Mishnayos Club 6/20/2024



זרעים
חלה
פרק ב

Mishnah

משנה א
פֵּרוֹת חוּצָה לָאָרֶץ שֶׁנִּכְנְסוּ לָאָרֶץ, חַיָּבִים בַּחַלָּה. יָצְאוּ מִכָּאן לְשָׁם, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב, וְרַבִּי עֲקִיבָא פּוֹטֵר:
ברטנורה פירות חוצה לארץ שנכנסו לארץ חייבין בחלה. דכתיב (במדבר ט״ו:י״ח) אל הארץ אשר אני מביא אתכם שמה, שמה אתם חייבים בין בפירות הארץ בין בפירות חוצה לארץ:מכאן לשם. מא״י לחו״ל:ר״א מחייב. דכתיב (שם) והיה באכלכם מלחם הארץ, בין שאתם אוכלים אותו בארץ בין שאתם אוכלים אותו בחו״ל, הואיל ולחם הארץ הוא, חייב בחלה:ורבי עקיבא פוטר. דשמה משמע ליה מיעוטא, שמה אתם חייבים, ואין אתם חייבים בחוצה לארץ, אע״פ שאתם אוכלים מלחם הארץ. והלכה כרבי עקיבא:
תוסופות יום טוב
יכין מלכת שלמה
1.
Produce [grown] outside the land [of Israel] that came into the land is subject to Hallah. [If it] went out from here to there: Rabbi Eliezer makes it liable, But Rabbi Akiva makes it exempt.

משנה ב
עֲפַר חוּצָה לָאָרֶץ שֶׁבָּא בִסְפִינָה לָאָרֶץ, חַיֶּבֶת בַּמַּעַשְׂרוֹת וּבַשְּׁבִיעִית. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁהַסְּפִינָה גוֹשֶׁשֶׁת. עִסָּה שֶׁנִּלּוֹשָׁה בְמֵי פֵרוֹת, חַיֶּבֶת בַּחַלָּה, וְנֶאֱכֶלֶת בְּיָדַיִם מְסוֹאָבוֹת:
ברטנורה עפר חו״ל הבא בספינה לארץ. בספינה נקובה איירי, ורגבי האדמה סותמין את הנקב שאין המים נכנסים בה:חייבת במעשרות. אם זרע וצמחו הזרעים בעפר שבתוך הספינה. ואע״פ שמעפר חו״ל הוא, הואיל והיא נקובה הזרע יונק מלחות עפרה של ארץ ישראל:אימתי בזמן שהספינה גוששת. נוגעת בגושי העפר, כלומר שהיא דבוקה בארץ:עיסה שנילושה במי פירות חייבת בחלה. בירושלמי מוכיח קצת שאין הלכה כסתם משנה זו, ועיסה שנילושה במי פירות פטורה מחלה. הלכך אין ללוש עיסה שיש בה שיעור חלה במי ביצים או במי פירות לבדם בלא תערובת מים, הואיל ולא אתבריר הלכה אי חייבת בחלה או פטורה:ונאכלת בידים מסואבות. שאין אוכל מוכשר לקבל טומאה עד שיבואו עליו מים או אחד משבעה משקין, [ומה] שלא הוכשר לקבל טומאה אין הידים מסואבות פוסלות אותה:
תוסופות יום טוב בספינה. פי' הר"ב בספינה נקובה איירי. ועמ"ש במ"ב פ"ק דערלה: אמר רבי יהודה אימתי וכו'. כתב הרמב"ם וכבר בארנו כי בכל מקום שאמר רבי יהודה אימתי שהוא מבאר למי שקדם לו ואינו חולק עליו. ע"כ. והר"ש כתב דבפ"ק דגיטין מוכח דפליגי. ועיין שם דף ז בתוספות שכתבו דההיא דמוכח מינה דרבי יהודה דאמר אימתי שבא לחלוק ברייתא היא ולא משנתינו:
יכין מלכת שלמה
2.
Earth from outside the land has come to the land [of Israel] in a boat, [the produce grown in it] is subject to tithes and to the [law relating to] the seventh year. Rabbi Judah: when does this apply? When the boat touches [the ground]. Dough which has been kneaded with fruit-juice is subject to hallah, and may be eaten with unclean hands.

משנה ג
הָאִשָּׁה יוֹשֶׁבֶת וְקוֹצָה חַלָּתָהּ עֲרֻמָּה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא יְכוֹלָה לְכַסּוֹת עַצְמָהּ, אֲבָל לֹא הָאִישׁ. מִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת עִסָּתוֹ בְטָהֳרָה, יַעֲשֶׂנָּה קַבִּין, וְאַל יַעֲשֶׂנָּה בְטֻמְאָה. וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, יַעֲשֶׂנָּה בְטֻמְאָה וְאַל יַעֲשֶׂנָּה קַבִּים, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁהוּא קוֹרֵא לַטְּהוֹרָה, כָּךְ הוּא קוֹרֵא לַטְּמֵאָה, לְזוֹ קוֹרֵא חַלָּה בַשֵּׁם וּלְזוֹ קוֹרֵא חַלָּה בַשֵּׁם, אֲבָל קַבַּיִם אֵין לָהֶם חֵלֶק בַּשֵּׁם:
ברטנורה וקוצה חלתה ערומה. מפרשת חלה ומברכת על הפרשתה, והוא שפניה של מטה טוחות בקרקע וכל ערותה מכוסה. והעגבות אין בהן משום ערוה לענין ברכה. אבל האיש אינו יכול לברך ערום שאי אפשר לו לכסות ערותו שבולטים הביצים והגיד:מי שאינו יכול לעשות עיסתו בטהרה. כגון שהוא טמא, ואין שם ארבעים סאה שיטבול בהן:יעשנה קבין. יעשה כל עיסתו קב קב, כדי שלא תתחייב בחלה ויצטרך להפריש בטומאה:יעשנה בטומאה. דהכי עדיף טפי ממה שיפטור עיסתו מן החלה ולא יהיה בה חלק לשם. ואין הלכה כרבי עקיבא:
תוסופות יום טוב מי שאינו יכול לעשות עסתו בטהרה. פירש הר"ב כגון שהוא טמא ואין שם מים וכו'. ופירש הר"ש בשם ירושלמי ברחוק ד' מילין. וכן כתב הרמב"ם בפירושו. וכתב עוד דהיינו דוקא לפניו אבל [כן הוא בירושלמי] לאחריו אין מטריחין אותו כלל אפילו בשיעור מועט. אבל בחיבורו אינו מחלק בין לפניו ולאחריו. וכן הוא לפירוש רש"י דהעור והרוטב בדף קכג: ורבי עקיבא אומר יעשנה בטומאה ואל יעשנה קבים. עיין בפירוש משנה ה פרק ד: [*אבל קביים אין להם חלק בשם. לשון הר"ב ולא יהיה בה חלק לשם. וכן פירש הר"ש ואין לשמים חלק בה. ומסיים בה ואית ספרים דגרסי' לזו קורא חלה לשם. ולזו קורא חלה לשם. אבל קבים אין בה חלק לשם ע"כ]:
יכין מלכת שלמה
3.
A woman may sit and separate hallah while she is naked, since she can cover herself but a man may not. If one is not able to make one's dough in cleanness he should make it [in separate] kavs, rather than make it in uncleanness. But Rabbi Akiva says: let him make it in uncleanness rather than make it [in separate] kavs, just as he calls the clean, so too he calls the unclean; this one he cals hallah with the Name, and the other he also calls hallah with the Name, but [separate] kavs have no portion [devoted] to the Name.

משנה ד
הָעוֹשֶׂה עִסָּתוֹ קַבִּים וְנָגְעוּ זֶה בָזֶה, פְּטוּרִים מִן הַחַלָּה עַד שֶׁיִּשּׁוֹכוּ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַף הָרוֹדֶה וְנוֹתֵן לַסַּל, הַסַּל מְצָרְפָן לַחַלָּה:
ברטנורה קבים. קב קב בפני עצמו:ונגעו זה בזה. אין הנגיעה מצרפתן להתחייב בחלה:עד שישוכו. שיתדבקו זה בזה כל כך שאם בא להפרידם נתלש מזו לזו:אף הרודה ונותן לסל. הרודה חלות מן התנור לאחר שנאפו ונותנם בסל:הסל מצרפן לחלה. ואף על פי שאין נושכות. והלכה כרבי אליעזר. והא דמצרכי רבנן נשיכה ור׳ אליעזר נגיעה, הני מילי לצרף שני עיסות יחד שאין בכל אחת כשיעור, אבל לענין לתרום [מן] המוקף אף נגיעה לא בעי, רק שיהיו סמוכים זה לזה. ובשלהי פרקין דאמר רבי אליעזר נותן פחות מכביצה באמצע כדי לתרום מן המוקף, אלמא בעינן נגיעה לענין מוקף, טהורה וטמאה שאני מפני שהוא דבר שמקפיד על תערובתו אין הכלי מצרף:
תוסופות יום טוב עד שישוכו. עיין רפ"ד: [*אף הרודה וכו'. לדברי התוספות דפרק אלו עוברין (פסחים ד' מח:) גרסי' הרודה נותן לסל והסל וכו']: הסל מצרפן. [*טעמא מפורש בברייתא הביאה הרי"ף בפרק אלו עוברין דכתיב (במדבר ט״ו:י״ט) והיה באכלכם מלחם הארץ חלה תרימו ופירש הר"ן אלמא דזימנין דלא מחייב מעיסה ומחייב בתר הכי דהוי לחם והיינו על ידי צירוף סל]. ומ"ש הר"ב דלר' אליעזר בעי נגיעה נמי. כן כתב סמ"ג עשין סימן קמ"א. [*והא דכחב הר"ב הלכה כר"א גמרא פ"ג דפסחים דף מח]:
יכין מלכת שלמה
4.
One who makes his dough [in separate] kavs, and they touch one another, they are exempt from hallah unless they stick together. Rabbi Eliezer says: also if one takes out [loaves from an oven] and puts [them] into a basket, the basket joins them together for [the purposes of] hallah.

משנה ה
הַמַּפְרִישׁ חַלָּתוֹ קֶמַח, אֵינָהּ חַלָּה, וְגָזֵל בְּיַד כֹּהֵן. הָעִסָּה עַצְמָהּ, חַיֶּבֶת בַּחַלָּה. וְהַקֶּמַח, אִם יֶשׁ בּוֹ כַשִּׁעוּר, חַיֶּבֶת בַּחַלָּה, וַאֲסוּרָה לְזָרִים, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. אָמְרוּ לוֹ, מַעֲשֶׂה וּקְפָשָׁהּ זָקֵן זָר. אָמַר לָהֶם, אַף הוּא קִלְקֵל לְעַצְמוֹ וְתִקֵּן לַאֲחֵרִים:
ברטנורה אינה חלה. דראשית עריסותיכם כתיב:וגזל ביד כהן. וצריך להחזירה לבעלים, שאם תשאר בידו יהיה סבור שעיסתו פטורה:העיסה עצמה. שהפריש חלתה קמח חייבת בחלה:והקמח. שבא ליד כהן בתורת חלה:אם יש בו כשעור. חמשת רבעים קמח, חייבת בחלה:ואסורה לזרים. כל הקמח שבא ליד כהן, וחומרא בעלמא הוא, לפי שראו שבא ליד כהן שלא יאמרו ראינו זר אוכל חלות:וקפשה זקן זר. חטפה זקן זר ואכלה:קלקל לעצמו. דאכלה ואיענש:ותיקן לאחרים. שאחרים אוכלין ותולין בו, ומוצאים פתח להתיר, לפי שראוהו שאכל:
תוסופות יום טוב וגזל ביד כהן. פירש הר"ב שאם תשאר בידו יהיה סבור שעיסתו פטורה. הכי מסיק בפרק שני דקדושין דף מו. ופריך ותיהוי תרומה ויחזור ויתרום מי לא תנן [בפרק ה דדמאי משנה י] משאינו נקוב על הנקוב תרומה ויחזור ויתרום [דהוי מפטור על החיוב כי הכא] הא אוקימנא בתרי מני [בשני כלים חד נקוב וחד לא] צאית. בחד מנא לא צאית. כגון חלת קמח על קמח: [*אם יש בו כשיעור. פירש הר"ב ה' רבעים וכדתנן לקמן ועיין שם]: וקפשה. פירש הרמב"ם כמו וכבשה וטעמו שאותיות גיכ"ק וכן בומ"ף מתחלפים במבטא: ותיקן לאחרים. שהאחרים העושים כן על פי הוראתו הרי הם שוגגים ולא מזידין שזקן זה לא קטיל קניא באגמא הוה אלא חכם היה שכן שם זקן בלשון הקודש [חכם] כמאמרם [קדושין לב:] בוהדרת פני זקן. ותדע דאי לאו הכי מאי מייתו אמרו לו ראיה ממי שאינו חכם וראוי להוראה. אלא שרבי יהושע הוא שאמר שבזה המעשה הוא שטעה אותו הזקן. ובטור יו"ד סי' שכ"ז פסק דלא כר' יהושע. והרמב"ם פוסק בפירושו כר' יהושע. אבל מפרש בענין אחר:
יכין מלכת שלמה
5.
If one separates his hallah [while it is still] flour, it is not hallah, and in the hand of a priest it is considered stolen property. The dough is still subject to hallah; And the flour, if there is the minimum quantity, it [also is] subject to hallah. And it is prohibited to non-priests, the words of Rabbi Joshua. They said to him: It happened that a non-priest sage seized it [for himself]. He said to them: He did something damaging to himself, but he benefited others.

משנה ו
חֲמֵשֶׁת רְבָעִים קֶמַח, חַיָּבִים בַּחַלָּה. הֵם וּשְׂאֹרָן וְסֻבָּן וּמֻרְסָנָן חֲמֵשֶׁת רְבָעִים, חַיָּבִין. נִטַּל מֻרְסָנָן מִתּוֹכָן וְחָזַר לְתוֹכָן, הֲרֵי אֵלּוּ פְטוּרִין:
ברטנורה חמשת רבעים. של קב חייבין בחלה, דכתיב (במדבר ט״ו:כ׳) ראשית עריסותיכם, ועיסת מדבר היתה עומר לגלגולת, והעומר עשירית האיפה הוא, האיפה שלש סאין, והסאה ששה קבין, הרי י״ח קבין באיפה, והקב ד׳ לוגין, הרי ע״ב לוגין. עשירית ע׳ ז׳ לוגין, ועשירית שני לוגין הוא ביצה וחומש ביצה, שהלוג הוא ששה ביצים. כשבאו לירושלים והוסיפו שתות על המדות נמצא ו׳ לוגין [הם] ה׳, ולוג הז׳ [צ״ל ולוג הוא] חמשה ביצים, שכל ששה נעשים חמשה, וביצה וחומש ביצה נעשית ביצה. נמצא העומר שהיה במדבר שבעה לוגים וביצה וחומש ביצה, נעשה בירושלים ששה לוגין. כשבאו לציפורי והוסיפו שתות על המדות של ירושלים, נעשו הו׳ לוגין חמשה. והיינו חמשת רבעים קמח. ונקראו הלוגין רבעים, לפי שהלוג הוא רובע הקב, שהקב ד׳ לוגין:הן ושאורן. השאור שנותנין לתוכן:וסובן. הוא הדק:מורסנן. הוא הגס. כולן מצטרפין עם הקמח להשלים השיעור, שכן עני אוכל פתו בעיסה מעורבת עם סובין ומורסנן:ניטל מורסנן מתוכן וחזר לתוכן הרי אלו פטורים. שאין דרך עיסה להחזיר מורסן לתוכה לאחר שנטל ממנה:
תוסופות יום טוב [*חמשה. רבעים. עיין מ"ש בפרק קמא משנה ד]: וסובן ומורסנן. הר"ב מפרש כאן כפירושו בפרק אחד עשר דתרומות משנה ה ובפרק שביעי דשבת מפרש נמי כפירוש רש"י:
יכין מלכת שלמה
6.
Five-fourths [of a kav] of flour are subject to hallah. If their leaven, their light bran and their coarse bran [make up the] five-fourths, they are subject. If their coarse bran had been removed from them and returned to them, they are exempt.

משנה ז
שִׁעוּר הַחַלָּה, אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה. הָעוֹשֶׂה עִסָּה לְעַצְמוֹ, וְהָעוֹשֶׂה לְמִשְׁתֵּה בְנוֹ, אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה. נַחְתּוֹם שֶׁהוּא עוֹשֶׂה לִמְכֹּר בַּשּׁוּק, וְכֵן הָאִשָּׁה שֶׁהִיא עוֹשָׂה לִמְכֹּר בַּשּׁוּק, אֶחָד מֵאַרְבָּעִים וּשְׁמֹנָה. נִטְמֵאת עִסָּתָהּ שׁוֹגֶגֶת אוֹ אֲנוּסָה, אֶחָד מֵאַרְבָּעִים וּשְׁמֹנָה. נִטְמֵאת מְזִידָה, אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא חוֹטֵא נִשְׂכָּר:
ברטנורה אחד מעשרים וארבעה. לפי שבעל הבית עיסתו מעוטה, ובפחות מאחד מעשרים וארבעה אין בה כדי מתנה, והתורה אמרה תתנו שיהא בו כדי נתינה:והעושה למשתה בנו. אף על פי שעושה עיסה מרובה לא פלוג בעיסת בעל הבית:נחתום העושה למכור בשוק. עיסתו מרובה, ובאחד ממ״ח יש בה כדי מתנה:וכן האשה העושה למכור. אע״פ שעיסתה מעוטה לא פלוג בפת העשוי למכור:נטמאת. הואיל ולשריפה עומדת א׳ ממ״ח:
תוסופות יום טוב
יכין מלכת שלמה
7.
The [minimum] measure of hallah is one twenty-fourth [part of the dough]. If he makes dough for himself, or if he makes it for his son’s [wedding] banquet, it is one twenty-fourth. If a baker makes to sell in the market, and so [also] if a woman makes to sell in the market, it is one forty-eighth. If dough is made unclean either unwittingly or by an unforeseeable circumstance, it is one forty-eighth. If it was made unclean intentionally, it is one twenty-fourth, in order that a sinner should not profit.

משנה ח
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, נִטֶּלֶת מִן הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא. כֵּיצַד, עִסָּה טְהוֹרָה וְעִסָּה טְמֵאָה, נוֹטֵל כְּדֵי חַלָּה מֵעִסָּה שֶׁלֹּא הוּרָם חַלָּתָהּ, וְנוֹתֵן פָּחוֹת מִכַּבֵּיצָה בָּאֶמְצַע, כְּדֵי שֶׁיִּטֹּל מִן הַמֻּקָּף. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין:
ברטנורה נטלת מן הטהור על הטמא. ולא חיישינן שמא יגעו זה בזה:נוטל כדי חלה. שיעור חלה שצריך ליטול מן הטהור והטמא, נוטל מאותה עיסה הטהורה שלא הורמה חלתה:ונותן פחות מכביצה באמצע. בין הטמאה והטהורה, דפחות מכביצה אינו מטמא, ומניח החלה על אותו פחות מכביצה המחבר בין הטמאה והטהורה, שאין החלה מקבלת טומאה בכך:כדי שיטול מן המוקף. שתהיה הטמאה מחוברת לטהורה ע״י אותו פחות מכביצה, וכאילו הטמאה וטהורה עיסה אחת:וחכמים אוסרין. ליטול מן הטהורה על הטמאה, דחיישינן שמא יגע זו בזו אלא נוטל מן הטהור לעצמו ומן הטמא לעצמו. והלכה כחכמים:
תוסופות יום טוב מעיסה שלא הורם חלתה. כדי להפריש מן החייב על החייב. הר"ש: ונותן פחות מכביצה. פירש הר"ב דאינו מטמא. ופירש"י בסוטה דף ל' *) [*דמתרווייהו] מפרשי. [*ופירש הר"ב דאינו מטמא כלומר] אע"פ שהוא פחות מכביצה הרי הוא מקבל טומאה וכדתנן בריש פ"ב דטהרות. ושם אאריך בזה בס"ד. והרמב"ם כתב שנוטל מהטמאה. וכ"פ בחבורו פרק ז' מהלכות בכורים ופסק דאפילו כביצה שרי. וכדתני בברייתא בסוטה [*שם] בסוף פרק כשם ויהיב טעמא כדפירש רש"י שם דהעיסה הראשונה לטומאה עושה לכביצה שני וקודם שקורא שם לחלה הויא עדיין כחולין ואין שני עושה שלישי בחולין ולכביצה עצמה רשאי לטמאה דמותר לגרום טומאה לחולין שבא"י. ועיין מ"ש בסוף [*פרק ה] דמסכת שביעית [*ובמשנה ב פ"ד דטבול יום]. ופסק בחבורו כר"א דלא כמ"ש בפירושו כחכמים. ועיין שם בכסף משנה. ומשנתינו דסברה דוקא פחות מכביצה כדפירש רש"י שם באידך טעמא דלמא נגע חלה באמצעית אחר קריאת שם חלה. ותנא ברא לא חייש: כדי שיטול מן המוקף. עיין בפירוש מ"ד:
יכין מלכת שלמה
8.
Rabbi Eliezer says: Hallah may be taken from [dough] that is clean, [in order to exempt] that which is unclean. How [may this be done]? [If one has] clean dough and unclean dough, he takes sufficient hallah out of the [clean] dough whose hallah has not yet been taken, and puts [dough] less than the size of an egg in the middle, in order that he may take off [the hallah] from what is close together. But the sages prohibit.

זרעים חלה פרק ב
Zeraim Chalah Chapter 2