Mishnayos Club 6/20/2024
Mishnah
משנה א
הַיָּשֵׁן תַּחַת הַמִּטָּה בַסֻּכָּה, לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, נוֹהֲגִין הָיִינוּ, שֶׁהָיִינוּ יְשֵׁנִים תַּחַת הַמִּטָּה בִּפְנֵי הַזְּקֵנִים, וְלֹא אָמְרוּ לָנוּ דָבָר. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, מַעֲשֶׂה בְטָבִי עַבְדּוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁהָיָה יָשֵׁן תַּחַת הַמִּטָּה, וְאָמַר לָהֶן רַבָּן גַּמְלִיאֵל לַזְּקֵנִים, רְאִיתֶם טָבִי עַבְדִּי, שֶׁהוּא תַלְמִיד חָכָם וְיוֹדֵעַ שֶׁעֲבָדִים פְּטוּרִין מִן הַסֻּכָּה, לְפִיכָךְ יָשֵׁן הוּא תַּחַת הַמִּטָּה. וּלְפִי דַרְכֵּנוּ לָמַדְנוּ, שֶׁהַיָּשֵׁן תַּחַת הַמִּטָּה, לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ:
ברטנורה
הישן. לא יצא ידי חובתו. ובלבד שתהא המטה גבוה עשרה טפחים, דאז היא חשובה אהל ונמצא אהל מפסיק בינו לבין הסוכה. ועיקר מצות סוכה אכילה שתיה שינה:נוהגים היינו כו׳ דקסבר לא אתי אהל עראי ומבטל אהל קבע. ואין הלכה כרבי יהודה:עבדים פטורים מן הסוכה. דמצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות, וכל מצוה שהאשה חייבת בה עבד חייב בה:ולפי דרכנו למדנו. אע״פ שלא אמר אלא לשיחת חולין בעלמא, שהיה משתבח בעבדו. למדנו שהישן תחת המטה כו׳:
תוסופות יום טוב
הישן. עיין מ"ש בס"ד במשנה ו' דפ"ק:
תחת המטה. כתב הר"ב ובלבד שתהא המטה גבוה י' טפחים דאז היא חשובה אהל. פירוש לבטל אהל הסוכה שעליה. אע"פ שיש לה גג טפח צריך ג"כ שתהיה גבוה עשרה וכמ"ש במשנה ג' בפ"ק. אע"ג דלענין שאר דברים אהל טפח מקרי אהל. וכדלעיל משנה ט' וי"א. וכעין זה פי' הר"ן לפי דרכו:
אמר רבי יהודה נוהגין היינו כו'. פירש הר"ב דקסבר לא אתי אהל עראי [דמטה דמסלקין אותה ממקום למקום רש"י פרק קמא דף י"א] ומבטל אהל קבע דר"י לטעמיה אזיל דסבירא ליה בריש פ"ק דסוכה דירת קבע בעינן. גמרא. וצ"ע דלא פליג רבי יהודה בקינוף. דמשנה ג' דפ"ק. ובגמרא [שם] איתא דר"י ס"ל בכילת חתנים דמותר לישן בה אע"פ שיש לה גג. ואע"פ שגבוה עשרה. מהך טעמא דהכא. דלא אתי כו'. ואע"ג דאיכא נמי התם לעיל מההוא דקינוף מיקרי קביעה לגבי כילה. מיהו לגבי סוכה ודאי דלא מיקרי קביעה דלא עדיף ממטה דמיטלטלת והכי נמי קינופים:
שעבדים פטורים מן הסוכה. מ"ש הר"ב וכל מצוה שאשה חייבת בה כו'. כלומר וכל מצוה שאין נשים כו' וזהו שסיים רש"י כדאמרינן בחגיגה דהתם סיומא דמימרא הכי הוה. ועיין מ"ג פ"ג דברכות:
יכין
מלכת שלמה
1.
He who sleeps under a bed in the sukkah has not fulfilled his obligation. Rabbi Judah said: we had the custom to sleep under a bed in the presence of the elders, and they didn’t say anything to us. Rabbi Shimon said: it happened that Tabi, the slave of Rabba Gamaliel, used to sleep under the bed. And Rabban Gamaliel said to the elders, “Have you seen Tabi my slave, who is a scholar, and knows that slaves are exempt from [the law of] a sukkah, therefore he sleep under the bed.” And incidentally we learned that he who sleeps under a bed has not fulfilled his obligation.משנה ב
הַסּוֹמֵךְ סֻכָּתוֹ בְּכַרְעֵי הַמִּטָּה, כְּשֵׁרָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם אֵינָהּ יְכוֹלָה לַעֲמֹד בִּפְנֵי עַצְמָהּ, פְּסוּלָה. סֻכָּה הַמְדֻבְלֶלֶת, וְשֶׁצִּלָּתָהּ מְרֻבָּה מֵחַמָּתָהּ, כְּשֵׁרָה. הַמְעֻבָּה כְמִין בַּיִת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַכּוֹכָבִים נִרְאִים מִתּוֹכָהּ, כְּשֵׁרָה:
ברטנורה
רבי יהודה אומר אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה פסולה. רבי יהודה לטעמיה דאמר סוכה דירת קבע בעינן. ואין הלכה כר׳ יהודה:מדובללת. שלא השכיב הקנים יחד זה אצל זה, אלא קנה עולה וקנה יורד ומתוך כך חמתה מרובה מצלתה, ואשמעינן מתניתין דאמרינן רואים כאילו היו מושכבים בשוה ואם אז צלתה מרובה כשרה:
תוסופות יום טוב
הסומך סוכתו בכרעי וכו'. פי' רש"י מטה שלימה. וכתב הר"ן פירש רש"י שהסוכה סמוכה על כרעי המטה וכשהמטה מיטלטלת הסוכה מוטלטלת עמה ע"כ. ונראין דבריו כפירוש הב"י בטור סימן תר"ל דמיירי במטה שמוקפת קרשים שראשן אחד קבוע בארץ. וראשן עולה למעלה מהמטה י' טפחים. והמטה. היא חבלים. או קרשים קבועים במחיצות אלו ומפני כן נקראו אותן קרשים שהן המחיצות כרעי המטה ע"כ. ומיהו א"צ שיהו שם חבלים וקרשים לקרקע הסוכה והיינו מטה עצמו. אלא שקרקע הסוכה הוא קרקע עולם. וז"ש רש"י מטה שלימה ר"ל שכל הכרעים מחוברים יחד אבל אין כאן חבלים וקרשים מתחת. ובהכי מחלק הר"ן בין מתניתין דהכא למתניתין דלקמן בראש העגלה. וכתב דהתם לד"ה שנויה. דהתם קרקע הסוכה נשאר לעולם אחד בעצמו משא"כ הכא שקרקע הסוכה משתנה לפי שהוא קרקע עולם ואינו ע"ג המטה ע"כ. אבל לפי שהרמב"ם לא העתיק משנה זו בחבורו נראה ודאי לפי שסובר שהיא בכלל ההיא מתני' דלקמן שהעתיקה. לפי שיש בה עוד חלוקי דינים אחרים. וא"כ ליתא להא דהר"ן. דאי התם דברי הכל היא א"כ מתניתין דהכא. לא תשמע מינה. ופירוש התוספת והרא"ש ודאי אינו עולה לדברי הרמב"ם והר"ב. שהרי להרא"ש רבי יהודה לפרושי אתא ולא לאפלוגי. אלא נאמר דמפרשי מתניתין דהמטה היא קרקע הסוכה כמו עגלה ממש ואי נמי אינה קרקע הסוכה כמו שאמר הר"ן. אפ"ה אין חילוק בכך בין הכא לעגלה שהיא עצמה קרקע הסוכה. וא"נ י"ל שהר"ב מפרש למתניתין כפי' הר"ן בשם הראב"ד. דפי' שלא קבע הסוכה על המטה. אלא סמכה עליה ואם המטה זזה הרי הסוכה נופלת ע"כ:
המדובללת. פירש הר"ב שלא השכיב כו'. ופירש בגמרא. מאי מדובללת מבולבלת. ומ"ש הר"ב שחמתה מרובה וכו'. ואשמועינן מתניתין דאמרינן רואין כו' [*ובתנאים שאכתוב במשנה ה' פי"ב דאהלות] והקשה בטור סימן תרל"א שאי אפשר להכשיר סוכה שחמתה מרובה מצלתה שהרי קנים שאין ביניהם ג' חשובין כסתום ואפ"ה לא חשיבי להכשיר בסכך אם לא שנאמר כיון שיש כאן צל מרובה כשהשמש עומד באמצע השמים רק כשנוטה לצדדין אז החמה מרובה. קרינן ביה שפיר צלתה מרובה מחמתה. וכן דעת ר"י [בתוספות] ע"כ:
ושצלתה מרובה מחמתה. הא כי הדדי פסולה. דהכא אמלמעלה קאי וריש פרק קמא אדלמטה כדמפרש בגמרא ועיין לעיל בפי' הר"ב. ועוד שם במשנה ח' מה שכתבתי בס"ד:
המעובה. עיין משנה ח' בפ"ק מ"ש שם בס"ד:
יכין
מלכת שלמה
2.
One who supports his sukkah with the posts of a bed, it is valid. Rabbi Judah says: if it cannot stand on its own, it is invalid. A disorderly sukkah (and whose shade is more than its sun is valid. One whose [skhakh] is thick like [the roof] of a house is valid, even though the stars cannot be seen through it.משנה ג
הָעוֹשֶׂה סֻכָּתוֹ בְּרֹאשׁ הָעֲגָלָה אוֹ בְּרֹאשׁ הַסְּפִינָה, כְּשֵׁרָה, וְעוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב. בְּרֹאשׁ הָאִילָן אוֹ עַל גַּבֵּי גָמָל, כְּשֵׁרָה, וְאֵין עוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב. שְׁתַּיִם בָּאִילָן וְאַחַת בִּידֵי אָדָם, אוֹ שְׁתַּיִם בִּידֵי אָדָם וְאַחַת בָּאִילָן, כְּשֵׁרָה, וְאֵין עוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב. שָׁלשׁ בִּידֵי אָדָם וְאַחַת בָּאִילָן, כְּשֵׁרָה, וְעוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב. זֶה הַכְּלָל, כֹּל שֶׁנִּטַּל הָאִילָן וִיכוֹלָה לַעֲמוֹד בִּפְנֵי עַצְמָהּ, כְּשֵׁרָה, וְעוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב:
ברטנורה
בראש העגלה. אע״ג דמטלטלה ולא קביעי:בראש הספינה. שבים, שהרוח שולטת שם ועוקרתה:כשירה. דדירה קרינא ביה. והוא שתהא יכולה לעמוד ברוח מצויה של יבשה:ועולין לה ביום טוב. איידי דבעי למתני סיפא אין עולין, תנא רישא עולין:בראש האילן. תיקן מושבו בראשו ועשה שם מחיצות וסכך:כשרה. בחולו של מועד:ואין עולין לה ביו״ט. דגזור רבנן דאין עולין באילן ואין משתמשין בו שמא יתלוש:שתים באילן. סמך קרקע הסוכה רובה באילן, ועשה סביבה בראש האילן שתי דפנות ואחת עשה בידי אדם בארץ וסמך קרקעית הסוכה באמצע הדופן שעשה בארץ, והגביה הדופן ממנה ומעלה עשרה:או שתים בידי אדם ואחת באילן. הואיל ואם ינטל תפול קרקעית הסוכה, שאין יכולה לעמוד בסמיכת שתים שבארץ, אין עולין לה ביום טוב, דמשתמש באילן:
תוסופות יום טוב
בראש הספינה. כתב הר"ב דדירה קרינא ביה. לשון רש"י. דדירת עראי סגי ביה:
בראש האילן. פירש הר"ב תיקן מושבו בראשו ונמצא כשהולך בסוכה משתמש באילן. תוס' סוף מסכת שבת:
ואין עולין לה ביו"ט. פירש הר"ב דגזור רבנן דאין עולין באילן וכן על גבי בהמה במשנה ב' פ"ה דביצה ע"ש:
זה הכלל כו'. לאתויי שאם אותן דפנות שהן בידי אדם אינן סמוכות כגון שעומדות מזרח ומערב. או צפון ודרום. ויכול לסמוך סככה באותן דפנות עד שאם ינטל האילן. הסוכה יכולה לעמוד עולין לה ביו"ט. הר"ן:
יכין
מלכת שלמה
3.
One who makes his sukkah on the top of a wagon, or on the deck of a ship, it is valid and one may go up into it on the festival. If he made it on the top of a tree, or on the back of a camel, it is valid, but one may not go up into it on the festival. If the tree [formed] two [walls] and one was made by the hands of man, or if two were made by the hands of man and one was formed by the tree, it is valid, but one may not go up into it on the festival. If three walls were made by the hands of man and one was formed by the tree, it is valid and one may go up into it on the festival. This is the general rule: in any case in which if the tree was removed the [sukkah] could stand on its own, it is valid and one may go up into it on the festival.משנה ד
הָעוֹשֶׂה סֻכָּתוֹ בֵּין הָאִילָנוֹת, וְהָאִילָנוֹת דְּפָנוֹת לָהּ, כְּשֵׁרָה. שְׁלוּחֵי מִצְוָה פְּטוּרִין מִן הַסֻּכָּה. חוֹלִין וּמְשַׁמְּשֵׁיהֶן פְּטוּרִין מִן הַסֻּכָּה. אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין עֲרַאי חוּץ לַסֻּכָּה:
ברטנורה
והאילנות דפנות לה כשירה. והוא שהאילנות עבים וחזקים ולא אזלי ואתו ברוח מצויה. וצריך נמי למלאות בין הענפים בתבן וקש שלא תזיזם הרוח, שכל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה אינה מחיצה:שלוחי מצוה פטורים. שהעוסק במצוה פטור מן המצוה. ולא בלבד בשעה שעוסקין במצוה פטורים, אלא אפילו בשעה שאין עסוקים בה, כגון הולך להקביל פני רבו או לפדיון שבוים פטור אף בשעת חנייתו:חולין ומשמשיהן פטורים. ואפילו בחולי כל דהו. והאי דשרי לבטל מצות עשה של תורה מפני חולי כל דהו, ומצטער מפני ריח רע או מפני פשפשים ופרעושים שהוא פטור, וכן הולכי דרכים ושומרי גנות ופרדסים דפטרי להו רבנן מן הסוכה, טעמא הוי משום דכתיב (ויקרא כ״ג:מ״ב) בסכות תשבו, כעין תדורו, וכל היכא דאית ליה מידי שמפני אותו דבר היה יוצא מדירתו יכול נמי לצאת מסוכתו. אבל העושה סוכתו מתחלה במקום הראוי להצטער באכילה או בשינה, כגון במקום שמתירא בו מפני לסטים בשינה ואין מתירא מפני הגנבים או ליסטים באכילה, אפילו באכילה לא יצא ידי חובתו באותה סוכה, הואיל ואינה ראויה לעשות בו כל צרכיו אכילה ושתיה ושינה, דהא כעין תדורו בעינן והא לא הוי כעין דירה:אוכלים ושותים עראי. דבר מועט להסיר רעבונו, ודעתו לסעוד אחר כן:
תוסופות יום טוב
העושה סוכתו בין האילנות. בארץ ולא סמכה עליהן אבל הן דפנותיה. רש"י:
והאילנות דפנות לה. כתב הר"ב והוא שהאילנות עבים ר"ל עיקר האילן עצמו. וז"ש וצריך נמי למלאות בין הענפים כו' ועיין במשנה ח' פ"י דערובין. ובגמרא אי הכי מאי למימרא. מהו דתימא נגזור דלמא אתי לאשתמושי באילן. כלומר להניח שם כליו קמ"ל:
שלוחי מצוה פטורין. כתב הר"ב אף בשעת חנייתו וכפירש"י וכתב המרדכי משום דכשנחים וישנים בלילה בהנאה יכולין לעסוק למחר טפי והוי בכלל העוסק במצוה. ורבי משה איסרליס בהג"ה סימן ל"ח. כתב כל העוסק במצוה פטור ממצוה אחרת אם צריך לטרוח אחר האחרת. אבל אם יכול לעשות שתיהן כאחת בלא טורח יעשה שתיהן. וזה כדעת הר"ן:
חולין ומשמשיהן פטורין. ומ"ש הר"ב הולכי דרכים ה"פ אם הולכים ביום פטורים ביום. וחייבים בלילה. ואם הולכים בלילה פטורין בלילה וחייבים ביום. והא קמ"ל שאם יש לו ללכת בדרך ויודע שיצטרך לאכול קודם שימצא סוכה א"צ למנוע מפני זה. ב"י סימן תר"מ בשם א"ח ומ"ש תשבו כעין תדורו גמ' וטעמא נ"ל דדריש דהל"ל [בסוכות] תהיו אלא תשבו היינו ישיבה דרך עיכוב והיינו כעין תדורו:
אוכלין ושותין עראי כו'. עיין משנה ו' דפרק קמא:
יכין
מלכת שלמה
4.
If one makes his sukkah between trees, so that the trees form its walls, it is valid. Those who are agents to perform a mitzvah are exempt from [the obligations of] sukkah. People who are sick and their attendants are exempt from [the obligations of] sukkah. One may eat and drink casually outside the sukkah.משנה ה
מַעֲשֶׂה וְהֵבִיאוּ לוֹ לְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי לִטְעוֹם אֶת הַתַּבְשִׁיל, וּלְרַבָּן גַּמְלִיאֵל שְׁתֵּי כוֹתָבוֹת וּדְלִי שֶׁל מַיִם, וְאָמְרוּ, הַעֲלוּם לַסֻּכָּה. וּכְשֶׁנָּתְנוּ לוֹ לְרַבִּי צָדוֹק אֹכֶל פָּחוֹת מִכַּבֵּיצָה, נְטָלוֹ בַמַּפָּה וַאֲכָלוֹ חוּץ לַסֻּכָּה, וְלֹא בֵרַךְ אַחֲרָיו:
ברטנורה
ואמרו העלום לסוכה. ולא מן הדין, אלא שהחמירו על עצמן. ושמעינן מינה שהמחמיר על עצמו שלא לאכול אפילו אכילת עראי חוץ לסוכה, הרי זה משובח:אוכל פחות מכביצה [נטלו במפה] משום נטילת ידים, ומשום ברוכי נטל פחות מכביצה. דאילו משום סוכה הא אמרינן אוכלים אכילת עראי חוץ לסוכה ואפילו יותר מכביצה:
תוסופות יום טוב
מעשה והביאו לו לריב"ז לטעום וכו'. גמרא מעשה לסתור. חסורי מחסרא והכי קתני. אם בא להחמיר על עצמו מחמיר ולית בה משום יוהרא ומעשה נמי והביאו לו לריב"ז וכו':
וכשנתנו לו לרבי צדוק כו'. כתב הר"ן קתני מעשה ברבי צדוק שלא החמיר על עצמו לומר שאם רצה תלמיד חכם. שלא להחמיר על עצמו בכך. רשאי ולא הוי כמי שאינו מדקדק במצות ע"כ:
אוכל. פי' רש"י מאכל ע"כ. ונמצא במקרא ויתן אוכל בערים. דיוסף:
נטלו במפה. פירש הר"ב משום נ"י. דרבי צדוק כהן הוה כדמוכח פרק מי שמתו. והיה אוכל על טהרת תרומה. וידים שליות הן ופוסלות את התרומה. שזהו אחד מי"ח דבר דפ"ק דשבת. דאפילו פחות מכביצה מקבל טומאה. כדמוכח בפ"ב דטהרות. וכביצה לא משתרי במפה. דחיישינן דלמא נגע כדמסיק בפרק כל הבשר. כ"כ התוס'. ועיין רפ"ב דטהרות מ"ש שם בס"ד:
ולא בירך אחריו. פי' רש"י דדריש כרבי יהודה [דמשנה ב' פרק ז' דברכות] אבל לפניו בכל דהו בעי ברכה. שהרי נהנה. ואסור ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה. ע"כ:
יכין
מלכת שלמה
5.
It once happened that they brought a dish to Rabbi Yohanan ben Zakkai to taste, and two dates and a pail of water to Rabban Gamaliel and they said, “Bring them up to the sukkah.” And when they gave Rabbi Zadok food less than the bulk of an egg, he took it in a napkin, ate it outside the sukkah and did not say a blessing after it.משנה ו
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַרְבַּע עֶשְׂרֵה סְעוּדוֹת חַיָּב אָדָם לֶאֱכֹל בַּסֻּכָּה, אַחַת בַּיּוֹם וְאַחַת בַּלָּיְלָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין לַדָּבָר קִצְבָה, חוּץ מִלֵּילֵי יוֹם טוֹב רִאשׁוֹן שֶׁל חָג בִּלְבָד. וְעוֹד אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, מִי שֶׁלֹּא אָכַל לֵילֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן, יַשְׁלִים בְּלֵילֵי יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין לַדָּבָר תַּשְׁלוּמִין, עַל זֶה נֶאֱמַר (קהלת א) מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן, וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת:
ברטנורה
ארבע עשרה סעודות. ב׳ סעודות בכל יום לז׳ הימים:אין לדבר קצבה. אם רצה לאכול לא יאכל חוץ לסוכה. רצה להתענות יתענה ואין נזקקין לו:חוץ מלילי יום טוב הראשון. דילפינן חמשה עשר חמשה עשר מחג המצות, מה אכילת מצה לילה הראשון חובה, מכאן ואילך רשות, אף סוכה כן:ישלים בלילי יו״ט האחרון. בליל שמיני עצרת. ואין הלכה כר״א בשתיהן:
תוסופות יום טוב
רבי אליעזר אומר י"ד סעודות וכו'. מפרש טעמא בגמ'. דאמר קרא (ויקרא כ״ג:מ״ב) בסכות תשבו שבעת ימים תשבו כעין תדורו מה דירה אחת ביום ואחת בלילה. אף סוכה. אחת ביום. ואחת בלילה. ורבנן אמרי כדירה. מה דירה אי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל אף סוכה [נמי] אי בעי אכיל. ואי בעי לא אכיל. וז"ש הר"ב רצה להתענות יתענה ואין נזקקין לו. כ"כ רש"י. ור"ל מדין סוכה אין נזקקין לו אבל ודאי דאסור להתענות ביו"ט. גם בחול המועד. ובשבת חייב בג' סעודות. ועוד כתב הרא"ש [בברכות פ"ז] דביו"ט חייב בפת. אלא שאם ירדו גשמים פטור [מסוכה] ואהא קתני חוץ מלילי יו"ט כו':
חוץ מלילי יו"ט הראשון. כתב הר"ב מה אכילת מצה לילה הראשון חובה מכאן ואילך רשות בפרק ערבי פסחים. דכתיב (דברים ט״ז:ח׳) ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת. מה שביעי רשות שהרי היה בכלל שבעת ימים תאכל מצות. ויצא מן הכלל ללמד שאכילת מצה האמור בו רשות. ולא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו [יצא]. רש"י. ומיהו לילה הראשון כתיב (שמות י״ב:י״ח) בערב תאכלו מצות הכתוב קבעו חובה. גמ'. ודקדוק לילי. כתבתי במשנה ג' פרק ח' דתרומות:
מי שלא אכל לילי יו"ט הראשון ישלים בלילי יו"ט האחרון. ופריך בגמ' והאמר חייב לאכול בסוכה וכיון דביום האחרון לא בסוכה יתיב ואם ישב בה לשם מצוה עובר על בל תוסיף מאי השלמה דסוכה איכא הכא. ומשנינן חזר בו רבי אליעזר ופרש"י אצל חכמים לומר שאין לדבר קצבה. חוץ מלילי יו"ט הראשון. ובהא מיהא פליג עלייהו. דקסבר יש לה תשלומין כמו שיש תשלומין לקרבנות יום ראשון. אף ביו"ט האחרון [כדתנן במשנה ו' פ"ק דחגיגה] ע"כ. והתוספות הקשו דא"כ יליף לה נמי מפסח כמו רבנן ולא מצינו ללילה הראשון דפסח יש לה תשלומין. ופירשו דחזר בו ממה שהיה מצריך סוכה. ולעולם י"ד סעודות בעי ע"כ. וצ"ל דה"ק אפי' ליל יו"ט הראשון ישלים וכ"ש שאר הסעודות:
על זה נאמר מעוות וגו'. עיין משנה ז' פ"ק דחגיגה:
יכין
מלכת שלמה
6.
Rabbi Eliezer says: a man is obligated to eat fourteen meals in the sukkah, one on each day and one on each night. But the sages say: there is no fixed number, except on the first night of the festival alone. Furthermore Rabbi Eliezer said: if one did not eat in the sukkah on the first night of the festival, he may make up for it on the last night of the festival. But the sages say: there is no compensation for this, and of this was it said: “That which is crooked cannot be made straight, and that which is lacking cannot be counted” (Ecclesiastes 1:15).משנה ז
מִי שֶׁהָיָה רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ בַסֻּכָּה, וְשֻׁלְחָנוֹ בְתוֹךְ הַבַּיִת, בֵּית שַׁמַּאי פּוֹסְלִין, וּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִין. אָמְרוּ לָהֶן בֵּית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּאי, לֹא כָךְ הָיָה מַעֲשֶׂה, שֶׁהָלְכוּ זִקְנֵי בֵית שַׁמַּאי וְזִקְנֵי בֵית הִלֵּל לְבַקֵּר אֶת רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן הַחוֹרָנִי, וּמְצָאוּהוּ שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ בַסֻּכָּה, וְשֻׁלְחָנוֹ בְתוֹךְ הַבַּיִת, וְלֹא אָמְרוּ לוֹ דָבָר. אָמְרוּ לָהֶן בֵּית שַׁמַּאי, מִשָּׁם רְאָיָה, אַף הֵם אָמְרוּ לוֹ, אִם כֵּן הָיִיתָ נוֹהֵג, לֹא קִיַּמְתָּ מִצְוַת סֻכָּה מִיָּמֶיךָ:
ברטנורה
ב״ש פוסלין. והלכה כב״ש. בין בסוכה גדולה והוא יושב על פתח הסוכה ושולחנו בתוך הבית, בין בסוכה קטנה שאינה מחזקת ראשו ורובו ושולחנו, הכל אסור, גזירה שמא ימשך אחר שולחנו:
תוסופות יום טוב
מי שהיה ראשו ורובו כו'. [*דרך סעודתם בהסיבה היתה על מטות ומסובין על צד שמאלם ואין אוכלים זקופים ויושבים כמונו לפיכך הוצרך לומר ראשו ורובו כו'. לשון רש"י רפ"ק ד' ב' ע"ב]:
בית שמאי פוסלין. כתב הר"ב והלכה כב"ש. בין בסוכה גדולה וכו'. דהכי אסיקנא בגמרא. בפ"ק דף ג' ע"א. דמדתנן מי שהיה ולא קתני שאין מחזיק ש"מ דבגדולה מיירי. וקשיא פוסלים ומכשירין. יצא ולא יצא מיבעי ליה. אלא בתרתי פליגי וחסורי מחסרא וה"ק מי שהיה ראשו ורובו וכו'. ב"ש אומרים לא יצא. וב"ה אומרים יצא. ושאינה מחזקת כדי ראשו ורובו ושולחנו ב"ש פוסלים. וב"ה מכשירים. ואתמר התם. אמר רב שמואל בר יצחק. הלכה צריכה שתהא מחזקת ראשו ורובו ושולחנו. וכתב הרי"ף כיון דתרוויהו בחד טעמא נינהו הלכה כב"ש בתרווייהו:
משם ראיה. פירש"י בתמיה ע"כ. ואפשר לפרש בניחותא. ומאף הם א"ל הביאו ראיה דומיא דמשם ראייה דסוף פרק ח' דשבת. ומיהו התם נמי איכא לפרושי בתמיהה:
לא קיימת מצות סוכה מימיך. ואע"ג דאינה אלא גזירה שמא ימשך כו'. כמ"ש הר"ב. אפ"ה אמרו לו. שלא קיים אפילו דאורייתא. כ"כ התוספות [*בפרק קמא דף ג' ע"א בסד"ה דאמר לך מני כו'] אבל הר"ן פירש שלא קיימת מצות סוכה כראוי וכמצות חכמים וכבר כתבתי זה בשמו במשנה ה' פרק בתרא דפסחים:
יכין
מלכת שלמה
7.
One whose head and the greater part of his body were within the sukkah and his table within the house: Bet Shammai say: it is invalid and Bet Hillel say it valid. Bet Hillel said to Bet Shammai: Did it not in fact happen that the elders of Bet Shammai and the elders of Bet Hillel went to visit Rabbi Yohanan ben HaHoroni and found him sitting with his head and the greater part of his body within the sukkah and his table within the house, and they didn’t say anything to him? Bet Shammai said to them: From there [you bring] proof? Indeed they said to him, “If this is your custom, then you have never in your whole life fulfilled the commandment of the sukkah.משנה ח
נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים, פְּטוּרִים מִן הַסֻּכָּה. קָטָן שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְאִמּוֹ, חַיָּב בַּסֻּכָּה. מַעֲשֶׂה וְיָלְדָה כַלָּתוֹ שֶׁל שַׁמַּאי הַזָּקֵן וּפִחֵת אֶת הַמַּעֲזִיבָה וְסִכֵּךְ עַל גַּבֵּי הַמִּטָּה בִּשְׁבִיל הַקָּטָן:
ברטנורה
נשים ועבדים וקטנים כו׳ דאמר קרא (ויקרא כ״ג:מ״ב) כל האזרח בישראל, להוציא את הנשים, דאע״ג דחייבות באכילת מצה ליל ראשון של פסח אין חייבות בסוכה ליל ראשון של חג:קטן שאינו צריך לאמו. כל שנעור משנתו ואינו קורא אימא אימא הוי א״צ לאמו וחייב ופחות מכאן פטור. וכן הלכה. ודוקא שקורא ושונה ואינו שותק עד שתבא אמו אליו הוא דנקרא צריך לאמו, אבל קורא פעם אחת ושותק לאו צריך לאמו הוא:
תוסופות יום טוב
נשים. כתב הר"ב דאמר קרא כל האזרח בישראל להוציא הנשים. בגמרא. ופירש"י דאי כתיב אזרח הוי משמע כל תולדות ישראל אנשים ונשים. וכתיב האזרח מיומן שבאזרחים להוציא הנשים ע"כ. ומ"ש הר"ב דאע"ג דחייבות כו' כלומר ובמשנה ו' ילפינן לסוכה בגזרה שוה ממצה. דאי לאו הכי. קרא למה לי דתיפוק ליה דנשים פטורות. משום דהוי מצות עשה שהזמן גרמא וכו':
ועבדים. עיין מ"ש במשנה ג' פ"ג דברכות:
קטן שאינו צריך לאמו. בגמרא. מדרבנן ואסמכוהו אקרא דכל האזרח כל לרבות את הקטנים. [*ומ"ש הר"ב ודוקא שקורא ושונה. ואינו שותק עד שתבא אמו אליו כו' אבל קורא פעם אחת ושותק כו'. קשיין דיוקין אהדדי. דמרישא משמע אפילו קורא כמה פעמים כל ששותק אח"כ א"צ לאמו מקרי. ומסיפא משמע דוקא כשאינו קורא אלא פעם אחת ושותק לא מקרי צריך לאמו. אבל אם קרא שני פעמים. אע"פ ששותק מקרי צריך לאמו. ולשון רש"י כל שנעור ואינו קורא אימא אימא שאינו כרוך אחריה לקרות ולשנות עד שתבא אליו. אבל קורא שותק לאו צריך לאמו הוא. ע"כ]:
מעשה וכו'. גמרא. מעשה לסתור דהא קטן צריך לאמו הוה. חסורי מחסרא וה"ק. ושמאי מחמיר ומעשה נמי וילדה כלתו וכו'. ופי' הר"ן דשמאי מחמיר לחייב בחינוך אפי' קטן הצריך לאמו. כיון דאפשר וחזי להכי שכן הדין בכל מצוה לחייבו בחינוך כל זמן שאפשר וראוי לכך ורבנן סברי דכיון שאמו פטורה מן הסוכה אינו ראוי לחנוך סוכה. כל שהוא צריך לה:
יכין
מלכת שלמה
8.
Women, slaves and minors are exempt from the [commandment] of the sukkah. A minor who no longer relies on his mother is obligated in the [commandment] of the sukkah. It happened that the daughter-in-law of Shammai the elder gave birth and he opened up the ceiling and put skhakh on top of the bed[posts] on behalf of the minor.משנה ט
כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים אָדָם עוֹשֶׂה סֻכָּתוֹ קֶבַע וּבֵיתוֹ עֲרַאי. יָרְדוּ גְשָׁמִים, מֵאֵימָתַי מֻתָּר לְפַנּוֹת, מִשֶּׁתִּסְרַח הַמִּקְפָּה. מָשְׁלוּ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְעֶבֶד שֶׁבָּא לִמְזוֹג כּוֹס לְרַבּוֹ, וְשָׁפַךְ לוֹ קִיתוֹן עַל פָּנָיו:
ברטנורה
סוכתו קבע. שאם יש לו כלים נאים ומצעות נאות מעלן לסוכה:משתסרח המקפה. משתקלקל המקפה. כל תבשיל שאינו לא רך ולא קשה אלא קפוי קרוי מקפה. ורוב בני אדם מואסין תבשיל כזה, ובמעט מים מתקלקל לגמרי. ומקפה של גריסין של פול היא ממהרת להתקלקל בגשמים יותר משאר מקפות, ואם ירדו גשמים עד שאילו היה לפניו מקפה של גריסין היתה מתקלקלת, מותר לפנות מיד:ושפך לו. רבו קיתון על פניו של עבד, כלומר אי אפשי בשמושך. אף כאן גשמים הללו מראין שאין הקב״ה מקבל מעשיהם ברצון:
תוסופות יום טוב
עושה סוכתו קבע. כתב הר"ב שאם יש לו כלים כו'. בברייתא ומסיים נמי אוכל ושותה ומטייל בתוכה. ומסיים הרמב"ם. וישים ביתו כמו בית השמוש. וסוכה כמו בית הדירה. ולשון מעלן שכתב הר"ב עיין במשנה ח' פ"ד:
מאימתי מותר לפנות. כתב הר"ן דכיון שהתחיל לאכול אינו מותר לפנות. אלא משתסרח המקפה כדי שלא יראה כמבעט בסוכתו ויוצא. אבל אם לא הכניס וכנס בו כל שמצטער מחמת גשמים פטור כי היכי דשרי מצטער משום ריח רע וכו' [שפי' הר"ב במשנה ד'] זהו דעתי. אבל למעשה איני סומך על סברתי אחר שאין זה ראיה ברורה ע"כ:
משתסרח. פי' הר"ב משתקלקל. וכ"כ הרמב"ם סריחה בלשונם הוא כמו הפסד ע"כ. כלומר דאינו מלשון סרחון וריח רע. ונ"ל שהיא מלה ארמית כדמתרגמי' אשר העוה עבדך שמואל ב' י"ט [כ'] די סרח עבדך. ואנכי העותי שם כ"ד ואנא סרחית:
משתסרח המקפה. מ"ש הר"ב מקפה של גריסין הכי תני בגמרא. ומ"ש אם ירדו גשמים עד שאילו היה לפניו כו'. כ"כ הטור [בסי' תרל"ט] בשם הסמ"ג והשיב עליו דלא משמע כן מדלא אמר כדי שתסרח המקפה. אלא משתסרח. משמע שתסרח ממש. ע"כ. וכתב הב"י לאו דיוקא הוא דהיאך אפשר דלא יהבא מתניתין שיעורא היכא דליכא מקפה. הלכך ע"כ לומר דמכדי שתסרח המקפה שמעינן לה ע"כ. [*ובני מהרר"א הראה לי דלהטור והב"י אשתמטיתינהו ירושלמי אמתניתין. לא סוף דבר שתסרח אלא אפילו כדי שתסרח וממנו הוא שיצא לו להסמ"ג]:
יכין
מלכת שלמה