רשימת סיומים Siyum List ספרים Seforim מידע תורני Torah Stats לעילוי נשמת Sheloshim להתצטרך Join now כניסה Log In

Mishnayos Club 6/20/2024

Progress Schedule
טהורות
כלים
פרק יח
א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל
Tahoros
Kelim
Chapter 18
1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30
  א ב ג ד ה ו ז ח ט
0:1 0:2 0:3 0:4 0:5 0:6 0:7 0:8 0:9

Mishnah

משנה א
הַשִּׁדָּה, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, נִמְדֶּדֶת מִבִּפְנִים. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, נִמְדֶּדֶת מִבַּחוּץ. מוֹדִים אֵלּוּ וָאֵלּוּ שֶׁאֵין עֳבִי הָרַגְלַיִם וָעֳבִי לִזְבְּזִין נִמְדָּד. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, מוֹדִים שֶׁעֳבִי הָרַגְלַיִם וָעֳבִי לִזְבְּזִין נִמְדָּד, וּבֵינֵיהֶם אֵינוֹ נִמְדָּד. רַבִּי שִׁמְעוֹן שְׁזוּרִי אוֹמֵר, אִם הָיוּ הָרַגְלַיִם גְּבוֹהוֹת טֶפַח, אֵין בֵּינֵיהֶם נִמְדָּד. וְאִם לָאו, בֵּינֵיהֶן נִמְדָּד:
ברטנורה השידה. נמדדת מבפנים. דתנן לעיל (פרק ט״ו) כלי עץ שהמחזיק ארבעים סאה בלח שהן כוריים ביבש, טהור, והיינו אמה על אמה ברום שלש אמות. והכא קמיפלגי כיצד מודדים, לבית שמאי מודדין חלל שבפנים, ולא עובי הדפנות והשולים. ולבית הלל הכל מודדין, חוץ מעובי הרגלים ולבזבזים שהוא הזיר שעל השפה. ולר׳ יוסי מודדים אף עובי רגלי השידה והלבזבזים. ולר׳ שמעון אם אין רגליה גבוהים טפח מודדים אף האויר שבין רגל לרגל. והלכה כבית הלל אליבא דתנא קמא:
תוסופות יום טוב וביניהם. אותו אויר שבין הרגלים מתחת אינו נמדד דלא אמרינן רואים כאילו שולים יורדים עד סוף הרגלים. רש"י פ"ג דמנחות דף לא: רבי שמעון שזורי אומר כו'. פסקו הר"ב והרמב"ם דלא כוותיה. והייתי תמה דבהדיא פסק כמותו רב פפא בגמ' דמנחות שם. ועוד אתמר התם דבכ"מ ששנה רש"ש הלכה כמותו. אך בסוגיא דחולין פ' בהמה המקשה (חולין דף עה.) א"ר יונתן הלכה כרש"ש במסוכן ובתרומת מעשר של דמאי אהך סמכו וכ"כ התוס' שם. ויש ט"ס במימרא דהתם בחולין דגרסי' כ"מ ששנה ר"ש שזורי במשנתינו. ואין לגרוס משנתינו דבהדיא קאמר במנחות מי קאמר במשנתינו. כ"מ ששנה קאמר. וגם בתוס' דהתם מוכח דל"ג במשנתינו דהא מייתי עלה פלוגתא דרש"ש דבפ' במה מדליקין ואינו אלא בברייתא: טפת. מקום חשוב הוא. רש"י:
יכין מלכת שלמה
1.
A wooden chest: Beth Shammai says: it is measured on the inside; And Bet Hillel says: on the outside. Both agree that the thickness of the legs and the thickness of the rim are not included in the measurement. Rabbi Yose says: both agree that the thickness of the legs and the thickness of the rim are included in the measurement, but the space between them is not included. Rabbi Shimon Shezuri ruled: if the legs are one handbreadth high the space between them is not included in the measurement, otherwise it is included.
משנה ב
מוּכְנִי שֶׁלָּהּ, בִּזְמַן שֶׁהִיא נִשְׁמֶטֶת, אֵינָהּ חִבּוּר לָהּ, וְאֵינָהּ נִמְדֶּדֶת עִמָּהּ, וְאֵינָהּ מַצֶּלֶת עִמָּהּ בְּאֹהֶל הַמֵּת, וְאֵין גּוֹרְרִין אוֹתָהּ בְּשַׁבָּת בִּזְמַן שֶׁיֶּשׁ בְּתוֹכָהּ מָעוֹת. וְאִם אֵינָהּ נִשְׁמֶטֶת, חִבּוּר לָהּ, וְנִמְדֶּדֶת עִמָּהּ, וּמַצֶּלֶת עִמָּהּ בְּאֹהֶל הַמֵּת, וְגוֹרְרִין אוֹתָהּ בְּשַׁבָּת אַף עַל פִּי שֶׁיֶּשׁ בְּתוֹכָהּ מָעוֹת. הַקִּמְרוֹן שֶׁלָּהּ, בִּזְמַן שֶׁהוּא קָבוּעַ, חִבּוּר לָהּ וְנִמְדָּד עִמָּהּ. וְאִם אֵינוֹ קָבוּעַ, אֵינוֹ חִבּוּר לָהּ וְאֵינוֹ נִמְדָּד עִמָּהּ. כֵּיצַד מוֹדְדִין אוֹתוֹ, רֹאשׁ תּוֹר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם אֵינָהּ יְכוֹלָה לַעֲמֹד בִּפְנֵי עַצְמָהּ, טְהוֹרָה:
ברטנורה המוכני. אופן כעין אופני העגלה. ולפי שהשידה נישאת עליה קרויה מוכני. לשון את הכיור ואת כנו (שמות ל׳:כ״ח):בזמן שהיא נשמטת. שאדם יכול לסלקה מן העגלה:אינה חבור לה. והיא חשובה כלי לעצמה. ואי שידה בת קבולי טומאה שאינה מחזקת ארבעים סאה ונטמאת השידה לא נטמאת המוכני, ואי לאו בת קיבולי טומאה היא ונגעה טומאה במוכני, המוכני טמאה, דלא חשיבא מן השידה והיא מיטלטלת מלאה ורקנית ויש לה בית קיבול:ואינה נמדדת עמה. בחשבון אמה על אמה ברום שלש אמות. דלא חשיבא כעובי הרגלים, ואפילו לר׳ יוסי אינה נמדדת עמה:ואינה מצלת עמה באוהל המת. שאם השידה בבית הקברות מצלת על כלים שבתוכה, כיון דמחזקת מ׳ סאה. ואם בולטים ממנה כלים כנגד [גובה] המוכני מלמעלה, אין המוכני מצלת עליה, דמוכני מקבלת טומאה ואינה חוצצת בפני הטומאה:בזמן שבתוכה מעות. דכלי בפני עצמה היא, ובסיס לדבר האסור. אבל אם אינה נשמטת שרי, מאחר דלא הוו בתוך השידה שהיא עיקר הכלי:קמרון. כעין קובא שעושין על גבי השידה:נמדד עמה. להשלים ארבעים סאה:כיצד מודדים אותו. כשהוא קבוע:ראש תור. באלכסון. דהאי קמרון אינו כנגד כל השידה אלא כיפה כנגד מקצת חללה, וכשבא למדוד אוירה רואין כאילו חוט נתון באלכסון מכותל השידה עד ראש הכיפה, וחלל שתחתיו נמדד:אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה. השידה בלא הקמרון הקבוע בה:טהורה. אע״פ שאינה מחזקת ארבעים סאה. ואין הלכה כר׳ יהודה:
תוסופות יום טוב מוכני שלה. פי' הר"ב אופן כעין אופני העגלה וכו'. כ"כ הר"ש וכ"פ רש"י בפ"ג דשבת ד' מד דהתם מייתי לה למתני' בגמרא ומשמע דהשידה היא עגלה שרוכבין עליה. וכן פירש"י בהדיא התם. וכן מפרש הר"ב במ"ג פ"ט דב"ק וכן משמע ברפ"ג דערובין בפי' הר"ב. והקשו התוס' דא"כ חזיא למדרס ולא שייך בה מדידה. כדפירש הר"ב בפ' כד משנה ד'. וכתבו דשידה אינה עשויה אלא לכלים. אך בפ"ג דמנחות דף לא כתבו דעי"ל שאע"פ שהיא עשויה למרכב לא חשיב מדרס כיון דלא עבידה להיות נשען עליה אלא ללכת ממקום למקום מידי דהוה אנקטמין לפי' ר"י שכתבתי בספט"ו. ומיהו הר"ב כבר פי' ברפט"ו דשידה הוא ארון. וכ"כ עוד בפכ"ב מ"ח ובריש פ"ח דאהלות ובמ"ה פט"ז דשבת: מוכני. פי' הר"ב אופן. וכן פי' הר"ש ורש"י. וכ"כ עוד הר"ב בספ"ד דאהלות. אבל התוס' דשבת כתבו בשם ר"ת דאין נראה לו לפרש כן דאין דרך להניח מעות על האופן. דקתני ואין גוררין אותה בשבת בזמן שיש עליה מעות. ומפ' דמוכני היינו כן של שידה. כמו את הכיור ואת כנו. וכמו מכונות במלכים. פי' בסיס שהשידה מונחת עליו. והראב"ד בפ"ג מה"כ מפרש שהוא גלגל כמו ששנינו [ביומא פ"ג מ"י] אף הוא עשה מוכני לכיור כו' אבל זה הגלגל אינו אלא למעלה או על שפתו שמעלין התבואה לשידה באותו גלגל לפי שיש טורח גדול במלואו או בהריקו ומשתמשים בהן דרך הגלגל. ואילו היה הגלגל להתגלגל עליו. שתי קושיות בדבר האחת שהרי אינם עשוים להטלטל כלל ומה צורך למוכני וא"כ עשוין הם להטלטל. ועוד מה בין מוכני לעובי הרגלים שאין נמדדין עמה ואע"פ שהרגלים אינם נשמטים אלא ודאי כמו שפירשתי ונמדד עמה מפני שכל תשמישה ע"י המוכני ע"כ: ואינה מצלת עמה באהל המת. פי' הר"ב שאם השידה בבית הקברות כו'. וז"ל רש"י בפ"ג דשבת [דף מד] ואינה מצלת עמה באהל המת ולא שנכנסה לבית שהמת בו דא"כ אין כאן הצלה שהרי הגג מאהיל על הטהרות מלמעלה אלא כגון שנכנסה לבית הקברות וכו' [*וזה שהגהתי גובה במקום עובי שהיה כתוב בפי' הר"ב מפירש"י זה הגהתיו] והקשו התוס' דמי יביא טומאה על הכלים ומפרש ריב"א דמיירי שפיר דקיימא השידה באהל המת ומוקפת צמיד פתיל. ואע"ג דכלי עץ אינו מציל בצמיד פתיל [כדפי' הר"ב בפ"ט מ"ב] היכא דמקבלת מ' סאה מציל כדתנן לעיל רפ"י. ואין צ"ל דמוכני יש לה בית קבול אלא פשוטי כלי עץ הוא ויש נקב בשידה בצדה והכלים בתוך השידה והמוכני תופסת שם וממעטת אותו נקב עד שאין נשאר פותח טפח. וקאמר כיון דנשמטת אינו ממעט דדוקא כי מבטלו שם ממעט וכו' ומיירי שאינו סותם כל הנקב דאם סותם כל הנקב אפי' אינו מבטלו שם סותם. כדתנן בסוף פרק בתרא דשבת. בימי אבא שאול פקקו את המאור בטפיח והתם לא בטלוהו שאם בטלוהו בשבת היה חייב משום בונה דהא מוסיף על הבנין אלא ודאי בלא ביטול מיירי ואפ"ה סותם. ולר"ת דמפרש מוכני בסיס שהשידה מונחת עליו. מיירי דיש בשידה נקב מתחתיה כנגד המוכני והיא בבית הקברות והטומאה נכנסת דרך נקב בשידה ואין המוכני מצלת כיון שהיא נשמטת ואין מבטלים אותה שם ומיירי נמי שאין סותמת כל הנקב כו' וצ"ל דמיירי שאין הטומאה כנגד הנקב דכשהטומאה נגד הנקב אפי' אין בו פותח טפח בוקעת ועולה וכו' [*ועיין פ"י דאהלות מ"ב]: הקמרון. פי' הר"ב כעין קובה כו'. ועיין במשנה ז פט"ז ומ"ש שם: ראש תור. פי' הר"ב רואין כאילו חוט נתון באלכסון כו'. ועיין בפירושו מ"ג פ"ז:
יכין מלכת שלמה
2.
Its carriage: if it can be slipped off, is not regarded as connected, nor is it included in its measurement, nor does it afford protection together with it in the tent of a corpse, nor may it be drawn along on Shabbat if it contains money. If it cannot be slipped off, it is regarded as connected, it is included in its measurement, it affords protection together with it in the tent of a corpse, it may be drawn along on Shabbat even if it contains money. Its arched top, if it is fixed [to the box], is considered connected and is measured with it, but if it is not fixed it is not connected and is not measured with it. How is it measured? As an ox-head. Rabbi Judah says: if it cannot stand by itself it is clean.
משנה ג
הַשִּׁדָּה וְהַתֵּבָה וְהַמִּגְדָּל שֶׁנִּטְּלָה אַחַת מֵרַגְלֵיהֶן, אַף עַל פִּי שֶׁמְּקַבְּלִין, טְהוֹרִין. וְשֶׁאֵינָן מְקַבְּלִין כְּדַרְכָּן, רַבִּי יוֹסֵי מְטַמֵּא. וְנַקְלִיטֵי הַמִּטָּה וַחֲמוֹר וְחִפּוּי, טְהוֹרִין. אֵין טָמֵא אֶלָּא מִטָּה וּמַלְבֵּן. וּמַלְבְּנֵי בְנֵי לֵוִי, טְהוֹרִין:
ברטנורה אע״פ שמקבלים. כלומר אע״פ שלא ניקבו בנטילת הרגלים ויש להן בית קיבול כבתחלה.טהורין. שכיון שנטל אחת מן רגליהן שוב אינן חשובין כלי, לפי שאינן מקבלין כדרכן אלא נוטין לצד אחד וכשבורים דמו:ר׳ יוסי מטמא. כיון שלא ניקבו בנטילת אחת מרגליהן. ואין הלכה כר׳ יוסי. ורמב״ם גריס, ושאינן מקבלים כדרכן ר׳ יוסי מטמא. ומלתא באנפי נפשה היא, והכי קאמר, שידה תיבה ומגדל שאינן מקבלין ארבעים סאה כשהן יושבין כדרכן ואם מטין אותן מקבלין ארבעים סאה, ר׳ יוסי מטמא כיון שאין מקבלים כדרכן, וחכמים אומרים הואיל ומקבלים מכל מקום, חשיבי מחזיקים ארבעים סאה וטהורין:ונקליטי המטה. שני עמודים אחד מראשותי המטה ואחד במרגלותיה ומשימין מקל מזה לזה ומשליכין עליו סדין ונעשה אוהל:וחמור. תחת מלבן המטה משימין עץ חלול שהמלבן מונח עליו ונקרא חמור:וחפוי. כגון ציפוי שמצפים המטה ונקליטיה:טהורים. דהוי מתכת המשמש לעץ:מלבן. לוחות חלולים עשוים להניח תחת כרעי המטה שלא ירקבו מלחלוחית הקרקע. ומיטלטלים עם המטה, הלכך טמאים, דכמטה דמו:ומלבני בני לוי טהורין. לפי שרגילין לעלות לירושלים והולכים מעיר לעיר, ואין מוליכין המטות עמהן ומוליכין המלבנים, הלכך אפילו קבועים בקרקעי המטה הואיל וסופן לינטל לאו כמטה חשיבי:
תוסופות יום טוב ושאינן. וגירסת הר"ב כנוסחא אחריני שאינן. וכן בנוסחת מהר"ם נמחק הוי"ו: ונקליטי המטה. עיין מ"ש במשנה ג' פ"ק דסוכה: וחמור. נקרא כך לפי שהמלבן והמטה נישאין עליו. מהר"ם: [*ומלבן. פי' הר"ב לוחות כו' ומיטלטלין עם המטה דמחוברת במסמרות או בסיכי. כדמוכח בפרק המוכר את הבית (בבא בתרא דף ס"ט) ועיין בפי"ב דפרה משנה ח]:
יכין מלכת שלמה
3.
If one of the legs was missing from a chest, a box or a cupboard, even though it is still capable of holding [things], it is clean, since it cannot hold [things] in the usual manner. But Rabbi Yose says: it is susceptible to impurity. The poles of a bed, its base, and [its] covering are clean. Only the bed itself and its rectangle [frame] are susceptible to uncleanness. The rectangle frames of the Levites are clean.
משנה ד
מַלְבֵּן שֶׁנְּתָנוֹ עַל לְשׁוֹנוֹת, רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יְהוּדָה מְטַמְּאִין, רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֲרִין. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, מַה שָּׁנָה זֶה מִמַּלְבְּנֵי בְנֵי לֵוִי, שֶׁמַּלְבְּנֵי בְנֵי לֵוִי טְהוֹרִין:
ברטנורה מלבן שנתנו על לשונות. עץ העשוי כעין לשון שהמלבן מונח עליו:ר׳ מאיר ור׳ יהודה מטמאין. שאף הוא מיטלטל עם המטה כמו מלבן:ר׳ יוסי ור׳ שמעון מטהרין. דלא מיטלטל בהדי מטה כולי האי. והלכה כר׳ יוסי ור׳ שמעון:שמלבני בני לוי טהורין. ואע״ג דקביעי בכרעי המטה הואיל וסופן לינטל טהורים, הני לשונות נמי פעמים ניטלים ממלבני המטה ולאו כמטה חשיבי:
תוסופות יום טוב
יכין מלכת שלמה
4.
A bed frame that was put on props: Rabbi Meir and Rabbi Judah say it is susceptible to uncleanness. But Rabbi Yose and Rabbi Shimon say that it is clean. Rabbi Yose said: Why is this different from the rectangle frames of the Levites which are clean?
משנה ה
מִטָּה שֶׁהָיְתָה טְמֵאָה מִדְרָס, נִטְּלָה קְצָרָה וּשְׁתֵּי כְרָעַיִם, טְמֵאָה. אֲרֻכָּה וּשְׁתֵּי כְרָעַיִם, טְהוֹרָה. רַבִּי נְחֶמְיָה מְטַמֵּא. גָּדַד שְׁתֵּי לְשׁוֹנוֹת לוֹכְסָן, גָּדַד שְׁתֵּי כְרָעַיִם (טֶפַח עַל טֶפַח) לוֹכְסָן, אוֹ שֶׁמִּעֲטָהּ פָּחוֹת מִטֶּפַח, טְהוֹרָה:
ברטנורה מטה שהיתה טמאה מדרס. ששכב עליה זב, או נתלה או נשען:קצרה. אותן עצים שברוחב המטה לצד מראשותיה או מרגלותיה:ארוכה. אותן עצים שבאורך המטה מימין או משמאל, והם נקראים ארוכות המטה:טהורה. דתו לא חזיא והויא כשברי כלים שהן טהורים:ר׳ נחמיה מטמא. ואין הלכה כר׳ נחמיה:גדד. חתך וקטע. כמו גודו אילנא:שתי לשונות לוכסן. שני עצים העשויין כלשון, שמלבני המטה מונחים עליהן. חתכן באלכסון, אחד שבמקצוע מזרחית דרומית ואחד שבמקצוע מערבית צפונית, טהורה, דתו לא חזיא. וכן אם גדד שתי כרעים טפח על טפח לוכסן, מכרע שבמקצוע מזרחית דרומית גדד טפח, ומכרע שבמקצוע מערבית צפונית גדד טפח, כשבורה דמיא:או שמיעטה מטפח. שגדד רגליה ואין טפח מן המטה לארץ, לא חשיבא:
תוסופות יום טוב מטה שהיתה טמאה מדרס. פי' הר"ב ששכב עליה זב. וכן זבה נדה יולדת ומצורע. ואמנם לקחו הזב דרך משל. הרמב"ם. ומ"ש הר"ב או נתלה או נשען. ויש עוד שני פנים כדתנן לכולהו בספ"ב דזבים: רבי נחמיה מטמא. כדאמרינן בפ"ק דסוכה [דף טז] ארוכה ושתי כרעים קצרה ושתי כרעים חזו למסמך אגודא ומסמך אשלי לקרבה אל הכותל [הרחב] כמלא רוחב המטה ונותן עצים מן הכרעים לכותל למראשותיה ומרגלותיה ונותן חבלים ומסרג וראויה לשכב שהכרעים נקובים משתי רוחות שארוכה נכנסת בו וקצרה נכנסת בו פעמים נשארים עם הארוכה ופעמים עם הקצרה ובנקב שנתרוקן מכניס עץ ממנו ולכותל. כ"כ הר"ש. וכך כתבו התוס' שם סוף דף טו. וכתבו עוד דלא מטמא רבי נחמיה אלא דוקא כשכל המטה קיימת וכולה של אדם אחד שסופו לחזור ולחברה. אבל אם נאבד מקצתו או [שהוא] של שני ב"א. הואיל ואין סופן לחזור ולחברה טפי אפי' איכא ארוכה ושתי כרעים קצרה ושתי כרעים טהורה כדתנן בס"פ מטה שנגנב חציה כו': גדד ב' כרעים לוכסן. לשון הר"ב טפח על טפח לוכסן. ובתוספתא דמכילתין ב"מ פ"ח גרסינן לתרוייהו שגדד שתי כרעים לוכסן או שגדד בה טפח על טפח. וכן העתיקה הר"ש. אבל בנא"י מצאתי מוגה במשנה שתי כרעים טפח על טפח לוכסן. וכן העתיק הרמב"ם בפכ"ו מה"כ. וכן בפירושו בנא"י כתב או שנחתכו שתי הרגלים כו'. עד שיחזירם טפח על טפח ע"כ. ויצא לנו ג"כ מזו הנוסחא שבפירושו דלא תקשה סיפא או שמעטה פחות מטפח שמשמעה שכל רגליה נתמעטו בפחות מטפח. והכא הא לא בעינן אלא שתים לוכסן. אבל לפי הנוסחא שכתבתי אלו השנים שנגדדו לוכסן נשאר בהם טפח על טפח. [*ולפירוש הר"ב ל"ק ולא מידי]:
יכין מלכת שלמה
5.
A bed that had contracted midras uncleanness: If a short side was removed and its two legs still remains it is unclean. But if a long side and two legs were removed it becomes clean. Rabbi Nehemiah says: it is unclean. If two props at opposite corners were cut off, or if two legs at opposite corners were cut off, or if the bed was reduced to a level of less than a handbreadth, it becomes clean.
משנה ו
מִטָּה שֶׁהָיְתָה טְמֵאָה מִדְרָס, נִשְׁבְּרָה אֲרֻכָּה וְתִקְּנָהּ, טְמֵאָה מִדְרָס. נִשְׁבְּרָה שְׁנִיָּה וְתִקְּנָהּ, טְהוֹרָה מִן הַמִּדְרָס, אֲבָל טְמֵאָה מַגַּע מִדְרָס. לֹא הִסְפִּיק לְתַקֵּן אֶת הָרִאשׁוֹנָה עַד שֶׁנִּשְׁבְּרָה שְׁנִיָּה, טְהוֹרָה:
ברטנורה ותיקנה טמאה מדרס. עדיין עומדת בטומאתה, כיון דקיימא שניה:טהורה מן המדרס. אע״ג דנתקנה ראשונה קודם שנשברה שניה. מכל מקום טהורה, דפנים חדשות באו לכאן, שלאחר שירדה לה טומאת מדרס נתחדשו לה פנים הללו ואין זו הראשונה, מאחר שכבר נתקלקל בה כדי ביטולה:אבל טמאה מגע מדרס. משום דארוכה ראשונה כשנשברה ותקנה שהביא ארוכה אחרת תחת השבורה וחברה למטה, נטמאת מגע מדרס, שהרי נגעה במטה הטמאה מדרס, וכי נשברה שניה דפרח מינה טומאת מדרס, אשתייר בה טומאת מגע, דכל המטה מחוברת לראשונה שנתקנה:עד שנשברה שניה טהורה. דכיון דנשברו שתי הארוכות, תו לא חזיא. ולא דמי להיכא דנתפרקה וכולה קיימת, דהתם סופו להחזיר פרקיה ולחברה:
תוסופות יום טוב נשברה שנייה ותקנה. לאו דוקא ותקנה אלא אגב דנקט ברישא ותקנה. נקט נמי בסיפא. תוס' פט"ו דשבת דף קיב [*אמתני' ד' דבפכ"ו. וה"ה הכא]: [*אבל טמאה מגע מדרס. פי' הר"ב משום דארוכה כו' שהרי נגע במטה הטמאה מדרס. וכן פי' הר"ש. ולא רצו לפרש שטמאה מגע מדרס שנגעה בעצמה וכדתנן בפכ"ז מ"ז ח' ט' י'. דהכא רוצים לפ' אפי' לרבי יוסי דפליג התם. וכ"כ התוס' פרק ט"ו דשבת דף קיב. וטעמייהו דקי"ל טומאת בית הסתרים אינו מטמא וכדמוכח מתני' ג פ"ד דחולין ועיין לקמן [פכ"ז] שם]: [*לא הספיק כו' טהורה. כתב הר"ב ול"ד להיכא דנתפרקה כו'. כבסוף פרקין ובר"פ דלקמן ועוד שם משנה ו]:
יכין מלכת שלמה
6.
A bed that had contracted midras impurity:If a long side of it was broken and then he repaired it, it still retains its midras impurity. If the second side was also broke and then he repaired it, it becomes pure from midras impurity but is unclean by virtue of contact with midras. If before one could manage to repair the first side the second one broke, the bed becomes clean.
משנה ז
כֶּרַע שֶׁהָיְתָה טְמֵאָה מִדְרָס, וְחִבְּרָהּ לַמִּטָּה, כֻּלָּהּ טְמֵאָה מִדְרָס. פֵּרְשָׁה, הִיא טְמֵאָה מִדְרָס, וְהַמִּטָּה מַגַּע מִדְרָס. הָיְתָה טְמֵאָה טֻמְאַת שִׁבְעָה וְחִבְּרָהּ לַמִּטָּה, כֻּלָּהּ טְמֵאָה טֻמְאַת שִׁבְעָה. פֵּרְשָׁה, הִיא טְמֵאָה טֻמְאַת שִׁבְעָה, וְהַמִּטָּה טְמֵאָה טֻמְאַת עָרֶב. הָיְתָה טְמֵאָה טֻמְאַת עֶרֶב וְחִבְּרָהּ לַמִּטָּה, כֻּלָּהּ טְמֵאָה טֻמְאַת עָרֶב. פֵּרְשָׁה, הִיא טְמֵאָה טֻמְאַת עֶרֶב, וְהַמִּטָּה טְהוֹרָה. וְכֵן הַשֵּׁן שֶׁל מַעְדֵּר:
ברטנורה כרע. של מטה שהיתה טמאה מדרס. שדרס הזב על הכרע כשהיה בפני עצמו שלא היה מחובר למטה:כולה טמאה מדרס. דחיבור עביד לה כאילו כולה גוף אחד:היתה טמאה טומאת שבעה. כגון שנגעה במת:טומאת ערב. כגון שנגעה בטמא מת:והמטה טהורה. דלא נטמאת בנגיעת הכרע. דראשון הוה, ואין אדם וכלים מקבלין טומאה אלא מאב הטומאה:מעדר. כלי עץ שיש לו שינים ומהפכים בו את התבן, ושיניו של מתכת. ולפי שהשינים של פרקים ונעוצים בו, דינו כדין מטה שהיא של פרקים. והאי וכן, אטומאת שבעה קאי, דאין מעדר מטמא מדרס:
תוסופות יום טוב היתה טמאה טומאת ז'. לשון הר"ב כגון שנגע במת. וכן לשון הר"ש והיא שטת ר"ת דלא אמרי' חרב הרי הוא כחלל אלא בכלי מתכות. וכתבה ג"כ הר"ב ברפי"ב דאהלות ולא דק לפ' הכא דלא כשטתו דבפ"ק דאהלות מ"ב שהיא שטת הרמב"ם דבכל כלים אמרי' הרי הוא כחלל והרמב"ם כתב בכאן וז"ל וכבר ביארנו בפתיחת דברינו שכלי שטף כאשר נטמא במת טומאת ז' הנה הוא יהיה אב הטומאה ויטמא אדם וכלים טומאת ערב וכו' נתכוין לומר כשנטמא במת בענין זה שהוא יהיה אב הטומאה. ויטמא אדם וכלים טומאת ערב וזה כשלא יגע במת עצמו. ובמת דקאמר היינו בטומאת מת: כולה טמאה טומאת ז'. ואם הזה על המטה טהרה והכרע בכללה ואם פרשה קודם הזייה (היא) [הכרע] טמאה כו' הרמב"ם ספכ"א מה"כ:
יכין מלכת שלמה
7.
If a [bed] leg that had contracted midras uncleanness was joined to a bed, all the bed contracts midras uncleanness. If it was subsequently taken off, it retains its midras uncleanness while the bed is unclean from contact with midras. If a bed leg that was subject to a seven-day uncleanness was joined to a bed, all the bed contracts seven-day uncleanness. If it was subsequently taken off it remains subject to seven-day uncleanness while the bed is only subject to evening-uncleanness. If a leg that was subject to evening uncleanness was joined to a bed, all the bed contracts evening uncleanness. If it was subsequently taken off it is still subject to evening uncleanness while the bed becomes clean. The same law applies also to the prong of a mattock.
משנה ח
תְּפִלָּה, אַרְבָּעָה כֵלִים. הִתִּיר קְצִיצָה הָרִאשׁוֹנָה וְתִקְּנָהּ, טְמֵאָה טְמֵא מֵת, וְכֵן שְׁנִיָּה, וְכֵן שְׁלִישִׁית. הִתִּיר אֶת הָרְבִיעִית, טְהוֹרָה מִטְּמֵא מֵת, אֲבָל טְמֵאָה מַגַּע טְמֵא מֵת. חָזַר לָרִאשׁוֹנָה וְהִתִּירָהּ וְתִקְּנָהּ, טְמֵאָה בְמַגָּע, וְכֵן שְׁנִיָּה. הִתִּיר אֶת הַשְּׁלִישִׁית, טְהוֹרָה, שֶׁהָרְבִיעִית בְּמַגָּע, וְאֵין מַגָּע עוֹשֶׂה מַגָּע:
ברטנורה תפלה. בתפילין של ראש שנגעו במת איירי, שיש בהן ארבעה בתים, וכל בית נקראת קציצה:התיר קציצה. דעביר בית אחד והביא אחר תחתיו:טמאה טמא מת. דחיבורן משוי להו גוף אחד:וכן שניה וכן שלישית. כל זמן שהרביעית קיימת. מחמת שמחוברת לרביעית. אבל כשהעביר גם הרביעית והחליפה באחרת, פרחה מינייהו טומאת מת, ונשתייר בשלש קציצות טומאת מגע טמא מת, שהרי נגעו ברביעית כשחיברן והיא עדיין קיימת. אבל רביעית כשהוחלפה, אין בגופה טומאה כלל, דאי משום דנגעה בשלש, אין מגע עושה מגע, שהשלש ראשונות חדשות נינהו שנגעו בטמא מת, ואין הרביעית החדשה מקבלת מהן טומאה, ואין טומאה ברביעית החדשה אלא מחמת שמחוברת לשלש הטמאות מגע. הלכך כשחזר והחליף השלש פעם שניה, טהרו כולן ואפילו מגע לית בהו:
תוסופות יום טוב [*תפלה. עיין מ"ש בריש פ"ד דמנחות. למה נקט כן]: קציצה. לשון הר"ב וכל בית נקראת קציצה לפי שהיא קצוצה מחברתה הערוך [ערך קץ י"ב] [*עוד בערוך פירוש אחר קציצה היא הטבלא. ונ"ל שהוא ג"כ כמו הפי' הראשון במשמעות שם קציצה אבל איכא בינייהו דלפירוש הראשון על שם שקצוצה ונפרדת מחברתה נקראת כן ולפי' השני ע"ש שקצוצה ונפרדת מן התיתורא שהוא העור המכסה פי הבתים שהוא כעין דף של גשר ולכן נקרא תיתורא ונקרא ג"כ טבלא וב' השמות בהקומץ רבה דף ל"ה]: ואין מגע עושה מגע. שאין הראשון מטמא כלים מפני שהוא ולד. הרמב"ם פ"ז מה"כ [הלכה יב]:
יכין מלכת שלמה
8.
A tefillin box consisting of four vessels: if the first compartment was unloosed, and then he mended it, it retains its corpse uncleanness. So is it also the case with the second and the third. If he unloosed the fourth it becomes free from corpse uncleanness but it is still unclean from contact with corpse uncleanness. If he went back to the first compartment and unloosed and mended it, it remains unclean from contact. So also in the case of the second compartment. If he then unloosed the third compartment and mended it becomes clean, since the fourth is unclean from contact, and what is unclean from contact cannot convey uncleanness by contact.
משנה ט
מִטָּה שֶׁנִּגְנַב חֶצְיָהּ, אוֹ אָבַד חֶצְיָהּ, אוֹ חֲלָקוּהָ אַחִין, אוֹ שֻׁתָּפִין, טְהוֹרָה. הֶחֱזִירוּהָ, מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה מִכָּאן וּלְהַבָּא. מִטָּה מִטַּמְּאָה חֲבִילָה, וּמִטַּהֶרֶת חֲבִילָה, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מִטַּמְּאָה אֵבָרִים, וּמִטַּהֶרֶת אֵבָרִים:
ברטנורה טהורה. ואפילו איכא ארוכה ושתי כרעים, הואיל ואין בדעתם להחזיר. וכי מהני, דוקא במקום שהכל לאדם אחד:מקבלת טומאה מכאן ולהבא. אבל למפרע לא, דכיון דחלקוה פרחה טומאה מינה:מיטמאת חבילה. אם פירשה הכרע מן הארוכה ועומדת עם הקצרה, הוי חבור, ואם נטמאת הכרע נטמאת הקצרה. כשם שכשכולה שלימה אם נטמא אחד מאיבריה נטמאת כולה, כך נמי כשפירש הכרע מן הארוכה ועומדת עם הקצרה, נעשית חבילה עם הקצרה, וכשנטמאת הכרע נטמאת הקצרה עמה:ומטהרת חבילה. שאם הטביל הכרע עם הקצרה אין הקצרה חוצצת עליה, כי היכי דלא חייצה עליה כשמטבילה כשהיא שלימה:וחכ"א מטמא איברים. ולא חבילה. דאם נטמאת כרע, היא טמאה ולא קצרה, דאינה חיבור כשלימה:ומטהרת אברים. כשבא להטבילה מטביל הכרע בפני עצמה, ולא חבילה עם הקצרה, שהקצרה חוצצת עליה. דאינה חיבור כשלימה דמטביל מטה שלימה טהורה אע״פ שלא פירקה, אבל השתא דפירשה הכרע מן הארוכה לא הוי חבילה עם הקצרה, וצריך להטבילה בפני עצמה. והלכה כחכמים. כך נראית פירוש משנה זו מן התוספתא, וכך פירשוה רבותי:
תוסופות יום טוב מקבלת טומאה מכאן ולהבא. הרי זה דומה למי שעשה כלי אחד משברי כלים שנטמאו שהוא טהור ומקבל טומאה להבא [כלומר בכלי עץ וכדתנן ברפ"ב] הרמב"ם ספכ"ו מה"כ: [*ומיטהרת איברים. פירש הר"ב כשבא להטבילה מטביל הכרע בפני עצמה. עמ"ש בספכ"ד בס"ד]:
יכין מלכת שלמה
9.
A bed half of which was stolen or lost, or one which brothers or joint owners divided between themselves, becomes clean. If it was restored it is susceptible to uncleanness henceforth. A bed may contract uncleanness and be rendered clean when all its parts are bound together, the words of Rabbi Eliezer. But the sages say: it can contract uncleanness and is rendered clean in single parts.
טהורות כלים פרק יח
Tahoros Kelim Chapter 18