רשימת סיומים Siyum List ספרים Seforim מידע תורני Torah Stats לעילוי נשמת Sheloshim להתצטרך Join now כניסה Log In

Mishnayos Club 6/20/2024

Progress Schedule
טהורות
טהרות
פרק י
א ב ג ד ה ו ז ח ט י
Tahoros
Tahoros
Chapter 10
1 2 3 4 5 6 7 8 9 10
  א ב ג ד ה ו ז ח
0:1 0:2 0:3 0:4 0:5 0:6 0:7 0:8

Mishnah

משנה א
הַנּוֹעֵל בֵּית הַבַּד מִפְּנֵי הַבַּדָּדִין וְהָיוּ לְשָׁם כֵּלִים טְמֵאִין מִדְרָס, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, בֵּית הַבַּד טָמֵא. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בֵּית הַבַּד טָהוֹר. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אִם טְהוֹרִין לָהֶן, בֵּית הַבַּד טָמֵא. וְאִם טְמֵאִין לָהֶן, בֵּית הַבַּד טָהוֹר. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, וְכִי מִפְּנֵי מָה טְמֵאוֹת, אֶלָּא שֶׁאֵין עַמֵּי הָאָרֶץ בְּקִיאִין בְּהֶסֵּט:
ברטנורה הנועל בית הבד מפני הבדדין. עמי הארץ העושים מלאכה בבית הבד, וטיהרן בעל הזיתים כדי שיעשו השמן בטהרה, ונעל בית הבד בפניהם שלא יכנסו עמי הארץ לשם ושלא יצאו הם ויטמאו במגע עמי הארץ חבריהם:והיו שם. בתוך בית הבד:כלים טמאין מדרס. שהן אב הטומאה ומטמאין אדם בין במגע בין במשא בין בהיסט:ר' מאיר אומר בית הבד טמא. דחיישינן שמא נטמאו בהן אותן עמי הארץ הטהורים וחזרו וטמאו את הכל, דאין חוששים ליזהר על הטומאה:רבי יהודה אומר בית הבד טהור. דנזהרין על טומאת ודאי, הואיל וחבר זה טיהרן לכך:ר׳ שמעון אומר אם טהורים להם. אלו הכלים. כגון שישבה עליהם אשת עם הארץ או שהיו של עם הארץ, דבעיניהן טהורין הן:בית הבד טמא. שאין הבדדים נזהרים מליגע בהן, ואיכא למיחש שמא נטמאו:ואם טמאין הן. כגון שידעו שישבה עליהן אשה נדה או זבה:בית הבד טהור. דנזהרין הן:א״ר יוסי. [ר׳ יוסי] כר׳ מאיר סבירא ליה דבית הבד טמא, אלא טעמא דר׳ מאיר משום דאין הבדדין חוששים בטומאה, ור׳ יוסי סבר דחוששין במגע אבל אין בקיאין בהיסט, וחושבים שהן טהורין כל זמן שלא נגעו, הלכך בית הבד טמא, דחיישינן שמא הסיטו אע״פ שלא נגעו בהם. והלכה כר׳ יוסי:
תוסופות יום טוב אמר ר' יוסי. כתב הר"ב כר"מ ס"ל כו' ור"י סבר דחוששין במגע אבל אין בקיאין בהיסט וכו' וכ"כ הר"ש. ונ"מ אם היה שם טומאה שמטמא במגע ואינו מטמא בהיסט. כדתנינן להו בריש מסכת כלים. אבל קשה דמשנתינו מיירי שהיו שם כלים טמאין מדרס והם מטמאים אף בהיסט וכמ"ש הר"ב [והייתי יכול לתרץ דאכתי נ"מ דעל הנגיעה נאמנים לומר לא נגענו כדתנן בפ' דלעיל מ"ח ועל ההיסט א"א שיהיו נאמנים כיון שאינן חוששין לה. אלא דבמתני' דלקמן התנה הר"ב דהא דנאמנין על הנגיעה דוקא כשיש חבר עמהם. ועיין מ"ש שם] ולכן נראה כפי' הרמב"ם שמפרש דר"י אדר"ש חולק שאמר שאם הכלים טמאין להן בית הבד טהור. וקאמר ר"י שאעפ"כ בית הבד טמא לפי שאף ע"פ שלא יגעו בהן להיותן טמאים. הנה יסיטום שאינן יודעים שהיסט יטמא:
יכין מלכת שלמה
1.
If one locked in olive-workers in the olive-press and there were objects in there that had midras uncleanness: Rabbi Meir says: the olive-press is deemed to be unclean. Rabbi Judah says: the olive-press remains clean. Rabbi Shimon says: if they regard them as clean, the olive-press is deemed unclean; but if they regard them as unclean,the olive-press remains clean. Rabbi Yose: why are they unclean? Only because the am haaretz is not an expert in the laws of hesset.
משנה ב
הַבַּדָּדִין שֶׁהָיוּ נִכְנָסִין וְיוֹצְאִין, וּמַשְׁקִין טְמֵאִין בְּתוֹךְ בֵּית הַבַּד, אִם יֵשׁ בֵּין מַשְׁקִין לַזֵּיתִים כְּדֵי שֶׁיְּנַגְּבוּ אֶת רַגְלֵיהֶם בָּאָרֶץ, הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין. הַבַּדָּדִין וְהַבּוֹצְרִין שֶׁנִּמְצֵאת טֻמְאָה לִפְנֵיהֶם, נֶאֱמָנִין לוֹמַר לֹא נָגָעְנוּ. וְכֵן הַתִּינוֹקוֹת שֶׁבֵּינֵיהֶם, יוֹצְאִים חוּץ לְפֶתַח בֵּית הַבַּד וּפוֹנִין לַאֲחוֹרֵי הַגָּדֵר, וְהֵן טְהוֹרִין. עַד כַּמָּה יַרְחִיקוּ וְיִהְיוּ טְהוֹרִין, עַד כְּדֵי שֶׁיְּהֵא רוֹאָן:
ברטנורה ומשקין טמאין בתוך בית הבד. והן נשפכים על גבי קרקע ודורכים הבדדים עליהן ונדבקים ברגליהן, וחוזרים אותן משקין ומטמאים את הזיתים כשהבדדין עולים ודורכים על גבי הזיתים, אלא אם כן יש בין המשקין לזיתים ארץ כדי שינגבו רגליהן מן המשקין הטמאים על ידי דריסתם בארץ. וכשאין מנעלים ברגליהן איירי, דהא משקה מטמא כלי וחוזר ומטמא משקין שעם הזיתים. אבל כשאין מנעלים ברגליהן ונתנגבו המשקין הטמאין שברגליהן ע״י דריסתן בארץ, שוב אין מיטמאים הזיתים כשדורכין אותן, דמשקין טמאין מטמאין כלים ואין מטמאין אדם:הבדדין והבוצרין. הא דלא נקט המוסקין והבוצרין, לפי שגזרו על הבצירה שתיעשה בטהרה, ולא גזרו על המסיקה. וטעמא מפורש בפרק קמא דשבת, שפעמים אדם הולך לכרמו לידע אם הגיעו ענביו לבצור אם לאו, ונוטל אשכול של ענבים וסוחטו ומזלף על גבי ענבים ובשעת בצירה עדיין משקה טופח עליהן והוכשרו לקבל טומאה. וטעם זה לא שייך במסיקה:נאמנין לומר לא נגענו. וכגון דחבר עומד עמהן בבית הבד. ולא חיישינן דלמא נגעו ולאו אדעתיה דחבר:התינוקות. בדדים שהביאו בניהן עמהן וטיהרום לכך, וכשרוצין בניהם לפנות יוצאים אביהן לחוץ עמהם ונפנים אחורי הגדר, ולא חיישינן דלמא נגע בטומאה ולאו אדעתא דחבר:
תוסופות יום טוב הבדדין והבוצרין כו'. כתב הר"ב הא דלא נקט המוסקים והבוצרים לפי שגזרו כו' שפעמים אדם הולך לכרמו וכו' וזה לא שייך במסיקה. תוס' שם. ושם במי"ח דבר מפ' הר"ב טעם אחר ושניהם שם בגמ' די"ז ועיין מ"ש באותו טעם בר"פ דלעיל: נאמנים לומר לא נגענו. כתב הר"ב וכגון דחבר עומד עמהן כו' וכ"כ הר"ש. ותימה דבפ' דלעיל מ"ח לא הצריכו שיהא החבר עומד עמהן והרמב"ם לא הצריך כן לא התם ולא הכא ועיין לעיל:
יכין מלכת שלמה
2.
If the olive-workers in an olive-press went in and out, and in the olive-press there was unclean liquid, if there is space enough [on the ground] between the liquid and the olives for their feet to be dried on the ground, the olive workers remain clean. If something unclean was found in front of olive-workers in the olive-press or grape harvesters, they are believed to say, "We have not touched it." And the same law applies also to the young children among them. They may go outside the door of the olive-press and relieve themselves behind the wall, and still be deemed clean. How far may they go and still be deemed clean? As far as they can be seen.
משנה ג
הַבַּדָּדִין וְהַבּוֹצְרִין, כֵּיוָן שֶׁהִכְנִיסָן לִרְשׁוּת הַמְּעָרָה, דַּיּוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, צָרִיךְ לַעֲמֹד עֲלֵיהֶן עַד שֶׁיִּטְבֹּלוּ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אִם טְהוֹרִין לָהֶן, צָרִיךְ לַעֲמֹד עֲלֵיהֶם עַד שֶׁיִּטְבֹּלוּ. אִם טְמֵאִים לָהֶן, אֵינוֹ צָרִיךְ לַעֲמֹד עֲלֵיהֶם עַד שֶׁיִּטְבֹּלוּ:
ברטנורה כיון שהכניסן לרשות המערה. שטובלים בה. כמו בורות שיחין ומערות:דיו. ולא חיישינן שמא לא יטבולו או לא יטבילו הכלים ויאמרו טבלנו והטבלנו:צריך לעמוד עליהן. לפי שאין בקיאין בדין טבילה וחציצה:טהורים להם. כגון כלים של עם הארץ אחר, שבעיניהם הן כלים טהורים לפי שאין נזהרים ממגע עם הארץ. ור׳ שמעון לטעמיה כדפרישנא לעיל. והלכה כר׳ יוסי:
תוסופות יום טוב כיון שהכניסן לרשות המערה דיו. דברי ר"מ. דכיון שנכנסו למקום הטבילה על דעת לטבול לא חשדינן להו שלא יטבילו. ולא החמיר ר"מ במגען בריש פרקין אלא משום דאין חוששין ליזהר. ולא שנחזקהו ברשע. וכמ"ש בשם הרמב"ם בספ"ק דעדיות ע"ש:
יכין מלכת שלמה
3.
If the olive-workers or the grape harvesters were only brought within the domain of the cavern, it is sufficient, the words of Rabbi Meir. Rabbi Yose says: he should stand over them until they immerse. Rabbi Shimon say: if they regard the vessels as clean, one must stand over them until they immerse; but if they regard them as unclean, it is not necessary to stand over them until they immerse.
משנה ד
הַנּוֹתֵן מִן הַסַּלִּים וּמִן הַמַּשְׁטֵחַ שֶׁל אֲדָמָה, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, נוֹתֵן בְּיָדַיִם טְהוֹרוֹת. וְאִם נָתַן בְּיָדַיִם טְמֵאוֹת, טִמְּאָן. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, נוֹתֵן בְּיָדַיִם טְמֵאוֹת, וּמַפְרִישׁ תְּרוּמָתוֹ בְּטָהֳרָה. מִן הָעֲבַט וּמִן הַמַּשְׁטֵחַ שֶׁל עָלִים, הַכֹּל שָׁוִים שֶׁהוּא נוֹתֵן בְּיָדַיִם טְהוֹרוֹת. וְאִם נָתַן בְּיָדַיִם טְמֵאוֹת, טִמְּאָן:
ברטנורה הנותן מן הסלים ומן המשטיח של אדמה. ענבים שבצרן מתחלה לאכילה, ולא הוכשרו לקבל טומאה, דלא גזרו אלא על הבוצר מתחלה לגת, ואח״כ נמלך עליהן ולקחן מן הסלים או מן האדמה ששטח הענבים עליה ונתנן לגת:בית שמאי אומרים נותן בידים טהורות. כיון שבא לנותנן לגת הרי הוא כאילו בצרן מתחלה לגת, וצריך שיתן לגת בטהרה:ואם נתן בידים טמאות טמאן. ואע״ג דסתם ידים שניות הן, ואין שני עושה שלישי בחולין, דילמא קסברי הטבולים לתרומה כתרומה דמו. אי נמי, בידים תחלות עסקינן, ור׳ שמעון בן אלעזר היא כדאיתא פרק ב׳ דחולין:ובית הלל אומרים נותן לגת בידים טמאות ומפריש תרומתו בטהרה. לפי שלא הוכשרו כיון דבצרן מתחילה לאכילה:מן העביט ומן המשטיח של עלים. עביט הוא כלי שנותנים בו הענבים כשבוצרים אותן לגת. ומשטיח של עלים, ששטחו העלים על פני האדמה ונתנו הענבים עליהם. והשתא מוכחא מלתא דהבוצר ענבים הללו מתחילה, לגת בצרן ולא לאכילה, הלכך שוים בית שמאי ובית הלל בהא דנותן בידים טהורות, דהא שתיק ליה הלל לשמאי בפרק קמא דשבת והודה לו שהבוצר לגת הוכשר:
תוסופות יום טוב ואם נתן בידים טמאות טמאן. כתב הר"ב בידים תחלות עסקינן ורשב"א היא כדאיתא פ"ב דחולין דף ל"ג ולאו אדהכא אתיא ולפיכך ל' הר"ש כדאשכחן. והכי תניא רשב"א משום ר"מ אומר ידים תחלות אף לחולין וכי הא (דתנן ברפ"ג דידים) הכניס ידיו לבית המנוגע ידיו תחלות. דברי ר"ע. ומסיק התם אמאי לא מוקים כר"ע:
יכין מלכת שלמה
4.
One who puts his grapes [into the wine-press] from the baskets or from what was spread out on the ground: Bet Shammai says: he must put them in with clean hands, and if he puts them in with unclean hands he defiles them. Bet Hillel says: he may put them in with unclean hands and then he may set aside his terumah in a condition of cleanness. [If they are taken] from the grape-pot or from what was spread out on leaves, all agree that they must be put in with clean hands, and if they are put in with unclean hands they become unclean.
משנה ה
הָאוֹכֵל מִן הַסַּלִּים וּמִן הַמַּשְׁטֵחַ שֶׁל אֲדָמָה, אַף עַל פִּי שֶׁמְּבֻקָּעוֹת וּמְנַטְּפוֹת לַגַּת, הֲרֵי הַגַּת טְהוֹרָה. מִן הָעֲבַט וּמִן הַמַּשְׁטֵחַ שֶׁל עָלִים וְנָפַל מִמֶּנּוּ גַרְגֵּר יְחִידִי, אִם יֶשׁ לוֹ חוֹתָם, טָהוֹר. אִם אֵין לוֹ חוֹתָם, טָמֵא. נָפְלוּ מִמֶּנּוּ עֲנָבִים וּדְרָכָן בְּמָקוֹם הַמֻּפְנֶה, כַּבֵּיצָה מְכֻוָּן, טָהוֹר. יוֹתֵר מִכַּבֵּיצָה, טָמֵא, שֶׁכֵּיוָן שֶׁיָּצָאת טִפָּה הָרִאשׁוֹנָה, נִטְמֵאת בְּכַבֵּיצָה:
ברטנורה האוכל. ענבים:מן הסלים ומן המשטיח של אדמה. דסתמן לאכילה נבצרו. אע״פ שידיו טמאות והענבים נוטפים יין לגת, הרי הגת טהורה. דאותן טיפין אין להם תורת משקה, הואיל ולאכילה נבצרו ולא ניחא ליה במאי דטייף. אבל האוכל מן העביט ומן המשטיח של עלים, אע״פ שאין הענבים מבוקעות ואינן מנטפות, אם נפל ממנו גרגיר יחידי ואין חותם לאותו גרגיר, דהיינו במקום שהעוקץ על פי הגרגיר יש כמין חותם ואותו חותם סותם פי הגרגיר שאין משקה יוצא. וכשנעקר העוקץ עם החותם, משקה יוצא, ואע״פ שנטלם לאכלם יש לו תורת משקה, הואיל ומתחילה בצרם לגת, ונטמא אותו משקה בידיו טמאות, וכשנפל לגת נטמא. והני מילי כשנגע בידיו במקום החותם. אבל אם לא נגע במקום החותם, לא נטמא הגת, שהרי לא נגעו ידיו במשקים כדי שיחזור המשקה ויטמא הגת:נפלו ממנו ענבים. כלומר אשכול של ענבים, שהגרגרים מחוברים באשכול ואין משקה יוצא, ונטמאו בידיו טמאות, דהוכשרו לפי שנבצר לגת:ודרכן במקום המפונה. מקום פנוי בגת שאין שם כלום לא יין ולא ענבים ודרכוהו בטהרה:כביצה מכוון טהור. הגת, דאין אוכל מטמא כלי, ומשיצאת טפה ראשונה חסר ליה מבביצה ואין אוכל מטמא אחרים בפחות מכביצה, נמצא דאין טומאה לטפה זו אלא מחמת טומאה שקיבלה כשהיתה אוכל, הלכך השתא נמי דנעשית משקה אין לה כח אלא כאוכל. אבל יותר מכביצה, טמא, שהכביצה מטמאה טפה ראשונה כדין משקה, וחזרה הטפה וטמאה את הגת, דמשקה מטמא כלי:
תוסופות יום טוב אם יש לו חותם טהור. שאף ע"פ שהגרגר נטמא שהרי הוכשר הואיל ולגת בצרן מ"מ אין אוכל מטמא כלי ואפילו אם ע"י דריכה יצא ממנו משקה אין אותו משקה מטמא הכלי כיון שאין שיעור באוכל לטמא המשקה כדפי' הר"ב לקמן גבי כביצה מכוון: טהור. והוא שלא נגע במשקה. הראב"ד פ"ט מהט"א (הלכה ד') ואף ע"פ שפשוט הוא נ"ל שהכריחו לכתוב כן. מדבסיפא מתנה במקום המופנה: במקום המופנה. פירש הר"ב מקום פנוי כו' לא יין ולא ענבים. דענבים נמי היו מתטמאים בכביצה:
יכין מלכת שלמה
5.
One who eats grapes out of the baskets or from what is spread out on the ground, even though they burst and dripped into the wine-press, the wine-press remains clean. If he eats the grapes out of a grape-basket or from what was spread out on leaves, and a single berry dropped into the vat: If it has a seal all in the vat remains clean; But if it has no seal, all in the vat becomes unclean. If he dropped some of the grapes and trod upon them in an empty part of the wine-press: If the bulk of the grapes was exactly that of an egg, the contents remain clean; But if it was more than the bulk of an egg, the contents become unclean, for so soon as the first drop came out it contracted uncleanness from the remainder whose bulk is that of an egg.
משנה ו
מִי שֶׁהָיָה עוֹמֵד וּמְדַבֵּר עַל שְׂפַת הַבּוֹר וְנִתְּזָה צִנּוֹרָא מִפִּיו, סָפֵק הִגִּיעָה לַבּוֹר סָפֵק לֹא הִגִּיעָה, סְפֵקוֹ טָהוֹר:
ברטנורה וניתזה צנורא. ניתז רוק מפיו של עם הארץ המדבר, ורוק היוצא מפי עם הארץ מטמא אדם וכלים מירבנן, וכל שכן אוכלים ומשקים:ספיקו טהור. דאמרינן שפת הבור קלטה הצנורא ומנעתה מלרדת לתוך היין. ומתניתין איירי בבור סיד שאינו מקבל טומאה. ובתוספתא אמרו, דבבור של שמן. טמא, לפי שהשמן מחליק שפת הבור [והצנורא] מחלקת ויורדת למטה לשמן שבבור:
תוסופות יום טוב ספיקו טהור. כתב הר"ב ובתוספתא אמרו דבור של שמן. טמא ברשות היחיד. הרמב"ם סוף פרק י"ח מהא"ה [הלכה יו]:
יכין מלכת שלמה
6.
One who was standing and speaking by the edge of the cistern and some spittle squirted from his mouth, and there arises the doubt whether it reached the cistern or not, the condition of doubt is regarded as clean.
משנה ז
הַזּוֹלֵף אֶת הַבּוֹר, נִמְצָא שֶׁרֶץ בָּרִאשׁוֹנָה, כֻּלָּן טְמֵאוֹת. בָּאַחֲרוֹנָה, הִיא טְמֵאָה וְכֻלָּן טְהוֹרוֹת. אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁהוּא זוֹלֵף בְּכָל אַחַת וְאַחַת. אֲבָל אִם הָיָה זוֹלֵף בְּמַחַץ, נִמְצָא שֶׁרֶץ בְּאַחַת מֵהֶן, הִיא טְמֵאָה בִּלְבָד. אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁהוּא בוֹדֵק וְלֹא מְכַסֶּה אוֹ מְכַסֶּה וְלֹא בוֹדֵק. הָיָה בוֹדֵק וּמְכַסֶּה, וְנִמְצָא שֶׁרֶץ, בֶּחָבִית, הַכֹּל טָמֵא. בַּבּוֹר, הַכֹּל טָמֵא. בַּמַּחַץ, הַכֹּל טָמֵא:
ברטנורה הזולף את הבור. המוציא יין ושמן שבבור. ומפני שאינו מוציאו כולו בבת אחת אלא מעט מעט, קרי ליה זולף:ונמצא שרץ בראשונה. שהכניס חבית בבור ומילאה, וכן שניה, וכן שלישית, ואח״כ נמצא שרץ בחבית שמילא ראשונה:כולן טמאות. דמהראשונה נטמא כל מה שבבור, בין שהיה שרץ בבור בין שהיה בחבית:באחרונה היא טמאה וכולן טהורות. דממנה היה השרץ ולא מן הבור. ואפילו היה מן הבור, שמא נפל בבור אחר שנתמלאו כל הראשונות:אימתי בזמן שהוא זולף. כשהוא מכניס החביות עצמן בתוך הבור וממלא אותן אחת אחת:אבל היה זולף במחץ. שהחביות עומדות חוץ לבור. והוא ממלא אותן ע״י המחץ, והוא כלי חרס העשוי למלאות בו יין:נמצא שרץ באחת מהן היא טמאה בלבד. דאימור בתוך החבית היה השרץ ולא בבור:אימתי בזמן שהוא בודק. המחץ והחביות. שבדקן שלא היה בהן שרץ קודם שנתן לתוכו שמן, אבל לא היה מכסה לא הבור ולא החביות כל שעה שהיה מביא המחץ מזה לזה, דאימור בהליכתו נפל השרץ בחבית. וכן מכסה ולא בודק נמי שמא היה בחבית קודם לכן:אבל היה בודק ומכסה. שבדק החביות, ובכל פעם שהיה מוליך המחץ מזה לזה היה מכסה בין בור בין חבית, ממה נפשך שרץ היה בבור מתחלתו׳ בין שנמצא בחבית, בין שנמצא בבור, בין שנמצא במחץ:
תוסופות יום טוב *[נמצא השרץ בראשונה כולן טמאות. צריך לי עיון דהא סתמא קתני וכי לא בדק ולא כסה אימא לאחר שמילאה נפל בה והא [צ"ל והראשונה] בלבד תהיה טמאה]:
יכין מלכת שלמה
7.
If one is emptying out the cistern [into jars] and a [dead] sheretz was found in the first jar, all the other jars are deemed unclean; but if it was found in the last, only that one is unclean but all the others remain clean. When does this apply? When the wine was drawn directly with each jar, but if it was drawn with a ladle and a [dead] creeping thing was found in one of the jars, it alone is unclean. When does this apply? Only when the man examined [the jars] but did not cover them up or covered them up but did not examine them; But if he both examined them and covered them up and a [dead] creeping thing was found: If in one jar, all the contents of the cistern are deemed unclean. If it was found in the cistern, all its contents are deemed unclean And if it was found in the ladle all the contents of the cistern are deemed unclean.
משנה ח
בֵּין הָעִגּוּלִים לַזַּגִּין, רְשׁוּת הָרַבִּים. כֶּרֶם שֶׁלִּפְנֵי הַבּוֹצְרִים, רְשׁוּת הַיָּחִיד. שֶׁלְּאַחַר הַבּוֹצְרִים, רְשׁוּת הָרַבִּים. אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁהָרַבִּים נִכְנָסִים בָּזוֹ וְיוֹצְאִים בָּזוֹ. כְּלֵי בֵית הַבַּד, וְשֶׁל גַּת, וְהָעֵקֶל, בִּזְמַן שֶׁהֵן שֶׁל עֵץ, מְנַגְּבָן וְהֵן טְהוֹרִין. בִּזְמַן שֶׁהֵן שֶׁל גֶּמִי, מְיַשְּׁנָן כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, אוֹ חוֹלְטָן בְּחַמִּים. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אִם נְתָנָן בְּשִׁבֹּלֶת הַנָּהָר, דַּיּוֹ:
ברטנורה העיגולים לזגים. עיגול כמין ריחים גדול היו משימין על הזגים לאחר שדרכו הענבים ברגל, כדי שיתמצו ויצא כל היין הנשאר בהן, ומתוך כובדו וגדלו של עיגול זה צריכים בני אדם הרבה להעלותו על הציבור של הזגין העשוי כמין תפוח ולהורידו, לכך נחשב רשות הרבים לטהר ספק טומאה, משום דרבים מצויין שם:כרם שלפני הבוצרים רשות היחיד. שיראין בני אדם ליכנס שם, מפני שנתפס עליו כגנב:אחר הבוצרים רשות הרבים. שיש רשות לכל אדם ליכנס:כלי בית הבד של גת. כלומר ושל גת. דבית הבד לשמן, וגת ליין:העקל. עשוי כמין קופה מסורגת כעין רשת, ואחר שסחטו הזיתים נותנים הגפת באותו עקל, ומניחים עליו דבר מכביד להוציא הנשאר:מנגבן. וקודם לכן לא מהניא טבילה אם נטמאו, עד שיצא מהן המשקה הטמא שנדבק בהן:חולטן. שופך עליהן מים רותחים ואח״כ מטבילן:בשבולת הנהר. מקום שהמים רודפין, כדי להוציא המשקה הנדבק בהן. ואין הלכה כרבי יוסי:
תוסופות יום טוב בזמן שהרבים נכנסים בזו ויוצאים בזו. בזמן שהרבים נכנסים ברוח זו ויוצאים ברוח שכנגדה. הרמב"ם פ"כ מהא"ה (ה' ז'): ושל גת. והר"ב העתיק של גת וכן הר"ש. וכך הוא במשנה שבגמרא דפוס ישן: *[והעקל. פי' הר"ב שאחר שסחטו הזיתים נותנים הגפת כו' שאותו הפסולת נקרא גפת כדפי' הר"ב ברפ"ג דשבת]: מנגבן. במים ואפר כדפי' הר"ב בשלהי מסכת ע"ז וכ"פ הר"ש: בשבולת הנהר. פי' הר"ב מקום שהמים רודפין מל' ושבולת שטפתני (תהלים סט ג) ולפי שדרך הספינות ללכת (שם) נקרא שבולת מל' שביל. ובשלהי מסכת ע"ז אמרינן דמניחן שם עונה. או יום או לילה. גבי מעין שמימיו רודפין. הר"ש: סליק מסכת טהרות
יכין מלכת שלמה
8.
[The space] between the rollers and grape skins is regarded as a public domain. A vineyard in front of the grape harvesters is deemed to be a private domain and one which is behind the harvesters is deemed to be a public domain. When is this so? When the public enter at one end and go out at the other. The vessels of the olive-press, the wine-press and the basket-press, if they are of wood, need only be dried and they become clean; But if they are of reed grass they must be left unused for twelve months, or they must be scalded in hot water. Rabbi Yose says: if he put them in the current of the river, it is sufficient.
טהורות טהרות פרק י
Tahoros Tahoros Chapter 10