Mishnayos Club 6/20/2024
Mishnah
משנה א
מִי שֶׁהָפַךְ אֶת זֵיתָיו וְאֵרְעוֹ אֵבֶל אוֹ אֹנֶס, אוֹ שֶׁהִטְעוּהוּ פוֹעֲלִים, טוֹעֵן קוֹרָה רִאשׁוֹנָה וּמַנִּיחָהּ לְאַחַר הַמּוֹעֵד. דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, זוֹלֵף וְגוֹמֵר וְגָף כְּדַרְכּוֹ:
ברטנורה
מי שהפך. דרך בני אדם שמהפכין הזיתים בתוך המעטן שהם צבורים בו, כשרוצים להכניסן לבית הבד. ואי לא מסיק להו לבד לטחון לאחר שהפכן פסדי:וארעו אבל. שאסור במלאכה:או שהטעהו פועלים. שלא באו למלאכתו. והגיע המועד:טוען. על הזיתים קורה של בית הבד פעם ראשונה ומכביד, כדי שיזובו קצת ולא יפסידו אבל לא בפעם שניה משום דתו לא פסדי. ומהכא שמעינן דדברים המותרים במועד אסור לאבל לעשותם בידו בימי אבלו, מדקתני וארעו אבל ומחמת האבל עכב עד המועד, טוען קורה ראשונה במועד, אבל בימי אבלו היה אסור לטעון בידו אפילו קורה ראשונה. אבל אחרים טוענים לו:זולף. שופך הזיתים על גבי בית הבד. וכל מידי דשפיך קרוי זילוך:וגומר. סחיטתם ועיצורם בבית הבד:וגף. סותם פי החביות. והלכה כרבי יוסי:
תוסופות יום טוב
ומניחה לאחר המועד. כתב הר"ב ומהכא שמעינן דדברים מותרים במועד אסור לאבל לעשותן בידו בימי אבלו מדקתני וארעו אבל כו' כלומר דפתח באבל ולא פירש אם יכול לטעון קורה ראשונה בימי אבלו. אלא מילי דמועד קא פריש. דאם אירע לו אונס קודם המועד דטוען קורה ראשונה כו' גמרא:
זולף. פירש הר"ב שופך וכו'. עיין מ"ש במשנה ג' פי"ט דשבת:
וגף. פירש הר"ב סותם פי החביות. והוא מלשון מגופה וכמפורש במשנה ג' פ"ה דע"ג. וכתבו התוספות י"ל דצריך לכסותו מפני השרצים. ומיהו מגופה לא היה צריך דדיו בכסוי מועט ושמא חדש מתקלקל:
יכין
מלכת שלמה
1.
If one had turned his olives, and mourning or some unforeseen circumstance befell him, or workmen misled him, he may [during the festival] put on the beam for the first time and leave it until after the festival, the words of Rabbi Judah. Rabbi Yose says: he may pour off [the oil] and complete the process and seal [the jars] in his usual way.משנה ב
וְכֵן מִי שֶׁהָיָה יֵינוֹ בְּתוֹךְ הַבּוֹר וְאֵרְעוֹ אֵבֶל אוֹ אֹנֶס, אוֹ שֶׁהִטְעוּהוּ פוֹעֲלִים, זוֹלֵף וְגוֹמֵר וְגָף כְּדַרְכּוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עוֹשֶׂה לוֹ לִמּוּדִים, בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יַחְמִיץ:
ברטנורה
בתור הבור. חפירה שתחת הגת מסויידת בסיד לקבל היין:למודים. נסרים של עץ. כלומר מכסה אותו שם בנסרים שלא יחמיץ, ולא ישלהו מן הבור. והלכה כר׳ יוסי:
תוסופות יום טוב
וכן מי שהיה יינו וכו'. וצריכי דאי אשמועינן קמייתא בההיא קאמר רבי יוסי משום דמשחא [יקיר] ואיכא פסידא יתירא אבל חמרא דלא נפיש פסידא אימא מודי לר' יהודה ואי אשמועינן בתרייתא בההיא קאמר רבי יהודה וכו'. גמרא:
זולף כלומר מריק אותו בחביות. רש"י:
יכין
מלכת שלמה
2.
Similarly, if one had his wine [already] in a cistern and mourning or some unforeseen circumstance befell him, or workmen misled him, he may draw off [the wine], complete the process and seal [the jars] in his usual way, the words of Rabbi Yose. Rabbi Judah says: he [may only] cover [the cistern] with boards to prevent it from turning into vinegar.משנה ג
מַכְנִיס אָדָם פֵּרוֹתָיו מִפְּנֵי הַגַּנָּבִים, וְשׁוֹלֶה פִשְׁתָּנוֹ מִן הַמִּשְׁרָה בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תֹאבַד, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְכַוֵּן אֶת מְלַאכְתּוֹ בַמּוֹעֵד. וְכֻלָּן אִם כִּוְּנוּ מְלַאכְתָּן בַּמּוֹעֵד, יֹאבֵדוּ:
ברטנורה
ושולה פשתנו. כל מה שמעלה מן המים קרוי שולה:אם כוונו מלאכתן במועד יאבדו. ב״ד מאבדים אותו ממון, ועושים אותו הפקר:
תוסופות יום טוב
ובלבד שלא יכוין מלאכתו במועד. שיש לו פנאי בשאר ימות השנה והוא משהה למועד. רש"י:
יאבדו. פירש הר"ב ב"ד מאבדין אותו ממון. ועושים אותו הפקר. וכן פירש הרמב"ם. וקשיא דמנלן להפקיר דלישנא דיאבדו לא משמע אלא שיהא מונח בלא מלאכה ויאבד. ונפקא מינה דאולי לא תאבד בלא מלאכה ויעשה לאחר המועד. ולשון רש"י יאבדו שאסור להנות מהן ע"כ. משמע דמחמיר טפי שילך לאבוד. והרב המגיד בפ"ז מהי"ט כתב בשם הרמ"ך שהגאונים מפרשים מניחין אותה לאבד ומונעין אותו מלעשות אותה מלאכה. אבל להפקירה לכל ולאבדה בידים לא קנסו. והוא ז"ל כתב שמצא בהפך להגאונים שכתבו כהרמב"ם. אבל קשיא ליה דבגמרא מדמה לצרם אזן בכור והתם ודאי לא קנסינן ליה לגמרי אלא שלא ישחוט על אותו מום כדתנן במשנה ג' פ"ה דבכורות. וכן מוכר עבדו במשנה ו' פ"ד דגיטין. מ"מ כתב שכדברי הרמב"ם עיקר. אבל הטור סימן תקל"ח כתב כדברי הרמ"ך. ונ"ל להביא ראיה לדברי הרמב"ם מהגמרא דלעיל מהך מתניתין אמרינן רבי ינאי ה"ל ההוא פרדיסא דמטא זמניה בחול המועד קטפיה. לשנה שהיוה כ"ע לפרדסייהו בחול המועד אפקריה רבי ינאי לפרדסיה בההוא שתא משום דע"י היה תקלה דשהו עד לחוה"מ וקטפי. ואי איתא דמדינא אין להפקיר אלא להניחו ולמנוע מלעשות בו מלאכה. איהו דלא עביד להא אלא משום חומרא בעלמא למה לו להחמיר יותר מן הדין שיש במי שעובר. אלא ודאי דדינא במי שעובר כך להפקירה. ולפיכך כיון שעל ידו נעשית תקלה. ענש את עצמו בדין העובר:
יכין
מלכת שלמה
3.
A man may bring his produce indoors for fear of thieves and withdraw his flax from a soaking pool to prevent it spoiling, as long as he doesn’t intend to do this work during the festival. And all those who deliberately intended to do their work on the festival, they must leave it to spoil.משנה ד
אֵין לוֹקְחִין בָּתִּים, עֲבָדִים וּבְהֵמָה, אֶלָּא לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד, אוֹ לְצֹרֶךְ הַמּוֹכֵר, שֶׁאֵין לוֹ מַה יֹּאכָל. אֵין מְפַנִּין מִבַּיִת לְבַיִת, אֲבָל מְפַנֶּה הוּא לַחֲצֵרוֹ. אֵין מְבִיאִין כֵּלִים מִבֵּית הָאֻמָּן. וְאִם חוֹשֵׁשׁ לָהֶם, מְפַנָּן לְחָצֵר אַחֶרֶת:
ברטנורה
אלא לצורך המועד. שהקונה צריך להם במועד, בתים לישב בהם, עבדים לשמשו, בהמה לשחיטה:או לצורך המוכר. שצריך למעות להוציאן לצורך יום טוב:אין מפנים. כלים או תבואה:מבית. זה לבית אחר רחוק ממנו, מפני הטורח:אבל מפנה לחצרו. לבית אחר שבאותו חצר, דצנעה הוי. אבל מבית לבית דרך ר״ה לא:ואין מביאין כלים מבית האומן. וה״מ כלים שאינן לצורך המועד, אבל כלים שהן לצורך המועד כגון כרים וכסתות וכוסות וקיתוניות שרי:ואם חושש להם. שמא יגנבו מבית האומן, או אם צריך האומן לשכרו ואין בעל הכלי מאמינו כי ירא שמא ישאל ממנו שכר פעולתו פעם שניה:
תוסופות יום טוב
אין לוקחים בתים ועבדים ובהמה אלא לצורך המועד. פירש התוספת דרבותא קמ"ל דאפילו הני דהויין בפרהסיא שרי לצורך המועד אבל כל שאינו לצורך המועד ה"ה אפילו שאר דברים דאסור דהא במשנה דלקמן אסרו למכור פירות אלא לצורך המועד. וצ"ע אי צריך בהאי צנעה כמו בההיא דפירות כדלקמן. ע"כ. והמגיד כתב דשאר דברים אפילו שאינו צריך להם במועד רשאי הוא לקנותו בצנעה לפי שמקח וממכר אינו אסור דבר תורה אפילו ביום טוב. ולפיכך במועד כל שהוא צריך לו או להשתכר שמוצא בזול מותר הוא לקנותו. אבל בתים ועבדים ובהמה כיון דאוושי ואוושא מלתא לא התירו לקנות אלא לצורך המועד או לצורך המוכר. ושדות וכרמים דאוושא נמי לא תנא לפי שא"ל בהן לצורך המועד ולא תנא מה שצריך לעשות בו מלאכה קודם שיהנה ממנו ועיין משנה דלקמן:
[*בתים עבדים ובהמה. כן גי' הר"ב וכן הוא בסדר המשנה בגמ' אבל הרי"ף והרא"ש גרסי אבנים וכן הוא בסדר המשנה שבירושלמי ויהיב התם טעמא דצורך המועד משכחת בכותל הנוטה לנפול ויש סכנה דסותרו ובונהו ביו"ט ולא די בסתירה דאם לא יבנה לא יסתור ובהגהת אשר"י כתב כן בשם הא"ז]:
שאין לו מה יאכל. מצינן למימר דפרושי קא מפרש. ומיהו בגמ' דייק [מההיא או שאין לו כו' דמשנה ד' פרק דלקמן] דה"ק א"נ מי שאין לו מה יאכל מותר שישכיר עצמו אע"פ שאין המלאכה לצורך המועד כדי להחיות את נפשו. הר"ן:
אין מפנין כו'. פירש הר"ב כלים או תבואה שאינן לצורך המועד טור סי' תקל"ה וטעמא נראה משום טרחא ואתי למנועי משמחת יום טוב:
אבל מפנה לחצרו. כתב הר"ב לבית אחר כו' אבל מבית לבית דרך רשות הרבים לא והיינו רישא וכבר פירשה אלא דלעיל נקט סתם רחוק כלשון הר"ן במשנה והכא נקט ר"ה כמו שמבארו הר"ן בגמ':
אין מביאין כלים מבית האומן. שיחשבו הרואים שבעל הבית נתנם לתקן אותם במועד ויאמרו שהאומן תיקנם במועד. הר"ן:
יכין
מלכת שלמה
4.
They may not purchase houses, slaves or cattle unless it is for the needs of the festival, or the need of the seller who does not have enough to eat. They may not move [belongings] from one house to another house, but he may move [his belongings] within his courtyard. They may not bring back vessels from the house of the craftsman, but if one is anxious about them, he may remove them to another courtyard.משנה ה
מְחַפִּין אֶת הַקְּצִיעוֹת בְּקַשׁ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף מְעַבִּין. מוֹכְרֵי פֵרוֹת, כְּסוּת וְכֵלִים, מוֹכְרִים בְּצִנְעָה לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד. הַצַּיָּדִין וְהַדָּשׁוֹשׁוֹת וְהַגָּרוֹסוֹת, עוֹשִׂין בְּצִנְעָה לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, הֵם הֶחְמִירוּ עַל עַצְמָן:
ברטנורה
מחפין את הקציעות. תאנים שטוחין בשדה ליבשן, מחפין ומכסין אותן בקש מפני הגשמים:אף מעבין. שנותנין אותן זו ע״ג זו ועושין אותן כמין כרי, שיהיו העליונות מגינות על התחתונות:הדשושות. שדשים וכותשים חטים לדייסא:הגרוסות. שעושים גריסין של פול:הם. האומנין:החמירו על עצמן. ואין עושין אפילו בצנעה. ואין הלכה כרבי יוסי:
תוסופות יום טוב
מוכרי פירות כו' מוכרים בצנעה. והטעם שכל שאומנתו בכך כל השנה בעי צנעה. אף על פי שהוא לצורך המועד. וזהו שהזכירו מוכרים. המגיד פ"ז מהלכות יו"ט. ופירוש בצינעה בברייתא בגמ'. אם היה חנותו פתוח לר"ה פותח חציו ומניח חציו נעול ואם פתוח לסטיו פותח כדרכו כו':
הציידין. ציידי [חיה] עופות ודגים. הר"ן:
בצנעה. כתב רש"י שמא יאמר זה לוקח שלא לצורך המועד ע"כ. ולפי דבריו קשה למה נקטינן אלו. והרמב"ם פ"ז מהלכות יו"ט כפי מה שפירשו המגיד לא הצריך לעשותן בצנעה. אלא האומנים שעושין מלאכות לרבים. ופירש ב"י סימן תקל"ג דהטעם מפני שהן צריכין לעשות הרבה ביחד ונראה כאילו הן עושין אותם לצורך חול:
רבי יוסי אומר כו'. כתב הר"ב ואין הלכה כרבי יוסי. ואין הלכה כר' יהודה. הרמב"ם:
יכין
מלכת שלמה