Mishnah

Mishnayos Club 6/20/2024

Progress Schedule

טהורות

כלים

פרק כז

א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל

Tahoros

Kelim

Chapter 27

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30

א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב

0:1 0:2 0:3 0:4 0:5 0:6 0:7 0:8 0:9 0:10 0:11 0:12

משנה א

הַבֶּגֶד מִטַּמֵּא מִשּׁוּם חֲמִשָּׁה שֵׁמוֹת. הַשַּׂק, מִשּׁוּם אַרְבָּעָה. הָעוֹר, מִשּׁוּם שְׁלֹשָׁה. הָעֵץ, מִשּׁוּם שְׁנַיִם. וּכְלִי חֶרֶס, מִשּׁוּם אֶחָד. כְּלִי חֶרֶס מִטַּמֵּא מִשּׁוּם כְּלִי קִבּוּל. כֹּל שֶׁאֵין לוֹ תוֹךְ בִּכְלֵי חֶרֶס, אֵין לוֹ אֲחוֹרָיִם. מוּסָף עָלָיו הָעֵץ, שֶׁהוּא מִטַּמֵּא מִשּׁוּם מוֹשָׁב. וְכֵן טַבְלָא שֶׁאֵין לָהּ לִזְבֵּז, בִּכְלֵי עֵץ, טְמֵאָה, וּבִכְלֵי חֶרֶס, טְהוֹרָה. מוּסָף עָלָיו הָעוֹר, שֶׁהוּא מִטַּמֵּא מִשּׁוּם אֹהָלִים. מוּסָף עָלָיו הַשַּׂק, שֶׁהוּא מִטַּמֵּא מִשּׁוּם אָרִיג. מוּסָף עָלָיו הַבֶּגֶד, שֶׁהוּא מִטַּמֵּא מִשּׁוּם שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ:

ברטנורה הבגד מיטמא משום חמשה שמות. כדמפרש ואזיל. משום כלי קיבול, משום מושב, משום אוהלים, משום אריג, משום שלש על שלש. וכל אחד מהם משונה שיעורו זה מזה. כיצד, בגד שיש לו בית קיבול, כגון צרור מרגלית דתנן לעיל, או בית קיבול שמן, או בית קבול שעוה, שיעורו בכל שהוא. [ומשום מושב, אם נטמא] במדרס הזב, שיעורו אין פחות משלשה טפחים על שלשה טפחים. ואם נעשה אוהל למת דכתיב (במדבר י״ט:י״ח) והזה על האוהל, אין טמא בפחות מטפח על טפח. ואם הוא אבנט או חגור, מיטמא משום אריג, אע״פ שאין בו שיעור שיהיה ראוי להקרא בגד, שאין ברחבו שלש אצבעות, אפילו הכי טמא מפני שהוא אריג. וילפינן ליה משק, מה שק טווי ואריג אף כל טווי ואריג. וכל שאר טומאות אין בגד מיטמא ולא מטמא בפחות משלשה אצבעות על שלש אצבעות, דאינו חשוב לא לעניים ולא לעשירים ואינו קרוי בגד:השק. הוא האריג משער ונוצה של עזים:משום ארבעה שמות. דשיעור שלש אצבעות [על שלש אצבעות] אין בו:העור משום שלשה. דלית ביה משום שלש על שלש, ולית ביה נמי משום אריג:העץ משום שנים. דלית ביה טומאת אוהלים, כדתנן בפרק במה מדליקין, כל היוצא מן העץ אינו מיטמא טומאת אוהלים. ולית ביה נמי משום אריג, ולא משום שלש על שלש:החרס משום אחד. משום בית קיבול בלבד. דלית ביה כל הני דאמרינן. ומדרס נמי לית ביה, דכתיב במדרס הזב (ויקרא ט״ו:ה׳) ואיש אשר יגע במשכבו, מקיש משכבו לו, מה הוא שיש לו טהרה במקוה אף כל שיש לו טהרה במקוה, פרט לחרס שאין לו טהרה במקוה שאינו נעשה משכב לזב:אין לו אחוריים. שאין כלי חרס מקבל טומאה מאחוריו, כדכתיב (ויקרא י״א:ל״ג) וכל כלי חרש אשר יפול מהם אל תוכו וגו׳. ואם נגעה טומאה מאחוריו לא נטמא כלל:שהוא מיטמא משום אריג. מה שאין כן בעור, דאפילו חתכו לרצועות דקות וארגן אינו חשוב אריג:

תוסופות יום טוב הבגד מטמא משום חמשה. פירש הר"ב [*כגון צרור מרגלית דתנן לעיל. פרק דלעיל מ"ב. ומ"ש הר"ב או בית קבול שמן. הוא דבר תמוה. שהבגד יקבלו בו השמן ואיך יתקיים בו. אבל הרמב"ם לא כתב לזה על הבגד עצמו. אלא הביא ראיה ששיעור הקבול בכל שהוא. מדתנן בספי"ז לקבל שמן ואמשחזת נשנה שם. ומ"ש הר"ב ואם נעשה אהל למת. דכתיב והזה וכו' למדנו שאהל טמא. אפילו לא נגע בו טומאה. הרמב"ם פ"ה מהט"מ [הלכה יב]. ומ"ש הר"ב אם נטמא במדרס הזב שעורו אין פחות מג"ט כו'. כדפי' במתני' דלקמן. וע' במ"ד. ומ"ש הר"ב אם נעשה אהל כו' אין טמא בפחות מטפח על טפח. עיין באהלות פ"ג מ"ז. ומה שפי' הר"ב] אם הוא אבנט או חגור מטמא משום אריג. אע"פ שאין בו שיעור כו' וילפינן ליה משק. [*ושק גופיה ילפינן בספרא. הביאה הרמב"ם בפירושו וז"ל שק אין לי אלא שק מנין לרבות את הקלקי ואת החבק ת"ל שק. אי שק יכול יטמא חבלים ומשיחות. ת"ל שק. מה שק מיוחד טווי וארוג אף כל טווי וארוג. ע"כ]. וא"ת ואכתי כל שהוא למה טמא והא בעינן שיטלטל מלא וריקן דומיא דשק [כמ"ש הר"ב רפט"ו]. י"ל דראוי לכוף ולקפל וליקח בו מרגלית. או מחט. וא"ת א"כ פשוטי כלי עור אמאי טהורין [כדתנן ברפט"ו] הרי ראוין הם לקפל בו שום דבר כמו הכא וי"ל דמיירי בעור שלוק שהוא קשה. תוס' פ"ו דשבת דף סג ע"ב. ול' הרמב"ם רפכ"ב מה"כ שיעור הבגד להתטמא ג' טפחים כו' בד"א בקרעים מן הבגדים אבל האורג בגד בפני עצמו כל שהוא. הרי זה מקבל שאר טומאות. חוץ מטומאת מדרס. שאין מקבל אותה אלא הראוי למדרס. ע"כ: [*אין לו אחורים. פי' הר"ב שאין כלי חרס מקבל טומאה מאחוריו כו'. וכ"כ הר"ש. ומסיים ותימה מה חדוש הוא דאחוריו טהורין. כיון דאפי' מקום תשמיש שלו טהור. ונראה דמיירי באחוריים שיש להם תוך. כגון במקום חקק בית מושבם כעין ההוא דלעיל פ' שני. דהאי כיון דמפניו אין לו תוך. אחוריו טהורין. אעפ"י שיש להן תוך. עכ"ל. וכה"ג לק' בר"פ האחרון בפי' הר"ב על טבלא ואסקוטל'. ואני תמה על שניהם. על הר"ב ועל הר"ש. שכלל הזה נשנה בפ' ב סוף מ"ג. וכל אחד מהם מפרש שם בענין אחר. שהר"ב פי' שם לענין כלי שטף. כמ"ש שם בס"ד. וע"ש]: [*מוסף עליו העור שהוא מטמא משום אהלי' מוסף עליו השק כו'. ילפינן אהל דבמת מאהל דבמשכן. ושק אריג משער ונוצה של עזים. כדפירש הר"ב במשנה דלקמן. ואף עור בהמה טמאה ילפינן מק"ו [מנוצה של] עזים דאינו מטמא בנגעים. כדאיתא פרק במה מדליקין (שבת דף כח ע"ב)]:

יכין מלכת שלמה

1.

Cloth is susceptible to five categories of uncleanness; Sack-cloth is susceptible to four; Leather to three; Wood to two; And an earthenware vessel to one. An earthenware vessel is susceptible to uncleanness [only] as a receptacle; any earthen vessel that has no inner part is not susceptible to uncleanness from its outer part. Wood is subject to an additional form of uncleanness in that it is also susceptible to uncleanness as a seat. Similarly a tablet which has no rim is susceptible to uncleanness if it is a wooden object and insusceptible if it is an earthenware one. Leather is susceptible to an additional form of uncleanness in that it is also susceptible to the uncleanness of a tent. Sack-cloth has an additional form of uncleanness in that it is susceptible to uncleanness as woven work. Cloth has an additional form of uncleanness in that it is susceptible to uncleanness when it is only three by three fingerbreadths.

משנה ב

הַבֶּגֶד מִטַּמֵּא מִשּׁוּם שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה, לְמִדְרָס, וּמִשּׁוּם שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ לִטְמֵא מֵת. הַשַּׂק אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה, הָעוֹר חֲמִשָּׁה עַל חֲמִשָּׁה, מַפָּץ שִׁשָּׁה עַל שִׁשָּׁה, שָׁוִין לְמִדְרָס וְלִטְמֵא מֵת. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, הַשַּׂק שְׁיָרָיו אַרְבָּעָה, וּתְחִלָּתוֹ מִשֶּׁיִּגָּמֵר:

ברטנורה הבגד מיטמא. לטמא מת ולכל שאר טומאות חוץ ממדרס, משום שלש אצבעות על שלש אצבעות. משום דחזי לעניים, ואתרבי מדכתיב והבגד. אבל למדרס בעינן מידי דחזי לישיבה, ובפחות משלשה טפחים על שלשה טפחים לא חזי למושב:השק. הארוג משער ונוצה של עזים, שיעורו בין לטמא מת בין למדרס אין פחות מארבעה טפחים על ארבעה טפחים:שוין. לטמא טומאת מדרס וטמא מת. שק ועור. ומפץ:שייריו ארבעה. לענין זה נאמר שיעורו בארבעה, כשבלה ונקרע ונשתייר ממנו שיעור ארבעה טפחים. אבל בתחלת אריגתו אינו מקבל טומאה עד שיארג כולו. ואין הלכה כרבי מאיר:

תוסופות יום טוב לטמא מת. והוא הדין לשאר טומאות חוץ מן המדרס. כמ"ש הרב בריש פרק כד: מפץ. עיין מ"ש בפרק כד מ"י:

יכין מלכת שלמה

2.

Cloth is susceptible to midras uncleanness when it is three handbreadths by three handbreadths, and to corpse uncleanness when it is three fingerbreadths by three fingerbreadths. Sack-cloth when it is four handbreadths by four handbreadths. Leather, five handbreadths by five handbreadths. And matting, six handbreadths by six handbreadths. [All of these] are equally susceptible to both midras and corpse uncleanness. Rabbi Meir says: what remains of sack-cloth is susceptible to uncleanness if it is four handbreadths, but when in its first condition [it becomes susceptible only after its manufacture] is completed.

משנה ג

הָעוֹשֶׂה שְׁנַיִם מִן הַבֶּגֶד וְאֶחָד מִן הַשַּׂק, שְׁלָשְׁתָּן מִן הַשַּׂק וְאֶחָד מִן הָעוֹר, אַרְבָּעָה מִן הָעוֹר וְאֶחָד מִן הַמַּפָּץ, טָהוֹר. חֲמִשָּׁה מִן הַמַּפָּץ וְאֶחָד מִן הָעוֹר, אַרְבָּעָה מִן הָעוֹר וְאֶחָד מִן הַשַּׂק, שְׁלֹשָׁה מִן הַשַּׂק וְאֶחָד מִן הַבֶּגֶד, טָמֵא. זֶה הַכְּלָל, כֹּל שֶׁחִבֵּר לוֹ מִן הֶחָמוּר מִמֶּנּוּ, טָמֵא. מִן הַקַּל מִמֶּנּוּ, טָהוֹר:

ברטנורה היה עושה שנים מן הבגד. שני טפחים:ואחד מן השק. טפח אחד:טהור. דאין הגרוע משלים שיעורו של חשוב, דהגרוע שיעורו מרובה. אבל החשוב משלים שיעורו של גרוע, דאפילו בשיעור מועט החשוב מקבל טומאה:מן החמור. דסגי ליה בשיעור מועט:מן הקל. דבעי שיעור מרובה. ודוקא כסדר הזה הכתוב במשנה מצטרפין לקל שבהן, הבגד והשק, השק והעור, העור והמפץ. אבל בגד ועור, או בגד ומפץ, או שק ומפץ, אין מצטרפין, דהמחברן בטלה דעתו אצל כל אדם. ומיהו לעשות מהן טלאי על גבי מרדעת של חמור, כולן מצטרפין, דמאיזה מהן שיקצע טפח ויעשה אותו טלאי למרדעת של חמור, מצטרף, דאינו מקפיד לשם אם הוא משני מינים:

תוסופות יום טוב טהור. מן המדרס. הרמב"ם פכ"ג מה"כ [הלכה ג]. וז"ל הר"ש יתכן דאפילו במת טהור אם נגע בשק ולא נגע בבגד. ואם נגע [בבגד]. הבגד טמא. והשק טהור. ע"כ: טמא. עי' [מ"ש] ספ"ד דמעילה [מ"ו] : זה הכלל כל שחבר לו מן החמור ממנו טמא. כתב הר"ב ודוקא כסדר הזה הכתוב במשנה. כו'. וכ"כ הר"ש. גם התוס' בפ"ק דסוכה דף יז. אבל מסיימי דמתוך הכלל דאתא לרבויי משמע דלאו דוקא קתני מתני' דמצטרפים כסדר הזה. ע"כ. ויש לדחות דאשכחן דתני זה הכלל. ולא אתי לרבויי. וכמ"ש במשנה ב פ"ד דמגילה [*וכן אתה מוצא במכילתין פ"ב משנה ג. ומ"ג פ"ח דטהרות] ומ"ש הר"ב ומיהו לעשות מהן טלאי כו' דמאיזה מהן שיקצע טפח כו'. דאינו מקפיד לשם אם הוא משני מינים. עירוב פירושים הן דבריו בזה. דמתחלה מפרש דמאיזה מהן שיקצע. כלומר מאיזה אחד שיקצע כו'. וכמ"ש ג"כ במתני' דלקמן. ואח"כ מפ' דאינו מקפיד אם הוא מב' מינים. דהיינו שיקצע ויחבר מב' מינים או מיותר כשיהיו ביחד טפח על טפח. ושני הפירושים הללו כתבם רש"י בפ"ק דסוכה דף יז. והעתקתי' כבר בספ"ד דמעילה. וכתב רש"י שפי' הראשון נ"ל עיקר. וכן הסכימו התוס' פ"ז דשבת דף עו. וכן פי' הרמב"ם [במתני' דלקמן] :

יכין מלכת שלמה

3.

If one made up a piece of material from two handbreadths of cloth and one of sack-cloth, or of three of sack-cloth and one of leather or four of leather and one of matting, it is not susceptible to uncleanness. If the piece of material was made up of five handbreadths of matting and one of leather or four of leather and one of sack-cloth, or three of sack-cloth and one of cloth it is susceptible to uncleanness. This is the general rule: if the material added is subject to greater restrictions it is susceptible to uncleanness, but if the material added was subject to lesser restrictions it is not susceptible.

משנה ד

הַמְקַצֵּעַ מִכֻּלָּם טֶפַח עַל טֶפַח, טָמֵא. מִשּׁוּלֵי הַקֻּפָּה טֶפַח עַל טֶפַח, טָמֵא. מִצְּדָדֵי הַקֻּפָּה, רַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֵר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, הַמְקַצֵּעַ טֶפַח עַל טֶפַח בְּכָל מָקוֹם, טָמֵא:

ברטנורה מכולם. מאיזה מהן שיקצע טפח על טפח ראוי לטמא מושב. דהני שיעורי דתנן לעיל, הבגד שלשה על שלשה למדרס והשק ארבעה על ארבעה וכו׳, לא הוי אלא בחתיכת בגד או שק או עור או מפץ שלא חתכה ותקנה לישיבה, אבל המקצע דהיינו המחתך והמתקן מאחד מכולן טפח על טפח כדי לישב עליו, טמא מושב, שכן לפעמים מקציעין ועושים טלאי מאחד מהן למרדעת של חמור ויושבים עליו, ולא הוי אלא טפח על טפח:מכל מקום. ואפילו מן הצדדים. ור׳ שמעון סבר דמן הצדדים לא חזי למושב. ואין הלכה כר׳ שמעון:

תוסופות יום טוב המקצע מכולם טפח על טפח טמא. ל' הר"ב ראוי לטמא מושב כלומר ולא במשכב וכ"כ הרמב"ם ומסיים לפי שהוא ראוי למושב בחשבו אותו. וא"א לשכב עליו. [*ועיין מ"ש בפ"ק מ"ג בפ' דלקמן מ"ט]: טפח על טפח. פי' הר"ב שכן לפעמים מקציעים כו' ולא הוי אלא טפח על טפח. כנגד בית מושב האדם. רש"י פ"ק דסוכה שם:

יכין מלכת שלמה

4.

If one cut off from any of these a piece one by one handbreadth it is susceptible to uncleanness. [If one cut off a one by one handbreadth piece] from the bottom of a basket it is susceptible to uncleanness. If one cut off from the sides of the basket: Rabbi Shimon says that it is not susceptible to uncleanness, But the sages say one who cuts off a square handbreadth from anywhere, it is susceptible to uncleanness.

משנה ה

בְּלוֹיֵי נָפָה וּכְבָרָה שֶׁהִתְקִינָן לִישִׁיבָה, רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין עַד שֶׁיְּקַצֵּעַ. כִּסֵּא שֶׁל קָטָן שֶׁיֶּשׁ לוֹ רַגְלַיִם, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ גָבֹהַּ טֶפַח, טָמֵא. חָלוּק שֶׁל קָטָן, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, כָּל שֶׁהוּא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עַד שֶׁיִּהְיֶה בוֹ כַשִּׁעוּר, וְנִמְדָּד כָּפוּל:

ברטנורה נפה וכברה. של עור הם. ופעמים עושים נפה משער, ודינה כדין שק. וכן פעמים עושים כברה מחבלים של שיפה ושל גמי, ודינה כדין מפץ:עד שיקצע. שיחתוך ויתקן למושב. והלכה כחכמים:אע״פ שאין בו גבוה טפח. ואע״ג דשל גדול לא מיטמא בבציר מטפח, כדתנן לעיל בפרק השלחן והדלפקי [משנה ג׳], כסא של קטן חזי לישיבה אפילו בבציר מטפח:עד שיהיה בו כשיעור. אם הוא מבגד עד שיהיה שלשה על שלשה, כשיעור טומאת הבגד למדרס:ונמדד כפול. שלשה לפניו ושלשה לאחריו, נמצא כשפושטו שהוא ששה אורך על שלשה רוחב, ארכו כפלים כרחבו:

תוסופות יום טוב [*ר"ע מטמא. וחכמים כו'. וכה"ג פליגי לעיל בפרק עשרים. משנה ד]: ונמדד כפול. עיין במשנה דלקמן:

יכין מלכת שלמה

5.

Worn-out pieces of a sifter or a sieve that were adapted for use as a seat: Rabbi Akiva rules that they are susceptible to uncleanness, But the sages rule that they are not susceptible unless their rough ends were cut off. A child's stool that has legs, even though it is less than a handbreadth high, is susceptible to uncleanness. A child's shirt: Rabbi Eliezer rules it is susceptible to uncleanness at any size. But the sages rule: it is susceptible only if it is of the prescribed size, and it is measured when doubled over.

משנה ו

אֵלּוּ נִמְדָּדִין כְּפוּלִין. אַמְפַּלְיָא, וּפְמוֹלִינְיָא, וּמִכְנָסַיִם, וְכוֹבַע, וְכִיס שֶׁל פֻּנְדִּיָּא. וּמַטְלִית שֶׁטְּלָיָהּ עַל הַשָּׂפָה, אִם פְּשׁוּטָה, נִמְדֶּדֶת פְּשׁוּטָה, וְאִם כְּפוּלָה, נִמְדֶּדֶת כְּפוּלָה:

ברטנורה אלו נמדדים כפולין. דצריך שיהיה השיעור משני צדדים. כיון דאורחייהו להשתמש בהן משני צדדים, אי הוי השיעור מצד אחד לא מהני. פירוש אחר, נמדדים כפולים, שכל בגד במקום החתך דרך החוטים לצאת ממנו ומתקלקל ונוח ליקרע, ודרך התופרים לכפול מעט סביב החתך ותופר, והיינו נמדד כפול דקתני, דלאחר שנכפל צריך שיהיה בו כדי מדתו, ואי ליכא כדי מדתו אע״פ שאם היה מתיר התפירה ופושטו היה בו כדי מדתו, לא מהני:אנפליא. מנעל המגיע עד הארכובה. בין של בגד בין של עור:פמוליניא. כמין מכנסים גדולים ממתנים ועד יריכים, ויש להן שנצים:וכובע. שבראש:וכיס של פונדא . אזור חלול, והוא כעין כיס העשוי לקבל:מטלית. טלאי:שטלייה על השפה. שתפרה על השפה סביב לצואר:אם פשוטה. שאינה תפורה משני צדדים אלא או מלפניו או מאחריו. ולפירוש השני, שלא נכפל מן החוט סביב התפירה:

תוסופות יום טוב נמדדין. אם שלש על שלש לטמא מת. או שלשה על שלשה לטומאת מדרס. הרמב"ם: [*אמפליא. וכן העתיק הרמב"ם והר"ב העתיק אנפליא ולפי הבגדים המנויין בפרק כל כתבי (שבת דף קכ:) וכתבם הר"ב שם במ"ד. גירסתו כפי הגירסא דהתם. וכן הערוך העתיק כן]: פנדיא. והר"ב העתיק פונדא. וכן הרמב"ם והר"ש. ולפיכך יש לפרש גם כן הפירוש השני שכתב הר"ב בפונדא ברפכ"ט. וכ"פ הרמב"ם בכאן שהוא בגד כו' דבק בבשרו כו' ובו כיסים קטנים ישימו מעות בתוכן והצרכים הקטנים [וכל] אחד ממנו יקרא כיס של פונדא:

יכין מלכת שלמה

6.

The following are measured when doubled: Felt socks, long stockings, pants, a cap and a money-belt. As regards a patch sewn on the hem, if it was simple it is measured simple, but if it was doubled it is measured when doubled.

משנה ז

הַבֶּגֶד שֶׁאָרַג בּוֹ שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה, וְנִטְמָא מִדְרָס, וְהִשְׁלִים עָלָיו אֶת כָּל הַבֶּגֶד, וְאַחַר כָּךְ נָטַל חוּט אֶחָד מִתְּחִלָּתוֹ, טָהוֹר מִן הַמִּדְרָס, אֲבָל טָמֵא מַגַּע מִדְרָס. נָטַל חוּט אֶחָד מִתְּחִלָּתוֹ, וְאַחַר כָּךְ הִשְׁלִים עָלָיו אֶת כָּל הַבֶּגֶד, טָמֵא מַגַּע מִדְרָס:

ברטנורה הבגד שארג בו שלשה טפחים על שלשה טפחים. מצומצמות, שהוא שיעור ליטמא מדרס. ואחר שנטמאו במדרס כשהן מצומצמות השלים עליו אריגת כל הבגד, והשתא כל הבגד טמא מדרס דהוי חיבור לשלשה על שלשה שנטמאו קודם אריגת כל הבגד:נטל חוט אחד מתחלתו. משלשה על שלשה ראשונים שנטמאו מדרס:טהור. כל הבגד מן המדרס:אבל טמא מגע מדרס. לפי שנגע בשלשה על שלשה ראשונים קודם שנתמעט שיעורו:נטל חוט אחד מתחלתו ואח״כ השלים עליו את כל הבגד טמא מגע מדרס. ואע״ג דנתמעט שיעורו קודם שהשלים עליו את כל הבגד, אעפ״כ טמא כל הבגד מגע מדרס. דהאי תנא סבירא ליה בגד שלשה על שלשה שנחלק אחר שנטמא במדרס, טמא מגע מדרס, כדלקמן בפרקין. הלכך כשנתמעט שיעורו דשלשה על שלשה, נשאר טמא מגע מדרס, וכשהשלים עליו את כל הבגד הוי הבגד מחובר לטמא מגע מדרס, וכל המחובר לטמא, טמא כמותו:

תוסופות יום טוב

יכין מלכת שלמה

7.

If a piece of cloth was woven to the size of three by three handbreadths, and then it contracted midras uncleanness, and then he completed the rest of the piece, and then one removed a single thread from the original part, it is free from midras uncleanness but is still unclean from contact with midras uncleanness. If he removed a thread from the original part and then he finished the whole cloth, it is still unclean from contact with midras uncleanness.

משנה ח

וְכֵן בֶּגֶד שֶׁאָרַג בּוֹ שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ, וְנִטְמָא טְמֵא מֵת, וְהִשְׁלִים עָלָיו אֶת כָּל הַבֶּגֶד, וְאַחַר כָּךְ נָטַל חוּט אֶחָד מִתְּחִלָּתוֹ, טָהוֹר מִטְּמֵא מֵת, אֲבָל טָמֵא מַגַּע טְמֵא מֵת. נָטַל חוּט אֶחָד מִתְּחִלָּתוֹ, וְאַחַר כָּךְ הִשְׁלִים עָלָיו אֶת כָּל הַבֶּגֶד, טָהוֹר, מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ, שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ שֶׁנִּתְמַעֵט, טָהוֹר. אֲבָל שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה שֶׁנִּתְמַעֵט, אַף עַל פִּי שֶׁטָּהוֹר מִמִּדְרָס, טָמֵא בְכָל הַטֻּמְאוֹת:

ברטנורה וכן בגד שארג בו שלש אצבעות על שלש אצבעות. מצומצמות, שזה שיעורו ליטמא בכל הטומאות כולן חוץ ממדרס, ובבציר מהכי לא מיטמא בשום טומאה שבעולם:שלש על שלש שנתמעט טהור. לגמרי. דלא חזי למידי לא לעניים ולא לעשירים, הילכך טהור מכל הטומאות:

תוסופות יום טוב וכן בגד שארג בו שלש על שלש. לשון הר"ב דזה שיעורו לטמא בכל הטומאות. כמ"ש בריש פרק כ"ד וע"ש [ד"ה טמא]:

יכין מלכת שלמה

8.

Similarly, if a piece of cloth was woven to the size of three [fingerbreadths] square, and it contracted corpse uncleanness, and afterwards he finished the entire piece, and then he removed a single thread from its original part, it is free from corpse uncleanness but is still unclean from contact with corpse uncleanness. If a thread was removed from the original part and then all the cloth was finished it remains clean, for the sages have ruled: if a piece of three [fingerbreadths] square is lessened it becomes clean. But if one of three handbreadths square is lessened, even though it is released from midras, it is still susceptible to all other forms of uncleanness.

משנה ט

סָדִין שֶׁהוּא טָמֵא מִדְרָס, וַעֲשָׂאוֹ וִילוֹן, טָהוֹר מִן הַמִּדְרָס, אֲבָל טָמֵא מַגַּע מִדְרָס. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, וְכִי בְאֵיזֶה מִדְרָס נָגַע זֶה. אֶלָּא אִם כֵּן נָגַע בּוֹ הַזָּב, טָמֵא בְמַגַּע הַזָּב:

ברטנורה ועשאו וילון. מסך לפני הפתח. כגון שעשה בו מעשה שעל ידי כן טהור מן המדרס, לבית שמאי משיתחבר, ולבית הלל משיקשר. ולר׳ עקיבא משיקבע. כדתנן לעיל בפרק הכרים והכסתות [משנה ו׳]:טהור מן המדרס. דבטל מתורת משכב ומושב. אבל לטומאת מגע חזי, מפני שהשמש מתחמם בו ומתעטף בשוליו:וכי באיזה מדרס נגע זה. כלומר, הואיל וטהור מטומאת מדרס כשעשאהו וילון, הרי טהור לגמרי ולא נשאר בו טומאה כלל, מידי דהוה אשברי כלים שהם טהורים מטומאתן לגמרי:אלא אם כן נגע בו הזב. אם נגע הזב בוילון זה, מטמאו טומאת מגע הזב. אבל מכח טומאת מדרס שהיתה בו תחלה, אין כאן טומאה כלל. ואין הלכה כרבי יוסי:

תוסופות יום טוב ועשאו וילון. כתב הר"ב וכגון שעשה בו מעשה כו' לבית שמאי משיתחבר. ועיין במ"ו פרק כ: אבל טמא מגע מדרס. [כתב הר"ב] מפני שהשמש מתחמם בו. דאל"כ אין לו עליו תורת כלי. ועיין מ"ש במשנה ד' פ"ח דשקלים [*ועיין מ"ש במשנה דלקמן]:

יכין מלכת שלמה

מלכת שלמה סדין שהוא טמא מדרס וכו'. בגמ' במנחות פ' הקומץ רבא ד' כ"ד אלא דמשמע דההיא דהתם במנחות ברייתא היא דבעי לאוכוחי מינה דלא אמרי' שבע לה טומאה דהאמר ר' יוסי אלא שאם נגע בו הזב טמא במגע הזב ומשמע דאפי' נגע בו הזב אחר שנטמא מדרס חלה עליו טומאת מגע להאי עניינא שכשיעשנו וילון ויטהר מן המדרס תחול עליו טומאת מגע ולא אמרי' הא שבע ליה טומאת מדרס ודחי ממאי דהאי שאם נגע בו הזב לבתר מדרס דלמא מקמי מדרס נגע בו ואח"כ דרס עליו דלא שייך למימר הא שבע ליה משום דטומאה אחרונה חמורה מן הראשונה וחלה עליה אלא מסיפא דייקי' דלא אמרי' שבע ליה טומאה דקתני סיפא מודה ר' יוסי בשני סדינין המקופלים ומונחין זה על גב זה וישב זב עליהם שהעליון טמא מדרס והתחתון טמא מדרס ומגע מדרס משום דנגע בעליון ונפקא מינה שכשיעשנו לתחתון וילון ויטהר מן המדרס עדיין יהא טמא מגע מדרס ולא אמרינן הא שבע ליה טומאת מדרס החמורה כדקיימא לן שאפי' עשר מצעות תחת הזב כולן טמאות מדרס ולא תחול עליו טומאת מגע לכשיעשנו וילון ע"כ [עי' בס' ח"נ שכ' וז"ל תימה לפ"ז אמאי לא מייתי ברישא מתני' דידן איברא שמדברי התוס' בשבת דנ"ח משמע קצת דס"ל ג"כ שהיא ברייתא אבל בפ' בהמה המקשה כתבו שהיא מתני' וצריך לדחוק ולומר דה"ק אלא מסיפא דתני עלה בברייתא ועי' ברדב"ז ח"א סי' ל"ג.]: ועשאו וילון. ועשאו בלן כתוב בספרים וטעות סופר הוא ושמא דרך בלן לעשות ממנו וילון. הר"ש ז"ל:

9.

If a sheet that had contracted midras uncleanness was made into a curtain, it is pure from midras uncleanness but is still unclean from contact with midras uncleanness. Rabbi Yose said: but what midras uncleanness has this touched! Only if a zav had touched it is it unclean from contact with a zav.

משנה י

שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה שֶׁנֶּחֱלַק, טָהוֹר מִן הַמִּדְרָס, אֲבָל טָמֵא מַגַּע מִדְרָס. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, וְכִי בְאֵיזֶה מִדְרָס נָגַע זֶה. אֶלָּא אִם כֵּן נָגַע בּוֹ הַזָּב, טָמֵא מַגַּע הַזָּב:

ברטנורה שלשה על שלשה שנחלק. בגד שיש בו שלשה טפחים על שלשה טפחים שנטמא במדרס הזב, ואח״כ נחלק ואין באחד מהן כדי שיעור טומאת מדרס, בהא פליגי תנא קמא ור׳ יוסי, דתנא קמא סבר טמא מגע מדרס, ור׳ יוסי סבר טהור לגמרי. אבל בגד של שלש. על שלש שפירש מבגד גדול שהיה מדרס, הכל מודים שבשעת פרישתן מאביהן מקבלות טומאה מאביהן. ואין הלכה כר׳ יוסי:

תוסופות יום טוב אבל טמא מגע מדרס. והא דפי' הר"ב במשנה ה' פי"א דזבחים דבגד שנטמא וקרעו ברובו טהור לגמרי מדאורייתא. [ועי' בפ' דלקמן משנה ח] ופי' התוספות שם דף צ"ה. וכן בפ"ד דחולין דף עג. דההיא בבגד שהוא כלי. וכיון שיש [*עליו שם כלי וכשנקרע אזיל] שם כלי מיניה טהור לגמרי. אבל הכא מיירי בחתיכת בגד דעלמא ואין שם כלי עליו. ולא טהור ממגע מדרס. אף על פי שטהור מן המדרס. ועוד י"ל דההיא דזבחים מיירי כשקורע קרעים הרבה ואין בכל א' שלש. ולהכי טהורה לגמרי. אע"ג שכל הקריעות מחוברות בסופן. לאו חבור הוא. כגון שכל קרע וקרע קרע עד רובה של טלית בפחות [משלש על שלש]. הוי כאילו גמר כל אחד ואחד עד סופו. ע"כ. וכ"כ הר"ש בפ' דלקמן מ"ח. [*וטעמא דת"ק דמתני' דהכא דטומאת בית הסתרים מטמא. וכן הוא בהדיא ספ"ד דחולין דף עב. ועיין לקמן]: אר"י וכי באיזה מדרס נגע זה. כתב הר"ב דבגד של שלש על שלש שפירש מבגד גדול כו'. הכל מודים שבשעת פרישתן מאביהן מקבלין טומאה מאביהן. כיון שיש באביהן כדי לטמא [*דבשעת פרישתו מאביו א"א לצמצם שלא יגע מעט מעט. ובשעת פרישה אינו בית הסתרים. ומקבל טומאה מאביו. שיש בו שיעור אב הטומאה. רש"י דחולין שם] וה"נ לא פליג ר' יוסי במטה שנשברה בפרק יח משנה ו. ובסנדל שנפסק במשנה ד' פרק כו [*כדפי' הר"ב התם. ושם כתבתי דלהכי מוקי הר"ב והר"ש. וכן התוס' דפרק ואלו קשרים (שבת דף קיב) למתני' דהתם דאתיא אף כר' יוסי. משום דהלכתא כותיה דטומאת בית הסתרים [אינו] מטמא. והשתא קשיא לי טובא אדפסק הר"ב הכא ובמשנה דלעיל דאין הלכה כר"י וכן הרמב"ם לעיל כתב ואין הלכה כר"י ובמשנתינו זו ג"כ במקצת ספרים בפי' הרמב"ם ואין הלכה כר' יוסי. אבל בחבורו פכ"ג מהלכות כלים [הלכה ט]. פסק בהא דמתניתין דלעיל ודהכא בתרווייהו כר' יוסי. והוא נכון אע"פ שהכ"מ הוה ליה לכתוב טעם בדבר דלא פסק כת"ק. אולי סמך על המבין. אבל מ"מ קשיא לי הא דמתניתין ז דההיא פסקה ג"כ הרמב"ם שם [הלכה ז] ואמאי הא אתיא כרבי מאיר *)(כדכתבתי) לעיל שם. ולכן נ"ל דלהרמב"ם מתניתין ז' לאו מטעמא דכתבו הר"ב והר"ש דכר"מ אתיא אלא טעמא דההיא מתני' שכשם שאם פירש שלש על שלש מבגד גדול אי אפשר לצמצם שלא יגע ולכך טמא מגע מדרם. ה"נ כשנוטל חוט א' משל שלשה על שלשה א"א לצמצם שלא יגע בעודו מושכו מן החתיכה משא"כ נחלק דמתני' דהכא דאינו נוגע כלל דאדרבה המחלק קורע ומושך זה לכאן וזה לכאן]:

יכין מלכת שלמה

10.

If a piece of cloth three [handbreadths] square was divided, it is pure from midras uncleanness but is still unclean from contact with midras uncleanness. Rabbi Yose said: but what midras uncleanness has this touched! Only if a zav had touched it is it unclean from contact with a zav.

משנה יא

שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה, בָּאַשְׁפּוֹת, בָּרִיא וְצוֹרֵר מֶלַח. בַּבַּיִת, אוֹ בָרִיא אוֹ צוֹרֵר מֶלַח. כַּמָּה מֶלַח יְהֵא צוֹרֵר, רֹבַע. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בְּדַקָּה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בְּגַסָּה. אֵלּוּ וָאֵלּוּ מִתְכַּוְּנִים לְהָקֵל. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שָׁוִים שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה בָאַשְׁפּוֹת לְשָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ בַּבָּיִת:

ברטנורה בריא וצורר מלח. גרסינן. בגד המוטל באשפות בטל ליה מתורת בגד, אלא אם כן אית ביה תרתי, שיהא בריא וחזק. וראוי לצרור בו רובע קב מלח. אבל הנמצא בבית, הואיל ואינה מושלכת באשפה עדיין חשוב הוא ובחד גרידא סגי, או בריא אע״פ שאינו צורר מלח, או צורר מלח אע״פ שאינו בריא:ר׳ יהודה אומר בדקה. לעולם אינו מיטמא עד שיהא צורר רובע מלח דקה:וחכמים אומרים. אינו מיטמא עד שיהא צורר בגסה:אלו ואלו מתכוונים להקל. ר׳ יהודה סבר דקה צריכה לצרור בבגד בריא וחזק טפי, מפני כבדה, שהיא כבדה יותר מן הגסה, הלכך משער עד שתהא מחזקת בדקה, להקל עליה שלא תטמא. ורבנן סברי גסה צריכה בגד יותר בריא, מפני חידודה וקרנותיה בולטים, הלכך משערים בגסה ליטמא, כדי להקל על הבגד המחזיק מלח דקה שלא יטמא:שוין שלשה על שלשה באשפה לשלש על שלש בבית. כשם ששלש על שלש בבית מטמאות טמא מת ואין מטמאות מדרס, כך שלשה על שלשה באשפה מטמאות טמא מת ואין מטמאות מדרס, דבטלה חשיבותן מאחר שהשליכה לאשפה. והלכה כחכמים בלבד:

תוסופות יום טוב וצורר מלח. ולא תקרע בעת שיצורו בו המלח ויהדקו אותו כמו [שיקרה] בבגד [הבלוי]. הרמב"ם [*ומ"ש הר"ב בריא וחזק וראוי כו'. אפרש לקמן בס"ד]: [*או בריא או צורר מלח. ולכאורה יקשה אם אינו בריא היאך יצרור מלח. ולשון הרמב"ם בפירושו כפי נא"י אם שתהיה בריאה. אע"פ שאינה חזקה באופן שתהיה ראויה לצור בה. או שתהיה חזקה אע"פ שתהיה קרועה. ע"כ. והשתא ז"ש הר"ב ברישא וחזק לא אדלעיל לפרש ובריא קאי. אלא אשלפניו וראוי לצרור בו קאי]:

יכין מלכת שלמה

11.

If a piece of cloth three [handbreadths] square [was found] in a rubbish heap it must be both sound and capable of wrapping up salt; But [if it was found] in the house it need only be either sound or capable of wrapping up salt. How much salt must it be capable of wrapping up? A quarter of a kav. Rabbi Judah says: this refers to fine salt, But the sages stated: it refers to coarse salt. Both intended to be lenient. Rabbi Shimon says: the law concerning a piece of cloth three [handbreadths] square found in a rubbish heap is the same as that for a piece of cloth that was three [fingerbreadths] square in a house.

משנה יב

שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה שֶׁנִּקְרַע, אִם נְתָנוֹ עַל הַכִּסֵּא וּבְשָׂרוֹ נוֹגֵעַ בַּכִּסֵּא, טָהוֹר, וְאִם לָאו, טָמֵא. שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ שֶׁנִּמְהָה מִמֶּנָּה חוּט אֶחָד, אוֹ שֶׁנִּמְצָא בוֹ קֶשֶׁר, אוֹ שְׁנֵי חוּטִין מַתְאִימִין, טְהוֹרָה. שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ שֶׁהִשְׁלִיכָהּ בָּאַשְׁפּוֹת, טְהוֹרָה. הֶחֱזִירָהּ, טְמֵאָה. לְעוֹלָם הַשְׁלָכָתָהּ מְטַהֲרַתָּה, וַחֲזָרָתָהּ מְטַמֵּאתָהּ, חוּץ מִשֶּׁל אַרְגָּמָן וְשֶׁל זְהוֹרִית טוֹבָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַף מַטְלִית חֲדָשָׁה כַּיּוֹצֵא בָהֶן. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כֻּלָּן טְהוֹרִין, לֹא הֻזְכְּרוּ אֶלָּא מִפְּנֵי הֲשָׁבַת אֲבֵדָה:

ברטנורה שלשה על שלשה שנקרע. ולא נחלקו הקרעים זו מזו:ובשרו נוגע בכסא. אם הקרע כל כך גדול עד שכשמשימים הבגד על הכסא וישב עליו בשרו נוגע בכסא:טהור. דבטל ליה מתורת בגד:ואם לאו. שאין הקרע כל כך שיגע בשרו בכסא, לא בטל מתורת בגד, וטמא:שנמהה ממנו. שבלה ממנו. ודוגמתו מהוהה שטלייה על גבי בריאה דתנן לעיל בסוף פרק שלשה תריסין. וכשבלה חוט אחד מבגד שלש על שלש מצומצמות, נתמעט שיעורו וטהור:או שני חוטין מתאימין. פירשו רבותי, דמתאימין קאי נמי אקשר. והכי קתני, נמצאו בה שני קשרים מתאימין או שני חוטים מתאימין. משום דאם שני חוטים קשורים זה אצל זה בבגד אין דרך להניחם, והכי אמרינן בגמרא פרק כלל גדול [שבת דף ע״ד] אי מתרמי תרי קטרי בהדי הדדי שרי חד וקטר חד. ושני חוטים המתאימין, שדרך האריגה שהערב נכנס לתוך השתי אין שני חוטים נכנסים בסדר אחד אלא במקום שזה נכנס זה יוצא, וכששניהם שוין נחשב האחד כמי שאינו:החזירה. לבית.טמאה. דהא הדר אחשבה:לעולם השלכתה מטהרתה. כלומר כי האי גוונא מיטמאה ומיטהרת אפילו עשר פעמים ביום:ארגמן וזהורית טובה. חשיבי ולא מבטלה להו [מתורת בגד]. וזהורית טובה הוא המשי הצבוע כרמיז״י בלע״ז:אף מטלית חדשה כיוצא בהן. דינה כדין ארגמן וזהורית טובה, ולא מבטלה לה אשפה מתורת בגד:כולן טהורין. אם הושלכו לאשפה אפילו ארגמן וזהורית טובה:לא הוזכרו. ארגמן וזהורית טובה ליחלק משאר בגדים:אלא מפני השבת אבידה. דאם מצאם באשפה לא אמרינן מדעת השליכם, ובעו הכרזה, דמפני חשיבותייהו לא מייאשי הבעלים. ושאר בגדים דלא חשיבי, אם מצאם באשפה לא בעו הכרזה. והלכה כת״ק:

תוסופות יום טוב [*ושל זהורית טובה. פירש הר"ב הוא המשי הצבוע כרמז"י בלע"ז עמ"ש בפ"ג דפרה משנה י']:

יכין מלכת שלמה

12.

[A piece of cloth] three [handbreadths] square that was torn: if he put it on a chair, and his skin touches the chair, it is pure; And if not, it remains pure. [A piece of cloth] three [fingerbreadths] square one thread of which was worn away, or in which a knot was found, or in which two threads ran alongside each other, is pure. [A piece of cloth] three [fingerbreadths] square that was thrown on the rubbish heap becomes pure. If he brought it back, it it becomes susceptible to uncleanness. Throwing it away always renders it pure and taking it back renders it susceptible to uncleanness, except when it is of purple or fine crimson. Rabbi Eliezer says: a patch of new cloth is also subject to the same law. Rabbi Shimon says: all these materials become pure; they were mentioned only in connection with the return of lost property.

טהורות כלים פרק כז

Tahoros Kelim Chapter 27