Mishnayos Club 6/20/2024
Mishnah
משנה א
הַמְפָרֵק אֶת הַמִּטָּה לְהַטְבִּילָהּ, וְהַנּוֹגֵעַ בַּחֲבָלִין, טָהוֹר. הַחֶבֶל מֵאֵימָתַי הוּא חִבּוּר לַמִּטָּה, מִשֶּׁיְּסָרֵג בָּהּ שְׁלֹשָׁה בָתִּים. וְהַנּוֹגֵעַ מִן הַקֶּשֶׁר וְלִפְנִים, טָמֵא. מִן הַקֶּשֶׁר וְלַחוּץ, טָהוֹר. נִימֵי הַקֶּשֶׁר, הַנּוֹגֵעַ בְּצָרְכּוֹ, טָמֵא. וְכַמָּה הוּא צָרְכּוֹ, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת:
ברטנורה
המפרק את המטה להטבילה. אע״פ שמיטהרת כשהיא שלימה, פעמים שהיא גדולה ואינה יכולה ליכנס במקוה וצריך לפרקה:והנוגע בחבלים גרסינן. כלומר, בין מפרק בין נוגע בחבלים טהור. ובמטה שנטמאת במת או במשכב הזב איירי, וכגון שאין במטה ארוכה ושתי כרעים, ואפילו הכי צריך להטבילה, כדי שלא תחזור לטומאתה כשיחברנה. והנוגע בחבלים טהור, דמכיון שפירקה שוב אין החבלים חיבור:החבל מאימתי חיבור. בתחלה כשאדם מסרג את המטה שלימה וסורג בה שלשה בתים ועדיין נשאר החבל ארוך הרבה. נטמאת המטה נטמא החבל. והנוגע בחבל, טמא. דכולו חיבור הואיל וסופו לסרגו:מן הקשר ולפנים. אם קשר חבל אחר לזה החבל שסורג בו, אין החבל האחר חיבור מן הקשר ולחוץ:נימי הקשר. כשקושרים שני חבלים זה בזה מניחין מעט מראשי החבלים מזה ומזה יוצאים חוץ לקשר, והן נקראים נימי הקשר:הנוגע בצורכו טמא. דכיון דצורך לקשר הם, שאם היה קושר בראש החבל ממש היה הקשר ניתר, נמצא שאלו הנימין מעמידים הקשר וכקשר דמו:רבי יהודה אומר שלש אצבעות. הוו חבור, דהוא צורך הקשר. טפי לא:
תוסופות יום טוב
והנוגע בחבלין. כן גי' הר"ב. אבל גי' הרמב"ם בפירושו ובחבורו ס"פ כ"ו הנוגע וכן היא גירסת הר"ש. וכלומר שאחר שנתפרקה המטה. שוב אין לחבלים חבור:
והנוגע מן הקשר ולפנים. והקשר בכלל שהרי נומי הקשר כל שהוא לצורכו מטמאין. ולשון הרמב"ם בפכ"א מה"כ [הלכה ו]. מן הקשר ולחוץ עד ג' אצבעות טמא. מפני שהן צרכיו של קשר. הרי הן מכלל המטה. וחוץ לג' אצבעות טהור. שאינו לצורך הכלי. שאפילו פסקו אין הקשר ניתר:
נימי הקשר כו' רי"א כו'. כדדרשי' בת"כ. בפ' זאת תהיה. במשכבו ולא בנימין היוצאים מן הקשר חוץ משלשה אצבעות. או יכול שאני מוציא מג' ולמטה. ת"ל טמא. הר"ש. וכן כתבה הרמב"ם במשנה דלקמן וממנה נ"ל שלמד הרמב"ם. דדברי ר"י אמת. ושאין חולק עליו מדסתמה הברייתא. ודתנן רי"א בלשון פלוגתא. ל"ק. כמ"ש הרבה כיוצא בזה בפרק בתרא דביכורים. ומ"מ כתב דשיעורן זה בחבל המטה אשר עביו ידוע אצלם. דלפי מה שיהיה החבל יותר עבה. יצטרך להשאיר ממנו יותר [חוץ] הקשר. ע"כ:
יכין
מלכת שלמה
1.
One who dismantles a bed in order that he might immerse it and [while doing so] touches the ropes remains clean. When does the rope begin to constitute a connective with the bed? As soon as three rows of meshes of it have been knotted. And [if another rope was tied to this one] and a person touches it: If from the knot inwards he becomes unclean; But if from the knot outwards he remains clean. As to the loose ends of the knot, any one that touches that part which is needed for it becomes unclean. And how much is needed for it? Rabbi Judah says: three fingerbreadths.משנה ב
הַחֶבֶל הַיּוֹצֵא מִן הַמִּטָּה, עַד חֲמִשָּׁה טְפָחִים, טָהוֹר. מֵחֲמִשָּׁה וְעַד עֲשָׂרָה, טָמֵא. מֵעֲשָׂרָה וְלַחוּץ, טָהוֹר, שֶׁבּוֹ קוֹשְׁרִין אֶת הַפְּסָחִים, וּמְשַׁלְשְׁלִין אֶת הַמִּטּוֹת:
ברטנורה
החבל היוצא מן המטה. מה שנשאר ממנו לאחר שגמר הסירוג:עד חמשה טפחים טהור. דלא חזי למידי לצורך המטה, ולא חשיב לה יד:מחמשה ועד עשרה טמא. דחזי לקשור בה הפסחים. שהיו רגילים לקשור שם הפסח בחבל שבכרעי המטה כדי שיהיה מזומן להם. וחזי נמי לשלשל בו את המטה, כלומר. להורידה מן העליה לגג, אי נמי להורידה אל המקוה להטבילה כשנטמאת:מעשרה ולחוץ טהור. דמה שיש בחבל יותר מעשרה אינו משמש לצורך המטה כלום:
תוסופות יום טוב
עד חמשה טפחים טהור. וחמשה כלמעלה. תוספתא כתב הר"ש. ויש ט"ס בדבריו שכתב דלא מייתי לה בסוף אלו טריפות. וצריך להיות ומייתי לה. שכן היא בסוף אותה סוגיא דף נה:
טהור. דדרשינן בת"כ בפרשת זאת תהיה. במשכבו ולא בחבל היוצא מן המטה פחות מה'. או יתר על י'. או יכול שאני מוציא מה' ועד י'. ת"ל טמא. [*ע"כ. ודתנן שבו קושרים כו'. אה' ועד י' קאי. הר"ש]:
מחמשה ועד עשרה. ועשרה כלמטה הימנו תוספתא. מייתי לה התם בפרק אלו טריפות:
יכין
מלכת שלמה
2.
A rope that hangs out from a bed:If it is shorter than five handbreadths, it is clean, If it is from five to ten handbreadths long, it is unclean. From ten handbreadths and longer is clean; For it is with [this rope] that paschal lambs were tied and beds were lowered down.משנה ג
מִזְרָן הַיּוֹצֵא מִן הַמִּטָּה, כָּל שֶׁהוּא, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, עַד עֲשָׂרָה טְפָחִים. שְׁיָרֵי מִזְרָן, שִׁבְעָה טְפָחִים, כְּדֵי לַעֲשׂוֹתוֹ חֶבֶק לַחֲמוֹר:
ברטנורה
המיזרן. כמין אזור או אבנט של אריג שכורכים אותו סביב המטה כדי לחבר פרקיה. ופעמים שהוא גדול הרבה ונגרר ויוצא חוץ מן המטה:היוצא מן המטה. והמטה טמאה מדרס:כל שהוא. אפילו יוצא כמה אמות חוץ למטה, הכל טמא:ר׳ יוסי אומר עד עשרה טפחים. טמא בטומאת המטה. מעשרה ולמעלה טהור. והלכה כר׳ יוסי:שיירי מיזרן. מיזרן שבלה ונקרע, כמה ישתייר ממנו ויהיה טמא:שבעה טפחים. דבציר מהכי לא חזי למידי ולא חשיב כלי:חבק. יש מפרשים, בגד עב וקשה שמשימים על החמור כשבא מן הדרך והוא מזיע, כדי שלא יצטנן לאחר שמסירין ממנו האוכף. ויש מפרשים, שמשימים אותו על משאוי החמור כדי שלא יפסד אם ירדו עליו גשמים:
תוסופות יום טוב
[*חבק. כתב הר"ב י"מ בגד עב וכו' וי"מ וכו'. ודבריו תמוהין בעיני. שהרי המיזרן מפרש הר"ב כמו אזור ואבנט. ושניהן אינן בגד לכסות כשיעור האוכף. או כשיעור המשוי שעליו. שהרי אינם רחבים כידוע. אבל דברי הר"ב מורכבים משני פירושים. שמ"ש בכאן על חבק. כתב כן הר"ש מהערוך. והוא כתב ג"כ על מזרן בשם גאון ובשם הערוך שהוא בגד צמר שנותנים בני אדם גדולים וחשובים תחת המצעות ובלע"ז טפי"ט. ועוד כתב הר"ש שי"מ שהוא עור הכרוך על המטה וכו' אבל זה שפי' הר"ב על מיזרן. כ"כ הרמב"ם. והוא כתב על חבק וז"ל חבק הוא [האזור] אשר ישימו אותו לחמור על המרדע. כדי שיעמוד על גבו. וזה החבק ברחבו כמו טפח. וארכו יותר מזה השיעור. ובקצהו [שנצין] יחברו בהן המשאוי [נ"א הקשירה] ע"כ]:
יכין
מלכת שלמה
3.
If a part of a mattress hangs over, it is unclean whatever its length, the words of Rabbi Meir. Rabbi Yose says: only that which is shorter than ten handbreadths. The remnant of a mattress remains unclean if the length is at least seven handbreadths from which a donkey's covering can be made.משנה ד
נִשָּׂא הַזָּב עַל הַמִּטָּה וְעַל הַמִּזְרָן, מְטַמֵּא שְׁנַיִם וּפוֹסֵל אֶחָד, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, נִשָּׂא הַזָּב עַל הַמִּטָּה וְעַל הַמִּזְרָן, עֲשָׂרָה טְפָחִים, מְטַמֵּא שְׁנַיִם וּפוֹסֵל אֶחָד. מֵעֲשָׂרָה וְלַחוּץ, מְטַמֵּא אֶחָד וּפוֹסֵל אֶחָד. נִשָּׂא עַל הַמִּזְרָן, מֵעֲשָׂרָה וְלִפְנִים, טָמֵא. מֵעֲשָׂרָה וְלַחוּץ, טָהוֹר:
ברטנורה
נישא הזב על המטה ועל המיזרן. לאו דוקא נישא על המיזרן, אלא נישא הזב על המטה שהמיזרן כרוך סביבותיה ויוצא ממנה:מטמא שנים ופוסל אחד דברי ר׳ מאיר. ר׳ מאיר לטעמיה דאמר לעיל דאפילו המיזרן יוצא מן המטה כל שהוא ואפילו טובא הוי חבור למטה ומטמא שנים ופוסל אחד, כמטה עצמה. שכל שהזב נישא עליו ונעשה משכב ומושב של זב, הוי אב הטומאה, והנוגע בו הוי ראשון, וראשון עושה שני, ושני עושה שלישי לפסול את התרומה בלבד אבל לא לטמא. והיינו מטמא שנים דהיינו ראשון ושני, ופוסל אחד והוא שלישי שהוא פסול בתרומה בלבד, והמיזרן כל זמן שלא פירש מן המטה חשיב כאב הטומאה ומטמא שנים ופוסל אחד, אבל לאחר שפירש לא הוי אלא כולד הטומאה ומטמא אחד ופוסל אחד, כדין נוגע במשכב הזב:ר׳ יוסי אומר וכו׳ ר׳ יוסי לטעמיה דאמר לעיל [עד] עשרה טפחים ותו לא. הלכך זה שבתוך עשרה חשוב חיבור למשכב ומטמא שנים ופוסל אחד כל זמן שלא פירש, אבל מה שחוץ לעשרה לא חשוב חיבור למשכב, ודינו כפירש, דמטמא אחד ופוסל אחד:נישא על המזרן מעשרה ולפנים טמאה גרסינן. ולא גרסינן טמא. והכי פירושא, נישא הזב על המיזרן היוצא מן המטה, אם נישא מעשרה ולפנים לצד המטה, המטה טמאה מדרס, דכיון דכל עשרה חשיבי חבור למטה, כשנטמא מזרן נטמאת המטה. אבל מעשרה ולחוץ דלא הוו חבור למיטה, טהורה המטה ולא נטמאת [בטומאת] המיזרן. כך נראית בעיני פירוש משנה זו. וגירסת רבותי דגרסי טמא וטהור ופירושן, לא נתקבל לי. וכן דברי הרמב״ם שכתב בפירוש משנה זו לא נכנסו באזני כלל. ודקדקתי אחר כך בחבורו בהלכות כלים פרק כ״א [הלכה ט׳] נראה לי ששם חזר בו ופירש משנה זו כמו שפירשתיה כאן:
תוסופות יום טוב
מטמא שנים. כתב הר"ב כל זמן שלא פירש מן המטה כדתנן במ"ב פ"ה דזבים:
יכין
מלכת שלמה
4.
If a zav was carried on a bed and on its mattress, the latter causes an uncleanness of two grades and an unfitness of one grade, the words of Rabbi Meir. Rabbi Yose says: if a zav was carried on a bed and on its mattress the part that is shorter than ten handbreadths causes an uncleanness of two grades and an unfitness of one grade, but that which is over the ten handbreadths causes only an uncleanness of one grade and an unfitness of one grade. If he was carried on the mattress, [on the overhanging part] that was shorter than ten handbreadths, it becomes unclean, but if on the part that was longer than ten handbreadths it remains clean.משנה ה
מִטָּה שֶׁהָיְתָה טְמֵאָה מִדְרָס, וְכָרַךְ לָהּ מִזְרָן, כֻּלָּהּ טְמֵאָה מִדְרָס. פֵּרְשָׁה, הִיא טְמֵאָה מִדְרָס, וְהַמִּזְרָן מַגַּע מִדְרָס. הָיְתָה טְמֵאָה טֻמְאַת שִׁבְעָה, וְכָרַךְ לָהּ מִזְרָן, כֻּלָּהּ טְמֵאָה טֻמְאַת שִׁבְעָה. פֵּרְשָׁה, הִיא טְמֵאָה טֻמְאַת שִׁבְעָה, וְהַמִּזְרָן טָמֵא טֻמְאַת עָרֶב. הָיְתָה טְמֵאָה טֻמְאַת עֶרֶב, וְכָרַךְ לָהּ מִזְרָן, כֻּלָּהּ טְמֵאָה טֻמְאַת עָרֶב. פֵּרְשָׁה, הִיא טְמֵאָה טֻמְאַת עֶרֶב, וְהַמִּזְרָן טָהוֹר:
ברטנורה
כולה טמאה מדרס. וכל זמן שלא פירש המזרן מן המטה הוי כמטה עצמה כדפרישית:והמזרן מגע מדרס. ומטמא אחד ופוסל אחד, כדין כל נוגע באב הטומאה:
תוסופות יום טוב
היתה טמאה טומאת ז'. שזאת המטה היא נלקחת ממי שנטמא טומאת ז' מן המת והמזרן מן הבגדים וכאשר היתה המטה אב במת והוא סוף אב לא תשים הבגדים והוא המזרן הנוגע בה אב ג"כ אבל ראשון. הרמב"ם ועיין בפ"ק דאהלות [מ"ב]:
יכין
מלכת שלמה
5.
If around a bed that had contracted midras uncleanness one wrapped a mattress, the whole becomes subject to midras uncleanness. If it was removed, the bed remains subject to midras uncleanness but the mattress is unclean only from contact with midras. If around a bed that had contracted seven-day uncleanness one wrapped a mattress, the whole becomes subject to seven-day uncleanness. If it was removed, the bed remains subject to seven-day uncleanness but the mattress is unclean until the evening. If the bed was subject to evening uncleanness and around it he wrapped a mattress, the whole becomes subject to evening uncleanness; If it was removed, the bed remains subject to evening uncleanness but the mattress becomes clean.משנה ו
מִטָּה שֶׁכָּרַךְ לָהּ מִזְרָן, וְנָגַע בָּהֶן הַמֵּת, טְמֵאִין טֻמְאַת שִׁבְעָה. פֵּרְשׁוּ, טְמֵאִין טֻמְאַת שִׁבְעָה. נָגַע בָּהֶן הַשֶּׁרֶץ, טְמֵאִין טֻמְאַת עָרֶב. פֵּרְשׁוּ, טְמֵאִין טֻמְאַת עָרֶב. מִטָּה שֶׁנִּטְּלוּ שְׁתֵּי אֲרֻכּוֹת שֶׁלָּהּ וְעָשָׂה לָהּ חֲדָשׁוֹת, וְלֹא שִׁנָּה אֶת הַנְּקָבִים, נִשְׁתַּבְּרוּ חֲדָשׁוֹת, טְמֵאָה. וִישָׁנוֹת, טְהוֹרָה, שֶׁהַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַיְשָׁנוֹת:
ברטנורה
ונגע בהן המת. כשהן כרוכים יחד:טמאים טומאת שבעה. בהא לא פליג ר׳ יוסי. דדוקא בטומאת מדרס קאמר עד עשרה טפחים טמא מעשרה ולחוץ טהור, אבל לשאר טומאות, אפילו מאה אמה כולו חיבור. כגון מזרן שהוא כרוך על המטה ונכנסה המטה לאוהל המת או נגעה בשרץ, וכן אם נכנס קצה מן המזרן לאוהל המת או נגע בשרץ, נטמאת המטה נטמא המזרן, נטמא המזרן נטמאת המטה, ואפילו היה המזרן יוצא מן המטה מאה אמה:פירשו טמאים טומאת שבעה. ולא הוו ככלים שנשתברו, כיון דכל אחד מהן כלי בפני עצמו. אע״ג דלענין קבלת טומאה חשובים ככלי אחד וכשנגעה טומאה באחד מהן נטמא האחר:שניטלו שתי ארוכות שלה, ולא נשתברו. והן ראויות להחזירן למקומן, הלכך לא טהרה המטה מטומאתה בנטילת הארוכות:נשתברו חדשות טמאה. שהרי הישנות קיימות ולא נשתנו הנקבים, והוי כנתפרקה אבר אבר וכל אבריה שלמים. אבל נשתברו הישנות, טהורה, לפי שהישנות הן שהיו במטה כשנטמאת, וכשנשתברו הוי המטה שבר כלי, דלא חזיא בלא ארוכות:
תוסופות יום טוב
יכין
מלכת שלמה
6.
If a mattress was wrapped around a bed and a corpse touched them, they are subject to a seven-day uncleanness; If they are taken apart they are still subject to a seven-day uncleanness. If a sheretz touched them they are subject to an evening uncleanness; If they are taken apart they are still subject to evening uncleanness. A bed from which the two longer sides were removed and two new ones were prepared for it but the original sockets were not changed: If the new sides were broken the bed retains its uncleanness, But if the old ones were broken it becomes clean, since all depends on the old ones.משנה ז
תֵּבָה שֶׁפִּתְחָהּ מִלְמַעְלָה, טְמֵאָה טְמֵא מֵת. נִפְחֲתָה מִלְמַעְלָה, טְמֵאָה טְמֵא מֵת. נִפְחֲתָה מִלְּמַטָּה, טְהוֹרָה. מְגוּרוֹת שֶׁבָּהּ, טְמֵאוֹת, וְאֵינָם חִבּוּר לָהּ:
ברטנורה
תיבה שנפחתה מלמעלן. הכסוי שלה:טמאה טמא מת. דכיון דשוליה קיימים אכתי חזיא לתשמיש. ודוקא טומאת מת. אבל לא טומאת מדרס, דלא חזיא לישיבה:נפחתה מלמטן בשוליה. בטל בית קיבול שלה וטהורה לגמרי:מגורות שלה. אוצרות שבה, דהיינו חדרים שבתוכה שלא נפחתו עמה, טמאות:
תוסופות יום טוב
תיבה שפתחה מלמעלה טמאה טמא מת. עיין בפי' הר"ב מ"ט ומסתבר דל"ג לה הכא וכן ראיתי בדפוס ישן שבגמ':
נפחתה מלמעלן כו'. וה"נ תנן לקמן משנה ט ועיין בפכ"ב מ"ח:
נפחתה מלמטן טהורה. פי' הר"ב בטל בית קבול שלה כו'. אע"פ שאפשר לישב עליה *)בכסא. מפני שעיקר מעשיה לקבלה וכבר בטל העיקר הרמב"ם פכ"ו מה"כ [הלכה ו'] ועיין [מ"ש] לקמן מ"ט [ד"ה מפני]:
ואינם חבור לה. כאותן ששנינו במ"ג פרק דלקמן:
יכין
מלכת שלמה
7.
A box whose opening is at the top is susceptible to corpse uncleanness. If a piece fell out above it is still susceptible to corpse uncleanness. If it was damaged below, it becomes clean. The compartments within it remain unclean and are not regarded as a connected to it.משנה ח
הַתּוּרְמֵל שֶׁנִּפְחֲתָה כִּיס שֶׁבְּתוֹכוֹ, טָמֵא, וְאֵינוֹ חִבּוּר לוֹ. הַחֵמֶת שֶׁבֵּיצִים שֶׁלָּהּ מְקַבְּלוֹת עִמָּהּ, וְנִפְחֲתוּ, טְהוֹרוֹת, שֶׁאֵינָם מְקַבְּלוֹת כְּדַרְכָּן:
ברטנורה
התורמל. כיס גדול של עור שהרועה נותן חפציו לתוכו, ובתוך התורמל יש כיסין קטנים כמו המגורות בתיבה:החמת. נאד של עור:שהביצים שלה מקבלות עמה. כשמפשיטין עורות האילים והתישים הזכרים נשאר העור שבמקום הביצים כמין כיס קטן, ואם נפחתו טהורות, דבטל בית קיבול שלהן:
תוסופות יום טוב
התורמל. פי' הר"ב כיס גדול של עור שהרועה כו'. ועיין מ"ש [הר"ב] במ"ד פט"ז:
שבצים שלה מקבלות עמה. כתב הר"ב כשמפשיטין עורות האילים והתישים הזכרים נשאר העור שבמקום הבצים כמין כיס קטן. ולשון הרמב"ם כמו שני נודיים קטנים:
טהורות שאינם מקבלות כדרכן. לשון הרמב"ם כאשר נקרעו אלו הנודים הנה היא טהורה לפי שאי אפשר שתקבל כמו שהיה דרכה לקבל. ר"ל מצד פיה אשר תמשך בתוך הנוד ע"כ. אבל בנא"י הנה הם טהורות לפי שא"א שיקבלו כמו שהיה דרכם לקבל ר"ל מצדדי פיותיהן אשר הם בתוך הנוד. ובחיבורו פ"ז מה"כ [הלכה ח] העתיק המשנה כלשונה:
יכין
מלכת שלמה
8.
If a shepherd's bag was damaged, the pocket within it retains its uncleanness and is not regarded as a connected to it. A skin whose testicle bags serve also as receptacles and they were damaged, they become clean, since they will no longer serve their original purpose.משנה ט
תֵּבָה שֶׁפִּתְחָהּ מִצִּדָּהּ, טְמֵאָה מִדְרָס וּטְמֵא מֵת. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁאֵינָהּ גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים, אוֹ שֶׁאֵין לָהּ לִזְבֵּז טֶפַח. נִפְחֲתָה מִלְמַעְלָן, טְמֵאָה טְמֵא מֵת. נִפְחֲתָה מִלְּמַטָּן, רַבִּי מֵאִיר מְטַמֵּא. וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין, מִפְּנֵי שֶׁבָּטַל הָעִקָּר, בָּטְלָה הַטְּפֵלָה:
ברטנורה
שפתחה מצדה. כשפתחה מלמעלה אינה טמאה מדרס, דאם ישב עליה ובאים להשתמש בה אומרים לו עמוד ונעשה מלאכתנו. אבל כשפתחה מן הצד, יכול להשתמש אע״פ שיושב עליה:בזמן שאינה גבוהה עשרה טפחים. כשגבוהה עשרה לא חזיא לישיבה כולי האי:או שאין לה לזבז. דכשיש לה לזבז מזיק ליושב:נפחתה מלמטן. בשוליה. לא חזיא לתשמיש, אבל חזיא לישיבה:מפני שבטל העקר. עיקר התיבה היא עשויה להחזיק בשוליה מה שמשימים בתוכה. ועל ידם היא נקראת כלי. וכיון שנפחתו שוליה ובטלו, בטלו גם דפנותיה מלמעלן ושוב אינה מקבלת שום טומאה. והלכה כחכמים:
תוסופות יום טוב
רבי מאיר מטמא. הואיל ופתחה מצדה. ולא נפחתה למעלה ראויה למדרס כשהיתה וכל המיטמא טמא מדרס מיטמא טמא מת כדתנן במשנה ג פ"ו דנדה:
מפני שבטל העיקר בטלה הטפלה. ושיהיה כלי שיטמא טומאת מת הוא העיקר. וזה הולך על השרש אשר התבאר בששי מנדה והוא אמרם כל הטמא מדרס טמא טמא מת ויש שטמא טמא מת ואינו טמא מדרס הנה כבר התבאר שטומאת מת עיקר. הרמב"ם בסוף פרקין:
יכין
מלכת שלמה
9.
A box whose opening is at the side is susceptible to both midras uncleanness and corpse uncleanness. Rabbi Yose said: When does this apply? When it is less than ten handbreadths in height or when it does not have a rim one handbreadth deep. If it was damaged above it is still susceptible to corpse uncleanness. If it was damaged below: Rabbi Meir rules that it is susceptible to uncleanness. But the sages rule that it is clean because if the primary function ceases the secondary one also ceases.משנה י
מִשְׁפֶּלֶת שֶׁנִּפְחֲתָה מִלְּקַבֵּל רִמּוֹנִים, רַבִּי מֵאִיר מְטַמֵּא. וַחֲכָמִים מְטַהֲרִים, מִפְּנֵי שֶׁבָּטַל הָעִקָּר, בָּטְלָה הַטְּפֵלָה:
ברטנורה
משפלת. קופה גדולה שמוליכין בה הזבל והאשפה:שנפחתה מלקבל רמונים. שזהו שיעורה ליטהר כשניקבה במוציא רמון:ר׳ מאיר מטמא. אע״פ שהיא טהורה משאר טומאות, טמאה היא מדרס, שראויה לישיבה:וחכמים מטהרין. והלכה כחכמים:
תוסופות יום טוב
יכין
מלכת שלמה