Mishnayos Club
6/20/2024
משנה א
בֶּגֶד שֶׁצְּבָעוֹ בִקְלִפֵּי עָרְלָה, יִדָּלֵק. נִתְעָרֵב בַּאֲחֵרִים, כֻּלָּם יִדָּלֵקוּ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, יַעֲלֶה בְּאֶחָד וּמָאתָיִם:
ברטנורה
בגד שצבעו בקליפי ערלה. כגון קליפי אגוזים ורמונים דגם הקליפים אסורים בהנאה כדדרשינן [ברכות לו:] את פריו את הטפל לפריו:ידלק. שאסור בהנאה דכתיב (ויקרא יט) וערלתם ערלתו, שלא יהנה ולא יצבע ולא ידליק בו את הנר:כולם ידלקו. רבי מאיר לטעמיה, דאמר לקמן את שדרכו למנות מקדש, ובגד שצבעו שדרכו למנות הוא:וחכמים אומרים יעלה באחד ומאתים. לטעמייהו, דאמרי לקמן בפרקין אין מקדש אלא ששה דברים בלבד. והלכה כחכמים:
תוסופות יום טוב
[*ידלק. כתב הר"ב שאסור בהנאה וכו' שלא יהנה ולא יצבע וכו'. לשון ברייתא. וכתבו התוס' דפסחים [דף כה] וקדושין [דף נו]. דאע"ג דאמרינן שלא יהנה. אצטריך לאשמועינן שלא יצבע דסלקא דעתך דשרי משום דחזותא לאו מלתא היא. ואיצטריך לאשמועינן שלא ידליק דסלקא דעתך דשרי משום דמכלה אותו. ע"כ. והא דיליף הכא מוערלתם. בקדושין פ"ב משנה ט מפרש בענין אחר]:
כולם ידלקו. עיין בפי' מ"ו:
יעלה באחד ומאתים. כתב הרמב"ם בפי' ענינו שיערבו אותו הבגד וכו'. ולא לכתחלה קאמר. דאין מבטלין איסור לכתחלה אלא אם נתערבו. וכן לשונו בפט"ז מה' מאכלות אסורות נתערב באחרים יעלה במאתים ואחד:
יכין
מלכת שלמה
יכין
בגד שצבעו בקליפי ערלה ידלק דגם קליפה אסור בהנאה וחזותא מלתא היא באיסור דאו' משא"כ באיסור דרבנן [כנדה דס"ב וב"ק דק"א]. מיהו בלא עביד לחזותא כיין במים בטל בו' חלקים [כפ"ח י"ד ק"ב סק"ה]: נתערב באחרים כלם ידלקו דכל שכשמכרו דרכו למנותו חשיב ולא בטיל. וכל הנך דפרקן דתני בהו ידלקו ולא סגי שימכרם חוץ מדמי איסור כיי"נ שנתערב [פ"ה דע"ז מ"י]. התם ביי"נ ליכא למיחש שיחזור וימכרנו לישראל משא"כ הכא. ולרמב"ם התם בסתם יינם מיירי דהו"ל דרבנן משא"כ הכא דאו'. גם היתר הולכת דמי הנאה לים המלח אינו רק בע"ז דתופסת דמיה ולהכי הו"ל כמוליד האיסור גופי' לים המלח: וחכמים אומרים יעלה באחד ומאתים בנתערב בר' בטל: הצובע מלא הסיט ר"ל חוט א' ארוך כשיעור הפסק שבין אמה לאצבע. וההפסק שבין אגודל לאצבע נקרא סיט כפול מדכפל בשיעורו מהפסק שבין אמה לאצבע. ולרמב"ם סיט הוא ב' טפחים: ר' מאיר אומר ידלק הבגד דסיט שיעור חשוב. מיהו לרבנן אפילו פחות מסיט בעי ר' לבטלו. וקמ"ל מ"א דאפי' בגד שלם בטל לחכמים וקמ"ל מ"ב דאפי' בחוט מחמיר ר' מאיר: האורג מלא הסיט מצמר הבכור דאסור לגוזזו. מדאורייתא בין תם ובין בעל מום והצמר הגזוז ממנו אסור בהנאה רק מדרבנן [כתו' בכורות כ"ה א' ד"ה שער] וכן משמע נמי מהרמב"ם [פ"ג מבכורות הי"א שהרי כ' ולא גזרו גזירה זו וכו']. וה"ה בכל קדשי מזבח כך דינן שאסורים בגיזה ועבודה מדאו' וצמרן שנגזז אסור מדרבנן [כבכורות כ"ה א']. וגם קדשי בדק הבית אסורים עכ"פ בגיזה ועבודה מדרבנן וגיזתן אסור מדרבנן בהנאה [כרמב"ם פ"א ממעילה הי"ב]. רק אפ"ה נקט תנא הכא בכור משום דרק בכור אפי' הוא בעל מום ואפי' נולד במומו ואפי' צמר שנשר או נגזז ממנו אחר שהומם לעולם אסור בהנאה ואפי' לאחר שנשחט במומו ואין לו פדיון ולפיכך מדאין לו שום היתר להכי דוקא כשהוא מלא סיט שהוא דבר חשוב לא בטל אבל בפחות מזה בטל ברוב. אבל שאר קדשי מזבח וכ"ש קדשי בדה"ב הרי הצמר הנגזז מהם אחר שהוממו אם נפדו ונשחטו אח"כ הותר הצמר שנגזז ממנו בחייו [כרמב"ם פ"א ממעילה ה"י]. א"כ צמר זה שנגזז מהן בחייהן הוה דבר שיש לו מתירין כשיפדו אחר שיוממו וישחטו ולפיכך אפי' בפחות מסיט לא בטל דכל דשיל"מ אסור במשהו [ועיין ראב"ד ספ"ג מבכורות] ומיירי הכא בין בתם ובין בבע"מ ודלא כהר"ב: ומשער הנזיר דג"כ אסור בהנאה: ומפטר חמור לאחר עריפה דג"כ אסור בהנאה: בשק גבי צמר תנא בגד וגבי שער תנא שק דהכי אורחיה: ובמוקדשין קדשי בדק הבית או של קדשי מזבח חוץ מבכור דיש להן פדיון: מקדשין כל שהן דהו"ל דשיל"מ אם יופדו אחר שיוממו וכשישחטן אח"כ הותר צמרן שנגזז מהן בחייהן אחר שהוממו. ולהכי גם בפחות ממלוא סיט אסור. וגם בל"ז אפי' קדשי מזבח מצי למתשל עלה [כתוס' כריתות י"ג ב' ד"ה ארבע] ולהר"ן [נדרים ע"ח א' ד"ה לומר] אף שנזרק הדם ישנו בשאלה וכל דשיל"מ לא בטל: תבשיל שבשלו בקליפי ערלה ואבוקה כנגדו: ידלק דיש שבח עצים בתבשיל ובפת לחומרא אבל לא לקולא [כפ"ב דמ"ש סמ"א]: יעלה באחר ומאתים אפי' לר"מ. ונ"ל דקמ"ל מ"ד דאף בתבשיל דדופן קדירה מפסיק סגי באבוקה כנגדה וקמשמע לן משנה ה דאפי' פת דדרכו למנות כר' עקיבא משנה ו הכא מיירי דאינן ככרות של בעה"ב משום הכי יבטלו: מי שהיו לו חבילי תלתן פענכעל. ואין חבילה פחות מכ"ה גבעולין: נתערבו באחרים כלם ידלקו מיהו בחזר ונתערב א' מתערובות זה הו"ל ס"ס ובטל. ובש"ס [ביצה ד"ג ב'] ובשאר דוכתי גרסינן ואם נתערב באחרות ואחרות באחרות כולן אסורות [ועיין תוס' שם]. מיהו אנן קי"ל דתערובות הב' מותר רק שלא יאכל כולן כאחד דאז ליכא ס"ס [ש"ך י"ד ק"י סק"נ]: שהיה רבי מאיר אומר את שדרכו למנות שברוב פעמים מוכרין אותן במנין מפני חשיבותן [זהו דעת ר' יוחנן ביצה ד"ג ב' וכן משמע לע"ד מדלא קאמר שאין מוכרין אותו אלא במנין וגם בל"ז בכל דוכתא אזלינן בתר רובא]: מקדש חייב לשרוף כל התערובות וחבילין נמי דרכן למנות: וחכמים אומרים אינו מקדש אלא ששה דברים בלבד דאלו חשיבי ביותר: ואלו הם אגוזי פרך י"א קראך מאנדלן וי"א קאקוסניססע: רמוני בדן שם מקום: וחולפות תרדין עלים וצלעות של ווייסקאהל: וקולסי כרוב קרויט שטוידע שבא"י שהם גדולים וטובים בטעם: ודלעת יונית מעלאנע שבארץ יון: רבי עקיבא אומר אף ככרות של בעל הבית דמתוך שהן שלו מתקנם יפה יותר מהנחתום: הראוי לערלה ערלה ר"ל בו' המנויין יש מהן דשייכן בערלה כגדולי אילן דין התערובות כערלה: לכלאי הכרם כלאי הכרם דמיני ירקות שבששה הנ"ל דין התערובות ככלאי כרם: כיצד ר"ל באיזה אופן אמרינן בהנך דלעיל שיהיו אוסרים בכל שכן. וביש ספרים ל"ג כיצד: נתפרדו הרמונים עי' פרק א דמעשרות נ"ה: נתפרסו הככרות סתמא כרבי עקיבא לעיל. וקיימא לן כרבי מאיר דכל ז' הנ"ל או שאר דברים חשובים מצ"ע או מצד מקומן או דברים שתמיד נמכרים במנין לא בטלי [י"ד ק"י וט"ז שם סק"א]: כפירות עובד כוכבים שיש בגינתו גם אילני ערלה: בארץ ישראל אסור דבא"י הו"ל ס' דאו': ובסוריא מותר דהחמירו בסוריא קצת לאסור רק ס' הקרוב לוודאי: ובחוצה לארץ יורד ולוקח ר"ל יורד אל הגן וקונה שם הפירות שאפשר לחשוב שהן מעצי ערלה שבגן ותולין שהובאו מבחוץ מאילנות זקנות. אף דקרוב לוודאי שלקטן העובד כוכבים מהערלה. אפ"ה שרי. דאף דגם בחו"ל הו"ל הלממ"ס דהו"ל כדאו'. הכי נמסר הלממ"ס דספיקו כל דהו מותר [והכי קיי"ל י"ד רצ"ה ס"ט]: ובלבד שלא יראנו לוקט דאז הו"ל ודאי ערלה: כרם נטוע ירק דאסור ודאי והוא הדין ס' כ"כ. מיהו לרוב פוסקים דרק קנבוס ולוף אסור מדאו' בכרם. אבל שאר ירקות אסורים רק מד"ס ע"כ הכא בקנבוס ולוף מיירי דאל"כ הרי ספיקא דרבנן הוא. אבל לתוס' מנחות [דף ט"ו ב'] ולהר"ן [חולין ש"ח ב'] כל ירקות הנאכלים לאדם אסורים מדאו' בכרם א"כ מצי איירי הכא בכל מיני ירקות הנאכלים: ובחוצה לארץ יורד ולוקט ר"ל יורד עובד כוכבים ולוקט בפני ישראל וישראל מותר לקנותו: ובלבד שלא ילקוט ביד ר"ל שלא ילקט הישראל בעצמו גזירה שמא יזרע: החדש אסור מן התורה בכל מקום אפי' בחו"ל ועי' פ"א דחלה סי' ז': והערלה הלכה הלממ"ס: והכלאים מדברי סופרים ודוקא כ"כ. דבא"י אסור בהנאה גזרו בחו"ל אפי' באכילה. [מיהו לא גזרו רק בזרען במפולת יד זרע הגפן וב' מיני זרעים אחרים ביחד אבל א"צ הרחקה זמ"ז כלל] דאף על גב דלכתחלה גם זה אסור בחוצה לארץ אפילו הכי דכיון דבכה"ג בארץ ישראל אינו לוקה בחוץ לארץ מותר באכילה. וי"א דגם בכה"ג אסור בהנאה גם בחו"ל [י"ד רצ"ו] אבל כלאי זרעים דמותר בא"י באכילה. בחו"ל שרי לזרוע לכתחילה אבל הרכבת אילן גם בחו"ל אסור מדאו'. ועי' ספ"ק דכלאים סי' ע"ו:
מלכת שלמה
בגד שצבעו וכו'. בפ"ג דמסכת אהלות כתבתי מאי דקשה ממתני' דנבלעה בכסות דהתם אמתני' דהכא. ופי' הר"ש שירילי"ו ז"ל בגד שצבעו בקליפי ערלה וחזותא מילתא היא וחשיב כאילו נהנה מן הקליפין ע"כ:
ידלק. פי' רש"י ז"ל בפ' בתרא דתמורה דְגַמְרַא ערלה מכלאים במה מצינו דזו עולה במאתים וזו עולה במאתים וכלאי הכרם בהדיא כתיב פן תקדש ודרשי' פן תוקד אש:
כולם ידלקו דברי ר"מ. דבגד שצבעו הוא אחד מעשרה דברים שדרכן להמנות לר"מ ובירושלמי הקשה ר' חגיי כיון דבעלמא מדמינן דיני ע"ז לערלה והא גבי יין נסך דאסור בהנאה פליגי רשב"ג ורבנן בפ' בתרא דע"ז וס"ל לרשב"ג דימכר כולו לעובד כוכבים חוץ מדמי יין נסך שבו ואילו הכא גבי ערלה תנן בגד שצבעו בקליפי ערלה ידלק וכן נמי גבי אשרה תנן התם בפ' כל הצלמים נטל הימנה כרכד אסורה בהנאה ארג בו את הבגד אסור בהנאה ולא קפליג רשב"ג ומשני תמן אין דרך בני אדם ליקח יין מן העובד כוכבים הלכך ליכא למיחש שמא יחזור וימכרנו לישראל אבל גבי בגד דרך הוא ליקח אותו גם מן העובד כוכבים ולא ידע דהוא צבוע בקליפי ערלה או שארגו בכרכד של אשרה ואין לה תקנה אלא דליקה ופירשו ר"ע ז"ל לקמן בפירקין בסי' ו'. וכתב הר"ן ז"ל בס"פ כל הצלמים דף שע"א ע"ב ולפי זה הא דתנן בסמוך בסימן ד' תבשיל שבשלו בקליפי ערלה ידלק ולא אמרי' ימכר חוץ מדמי איסור שבו היינו דוקא בתבשיל שנאכל כמות שהוא חי שניקח מן העובד כוכבים הא בשאר תבשילין לא ידלק אלא ימכר כרשב"ג ע"כ ועיין עוד שם ריש דף שע"ב:
וחכמים אומרים יעלה באחד ומאתים. פי' יתבטל אם נתערב:
1.
A garment dyed with peels of orlah [fruit] must be burned. If it became mixed up with other [garments], all of them shall be burned, the words of Rabbi Meir. But the sages say: it becomes neutralized in two-hundred-and-one.
משנה ב
הַצּוֹבֵעַ מְלֹא הַסִּיט בִּקְלִפֵּי עָרְלָה, וַאֲרָגוֹ בְבֶגֶד, וְאֵין יָדוּעַ אֵיזֶה הוּא, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, יִדָּלֵק הַבֶּגֶד. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, יַעֲלֶה בְאֶחָד וּמָאתָיִם:
ברטנורה
מלא הסיט. הוא כדי הפסק שיש בין אמה לאצבע כל מה שיכול להרחיבו. והפסק שיש בין האגודל לאצבע כל מה שיוכל להרחיבו הוא הסיט כפול לפי שהוא כפול ממה שיש בין אמה לאצבע. ומלא הסיט הוא שיעור חשוב לאיסור הלכך כשארגו בבגד ואין ידוע איזו הוא רבי מאיר אומר ידלקו לטעמיה. וחכמים אומרים יעלו באחד ומאתים לטעמייהו, כפלוגתא דלעיל:
תוסופות יום טוב
הצובע וכו'. כתב הרמב"ם והשמיענו בהלכה הקודמת. קולא לחכמים אפילו בבגד שנצבע כולו יעלה. ובזו ההלכה השמיענו חומרא לרבי מאיר שאמר אפי' חוט אחד כשנצבע בבגד ישרף כולו:
יכין
מלכת שלמה
יכין
בגד שצבעו בקליפי ערלה ידלק דגם קליפה אסור בהנאה וחזותא מלתא היא באיסור דאו' משא"כ באיסור דרבנן [כנדה דס"ב וב"ק דק"א]. מיהו בלא עביד לחזותא כיין במים בטל בו' חלקים [כפ"ח י"ד ק"ב סק"ה]: נתערב באחרים כלם ידלקו דכל שכשמכרו דרכו למנותו חשיב ולא בטיל. וכל הנך דפרקן דתני בהו ידלקו ולא סגי שימכרם חוץ מדמי איסור כיי"נ שנתערב [פ"ה דע"ז מ"י]. התם ביי"נ ליכא למיחש שיחזור וימכרנו לישראל משא"כ הכא. ולרמב"ם התם בסתם יינם מיירי דהו"ל דרבנן משא"כ הכא דאו'. גם היתר הולכת דמי הנאה לים המלח אינו רק בע"ז דתופסת דמיה ולהכי הו"ל כמוליד האיסור גופי' לים המלח: וחכמים אומרים יעלה באחד ומאתים בנתערב בר' בטל: הצובע מלא הסיט ר"ל חוט א' ארוך כשיעור הפסק שבין אמה לאצבע. וההפסק שבין אגודל לאצבע נקרא סיט כפול מדכפל בשיעורו מהפסק שבין אמה לאצבע. ולרמב"ם סיט הוא ב' טפחים: ר' מאיר אומר ידלק הבגד דסיט שיעור חשוב. מיהו לרבנן אפילו פחות מסיט בעי ר' לבטלו. וקמ"ל מ"א דאפי' בגד שלם בטל לחכמים וקמ"ל מ"ב דאפי' בחוט מחמיר ר' מאיר: האורג מלא הסיט מצמר הבכור דאסור לגוזזו. מדאורייתא בין תם ובין בעל מום והצמר הגזוז ממנו אסור בהנאה רק מדרבנן [כתו' בכורות כ"ה א' ד"ה שער] וכן משמע נמי מהרמב"ם [פ"ג מבכורות הי"א שהרי כ' ולא גזרו גזירה זו וכו']. וה"ה בכל קדשי מזבח כך דינן שאסורים בגיזה ועבודה מדאו' וצמרן שנגזז אסור מדרבנן [כבכורות כ"ה א']. וגם קדשי בדק הבית אסורים עכ"פ בגיזה ועבודה מדרבנן וגיזתן אסור מדרבנן בהנאה [כרמב"ם פ"א ממעילה הי"ב]. רק אפ"ה נקט תנא הכא בכור משום דרק בכור אפי' הוא בעל מום ואפי' נולד במומו ואפי' צמר שנשר או נגזז ממנו אחר שהומם לעולם אסור בהנאה ואפי' לאחר שנשחט במומו ואין לו פדיון ולפיכך מדאין לו שום היתר להכי דוקא כשהוא מלא סיט שהוא דבר חשוב לא בטל אבל בפחות מזה בטל ברוב. אבל שאר קדשי מזבח וכ"ש קדשי בדה"ב הרי הצמר הנגזז מהם אחר שהוממו אם נפדו ונשחטו אח"כ הותר הצמר שנגזז ממנו בחייו [כרמב"ם פ"א ממעילה ה"י]. א"כ צמר זה שנגזז מהן בחייהן הוה דבר שיש לו מתירין כשיפדו אחר שיוממו וישחטו ולפיכך אפי' בפחות מסיט לא בטל דכל דשיל"מ אסור במשהו [ועיין ראב"ד ספ"ג מבכורות] ומיירי הכא בין בתם ובין בבע"מ ודלא כהר"ב: ומשער הנזיר דג"כ אסור בהנאה: ומפטר חמור לאחר עריפה דג"כ אסור בהנאה: בשק גבי צמר תנא בגד וגבי שער תנא שק דהכי אורחיה: ובמוקדשין קדשי בדק הבית או של קדשי מזבח חוץ מבכור דיש להן פדיון: מקדשין כל שהן דהו"ל דשיל"מ אם יופדו אחר שיוממו וכשישחטן אח"כ הותר צמרן שנגזז מהן בחייהן אחר שהוממו. ולהכי גם בפחות ממלוא סיט אסור. וגם בל"ז אפי' קדשי מזבח מצי למתשל עלה [כתוס' כריתות י"ג ב' ד"ה ארבע] ולהר"ן [נדרים ע"ח א' ד"ה לומר] אף שנזרק הדם ישנו בשאלה וכל דשיל"מ לא בטל: תבשיל שבשלו בקליפי ערלה ואבוקה כנגדו: ידלק דיש שבח עצים בתבשיל ובפת לחומרא אבל לא לקולא [כפ"ב דמ"ש סמ"א]: יעלה באחר ומאתים אפי' לר"מ. ונ"ל דקמ"ל מ"ד דאף בתבשיל דדופן קדירה מפסיק סגי באבוקה כנגדה וקמשמע לן משנה ה דאפי' פת דדרכו למנות כר' עקיבא משנה ו הכא מיירי דאינן ככרות של בעה"ב משום הכי יבטלו: מי שהיו לו חבילי תלתן פענכעל. ואין חבילה פחות מכ"ה גבעולין: נתערבו באחרים כלם ידלקו מיהו בחזר ונתערב א' מתערובות זה הו"ל ס"ס ובטל. ובש"ס [ביצה ד"ג ב'] ובשאר דוכתי גרסינן ואם נתערב באחרות ואחרות באחרות כולן אסורות [ועיין תוס' שם]. מיהו אנן קי"ל דתערובות הב' מותר רק שלא יאכל כולן כאחד דאז ליכא ס"ס [ש"ך י"ד ק"י סק"נ]: שהיה רבי מאיר אומר את שדרכו למנות שברוב פעמים מוכרין אותן במנין מפני חשיבותן [זהו דעת ר' יוחנן ביצה ד"ג ב' וכן משמע לע"ד מדלא קאמר שאין מוכרין אותו אלא במנין וגם בל"ז בכל דוכתא אזלינן בתר רובא]: מקדש חייב לשרוף כל התערובות וחבילין נמי דרכן למנות: וחכמים אומרים אינו מקדש אלא ששה דברים בלבד דאלו חשיבי ביותר: ואלו הם אגוזי פרך י"א קראך מאנדלן וי"א קאקוסניססע: רמוני בדן שם מקום: וחולפות תרדין עלים וצלעות של ווייסקאהל: וקולסי כרוב קרויט שטוידע שבא"י שהם גדולים וטובים בטעם: ודלעת יונית מעלאנע שבארץ יון: רבי עקיבא אומר אף ככרות של בעל הבית דמתוך שהן שלו מתקנם יפה יותר מהנחתום: הראוי לערלה ערלה ר"ל בו' המנויין יש מהן דשייכן בערלה כגדולי אילן דין התערובות כערלה: לכלאי הכרם כלאי הכרם דמיני ירקות שבששה הנ"ל דין התערובות ככלאי כרם: כיצד ר"ל באיזה אופן אמרינן בהנך דלעיל שיהיו אוסרים בכל שכן. וביש ספרים ל"ג כיצד: נתפרדו הרמונים עי' פרק א דמעשרות נ"ה: נתפרסו הככרות סתמא כרבי עקיבא לעיל. וקיימא לן כרבי מאיר דכל ז' הנ"ל או שאר דברים חשובים מצ"ע או מצד מקומן או דברים שתמיד נמכרים במנין לא בטלי [י"ד ק"י וט"ז שם סק"א]: כפירות עובד כוכבים שיש בגינתו גם אילני ערלה: בארץ ישראל אסור דבא"י הו"ל ס' דאו': ובסוריא מותר דהחמירו בסוריא קצת לאסור רק ס' הקרוב לוודאי: ובחוצה לארץ יורד ולוקח ר"ל יורד אל הגן וקונה שם הפירות שאפשר לחשוב שהן מעצי ערלה שבגן ותולין שהובאו מבחוץ מאילנות זקנות. אף דקרוב לוודאי שלקטן העובד כוכבים מהערלה. אפ"ה שרי. דאף דגם בחו"ל הו"ל הלממ"ס דהו"ל כדאו'. הכי נמסר הלממ"ס דספיקו כל דהו מותר [והכי קיי"ל י"ד רצ"ה ס"ט]: ובלבד שלא יראנו לוקט דאז הו"ל ודאי ערלה: כרם נטוע ירק דאסור ודאי והוא הדין ס' כ"כ. מיהו לרוב פוסקים דרק קנבוס ולוף אסור מדאו' בכרם. אבל שאר ירקות אסורים רק מד"ס ע"כ הכא בקנבוס ולוף מיירי דאל"כ הרי ספיקא דרבנן הוא. אבל לתוס' מנחות [דף ט"ו ב'] ולהר"ן [חולין ש"ח ב'] כל ירקות הנאכלים לאדם אסורים מדאו' בכרם א"כ מצי איירי הכא בכל מיני ירקות הנאכלים: ובחוצה לארץ יורד ולוקט ר"ל יורד עובד כוכבים ולוקט בפני ישראל וישראל מותר לקנותו: ובלבד שלא ילקוט ביד ר"ל שלא ילקט הישראל בעצמו גזירה שמא יזרע: החדש אסור מן התורה בכל מקום אפי' בחו"ל ועי' פ"א דחלה סי' ז': והערלה הלכה הלממ"ס: והכלאים מדברי סופרים ודוקא כ"כ. דבא"י אסור בהנאה גזרו בחו"ל אפי' באכילה. [מיהו לא גזרו רק בזרען במפולת יד זרע הגפן וב' מיני זרעים אחרים ביחד אבל א"צ הרחקה זמ"ז כלל] דאף על גב דלכתחלה גם זה אסור בחוצה לארץ אפילו הכי דכיון דבכה"ג בארץ ישראל אינו לוקה בחוץ לארץ מותר באכילה. וי"א דגם בכה"ג אסור בהנאה גם בחו"ל [י"ד רצ"ו] אבל כלאי זרעים דמותר בא"י באכילה. בחו"ל שרי לזרוע לכתחילה אבל הרכבת אילן גם בחו"ל אסור מדאו'. ועי' ספ"ק דכלאים סי' ע"ו:
מלכת שלמה
הצובע וכו'. הסיט. הוא שתות הזרת וראיתי בזו המלה פירושים הרבה וזכרתי מהן פחות שבשיעורים לחומרא ונתחזק אצלי זה הפירוש מפני שהוא פירוש הקדמונים והקדמון הוא יותר חכם בלשון מן האחרון והשמיענו בהלכה הקודמת קולא לחכמים אפילו בבגד שנצבע כולו יעלה ובזו ההלכה השמיענו חומרא לר"מ שאמר אפי' חוט אחד כשנצבע בבגד ישרף כולו הרמב"ם ז"ל וכתוב בשלטי הגבורים פ' ר' אליעזר דאורג פי' הרמב"ם ז"ל דכמלא הסיט הוא שתות הזרת שהן שתי אצבעות ולא ידעתי איך שתי אצבעות הוא שתות הזרת שהרי הזרת הוא ג' טפחים שהם י"ח אצבעות אם לא שנאמר דמיירי בטפחים בני ד' אצבעות ע"כ. ועיין במה שכתבתי שם פ' ר"א דאורג סימן ד'. ופי' הר"ש שירילי"ו ז"ל ידלק הבגד דכיון דלגבי שבת אגמרי' רחמנא למשה דחשיב אריגה כדאיתא בהבונה חשיב האי שיעורא נמי דמיקרי בגד וידלק כל הבגד וחכמים אומרים וכו' וצריכי הנך תרתי באבי וכו' כמו שפירש הרמב"ם ז"ל:
2.
If one dyed a thread the whole [length] of a sit with orlah peels, and wove it into a garment, and it is not known which [thread] it is:Rabbi Meir says: the garment must be burned; But the sages say: it becomes neutralized in two-hundred-and-one.
משנה ג
הָאוֹרֵג מְלֹא הַסִּיט מִצֶּמֶר הַבְּכוֹר בְּבֶגֶד, יִדָּלֵק הַבֶּגֶד. וּמִשְּׂעַר הַנָּזִיר וּמִפֶּטֶר חֲמוֹר בְּשַׂק, יִדָּלֵק הַשָּׂק. וּבְמֻקְדָּשִׁין, מְקַדְּשִׁין כָּל שֶׁהֵן:
ברטנורה
מצמר הבכור. ואסור לגזוז בכור, שנאמר (דברים ט״ו:י״ט) ולא תגוז בכור צאנך. ובבכור בעל מום איירי ולהכי בעי מלא הסיט דאילו בכור תם הרי הוא מוקדשים, ותנן ובמוקדשים מקדשים כל שהוא:משער הנזיר. ושערו אסור בהנאה שנאמר (במדבר ו׳:ה׳) קדוש יהיה גדל פרע גדולו של פרע יהיה קדוש:ומפטר חמור. לאחר עריפה כולי עלמא מודו דאסור בהנאה דגמרינן עריפה עריפה מעגלה ערופה:בשק. גבי צמר תנא בגד וגבי שער תנא שק דהכי אורחיה:
תוסופות יום טוב
ידלק. כ' הרמב"ם ולא נאמר בזו תעלה. לפי שלא נתן בהם הכתוב שיעור בשום פנים ע"כ. וכן פסק בספ"ג מהלכות בכורות. ובסוף הל' פסולי המוקדשי' לענין השק שמע מינה דסבירא ליה דמתניתין נמי כרבנן. דלא כירוש' שהביא הר"ש דאמר דמתניתין כר"מ:
ומשער נזיר ומפטר חמור בשק. עיין בסוף מס' תמורה מה שכתבתי שם בס"ד:
ומפטר חמור. כתב הר"ב לאחר עריפה כולי עלמא מודו וכו'. דאילו מחיים שרי רבי שמעון בהנאה פרק קמא דבכורות. הר"ש:
ומוקדשין. פי' על גבי המזבח. ומשום הכי שאני שער נזיר. אע"ג דכתיב ביה קדוש:
[*בכל שהן. מוקי לה הראב"ד בהשגותיו לסוף פ"ג מה' בכורות בקדשים שיש להם פדיון ומשום דדבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל]:
יכין
מלכת שלמה
יכין
בגד שצבעו בקליפי ערלה ידלק דגם קליפה אסור בהנאה וחזותא מלתא היא באיסור דאו' משא"כ באיסור דרבנן [כנדה דס"ב וב"ק דק"א]. מיהו בלא עביד לחזותא כיין במים בטל בו' חלקים [כפ"ח י"ד ק"ב סק"ה]: נתערב באחרים כלם ידלקו דכל שכשמכרו דרכו למנותו חשיב ולא בטיל. וכל הנך דפרקן דתני בהו ידלקו ולא סגי שימכרם חוץ מדמי איסור כיי"נ שנתערב [פ"ה דע"ז מ"י]. התם ביי"נ ליכא למיחש שיחזור וימכרנו לישראל משא"כ הכא. ולרמב"ם התם בסתם יינם מיירי דהו"ל דרבנן משא"כ הכא דאו'. גם היתר הולכת דמי הנאה לים המלח אינו רק בע"ז דתופסת דמיה ולהכי הו"ל כמוליד האיסור גופי' לים המלח: וחכמים אומרים יעלה באחד ומאתים בנתערב בר' בטל: הצובע מלא הסיט ר"ל חוט א' ארוך כשיעור הפסק שבין אמה לאצבע. וההפסק שבין אגודל לאצבע נקרא סיט כפול מדכפל בשיעורו מהפסק שבין אמה לאצבע. ולרמב"ם סיט הוא ב' טפחים: ר' מאיר אומר ידלק הבגד דסיט שיעור חשוב. מיהו לרבנן אפילו פחות מסיט בעי ר' לבטלו. וקמ"ל מ"א דאפי' בגד שלם בטל לחכמים וקמ"ל מ"ב דאפי' בחוט מחמיר ר' מאיר: האורג מלא הסיט מצמר הבכור דאסור לגוזזו. מדאורייתא בין תם ובין בעל מום והצמר הגזוז ממנו אסור בהנאה רק מדרבנן [כתו' בכורות כ"ה א' ד"ה שער] וכן משמע נמי מהרמב"ם [פ"ג מבכורות הי"א שהרי כ' ולא גזרו גזירה זו וכו']. וה"ה בכל קדשי מזבח כך דינן שאסורים בגיזה ועבודה מדאו' וצמרן שנגזז אסור מדרבנן [כבכורות כ"ה א']. וגם קדשי בדק הבית אסורים עכ"פ בגיזה ועבודה מדרבנן וגיזתן אסור מדרבנן בהנאה [כרמב"ם פ"א ממעילה הי"ב]. רק אפ"ה נקט תנא הכא בכור משום דרק בכור אפי' הוא בעל מום ואפי' נולד במומו ואפי' צמר שנשר או נגזז ממנו אחר שהומם לעולם אסור בהנאה ואפי' לאחר שנשחט במומו ואין לו פדיון ולפיכך מדאין לו שום היתר להכי דוקא כשהוא מלא סיט שהוא דבר חשוב לא בטל אבל בפחות מזה בטל ברוב. אבל שאר קדשי מזבח וכ"ש קדשי בדה"ב הרי הצמר הנגזז מהם אחר שהוממו אם נפדו ונשחטו אח"כ הותר הצמר שנגזז ממנו בחייו [כרמב"ם פ"א ממעילה ה"י]. א"כ צמר זה שנגזז מהן בחייהן הוה דבר שיש לו מתירין כשיפדו אחר שיוממו וישחטו ולפיכך אפי' בפחות מסיט לא בטל דכל דשיל"מ אסור במשהו [ועיין ראב"ד ספ"ג מבכורות] ומיירי הכא בין בתם ובין בבע"מ ודלא כהר"ב: ומשער הנזיר דג"כ אסור בהנאה: ומפטר חמור לאחר עריפה דג"כ אסור בהנאה: בשק גבי צמר תנא בגד וגבי שער תנא שק דהכי אורחיה: ובמוקדשין קדשי בדק הבית או של קדשי מזבח חוץ מבכור דיש להן פדיון: מקדשין כל שהן דהו"ל דשיל"מ אם יופדו אחר שיוממו וכשישחטן אח"כ הותר צמרן שנגזז מהן בחייהן אחר שהוממו. ולהכי גם בפחות ממלוא סיט אסור. וגם בל"ז אפי' קדשי מזבח מצי למתשל עלה [כתוס' כריתות י"ג ב' ד"ה ארבע] ולהר"ן [נדרים ע"ח א' ד"ה לומר] אף שנזרק הדם ישנו בשאלה וכל דשיל"מ לא בטל: תבשיל שבשלו בקליפי ערלה ואבוקה כנגדו: ידלק דיש שבח עצים בתבשיל ובפת לחומרא אבל לא לקולא [כפ"ב דמ"ש סמ"א]: יעלה באחר ומאתים אפי' לר"מ. ונ"ל דקמ"ל מ"ד דאף בתבשיל דדופן קדירה מפסיק סגי באבוקה כנגדה וקמשמע לן משנה ה דאפי' פת דדרכו למנות כר' עקיבא משנה ו הכא מיירי דאינן ככרות של בעה"ב משום הכי יבטלו: מי שהיו לו חבילי תלתן פענכעל. ואין חבילה פחות מכ"ה גבעולין: נתערבו באחרים כלם ידלקו מיהו בחזר ונתערב א' מתערובות זה הו"ל ס"ס ובטל. ובש"ס [ביצה ד"ג ב'] ובשאר דוכתי גרסינן ואם נתערב באחרות ואחרות באחרות כולן אסורות [ועיין תוס' שם]. מיהו אנן קי"ל דתערובות הב' מותר רק שלא יאכל כולן כאחד דאז ליכא ס"ס [ש"ך י"ד ק"י סק"נ]: שהיה רבי מאיר אומר את שדרכו למנות שברוב פעמים מוכרין אותן במנין מפני חשיבותן [זהו דעת ר' יוחנן ביצה ד"ג ב' וכן משמע לע"ד מדלא קאמר שאין מוכרין אותו אלא במנין וגם בל"ז בכל דוכתא אזלינן בתר רובא]: מקדש חייב לשרוף כל התערובות וחבילין נמי דרכן למנות: וחכמים אומרים אינו מקדש אלא ששה דברים בלבד דאלו חשיבי ביותר: ואלו הם אגוזי פרך י"א קראך מאנדלן וי"א קאקוסניססע: רמוני בדן שם מקום: וחולפות תרדין עלים וצלעות של ווייסקאהל: וקולסי כרוב קרויט שטוידע שבא"י שהם גדולים וטובים בטעם: ודלעת יונית מעלאנע שבארץ יון: רבי עקיבא אומר אף ככרות של בעל הבית דמתוך שהן שלו מתקנם יפה יותר מהנחתום: הראוי לערלה ערלה ר"ל בו' המנויין יש מהן דשייכן בערלה כגדולי אילן דין התערובות כערלה: לכלאי הכרם כלאי הכרם דמיני ירקות שבששה הנ"ל דין התערובות ככלאי כרם: כיצד ר"ל באיזה אופן אמרינן בהנך דלעיל שיהיו אוסרים בכל שכן. וביש ספרים ל"ג כיצד: נתפרדו הרמונים עי' פרק א דמעשרות נ"ה: נתפרסו הככרות סתמא כרבי עקיבא לעיל. וקיימא לן כרבי מאיר דכל ז' הנ"ל או שאר דברים חשובים מצ"ע או מצד מקומן או דברים שתמיד נמכרים במנין לא בטלי [י"ד ק"י וט"ז שם סק"א]: כפירות עובד כוכבים שיש בגינתו גם אילני ערלה: בארץ ישראל אסור דבא"י הו"ל ס' דאו': ובסוריא מותר דהחמירו בסוריא קצת לאסור רק ס' הקרוב לוודאי: ובחוצה לארץ יורד ולוקח ר"ל יורד אל הגן וקונה שם הפירות שאפשר לחשוב שהן מעצי ערלה שבגן ותולין שהובאו מבחוץ מאילנות זקנות. אף דקרוב לוודאי שלקטן העובד כוכבים מהערלה. אפ"ה שרי. דאף דגם בחו"ל הו"ל הלממ"ס דהו"ל כדאו'. הכי נמסר הלממ"ס דספיקו כל דהו מותר [והכי קיי"ל י"ד רצ"ה ס"ט]: ובלבד שלא יראנו לוקט דאז הו"ל ודאי ערלה: כרם נטוע ירק דאסור ודאי והוא הדין ס' כ"כ. מיהו לרוב פוסקים דרק קנבוס ולוף אסור מדאו' בכרם. אבל שאר ירקות אסורים רק מד"ס ע"כ הכא בקנבוס ולוף מיירי דאל"כ הרי ספיקא דרבנן הוא. אבל לתוס' מנחות [דף ט"ו ב'] ולהר"ן [חולין ש"ח ב'] כל ירקות הנאכלים לאדם אסורים מדאו' בכרם א"כ מצי איירי הכא בכל מיני ירקות הנאכלים: ובחוצה לארץ יורד ולוקט ר"ל יורד עובד כוכבים ולוקט בפני ישראל וישראל מותר לקנותו: ובלבד שלא ילקוט ביד ר"ל שלא ילקט הישראל בעצמו גזירה שמא יזרע: החדש אסור מן התורה בכל מקום אפי' בחו"ל ועי' פ"א דחלה סי' ז': והערלה הלכה הלממ"ס: והכלאים מדברי סופרים ודוקא כ"כ. דבא"י אסור בהנאה גזרו בחו"ל אפי' באכילה. [מיהו לא גזרו רק בזרען במפולת יד זרע הגפן וב' מיני זרעים אחרים ביחד אבל א"צ הרחקה זמ"ז כלל] דאף על גב דלכתחלה גם זה אסור בחוצה לארץ אפילו הכי דכיון דבכה"ג בארץ ישראל אינו לוקה בחוץ לארץ מותר באכילה. וי"א דגם בכה"ג אסור בהנאה גם בחו"ל [י"ד רצ"ו] אבל כלאי זרעים דמותר בא"י באכילה. בחו"ל שרי לזרוע לכתחילה אבל הרכבת אילן גם בחו"ל אסור מדאו'. ועי' ספ"ק דכלאים סי' ע"ו:
מלכת שלמה
בפירוש ר"ע ז"ל ובבכור בעל מום מיירי. כתב ה"ר יהוסף ז"ל בירושלמי לא משמע כן וצ"ע ע"כ:
האורג מלא הסיט כו'. בירוש' מפ' דר"מ תני לה דאמר עשרה דברים מקדשין ברם לרבנן הוא סיט הוא פחות מסיט והתם בירושלמי רמי דהכא תנן דשער נזיר ופטר חמור בשריפה והתם בפ' בתרא דתמורה תנן אלו הן הנקברים אלו הן הנשרפין ומני בהדייהו שיער נזיר ופטר חמור בקבורה והתם תנן דנקברים לא ישרפו משום דאפרן אסור ומשני דהא דקתני הכא ידלק היינו משום שארג שיער נזיר ופטר חמור בשק דאי אמרת יקבר אתי איניש ומיתהני בי' הואיל ואינו כלה עד לאחר זמן ומתני' דתמורה בשיער עצמו שלא נארג דאין דרך לחטט ולחפש אחר השיער הלכך יקבר כדינו ור"ש בן לקיש תירץ אשיער נזיר דמתני' דקתני ידלק היינו במקדש כדינו דכתיב ונתן על האש אשר תחת זבח השלמים ומתני' דהתם בגבולין ור' יוסי בר' חנינא תירץ דמתני' דהכא מיירי בנזיר טהור דשריפה כתיבא בי' והתם מיירי בנזיר טמא דלא כתיב שריפה בשערו ותרוייהו לא איצטריכו לשנויי אפטר חמור דכי תנן בתמורה דפטר חמור יקבר לאו אשיער קאי אלא אגוף פטר חמור דבעי קבורה כעגלה ערופה דגמרי לי' מעגלה ערופה ומתני' דהכא בשיער דוקא מיירי ע"כ. ועיין במ"ש שם. ומפ' בירושלמי דבקדשים שיש להן מתירים מיירי כגון קדשי בדק הבית שיש להם פדיון וכיון דבפדיון שרי בלא פדיון אפי' באלפא לא בטיל ולא בעינן מלא סיט אלא אפי' בפחות נמי הבגד כולו קדוש ואסור לו ליהנות בו עד שיפדנו כדקיימא לן כל דבר שיש לו מתירין אפי' באלף לא בטיל. והאי בבא דובמוקדשין מקדשין בכל שהן אית דתני לה בשם ר"מ והא דתני שיער נזיר ופטר חמור ידלק מוקמינן לה נמי בסיט כגוונא דרישא ואית דלא תנו לה בשם ר"מ אלא בבא דרישא לחודה ומוקמינן לסיפא ככולי עלמא ומיירי בצפורתא כדמוקמינן לה בתמורה והיינו שעשה מן האיסור צורת צפור דחשיב דמייפה לי' לכולי' שק ועביד נמי צפרתא טובא דהיתרא בענין שנתערב ופריך בשלמא מאן דתני לה בשם ר"מ אית לך עשרה דברים מקדשין לר"מ ואלו הן א' בגד שצבעו בקליפי ערלה ב' האורג מלא הסיט הצובע בקליפי ערלה ומלא הסיט מצמר הבכור דכולה חדא היא ג' ובמוקדשין מקדשין בכל שהן ד' חבילי תלתן וששה דברים דלקמן אלא מאן דלא תני לה אלא ככ"ע דטעמא משום דהוי דבר שיש לו מתירין מהיכן ישלים המספר ומשני ר"מ כר' עקיבא ס"ל ותנינן ר' עקיבא אומר אף ככרות של בעל הבית דכלאי הכרם שנתערבה אותה ככר אפילו באלף אסורות ועיין בתוספות דר"פ התערובות דמשמע שיש להם דרך אחרת במנין העשרה דברים ובמאי דאית דתני בשם ר' מאיר:
3.
If one wove thread the whole [length] of a sit from [the wool of a] first-born animal into a garment, the garment must be burned. [If from] the hair of a nazirite or of the first-born of a donkey into sack-cloth, the sack-cloth must be burned. And if even the smallest amount [from wool or hair of] consecrated [animals], that which it is woven into] is consecrated.
משנה ד
תַּבְשִׁיל שֶׁבִּשְּׁלוֹ בִקְלִפֵּי עָרְלָה, יִדָּלֵק. נִתְעָרֵב בַּאֲחֵרִים, יַעֲלֶה בְּאֶחָד וּמָאתָיִם:
ברטנורה
ידלק. דיש שבח עצים בתבשיל, וכן בפת:יעלה באחד ומאתים. ובהא מודה רבי מאיר, דאין זה מעשרה דברים דחשיב רבי מאיר דמקדשים, כדמוכח בירושלמי:
תוסופות יום טוב
ידלק. פי' הר"ב דיש שבח עצים בפת. ובפ"ה דע"ז מ"ט לענין עצי אשרה כתב הר"ב דמוקי ליה הגמרא כשאבוקה כנגדו. ונראה דהכא נמי דכוותה. והכי אשכחן בפ' כל שעה (פסחים דף כז) דמוקי גמ' לתנו רבנן דהתם תנור שהסיקו בקליפי ערלה וכו' אפה בו את הפת וכו' כשהאבוקה כנגדו ופי' רש"י כנגד הפת מבעיר עצים בפי התנור ע"כ. וכתב הר"ן ונמצא נהנה מן האיסור בשעה שהאיסור בעין. ע"כ. ולענין עצי חולין שאפה בו עיסת מעשר שני לא הוי הכי. כדתנן במס' מעשר שני ריש פ"ב:
יכין
מלכת שלמה
יכין
בגד שצבעו בקליפי ערלה ידלק דגם קליפה אסור בהנאה וחזותא מלתא היא באיסור דאו' משא"כ באיסור דרבנן [כנדה דס"ב וב"ק דק"א]. מיהו בלא עביד לחזותא כיין במים בטל בו' חלקים [כפ"ח י"ד ק"ב סק"ה]: נתערב באחרים כלם ידלקו דכל שכשמכרו דרכו למנותו חשיב ולא בטיל. וכל הנך דפרקן דתני בהו ידלקו ולא סגי שימכרם חוץ מדמי איסור כיי"נ שנתערב [פ"ה דע"ז מ"י]. התם ביי"נ ליכא למיחש שיחזור וימכרנו לישראל משא"כ הכא. ולרמב"ם התם בסתם יינם מיירי דהו"ל דרבנן משא"כ הכא דאו'. גם היתר הולכת דמי הנאה לים המלח אינו רק בע"ז דתופסת דמיה ולהכי הו"ל כמוליד האיסור גופי' לים המלח: וחכמים אומרים יעלה באחד ומאתים בנתערב בר' בטל: הצובע מלא הסיט ר"ל חוט א' ארוך כשיעור הפסק שבין אמה לאצבע. וההפסק שבין אגודל לאצבע נקרא סיט כפול מדכפל בשיעורו מהפסק שבין אמה לאצבע. ולרמב"ם סיט הוא ב' טפחים: ר' מאיר אומר ידלק הבגד דסיט שיעור חשוב. מיהו לרבנן אפילו פחות מסיט בעי ר' לבטלו. וקמ"ל מ"א דאפי' בגד שלם בטל לחכמים וקמ"ל מ"ב דאפי' בחוט מחמיר ר' מאיר: האורג מלא הסיט מצמר הבכור דאסור לגוזזו. מדאורייתא בין תם ובין בעל מום והצמר הגזוז ממנו אסור בהנאה רק מדרבנן [כתו' בכורות כ"ה א' ד"ה שער] וכן משמע נמי מהרמב"ם [פ"ג מבכורות הי"א שהרי כ' ולא גזרו גזירה זו וכו']. וה"ה בכל קדשי מזבח כך דינן שאסורים בגיזה ועבודה מדאו' וצמרן שנגזז אסור מדרבנן [כבכורות כ"ה א']. וגם קדשי בדק הבית אסורים עכ"פ בגיזה ועבודה מדרבנן וגיזתן אסור מדרבנן בהנאה [כרמב"ם פ"א ממעילה הי"ב]. רק אפ"ה נקט תנא הכא בכור משום דרק בכור אפי' הוא בעל מום ואפי' נולד במומו ואפי' צמר שנשר או נגזז ממנו אחר שהומם לעולם אסור בהנאה ואפי' לאחר שנשחט במומו ואין לו פדיון ולפיכך מדאין לו שום היתר להכי דוקא כשהוא מלא סיט שהוא דבר חשוב לא בטל אבל בפחות מזה בטל ברוב. אבל שאר קדשי מזבח וכ"ש קדשי בדה"ב הרי הצמר הנגזז מהם אחר שהוממו אם נפדו ונשחטו אח"כ הותר הצמר שנגזז ממנו בחייו [כרמב"ם פ"א ממעילה ה"י]. א"כ צמר זה שנגזז מהן בחייהן הוה דבר שיש לו מתירין כשיפדו אחר שיוממו וישחטו ולפיכך אפי' בפחות מסיט לא בטל דכל דשיל"מ אסור במשהו [ועיין ראב"ד ספ"ג מבכורות] ומיירי הכא בין בתם ובין בבע"מ ודלא כהר"ב: ומשער הנזיר דג"כ אסור בהנאה: ומפטר חמור לאחר עריפה דג"כ אסור בהנאה: בשק גבי צמר תנא בגד וגבי שער תנא שק דהכי אורחיה: ובמוקדשין קדשי בדק הבית או של קדשי מזבח חוץ מבכור דיש להן פדיון: מקדשין כל שהן דהו"ל דשיל"מ אם יופדו אחר שיוממו וכשישחטן אח"כ הותר צמרן שנגזז מהן בחייהן אחר שהוממו. ולהכי גם בפחות ממלוא סיט אסור. וגם בל"ז אפי' קדשי מזבח מצי למתשל עלה [כתוס' כריתות י"ג ב' ד"ה ארבע] ולהר"ן [נדרים ע"ח א' ד"ה לומר] אף שנזרק הדם ישנו בשאלה וכל דשיל"מ לא בטל: תבשיל שבשלו בקליפי ערלה ואבוקה כנגדו: ידלק דיש שבח עצים בתבשיל ובפת לחומרא אבל לא לקולא [כפ"ב דמ"ש סמ"א]: יעלה באחר ומאתים אפי' לר"מ. ונ"ל דקמ"ל מ"ד דאף בתבשיל דדופן קדירה מפסיק סגי באבוקה כנגדה וקמשמע לן משנה ה דאפי' פת דדרכו למנות כר' עקיבא משנה ו הכא מיירי דאינן ככרות של בעה"ב משום הכי יבטלו: מי שהיו לו חבילי תלתן פענכעל. ואין חבילה פחות מכ"ה גבעולין: נתערבו באחרים כלם ידלקו מיהו בחזר ונתערב א' מתערובות זה הו"ל ס"ס ובטל. ובש"ס [ביצה ד"ג ב'] ובשאר דוכתי גרסינן ואם נתערב באחרות ואחרות באחרות כולן אסורות [ועיין תוס' שם]. מיהו אנן קי"ל דתערובות הב' מותר רק שלא יאכל כולן כאחד דאז ליכא ס"ס [ש"ך י"ד ק"י סק"נ]: שהיה רבי מאיר אומר את שדרכו למנות שברוב פעמים מוכרין אותן במנין מפני חשיבותן [זהו דעת ר' יוחנן ביצה ד"ג ב' וכן משמע לע"ד מדלא קאמר שאין מוכרין אותו אלא במנין וגם בל"ז בכל דוכתא אזלינן בתר רובא]: מקדש חייב לשרוף כל התערובות וחבילין נמי דרכן למנות: וחכמים אומרים אינו מקדש אלא ששה דברים בלבד דאלו חשיבי ביותר: ואלו הם אגוזי פרך י"א קראך מאנדלן וי"א קאקוסניססע: רמוני בדן שם מקום: וחולפות תרדין עלים וצלעות של ווייסקאהל: וקולסי כרוב קרויט שטוידע שבא"י שהם גדולים וטובים בטעם: ודלעת יונית מעלאנע שבארץ יון: רבי עקיבא אומר אף ככרות של בעל הבית דמתוך שהן שלו מתקנם יפה יותר מהנחתום: הראוי לערלה ערלה ר"ל בו' המנויין יש מהן דשייכן בערלה כגדולי אילן דין התערובות כערלה: לכלאי הכרם כלאי הכרם דמיני ירקות שבששה הנ"ל דין התערובות ככלאי כרם: כיצד ר"ל באיזה אופן אמרינן בהנך דלעיל שיהיו אוסרים בכל שכן. וביש ספרים ל"ג כיצד: נתפרדו הרמונים עי' פרק א דמעשרות נ"ה: נתפרסו הככרות סתמא כרבי עקיבא לעיל. וקיימא לן כרבי מאיר דכל ז' הנ"ל או שאר דברים חשובים מצ"ע או מצד מקומן או דברים שתמיד נמכרים במנין לא בטלי [י"ד ק"י וט"ז שם סק"א]: כפירות עובד כוכבים שיש בגינתו גם אילני ערלה: בארץ ישראל אסור דבא"י הו"ל ס' דאו': ובסוריא מותר דהחמירו בסוריא קצת לאסור רק ס' הקרוב לוודאי: ובחוצה לארץ יורד ולוקח ר"ל יורד אל הגן וקונה שם הפירות שאפשר לחשוב שהן מעצי ערלה שבגן ותולין שהובאו מבחוץ מאילנות זקנות. אף דקרוב לוודאי שלקטן העובד כוכבים מהערלה. אפ"ה שרי. דאף דגם בחו"ל הו"ל הלממ"ס דהו"ל כדאו'. הכי נמסר הלממ"ס דספיקו כל דהו מותר [והכי קיי"ל י"ד רצ"ה ס"ט]: ובלבד שלא יראנו לוקט דאז הו"ל ודאי ערלה: כרם נטוע ירק דאסור ודאי והוא הדין ס' כ"כ. מיהו לרוב פוסקים דרק קנבוס ולוף אסור מדאו' בכרם. אבל שאר ירקות אסורים רק מד"ס ע"כ הכא בקנבוס ולוף מיירי דאל"כ הרי ספיקא דרבנן הוא. אבל לתוס' מנחות [דף ט"ו ב'] ולהר"ן [חולין ש"ח ב'] כל ירקות הנאכלים לאדם אסורים מדאו' בכרם א"כ מצי איירי הכא בכל מיני ירקות הנאכלים: ובחוצה לארץ יורד ולוקט ר"ל יורד עובד כוכבים ולוקט בפני ישראל וישראל מותר לקנותו: ובלבד שלא ילקוט ביד ר"ל שלא ילקט הישראל בעצמו גזירה שמא יזרע: החדש אסור מן התורה בכל מקום אפי' בחו"ל ועי' פ"א דחלה סי' ז': והערלה הלכה הלממ"ס: והכלאים מדברי סופרים ודוקא כ"כ. דבא"י אסור בהנאה גזרו בחו"ל אפי' באכילה. [מיהו לא גזרו רק בזרען במפולת יד זרע הגפן וב' מיני זרעים אחרים ביחד אבל א"צ הרחקה זמ"ז כלל] דאף על גב דלכתחלה גם זה אסור בחוצה לארץ אפילו הכי דכיון דבכה"ג בארץ ישראל אינו לוקה בחוץ לארץ מותר באכילה. וי"א דגם בכה"ג אסור בהנאה גם בחו"ל [י"ד רצ"ו] אבל כלאי זרעים דמותר בא"י באכילה. בחו"ל שרי לזרוע לכתחילה אבל הרכבת אילן גם בחו"ל אסור מדאו'. ועי' ספ"ק דכלאים סי' ע"ו:
מלכת שלמה
תבשיל שבשלו בקליפי ערלה. לעיל בירוש' אוקימנא לה בקדרה בקדרות והיינו שצרפה היוצר בכבשן כשהיא חדשה בעצי איסור דהא מקבלא בשולא ואיכא הניית תשמיש שמשתמש בה בלא גורם אחר ודמי לאיסור בעין הלכך נתערב באחרים יעלה בא' ומאתים הר"ש שירילי"ו ז"ל. ועי' במ"ש לעיל ראש פירקין בשם הר"ן ז"ל:
בפי' ר"ע ז"ל ובהא מודה ר"מ וכו'. כתב ה"ר יהוסף ז"ל דבר זה קשה עד מאוד וכי מלא הסט הוי חשוב יותר מתבשיל או מפת וצ"ע ע"כ:
4.
A dish which one cooked with shells of orlah must be burned. If [the dish] became mixed up with other [dishes], it becomes neutralized in two-hundred-and-one.
משנה ה
תַּנּוּר שֶׁהִסִּיקוּהוּ בִקְלִפֵּי עָרְלָה וְאָפָה בוֹ אֶת הַפַּת, תִּדָּלֵק הַפָּת. נִתְעָרְבָה בַאֲחֵרוֹת, תַּעֲלֶה בְּאֶחָד וּמָאתָיִם:
ברטנורה
תוסופות יום טוב
יכין
מלכת שלמה
יכין
בגד שצבעו בקליפי ערלה ידלק דגם קליפה אסור בהנאה וחזותא מלתא היא באיסור דאו' משא"כ באיסור דרבנן [כנדה דס"ב וב"ק דק"א]. מיהו בלא עביד לחזותא כיין במים בטל בו' חלקים [כפ"ח י"ד ק"ב סק"ה]: נתערב באחרים כלם ידלקו דכל שכשמכרו דרכו למנותו חשיב ולא בטיל. וכל הנך דפרקן דתני בהו ידלקו ולא סגי שימכרם חוץ מדמי איסור כיי"נ שנתערב [פ"ה דע"ז מ"י]. התם ביי"נ ליכא למיחש שיחזור וימכרנו לישראל משא"כ הכא. ולרמב"ם התם בסתם יינם מיירי דהו"ל דרבנן משא"כ הכא דאו'. גם היתר הולכת דמי הנאה לים המלח אינו רק בע"ז דתופסת דמיה ולהכי הו"ל כמוליד האיסור גופי' לים המלח: וחכמים אומרים יעלה באחד ומאתים בנתערב בר' בטל: הצובע מלא הסיט ר"ל חוט א' ארוך כשיעור הפסק שבין אמה לאצבע. וההפסק שבין אגודל לאצבע נקרא סיט כפול מדכפל בשיעורו מהפסק שבין אמה לאצבע. ולרמב"ם סיט הוא ב' טפחים: ר' מאיר אומר ידלק הבגד דסיט שיעור חשוב. מיהו לרבנן אפילו פחות מסיט בעי ר' לבטלו. וקמ"ל מ"א דאפי' בגד שלם בטל לחכמים וקמ"ל מ"ב דאפי' בחוט מחמיר ר' מאיר: האורג מלא הסיט מצמר הבכור דאסור לגוזזו. מדאורייתא בין תם ובין בעל מום והצמר הגזוז ממנו אסור בהנאה רק מדרבנן [כתו' בכורות כ"ה א' ד"ה שער] וכן משמע נמי מהרמב"ם [פ"ג מבכורות הי"א שהרי כ' ולא גזרו גזירה זו וכו']. וה"ה בכל קדשי מזבח כך דינן שאסורים בגיזה ועבודה מדאו' וצמרן שנגזז אסור מדרבנן [כבכורות כ"ה א']. וגם קדשי בדק הבית אסורים עכ"פ בגיזה ועבודה מדרבנן וגיזתן אסור מדרבנן בהנאה [כרמב"ם פ"א ממעילה הי"ב]. רק אפ"ה נקט תנא הכא בכור משום דרק בכור אפי' הוא בעל מום ואפי' נולד במומו ואפי' צמר שנשר או נגזז ממנו אחר שהומם לעולם אסור בהנאה ואפי' לאחר שנשחט במומו ואין לו פדיון ולפיכך מדאין לו שום היתר להכי דוקא כשהוא מלא סיט שהוא דבר חשוב לא בטל אבל בפחות מזה בטל ברוב. אבל שאר קדשי מזבח וכ"ש קדשי בדה"ב הרי הצמר הנגזז מהם אחר שהוממו אם נפדו ונשחטו אח"כ הותר הצמר שנגזז ממנו בחייו [כרמב"ם פ"א ממעילה ה"י]. א"כ צמר זה שנגזז מהן בחייהן הוה דבר שיש לו מתירין כשיפדו אחר שיוממו וישחטו ולפיכך אפי' בפחות מסיט לא בטל דכל דשיל"מ אסור במשהו [ועיין ראב"ד ספ"ג מבכורות] ומיירי הכא בין בתם ובין בבע"מ ודלא כהר"ב: ומשער הנזיר דג"כ אסור בהנאה: ומפטר חמור לאחר עריפה דג"כ אסור בהנאה: בשק גבי צמר תנא בגד וגבי שער תנא שק דהכי אורחיה: ובמוקדשין קדשי בדק הבית או של קדשי מזבח חוץ מבכור דיש להן פדיון: מקדשין כל שהן דהו"ל דשיל"מ אם יופדו אחר שיוממו וכשישחטן אח"כ הותר צמרן שנגזז מהן בחייהן אחר שהוממו. ולהכי גם בפחות ממלוא סיט אסור. וגם בל"ז אפי' קדשי מזבח מצי למתשל עלה [כתוס' כריתות י"ג ב' ד"ה ארבע] ולהר"ן [נדרים ע"ח א' ד"ה לומר] אף שנזרק הדם ישנו בשאלה וכל דשיל"מ לא בטל: תבשיל שבשלו בקליפי ערלה ואבוקה כנגדו: ידלק דיש שבח עצים בתבשיל ובפת לחומרא אבל לא לקולא [כפ"ב דמ"ש סמ"א]: יעלה באחר ומאתים אפי' לר"מ. ונ"ל דקמ"ל מ"ד דאף בתבשיל דדופן קדירה מפסיק סגי באבוקה כנגדה וקמשמע לן משנה ה דאפי' פת דדרכו למנות כר' עקיבא משנה ו הכא מיירי דאינן ככרות של בעה"ב משום הכי יבטלו: מי שהיו לו חבילי תלתן פענכעל. ואין חבילה פחות מכ"ה גבעולין: נתערבו באחרים כלם ידלקו מיהו בחזר ונתערב א' מתערובות זה הו"ל ס"ס ובטל. ובש"ס [ביצה ד"ג ב'] ובשאר דוכתי גרסינן ואם נתערב באחרות ואחרות באחרות כולן אסורות [ועיין תוס' שם]. מיהו אנן קי"ל דתערובות הב' מותר רק שלא יאכל כולן כאחד דאז ליכא ס"ס [ש"ך י"ד ק"י סק"נ]: שהיה רבי מאיר אומר את שדרכו למנות שברוב פעמים מוכרין אותן במנין מפני חשיבותן [זהו דעת ר' יוחנן ביצה ד"ג ב' וכן משמע לע"ד מדלא קאמר שאין מוכרין אותו אלא במנין וגם בל"ז בכל דוכתא אזלינן בתר רובא]: מקדש חייב לשרוף כל התערובות וחבילין נמי דרכן למנות: וחכמים אומרים אינו מקדש אלא ששה דברים בלבד דאלו חשיבי ביותר: ואלו הם אגוזי פרך י"א קראך מאנדלן וי"א קאקוסניססע: רמוני בדן שם מקום: וחולפות תרדין עלים וצלעות של ווייסקאהל: וקולסי כרוב קרויט שטוידע שבא"י שהם גדולים וטובים בטעם: ודלעת יונית מעלאנע שבארץ יון: רבי עקיבא אומר אף ככרות של בעל הבית דמתוך שהן שלו מתקנם יפה יותר מהנחתום: הראוי לערלה ערלה ר"ל בו' המנויין יש מהן דשייכן בערלה כגדולי אילן דין התערובות כערלה: לכלאי הכרם כלאי הכרם דמיני ירקות שבששה הנ"ל דין התערובות ככלאי כרם: כיצד ר"ל באיזה אופן אמרינן בהנך דלעיל שיהיו אוסרים בכל שכן. וביש ספרים ל"ג כיצד: נתפרדו הרמונים עי' פרק א דמעשרות נ"ה: נתפרסו הככרות סתמא כרבי עקיבא לעיל. וקיימא לן כרבי מאיר דכל ז' הנ"ל או שאר דברים חשובים מצ"ע או מצד מקומן או דברים שתמיד נמכרים במנין לא בטלי [י"ד ק"י וט"ז שם סק"א]: כפירות עובד כוכבים שיש בגינתו גם אילני ערלה: בארץ ישראל אסור דבא"י הו"ל ס' דאו': ובסוריא מותר דהחמירו בסוריא קצת לאסור רק ס' הקרוב לוודאי: ובחוצה לארץ יורד ולוקח ר"ל יורד אל הגן וקונה שם הפירות שאפשר לחשוב שהן מעצי ערלה שבגן ותולין שהובאו מבחוץ מאילנות זקנות. אף דקרוב לוודאי שלקטן העובד כוכבים מהערלה. אפ"ה שרי. דאף דגם בחו"ל הו"ל הלממ"ס דהו"ל כדאו'. הכי נמסר הלממ"ס דספיקו כל דהו מותר [והכי קיי"ל י"ד רצ"ה ס"ט]: ובלבד שלא יראנו לוקט דאז הו"ל ודאי ערלה: כרם נטוע ירק דאסור ודאי והוא הדין ס' כ"כ. מיהו לרוב פוסקים דרק קנבוס ולוף אסור מדאו' בכרם. אבל שאר ירקות אסורים רק מד"ס ע"כ הכא בקנבוס ולוף מיירי דאל"כ הרי ספיקא דרבנן הוא. אבל לתוס' מנחות [דף ט"ו ב'] ולהר"ן [חולין ש"ח ב'] כל ירקות הנאכלים לאדם אסורים מדאו' בכרם א"כ מצי איירי הכא בכל מיני ירקות הנאכלים: ובחוצה לארץ יורד ולוקט ר"ל יורד עובד כוכבים ולוקט בפני ישראל וישראל מותר לקנותו: ובלבד שלא ילקוט ביד ר"ל שלא ילקט הישראל בעצמו גזירה שמא יזרע: החדש אסור מן התורה בכל מקום אפי' בחו"ל ועי' פ"א דחלה סי' ז': והערלה הלכה הלממ"ס: והכלאים מדברי סופרים ודוקא כ"כ. דבא"י אסור בהנאה גזרו בחו"ל אפי' באכילה. [מיהו לא גזרו רק בזרען במפולת יד זרע הגפן וב' מיני זרעים אחרים ביחד אבל א"צ הרחקה זמ"ז כלל] דאף על גב דלכתחלה גם זה אסור בחוצה לארץ אפילו הכי דכיון דבכה"ג בארץ ישראל אינו לוקה בחוץ לארץ מותר באכילה. וי"א דגם בכה"ג אסור בהנאה גם בחו"ל [י"ד רצ"ו] אבל כלאי זרעים דמותר בא"י באכילה. בחו"ל שרי לזרוע לכתחילה אבל הרכבת אילן גם בחו"ל אסור מדאו'. ועי' ספ"ק דכלאים סי' ע"ו:
מלכת שלמה
תנור שהסיקו בקליפי ערלה ואפה בו את הפת. בגחלים לוחשות דהיינו בוערות נראות כמתנענעות ולוחשות זו לזו ואפה בו את הפת תדלק הפת מוכח בפ' כל שעה באבוקה כנגדו שכל שעה שהיתה פת בתנור הי' דולק התנור ואופה דהשתא חשבינן הפת כמו שהאיסור בעין. הר"ש שירילי"ו ז"ל:
5.
An oven that was lit with shells of orlah, and then one baked bread in it, the bread must be burned. If it became mixed up with other [loaves] it becomes neutralized in two-hundred-and-one.
משנה ו
מִי שֶׁהָיוּ לוֹ חֲבִילֵי תִלְתָּן שֶׁל כִּלְאֵי הַכֶּרֶם, יִדָּלֵקוּ. נִתְעָרְבוּ בַאֲחֵרִים, כֻּלָּם יִדָּלֵקוּ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, יַעֲלוּ בְּאֶחָד וּמָאתָיִם:
ברטנורה
חבילי תלתן. אין חבילה פחותה מעשרים וחמשה זירים:נתערבו באחרים. גרסינן ולא גרסינן ואחרים באחרים. ואי גרסינן לה צריך לומר שנתערבו כל אותן אחרים באחרים, דלא הוי אלא חד ספיקא ואשמעינן אע״ג דאיכא תרי רובי, אסירי:כולם ידלקו. והא דלא אמרינן ימכרו כולן חוץ מדמי איסור שבהן כדאמר רבי שמעון בן גמליאל בפרק [בתרא] דעבודה זרה גבי יין נסך, משום דהכא חיישינן בכולהו שמא יחזור העובד כוכבים וימכרנו לישראל, מה שאין כן ביין נסך דליכא למיחש להכי:
תוסופות יום טוב
ידלקו. כתב הר"ב והא דלא אמרינן ימכרו וכו' משום דהכא חיישינן בכולהו וכו'. [*עיין מה שכתבתי במ"ט פ"ג דע"ז לענין מ"ד ה] אכוליה פרקין מהדר לשנויי ונטר ליה עד הכא. וז"ל הר"ש והא דלא אמרי' בכל הני דמתני' וכו' ע"כ. וראיתי בירושלמי מפרש לה אמתניתין קמייתא בגד שצבעו וכו'. וקצת קשה בעיני דהתם פי' הר"ב וכן הרמב"ם. גם בחבורו פט"ז מה' מאכלות אסורות. דדוקא בסתם יינם קאמר רשב"ג אבל ביי"נ ממש אין לו תקנה. והשתא מעיקרא לאו קושיא הוא דאיכא למימר דהני דמדאוריי' אסירי בהנאה יש להן דין יי"נ ממש [*במ"י פ"ה דע"ז כתבתי תירוץ לזו הקושיא]. והר"ש הקשה וז"ל לא משתמט בכל הנך איסורי דלימא יוליך הנאה לים המלח אלא לענין ע"ז לר"א בסוף כל הצלמים ודכוותיה פסקינן התם. ושמא משום דע"ז תופסת דמיה אע"פ שאינה ניתרת בכך מכל מקום מיחזי טפי כמוליך האיסור לים המלח. ועוד יש לחלק דהתם תנור שהסיקו וכו' ונטל כרכר וארג בו וכו' שרינן בהולכת הנאה כשנתערב לפי שאין ממשות האיסור בעין ע"כ. [*ולהתירוץ השני מתני' ד וה דהכא אינם מתורצים] והר"ב שלא כתב לקושיא זו אפשר משום דסבירא ליה כהרמב"ם שסובר דהא דרשב"ג ודר' אליעזר כולה חדא תקנתא היא ואין תקנה להולכה אלא לאחר שמכר ובמכר לא סגי אלא לאחר שיוליך כמו שכתב הכ"מ בפט"ז מהל' מאכלות אסורות והשתא בשינויא דארבי שמעון בן גמליאל מתורץ נמי דר' אליעזר:
[*נתערבו כו'. מ"ש הר"ב ואי גרסי' וכו'. עי' במה שכתבתי בזה במ"ט פ"ג דע"ז]:
יכין
מלכת שלמה
יכין
בגד שצבעו בקליפי ערלה ידלק דגם קליפה אסור בהנאה וחזותא מלתא היא באיסור דאו' משא"כ באיסור דרבנן [כנדה דס"ב וב"ק דק"א]. מיהו בלא עביד לחזותא כיין במים בטל בו' חלקים [כפ"ח י"ד ק"ב סק"ה]: נתערב באחרים כלם ידלקו דכל שכשמכרו דרכו למנותו חשיב ולא בטיל. וכל הנך דפרקן דתני בהו ידלקו ולא סגי שימכרם חוץ מדמי איסור כיי"נ שנתערב [פ"ה דע"ז מ"י]. התם ביי"נ ליכא למיחש שיחזור וימכרנו לישראל משא"כ הכא. ולרמב"ם התם בסתם יינם מיירי דהו"ל דרבנן משא"כ הכא דאו'. גם היתר הולכת דמי הנאה לים המלח אינו רק בע"ז דתופסת דמיה ולהכי הו"ל כמוליד האיסור גופי' לים המלח: וחכמים אומרים יעלה באחד ומאתים בנתערב בר' בטל: הצובע מלא הסיט ר"ל חוט א' ארוך כשיעור הפסק שבין אמה לאצבע. וההפסק שבין אגודל לאצבע נקרא סיט כפול מדכפל בשיעורו מהפסק שבין אמה לאצבע. ולרמב"ם סיט הוא ב' טפחים: ר' מאיר אומר ידלק הבגד דסיט שיעור חשוב. מיהו לרבנן אפילו פחות מסיט בעי ר' לבטלו. וקמ"ל מ"א דאפי' בגד שלם בטל לחכמים וקמ"ל מ"ב דאפי' בחוט מחמיר ר' מאיר: האורג מלא הסיט מצמר הבכור דאסור לגוזזו. מדאורייתא בין תם ובין בעל מום והצמר הגזוז ממנו אסור בהנאה רק מדרבנן [כתו' בכורות כ"ה א' ד"ה שער] וכן משמע נמי מהרמב"ם [פ"ג מבכורות הי"א שהרי כ' ולא גזרו גזירה זו וכו']. וה"ה בכל קדשי מזבח כך דינן שאסורים בגיזה ועבודה מדאו' וצמרן שנגזז אסור מדרבנן [כבכורות כ"ה א']. וגם קדשי בדק הבית אסורים עכ"פ בגיזה ועבודה מדרבנן וגיזתן אסור מדרבנן בהנאה [כרמב"ם פ"א ממעילה הי"ב]. רק אפ"ה נקט תנא הכא בכור משום דרק בכור אפי' הוא בעל מום ואפי' נולד במומו ואפי' צמר שנשר או נגזז ממנו אחר שהומם לעולם אסור בהנאה ואפי' לאחר שנשחט במומו ואין לו פדיון ולפיכך מדאין לו שום היתר להכי דוקא כשהוא מלא סיט שהוא דבר חשוב לא בטל אבל בפחות מזה בטל ברוב. אבל שאר קדשי מזבח וכ"ש קדשי בדה"ב הרי הצמר הנגזז מהם אחר שהוממו אם נפדו ונשחטו אח"כ הותר הצמר שנגזז ממנו בחייו [כרמב"ם פ"א ממעילה ה"י]. א"כ צמר זה שנגזז מהן בחייהן הוה דבר שיש לו מתירין כשיפדו אחר שיוממו וישחטו ולפיכך אפי' בפחות מסיט לא בטל דכל דשיל"מ אסור במשהו [ועיין ראב"ד ספ"ג מבכורות] ומיירי הכא בין בתם ובין בבע"מ ודלא כהר"ב: ומשער הנזיר דג"כ אסור בהנאה: ומפטר חמור לאחר עריפה דג"כ אסור בהנאה: בשק גבי צמר תנא בגד וגבי שער תנא שק דהכי אורחיה: ובמוקדשין קדשי בדק הבית או של קדשי מזבח חוץ מבכור דיש להן פדיון: מקדשין כל שהן דהו"ל דשיל"מ אם יופדו אחר שיוממו וכשישחטן אח"כ הותר צמרן שנגזז מהן בחייהן אחר שהוממו. ולהכי גם בפחות ממלוא סיט אסור. וגם בל"ז אפי' קדשי מזבח מצי למתשל עלה [כתוס' כריתות י"ג ב' ד"ה ארבע] ולהר"ן [נדרים ע"ח א' ד"ה לומר] אף שנזרק הדם ישנו בשאלה וכל דשיל"מ לא בטל: תבשיל שבשלו בקליפי ערלה ואבוקה כנגדו: ידלק דיש שבח עצים בתבשיל ובפת לחומרא אבל לא לקולא [כפ"ב דמ"ש סמ"א]: יעלה באחר ומאתים אפי' לר"מ. ונ"ל דקמ"ל מ"ד דאף בתבשיל דדופן קדירה מפסיק סגי באבוקה כנגדה וקמשמע לן משנה ה דאפי' פת דדרכו למנות כר' עקיבא משנה ו הכא מיירי דאינן ככרות של בעה"ב משום הכי יבטלו: מי שהיו לו חבילי תלתן פענכעל. ואין חבילה פחות מכ"ה גבעולין: נתערבו באחרים כלם ידלקו מיהו בחזר ונתערב א' מתערובות זה הו"ל ס"ס ובטל. ובש"ס [ביצה ד"ג ב'] ובשאר דוכתי גרסינן ואם נתערב באחרות ואחרות באחרות כולן אסורות [ועיין תוס' שם]. מיהו אנן קי"ל דתערובות הב' מותר רק שלא יאכל כולן כאחד דאז ליכא ס"ס [ש"ך י"ד ק"י סק"נ]: שהיה רבי מאיר אומר את שדרכו למנות שברוב פעמים מוכרין אותן במנין מפני חשיבותן [זהו דעת ר' יוחנן ביצה ד"ג ב' וכן משמע לע"ד מדלא קאמר שאין מוכרין אותו אלא במנין וגם בל"ז בכל דוכתא אזלינן בתר רובא]: מקדש חייב לשרוף כל התערובות וחבילין נמי דרכן למנות: וחכמים אומרים אינו מקדש אלא ששה דברים בלבד דאלו חשיבי ביותר: ואלו הם אגוזי פרך י"א קראך מאנדלן וי"א קאקוסניססע: רמוני בדן שם מקום: וחולפות תרדין עלים וצלעות של ווייסקאהל: וקולסי כרוב קרויט שטוידע שבא"י שהם גדולים וטובים בטעם: ודלעת יונית מעלאנע שבארץ יון: רבי עקיבא אומר אף ככרות של בעל הבית דמתוך שהן שלו מתקנם יפה יותר מהנחתום: הראוי לערלה ערלה ר"ל בו' המנויין יש מהן דשייכן בערלה כגדולי אילן דין התערובות כערלה: לכלאי הכרם כלאי הכרם דמיני ירקות שבששה הנ"ל דין התערובות ככלאי כרם: כיצד ר"ל באיזה אופן אמרינן בהנך דלעיל שיהיו אוסרים בכל שכן. וביש ספרים ל"ג כיצד: נתפרדו הרמונים עי' פרק א דמעשרות נ"ה: נתפרסו הככרות סתמא כרבי עקיבא לעיל. וקיימא לן כרבי מאיר דכל ז' הנ"ל או שאר דברים חשובים מצ"ע או מצד מקומן או דברים שתמיד נמכרים במנין לא בטלי [י"ד ק"י וט"ז שם סק"א]: כפירות עובד כוכבים שיש בגינתו גם אילני ערלה: בארץ ישראל אסור דבא"י הו"ל ס' דאו': ובסוריא מותר דהחמירו בסוריא קצת לאסור רק ס' הקרוב לוודאי: ובחוצה לארץ יורד ולוקח ר"ל יורד אל הגן וקונה שם הפירות שאפשר לחשוב שהן מעצי ערלה שבגן ותולין שהובאו מבחוץ מאילנות זקנות. אף דקרוב לוודאי שלקטן העובד כוכבים מהערלה. אפ"ה שרי. דאף דגם בחו"ל הו"ל הלממ"ס דהו"ל כדאו'. הכי נמסר הלממ"ס דספיקו כל דהו מותר [והכי קיי"ל י"ד רצ"ה ס"ט]: ובלבד שלא יראנו לוקט דאז הו"ל ודאי ערלה: כרם נטוע ירק דאסור ודאי והוא הדין ס' כ"כ. מיהו לרוב פוסקים דרק קנבוס ולוף אסור מדאו' בכרם. אבל שאר ירקות אסורים רק מד"ס ע"כ הכא בקנבוס ולוף מיירי דאל"כ הרי ספיקא דרבנן הוא. אבל לתוס' מנחות [דף ט"ו ב'] ולהר"ן [חולין ש"ח ב'] כל ירקות הנאכלים לאדם אסורים מדאו' בכרם א"כ מצי איירי הכא בכל מיני ירקות הנאכלים: ובחוצה לארץ יורד ולוקט ר"ל יורד עובד כוכבים ולוקט בפני ישראל וישראל מותר לקנותו: ובלבד שלא ילקוט ביד ר"ל שלא ילקט הישראל בעצמו גזירה שמא יזרע: החדש אסור מן התורה בכל מקום אפי' בחו"ל ועי' פ"א דחלה סי' ז': והערלה הלכה הלממ"ס: והכלאים מדברי סופרים ודוקא כ"כ. דבא"י אסור בהנאה גזרו בחו"ל אפי' באכילה. [מיהו לא גזרו רק בזרען במפולת יד זרע הגפן וב' מיני זרעים אחרים ביחד אבל א"צ הרחקה זמ"ז כלל] דאף על גב דלכתחלה גם זה אסור בחוצה לארץ אפילו הכי דכיון דבכה"ג בארץ ישראל אינו לוקה בחוץ לארץ מותר באכילה. וי"א דגם בכה"ג אסור בהנאה גם בחו"ל [י"ד רצ"ו] אבל כלאי זרעים דמותר בא"י באכילה. בחו"ל שרי לזרוע לכתחילה אבל הרכבת אילן גם בחו"ל אסור מדאו'. ועי' ספ"ק דכלאים סי' ע"ו:
מלכת שלמה
מי שהיו לו חבילי תלתן וכו'. בגמרת יום טוב פליגי ר' יוחנן וריש לקיש ר' יוחנן אמר את שדרכו לימנות שנינו וריש לקיש אמר כל שדרכו לימנות שנינו ואע"פ שאינו מיוחד לכך ומפ' בירושלמי דאין חבילה פחותה מעשרים וחמשה זירין פי' קלחין וד' מאלו החבילין צריכין להיות כל כך גסין שראוי לעשות בהן מטה שיעור שכיבת אדם אילו היו תבן ומש"ה הוו דרכן לימנות:
נתערבו באחרים. גרסי' ולא גרסי' ואחרים באחרים כן כתבו התוס' בשם ר"ת ז"ל דל"ג לי' לא בע"ז ולא בסדר זרעים ע"כ. וכתבוהו בפ' כל שעה (פסחים דף כ"ז) ובפ' כל הצלמים (עבודה זרה דף מ"ט) ובר"פ התערובות ושם בריש מסכת יום טוב ובפ' הנשרפים (סנהדרין דף פ') וכן פי' ר"ע ז"ל והאריך בזה ה"ר שמשון ז"ל. ועיין במ"ש בפ' כל הצלמים סימן ט':
יעלו בא' ומאתים. אם נתערבה חבילה של כלאים בחבילים דהיתרא יעלה ר"ל יסתלק כלומר יתבטל לשון העלות הענן ורש"י ז"ל פי' בפ"ק דביצה יעלה אחד מהן וידלק והשאר מותרין וליתא דהא תנן לעיל ר"פ שני הערלה וכלאי הכרם עולין בא' ומאתים ואין צריך להרים. הר"ש שירילי"ו ז"ל וכן כתב הר"ש ז"ל:
6.
If one has bundles of fenugreek of kilayim of the vineyard, they must be burned. If they became mixed up with others, all of them must be burned, the words of Rabbi Meir. But the sages say they become neutralized in two-hundred-and-one.
משנה ז
שֶׁהָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אֶת שֶׁדַּרְכּוֹ לִמָּנוֹת, מְקַדֵּשׁ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינוֹ מְקַדֵּשׁ אֶלָּא שִׁשָּׁה דְבָרִים בִּלְבָד. וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, שִׁבְעָה. וְאֵלּוּ הֵם, אֱגוֹזֵי פֶרֶךְ, רִמּוֹנֵי בָדָן, וְחָבִיּוֹת סְתוּמוֹת, וְחֻלְפוֹת תְּרָדִין, וְקֻלְסֵי כְרוּב, וּדְלַעַת יְוָנִית. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אַף כִּכָּרוֹת שֶׁל בַּעַל הַבָּיִת. הָרָאוּי לְעָרְלָה, עָרְלָה. לְכִלְאֵי הַכֶּרֶם, כִּלְאֵי הַכָּרֶם:
ברטנורה
שדרכו למנות. שאין אדם מוכרו אלא במנין מפני חשיבותו:פרך ובדן. שמות מקומות הן. ואני שמעתי אגוזי פרך, אגוזים שקליפתן רכה ונפרכין:חלפי תרדין. עלין מצלעות התרדין:קלסי כרוב. קלחי כרוב שבארץ ישראל, שהם גדולים וטובים:של בעל הבית. שהן גדולים, אבל של נחתום קטנים הן:הראוי לערלה. כגון אגוזים ורמונים וחביות סתומות:והראוי לכלאי הכרם. כגון חלפי תרדין וקולסי כרוב ודלעת יונית. ואין הלכה כרבי מאיר ולא כרבי עקיבא:
תוסופות יום טוב
מקדש. שנא' (דברים כ״ב:ט׳) פן תקדש המלאה. וענינו השרפה כמו שבארנו. הרמב"ם:
[*רמוני בדן. גם לר"מ הוזכרו כדתנן במ"ה פי"ז דכלים. ועי' בפי' הר"ב במ"ה דעשרה דברים וכו']:
חלפי תרדין פי' הר"ב עלין כו'. וז"ל הערוך עלין והצלעות של תרדין. ובמ"ד פ"ק דעוקצין מפרש הר"ב בענין אחר:
[*הראוי לערלה ערלה וכו'. כתב הר"ש בירושל' דייק אמאי לא תני הראוי לתרומה דתרומה נמי כיון דחשיבא לא בטלי באחד ומאה ומשני כולן ראוין לתרומה ולא שייך למתני האי לישנא. ועל חנם דייק. דהאי ידלקו באחד ומאתים לא שייכי בתרומה. ועוד דדלמא לא חשיב הכא אלא דבר שבמנין ואיסורי הנאה כדמשני בשלהי ע"ז עכ"ל. וכלומר דמתני' דהכא אינה אלא פירושא דמשנה דלעיל שנשנית שם פלוגתא דרבי מאיר וחכמים. דרבי מאיר אומר ידלקו וחכמים אומרים יעלו באחד ומאתים ובתרומה דליק' לא שייכא שיכול לאכלה. וגם לא שייך בא' ומאתים [דתרומה] עולה באחד ומאה. ובסדר משנה בירוש' גרס במ"ו דלעיל הראוי לערלה וכו'. ואהתם אתמר נמי דירושלמי שכתב הר"ש]:
לכלאי הכרם. הר"ב לא חשיב לחביות סתומות. וכן הר"ש. אבל הרמב"ם חשיב להו. וכן נראה:
רבי עקיבא אומר. פסק הר"ב דלא כר' עקיבא. וכן הרמב"ם ועיין במשנה דלקמן ומה שכתבתי שם:
יכין
מלכת שלמה
יכין
בגד שצבעו בקליפי ערלה ידלק דגם קליפה אסור בהנאה וחזותא מלתא היא באיסור דאו' משא"כ באיסור דרבנן [כנדה דס"ב וב"ק דק"א]. מיהו בלא עביד לחזותא כיין במים בטל בו' חלקים [כפ"ח י"ד ק"ב סק"ה]: נתערב באחרים כלם ידלקו דכל שכשמכרו דרכו למנותו חשיב ולא בטיל. וכל הנך דפרקן דתני בהו ידלקו ולא סגי שימכרם חוץ מדמי איסור כיי"נ שנתערב [פ"ה דע"ז מ"י]. התם ביי"נ ליכא למיחש שיחזור וימכרנו לישראל משא"כ הכא. ולרמב"ם התם בסתם יינם מיירי דהו"ל דרבנן משא"כ הכא דאו'. גם היתר הולכת דמי הנאה לים המלח אינו רק בע"ז דתופסת דמיה ולהכי הו"ל כמוליד האיסור גופי' לים המלח: וחכמים אומרים יעלה באחד ומאתים בנתערב בר' בטל: הצובע מלא הסיט ר"ל חוט א' ארוך כשיעור הפסק שבין אמה לאצבע. וההפסק שבין אגודל לאצבע נקרא סיט כפול מדכפל בשיעורו מהפסק שבין אמה לאצבע. ולרמב"ם סיט הוא ב' טפחים: ר' מאיר אומר ידלק הבגד דסיט שיעור חשוב. מיהו לרבנן אפילו פחות מסיט בעי ר' לבטלו. וקמ"ל מ"א דאפי' בגד שלם בטל לחכמים וקמ"ל מ"ב דאפי' בחוט מחמיר ר' מאיר: האורג מלא הסיט מצמר הבכור דאסור לגוזזו. מדאורייתא בין תם ובין בעל מום והצמר הגזוז ממנו אסור בהנאה רק מדרבנן [כתו' בכורות כ"ה א' ד"ה שער] וכן משמע נמי מהרמב"ם [פ"ג מבכורות הי"א שהרי כ' ולא גזרו גזירה זו וכו']. וה"ה בכל קדשי מזבח כך דינן שאסורים בגיזה ועבודה מדאו' וצמרן שנגזז אסור מדרבנן [כבכורות כ"ה א']. וגם קדשי בדק הבית אסורים עכ"פ בגיזה ועבודה מדרבנן וגיזתן אסור מדרבנן בהנאה [כרמב"ם פ"א ממעילה הי"ב]. רק אפ"ה נקט תנא הכא בכור משום דרק בכור אפי' הוא בעל מום ואפי' נולד במומו ואפי' צמר שנשר או נגזז ממנו אחר שהומם לעולם אסור בהנאה ואפי' לאחר שנשחט במומו ואין לו פדיון ולפיכך מדאין לו שום היתר להכי דוקא כשהוא מלא סיט שהוא דבר חשוב לא בטל אבל בפחות מזה בטל ברוב. אבל שאר קדשי מזבח וכ"ש קדשי בדה"ב הרי הצמר הנגזז מהם אחר שהוממו אם נפדו ונשחטו אח"כ הותר הצמר שנגזז ממנו בחייו [כרמב"ם פ"א ממעילה ה"י]. א"כ צמר זה שנגזז מהן בחייהן הוה דבר שיש לו מתירין כשיפדו אחר שיוממו וישחטו ולפיכך אפי' בפחות מסיט לא בטל דכל דשיל"מ אסור במשהו [ועיין ראב"ד ספ"ג מבכורות] ומיירי הכא בין בתם ובין בבע"מ ודלא כהר"ב: ומשער הנזיר דג"כ אסור בהנאה: ומפטר חמור לאחר עריפה דג"כ אסור בהנאה: בשק גבי צמר תנא בגד וגבי שער תנא שק דהכי אורחיה: ובמוקדשין קדשי בדק הבית או של קדשי מזבח חוץ מבכור דיש להן פדיון: מקדשין כל שהן דהו"ל דשיל"מ אם יופדו אחר שיוממו וכשישחטן אח"כ הותר צמרן שנגזז מהן בחייהן אחר שהוממו. ולהכי גם בפחות ממלוא סיט אסור. וגם בל"ז אפי' קדשי מזבח מצי למתשל עלה [כתוס' כריתות י"ג ב' ד"ה ארבע] ולהר"ן [נדרים ע"ח א' ד"ה לומר] אף שנזרק הדם ישנו בשאלה וכל דשיל"מ לא בטל: תבשיל שבשלו בקליפי ערלה ואבוקה כנגדו: ידלק דיש שבח עצים בתבשיל ובפת לחומרא אבל לא לקולא [כפ"ב דמ"ש סמ"א]: יעלה באחר ומאתים אפי' לר"מ. ונ"ל דקמ"ל מ"ד דאף בתבשיל דדופן קדירה מפסיק סגי באבוקה כנגדה וקמשמע לן משנה ה דאפי' פת דדרכו למנות כר' עקיבא משנה ו הכא מיירי דאינן ככרות של בעה"ב משום הכי יבטלו: מי שהיו לו חבילי תלתן פענכעל. ואין חבילה פחות מכ"ה גבעולין: נתערבו באחרים כלם ידלקו מיהו בחזר ונתערב א' מתערובות זה הו"ל ס"ס ובטל. ובש"ס [ביצה ד"ג ב'] ובשאר דוכתי גרסינן ואם נתערב באחרות ואחרות באחרות כולן אסורות [ועיין תוס' שם]. מיהו אנן קי"ל דתערובות הב' מותר רק שלא יאכל כולן כאחד דאז ליכא ס"ס [ש"ך י"ד ק"י סק"נ]: שהיה רבי מאיר אומר את שדרכו למנות שברוב פעמים מוכרין אותן במנין מפני חשיבותן [זהו דעת ר' יוחנן ביצה ד"ג ב' וכן משמע לע"ד מדלא קאמר שאין מוכרין אותו אלא במנין וגם בל"ז בכל דוכתא אזלינן בתר רובא]: מקדש חייב לשרוף כל התערובות וחבילין נמי דרכן למנות: וחכמים אומרים אינו מקדש אלא ששה דברים בלבד דאלו חשיבי ביותר: ואלו הם אגוזי פרך י"א קראך מאנדלן וי"א קאקוסניססע: רמוני בדן שם מקום: וחולפות תרדין עלים וצלעות של ווייסקאהל: וקולסי כרוב קרויט שטוידע שבא"י שהם גדולים וטובים בטעם: ודלעת יונית מעלאנע שבארץ יון: רבי עקיבא אומר אף ככרות של בעל הבית דמתוך שהן שלו מתקנם יפה יותר מהנחתום: הראוי לערלה ערלה ר"ל בו' המנויין יש מהן דשייכן בערלה כגדולי אילן דין התערובות כערלה: לכלאי הכרם כלאי הכרם דמיני ירקות שבששה הנ"ל דין התערובות ככלאי כרם: כיצד ר"ל באיזה אופן אמרינן בהנך דלעיל שיהיו אוסרים בכל שכן. וביש ספרים ל"ג כיצד: נתפרדו הרמונים עי' פרק א דמעשרות נ"ה: נתפרסו הככרות סתמא כרבי עקיבא לעיל. וקיימא לן כרבי מאיר דכל ז' הנ"ל או שאר דברים חשובים מצ"ע או מצד מקומן או דברים שתמיד נמכרים במנין לא בטלי [י"ד ק"י וט"ז שם סק"א]: כפירות עובד כוכבים שיש בגינתו גם אילני ערלה: בארץ ישראל אסור דבא"י הו"ל ס' דאו': ובסוריא מותר דהחמירו בסוריא קצת לאסור רק ס' הקרוב לוודאי: ובחוצה לארץ יורד ולוקח ר"ל יורד אל הגן וקונה שם הפירות שאפשר לחשוב שהן מעצי ערלה שבגן ותולין שהובאו מבחוץ מאילנות זקנות. אף דקרוב לוודאי שלקטן העובד כוכבים מהערלה. אפ"ה שרי. דאף דגם בחו"ל הו"ל הלממ"ס דהו"ל כדאו'. הכי נמסר הלממ"ס דספיקו כל דהו מותר [והכי קיי"ל י"ד רצ"ה ס"ט]: ובלבד שלא יראנו לוקט דאז הו"ל ודאי ערלה: כרם נטוע ירק דאסור ודאי והוא הדין ס' כ"כ. מיהו לרוב פוסקים דרק קנבוס ולוף אסור מדאו' בכרם. אבל שאר ירקות אסורים רק מד"ס ע"כ הכא בקנבוס ולוף מיירי דאל"כ הרי ספיקא דרבנן הוא. אבל לתוס' מנחות [דף ט"ו ב'] ולהר"ן [חולין ש"ח ב'] כל ירקות הנאכלים לאדם אסורים מדאו' בכרם א"כ מצי איירי הכא בכל מיני ירקות הנאכלים: ובחוצה לארץ יורד ולוקט ר"ל יורד עובד כוכבים ולוקט בפני ישראל וישראל מותר לקנותו: ובלבד שלא ילקוט ביד ר"ל שלא ילקט הישראל בעצמו גזירה שמא יזרע: החדש אסור מן התורה בכל מקום אפי' בחו"ל ועי' פ"א דחלה סי' ז': והערלה הלכה הלממ"ס: והכלאים מדברי סופרים ודוקא כ"כ. דבא"י אסור בהנאה גזרו בחו"ל אפי' באכילה. [מיהו לא גזרו רק בזרען במפולת יד זרע הגפן וב' מיני זרעים אחרים ביחד אבל א"צ הרחקה זמ"ז כלל] דאף על גב דלכתחלה גם זה אסור בחוצה לארץ אפילו הכי דכיון דבכה"ג בארץ ישראל אינו לוקה בחוץ לארץ מותר באכילה. וי"א דגם בכה"ג אסור בהנאה גם בחו"ל [י"ד רצ"ו] אבל כלאי זרעים דמותר בא"י באכילה. בחו"ל שרי לזרוע לכתחילה אבל הרכבת אילן גם בחו"ל אסור מדאו'. ועי' ספ"ק דכלאים סי' ע"ו:
מלכת שלמה
שהי' ר"מ אומר את שדרכו להמנות וכו'. כלומר להכי א"ר מאיר כולן ידלקו ולית להו בטול ותקנה משום שהי' ר"מ אומר הואיל ודרכן לימנות אין בטלין ומקדשין לאסור כל המתערבין בהן:
וחכמים אומרים. כל פירות שבעולם בטלין חוץ מששה דברים הללו שהן חשובין מאד. פרך אגוזים חשובין מאד שנפרכין ביד כדאמרינן בפסיקתא אחר פרשת כי תשא על אל גנת אגוז דדריש שנמשלו ישראל לאגוז שיש בו שלשה מינים יש לו פרך שנפרך מעצמו ה"ר שמשון ז"ל. חביות סתומות מלאות מיין של ערלה או מיין של כלאי הכרם. חלפות תרדים כלומר חבילין של חלפות תרדין וכן קלחי כרוב ותני לי' ברישא לגלויי אסיפא ואית דגרסי קולסי כרוב והן מיני כרוב שיש להם ראש עגול כראש של אדם תרגום וכובע נחשת וקולסא דנחשא. ככרות של בעל הבית דחשובין הן חדא דסלתו מנופה הרבה מה שא"כ בנחתום דאין סלתו מנופה כ"כ ועוד דאינם גדולות כ"כ. וכתוב בספר אגודה וחתיכה של לחם הפנים אע"ג דאינה שלימה כיון דסלת נקייה היא חשיבא ראוי' להתכבד לפני האורחין ע"כ. ואיתה בה"ר שמשון ז"ל. ירוש' ר' יוחנן וריש לקיש חד אמר לדברי ר"מ עשרה דברים מקדשין וחרינא אמר לדברי ר"מ כל הדברים מקדשין וכתב הר"ש שירילי"ו ז"ל ונראה דתסתיים דר' יוחנן הוא דאמר עשרה דברים דר' יוחנן אמר בגמרא דילן את שדרכו לימנות שנינו דבר שהוא מיוחד לימנות אבל חתיכה ועגול פעמים שהן נמכרין באומד ובפ' המפריש סתם לן תנא כמ"ד דוקא את שדרכו לימנות מקדש ופום מתבטל במאה פומין וריש לקיש דאמר התם כל שדרכו לימנות הוא דאמר דלר"מ כל הדברים מקדשין וקשה לר"י דהא תנן בפ' בתרא דע"ז ואלו אסורין ואוסרין בכל שהן יין נסך וע"ז ועורות לבובין ואמרינן התם דההוא תנא תרתי אית לי' דבר שבמנין ואיסורי הנאה ופריך עלה וליתני אגוזי פרך וכו' ומשני הא תני לי' התם אלמא דאיכא כל הני מלבד הני דמתני' והיכי קאמר ר' יוחנן עשרה דברים ותירץ ז"ל דהכא לא חשיב ר' יוחנן אלא אותן השנויין כאן במסכת ערלה ואכתי איכא טובא ואינו נכון אלא דההוא תנא סבר דאין פדיון לע"ז ואנן קיימא לן דיש פדיון לע"ז כדאיתא התם הלכך הנהו אינם מקדשין כמו הני ור' יוחנן אליבא דהלכתא קאמר ושור הנסקל ועגלה ערופה דעדיפא מינה קתני דסיט של צמר חשיב כ"ש בעל חי גופי' עכ"ל ז"ל:
אגוזי פרך. ירושלמי הא שקדי פרך אף על גב דגסין הן לא חשיבי כאגוזי פרך:
וחביות סתומות. דוקא חביות סתומות אבל לא קיתונות סתומות שהן קטנים ולא הוי דבר שבמנין הכי מוכח מהר"ן ז"ל פ' בתרא דע"ז דף שפ"ז ע"א. ובירושלמי מתני' בסתומה בין הסתומות דכולהו חשיבי אבל סתומה בין הפתוחות ונפתחה [הגהה פי' ואין מכירין אותה כיון דנפתחה יש לה בטול ואזדא חשיבותה:] או פתוחה בין הסתומות ונסתמה צריכין שיעור אחר כלומר ובטלות בא' ומאתים והתם מפ' היאך אפשר לפתוחה אצל הסתומות להתערב דאי הדר וסתמה הדרא לחשיבותה ומשני בפתוחה אצל חנוני שהיא כסתומה אצל בעל הבית שהמגופה שלה אינה אדוקה ומחוברת בפיה אלא רפופה ומונחת על פיה דלגבי חנוני חשיבא פתוחה דאזיל ריח היין ולגבי בעל הבית חשיבא סתומה בין הסתומות שכל חביות הבעל הבית רפופות וכגון שחזר בעל הבית ונטלה מביתו של חנוני:
בפי' ר"ע ז"ל נראה שצ"ל חלפות תרדים צלעות של תרדים הם ע"כ:
קולסי הכרוב. כרובים גדולים הן עלין שלהן הר"ש ז"ל אבל הרמב"ם ז"ל פי' חלפות תרדים ר"ל מה שמחליפות וצומחות וקולסי כרוב עיקר הכרוב ר"ל הגדל מהן ע"כ:
ר' עקיבא אומר אף ככרות וכו'. ובירושלמי ר' יונה בעי ולמה לא תני הראוי לתרומה תרומה ומשני א"ל ר' יוסי תרומה נוהגת בכל בין בירק בין באילן ולא מצי למתני בהו הראוי לתרומה דליכא דאינו ראוי אבל ערלה לא שייכא אלא באילן וכלאי הכרם לא שייכא אלא בתבואה וירק וכתבו התוס' ז"ל בזבחים ר"פ התערובות דף ע"ב ובפ' הערל (יבמות דף פ"א) ונראה שיש עוד לתרץ משום דקתני ידלקו וכו' וכן פירש ה"ר שמשון ז"ל והאריך יותר מדאי ע"ש וקצת דבריו ז"ל כתבתים שם פ' בתרא דע"ז בשם התוספות ז"ל. וכתב עליהם ה"ר שלמה שירילי"ו ז"ל התירוץ הראשון אינו כלום דהני ז' דברים לענין קדוש מתניין ולא לענין עליי' א"כ ליתני תרומה גם התירוץ השני אינו נכון דיותר טוב לתרץ דלא ליפלוג אתנא דגיד הנשה דתנן התם וכן חתיכת נבלה דאינה בטלה באלף וההיא לאו איסורי הנאה היא אבל קשה אמאי לא תני שור הנסקל ועגלה ערופה וצריך לומר דלא פריך דליתני אלא מה ששנוי בפירקין דלעיל דמיירי בהן ואזיל דהיינו תלת איסורי ערלה וכלאי הכרם ותרומה ועוד דמלת מקדשין קתני ולא תני אוסרין כדתנן בע"ז והיינו משום דלמדו מדכתיב גבי כלאי הכרם תקדש מקדשו ממנו דאם חזר ונפל לתוכו מקדשו וא"כ ליתני תרומה דמינה גמרי ולהכי שני תלמודא שפיר ועוד דאמרי' בפרק התערובות ואיתה נמי בירושלמי לקמן דדינא דחביות סתומות שייכא בתרומה הלכך אקשי שפיר ומשני שפיר עכ"ל ז"ל:
בסוף פי' ר"ע ז"ל נראה שצריך להגי' ודלעת יונית ואין הלכה כר' מאיר והלכה כר' עקיבא שהרי כן פסק הרמב"ם ז"ל בפט"ז מה' מ"א וכן ג"כ פסק ר"ע ז"ל עצמו במתני' דבסמוך אע"ג דכאן בפי' המשנה פסק הרמב"ם ז"ל דלא כר' עקיבא מ"מ על סתם מתני' דבסמוך כתב הוא עצמו ז"ל שבאר התלמוד דההוא סתם כר' עקיבא והוי מחלוקת ואח"כ סתם:
7.
For Rabbi Meir used to say: anything that is normally [sold] by counting causes [a mixture] to become consecrated [in even the smallest amount]. But the sages say only six things consecrate [a mixture in even the smallest amount], and Rabbi Akiba says seven [things]. And these are they: Nuts with soft shells; badan pomegranates; stopped-up casks; beet shoots; cabbage-heads; Greek pumpkins. Rabbi Akiba says: also loaves [baked by] a householder. To those to which orlah applies [they prohibit the mixture] as orlah, [to those of which] kilayim of the vineyard apply [they prohibit the mixture as] kilayim of the vineyard.
משנה ח
כֵּיצַד. נִתְפַּצְּעוּ הָאֱגוֹזִים, נִתְפָּרְדוּ הָרִמּוֹנִים, נִתְפַּתְּחוּ הֶחָבִיּוֹת, נִתְחַתְּכוּ הַדְּלוּעִים, נִתְפָּרְסוּ הַכִּכָּרוֹת, יַעֲלוּ בְּאֶחָד וּמָאתָיִם:
ברטנורה
נתפצעו האגוזים. גרסינן ולא גרסינן כיצד, וקמ״ל מתניתין דדוקא שלמים לא בטילי, אבל לא שבורים ופצועים:נתפרסו הככרות. האי סתמא כרבי עקיבא, דהלכתא כוותיה:
תוסופות יום טוב
כיצד. הכי גרס הרמב"ם וכתב אמרם כיצד רוצה בו על איזה דרך יהיו אלו מקדשות כל שהן השיב ואמר כי זה לא יהיה אלא כשיהיו שלמות כמות שהיו אבל נתפצעו וכו':
נתפרדו. עיין בפי' מ"ו פ"ק דמעשרות:
נתפרסו הככרות. כתב הר"ב האי סתמא כר' עקיבא דהלכתא כותיה. ותימה דלעיל פסק דלא כרבי עקיבא. וכן כתב שם הרמב"ם אבל פסק דהכא עיקר. דהא מחלוקת ואח"כ סתם היא דהלכה כסתם וכן חזר בו הרמב"ם בפט"ז מהל' מאכלות אסורות ופסק כר' עקיבא:
יכין
מלכת שלמה
יכין
בגד שצבעו בקליפי ערלה ידלק דגם קליפה אסור בהנאה וחזותא מלתא היא באיסור דאו' משא"כ באיסור דרבנן [כנדה דס"ב וב"ק דק"א]. מיהו בלא עביד לחזותא כיין במים בטל בו' חלקים [כפ"ח י"ד ק"ב סק"ה]: נתערב באחרים כלם ידלקו דכל שכשמכרו דרכו למנותו חשיב ולא בטיל. וכל הנך דפרקן דתני בהו ידלקו ולא סגי שימכרם חוץ מדמי איסור כיי"נ שנתערב [פ"ה דע"ז מ"י]. התם ביי"נ ליכא למיחש שיחזור וימכרנו לישראל משא"כ הכא. ולרמב"ם התם בסתם יינם מיירי דהו"ל דרבנן משא"כ הכא דאו'. גם היתר הולכת דמי הנאה לים המלח אינו רק בע"ז דתופסת דמיה ולהכי הו"ל כמוליד האיסור גופי' לים המלח: וחכמים אומרים יעלה באחד ומאתים בנתערב בר' בטל: הצובע מלא הסיט ר"ל חוט א' ארוך כשיעור הפסק שבין אמה לאצבע. וההפסק שבין אגודל לאצבע נקרא סיט כפול מדכפל בשיעורו מהפסק שבין אמה לאצבע. ולרמב"ם סיט הוא ב' טפחים: ר' מאיר אומר ידלק הבגד דסיט שיעור חשוב. מיהו לרבנן אפילו פחות מסיט בעי ר' לבטלו. וקמ"ל מ"א דאפי' בגד שלם בטל לחכמים וקמ"ל מ"ב דאפי' בחוט מחמיר ר' מאיר: האורג מלא הסיט מצמר הבכור דאסור לגוזזו. מדאורייתא בין תם ובין בעל מום והצמר הגזוז ממנו אסור בהנאה רק מדרבנן [כתו' בכורות כ"ה א' ד"ה שער] וכן משמע נמי מהרמב"ם [פ"ג מבכורות הי"א שהרי כ' ולא גזרו גזירה זו וכו']. וה"ה בכל קדשי מזבח כך דינן שאסורים בגיזה ועבודה מדאו' וצמרן שנגזז אסור מדרבנן [כבכורות כ"ה א']. וגם קדשי בדק הבית אסורים עכ"פ בגיזה ועבודה מדרבנן וגיזתן אסור מדרבנן בהנאה [כרמב"ם פ"א ממעילה הי"ב]. רק אפ"ה נקט תנא הכא בכור משום דרק בכור אפי' הוא בעל מום ואפי' נולד במומו ואפי' צמר שנשר או נגזז ממנו אחר שהומם לעולם אסור בהנאה ואפי' לאחר שנשחט במומו ואין לו פדיון ולפיכך מדאין לו שום היתר להכי דוקא כשהוא מלא סיט שהוא דבר חשוב לא בטל אבל בפחות מזה בטל ברוב. אבל שאר קדשי מזבח וכ"ש קדשי בדה"ב הרי הצמר הנגזז מהם אחר שהוממו אם נפדו ונשחטו אח"כ הותר הצמר שנגזז ממנו בחייו [כרמב"ם פ"א ממעילה ה"י]. א"כ צמר זה שנגזז מהן בחייהן הוה דבר שיש לו מתירין כשיפדו אחר שיוממו וישחטו ולפיכך אפי' בפחות מסיט לא בטל דכל דשיל"מ אסור במשהו [ועיין ראב"ד ספ"ג מבכורות] ומיירי הכא בין בתם ובין בבע"מ ודלא כהר"ב: ומשער הנזיר דג"כ אסור בהנאה: ומפטר חמור לאחר עריפה דג"כ אסור בהנאה: בשק גבי צמר תנא בגד וגבי שער תנא שק דהכי אורחיה: ובמוקדשין קדשי בדק הבית או של קדשי מזבח חוץ מבכור דיש להן פדיון: מקדשין כל שהן דהו"ל דשיל"מ אם יופדו אחר שיוממו וכשישחטן אח"כ הותר צמרן שנגזז מהן בחייהן אחר שהוממו. ולהכי גם בפחות ממלוא סיט אסור. וגם בל"ז אפי' קדשי מזבח מצי למתשל עלה [כתוס' כריתות י"ג ב' ד"ה ארבע] ולהר"ן [נדרים ע"ח א' ד"ה לומר] אף שנזרק הדם ישנו בשאלה וכל דשיל"מ לא בטל: תבשיל שבשלו בקליפי ערלה ואבוקה כנגדו: ידלק דיש שבח עצים בתבשיל ובפת לחומרא אבל לא לקולא [כפ"ב דמ"ש סמ"א]: יעלה באחר ומאתים אפי' לר"מ. ונ"ל דקמ"ל מ"ד דאף בתבשיל דדופן קדירה מפסיק סגי באבוקה כנגדה וקמשמע לן משנה ה דאפי' פת דדרכו למנות כר' עקיבא משנה ו הכא מיירי דאינן ככרות של בעה"ב משום הכי יבטלו: מי שהיו לו חבילי תלתן פענכעל. ואין חבילה פחות מכ"ה גבעולין: נתערבו באחרים כלם ידלקו מיהו בחזר ונתערב א' מתערובות זה הו"ל ס"ס ובטל. ובש"ס [ביצה ד"ג ב'] ובשאר דוכתי גרסינן ואם נתערב באחרות ואחרות באחרות כולן אסורות [ועיין תוס' שם]. מיהו אנן קי"ל דתערובות הב' מותר רק שלא יאכל כולן כאחד דאז ליכא ס"ס [ש"ך י"ד ק"י סק"נ]: שהיה רבי מאיר אומר את שדרכו למנות שברוב פעמים מוכרין אותן במנין מפני חשיבותן [זהו דעת ר' יוחנן ביצה ד"ג ב' וכן משמע לע"ד מדלא קאמר שאין מוכרין אותו אלא במנין וגם בל"ז בכל דוכתא אזלינן בתר רובא]: מקדש חייב לשרוף כל התערובות וחבילין נמי דרכן למנות: וחכמים אומרים אינו מקדש אלא ששה דברים בלבד דאלו חשיבי ביותר: ואלו הם אגוזי פרך י"א קראך מאנדלן וי"א קאקוסניססע: רמוני בדן שם מקום: וחולפות תרדין עלים וצלעות של ווייסקאהל: וקולסי כרוב קרויט שטוידע שבא"י שהם גדולים וטובים בטעם: ודלעת יונית מעלאנע שבארץ יון: רבי עקיבא אומר אף ככרות של בעל הבית דמתוך שהן שלו מתקנם יפה יותר מהנחתום: הראוי לערלה ערלה ר"ל בו' המנויין יש מהן דשייכן בערלה כגדולי אילן דין התערובות כערלה: לכלאי הכרם כלאי הכרם דמיני ירקות שבששה הנ"ל דין התערובות ככלאי כרם: כיצד ר"ל באיזה אופן אמרינן בהנך דלעיל שיהיו אוסרים בכל שכן. וביש ספרים ל"ג כיצד: נתפרדו הרמונים עי' פרק א דמעשרות נ"ה: נתפרסו הככרות סתמא כרבי עקיבא לעיל. וקיימא לן כרבי מאיר דכל ז' הנ"ל או שאר דברים חשובים מצ"ע או מצד מקומן או דברים שתמיד נמכרים במנין לא בטלי [י"ד ק"י וט"ז שם סק"א]: כפירות עובד כוכבים שיש בגינתו גם אילני ערלה: בארץ ישראל אסור דבא"י הו"ל ס' דאו': ובסוריא מותר דהחמירו בסוריא קצת לאסור רק ס' הקרוב לוודאי: ובחוצה לארץ יורד ולוקח ר"ל יורד אל הגן וקונה שם הפירות שאפשר לחשוב שהן מעצי ערלה שבגן ותולין שהובאו מבחוץ מאילנות זקנות. אף דקרוב לוודאי שלקטן העובד כוכבים מהערלה. אפ"ה שרי. דאף דגם בחו"ל הו"ל הלממ"ס דהו"ל כדאו'. הכי נמסר הלממ"ס דספיקו כל דהו מותר [והכי קיי"ל י"ד רצ"ה ס"ט]: ובלבד שלא יראנו לוקט דאז הו"ל ודאי ערלה: כרם נטוע ירק דאסור ודאי והוא הדין ס' כ"כ. מיהו לרוב פוסקים דרק קנבוס ולוף אסור מדאו' בכרם. אבל שאר ירקות אסורים רק מד"ס ע"כ הכא בקנבוס ולוף מיירי דאל"כ הרי ספיקא דרבנן הוא. אבל לתוס' מנחות [דף ט"ו ב'] ולהר"ן [חולין ש"ח ב'] כל ירקות הנאכלים לאדם אסורים מדאו' בכרם א"כ מצי איירי הכא בכל מיני ירקות הנאכלים: ובחוצה לארץ יורד ולוקט ר"ל יורד עובד כוכבים ולוקט בפני ישראל וישראל מותר לקנותו: ובלבד שלא ילקוט ביד ר"ל שלא ילקט הישראל בעצמו גזירה שמא יזרע: החדש אסור מן התורה בכל מקום אפי' בחו"ל ועי' פ"א דחלה סי' ז': והערלה הלכה הלממ"ס: והכלאים מדברי סופרים ודוקא כ"כ. דבא"י אסור בהנאה גזרו בחו"ל אפי' באכילה. [מיהו לא גזרו רק בזרען במפולת יד זרע הגפן וב' מיני זרעים אחרים ביחד אבל א"צ הרחקה זמ"ז כלל] דאף על גב דלכתחלה גם זה אסור בחוצה לארץ אפילו הכי דכיון דבכה"ג בארץ ישראל אינו לוקה בחוץ לארץ מותר באכילה. וי"א דגם בכה"ג אסור בהנאה גם בחו"ל [י"ד רצ"ו] אבל כלאי זרעים דמותר בא"י באכילה. בחו"ל שרי לזרוע לכתחילה אבל הרכבת אילן גם בחו"ל אסור מדאו'. ועי' ספ"ק דכלאים סי' ע"ו:
מלכת שלמה
נתפצעו האגוזים. פי' הר"ש שירילי"ו ז"ל נתפצעו האגוזים של פרך דלעיל דחשיבי ולא בטלי ונפלו לתוך אגוזי היתר פצועים יעלו ובהא כ"ע מודו וכי נפלו תחלה בהיתר שלימין ואח"כ נתפצעו פליגי בה תנאי בירושלמי. נתחתכו הדלועין והא דלא תני הותרה החבילה של חלפות תרדין או של קולחי כרוב לא תני אלא מידי דמנו רבנן ע"כ. אמר המלקט בע"ד אינו מבין מה משיב ונלע"ד דלא תני אלא הני לרבותא דאפי' שבורין נראה שהן חשובין יותר מחלפות תרדים וקולסי כרוב שלימין ואפ"ה בטלי וכ"ש אם חלפות תרדים וקולסי כרוב שבורין דבטלה חשיבותן מכל וכל ולא איצטריך למתנינהו ומיהו לפי פירושו ז"ל שפירש לעיל דמיירי בחבילין של חלפות תרדים קשה קצת:
8.
If the nuts cracked, or if the pomegranates burst open, or the casks became unstopped, or the pumpkins were cut, or the loaves were broken up, they become neutralized in two-hundred-and-one.
משנה ט
סְפֵק עָרְלָה, בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אָסוּר, וּבְסוּרְיָא מֻתָּר, וּבְחוּצָה לָאָרֶץ יוֹרֵד וְלוֹקֵחַ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִרְאֶנּוּ לוֹקֵט. כֶּרֶם נָטוּעַ יָרָק, וְיָרָק נִמְכָּר חוּצָה לוֹ, בְּאֶרֶץ יִשְׁרָאֵל אָסוּר, וּבְסוּרְיָא מֻתָּר, וּבְחוּצָה לָאָרֶץ יוֹרֵד וְלוֹקֵט, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִלְקֹט בַּיָּד. הֶחָדָשׁ, אָסוּר מִן הַתּוֹרָה בְּכָל מָקוֹם. וְהָעָרְלָה, הֲלָכָה. וְהַכִּלְאַיִם, מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים:
ברטנורה
ספק ערלה. כגון עובד כוכבים שיש לו נטיעות של ערלה בגינתו, ובידו פירות ואין ידוע אם משל ערלה אם משל זקנה:בארץ ישראל. דהוי ספיקא דאורייתא לחומרא:ובסוריא מותר. דכבוש יחיד הוא ולאו שמיה כבוש והחמירו בו קצת:ובחוצה לארץ יורד ולוקח. בתוך הגינה וקונה מן העובד כוכבים מאותם שליקט כבר, ובלבד שלא יראנו לוקט:ובחו״ל יורד ולוקט. העובד כוכבים יורד ולוקט בפני הישראל וישראל קונה ממנו, ובלבד שלא ילקוט ישראל ביד:בכל מקום. ואפילו בחו״ל, דכתיב (ויקרא כ״ג:י״ד) ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו וגו׳ בכל מושבותיכם:והערלה הלכה. למשה מסיני שאסור בחו״ל, ואעפ״כ ספקה מותר, שכך נאמרה ההלכה למשה בסיני שיהיה ספקה מותר בחו״ל:והכלאים מדברי סופרים. דוקא כלאי הכרם כיון דבארץ חמירי ואסורים בהנאה מן התורה, בחו״ל גזרו בה רבנן אבל כלאי זרעים דבארץ שרו בהנאה, בחו״ל לא גזרו בהו רבנן. והרכבת האילן אסורה בחו״ל מן התורה, דכתיב (שם יט) בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים מה בהמתך בהרבעה אף שדך בהרכבה ומה בהמתך בין בארץ בין בחו״ל אף שדך בהרכבה בין בארץ בין בחו״ל:
תוסופות יום טוב
ספק ערלה. פי' הר"ב כגון עובד כוכבים שיש לו נטיעות וכו'. כבר כתבתי בזה במ"ב פ"ק: כרם נטוע וכו'. הכי נמי בספק כלאי כרם. והכי מייתי לה לענין ספק בסוף פ"ק דקדושין דף לח. וכ"כ הרמב"ם בפ"י מהל' מאכלות אסורות: החדש אסור בכל מקום. ובירוש' קאמר דמתני' כר"א דסוף פ"ק דקדושין. הר"ש. [*ועיין מה שכתבתי אני שם בסייעתא דשמיא. וכן מ"ש במ"ד פ"ז דמס' תמורה]: [*והכלאים מדברי סופרים וכו'. פי' הר"ב מה בהמתך בין בארץ בין בחו"ל. מימרא דשמואל ספ"ק דקדושין דף לט ופי' רש"י דהא חובת הגוף היא]: סליק מסכת ערלה
יכין
מלכת שלמה
יכין
בגד שצבעו בקליפי ערלה ידלק דגם קליפה אסור בהנאה וחזותא מלתא היא באיסור דאו' משא"כ באיסור דרבנן [כנדה דס"ב וב"ק דק"א]. מיהו בלא עביד לחזותא כיין במים בטל בו' חלקים [כפ"ח י"ד ק"ב סק"ה]: נתערב באחרים כלם ידלקו דכל שכשמכרו דרכו למנותו חשיב ולא בטיל. וכל הנך דפרקן דתני בהו ידלקו ולא סגי שימכרם חוץ מדמי איסור כיי"נ שנתערב [פ"ה דע"ז מ"י]. התם ביי"נ ליכא למיחש שיחזור וימכרנו לישראל משא"כ הכא. ולרמב"ם התם בסתם יינם מיירי דהו"ל דרבנן משא"כ הכא דאו'. גם היתר הולכת דמי הנאה לים המלח אינו רק בע"ז דתופסת דמיה ולהכי הו"ל כמוליד האיסור גופי' לים המלח: וחכמים אומרים יעלה באחד ומאתים בנתערב בר' בטל: הצובע מלא הסיט ר"ל חוט א' ארוך כשיעור הפסק שבין אמה לאצבע. וההפסק שבין אגודל לאצבע נקרא סיט כפול מדכפל בשיעורו מהפסק שבין אמה לאצבע. ולרמב"ם סיט הוא ב' טפחים: ר' מאיר אומר ידלק הבגד דסיט שיעור חשוב. מיהו לרבנן אפילו פחות מסיט בעי ר' לבטלו. וקמ"ל מ"א דאפי' בגד שלם בטל לחכמים וקמ"ל מ"ב דאפי' בחוט מחמיר ר' מאיר: האורג מלא הסיט מצמר הבכור דאסור לגוזזו. מדאורייתא בין תם ובין בעל מום והצמר הגזוז ממנו אסור בהנאה רק מדרבנן [כתו' בכורות כ"ה א' ד"ה שער] וכן משמע נמי מהרמב"ם [פ"ג מבכורות הי"א שהרי כ' ולא גזרו גזירה זו וכו']. וה"ה בכל קדשי מזבח כך דינן שאסורים בגיזה ועבודה מדאו' וצמרן שנגזז אסור מדרבנן [כבכורות כ"ה א']. וגם קדשי בדק הבית אסורים עכ"פ בגיזה ועבודה מדרבנן וגיזתן אסור מדרבנן בהנאה [כרמב"ם פ"א ממעילה הי"ב]. רק אפ"ה נקט תנא הכא בכור משום דרק בכור אפי' הוא בעל מום ואפי' נולד במומו ואפי' צמר שנשר או נגזז ממנו אחר שהומם לעולם אסור בהנאה ואפי' לאחר שנשחט במומו ואין לו פדיון ולפיכך מדאין לו שום היתר להכי דוקא כשהוא מלא סיט שהוא דבר חשוב לא בטל אבל בפחות מזה בטל ברוב. אבל שאר קדשי מזבח וכ"ש קדשי בדה"ב הרי הצמר הנגזז מהם אחר שהוממו אם נפדו ונשחטו אח"כ הותר הצמר שנגזז ממנו בחייו [כרמב"ם פ"א ממעילה ה"י]. א"כ צמר זה שנגזז מהן בחייהן הוה דבר שיש לו מתירין כשיפדו אחר שיוממו וישחטו ולפיכך אפי' בפחות מסיט לא בטל דכל דשיל"מ אסור במשהו [ועיין ראב"ד ספ"ג מבכורות] ומיירי הכא בין בתם ובין בבע"מ ודלא כהר"ב: ומשער הנזיר דג"כ אסור בהנאה: ומפטר חמור לאחר עריפה דג"כ אסור בהנאה: בשק גבי צמר תנא בגד וגבי שער תנא שק דהכי אורחיה: ובמוקדשין קדשי בדק הבית או של קדשי מזבח חוץ מבכור דיש להן פדיון: מקדשין כל שהן דהו"ל דשיל"מ אם יופדו אחר שיוממו וכשישחטן אח"כ הותר צמרן שנגזז מהן בחייהן אחר שהוממו. ולהכי גם בפחות ממלוא סיט אסור. וגם בל"ז אפי' קדשי מזבח מצי למתשל עלה [כתוס' כריתות י"ג ב' ד"ה ארבע] ולהר"ן [נדרים ע"ח א' ד"ה לומר] אף שנזרק הדם ישנו בשאלה וכל דשיל"מ לא בטל: תבשיל שבשלו בקליפי ערלה ואבוקה כנגדו: ידלק דיש שבח עצים בתבשיל ובפת לחומרא אבל לא לקולא [כפ"ב דמ"ש סמ"א]: יעלה באחר ומאתים אפי' לר"מ. ונ"ל דקמ"ל מ"ד דאף בתבשיל דדופן קדירה מפסיק סגי באבוקה כנגדה וקמשמע לן משנה ה דאפי' פת דדרכו למנות כר' עקיבא משנה ו הכא מיירי דאינן ככרות של בעה"ב משום הכי יבטלו: מי שהיו לו חבילי תלתן פענכעל. ואין חבילה פחות מכ"ה גבעולין: נתערבו באחרים כלם ידלקו מיהו בחזר ונתערב א' מתערובות זה הו"ל ס"ס ובטל. ובש"ס [ביצה ד"ג ב'] ובשאר דוכתי גרסינן ואם נתערב באחרות ואחרות באחרות כולן אסורות [ועיין תוס' שם]. מיהו אנן קי"ל דתערובות הב' מותר רק שלא יאכל כולן כאחד דאז ליכא ס"ס [ש"ך י"ד ק"י סק"נ]: שהיה רבי מאיר אומר את שדרכו למנות שברוב פעמים מוכרין אותן במנין מפני חשיבותן [זהו דעת ר' יוחנן ביצה ד"ג ב' וכן משמע לע"ד מדלא קאמר שאין מוכרין אותו אלא במנין וגם בל"ז בכל דוכתא אזלינן בתר רובא]: מקדש חייב לשרוף כל התערובות וחבילין נמי דרכן למנות: וחכמים אומרים אינו מקדש אלא ששה דברים בלבד דאלו חשיבי ביותר: ואלו הם אגוזי פרך י"א קראך מאנדלן וי"א קאקוסניססע: רמוני בדן שם מקום: וחולפות תרדין עלים וצלעות של ווייסקאהל: וקולסי כרוב קרויט שטוידע שבא"י שהם גדולים וטובים בטעם: ודלעת יונית מעלאנע שבארץ יון: רבי עקיבא אומר אף ככרות של בעל הבית דמתוך שהן שלו מתקנם יפה יותר מהנחתום: הראוי לערלה ערלה ר"ל בו' המנויין יש מהן דשייכן בערלה כגדולי אילן דין התערובות כערלה: לכלאי הכרם כלאי הכרם דמיני ירקות שבששה הנ"ל דין התערובות ככלאי כרם: כיצד ר"ל באיזה אופן אמרינן בהנך דלעיל שיהיו אוסרים בכל שכן. וביש ספרים ל"ג כיצד: נתפרדו הרמונים עי' פרק א דמעשרות נ"ה: נתפרסו הככרות סתמא כרבי עקיבא לעיל. וקיימא לן כרבי מאיר דכל ז' הנ"ל או שאר דברים חשובים מצ"ע או מצד מקומן או דברים שתמיד נמכרים במנין לא בטלי [י"ד ק"י וט"ז שם סק"א]: כפירות עובד כוכבים שיש בגינתו גם אילני ערלה: בארץ ישראל אסור דבא"י הו"ל ס' דאו': ובסוריא מותר דהחמירו בסוריא קצת לאסור רק ס' הקרוב לוודאי: ובחוצה לארץ יורד ולוקח ר"ל יורד אל הגן וקונה שם הפירות שאפשר לחשוב שהן מעצי ערלה שבגן ותולין שהובאו מבחוץ מאילנות זקנות. אף דקרוב לוודאי שלקטן העובד כוכבים מהערלה. אפ"ה שרי. דאף דגם בחו"ל הו"ל הלממ"ס דהו"ל כדאו'. הכי נמסר הלממ"ס דספיקו כל דהו מותר [והכי קיי"ל י"ד רצ"ה ס"ט]: ובלבד שלא יראנו לוקט דאז הו"ל ודאי ערלה: כרם נטוע ירק דאסור ודאי והוא הדין ס' כ"כ. מיהו לרוב פוסקים דרק קנבוס ולוף אסור מדאו' בכרם. אבל שאר ירקות אסורים רק מד"ס ע"כ הכא בקנבוס ולוף מיירי דאל"כ הרי ספיקא דרבנן הוא. אבל לתוס' מנחות [דף ט"ו ב'] ולהר"ן [חולין ש"ח ב'] כל ירקות הנאכלים לאדם אסורים מדאו' בכרם א"כ מצי איירי הכא בכל מיני ירקות הנאכלים: ובחוצה לארץ יורד ולוקט ר"ל יורד עובד כוכבים ולוקט בפני ישראל וישראל מותר לקנותו: ובלבד שלא ילקוט ביד ר"ל שלא ילקט הישראל בעצמו גזירה שמא יזרע: החדש אסור מן התורה בכל מקום אפי' בחו"ל ועי' פ"א דחלה סי' ז': והערלה הלכה הלממ"ס: והכלאים מדברי סופרים ודוקא כ"כ. דבא"י אסור בהנאה גזרו בחו"ל אפי' באכילה. [מיהו לא גזרו רק בזרען במפולת יד זרע הגפן וב' מיני זרעים אחרים ביחד אבל א"צ הרחקה זמ"ז כלל] דאף על גב דלכתחלה גם זה אסור בחוצה לארץ אפילו הכי דכיון דבכה"ג בארץ ישראל אינו לוקה בחוץ לארץ מותר באכילה. וי"א דגם בכה"ג אסור בהנאה גם בחו"ל [י"ד רצ"ו] אבל כלאי זרעים דמותר בא"י באכילה. בחו"ל שרי לזרוע לכתחילה אבל הרכבת אילן גם בחו"ל אסור מדאו'. ועי' ספ"ק דכלאים סי' ע"ו:
מלכת שלמה
ספק הערלה וכו'. עיין במ"ש בספ"ז דמסכת שביעית. והגי' ה"ר יהוסף ז"ל בכולה מתני' ובחוץ לארץ אכן מלת וירק נמכר חוצה לו לא נגע בה והטעם פשוט. וכתב בית יוסף ביורה דעה סימן רצ"ד דה"פ דמתני' לדעת הרמב"ם ז"ל ספק ערלה דהיינו כרם שהוא ספק אם עברו עליו שלש שנים אם לאו או כרם שהוא ערלה ודאי ופירות נמכרין חוצה לו ספק ממנו הוא ספק מכרם אחר בא"י אסור ובסוריא מותר ואין צריך לומר בחו"ל ואם הוא ודאי ערלה בחו"ל יורד ולוקח וכו' ועל כרחנו צריך לומר כן דאלת"ה כיון דקתני בסוריא מותר דמשמע דמוחר ליקח מכרם שהוא ספק ערלה וכ"ש בחו"ל מאי האי דקתני ובחו"ל יורד ולוקח וכו' ומה שפירש רש"י ז"ל דהא דקתני בסוריא מותר בשנלקט כבר אבל אינו אומר לו לכתחלה רד ולקוט אינו נראה להרמב"ם ז"ל משום דלישנא דמותר סתמא לגמרי משמע דאי כפירש"י ז"ל לא הוה שתיק תנא מלמיתני הכי בהדיא הלכך משמע לי' לפרושי מתני' כדפרישית ע"כ בקיצור. וכן כתב ג"כ בכסף משנה פ' עשירי דהלכות מ"א סי' י"א. ובירושלמי תניא איזהו ספק ערלה גפן של ערלה בכרם וענבים נמכרין חוצה לו בא"י אסור ובסוריא מותר א"ר יהודה אף זה ספיקו אסור בסוריא ואיזהו ספק המותר בסוריא כרם של ערלה וכרם אחר בצדו וענבים נמכרין חוצה לו בא"י אסור ובסוריא מותר ואיזהו ספק כלאים כרם שהוא נטוע ירק וירק נמכר חוצה לו בא"י אסור ובסוריא מותר א"ר יהודה אף זה ספיקו אסור בסוריא ואיזהו ספק המותר בסוריא כרם שהוא נטוע ירק ושדה ירק אחר בצדו וירק נמכר חוצה לו בא"י אסור ובסוריא מותר וכתב הר"ש שירילי"ו ז"ל ואיכא למידק דתנא דמתני' גבי ספק ערלה כמאן ס"ל ובכלאי הכרם נקט מילתא דרבנן וי"ל דשמא סבר תנא דמתני' כר' יהודה בספק ערלה ובספק כלאים דמדרבנן אקיל בי' ע"כ. ומתני' בערלה דעובד כוכבים מיירי דאי בערלה דישראל אסור למכור דדמי ערלה אסורין:
ובלבד שלא ילקוט ביד. דאי הישראל לוקט מן המחובר דמי לבעל הבית וכאילו יש לו חלק בקרקע וכולי האי לא הקלו ובקדושין פירשו שם תוספות רי"ד יורד ולוקט ובלבד שלא ילקוט ביד פי' יורד ישראל ולוקט מן הכלאים ומספק ונותן לחברו כדאמר לי' לוי לשמואל ספק לי ואנא איכול ובלבד שלא ילקוט האוכל בידו ויאכל מפני שהוא ודאי וודאה אסור בחו"ל אבל ספיקה מותר ואע"פ שהוא ודאי אצל חברו המאכיל ע"כ ואח"כ כתב בהפך מזה ובלבד שלא ילקוט ביד פי' שלא ילקוט ישראל בידו מן הכלאים ויספק ויתן לחברו ישראל כדאמרי' ספק לי ואנא איכול שאע"פ שאצל חברו הוא ספק כיון שהוא ודאי ביד ישראל אסור דכולי האי לא שרו לי' רבנן ע"כ אלא דנראה שמה שכתב באחרונה מיירי בערלה וצריך להגי' ערלה במקום כלאים וצריך ישוב ע"ש. ושם מר ברי' דרבינא מתני בתרוייהו לקולא זה וזה יורד ולוקט ובלבד שלא ילקוט ביד והכי איתא נמי מאן דתני בירושלמי אבל ר' יוחנן ס"ל דערלה חמירא משום דהלכה למשה מסיני היא אבל כלאים דרבנן קילי:
החדש אסור מן התורה בכל מקום. ירושלמי מתני' ר' אליעזר היא דתנן בספ"ק דקדושין חוץ מן הערלה והכלאים ר' אליעזר אומר אף החדש. וכתב שם בית יוסף עוד בשם הר"ן ז"ל דמתני' כולה ה"פ בא"י אסור כגון שיש בתוך הגן נטיעות של ערלה ונטיעות המותרות ופירות נמכרין חוצה לו בפתח הגן בא"י אסור משום דמוכחא מילתא דמפירות הגן הם וליכא אלא חד ספיקא ובסוריא מותר לפי שלא נאסר ספיקא אבל ליכנס לתוכו וליקח מהפירות התלושים בו אסור ובחו"ל יורד ולוקח אפי' מהפירות שבגן תלושים ובלבד שלא יראנו לוקט מן הפירות אע"פ שאינו יודע אם משל איסור או משל היתר הם ובסיפא גבי כלאים מקילין טפי דכל שאינו לוקט ביד מן האיסיר או שאינו רואה את העובד כוכבים לוקט מן האיסור ממש מותר לומר לו שילקוט מן הפירות בסתם עכ"ל בשם אחרים מפרשים בקיצור. אבל רש"י ז"ל פי' שם בקדושין יורד העובד כוכבים ולוקט מן הכלאים ממש ומוכר לחבר ע"כ. עוד גרסי' בירושלמי ר' יונה בעא קומי ר' יוסי ולמה לא תנינן אף החלה עמהון פי' דאפי' היא מדרבנן הרי שונה כלאים שהם מדרבנן ומשני לי' ר' יוסי לא תני אלא ערלה וכלאים דבר שהוא נוהג בחו"ל בישראל ובעובד כוכבי' דהא ערל' נהגא בארץ אפי' נטעו עובד כוכבי' כדתנן בפ"ק וכן כלאי הכרם משא"כ גבי חלה דגלגול העובד כוכבי' פוטר דכתיב ראשית עריסותיכם ולא של עובדי כוכבים משמע דערלה וכלאי הכרם וחדש נוהגין בחו"ל אף בשל העובד כוכבים וכתבתיו ג"כ בספ"ק דקדושין:
סליק פירקא וסליקא לה מסכת ערלה ובעה"י נתחיל מסכת ביכורים ובשמו המכובד באורים העתיד לקבץ נדחי ישראל הפזורים
9.
Doubtful orlah: in the land of Israel is prohibited, in Syria is permitted, and outside the land one may go down and purchase [from a non-Israelite] as long as he has not seen him gathering it. A vineyard planted with vegetables [which are kilayim], and they [the vegetables] are sold outside of it: in the land of Israel these are prohibited, and in Syria they are permitted; outside the land one may go down and purchase them as long as he does not gather [them] with [one’s own] hand. New [produce] is prohibited by the Torah in all places. And orlah is a halachah. And kilayim are an enactment of the scribes.
