדירה לתוך חלול הארובה. תשאר תחוב תוך חלול הארובה. ובכה"ג דיינינן להקדירה כאילו דבוקה באמת בהארובה: טומאה בוקעת ועולה דנהי דהוה כדבוקה בהמעזיבה עכ"פ טומאה רצוצה היא תחתיה. ובוקעת לתוך הקדירה ולמעלה ממנה עד לרקיע. ורק מה שבתוך הקדירה אפי' שלא כנגד הטומאה טמא ואפי' מה שבתוכה לא נגע בהקדירה בפנים. אפ"ה מדנטמאת הקדירה נטמא כל מה שבתוכה בחיבורין [כלעיל פ"ט סי' ק"ח]. אבל למעלה מהקדירה רק כנגד הטומאה טמא. אבל כל הבית שסביב להארובה. כולה טהור. דהואיל ואין הטומאה רחבה כרוחב חלול הארובה. נמצא שיש בהארובה אויר מפסיק בין האויר של בקוע הטומאה להחלול שבהבית תחת המעזיבה [ועפ"ו מ"ז ודו"ק]: בוקעת ויורדת ואף דבמכוון רוחב הקדירה כחלול הארובה הול"ל גוד אחית שפת הארובה עד לשפת הקדירה. ונידן להטומאה כאילו מונחת בהמעזיבה [וכלעיל פ"ו מ"ד]. י"ל מדעכ"פ מונחת הטומאה רצוצה תחת הקדירה. דנינן לכל הרווח שבין הארובה להקדירה כאלו יש שם עמוד. והרי כשהטומאה תחת עמוד כזה ג"כ בוקעת וכו' [כפ"ו מ"ו]. ואם הטומאה ממעל להקדירה או בתוכה. אע"ג שבעיקר מקום הטומאה אינה רצוצה. עכ"פ כיון דכלי אינה חוצצת. לפיכך בוקעת הטומאה להמקום רצוצה שתחת הקדירה. והו"ל כמונחת הטומאה רצוצה תחת הקדירה [כך כתב הרא"ש. ונ"ל ראיה לדבריו מלעיל ספ"ט ודלא כרתוי"ט]: טהור דמדמכוונת הקדירה כרוחב חלול הארובה הו"ל כאילו תחובה הקדירה בהארובה. והרי גבה נגד הטומאה ומצלת על כל מה שלמעלה מהכלי. דלא דמי לסוף פ"ט. דכשיש טע"ט אויר בין שולי הכ"ח לקרקע שהטומאה שם. דכל מה שלמעלה נגד תחתית הכלי טמא. הכא שאני שמחוברת הכלי עם דפנות אהלים. ופשוט שאינו מציל הכא רק אוכלים ומשקין וכ"ח [כלעיל פ"ה מ"ג]: הכל טמא תחתיה ותוכה וע"ג וכל הבית דמדנטמא הכלי לא מהני דפנות אהלים [כפ"ה מ"ג] וא"כ בקעה טומאה לתחתיה. ומדגבוה טפח. נטמא כל החלול ההוא ומטמא גם למעלה ולמטה. נגד כל תחתית הכלי ומשם התפשטה הטומאה גם להבית: היתה נתונה הקדירה: בצד האסקופה שעומדת בחוץ סמוך להמפתן: היא נוגעת במשקוף פותח טפח ר"ל שנשער שאילו נעלה הקדירה. יהיה טפח מרוחב דופן הקדירה. נוגע בצד המשקוף שבחוץ. ולרבותא נקט הכא דאע"ג דבכה"ג מחשבה כמחובר למשקוף הבית. וסד"א דבכה"ג לא תהא טומאה בוקעת בו. דכמעזיבת הבית חשיבה קמ"ל. מיהו בהיתה מהארץ גבוה טפח. ודאי דדוקא בשנוכל לשער שכשתעלה תגע טפח בהמשקוף מיירי. דאל"כ לא מחשב אויר שתחתיה כמעורב עם אויר הבית. וכסיף מתני' דידן [והר"ש והר"ב פירשו שנשער שאם תעלה יהיה רוחב טפח מחלול הקדירה נוגע בתחתית המשקוף]: טומאה תחתיה רצוצה. דהרי באינה גבוה טפח מהארץ מיירי: או על גבה לר"ש והר"ב הנ"ל. היינו למעלה מהקדירה שלא תחת המשקוף: בוקעת ויורדת הכל כלעיל סי' מ"ב דדא ודא אחת היא. והא דלא נקט ברישא דמ"ו וברישא דמ"ז. היאך יהיה הדין כשהטומאה בבית כדנקט בסיפא כשגבוה מהארץ טפח. ה"ט משום דהכא דהקדירה יושבת על הארץ פשיטא דכשהטומאה בבית. אינה מתפשטת כלל לתחת הקדירה או לתוכה או ע"ג. משום דהקדירה הרי עומדת כולה מבחוץ רק סמוך לאסקופה: תוכה וגבה טהור תחתיה והבית טמא. משום דמעורבין חלול שתחתיה עם חלול הבית. ותוכה וגבה טהור דכמחוברת במשקוף דיינינן לה. ומצלת עם דפנות אהלים. וכלעיל בטומאה תחת הארובה: בתוכה או על גבה הכל טמא דכיון דנטמאת הכלי כלי טמא אינו מציל אפי' עם דפנות אהלים. והכל כלעיל סי' מ"ד: רק שישוער שאם תעלה לא תהיה נוגעת רק פחות מטפח: או מודבקת בשקוף ר"ל או אפי' באמת דבוקה בצד המשקוף אבל רק פחות מטפח. ובשניהן מיירי שגבוה מהארץ טפח: טומאה תחתיה אין טמא אלא תחתיה דאע"ג שאינה דבוקה למשקוף טפח. דינה כדפנות אהלים לחוץ בין מעלה למטה. ומצלת על מה שבתוכה ושע"ג. דהרי אפי' כשאינה דבוקה כלל להכותל. כל שאין שפתה מרוחק מהכותל טפח חוצצת. וככפישה שע"ג יתידות [ספ"ה]. ואפ"ה כיון דאין מודבק להמשקוף טפח. לא מחשב חלול שתחתיה כמעורב עם חלול הבית. ואין טומאה מתפשטת מתחת זה לתחת זה [הרא"ש ועמ"ש בס"ד פי"ב בבועז סי' ז']. וקיצר התנא בכל הסתעפות דין זה. משום דממילא משתמע. דבטומאה בבית אין טומאה מתפשטת משם לתחתיה ג"כ מהך טעמא. דהרי אין דבוקים יחד בפותח טפח. וכ"כ בטומאה ע"ג או בתוכה. ג"כ פשיטא דכיון דבקעה לתוכה ונטמא הכלי. הרי כלי טמא אינה מצלת אפי' עם דפנות אהלים כלעיל סי' מ"ד. וא"כ גם תחת הכלי נטמא ולפיכך כל כנגד הכלי תחתיה או ע"ג או בתוכה הכל טמא. כלעיל סי' נ"ב. אבל אם נשער שכשתעלה הקדירה תהיה כולה מופלגת טע"ט מהמשקוף אז הו"ל כעומדת באויר ולהכי כשיש אויר טפח תחתיה וטומאה שם או בתוכה או ע"ג. תחתיה וע"ג כל כנגד תחתית הכלי טמא [כלעיל ספ"ט]. אבל הבית ודאי טהור שהרי יש אויר מפסיק בין חלול שתחתיה לחלול הבית. ובטומאה לא אמרינן לבוד. ובטומאה בבית רק הבית טמא. שהרי אין מעורבין כלל:
מלכת שלמה
ר' יהודה אומר דבית טמא וכנגד הטומאה טהור. דסבר ר' יהודה כיון שאין בארובה פותח טפח אין המאהיל טמא עד שיהא שיעור טומאה תחתיו דלענין זה חשיב כסתום שלא יצטרף עמו מה שאינו כנגד הארובה הרא"ש ז"ל ובתוספ' ס"ל לר' שמעון כותיה דר' יהודה:
כדי שתחלק. כגון שיש זית וחצי בבית וחצי זית תחת הארובה דאם נחלק יש שיעור לכאן ולכאן הרא"ש ז"ל. ופי' הר"ש ז"ל כדי שתתחלק שיטמא חציו האהל לאפוקי זית אחד ורובע עצמות אחד וגולגולת אחת ושדרה אחת ע"כ וכן משמע נמי מהתוספ':
טמא כנגד הטומאה ואם לאו הבית טמא וכו' גרסי'. ומצאתי שהגיה הרב בצלאל אשכנזי ז"ל וזולתו כדי שתחלק ותטמא את הבית ותטמא כנגד הארובה כנגד הטומאה טמא ואם לאו וכו':
3.
If part of the uncleanness is in the house and part directly [below] the hatchway, the house becomes unclean, and what is directly [above] the uncleanness becomes unclean, the words of Meir. Rabbi Judah says: the house becomes unclean but what is directly [above] the uncleanness remains clean. Rabbi Yose says: if there is sufficient of the uncleanness for it to be divided so that [one part] defiles the house and [the other part] defiles what is directly [above] the uncleanness, [both spaces] become unclean; if not, the house becomes unclean but what is directly [above] the uncleanness remains clean.
משנה ד
אֲרֻבּוֹת זוֹ עַל גַּב זוֹ, וְיֵשׁ בָּהֶן פּוֹתֵחַ טֶפַח, טֻמְאָה בַבַּיִת, כְּנֶגֶד אֲרֻבּוֹת טָהוֹר. טֻמְאָה כְנֶגֶד אֲרֻבּוֹת, הַבַּיִת טָהוֹר. הַטֻּמְאָה בֵּין בַּבַּיִת בֵּין כְּנֶגֶד אֲרֻבּוֹת, נָתַן דָּבָר שֶׁהוּא מְקַבֵּל טֻמְאָה, בֵּין מִלְמַעְלָן בֵּין מִלְּמַטָּן, הַכֹּל טָמֵא. וְדָבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה, מִמֶּנּוּ וּלְמַטָּן, טָמֵא. מִמֶּנּוּ וּלְמַעְלָן, טָהוֹר:
ברטנורה
ארובות זו על גב זו. כגון שיש ארובה בין בית לעליה ויש עוד ארובה אחרת בגג העליה מכוונת כנגדה, ובכל אחת ואחת פותח טפח:בין מלמעלן. בארובה העליונה:בין מלמטן. בארובה התחתונה:הכל טמא. אפילו מה שבעליה. אע״פ שנתן בתחתונה ולא בעליונה. דכיון דדבר המקבל טומאה הוא ואין חוצץ בפני הטומאה שבבית, רואין אותו כאילו הוא נתון בפי הארובה העליונה ועירב את הטומאה:ממנו ולמטן טמא. דנעשה אוהל סתום וכל מה שבתוכו טמא:ממנו ולמעלן טהור. דחוצץ בפני הטומאה:
תוסופות יום טוב
הכל טמא. פי' הר"ב אפי' מה שבעליה. אעפ"י שנתן בתחתונה כו' רואין אותו כאילו הוא נתון בפי הארובה העליונה ועירב את הטומאה. אבל הר"ש כתב על זה. וז"ל. ומיהו לא יתכן כלל לפרש כן דאטו מי עדיף משאם היתה טומאה בעלייה עצמה כנגד ארובה. ונראה לפרש. דהכל טמא היינו בין מה שתחת המאהיל. בין מה שלמעלה כנגד ארובה. א"נ בין מלמעלן בין מלמטן. לא שנתנן בזה או בזה. אלא שנתנן בשתיהן ולכך אע"פ שטומאה בבית גם העליי' טמאה. דאין דבר טמא חוצץ. והרי נסתמה הארובה העליונה ומערבת את הטומאה. ע"כ. והכ"מ [פט"ז מהט"מ הלכה ג'] כתב הכל טמא. שאין כלי טמא חוצץ. ע"פ מה שנתבאר ברפ"ו. אדם וכלים שנעשו אהל על הטומאה. שאם היו כלים על גבן אפי' שלא כנגד הטומאה טמאים ע"כ. וזה כדברי הר"ש הראשונים. דכל שכנגד הארובה דוקא ולא שעל התקרה בכלל כלל. [*שהאדם וכלים מביאין כשמאהילים. ואין חוצצין. אבל הבית חוצץ]:
ודבר שאינו מקבל טומאה ממנו ולמטן טמא כו'. הכא לא קתני בין מלמעלן בין מלמטן. כדקתני בסיפא גבי אין בארובה פותח טפח. וקתני נמי ממנו ולמטה טמא כו'. ובסיפא קתני אין טמא אלא תחתון וצ"ע אמאי שני בלישניה. ונ"ל דלא ה"מ למתני בין מלמעלן בין מלמטן שיש במשמעות זה הלשון נמי שנתן למעלן ולמטן. וא"כ היכי ליתני עלה ממנו ולמטן טמא. ולא ידעינן אי ממנו ולמטה של תחתון קאמר. אי ממנו ולמטן של העליון. אבל השתא דקתני ודבר שאינו מקבל טומאה סתמא. ניחא. דמשמע אם נתן באחד מאותן שני מקומות ששנינו ברישא דבר שאינו מקבל טומאה. ובארובה שניה לא נתן כלום. ממנו ולמטן טמא וכו'. אם נתן בארובה התחתונה ממנו ולמטן טמא. ואם בעליונה ולא בתחתונה ממנו ולמטן טמא. ואם תאמר ליתני בסיפא נתן דבר שאינו מקבל טומאה ממנו ולמטן טמא וכו' כמו ברישא. ונראה לי דזה אינו. דאפי' נתן בעליונה דבר שאינו מקבל טומאה. ולא נתן בתחתונה כלום. אין טמא אלא תחתון. דכיון דאין בארובה פותח טפח אפילו טומאה כנגד ארובה. די לנו בזה שדבר שאינו מקבל [*טומאה] שלמעלה בארובה העליונה מערב את הטומאה בכל הבית התחתון במקום שהטומאה מונחת שם. אבל לא חזינן ליה כאילו הטומאה נמי בעלייה. אבל דבר המקבל טומאה כגון נתן רגלו. חזינן כאילו הטומאה נמי בעליה. דדבר המקבל טומאה אינו חוצץ. והשתא ניחא. דקתני בסיפא נתן דבר שאינו מקבל טומאה בין מלמעלן בין מלמטן כו' כיון דבעי למתני דבכל ענין אין טמא אלא תחתון בין שנתן למעלן ולמטן. בין שנתן למעלן ולא למטן. בין שנתן למטן ולא למעלן. דכל זה ישנו בלשון. בין למעלן בין למטן אין טמא אלא תחתון. אבל ברישא לא ה"מ למתני הכי. כדפרישית. מהר"ם:
יכין
מלכת שלמה
יכין
ארובה שהיא בתוך הבית דהיינו שהארובה במעזיבת התקרה ופתוח לאויר: ויש בה פותח טפח שהארובה פתוחה טע"ט. דדוקא לענין שיטמא תחת משקוף שחוץ לדלת נעול של אהל המת. משום דסוף טומאה לצאת דרך שם. אז אם יש מת שלם באהל אין אומרין סוף טומאה לצאת רק בשהפתח הנעול הוא דעד"ט ובאינו מת שלם סגי בשהפתח הנעול הוא טע"ט. ואין חלוק לאיזה תכלית עשה הפתח [כפ"ג מ"ו]. אבל לענין התפשטות הטומאה דרך ארובה פתוח אין חילוק בין מת שלם או חסר כל שיש טע"ט פתוח להאהל מתפשטת הטומאה דרך שם להאהל שבצדו. וזה דוקא בעשאו להארובה לתשמיש. דהיינו להושיט דרך שם שום דבר וכדומה אבל בעשאו למאור שיעורו כמקדח. שהוא גדול כאגרוף. והוא טפי מטפח. ובנעשה החור ממילא שיעורו כראש כל אדם [כלקמן רפי"ג]: טומאה בבית ר"ל אם הטומאה מונחת תחת מעזיבת הבית: כנגד ארובה טהור ר"ל אפי' אותן כלים שמונחין תוך הבית אם הם תחת הארובה טהורים: הטומאה בין בבית ובין כנגד ארובה ר"ל שמונחת כאן או כאן: נתן את רגלו מלמעלן ממעל לארובה ועי"ז סתם הארובה. וה"ה בסתם הארובה אפי' בכלי שאמק"ט אפ"ה עירב הטומאה. דהרי אדם וכלים נעשין אהל לטמא אבל לא לטהר [כרפ"ו] רק אורחא דמלתא נקט. דאדם רגיל לפסוע ברגלו בעליה ממעל לארובה. והא דלא נקט הכא או קנה [כלקמן פי"א מ"ב] י"ל התם אף שהקנה דק. אפ"ה מערב הטומאה מחלק לחלק שבמעזיבה גופה. אבל הכא דלהני להביא טומאה תחת הקנה. הרי קנה דקה אין בה טע"ט: עירב את הטומאה דמשום דאדם וכלים נעשים אהל לטמא ולא לטהר. לפיכך הו"ל הכל כאהל א' ונטמא כל הבית וגם האדם שנתן רגלו נטמא: מקצת טומאה בבית ומקצתה כנגד ארובה וכולו רק כזית ולא נתן דבר למעלה: הבית טמא ר"ל כל מה שתחת המעזיבה טמא: וכנגד הטומאה טמא ר"ל וגם כל הכלים שלמעלה ושלמטה ממקצת הטומאה שהוא נגד הארובה טמאים. ואע"ג שבכאן ובכאן לא האהיל רק על מקצת הזית. סגי בהכי [כפ"ג מ"ג]: כנגד ארובה טהור דהלכה לממ"ס דבטומאה אין אומרים לבוד לחומרא [כסוכה די"ח ועמ"ש בס"ד פ"ד סי' י"ד]: טהור הנותן הרגל דאין טומאה יוצאת בפחות מטפח. מיהו פשוט שעכ"פ עירב הטומאה מהבית להארובה ולהכי גם מה שתחת הארובה טמא: נתן את רגלו מלמעלן ר' מאיר מטמא להנותן. ומיירי שנתן רגלו מכוון ממעל להטומאה בעצמה. דס"ל דדוקא התפשטות הטומאה אינה יוצאת בפחות מטפח: טמא דהיכא שכבר היה הטומאה למטה בשעה שהניח רגלו למעלה. נמצא שכשהגביה רגלו ממעל להארובה כדי לסתמו כבר האהיל על הטומאה קודם שסתם הארובה ברגלו. דהרי בטומאה לא אמרינן לבוד: טהור דהרי קודם שבאה לשם הטומאה כבר היה הארובה נחשבת כנסתם מהרגל. ולא יצאה הטומאה דרך שם. ואע"ג דאדם וכלי נעשין אהל לטמא ולא לחוץ [כרפ"ו] וא"כ למה יהיה האדם טהור. י"ל דהכא לא משום שרגלו חוצץ. אלא מדקדמה רגלו. הו"ל המעזיבה כסתומה תחת הרגל: ר' שמעון אומר שתי רגלים זו ע"ג זו על הארובה. ואפי' הן של ב' בנ"א שהן ב' גופים: שקדמו את הטומאה ממעל להארובה: טהור גם השני: מפני שקדמה רגלו של ראשון את הטומאה ולחכמי' דלעיל. אף אם רגלו של השר ג"כ היה שם קודם שבאה הטומאה למטה עכ"פ כיון דלא על יד השני נסתם הארובה. הו"ל כקדמה טומאה לרגלו: מקצת טומאה בבית ומקצתה כנגד ארובה הכא מיירי בארובה שאין בה טע"ט. ומקצת מהכזית מונח תחת הארובה ומקצת הנשאר מונח תחת המעזיבה: וכנגד הטומאה טמא ואע"ג דאין טומאה יוצאת בחלון פחות מטפח. וכריש משנה ב'. התם התפשטות הטומאה הוא. משא"כ הכא דקצת משיעור הטומאה מונח ממש תחת הארובה. מצטרף בהדי המקצת שמונח תחת המעזיבה כד' שיצא הטומאה גם בהארובה שפחות מטפח: כנגד הטומאה טהור דס"ל דאפי' יש קצת משיעור הטומאה מונח ממש תחת הארובה. אפ"ה מדעכ"פ א"א שתצא הטומאה דרך הארובה מאותו חצי שיעור. רק ע"י שיצטרף אליו חצי השיעור שמונח תחת המעזיבה. דנימא דהתפשט גם ממנו הטומאה להארובה. א"כ הרי כל התפשטות הטומאה אינה יוצאת בארובה שהוא פחות מטפח. אבל ביש שיעור שלם תחת הארובה הרי כבר אמרינן במשנה ב' דבטומאה כנגד הארובה הבית טהור. דמשמע וודאי הא בהארובה עצמה כנגד הטומאה טמא אף שאין בהארובה טע"ט. ולא פליג ר' יהודה: ותטמא כנגד הטומאה כגון שיש בהטומאה כשיעור ב' זיתים. ומונח כזית וחצי ממנו תחת המעזיבה. וכחצי זית תחת הארובה. והרי בכה"ג אפשר שתחלק כזית לכאן וכזית לכאן. ויתטמא כאן וכאן: טמא אף שאין מונח תחת הארובה רק פחות מזית. מיהו זה דוקא בשקדמה הטומאה להדבר שהונח על הארובה לסתמו וכלעיל סי' י"ד. כנגד הטומאה טהור דמדאין כזית נגד הארובה הו"ל רק התפשטות הטומאה ואינה יוצאת בארובה שהיא פחות מטפח: ארובות זו על גב זו בב' תקרות. והארובות מכוונות זו למעלה מזו: ויש בהן פותח טפח שיש בכל ארובה רוחב טע"ט כלעיל סי' ב': בין מלמעלן בין מלמטן ר"ל בין שנתן הדבר רק על ארובה העליון בין שנתן דבר גם על התחתון: הכל טמא כל מה שבבית וכל מה שבעלייה נטמא. דכשנתן הכלי רק על הארובה העליון. הבית והעליה שניהן טמאין דדל מעזיבה שביניהן באמצע הרי העליונה שמונח שם דבר לסתום הארובה היא מאהלת על כל החלול שתחתיה. וכב' זיזין שבכותל בית שהעליון מעדיף על התחתון וטומאה תחת התחתון תחתיהן וביניהן טמא [וכפט"ו מ"ה] רק נקט בין בין לרבותא. דאפי' הניח בשניהן אין התחתון חוצץ למנוע את העליון מלהביא הטומאה לכל העליה. אלא הכסוי התחתון מביא את הטומאה מתחת מעזיבת הבית לתחת הארובה התחתונה ומדאין סתימה זו חוצץ. להכי ע"י העליון מתפשטת בקוע טומאה הזאת גם לכל העליה שע"ג: ודבר שאינו מקבל טומאה ר"ל ואם הניח על הארובה דבר שאמק"ט. ואפי' לא הניחו רק בא' מב' מקומות שזכרנו דהיינו או בארובה התחתון או בארובה העליון: ממנו ולמטן טמא דהיינו כל החלול שלמטה מהסתימה שבארובה טמא. דאף דבר שאמק"ט. עכ"פ מביא טומאה לכל שתחתיו [כלעיל פ"ח ורמב"ם פי"ב מטו"מ]: ממנו ולמעלן טהור דאע"ג דכל כלים אפי' כשהן כלי גללים וכדומה שאמק"ט אפ"ה אין חוצצין בפני הטומאה [כרפ"ח]. היינו בלי דפנות אהלים. אבל הכא דמונח הכלי על המעזיבה שסביב להארובה מביא וחוצץ. ורק כלי הבא במדה דינו כאהל ממש. ולפיכך אפי' בלי סיועת דפנות אהלים חוצץ עכ"פ למן הצד [ועמ"ש בס"ד רפ"ט]. אבל כלי המק"ט אפי' בסיועת דפנות אהלים מביא ואינו חוצץ. כדחזינן הכא ברישא. דהכל טמא. ורק בשיעשה בכלי זו מעשה. וכגון שיקבענו במסמרים בהמעזיבה וכדומה. אז אפי' כלי המק"ט חוצץ [כתוס' ב"ב די"ט ב' ד"ה ותיפוק ועי' עוד בקול מחצצים סי' ה' ו']. והא דנקט הכא דבנתן דבר שאמק"ט בארובה א' מב' הארובות. ממנו ולמטה טמא. ממנו ולמעלה טהור. ה"ה בנתן דבר שאמק"ט על הארובה התחתון וגם על העליון. אין טמא רק מהתחתון ולמטה. דכיון דהתחתון אמק"ט וחוצץ מה מזיק תו שהארובה העליון ג"כ מכוסה. הרי לא בקעה הטומאה כלל מהבית להעלייה: הבית טהור דלא אמרינן לבוד גבי טומאה. למחשב ארובה תחתונה כסתומה. הא כנגד הטומאה שתחת הארובה. אפי' בעלייה טמא: בין מלמטן האי בין בין מצי איירי בכל גוונא. בין רק למעלה או רק למטה. או על שניהן יחד: אין טמא אלא התחתון דדוקא לעיל סוף משנה ד'. דאיירי שיש בהארובה טע"ט. ועי"ז צריך לחציצת הדבר שנתן על הארובה שלא תצא בו התפשטות הטומאה. להכי צריך דוקא שיתן על הארובה דבר שאמק"ט אז לבד חוצץ. אבל הכא שהארובה פחות מטפח על טפח. והטומאה רק התפשטה לשם מהבית. לפיכך אפי' נתן דבר שמק"ט על הארובה. הרי א"צ להדבר ההוא כלל. דבל"ז אין התפשטות טומאה יוצאת בארובה שהיא פחות מטע"ט. להכי אין טמא רק למטה מכסוי שע"ג ארובה התחתון שלשם התפשטה הטומאה מהבית: הכל טמא אין הכל טמא זה כהכל טמא דמשנה ד'. דהתם מדהארובה טע"ט. והרי בכה"ג כיון שהכסוי שעל ארובה התחתון מק"ט חשבינן לכסוי זה כאילו ליתא. להכי הטומאה שהתפשטה מהבית להארובה. חוזרת ומתפשטת דרך הארובה גם לכל העלייה. מדגם הארובה העליונה מכוסה. משא"כ הכא שהארובה התחתונה אינה טע"ט. אף שהכסוי שעל הארובה התחתון מדמק"ט אינו חוצץ וחשבינן ליה כליתא. עכ"פ הרי גם בליתא. די לנו שיטמא למעלה דבר שהוא ממש נגד ארובה התחתון. אבל לא שתתפשט משם הטומאה לכל העליה. אלא הך הכל טמא הכא ר"ל הבית התחתון כולו טמא דע"י הכסוי שע"ג הארובה התחתון התפשטה הטומא' מתחת הארובה להבית וגם הכלי שכסה בה בעצמה ג"כ נטמאה. ומדמק"ט לא חצצה ולפיכך כל דבר שלמעלה מהכסוי נגד הארובה התחתון ג"כ טמא. מיהו גם מה שלמעלה נגד הארובה אינו טמא רק בקדמה טומאה לרגלו וכרבנן לעיל במשנה ב': אלא תחתון הכא לא קתני ממנו למטה וכו' כדקתני לעיל סוף מ"ד. משום דבמשנתינו בין בין קתני. דמשמע נמי גם בנתן בשתיהן. ואי הוה תני ממנו ולמטה. לא הוה ידעינן על איזה מב' הכסויין קאי מלת ממנו. להכי נקט לישנא ברירא אין טמא אלא תחתון. ור"ל בין שנתן בשתיהן או רק בעליון או רק בתחתון בכולהו גוונא אין טמא רק תחת כסוי התחתון. דאם נתן בשתיהן או רק בתחתון הרי הכסוי התחתון הביא את הטומאה מתחת ארובה התחתון להבית. ומדהכסוי אמק"ט. חוצצת שלא תתפשט הטומאה להעלייה. ולפיכך מה שיש בהעלייה אפי' נגד הטומאה שבעלייה טהור. מיהו כשנתן הכסוי רק בארובה שלמעלה. הבית כולו טמא. דהכסוי שבארובה העליון מביא הטומאה מתחת הארובה להבית [וכזיזין לקמן פט"ו מ"ה] אבל מה שבעליה. רק נגד הטומאה שלמטה טמא. וזה רק כשקדמה טומאה להדבר שמונח שם למעלה בארובה העליון וכמש"ל: ארובה שהיא בתוך הבית וקדרה נתונה תחתיה שהקדירה מונחת למטה על קרקע הבית נגד הארובה: שאם תעלה ר"ל שהקדירה מונחת למטה. באופן שישוער שבאם תעלה הקדירה להוציאה דרך הארובה: אין שפתותיה נוגעות בארובה שהקדירה תצא דרך הארובה ברווח. כך פי' הר"ב. ול"מ היה נ"ל דר"ל דנשער שאם נעלה הקדירה מכוון למקום הארובה לא יהיו חוד שפתות הקדירה נוגעות בתחתית שפת הארובה. וע"י שפתות התחתונות אלה לא תוכל הקדירה לכנוס תוך חלול הארובה. אלא מיירי שאין שפתות הקדירה נוגעות בשפה תחתונה של הארובה. ועי"ז כשתעלה הקדירה לתוך חלול הארובה. תשאר תחוב תוך חלול הארובה. ובכה"ג דיינינן להקדירה כאילו דבוקה באמת בהארובה: טומאה בוקעת ועולה דנהי דהוה כדבוקה בהמעזיבה עכ"פ טומאה רצוצה היא תחתיה. ובוקעת לתוך הקדירה ולמעלה ממנה עד לרקיע. ורק מה שבתוך הקדירה אפי' שלא כנגד הטומאה טמא ואפי' מה שבתוכה לא נגע בהקדירה בפנים. אפ"ה מדנטמאת הקדירה נטמא כל מה שבתוכה בחיבורין [כלעיל פ"ט סי' ק"ח]. אבל למעלה מהקדירה רק כנגד הטומאה טמא. אבל כל הבית שסביב להארובה. כולה טהור. דהואיל ואין הטומאה רחבה כרוחב חלול הארובה. נמצא שיש בהארובה אויר מפסיק בין האויר של בקוע הטומאה להחלול שבהבית תחת המעזיבה [ועפ"ו מ"ז ודו"ק]: בוקעת ויורדת ואף דבמכוון רוחב הקדירה כחלול הארובה הול"ל גוד אחית שפת הארובה עד לשפת הקדירה. ונידן להטומאה כאילו מונחת בהמעזיבה [וכלעיל פ"ו מ"ד]. י"ל מדעכ"פ מונחת הטומאה רצוצה תחת הקדירה. דנינן לכל הרווח שבין הארובה להקדירה כאלו יש שם עמוד. והרי כשהטומאה תחת עמוד כזה ג"כ בוקעת וכו' [כפ"ו מ"ו]. ואם הטומאה ממעל להקדירה או בתוכה. אע"ג שבעיקר מקום הטומאה אינה רצוצה. עכ"פ כיון דכלי אינה חוצצת. לפיכך בוקעת הטומאה להמקום רצוצה שתחת הקדירה. והו"ל כמונחת הטומאה רצוצה תחת הקדירה [כך כתב הרא"ש. ונ"ל ראיה לדבריו מלעיל ספ"ט ודלא כרתוי"ט]: טהור דמדמכוונת הקדירה כרוחב חלול הארובה הו"ל כאילו תחובה הקדירה בהארובה. והרי גבה נגד הטומאה ומצלת על כל מה שלמעלה מהכלי. דלא דמי לסוף פ"ט. דכשיש טע"ט אויר בין שולי הכ"ח לקרקע שהטומאה שם. דכל מה שלמעלה נגד תחתית הכלי טמא. הכא שאני שמחוברת הכלי עם דפנות אהלים. ופשוט שאינו מציל הכא רק אוכלים ומשקין וכ"ח [כלעיל פ"ה מ"ג]: הכל טמא תחתיה ותוכה וע"ג וכל הבית דמדנטמא הכלי לא מהני דפנות אהלים [כפ"ה מ"ג] וא"כ בקעה טומאה לתחתיה. ומדגבוה טפח. נטמא כל החלול ההוא ומטמא גם למעלה ולמטה. נגד כל תחתית הכלי ומשם התפשטה הטומאה גם להבית: היתה נתונה הקדירה: בצד האסקופה שעומדת בחוץ סמוך להמפתן: היא נוגעת במשקוף פותח טפח ר"ל שנשער שאילו נעלה הקדירה. יהיה טפח מרוחב דופן הקדירה. נוגע בצד המשקוף שבחוץ. ולרבותא נקט הכא דאע"ג דבכה"ג מחשבה כמחובר למשקוף הבית. וסד"א דבכה"ג לא תהא טומאה בוקעת בו. דכמעזיבת הבית חשיבה קמ"ל. מיהו בהיתה מהארץ גבוה טפח. ודאי דדוקא בשנוכל לשער שכשתעלה תגע טפח בהמשקוף מיירי. דאל"כ לא מחשב אויר שתחתיה כמעורב עם אויר הבית. וכסיף מתני' דידן [והר"ש והר"ב פירשו שנשער שאם תעלה יהיה רוחב טפח מחלול הקדירה נוגע בתחתית המשקוף]: טומאה תחתיה רצוצה. דהרי באינה גבוה טפח מהארץ מיירי: או על גבה לר"ש והר"ב הנ"ל. היינו למעלה מהקדירה שלא תחת המשקוף: בוקעת ויורדת הכל כלעיל סי' מ"ב דדא ודא אחת היא. והא דלא נקט ברישא דמ"ו וברישא דמ"ז. היאך יהיה הדין כשהטומאה בבית כדנקט בסיפא כשגבוה מהארץ טפח. ה"ט משום דהכא דהקדירה יושבת על הארץ פשיטא דכשהטומאה בבית. אינה מתפשטת כלל לתחת הקדירה או לתוכה או ע"ג. משום דהקדירה הרי עומדת כולה מבחוץ רק סמוך לאסקופה: תוכה וגבה טהור תחתיה והבית טמא. משום דמעורבין חלול שתחתיה עם חלול הבית. ותוכה וגבה טהור דכמחוברת במשקוף דיינינן לה. ומצלת עם דפנות אהלים. וכלעיל בטומאה תחת הארובה: בתוכה או על גבה הכל טמא דכיון דנטמאת הכלי כלי טמא אינו מציל אפי' עם דפנות אהלים. והכל כלעיל סי' מ"ד: רק שישוער שאם תעלה לא תהיה נוגעת רק פחות מטפח: או מודבקת בשקוף ר"ל או אפי' באמת דבוקה בצד המשקוף אבל רק פחות מטפח. ובשניהן מיירי שגבוה מהארץ טפח: טומאה תחתיה אין טמא אלא תחתיה דאע"ג שאינה דבוקה למשקוף טפח. דינה כדפנות אהלים לחוץ בין מעלה למטה. ומצלת על מה שבתוכה ושע"ג. דהרי אפי' כשאינה דבוקה כלל להכותל. כל שאין שפתה מרוחק מהכותל טפח חוצצת. וככפישה שע"ג יתידות [ספ"ה]. ואפ"ה כיון דאין מודבק להמשקוף טפח. לא מחשב חלול שתחתיה כמעורב עם חלול הבית. ואין טומאה מתפשטת מתחת זה לתחת זה [הרא"ש ועמ"ש בס"ד פי"ב בבועז סי' ז']. וקיצר התנא בכל הסתעפות דין זה. משום דממילא משתמע. דבטומאה בבית אין טומאה מתפשטת משם לתחתיה ג"כ מהך טעמא. דהרי אין דבוקים יחד בפותח טפח. וכ"כ בטומאה ע"ג או בתוכה. ג"כ פשיטא דכיון דבקעה לתוכה ונטמא הכלי. הרי כלי טמא אינה מצלת אפי' עם דפנות אהלים כלעיל סי' מ"ד. וא"כ גם תחת הכלי נטמא ולפיכך כל כנגד הכלי תחתיה או ע"ג או בתוכה הכל טמא. כלעיל סי' נ"ב. אבל אם נשער שכשתעלה הקדירה תהיה כולה מופלגת טע"ט מהמשקוף אז הו"ל כעומדת באויר ולהכי כשיש אויר טפח תחתיה וטומאה שם או בתוכה או ע"ג. תחתיה וע"ג כל כנגד תחתית הכלי טמא [כלעיל ספ"ט]. אבל הבית ודאי טהור שהרי יש אויר מפסיק בין חלול שתחתיה לחלול הבית. ובטומאה לא אמרינן לבוד. ובטומאה בבית רק הבית טמא. שהרי אין מעורבין כלל:
מלכת שלמה
ארובות זו על גב זו. שיש ארובה בין בית לעליה וארובה אחרת בעליה. בין מלמעלה בין מלמטה. לכאורה משמע שנתן על זו או על זו טמא כל מה שבבית ובעליה אף אם נתן על ארובה שבבית ואמרינן גוד אסיק ורואין כאילו הוא נתון על ארובה שבעליה ועירב את הטומאה ולא מיסתבר דמי עדיף משאם היתה טומאה בעליה עצמה וי"מ הכל טמא מה שתחת המאהיל ומה שלמעלה הימנו כנגד ארובה ולישנא דהכל לא משמע הכי ונראה לפרש בין מלמעלה בין מלמטה לא שנתן בזו או בזו אלא שנתן בשתיהן הלכך הכל טמא אע"פ שהטומאה בבית העליה טמאה שאין דבר טמא חוצץ וארובה העליונה שבעליה הרי נסתמה ומערבת את הטומאה. ממנו ולמטן טמא. אם נתן בשתיהן. טומאה בבית העליה טהורה. טומאה בעליה הבית טהור אם נתן בעליה ולא בבית טומאה בין בבית בין בעליה הכל טמא. ממנו ולמעלה טהור. אם נתן בבית העליה טהורה. הרא"ש ז"ל וצ"ע קצת:
הטומאה בין בבית בין כנגד ארובות הבית טהור. מלות הבית טהור לא גרסי' להו:
4.
If there are multiple hatchways, one above the other, and they each have an opening of one handbreadth [square], if there is uncleanness in the house, what is directly [below] the hatchways remains clean. If the uncleanness is directly [below] the hatchways, the house remains clean. [In the case] where the uncleanness is either in the house or directly [below] the hatchways, if something susceptible to uncleanness was placed either in the upper or the lower [hatchway], everything becomes unclean. If the article is insusceptible to uncleanness, what is below becomes unclean, but what is above remains clean.
משנה ה
אֵין בָּאֲרֻבּוֹת פּוֹתֵחַ טֶפַח, טֻמְאָה בַבַּיִת, כְּנֶגֶד אֲרֻבּוֹת טָהוֹר. טֻמְאָה כְנֶגֶד אֲרֻבּוֹת, הַבַּיִת טָהוֹר. הַטֻּמְאָה בַבַּיִת, נָתַן בֵּין דָּבָר שֶׁהוּא מְקַבֵּל טֻמְאָה, בֵּין דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה, בֵּין מִלְמַעְלָן בֵּין מִלְּמַטָּן, אֵין טָמֵא אֶלָּא הַתַּחְתּוֹן. הַטֻּמְאָה כְנֶגֶד אֲרֻבּוֹת, נָתַן דָּבָר שֶׁהוּא מְקַבֵּל טֻמְאָה, בֵּין מִלְמַעְלָן בֵּין מִלְּמַטָּן, הַכֹּל טָמֵא. וְדָבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה, בֵּין מִלְמַעְלָן בֵּין מִלְּמַטָּן, אֵין טָמֵא אֶלָּא תַחְתּוֹן:
ברטנורה
אין טמא אלא התחתון. דכיון דטומאה בבית שלא כנגד ארובה, אין טומאה יוצאה בפחות מטפח, וטהורה העליה אע״פ שארובה של עליה סתומה:הכל טמא. דכיון דטומאה כנגד ארובות ודבר טמא אינו חוצץ רואין אותו כאילו הוא נתון בפני הארובה העליונה ועירב את הטומאה:
תוסופות יום טוב
הכל טמא. וכר' מאיר דמטמא בנתן רגלו למעלה. כדתנן לעיל. הר"ש. ואינו מוכרח דאפשר לומר דהכא מיירי כשקדמה הטומאה. ולישנא דמתניתין נמי הכי משמע. הטומאה כנגד ארובות נתן וכו'. דמשמע שהטומאה כבר היא שם קודם שנתן כו':
יכין
מלכת שלמה
יכין
ארובה שהיא בתוך הבית דהיינו שהארובה במעזיבת התקרה ופתוח לאויר: ויש בה פותח טפח שהארובה פתוחה טע"ט. דדוקא לענין שיטמא תחת משקוף שחוץ לדלת נעול של אהל המת. משום דסוף טומאה לצאת דרך שם. אז אם יש מת שלם באהל אין אומרין סוף טומאה לצאת רק בשהפתח הנעול הוא דעד"ט ובאינו מת שלם סגי בשהפתח הנעול הוא טע"ט. ואין חלוק לאיזה תכלית עשה הפתח [כפ"ג מ"ו]. אבל לענין התפשטות הטומאה דרך ארובה פתוח אין חילוק בין מת שלם או חסר כל שיש טע"ט פתוח להאהל מתפשטת הטומאה דרך שם להאהל שבצדו. וזה דוקא בעשאו להארובה לתשמיש. דהיינו להושיט דרך שם שום דבר וכדומה אבל בעשאו למאור שיעורו כמקדח. שהוא גדול כאגרוף. והוא טפי מטפח. ובנעשה החור ממילא שיעורו כראש כל אדם [כלקמן רפי"ג]: טומאה בבית ר"ל אם הטומאה מונחת תחת מעזיבת הבית: כנגד ארובה טהור ר"ל אפי' אותן כלים שמונחין תוך הבית אם הם תחת הארובה טהורים: הטומאה בין בבית ובין כנגד ארובה ר"ל שמונחת כאן או כאן: נתן את רגלו מלמעלן ממעל לארובה ועי"ז סתם הארובה. וה"ה בסתם הארובה אפי' בכלי שאמק"ט אפ"ה עירב הטומאה. דהרי אדם וכלים נעשין אהל לטמא אבל לא לטהר [כרפ"ו] רק אורחא דמלתא נקט. דאדם רגיל לפסוע ברגלו בעליה ממעל לארובה. והא דלא נקט הכא או קנה [כלקמן פי"א מ"ב] י"ל התם אף שהקנה דק. אפ"ה מערב הטומאה מחלק לחלק שבמעזיבה גופה. אבל הכא דלהני להביא טומאה תחת הקנה. הרי קנה דקה אין בה טע"ט: עירב את הטומאה דמשום דאדם וכלים נעשים אהל לטמא ולא לטהר. לפיכך הו"ל הכל כאהל א' ונטמא כל הבית וגם האדם שנתן רגלו נטמא: מקצת טומאה בבית ומקצתה כנגד ארובה וכולו רק כזית ולא נתן דבר למעלה: הבית טמא ר"ל כל מה שתחת המעזיבה טמא: וכנגד הטומאה טמא ר"ל וגם כל הכלים שלמעלה ושלמטה ממקצת הטומאה שהוא נגד הארובה טמאים. ואע"ג שבכאן ובכאן לא האהיל רק על מקצת הזית. סגי בהכי [כפ"ג מ"ג]: כנגד ארובה טהור דהלכה לממ"ס דבטומאה אין אומרים לבוד לחומרא [כסוכה די"ח ועמ"ש בס"ד פ"ד סי' י"ד]: טהור הנותן הרגל דאין טומאה יוצאת בפחות מטפח. מיהו פשוט שעכ"פ עירב הטומאה מהבית להארובה ולהכי גם מה שתחת הארובה טמא: נתן את רגלו מלמעלן ר' מאיר מטמא להנותן. ומיירי שנתן רגלו מכוון ממעל להטומאה בעצמה. דס"ל דדוקא התפשטות הטומאה אינה יוצאת בפחות מטפח: טמא דהיכא שכבר היה הטומאה למטה בשעה שהניח רגלו למעלה. נמצא שכשהגביה רגלו ממעל להארובה כדי לסתמו כבר האהיל על הטומאה קודם שסתם הארובה ברגלו. דהרי בטומאה לא אמרינן לבוד: טהור דהרי קודם שבאה לשם הטומאה כבר היה הארובה נחשבת כנסתם מהרגל. ולא יצאה הטומאה דרך שם. ואע"ג דאדם וכלי נעשין אהל לטמא ולא לחוץ [כרפ"ו] וא"כ למה יהיה האדם טהור. י"ל דהכא לא משום שרגלו חוצץ. אלא מדקדמה רגלו. הו"ל המעזיבה כסתומה תחת הרגל: ר' שמעון אומר שתי רגלים זו ע"ג זו על הארובה. ואפי' הן של ב' בנ"א שהן ב' גופים: שקדמו את הטומאה ממעל להארובה: טהור גם השני: מפני שקדמה רגלו של ראשון את הטומאה ולחכמי' דלעיל. אף אם רגלו של השר ג"כ היה שם קודם שבאה הטומאה למטה עכ"פ כיון דלא על יד השני נסתם הארובה. הו"ל כקדמה טומאה לרגלו: מקצת טומאה בבית ומקצתה כנגד ארובה הכא מיירי בארובה שאין בה טע"ט. ומקצת מהכזית מונח תחת הארובה ומקצת הנשאר מונח תחת המעזיבה: וכנגד הטומאה טמא ואע"ג דאין טומאה יוצאת בחלון פחות מטפח. וכריש משנה ב'. התם התפשטות הטומאה הוא. משא"כ הכא דקצת משיעור הטומאה מונח ממש תחת הארובה. מצטרף בהדי המקצת שמונח תחת המעזיבה כד' שיצא הטומאה גם בהארובה שפחות מטפח: כנגד הטומאה טהור דס"ל דאפי' יש קצת משיעור הטומאה מונח ממש תחת הארובה. אפ"ה מדעכ"פ א"א שתצא הטומאה דרך הארובה מאותו חצי שיעור. רק ע"י שיצטרף אליו חצי השיעור שמונח תחת המעזיבה. דנימא דהתפשט גם ממנו הטומאה להארובה. א"כ הרי כל התפשטות הטומאה אינה יוצאת בארובה שהוא פחות מטפח. אבל ביש שיעור שלם תחת הארובה הרי כבר אמרינן במשנה ב' דבטומאה כנגד הארובה הבית טהור. דמשמע וודאי הא בהארובה עצמה כנגד הטומאה טמא אף שאין בהארובה טע"ט. ולא פליג ר' יהודה: ותטמא כנגד הטומאה כגון שיש בהטומאה כשיעור ב' זיתים. ומונח כזית וחצי ממנו תחת המעזיבה. וכחצי זית תחת הארובה. והרי בכה"ג אפשר שתחלק כזית לכאן וכזית לכאן. ויתטמא כאן וכאן: טמא אף שאין מונח תחת הארובה רק פחות מזית. מיהו זה דוקא בשקדמה הטומאה להדבר שהונח על הארובה לסתמו וכלעיל סי' י"ד. כנגד הטומאה טהור דמדאין כזית נגד הארובה הו"ל רק התפשטות הטומאה ואינה יוצאת בארובה שהיא פחות מטפח: ארובות זו על גב זו בב' תקרות. והארובות מכוונות זו למעלה מזו: ויש בהן פותח טפח שיש בכל ארובה רוחב טע"ט כלעיל סי' ב': בין מלמעלן בין מלמטן ר"ל בין שנתן הדבר רק על ארובה העליון בין שנתן דבר גם על התחתון: הכל טמא כל מה שבבית וכל מה שבעלייה נטמא. דכשנתן הכלי רק על הארובה העליון. הבית והעליה שניהן טמאין דדל מעזיבה שביניהן באמצע הרי העליונה שמונח שם דבר לסתום הארובה היא מאהלת על כל החלול שתחתיה. וכב' זיזין שבכותל בית שהעליון מעדיף על התחתון וטומאה תחת התחתון תחתיהן וביניהן טמא [וכפט"ו מ"ה] רק נקט בין בין לרבותא. דאפי' הניח בשניהן אין התחתון חוצץ למנוע את העליון מלהביא הטומאה לכל העליה. אלא הכסוי התחתון מביא את הטומאה מתחת מעזיבת הבית לתחת הארובה התחתונה ומדאין סתימה זו חוצץ. להכי ע"י העליון מתפשטת בקוע טומאה הזאת גם לכל העליה שע"ג: ודבר שאינו מקבל טומאה ר"ל ואם הניח על הארובה דבר שאמק"ט. ואפי' לא הניחו רק בא' מב' מקומות שזכרנו דהיינו או בארובה התחתון או בארובה העליון: ממנו ולמטן טמא דהיינו כל החלול שלמטה מהסתימה שבארובה טמא. דאף דבר שאמק"ט. עכ"פ מביא טומאה לכל שתחתיו [כלעיל פ"ח ורמב"ם פי"ב מטו"מ]: ממנו ולמעלן טהור דאע"ג דכל כלים אפי' כשהן כלי גללים וכדומה שאמק"ט אפ"ה אין חוצצין בפני הטומאה [כרפ"ח]. היינו בלי דפנות אהלים. אבל הכא דמונח הכלי על המעזיבה שסביב להארובה מביא וחוצץ. ורק כלי הבא במדה דינו כאהל ממש. ולפיכך אפי' בלי סיועת דפנות אהלים חוצץ עכ"פ למן הצד [ועמ"ש בס"ד רפ"ט]. אבל כלי המק"ט אפי' בסיועת דפנות אהלים מביא ואינו חוצץ. כדחזינן הכא ברישא. דהכל טמא. ורק בשיעשה בכלי זו מעשה. וכגון שיקבענו במסמרים בהמעזיבה וכדומה. אז אפי' כלי המק"ט חוצץ [כתוס' ב"ב די"ט ב' ד"ה ותיפוק ועי' עוד בקול מחצצים סי' ה' ו']. והא דנקט הכא דבנתן דבר שאמק"ט בארובה א' מב' הארובות. ממנו ולמטה טמא. ממנו ולמעלה טהור. ה"ה בנתן דבר שאמק"ט על הארובה התחתון וגם על העליון. אין טמא רק מהתחתון ולמטה. דכיון דהתחתון אמק"ט וחוצץ מה מזיק תו שהארובה העליון ג"כ מכוסה. הרי לא בקעה הטומאה כלל מהבית להעלייה: הבית טהור דלא אמרינן לבוד גבי טומאה. למחשב ארובה תחתונה כסתומה. הא כנגד הטומאה שתחת הארובה. אפי' בעלייה טמא: בין מלמטן האי בין בין מצי איירי בכל גוונא. בין רק למעלה או רק למטה. או על שניהן יחד: אין טמא אלא התחתון דדוקא לעיל סוף משנה ד'. דאיירי שיש בהארובה טע"ט. ועי"ז צריך לחציצת הדבר שנתן על הארובה שלא תצא בו התפשטות הטומאה. להכי צריך דוקא שיתן על הארובה דבר שאמק"ט אז לבד חוצץ. אבל הכא שהארובה פחות מטפח על טפח. והטומאה רק התפשטה לשם מהבית. לפיכך אפי' נתן דבר שמק"ט על הארובה. הרי א"צ להדבר ההוא כלל. דבל"ז אין התפשטות טומאה יוצאת בארובה שהיא פחות מטע"ט. להכי אין טמא רק למטה מכסוי שע"ג ארובה התחתון שלשם התפשטה הטומאה מהבית: הכל טמא אין הכל טמא זה כהכל טמא דמשנה ד'. דהתם מדהארובה טע"ט. והרי בכה"ג כיון שהכסוי שעל ארובה התחתון מק"ט חשבינן לכסוי זה כאילו ליתא. להכי הטומאה שהתפשטה מהבית להארובה. חוזרת ומתפשטת דרך הארובה גם לכל העלייה. מדגם הארובה העליונה מכוסה. משא"כ הכא שהארובה התחתונה אינה טע"ט. אף שהכסוי שעל הארובה התחתון מדמק"ט אינו חוצץ וחשבינן ליה כליתא. עכ"פ הרי גם בליתא. די לנו שיטמא למעלה דבר שהוא ממש נגד ארובה התחתון. אבל לא שתתפשט משם הטומאה לכל העליה. אלא הך הכל טמא הכא ר"ל הבית התחתון כולו טמא דע"י הכסוי שע"ג הארובה התחתון התפשטה הטומא' מתחת הארובה להבית וגם הכלי שכסה בה בעצמה ג"כ נטמאה. ומדמק"ט לא חצצה ולפיכך כל דבר שלמעלה מהכסוי נגד הארובה התחתון ג"כ טמא. מיהו גם מה שלמעלה נגד הארובה אינו טמא רק בקדמה טומאה לרגלו וכרבנן לעיל במשנה ב': אלא תחתון הכא לא קתני ממנו למטה וכו' כדקתני לעיל סוף מ"ד. משום דבמשנתינו בין בין קתני. דמשמע נמי גם בנתן בשתיהן. ואי הוה תני ממנו ולמטה. לא הוה ידעינן על איזה מב' הכסויין קאי מלת ממנו. להכי נקט לישנא ברירא אין טמא אלא תחתון. ור"ל בין שנתן בשתיהן או רק בעליון או רק בתחתון בכולהו גוונא אין טמא רק תחת כסוי התחתון. דאם נתן בשתיהן או רק בתחתון הרי הכסוי התחתון הביא את הטומאה מתחת ארובה התחתון להבית. ומדהכסוי אמק"ט. חוצצת שלא תתפשט הטומאה להעלייה. ולפיכך מה שיש בהעלייה אפי' נגד הטומאה שבעלייה טהור. מיהו כשנתן הכסוי רק בארובה שלמעלה. הבית כולו טמא. דהכסוי שבארובה העליון מביא הטומאה מתחת הארובה להבית [וכזיזין לקמן פט"ו מ"ה] אבל מה שבעליה. רק נגד הטומאה שלמטה טמא. וזה רק כשקדמה טומאה להדבר שמונח שם למעלה בארובה העליון וכמש"ל: ארובה שהיא בתוך הבית וקדרה נתונה תחתיה שהקדירה מונחת למטה על קרקע הבית נגד הארובה: שאם תעלה ר"ל שהקדירה מונחת למטה. באופן שישוער שבאם תעלה הקדירה להוציאה דרך הארובה: אין שפתותיה נוגעות בארובה שהקדירה תצא דרך הארובה ברווח. כך פי' הר"ב. ול"מ היה נ"ל דר"ל דנשער שאם נעלה הקדירה מכוון למקום הארובה לא יהיו חוד שפתות הקדירה נוגעות בתחתית שפת הארובה. וע"י שפתות התחתונות אלה לא תוכל הקדירה לכנוס תוך חלול הארובה. אלא מיירי שאין שפתות הקדירה נוגעות בשפה תחתונה של הארובה. ועי"ז כשתעלה הקדירה לתוך חלול הארובה. תשאר תחוב תוך חלול הארובה. ובכה"ג דיינינן להקדירה כאילו דבוקה באמת בהארובה: טומאה בוקעת ועולה דנהי דהוה כדבוקה בהמעזיבה עכ"פ טומאה רצוצה היא תחתיה. ובוקעת לתוך הקדירה ולמעלה ממנה עד לרקיע. ורק מה שבתוך הקדירה אפי' שלא כנגד הטומאה טמא ואפי' מה שבתוכה לא נגע בהקדירה בפנים. אפ"ה מדנטמאת הקדירה נטמא כל מה שבתוכה בחיבורין [כלעיל פ"ט סי' ק"ח]. אבל למעלה מהקדירה רק כנגד הטומאה טמא. אבל כל הבית שסביב להארובה. כולה טהור. דהואיל ואין הטומאה רחבה כרוחב חלול הארובה. נמצא שיש בהארובה אויר מפסיק בין האויר של בקוע הטומאה להחלול שבהבית תחת המעזיבה [ועפ"ו מ"ז ודו"ק]: בוקעת ויורדת ואף דבמכוון רוחב הקדירה כחלול הארובה הול"ל גוד אחית שפת הארובה עד לשפת הקדירה. ונידן להטומאה כאילו מונחת בהמעזיבה [וכלעיל פ"ו מ"ד]. י"ל מדעכ"פ מונחת הטומאה רצוצה תחת הקדירה. דנינן לכל הרווח שבין הארובה להקדירה כאלו יש שם עמוד. והרי כשהטומאה תחת עמוד כזה ג"כ בוקעת וכו' [כפ"ו מ"ו]. ואם הטומאה ממעל להקדירה או בתוכה. אע"ג שבעיקר מקום הטומאה אינה רצוצה. עכ"פ כיון דכלי אינה חוצצת. לפיכך בוקעת הטומאה להמקום רצוצה שתחת הקדירה. והו"ל כמונחת הטומאה רצוצה תחת הקדירה [כך כתב הרא"ש. ונ"ל ראיה לדבריו מלעיל ספ"ט ודלא כרתוי"ט]: טהור דמדמכוונת הקדירה כרוחב חלול הארובה הו"ל כאילו תחובה הקדירה בהארובה. והרי גבה נגד הטומאה ומצלת על כל מה שלמעלה מהכלי. דלא דמי לסוף פ"ט. דכשיש טע"ט אויר בין שולי הכ"ח לקרקע שהטומאה שם. דכל מה שלמעלה נגד תחתית הכלי טמא. הכא שאני שמחוברת הכלי עם דפנות אהלים. ופשוט שאינו מציל הכא רק אוכלים ומשקין וכ"ח [כלעיל פ"ה מ"ג]: הכל טמא תחתיה ותוכה וע"ג וכל הבית דמדנטמא הכלי לא מהני דפנות אהלים [כפ"ה מ"ג] וא"כ בקעה טומאה לתחתיה. ומדגבוה טפח. נטמא כל החלול ההוא ומטמא גם למעלה ולמטה. נגד כל תחתית הכלי ומשם התפשטה הטומאה גם להבית: היתה נתונה הקדירה: בצד האסקופה שעומדת בחוץ סמוך להמפתן: היא נוגעת במשקוף פותח טפח ר"ל שנשער שאילו נעלה הקדירה. יהיה טפח מרוחב דופן הקדירה. נוגע בצד המשקוף שבחוץ. ולרבותא נקט הכא דאע"ג דבכה"ג מחשבה כמחובר למשקוף הבית. וסד"א דבכה"ג לא תהא טומאה בוקעת בו. דכמעזיבת הבית חשיבה קמ"ל. מיהו בהיתה מהארץ גבוה טפח. ודאי דדוקא בשנוכל לשער שכשתעלה תגע טפח בהמשקוף מיירי. דאל"כ לא מחשב אויר שתחתיה כמעורב עם אויר הבית. וכסיף מתני' דידן [והר"ש והר"ב פירשו שנשער שאם תעלה יהיה רוחב טפח מחלול הקדירה נוגע בתחתית המשקוף]: טומאה תחתיה רצוצה. דהרי באינה גבוה טפח מהארץ מיירי: או על גבה לר"ש והר"ב הנ"ל. היינו למעלה מהקדירה שלא תחת המשקוף: בוקעת ויורדת הכל כלעיל סי' מ"ב דדא ודא אחת היא. והא דלא נקט ברישא דמ"ו וברישא דמ"ז. היאך יהיה הדין כשהטומאה בבית כדנקט בסיפא כשגבוה מהארץ טפח. ה"ט משום דהכא דהקדירה יושבת על הארץ פשיטא דכשהטומאה בבית. אינה מתפשטת כלל לתחת הקדירה או לתוכה או ע"ג. משום דהקדירה הרי עומדת כולה מבחוץ רק סמוך לאסקופה: תוכה וגבה טהור תחתיה והבית טמא. משום דמעורבין חלול שתחתיה עם חלול הבית. ותוכה וגבה טהור דכמחוברת במשקוף דיינינן לה. ומצלת עם דפנות אהלים. וכלעיל בטומאה תחת הארובה: בתוכה או על גבה הכל טמא דכיון דנטמאת הכלי כלי טמא אינו מציל אפי' עם דפנות אהלים. והכל כלעיל סי' מ"ד: רק שישוער שאם תעלה לא תהיה נוגעת רק פחות מטפח: או מודבקת בשקוף ר"ל או אפי' באמת דבוקה בצד המשקוף אבל רק פחות מטפח. ובשניהן מיירי שגבוה מהארץ טפח: טומאה תחתיה אין טמא אלא תחתיה דאע"ג שאינה דבוקה למשקוף טפח. דינה כדפנות אהלים לחוץ בין מעלה למטה. ומצלת על מה שבתוכה ושע"ג. דהרי אפי' כשאינה דבוקה כלל להכותל. כל שאין שפתה מרוחק מהכותל טפח חוצצת. וככפישה שע"ג יתידות [ספ"ה]. ואפ"ה כיון דאין מודבק להמשקוף טפח. לא מחשב חלול שתחתיה כמעורב עם חלול הבית. ואין טומאה מתפשטת מתחת זה לתחת זה [הרא"ש ועמ"ש בס"ד פי"ב בבועז סי' ז']. וקיצר התנא בכל הסתעפות דין זה. משום דממילא משתמע. דבטומאה בבית אין טומאה מתפשטת משם לתחתיה ג"כ מהך טעמא. דהרי אין דבוקים יחד בפותח טפח. וכ"כ בטומאה ע"ג או בתוכה. ג"כ פשיטא דכיון דבקעה לתוכה ונטמא הכלי. הרי כלי טמא אינה מצלת אפי' עם דפנות אהלים כלעיל סי' מ"ד. וא"כ גם תחת הכלי נטמא ולפיכך כל כנגד הכלי תחתיה או ע"ג או בתוכה הכל טמא. כלעיל סי' נ"ב. אבל אם נשער שכשתעלה הקדירה תהיה כולה מופלגת טע"ט מהמשקוף אז הו"ל כעומדת באויר ולהכי כשיש אויר טפח תחתיה וטומאה שם או בתוכה או ע"ג. תחתיה וע"ג כל כנגד תחתית הכלי טמא [כלעיל ספ"ט]. אבל הבית ודאי טהור שהרי יש אויר מפסיק בין חלול שתחתיה לחלול הבית. ובטומאה לא אמרינן לבוד. ובטומאה בבית רק הבית טמא. שהרי אין מעורבין כלל:
מלכת שלמה
טומאה בבית כנגד ארובות טהור. כן צריך להיות: הכל טמא. פי' הרא"ש ז"ל דכיון דטומאה כנגד ארובה דבר טמא אינו חוצץ ורואין את הטומאה כאילו היא בעליה וארובת העליה סתומה דבנתן בשתיהן איירי כדפרי' והוא שקדמה הטומאה דאילו נתן תחלה הוי כמו רגלו קדמה את הטומאה דטהור לרבנן. אין טמא אלא תחתון. ואם נתן למעלה ולא נתן למטה העליה טמאה והטומאה נכנסת לה בפחות מפותח טפח כיון דהטומאה כנגד הארובה והבית טהור דאין הטומאה חוזרת מאהל העליה ליכנס בבית כיון דאין בארובה פותח טפח ולהכי לא תנא הכא כמו לעיל ממנו ולמטה טמא משום דהוה משמע דאם נתן בעליה ולא בבית טומאה בבית או בעליה הכל טמא כדפרישית לעיל והא ליתא דכיון דאין בארובה פותח טפח אין הטומאה יוצאה מעליה לבית ע"כ. וכל אלו הדינים בעושה ארובה אבל תקרה שנפחתה מאליה שיעורו מלא אגרוף כדתנן לקמן רפי"ג:
5.
In a case where the hatchways do not have an opening of a square handbreadth:If there is uncleanness in the house, what is directly [below] the hatchways remains clean. If there is uncleanness directly [below] the hatchways, the house remains clean. [In the case] where the uncleanness is in the house, if an article whether susceptible to uncleanness or insusceptible to uncleanness was placed either in the upper or the lower [hatchway], nothing becomes unclean except the lower story. [In the case] where the uncleanness is directly [below] the hatchways, if an article susceptible to uncleanness was placed either in the upper or lower [hatchway], everything becomes unclean. If the article is insusceptible to uncleanness, whether [it is placed] in the upper or lower [hatchway], nothing becomes unclean except the lower story.
משנה ו
אֲרֻבָּה שֶׁהִיא בְתוֹךְ הַבַּיִת וּקְדֵרָה נְתוּנָה תַחְתֶּיהָ, שֶׁאִם תַּעֲלֶה, אֵין שִׂפְתוֹתֶיהָ נוֹגְעוֹת בָּאֲרֻבָּה, טֻמְאָה תַחְתֶּיהָ, בְּתוֹכָהּ אוֹ עַל גַּבָּהּ, טֻמְאָה בוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרָדֶת. הָיְתָה גְבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח, טֻמְאָה תַחְתֶּיהָ, אוֹ בַבַּיִת, תַּחְתֶּיהָ וְהַבַּיִת, טָמֵא. תּוֹכָהּ וְגַבָּהּ, טָהוֹר. בְּתוֹכָהּ אוֹ עַל גַּבָּהּ, הַכֹּל טָמֵא:
ברטנורה
ארובה. שהיא רואה את האויר:וקדירה נתונה תחתיה. בארץ כנגד הארובה. ואינה רחבה כל כך שאם תעלה כנגד הארובה שיהיו שפתותיה נוגעות בארובה, אלא יוצאת ונכנסת בריוח:טומאה בוקעת ועולה. והבית טהור, וכל המאהיל עליה שלא כנגד הטומאה טהור. אבל כנגד הטומאה טמא, דאע״ג דאין כלי חרס מטמא מגבו, הכא דטומאה בוקעת תוכה נמי טמא, אע״ג דטומאה תחתיה. וכל מה שבקדירה טמא ואפילו שלא כנגד הטומאה:תחתיה והבית טמא. שהקדירה מאהלת על הטומאה, הואיל וגבוהה טפח:תוכה וגבה טהור. שהקדירה חוצצת בפני הטומאה ומצלת עם דפנות אהלים:בתוכה או על גבה הכל טמא. תוכה וגבה ותחתיה והבית. דטומאה שעל גבה בוקעת תחתיה, והרי גבוהה טפח, ושוב אין מצלת כיון דקדירה טמאה:
תוסופות יום טוב
טומאה בוקעת ועולה. כתב הר"ב ותוכה נמי טמא אע"ג דטומאה תחתיה. וכל מה שבקדירה טמא ואפי' שלא כנגד הטומאה. כדפי' הר"ב בס"פ דלעיל גבי חבית שהיא יושבת על שוליה כו'. דמטמא מטעם חיבורין [*כ"כ הר"ש. ועיין מה שהקשיתי לעיל שם]. ומסיים הר"ש. והא דקתני בוקעת ועולה. דמשמע כנגד הטומאה טמא שלא כנגד הטומאה טהור. היינו דוקא במה שחוץ לקדירה. ע"כ:
בוקעת ויורדת. לא יורדת עד התהום כטומאה רצוצה. שהרי זו אינה רצוצה. שהרי היא בתוך הקדירה או על גבה אלא בוקעת את הקדירה ומטמא כלים שתחתי' בינה ובין הארץ מפני שהיא כלי טמא ואין כלי טמא חוצץ. מכל מקום כיון שאין ע"ג טפח על טפח שהרי פתוחה לאויר. אינו מביא את הטומאה לצדדין. אבל מטמא מה שתחתיו. עד הארץ. לשון הראב"ד בפט"ז מהט"מ [הלכה ה']. וכתב הכ"מ וא"ת תינח כשהיא בתוכה או על גבה אבל כשהטומאה תחתיה. הרי היא רצוצה. ולמה לא תרד עד התהום. ודוחק לומר דלצדדין קתני. ואפשר דכיון דקיימא לן דאין כלי טמא חוצץ. אע"פ שהטומאה תחתיה ה"ל כאילו היא מגולה. ע"כ:
תוכה וגבה טהור. ל' הר"ב שהקדרה חוצצת בפני הטומאה ומצלת עם דפנות אהלי'. וכ"כ הר"ש. לשטתייהו אזלי שמפרשין במ"ה פ"ה דמצילין עם דפנות אהלים היינו כשמונחים באהל. וכבר כתבתי שם [ד"ה מפני] שהוא דוחק. גם הר"ש נתלבט בכאן בפירושו על התוספתא. ועיין במשנה דלקמן. ותו קשי' לי הכא דהתם לא אמרי' אלא בכלי' הטהורים. אבל הכא הא מיירי בכלי המקבל טומאה. ומצאתי למהר"ם שכת' וז"ל. דגב כ"ח שאינו מקבל טומא' מציל עם דפנות אהלים. וארובה שבאמצע הבית מקרי דפני' אהלים. כדמשמע לעיל פ"ה ע"כ. והרמב"ם גורס בסיפא נמי הכל טהור. ודברי תימה הן. דהא אפי' כלי גללים שאין במינם קבלת טומאה. אפ"ה אין נעשים אהלים לטהר. כדתנן ברפ"ו. וכבר השיגו הראב"ד [שם]. גם הכ"מ הניחו בצ"ע. והקשה ג"כ [לשיטת הראב"ד] אדהכא אמאי גבה ותוכה טהור. ולא זכר לדברי הר"ש והר"ב. אבל כתב דאפשר דשאני הכא שאהל הכלי ואהל הבית כחד חשיבי. הלכך לא מפלגינן בינייהו. וכיון שאהל דתחת הכלי מיעוטא הוא. הוי טפילה לאהל הבית ודינו כמוהו. ע"כ. ומ"מ אמתניתין דלקמן מייתי לה ללשון הר"ש. דמצלת עם דופני אהלים:
יכין
מלכת שלמה
יכין
ארובה שהיא בתוך הבית דהיינו שהארובה במעזיבת התקרה ופתוח לאויר: ויש בה פותח טפח שהארובה פתוחה טע"ט. דדוקא לענין שיטמא תחת משקוף שחוץ לדלת נעול של אהל המת. משום דסוף טומאה לצאת דרך שם. אז אם יש מת שלם באהל אין אומרין סוף טומאה לצאת רק בשהפתח הנעול הוא דעד"ט ובאינו מת שלם סגי בשהפתח הנעול הוא טע"ט. ואין חלוק לאיזה תכלית עשה הפתח [כפ"ג מ"ו]. אבל לענין התפשטות הטומאה דרך ארובה פתוח אין חילוק בין מת שלם או חסר כל שיש טע"ט פתוח להאהל מתפשטת הטומאה דרך שם להאהל שבצדו. וזה דוקא בעשאו להארובה לתשמיש. דהיינו להושיט דרך שם שום דבר וכדומה אבל בעשאו למאור שיעורו כמקדח. שהוא גדול כאגרוף. והוא טפי מטפח. ובנעשה החור ממילא שיעורו כראש כל אדם [כלקמן רפי"ג]: טומאה בבית ר"ל אם הטומאה מונחת תחת מעזיבת הבית: כנגד ארובה טהור ר"ל אפי' אותן כלים שמונחין תוך הבית אם הם תחת הארובה טהורים: הטומאה בין בבית ובין כנגד ארובה ר"ל שמונחת כאן או כאן: נתן את רגלו מלמעלן ממעל לארובה ועי"ז סתם הארובה. וה"ה בסתם הארובה אפי' בכלי שאמק"ט אפ"ה עירב הטומאה. דהרי אדם וכלים נעשין אהל לטמא אבל לא לטהר [כרפ"ו] רק אורחא דמלתא נקט. דאדם רגיל לפסוע ברגלו בעליה ממעל לארובה. והא דלא נקט הכא או קנה [כלקמן פי"א מ"ב] י"ל התם אף שהקנה דק. אפ"ה מערב הטומאה מחלק לחלק שבמעזיבה גופה. אבל הכא דלהני להביא טומאה תחת הקנה. הרי קנה דקה אין בה טע"ט: עירב את הטומאה דמשום דאדם וכלים נעשים אהל לטמא ולא לטהר. לפיכך הו"ל הכל כאהל א' ונטמא כל הבית וגם האדם שנתן רגלו נטמא: מקצת טומאה בבית ומקצתה כנגד ארובה וכולו רק כזית ולא נתן דבר למעלה: הבית טמא ר"ל כל מה שתחת המעזיבה טמא: וכנגד הטומאה טמא ר"ל וגם כל הכלים שלמעלה ושלמטה ממקצת הטומאה שהוא נגד הארובה טמאים. ואע"ג שבכאן ובכאן לא האהיל רק על מקצת הזית. סגי בהכי [כפ"ג מ"ג]: כנגד ארובה טהור דהלכה לממ"ס דבטומאה אין אומרים לבוד לחומרא [כסוכה די"ח ועמ"ש בס"ד פ"ד סי' י"ד]: טהור הנותן הרגל דאין טומאה יוצאת בפחות מטפח. מיהו פשוט שעכ"פ עירב הטומאה מהבית להארובה ולהכי גם מה שתחת הארובה טמא: נתן את רגלו מלמעלן ר' מאיר מטמא להנותן. ומיירי שנתן רגלו מכוון ממעל להטומאה בעצמה. דס"ל דדוקא התפשטות הטומאה אינה יוצאת בפחות מטפח: טמא דהיכא שכבר היה הטומאה למטה בשעה שהניח רגלו למעלה. נמצא שכשהגביה רגלו ממעל להארובה כדי לסתמו כבר האהיל על הטומאה קודם שסתם הארובה ברגלו. דהרי בטומאה לא אמרינן לבוד: טהור דהרי קודם שבאה לשם הטומאה כבר היה הארובה נחשבת כנסתם מהרגל. ולא יצאה הטומאה דרך שם. ואע"ג דאדם וכלי נעשין אהל לטמא ולא לחוץ [כרפ"ו] וא"כ למה יהיה האדם טהור. י"ל דהכא לא משום שרגלו חוצץ. אלא מדקדמה רגלו. הו"ל המעזיבה כסתומה תחת הרגל: ר' שמעון אומר שתי רגלים זו ע"ג זו על הארובה. ואפי' הן של ב' בנ"א שהן ב' גופים: שקדמו את הטומאה ממעל להארובה: טהור גם השני: מפני שקדמה רגלו של ראשון את הטומאה ולחכמי' דלעיל. אף אם רגלו של השר ג"כ היה שם קודם שבאה הטומאה למטה עכ"פ כיון דלא על יד השני נסתם הארובה. הו"ל כקדמה טומאה לרגלו: מקצת טומאה בבית ומקצתה כנגד ארובה הכא מיירי בארובה שאין בה טע"ט. ומקצת מהכזית מונח תחת הארובה ומקצת הנשאר מונח תחת המעזיבה: וכנגד הטומאה טמא ואע"ג דאין טומאה יוצאת בחלון פחות מטפח. וכריש משנה ב'. התם התפשטות הטומאה הוא. משא"כ הכא דקצת משיעור הטומאה מונח ממש תחת הארובה. מצטרף בהדי המקצת שמונח תחת המעזיבה כד' שיצא הטומאה גם בהארובה שפחות מטפח: כנגד הטומאה טהור דס"ל דאפי' יש קצת משיעור הטומאה מונח ממש תחת הארובה. אפ"ה מדעכ"פ א"א שתצא הטומאה דרך הארובה מאותו חצי שיעור. רק ע"י שיצטרף אליו חצי השיעור שמונח תחת המעזיבה. דנימא דהתפשט גם ממנו הטומאה להארובה. א"כ הרי כל התפשטות הטומאה אינה יוצאת בארובה שהוא פחות מטפח. אבל ביש שיעור שלם תחת הארובה הרי כבר אמרינן במשנה ב' דבטומאה כנגד הארובה הבית טהור. דמשמע וודאי הא בהארובה עצמה כנגד הטומאה טמא אף שאין בהארובה טע"ט. ולא פליג ר' יהודה: ותטמא כנגד הטומאה כגון שיש בהטומאה כשיעור ב' זיתים. ומונח כזית וחצי ממנו תחת המעזיבה. וכחצי זית תחת הארובה. והרי בכה"ג אפשר שתחלק כזית לכאן וכזית לכאן. ויתטמא כאן וכאן: טמא אף שאין מונח תחת הארובה רק פחות מזית. מיהו זה דוקא בשקדמה הטומאה להדבר שהונח על הארובה לסתמו וכלעיל סי' י"ד. כנגד הטומאה טהור דמדאין כזית נגד הארובה הו"ל רק התפשטות הטומאה ואינה יוצאת בארובה שהיא פחות מטפח: ארובות זו על גב זו בב' תקרות. והארובות מכוונות זו למעלה מזו: ויש בהן פותח טפח שיש בכל ארובה רוחב טע"ט כלעיל סי' ב': בין מלמעלן בין מלמטן ר"ל בין שנתן הדבר רק על ארובה העליון בין שנתן דבר גם על התחתון: הכל טמא כל מה שבבית וכל מה שבעלייה נטמא. דכשנתן הכלי רק על הארובה העליון. הבית והעליה שניהן טמאין דדל מעזיבה שביניהן באמצע הרי העליונה שמונח שם דבר לסתום הארובה היא מאהלת על כל החלול שתחתיה. וכב' זיזין שבכותל בית שהעליון מעדיף על התחתון וטומאה תחת התחתון תחתיהן וביניהן טמא [וכפט"ו מ"ה] רק נקט בין בין לרבותא. דאפי' הניח בשניהן אין התחתון חוצץ למנוע את העליון מלהביא הטומאה לכל העליה. אלא הכסוי התחתון מביא את הטומאה מתחת מעזיבת הבית לתחת הארובה התחתונה ומדאין סתימה זו חוצץ. להכי ע"י העליון מתפשטת בקוע טומאה הזאת גם לכל העליה שע"ג: ודבר שאינו מקבל טומאה ר"ל ואם הניח על הארובה דבר שאמק"ט. ואפי' לא הניחו רק בא' מב' מקומות שזכרנו דהיינו או בארובה התחתון או בארובה העליון: ממנו ולמטן טמא דהיינו כל החלול שלמטה מהסתימה שבארובה טמא. דאף דבר שאמק"ט. עכ"פ מביא טומאה לכל שתחתיו [כלעיל פ"ח ורמב"ם פי"ב מטו"מ]: ממנו ולמעלן טהור דאע"ג דכל כלים אפי' כשהן כלי גללים וכדומה שאמק"ט אפ"ה אין חוצצין בפני הטומאה [כרפ"ח]. היינו בלי דפנות אהלים. אבל הכא דמונח הכלי על המעזיבה שסביב להארובה מביא וחוצץ. ורק כלי הבא במדה דינו כאהל ממש. ולפיכך אפי' בלי סיועת דפנות אהלים חוצץ עכ"פ למן הצד [ועמ"ש בס"ד רפ"ט]. אבל כלי המק"ט אפי' בסיועת דפנות אהלים מביא ואינו חוצץ. כדחזינן הכא ברישא. דהכל טמא. ורק בשיעשה בכלי זו מעשה. וכגון שיקבענו במסמרים בהמעזיבה וכדומה. אז אפי' כלי המק"ט חוצץ [כתוס' ב"ב די"ט ב' ד"ה ותיפוק ועי' עוד בקול מחצצים סי' ה' ו']. והא דנקט הכא דבנתן דבר שאמק"ט בארובה א' מב' הארובות. ממנו ולמטה טמא. ממנו ולמעלה טהור. ה"ה בנתן דבר שאמק"ט על הארובה התחתון וגם על העליון. אין טמא רק מהתחתון ולמטה. דכיון דהתחתון אמק"ט וחוצץ מה מזיק תו שהארובה העליון ג"כ מכוסה. הרי לא בקעה הטומאה כלל מהבית להעלייה: הבית טהור דלא אמרינן לבוד גבי טומאה. למחשב ארובה תחתונה כסתומה. הא כנגד הטומאה שתחת הארובה. אפי' בעלייה טמא: בין מלמטן האי בין בין מצי איירי בכל גוונא. בין רק למעלה או רק למטה. או על שניהן יחד: אין טמא אלא התחתון דדוקא לעיל סוף משנה ד'. דאיירי שיש בהארובה טע"ט. ועי"ז צריך לחציצת הדבר שנתן על הארובה שלא תצא בו התפשטות הטומאה. להכי צריך דוקא שיתן על הארובה דבר שאמק"ט אז לבד חוצץ. אבל הכא שהארובה פחות מטפח על טפח. והטומאה רק התפשטה לשם מהבית. לפיכך אפי' נתן דבר שמק"ט על הארובה. הרי א"צ להדבר ההוא כלל. דבל"ז אין התפשטות טומאה יוצאת בארובה שהיא פחות מטע"ט. להכי אין טמא רק למטה מכסוי שע"ג ארובה התחתון שלשם התפשטה הטומאה מהבית: הכל טמא אין הכל טמא זה כהכל טמא דמשנה ד'. דהתם מדהארובה טע"ט. והרי בכה"ג כיון שהכסוי שעל ארובה התחתון מק"ט חשבינן לכסוי זה כאילו ליתא. להכי הטומאה שהתפשטה מהבית להארובה. חוזרת ומתפשטת דרך הארובה גם לכל העלייה. מדגם הארובה העליונה מכוסה. משא"כ הכא שהארובה התחתונה אינה טע"ט. אף שהכסוי שעל הארובה התחתון מדמק"ט אינו חוצץ וחשבינן ליה כליתא. עכ"פ הרי גם בליתא. די לנו שיטמא למעלה דבר שהוא ממש נגד ארובה התחתון. אבל לא שתתפשט משם הטומאה לכל העליה. אלא הך הכל טמא הכא ר"ל הבית התחתון כולו טמא דע"י הכסוי שע"ג הארובה התחתון התפשטה הטומא' מתחת הארובה להבית וגם הכלי שכסה בה בעצמה ג"כ נטמאה. ומדמק"ט לא חצצה ולפיכך כל דבר שלמעלה מהכסוי נגד הארובה התחתון ג"כ טמא. מיהו גם מה שלמעלה נגד הארובה אינו טמא רק בקדמה טומאה לרגלו וכרבנן לעיל במשנה ב': אלא תחתון הכא לא קתני ממנו למטה וכו' כדקתני לעיל סוף מ"ד. משום דבמשנתינו בין בין קתני. דמשמע נמי גם בנתן בשתיהן. ואי הוה תני ממנו ולמטה. לא הוה ידעינן על איזה מב' הכסויין קאי מלת ממנו. להכי נקט לישנא ברירא אין טמא אלא תחתון. ור"ל בין שנתן בשתיהן או רק בעליון או רק בתחתון בכולהו גוונא אין טמא רק תחת כסוי התחתון. דאם נתן בשתיהן או רק בתחתון הרי הכסוי התחתון הביא את הטומאה מתחת ארובה התחתון להבית. ומדהכסוי אמק"ט. חוצצת שלא תתפשט הטומאה להעלייה. ולפיכך מה שיש בהעלייה אפי' נגד הטומאה שבעלייה טהור. מיהו כשנתן הכסוי רק בארובה שלמעלה. הבית כולו טמא. דהכסוי שבארובה העליון מביא הטומאה מתחת הארובה להבית [וכזיזין לקמן פט"ו מ"ה] אבל מה שבעליה. רק נגד הטומאה שלמטה טמא. וזה רק כשקדמה טומאה להדבר שמונח שם למעלה בארובה העליון וכמש"ל: ארובה שהיא בתוך הבית וקדרה נתונה תחתיה שהקדירה מונחת למטה על קרקע הבית נגד הארובה: שאם תעלה ר"ל שהקדירה מונחת למטה. באופן שישוער שבאם תעלה הקדירה להוציאה דרך הארובה: אין שפתותיה נוגעות בארובה שהקדירה תצא דרך הארובה ברווח. כך פי' הר"ב. ול"מ היה נ"ל דר"ל דנשער שאם נעלה הקדירה מכוון למקום הארובה לא יהיו חוד שפתות הקדירה נוגעות בתחתית שפת הארובה. וע"י שפתות התחתונות אלה לא תוכל הקדירה לכנוס תוך חלול הארובה. אלא מיירי שאין שפתות הקדירה נוגעות בשפה תחתונה של הארובה. ועי"ז כשתעלה הקדירה לתוך חלול הארובה. תשאר תחוב תוך חלול הארובה. ובכה"ג דיינינן להקדירה כאילו דבוקה באמת בהארובה: טומאה בוקעת ועולה דנהי דהוה כדבוקה בהמעזיבה עכ"פ טומאה רצוצה היא תחתיה. ובוקעת לתוך הקדירה ולמעלה ממנה עד לרקיע. ורק מה שבתוך הקדירה אפי' שלא כנגד הטומאה טמא ואפי' מה שבתוכה לא נגע בהקדירה בפנים. אפ"ה מדנטמאת הקדירה נטמא כל מה שבתוכה בחיבורין [כלעיל פ"ט סי' ק"ח]. אבל למעלה מהקדירה רק כנגד הטומאה טמא. אבל כל הבית שסביב להארובה. כולה טהור. דהואיל ואין הטומאה רחבה כרוחב חלול הארובה. נמצא שיש בהארובה אויר מפסיק בין האויר של בקוע הטומאה להחלול שבהבית תחת המעזיבה [ועפ"ו מ"ז ודו"ק]: בוקעת ויורדת ואף דבמכוון רוחב הקדירה כחלול הארובה הול"ל גוד אחית שפת הארובה עד לשפת הקדירה. ונידן להטומאה כאילו מונחת בהמעזיבה [וכלעיל פ"ו מ"ד]. י"ל מדעכ"פ מונחת הטומאה רצוצה תחת הקדירה. דנינן לכל הרווח שבין הארובה להקדירה כאלו יש שם עמוד. והרי כשהטומאה תחת עמוד כזה ג"כ בוקעת וכו' [כפ"ו מ"ו]. ואם הטומאה ממעל להקדירה או בתוכה. אע"ג שבעיקר מקום הטומאה אינה רצוצה. עכ"פ כיון דכלי אינה חוצצת. לפיכך בוקעת הטומאה להמקום רצוצה שתחת הקדירה. והו"ל כמונחת הטומאה רצוצה תחת הקדירה [כך כתב הרא"ש. ונ"ל ראיה לדבריו מלעיל ספ"ט ודלא כרתוי"ט]: טהור דמדמכוונת הקדירה כרוחב חלול הארובה הו"ל כאילו תחובה הקדירה בהארובה. והרי גבה נגד הטומאה ומצלת על כל מה שלמעלה מהכלי. דלא דמי לסוף פ"ט. דכשיש טע"ט אויר בין שולי הכ"ח לקרקע שהטומאה שם. דכל מה שלמעלה נגד תחתית הכלי טמא. הכא שאני שמחוברת הכלי עם דפנות אהלים. ופשוט שאינו מציל הכא רק אוכלים ומשקין וכ"ח [כלעיל פ"ה מ"ג]: הכל טמא תחתיה ותוכה וע"ג וכל הבית דמדנטמא הכלי לא מהני דפנות אהלים [כפ"ה מ"ג] וא"כ בקעה טומאה לתחתיה. ומדגבוה טפח. נטמא כל החלול ההוא ומטמא גם למעלה ולמטה. נגד כל תחתית הכלי ומשם התפשטה הטומאה גם להבית: היתה נתונה הקדירה: בצד האסקופה שעומדת בחוץ סמוך להמפתן: היא נוגעת במשקוף פותח טפח ר"ל שנשער שאילו נעלה הקדירה. יהיה טפח מרוחב דופן הקדירה. נוגע בצד המשקוף שבחוץ. ולרבותא נקט הכא דאע"ג דבכה"ג מחשבה כמחובר למשקוף הבית. וסד"א דבכה"ג לא תהא טומאה בוקעת בו. דכמעזיבת הבית חשיבה קמ"ל. מיהו בהיתה מהארץ גבוה טפח. ודאי דדוקא בשנוכל לשער שכשתעלה תגע טפח בהמשקוף מיירי. דאל"כ לא מחשב אויר שתחתיה כמעורב עם אויר הבית. וכסיף מתני' דידן [והר"ש והר"ב פירשו שנשער שאם תעלה יהיה רוחב טפח מחלול הקדירה נוגע בתחתית המשקוף]: טומאה תחתיה רצוצה. דהרי באינה גבוה טפח מהארץ מיירי: או על גבה לר"ש והר"ב הנ"ל. היינו למעלה מהקדירה שלא תחת המשקוף: בוקעת ויורדת הכל כלעיל סי' מ"ב דדא ודא אחת היא. והא דלא נקט ברישא דמ"ו וברישא דמ"ז. היאך יהיה הדין כשהטומאה בבית כדנקט בסיפא כשגבוה מהארץ טפח. ה"ט משום דהכא דהקדירה יושבת על הארץ פשיטא דכשהטומאה בבית. אינה מתפשטת כלל לתחת הקדירה או לתוכה או ע"ג. משום דהקדירה הרי עומדת כולה מבחוץ רק סמוך לאסקופה: תוכה וגבה טהור תחתיה והבית טמא. משום דמעורבין חלול שתחתיה עם חלול הבית. ותוכה וגבה טהור דכמחוברת במשקוף דיינינן לה. ומצלת עם דפנות אהלים. וכלעיל בטומאה תחת הארובה: בתוכה או על גבה הכל טמא דכיון דנטמאת הכלי כלי טמא אינו מציל אפי' עם דפנות אהלים. והכל כלעיל סי' מ"ד: רק שישוער שאם תעלה לא תהיה נוגעת רק פחות מטפח: או מודבקת בשקוף ר"ל או אפי' באמת דבוקה בצד המשקוף אבל רק פחות מטפח. ובשניהן מיירי שגבוה מהארץ טפח: טומאה תחתיה אין טמא אלא תחתיה דאע"ג שאינה דבוקה למשקוף טפח. דינה כדפנות אהלים לחוץ בין מעלה למטה. ומצלת על מה שבתוכה ושע"ג. דהרי אפי' כשאינה דבוקה כלל להכותל. כל שאין שפתה מרוחק מהכותל טפח חוצצת. וככפישה שע"ג יתידות [ספ"ה]. ואפ"ה כיון דאין מודבק להמשקוף טפח. לא מחשב חלול שתחתיה כמעורב עם חלול הבית. ואין טומאה מתפשטת מתחת זה לתחת זה [הרא"ש ועמ"ש בס"ד פי"ב בבועז סי' ז']. וקיצר התנא בכל הסתעפות דין זה. משום דממילא משתמע. דבטומאה בבית אין טומאה מתפשטת משם לתחתיה ג"כ מהך טעמא. דהרי אין דבוקים יחד בפותח טפח. וכ"כ בטומאה ע"ג או בתוכה. ג"כ פשיטא דכיון דבקעה לתוכה ונטמא הכלי. הרי כלי טמא אינה מצלת אפי' עם דפנות אהלים כלעיל סי' מ"ד. וא"כ גם תחת הכלי נטמא ולפיכך כל כנגד הכלי תחתיה או ע"ג או בתוכה הכל טמא. כלעיל סי' נ"ב. אבל אם נשער שכשתעלה הקדירה תהיה כולה מופלגת טע"ט מהמשקוף אז הו"ל כעומדת באויר ולהכי כשיש אויר טפח תחתיה וטומאה שם או בתוכה או ע"ג. תחתיה וע"ג כל כנגד תחתית הכלי טמא [כלעיל ספ"ט]. אבל הבית ודאי טהור שהרי יש אויר מפסיק בין חלול שתחתיה לחלול הבית. ובטומאה לא אמרינן לבוד. ובטומאה בבית רק הבית טמא. שהרי אין מעורבין כלל:
מלכת שלמה
ארובה שהיא בתוך הבית וקדרה נתונה תחתיה. כצ"ל:
בפי' ר''ע ז"ל. שאם תעלה כנגד הארובה שפתותי' נוגעות וכו'. אמר המלקט בס' כתיבת יד ישן מצאתי כתוב שאין שפתותי' וראשון עיקר והיא היא. ומיירי שהקדרה אינה גבוהה מן הארץ טפח כדמוכח מסיפא:
טומאה בוקעת ועולה. והבית טהור וכל המאהיל עליה נמי שלא כנגד הטומאה טהור אבל כנגד הטומאה טמא דאע"ג דאין כלי חרס מיטמא מגבו היינו בשאר טומאות או במוקף צמיד פתיל או בגבוהה טפח כדקתני סיפא אבל הכא דבוקעת תוכה נמי טמא אע"ג דטומאה תחתיה וכל מה שבקדרה טמא ואפי' שלא כנגד הטומאה מטעם חבורין כדפרי' בפירקין דלעיל גבי חבית שהיא יושבת על שוליה באויר דאם היתה טומאה תחתיה בתוכה או על גבה הכל טמא מטעם חבורין והא דקתני במתני' בוקעת ועולה דמשמע כנגד הטומאה טמא שלא כנגד הטומאה טהור היינו דווקא במה שחוץ לקדרה. הר"ש ז"ל:
תחתיה והבית טמא. אע"פ שאם תעלה אינה נוגעת בארובה כיון דיכולה לקבל מעזיבה רכה טומאה יוצאה מזה לזה כדאמרינן לעיל גבי סככות. הר"ש והרא"ש ז"ל:
תוכה וגבה טהור. אע"ג דתנן בפירקין דלעיל גבי חבית או גבוהה מן הארץ טפח טומאה תחתיה הכל טמא שאני התם דיושבת באויר אבל הכא דבבית כנגד ארובה מצלת עם דפנות אהלים כדפרישית בפירקין דלעיל ובהדיא תניא נמי הכי בתוספתא. הר"ש והרא"ש ז"ל:
בתוכה או על גבה הכל טמא. הרמב"ם ז"ל גריס הכל טהור ופי' שר"ל הבית כולו טהור לפי שהטומאה כנגד הארובה וכן תחת הקדרה טהור לפי שהוא אהל להיותה גבוהה טפח אמנם יטמא כנגד הטומאה עד לרקיע והראב"ד ז"ל השיגו בפט"ז מהלכות טומאת מת וכתב שם מהרי"ק ז"ל דכן מוכיח בתוספתא כפירושו וכגירסתו של הרמב"ם ז"ל שאמרו בה כנגדו עד לרקיע טמא משמע שהשאר טהור ומ"מ קשה שמאחר שאפילו כלי גללים נעשין אהלים לטמא אבל לא לטהר לא עדיפא קדרה מינייהו וצ"ע ע"כ:
6.
In the case of a hatchway in a house with a pot placed below it that, if it was raised, its rims would not touch the [edges of the] hatchway: If there is uncleanness below, within or above [the pot], the uncleanness cleaves upwards and downwards. In the case where [the pot] was one handbreadth high off the ground, if there is uncleanness below it or in the house, what is below it and in the house becomes unclean, but what is within [the pot] or above it, remains clean. [If the uncleanness is] within or above [the pot], everything becomes unclean.
משנה ז
הָיְתָהּ נְתוּנָה בְצַד הָאַסְקֻפָּה שֶׁאִם תַּעֲלֶה הִיא נוֹגַעַת בַּמַּשְׁקוֹף פּוֹתֵחַ טֶפַח, טֻמְאָה תַחְתֶּיהָ, בְּתוֹכָהּ אוֹ עַל גַּבָּהּ, טֻמְאָה בוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרָדֶת. הָיְתָה גְבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח, טֻמְאָה תַחְתֶּיהָ אוֹ בַבַּיִת, תַּחְתֶּיהָ וְהַבַּיִת טָמֵא, תּוֹכָהּ וְגַבָּהּ טָהוֹר. בְּתוֹכָהּ אוֹ עַל גַּבָּהּ, הַכֹּל טָמֵא. שֶׁאִם תַּעֲלֶה אֵינָהּ נוֹגַעַת בַּשְּׁקוֹף פּוֹתֵחַ טֶפַח, אוֹ מֻדְבֶּקֶת בַּשְּׁקוֹף, טֻמְאָה תַחְתֶּיהָ, אֵין טָמֵא אֶלָּא תַחְתֶּיהָ:
ברטנורה
היתה נתונה. אקדירה קאי:בצד האסקופה. שהיתה מונחת על האסקופה מבחוץ ומשוכה לפנים כל כך שאם תעלה יש ממנה טפח תחת המשקוף. וכגון שהקדירה רחבה מלמטה הרבה וצרה מלמעלה כלפי פיה, דכי קיימא טפח תחת המשקוף עדיין כל פיה לחוץ:טומאה תחתיה. ברצוצה איירי:בוקעת ועולה. והבית טהור. וכגון שהטומאה מן המשקוף ולחוץ, דאי בטפח המשוך לפנים היה הבית טמא:תחתיה והבית טמא. כיון דאיכא טפח ממנה לפנים שמביא את הטומאה לבית:תוכה וגבה טהור. דנצולת עם דופן הבית:הכל טמא. דנטמאה הקדירה ואינה חוצצת, ורואין את הטומאה כאילו היא תחתיה והבית טמא:או מודבקת. שאין הקדירה תחת המשקוף כלל אלא למעלה דבוקה בצד המשקוף, ואין רוחב דביקתה טפח:אין טמא אלא תחתיה. כיון דליכא טפח תחת המשקוף אין מביא טומאה לבית, והבית ותוכה וגבה הכל טהור:
תוסופות יום טוב
תוכה וגבה טהור. פי' הר"ב דנצולת עם דפנות אהלים. וכן הוא בתוספתא. והביאה הר"ש. וגם בכאן יש לדקדק דלא דמי לדפנות אהלים דמשנה ו וז דפ"ה. ובנא"י [ברמב"ם] מצאתי תוכה וגבה טהור. דמצלת עם דפנות אהלים כדתנן לעיל בכפישה שהיא ע"ג יתדות מבחוץ. שמצלת בשאינה מופלגת מן הכתלים טפח. ע"כ. ותמיהני. דהתם מפרש שפי הכלי סמוך ודבוק לכותל האהל וכבר כתבתי לעיל בזה על הכ"מ [ד"ה קורה]:
או מודבקת. לשון הר"ב שאין הקדרה תחת המשקוף כלל אלא למעלה דבוקה כו'. ולשון הר"ש או מודבקת שאין הקדרה למטה. אלא למעלה דבוקה בצד השקוף ואין מקום דביקתה טפח. ע"כ. וזה דבר זר. והרמב"ם בפירושו שהעתיק הכ"מ. וכן מצאתי בנא"י. מפרש שהקדרה לא תהי' כנגדה מתחת המשקוף. שאם הי' מעלה אותה ידבק צדה בצד המשקוף מבחוץ. ע"כ. אבל לפי' זה קשה דהוה זו ואצ"ל זו. וצ"ע. ומיהו אף לפירוש הר"ש יש להקשות דלמאי נ"מ קתני כלל או מודבקת לשקוף ואינה פותח טפח. דמהיכי תיתי דתיהוי עדיפא. מכשתעלה ואין בה פותח טפח. וראיתי למהר"ם שכתב וז"ל או מודבקת לשקוף. תימה לי דזו ואצ"ל זו קתני כיון דתנן ואינה נוגעת בשקוף פותח טפח. כ"ש מודבקת בעלמא שאין ממנה תחת השקוף כלום. ע"כ. נראה מזה. שבדברי הר"ש שהי' לפניו לא היה כתוב. ואין מקום דביקתה טפח. ומ"מ קשיא מה שהקשיתי אני. אבל בתירוצו של מהר"ם מתישב ג"כ. שכתב וי"ל סד"א ה"מ כשיש ממנה תחת השקוף ואין ממנה פותח טפח תחת השקוף. אינה מביאה הטומאה לבית מאהל עראי לאהל קבע. אבל היכא שאם תעלה מודבקת לשקוף ונראה כמוסיף עליו. וסד"א הוי כמו מחובר לשקוף והכל אהל אחד ומביא הטומאה לבית. קמ"ל דלא ע"כ. ומלשון שאם תעלה משמע שמפרש כפירוש הרמב"ם:
יכין
מלכת שלמה
יכין
ארובה שהיא בתוך הבית דהיינו שהארובה במעזיבת התקרה ופתוח לאויר: ויש בה פותח טפח שהארובה פתוחה טע"ט. דדוקא לענין שיטמא תחת משקוף שחוץ לדלת נעול של אהל המת. משום דסוף טומאה לצאת דרך שם. אז אם יש מת שלם באהל אין אומרין סוף טומאה לצאת רק בשהפתח הנעול הוא דעד"ט ובאינו מת שלם סגי בשהפתח הנעול הוא טע"ט. ואין חלוק לאיזה תכלית עשה הפתח [כפ"ג מ"ו]. אבל לענין התפשטות הטומאה דרך ארובה פתוח אין חילוק בין מת שלם או חסר כל שיש טע"ט פתוח להאהל מתפשטת הטומאה דרך שם להאהל שבצדו. וזה דוקא בעשאו להארובה לתשמיש. דהיינו להושיט דרך שם שום דבר וכדומה אבל בעשאו למאור שיעורו כמקדח. שהוא גדול כאגרוף. והוא טפי מטפח. ובנעשה החור ממילא שיעורו כראש כל אדם [כלקמן רפי"ג]: טומאה בבית ר"ל אם הטומאה מונחת תחת מעזיבת הבית: כנגד ארובה טהור ר"ל אפי' אותן כלים שמונחין תוך הבית אם הם תחת הארובה טהורים: הטומאה בין בבית ובין כנגד ארובה ר"ל שמונחת כאן או כאן: נתן את רגלו מלמעלן ממעל לארובה ועי"ז סתם הארובה. וה"ה בסתם הארובה אפי' בכלי שאמק"ט אפ"ה עירב הטומאה. דהרי אדם וכלים נעשין אהל לטמא אבל לא לטהר [כרפ"ו] רק אורחא דמלתא נקט. דאדם רגיל לפסוע ברגלו בעליה ממעל לארובה. והא דלא נקט הכא או קנה [כלקמן פי"א מ"ב] י"ל התם אף שהקנה דק. אפ"ה מערב הטומאה מחלק לחלק שבמעזיבה גופה. אבל הכא דלהני להביא טומאה תחת הקנה. הרי קנה דקה אין בה טע"ט: עירב את הטומאה דמשום דאדם וכלים נעשים אהל לטמא ולא לטהר. לפיכך הו"ל הכל כאהל א' ונטמא כל הבית וגם האדם שנתן רגלו נטמא: מקצת טומאה בבית ומקצתה כנגד ארובה וכולו רק כזית ולא נתן דבר למעלה: הבית טמא ר"ל כל מה שתחת המעזיבה טמא: וכנגד הטומאה טמא ר"ל וגם כל הכלים שלמעלה ושלמטה ממקצת הטומאה שהוא נגד הארובה טמאים. ואע"ג שבכאן ובכאן לא האהיל רק על מקצת הזית. סגי בהכי [כפ"ג מ"ג]: כנגד ארובה טהור דהלכה לממ"ס דבטומאה אין אומרים לבוד לחומרא [כסוכה די"ח ועמ"ש בס"ד פ"ד סי' י"ד]: טהור הנותן הרגל דאין טומאה יוצאת בפחות מטפח. מיהו פשוט שעכ"פ עירב הטומאה מהבית להארובה ולהכי גם מה שתחת הארובה טמא: נתן את רגלו מלמעלן ר' מאיר מטמא להנותן. ומיירי שנתן רגלו מכוון ממעל להטומאה בעצמה. דס"ל דדוקא התפשטות הטומאה אינה יוצאת בפחות מטפח: טמא דהיכא שכבר היה הטומאה למטה בשעה שהניח רגלו למעלה. נמצא שכשהגביה רגלו ממעל להארובה כדי לסתמו כבר האהיל על הטומאה קודם שסתם הארובה ברגלו. דהרי בטומאה לא אמרינן לבוד: טהור דהרי קודם שבאה לשם הטומאה כבר היה הארובה נחשבת כנסתם מהרגל. ולא יצאה הטומאה דרך שם. ואע"ג דאדם וכלי נעשין אהל לטמא ולא לחוץ [כרפ"ו] וא"כ למה יהיה האדם טהור. י"ל דהכא לא משום שרגלו חוצץ. אלא מדקדמה רגלו. הו"ל המעזיבה כסתומה תחת הרגל: ר' שמעון אומר שתי רגלים זו ע"ג זו על הארובה. ואפי' הן של ב' בנ"א שהן ב' גופים: שקדמו את הטומאה ממעל להארובה: טהור גם השני: מפני שקדמה רגלו של ראשון את הטומאה ולחכמי' דלעיל. אף אם רגלו של השר ג"כ היה שם קודם שבאה הטומאה למטה עכ"פ כיון דלא על יד השני נסתם הארובה. הו"ל כקדמה טומאה לרגלו: מקצת טומאה בבית ומקצתה כנגד ארובה הכא מיירי בארובה שאין בה טע"ט. ומקצת מהכזית מונח תחת הארובה ומקצת הנשאר מונח תחת המעזיבה: וכנגד הטומאה טמא ואע"ג דאין טומאה יוצאת בחלון פחות מטפח. וכריש משנה ב'. התם התפשטות הטומאה הוא. משא"כ הכא דקצת משיעור הטומאה מונח ממש תחת הארובה. מצטרף בהדי המקצת שמונח תחת המעזיבה כד' שיצא הטומאה גם בהארובה שפחות מטפח: כנגד הטומאה טהור דס"ל דאפי' יש קצת משיעור הטומאה מונח ממש תחת הארובה. אפ"ה מדעכ"פ א"א שתצא הטומאה דרך הארובה מאותו חצי שיעור. רק ע"י שיצטרף אליו חצי השיעור שמונח תחת המעזיבה. דנימא דהתפשט גם ממנו הטומאה להארובה. א"כ הרי כל התפשטות הטומאה אינה יוצאת בארובה שהוא פחות מטפח. אבל ביש שיעור שלם תחת הארובה הרי כבר אמרינן במשנה ב' דבטומאה כנגד הארובה הבית טהור. דמשמע וודאי הא בהארובה עצמה כנגד הטומאה טמא אף שאין בהארובה טע"ט. ולא פליג ר' יהודה: ותטמא כנגד הטומאה כגון שיש בהטומאה כשיעור ב' זיתים. ומונח כזית וחצי ממנו תחת המעזיבה. וכחצי זית תחת הארובה. והרי בכה"ג אפשר שתחלק כזית לכאן וכזית לכאן. ויתטמא כאן וכאן: טמא אף שאין מונח תחת הארובה רק פחות מזית. מיהו זה דוקא בשקדמה הטומאה להדבר שהונח על הארובה לסתמו וכלעיל סי' י"ד. כנגד הטומאה טהור דמדאין כזית נגד הארובה הו"ל רק התפשטות הטומאה ואינה יוצאת בארובה שהיא פחות מטפח: ארובות זו על גב זו בב' תקרות. והארובות מכוונות זו למעלה מזו: ויש בהן פותח טפח שיש בכל ארובה רוחב טע"ט כלעיל סי' ב': בין מלמעלן בין מלמטן ר"ל בין שנתן הדבר רק על ארובה העליון בין שנתן דבר גם על התחתון: הכל טמא כל מה שבבית וכל מה שבעלייה נטמא. דכשנתן הכלי רק על הארובה העליון. הבית והעליה שניהן טמאין דדל מעזיבה שביניהן באמצע הרי העליונה שמונח שם דבר לסתום הארובה היא מאהלת על כל החלול שתחתיה. וכב' זיזין שבכותל בית שהעליון מעדיף על התחתון וטומאה תחת התחתון תחתיהן וביניהן טמא [וכפט"ו מ"ה] רק נקט בין בין לרבותא. דאפי' הניח בשניהן אין התחתון חוצץ למנוע את העליון מלהביא הטומאה לכל העליה. אלא הכסוי התחתון מביא את הטומאה מתחת מעזיבת הבית לתחת הארובה התחתונה ומדאין סתימה זו חוצץ. להכי ע"י העליון מתפשטת בקוע טומאה הזאת גם לכל העליה שע"ג: ודבר שאינו מקבל טומאה ר"ל ואם הניח על הארובה דבר שאמק"ט. ואפי' לא הניחו רק בא' מב' מקומות שזכרנו דהיינו או בארובה התחתון או בארובה העליון: ממנו ולמטן טמא דהיינו כל החלול שלמטה מהסתימה שבארובה טמא. דאף דבר שאמק"ט. עכ"פ מביא טומאה לכל שתחתיו [כלעיל פ"ח ורמב"ם פי"ב מטו"מ]: ממנו ולמעלן טהור דאע"ג דכל כלים אפי' כשהן כלי גללים וכדומה שאמק"ט אפ"ה אין חוצצין בפני הטומאה [כרפ"ח]. היינו בלי דפנות אהלים. אבל הכא דמונח הכלי על המעזיבה שסביב להארובה מביא וחוצץ. ורק כלי הבא במדה דינו כאהל ממש. ולפיכך אפי' בלי סיועת דפנות אהלים חוצץ עכ"פ למן הצד [ועמ"ש בס"ד רפ"ט]. אבל כלי המק"ט אפי' בסיועת דפנות אהלים מביא ואינו חוצץ. כדחזינן הכא ברישא. דהכל טמא. ורק בשיעשה בכלי זו מעשה. וכגון שיקבענו במסמרים בהמעזיבה וכדומה. אז אפי' כלי המק"ט חוצץ [כתוס' ב"ב די"ט ב' ד"ה ותיפוק ועי' עוד בקול מחצצים סי' ה' ו']. והא דנקט הכא דבנתן דבר שאמק"ט בארובה א' מב' הארובות. ממנו ולמטה טמא. ממנו ולמעלה טהור. ה"ה בנתן דבר שאמק"ט על הארובה התחתון וגם על העליון. אין טמא רק מהתחתון ולמטה. דכיון דהתחתון אמק"ט וחוצץ מה מזיק תו שהארובה העליון ג"כ מכוסה. הרי לא בקעה הטומאה כלל מהבית להעלייה: הבית טהור דלא אמרינן לבוד גבי טומאה. למחשב ארובה תחתונה כסתומה. הא כנגד הטומאה שתחת הארובה. אפי' בעלייה טמא: בין מלמטן האי בין בין מצי איירי בכל גוונא. בין רק למעלה או רק למטה. או על שניהן יחד: אין טמא אלא התחתון דדוקא לעיל סוף משנה ד'. דאיירי שיש בהארובה טע"ט. ועי"ז צריך לחציצת הדבר שנתן על הארובה שלא תצא בו התפשטות הטומאה. להכי צריך דוקא שיתן על הארובה דבר שאמק"ט אז לבד חוצץ. אבל הכא שהארובה פחות מטפח על טפח. והטומאה רק התפשטה לשם מהבית. לפיכך אפי' נתן דבר שמק"ט על הארובה. הרי א"צ להדבר ההוא כלל. דבל"ז אין התפשטות טומאה יוצאת בארובה שהיא פחות מטע"ט. להכי אין טמא רק למטה מכסוי שע"ג ארובה התחתון שלשם התפשטה הטומאה מהבית: הכל טמא אין הכל טמא זה כהכל טמא דמשנה ד'. דהתם מדהארובה טע"ט. והרי בכה"ג כיון שהכסוי שעל ארובה התחתון מק"ט חשבינן לכסוי זה כאילו ליתא. להכי הטומאה שהתפשטה מהבית להארובה. חוזרת ומתפשטת דרך הארובה גם לכל העלייה. מדגם הארובה העליונה מכוסה. משא"כ הכא שהארובה התחתונה אינה טע"ט. אף שהכסוי שעל הארובה התחתון מדמק"ט אינו חוצץ וחשבינן ליה כליתא. עכ"פ הרי גם בליתא. די לנו שיטמא למעלה דבר שהוא ממש נגד ארובה התחתון. אבל לא שתתפשט משם הטומאה לכל העליה. אלא הך הכל טמא הכא ר"ל הבית התחתון כולו טמא דע"י הכסוי שע"ג הארובה התחתון התפשטה הטומא' מתחת הארובה להבית וגם הכלי שכסה בה בעצמה ג"כ נטמאה. ומדמק"ט לא חצצה ולפיכך כל דבר שלמעלה מהכסוי נגד הארובה התחתון ג"כ טמא. מיהו גם מה שלמעלה נגד הארובה אינו טמא רק בקדמה טומאה לרגלו וכרבנן לעיל במשנה ב': אלא תחתון הכא לא קתני ממנו למטה וכו' כדקתני לעיל סוף מ"ד. משום דבמשנתינו בין בין קתני. דמשמע נמי גם בנתן בשתיהן. ואי הוה תני ממנו ולמטה. לא הוה ידעינן על איזה מב' הכסויין קאי מלת ממנו. להכי נקט לישנא ברירא אין טמא אלא תחתון. ור"ל בין שנתן בשתיהן או רק בעליון או רק בתחתון בכולהו גוונא אין טמא רק תחת כסוי התחתון. דאם נתן בשתיהן או רק בתחתון הרי הכסוי התחתון הביא את הטומאה מתחת ארובה התחתון להבית. ומדהכסוי אמק"ט. חוצצת שלא תתפשט הטומאה להעלייה. ולפיכך מה שיש בהעלייה אפי' נגד הטומאה שבעלייה טהור. מיהו כשנתן הכסוי רק בארובה שלמעלה. הבית כולו טמא. דהכסוי שבארובה העליון מביא הטומאה מתחת הארובה להבית [וכזיזין לקמן פט"ו מ"ה] אבל מה שבעליה. רק נגד הטומאה שלמטה טמא. וזה רק כשקדמה טומאה להדבר שמונח שם למעלה בארובה העליון וכמש"ל: ארובה שהיא בתוך הבית וקדרה נתונה תחתיה שהקדירה מונחת למטה על קרקע הבית נגד הארובה: שאם תעלה ר"ל שהקדירה מונחת למטה. באופן שישוער שבאם תעלה הקדירה להוציאה דרך הארובה: אין שפתותיה נוגעות בארובה שהקדירה תצא דרך הארובה ברווח. כך פי' הר"ב. ול"מ היה נ"ל דר"ל דנשער שאם נעלה הקדירה מכוון למקום הארובה לא יהיו חוד שפתות הקדירה נוגעות בתחתית שפת הארובה. וע"י שפתות התחתונות אלה לא תוכל הקדירה לכנוס תוך חלול הארובה. אלא מיירי שאין שפתות הקדירה נוגעות בשפה תחתונה של הארובה. ועי"ז כשתעלה הקדירה לתוך חלול הארובה. תשאר תחוב תוך חלול הארובה. ובכה"ג דיינינן להקדירה כאילו דבוקה באמת בהארובה: טומאה בוקעת ועולה דנהי דהוה כדבוקה בהמעזיבה עכ"פ טומאה רצוצה היא תחתיה. ובוקעת לתוך הקדירה ולמעלה ממנה עד לרקיע. ורק מה שבתוך הקדירה אפי' שלא כנגד הטומאה טמא ואפי' מה שבתוכה לא נגע בהקדירה בפנים. אפ"ה מדנטמאת הקדירה נטמא כל מה שבתוכה בחיבורין [כלעיל פ"ט סי' ק"ח]. אבל למעלה מהקדירה רק כנגד הטומאה טמא. אבל כל הבית שסביב להארובה. כולה טהור. דהואיל ואין הטומאה רחבה כרוחב חלול הארובה. נמצא שיש בהארובה אויר מפסיק בין האויר של בקוע הטומאה להחלול שבהבית תחת המעזיבה [ועפ"ו מ"ז ודו"ק]: בוקעת ויורדת ואף דבמכוון רוחב הקדירה כחלול הארובה הול"ל גוד אחית שפת הארובה עד לשפת הקדירה. ונידן להטומאה כאילו מונחת בהמעזיבה [וכלעיל פ"ו מ"ד]. י"ל מדעכ"פ מונחת הטומאה רצוצה תחת הקדירה. דנינן לכל הרווח שבין הארובה להקדירה כאלו יש שם עמוד. והרי כשהטומאה תחת עמוד כזה ג"כ בוקעת וכו' [כפ"ו מ"ו]. ואם הטומאה ממעל להקדירה או בתוכה. אע"ג שבעיקר מקום הטומאה אינה רצוצה. עכ"פ כיון דכלי אינה חוצצת. לפיכך בוקעת הטומאה להמקום רצוצה שתחת הקדירה. והו"ל כמונחת הטומאה רצוצה תחת הקדירה [כך כתב הרא"ש. ונ"ל ראיה לדבריו מלעיל ספ"ט ודלא כרתוי"ט]: טהור דמדמכוונת הקדירה כרוחב חלול הארובה הו"ל כאילו תחובה הקדירה בהארובה. והרי גבה נגד הטומאה ומצלת על כל מה שלמעלה מהכלי. דלא דמי לסוף פ"ט. דכשיש טע"ט אויר בין שולי הכ"ח לקרקע שהטומאה שם. דכל מה שלמעלה נגד תחתית הכלי טמא. הכא שאני שמחוברת הכלי עם דפנות אהלים. ופשוט שאינו מציל הכא רק אוכלים ומשקין וכ"ח [כלעיל פ"ה מ"ג]: הכל טמא תחתיה ותוכה וע"ג וכל הבית דמדנטמא הכלי לא מהני דפנות אהלים [כפ"ה מ"ג] וא"כ בקעה טומאה לתחתיה. ומדגבוה טפח. נטמא כל החלול ההוא ומטמא גם למעלה ולמטה. נגד כל תחתית הכלי ומשם התפשטה הטומאה גם להבית: היתה נתונה הקדירה: בצד האסקופה שעומדת בחוץ סמוך להמפתן: היא נוגעת במשקוף פותח טפח ר"ל שנשער שאילו נעלה הקדירה. יהיה טפח מרוחב דופן הקדירה. נוגע בצד המשקוף שבחוץ. ולרבותא נקט הכא דאע"ג דבכה"ג מחשבה כמחובר למשקוף הבית. וסד"א דבכה"ג לא תהא טומאה בוקעת בו. דכמעזיבת הבית חשיבה קמ"ל. מיהו בהיתה מהארץ גבוה טפח. ודאי דדוקא בשנוכל לשער שכשתעלה תגע טפח בהמשקוף מיירי. דאל"כ לא מחשב אויר שתחתיה כמעורב עם אויר הבית. וכסיף מתני' דידן [והר"ש והר"ב פירשו שנשער שאם תעלה יהיה רוחב טפח מחלול הקדירה נוגע בתחתית המשקוף]: טומאה תחתיה רצוצה. דהרי באינה גבוה טפח מהארץ מיירי: או על גבה לר"ש והר"ב הנ"ל. היינו למעלה מהקדירה שלא תחת המשקוף: בוקעת ויורדת הכל כלעיל סי' מ"ב דדא ודא אחת היא. והא דלא נקט ברישא דמ"ו וברישא דמ"ז. היאך יהיה הדין כשהטומאה בבית כדנקט בסיפא כשגבוה מהארץ טפח. ה"ט משום דהכא דהקדירה יושבת על הארץ פשיטא דכשהטומאה בבית. אינה מתפשטת כלל לתחת הקדירה או לתוכה או ע"ג. משום דהקדירה הרי עומדת כולה מבחוץ רק סמוך לאסקופה: תוכה וגבה טהור תחתיה והבית טמא. משום דמעורבין חלול שתחתיה עם חלול הבית. ותוכה וגבה טהור דכמחוברת במשקוף דיינינן לה. ומצלת עם דפנות אהלים. וכלעיל בטומאה תחת הארובה: בתוכה או על גבה הכל טמא דכיון דנטמאת הכלי כלי טמא אינו מציל אפי' עם דפנות אהלים. והכל כלעיל סי' מ"ד: רק שישוער שאם תעלה לא תהיה נוגעת רק פחות מטפח: או מודבקת בשקוף ר"ל או אפי' באמת דבוקה בצד המשקוף אבל רק פחות מטפח. ובשניהן מיירי שגבוה מהארץ טפח: טומאה תחתיה אין טמא אלא תחתיה דאע"ג שאינה דבוקה למשקוף טפח. דינה כדפנות אהלים לחוץ בין מעלה למטה. ומצלת על מה שבתוכה ושע"ג. דהרי אפי' כשאינה דבוקה כלל להכותל. כל שאין שפתה מרוחק מהכותל טפח חוצצת. וככפישה שע"ג יתידות [ספ"ה]. ואפ"ה כיון דאין מודבק להמשקוף טפח. לא מחשב חלול שתחתיה כמעורב עם חלול הבית. ואין טומאה מתפשטת מתחת זה לתחת זה [הרא"ש ועמ"ש בס"ד פי"ב בבועז סי' ז']. וקיצר התנא בכל הסתעפות דין זה. משום דממילא משתמע. דבטומאה בבית אין טומאה מתפשטת משם לתחתיה ג"כ מהך טעמא. דהרי אין דבוקים יחד בפותח טפח. וכ"כ בטומאה ע"ג או בתוכה. ג"כ פשיטא דכיון דבקעה לתוכה ונטמא הכלי. הרי כלי טמא אינה מצלת אפי' עם דפנות אהלים כלעיל סי' מ"ד. וא"כ גם תחת הכלי נטמא ולפיכך כל כנגד הכלי תחתיה או ע"ג או בתוכה הכל טמא. כלעיל סי' נ"ב. אבל אם נשער שכשתעלה הקדירה תהיה כולה מופלגת טע"ט מהמשקוף אז הו"ל כעומדת באויר ולהכי כשיש אויר טפח תחתיה וטומאה שם או בתוכה או ע"ג. תחתיה וע"ג כל כנגד תחתית הכלי טמא [כלעיל ספ"ט]. אבל הבית ודאי טהור שהרי יש אויר מפסיק בין חלול שתחתיה לחלול הבית. ובטומאה לא אמרינן לבוד. ובטומאה בבית רק הבית טמא. שהרי אין מעורבין כלל:
מלכת שלמה
תוכה וגבה טהור. דנצולת עם דופן הבית כדתנן לעיל ספ"ה כפישה שהיא נתונה על היתדות מבחוץ שמצלת כשאינה מופלגת מן הכותל טפח. הרא"ש ז"ל:
בתוכה או על גבה הכל טמא. פי' הבית טמא מפני שהיא נוגעת במשקוף טפח וכן תחתיה טמא מפני שהטומאה יוצאה לתחתי' מן הבית שהכל אהל אחד:
7.
[In the case where the pot was] placed on the side of the threshold [of the house] such that if it was raised it would touch the lintel over a [space of a square] handbreadth: If there is uncleanness below, within or above [the pot], the uncleanness cleaves upwards and downwards. [In the case] where it was one handbreadth high off the ground: If there is uncleanness below it or in the house, what is below it and in the house becomes unclean. If the uncleanness is within or above [the pot], everything becomes unclean. [In the case where the pot] if raised would not touch the lintel over a [space of a square] handbreadth, or is joined to the lintel, if there is uncleanness below it, nothing is unclean except what is below [the pot].
Tahoros
Ohalos
Chapter 10