Mishnayos Club
6/20/2024
משנה א
חֵרֵשׁ שֶׁנָּשָׂא פִקַּחַת, וּפִקֵּחַ שֶׁנָּשָׂא חֵרֶשֶׁת, אִם רָצָה יוֹצִיא, וְאִם רָצָה יְקַיֵּם. כְּשֵׁם שֶׁהוּא כוֹנֵס בִּרְמִיזָה, כָּךְ הוּא מוֹצִיא בִרְמִיזָה. פִּקֵּחַ שֶׁנָּשָׂא פִקַּחַת, וְנִתְחָרְשָׁה, אִם רָצָה יוֹצִיא, וְאִם רָצָה יְקַיֵּם. נִשְׁתַּטֵּית, לֹא יוֹצִיא. נִתְחָרֵשׁ הוּא אוֹ נִשְׁתַּטָּה, אֵינוֹ מוֹצִיא עוֹלָמִית. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי, מִפְּנֵי מָה הָאִשָּׁה שֶׁנִּתְחָרְשָׁה יוֹצְאָה, וְהָאִישׁ שֶׁנִּתְחָרֵשׁ אֵינוֹ מוֹצִיא. אָמְרוּ לוֹ, אֵינוֹ דוֹמֶה הָאִישׁ הַמְגָרֵשׁ לְאִשָּׁה מִתְגָּרֶשֶׁת, שֶׁהָאִשָּׁה יוֹצְאָה לִרְצוֹנָהּ וְשֶׁלֹּא לִרְצוֹנָהּ, וְהָאִישׁ אֵינוֹ מוֹצִיא אֶלָּא לִרְצוֹנוֹ:
ברטנורה
חרש. כשם שכונס ברמיזה. כלומר כקידושין כך גרושין. וכן פקח בחרשת ברמיזה כנס שרמז לה עד שנתרצית לו וברמיזה יוציא אם רצה להוציא:ונתחרשה. אע״פ שקדושין גמורים היו שפקחת היתה באותו זמן:אם רצה להוציא יוציא. דלא בעינן דעת האשה:נשתטית לא יוציא. ואע״פ שיודעת לשמור גיטה ומתגרשת מן התורה, תקנו חכמים שלא יגרשנה כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר:נתחרש הוא. לאחר קדושין, הואיל והיו קדושיו קדושין גמורים לא יוציא עולמית, שאין גרושין שאינן גמורים מפקיעין קידושין גמורים:
תוסופות יום טוב
ואם רצה יקיים. הא פשיטא אלא אגב דתנא יוציא תנא יקיים. תוספות:
כשם שהוא כונס ברמיזה. כתב הר"ב כלומר כקדושין וכו' וז"ל רש"י ונ"י מה טעם קאמר כלומר כקידושין וכו':
כך מוציא ברמיזה. עיין במשנה ז' פ"ה דגיטין:
נשתטית לא יוציא. פירש הר"ב מדרבנן והיינו טעמא דהכא לא קתני עולמית כמו בנשתטה הוא דקתני עולמית. גמרא. וכתב נ"י דלפי שאין גרושיו כלום מן התורה קתני האי לישנא שאין לגרושין תקנה עולמית. שאפילו נשאת בגט זה ויש לה בנים תצא. משא"כ בחרשת דבדיעבד אם נשאת לא תצא ואע"פ שאין לה בנים. ואפשר שאם נתגרשה תנשא אפילו לכתחילה. הריטב"א ז"ל:
אמר רבי יוחנן בן נורי מפני מה האשה וכו'. מפרש בגמרא דלדבריהם קאמר לדידי כי היכי דאיש לא מצי מגרש. אשה לא מגרשה. אלא לדידכו מ"ש אשה ומ"ש איש:
יכין
מלכת שלמה
יכין
חרש שנשא פקחת דאינו קדושין דאורייתא: אם רצה יוציא ואם רצה יקיים קמ"ל דעכ"פ הו"ל קדושין מד"ס, ולא כשוטה וקטן דלא תקנו להו רבנן קדושין כלל: אם רצה יוציא ואם רצה יקיים דאף דהוה. קדושין דאורייתא, עכ"פ א"צ דעת אשה בגירושין: נשתטית לא יוציא אף דיודעת לשמור גיטה, חיישינן שתזנה. מיהו אם גרשה מותרת להנשא לכתחלה: נתחרש הוא או נשתטה אינו מוציא עולמית להכי נקט עולמית, דבנשאת בגט זה יוציא, מדהוה קדושין דאורייתא ואין בו דעת לגרש: אמר רבי יוחנן בן נורי מפני מה האשה שנתחרשה יוצאה והאיש שנתחרש אינו מוציא דס"ל דבשניהן לא יוציא: העיד רבי יוחנן בן גודגדה על החרשת שהשיאה אביה בקטנותה: שהיא יוצאה בגט ומקבלת היא עצמה גיטה אף שקדושיה היו מדאוריותא. ורבנן הביאו עדותו לראיה לדבריהם נגד רבי יוחנן בן נורי: אמרו לו לר"י בן נורי דפליג עלייהו במשנה א': אף זו פקחת שנתחרשה: או לשני אחים חרשין היינו רישא, אלא בעי למנקט כולהו גווני בדידיה ובדידה: הרי אלו פטורות מן החליצה ומן היבום דמפני שקדושי זו מד"ס, וזיקה של זו מד"ס, מפקעי אהדדי שתצא משום אחות אשה: ואם היו נכריות יכנסו ואם רצו להוציא יוציאו אח"כ בגט. אבל לא בחליצה, מדאינן בואמר ואמרה אע"ג דבדיעבד בל"ז סגי כלעיל [פי"ב מ"ג]. התם שאני דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו: מוציא אשתו בגט דזיקת אחותה דאורייתא, אוסרת עליו זו שקדושיה רק מד"ס: מוציא אשתו בגט מטעם שבסי' י"ד. ואף דקטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו וחרש גרע מקטן. אפ"ה מוציא אשתו בגט, גזירה שמא יטעו לומר דמשו"ה יושבת אשת חרש גביה, משום דקדושיה דידה דחו לזיקה דאורייתא של אחותה, ויתירוה לשוק: ואשת אחיו אסורה לעולם דליבמה אסור, מדהוה באחותה קדושין מד"ס, וחרש א"א שיחלוץ: כונס ואינו מוציא לעולם דגט של חרש לא מפקע זיקה דאורייתא של אחיו שכנסה החרש על ידה, ולפיכך הו"ל כאילו קידש פקח אשה ונתחרש שאינו יכול לגרשה לעולם:
מלכת שלמה
חרש שנשא פקחת וכו'. ביד פ"ד דהלכות אישית סי' ט' ובפ' ב' דה' גירושין סי' י"ז ושם פ' י' סי' כ"ג:
אם רצה יוציא. מלת להוציא נמחקה:
כשם שהוא כונס ברמיזה פ' מי שאחזו (גיטין דף ע"א) ורמיזה דוקא נקט תנא ולא קפיצה כמו שכתבתי בפ הנזקין סי' ז':
נשתטית לא יוציא וכו'. רוב פרק זה בפירקין דלעיל דף ק"י:
נתחרש הוא או נשתט שם פ' מי שאחזו דע"א והרכנת הרא"ש משמע משם פ' מי שאחזו ריש דע"א דהוי רמיזה. ומשמע דהכא אין צרי' לבודקו בהרכנת הראש ג' פעמי' כדאמרי' התם גבי נשתתק משום דהכא כשם נכנס ברמיזה כל דהו כך הוא מוציא ברמיזה כל דהו בלא בדיק' שלש פעמים. אח"כ דקדקתי וחפשתי וראיתי שרבינו יעקב בעל הטורים ז"ל באה"ט סי' קכ"א הביא דין חרש שמוציא ברמיזה כשם שכנס ברמיזה אחר שהביא דין מי שנשתתק שבודקין אותו שלש פעמים משמע דעלה קאי ודרמיזה דחרש הוי נמי בבדיקה שלש פעמים כדין מי שנשתתק וכן ג"כ העתיק רבינו הגדול מהרי"ק שם בספר שלחן ערוך שוב חפשתי ומצאתי שבבית יוסף שם אה"ע סי' ק"כ האריך במי שנשתתק וכתב בכתב ידו שיכתבו ויחתמו ויתנו גט לאשתו אם צריך לבודקן אם לאו וגם בכסף משנה פ"י דה"ג. שוב מצאתי שכתב באה"ע בסי' קכ"א בב"י חקירה זו מבוארת וז"ל ומפשט המשניות דפ' חרש והניזקים נראה שחרש גמור שנשא כשהוא חרש ברמיזה סגי ליה לגרש ואינו צריך בדיקה דבדיקתו אינה מוציאה אותו מחזקת דעתא שגישתא דהא אם נשאה כשהוא פקח ונתחרש אינו מגרש אפי' ע"י בדיקה והיכא דנשאה כשהוא חרש מש"ה שרינן ליה לגרש אע"ג דדעתיה שגישתא כשם שכנס ברמיזה ולא היו קדושין גמורים כך מוציא ברמיזה וכן משמע לכאורה מדברי הפוסקים ז"ל מדלא הזכירו בדיקה אלא בנשתתק אבל מצאתי לרבינו ירוחם שכתב בח"ג שגם החרש צריך בדיקה כדין מי שנשתתק ולמה שכתבתי בסמוך דלהרשב"א ז"ל אלם מעיקרו ג"כ אינו מגרש אלא בבדיקה דומיא במי שנשתתק אפשר דגם חרש בעי בדיקה עכ"ל ז"ל:
נשתטית לא יוציא נתחרש הוא או נשתטה לא יוציא עולמית. בגמ' דייק אביי דגבי דידה דהוי מתקנת חכמים כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר כדמפר' בגמ' קתני לא יוציא אבל גבי דידיה דהוי מדאוריתא קתני לא יוציא עולמית. ועיין בהר"ן ז"ל פ' התקבל דף תקפ"ד. ועוד דייק אביי התם בפ' מי שאחזו דעולמית דקתני אתרוייהו אנתחרש ואנשתטה אנשתטה כדאמרי' והא דקתני ליה אחרש אשמועי' אפי' יכול לדבר ע"י כתב פי' שיודע לכתוב על הקלף כתבו ותנו גט אתם פלוני ופלוני אעפ"כ לא יוציא. ביד פ"א דהל' גירושין סי' ב' ובטור א"ה סי' מ"ד וסי' קי"ט וסימן קכ"א וכולה פרקין באבן העזר סימן עק"ב וסימן קע"ה:
1.
If a deaf man married a woman of sound senses or a man of sound senses married a deaf woman he may, if he wishes, divorce her, and he may, if he wishes retain her; just as he marries by gestures so he divorces her by gestures. If a man of sound senses married a woman of sound senses and she became deaf, he may, if he wishes, divorce her; and he may, if he wishes, retain her. If she became insane he may not divorce her. If he became deaf or insane, he may never divorce her. Rabbi Yohanan ben Nuri says: Why may a woman who became deaf be divorced while a man who became deaf may not divorce [his wife]? They answered him: a man who divorces is not like a woman who is divorced, for while a woman may be divorced with her consent and without her consent, a man can divorce only with his consent.
משנה ב
הֵעִיד רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן גֻּדְגְּדָה עַל הַחֵרֶשֶׁת שֶׁהִשִּׂיאָהּ אָבִיהָ, שֶׁהִיא יוֹצְאָה בְגֵט. אָמְרוּ לוֹ, אַף זוֹ כַיּוֹצֵא בָהּ:
ברטנורה
שהשיאה אביה. בקטנותה וקיבל קידושיה והיו קדושין גמורים, אע״פ שהיא חרשת, שעל דעת אביה נתקדשה ולא על דעתה:יוצאה בגט. אפילו לאחר שגדלה ופקע כח אב מקבלת היא את גיטה:אף זו. פקחת שנתחרשה, כיוצא בה:
תוסופות יום טוב
העיר רבי יוחנן בן גודגדה. רבנן הביאוה לבית המדרש להביא ראיה לדבריהם וא"ל אף זו כיוצא בה. תוספות:
שהשיאה אביה. פירש הר"ב בקטנותה וכ"כ עוד במשנה ה' פ"ה דגיטין ומשנה ט' פ"ז דעדות. וכפירש"י ורצונם לומר כשעדיין לא בגרה דהא אף בנערותה יכול אביה לקדשה כדאיתא בגיטין פ"ו משנה ב' ופ"ד דכתובות משנה ד' ורפ"ב דקדושין ונמצא כלשונם במשנה ח' פ"ג דקדושין:
יכין
מלכת שלמה
יכין
חרש שנשא פקחת דאינו קדושין דאורייתא: אם רצה יוציא ואם רצה יקיים קמ"ל דעכ"פ הו"ל קדושין מד"ס, ולא כשוטה וקטן דלא תקנו להו רבנן קדושין כלל: אם רצה יוציא ואם רצה יקיים דאף דהוה. קדושין דאורייתא, עכ"פ א"צ דעת אשה בגירושין: נשתטית לא יוציא אף דיודעת לשמור גיטה, חיישינן שתזנה. מיהו אם גרשה מותרת להנשא לכתחלה: נתחרש הוא או נשתטה אינו מוציא עולמית להכי נקט עולמית, דבנשאת בגט זה יוציא, מדהוה קדושין דאורייתא ואין בו דעת לגרש: אמר רבי יוחנן בן נורי מפני מה האשה שנתחרשה יוצאה והאיש שנתחרש אינו מוציא דס"ל דבשניהן לא יוציא: העיד רבי יוחנן בן גודגדה על החרשת שהשיאה אביה בקטנותה: שהיא יוצאה בגט ומקבלת היא עצמה גיטה אף שקדושיה היו מדאוריותא. ורבנן הביאו עדותו לראיה לדבריהם נגד רבי יוחנן בן נורי: אמרו לו לר"י בן נורי דפליג עלייהו במשנה א': אף זו פקחת שנתחרשה: או לשני אחים חרשין היינו רישא, אלא בעי למנקט כולהו גווני בדידיה ובדידה: הרי אלו פטורות מן החליצה ומן היבום דמפני שקדושי זו מד"ס, וזיקה של זו מד"ס, מפקעי אהדדי שתצא משום אחות אשה: ואם היו נכריות יכנסו ואם רצו להוציא יוציאו אח"כ בגט. אבל לא בחליצה, מדאינן בואמר ואמרה אע"ג דבדיעבד בל"ז סגי כלעיל [פי"ב מ"ג]. התם שאני דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו: מוציא אשתו בגט דזיקת אחותה דאורייתא, אוסרת עליו זו שקדושיה רק מד"ס: מוציא אשתו בגט מטעם שבסי' י"ד. ואף דקטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו וחרש גרע מקטן. אפ"ה מוציא אשתו בגט, גזירה שמא יטעו לומר דמשו"ה יושבת אשת חרש גביה, משום דקדושיה דידה דחו לזיקה דאורייתא של אחותה, ויתירוה לשוק: ואשת אחיו אסורה לעולם דליבמה אסור, מדהוה באחותה קדושין מד"ס, וחרש א"א שיחלוץ: כונס ואינו מוציא לעולם דגט של חרש לא מפקע זיקה דאורייתא של אחיו שכנסה החרש על ידה, ולפיכך הו"ל כאילו קידש פקח אשה ונתחרש שאינו יכול לגרשה לעולם:
מלכת שלמה
העיר רבי יוחנן בן גודגדא. רבנן הביאוה לבית המדרש להביא ראיה לדבריהם מאמרו לו אף זו כיוצא בה וא"ת לריב"נ למה אינה מתגרשת והלא אינה חוזרת כשמרמזין לה וי"ל דמ"מ בשעת נתינת הגט משלחה וחוזרת היא ואינה מבינה עד שמוציאין אותה בעל כרחה ויש גורסין במשנה ועל קטנה בת ישראל שאוכלת בתרומה כמו שהוא בגמ' ובפ' הנזקין ואין צריך לגרוס זו כאן שהרי לא הביאו העדות אלא ראיה לדבריהם וקטנה למה יזכירו תוס' ז"ל. וכן בבבלי ובירושלמי ליתה אבל ברב אלפס ובהרא"ש ז"ל גרסי' לה:
על החרשת שהשיאה וכו'. וביד פ"ג דהל אישות סימן י"א ובגמ' אמר רבא מעדותו של ר' יוחנן דאמר גבי חרשת לא בעינן דעת אשה בגט שמעינן דאם אמר לעדים ראו גט זה שאני נותן לאשתי אע"פ שאמר לאשתי הפקחת כנסו שטר חוב זה ולא הודיעה שהוא גיטה הרי זה מגורשת מי לא אמר ר' יורנן לא בעינן דעתה ה"נ לא בעינן דעתה:
א"ל אף זו כיוצא בה. פי' אף זו שנשאת כשהיא פקחת ונתחרשה כיוצא בה כשם שחרשת שהשיאה אביה שאע"פ שנשואיה נשיאי תורה מתקדשת כך זו הפקחת שנשאת ואח"כ נתחרשה אע"פ שנשואיה נשואי תורה מתגרשת הרי"ף ז"ל:
2.
Rabbi Nehunia ben Gudgada testified concerning a deaf-mute whose father had given her in marriage, that she could be sent away with a bill of divorcement; They said to him: the other also is similar to her.
משנה ג
שְׁנֵי אַחִים חֵרְשִׁים, נְשׂוּאִים לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת חֵרְשׁוֹת, אוֹ לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת פִּקְחוֹת, אוֹ לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת, אַחַת חֵרֶשֶׁת וְאַחַת פִּקַּחַת, אוֹ שְׁתֵּי אֲחָיוֹת חֵרְשׁוֹת נְשׂוּאוֹת לִשְׁנֵי אַחִים פִּקְחִים, אוֹ לִשְׁנֵי אַחִים חֵרְשִׁין אוֹ לִשְׁנֵי אַחִין, אֶחָד חֵרֵשׁ וְאֶחָד פִּקֵּחַ, הֲרֵי אֵלּוּ פְטוּרוֹת מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִּבּוּם. וְאִם הָיוּ נָכְרִיּוֹת, יִכְנֹסוּ, וְאִם רָצוּ לְהוֹצִיא, יוֹצִיאוּ:
ברטנורה
הרי אלו פטורות. דהואיל ושניהן חרשים או שתיהן חרשות, כקדושי זו כך קדושי זו, ואתו קדושין דאשתו אע״פ שאינן גמורים ומפקעי זיקת יבמתו שהרי אינה זיקה גמורה:יכנסו. שאין חליצה בחרש וחרשת, שאינן בואמר ואמרה. ואח״כ אם רצו להוציא יוציא בגט, דאתי גט ברמיזה ומפקע נשואין דידיה וזיקת אחיו דהואי ברמיזה:
תוסופות יום טוב
לשתי אחיות. עיין מ"ש ברפ"ג:
או לשני אחים חרשים. היינו רישא שני אחים חרשים נשואים לשתי אחיות חרשות. אלא דתני כולי גוונא בדידיה ובדידה. ועיין משנה י' פרק דלעיל:
יכנסו. כתב הר"ב שאינן בואמר ואמרה ואע"ג דקריאה אינה מעכבת. כדתנן פרק י"ב משנה ג' מפרש התם בגמרא [כדפירש הר"ב במשנה ד' פרק י"ב דמנחות] כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו. וכל שאין ראוי לבילה בילה מעכבת בו:
ואם רצו להוציא יוציאו. ל' הר"ב דאתי גט ברמיזה ומפקע נשואין דידיה וזיקת אחיו דהואי ברמיזה וכן ל' רש"י וה"ק דמפקע נישואין דידיה שהיו מכח זיקת אחיו דהויא ברמיזה אבל זיקה עצמה אין גט דוחה:
יכין
מלכת שלמה
יכין
חרש שנשא פקחת דאינו קדושין דאורייתא: אם רצה יוציא ואם רצה יקיים קמ"ל דעכ"פ הו"ל קדושין מד"ס, ולא כשוטה וקטן דלא תקנו להו רבנן קדושין כלל: אם רצה יוציא ואם רצה יקיים דאף דהוה. קדושין דאורייתא, עכ"פ א"צ דעת אשה בגירושין: נשתטית לא יוציא אף דיודעת לשמור גיטה, חיישינן שתזנה. מיהו אם גרשה מותרת להנשא לכתחלה: נתחרש הוא או נשתטה אינו מוציא עולמית להכי נקט עולמית, דבנשאת בגט זה יוציא, מדהוה קדושין דאורייתא ואין בו דעת לגרש: אמר רבי יוחנן בן נורי מפני מה האשה שנתחרשה יוצאה והאיש שנתחרש אינו מוציא דס"ל דבשניהן לא יוציא: העיד רבי יוחנן בן גודגדה על החרשת שהשיאה אביה בקטנותה: שהיא יוצאה בגט ומקבלת היא עצמה גיטה אף שקדושיה היו מדאוריותא. ורבנן הביאו עדותו לראיה לדבריהם נגד רבי יוחנן בן נורי: אמרו לו לר"י בן נורי דפליג עלייהו במשנה א': אף זו פקחת שנתחרשה: או לשני אחים חרשין היינו רישא, אלא בעי למנקט כולהו גווני בדידיה ובדידה: הרי אלו פטורות מן החליצה ומן היבום דמפני שקדושי זו מד"ס, וזיקה של זו מד"ס, מפקעי אהדדי שתצא משום אחות אשה: ואם היו נכריות יכנסו ואם רצו להוציא יוציאו אח"כ בגט. אבל לא בחליצה, מדאינן בואמר ואמרה אע"ג דבדיעבד בל"ז סגי כלעיל [פי"ב מ"ג]. התם שאני דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו: מוציא אשתו בגט דזיקת אחותה דאורייתא, אוסרת עליו זו שקדושיה רק מד"ס: מוציא אשתו בגט מטעם שבסי' י"ד. ואף דקטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו וחרש גרע מקטן. אפ"ה מוציא אשתו בגט, גזירה שמא יטעו לומר דמשו"ה יושבת אשת חרש גביה, משום דקדושיה דידה דחו לזיקה דאורייתא של אחותה, ויתירוה לשוק: ואשת אחיו אסורה לעולם דליבמה אסור, מדהוה באחותה קדושין מד"ס, וחרש א"א שיחלוץ: כונס ואינו מוציא לעולם דגט של חרש לא מפקע זיקה דאורייתא של אחיו שכנסה החרש על ידה, ולפיכך הו"ל כאילו קידש פקח אשה ונתחרש שאינו יכול לגרשה לעולם:
מלכת שלמה
שני אחים חרשי' וכו'. ירוש' צרתה מהו נשמעינה מן הדא בתו פקחת נשואה לאחיו חרש צרתה פטורה מן החליצה ומן היבום ע"כ: או לשני אחים וכו'. איתה למתני' פ' מי שאחזו (גיטין ד' ע"א.) וכולה מתני' עד ואת אשת אחיו בחליצה. ביד פ"ז דהל' יבום סימן ט"ז י"ז י"ח: שני אחים פקחים וכו'. ירוש' צרתה מהו נשמעינה מן הדא בתו חרשת נשואה לאחיו פקח צרתה חולצת ולא מתיבמת:
3.
If two deaf brothers were married to two deaf sisters, or to two sisters who were of sound senses, or to two sisters one of whom was deaf and the other was of sound senses; And so also if two deaf sisters were married to two brothers who were of sound senses, or to two deaf brothers, or to two brothers one of whom was deaf and the other of sound senses: Behold these [women] are exempt from halitzah and from yibbum. If [the women] were strangers they must marry them, and if they wish to divorce them, they may do so.
משנה ד
שְׁנֵי אַחִים, אֶחָד חֵרֵשׁ וְאֶחָד פִּקֵּחַ, נְשׂוּאִים לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת פִּקְחוֹת, מֵת חֵרֵשׁ בַּעַל הַפִּקַּחַת, מַה יַּעֲשֶׂה פִקֵּחַ בַּעַל הַפִּקַּחַת, תֵּצֵא מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה. מֵת פִּקֵּחַ בַּעַל הַפִּקַּחַת, מַה יַּעֲשֶׂה חֵרֵשׁ בַּעַל פִּקַּחַת, מוֹצִיא אִשְׁתּוֹ בְגֵט, וְאֵשֶׁת אָחִיו אֲסוּרָה לְעוֹלָם.
ברטנורה
מוציא את אשתו בגט. דזיקת אחותה הבא מכח קדושין גמורים אוסרתה עליו, ואין כח בקדושין דידיה לדחות היבמה משום אחות אשתו:ואשת אחיו אסורה לעולם. דחרש לא חליץ. ולכנוס אי אפשר משום אחות אשה:
תוסופות יום טוב
מוציא את אשתו בגט וכו'. עיין מ"ש במשנה ט' פ"ד:
יכין
מלכת שלמה
יכין
חרש שנשא פקחת דאינו קדושין דאורייתא: אם רצה יוציא ואם רצה יקיים קמ"ל דעכ"פ הו"ל קדושין מד"ס, ולא כשוטה וקטן דלא תקנו להו רבנן קדושין כלל: אם רצה יוציא ואם רצה יקיים דאף דהוה. קדושין דאורייתא, עכ"פ א"צ דעת אשה בגירושין: נשתטית לא יוציא אף דיודעת לשמור גיטה, חיישינן שתזנה. מיהו אם גרשה מותרת להנשא לכתחלה: נתחרש הוא או נשתטה אינו מוציא עולמית להכי נקט עולמית, דבנשאת בגט זה יוציא, מדהוה קדושין דאורייתא ואין בו דעת לגרש: אמר רבי יוחנן בן נורי מפני מה האשה שנתחרשה יוצאה והאיש שנתחרש אינו מוציא דס"ל דבשניהן לא יוציא: העיד רבי יוחנן בן גודגדה על החרשת שהשיאה אביה בקטנותה: שהיא יוצאה בגט ומקבלת היא עצמה גיטה אף שקדושיה היו מדאוריותא. ורבנן הביאו עדותו לראיה לדבריהם נגד רבי יוחנן בן נורי: אמרו לו לר"י בן נורי דפליג עלייהו במשנה א': אף זו פקחת שנתחרשה: או לשני אחים חרשין היינו רישא, אלא בעי למנקט כולהו גווני בדידיה ובדידה: הרי אלו פטורות מן החליצה ומן היבום דמפני שקדושי זו מד"ס, וזיקה של זו מד"ס, מפקעי אהדדי שתצא משום אחות אשה: ואם היו נכריות יכנסו ואם רצו להוציא יוציאו אח"כ בגט. אבל לא בחליצה, מדאינן בואמר ואמרה אע"ג דבדיעבד בל"ז סגי כלעיל [פי"ב מ"ג]. התם שאני דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו: מוציא אשתו בגט דזיקת אחותה דאורייתא, אוסרת עליו זו שקדושיה רק מד"ס: מוציא אשתו בגט מטעם שבסי' י"ד. ואף דקטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו וחרש גרע מקטן. אפ"ה מוציא אשתו בגט, גזירה שמא יטעו לומר דמשו"ה יושבת אשת חרש גביה, משום דקדושיה דידה דחו לזיקה דאורייתא של אחותה, ויתירוה לשוק: ואשת אחיו אסורה לעולם דליבמה אסור, מדהוה באחותה קדושין מד"ס, וחרש א"א שיחלוץ: כונס ואינו מוציא לעולם דגט של חרש לא מפקע זיקה דאורייתא של אחיו שכנסה החרש על ידה, ולפיכך הו"ל כאילו קידש פקח אשה ונתחרש שאינו יכול לגרשה לעולם:
מלכת שלמה
4.
If two brothers, one of whom was deaf and the other of sound senses, were married to two sisters who were of sound senses, and the deaf brother, the husband of the sister who was of sound senses, died, what should the brother of sound senses, the husband of the sister of sound senses, do? [Nothing, since she] is exempt, because she is his wife’s sister. If the brother of sound senses, the husband of [the sister who was] of sound senses, died, what should the deaf brother, the husband of [the sister who was] of sound senses, do? He must release his wife with a get, while his brother’s wife is forbidden forever [to marry again].
משנה ה
שְׁנֵי אַחִים פִּקְחִים נְשׂוּאִים לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת, אַחַת חֵרֶשֶׁת וְאַחַת פִּקַּחַת, מֵת פִּקֵּחַ בַּעַל חֵרֶשֶׁת, מַה יַּעֲשֶׂה פִקֵּחַ בַּעַל פִּקַּחַת, תֵּצֵא מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה. מֵת פִּקֵּחַ בַּעַל פִּקַּחַת, מַה יַּעֲשֶׂה פִקֵּחַ בַּעַל הַחֵרֶשֶׁת, מוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ בְגֵט, וְאֶת אֵשֶׁת אָחִיו בַּחֲלִיצָה.
ברטנורה
תוסופות יום טוב
יכין
מלכת שלמה
יכין
חרש שנשא פקחת דאינו קדושין דאורייתא: אם רצה יוציא ואם רצה יקיים קמ"ל דעכ"פ הו"ל קדושין מד"ס, ולא כשוטה וקטן דלא תקנו להו רבנן קדושין כלל: אם רצה יוציא ואם רצה יקיים דאף דהוה. קדושין דאורייתא, עכ"פ א"צ דעת אשה בגירושין: נשתטית לא יוציא אף דיודעת לשמור גיטה, חיישינן שתזנה. מיהו אם גרשה מותרת להנשא לכתחלה: נתחרש הוא או נשתטה אינו מוציא עולמית להכי נקט עולמית, דבנשאת בגט זה יוציא, מדהוה קדושין דאורייתא ואין בו דעת לגרש: אמר רבי יוחנן בן נורי מפני מה האשה שנתחרשה יוצאה והאיש שנתחרש אינו מוציא דס"ל דבשניהן לא יוציא: העיד רבי יוחנן בן גודגדה על החרשת שהשיאה אביה בקטנותה: שהיא יוצאה בגט ומקבלת היא עצמה גיטה אף שקדושיה היו מדאוריותא. ורבנן הביאו עדותו לראיה לדבריהם נגד רבי יוחנן בן נורי: אמרו לו לר"י בן נורי דפליג עלייהו במשנה א': אף זו פקחת שנתחרשה: או לשני אחים חרשין היינו רישא, אלא בעי למנקט כולהו גווני בדידיה ובדידה: הרי אלו פטורות מן החליצה ומן היבום דמפני שקדושי זו מד"ס, וזיקה של זו מד"ס, מפקעי אהדדי שתצא משום אחות אשה: ואם היו נכריות יכנסו ואם רצו להוציא יוציאו אח"כ בגט. אבל לא בחליצה, מדאינן בואמר ואמרה אע"ג דבדיעבד בל"ז סגי כלעיל [פי"ב מ"ג]. התם שאני דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו: מוציא אשתו בגט דזיקת אחותה דאורייתא, אוסרת עליו זו שקדושיה רק מד"ס: מוציא אשתו בגט מטעם שבסי' י"ד. ואף דקטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו וחרש גרע מקטן. אפ"ה מוציא אשתו בגט, גזירה שמא יטעו לומר דמשו"ה יושבת אשת חרש גביה, משום דקדושיה דידה דחו לזיקה דאורייתא של אחותה, ויתירוה לשוק: ואשת אחיו אסורה לעולם דליבמה אסור, מדהוה באחותה קדושין מד"ס, וחרש א"א שיחלוץ: כונס ואינו מוציא לעולם דגט של חרש לא מפקע זיקה דאורייתא של אחיו שכנסה החרש על ידה, ולפיכך הו"ל כאילו קידש פקח אשה ונתחרש שאינו יכול לגרשה לעולם:
מלכת שלמה
ואת אשת אחיו בחליצה. בגמ' יהיב טעמא למה לחרשת וחרש וקטנה תקינו רבנן נשואין ולקטן ושּׁוֹטֶה ושֹׁוטָה לא תקינו נשואין וכן למה קטנה ממאנת וחרשת אמאי אינה ממאנת וכן למה קטנה יש לה כתובה כדתנן בס"פ אלמנה נזונת הממאנת אין לה כתובה דמשמע הא קטנה שגרשה יש לה כתובה וחרשת אמאי לא תקינו לה כתיבה כמה דתנינן בהדיא בברייתא דלית לה כתובה והביאו הכל הר"ף והרא"ש ז"ל:
5.
If two brothers of sound senses were married to two sisters one of whom was deaf and the other of sound senses, and the brother of sound senses, the husband of the deaf sister, died, what should the brother of sound senses, the husband of the sister who was of sound senses, do? [Nothing, since she is] exempt because she is his wife’s sister. If the brother of sound senses, the husband of the sister who was of sound senses, died, what should the brother of sound senses, the husband of the deaf sister, do? He must release his wife with a get and his brother’s wife by halitzah.
משנה ו
שְׁנֵי אַחִים, אֶחָד חֵרֵשׁ וְאֶחָד פִּקֵּחַ, נְשׂוּאִים לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת, אַחַת חֵרֶשֶׁת וְאַחַת פִּקַּחַת, מֵת חֵרֵשׁ בַּעַל חֵרֶשֶׁת, מַה יַּעֲשֶׂה פִקֵּחַ בַּעַל פִּקַּחַת, תֵּצֵא מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה. מֵת פִּקֵּחַ בַּעַל פִּקַּחַת, מַה יַּעֲשֶׂה חֵרֵשׁ בַּעַל חֵרֶשֶׁת, מוֹצִיא אִשְׁתּוֹ בְגֵט, וְאֵשֶׁת אָחִיו אֲסוּרָה לְעוֹלָם.
ברטנורה
תוסופות יום טוב
מה יעשה חרש בעל חרשת מוציא את אשתו בגט. ופרכינן בגמרא ותיתב גביה קטן אוכל נבלות הוא ואין ב"ד מצווין להפרישו כמ"ש בספ"ט דשבת ומשני גזירה משום התרת יבמה לשוק שיאמרו נפטרה משום אחות אשה. ולא ידעי אינשי דטעמא משום קטן אוכל נבלות הוא:
יכין
מלכת שלמה
יכין
חרש שנשא פקחת דאינו קדושין דאורייתא: אם רצה יוציא ואם רצה יקיים קמ"ל דעכ"פ הו"ל קדושין מד"ס, ולא כשוטה וקטן דלא תקנו להו רבנן קדושין כלל: אם רצה יוציא ואם רצה יקיים דאף דהוה. קדושין דאורייתא, עכ"פ א"צ דעת אשה בגירושין: נשתטית לא יוציא אף דיודעת לשמור גיטה, חיישינן שתזנה. מיהו אם גרשה מותרת להנשא לכתחלה: נתחרש הוא או נשתטה אינו מוציא עולמית להכי נקט עולמית, דבנשאת בגט זה יוציא, מדהוה קדושין דאורייתא ואין בו דעת לגרש: אמר רבי יוחנן בן נורי מפני מה האשה שנתחרשה יוצאה והאיש שנתחרש אינו מוציא דס"ל דבשניהן לא יוציא: העיד רבי יוחנן בן גודגדה על החרשת שהשיאה אביה בקטנותה: שהיא יוצאה בגט ומקבלת היא עצמה גיטה אף שקדושיה היו מדאוריותא. ורבנן הביאו עדותו לראיה לדבריהם נגד רבי יוחנן בן נורי: אמרו לו לר"י בן נורי דפליג עלייהו במשנה א': אף זו פקחת שנתחרשה: או לשני אחים חרשין היינו רישא, אלא בעי למנקט כולהו גווני בדידיה ובדידה: הרי אלו פטורות מן החליצה ומן היבום דמפני שקדושי זו מד"ס, וזיקה של זו מד"ס, מפקעי אהדדי שתצא משום אחות אשה: ואם היו נכריות יכנסו ואם רצו להוציא יוציאו אח"כ בגט. אבל לא בחליצה, מדאינן בואמר ואמרה אע"ג דבדיעבד בל"ז סגי כלעיל [פי"ב מ"ג]. התם שאני דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו: מוציא אשתו בגט דזיקת אחותה דאורייתא, אוסרת עליו זו שקדושיה רק מד"ס: מוציא אשתו בגט מטעם שבסי' י"ד. ואף דקטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו וחרש גרע מקטן. אפ"ה מוציא אשתו בגט, גזירה שמא יטעו לומר דמשו"ה יושבת אשת חרש גביה, משום דקדושיה דידה דחו לזיקה דאורייתא של אחותה, ויתירוה לשוק: ואשת אחיו אסורה לעולם דליבמה אסור, מדהוה באחותה קדושין מד"ס, וחרש א"א שיחלוץ: כונס ואינו מוציא לעולם דגט של חרש לא מפקע זיקה דאורייתא של אחיו שכנסה החרש על ידה, ולפיכך הו"ל כאילו קידש פקח אשה ונתחרש שאינו יכול לגרשה לעולם:
מלכת שלמה
שני אחין אחד חרש וכו'. ירוש' צרתה מהו נשמעינה מן הדא בתו חרשת נשואה לאחיו חרש צרתה פטורה מן החליצה ומן היבום ע"כ:
6.
If two brothers, one of whom was deaf and the other of sound senses, were married to two sisters, one of whom was deaf and the other of sound senses, and the deaf brother, the husband of the deaf sister, died, what should the brother who was of sound senses, the husband of the sister who was of sound senses, do? [Nothing, since she is] exempt because she is his wife’s sister. If the brother of sound senses, the husband of the sister who was of sound senses, died, what should the deaf brother, the husband of the deaf sister, do? He must release his wife with a get, while his brother’s wife is forever forbidden [to marry again].
משנה ז
שְׁנֵי אַחִים, אֶחָד חֵרֵשׁ וְאֶחָד פִּקֵּחַ, נְשׂוּאִים לִשְׁתֵּי נָכְרִיּוֹת פִּקְחוֹת, מֵת חֵרֵשׁ בַּעַל פִּקַּחַת, מַה יַּעֲשֶׂה פִקֵּחַ בַּעַל פִּקַּחַת, אוֹ חוֹלֵץ אוֹ מְיַבֵּם. מֵת פִּקֵּחַ בַּעַל פִּקַּחַת, מַה יַעֲשֶׂה חֵרֵשׁ בַּעַל פִּקַּחַת, כּוֹנֵס, וְאֵינוֹ מוֹצִיא לְעוֹלָם.
ברטנורה
כונס ואינו מוציא לעולם. דלא אתי גט דידיה ומפקע זיקת יבומי אחיו הראשון:
תוסופות יום טוב
ואינו מוציא לעולם. ל' הר"ב דלא אתי גט דידיה ומפקע זיקת כו' וכן לשון רש"י ור"ל דלא מפקע נשואיו. שהיו מכח זיקת כו':
יכין
מלכת שלמה
יכין
חרש שנשא פקחת דאינו קדושין דאורייתא: אם רצה יוציא ואם רצה יקיים קמ"ל דעכ"פ הו"ל קדושין מד"ס, ולא כשוטה וקטן דלא תקנו להו רבנן קדושין כלל: אם רצה יוציא ואם רצה יקיים דאף דהוה. קדושין דאורייתא, עכ"פ א"צ דעת אשה בגירושין: נשתטית לא יוציא אף דיודעת לשמור גיטה, חיישינן שתזנה. מיהו אם גרשה מותרת להנשא לכתחלה: נתחרש הוא או נשתטה אינו מוציא עולמית להכי נקט עולמית, דבנשאת בגט זה יוציא, מדהוה קדושין דאורייתא ואין בו דעת לגרש: אמר רבי יוחנן בן נורי מפני מה האשה שנתחרשה יוצאה והאיש שנתחרש אינו מוציא דס"ל דבשניהן לא יוציא: העיד רבי יוחנן בן גודגדה על החרשת שהשיאה אביה בקטנותה: שהיא יוצאה בגט ומקבלת היא עצמה גיטה אף שקדושיה היו מדאוריותא. ורבנן הביאו עדותו לראיה לדבריהם נגד רבי יוחנן בן נורי: אמרו לו לר"י בן נורי דפליג עלייהו במשנה א': אף זו פקחת שנתחרשה: או לשני אחים חרשין היינו רישא, אלא בעי למנקט כולהו גווני בדידיה ובדידה: הרי אלו פטורות מן החליצה ומן היבום דמפני שקדושי זו מד"ס, וזיקה של זו מד"ס, מפקעי אהדדי שתצא משום אחות אשה: ואם היו נכריות יכנסו ואם רצו להוציא יוציאו אח"כ בגט. אבל לא בחליצה, מדאינן בואמר ואמרה אע"ג דבדיעבד בל"ז סגי כלעיל [פי"ב מ"ג]. התם שאני דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו: מוציא אשתו בגט דזיקת אחותה דאורייתא, אוסרת עליו זו שקדושיה רק מד"ס: מוציא אשתו בגט מטעם שבסי' י"ד. ואף דקטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו וחרש גרע מקטן. אפ"ה מוציא אשתו בגט, גזירה שמא יטעו לומר דמשו"ה יושבת אשת חרש גביה, משום דקדושיה דידה דחו לזיקה דאורייתא של אחותה, ויתירוה לשוק: ואשת אחיו אסורה לעולם דליבמה אסור, מדהוה באחותה קדושין מד"ס, וחרש א"א שיחלוץ: כונס ואינו מוציא לעולם דגט של חרש לא מפקע זיקה דאורייתא של אחיו שכנסה החרש על ידה, ולפיכך הו"ל כאילו קידש פקח אשה ונתחרש שאינו יכול לגרשה לעולם:
מלכת שלמה
שני אחי' וכו'. ירוש' מהו שתאכל בתרומה נשמעינה מן הדא בת ישראל פקחת שנשאת לכהן חרש אינה אוכלת בתרומה מת ונפלה לפני היבם אם היה פקח אוכלת חרש אינה אוכלת ע"כ:
7.
If two brothers, one of whom was deaf and the other of sound senses, were married to two strangers who were of sound senses, and the deaf brother, the husband of the woman who was of sound senses, died, what should the brother of sound senses, the husband of the woman of sound senses, do? He either performs halitzah or yibbum. If the brother of sound senses, the husband of the woman who was of sound senses, died, what should the deaf brother, the husband of the woman who was of sound senses, do? He must marry her and he may never divorce her.
משנה ח
שְׁנֵי אַחִים פִּקְחִים נְשׂוּאִים לִשְׁתֵּי נָכְרִיּוֹת, אַחַת פִּקַּחַת וְאַחַת חֵרֶשֶׁת, מֵת פִּקֵּחַ בַּעַל חֵרֶשֶׁת, מַה יַּעֲשֶׂה פִקֵּחַ בַּעַל פִּקַּחַת, כּוֹנֵס. וְאִם רָצָה לְהוֹצִיא, יוֹצִיא. מֵת פִּקֵּחַ בַּעַל הַפִּקַּחַת, מַה יַּעֲשֶׂה פִקֵּחַ בַּעַל חֵרֶשֶׁת, אוֹ חוֹלֵץ אוֹ מְיַבֵּם.
ברטנורה
תוסופות יום טוב
יכין
מלכת שלמה
יכין
חרש שנשא פקחת דאינו קדושין דאורייתא: אם רצה יוציא ואם רצה יקיים קמ"ל דעכ"פ הו"ל קדושין מד"ס, ולא כשוטה וקטן דלא תקנו להו רבנן קדושין כלל: אם רצה יוציא ואם רצה יקיים דאף דהוה. קדושין דאורייתא, עכ"פ א"צ דעת אשה בגירושין: נשתטית לא יוציא אף דיודעת לשמור גיטה, חיישינן שתזנה. מיהו אם גרשה מותרת להנשא לכתחלה: נתחרש הוא או נשתטה אינו מוציא עולמית להכי נקט עולמית, דבנשאת בגט זה יוציא, מדהוה קדושין דאורייתא ואין בו דעת לגרש: אמר רבי יוחנן בן נורי מפני מה האשה שנתחרשה יוצאה והאיש שנתחרש אינו מוציא דס"ל דבשניהן לא יוציא: העיד רבי יוחנן בן גודגדה על החרשת שהשיאה אביה בקטנותה: שהיא יוצאה בגט ומקבלת היא עצמה גיטה אף שקדושיה היו מדאוריותא. ורבנן הביאו עדותו לראיה לדבריהם נגד רבי יוחנן בן נורי: אמרו לו לר"י בן נורי דפליג עלייהו במשנה א': אף זו פקחת שנתחרשה: או לשני אחים חרשין היינו רישא, אלא בעי למנקט כולהו גווני בדידיה ובדידה: הרי אלו פטורות מן החליצה ומן היבום דמפני שקדושי זו מד"ס, וזיקה של זו מד"ס, מפקעי אהדדי שתצא משום אחות אשה: ואם היו נכריות יכנסו ואם רצו להוציא יוציאו אח"כ בגט. אבל לא בחליצה, מדאינן בואמר ואמרה אע"ג דבדיעבד בל"ז סגי כלעיל [פי"ב מ"ג]. התם שאני דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו: מוציא אשתו בגט דזיקת אחותה דאורייתא, אוסרת עליו זו שקדושיה רק מד"ס: מוציא אשתו בגט מטעם שבסי' י"ד. ואף דקטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו וחרש גרע מקטן. אפ"ה מוציא אשתו בגט, גזירה שמא יטעו לומר דמשו"ה יושבת אשת חרש גביה, משום דקדושיה דידה דחו לזיקה דאורייתא של אחותה, ויתירוה לשוק: ואשת אחיו אסורה לעולם דליבמה אסור, מדהוה באחותה קדושין מד"ס, וחרש א"א שיחלוץ: כונס ואינו מוציא לעולם דגט של חרש לא מפקע זיקה דאורייתא של אחיו שכנסה החרש על ידה, ולפיכך הו"ל כאילו קידש פקח אשה ונתחרש שאינו יכול לגרשה לעולם:
מלכת שלמה
שני אחים פקחים נשואים וכו'. ביד פ"ו דהל' יבום סי' ו':
8.
If two brothers of sound senses were married to two strangers, one of whom was of sound senses and the other deaf, and the brother of sound senses, the husband of the deaf woman died, what should the brother of sound senses, the husband of the woman of sound senses, do? He must marries her and if he wishes to divorce her he may do so. If the brother of sound senses, the husband of the woman of sound senses, died, what should the brother of sound senses, the husband of the deaf woman, do? He may either perform halitzah or yibbum.
משנה ט
שְׁנֵי אַחִים, אֶחָד חֵרֵשׁ וְאֶחָד פִּקֵּחַ, נְשׂוּאִים לִשְׁתֵּי נָכְרִיּוֹת, אַחַת חֵרֶשֶׁת וְאַחַת פִּקַּחַת, מֵת חֵרֵשׁ בַּעַל חֵרֶשֶׁת, מַה יַּעֲשֶׂה פִקֵּחַ בַּעַל פִּקַּחַת, כּוֹנֵס. וְאִם רָצָה לְהוֹצִיא, יוֹצִיא. מֵת פִּקֵּחַ בַּעַל פִּקַּחַת, מַה יַּעֲשֶׂה חֵרֵשׁ בַּעַל חֵרֶשֶׁת, כּוֹנֵס, וְאֵינוֹ מוֹצִיא לְעוֹלָם:
ברטנורה
תוסופות יום טוב
יכין
מלכת שלמה
יכין
חרש שנשא פקחת דאינו קדושין דאורייתא: אם רצה יוציא ואם רצה יקיים קמ"ל דעכ"פ הו"ל קדושין מד"ס, ולא כשוטה וקטן דלא תקנו להו רבנן קדושין כלל: אם רצה יוציא ואם רצה יקיים דאף דהוה. קדושין דאורייתא, עכ"פ א"צ דעת אשה בגירושין: נשתטית לא יוציא אף דיודעת לשמור גיטה, חיישינן שתזנה. מיהו אם גרשה מותרת להנשא לכתחלה: נתחרש הוא או נשתטה אינו מוציא עולמית להכי נקט עולמית, דבנשאת בגט זה יוציא, מדהוה קדושין דאורייתא ואין בו דעת לגרש: אמר רבי יוחנן בן נורי מפני מה האשה שנתחרשה יוצאה והאיש שנתחרש אינו מוציא דס"ל דבשניהן לא יוציא: העיד רבי יוחנן בן גודגדה על החרשת שהשיאה אביה בקטנותה: שהיא יוצאה בגט ומקבלת היא עצמה גיטה אף שקדושיה היו מדאוריותא. ורבנן הביאו עדותו לראיה לדבריהם נגד רבי יוחנן בן נורי: אמרו לו לר"י בן נורי דפליג עלייהו במשנה א': אף זו פקחת שנתחרשה: או לשני אחים חרשין היינו רישא, אלא בעי למנקט כולהו גווני בדידיה ובדידה: הרי אלו פטורות מן החליצה ומן היבום דמפני שקדושי זו מד"ס, וזיקה של זו מד"ס, מפקעי אהדדי שתצא משום אחות אשה: ואם היו נכריות יכנסו ואם רצו להוציא יוציאו אח"כ בגט. אבל לא בחליצה, מדאינן בואמר ואמרה אע"ג דבדיעבד בל"ז סגי כלעיל [פי"ב מ"ג]. התם שאני דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו: מוציא אשתו בגט דזיקת אחותה דאורייתא, אוסרת עליו זו שקדושיה רק מד"ס: מוציא אשתו בגט מטעם שבסי' י"ד. ואף דקטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו וחרש גרע מקטן. אפ"ה מוציא אשתו בגט, גזירה שמא יטעו לומר דמשו"ה יושבת אשת חרש גביה, משום דקדושיה דידה דחו לזיקה דאורייתא של אחותה, ויתירוה לשוק: ואשת אחיו אסורה לעולם דליבמה אסור, מדהוה באחותה קדושין מד"ס, וחרש א"א שיחלוץ: כונס ואינו מוציא לעולם דגט של חרש לא מפקע זיקה דאורייתא של אחיו שכנסה החרש על ידה, ולפיכך הו"ל כאילו קידש פקח אשה ונתחרש שאינו יכול לגרשה לעולם:
מלכת שלמה
שני אחים א' חרש וא' פקח וכו'. ירוש' מהו שתאכל בתרומה נשמעינה מן הדא בת ישראל פקחת שנתארסה לכהן פקח לא הספיק לכונסה לחופה של נשואין עד שנתחרש הוא או שנתחרשה היא אינה אוכלת בתרומה מת ונפלה לפני היבם ואפי' חרש אוכלת בזה יפה כח היבם מכח הבעל שהיבם חרש מאכיל והבעל חרש אינו מאכיל עד כאן:
9.
If two brothers, one of whom was deaf and the other of sound senses, were married to two strangers, one of whom was deaf and the other of sound senses, and the deaf brother, the husband of the deaf woman, died, what should the brother of sound senses, the husband of the woman of sound senses do? He must marry her, but if he wishes to divorce her he may do so. If the brother of sound senses, the husband of the woman of sound senses, died, what should the deaf brother, the husband of the deaf woman, do? He must marry her and he may never divorce her.
Nashim
Yevamos
Chapter 14