Mishnayos Club 6/20/2024
Mishnah
משנה א
רָאוּהוּ אֶחָיו שֶׁיָּרַד, וְהֵם רָצוּ וּבָאוּ. מִהֲרוּ וְקִדְּשׁוּ יְדֵיהֶן וְרַגְלֵיהֶן מִן הַכִּיּוֹר, נָטְלוּ אֶת הַמַּגְרֵפוֹת וְאֶת הַצִּנּוֹרוֹת וְעָלוּ לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ. הָאֵבָרִין וְהַפְּדָרִין שֶׁלֹּא נִתְאַכְּלוּ מִבָּעֶרֶב, סוֹנְקִין אוֹתָם לִצְדָדֵי הַמִּזְבֵּחַ. אִם אֵין הַצְּדָדִין מַחֲזִיקִין, סוֹדְרִין אוֹתָם בַּסּוֹבֵב עַל הַכָּבֶשׁ:
ברטנורה
ראוהו אחיו. לאותו שתרם את המזבח:שירד. מן המזבח ונתן את הגחלים במזרחו:והם רצו וכו׳ וקדשו ידיהם ורגליהם. כדי לעבוד עבודה:סונקים. מסלקים אותן. לשון נענוע ונדנוד. וכן כגדי מסנקן [פסחים דף ג׳ ע״ב], גדי שהוא עיף על ידי נענוע ונגיחות שמנגחין זה בזה. אף כאן סונקים מנענעים ומהפכין אותן בצנורות לצדדי המזבח:בסובב על הכבש. כלומר על הכבש שכנגד הסובב:
תוסופות יום טוב
[*שירד. פי' הר"ב ונתן את הגחלים במזרחו. ר"ל של כבש. והמגיה בל' הר"ב של כבש לא הפסיד:
וקדשו כו'. פירש הר"ב כדי לעבוד עבודה. ולשון המפרש הואיל [ורצו] לקדש ידיהם ורגליהם לצורך עבודה רשאים ללכת בין האולם למזבח].
נטלו את המגרפות. יעים להסיר את הדשן ולפנותו לתפוח [כבמתני' דלקמן]. ואת הצנורות. מזלגות להסיר את האברים. לשון המפרש:
ועלו לראש המזבח. וקודם תרומת הדשן לא היו יכולים לעשות לפי שצריך להרים תרומת הדשן קודם שיפנו את הדשן לתפוח. לשון המפרש: [*הפדרים. החלבים. המפרש. וכולם נקראו כן ע"ש הסדר שבכתוב]:
סונקין. פי' הר"ב מסלקין וכו' וכן כגדי מסנקן כו' והיה יכול להביא לו חבר מן המשנה המסנק את הטיט בפ"ב דמקואות:
סודרין אותם וכו'. כדי שלא יפסלו בלינה שאין יכולין להקטירן עד למחר [לאחר] שיקטירו אברי תמיד. ואם לא סודרן על המזבח היו נפסלים בלינה ואמרי' בזבחים בפרק המזבח [דף פ"ז] דאין לינה במזבח. וכבש הרי הוא כמזבח לכל דבר. ולאחר שיסדרו את המערכות יחזרו את האברים על המערכה ויציתו בה האור. לשון המפרש [*ועיין במשנה ד']:
בסובב על הכבש. עמ"ש במ"ג פ"ה דזבחים ובמ"ג פ"ו [שם]:
יכין
מלכת שלמה
1.
When his fellow priests saw that he had descended, they came running and hastened to wash their hands and feet in the laver. They then took the shovels and the forks and went up to the top of the altar. The limbs and pieces of fat that had not been consumed since the evening they pushed to the sides of the altar. If there was not room on the sides they arranged them on the surround or on the ascent.משנה ב
הֵחֵלּוּ מַעֲלִין בָּאֵפֶר עַל גַּבֵּי הַתַּפּוּחַ. וְתַפּוּחַ הָיָה בְאֶמְצַע הַמִּזְבֵּחַ, פְּעָמִים עָלָיו כִּשְׁלשׁ מֵאוֹת כּוֹר. וּבָרְגָלִים לֹא הָיוּ מְדַשְּׁנִין אוֹתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא נוֹי לַמִּזְבֵּחַ. מִיָּמָיו לֹא נִתְעַצֵּל הַכֹּהֵן מִלְּהוֹצִיא אֶת הַדָּשֶׁן:
ברטנורה
החלו מעלין באפר. לאחר שסלקו לצדדים או לסובב אברים ופדרים שלא נתאכלו, היו מושכין את האפר במגרפות שבידם ומעלין אותו לתפוח, כמין כרי גדול של אפר שהיה באמצע המזבח צבור ועשוי כתפוח:פעמים עליו כשלש מאות כור. גוזמא קתני, דמעולם לא הניחו להיות עליו שלש מאות כור:וברגלים לא היו מדשנים אותו. לא היו מוציאין את הדשן לחוץ אע״פ שהוא רבה על המזבח:מפני שהוא נוי למזבח. שיהיה נראה שקרבנות הרבה היו על גבי המזבח:מימיו לא נתעצל. כלומר מה שהיה דשן כל כך, לא מחמת עצלות הכהנים, אלא לנוי להראות שקרבנות הרבה קרבו על גבי המזבח:
תוסופות יום טוב
החלו. התחילו. המפרש.
פעמים עליו כג' מאות כור. כתב הר"ב גוזמא קתני. ופי' גוזמא כתבתי במ"ב פרק ג' דנדרים. וכתב הרמב"ם ואח"כ גורפין מהכרי ההוא ומוציאין אל שפך הדשן. עד שמבערים האפר מן המזבח והוא הנקרא דשון המזבח על האמת זולתי במועדים וכו' ע"כ:
מימיו לא נתעצל הכהן כו'. מי שמוטל עליו לעשות. כ"כ המפרש. והרמב"ם בספ"ב מהלכות תמידין כתב גורפין מן הערימה בפסכתר והוא כלי גדול שמחזיק לתך [עיין במשנה ה' פ"ה] ומורידין אותו למטה וברגלים לא היו וכו'. וכל [מי] שירצה מן הכהנים ממלא מן הדשן שהורידו למטה ומוציא חוץ לעיר לשפך הדשן ואין להוצאת הדשן לחוץ פייס אלא כל הרוצה. ומעולם לא נתעצל כהן מלהוציא את הדשן.
יכין
מלכת שלמה
2.
They then began to throw the ashes on to the heap (tapuah). This heap was in the middle of the altar, and sometimes there was as much as three hundred kor on it. On festivals they did not use to clear away the ash because it was reckoned an ornament to the altar. It never happened that the priest was neglectful in taking out the ashes.משנה ג
הֵחֵלּוּ מַעֲלִין בְּגִזְרִין לְסַדֵּר אֵשׁ הַמַּעֲרָכָה. וְכִי כָל הָעֵצִים כְּשֵׁרִים לַמַּעֲרָכָה. הֵן, כָּל הָעֵצִים כְּשֵׁרִין לַמַּעֲרָכָה, חוּץ מִשֶּׁל זַיִת וְשֶׁל גֶּפֶן. אֲבָל בְּאֵלּוּ רְגִילִין, בְּמֻרְבִּיּוֹת שֶׁל תְּאֵנָה וְשֶׁל אֱגוֹז וְשֶׁל עֵץ שָׁמֶן:
ברטנורה
מעלין בגזירין. שני עצים ארוכים ומשופין היו נותנים לתוך אורך המערכה, דכתיב (ויקרא ו׳:ה׳) וביער עליה הכהן עצים בבוקר בבוקר, מלמד שטעונה שני עצים:וכי כל העצים כשרים למערכה. דקתני החלו מעלין בגזרין סתם ולא קא מפרש מאיזה מין של עצים היו הגיזרים. ומשני, הן, כלומר הכל כשרים חוץ משל זית ושל גפן דאסורין משום ישוב ארץ ישראל, לפי שהן טוענים פירות. ואית דאמרי טעמא, לפי שהן נעשים דשן מיד:מורביות. ענפים של תאנה. ודוקא תאנים רעות. דלא עבדי פירי:ושל עץ שמן. העושה שמן אפרסמון. ואני שמעתי, שהוא האילן שקורים לו בלע״ז פינ״ו, ובערבי צינובו״ר. ואע״ג דעץ מאכל הוא אין בו צורך כמו בגפן וזית, הלכך לא אסרוהו משום ישובה של ארץ ישראל כדרך שאסרו הגפן והזית:
תוסופות יום טוב
החלו מעלין בגיזרין. פירש הר"ב שני עצים ארוכים ומשופים כו'. וקשיא לי לישנא דהחלו מעלין שהוא לשון רבים ובמשנה ה' פ"ב דיומא כתבתי דמדכתיב ובער ילפינן דשני גזרי עצים דבבקר כהן א' מעלה אותם. ובדברי הרמב"ם משמע דגיזרין דהכא לאו שני גיזרי הם. אלא בכל עצי המערכה מיירי. ובחבורו פ"ב מה"ת כתב וז"ל בבקר עורכים עצים ועורכים בראש המזבח מערכה גדולה של אש שנאמר (ויקרא ו׳:ה׳) ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר. וכן מצוה לעלות בשני גזרים של עץ עם תמיד של שחר יתר על עצי המערכה. שנאמר ובער עליה הכהן עצים בבקר. ע"כ. וז"ל המפרש במשנה דלקמן אותו שזכה בתרומת הדשן יזכה בסידור המערכה ובשני גזירין. כדמוכח ביומא (דף כ"ב) [כמ"ש שם] והא דקתני החלו מעלים בגיזרים הם מסייעים לו שהיו מעלים את העצים. והוא מסדרן. ע"כ. וסידור השני גזרים היה אחר סידור מערכה שניה כדאמרינן ביומא פ"ג דף נ"ג. ונפקא לן. מדכתיב ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר. עליה ולא על חברתה מכלל דאיכא לחברתה. והאי עליה מיבעי ליה לגופיה. תרי עליה כתיבי.
במרבית. פירושו כתבתי במשנה ה' פרק ג' דשביעית:
של תאנה. כתב הר"ב ודוקא תאנים הרעות דלא עבדי פירי. אליבא דמ"ד דטעמא משום ישוב א"י. המפרש:
יכין
מלכת שלמה
3.
They then began to take up the logs to place onto the fire. Were all kinds of wood valid for the fire? Yes! All kinds of wood were valid for the fire except vine and olive wood. But what they mostly used were boughs of fig trees and of nut trees and of oil trees.משנה ד
סִדֵּר הַמַּעֲרָכָה גְדוֹלָה מִזְרָחָה, וַחֲזִיתָהּ מִזְרָחָה, וְרָאשֵׁי הַגִּזְרִין הַפְּנִימִיִּם הָיוּ נוֹגְעִים בַּתַּפּוּחַ. וְרֶוַח הָיָה בֵין הַגִּזְרִין, שֶׁהָיוּ מַצִּיתִין אֶת הָאֲלִיתָא מִשָּׁם:
ברטנורה
מערכה גדולה. לפי שיש עוד מערכה אחרת, קרי להך מערכה גדולה. שלש מערכות היו שם בכל יום, אחת מערכה גדולה ששורפים עליה התמיד, והשנית מערכה פחותה ממנה והיא קרויה מערכה של קטורת, שנוטלים ממנה גחלים במחתה לקטורת שמקטירים בבוקר ובין הערבים, והשלישית אינה משמשת כלום אלא לקיום האש, דכתיב (ויקרא ו׳:ה׳) והאש על המזבח תוקד בו, זו מערכה שלישית של קיום האש:וחזיתה מזרחה. מראית פניה דהיינו הפתח והחלון של מערכה, לצד מזרח של מזבח:וראשי גיזרין. הפנימים היו ארוכים עד שהיו נוגעים בתפוח:את האליתא. חריות וקסמין דקין תוחבין בין הגדולים להצית האש ואליתא לשון אליה, על שם זנבות האודים:
תוסופות יום טוב
סידר המערכה גדולה. אותו שזכה בתרומת הדשן כמ"ש ביומא פ"ב משנה ה':
המערכה גדולה. כתב הר"ב ג' מערכות היו שם בכל יום כו'. כר' יוסי דמשנה ה' פ"ד דיומא ועיין שם:
וחזיתה. פי' הר"ב מראית פניה כו' דהיינו הפתח והחלון. והוא המקום שמאחזים בו האור. כמ"ש הר"ב במשנה ח' פ"ג דפרה [*אלא דתנן חלונות להדיא מלבד וחזיתה. וי"ל דחלון ופתח שניהם להאחיז האור. וכדמפרש הר"ב התם ופתח הוא גדול מחלון ובו מאחזים תחלה ובאש גדול וחלונות קטנות מפתח. ובמקומות שיש עצים עבים שלא יאחז האור בהם מחמת האש שבפתח. ולכן מפתחין חלונות שם כדי שיוכל להכניס האש עצמו לשם. ולדברי הר"ב דהכא דחזיתה כולל חלונות ופתח. א"כ חזיתה למזרח על שניהם מוסב וכן יכולני לפרש שם בלשון המשנה. אבל דברי הר"ב שם אינם כך אכן נראה בעיני דבחנם נדחק הר"ב לפרש כאן הפתח והחלון. לפי שא"כ קשה על התנא מה שבכאן כללן בחזיתה ובפרה פרט חלונות להדיא. לכן נ"ל דדוקא בפרה שהיתה המערכה גדולה כדתנן התם שעושין אותה כמין מגדל. לפיכך הוצרכה לחלונות להכניס דרך שם האש במקומות הרחוקים מן הפתח שהוא חזיתה. והכא שאין המערכה גדולה כמו התם לא היה צריך לשום חלון כי התלהב האש בכל המערכה מתוך הפתח שהיא חזיתה והמפרש כתב וז"ל מראה היה עושה למערכה כמין חלון גבי מזרח שתהא הרוח מנשבת בו והרוח בא דרך שער המזרח ומנשב שם ע"כ. ולהרמב"ם ראיתי שמפרש כאן שחזית ההוא לשון חזית שבמשנה רפ"ק דב"ב. שהיא אות למביט בכותל של מי הוא. וכן בכאן השני גיזרין מסדרין אותן במערכה לצד מזרח אות שיורה שמצד מזרח מתחילין לסדר המערכה וכ"כ בפ"ב מהל' תמידין ומוספין. ואילו במסכת פרה כתב הרמב"ם וחזיתה עיונה כלומר פני המערכה. והוא המקום אשר יושלך ממנו האש. ובחבורו פ"ג מהל' פרה. כתב ומראה המערכה ולשון זה אין בו הכרע אם דעתו למ"ש בפירושו דמסכת פרה או לפירושו שבמכילתין והלכות תמידין].
וראשי הגיזרים הפנימים היו נוגעים בתפוח. שלא ידחקו מהלך רגלי הכהנים שהיה אמה שלא יקרעו ולא ישרפו בגדיהם. הראב"ד בפ"ב מה"ת.
שהיו מציתין את האליתא משם. והצתת האליתא נפקא לן (ביומא דף כ"ו) . מוערכו עצים על האש דה"ק ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח. ואח"כ וערכו עצים על האש. כ"כ המפרש. ובת"כ וערכו עצים על האש. עצים ע"ג האש ולא האש ע"ג עצים.
יכין
מלכת שלמה
4.
He then arranged a large pile on the east side of the altar, with its open side on the east, while the inner ends of the [selected] logs touched the ash heap. Spaces were left between the logs in which they kindled the brushwood.משנה ה
בֵּרְרוּ מִשָּׁם עֲצֵי תְאֵנָה יָפִין, לְסַדֵּר הַמַּעֲרָכָה שְׁנִיָּה לַקְּטֹרֶת, מִכְּנֶגֶד קֶרֶן מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית, מָשׁוּךְ מִן הַקֶּרֶן כְּלַפֵּי צָפוֹן אַרְבַּע אַמּוֹת, בְּעֹמֶד חָמֵשׁ סְאִים גֶּחָלִים, וּבְשַׁבָּת בְּעֹמֶד שְׁמוֹנַת סְאִין גֶּחָלִים, שֶׁשָּׁם הָיוּ נוֹתְנִין שְׁנֵי בְזִיכֵי לְבוֹנָה שֶׁל לֶחֶם הַפָּנִים. הָאֵבָרִים וְהַפְּדָרִים שֶׁלֹּא נִתְאַכְּלוּ מִבָּעֶרֶב, מַחֲזִירִין אוֹתָן לַמַּעֲרָכָה. הִצִּיתוּ שְׁתֵּי הַמַּעֲרָכוֹת בָּאֵשׁ, וְיָרְדוּ וּבָאוּ לָהֶם לְלִשְׁכַּת הַגָּזִית:
ברטנורה
בררו משם. מבין מקום העצים:בעומד חמש סאים. היה באותה מערכה של קטורת כמו חמש סאים גחלים שמהם היה חותה לצורך הקטורת:בעומד. כמו באומד:ובשבת בעומד שמונה סאים. לפי שצריך עוד גחלים לשני בזיכי לבונה של לחם הפנים שהיו מקטירים משבת לשבת:מחזירים אותן למערכה. ונשרפים שם בצדי המערכה הגדולה:ובאו להם ללשכת הגזית. לעשות פייסות:
תוסופות יום טוב
עצי תאנה. ואי נמי של אגוז. ושל עץ שמן. אלא חד מתלת נקט. כך נ"ל. ומצאתי ברפ"ו דזבחים (דף נ"ח) שכתב רש"י וז"ל עצי תאנה בשל תאנה היו רגילים. וטעם אגדה הוא שבו היתה תקנה לאדם הראשון ויעשו להם חגורות ע"כ.
לסדר המערכה שניה של קטורת. דמערכה גדולה כפרתה מרובה הלכך אקדמוה. וא"א אי לא משכח עצים למערכה שניה מי לא מעייל ממערכה גדולה. גמרא דיומא ד' ל"ג.
מכנגד קרן מערבית דרומית. שכל הניטל בחוץ [מעל מזבח החיצון] לינתן בפנים. אינו ניטל אלא בסמוך שאין לפנים ממנו [במקום שהוא סמוך לפנים. שאין מקום בכל מזבח החיצון סמוך ממנו] דגמרינן מגחלים של יוה"כ דכתיב בהו (ויקרא ט״ז:י״ב) ולקח מלא המחתה גחלי אש מעל המזבח מלפני ה' [מצד המערכה] [צ"ל המערב] ושני בזיכי לבונה שנוטלין בפנים לינתן בחוץ גמרי משירים דכתיב בהו (שם ד') אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אהל מועד. גמ' רפ"ו דזבחים:
משוך מן הקרן כלפי צפון ד"א. טעמא מפרש התם בגמ' דקסברה מתני' כוליה מזבח בצפון קאי ופתח ההיכל באמצע העזרה רוחב י' אמות. נמצא שאין מן המזבח לפני הפתח. אלא ה' צפוניות ומהן אמה יסוד ואמה סובב ואמה מקום הקרן ואמה מקום הלוך רגלי הכהנים. ולהכי קאמר משוך ד' אמות ללמדך שיסדרה חוצה מאלו הד' אמות יסוד וסובב וקרן והלוך. שתהא המערכה כנגד הפתח דכי מסגי לצפון טפי. תו ליכא פתח. א"נ ס"ל דמזבח ממוצע ועומד באמצע העזרה וקסבר קדושת ההיכל ואולם חדא מלתא היא [עמ"ש במשנה ג' פ"ד דיומא] ופתחה של אולם כ' אמות ול"ב אמות היו לו למזבח כ' אמות כנגד פתחה של אולם ושש מכאן ושש מכאן. והני ד"א דתנינן בר מאמה יסוד ואמה סובב. כל זה מהגמרא רפ"ו דזבחים. ולפי זה מתני' דלא כספ"ה דמדות. ודלא כמשנה ט' פ"ג דיומא. ושם כתבתי דדעת הר"ב והרמב"ם דמזבח בצפון נמי קאי. ולפום חושבנא שכתבתי שם להרמב"ם בפ"ה מהלכות בית הבחירה קאי מזבח בצפון ז' אמות ונמצא שהמזבח כנגד כל פתח של היכל ושתי אמות לצפון וכ' אמות לדרום. ואפשר נמי דלאותה סברא מערכה זו משוכה כלפי צפון ד' אמות. והיינו האמות של יסוד סובב וקרן ומקום הלוך. כך נ"ל מאחר שהרמב"ם העתיקה למשנתינו דהכא בפ"ב מה"ת:
הציתו שתי המערכות באש. ואכתי הוה חדא לקיום האש. כמ"ש הר"ב במשנה דלעיל ולא חשיב אלא הנך תרתי דדמיין להדדי ומציתין אותן ביחד ומחד קרא מפיק להו. תוס' פ"ד דיומא ד' מ"ה:
ובאו להם ללשכת הגזית. פירש הר"ב לעשות פייסות. ובעזרה א"א לפייס דאין נכון לעמוד בעזרה בלא מצנפת כדאמר [ביומא פ"ב ד' כ"ה] הממונה בא. ונוטל מצנפת של אחד מהם ויודעים כולם שממנו פייס מתתיל. א"נ משום דהוו קיימי [כבוכלייאר] מסביב. א"א דהוו אחוריים לבית. כ"כ המפרש בפ"ק [מ"ב] . וכ"כ התוס' דיומא [שם ד"ה והוא] :
יכין
מלכת שלמה