Mishnayos Club 6/20/2024
Mishnah
משנה א
הוֹרָה כֹהֵן מָשִׁיחַ לְעַצְמוֹ, שׁוֹגֵג וְעָשָׂה שׁוֹגֵג, מֵבִיא פָר. שׁוֹגֵג וְעָשָׂה מֵזִיד, מֵזִיד וְעָשָׂה שׁוֹגֵג, פָּטוּר, שֶׁהוֹרָאַת כֹּהֵן מָשִׁיחַ לְעַצְמוֹ, כְהוֹרָאַת בֵּית דִּין לַצִּבּוּר:
ברטנורה
הורה כהן משיח. כהן גדול המשוח בשמן המשחה הורה היתר לעצמו ועשה מעשה בעצמו בדבר שחייבים על זדונו כרת:
תוסופות יום טוב
הורה כהן משיח. והוא מופלא ראוי להוראה. גמ':
מביא פר. שנאמר בפ' ויקרא אם הכהן המשיח יחטא וגו' והקריב וגו' פר וגו' [ועיין לקמן מ"ו] ובגמ' פשיטא אמר אביי הב"ע כגון שהורה ושכח מאיזה טעם הורה. ובשעה (שטעה) [צ"ל שעשה] אמר הריני עושה על דעת הוראתי מהו דתימא כיון דאילו מתידע ליה הדר ביה. כמזיד דמי. ולא לחייב [קרבן] . קמ"ל.
מזיד ועשה שוגג פטור. לגמרי קאמר כמ"ש במ"ג:
שהוראת כהן משיח לעצמו כהוראת ב"ד. כדפי' הר"ב במ"ג:
יכין
מלכת שלמה
1.
An anointed priest who rendered a decision for himself in error and acted unwittingly accordingly, must bring a bull. If he rendered the decision in error but acted upon it willfully, or made it willfully but acted upon it unwittingly, he is exempt; for a decision a high priest made for himself is like a ruling issued by the court to the community.משנה ב
הוֹרָה בִפְנֵי עַצְמוֹ וְעָשָׂה בִפְנֵי עַצְמוֹ, מִתְכַּפֵּר לוֹ בִפְנֵי עַצְמוֹ. הוֹרָה עִם הַצִּבּוּר וְעָשָׂה עִם הַצִּבּוּר, מִתְכַּפֵּר לוֹ עִם הַצִּבּוּר, שֶׁאֵין בֵּית דִּין חַיָּבִים עַד שֶׁיּוֹרוּ לְבַטֵּל מִקְצָת וּלְקַיֵּם מִקְצָת, וְכֵן הַמָּשִׁיחַ. וְלֹא בַעֲבוֹדָה זָרָה, עַד שֶׁיּוֹרוּ לְבַטֵּל מִקְצָת וּלְקַיֵּם מִקְצָת:
ברטנורה
מתכפר לו בפני עצמו. חייב להביא פר בפני עצמו:הורה עם הצבור. שהיה הוא אחד מן הסנהדרין ששגגו בהוראה:מתכפר לו עם הצבור. בפר העלם דבר של צבור, ואינו צריך קרבן אחר. דסלקא דעתך אמינא כי היכי דביוה״כ אין מתכפר עם הצבור, דהא כתיב (ויקרא ט״ז:י״א) ושחט את פר החטאת אשר לו, הכא נמי יהיה צריך קרבן בפני עצמו, קמשמע לן דלא. ונפקא לן מקרא דכתיב (שם ד׳) על חטאתו אשר חטא, בחטא המיוחד לו מביא קרבן בפני עצמו, ובחטא שאינו מיוחד לו אינו מביא קרבן בפני עצמו:שאין בית דין חייבים. כלומר, דין הוא שהמשיח מתכפר עם הצבור, שהרי אין בית דין חייבין וכו׳ וכן המשיח, אלמא הושוה המשיח לבית דין בכל עניניו, א״כ כשהורה עם הצבור דין הוא שיהיה שוה לצבור ויתכפר עם הצבור:ולא בעבודה זרה עד שיורו לבטל מקצת. לפי שנאמר בשאר מצות (ויקרא ד׳:י״ג) ונעלם דבר מעיני הקהל, ונאמר בעבודה זרה (במדבר ט״ו:כ״ד) והיה אם מעיני העדה וגו׳, מה בשאר מצות ונעלם דבר ולא כל הגוך, אף בעבודה זרה דבר ולא כל הגוף:
תוסופות יום טוב
מתכפר לו בפ"ע. כגון דמורו בתרי איסורי ב"ד בחלב. והוא בעבודה זרה. [א"נ אפכא כדאיתא בגמ'] (דף ז' ע"ב) דאי הורה הוא בפ"ע. ולא הורו ב"ד כלל לא אצטריך למתני דחייב להביא פר דמקרא מלא הוא אלא כי אצטריך למתני כגון דהורו בב' איסורי. רש"י:
שאין ב"ד חייבין וכו'. לשון הר"ב כלומר דין הוא שהמשיח מתכפר וכו'. וכן פירש"י וההוא דפירש הר"ב לעיל דנפקא לן מקרא דכתיב על חטאתו. הכי איתא בברייתא. אבל ק"ל דבגמ' מייתי לה אמתני' וקאמר מה"מ דת"ר וכו'. ואי איתא דמתני' אשאין סמיך. מאי קשיא ליה. ומאי מהדר ליה. הא מתני' גופא תני טעמא. אלא נ"ל דתנא דידן לאו לראיה מייתי אלא מילתא באפי נפשה היא. וה"ק ואין. וכה"ג ריש פ"ק דביצה [מ"ב] שאפר כירה וכו' מפרשי' בגמ' ואפר כדפי' הר"ב שם וכבר כתבתי בסוף פ"ו דערובין [ד"ה שאין] בשם הרא"ש דמפרש לה הכי במתני' דהתם. ואע"ג דלא אתמר עלה בגמ' כלום. ושם הבאתי לו ממשניות אחרות לראיה לדבריו. וכך נ"ל נמי הך דהכא דהוי כמו ואין. ומשום כהן משיח נסיב לה הכא. אע"ג דלענין ב"ד כבר תנן לה לעיל פ"ק מ"ג. וא"נ איידי אינך דאין חייבים וכו':
שאין ב"ד וכו'. רש"י פי' ר"מ היא דאמר לעיל סוף פ"ק ב"ד מביאין וכו' ולפי מה שכתבתי לעיל בריש הפרק [ד"ה והלך]. בשם הכ"מ אין לדקדק במאי דתני ב"ד.. וככ"ע אתיא: וכן המשיח. כדפירש הר"ב במשנה דלקמן:
לא בעבודה זרה. דתנו רבנן לפי שיצאה עבודה זרה לדון בעצמה [פירוש רש"י שיצאה מכלל פר העלם דבר של צבור לדון בעצמה בהבאת פר ושעיר ע"כ]. יכול יהו חייבים על עקירת מצוה כולה נאמר כאן מעיני כו':
יכין
מלכת שלמה
2.
An [anointed high priest] who rendered an errant decision alone and acted accordingly alone, he makes his atonement alone. If he rendered his ruling together with [the court of] the congregation and acted accordingly together with the congregation, he makes his atonement together with the congregation. For the court is not liable unless they ruled to annul part of a commandment and to retain a part of it; and so [it is with] the anointed [high] priest. Nor [are they liable] for idolatry unless they ruled to annul the law in part and to retain it in part.משנה ג
אֵין חַיָּבִין אֶלָּא עַל הֶעְלֵם דָּבָר עִם שִׁגְגַת הַמַּעֲשֶׂה, וְכֵן הַמָּשִׁיחַ. וְלֹא בַעֲבוֹדָה זָרָה, אֵין חַיָּבִין אֶלָּא עַל הֶעְלֵם דָּבָר עִם שִׁגְגַת הַמַּעֲשֶׂה. אֵין בֵּית דִּין חַיָּבִין עַד שֶׁיּוֹרוּ בְדָבָר שֶׁזְּדוֹנוֹ כָרֵת וְשִׁגְגָתוֹ חַטָּאת. וְכֵן הַמָּשִׁיחַ. וְלֹא בַעֲבוֹדָה זָרָה, עַד שֶׁיּוֹרוּ עַל דָּבָר שֶׁזְּדוֹנוֹ כָרֵת וְשִׁגְגָתוֹ חַטָּאת:
ברטנורה
אין חייבין אלא על העלם דבר. בית דין שהורו לצבור על אחת מכל המצות, אין חייבין להביא פר העלם דבר של צבור אלא על העלם דבר ששגגו בהוראה ונעלם מהן הדין:עם שגגת מעשה. ושגגו רוב הצבור ועשו מעשה על פיהם. דכתיב ישגו ונעלם דבר, שגגת מעשה ונעלם דבר:וכן המשיח. וכן כהן גדול המשוח בשמן המשחה אינו חייב קרבן עד שיעלם ממנו הדין ויעשה הוא עצמו מעשה בשוגג על פי הוראה שחשב, דכתיב (ויקרא ד׳:ג׳) לאשמת העם, מלמד שהמשיח כעם:ובעבודה זרה אין חייבין. (ובעבודה זרה) שבית דין ששגגו בהוראה בעבודה זרה חייבין פר ושעיר:אין חייבין אלא על העלם יבר עם שגגת מעשה. כשאר כל המצות. דילפינן עבודה זרה משאר מצות מגזירה שוה דמעיני מעיני, כדכתבינן לעיל:אין חייבין אלא על דבר שזדונו כרת ועל שגגתו חטאת. שכל הכריתות שבתורה הן ל״ו, ועל כולן חייבין על שגגתן חטאת, חוץ מחמשה שבהן שאין חייבין על שגגתן חטאת, והן מילה וקרבן פסח, לפי שהן מצות עשה, אע״פ שיש על זדונן כרת אין חייבין על שגגתן חטאת, דבחטאת כתיב (ויקרא ד׳:י״ג) אחת מכל מצות ה׳ אשר לא תעשינה. ומגדף, מפני שאין בו מעשה, והכתוב אומר בחטאת, לעושה בשגגה, יצא מגדף שאין בו מעשה. וטומאת מקדש וקדשיו אין חייבין על שגגתן אלא קרבן עולה ויורד האמור בויקרא. וכל הנך אין בית דין מביאין חטאת על שגגתן, ולא המשיח. נמצאו כל המצות שבית דין וכהן המשיח מביאין עליהן קרבן, שלשים ואחת מצות שחייבין על זדונן כרת ועל שגגתן חטאת קבועה:
תוסופות יום טוב
וכן המשיח. פירש הר"ב אינו חייב קרבן וכו' ולא כתב אינו חייב פר. כמ"ש בצבור. מטעמא דכתב רש"י דמשיח פטור מכלום כדאמר לקמן בפרק בתרא [דף י"א] מעם הארץ פרט למשיח דאינו מביא בשגגת מעשה כלל. ועיין בפירוש הר"ב משנה ז' בדברי ר"ש:
ולא בעבודה זרה וכו'. פירש הר"ב דילפינן עבודה זרה משאר מצות מגזרה שוה כו' דבעבודה זרה לא כתיב בית דין. דהא כתיב ואם מעיני העדה נעשתה בשגגה והיינו מעשה. ומעשה אינו תלוי בב"ד. רש"י לעיל דף ז' ע"ב:
אין חייבין. אפשר לי לומר דהא דדייק תנא למתני אין חייבין והוי מצי למתני ולא בעבודת כוכבים אלא וכו' וכדתנן לעיל וכן לקמן דמשום דבשגגת מעשה פליג ר' כדתניא בגמ' וה"א דמתני' ר' היא ומש"ה לא קתני וכן משיח. קמ"ל במאי דתני אין חייבין כלומר דאף כהן משיח אינו חייב אבל בגמ' דייק לה כי היכי דבסיפא לא קתני וכן משיח. וליכא מאן דפליג אלא ה"ה ה"נ ה"ה. ואיכא למידק אמאי נסיב מסיפא ולא מרישא:
אין ב"ד חייבין עד שיורו בדבר שזדונו כרת וכו'. פי' הר"ב שכל הכריתות שבתורה הן שלשים ושש [ומני להו בריש כריתות] ועל כולן חייבין על שגגתן חטאת דכתיב (במדבר ט״ו:כ״ט-ל׳) תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה והנפש אשר תעשה ביד רמה וגו' הוקשה כל התורה כולה לע"ז מה להלן ע"ז [כדפי' הר"ב סוף פ"ק] שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת. אף כאן שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת. וילמד עליון. פ' דכי תשגו דבצבור. מתחתון. מדכתיב ואם נפש וכתיב תורה אחת וגו' גמרא [דף ח']. ומ"ש הר"ב חוץ מחמשה. דטומאת מקדש וקדשיו תרתי. טמא הבא למקדש וטמא האוכל קדש:
[*וכן המשיח וכו'. עיין מ"ש במשנה ז' בדבור המתחיל אשם ודאי וכו']:
יכין
מלכת שלמה
3.
The [court] is not obligated [to bring a sacrifice] except where ignorance of the law was accompanied by an unwitting action, and so it is with the anointed priest. Nor [is obligation incurred] in the case of idolatry unless ignorance of the law was accompanied by an unwitting action. The court is not obligated unless they ruled concerning a prohibition the punishment for which is kareth, if it was transgressed intentionally, and a sin offering if transgressed unwittingly, and so it is with the anointed priest. Nor [is obligation incurred] in the case of idolatry unless they ruled concerning a matter the punishment for which is kareth, if it was transgressed intentionally, and a sin offering if transgressed unwittingly.משנה ד
אֵין חַיָּבִין עַל עֲשֵׂה וְעַל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ, וְאֵין מְבִיאִין אָשָׁם תָּלוּי עַל עֲשֵׂה וְעַל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ. אֲבָל חַיָּבִין עַל עֲשֵׂה וְעַל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּנִּדָּה, וּמְבִיאִין אָשָׁם תָּלוּי עַל עֲשֵׂה וְעַל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּנִּדָּה. אֵיזוֹ הִיא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁבַּנִּדָּה, פְּרֹשׁ מִן הַנִּדָּה. וּמִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה, לֹא תָבֹא אֶל הַנִּדָּה:
ברטנורה
אין חייבין על עשה ועל לא תעשה שבמקדש. בית דין שהורו וטעו בטומאת מקדש וקדשיו, אין מחוייבין להביא קרבן צבור:על עשה שבמקדש. כגון שנטמא במקדש, שמצוה לו לצאת בקצרה, ואם שהה ויצא בארוכה חייב כרת. ובית דין שהורו לו לצאת בארוכה אין חייבין קרבן, לפי שאין על שגגה זו קרבן חטאת, כלומר יחיד שטעה ושגג בזו ויצא בארוכה אינו חייב חטאת קבועה אלא קרבן עולה ויורד:ולא תעשה שבמקדש. שלא יכנס למקדש בטומאה:ואין מביאין אשם תלוי וכו׳ שכל דבר שחייבין על שגגתו חטאת קבועה, מביאין על לא הודע שלו אשם תלוי. וטומאת מקדש הואיל ואין חייבין על שגגתו חטאת [קבועה] אין מביאין על לא הודע שלו אשם תלוי:על עשה שבנדה. היה משמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי עתה בשעת תשמיש, מצוה עליו לפרוש, ולא יפרוש מיד שהיציאה הנאה היא לו כביאתו, אלא נועץ צפרניו בקרקע וממתין עד שימות האבר ופורש בלא קושי. וזהו עשה שבנדה. ואם שגגו בית דין בהוראה זו והורו שיפרוש מיד, חייבין פר העלם דבר, לפי שהיחיד חייב על שגגתו חטאת:
תוסופות יום טוב
אין חייבין על עשה וכו'. פירש הר"ב ב"ד שהורו. וכן פירש"י משום דכהן משיח פלוגתא בסוף פרקין בגמ' [דף ח'].
על עשה שבמקדש. פירש הר"ב כגון שנטמא במקדש וכו' כדתנן במשנה ג' פ"ב דשבועות:
ואין מביאין אשם תלוי וכו'. כתב הר"ב שכל דבר שחייבין על שגגתו וכו' [עיין בריש מתניתין ז'] יליף לה בגמרא דבחטאת קבועה כתיב ואם נפש וגו' מכל מצות ה' וגו' ואשם. ובאשם תלוי כתיב נמי מכל מצות ה' וגו' ואשם. וכ"כ הר"ב במשנה ב' פרק ה' דכריתות. ומ"ש הר"ב וטומאת מקדש הואיל ואין חייבין על שגגתו חטאת. ר"ל קבועה. אבל עולה ויורד לא קרינן חטאת סתמא:
פרוש מן הנדה. כשנטמאה בשעת תשמיש כדפירש הר"ב. ומשנה ד' פ"ב דשבועות כתבתי מנא יליף לה. ורש"י שפירש בכאן פרוש מן הנדה. כלומר בסמוך לווסתה לא דק דההיא מלתא אחריתא התם בברייתא ולא קאי אמתניתין:
ומצות לא תעשה לא תבא אל הנדה. פירוש כשנטמאה בשעת תשמיש. ויליף לה בגמ' פרק ב' דשבועות דף י"ח דכתיב (ויקרא י״ח:י״ט) ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב. ולא תקרב נמי לא תפרוש הוא דכתיב [ישעיה ס"ה ה'] האומרים קרב אליך אל תגש בי כי קדשתיך פירש"י ליצני הדור היו אומרים לנביא עמוד בעצמך אל תגש בי שלא אטמאך שאתה קדוש ואני טמא. קדשתיך. טמאתיך. כמו הן ישא איש בשר קדש. (חגי ב׳:י״ב) וכמו פן תקדש (דברים כ"ב) :
יכין
מלכת שלמה
4.
[The court] is not obligated [to bring a sacrifice] for the transgression of a positive or a negative commandment relating to the Temple; Nor [does anyone] bring an asham talui for the transgression of a positive or a negative commandment relating to the Temple. But they are liable for the transgression of a positive or a negative commandment relating to the menstruant; And [individuals] bring an asham talui for the transgression of a positive or negative commandment relating to the menstruant.Which is the positive commandment relating to the menstruant? Separate yourself from the menstruant. And the negative commandment? Do not have sexual relations with the menstruant.משנה ה
אֵין חַיָּבִין עַל שְׁמִיעַת הַקּוֹל, וְעַל בִּטּוּי שְׂפָתַיִם, וְעַל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו. וְהַנָּשִׂיא כַּיּוֹצֵא בָהֶם, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, הַנָּשִׂיא חַיָּב בְּכֻלָּן חוּץ מִשְּׁמִיעַת הַקּוֹל, שֶׁהַמֶּלֶךְ לֹא דָן וְלֹא דָנִין אוֹתוֹ, לֹא מֵעִיד וְלֹא מְעִידִין אוֹתוֹ:
ברטנורה
אין חייבין על שמיעת הקול. שהשביעו. חברו אם יודע לו עדות ולא העיד לו, כדכתיב (ויקרא ה׳:א׳)] ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה. והוא עד וגו׳:ועל ביטוי שפתים. שבועה שלא אוכל ואכל, או שאוכל ולא אכל. וכן אכלתי ולא אכל, לא אכלתי ואכל:ועל טומאת מקדש וקדשיו. הנכנס למקדש בטומאה, או שאכל קודש [בטומאה]. אם שגגו בהוראה באחת מכל אלו, אין חייבין קרבן לא בית דין ולא המשיח, לפי שאין היחידים חייבין על שגגתן חטאת קבועה:והנשיא כיוצא בהם. מלך ששגג באחד מכל אלו אינו מביא שעיר ופטור משום קרבן, דבכל הנך כתיב ואם לא תגיע ידו ואם לא תשיג ידו, מי שבאים לידי עניות, יצא מלך וכהן גדול שאינן באין לידי עניות:ר׳ עקיבא אומר הנשיא חייב. דבנשיא כתיב (שם ד׳) וכפר עליו הכהן מחטאתו, ובקרבן עולה ויורד האמור בשמיעת קול, ובבטוי שפתים, ובטומאת מקדש, כתיב (שם ה׳) וכפר עליו הכהן מחטאתו, ללמדך שהנשיא חייב בהן. והאי דכהן משיח פטור מקרבן האמור בשמיעת קול ובטוי שפתים וטומאת מקדש, לדברי רבי עקיבא הוא משום דכתיב (שם ו׳) זה קרבן אהרן ובניו וגו׳ עשירית האיפה, זה, מיעוט הוא, לומר עשירית האיפה של מנחת חביתין בא חובה לכהן המשיח, ואין עשירית איפה אחר בא לו חובה, למעוטי עשירית האיפה האמור בשמיעת קול וכו׳ שאין הכהן המשיח מביא אותו. וכיון שמיעטו הכתוב מעשירית האיפה, נתמעט נמי משתי תורים ומכל קרבן האמור בענין. דכתיב בסוף אותה פרשה וכפר עליו הכהן על חטאתו אשר חטא מאחת מאלה, המתכפר באחת מאלה מתכפר בכולן, ושאין מתכפר באחת מאלה אין מתכפר בכולן. ואין הלכה כרבי עקיבא ולא כרבי יוסי, אלא כהן משיח ונשיא חייבין קרבן עולה ויורד על שמיעת קול ועל בטוי שפתים ועל טומאת מקדש, כדמוכח לקמן במתניתין. והא דתנינן אין חייבין על שמיעת הקול וכו׳ דמשמע לא בית דין ולא כהן משיח, היינו אינו חייב פר הבא על שאר מצות, אבל חייב קרבן עולה ויורד:
תוסופות יום טוב
אין חייבים וכו'. פירש הר"ב לא ב"ד ולא המשיח. וכן פירש"י ולפי מאי דפי' במתני' דלעיל בב"ד ולא במשיח משום דר' עקיבא פליג בסוף פירקין. ה"נ לא ה"ל לפרש אלא בב"ד דבכולן פליג:
על שמיעת הקול וכו'. ועל טומאת מקדש וקדשיו. ובדין הוא דלא אבעי למתני דהא תני לעיל אין חייבין על עשה ועל ל"ת שבמקדש. וטעמא משום דהוה בעולה ויורד. וה"ה על שמיעת קול ועל בטוי שפתים דב"ד פטור. והא דקתני הכא משום דבעי אפלוגי רבי יוסי הגלילי ורבי עקיבא. רש"י.
ועל ביטוי שפתים ועל טומאת וכו'. וה"ג נמי במשנה ד' פ"ב דכריתות ויראה לי טעמא אע"ג דבכתוב קדים טומאת מקדש הואיל ואין המקדש קיים. ובטוי שייך בכל זמן להכי אקדמה:
והנשיא כיוצא בהם. פירש הר"ב מלך ששגג וכו' ולא בעינן שהורה שאין שגגתו תלויה בהוראתו. וחייב על שגגת מעשה בלבד דלא ככ"ג. וכדתניא בגמרא בריש פירקין. ומ"ש הר"ב דבכל הנך כתיב ואם לא תגיע וגו' יצא מלך וכ"ג כו'. הכי איתא בברייתא בגמרא [דף ט']. והרמב"ם הקדים וכתב. וכן כהן גדול לדעת רבי יוסי פטור וכו' לפי שנאמר וכו'. ומ"ש הר"ב שאינן באין לידי עניות מסיים בברייתא נשיא דכתיב (ויקרא ד׳:כ״ב) ועשה אחת מכל מצות ה' אלהיו מי שאין על גבו אלא ה' אלהיו פירש"י דהיינו מלך ומלך לעולם עשיר הוא. משיח דכתיב (שם כ"א) והכהן הגדול מאחיו. בנוי בכח בחכמה ובעושר וכו'. כמ"ש הר"ב במשנה ג' פרק קמא דיומא:
רבי עקיבא אומר הנשיא חייב בכולן. כתב הר"ב והאי דכהן משיח פטור וכו' לדברי רבי עקיבא וכו' לא דייק בלישניה דאכתי לא שמענו דס"ל דפטור וכתב והאי וכו'. דאי משום דלא נקט אלא נשיא. הא רבי יוסי הגלילי נמי לא נקט אלא נשיא ושניהם שוים לדידיה. ואין לומר דלרבי יוסי דפוטר בנשיא. כי תידוק הא משיח חייב הוי לחומרא. דהא ליתא דכי מחמרינן לחיוביה קא מייתי חולין לעזרה. ולשון הרמב"ם ור"ע אומר נשיא חייב לפי שנאמר וכו' אמנם כהן גדול אינו חייב וכו'. לדעת ר"ע וכו'. ומ"ש הר"ב וכיון שמיעטו הכתוב מעשירית האיפה. נתמעט נמי וכו' דכתיב בסוף אותה פרשה וכו' מאחת מאלה וכו'. מדכתיב בסוף ולא כתביה בדלות. אי נמי בעשירות דייקינן אבל מלישנא דאחת לחוד לית לן למידק דא"כ הא כתיב (שם ה') והיה כי יאשם לאחת מאלה ואימא הכי נמי כל המתחייב באחת מתחייב בכולן. ושאין מתחייב באחת אין מתחייב בכולן. ואמאי רבי עקיבא מחייב הנשיא חוץ משמיעת קול. גמרא (שם) :
שהמלך לא דן ולא דנין אותו. הכי תנן במשנה ב' פרק ב' דסנהדרין ואסיפא סמיך. דתני סיפא לא מעיד ולא מעידין אותו. ויש ספרים דגרסי הכא הסיפא נמי. ואע"ג דמוקמינן לה התם במלכי ישראל כדפי' הר"ב שם. הרי כתבתי גם שם דלא אמעוטי מלכי בית דוד מן לא מעיד. אלא בעידי נפשות דחמירי. אבל בשאר עדות אין מעידין אפילו מלכי בית דוד. משום דצריכים לעמוד. וכתיב שום תשים וגו'. וס"ל לרבי עקיבא דכיון דאין הנשיא בכלל עדות הלכך לא שייך בהו שמיעת קול. אפילו בעדות שיכולין להעיד. והשתא אתי שפיר דהר"ב והרמב"ם פסקו דלא כר' עקיבא. ואע"ג דטעמא קאמר. משום דהאי טעמא לא מכרעא כלל למעוטי מלך משמיעת קול היכא דשייך גביה. והכ"מ בפ"י מהלכות שגגות כתב דלא מכרעא משום דראייתו של רבי עקיבא במלכי ישראל היא. ע"כ. ואי אפשר דתסגי לן בהא. דא"כ תקשה אדרבי עקיבא. דלאו ראיה היא כלל. דהא קרא כתיב (ירמיהו כ״א:י״ב) דינו לבקר משפט. אלא כדכתבתי. אבל מכל מקום קשיא לי דהכא פסקו הר"ב והרמב"ם בפירושו. וכן בפ"י מהלכות שגגות דלא כרבי עקיבא. והמלך חייב. ובריש פ"ד דשבועות דתנן שבועות העדות אינה נוהגת אלא בראויין להעיד. ממעטינן מלך כמו שכתבתי שם. וכן כתב בריש פ"י מהלכות שבועות. וצריך עיון. ומה שכתב הר"ב והא דתנינן אין חייבים וכו'. וכך כתב הרמב"ם בסוף פרקין. כלומר ותקשה סתמא אסתמא:
יכין
מלכת שלמה
5.
[The court] is not obligated [to bring an offering] for [an errant ruling relating to] the hearing of the voice [of adjuration]; for an oath made by an expression, or for impurity relating to the Temple and its holy things. And the ruler is similarly [exempt]; these are the words of Rabbi Yose Hagalili. Rabbi Akiva says; the ruler is liable in the case of all these except that of hearing of the voice [of adjuration], because the king may neither judge nor be judged, neither may he testify nor may others testify against him.משנה ו
כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנָן כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתָן חַטָּאת, הַיָּחִיד מֵבִיא כִשְׂבָּה וּשְׂעִירָה, וְהַנָּשִׂיא שָׂעִיר, וּמָשִׁיחַ וּבֵית דִּין מְבִיאִין פָּר. וּבַעֲבוֹדָה זָרָה, הַיָּחִיד וְהַנָּשִׂיא וְהַמָּשִׁיחַ מְבִיאִין שְׂעִירָה, וּבֵית דִּין פַּר וְשָׂעִיר, פַּר לְעוֹלָה וְשָׂעִיר לְחַטָּאת:
ברטנורה
ובעבודה זרה היחיד והנשיא והמשיח מביאין שעירה. בפרשת שלח לך בקרבן עבודה זרה כתיב ואם נפש אחת תחטא בשגגה וגו׳ והקריבה עז, וכתיב בתריה תורה אחת יהיה לכם, השוה את כולן לקרבן זה:
תוסופות יום טוב
מביא כשבה ושעירה. או או קתני. כדכתיבי קראי בהדיא בפרשת ויקרא. וכן והנשיא שעיר. שם בכתוב.
ומשיח ובית דין מביאין פר. כדפירש הר"ב במשנה ג':
ובית דין פר ישעיר. כדכתיב בפרשח שלח לך. ואמר לעיל [משנה ג' בפי' הר"ב] יליף מעיני מעיני. מה להלן ב"ד. אף כאן בית דין רש"י:
יכין
מלכת שלמה
6.
For all the commandments in the Torah, the penalty for which, if committed intentionally, is kareth and, if committed unwittingly, a sin offering, the individual brings as an offering a lamb or a goat, the ruler brings a goat, and the anointed priest and the court bring a bull. In the case of idolatry, the individual and the ruler and the anointed priest bring a goat while the court bring a bull and a goat: the bull for a burnt offering and the goat for a sin offering.משנה ז
אָשָׁם תָּלוּי, הַיָּחִיד וְהַנָּשִׂיא חַיָּבִין, וּמָשִׁיחַ וּבֵית דִּין פְּטוּרִים. אָשָׁם וַדַּאי, הַיָּחִיד וְהַנָּשִׂיא וְהַמָּשִׁיחַ חַיָּבִין, וּבֵית דִּין פְּטוּרִין. עַל שְׁמִיעַת הַקּוֹל וְעַל בִּטּוּי שְׂפָתַיִם וְעַל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו, בֵּית דִּין פְּטוּרִין, וְהַיָּחִיד וְהַנָּשִׂיא וְהַמָּשִׁיחַ חַיָּבִין, אֶלָּא שֶׁאֵין כֹּהֵן גָּדוֹל חַיָּב עַל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו, דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן. וּמָה הֵן מְבִיאִין, קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, הַנָּשִׂיא מֵבִיא שָׂעִיר:
ברטנורה
אשם תלוי. עבירות שחייבין על זדונן כרת ועל שגגתן חטאת קבועה, חייבין על לא הודע שלהן אשם תלוי, כגון כשני זיתים אחד של חלב ואחד של שומן ואכל אחד מהן ואינו יודע איזה מהן אכל:והמשיח ובית דין פטורין. דכתיב בקרבן צבור (ויקרא ד׳) ונודעה החטאת והקריבו, אין חייבין קרבן אלא על הודע. ומשיח כבית דין:אשם ודאי. חמשה אשמות הן שבאין על הודאי, אשם מעילות, אשם גזילות, אשם נזיר, אשם מצורע, אשם שפחה חרופה:היחיד והנשיא והמשיח חייבין. שכל אלו מעשה יחיד הם, לא שנא הדיוט ולא שנא משיח ונשיא:ובית דין פטורים. שאין להוראת בית דין עסק בהם. ואין אשם בא על הוראת בית דין:אלא שאין כהן גדול חייב על טומאת מקדש וקדשיו דברי רבי שמעון. טעמא דרבי שמעון, דכתיב בטומאת מקדש (במדבר י״ט:כ׳) ואיש אשר יטמא ולא יתחטא ונכרתה הנפש ההיא מתוך הקהל, מי שחטאו שוה לקהל, יצא כהן גדול שאין חטאו שוה לקהל. שהקהל כל מי שנכנס מהן למקדש שוגג, או עבר עבירה בשוגג, חייב על שגגת מעשה בלבד, וכהן משיח אינו חייב אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה, כדמוכח לעיל בפרקין. ואין הלכה כרבי שמעון, אלא כהן גדול מביא קרבן עולה ויורד אף על טומאת מקדש וקדשיו:רבי אליעזר אומר הנשיא מביא שעיר. על טומאת מקדש וקדשיו. לפי שחייבין על זדונו כרת. כדרך שהוא מביא שעיר על שאר מצות שחייבין על זדונן כרת. ואין הלכה כרבי אליעזר, דכיון דאין חייבין על שגגת מקדש וקדשיו חטאת קבועה, אין הנשיא מביא אלא כדרך שהיחיד מביא:
תוסופות יום טוב
ומשיח ובית דין פטורין. פי' הר"ב דכתיב בקרבן צבור ונודעה וכו'. ומשיח כבית דין. שאין חטאו ושגגתו שוה (כמו הב"ד כדלקמן). [וכמ"ש הר"ב לקמן] אבל נשיא אין שגגתו תלוי בהוראתו כמו שכתבתי במשנה ה':
אשם ודאי היחיד והנשיא והמשיח חייבים. דכתיב באשמות ואם נפש אחת. ונשיא ומשיח. בכלל נפש אחת הן. והא דתנן לעיל משנה ג' אין חייבים אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת. וכן המשיח ואשם ודאי אין שגגתו חטאת. הכי משמע וכן המשיח דגבי אשם ודאי פר הוא דלא יביא אבל אשם ודאי יביא כהדיוט. רש"י.
ובית דין פטורין. פי' הר"ב שאין להוראת ב"ד עסק בהן. ואין אשם בא וכו' כמו שכתבתי במשנה ג' דאין חייבים אלא על דבר שזדונו כרת וכו':
והיחיד והנשיא והמשיח חייבים. דכולן בכלל נפש אחת הן. רש"י:
אלא שאין כהן גדול חייב וכו'. מה שכתב הר"ב וכהן משיח אינו חייב וכו' כדמוכח לעיל בפירקין במשנה ג' כמו שכתבתי שם:
דברי ר"ש. כתב הר"ב שאין הלכה כמותו וכ"כ הרמב"ם. ואני תמיה דהא סתם לן רבי כוותיה במ"ד פרק בתרא דפרה. וכ"ש דסדר טהרות האחרון. ועי' מ"ש בר"פ בתרא דסוטה בענין מחלוקת ואח"כ סתם. והראב"ד בפ"י מהל' שגגות השיג על הרמב"ם וכתב המשיח אינו חייב בטומאת מקדש וקדשיו. ונראה בעיני שממשנה זו יצא לו. ומה שפוטר המלך משמיעת קול כר"ע דלעיל. ומסתלקין מעליו בזה כל קושיות הכ"מ.
ומה הן מביאין. נ"ל דדברי ת"ק הן. דמהדר על שמיעת הקול ודעמיה. וקאי איחיד. נשיא ומשיח. ולא הבינותי דברי רש"י בזה:
יכין
מלכת שלמה