Mishnayos Club 6/20/2024
Mishnah
משנה א
טַבַּעַת אָדָם, טְמֵאָה. טַבַּעַת בְּהֵמָה וְכֵלִים וּשְׁאָר כָּל הַטַּבָּעוֹת, טְהוֹרוֹת. קוֹרַת הַחִצִּים, טְמֵאָה. וְשֶׁל אֲסִירִין, טְהוֹרָה. הַקּוֹלָר, טְמֵאָה. שַׁלְשֶׁלֶת שֶׁיֶּשׁ בָּהּ בֵּית נְעִילָה, טְמֵאָה. הָעֲשׂוּיָה לִכְפִיתָה, טְהוֹרָה. שַׁלְשֶׁלֶת שֶׁל סִיטוֹנוֹת, טְמֵאָה, שֶׁל בַּעֲלֵי בָתִּים טְהוֹרָה. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁהוּא מַפְתֵּחַ אֶחָד, אֲבָל אִם הָיוּ שְׁנַיִם, אוֹ שֶׁקָּשַׁר חִלָּזוֹן בְּרֹאשָׁהּ, טְמֵאָה:
ברטנורה
טבעת אדם. כגון טבעת של אצבע. אבל טבעת שהתקינה לחגור בו מתניו ולקשור בה בין כתפיו, טהורה, והיינו טבעת כלים. וטעמא, משום דלא רבי קרא לטומאה אלא תכשיטי אדם ולא תכשיטי בהמה וכלים:קורת החצים. אית דמפרשי אשפה שהחצים מונחים בה, ואית דמפרשי המטרה לחץ:ושל אסירין. עושין כמין פגימה בקורה להכניס בה רגל אדם [ומניחין עץ ארוך על גבה] ואין יכול לצאת. ובלשון מקרא קורהו סד, וישם בסד רגלי (איוב י״ג:כ״ז). וקורות של חצים ושל אסירין האמורין כאן, דמתכת נינהו ולא של עץ:קולר. שנותנים בצואר האסירים. [והוא סוגר]. תרגום ויתנהו בסוגר (יחזקאל י״ט:ט׳), בקולרין. ומשום דקולר עשוי שישאנו עמו בכל מקום שהולך, חשוב כלי מעשה טפי מקורת האסירים שאינו זז בה ממקומו, הלכך קולר טמא:שיש בה בית נעילה. עושים לשלשלת בית נעילה [ונותנים אותה ברגל הסוסים] וסוגרים במפתח, וחשיבא כלי:לכפיתה. שלשלאות שכופתים בהן הקוף וגורי הכלבים הקטנים. ולנוי הן עשויין והוו תכשיט דבהמה ולא מיטמא:סיטונות. סוחרים גדולים שמוכרים במדה גסה. ויש להן שלשלת שקובעים בראשה אחד המדה, סאה או תרקב, וראשה השני נותנים בטבעת שבדלת או בקורה, וסוגרים עליה במפתח כדי שלא תגנב המדה:ושל בעלי בתים טהורה. דסתמא עשויה לנוי ותכשיט לכלי:מפתח אחד. מחוליא אחת. דשלשלת בחוליא אחת לא עבדי אינשי, ולא חשיבא כלי:או שקשר חלזון בראשה. כדמות חלזון שהוא דג שבים שמדמו צובעים התכלת קשר לה בראשה עשוי מברזל, והוא משוי לה מנא:
תוסופות יום טוב
טבעת בהמה וכלי' וכו' טהורות. כת' הר"ב דלא רבי קרא לטומאה אלא תכשיטי אדם כו'. וכ"כ הר"ש. וצ"ל דמסברא לא מרבינן מוכל. שכתבו בפרק דלעיל משנה ח [ד"ה חכשיטי נשים] אלא טבעת אדם. משום דתפסת מועט תפסת כו'. אבל ברפ"ה דמסכת שבת דף נב. מפרש רש"י טבעת אדם טמאה דתכשיט הוא. וממדין ילפינן דמנה בהן תכשיטין אצעדה וצמיד וגו'. ואכולהו קאי תתחטאו אתם ושביכם. טבעת בהמה כו' טהורות. דלאו משום תכשיט מיטמו. דאין תכשיט לכלי. וכלי נמי לא הוי אלא תכשיט כלי. ומיהו בעודם מחוברות לכלי מטמו עם הכלי. דהוי יד לכלי. דכל המחובר לו הרי הוא כמוהו ע"כ:
סיטונות. פירש הר"ב סוחרים גדולים. עיין מה שכתבתי במשנה ד פרק ב דדמאי [ד"ה הסיטונות]:
יכין
מלכת שלמה
1.
A man's ring is susceptible to impurity. A ring for cattle or for vessels and all other rings are clean. A beam for arrows is susceptible to impurity, but one for prisoners is clean. A prisoner's collar is susceptible to impurity. A chain that has a lock-piece is susceptible to impurity. But that used for tying up cattle is clean. The chain used by wholesalers is susceptible to impurity. That used by householders is clean. Rabbi Yose said: When is this so? When it attaches to one door, but if it attaches to two doors or if it had a snail[-shaped] piece at its end it is susceptible to impurity.משנה ב
קְנֵה מֹאזְנַיִם שֶׁל סָרוֹקוֹת, טָמֵא, מִפְּנֵי אֻנְקְלָיוֹת. וְשֶׁל בַּעֲלֵי בָתִּים, אִם יֶשׁ בּוֹ אֻנְקְלָיוֹת, טָמֵא. אֻנְקְלִין שֶׁל כַּתָּפִין, טְהוֹרָה. וְשֶׁל רוֹכְלִים, טְמֵאָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שֶׁל רוֹכְלִים, שֶׁלְּפָנָיו טְמֵאָה, וְשֶׁלְּאַחֲרָיו טְהוֹרָה. אֻנְקְלִי דַרְגָּשׁ, טְמֵאָה. וְשֶׁל נַקְלִיטִין, טְהוֹרָה. שֶׁל שִׁדָּה, טְמֵאָה. וְשֶׁל אָקוֹן, טְהוֹרָה. שֶׁל שֻׁלְחָן, טָמֵא. שֶׁל מְנוֹרַת הָעֵץ, טָהוֹר. זֶה הַכְּלָל, כָּל הַמְחֻבָּר לַטָּמֵא, טָמֵא. וְהַמְחֻבָּר לַטָּהוֹר, טָהוֹר. וְכֻלָּן, אַחַת אַחַת בִּפְנֵי עַצְמָן, טְהוֹרוֹת:
ברטנורה
קנה מאזנים של סרוקות. סורקי צמר ופשתים, ומוכרים אותו במנין ליטראות, כשרוצין לשקול יש להם מקל ארוך של עץ ותלוי בראשו כמין טבעת מלמעלה, ואונקליות של ברזל תלוין מלמטה בשלשלת, עשויין כמין ווין וראשיהם כפופים מלמעלה, ויש לאותו מקל טבעת אחרת שמהלכת על פני כל המקל ואינה יכולה לצאת ממנו, וכמין עשת של ברזל או של נחושת עב וכבד תלוי באותה טבעת, וכשבא לשקול שק של צמר או של מטוה, תוחב את האונקלי בשק ואוחז בטבעת שכנגדו למעלה ומעלהו באויר, והטבעת שבו העשת של ברזל תלוי מרחיקה מטבעת שאוחז בה, ומכבדת על הקנה עד שיבוא ביושר שלא יכריע לשום צד יותר, ולפי הרחקת הטבעת שבו העשת של ברזל יודע חשבון המשקל, שיש סימנים במקל, עד כאן ליטרא אחת, עד כאן עשרה, עד כאן מאה. וזה נקרא פלס בלשון מקרא, כדכתיב (ישעיהו מ׳:י״ב,) ושקל בפלס הרים. פלס ומאזני משפט לה׳ (משלי ט״ז:י״א):ושל בעלי בתים. אין רגילים לתת בו אונקליות שהן אותן הווין שתוחבים בשק להעלותו, אלא בלא אונקליות קושרים בחבל ותולין בקנה. אונקליות גרסינן, ולא גרסינן אונקיות:אונקלי של כתפין. עץ ארוך כעין מוט שהכתף מניח על כתפו ותולה בו שני שקים אחד לפניו ואחד מאחריו בשני אונקליות של ברזל התחובות במוט על שני קצותיו:של רוכלים. מוכרי בשמים ותמרוקי נשים:טמאה. מפני שיש לה בית קיבול:שלפניו טמאה. לפי שהוא משתמש בה:ושלאחריו טהורה. שאינו משתמש בה אלא לשמירה, שלא יפול המשאוי מאחריו. ואין הלכה כר׳ יהודה:דרגש. מטה קטנה של עור ותולין רצועות בשפת העור סביב ויש אונקליות של ברזל בארוכות המטה וכשרוצים לנטותה עונבין הרצועות באותן אונקליות:נקליטין. שני עמודים שמעמידין באמצע דופני המטה, אחד מראשותיה ואחד במרגלותיה, ומפוצלין בראשיהן, ומניחין קנה מזה לזה ופורסים עליו סדין. ופעמים שאין העמודים מפוצלים, אלא כעין שני ווין מניחין בראשי הנקליטין, והוא אונקלי:שידה. תיבה קטנה:אקון. תיבה שעושין הציידים לצוד בה דגים:כל המחובר לטמא. אונקלי המחוברת לכלי המקבל טומאה, טמא:לטהור. כגון מנורת העץ שהיא טהורה, טהורה:אחת אחת בפני עצמן. כל אונקלי שפירשה מכלי:טהורה. לפי שאין לה שם בפני עצמו:
תוסופות יום טוב
אונקליות. כתב הר"ב דהכי גרסי' ול"ג אונקיות. אבל הרמב"ם והר"ש גרסי אונקיות. וזה לשון הר"ש אונקיות הם כף של מאזנים ויש להן בית קבול שעשויין כמין כוס קטן. ע"כ. גם גירסת מהר"ם כך היא:
ושל בעלי בתים. ל' מהר"ם תימה לי מ"ש של בעלי בתים. של סרוקות נמי אינו טמא אלא כשיש בו אונקיות. ונ"ל דס"ל סרוקות כולן יש להן אונקיות. פי' כפות של בית קבול אבל של ב"ב שאינן רגילים לשקול כל כך. יש שיש להם מאזנים שאין בית קבול לכפות מאזנים. כעין אותן ששוקלים בהן חלב להכי נקט אם יש בהן אונקיות [אע"פ שאין להם בית קבול] טמאה. ע"כ:
נקליטין. מפורש במשנה ג פ"ק דסוכה:
ושל אקון. לשון הר"ב תיבה שעושים הציידים כו'. כ"כ בפי' הרמב"ם שלפנינו. אבל בנא"י אקון הוא סל הציידין ותמונתה מפורסמת אצלם. והיא כמו תיבה מעץ בו אונקליות *)יתלו בו כיס יכנס הדג בו. ולא יוכל לצאת ממנו:
יכין
מלכת שלמה
2.
The beam of a wool-combers’ balance is susceptible to impurity on account of the hooks. And that of a householder, if it has hooks is also susceptible to impurity. The hooks of porters are clean but those of peddlers are susceptible to impurity. Rabbi Judah says: in the case of the peddlers' [hooks], [the hook] that is in front is susceptible to impurity but that which is behind is clean. The hook of a couch is susceptible to impurity but that of bed poles is clean. [The hook of] a chest is susceptible to impurity but that of a fish trap is clean. That of a table is susceptible to impurity but that of a wooden candlestick is clean. This is the general rule: any hook that is attached to a susceptible vessel is susceptible to impurity, but one that is attached to a vessel that is not susceptible to impurity is clean. All these, however, are by themselves clean.משנה ג
כִּסּוּי טֶנִי שֶׁל מַתֶּכֶת, שֶׁל בַּעֲלֵי בָתִּים, רַבָּן גַּמְלִיאֵל מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין. וְשֶׁל רוֹפְאִים, טָמֵא. הַדֶּלֶת שֶׁבַּמִּגְדָּל, שֶׁל בַּעֲלֵי בָתִּים, טְהוֹרָה. וְשֶׁל רוֹפְאִים, טְמֵאָה. הַיַּתּוּכִין, טְמֵאִים. וְהַפְּרָכִין, טְהוֹרִין. עַקְרַב בֵּית הַבַּד, טְמֵאָה. וְאֻנְקְלִי שֶׁבַּכְּתָלִים, טְהוֹרָה:
ברטנורה
טני. הוא כלי של מתכת מחזיק שלשה קבים. והוא מלשון ושמת בטנא. ובעלי בתים משתמשין בו שמניחין שם גרוטאות משברי כלי מתכות:רבן גמליאל מטמא. דסבר כיסוי חשוב כלי הואיל ויש לו בית קיבול:וחכמים מטהרין. דסברי אין כיסוי חשיב כלי. והלכה כחכמים:ושל רופאים טמא. לדברי הכל. מפני שהרופאים מניחין בו סממנים:מגדל. בית האוצר של עץ. ארמריא״ו בלע״ז. ובערבי אלמנס״ר:ושל רופאים טמאה. מפני שנותן עליה את האספלנית ותולה בה המספרים:הייתוכין. מלקחיים שנוטל בהם הכלי שהתיך בו את הכסף, להריקו לתוך כלי אחר:והפריכין. בתוספתא מפרש אלו הן פרכין, הקבועים בכירים. ורבותי לא פירשוה לי:עקרב בית הבד. ברזל עקום דומה לעקרב, הקבוע בקורת בית הבד שדורכים בה הזיתים:אונקלי שבכתלים. ווין של ברזל הקבועים בכתלים לתלות בהם כלים:טהורה. דאין תשמישן אלא עם הקרקע:
תוסופות יום טוב
טני. פי' הר"ב הוא כלי של מתכות מחזיק ג' קבים. וכ"כ הרמב"ם אבל הר"ש הביא מתניתין דתמיד פ"ג מ"ו הטני דומה לתרקב גדול מחזיק קביים וחצי [*ולפי מה שכתב הר"ב שם [ד"ה תרקב] ניחא]:
וחכמים מטהרין. פירש הר"ב דסברי אין כסוי כו'. כדסתם לן תנא במשנה ג פי"ד. ועיין מ"ש [סוף] מ"ו פ"ה דאהלות:
והפרכין. כ' הר"ב בתוספתא מפ' אלו הן פרכין הקבועים בכירים ורבותי לא פירשוה לי. ולכאורה נראה שהוא כירים דס"פ שהוא ג"כ מכלי בית הבד כמ"ש הר"ב שם. והיינו דסמיך ליה עקרב בית הבד והרי הוא דבר הלמד מענינו. אבל הרמב"ם מפרש וז"ל ברזלים קבועים במוקד לשמור [אותו מן] השריפה במהירות זמן ע"כ. והכ"מ [פ"י מה"כ הלכה יו"ד] כתב שנ"ל שהם ברזלים התלויים במוקד. ובסופן מזלגים שהקדרה תלויה בהם על האש כדי שלא תהיה יושבת על האש ממש ותשרף וכבר ראיתי ברזלים אלו בבית קצת בני אדם עכ"ל. והראב"ד בפ"י מהל' כלים גורם הקבועים בקירוס וכתב שבעל הערוך מפרש מלקחיים שתופסין בהן אורגי היריעות הקנים או השתי והוא מורדו"ר (א) בלע"ז [והם] עומדים קבועים לנירים ולקירוס וקורא אותם פרכים על שם שכובשים הקנים והארוג מלשון בפרך כך נ"ל והם כמו טבעת כלים ע"כ ובערוך שבידינו מפרש חתיכי בגד שמקנתים בהן את הקדרה. וי"א אבנים שהקדרה יושבת עליהם וי"א הקבועים *)בכורים כדתנן כו'. ע"כ. ובכף נחת כתב. שנראה לו שהוא כלי ממתכות או מעץ. עשוי לפרך ולשבר הגחלים הגדולים ולרדדן. שיהו נוחין לתשמיש ע"כ. ובדברי מהר"ם והפרכים נראה שהם כעין יתיכים. אלא שהם קבועים **)בקיר. והכי תניא בתוספתא:
עקרב בית הבד. פי' הר"ב ברזל עקום כו' הקבוע בקורת בית הבד. לתלות בו כלים. הר"ש:
טהורה. פי' הר"ב דאין תשמישן אלא עם הקרקע. ועמ"ש במ"ב פרק דלעיל:
יכין
מלכת שלמה
3.
The metal cover of a basket of householders: Rabban Gamaliel says: it is susceptible to impurity, The sages say that it is clean. But that of physicians is susceptible to impurity. The door of a cupboard of householders is clean but that of physicians is susceptible to impurity. Tongs are susceptible to impurity but stove-tongs are clean. The scorpion [-shaped] hook in an olive-press is susceptible to impurity but the hooks for the walls are clean.משנה ד
מַסְמֵר הַגָּרָע, טָמֵא. וְשֶׁל אֶבֶן הַשָּׁעוֹת, טָהוֹר. רַבִּי צָדוֹק מְטַמֵּא. מַסְמֵר הַגַּרְדִּי, טָמֵא. וְאָרוֹן שֶׁל גָּרוֹסוֹת, רַבִּי צָדוֹק מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין. הָיְתָה עֲגָלָה שֶׁלָּהּ שֶׁל מַתֶּכֶת, טְמֵאָה:
ברטנורה
מסמר הגרע. איזמל של אומן המקיז דם. ונקרא גרע על שם שמגרע את הדם. ויש מפרשים, מסמר של נפחים שקבוע להן מסמר בסדן, כשמסלקים חתיכה של ברזל מן האש ורוצה לחתוך ממנה מניחה על המסמר ומכה בקורנס ונגרעת:אבן השעות. אבן שיש בה קוים ורשומים עליהם שמות השעות, ומסמרים תחובים בה שבהם מכוונים את השעות:מסמר הגרדים. מסמר ארוך שהאורג מכניס בקנה דק ומחבר על הקנה את המטוה:ארון של גרוסות. העושין גריסין של פול בריחיים שלהן יש להן כמין ארון של עץ:רבי צדוק מטמא. אותו ארון, דתורת כלי עליו:וחכמים מטהרין. דכלי עץ העשוי לנחת הוא ואינו עשוי ליטלטל. ור׳ צדוק סבר, פעמים מטלטלין אותו לתקנו. ואין הלכה כר׳ צדוק:היתה עגלה. שהארון מונח עליה, של מתכת:טמאה. שהרי היא עשויה לתשמיש:
תוסופות יום טוב
[*ושל אבן השעות. פי' הר"ב אבן שיש בה קוים וכו' ומסמרים תחובים בה וכו'. הרכיב בזה ב' לשונות שתחלתו מפי' הרמב"ם וסיומו ומסמרים וכו' לשון הר"ש הוא שכתב לפי' הערוך תרגום צל [המעלות טולא] אבן שעיא. ויש בה מסמרים לכוין השעות ע"כ. ולדבריו אפשר אין צריך לקוים. אבל לפי' הרמב"ם והוא תחלת לשון הר"ב שיש בה קוים כו' אין מהצורך אלא מסמר אחד וכן לשון הר"ב עצמו פ"ג דעדיות מ"ח. וז"ל הרמב"ם אבן השעות אבן תבנה בארץ וירשום בה קוים ישרים כתובים עליהם שמות השעות והיא עגולה. ובמרכז זאת העגולה מסמר נצב על זוית נצבת כל מה [שינטה] בשיווי צל זה המסמר לקו מאלו הקוים. ידע כמה שעות עברו מהיום. ע"כ. ובעדיות שם באר יותר שזה המסמר הוא נעשה על הרוב פחות מרובע האלכסון באורך ע"כ]:
[*מסמר הגרדי. פי' הר"ב מסמר ארוך כו'. ומחבר על הקנה את המטוה. וכך פי' הרמב"ם. ולא פירשו מסמר זה למה הוא צריך ולכן נ"ל שיש ט"ס וכצ"ל ומחבר עליו המטוה. ופירושו על המסמר. וכן ראיתי אצל אומני האריגה]:
וארון של גרוסות. פי' הר"ב של עץ. וכן פי' הר"ש. וכתב דעוד יש לומר דבמסמר של ארון מיירי שיש מסמר בריחים של גרוסות. ומטהרי רבנן משום דאינו עשוי אלא לחזוק. ע"כ. וכך הוכיח הראב"ד בפי' מסכת עדיות פ"ג מ"ח. דמה טיבו של ארון להבליעו בין המסמרים. היה לו להקדים או לאחר [ולא] לחוץ במחלוקת המסמרים דרבי צדוק וחכמים. ועוד כי אין טעם למחלוקת הארון. ומאי שנא ארון של גרוסות משאר ארונות והחכם יבין. ואם יאמר האומר למה לא הזכירו מסמר כמו שהזכיר באחרים. נשיב ונאמר מפני שהמסמר של שולחני [כדתנן במשנה דלקמן והיא שנויה שם] והארון לענין אחד הם עשוים. שאינם אלא לחזוק. ולכך הוציא את שניהם במסמר אחד. ויש מפרשים מחלוקת רבי צדוק וחכמים בארון עצמו והטעם מפני שדרכו לעשות לו עגלה להוליכו עליה לשוק ולהביאו מן השוק. ר' צדוק סבר אע"פ שדרכן של גרוסות לעשות כך. *)כמו שלא חשב לעשותה. טמא משנגמר מלאכתו. ורבנן סברי כיון שדרכן בכך כמי שהוא עתיד לעשותה דמי. והוא טהור עד שיעשנה [ויחברנה] לו. וגם העגלה טהורה בפני עצמה לפי שאיננה מקבלת כלים. אלא שמניחין עליה הארון להוליכה. ואם העגלה של מתכות טמאה. מפני שהיא כלי לעצמה. ופשוטו כלי מתכות טמאים. וזה הפי' יש לו פנים. מדתניא בתוספתא דכלים פ"ה עריסה מאימתי מקבלת טומאה משתגמר מלאכתה. ואם עתיד לעשותה עגלה טהורה עד **)שיעשנה לה עגלה. מ"מ קשה לי למה הבליעו בין חשבון המסמרים. ואפשר מפני שהם חולקים בו ובמסמר שלו המחברו עם העגלה. כמו שפירשתי. ומפני כך נבלעים ביניהם. ע"כ. [*ומ"ש כמו שפירשתי. שכך כתב שם לעיל מהא. וז"ל וכן בארון של גרוסות מוליך ארונו מלא גריסים לשוק ע"ג עגלה ונועץ מסמרים בעגלה בצד הארון. כדי להדקו שלא ימוט ולא יפול ע"כ. ובזה מחולק עם הר"ש שלפי' הר"ש המסמר מחבר הארון בעודן בריחים]:
[*רבי צדוק מטמא. דחשיב ליה ככלי. וחכמים מטהרין. שאינו חשוב ככלי הראב"ד בפירושו למס' עדיות פ"ג מ"ח]:
וחכמים מטהרים. פי' הר"ב דכלי עץ העשוי לנחת הוא. עמ"ש בסוף חגיגה:
היתה עגלה של מתכת טמאה. כבר כתבתי בשם הראב"ד מאי איריא של מתכת. ומהר"ם כ' דאם היא של מתכת אע"ג דמחזקת הריחים מ' סאה. טמאה. דבתר עגלה אזלינן שהיא של מתכת. וכלי מתכות לא אתקשו לשק. ולא בעינן בהו מיטלטל מלא וריקן. ואפילו הרחים של עץ מקבלת טומאה דבתר עגלה גרירא. ע"כ:
יכין
מלכת שלמה
4.
A blood-letters’ nail is susceptible to impurity. But [the nail] of a sundial is clean. Rabbi Zadok says that it is susceptible to impurity. A weaver's nail is susceptible to impurity. The chest of a grist-dealer: Rabbi Zadok says: it is susceptible to impurity, But the sages say that it is clean. If its wagon was made of metal it is susceptible to impurity.משנה ה
מַסְמֵר שֶׁהִתְקִינוֹ לִהְיוֹת פּוֹתֵחַ וְנוֹעֵל בּוֹ, טָמֵא. הֶעָשׂוּי לִשְׁמִירָה, טָהוֹר. מַסְמֵר שֶׁהִתְקִינוֹ לִהְיוֹת פּוֹתֵחַ בּוֹ אֶת הֶחָבִית, רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא. וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין, עַד שֶׁיִּצְרְפֶנּוּ. מַסְמֵר שֶׁל שֻׁלְחָנִי, טָהוֹר. וְרַבִּי צָדוֹק מְטַמֵּא. שְׁלֹשָׁה דְבָרִים רַבִּי צָדוֹק מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין. מַסְמֵר שֶׁל שֻׁלְחָנִי, וְאָרוֹן שֶׁל גָּרוֹסוֹת, וּמַסְמֵר שֶׁל אֶבֶן הַשָּׁעוֹת, רַבִּי צָדוֹק מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין:
ברטנורה
שהתקינו. שעיקם ראשו או חידדו כדי שיהיה פותח ונועל בו:העשוי לשמירה. לסימן לראות אם נכנס שם אדם אם לאו, שאם לא ימצאנו כמו שהניחו בידוע שאדם בא לשם:עד שיצרפנו. באש לצורך זה. והלכה כחכמים:מסמר השלחני. מסמר קבוע בעמוד שלפני השלחני להעמיד בו תריסי החנות, וכשמסלק התריסים נשאר שם המסמר. ומטהרין רבנן משום דתשמישו עם הקרקע. והלכה כחכמים:
תוסופות יום טוב
מסמר שהתקינו וכו'. לשון הרמב"ם בריש פ"י מהל' כלים. מסמרות שמחזיקין בהם התקרה העשויין לתקוע אותן בעצים. אינן מקבלין טומאה וכו'. ואם התקינו להיות כלי בפני עצמו מקבל טומאה. כיצד מסמר שהתקינו וכו':
להיות פותח בו את החבית. לנקב את החבית ולהוציא ממנו יין. הר"ש:
עד שיצרפנו. פירש הר"ב עד שיצרפנו באש לצורך הזה וכ"כ הר"ש. וז"ל הראב"ד רפ"י מהל' כלים לפי שהמסמר שנוקבין בו את החבית צריך שיהיה חזק הרבה משאר מסמרות. הלכך בהתקנה לבדה אינו מטמא עד שיצרפנו באש ובמים. ע"כ. והרמב"ם מפרש עד שיצרפנו. עד שיכהו בפטיש ויחדד אותו וישיבהו בדמיון המקדח. וצורף שם לאומן המתכות. ע"כ:
מסמר של שולחני. פי' הר"ב מסמר קבוע בעמוד כו'. ובפ"ג דעדיות מ"ח מפרש גם פי' הרמב"ם:
יכין
מלכת שלמה
5.
A nail which he adapted to be able to open or to shut a lock is susceptible to impurity. But one used for guarding is clean. A nail which he adapted to open a jar: Rabbi Akiva says that it is susceptible to impurity, But the sages say that it is clean unless he forges it. A money-changer's nail is clean, But Rabbi Zadok says: it is susceptible to impurity. There are three things which Rabbi Zadok holds to be susceptible to impurity and the sages hold clean: The nail of a money-changer, The chest of a grist-dealer And the nail of a sundial. Rabbi Zadok rules that these are susceptible to impurity and the sages rule that they are clean.משנה ו
אַרְבָּעָה דְּבָרִים רַבָּן גַּמְלִיאֵל מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין. כִּסּוּי טֶנִי שֶׁל מַתֶּכֶת שֶׁל בַּעֲלֵי בָתִּים, וּתְלוֹי הַמַּגְרֵדוֹת, וְגֹלְמֵי כְלֵי מַתָּכוֹת, וְטַבְלָה שֶׁנֶּחְלְקָה לִשְׁנָיִם. וּמוֹדִים חֲכָמִים לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּטַבְלָה שֶׁנֶּחְלְקָה לִשְׁנַיִם, אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן, שֶׁהַגָּדוֹל טָמֵא וְהַקָּטָן טָהוֹר:
ברטנורה
ותלוי המגרדות. בבתי מרחצאות תולין מגרדות של מתכות והנכנסים שם כל אחד לוקח מגרדת ומתגרד בה רגליו:וגולמי כלי מתכות. כלים שצריך לשוף לגרד ולהקיש בקורנס, או שמחוסר אוגן, או אוזן, אינם טמאים לדברי חכמים עד שתגמר מלאכתן:וטבלא שנחלקה לשנים. טבלא של חרס שיש בה לבזבזים ונעשית שתי חתיכות שוות. שאין אחת מהן גדולה מחברתה. בהא פליגי רבן גמליאל וחכמים. והלכה כחכמים:
תוסופות יום טוב
[*כסוי טני. מפורש לעיל משנה ג]:
ותלוי המגרדות. מסמרים שתולין בהם המגרדות כ"כ הר"ב במ"ט פ"ג דעדיות. ולפי שהם משונים בצורתן משאר מסמרות התקיעה. לפיכך מטמא ר"ג. כך הבנתי מדברי הרמב"ם פ"י מה"כ [הלכה ב]:
המגרדות. לשון להתגרד בו דאיוב (ב). וכמ"ש הר"ב במשנה ג פרק יא:
וגולמי כלי מתכות. ושמא טעמא דר"ג. כיון דחזי לתשמיש טמא. כי היכי דפשוטים טמאים. ה"ה גולמי כלי מתכות. נ"ל מהר"ם*):
וטבלא שנחלקה לשנים. כתב הר"ב טבלא של חרס שיש לה לבזבזים. כדתנן במ"ז פ"ב:
שנחלקה לשנים. פי' הר"ב לשתי חתיכות שוות. ויש לתמוה למה חכמים מטהרים. דמאי שנא מתנור דכשחלקו לשנים אמרינן א"א לצמצם. כמ"ש במ"ז פ"ה. ושמא בטבלא אפשר לכוין. וכן יראה מלשון הרמב"ם בפט"ז מהל' כלים [הלכה ב] והוא דוחק:
ומודים כו' שהגדול טמא. וא"ת כיון שנחלק אע"פ שהאחד גדול מחבירו מ"מ אינו מגופף לבזבזים מד' רוחותיו. ויראה לי דבטבלא נמי ליכא קפידא כולי האי שיהא מגופף מכל הד' רוחות דומיא דכירה. כמ"ש במ"ג פ"ז דה"נ אין עיקר תשמישה לבית קבול. וסגי ליה בלבזביז שבג' רוחות כדי להחזיק מה שמניחין עליה. ומצאתי להראב"ד בפי' משנה ט פרק ג דעדיות. שהקשה מהא דתנן לקמן פט"ו מ"ב. סרוד של נחתומים כו' גפפו מד' רוחותיו טמא. נפרץ מרוח אחת טהור. והאריך הרבה בזה ועי' [מ"ש] במ"ב פ"ד דמקואות אבל נראה מדבריו שמפרש לטבלא דהכא בשל עץ. והר"ב מפרשה בשל חרס וכ"פ הרמב"ם:
יכין
מלכת שלמה
6.
There are four things which Rabban Gamaliel says are susceptible to impurity, and the sages say are not susceptible to impurity.The covering of a metal basket, if it belongs to householders; And the hanger of a strigil; And metal vessels which are still unshaped; And a plate that is divided into two [equal] parts. And the sages agree with Rabban Gamaliel in the case of a plate that was divided into two parts, one large and one small, that the large one is susceptible to impurity and the small one is not susceptible to impurity.משנה ז
דִּינָר שֶׁנִּפְסַל וְהִתְקִינוֹ לִתְלוֹתוֹ בְצַוַּאר קְטַנָּה, טָמֵא. וְכֵן סֶלַע שֶׁנִּפְסְלָה וְהִתְקִינָהּ לִהְיוֹת שׁוֹקֵל בָּהּ, טְמֵאָה. עַד כַּמָּה תִפָּסֵל וִיהֵא רַשַּׁאי לְקַיְּמָהּ, עַד שְׁנֵי דִינָרִין. פָּחוֹת מִכָּאן, יָקֹץ:
ברטנורה
דינר שנפסל. שפסלתו מלכות או מדינה, או שנחסר:והתקינו. שנקבו כדי שיתלנו בצואר בנו או בצואר בתו:סלע. ד׳ דינרים:והתקינה להיות שוקל בה. כסף או זהב. דאילו דבר הנדבק כגון בשר ויין, הא תניא בפרק המוכר את הספינה (בבא בתרא דף פט) שאין עושין משקלות של מתכת לשקול בהן דבר הנדבק:עד שני דינרים. שהוא שקל אחד. והוא חצי סלע:פחות מכאן יקוץ. שלא ירמו בה בני אדם שיחשבו שהוא שקל. וכן אם הוא יותר משקל נמי יקוץ שלא יטעו בו ויקחוהו בסלע:
תוסופות יום טוב
וכן סלע שנפסלה והתקינה כו'. אם צריכה מעשה כמו חתוך. אתי שפיר דנקט התקינה. דמידי דמחוסר מלאכה אין טמא במחשבה [כדתנן במ"ד פכ"ו] ואי אינה צריכה חתוך. הוי התקינה ל"ד. דכל הכלים יורדים לידי טומאתן במחשבה. תוס' פ"ד דב"מ דף נב:
פחות מכאן יקוץ. כ' הר"ב וכן אם הוא יותר משקל נמי יקוץ. והא דתנן שהוא רשאי לקיימה עד ב' דינרין. מוקי בגמ' דב"מ שם בדנפלה לנורא ופחתה לה בחד זימנא:
יכין
מלכת שלמה
7.
If a dinar had been invalidated and then was adapted for hanging around a young girl's neck it is susceptible to impurity. So, too, if a sela had been invalidated was adapted for use as a weight, it is susceptible to impurity. How much may it depreciate while one is still permitted to keep it? As much as two denars. Less and he must be cut it up.משנה ח
הָאוֹלָר, וְהַקֻּלְמוֹס, וְהַמְּטוּטֶלֶת, וְהַמִּשְׁקָלוֹת, וְהַכּוּרִים, וְהַכַּן, וְהַכַּנָּא, טְמֵאִים. וְכָל גֹּלְמֵי כְלֵי עֵץ, טְמֵאִים, חוּץ מִשֶּׁל אֶשְׁכְּרוֹעַ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף גְּרוֹפִית שֶׁל זַיִת, טְהוֹרָה, עַד שֶׁתִּשָּׁלֵק:
ברטנורה
האולר. כעין מספריים של מתכת שמתקנים בו הקולמסין:והקולמוס. של נחושת וברזל או של כסף:מטוטלת. [חתיכת] ברזל ועופרת שתלוי בחבל שתופס הבנאי בידו לראות שלא יבוא הכותל עקום:והמשקלות. ליטרא וחצי ליטרא:הכירון. כלי ברזל שבו תוחבים הזיתים במעצר שעוצרים אותן בו:והכן והכנא. האמה שמסרגלים בה הספרים, והלוח שתחתיה. כן פירש הערוך:גולמי כלי עץ. שלא נשלמה מלאכתן. כגון שחסרים אוגן, או אוזן, או הבסיס שלהן שהן יושבים עליו, או שצריך להחליקן ולהשוותן, נקראים גולמים:חוץ משל אשכרוע. גרסינן. והוא מין ארז. תאשור, מתרגמינן אשכרוע. וגולמי כלים שנעשו מעץ זה, טהורין, לפי שקליפתו עבה וקשה, ואין חשובין כלים עד שתוסר קליפתם ותגמר מלאכתם. וגירסת התוספתא, חוץ משל פירשע, מפני שהן מחוסרים שליקה. ופירשע הוא עצי גופר. וכלים הנעשים ממנו אין מלאכתן נגמרת אלא בשליקה, שמכניסים אותן באש ומוציאין שלק ושוב אין יראים שמא יסדקו:גרופית של זית. ענף של זית קרוי גרופית. כמו של תאנה דנקרא יחור. ואם עשו כלי מן הגרופית, גולם הוא ואינו מקבל טומאה:עד שישלק. שיכניסו אותן באש עד שיוציאו השלק שלהן. ואין הלכה כר׳ יהודה:
תוסופות יום טוב
והכורים. ל' הר"ב כלי ברזל שבו תוחבים הזיתים וכו'. נמשך אחר לשון הרמב"ם בפירושו שבידינו. שז"ל הוא כלי מברזל יתקעו בו הזיתים במעצר. אבל בנא"י כותשים בו הזיתים במעצר. וזה נכון ומסכים למה ששנינו במשנה ה פ"ד דב"ב המוכר את בית הבד וכו'. לא מכר את העכירים ומפרשים בגמ' עכירים. כבשי. וכ"כ הר"ש בכאן בשם הערוך. דכירים דהכא היינו עכירים דהתם. ומה שפי' שם הר"ב והרמב"ם שהם נסרים כו'. שאני הכא דבכלי מתכות איירינן. אבל מן הסתם עושים נסרים של עץ למלאכת הכתישה הזאת. ולפיכך פרשו שם נסרים כו':
והכן והכנא. כתב הר"ב האמה וכו'. כ"כ הר"ש [*ולעיל ספ"ז מסיים ונראה דהאמה נקרא כנה. והלוח שמסרגלים עליה. היא הכן. ולפי אחד מן הפירושים שכתב מהר"ם במס' אהלות ברפ"ח. הכנה מדה. והכן מחק. כמו שאכתוב שם בשמו בס"ד. [ד"ה והעושה]. ונ"ל לשיטת הר"ב והר"ש דהכא שהכנה הלוח. והכן האמה] וכתב עוד די"מ הכן זה כלי גדול. וישקלו עליו את הכספים. והכנה היא המאזנים. ע"כ. [*ובערוך שלפנינו במקום כלי גדול. כתוב עץ גדול. ואותה הנוסח' נ"ל עקרית. שכן יש בהרבה מקומות אצל הסוחרים עץ ארוך תקועה על לוח ובו מאזנים שישקלו בהם הזהובים]. ולשון מהר"ם והכן והכנה. נ"ל מדה גדולה ומדה קטנה. כמו כנא בפרוטה. בכתובות פ' אלמנה [דף צט] . ועיין במסכת אהלות ריש פ"ח. ע"כ. והרמב"ם נראה שמפרש כמו הערוך:
גרופית של זית. כת' הר"ב ענף של זית קרוי גרופית כו' וכ"כ הר"ש. ועיין מ"ש במשנה ג פרק ה דב"ב:
יכין
מלכת שלמה