Mishnayos Club
6/20/2024
משנה א
כָּל הַכֵּלִים נִטָּלִין בְּשַׁבָּת וְדַלְתוֹתֵיהֶן עִמָּהֶן, אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְפָּרְקוּ בְשַׁבָּת. שֶׁאֵינָן דּוֹמִין לְדַלְתוֹת הַבַּיִת, לְפִי שֶׁאֵינָן מִן הַמּוּכָן:
ברטנורה
כל הכלים. שיש להן דלתות:ניטלים בשבת ודלתותיהן עמהן. ואע״פ שנתפרקו הדלתות מן הכלים קודם השבת ניטלים בשבת אגב הכלים:ואינן דומין לדלתות הבית. שאפילו נתפרקו בשבת אין ניטלין, לפי שדלתות הבית אינן מן המוכן, כלומר לא נעשו לטלטול:
תוסופות יום טוב
כל הכלים. פי' הר"ב שיש להן דלתות וכן לשון רש"י וטעמא שאלו מלאכתן להיתר הן ואילו בשאר כלים פליגי לקמן. הר"ן:
אע"פ שנתפרקו בשבת. מפרש בגמ' דה"ק אף ע"פ שנתפרקו בחול ניטלין בשבת. והן הן דברי הר"ב [* ועיין מ"ש בס"ד במ"ה]:
יכין
מלכת שלמה
יכין
כל הכלים שמלאכתן להיתר: ניטלין בשבת ודלתותיהן שנתפרקו מהכלים: עמהן ר"ל אפילו עם הכלי מתטלטלין. ולא חיישינן שיחזור ויתקע אותן. ונמצא מתקן כלי. ומכ"ש שמותר לטלטלן בלי הכלי: אף על פי שנתפרקו בשבת ה"ק אף שנתפרקו בחול. מתטלטל בשבת. משא"כ בדלתות הבית אפי' נתפרקו בשבת. [אב"י עי' מג"א ש"ח סקי"ט ודו"ק]. אסור לטלטלן: שאינן דומין לדלתות הבית לפי שאינן מן המוכן ר"ל לא נעשה לטלטול: נוטל אדם קורנס (האממער): לפצע בו את האגוזים וקורדום (האקקע): לחתוך את הדבלה תאנים דרוסים יחד בעיגול: מגירה (זעגע): לגרור (צו זעגען): מגריפה (קראטץ שויפעל): לגרוף בה את הגרוגרות תאנים יבשים שנדבקו בחבית: את הרחת (ווינדשויפעל) העשוי לזרות בו תבואה בגורן: ואת המזלג (גאבעל) העשוי להפך בה השבלים בגורן: לתת עליו לקטן ר"ל להושיט על ידו מזונות לקטן שמעבר לנחל. ואורחא דמלתא נקט. דגדול יפסיע עליו ויביא בעצמו מזונותיו משם: את הכוש (שפינדעל): ואת הכרכר הוא כמו מחט חד שהאורג שובט בו חוטי שתי המתוחין לסדרן זה אצל זה כראוי: לתחוב בו תותים וכדומה. כדי שלא ילכלך ידיו: מחט של יד (נעהנאדעל): ליטול בו את הקוץ (שפליטטער) שנתחב בבשרו. דמותר להוציאו בשבת כמפיס מורסא: ושל סקאים (פאקקנאדעל). מחט גדולה לתפור שקין: לפתוח בו את הדלת כשנאבד המפתח. וקמ"ל דאע"ג דכולן מיוחדין למלאכה שאסורה בשבת. אפ"ה מותר לטלטלן לצורך גופן למלאכת היתר. וה"ה כשנצטרך להמקום שהכלי שם. דשרי לטלטלן. אבל כשירצה לטלטלן מחמה לצל שלא יפסדו. או שירא שיגנבו או שישתברו במקום שמונחים. אסור לטלטלן (ש"ח ג'): קנה של זיתים דרך להניח הזיתים בכלי הנקרא מעטן. עד שיזועו ויתרככו. ואחר איזה ימים. תוחבין קנה תוך הזיתים לבדקן ע"י לחלוחית שבקנה. אם כבר הגיעו לעצרן: אם יש קשר בראשו כעין כפתר משוקע בראשו: מקבל טומאה דע"י שקוע שבכפתר הזה נשאר בו מעט שמן כשבודק בו והרי כלי שיש בו בית קבול כל שהוא. מק"ט: ואם לאו אין מקבל טומאה דהו"ל פשוטי כלי עץ דאינו מק"ט: בין כך ובין כך ניטל בשבת לצורך גופו או מקומו. דאע"ג דלמחשב מנא דין שבת וטומאה שוין (כשבת קכ"ג א'). וא"כ באינו מקבל טומאה אמאי ניטל בשבת. התם רק לענין ביטול מתורת כלי. כמחט שניטל עוקצה. דאינה עוד כלי לק"ט. וכ"כ אינה כלי לטלטלה בשבת: חוץ מן המסר הגדול (זעגע) גדולה שמנסרין בה קורות: ויתד של מחרישה (פפלוג שאאר). שעושין בה חריץ של תלם המחרישה וטעמא דהנך דאסורין. מדקפיד עלייהו. שלא יתקלקלו במלאכה אחרת. והקצה אותן ביה"ש מכל מלאכה. וה"ה סכין של שחיטה. (ופעדער מעססער) או שאר כלים דקפיד עלייהו למלאכתן. אסור לטלטלן אפילו לצורך גופן ומקומן (ש"ח א'): כל הכלים שמיוחדים למלאכת היתר וגם לאיסור (מג"א שם ט'): ניטלין לצורך ושלא לצורך ר"ל אפי' שלא לצורך גופו או מקומו. רק לצורך עצמן כדי לטלטלן מחמה לצל. שלא יפסדו. אבל שלא לצורך כלל. לכ"ע אסור לטלטלן (מ"מ פכ"ה משבת). מיהו מותר לנשאן אצלו שיהיו מזומנים בידו כשירצה להשתמש בהן היום (רט"ז שם סק"ב): רבי נחמיה אומר אין ניטלין אלא לצורך ר"ל לצורך תשמיש המיוחד להן. ולדידיה אפי' לצורך גופו או מקומו אסור. וקיי"ל כת"ק: כל הכלים הניטלין בשבת שבריהן ניטלין עמהן אפי' נשברו בשבת: שברי עריבה (מולטער): שברי זכוכית לכסות בהן את פי הפך (קריגכען): רבי יהודה אומר ובלבד שיהיו עושין מעין מלאכתן ר"ל מעין מלאכתן הראשונה. דס"ל נולד אסור: שברי עריבה לצוק לתוכן מקפה מאכל עב. שדומה קצת לעיסה נלושה: ושל זכוכית לצוק לתוכן שמן וקיי"ל כת"ק. מיהו בנולד ממש כ"ע מודו דאסור (שם ס"ו. והג"ה במג"א תצ"ה סק"ז): האבן שבקרויה דלעת יבישה. דמדהיא קלה. כששואבין בה מים צפה. ונותנין בה אבן להכבידה: אם ממלאין בה ואינה נופלת שמהודק בה האבן יפה: ממלאין בה דבטל אבן אגב כלי: ואם לאו אין ממלאין בה אפי' נפל האבן כבר מתוכה. עכ"פ הרי הקרויה בסיס לאבן המוקצה (ש"ט): זמורה (רוטהע): שהיא קשורה בטפיח (טעפפכען). שקשרה בו לשאוב בו מים מבאר: ממלאין בה בשבת נ"ל דקמ"ל אבן אף שא"צ להאבן רק לתשמיש להכביד הקרויה. וקמ"ל טפיח אף שאין עשוי להיות קשור שם לעולם כהאבן בקרויה. דהרי מסתמא צריך להטפיח גם לתשמיש אחר. אפ"ה שרי: פקק החלון לוח או מסך שסותמין בו החלון: רבי אליעזר אומר בזמן שהוא קשור ותלוי שאינו נגרר בארץ. דאז לא הוי מהני שקשור בחבל: פוקקין בו ואם לאו אין פוקקין בו דהו"ל כמוסיף על אהל עראי: וחכמים אומרים בין כך ובין כך אפי' אינו קשור: פוקקין בו וקיי"ל דשרי. ודוקא בחישב עליו מע"ש לסתום בו החלון (שי"ג). מיהו בנגר. שהוא יתד שתוחבין באסקופה למטה. בהא מודים חכמים דצריך שיהא קשור. מדדמי טפי לבנין (שם ועירובין פ"י מי"א): כל כסוי כלים שיש להם בית אחיזה ניטלים ר"ל מתטלטלין: בשבת דביש להכסוי בית אחיזה. יש על הכסוי תורת כלי: אמר רבי יוסי במה דברים אמורים בכסוי קרקע אבל בכסוי כלים בין כך ובין כך ניטלים בשבת בגמ' קאמר. בכסוי כלים. כ"ע ל"פ דמתטלטל אף בלי בית אחיזה. והוא שיש תורת כלי עליהן. שעשה בהן מעשה ותקנם לכך. או שהשתמש בהן אתמול לכך. ובכסוי בור ודות שבקרקע. כ"ע ל"פ. דבלית בהן בית אחיזה. אסור לכסות בהן. דהו"ל כבונה. וביש בהן בית אחיזה שרי. דאז מוכח דלמשקל ולמהדר קאי. ומוכח נמי מה"ט דתורת כלי עליהן. כי פליגי בכסוי כלים המחוברין לקרקע. לר"י אינן כקרקע וא"צ בית אחיזה. ולרבנן הו"ל כקרקע וצריך בית אחיזה (הר"ב במח"כ קיצר יותר מדאי. ועי' ברש"י ור"ן). וקיי"ל כחכמים (ש"ח י'):
מלכת שלמה
כל הכלים ניטלין בשבת וכו'. פכ"ה דהלכות שבת סי' י"ב. ובטור א"ח כל דיני פרק זה בסי' ש"ח. וכתב הר"ן ז"ל כתבו בתוס' דל"ג כל הכלים ניטלין דאי הכי משמע שאין שום כלי אסור בטלטול וליתא דהא איכא מסר גדול ויתד של מחרישה דלכ"ע אסירי בטלטול כדאיתא לקמן אלא ה"ג כל הכלים הניטלין וה"פ כל הכלים שהן ניטלים בשבת אף דלתותיהם של אותם שיש להם דלתות ניטלין עמהן ולפי זה צריכין הם ג"כ לומר דל"ג ודלתותיהן בוי"ו דלא שייכא בהך גירסא וי"ו כלל ואין צריך לכך דשפיר גרסי' כל הכלים ניטלין בשבת דכיון דקתני ודלתותיהן עמהן שפיר משמע דלא מיירי אלא בכלים העשוין להצניע בהן שמלאכתן להיתר ועיקר חדושיה דתנא משום שריותא דדלתות וכך מטין דברי רש"י ז"ל שכתב בלשון זה כל הכלים שיש להם דלתות כגון שידה תיבה ומגדל ניטלין בשבת ואינם דומין לדלתות הבית לפי שדלתות הבית אינם מן המוכן לטלטל שאינם כלי אבל אלו הוו כלי ע"ג אביהם ע"כ:
אע"פ שנתפרקו בשבת. קצת משמע מתוך פי' הרמב"ם ז"ל דגריס אע"פ שנתפרקו בשבת וז"ל שיעור המשנה כך אע"פ שנתפרקו בחול ניטלין בשבת ולפי זה היה משמע קצת דלא גריס ברישא אלא כל הכלים ניטלין ודלתותיהן עמהן וכו' כדי שלא יהא כלשון יתר במשנה אבל ברב האלפסי ז"ל וגם בהרא"ש ז"ל איתא בלשון המשנה תרי זימני בשבת וכן בירושלמי וכן נראה מן הגמ' לפי פי' הרמב"ם ז"ל על תירוץ אביי דאין שם אוקימתא אחריתא לזולתו וכן בהר"ן ז"ל וז"ל הר"ן ז"ל מקשינן בגמ' ואע"פ שנתפרקו בשבת ול"מ בחול וכתב רש"י ז"ל דקס"ד דאע"פ שנתפרקו אשבת דתנן ברישא קאי ומשמע אע"פ שנתפרקו היום מותרין ול"מ שנתפרקו מאמש ומש"ה אקשינן אדרב' מאי אע"פ שייך למיתני הכא הא ודאי נתפרקו בשבת איכא למישרי משום דכי קדיש יומא היו מוכנין לטלטלן אגב אביהן ולפי זה נראה דלא גריס רש"י ז"ל בשבת ואע"פ לאו ארבותא דנתפרקו בשבת קאי אלא ארבותא דנתפרקו או בחול או בשבת ול"מ כשלא נתפרקו ע"כ. ובגמ' הוא דמוקמינן לה בנתפרקו קודם השבת כדפי' הרמב"ם ז"ל ור"ע ז"ל וכדכתיבנא דאדרבה בשבת מוכנין ע"ג אביהן ומאי אע"פ דקאמר. וכתבו תוס' והר"ן ז"ל ומקשי הכא דמהא משמע דטפי איכא למישרי בשברי כלים שנשברו בשבת משנשברו בע"ש ואילו לקמן בפירקי' בגמ' מסקינן דשברי כלים שנשברו מע"ש שרו טפי משנשברו בשבת דאילו נשברו מע"ש לכ"ע סגי להו במעין מלאכה ואילו נשברו בשבת פלוגתא דר' יהודה ורבנן לאו קושיא היא דהתם כיון שאינם ראוין למלאכתם הראשונה דין הוא שכשנשברו בשבת יהיו אסורין מדין נולד אבל דלתות הכלים שראויות להחזירן במקומם ולשמש מלאכתם הראשונה טפי חזי כי נתפרקו בשבת שהן מוכנין אגב אביהם משנתפרקו בע"ש דהתם איכא למימר דכיון שלא החזירום מבעוד יום בטלים מתורת כלי ע"כ. וביד שם פכ"ה סי' ו' כתוב לפיכך אם נתפרקו דלתות הבית אפי' בשבת אין מטלטלין אותן ע"כ. ובירושלמי שבדפוס דלתות הבית דרובה דלתות הכלים דרובן דלתות הבית דרובה שאע"פ שנתפרקו מע"ש אסור לטלטלן בשבת דלתות הכלים דרובן שאע"פ שנתפרקו בשבת ניטלין בשבת ע"כ ואי הוה גרסי' אפכא הוה אתי כשיטת הבבלי:
1.
All utensils may be carried on Shabbat and their doors with them, even if they became detached on Shabbat, for they are not like the doors of a house, which are not set aside for use.
משנה ב
נוֹטֵל אָדָם קֻרְנָס לְפַצֵּעַ בּוֹ אֶת הָאֱגוֹזִים, וְקֻרְדֹּם לַחְתֹּךְ אֶת הַדְּבֵלָה. מְגֵרָה, לִגְרֹר בָּהּ אֶת הַגְּבִינָה. מַגְרֵפָה, לִגְרֹף בָּהּ אֶת הַגְּרוֹגָרוֹת. אֶת הָרַחַת וְאֶת הַמַּזְלֵג, לָתֵת עָלָיו לְקָטָן. אֶת הַכּוּשׁ וְאֶת הַכַּרְכָּר, לִתְחֹב בּוֹ. מַחַט שֶׁל יָד, לִטֹּל בּוֹ אֶת הַקּוֹץ, וְשֶׁל סַקָּאִים, לִפְתֹּחַ בּוֹ אֶת הַדָּלֶת:
ברטנורה
קורנס. פטיש:הדבלה. לאחר שעשאה עגול היא עבה וקשה וצריכה קרדום לחתכה:מגרה. כעין סכין ארוך ויש בו פגימות הרבה:לגרור בו את הגבינה. לחתכה ולחלקה לחלקים שעל ידי פגימותיו ממהר וחותך הדבר העב:מגריפה. לגרוף בה הגרוגרות מן החבית:רחת. לוח שיש לה בית יד ושתי דפנות וזורין בה את החטה:ומזלג. כלי שיש לו שלש שינים ומהפכים בו את הקש בגורן:כוש. פלך שטוות בו הנשים:כרכר. עץ של אורגים ודומה למחט של סקאין:לתחוב בו. לאכול בו תותים וכל מיני פרי רך:מחט של יד. מחט קטנה שתופרים בה בגדים:ליטול בו את הקוץ. שנכנס בבשרו, שמותר ליטלו בשבת כמו שמותר להפיס מורסא להוציא ממנה ליחה ובלבד שלא יתכוין לעשות לה פה:ושל סקאים. מחט גדול שתופרין בה שקין:לפתוח בו את הדלת. מי שאבדה לו מפתח:
תוסופות יום טוב
לתת עליו לקטן. מזונות. רש"י:
יכין
מלכת שלמה
יכין
כל הכלים שמלאכתן להיתר: ניטלין בשבת ודלתותיהן שנתפרקו מהכלים: עמהן ר"ל אפילו עם הכלי מתטלטלין. ולא חיישינן שיחזור ויתקע אותן. ונמצא מתקן כלי. ומכ"ש שמותר לטלטלן בלי הכלי: אף על פי שנתפרקו בשבת ה"ק אף שנתפרקו בחול. מתטלטל בשבת. משא"כ בדלתות הבית אפי' נתפרקו בשבת. [אב"י עי' מג"א ש"ח סקי"ט ודו"ק]. אסור לטלטלן: שאינן דומין לדלתות הבית לפי שאינן מן המוכן ר"ל לא נעשה לטלטול: נוטל אדם קורנס (האממער): לפצע בו את האגוזים וקורדום (האקקע): לחתוך את הדבלה תאנים דרוסים יחד בעיגול: מגירה (זעגע): לגרור (צו זעגען): מגריפה (קראטץ שויפעל): לגרוף בה את הגרוגרות תאנים יבשים שנדבקו בחבית: את הרחת (ווינדשויפעל) העשוי לזרות בו תבואה בגורן: ואת המזלג (גאבעל) העשוי להפך בה השבלים בגורן: לתת עליו לקטן ר"ל להושיט על ידו מזונות לקטן שמעבר לנחל. ואורחא דמלתא נקט. דגדול יפסיע עליו ויביא בעצמו מזונותיו משם: את הכוש (שפינדעל): ואת הכרכר הוא כמו מחט חד שהאורג שובט בו חוטי שתי המתוחין לסדרן זה אצל זה כראוי: לתחוב בו תותים וכדומה. כדי שלא ילכלך ידיו: מחט של יד (נעהנאדעל): ליטול בו את הקוץ (שפליטטער) שנתחב בבשרו. דמותר להוציאו בשבת כמפיס מורסא: ושל סקאים (פאקקנאדעל). מחט גדולה לתפור שקין: לפתוח בו את הדלת כשנאבד המפתח. וקמ"ל דאע"ג דכולן מיוחדין למלאכה שאסורה בשבת. אפ"ה מותר לטלטלן לצורך גופן למלאכת היתר. וה"ה כשנצטרך להמקום שהכלי שם. דשרי לטלטלן. אבל כשירצה לטלטלן מחמה לצל שלא יפסדו. או שירא שיגנבו או שישתברו במקום שמונחים. אסור לטלטלן (ש"ח ג'): קנה של זיתים דרך להניח הזיתים בכלי הנקרא מעטן. עד שיזועו ויתרככו. ואחר איזה ימים. תוחבין קנה תוך הזיתים לבדקן ע"י לחלוחית שבקנה. אם כבר הגיעו לעצרן: אם יש קשר בראשו כעין כפתר משוקע בראשו: מקבל טומאה דע"י שקוע שבכפתר הזה נשאר בו מעט שמן כשבודק בו והרי כלי שיש בו בית קבול כל שהוא. מק"ט: ואם לאו אין מקבל טומאה דהו"ל פשוטי כלי עץ דאינו מק"ט: בין כך ובין כך ניטל בשבת לצורך גופו או מקומו. דאע"ג דלמחשב מנא דין שבת וטומאה שוין (כשבת קכ"ג א'). וא"כ באינו מקבל טומאה אמאי ניטל בשבת. התם רק לענין ביטול מתורת כלי. כמחט שניטל עוקצה. דאינה עוד כלי לק"ט. וכ"כ אינה כלי לטלטלה בשבת: חוץ מן המסר הגדול (זעגע) גדולה שמנסרין בה קורות: ויתד של מחרישה (פפלוג שאאר). שעושין בה חריץ של תלם המחרישה וטעמא דהנך דאסורין. מדקפיד עלייהו. שלא יתקלקלו במלאכה אחרת. והקצה אותן ביה"ש מכל מלאכה. וה"ה סכין של שחיטה. (ופעדער מעססער) או שאר כלים דקפיד עלייהו למלאכתן. אסור לטלטלן אפילו לצורך גופן ומקומן (ש"ח א'): כל הכלים שמיוחדים למלאכת היתר וגם לאיסור (מג"א שם ט'): ניטלין לצורך ושלא לצורך ר"ל אפי' שלא לצורך גופו או מקומו. רק לצורך עצמן כדי לטלטלן מחמה לצל. שלא יפסדו. אבל שלא לצורך כלל. לכ"ע אסור לטלטלן (מ"מ פכ"ה משבת). מיהו מותר לנשאן אצלו שיהיו מזומנים בידו כשירצה להשתמש בהן היום (רט"ז שם סק"ב): רבי נחמיה אומר אין ניטלין אלא לצורך ר"ל לצורך תשמיש המיוחד להן. ולדידיה אפי' לצורך גופו או מקומו אסור. וקיי"ל כת"ק: כל הכלים הניטלין בשבת שבריהן ניטלין עמהן אפי' נשברו בשבת: שברי עריבה (מולטער): שברי זכוכית לכסות בהן את פי הפך (קריגכען): רבי יהודה אומר ובלבד שיהיו עושין מעין מלאכתן ר"ל מעין מלאכתן הראשונה. דס"ל נולד אסור: שברי עריבה לצוק לתוכן מקפה מאכל עב. שדומה קצת לעיסה נלושה: ושל זכוכית לצוק לתוכן שמן וקיי"ל כת"ק. מיהו בנולד ממש כ"ע מודו דאסור (שם ס"ו. והג"ה במג"א תצ"ה סק"ז): האבן שבקרויה דלעת יבישה. דמדהיא קלה. כששואבין בה מים צפה. ונותנין בה אבן להכבידה: אם ממלאין בה ואינה נופלת שמהודק בה האבן יפה: ממלאין בה דבטל אבן אגב כלי: ואם לאו אין ממלאין בה אפי' נפל האבן כבר מתוכה. עכ"פ הרי הקרויה בסיס לאבן המוקצה (ש"ט): זמורה (רוטהע): שהיא קשורה בטפיח (טעפפכען). שקשרה בו לשאוב בו מים מבאר: ממלאין בה בשבת נ"ל דקמ"ל אבן אף שא"צ להאבן רק לתשמיש להכביד הקרויה. וקמ"ל טפיח אף שאין עשוי להיות קשור שם לעולם כהאבן בקרויה. דהרי מסתמא צריך להטפיח גם לתשמיש אחר. אפ"ה שרי: פקק החלון לוח או מסך שסותמין בו החלון: רבי אליעזר אומר בזמן שהוא קשור ותלוי שאינו נגרר בארץ. דאז לא הוי מהני שקשור בחבל: פוקקין בו ואם לאו אין פוקקין בו דהו"ל כמוסיף על אהל עראי: וחכמים אומרים בין כך ובין כך אפי' אינו קשור: פוקקין בו וקיי"ל דשרי. ודוקא בחישב עליו מע"ש לסתום בו החלון (שי"ג). מיהו בנגר. שהוא יתד שתוחבין באסקופה למטה. בהא מודים חכמים דצריך שיהא קשור. מדדמי טפי לבנין (שם ועירובין פ"י מי"א): כל כסוי כלים שיש להם בית אחיזה ניטלים ר"ל מתטלטלין: בשבת דביש להכסוי בית אחיזה. יש על הכסוי תורת כלי: אמר רבי יוסי במה דברים אמורים בכסוי קרקע אבל בכסוי כלים בין כך ובין כך ניטלים בשבת בגמ' קאמר. בכסוי כלים. כ"ע ל"פ דמתטלטל אף בלי בית אחיזה. והוא שיש תורת כלי עליהן. שעשה בהן מעשה ותקנם לכך. או שהשתמש בהן אתמול לכך. ובכסוי בור ודות שבקרקע. כ"ע ל"פ. דבלית בהן בית אחיזה. אסור לכסות בהן. דהו"ל כבונה. וביש בהן בית אחיזה שרי. דאז מוכח דלמשקל ולמהדר קאי. ומוכח נמי מה"ט דתורת כלי עליהן. כי פליגי בכסוי כלים המחוברין לקרקע. לר"י אינן כקרקע וא"צ בית אחיזה. ולרבנן הו"ל כקרקע וצריך בית אחיזה (הר"ב במח"כ קיצר יותר מדאי. ועי' ברש"י ור"ן). וקיי"ל כחכמים (ש"ח י'):
מלכת שלמה
נוטל אדם קורנס וכו'. ובגמ' אמר רב יהודה קורנס של אגוזים אבל של נפחים לא רבא אמר קורנס של נפחים דדבר שמלאכתו לאיסור לצורך גופו מותר אתמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן קורנס של זהבים שנינו רב שמן בר אבא אמר קורנס של בשמים שנינו מ"ד דבשמים כ"ש דזהבים ומ"ד דזהבים אבל דבשמים קפיד עלייהו והכי הילכתא דבין של אגוזים בין של נפחים בין של זהבים מותר אבל לא של בשמים. ובירושלמי דייק הא שלא לפצע בו אגוזים לא מתני' ר' נחמיה דאמר אין ניטלין אלא לצורך:
לגוד בה את הגבינה. לחתכו ולחלקו לפי שממהרת לחתוך דבר עב רש"י ז"ל. משמע קצת דגריס לגוד בדלי"ת:
ואת המזלג. בערוך גריס הכא ואת המלגז וכן הוא בס' כת"י וכדאי' נמי בספרא בפ' חטאת חלב של יחיד שנים אוחזין במלגז ולוגזין פי' כלי הוא עשוי כשני מסרק לטלטל התבן ע"כ ומייתי לה להאי ברייתא בפ' המצניע (שבת דף צ"ב) וכן ג"כ תניא בספרי לא ידבק בידך מאומה מן החרס מכאן אמרו נטל מקל או מלגז או כרכד או שרביט כולן אסורין בהנאה ע"כ אבל ביד שם פי"ג נראה דגריס מזלג:
לתת עליו לקטן מזונות. ויש להסתפק אם הרי"ף ז"ל היה גורס לתת עליו פת לקטן:
ואת הכרכד. בדלית בסוף וכן הוא גי' הערוך:
מחט של יד. בגמ' מסקינן דדוקא נקובה אבל ניטל חרירה או עוקצה אינה כלי אבל אם היתה גולם מטלטלין אותה דזימנין דמימליך עלה ומשוי לה מנא כמות שהיא לנטילת קוץ. ואיתא בתוס' ס"פ ב' דמכילתין ובפ' הבונה (שבת דף ק"ג) ובפ"ק דכתובות דף ו' ובגמ' ס"פ האורג. ובר"פ הנחנקין מוקי לה אפי' כר"ש דאמר מקלקל בחבורה חייב דהא אית ליה לר"ש כל מלאכה שאצ"ל פטור עליה ואיתא בירוש' פ"ב דע"ז:
2.
A man may take a hammer to split nuts, an axe to cut a cake of pressed figs, a saw for sawing cheese, a rake to scoop up dried figs, a winnowing shovel and a pitchfork to place [food] upon it for a child, a reed or a shuttle to stick [food], a small needle to remove a thorn, and a sack [needle] to open a door.
משנה ג
קָנֶה שֶׁל זֵיתִים, אִם יֵשׁ קֶשֶׁר בְּרֹאשׁוֹ, מְקַבֵּל טֻמְאָה, וְאִם לָאו, אֵין מְקַבֵּל טֻמְאָה. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, נִטָּל בְּשַׁבָּת:
ברטנורה
קנה של זיתים. קנה שעשוי לבדוק הזיתים שבמעטן אם נתאסף שמנן בתוכו והגיע להיות ראויין לבית הבד:אם יש קשר בראשו. כעין פקק שבקנה, מקבל טומאה, לפי שעל ידי שהוא פקוק בקשר משתייר בו מן השמן הזב מן הזיתים ובודק בו אם הגיע לעצור והוה ליה בית קבול:ואם לאו. שאין בו קשר אע״פ שהוא חלול אין חללו עשוי לקבל כלום, הילכך הוה ליה פשוטי כלי עץ ואינו מקבל טומאה:בין כך ובין כך ניטל בשבת. דהא כלי הוא ועשוי להפוך בו את הזיתים:
תוסופות יום טוב
ואם לאו וכו'. [* פי' הר"ב אע"פ שהיא חלול] אין חללו עשוי לקבל כלום ומ"מ בודקין בו שמהפכין זיתים לראותן אם נתאסף שמנן בתוכן:
יכין
מלכת שלמה
יכין
כל הכלים שמלאכתן להיתר: ניטלין בשבת ודלתותיהן שנתפרקו מהכלים: עמהן ר"ל אפילו עם הכלי מתטלטלין. ולא חיישינן שיחזור ויתקע אותן. ונמצא מתקן כלי. ומכ"ש שמותר לטלטלן בלי הכלי: אף על פי שנתפרקו בשבת ה"ק אף שנתפרקו בחול. מתטלטל בשבת. משא"כ בדלתות הבית אפי' נתפרקו בשבת. [אב"י עי' מג"א ש"ח סקי"ט ודו"ק]. אסור לטלטלן: שאינן דומין לדלתות הבית לפי שאינן מן המוכן ר"ל לא נעשה לטלטול: נוטל אדם קורנס (האממער): לפצע בו את האגוזים וקורדום (האקקע): לחתוך את הדבלה תאנים דרוסים יחד בעיגול: מגירה (זעגע): לגרור (צו זעגען): מגריפה (קראטץ שויפעל): לגרוף בה את הגרוגרות תאנים יבשים שנדבקו בחבית: את הרחת (ווינדשויפעל) העשוי לזרות בו תבואה בגורן: ואת המזלג (גאבעל) העשוי להפך בה השבלים בגורן: לתת עליו לקטן ר"ל להושיט על ידו מזונות לקטן שמעבר לנחל. ואורחא דמלתא נקט. דגדול יפסיע עליו ויביא בעצמו מזונותיו משם: את הכוש (שפינדעל): ואת הכרכר הוא כמו מחט חד שהאורג שובט בו חוטי שתי המתוחין לסדרן זה אצל זה כראוי: לתחוב בו תותים וכדומה. כדי שלא ילכלך ידיו: מחט של יד (נעהנאדעל): ליטול בו את הקוץ (שפליטטער) שנתחב בבשרו. דמותר להוציאו בשבת כמפיס מורסא: ושל סקאים (פאקקנאדעל). מחט גדולה לתפור שקין: לפתוח בו את הדלת כשנאבד המפתח. וקמ"ל דאע"ג דכולן מיוחדין למלאכה שאסורה בשבת. אפ"ה מותר לטלטלן לצורך גופן למלאכת היתר. וה"ה כשנצטרך להמקום שהכלי שם. דשרי לטלטלן. אבל כשירצה לטלטלן מחמה לצל שלא יפסדו. או שירא שיגנבו או שישתברו במקום שמונחים. אסור לטלטלן (ש"ח ג'): קנה של זיתים דרך להניח הזיתים בכלי הנקרא מעטן. עד שיזועו ויתרככו. ואחר איזה ימים. תוחבין קנה תוך הזיתים לבדקן ע"י לחלוחית שבקנה. אם כבר הגיעו לעצרן: אם יש קשר בראשו כעין כפתר משוקע בראשו: מקבל טומאה דע"י שקוע שבכפתר הזה נשאר בו מעט שמן כשבודק בו והרי כלי שיש בו בית קבול כל שהוא. מק"ט: ואם לאו אין מקבל טומאה דהו"ל פשוטי כלי עץ דאינו מק"ט: בין כך ובין כך ניטל בשבת לצורך גופו או מקומו. דאע"ג דלמחשב מנא דין שבת וטומאה שוין (כשבת קכ"ג א'). וא"כ באינו מקבל טומאה אמאי ניטל בשבת. התם רק לענין ביטול מתורת כלי. כמחט שניטל עוקצה. דאינה עוד כלי לק"ט. וכ"כ אינה כלי לטלטלה בשבת: חוץ מן המסר הגדול (זעגע) גדולה שמנסרין בה קורות: ויתד של מחרישה (פפלוג שאאר). שעושין בה חריץ של תלם המחרישה וטעמא דהנך דאסורין. מדקפיד עלייהו. שלא יתקלקלו במלאכה אחרת. והקצה אותן ביה"ש מכל מלאכה. וה"ה סכין של שחיטה. (ופעדער מעססער) או שאר כלים דקפיד עלייהו למלאכתן. אסור לטלטלן אפילו לצורך גופן ומקומן (ש"ח א'): כל הכלים שמיוחדים למלאכת היתר וגם לאיסור (מג"א שם ט'): ניטלין לצורך ושלא לצורך ר"ל אפי' שלא לצורך גופו או מקומו. רק לצורך עצמן כדי לטלטלן מחמה לצל. שלא יפסדו. אבל שלא לצורך כלל. לכ"ע אסור לטלטלן (מ"מ פכ"ה משבת). מיהו מותר לנשאן אצלו שיהיו מזומנים בידו כשירצה להשתמש בהן היום (רט"ז שם סק"ב): רבי נחמיה אומר אין ניטלין אלא לצורך ר"ל לצורך תשמיש המיוחד להן. ולדידיה אפי' לצורך גופו או מקומו אסור. וקיי"ל כת"ק: כל הכלים הניטלין בשבת שבריהן ניטלין עמהן אפי' נשברו בשבת: שברי עריבה (מולטער): שברי זכוכית לכסות בהן את פי הפך (קריגכען): רבי יהודה אומר ובלבד שיהיו עושין מעין מלאכתן ר"ל מעין מלאכתן הראשונה. דס"ל נולד אסור: שברי עריבה לצוק לתוכן מקפה מאכל עב. שדומה קצת לעיסה נלושה: ושל זכוכית לצוק לתוכן שמן וקיי"ל כת"ק. מיהו בנולד ממש כ"ע מודו דאסור (שם ס"ו. והג"ה במג"א תצ"ה סק"ז): האבן שבקרויה דלעת יבישה. דמדהיא קלה. כששואבין בה מים צפה. ונותנין בה אבן להכבידה: אם ממלאין בה ואינה נופלת שמהודק בה האבן יפה: ממלאין בה דבטל אבן אגב כלי: ואם לאו אין ממלאין בה אפי' נפל האבן כבר מתוכה. עכ"פ הרי הקרויה בסיס לאבן המוקצה (ש"ט): זמורה (רוטהע): שהיא קשורה בטפיח (טעפפכען). שקשרה בו לשאוב בו מים מבאר: ממלאין בה בשבת נ"ל דקמ"ל אבן אף שא"צ להאבן רק לתשמיש להכביד הקרויה. וקמ"ל טפיח אף שאין עשוי להיות קשור שם לעולם כהאבן בקרויה. דהרי מסתמא צריך להטפיח גם לתשמיש אחר. אפ"ה שרי: פקק החלון לוח או מסך שסותמין בו החלון: רבי אליעזר אומר בזמן שהוא קשור ותלוי שאינו נגרר בארץ. דאז לא הוי מהני שקשור בחבל: פוקקין בו ואם לאו אין פוקקין בו דהו"ל כמוסיף על אהל עראי: וחכמים אומרים בין כך ובין כך אפי' אינו קשור: פוקקין בו וקיי"ל דשרי. ודוקא בחישב עליו מע"ש לסתום בו החלון (שי"ג). מיהו בנגר. שהוא יתד שתוחבין באסקופה למטה. בהא מודים חכמים דצריך שיהא קשור. מדדמי טפי לבנין (שם ועירובין פ"י מי"א): כל כסוי כלים שיש להם בית אחיזה ניטלים ר"ל מתטלטלין: בשבת דביש להכסוי בית אחיזה. יש על הכסוי תורת כלי: אמר רבי יוסי במה דברים אמורים בכסוי קרקע אבל בכסוי כלים בין כך ובין כך ניטלים בשבת בגמ' קאמר. בכסוי כלים. כ"ע ל"פ דמתטלטל אף בלי בית אחיזה. והוא שיש תורת כלי עליהן. שעשה בהן מעשה ותקנם לכך. או שהשתמש בהן אתמול לכך. ובכסוי בור ודות שבקרקע. כ"ע ל"פ. דבלית בהן בית אחיזה. אסור לכסות בהן. דהו"ל כבונה. וביש בהן בית אחיזה שרי. דאז מוכח דלמשקל ולמהדר קאי. ומוכח נמי מה"ט דתורת כלי עליהן. כי פליגי בכסוי כלים המחוברין לקרקע. לר"י אינן כקרקע וא"צ בית אחיזה. ולרבנן הו"ל כקרקע וצריך בית אחיזה (הר"ב במח"כ קיצר יותר מדאי. ועי' ברש"י ור"ן). וקיי"ל כחכמים (ש"ח י'):
מלכת שלמה
קנה של זיתים וכו'. ועיין בהר"ן ז"ל בפירקין דף קמ"ז עמוד ב': ותמהתי שמצאתי במשניות מוגהות קנה של ציידין ושל זיתים וכו':
3.
A reed for olives, if it has a knot on its top, is susceptible to impurity; if not, it is not susceptible to impurity. In both cases it may be handled on Shabbat.
משנה ד
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כָּל הַכֵּלִים נִטָּלִין, חוּץ מִן הַמַּסָּר הַגָּדוֹל וְיָתֵד שֶׁל מַחֲרֵשָׁה. כָּל הַכֵּלִים נִטָּלִין לְצֹרֶךְ וְשֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר, אֵין נִטָּלִין אֶלָּא לְצֹרֶךְ:
ברטנורה
מסר הגדול. מגרה גדולה שנוסרים בה קורות:ויתד של מחרישה. כלי גדול העשוי כסכין שבו עושין חריץ של תלם המענה והנך קפיד עלייהו ומייחד להו מקום דלא חזו למלאכה אחריתי:כל הכלים ניטלים לצורך ושלא לצורך. ה״ק כל הכלים שמלאכתן להיתר כגון קערות וכוסות ניטלים לצורך גופו ולצורך מקומו של כלי, ושלא לצורך, אפילו שאינו צריך לגופו ולמקומו של כלי אלא לטלטלו מחמה לצל או שלא יגנבוהו הגנבים שרי בכלי שמלאכתו להיתר. וכלי שמלאכתו לאיסור כגון מדוכות ורחיים וכיוצא בהן, לצורך גופו ולצורך מקומו מותר, מחמה לצל או מפני הגנבים אסור:רבי נחמיה אומר אין ניטלים אלא לצורך. מפרש בגמרא לצורך תשמיש המיוחד לו בלבד, ולא לצורך דבר אחר ואפילו לצורך גופו, כגון סכין לחתוך בו בלבד שרי ולא לסמוך בו את הקערה. ואין הלכה כר׳ נחמיה:
תוסופות יום טוב
אין פירוש
יכין
מלכת שלמה
יכין
כל הכלים שמלאכתן להיתר: ניטלין בשבת ודלתותיהן שנתפרקו מהכלים: עמהן ר"ל אפילו עם הכלי מתטלטלין. ולא חיישינן שיחזור ויתקע אותן. ונמצא מתקן כלי. ומכ"ש שמותר לטלטלן בלי הכלי: אף על פי שנתפרקו בשבת ה"ק אף שנתפרקו בחול. מתטלטל בשבת. משא"כ בדלתות הבית אפי' נתפרקו בשבת. [אב"י עי' מג"א ש"ח סקי"ט ודו"ק]. אסור לטלטלן: שאינן דומין לדלתות הבית לפי שאינן מן המוכן ר"ל לא נעשה לטלטול: נוטל אדם קורנס (האממער): לפצע בו את האגוזים וקורדום (האקקע): לחתוך את הדבלה תאנים דרוסים יחד בעיגול: מגירה (זעגע): לגרור (צו זעגען): מגריפה (קראטץ שויפעל): לגרוף בה את הגרוגרות תאנים יבשים שנדבקו בחבית: את הרחת (ווינדשויפעל) העשוי לזרות בו תבואה בגורן: ואת המזלג (גאבעל) העשוי להפך בה השבלים בגורן: לתת עליו לקטן ר"ל להושיט על ידו מזונות לקטן שמעבר לנחל. ואורחא דמלתא נקט. דגדול יפסיע עליו ויביא בעצמו מזונותיו משם: את הכוש (שפינדעל): ואת הכרכר הוא כמו מחט חד שהאורג שובט בו חוטי שתי המתוחין לסדרן זה אצל זה כראוי: לתחוב בו תותים וכדומה. כדי שלא ילכלך ידיו: מחט של יד (נעהנאדעל): ליטול בו את הקוץ (שפליטטער) שנתחב בבשרו. דמותר להוציאו בשבת כמפיס מורסא: ושל סקאים (פאקקנאדעל). מחט גדולה לתפור שקין: לפתוח בו את הדלת כשנאבד המפתח. וקמ"ל דאע"ג דכולן מיוחדין למלאכה שאסורה בשבת. אפ"ה מותר לטלטלן לצורך גופן למלאכת היתר. וה"ה כשנצטרך להמקום שהכלי שם. דשרי לטלטלן. אבל כשירצה לטלטלן מחמה לצל שלא יפסדו. או שירא שיגנבו או שישתברו במקום שמונחים. אסור לטלטלן (ש"ח ג'): קנה של זיתים דרך להניח הזיתים בכלי הנקרא מעטן. עד שיזועו ויתרככו. ואחר איזה ימים. תוחבין קנה תוך הזיתים לבדקן ע"י לחלוחית שבקנה. אם כבר הגיעו לעצרן: אם יש קשר בראשו כעין כפתר משוקע בראשו: מקבל טומאה דע"י שקוע שבכפתר הזה נשאר בו מעט שמן כשבודק בו והרי כלי שיש בו בית קבול כל שהוא. מק"ט: ואם לאו אין מקבל טומאה דהו"ל פשוטי כלי עץ דאינו מק"ט: בין כך ובין כך ניטל בשבת לצורך גופו או מקומו. דאע"ג דלמחשב מנא דין שבת וטומאה שוין (כשבת קכ"ג א'). וא"כ באינו מקבל טומאה אמאי ניטל בשבת. התם רק לענין ביטול מתורת כלי. כמחט שניטל עוקצה. דאינה עוד כלי לק"ט. וכ"כ אינה כלי לטלטלה בשבת: חוץ מן המסר הגדול (זעגע) גדולה שמנסרין בה קורות: ויתד של מחרישה (פפלוג שאאר). שעושין בה חריץ של תלם המחרישה וטעמא דהנך דאסורין. מדקפיד עלייהו. שלא יתקלקלו במלאכה אחרת. והקצה אותן ביה"ש מכל מלאכה. וה"ה סכין של שחיטה. (ופעדער מעססער) או שאר כלים דקפיד עלייהו למלאכתן. אסור לטלטלן אפילו לצורך גופן ומקומן (ש"ח א'): כל הכלים שמיוחדים למלאכת היתר וגם לאיסור (מג"א שם ט'): ניטלין לצורך ושלא לצורך ר"ל אפי' שלא לצורך גופו או מקומו. רק לצורך עצמן כדי לטלטלן מחמה לצל. שלא יפסדו. אבל שלא לצורך כלל. לכ"ע אסור לטלטלן (מ"מ פכ"ה משבת). מיהו מותר לנשאן אצלו שיהיו מזומנים בידו כשירצה להשתמש בהן היום (רט"ז שם סק"ב): רבי נחמיה אומר אין ניטלין אלא לצורך ר"ל לצורך תשמיש המיוחד להן. ולדידיה אפי' לצורך גופו או מקומו אסור. וקיי"ל כת"ק: כל הכלים הניטלין בשבת שבריהן ניטלין עמהן אפי' נשברו בשבת: שברי עריבה (מולטער): שברי זכוכית לכסות בהן את פי הפך (קריגכען): רבי יהודה אומר ובלבד שיהיו עושין מעין מלאכתן ר"ל מעין מלאכתן הראשונה. דס"ל נולד אסור: שברי עריבה לצוק לתוכן מקפה מאכל עב. שדומה קצת לעיסה נלושה: ושל זכוכית לצוק לתוכן שמן וקיי"ל כת"ק. מיהו בנולד ממש כ"ע מודו דאסור (שם ס"ו. והג"ה במג"א תצ"ה סק"ז): האבן שבקרויה דלעת יבישה. דמדהיא קלה. כששואבין בה מים צפה. ונותנין בה אבן להכבידה: אם ממלאין בה ואינה נופלת שמהודק בה האבן יפה: ממלאין בה דבטל אבן אגב כלי: ואם לאו אין ממלאין בה אפי' נפל האבן כבר מתוכה. עכ"פ הרי הקרויה בסיס לאבן המוקצה (ש"ט): זמורה (רוטהע): שהיא קשורה בטפיח (טעפפכען). שקשרה בו לשאוב בו מים מבאר: ממלאין בה בשבת נ"ל דקמ"ל אבן אף שא"צ להאבן רק לתשמיש להכביד הקרויה. וקמ"ל טפיח אף שאין עשוי להיות קשור שם לעולם כהאבן בקרויה. דהרי מסתמא צריך להטפיח גם לתשמיש אחר. אפ"ה שרי: פקק החלון לוח או מסך שסותמין בו החלון: רבי אליעזר אומר בזמן שהוא קשור ותלוי שאינו נגרר בארץ. דאז לא הוי מהני שקשור בחבל: פוקקין בו ואם לאו אין פוקקין בו דהו"ל כמוסיף על אהל עראי: וחכמים אומרים בין כך ובין כך אפי' אינו קשור: פוקקין בו וקיי"ל דשרי. ודוקא בחישב עליו מע"ש לסתום בו החלון (שי"ג). מיהו בנגר. שהוא יתד שתוחבין באסקופה למטה. בהא מודים חכמים דצריך שיהא קשור. מדדמי טפי לבנין (שם ועירובין פ"י מי"א): כל כסוי כלים שיש להם בית אחיזה ניטלים ר"ל מתטלטלין: בשבת דביש להכסוי בית אחיזה. יש על הכסוי תורת כלי: אמר רבי יוסי במה דברים אמורים בכסוי קרקע אבל בכסוי כלים בין כך ובין כך ניטלים בשבת בגמ' קאמר. בכסוי כלים. כ"ע ל"פ דמתטלטל אף בלי בית אחיזה. והוא שיש תורת כלי עליהן. שעשה בהן מעשה ותקנם לכך. או שהשתמש בהן אתמול לכך. ובכסוי בור ודות שבקרקע. כ"ע ל"פ. דבלית בהן בית אחיזה. אסור לכסות בהן. דהו"ל כבונה. וביש בהן בית אחיזה שרי. דאז מוכח דלמשקל ולמהדר קאי. ומוכח נמי מה"ט דתורת כלי עליהן. כי פליגי בכסוי כלים המחוברין לקרקע. לר"י אינן כקרקע וא"צ בית אחיזה. ולרבנן הו"ל כקרקע וצריך בית אחיזה (הר"ב במח"כ קיצר יותר מדאי. ועי' ברש"י ור"ן). וקיי"ל כחכמים (ש"ח י'):
מלכת שלמה
ר' יוסי אומר כל הכלים וכו'. בירושלמי ל"ג ר' יוסי אומר. וכן בקצת סכ"י:
כל הכלים ניטלין. בגמ' ת"ר בראשונה היו אומרים ג' כלים ניטלין בשבת מקצוע של דבילה וזוהמא ליסטרון של קדרה וסכין קטנה שע"ג שלחן התירו וחזרו והתירו וחזרו והתירו עד שאמרו כל הכלים ניטלין בשבת חוץ מן המסר הגדול ויתד של מחרישה ובגמ' אמר ר' חנינא בימי נחמיה בן חכליה נשנית משנה זו דכתיב בימים ההם ראיתי ביהודה דורכים גתות בשבת ומביאים להם ערימות ופי' רש"י ז"ל משנה זו דלעיל בראשונה היו אומרים שלשה כלים ותו לא משום דהוו מזלזלו בשבתות דכתיב בימים ההם ראיתי ביהודה וגו' ע"כ. וכתב הר"ן ז"ל ומפר' בגמ' וחזרו והתירו כלי שמלאכתו להיתר אפי' מחמה לצל ומדלא קאמר חזרו והתירו לגמרי משמע דשלא לצורך כלל אסור ומיהו ספרי הקדש ואוכלין אפי' שלא לצורך כלל מותר דדוקא כלים שנאסרו מתחלה אין לנו להתיר אלא מה שפירשו חכמים אבל כתבי הקדש ואוכלין שלא נאסרו כל המחמיר עליו להביא ראיה עכ"ל ז"ל. וכתבו תוס' ז"ל בר"פ הגוזל קמא (בבא קמא דף צ"ד ע"ב) דבכל מקום שאומר בימי פלוני נשנית משנה זו דהיינו הא דהכא ובס"פ אלו מציאות בימי רבי נשנית משנה זו גבי הוי רץ לתלמוד יותר מן המשנה ובס"פ בתרא דהוריות בימי רשב"ג נשנית משנה זו כשהנשיא נכנס כל העם עומדין וכו' הכל מפר' ר"ת דלא נשנית אלא דוקא לההוא דרא אבל לא לפניו ולא לאחריו. וכן כתוב ג"כ בספר כריתות בלשון למודים שער ב':
ויתד של מחרישה. דהני קפיד עלייהו והוי מוקצה מחמת חסרון כיס דכ"ע מודו ביה:
כל הכלים ניטלין לצורך ושלא לצורך ר' נחמיה אומר אין ניטלין אלא לצורך. ור"א ס"ל כותיה דר' נחמיה בעירובין פ"ג גבי נתנו במגדל ונעל בפניו. ובנוסח כ"י כל הכלים הניטלין לצורך ניטלין שלא לצורך. ועיין בבית יוסף סי' ש"ח שהביא כמה חילוקי דיני מוקצה בדרך קצרה והעתיקם שם בספר לבוש החור:
4.
Rabbi Yose says: all vessels may be carried, except a large saw and the pin of a plough. All vessels may be carried whether required or not required. Rabbi Nehemiah says: they may be handled only for what is required.
משנה ה
כָּל הַכֵּלִים הַנִּטָּלִין בְּשַׁבָּת, שִׁבְרֵיהֶן נִטָּלִין עִמָּהֶן, וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיוּ עוֹשִׂין מֵעֵין מְלָאכָה. שִׁבְרֵי עֲרֵבָה, לְכַסּוֹת בָּהֶן אֶת פִּי הֶחָבִית. שִׁבְרֵי זְכוּכִית, לְכַסּוֹת בָּהֶן אֶת פִּי הַפָּךְ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיוּ עוֹשִׂין מֵעֵין מְלַאכְתָּן. שִׁבְרֵי עֲרֵבָה, לִצּוֹק לְתוֹכָן מִקְפָּה. וְשֶׁל זְכוּכִית לִצּוֹק לְתוֹכָן שָׁמֶן:
ברטנורה
מעין מלאכה. איזו מלאכה שתהיה, ואפילו אינה מעין מלאכתן הראשונה:לצוק בתוכן מקפה. עבה, דומיא דעיסה מעורבת במים. ולא פליגי אלא בנשברו בשבת, אבל נשברו מע״ש כ״ע מודים דניטלים אפילו אין עושין מעין מלאכתן הראשונה. ואין הלכה כר״י:
תוסופות יום טוב
רבי יהודה אומר ובלבד שיהו עושין מעין מלאכתן. וכ' הר"ב דל"פ אלא בנשברו בשבת אבל נשברו מע"ש כ"ע מודו דניטלין וכו'. גמ'. ובריש פירקין משמע דכשנתפרקו הדלתות מן הכלי בשבת דשרו יותר לטלטל מנתפרקו בע"ש כתבו שם בתו' דלא דמי דהתם אכתי כלי הוא שעדיין עומד למלאכה ראשונה וראוי להתחבר הכסוי עם הכלי אבל הכא לא חשיב כלי אלא מחמת שעומד למלאכה אחרת הלכך כשנשבר בשבת אסור טפי דהוי נולד:
יכין
מלכת שלמה
יכין
כל הכלים שמלאכתן להיתר: ניטלין בשבת ודלתותיהן שנתפרקו מהכלים: עמהן ר"ל אפילו עם הכלי מתטלטלין. ולא חיישינן שיחזור ויתקע אותן. ונמצא מתקן כלי. ומכ"ש שמותר לטלטלן בלי הכלי: אף על פי שנתפרקו בשבת ה"ק אף שנתפרקו בחול. מתטלטל בשבת. משא"כ בדלתות הבית אפי' נתפרקו בשבת. [אב"י עי' מג"א ש"ח סקי"ט ודו"ק]. אסור לטלטלן: שאינן דומין לדלתות הבית לפי שאינן מן המוכן ר"ל לא נעשה לטלטול: נוטל אדם קורנס (האממער): לפצע בו את האגוזים וקורדום (האקקע): לחתוך את הדבלה תאנים דרוסים יחד בעיגול: מגירה (זעגע): לגרור (צו זעגען): מגריפה (קראטץ שויפעל): לגרוף בה את הגרוגרות תאנים יבשים שנדבקו בחבית: את הרחת (ווינדשויפעל) העשוי לזרות בו תבואה בגורן: ואת המזלג (גאבעל) העשוי להפך בה השבלים בגורן: לתת עליו לקטן ר"ל להושיט על ידו מזונות לקטן שמעבר לנחל. ואורחא דמלתא נקט. דגדול יפסיע עליו ויביא בעצמו מזונותיו משם: את הכוש (שפינדעל): ואת הכרכר הוא כמו מחט חד שהאורג שובט בו חוטי שתי המתוחין לסדרן זה אצל זה כראוי: לתחוב בו תותים וכדומה. כדי שלא ילכלך ידיו: מחט של יד (נעהנאדעל): ליטול בו את הקוץ (שפליטטער) שנתחב בבשרו. דמותר להוציאו בשבת כמפיס מורסא: ושל סקאים (פאקקנאדעל). מחט גדולה לתפור שקין: לפתוח בו את הדלת כשנאבד המפתח. וקמ"ל דאע"ג דכולן מיוחדין למלאכה שאסורה בשבת. אפ"ה מותר לטלטלן לצורך גופן למלאכת היתר. וה"ה כשנצטרך להמקום שהכלי שם. דשרי לטלטלן. אבל כשירצה לטלטלן מחמה לצל שלא יפסדו. או שירא שיגנבו או שישתברו במקום שמונחים. אסור לטלטלן (ש"ח ג'): קנה של זיתים דרך להניח הזיתים בכלי הנקרא מעטן. עד שיזועו ויתרככו. ואחר איזה ימים. תוחבין קנה תוך הזיתים לבדקן ע"י לחלוחית שבקנה. אם כבר הגיעו לעצרן: אם יש קשר בראשו כעין כפתר משוקע בראשו: מקבל טומאה דע"י שקוע שבכפתר הזה נשאר בו מעט שמן כשבודק בו והרי כלי שיש בו בית קבול כל שהוא. מק"ט: ואם לאו אין מקבל טומאה דהו"ל פשוטי כלי עץ דאינו מק"ט: בין כך ובין כך ניטל בשבת לצורך גופו או מקומו. דאע"ג דלמחשב מנא דין שבת וטומאה שוין (כשבת קכ"ג א'). וא"כ באינו מקבל טומאה אמאי ניטל בשבת. התם רק לענין ביטול מתורת כלי. כמחט שניטל עוקצה. דאינה עוד כלי לק"ט. וכ"כ אינה כלי לטלטלה בשבת: חוץ מן המסר הגדול (זעגע) גדולה שמנסרין בה קורות: ויתד של מחרישה (פפלוג שאאר). שעושין בה חריץ של תלם המחרישה וטעמא דהנך דאסורין. מדקפיד עלייהו. שלא יתקלקלו במלאכה אחרת. והקצה אותן ביה"ש מכל מלאכה. וה"ה סכין של שחיטה. (ופעדער מעססער) או שאר כלים דקפיד עלייהו למלאכתן. אסור לטלטלן אפילו לצורך גופן ומקומן (ש"ח א'): כל הכלים שמיוחדים למלאכת היתר וגם לאיסור (מג"א שם ט'): ניטלין לצורך ושלא לצורך ר"ל אפי' שלא לצורך גופו או מקומו. רק לצורך עצמן כדי לטלטלן מחמה לצל. שלא יפסדו. אבל שלא לצורך כלל. לכ"ע אסור לטלטלן (מ"מ פכ"ה משבת). מיהו מותר לנשאן אצלו שיהיו מזומנים בידו כשירצה להשתמש בהן היום (רט"ז שם סק"ב): רבי נחמיה אומר אין ניטלין אלא לצורך ר"ל לצורך תשמיש המיוחד להן. ולדידיה אפי' לצורך גופו או מקומו אסור. וקיי"ל כת"ק: כל הכלים הניטלין בשבת שבריהן ניטלין עמהן אפי' נשברו בשבת: שברי עריבה (מולטער): שברי זכוכית לכסות בהן את פי הפך (קריגכען): רבי יהודה אומר ובלבד שיהיו עושין מעין מלאכתן ר"ל מעין מלאכתן הראשונה. דס"ל נולד אסור: שברי עריבה לצוק לתוכן מקפה מאכל עב. שדומה קצת לעיסה נלושה: ושל זכוכית לצוק לתוכן שמן וקיי"ל כת"ק. מיהו בנולד ממש כ"ע מודו דאסור (שם ס"ו. והג"ה במג"א תצ"ה סק"ז): האבן שבקרויה דלעת יבישה. דמדהיא קלה. כששואבין בה מים צפה. ונותנין בה אבן להכבידה: אם ממלאין בה ואינה נופלת שמהודק בה האבן יפה: ממלאין בה דבטל אבן אגב כלי: ואם לאו אין ממלאין בה אפי' נפל האבן כבר מתוכה. עכ"פ הרי הקרויה בסיס לאבן המוקצה (ש"ט): זמורה (רוטהע): שהיא קשורה בטפיח (טעפפכען). שקשרה בו לשאוב בו מים מבאר: ממלאין בה בשבת נ"ל דקמ"ל אבן אף שא"צ להאבן רק לתשמיש להכביד הקרויה. וקמ"ל טפיח אף שאין עשוי להיות קשור שם לעולם כהאבן בקרויה. דהרי מסתמא צריך להטפיח גם לתשמיש אחר. אפ"ה שרי: פקק החלון לוח או מסך שסותמין בו החלון: רבי אליעזר אומר בזמן שהוא קשור ותלוי שאינו נגרר בארץ. דאז לא הוי מהני שקשור בחבל: פוקקין בו ואם לאו אין פוקקין בו דהו"ל כמוסיף על אהל עראי: וחכמים אומרים בין כך ובין כך אפי' אינו קשור: פוקקין בו וקיי"ל דשרי. ודוקא בחישב עליו מע"ש לסתום בו החלון (שי"ג). מיהו בנגר. שהוא יתד שתוחבין באסקופה למטה. בהא מודים חכמים דצריך שיהא קשור. מדדמי טפי לבנין (שם ועירובין פ"י מי"א): כל כסוי כלים שיש להם בית אחיזה ניטלים ר"ל מתטלטלין: בשבת דביש להכסוי בית אחיזה. יש על הכסוי תורת כלי: אמר רבי יוסי במה דברים אמורים בכסוי קרקע אבל בכסוי כלים בין כך ובין כך ניטלים בשבת בגמ' קאמר. בכסוי כלים. כ"ע ל"פ דמתטלטל אף בלי בית אחיזה. והוא שיש תורת כלי עליהן. שעשה בהן מעשה ותקנם לכך. או שהשתמש בהן אתמול לכך. ובכסוי בור ודות שבקרקע. כ"ע ל"פ. דבלית בהן בית אחיזה. אסור לכסות בהן. דהו"ל כבונה. וביש בהן בית אחיזה שרי. דאז מוכח דלמשקל ולמהדר קאי. ומוכח נמי מה"ט דתורת כלי עליהן. כי פליגי בכסוי כלים המחוברין לקרקע. לר"י אינן כקרקע וא"צ בית אחיזה. ולרבנן הו"ל כקרקע וצריך בית אחיזה (הר"ב במח"כ קיצר יותר מדאי. ועי' ברש"י ור"ן). וקיי"ל כחכמים (ש"ח י'):
מלכת שלמה
שבריהן ניטלין עמהן. אית דלא גרסי מלת עמהן ונוסחא נכונה היא:
שברי עריבה לצוק בתוכן מקפה ושל זכוכית לצוק בתוכן שמן. בבי"ת. ובגמ' אמר שמואל מחלוקת שנשברו בשבת דמ"ס מוכן הוא כיון דראוי לשום מלאכה ומ"ס נולד הוא דמאתמול לאו להאי מלאכה הוה הלכך מעין מלאכתו בעינן ור"מ הוא דפליג עליה דר' יהודה ואעפ"כ הלכה כר' מאיר כיון דמתני' סתמא כותיה. ועיין במ"ש בריש פירקין בשם תוס' והר"ן ז"ל:
5.
All vessels which may be carried on Shabbat, their broken pieces may be carried with them, as long as they can perform something in the nature of work. [Thus]: the fragments of a kneading trough [can be used] to cover the mouth of a barrel, [and] the fragments of glass [can be used] to cover the mouth of a flask. Rabbi Judah says: as long as they can perform something in the nature of their own work; [Thus:] the fragments of a kneading trough, to pour into them a thick mixture; and [the fragments] of a glass, to pour into them oil.
משנה ו
הָאֶבֶן שֶׁבְּקֵרוּיָה, אִם מְמַלְּאִין בָּהּ וְאֵינָהּ נוֹפֶלֶת, מְמַלְּאִין בָּהּ. וְאִם לָאו, אֵין מְמַלְּאִין בָּהּ. זְמוֹרָה שֶׁהִיא קְשׁוּרָה בְטָפִיחַ, מְמַלְּאִין בָּהּ בְּשַׁבָּת:
ברטנורה
האבן שבקרויה. דלעת יבשה וממלאים בה מים, ומתוך שהיא קלה אינה שואבת אלא צפה ונותנין בה אבן להכבידה:אם ממלאין. בקרויה:ואין האבן נופלת. שהדקוה יפה בפי הקרויה הוה כלי:ואם לאו. הרי היא כשאר אבנים ואין מטלטלים את הקרויה, שנעשית בסיס לאבן שנושאתה:זמורה שהיא קשורה לטפיח. לפך קטן ששואבין בו מים מן הבור או מן המעין ממלאים בו דשויא להך זמורה כלי:
תוסופות יום טוב
[* אם ממלאים בה. פירוש בקרויה ואינה נופלת פי' האבן וכן הוא אומר בפרשת ויצא והאבן הזאת]:
זמורה שהיא קשורה. דשוב לא יבא לתקנה אבל אינה קשורה אף על פי שתקנה מבעו"י ויש עליה תורת כלי לא כדמפרש בגמרא שמא יקטום דשמא למחר תהא לו ארוכה יותר מדאי ויקטמנה ונמצא מתקן כלי:
יכין
מלכת שלמה
יכין
כל הכלים שמלאכתן להיתר: ניטלין בשבת ודלתותיהן שנתפרקו מהכלים: עמהן ר"ל אפילו עם הכלי מתטלטלין. ולא חיישינן שיחזור ויתקע אותן. ונמצא מתקן כלי. ומכ"ש שמותר לטלטלן בלי הכלי: אף על פי שנתפרקו בשבת ה"ק אף שנתפרקו בחול. מתטלטל בשבת. משא"כ בדלתות הבית אפי' נתפרקו בשבת. [אב"י עי' מג"א ש"ח סקי"ט ודו"ק]. אסור לטלטלן: שאינן דומין לדלתות הבית לפי שאינן מן המוכן ר"ל לא נעשה לטלטול: נוטל אדם קורנס (האממער): לפצע בו את האגוזים וקורדום (האקקע): לחתוך את הדבלה תאנים דרוסים יחד בעיגול: מגירה (זעגע): לגרור (צו זעגען): מגריפה (קראטץ שויפעל): לגרוף בה את הגרוגרות תאנים יבשים שנדבקו בחבית: את הרחת (ווינדשויפעל) העשוי לזרות בו תבואה בגורן: ואת המזלג (גאבעל) העשוי להפך בה השבלים בגורן: לתת עליו לקטן ר"ל להושיט על ידו מזונות לקטן שמעבר לנחל. ואורחא דמלתא נקט. דגדול יפסיע עליו ויביא בעצמו מזונותיו משם: את הכוש (שפינדעל): ואת הכרכר הוא כמו מחט חד שהאורג שובט בו חוטי שתי המתוחין לסדרן זה אצל זה כראוי: לתחוב בו תותים וכדומה. כדי שלא ילכלך ידיו: מחט של יד (נעהנאדעל): ליטול בו את הקוץ (שפליטטער) שנתחב בבשרו. דמותר להוציאו בשבת כמפיס מורסא: ושל סקאים (פאקקנאדעל). מחט גדולה לתפור שקין: לפתוח בו את הדלת כשנאבד המפתח. וקמ"ל דאע"ג דכולן מיוחדין למלאכה שאסורה בשבת. אפ"ה מותר לטלטלן לצורך גופן למלאכת היתר. וה"ה כשנצטרך להמקום שהכלי שם. דשרי לטלטלן. אבל כשירצה לטלטלן מחמה לצל שלא יפסדו. או שירא שיגנבו או שישתברו במקום שמונחים. אסור לטלטלן (ש"ח ג'): קנה של זיתים דרך להניח הזיתים בכלי הנקרא מעטן. עד שיזועו ויתרככו. ואחר איזה ימים. תוחבין קנה תוך הזיתים לבדקן ע"י לחלוחית שבקנה. אם כבר הגיעו לעצרן: אם יש קשר בראשו כעין כפתר משוקע בראשו: מקבל טומאה דע"י שקוע שבכפתר הזה נשאר בו מעט שמן כשבודק בו והרי כלי שיש בו בית קבול כל שהוא. מק"ט: ואם לאו אין מקבל טומאה דהו"ל פשוטי כלי עץ דאינו מק"ט: בין כך ובין כך ניטל בשבת לצורך גופו או מקומו. דאע"ג דלמחשב מנא דין שבת וטומאה שוין (כשבת קכ"ג א'). וא"כ באינו מקבל טומאה אמאי ניטל בשבת. התם רק לענין ביטול מתורת כלי. כמחט שניטל עוקצה. דאינה עוד כלי לק"ט. וכ"כ אינה כלי לטלטלה בשבת: חוץ מן המסר הגדול (זעגע) גדולה שמנסרין בה קורות: ויתד של מחרישה (פפלוג שאאר). שעושין בה חריץ של תלם המחרישה וטעמא דהנך דאסורין. מדקפיד עלייהו. שלא יתקלקלו במלאכה אחרת. והקצה אותן ביה"ש מכל מלאכה. וה"ה סכין של שחיטה. (ופעדער מעססער) או שאר כלים דקפיד עלייהו למלאכתן. אסור לטלטלן אפילו לצורך גופן ומקומן (ש"ח א'): כל הכלים שמיוחדים למלאכת היתר וגם לאיסור (מג"א שם ט'): ניטלין לצורך ושלא לצורך ר"ל אפי' שלא לצורך גופו או מקומו. רק לצורך עצמן כדי לטלטלן מחמה לצל. שלא יפסדו. אבל שלא לצורך כלל. לכ"ע אסור לטלטלן (מ"מ פכ"ה משבת). מיהו מותר לנשאן אצלו שיהיו מזומנים בידו כשירצה להשתמש בהן היום (רט"ז שם סק"ב): רבי נחמיה אומר אין ניטלין אלא לצורך ר"ל לצורך תשמיש המיוחד להן. ולדידיה אפי' לצורך גופו או מקומו אסור. וקיי"ל כת"ק: כל הכלים הניטלין בשבת שבריהן ניטלין עמהן אפי' נשברו בשבת: שברי עריבה (מולטער): שברי זכוכית לכסות בהן את פי הפך (קריגכען): רבי יהודה אומר ובלבד שיהיו עושין מעין מלאכתן ר"ל מעין מלאכתן הראשונה. דס"ל נולד אסור: שברי עריבה לצוק לתוכן מקפה מאכל עב. שדומה קצת לעיסה נלושה: ושל זכוכית לצוק לתוכן שמן וקיי"ל כת"ק. מיהו בנולד ממש כ"ע מודו דאסור (שם ס"ו. והג"ה במג"א תצ"ה סק"ז): האבן שבקרויה דלעת יבישה. דמדהיא קלה. כששואבין בה מים צפה. ונותנין בה אבן להכבידה: אם ממלאין בה ואינה נופלת שמהודק בה האבן יפה: ממלאין בה דבטל אבן אגב כלי: ואם לאו אין ממלאין בה אפי' נפל האבן כבר מתוכה. עכ"פ הרי הקרויה בסיס לאבן המוקצה (ש"ט): זמורה (רוטהע): שהיא קשורה בטפיח (טעפפכען). שקשרה בו לשאוב בו מים מבאר: ממלאין בה בשבת נ"ל דקמ"ל אבן אף שא"צ להאבן רק לתשמיש להכביד הקרויה. וקמ"ל טפיח אף שאין עשוי להיות קשור שם לעולם כהאבן בקרויה. דהרי מסתמא צריך להטפיח גם לתשמיש אחר. אפ"ה שרי: פקק החלון לוח או מסך שסותמין בו החלון: רבי אליעזר אומר בזמן שהוא קשור ותלוי שאינו נגרר בארץ. דאז לא הוי מהני שקשור בחבל: פוקקין בו ואם לאו אין פוקקין בו דהו"ל כמוסיף על אהל עראי: וחכמים אומרים בין כך ובין כך אפי' אינו קשור: פוקקין בו וקיי"ל דשרי. ודוקא בחישב עליו מע"ש לסתום בו החלון (שי"ג). מיהו בנגר. שהוא יתד שתוחבין באסקופה למטה. בהא מודים חכמים דצריך שיהא קשור. מדדמי טפי לבנין (שם ועירובין פ"י מי"א): כל כסוי כלים שיש להם בית אחיזה ניטלים ר"ל מתטלטלין: בשבת דביש להכסוי בית אחיזה. יש על הכסוי תורת כלי: אמר רבי יוסי במה דברים אמורים בכסוי קרקע אבל בכסוי כלים בין כך ובין כך ניטלים בשבת בגמ' קאמר. בכסוי כלים. כ"ע ל"פ דמתטלטל אף בלי בית אחיזה. והוא שיש תורת כלי עליהן. שעשה בהן מעשה ותקנם לכך. או שהשתמש בהן אתמול לכך. ובכסוי בור ודות שבקרקע. כ"ע ל"פ. דבלית בהן בית אחיזה. אסור לכסות בהן. דהו"ל כבונה. וביש בהן בית אחיזה שרי. דאז מוכח דלמשקל ולמהדר קאי. ומוכח נמי מה"ט דתורת כלי עליהן. כי פליגי בכסוי כלים המחוברין לקרקע. לר"י אינן כקרקע וא"צ בית אחיזה. ולרבנן הו"ל כקרקע וצריך בית אחיזה (הר"ב במח"כ קיצר יותר מדאי. ועי' ברש"י ור"ן). וקיי"ל כחכמים (ש"ח י'):
מלכת שלמה
האבן שבקרויה וכו'. ה"ר יהוסף ז"ל מחק היו"ד שאחרי הקוף וגם נקד פתח בקו"ף:
זמורה שהיא קשורה בטפיח וכו'. ובגמ' דייקי' קשורה אין שאינה קשורה לא לימא מתני' דלא כרשב"ג דתניא חריות של דקל שגדרן לעצים ונמלך עליהם לישיבה צריך לקשר רשב"ג אומר אין צריך לקשר ומשני רב ששת אפי' תימא רשב"ג הב"ע במחוברת באביה בגפן ולאו משתמש במחובר הוא דמיירי בפחות מג' סמוך לקרקע וכגון לשאוב ממעין שאינו עמוק ומותר להשתמש באילן למטה משלשה כדתנן בפ' בתרא דעירובין היו שרשיו גבוהין מן הארץ שלשה טפחים לא ישב עליהם הא פחות מותר דכקרקע דמי רב אשי אמר אפי' תימא בתלושה גזרה שמא יקטום פי' רש"י ז"ל שמא למחר תהיה לו ארוכה ויקטמנה מתוך שהיא רכה ונוחה לקטום ונמצא עושה כלי וחייב משום מכה בפטיש אבל בחריות בישיבה ליכא למיגזר הכי הלכך במחשבה לישב עליהם סגי ומ"מ כבר נפסקה הלכתא כרב אסי (ס"א רב אשי עיין בתוס') דאמר בפ' במה טומנין ישב מבעוד יום מע"פ שלא קשר ולא חשב ואית ליה תנא אחרינא דס"ל כוותיה:
6.
A stone in a dried-out pumpkin: If one can draw [water] in it and it [the stone] does not fall out, one may draw [water] in it; if not, one may not draw water in it. A vine-branch tied to a pitcher: one may draw [water] with it on Shabbat.
משנה ז
פְּקַק הַחַלּוֹן, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, בִּזְמַן שֶׁהוּא קָשׁוּר וְתָלוּי, פּוֹקְקִין בּוֹ, וְאִם לָאו, אֵין פּוֹקְקִין בּוֹ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ פּוֹקְקִין בּוֹ:
ברטנורה
פקק החלון. כגון לוח ומסך או שאר כל דבר שסותמים בו החלון:ותלוי. שאינו נגרר בארץ:ואם לאו אין פוקקין בו. שאם נגרר על גבי קרקע כשהוא שומטו מעל הארץ לסתום בו, מיחזי כמוסיף על הבנין, וסבר רבי אליעזר אין מוסיפין על אהל עראי בשבת:בין כך ובין כך. בין קשור בין אינו קשור פוקקין בו, הואיל והיה מוכן מאתמול לכך, דסברי רבנן מוסיפין על אהל עראי בשבת. והלכה כחכמים:
תוסופות יום טוב
וחכמים אומרים בין כך ובין כך פוקקין וכו'. פי' הר"ב בין קשור ובין אינו קשור והלכה כחכמים. ועיין בפרק בתרא דעירובין מ"ח וי"א שכ' דבעינן קשור בנגר הנגרר ושם אפרש בס"ד ועיין מה שאכתוב בס"ד במשנה י"ב פרק בתרא דעירובין:
יכין
מלכת שלמה
יכין
כל הכלים שמלאכתן להיתר: ניטלין בשבת ודלתותיהן שנתפרקו מהכלים: עמהן ר"ל אפילו עם הכלי מתטלטלין. ולא חיישינן שיחזור ויתקע אותן. ונמצא מתקן כלי. ומכ"ש שמותר לטלטלן בלי הכלי: אף על פי שנתפרקו בשבת ה"ק אף שנתפרקו בחול. מתטלטל בשבת. משא"כ בדלתות הבית אפי' נתפרקו בשבת. [אב"י עי' מג"א ש"ח סקי"ט ודו"ק]. אסור לטלטלן: שאינן דומין לדלתות הבית לפי שאינן מן המוכן ר"ל לא נעשה לטלטול: נוטל אדם קורנס (האממער): לפצע בו את האגוזים וקורדום (האקקע): לחתוך את הדבלה תאנים דרוסים יחד בעיגול: מגירה (זעגע): לגרור (צו זעגען): מגריפה (קראטץ שויפעל): לגרוף בה את הגרוגרות תאנים יבשים שנדבקו בחבית: את הרחת (ווינדשויפעל) העשוי לזרות בו תבואה בגורן: ואת המזלג (גאבעל) העשוי להפך בה השבלים בגורן: לתת עליו לקטן ר"ל להושיט על ידו מזונות לקטן שמעבר לנחל. ואורחא דמלתא נקט. דגדול יפסיע עליו ויביא בעצמו מזונותיו משם: את הכוש (שפינדעל): ואת הכרכר הוא כמו מחט חד שהאורג שובט בו חוטי שתי המתוחין לסדרן זה אצל זה כראוי: לתחוב בו תותים וכדומה. כדי שלא ילכלך ידיו: מחט של יד (נעהנאדעל): ליטול בו את הקוץ (שפליטטער) שנתחב בבשרו. דמותר להוציאו בשבת כמפיס מורסא: ושל סקאים (פאקקנאדעל). מחט גדולה לתפור שקין: לפתוח בו את הדלת כשנאבד המפתח. וקמ"ל דאע"ג דכולן מיוחדין למלאכה שאסורה בשבת. אפ"ה מותר לטלטלן לצורך גופן למלאכת היתר. וה"ה כשנצטרך להמקום שהכלי שם. דשרי לטלטלן. אבל כשירצה לטלטלן מחמה לצל שלא יפסדו. או שירא שיגנבו או שישתברו במקום שמונחים. אסור לטלטלן (ש"ח ג'): קנה של זיתים דרך להניח הזיתים בכלי הנקרא מעטן. עד שיזועו ויתרככו. ואחר איזה ימים. תוחבין קנה תוך הזיתים לבדקן ע"י לחלוחית שבקנה. אם כבר הגיעו לעצרן: אם יש קשר בראשו כעין כפתר משוקע בראשו: מקבל טומאה דע"י שקוע שבכפתר הזה נשאר בו מעט שמן כשבודק בו והרי כלי שיש בו בית קבול כל שהוא. מק"ט: ואם לאו אין מקבל טומאה דהו"ל פשוטי כלי עץ דאינו מק"ט: בין כך ובין כך ניטל בשבת לצורך גופו או מקומו. דאע"ג דלמחשב מנא דין שבת וטומאה שוין (כשבת קכ"ג א'). וא"כ באינו מקבל טומאה אמאי ניטל בשבת. התם רק לענין ביטול מתורת כלי. כמחט שניטל עוקצה. דאינה עוד כלי לק"ט. וכ"כ אינה כלי לטלטלה בשבת: חוץ מן המסר הגדול (זעגע) גדולה שמנסרין בה קורות: ויתד של מחרישה (פפלוג שאאר). שעושין בה חריץ של תלם המחרישה וטעמא דהנך דאסורין. מדקפיד עלייהו. שלא יתקלקלו במלאכה אחרת. והקצה אותן ביה"ש מכל מלאכה. וה"ה סכין של שחיטה. (ופעדער מעססער) או שאר כלים דקפיד עלייהו למלאכתן. אסור לטלטלן אפילו לצורך גופן ומקומן (ש"ח א'): כל הכלים שמיוחדים למלאכת היתר וגם לאיסור (מג"א שם ט'): ניטלין לצורך ושלא לצורך ר"ל אפי' שלא לצורך גופו או מקומו. רק לצורך עצמן כדי לטלטלן מחמה לצל. שלא יפסדו. אבל שלא לצורך כלל. לכ"ע אסור לטלטלן (מ"מ פכ"ה משבת). מיהו מותר לנשאן אצלו שיהיו מזומנים בידו כשירצה להשתמש בהן היום (רט"ז שם סק"ב): רבי נחמיה אומר אין ניטלין אלא לצורך ר"ל לצורך תשמיש המיוחד להן. ולדידיה אפי' לצורך גופו או מקומו אסור. וקיי"ל כת"ק: כל הכלים הניטלין בשבת שבריהן ניטלין עמהן אפי' נשברו בשבת: שברי עריבה (מולטער): שברי זכוכית לכסות בהן את פי הפך (קריגכען): רבי יהודה אומר ובלבד שיהיו עושין מעין מלאכתן ר"ל מעין מלאכתן הראשונה. דס"ל נולד אסור: שברי עריבה לצוק לתוכן מקפה מאכל עב. שדומה קצת לעיסה נלושה: ושל זכוכית לצוק לתוכן שמן וקיי"ל כת"ק. מיהו בנולד ממש כ"ע מודו דאסור (שם ס"ו. והג"ה במג"א תצ"ה סק"ז): האבן שבקרויה דלעת יבישה. דמדהיא קלה. כששואבין בה מים צפה. ונותנין בה אבן להכבידה: אם ממלאין בה ואינה נופלת שמהודק בה האבן יפה: ממלאין בה דבטל אבן אגב כלי: ואם לאו אין ממלאין בה אפי' נפל האבן כבר מתוכה. עכ"פ הרי הקרויה בסיס לאבן המוקצה (ש"ט): זמורה (רוטהע): שהיא קשורה בטפיח (טעפפכען). שקשרה בו לשאוב בו מים מבאר: ממלאין בה בשבת נ"ל דקמ"ל אבן אף שא"צ להאבן רק לתשמיש להכביד הקרויה. וקמ"ל טפיח אף שאין עשוי להיות קשור שם לעולם כהאבן בקרויה. דהרי מסתמא צריך להטפיח גם לתשמיש אחר. אפ"ה שרי: פקק החלון לוח או מסך שסותמין בו החלון: רבי אליעזר אומר בזמן שהוא קשור ותלוי שאינו נגרר בארץ. דאז לא הוי מהני שקשור בחבל: פוקקין בו ואם לאו אין פוקקין בו דהו"ל כמוסיף על אהל עראי: וחכמים אומרים בין כך ובין כך אפי' אינו קשור: פוקקין בו וקיי"ל דשרי. ודוקא בחישב עליו מע"ש לסתום בו החלון (שי"ג). מיהו בנגר. שהוא יתד שתוחבין באסקופה למטה. בהא מודים חכמים דצריך שיהא קשור. מדדמי טפי לבנין (שם ועירובין פ"י מי"א): כל כסוי כלים שיש להם בית אחיזה ניטלים ר"ל מתטלטלין: בשבת דביש להכסוי בית אחיזה. יש על הכסוי תורת כלי: אמר רבי יוסי במה דברים אמורים בכסוי קרקע אבל בכסוי כלים בין כך ובין כך ניטלים בשבת בגמ' קאמר. בכסוי כלים. כ"ע ל"פ דמתטלטל אף בלי בית אחיזה. והוא שיש תורת כלי עליהן. שעשה בהן מעשה ותקנם לכך. או שהשתמש בהן אתמול לכך. ובכסוי בור ודות שבקרקע. כ"ע ל"פ. דבלית בהן בית אחיזה. אסור לכסות בהן. דהו"ל כבונה. וביש בהן בית אחיזה שרי. דאז מוכח דלמשקל ולמהדר קאי. ומוכח נמי מה"ט דתורת כלי עליהן. כי פליגי בכסוי כלים המחוברין לקרקע. לר"י אינן כקרקע וא"צ בית אחיזה. ולרבנן הו"ל כקרקע וצריך בית אחיזה (הר"ב במח"כ קיצר יותר מדאי. ועי' ברש"י ור"ן). וקיי"ל כחכמים (ש"ח י'):
מלכת שלמה
ר' אליעזר אומר פקק החלון וכו'. ר"פ ר"א דתולין וגם שם פי' רש"י ז"ל פקק החלון כגון ארובות הגג ע"כ. וי"ס פקק החלון ר"א אומר אבל בערוך רא"א פקק החלון. וכן הגיה ה"ר יהוסף ז"ל. והעלו תוס' בשם ר"ת ז"ל דלא כרש"י ז"ל דשפיר שייך בדפנות אהל ועיקר פלוגתיה דר' אליעזר ורבנן אתמר באהל דבעשיית דופן דפקק החלון משמע בחלון שבכותל דאי בגג מיירי הל"ל ארובה כמו ששנינו משילין פירות דרך ארובה ומיהו באהל שבגג נמי פליגי כדמוכח לקמן בפ' תולין דמייתי הך גבי תליית משמרת שהיא כעין גג וכן משמע בפ' בתרא דעירובין דאמרינן וכו' ע"ש. ועיין ג"כ בתוס' פ"ק דסוכה דף ט"ז. ועיין עוד במ"ש בפ' בתרא דעירובין סי' י"א. ובגמ' אמר ר' יוחנן הכל מודים שאין עושין אהל עראי ביו"ט ואין צ"ל בשבת לא נחלקו אלא להוסיף שר"א אומר אין מוסיפין בי"ט ואין צ"ל בשבת וחכמים אומרים מוסיפין בשבת ואצ"ל ביו"ט:
וחכמים אומרים בין כך ובין כך וכו'. דס"ל דאפי' קשירה אין צריך כרשב"ג:
7.
A window-shutter: Rabbi Eliezer says: when it is connected and suspended, one may close [the window] with it; if not, one may not close [the window] with it. But the sages say: in both cases one may close [the window] with it.
משנה ח
כָּל כִּסּוּיֵי הַכֵּלִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם בֵּית אֲחִיזָה נִטָּלִים בְּשַׁבָּת. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בְּכִסּוּי קַרְקַע, אֲבָל בְּכִסּוּי הַכֵּלִים, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ נִטָּלִים בְּשַׁבָּת:
ברטנורה
במה דברים אמורים בכסויי קרקעות. בגמרא קאמר דבכסויי כלים כ״ע לא פליגי דשרי אע״ג דלית להו בית אחיזה, ובכסויי קרקעות כגון כסוי של בור ודות כ״ע לא פליגי דאסור אי לית להו בית אחיזה. כי פליגי בכסויי כלים המחוברים לקרקעות, מר סבר כקרקעות דמיין, ומר סבר לאו כקרקעות דמיין. והלכה כחכמים שהמחובר לקרקע הרי הוא כקרקע:
תוסופות יום טוב
במה דברים אמורים בכיסוי קרקע. פירש הר"ב בכיסויי קרקעות ל"פ דאסור אי לית להו בית אחיזה. פירש"י דהוי כבונה אי לאו דמוכחא בית אחיזה דיליה דלמשקיל והדורי עביד:
יכין
מלכת שלמה
יכין
כל הכלים שמלאכתן להיתר: ניטלין בשבת ודלתותיהן שנתפרקו מהכלים: עמהן ר"ל אפילו עם הכלי מתטלטלין. ולא חיישינן שיחזור ויתקע אותן. ונמצא מתקן כלי. ומכ"ש שמותר לטלטלן בלי הכלי: אף על פי שנתפרקו בשבת ה"ק אף שנתפרקו בחול. מתטלטל בשבת. משא"כ בדלתות הבית אפי' נתפרקו בשבת. [אב"י עי' מג"א ש"ח סקי"ט ודו"ק]. אסור לטלטלן: שאינן דומין לדלתות הבית לפי שאינן מן המוכן ר"ל לא נעשה לטלטול: נוטל אדם קורנס (האממער): לפצע בו את האגוזים וקורדום (האקקע): לחתוך את הדבלה תאנים דרוסים יחד בעיגול: מגירה (זעגע): לגרור (צו זעגען): מגריפה (קראטץ שויפעל): לגרוף בה את הגרוגרות תאנים יבשים שנדבקו בחבית: את הרחת (ווינדשויפעל) העשוי לזרות בו תבואה בגורן: ואת המזלג (גאבעל) העשוי להפך בה השבלים בגורן: לתת עליו לקטן ר"ל להושיט על ידו מזונות לקטן שמעבר לנחל. ואורחא דמלתא נקט. דגדול יפסיע עליו ויביא בעצמו מזונותיו משם: את הכוש (שפינדעל): ואת הכרכר הוא כמו מחט חד שהאורג שובט בו חוטי שתי המתוחין לסדרן זה אצל זה כראוי: לתחוב בו תותים וכדומה. כדי שלא ילכלך ידיו: מחט של יד (נעהנאדעל): ליטול בו את הקוץ (שפליטטער) שנתחב בבשרו. דמותר להוציאו בשבת כמפיס מורסא: ושל סקאים (פאקקנאדעל). מחט גדולה לתפור שקין: לפתוח בו את הדלת כשנאבד המפתח. וקמ"ל דאע"ג דכולן מיוחדין למלאכה שאסורה בשבת. אפ"ה מותר לטלטלן לצורך גופן למלאכת היתר. וה"ה כשנצטרך להמקום שהכלי שם. דשרי לטלטלן. אבל כשירצה לטלטלן מחמה לצל שלא יפסדו. או שירא שיגנבו או שישתברו במקום שמונחים. אסור לטלטלן (ש"ח ג'): קנה של זיתים דרך להניח הזיתים בכלי הנקרא מעטן. עד שיזועו ויתרככו. ואחר איזה ימים. תוחבין קנה תוך הזיתים לבדקן ע"י לחלוחית שבקנה. אם כבר הגיעו לעצרן: אם יש קשר בראשו כעין כפתר משוקע בראשו: מקבל טומאה דע"י שקוע שבכפתר הזה נשאר בו מעט שמן כשבודק בו והרי כלי שיש בו בית קבול כל שהוא. מק"ט: ואם לאו אין מקבל טומאה דהו"ל פשוטי כלי עץ דאינו מק"ט: בין כך ובין כך ניטל בשבת לצורך גופו או מקומו. דאע"ג דלמחשב מנא דין שבת וטומאה שוין (כשבת קכ"ג א'). וא"כ באינו מקבל טומאה אמאי ניטל בשבת. התם רק לענין ביטול מתורת כלי. כמחט שניטל עוקצה. דאינה עוד כלי לק"ט. וכ"כ אינה כלי לטלטלה בשבת: חוץ מן המסר הגדול (זעגע) גדולה שמנסרין בה קורות: ויתד של מחרישה (פפלוג שאאר). שעושין בה חריץ של תלם המחרישה וטעמא דהנך דאסורין. מדקפיד עלייהו. שלא יתקלקלו במלאכה אחרת. והקצה אותן ביה"ש מכל מלאכה. וה"ה סכין של שחיטה. (ופעדער מעססער) או שאר כלים דקפיד עלייהו למלאכתן. אסור לטלטלן אפילו לצורך גופן ומקומן (ש"ח א'): כל הכלים שמיוחדים למלאכת היתר וגם לאיסור (מג"א שם ט'): ניטלין לצורך ושלא לצורך ר"ל אפי' שלא לצורך גופו או מקומו. רק לצורך עצמן כדי לטלטלן מחמה לצל. שלא יפסדו. אבל שלא לצורך כלל. לכ"ע אסור לטלטלן (מ"מ פכ"ה משבת). מיהו מותר לנשאן אצלו שיהיו מזומנים בידו כשירצה להשתמש בהן היום (רט"ז שם סק"ב): רבי נחמיה אומר אין ניטלין אלא לצורך ר"ל לצורך תשמיש המיוחד להן. ולדידיה אפי' לצורך גופו או מקומו אסור. וקיי"ל כת"ק: כל הכלים הניטלין בשבת שבריהן ניטלין עמהן אפי' נשברו בשבת: שברי עריבה (מולטער): שברי זכוכית לכסות בהן את פי הפך (קריגכען): רבי יהודה אומר ובלבד שיהיו עושין מעין מלאכתן ר"ל מעין מלאכתן הראשונה. דס"ל נולד אסור: שברי עריבה לצוק לתוכן מקפה מאכל עב. שדומה קצת לעיסה נלושה: ושל זכוכית לצוק לתוכן שמן וקיי"ל כת"ק. מיהו בנולד ממש כ"ע מודו דאסור (שם ס"ו. והג"ה במג"א תצ"ה סק"ז): האבן שבקרויה דלעת יבישה. דמדהיא קלה. כששואבין בה מים צפה. ונותנין בה אבן להכבידה: אם ממלאין בה ואינה נופלת שמהודק בה האבן יפה: ממלאין בה דבטל אבן אגב כלי: ואם לאו אין ממלאין בה אפי' נפל האבן כבר מתוכה. עכ"פ הרי הקרויה בסיס לאבן המוקצה (ש"ט): זמורה (רוטהע): שהיא קשורה בטפיח (טעפפכען). שקשרה בו לשאוב בו מים מבאר: ממלאין בה בשבת נ"ל דקמ"ל אבן אף שא"צ להאבן רק לתשמיש להכביד הקרויה. וקמ"ל טפיח אף שאין עשוי להיות קשור שם לעולם כהאבן בקרויה. דהרי מסתמא צריך להטפיח גם לתשמיש אחר. אפ"ה שרי: פקק החלון לוח או מסך שסותמין בו החלון: רבי אליעזר אומר בזמן שהוא קשור ותלוי שאינו נגרר בארץ. דאז לא הוי מהני שקשור בחבל: פוקקין בו ואם לאו אין פוקקין בו דהו"ל כמוסיף על אהל עראי: וחכמים אומרים בין כך ובין כך אפי' אינו קשור: פוקקין בו וקיי"ל דשרי. ודוקא בחישב עליו מע"ש לסתום בו החלון (שי"ג). מיהו בנגר. שהוא יתד שתוחבין באסקופה למטה. בהא מודים חכמים דצריך שיהא קשור. מדדמי טפי לבנין (שם ועירובין פ"י מי"א): כל כסוי כלים שיש להם בית אחיזה ניטלים ר"ל מתטלטלין: בשבת דביש להכסוי בית אחיזה. יש על הכסוי תורת כלי: אמר רבי יוסי במה דברים אמורים בכסוי קרקע אבל בכסוי כלים בין כך ובין כך ניטלים בשבת בגמ' קאמר. בכסוי כלים. כ"ע ל"פ דמתטלטל אף בלי בית אחיזה. והוא שיש תורת כלי עליהן. שעשה בהן מעשה ותקנם לכך. או שהשתמש בהן אתמול לכך. ובכסוי בור ודות שבקרקע. כ"ע ל"פ. דבלית בהן בית אחיזה. אסור לכסות בהן. דהו"ל כבונה. וביש בהן בית אחיזה שרי. דאז מוכח דלמשקל ולמהדר קאי. ומוכח נמי מה"ט דתורת כלי עליהן. כי פליגי בכסוי כלים המחוברין לקרקע. לר"י אינן כקרקע וא"צ בית אחיזה. ולרבנן הו"ל כקרקע וצריך בית אחיזה (הר"ב במח"כ קיצר יותר מדאי. ועי' ברש"י ור"ן). וקיי"ל כחכמים (ש"ח י'):
מלכת שלמה
כל כסויי הכלים וכו'. רש"ל מחק מלת כל:
שיש להם בית אחיזה. ובגמ' בברייתא לעיל בפירקין העיד ר' יוסי משום ראב"י על כסוי תנור שאינו צריך בית יד והלכתא כותיה ואע"ג דמשמע דהוי דלא כחכמים דמתני' דהלכתא כותייהו עכ"ז הלכתא כותיה מן הטעם שפירש וחילק הר"ן ז"ל אליבא דרב אלפס ז"ל וכן הוא ג"כ שם ביד וכמו שביאר ג"כ הרב בעל מגיד משנה ז"ל דלא גזר ת"ק אטו בור ודות אלא בחבית הטמונה בארץ כל גופה ואין נראה ממנה אלא פיה אבל בתנור שכולו מגולה אע"פ ששוליו מחוברין בקרקע אפי' ת"ק מודה שאינו צריך בית אחיזה ע"כ:
א"ר יוסי בד"א בכסויי הקרקעות אבל בכסויי הכלים בין כך ובין כך ניטלין בשבת. וכתב ה"ר יהוסף ז"ל ס"א במי דברים אמורים וכו':
סליק פירקא
8.
All lids of utensils which have a handle may be carried on Shabbat. Rabbi Yose said: in reference to what is that said? In the case of lids which cover the ground, but lids of vessels may in any case be carried on Shabbat.