רשימת סיומים Siyum List ספרים Seforim מידע תורני Torah Stats לעילוי נשמת Sheloshim להתצטרך Join now כניסה Log In

Mishnayos Club 6/20/2024

Progress Schedule
טהורות
אהלות
פרק יב
א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח
Tahoros
Ohalos
Chapter 12
1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18
  א ב ג ד ה ו ז ח
0:1 0:2 0:3 0:4 0:5 0:6 0:7 0:8

Mishnah

משנה א
נֶסֶר שֶׁהוּא נָתוּן עַל פִּי תַנּוּר חָדָשׁ וְעוֹדֵף מִכָּל צְדָדָיו בְּפוֹתֵחַ טֶפַח, טֻמְאָה תַחְתָּיו, כֵּלִים שֶׁעַל גַּבָּיו טְהוֹרִים. טֻמְאָה עַל גַּבָּיו, כֵּלִים שֶׁתַּחְתָּיו טְהוֹרִים. וּבְיָשָׁן, טָמֵא. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי מְטַהֵר. נָתוּן עַל פִּי שְׁנֵי תַנּוּרִים, טֻמְאָה בֵינֵיהֶם, הֵם טְמֵאִים. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי מְטַהֵר:
ברטנורה נסר שהוא נתון על פי תנור חדש. שלא הוסק, דלא מקבל טומאה. ובתנור העומד בחצר או בגינה איירי:בפותח טפח. שהנסר רחב ויוצא חוץ לתנור טפח סביב מכל צדדיו:שעל גביו. שעל גבי הנסר:טהורים. דכיון שהתנור טהור, ניצולים הכלים. וכן אם טומאה על גבי הנסר וכלים תחת הנסר:ובישן. כגון שהוסק התנור דמקבל טומאה:טמא. התנור. שאין הנסר מצילו. וכל שכן כלים שתחת הנסר ושעל הנסר. וטעמא דמתניתין, דכלים נעשים אהלים לטמא אבל לא לטהר, הלכך חדש דלאו כלי הוא מציל, ישן דכלי הוא אינו מציל:ור׳ יוחנן בן נורי מטהר. דוקא בתנור. אבל בכלים מודה דטמאין. והכי איתא בתוספתא:נתון על שני תנורים. ראש הנסר על תנור זה וראשו השני על תנור אחר וטומאה בין שני התנורים. ובתנורים ישנים איירי. ואזדי רבנן לטעמייהו ורבי יוחנן בן נורי לטעמיה. ואין הלכה כר׳ יוחנן בן נורי:
תוסופות יום טוב טהורים. כתב הר"ב טעמא דמתניתין דכלים נעשים אהלים כו' הלכך חדש דלאו כלי הוא מציל כו'. עיין בפירוש הר"ב בסוף משנה יג פרק ט וכתב מהר"ם דכלים שתחתיו בכל מקום טמאים. כיון דעודף טפח מכל צד מביא הטומאה לכל צד. ואפי' כלים בתנור אינן נצולין מידי דהוה אאוכלים שגיבלן בטיט כיון דלא הוסק. כן נראה לי לפרשה. ע"כ: טמא. פי' הר"ב התנור. וכ"כ הר"ש. וכתב מהר"ם. ונ"ל הטעם דכל כה"ג שהטומאה מתפשטת סביב לתנור מכל צד אמרינן אפילו מן הצד אדם וכלים כמאן דליתנהו דמי לטמא ולא לטהר. ומתפשטת הטומאה כל תחת הנסר. אפי' כנגד פי התנור. וכיון דתנור פתוח. נכנסת הטומאה לתוכו. ע"כ. ועיין פט"ז משנה ב: רבי יוחנן בן נורי מטהר. כתב הר"ב דוקא בתנור. דאין הטומאה נכנסת לו. כיון דאין בין פי התנור לנסר טפח. דהויא לה כמגדל או כוורת שבפתח. ואין בין פיהם לשקוף טפח. דאין טומאה נכנסת להם. דהא דבעי צמיד פתיל היינו היכא דאיכא טפח בין פי הכלי לגג שעליו. אבל בכלים. מודה דטמאים דנעשה אהל לטמא ולא לטהר. ות"ק ס"ל דגזרו גם בתנור. דלא לימרו התנור מפסיק בין הטומאה שלא לעבור לצד אחר. עכ"ל מהר"ם: הם טמאים. פי' התנורים עצמן טמאים. וכ"ש כלים שתחת הנסר מכל הצדדים. דבעודף מכל הצדדים [טפח] מיירי. הראב"ד פי"ב מהט"מ [הלכה ד']:
יכין מלכת שלמה
1.
A board placed over the mouth of a new oven, overlapping it on all sides to the extent of a handbreadth, If there is uncleanness beneath [the board], vessels above it remain clean; If there is uncleanness above it, vessels beneath it remain clean. In the case of an old oven, they become unclean. Rabbi Yohanan ben Nuri declares them clean. [If the board] is placed over the mouth of two ovens, if there is uncleanness between them, they become unclean. Rabbi Yohanan ben Nuri declares them clean.
משנה ב
סְרֵידָה שֶׁהִיא נְתוּנָה עַל פִּי הַתַּנּוּר מֻקָּף צָמִיד פָּתִיל, טֻמְאָה תַחְתָּיו אוֹ עַל גַּבָּיו, הַכֹּל טָמֵא. כְּנֶגֶד אֲוִירוֹ שֶׁל תַּנּוּר, טָהוֹר. טֻמְאָה כְנֶגֶד אֲוִירוֹ שֶׁל תַּנּוּר, כְּנֶגְדּוֹ עַד הָרָקִיעַ טָמֵא:
ברטנורה סרידא. כמין שבכה של חרס. תרגום מעשה רשת, עובד סרדתא. והיא חלקה ועודפת חוץ לתנור טפח מכל צד:הכל טמא. כלים שתחתיה ושעל גבה חוץ מכלים שעל גבה כנגד אוירו של תנור, לפי שהאוהל מביא טומאה תחתיה כל סביב התנור וחוזרת ובוקעת למעלה. ואף כשהטומאה למעלה, בוקעת למטה ונמשכת סביב וחוזרת ובוקעת למעלה:כנגד אוירו של תנור טהור. שהרי הוא מוקף צמיד פתיל ומפסיק:כנגדו עד הרקיע טמא. אבל מה שתחתיו טהור:
תוסופות יום טוב סרידה. פי' הר"ב כמין סבכה כו'. ועיין עוד פי' אחר במ"ג פ"ח דכלים ומ"ש שם. ומ"ש הר"ב והיא חלקה כו'. וכ"כ הר"ש. ומסיק דטעמא דכשיש לה לזביז. הוא דחשיבא לחוץ וחוצצת. אבל כשאין לה לזביז לא חשיבא. ואינה חוצצת. ע"כ. ותמיהני דבמ"ו פ"ה משוינן סרידה שאין לה גפיים. לנסר חלק. דחוצץ. ואע"ג דהתם בכלים שאין מקבלים טומאה. מ"מ שמעינן מינה דסרידה שאין לה גפיים חוצצת. ולא כשיש לה גפיים. והרמב"ם פי' ע"פ התוספתא דביש לה לזביז (טפח). והתנה גם כן בשם התוספתא שעודפת ע"פ התנור כל שהוא. גם בחבורו ספכ"א מהט"מ כתב. שיש לה שפה והיא עודפת ע"פ התנור. ומדלא כתב עודפת טפח כמ"ש בפי"ב [שם]. ש"מ דכל שהוא קאמר. וצ"ל דהכל טמא. היינו כל שכנגד הטומאה ולא כל הסביב לתנור. ונמצא כיוצא בזה להרמב"ם שם בפי"ט. גם [עיין מ"ש] במשנה ד פ"י. אבל קשיא א"כ עודפת כל שהוא למה לי [*ואפשר דלאו מכל צד קאמר. אבל במקצתו ששם הטומאה תחתיו. וא"נ לרבותא דאין כל סביביו טמא] ועכשיו באו לידי דברי מהר"ם שכתב וז"ל. בתוספתא מוכח דמיירי בסרידה שאין לה לזביז. דחזיא לשכיבה ומקבלת טומאה. דכל המטמא מדרס מטמא טמא מת. [*בפ"ו דנדה מ"ג] להכי לא חייצא בפני הטומאה. אבל יש לה לזביז דלא חזיא לשכיבה וטהורה. וחייצא בפני הטומאה. וכגון שאין לה לזבזין מד' רוחותיה דלא מטמאה מטעם כלי קבול. וק"ל והא אפי' נדבך הנתון על כלי אבנים כלי גללים כלי אדמה שאין מקבלין טומאה. תנן לעיל [ריש] פ"ו טומאה תחתיו כלים שע"ג טמאים. טומאה ע"ג כלים שתחתיו טמאים. וא"כ ה"נ הרי נתון על כלי חרס. וא"כ כי אית ליה לזבזין אמאי גרע מנדבך הנתון על כלים הטהורים. וצ"ל כיון דהכלי חרס מוקף צ"פ. שאין לו פתח. ואין ראוי להשתמש בו כך. ה"ל כנתון על אבנים דאמרינן לעיל [שם]. טומאה תחתיו כלים שע"ג טהורים. טומאה ע"ג כלים שתחתיו טהורים. וכן היה הדין בנתון על כלי אבנים כלי גללים כלי אדמה המוקפים צ"פ. כאילו נתון על אבנים שאינן כלים. וחוצץ. ע"כ: טומאה תחתיו. או על גביו. בנוסחת מהר"ם. טומאה תחתיה. או על גבה: הכל טמא. הא דקתני הכא הכל טמא. וברישא קתני ובישן טמא. ולא קתני הכל טמא. נ"ל משום דבעי למימר וכנגד אוירו של תנור טהור שייך למתני ברישא הכל טמא. כלומר הכל טמא. חוץ מכנגד אוירו. מהר"ם: כנגד אוירו של תנור. הוא שתהיה הטומאה על הסרידה אשר על אויר התנור. לא על אויר העגול היוצא מפי התנור. הרמב"ם.
יכין מלכת שלמה
2.
Netting placed over the mouth of an oven, [so that it is] closed with a sealed lid: If there is uncleanness below [the netting] or above it, everything becomes unclean; But what is directly [above] the air-space of the oven remains clean. If there is uncleanness directly [above] the air-space of the oven, everything directly above it even to the sky becomes unclean.
משנה ג
נֶסֶר שֶׁהוּא נָתוּן עַל פִּי תַנּוּר יָשָׁן, יוֹצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה טֶפַח אֲבָל לֹא מִן הַצְּדָדִים, טֻמְאָה בְצַד זֶה, כֵּלִים שֶׁבַּצַּד הַשֵּׁנִי טְהוֹרִים. רַבִּי יוֹסֵי מְטַמֵּא. הַבְּטַח אֵינוֹ מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה. הָיָה בוֹ זִיז, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אֵינוֹ מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, רוֹאִים אֶת הַבְּטַח כְּאִלּוּ אֵינוֹ, וְהַזִּיז הָעֶלְיוֹן מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה:
ברטנורה נסר. שהוא ארוך וצר, וכשהוא נתון על פי התנור יוצא טפח מן המזרח וטפח מן המערב, ודרום וצפון אינו יוצא:טומאה בצד זה. תחת הנסר במזרח או במערב:כלים שבצד השני טהורים. דאין מקום לטומאה לעבור, שאין הנסר עודף מן הצפון ומן הדרום:ורבי יוסי מטמא. קסבר אין תנור מפסיק. ואין הלכה כרבי יוסי:הבטח. יש ספרים שגורסים אבטח. והוא בנין עשוי כעין אמבטי שבמרחצאות שנותנים בהן מים לרחצה, ונסר נתון עליו לתקרה, והנסר עודף משני צדדים. ואם הטומאה מצד זה אין יוצאה לצד אחר, לפי שהבטח חוצץ:היה בו זיז. היתה קורה יוצאה למעלה מן הבטח מן המזרח למערב:רואין את הבטח כאילו אינו. שאע״פ שהבטח חוצץ בנסר, גבי זיז אינו חוצץ. והלכה כר׳ יהושע:
תוסופות יום טוב הבטח. לשון הר"ב יש ספרים שגורסים אבטח. והוא בנין עשוי כעין אמבטי כו'. גם הר"ש בשם הערוך פירש שהוא אמבטי כו'. ועוד ראיתי בערוך. ס"א הבטח חלון של מאור. מבפנים רחב. ומבחוץ צר ע"כ. ולשני הפירושים לא אתפרש טעמא. ומהר"ם כתב וז"ל היה בו זיז. נראה שיש בבטח זיז לצפון ולדרום. והנסר עודף למזרח ולמערב [וללשון הר"ב איפכא והיינו הך] אע"פ שאין הזיז סביב כל הבטח. כיון דיש בליטה לכל צד גזרו שהבטח לא יפסיק לר' יהושע. א"נ י"ל כיון דהזיז עשוי להחזיק חום האמבטי. בטל האמבטי לגבי דידיה טפי מלגבי נסר. ע"כ. והראב"ד בפי"ז מהט"מ [הלכה ג'] כתב על המפרש אינו מביא את הטומאה חוצץ. שהם דברים זרים ואין הדעת מיושבת עליהן. והרמב"ם שם מפרש שהוא בנין היוצא לפני החלון [שהמשקיף] נסמך עליו בשעה [שמשקיף] וכתב הכ"מ בשם הרא"ש שהטעם שאינו מביא את הטומאה מפני שהוא מודבק לחלון. ואין אויר שתכנס בו טומאה. ע"כ. ויראה לי לדבריו. דאע"ג דמלתא דפשיטא הוא סיפא אצטריך ליה היה בו זיז כו' דלרבי יהושע הבטח כאילו אינו וכו' והלכה כוותיה. ומ"מ כתב הראב"ד על דברי הרמב"ם שהפליג לדברים אחרים שלא מן הענין והם עצמם מאין טעם. ואחרי שהשיג על הפירושים כתב אמרתי אחר שאין להם קבלה אענה אף אני חלקי גם לי לבב כמו הם. הבטח מלה מורכבת היא ונקראת על שם מלאכתה. והיא ממלאכת התנור כשהוא צריך טפלה מוציאין ממנו זיז לקבל עליו את הטיט [שטופלים] בו ומפני אסיפת הטיט ששם פעמים שמותיר. והוא בולט ממנו טפח ונשאר שם עם הזיז שלא לצורך ושלא בכוונה ואותו הטיט אינו מביא טומאה אף למה שתחתיו. לפי שמתחלה לא בא בשום כוונה. שלא היו יודעים שיותיר. ועל הזיז נחלקו. ר' אליעזר סבר כיון שאינו בא אלא בשביל הטיט דינו כמוהו ור"י סבר הזיז מיהו בכוונה בא שם הלכך מביא. ומודה [*ר"א] [כדאיתא בתוספתא] שאם נתנו שם את הטיט הרבה על דעת שיותיר שהוא מביא. פירוש בטח. בית טיחה מקום קבוץ הטיט ע"כ:
יכין מלכת שלמה
3.
[In a case where] the board is placed over the mouth of an old oven projects from either [end] to the extent of one handbreadth but not from the sides: If there is uncleanness under one end [of the board], vessels [under] the other end remain clean. Rabbi Yose declares them unclean. A betach does not bring uncleanness. If there was a projection in it: Rabbi Eliezer says: it [still] does not bring uncleanness. Rabbi Joshua says: we look at the betach as if it is not there, and the projection above brings uncleanness.
משנה ד
סַנְדָּל שֶׁל עֲרִיסָה שֶׁפְּחָתוֹ בְתוֹךְ הַבַּיִת, אִם יֶשׁ בּוֹ פּוֹתֵחַ טֶפַח, הַכֹּל טָמֵא. וְאִם לָאו, מוֹנִין בּוֹ כְדֶרֶךְ שֶׁמּוֹנִין בְּמֵת:
ברטנורה סנדל של עריסה. עריסה של תינוק רגילים להניח תחת רגליה. כמין סנדל של מתכת לנוי או בשביל שלא ירקבו:שפחתו בתוך הבית. שנפחת הגג של עליה שהעריסה נתונה עליו ונראה סנדל העריסה בתוך הבית מן הפחת שבגג, וטומאה בתוך הבית:אם יש. במקום הפחת. פותח טפח. מביא את הטומאה מן הבית לעליה:ואם לאו. שאין שם פותח טפח:מונין בו כדרך שמונין במת. שהסנדל והעריסה טמאים טומאת שבעה כדין כלים בכלים, והתינוק טמא טומאת ערב, כדתנן בפרק קמא, השלישי בין אדם בין כלים טמאים טומאת ערב:
תוסופות יום טוב סנדל כו'. פי' הר"ב רגילים להניח תחת רגליה כו' לנוי כו'. ומסיים הר"ש דבערוך פי' כשאין רגליה שוין מניח חתיכת לוח תחת הרגל ואותו לוח נקרא סנדל ע"כ. ועיין מ"ש לקמן בשם מהר"ם בסוף משנתינו: עריסה. לשון הר"ב עריסה של תינוק. ול' הרמב"ם ערס הוא המטה [לשון] הנה ערשו ערש ברזל (דברים): שפחתו בתוך הבית. לשון הר"ב שנפחת הגג של עלייה. משמע שמאליו נפחת. ותמיהני דבפ' דלקמן מחלקים בין עושה חלון לנפחת מאליו ונעשה חלון. והרמב"ם וכן הר"ש הביאו תוספתא סנדל של עריסה שפחת מעזיבה שעורו בפותח טפח נפחת' הבית מאליו שעורו מלא אגרוף. וכ"כ מהר"מ דמתני' דוקא בפחת' ולא בנפחת' מאליו: הכל טמא. ר"ל העלייה וכל מה שבה מכלים לפי מה שקדם בפרק עשירי הרמב"ם. ובנ"א מביא את הטומאה וכן העתיק הר"ב. ואין ביניהם אלא שינוי הלשון: ואם לאו מונין בו וכו'. לשון הר"ש. ואע"ג דתנן לעיל פ"י [משנה ב] גבי ארובה שאין בה פותח טפח טומאה בבית נתן את רגלו טהורה. הכא מיירי כשהסנדל נתון בפחת המעזיבה בחציה של מטה דנדונית מחצה על מחצה כדתנן לעיל בפ"ו [משנה ד] ע"כ. והיינו נמי דדייק הר"ב לפרש ברישא שנראה סנדל העריסה בתוך הבית וכו' וטומאה בתוך הבית. אבל יש עוד פנים לפרש דמיירי שהטומאה תחת הפחת וכשקדם הטומאה לסנדל כי ההיא דפרק עשירי משנה ב. אליבא דרבנן. וכן דייק הכ"מ מפירוש הרמב"ם בפט"ז מהלכות טמא מת [הלכה ד]. וכתב [עוד] וא"ת מאי שנא מהא דתנן התם משנה ה הטומאה כנגד הארובה ונתן דבר שהוא מקבל טומאה הכל טמא. ותירץ הר"י קורקוס ז"ל. שכל דבר שנכנס בעובי המעזיבה וממלא הפחת ויושב שם מהתקרה הוא חשוב ואין אומרים בו עירב את הטומאה ולפיכך דייק הרמב"ם לכתוב והית' רגל הערש סותמת את הארובה ע"כ. ובאו לידי דברי מהר"ם שכתב דע"כ מיירי דטומאה בבית שלא כנגד הנקב דאי כנגד הנקב אפי' אם הנקב פחות מטפח מביא את הטומאה. כדתנן לעיל [רפ"י] נתן דבר המקבל טומאה עירב את הטומאה הלכך בעינן לאוקמי כשהסנדל בחצי המעזיבה של צד הבית. וצריך לומר דשאר כל העריסה מחצי המעזיבה ולמעלה של צד העליה והשתא ניחא האי דנקט מונין בו כדרך שמונין במת. דסנדל חשיב כאילו הוא באהל המת ושאר העריסה הוי דיקרב בדיקרב וטמאה טומאת שבעה. והנוגע בעריסה טמא טומאת ערב דהסנדל והעריסה הוי כשני כלים ואינן חבור כדתנן בסוף מסכת פרה [משנה ח]. המלבן אינו חבור לא לטומאה ולא לטהרה והיינו סנדל של עריסה אלא דשל מטה גדולה קרוי מלבן כי ההיא דמסכת כלים פי"ח [משנה ג] אין טמא אלא מטה ומלבן. ובפרק המוכר את הבית (בבא בתרא דף סט) מלבנות המטה וכו' ושל עריסה של תינוק מקרי סנדל ע"כ:
יכין מלכת שלמה
4.
[With regard to] the shoe of a cradle, for which a hole had been made [in the ceiling to bring it] into the house [below], If [the hole] is one handbreadth square, everything becomes unclean; But if it was not [one handbreadth square] its [uncleanness] is reckoned as one reckons with [cases of contact with] a corpse.
משנה ה
קוֹרוֹת הַבַּיִת וְהָעֲלִיָּה שֶׁאֵין עֲלֵיהֶן מַעֲזִיבָה וְהֵן מְכֻוָּנוֹת, טֻמְאָה תַחַת אַחַת מֵהֶן, תַּחְתֶּיהָ טָמֵא. בֵּין הַתַּחְתּוֹנָה לָעֶלְיוֹנָה, בֵּינֵיהֶן טָמֵא. עַל גַּבֵּי הָעֶלְיוֹנָה, כְּנֶגְדּוֹ עַד הָרָקִיעַ טָמֵא. הָיוּ הָעֶלְיוֹנוֹת כְּבֵין הַתַּחְתּוֹנוֹת, טֻמְאָה תַחַת אַחַת מֵהֶן, תַּחַת כֻּלָּם טָמֵא. עַל גַּבֵּיהֶן, כְּנֶגְדּוֹ עַד הָרָקִיעַ טָמֵא:
ברטנורה מעזיבה. טיט וצרורות שרגילים לשום על גבי קורות:ומכוונות. קורה העליונה כנגד התחתונה וכל אחת יש בה רוחב טפח:תחתיה טמא. ושעל גבה טהור, שהקורה חוצצת. והני מילי כשיש בקורות פותח טפח שהן רחבות טפח, אבל אין רחבות טפח לא מביאות טומאה ולא חוצצות וכמאן דליתנהו דמי, ונמצא טומאה כאילו עומדת באויר:ביניהן טמא. ושתחת התחתונה ושעל העליונה טהורים, דשתיהן חוצצות:כנגדו עד הרקיע טמא. ושתחת כולן טהור:כבין התחתונות. כנגד אויר התחתונות. ורחבן כשיעור אויר שביניהן, שאם תעלה את התחתונות או תוריד את העליונות נמצא הכול סתום:תחת כולן טמא. כאילו היתה תקרה שוה. ועל גבן טהור:
תוסופות יום טוב שאין עליהם מעזיבה. ולא נסרים. ומעזיבה לאו דוקא נקט. אלא דסתם היכא דליכא מעזיבה ליכא תקרה. רש"י פ"ב דסוכה דף כב. וכתב מהר"ם משום דבעי למתני בסיפא היו העליונות כבין התחתונות טומאה תחת אחת מהן כולן טמאות. מש"ה קתני שאין עליהן מעזיבה דאי יש עליהן מעזיבה ותקרה על כל שורות ושורות תחתיהן טמא ותו לא. דהתקרה והמעזיבה חוצצים. ע"כ. [*ולי ברישא ומציעת' נמי צריכא. וקל להבין]: כבין התחתונות. פי' הר"ב כנגד אויר התחתונות ורחבן כשיעור אויר שביניהן שאם תעלה כו' וכבר קדם לך בשבת [דף קא] וסוכה [דף ד] וערובין [דף פז] שמן השרשים שנאמר גוד אחית מחיצה. וגוד אסיק מחיצה. ושזה הלכה למשה מסיני וכבר התבאר בתוספתא שזה כולי בשני תנאים. שיהיה ברוחב כל קורה פותח טפח. וביניהן אויר ג"כ פותח טפח. הרמב"ם:
יכין מלכת שלמה
5.
[With regard to] the roof beams of a house and of the upper story which have no plaster ceiling upon them and are in a line, [the upper ones exactly above the lower]: If there is uncleanness beneath one of them, all beneath that one becomes unclean. If it is between a lower and an upper [beam] what is between them becomes unclean. If it is above the upper [roof beams], what is directly above to the sky becomes unclean. [In the case] where the upper [roof beams] were [over the gaps] between the lower [roof beams]: If there is uncleanness beneath one of them, what is beneath all of them becomes unclean; If above them, what is directly above to the sky becomes unclean.
משנה ו
קוֹרָה שֶׁהִיא נְתוּנָה מִכֹּתֶל לְכֹתֶל וְטֻמְאָה תַחְתֶּיהָ, אִם יֶשׁ בָּהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח, מְבִיאָה אֶת הַטֻּמְאָה תַחַת כֻּלָּהּ. וְאִם לָאו, טֻמְאָה בוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרָדֶת. כַּמָּה יִהְיֶה בְהֶקֵּפָהּ וִיהֵא בָהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח. בִּזְמַן שֶׁהִיא עֲגֻלָּה, הֶקֵּפָהּ שְׁלשָׁה טְפָחִים. בִּזְמַן שֶׁהִיא מְרֻבַּעַת, אַרְבָּעָה, שֶׁהַמְרֻבָּע יָתֵר עַל הֶעָגוֹל רְבִיעַ:
ברטנורה תחת כולה. כל כלים שתחתיה טמאים, דמביאה טומאה לכולה. ושעל גבה טהורים, דחוצצת בפני הטומאה:ואם לאו. שאינה רחבה טפח:בוקעת ועולה. דאם טומאה תחתיה כלים שעל גבה כנגד הטומאה טמאים:בוקעת ויורדת. דאם טומאה על גבה, כלים שתחתיה כנגד הטומאה טמאים:היקפה שלשה טפחים. דכל שיש ברחבו טפח יש בהיקפו שלשה טפחים, שכן מצינו בדברי הימים (ב ד׳) בים שעשה שלמה עשר באמה משפתו אל שפתו עגול סביב וקו שלשים באמה יסוב אותו סביב:
תוסופות יום טוב מביאה את הטומאה תחת כולה. אע"פ שאין כולה שוה וקצתה פחותה מטפח. מפני שקצתה מקצת אהל הוא. הרמב"ם פי"ב מהט"מ [הלכה ז']. דאלת"ה ליתני מביאה את הטומאה ותו לא. הכ"מ בשם הר"י קורקוס: הקיפה ג' טפחים. כי' הר"ב דכל שיש ברחבו טפח כו'. כדתנן במשנה ה פ"ק דערובין ועיין מ"ש שם [דאין החשבון מדוקדק]. ומ"ש הר"ב שכן מנינו בים שעשה שלמה כו'. וכך כתב הר"ש משום דלא סגי בטעמא שהמרובע כו' ראיהו גופיה תקשה מנלן. וצריך תלמוד אהכי מייתי להו מקרא [*אך ז"ש הר"ב בדברי הימים תמיהני שלא כתב במלכים א ז [כג] דקדים]: בזמן שהיא מרובעת ד'. קשיא לי דלגופי' לא אצטריך שכשאני צריך למדוד כל הד' צדדין כשמדדתי צד הא' ל"ל למדוד עוד הג' צדדין. ולאשמעינן שהמרובע יתר כו' אינו במשמע דאם כן הרי זה בא ללמד ונמצא למד: שהמרובע יתר על העגול רביע. דהא כל עגול שרחבו אמה יש בו היקף ג' ואם היה מרובע אמה על אמה היה לו היקף ד' אמות. אמה לכל רוח נמצא מרובע (רב) [יתר] על העגול רביע רש"י פ"ק דערובין דף יד. ותוספות פ"ה דף נו [ד"ה כמה] האריכו לבאר ג"כ שיש כן בשטח עצמו לפי שאין הוכחה מן ההיקף אל השטח עצמו כמו שבארו זה בפ"ק דסוכה ד' ח ובכאן אין להאריך בזה לפי שאין אנו צריכין לדעת אלא ההיקף:
יכין מלכת שלמה
6.
[With regard to] a beam which is placed across from one wall to another and which has uncleanness beneath it: If it is one handbreadth wide, it conveys uncleanness to everything beneath it; If it is not [one handbreadth wide], the uncleanness cleaves upwards and downwards. How much must its circumference be so that its width should be one handbreadth? If it is round, its circumference must be three handbreadths; If square, four handbreadths, since a square has a [circumference] one quarter greater than [that of] a circle.
משנה ז
עַמּוּד שֶׁהוּא מֻטָּל לָאֲוִיר, אִם יֵשׁ בְּהֶקֵּפוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה טְפָחִים, מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה תַחַת דָּפְנוֹ. וְאִם לָאו, טֻמְאָה בוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרָדֶת:
ברטנורה עמוד שהוא מוטל לאויר. עמוד עגול שמושלך בארץ ושוכב על עיגולו. באויר, כגון בחצר או בגינה. ובאמצע העיגול הוא מתחיל להאהיל על הארץ והולך ומתקצר מכאן ומכאן עד תחתיתו שסמוך לארץ, ולענין הבאת טומאה בעינן טפח על טפח ברום טפח מרובע, ואם יש כאן לצד החוץ מתחתיו רום טפח אע״פ שלמטה בסמוך במקום שכיבתו לארץ אין רום טפח כולו מטמא באוהל, דנידון כשיפועי אהלים. ועמוד עגול כשיש בהקיפו עשרים וארבעה טפחים נמצא רחבו שמונה טפחים, דכל שיש ברחבו טפח יש בהקיפו שלשה טפחים, ונמצא דיכול אדם לרבע תחת דפנו שמכאן ומכאן טפח על טפח. ברום טפח שהרי כשיש כאן ריבוע של שמונה על שמונה אם תעשה בתוכו עיגול של שמונה, נמצא הזויות עודפים שמונה חומשים לכל קרן וקרן, דכל אמתא בריבוע אמתא ותרי חומשי באלכסונה, נמצא האלכסון עודף על הרוחב ששה עשר חומשין, תן מהם מחצה לקרן זה ומחצה לקרן זה, הרי לכל אחד שמונה חומשין, ואם באת לעשות בקרן זוית שחוץ לעיגול רבוע של טפח על טפח, נמצא אלכסונו עודף על רחבו שני חומשים, ונמצא מדת אלכסונו שבעה חומשים, לא נשתייר לנו יותר על הצורך אלא חומש אחד, ומשום חומש אחד לא דק. ועוד, דכל אמתא בריבוע אמתא ותרי חומשי באלכסונה אינו מכוון לגמרי, שחסר ממנו מעט:
תוסופות יום טוב אם יש בהקיפו כ"ד טפחים מביא את הטומאה תחת דפנו. פי' הר"ב שיש כאן לצד החוץ מתחתיו רום טפח כלומר ממקום אמצעו שמשם מתקצר והולך ונעשה מקום חלול. ומ"ש הר"ב דנדון כשפועי אהלים. כלומר ואע"פ שהטומאה אינו במקום שיש טע"ט. וכדתנן בפ"ז משנה ב [*ואדרבה מוכרח שיהיה יותר מטפח על טפח כפי שיעור הטומאה. כמ"ש במשנה ז פ"ג] [ד"ה טפח]. ומ"ש הר"ב דיכול אדם לרבע תחת דפנו שמכאן ומכאן טפח על טפח ברום טפח כו'. וזו היא הצורה* ומ"ש הר"ב דכל אמתא ברבוע. אמתא ותרי חומשי באלכסונה כו' עד ומשום חומש אחד לא דק. וכ"כ הר"ש ויראה לי דהיינו תנא דמתניתין הוא דלא דק לצמצם בחשבון ולקח לו חשבון שלם שהוא כ"ד שאם יש בו כ"ד טפחים. ודאי שיש כאן מתחת דפנו מקום רבוע טע"ט. אבל אה"נ שאע"פ שלא יהיה כ"ד ממש. ובאת לדקדק בחשבונו ותמצא בו תחת דפנו רבוע טע"ט. שהוא מביא את הטומאה תחת דפנו אלא דתנא לא דק ונקט חשבון קרוב. דאין לפרש דלא דק על הפחות ואינו מביא את הטומאה אלא דוקא בכ"ד ולא בפחות. דא"כ האי דלא דק להקל הוא ולא אמרי' הכי בשל תורה וכמ"ש בפ"ק דערובין משנה ה [ד"ה כל שיש]. ומיהו לפי מה שכתבתי שם בשם הרמב"ם שעגול טפח הקיפו ג"ט ושביעית בקרוב. נמצאת למד שעמוד העגול כ"ד טפחים. אי אתה מוצא בעביו ז' אמות שלמים [צ"ל ח' טפחים שלימות] לפי שיחסרו כמו ח' שביעיות בקרוב ונמצא שהרבוע ז' על ז' בקרוב שאלכסונו עודף י"ד חומשים. ואין מהן לכל קרן וקרן אלא ז' חומשים בלבד שהוא אלכסון של טע"ט ממש. ומה שכתב הר"ב דאמתא ותרי חומשי אלכסונא. אינו מכוון לגמרי שחסר ממנו מעט. וכ"כ הר"ש. איכא למידק שיש להוכיח בהפך. וכמו שכתבו התוספ' פ"ק דסוכה דף ח [ד"ה כל אמתא] וז"ל. אין החשבון מכוון. דלא דק דאיכא טפי פורתא שאם תעשה רבוע של י' על י' ותחלוק אותו שתי וערב נמצא בתוכו ארבע רבועים של ה' על ה'. חזור וחלוק אותם רבועים לאלכסונים ההולך לצד אמצע של רבוע גדול [כזאת הצורה] ). תמצא ברבוע הפנימי נ' אמה. שהרי הוא חציו של חיצון. שהרי חלקת הרבועים של ה' על ה' כל אחד לאלכסונו [וכבר נעשה מופת על זה כתבתי בפירושי לפי' הערוגה דלהרמב"ם] ואם לא היה בו אלא לפי החשבון אמתא ותרי חומשי. דהיינו ז' על ז'. נמצא דאין בו חציו של חיצון. דרבוע של ז' על ז' אין בו אלא מ"ט רצועות של אמה על אמה. וראוי להיות חמשים. דהא הוא חציו של י' על י' דעולה למאה רצועות של אמה על אמה ע"כ. אלא שכבר נמצא גם בהפך מזה. בצורה שבערוגה להרמב"ם שאמר שמרחק בין שני צלעים הוא גדר ג' ורביע [ע"כ] שהרצון בזה שהמרחק הזה הוא צלע לשטח מרובע שבתשברותו הוא ג' ורביע. ובאותה צורה עצמה נמצאים ד' מרחקים הללו מקיפים בעצמם לשטח מרובע ואין באותו שטח אלא ג' בלבד וכל מרחק מאלו מרחקים הוא אלכסון ממרובע אחר ומקיפים מרובע פנימי כדמות מרובעים ואלכסונים שציירו התוס' שכתבתי כאן. אלא שבצורת התוספות במרובע אמתי ושם במרובע ארוך. אבל מ"מ מצאנו שם בהפך מזה שהרי לפי מדת האלכסון שלשם הנה השטח שארבעה כמותו מקיפים בו יהיה ג' ורביע. ונמצאים שהוא חסר רביע ואינו אלא ג'. והכלל שכל אלו החשבונות לא יוודעו על אמתותם מצד טבע עצמם לא מחסרון השגה. כמו שזכר הרמב"ם באלכסון העגולה במ"ה פ"ק דערובין:
יכין מלכת שלמה
7.
[With regard to] a pillar lying [on its side] in the open air, If its circumference is twenty-four handbreadths, it brings uncleanness to everything under its side; But if it is not, the uncleanness cleaves upwards and downwards.
משנה ח
כַּזַּיִת מִן הַמֵּת מֻדְבָּק לָאַסְקֻפָּה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַמֵּא אֶת הַבָּיִת. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מְטַהֵר. הָיָה נָתוּן תַּחַת הָאַסְקֻפָּה, יִדּוֹן מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה. מֻדְבָּק לַמַּשְׁקוֹף, הַבַּיִת טָמֵא. רַבִּי יוֹסֵי מְטַהֵר. הָיָה נָתוּן בְּתוֹךְ הַבַּיִת, הַנּוֹגֵעַ בַּמַּשְׁקוֹף, טָמֵא. הַנּוֹגֵעַ בָּאַסְקֻפָּה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַמֵּא. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, מִטֶּפַח וּלְמַטָּן, טָהוֹר. מִטֶּפַח וּלְמַעְלָן, טָמֵא:
ברטנורה מודבק לאסקופה. שהאסקופה רחבה וטומאה מודבקת באסקופה מן השקוף ולחוץ, ר׳ אליעזר חשיב כל האסקופה כבית, הלכך מטמא את הבית. ור׳ יהושע סבר מן השקוף ולחוץ אין האסקופה חשובה כבית. והלכה כר׳ יהושע:ידון מחצה למחצה. מחציה של אסקופה ולפנים כלפנים והבית טמא, מחציה ולחוץ כלחוץ והבית טהור, מחצה על מחצה הבית טמא:מודבק למשקוף. תחת המשקוף מן השקוף ולחוץ:הבית טמא. דאפילו מן השקוף ולחוץ חשוב בית:ור׳ יוסי מטהר. דלא חשיב ליה כבית. ואין הלכה כר׳ יוסי:רבי אליעזר מטמא. דחשיב כל האסקופה כבית:מטפח ולמטן טהור. דכקרקע דמי:מטפח ולמעלן טמא. ואע״ג כשמודבק לאסקופה מטהר ר׳ יהושע את הבית, הכא כשהטומאה בבית מטמא ר׳ יהושע באסקופה מטפח ולמעלה, משום דדרך טומאה לצאת ולא ליכנס. והלכה כר׳ יהושע:
תוסופות יום טוב מודבק לאסקופה. ל' הר"ב מן השקוף ולחוץ כו'. כ"כ הר"ש וכתב דדמיא הך פלוגתא לפלוגתא דר"מ ור"י דפליגי לעיל בפי"א [משנה ז] בכלב שאכל בשר המת ומוטל על האסקופה כמסקנא דגמרא [דחולין דף קכו] שכתבתי שם דפליגי בתרתי ע"כ ופי' שקוף כתבתי שם בפי"א [סד"ה רי"א]: ידון מחצה למחצה. כמו אם היתה הטומאה בתוך כותלי הבית. לפי מה שהתבאר [בו'] [מ"ד] מזו המסכת. הרמב"ם: מודבק למשקוף. פירש הר"ב תחת המשקוף מן השקוף ולחוץ כו' כ"כ הר"ש. ומכאן מוכח דלעיל בפי"א מ"ז גרסינן נמי שקוף: ר"י מטהר. פי' הר"ב דלא חשיב ליה כבית. וז"ל הר"ש. ר"י לטעמיה דקאמר לעיל בפי"א גבי כלב מכנגד השקוף ולחון הבית טהור. דלא חשיב ליה כבית ע"כ. ואע"ג דהשתא רבי [*יהושע] דרישא ור' יוסי דהכא בחדא שיטה מ"מ ר' [*יהושע] כי אמר למלתיה אמודבק לאסקופה אמרה ורבי יוסי כי אמר למלתיה אמודבק למשקוף אמרה. ולפיכך שנאן רבי למר מאי דקאמר ולמר מאי דקאמר: רבי יהושע אומר מטפח ולמטן כו'. וכיוצא בזה מצאנו לו במשנה ט"ו פ"ט:
יכין מלכת שלמה
8.
If an olive-sized portion of a corpse is stuck to the threshold: Rabbi Eliezer declares the house unclean. Rabbi Joshua declares it clean. If it was placed beneath the threshold, the [case] is judged by the half [in which the uncleanness is found]. If it is stuck to the lintel, the house becomes unclean. Rabbi Yose declares it clean. If it was in the house, a person touching the lintel becomes unclean. [As for] a person touching the threshold: Rabbi Eliezer declares him unclean. Rabbi Joshua says: [if he touches it at a point] below a handbreadth [from the surface] he remains clean; above that handbreadth he becomes unclean.
טהורות אהלות פרק יב
Tahoros Ohalos Chapter 12