Mishnayos Club 6/20/2024




Mishnah

משנה א
בָּצָל שֶׁנְּתָנוֹ בְתוֹךְ עֲדָשִׁים, אִם שָׁלֵם, מֻתָּר. וְאִם חִתְּכוֹ, בְּנוֹתֵן טַעַם. וּשְׁאָר כָּל הַתַּבְשִׁיל, בֵּין שָׁלֵם בֵּין מְחֻתָּךְ, בְּנוֹתֵן טַעַם. רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר בְּצַחֲנָה, שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא לִטֹּל אֶת הַזֻּהֲמָא:
ברטנורה בצל שנתנו לתוך עדשים. [של חולין] וה״ה בצל של תרומה שנתנו לתוך עדשים. [טעות המעתיק יש כאן וכצ״ל בצל שנתנו לתוך עדשים.] בצל של תרומה שנתנו לתוך עדשים [של חולין] (וה״ה לבצל של חולין שנתנו לתוך עדשים של תרומה). ומיירי כגון שנתנו בעדשים אחר בשולו ויצאו ממנו מימיו, שאז אין הבצל כשהוא שלם פולט בעדשים ולא בולע מהם. אבל אם נתבשל הבצל בעדשים פשיטא, דיהיב ובלע טעמא, אף כשהוא שלם:בנותן טעם. דטעים להו כהן, שמותר בחולין ובתרומה. אי אית בהו טעמא דתרומה הכל אסור לזרים, ואי לא הכל חולין כשהיה:ושאר כל תבשיל. כגון שום וקפלוט, וכיוצא בהן:מתיר בצחנה. אם נתן בצל של תרומה בצחנה, שהם דגים קטנים הכבושות בציר, נוטל את הבצל והצחנה מותר, ובלבד שיהיה הבצל שלם שלא נימוח ולא נתערב עם הצחנה. שאין הבצל ניתן לתוכו אלא להעביר זוהמת הדגים ולא כדי ליתן בו טעם. ואין הלכה כרבי יהודה:
תוסופות יום טוב [*לתוך עדשים. הגהתי בפירוש הר"ב של חולין שכן הוא בפירוש הר"ש]: צחנה. פירש הר"ב דגים קטנים הכבושים בציר. ועיין עוד בפירושו למשנה ד פ"ו דנדרים:
יכין מלכת שלמה
1.
An onion [of terumah] was placed into lentils:If the onion was whole, it is permissible; But if [the onion] had been cut up, [it is forbidden if it] imparts a flavor. In the case of other dishes, whether the onion is whole or cut up [it is forbidden] if it imparts a flavor. Rabbi Judah permits it in the case of mashed fish, because it is used only to remove the unpleasant flavor.

משנה ב
תַּפּוּחַ שֶׁרִסְּקוֹ וּנְתָנוֹ לְתוֹךְ עִסָּה, וְחִמְּצָהּ, הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה. שְׂעוֹרִים שֶׁנָּפְלוּ לְתוֹךְ הַבּוֹר שֶׁל מַיִם, אַף עַל פִּי שֶׁהִבְאִישׁוּ, מֵימָיו מֻתָּרִין:
ברטנורה תפוח. של תרומה שרסקו ונתנו כשהוא מרוסק וכתוש לתוך העיסה וחמצה הואיל וחולין מחמת התרומה נתחמצה העיסה אסורה לזרים:אע״פ שהבאישו. מחמת השעורים של תרומה, מימיו מותרים:
תוסופות יום טוב וחמצה. כהאי גוונא תנן במשנה ד פ"ב דערלה. ומסיק במנחות דף כד דחמץ גמור לא הוי דמי פירות הן. אבל נוקשה הוי. והתוס' מסקי התם דדוקא כשיש מים עם מי פירות. עי' בא"ח סי' תס"ב. והא דאסורה כל העיסה כתבתי *) במשנה ו' פ"ה: מותרין. דנותן טעם לפגם מותר. הר"ש:
יכין מלכת שלמה
2.
If an apple [of terumah] was chopped and placed into dough [of hullin] so that it leavened it, [the dough] is forbidden. If barley [of terumah] fell into a cistern of water, though [the barley] stinks up the water, the water is permissible.

משנה ג
הָרוֹדֶה פַּת חַמָּה וּנְתָנָהּ עַל פִּי חָבִית שֶׁל יֵין תְּרוּמָה, רַבִּי מֵאִיר אוֹסֵר, וְרַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר. רַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר בְּשֶׁל חִטִּים, וְאוֹסֵר בְּשֶׁל שְׂעוֹרִים, מִפְּנֵי שֶׁהַשְּׂעוֹרִים שׁוֹאֲבוֹת:
ברטנורה הרודה. הוצאת הפת מן התנור נקראת רדייה:ונתנה ע״פ חבית של יין של תרומה. דהשתא הפת קולטת ושואבת מריח היין:ר״מ אוסר. דסבר ריחא מילתא היא:ורבי יהודה מתיר. דסבר ריחא לאו מילתא היא:מפני שהשעורים שואבות. מושכות מלחלוחית יין של תרומה. והלכה כרבי יוסי:
תוסופות יום טוב מפני שהשעורים שואבות. פי' הר"ב מלחלוחית יין. כלומר היין נמשך בפת ולכך אסור אע"ג דריחא לאו מלתא כסתם דלקמן. והכא פסיק הלכה כר' יוסי. [*ועיין מ"ש במשנה ג פ"ג דמכשירין]:
יכין מלכת שלמה
3.
One who removes warm bread from an oven and places it over an open barrel of terumah wine:Rabbi Meir says: it is forbidden. Rabbi Judah permits it. Rabbi Yose permits the bread of wheat but not of barley, because barley absorbs.

משנה ד
תַּנּוּר שֶׁהִסִּיקוֹ בְכַמּוֹן שֶׁל תְּרוּמָה וְאָפָה בוֹ, הַפַּת מֻתֶּרֶת, שֶׁאֵין טַעַם כַּמּוֹן, אֶלָּא רֵיחַ כַּמּוֹן:
ברטנורה אלא ריח כמון. דדוקא ריח של (פטום) [כמון] נכנס לתוך הפת, וריחא לאו מלתא היא בין בתרומה בין בכל איסורין שבתורה. ואי משום דהוסק התנור בתרומה, אין איסורה אסור הנאה:
תוסופות יום טוב
יכין מלכת שלמה
4.
If an oven was heated with cumin of terumah and bread was baked in it, the bread is permitted, for there is no taste of cumin, just the smell of cumin.

משנה ה
תִּלְתָּן שֶׁנָּפְלָה לְתוֹךְ הַבּוֹר שֶׁל יַיִן, בִּתְרוּמָה, בְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, אִם יֵשׁ בַּזֶּרַע כְּדֵי לִתֵּן טַעַם, אֲבָל לֹא בָעֵץ. בִּשְׁבִיעִית וּבְכִלְאֵי הַכֶּרֶם וְהֶקְדֵּשׁ, אִם יֵשׁ בַּזֶּרַע וּבָעֵץ כְּדֵי לִתֵּן טָעַם:
ברטנורה תלתן. בערבי חולב״א, ובלע״ז פינגריג״ו:אבל לא בעץ. אע״פ שטעם עצו ופריו שוה אין העץ מצטרף עם הפרי לאסור יין של חולין, לפי שאין העץ קדוש בתרומה. אבל שביעית וכלאים והקדש אף העץ אסור. והעץ של תלתן ביין נותן טעם לשבח הוא:
תוסופות יום טוב אבל לא בעץ. עיין לקמן: בשביעית וכו' ובעץ. פי' הר"ב שאף העץ אסור והא דבמשנה ו פ"ז דשביעית דעצים אין להן קדושת שביעית. היינו עצים דלהסקה אבל הכא טעם עצו כטעם פריו כמ"ש הר"ב והנאתן וביעורן שוה:
יכין מלכת שלמה
5.
Fenugreek which fell into a vat of wine:If it was terumah or second tithe and there is in the seed alone without the stalk sufficient to impart a flavor [it is forbidden]. But if it was seventh year produce or mixed seeds in vineyards, or dedicated produce, [it is forbidden] if in both seed and stalk there is sufficient to impart a flavor.

משנה ו
מִי שֶׁהָיוּ לוֹ חֲבִילֵי תִלְתָּן בְּכִלְאֵי הַכֶּרֶם, יִדָּלֵקוּ. הָיוּ לוֹ חֲבִילֵי תִלְתָּן שֶׁל טֶבֶל, כּוֹתֵשׁ, וּמְחַשֵּׁב כַּמָּה זֶרַע יֶשׁ בָּהֶם, וּמַפְרִישׁ אֶת הַזֶּרַע, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ אֶת הָעֵץ. אִם הִפְרִישׁ, לֹא יֹאמַר אֶכְתּוֹשׁ וְאֶטֹּל אֶת הָעֵץ וְאֶתֵּן אֶת הַזֶּרַע, אֶלָּא נוֹתֵן הָעֵץ עִם הַזָּרַע:
ברטנורה ידלקו. שאף העץ נאסר, וכלאי הכרם טעונים שרפה דכתיב (דברים כב) פן תקדש המלאה, פן תוקד אש:ומחשב כמה זרע יש בהן. דתרומה נטלת במחשבה ובאומד הדעת:וא״צ להפריש את העץ. ואע״פ שטעם עצו ופריו שוין:ואם הפריש. קודם כתישה, אינו יכול לכתוש ולהפריש מן הזרע וישאר העץ לעצמו, דכיון שקרא עליו שם תרומה צריך ליתנו לכהן:
תוסופות יום טוב נותן העץ עם הזרע. פי' הר"ב דכיון דקרא עליו שם תרומה צריך ליתנו לכהן. ומ"מ אין בו קדושת תרומה כדתנן לעיל דעצו של תלתן בתרומה אע"פ שנותן טעם שרי ועל כרחך כשקרא עליו שם תרומה דאי לא קרא עליו שם פשיטא ומאי קמ"ל. והרמב"ם מפרש מתני' בתרומת מעשר והכי מסיק בפ"ק דביצה ופסקה בפ"ג מה' תרומה לענין תבואה שקדם בן לוי ולקח המעשרות בשבלים דקנסינן ליה לדוש ולזרות ואם הפריש תרומת מעשר שבלים קונסין אותו לכתוש וליתן התבן. והא ודאי דתבן אין לו שום קדושת תרומה. ועיין במשנה ה פ"ד דמעשרות:
יכין מלכת שלמה
6.
If one had bunches of fenugreek of mixed seeds of the vineyard, they must be burned. If he had bunches of fenugreek of untithed produce, he must beat them and calculate the amount of seed within them and set aside [terumah] from the seed, but he need not separate terumah from the stalks. But if he did set aside [the terumah from the stalks before he beat the bunches] he must not say: “I will beat out [the seed] and take the stalks and give only the seed” but he must give the stalks together with the seed.

משנה ז
זֵיתֵי חֻלִּין שֶׁכְּבָשָׁן עִם זֵיתֵי תְרוּמָה, פְּצוּעֵי חֻלִּין עִם פְּצוּעֵי תְרוּמָה, פְּצוּעֵי חֻלִּין עִם שְׁלֵמֵי תְרוּמָה, אוֹ בְמֵי תְרוּמָה, אָסוּר. אֲבָל שְׁלֵמֵי חֻלִּין עִם פְּצוּעֵי תְרוּמָה, מֻתָּר:
ברטנורה שכבשן עם זיתי תרומה. דרך זיתים לכבשן במים ובמלח, וכשזיתי חולין פצועין דהיינו כתושים או מרוסקים בולעים מזיתי תרומה אף אם זיתי תרומה הם שלימים. ואף אם כבשן במים שנכבשו בהן זיתי תרומה אסור:אבל שלימי חולין. כשזיתי חולין שלימין, אף אם כבשן עם זיתי [תרומה] פצועין אין בולעין מהן:
תוסופות יום טוב פצועי חולין עם פצועי תרומה. ל' הר"ש אותן זיתי חולין שכבשן עם זיתי תרומה [*ועיין במשנה י]:
יכין מלכת שלמה
7.
Olives of hullin which were pickled together with olives of terumah, whether it was a case where crushed [olives] of hullin [which were pickled together] with crushed [olives] of terumah, or crushed [olives] of hullin with whole [olives] of terumah, or with juice of terumah, they are forbidden. But if whole [olives] of hullin were pickled with crushed [olives] of terumah, they are permitted.

משנה ח
דָּג טָמֵא שֶׁכְּבָשׁוֹ עִם דָּג טָהוֹר, כָּל גָּרָב שֶׁהוּא מַחֲזִיק סָאתַיִם, אִם יֶשׁ בּוֹ מִשְׁקַל עֲשָׂרָה זוּז בִּיהוּדָה שֶׁהֵן חָמֵשׁ סְלָעִים בַּגָּלִיל דָּג טָמֵא, צִירוֹ אָסוּר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, רְבִיעִית בְּסָאתָיִם. וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אֶחָד מִשִּׁשָּׁה עָשָׂר בּוֹ:
ברטנורה גרב. חבית:כל גרב שהוא מחזיק סאתים. אם נכבש דג טמא עם הרבה דגים טהורים בתוך חבית והחבית מחזיק סאתים, ויש מציר דג טמא משקל עשר זוזים של יהודה, שהם חמש סלעים של גליל, וכל השאר ציר דג טהור, שנמצא ציר של דג טמא אחד מתשע מאות וששים של דג טהור, אסור. ואם היה הציר של דג טמא פחות מכן, מותר:רבי יהודה אומר רביעית לסאתים. כשיהיה רביעית לוג של ציר טמא בתוך סאתים של טהור אסור הכל, פחות מכן מותר. ושיעור זה הוא קרוב למאתים. ואף על גב דר״י סבר מין במינו לא בטיל, שאני ציר דזיעה בעלמא הוא ואין איסורו אלא מדרבנן, לכך א״ר יהודה דבטל בקרוב למאתים:ורבי יוסי אומר. דבטל בט״ז. והלכתא דציר בטל ביותר מאלף, אם יש יותר מאלף מדג טהור ואחד מדג טמא הכל מותר, ואם לאו הכל אסור:
תוסופות יום טוב אם יש בו משקל עשרה זוז וכו'. פירש הר"ב שהוא אחד מתתק"ס. ובירושלמי מפרש כיצד סאה עבדה כ"ד לוגים. ולוג ב' ליטרא. וליטרא מאה זוז. נמצא דסאתים עולים לצ"ו מאות זוז. וצ' מאות הם י' פעמים ט' מאות. ות"ר [הם] עשרה פעמים ס' אלמא איכא לי' זוזי י' פעמים תתק"ס נמצא כל [עשרה] זוז אחד מתתק"ס: [*שהן חמש סלעים בגליל. שמשקל יהודה כבד כפלים משל גליל כדתנן בסוף פ"ה דכתובות. נמצא י' זוז ביהודה הם כ' זוז בגליל. והם חמש סלעים ד' זוז הסלע]: רביעית לסאתים. פי' הר"ב שהוא קרוב למאתים וז"ל רש"י בפ' גיד הנשה דצ"ט ע"ב סאתים הוון מאתן רביעיות נכי תמני. קב ד' לוגין ולוג ד' רביעיות. ט"ז לקב. וסאה ו' קבין לג' קבין מ"ח רביעיות. וכן ד' זימנין. [*ומ"ש הר"ב ואע"ג דרבי יהודה סבר מין במינו לא בטיל במשנה ו פרק ח דזבחים]: [*ורבי יוסי אומר אחד מששה עשר בו. וכתב רש"ל בספר ים של שלמה פ' גיד הנשה (וכו') סימן מ"ח דנ"ל טעמו מדת"ק בעי תתק"ס והוא שיעור ששה עשר פעם ס'. וכהאי גוונא כתב המ"מ אלמא ששיעור ששה עשר היה מצוי בשיעורי החכמים לחומרא והוא הדין לקולא. ע"כ. ואכתי קשיא לי דערבך ערבא צריך. דמה טעם יש בשיעור ששה עשר ובספר תורת האשם כלל מ"א דין א' הארכתי קצת:
יכין מלכת שלמה
8.
Unclean fish which was pickled with clean fish:If the jug contains two seahs and the unclean fish weighs ten zuz in Judean measure, which is five selas in Galilean measure, the brine is forbidden. Rabbi Judah says: it needs be a quarter [of a log] in two seahs. Rabbi Yose says: one-sixteenth of it.

משנה ט
חֲגָבִים טְמֵאִים שֶׁנִּכְבְּשׁוּ עִם חֲגָבִים טְהוֹרִים, לֹא פָסְלוּ אֶת צִירָם. הֵעִיד רַבִּי צָדוֹק עַל צִיר חֲגָבִים טְמֵאִים, שֶׁהוּא טָהוֹר:
ברטנורה לא פסלו את צירן. דהקלו בציר של חגבים טמאים שאינו אוסר, מפני שאין להם דם ואינו אלא לחלוחית בעלמא:שהוא טהור. לא מבעיא דאינו אוסר את תערובתו אלא הוא עצמו טהור. והלכה כעדותו של רבי צדוק:
תוסופות יום טוב שהוא טהור. לשון הר"ש בירושלמי מהו טהור מלהכשיר הא ליטמא כל שהוא מטמא ע"כ. ובמ"ב פ"ז דעדיות נשנית עוד משנה זו ושם פירש הרמב"ם שאינו אסור ואינו מכשיר ובפ"ג מהלכות מאכלות אסורות כתב ציר חגבים טמאים מותר מפני שאין בהן לחלוחית וכתב עליו הראב"ד בירוש' שאינו מכשיר ע"כ. ובפ' ט"ז מהלכות טומאת אוכלין כתב הרמב"ם אינו מכשיר אבל מטמא. והשיג הראב"ד דאף אינו מתטמא. ועיין בפירוש הראב"ד בסוף מסכת עדיות:
יכין מלכת שלמה
9.
If unclean locusts were pickled together with clean ones, they do not make the brine forbidden. Rabbi Zadok testified that the brine of unclean locusts is clean.

משנה י
כָּל הַנִּכְבָּשִׁים זֶה עִם זֶה, מֻתָּרִים, אֶלָּא עִם הַחֲסִית. חֲסִית שֶׁל חֻלִּין עִם חֲסִית שֶׁל תְּרוּמָה, יָרָק שֶׁל חֻלִּין עִם חֲסִית שֶׁל תְּרוּמָה, אָסוּר. אֲבָל חֲסִית שֶׁל חֻלִּין עִם יָרָק שֶׁל תְּרוּמָה, מֻתָּר:
ברטנורה כל הנכבשים זה עם זה. ירקות חולין שנכבשו עם ירקות של תרומה, אין התרומה אוסרת את החולין:חוץ מן החסית. שום ולוף ובצל וכרתי קרויים חסית, דאגב חורפייהו יהבי טעמא בכל מידי דנכבשין עמהן. וכשהן של תרומה אוסרים בין ירק בין חסית של חולין. ושאר ירקות של תרומה אינן אוסרים כשהן נכבשים, אבל מבושלים או נשלקים אוסרים:
תוסופות יום טוב [*כל הנכבשים זה עם זה מותרים אלא עם החסית. ותמיהא לי דבסוף פ"ז דשביעית תנן ורד חדש שכבשו בשמן ישן וכו' שמעינן מינה דכבוש אוסר. ותו תנן התם בפ"ט מ"ה הכובש שלשה כבשים וכו' שמעינן נמי מינה דכבישה אוסרת. ומצאתי להר"ש לעיל מ"ח שכתב וז"ל לקמן אמתניתין דחגבים טמאים שנכבשו גרסי' בירושלמי אמר רבי יוחנן לית כאן נכבשים אלא נשלקין. דכבוש הרי הוא כרותח. משמע דאכולה מתני' קאי דכל היכא דתנן כבושה תנינן שלוקה במקומה וצריך לומר דשלוק פחות מבשול אע"ג דנקט בסוף בהמה המקשה עור חמור ששלקו [לאו] משום דאין מתרכך בבשול דאדרבה הבשול טפי משליקה ומתרכך יותר. ומיהו בפ' כל הבשר (חולין קי:) משמע בהדיא דשליקה טפי מבשול. גבי כבד אוסרת ואינה נאסרת. דפליג עליה ר' ישמעאל בנו של ר"י בן ברוקה ואמר שלוקה אוסרת ונאסרת עכ"ל. ולפי זה משניות דהכא קיימי בקושיא ומיהו מדתנן בריש פ"ד דמעשרות השולק ולא תני המבשל משמע משום שהוא רבותא ותני השולק אע"פ שהוא פחות מבשול וצריך לי עיון. גם יש לי תמיהות גדולות על השני סוגיות דבבלי בפ' גיד הנשה (חולין דף צז) דאמר שמואל כבוש הרי הוא כמבושל ובפ' כל הבשר איתא נמי להא דשמואל בדף קיא ופליג התם רבין א"ר יוחנן דכבוש אינו כמבושל. ואמאי לא מייתי משניות הללו לסייעתא לר' יוחנן ולתיובתא לשמואל. ותו משניות דשביעית תיובתא לר"י וסייעתא לשמואל ותו רבי יוחנן דבירושלמי דמגיה נשלקים במקום נכבשים במשניות דתרומות דכבוש הרי הוא כרותח הוא דלא כבבלי דרבין אמר רבי יוחנן כבוש אינו כמבושל ועוד אני תמה שהרמב"ם בסוף הלכות תרומות העתיק למשניות דתרומות כמות שהן לענין כבישה]:
יכין מלכת שלמה
10.
[Vegetables] pickled together are permitted, except [when pickled] with allium (onions, garlic, leeks). Allim of hullin [pickled] with allium of terumah, or other vegetables of hullin with leeks of terumah are forbidden. But allium of hullin with vegetables of terumah are permitted.

משנה יא
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כָּל הַנִּשְׁלָקִים עִם הַתְּרָדִים, אֲסוּרִים, מִפְּנֵי שֶׁהֵם נוֹתְנִין אֶת הַטָּעַם. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כְּרוּב שֶׁל שִׁקְיָא עִם כְּרוּב שֶׁל בַּעַל, אָסוּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא בוֹלֵעַ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כָּל הַמִּתְבַּשְּׁלִין זֶה עִם זֶה, מֻתָּרִים, אֶלָּא עִם הַבָּשָׂר. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר, הַכָּבֵד אוֹסֶרֶת וְאֵינָהּ נֶאֱסֶרֶת, מִפְּנֵי שֶׁהִיא פוֹלֶטֶת וְאֵינָהּ בּוֹלָעַת:
ברטנורה רבי יוסי אומר כל הנשלקים עם התרדים אסורים. רבי יוסי פליג אתנא קמא, וסבר דכל שאר ירקות אינן אוסרים אפילו נשלקים, חוץ מן התרדים של איסור כגון של תרומה ושל כלאי הכרם שהן נותנים טעם בשליקתן:כרוב של שקי. הגדל בארץ יבשה שצריך להשקותה, אם [שלקו] עם כרוב של תרומה הגדל בארץ לחה, שאין צריך להשקותה אסור, דשל שקי מחמת יבשותו הוא בולע:רבי עקיבא אומר. כל איסור והיתר המתבשלים זה עם זה, והם מין אחד, מותרים, שאין נותנים טעם זה בזה, חוץ מבשר איסור והיתר שנתבשלו יחד דאסור. ולית הלכתא כחד מהנך תנאי, אלא כתנא קמא בלבד דאמר כל הנכבשים מותרים חוץ מן החסית אבל מבושלים או שלוקים כולן אוסרים:הכבד אוסרת. כבד של טרפה שבשלה עם היתר, אוסרת כל המתבשל עמה:ואינה נאסרת. אם נתבשלה עם דבר אסור, דמתוך שהיא טרודה לפלוט תדיר רבוי דם שבה, לא בלעה. והלכתא כבד שנתבשלה אפילו היא של היתר אסור לאכלה, ואוסרת כל מה שנתבשל עמה לפי שהיא מלאה דם. ופולטת וחוזרת ובולעת מהדם שפלטה. ואין לה תקנה בבשול, אלא אם כן הבהבה באור תחלה יפה, וכן נהגו העם:
תוסופות יום טוב [*כל הנשלקים. שליקה בשול יותר מדאי כמ"ש הר"ב במשנה ו פרק ב דפסחים]: [*כרוב של שקיא וכו'. פירש הר"ב אם בשלו וכו'. והגהתי שצריך להיות אם שלקו וכו'. וכן לשון הרמב"ם]: [*של בעל. פירשתי במ"ט פ"ב דשביעית]:
יכין מלכת שלמה
11.
Rabbi Yose says: Anything stewed with [terumah] beets becomes forbidden, because they impart a flavor. Rabbi Shimon says: cabbage from a field artificially irrigated [that is stewed] with [terumah] cabbage from a field watered by rain, is forbidden because it absorbs. Rabbi Akiba says: all things cooked together are permitted, except those with meat. Rabbi Yohanan ben Nuri says: liver renders other things forbidden, but does not become forbidden, because it gives off [flavor] but does not absorb.

משנה יב
בֵּיצָה שֶׁנִּתְבַּשְּׁלָה בִּתְבָלִין אֲסוּרִין, אֲפִלּוּ חֶלְמוֹן שֶׁלָּהּ אָסוּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא בוֹלֵעַ. מֵי שְׁלָקוֹת וּמֵי כְבָשִׁים שֶׁל תְּרוּמָה, אֲסוּרִים לְזָרִים:
ברטנורה בתבלים אסורים. כגון תבלין של תרומה או של ערלה וכלאי הכרם:אפילו חלמון. האודם של ביצה שהוא מבפנים, וכל שכן החלבון שהוא מבחוץ:מי כבשים ומי שלקות. שנכבשו או נשלקו בהן תרומה, אסורים לזרים:
תוסופות יום טוב
יכין מלכת שלמה
12.
If an egg is boiled with forbidden spices even its yolk is forbidden, because it absorbs. The water in which terumah has been stewed or pickled is forbidden to non-priests.

זרעים תרומות פרק י
Zeraim Terumos Chapter 10