רשימת סיומים Siyum List ספרים Seforim מידע תורני Torah Stats לעילוי נשמת Sheloshim להתצטרך Join now כניסה Log In

Mishnayos Club 6/20/2024

Progress Schedule
קדשים
מדות
פרק ג
א ב ג ד ה
Kodshim
Middos
Chapter 3
1 2 3 4 5
  א ב ג ד ה ו ז ח
0:1 0:2 0:3 0:4 0:5 0:6 0:7 0:8

Mishnah

משנה א
הַמִּזְבֵּחַ הָיָה שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם עַל שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם. עָלָה אַמָּה וְכָנַס אַמָּה, זֶה הַיְסוֹד. נִמְצָא שְׁלֹשִׁים עַל שְׁלֹשִׁים. עָלָה חָמֵשׁ וְכָנַס אַמָּה. זֶה הַסּוֹבֵב. נִמְצָא עֶשְׂרִים וּשְׁמֹנֶה עַל עֶשְׂרִים וּשְׁמֹנֶה. מְקוֹם הַקְּרָנוֹת אַמָּה מִזֶּה וְאַמָּה מִזֶּה. נִמְצָא עֶשְׂרִים וָשֵׁשׁ עַל עֶשְׂרִים וָשֵׁשׁ. מְקוֹם הִלּוּךְ רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים, אַמָּה מִזֶּה וְאַמָּה מִזֶּה. נִמְצָא עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע עַל עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע, מְקוֹם הַמַּעֲרָכָה. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, מִתְּחִלָּה לֹא הָיָה אֶלָּא שְׁמֹנֶה וְעֶשְׂרִים עַל שְׁמֹנֶה וְעֶשְׂרִים, כּוֹנֵס וְעוֹלֶה בְּמִדָּה זוֹ, עַד שֶׁנִּמְצָא מְקוֹם הַמַּעֲרָכָה עֶשְׂרִים עַל עֶשְׂרִים. וּכְשֶׁעָלוּ בְנֵי הַגּוֹלָה, הוֹסִיפוּ עָלָיו אַרְבַּע אַמּוֹת מִן הַדָּרוֹם וְאַרְבַּע אַמּוֹת מִן הַמַּעֲרָב, כְּמִין גַּמָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל מג), וְהָאֲרִיאֵל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֹרֶךְ בִּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה רֹחַב רָבוּעַ. יָכוֹל שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עַל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר (שם) אֶל אַרְבַּעַת רְבָעָיו, מְלַמֵּד שֶׁמִּן הָאֶמְצַע הוּא מוֹדֵד שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַמָּה לְכָל רוּחַ. וְחוּט שֶׁל סִקְרָא חוֹגְרוֹ בָאֶמְצַע, לְהַבְדִּיל בֵּין הַדָּמִים הָעֶלְיוֹנִים לַדָּמִים הַתַּחְתּוֹנִים. וְהַיְסוֹד הָיָה מְהַלֵּךְ עַל פְּנֵי כָל הַצָּפוֹן וְעַל פְּנֵי כָל הַמַּעֲרָב, וְאוֹכֵל בַּדָּרוֹם אַמָּה אַחַת, וּבַמִּזְרָח אַמָּה אֶחָת:
ברטנורה המזבח היה שלשים ושתים אמה על שלשים ושתים אמה. היה מביא דפוס מרובע עשוי מארבע קרשים, כל קרש ארכו שלשים ושתים אמות, ורוחב הקרש אמה והוא גבהו של הדפוס, וממלאו אבנים וסיד וזפת ועופרת מהותך והוא נעשה מקשה אחת של שלשים ושתים אמה על שלשים ושתים אמה גבוה אמה. וזהו יסוד:עלה אמה וכנס אמה. אחר שעלה היסוד לגובה אמה מביא דפוס אחר שאורך כל קרש שלשים אמה ורוחב הקרש דהיינו גבהו של דפוס זה חמש אמות, ונתנו על היסוד, וממלאו אבנים וסיד וזפת ועופרת כראשון, ונדבק ביסוד ונעשה מקשה אחת של שלשים אמה על שלשים אמה עומד על היסוד. וזה נקרא סובב. והוא גבוה מן היסוד חמש אמות. והיינו כנס אמה, שהוא מתקצר מן היסוד אמה לכל רוח. וחוזר ומביא דפוס שלישי שהוא עשרים ושמונה אמה על עשרים ושמונה אמה, גבוה שלש אמות, ונותנו על הסובב, וממלאו כראשון, וזהו מקום המערכה שהוא ראשו של מזבח. נמצא היסוד בולט ויוצא מן הסובב אמה לכל צד, והסובב בולט מן מקום מערכה אמה לכל צד. ואח״כ מביא דפוס אמה על אמה גבוה אמה ונותנו על זוית המזבח וממלאו, והוא קרן המזבח. וכן לארבע זויות:מקום הלוך רגלי הכהנים. שלא יהיו הכהנים צריכים להלך בין הקרנות, אלא מניחין אמה פנוי ממקום הקרנות ולפנים להלוך רגלי הכהנים:מתחילה. בימי שלמה:לא היה אלא עשרים ושמונה על עשרים ושמונה. וכונס ועולה של יסוד וסובב ומקום הקרנות ומקום הלוך רגלי הכהנים עד שנשאר מקום המערכה עשרים על עשרים:וכשעלו בני הגולה והוסיפו ד׳ אמות וכו׳ נמצא יסודו שלשים ושתים על שלשים ושתים, ומקום מערכתו עשרים וארבע על עשרים וארבע:ארבע אמות מן הדרום וארבע אמות מן המערב. גרסינן. והכי מייתי לה בזבחים פרק קדשי קדשים:כמין גמא. גימל יונית שהוא כמין נו״ן הפוכה שלנו. והתם מפרש דמשום שיתין דהיינו הנקבים שיורדין בהן הנסכים, הוסיפו למשוך המזבח לדרום ולמערב. דמעיקרא בימי שלמה, דרשו, מזבח אדמה, אטום כאדמה שלא יהא חלול, וכשהיו מנסכים על גבי המזבח בקרן דרומית מערבית היו הנסכים יורדין מן המזבח לרצפה ושותתים לבור שהיה כרוי שם אצל קרן דרומית מערבית סמוך למזבח, ולא היה בתוך המזבח. ובני הגולה הוסיפו בבנין המזבח עד שהיה אותו בור קלוט לתוך המזבח, ופתחו נקבים לראש המזבח כנגדו לירד שם הנסכים. שהם היו אומרים שתיה כאכילה, מה אכילה מתעכלת במזבח, דהיינו הקרבנות שנשרפים על גבי מזבח, אף שתיה דהיינו נסכים תבלע במזבח. וקרא דמזבח אדמה, דרשי ליה שיהא מחובר באדמה, שלא יבננו על גבי כיפים ולא על גבי מחילות:שנאמר והאריאל. מקרא הוא ביחזקאל (מ״ג) שהיה מתנבא על מדת בית שני ושלעתיד לבא:והאריאל שתים עשרה. מדות מקום המערכה קאמר שתים עשרה:אל ארבעת רבעיו. מלמד שמאמצעיתו מודד שתים עשרה אמה לכל רוח, והיינו עשרים וארבע על עשרים וארבע:וחוט הסיקרא חוגרו באמצע. חוט אדום היה עשוי סביב למזבח באמצעו לסוף חמש אמות של גובהו, דהיינו אמה אחת למטה מעליונו של סובב:להבדיל בין דמים העליונים. חטאת בהמה ועולת העוף שדמן נזרק למעלה מחוט הסיקרא:לדמים התחתונים. לכל שאר קרבנות שזריקת דמן למטה מן החוט:ואוכל בדרום אמה אחת כו׳ המזבח כולו היה בחלקו של בנימין, חוץ מאמה אחת על פני אורך הדרום ואמה אחת על פני אורך המזרח שהיה תופס מחלקו של יהודה, אלא שלא היתה אמה שבמזרח על פני כל המזרח, שכשמגיע לקרן מזרחית צפונית היתה כלה בתוך אמה לקרן, וכן אכילת האמה הדרומית לא היתה מהלכת על פני כל הדרום, שכשמגיע לקרן דרומית מערבית היתה כלה סמוך לקרן אמה. ונמצאו שלש קרנות המזבח בחלקו של בנימין, וקרן דרומית מזרחית בלבד היתה בחלקו של יהודה. ולפי שבירך יעקב את בנימין זאב יטרף בבקר יאכל עד (בראשית מ״ט:כ״ז) ומתרגמינן ובאחסנתיה יתבני מקדשא, דבר המקודש לדמים לא יהא אלא בחלקו של בנימין, לפיכך לא עשו יסוד למזבח בקרן דרומית מזרחית, לפי שלא היתה בחלקו של טורף, ולא היו דמים ניתנים למטה באותו קרן. וכשהיו עושים דפוס מרובע ליסוד למלאותו אבנים וסיד וזפת ועופרת כדאמרן, היו משימים עץ או כל דבר באותו זוית של דרומית מזרחית, כדי שלא תתמלא הזוית ההיא, ואח״כ שומטין העץ ונשאר אותו קרן פנוי בלי יסוד. ומפני זה נקרא החלק האמצעי של מזבח סובב, לפי שהוא מקיף וסובב את כל הקרנות, משא״כ ביסוד:
תוסופות יום טוב המזבח היה ל"ב על ל"ב. למאי דמפרש הר"ב בסוף המשנה שלא היה קרן בנוי כלל במזרח ודרום. כי אם באמה מכאן ואמה מכאן. מפרשינן בגמ' פ"ה דזבחים (דף נ"ד). דכי תנן הכא ל"ב על ל"ב. היינו מן הצד. פירש"י מצד צפון [ומערב] היה ל"ב ולא בד' רבעיו. דמזרח ודרום לא היה אלא ל"א על ל"א: עלה אמה כו'. פי' הר"ב מביא דפוס כו' וממלאו אבנים כו'. בפ"ה דזבחים דף נ"ד. ובמכילתא דריש ואם מזבח אבנים אינו רשות אלא חובה. ודכתיב מזבח אדמה שיהא מחובר באדמה. כדכתב הר"ב לקמן: נמצא ל' על ל'. במס' כלים פי"ז מ"י תנן דכל אמות בת ו' טפחים חוץ מהקרן והסובב והיסוד. ויש שני פירושים לרש"י גובה היסוד בבת ה'. ולא הכניסה. ולהרמב"ם אף כניסת היסוד בבת ה'. ולפיכך כתב בפירושו גם בחבורו פ"ב מהל' ב"ה נמצא רחב ל' אמה ושני טפחים על ל' אמה ושני טפחים. ומסיים בפירושו דמתני' לא חשיב ליה כיון דלא הוי אמה מהגמ' פי"א דמנחות דף צ"ז: נמצא עשרים ושמונה כו'. הכא לכ"ע לאו דוקא דהא כניסת הסובב לכ"ע באמה בת ה' טפחים. אלא דלהרמב"ם מוסיף כאן ד"ט. ב' מפני כניסת היסוד שאינה רק בבת ה'. וב' מפני כניסת הסובב שהיא ג"כ רק בבת ה'. אבל לרש"י. אין אנו צריכין להוסיף בכאן רק ב' טפחים מפני כניסת הסובב בלבד: מקום הקרנות כו'. לשון הר"ב וחוזר ומביא דפוס כו'. כתב הרר"ש עלה שלש זה מקום הקרנות שלא היתה שם כניסה לא קחשיב ואותן ג' כתובות במקרא וג' אמות קומתו משפת סובב ולמעלה. ע"כ. ופי' הכ"מ כלומר דאמרי' בפרק קדשי קדשים לר' יוסי דנקטינן כוותיה דמאי דכתיב וג' אמות קומתו [בשל משה] והיינו משפת סובב ולמעלה והיינו מקום הקרנות. וכתב עוד הכ"מ וז"ל ובסמ"ג מצאתי שהיה כתוב כן במשנה עצמה שהוא גורס במשנה עלה ה' אמות וכנס אמה זה סובב עלה ג' וכנס אמה זה מקום הקרנות כלומר וגובה כל קרן אמה. הרי י' אמות גובה המזבח. ע"כ. ומדת הגובה בבת ה'. לכ"ע. והרוחב לרש"י אף [הוא] בבת ה'. ולהרמב"ם בבת ו': נמצא כ"ד על כ"ד. הרמב"ם בחבורו כתב כ"ד אמה וד' טפחים על כ"ד אמה וד' טפחים. והראב"ד כתב עליו אולי אינו כן כי הד' טפחים הם כניסת הקרנות מדפני המזבח ע"כ. ובאמת שגם בפירושו לא כתב אלו הד' טפחים אבל נראה שבחבורו חזר בו. לפי שהקרן נקרא כן על שם שהוא עומד בזויות. ולפיכך ראוי לומר שהוא עומד ממש על הזויות: וכשעלו בני הגולה הוסיפו עליו. והכתיב (ד"ה א' כ"ח) הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל אמר רב יוסף קרא אשכח ודרוש (שם כ"ב) ויאמר דוד זה הוא בית ה' האלהים וזה מזבח לעולה לישראל. כי בית מה בית ששים אמה אף מזבח ששים אמה. פירש"י קרא אשכח ודרוש. שנאמר לדוד ששים אמה במקום המזבח. ושלמה לא הבין לדרשו והם דרשוהו והוסיפו עליו לפי הצורך להם. ולששים אמה לא הוצרכו. מה בית ששים אמה. כדכתיב (מלכים א ו׳:ב׳) ששים אמה ארכו אף המזבח עד ששים אמה ראוי לו ומקודש המקום אם ירצו. ע"כ. גמ' [ורש"י] פ"ו דזבחים דף ס"ב. ומש הר"ב ופתחו נקבים לראש המזבח כנגדו לירד שם הנסכים כו' לאו למימרא שאחר שנבנה פתחו. דהוה פגימה ופוסלת כדלקמן משנה ד'. אלא שהיו מתחלה בשעת הבנין מניחין שם במקום הנקבים דברים המונעים הבנין ויכולים ללקחו משם אחר שנתיבש ונתקשה. כמו שפי' הר"ב לקמן ביסוד דמזרח ודרום. ומ"ש הר"ב ולא על גבי מחילות. ובור של שיתין לא היה חשוב מחילה. כיון דהוה צורך מזבח. תוס' שם: ארבע אמות מן הדרום וד' אמות מן המערב. וא"ת מסתמא לא היה בבית ראשון יסוד לקרן דרומית מזרחית לפי שלא היה בחלקו של טורף ואם בבית שני הוסיפו בדרום. א"כ בנו בחלקו של יהודה. תירצו התוס' פ"ו דזבחים דף ס"א דבבית ראשון היה להן יסוד לדרום. שהיה משוך בחלקו של טורף. חוץ מרוח מזרחית שלא נשתנה שהיה בלא יסוד [על] חלקו של יהודה כמו בבית שני וקראי דממעטי בפרק איזהו מקומן [ועיין בסוף מתני' בפי' הר"ב] קרן שאין לה יסוד. משום בית שני נאמרו. א"נ אף בבית ראשון לא חשיב קרן דרומית קרן. כיון דלא ה"ל יסוד משני צדדים כגון בצד מזרח. א"נ לפי שהיה עתיד להיות בלא יסוד בבית שני לא היו נותנין דמים בו. כמו במזבח של משה לפי שהיה עתיד להיות בלא יסוד בבית עולמים ע"כ: [*כמין גמא. פי' הר"ב כמין נו"ן הפוכה שלנו. ור"ל בכתב משיט"א שאין לה אלא שני צדדים כזה ? ואם נהפכה תהיה כזה ? והוא דומה ממש לאלו שני הצדדים הנוספים. שכן הדרום הוא במזבח לשמאל האדם ההולך משער המזרח אל המזבח. אך ראיתי בכתב יוני המרובע שהגימ"ל דהיינו הגמא כדפירש הר"ב. הוא בזו הצורה כזה ? הנה יהיה דומה במזבח בערך ההולך מהאולם אל המזבח ומה שהר"ב בפרק קמא דפסחים משנה א'. לא כתב הפוכה כמו שכתב כאן. היינו טעמא. דהתם מפרש לענין זקיפה ושכיבה. ועיין ספי"ד דכלים: שנאמר והאריאל. כתב הר"ב מקרא הוא ביחזקאל שהיה מתנבא על מדת בית שני כו'. עיין בפתיחה שכתבתי לתחלת מסכתא זו]: וחוט של סיקרא חוגרתו באמצע כו'. מנה"מ אמר רב אחא בר רב קטינא שנאמר (שמות כ"ז) והיתה הרשת עד חצי המזבח התורה נתנה מחיצה להבדיל בין דמים העליונים לדמים התתתונים. פ"ה דזבחים דף נ"ג: באמצע. לשון הר"ב לסוף ה' אמות של גובהו. דהיינו אמה אחת למטה מעליונו של סובב. שאע"פ שגובה היסוד באמה בת ה' הרי גובה הקרן ג"כ באמה בת ה'. כמו ששנינו בפי"ז דכלים והרמב"ם בחבורו כתב באמצע המזבח כששה טפחים מסוף הסובב ולמטה דייק לכתוב כששה. ולא בששה. משום הא דאמרינן בפ"ב דבכורות דף י"ז דא"א לצמצם והיה מרחיב החוט מכאן ומכאן. כך נ"ל: ואוכל בדרום אמה אחת ובמזרח אמה אחת. כתב הר"ב לפי שבירך יעקב כו' ומתרגמינן ובאחסנתיה יתבני מקדשא דבר המקודש לדמים וכו'. עמ"ש על זה במ"ד פ"ה דזבחים. גם עיין במ"ד פי"ב דנגעים מ"ש שם:
יכין מלכת שלמה
1.
The altar was thirty-two cubits by thirty-two. It rose a cubit and went in a cubit, and this formed the foundation, leaving thirty cubits by thirty. It then rose five cubits and went in one cubit, and this formed the surround, leaving twenty-eight cubits by twenty-eight. The horns extended a cubit in each direction, thus leaving twenty-six by twenty-six. A cubit on every side was allowed for the priests to go round, thus leaving twenty-four by twenty-four as the place for the wood pile [for the altar fire]. Rabbi Yose said: Originally, the complete area [occupied by the altar] was only twenty-eight cubits by twenty-eight, and it rose with the dimensions mentioned until the space left for the altar pile was only twenty by twenty. When, however, the children of the exile returned, they added four cubits on the north, and four on the west like a gamma, since it is said: “Now the hearth shall be twelve cubits long by twelve broad, square” (Ezekiel 43:16). Is it possible that it was only twelve cubits by twelve? When it says, “With four equal sides” (ibid), this shows that he was measuring from the middle, twelve cubits in every direction. A line of red paint ran round it in the middle to divide between the upper and the lower blood. The foundation ran the whole length of the north and of the west sides, and it took up one cubit on the south and one on the east.
משנה ב
וּבְקֶרֶן מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית הָיוּ שְׁנֵי נְקָבִים, כְּמִין שְׁנֵי חֳטָמִין דַּקִּין, שֶׁהַדָּמִים הַנִּתָּנִין עַל יְסוֹד מַעֲרָבִי וְעַל יְסוֹד דְּרוֹמִי, יוֹרְדִין בָּהֶן וּמִתְעָרְבִין בָּאַמָּה, וְיוֹצְאִין לְנַחַל קִדְרוֹן:
ברטנורה ובקרן מערבית דרומית. למטה באמה של יסוד היו שני נקבים:שהדמים הניתנים על יסוד מערבי. כגון שיירי הדם של חטאות הפנימיות, שלאחר כל המתנות היה שופך שיירי הדם על יסוד מערבי:ועל יסוד דרומי. שיירי הדם של חיצוניות:יורדין. דרך אותן נקבים, ומתערבים באמת המים שבעזרה, ומשם יוצאין לנחל קדרון. ובעלי גנות היו קונים אותן מן הגזברים לזבל בהן את הקרקע:
תוסופות יום טוב ועל יסוד דרומי. פי' הר"ב שירי הדם של חיצונות. לכאורה חטאות חיצונות קאמר דהא בחטאות מיירי לעיל. וכן לשונו בהדיא בפי' מ"ב פ"ו דזבחים. ושם כתבתי דלאו דוקא: ויוצאין לנחל קדרון. כתב הר"ב ובעלי גנות היו קונים אותן מן הגזברים כו'. כדתנן במ"ו פ"ה דיומא. וע"ש:
יכין מלכת שלמה
2.
At the southwestern corner [of the foundation] there were two openings like two small nostrils through which the blood which was poured on the western side of the foundation and on the southern side flowed down till the two streams became mingled in the channel, through which they made their way out to the Kidron wadi.
משנה ג
לְמַטָּה בָרִצְפָה בְּאוֹתָהּ הַקֶּרֶן, מָקוֹם הָיָה שָׁם אַמָּה עַל אַמָּה, וְטַבְלָא שֶׁל שַׁיִשׁ, וְטַבַּעַת הָיְתָה קְבוּעָה בָהּ, שֶׁבּוֹ יוֹרְדִין לַשִּׁית וּמְנַקִּין אוֹתוֹ. וְכֶבֶשׁ הָיָה לִדְרוֹמוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ, שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם עַל רֹחַב שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה, וּרְבוּבָה הָיְתָה לוֹ בְּמַעֲרָבוֹ, שֶׁשָּׁם הָיוּ נוֹתְנִים פְּסוּלֵי חַטַּאת הָעוֹף:
ברטנורה באותו הקרן. של מערבית דרומית:שבו יורדין לשית. לחלל שתחת המזבח כנגד מקום הנסכים:וכבש היה, לדרומו של מזבח. כמין גשר משופע ועשוי מדרון שבו עולין ויורדין מן המזבח. שלא היה אפשר לעלות לו במעלות משום שנאמר (שמות כ׳:כ״ג) ולא תעלה במעלות על מזבחי:ורבובה. כמין חלון חלול. ואמה על אמה היה, ובכבש עצמו למערבו היה עומד:רבובה. כמו נבובה, לשון נבוב לחות:נותנים פסולי חטאת העוף. שיהיו שם עד שיבואו לידי נותר ואח״כ יצאו לבית השריפה:
תוסופות יום טוב לשית. עיין מ"ש במ"ג פ"ג דמעילה: וכבש היה לדרומו של מזבח. דתניא ר' יהודה אומר ומעלותיהו פנות קדים (יחזקאל מ״ג:י״ז) כל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין. כדילפינן מים של שלמה. כמ"ש כבר במ"ה פ"ד דיומא. וקאמר קרא [שתעמיד] כבש מעלותיו ברוח הראויה לפנות הימנה למזרח ותהא אותה הפנייה לימין ואין לך רוח ראויה לכך אלא דרום. פ"ו דזבחים דף ס"ב: שלשים ושתים. עיין בפרק בתרא מ"ב ומ"ש שם בס"ד: [*רבוכה. כתב הר"ב כמין חלון חלול כו'. לא שהיה חלול שיהיה נקוב והולך עד מעבר השני של הכבש וכמו המפולש. אלא שהיה כמו החלונות ששנינו במ"ג פ"ה דתמיד. וע"ש. כי למה יהיה הצורך לעשות החלול מפולש שיהיה אז ארכו כרחב הכבש שהוא ט"ז אמה. דא"א שכ"כ עופות יהיו נפסלים ביום א' עד שיצטרך למקום גדול כזה שיכילם. וגם יהיה טורח רב להוציאם. אחר שיהיו מונחים ביותר מכדי הושטת הזרוע ויצטרך לכלי [ולישנא דהיתה לו במערבו דייקא שלא היתה נראית כי אם במערבו] והקרוב אלי שלפיכך נשתנה הרי"ש במקום הנו"ן. כמ"ש הר"ב. לפי שלא היה נבוב ממש. וגם עכשיו הוא מורכב משם ארובה ומשם נבוב. ואע"פ שגם הארובה מפולשת מעבר לעבר מ"מ אינה בכותל אלא בתקרה. כמ"ש הר"ב ברפ"ה דביצה. ומורה ההרכבה שאינו ממש כנבוב שבכותל ולענין המפולש. שהרי לא יתדמה לארובה ממש ג"כ]:
יכין מלכת שלמה
3.
On the floor beneath at that corner there was a place a cubit square on which was a marble slab with a ring fixed in it, and through this they used to go down to the pit to clean it out. There was an ascent on the south side of the altar, thirty-two cubits [long] by sixteen broad. It had a square window in its western side where disqualified sin-offerings of birds were placed.
משנה ד
אֶחָד אַבְנֵי הַכֶּבֶשׁ וְאֶחָד אַבְנֵי הַמִּזְבֵּחַ, מִבִּקְעַת בֵּית כָּרֶם. וְחוֹפְרִין לְמַטָּה מֵהַבְּתוּלָה, וּמְבִיאִים מִשָּׁם אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת, שֶׁלֹּא הוּנַף עֲלֵיהֶן בַּרְזֶל, שֶׁהַבַּרְזֶל פּוֹסֵל בִּנְגִיעָה. וּבִפְגִימָה לְכָל דָּבָר. נִפְגְּמָה אַחַת מֵהֶן, הִיא פְסוּלָה וְכֻלָּן כְּשֵׁרוֹת. וּמְלַבְּנִים אוֹתָן פַּעֲמַיִם בַּשָּׁנָה, אַחַת בַּפֶּסַח וְאַחַת בֶּחָג. וְהַהֵיכָל, פַּעַם אַחַת, בַּפֶּסַח. רַבִּי אוֹמֵר, כָּל עֶרֶב שַׁבָּת מְלַבְּנִים אוֹתוֹ בְמַפָּה מִפְּנֵי הַדָּמִים. לֹא הָיוּ סָדִין אוֹתָן בְּכָפִיס שֶׁל בַּרְזֶל, שֶׁמָּא יִגַּע וְיִפְסֹל, שֶׁהַבַּרְזֶל נִבְרָא לְקַצֵּר יָמָיו שֶׁל אָדָם, וְהַמִּזְבֵּחַ נִבְרָא לְהַאֲרִיךְ יָמָיו שֶׁל אָדָם, אֵינוֹ בַדִין שֶׁיּוּנַף הַמְקַצֵּר עַל הַמַּאֲרִיךְ:
ברטנורה מבקעת בית כרם. היו מביאים אותן:מן הבתולה. קרקע שלא חפרו שם מעולם:והפגימה. פוסלת באבנים, בכל דבר. ואפילו לא נפגמו בברזל:ומלבנים אותן. בסיד, פעמים בשנה:רבי אומר כו׳ לא פליג אתנא קמא, אלא מוסיף לומר דבכל ערב שבת היו מקנחים אותן במפה מפני הדמים:לא היו סדין אותו בכפים. אמלתיה דתנא קמא מהדר, כשהיו מלבנים אותן בסיד פעמים בשנה, לא היו סדין אותן בכפות של בנאים שרגילים לסוד בו:
תוסופות יום טוב וההיכל פעם אחת בפסח. כל הבנין גם יחד קורא היכל. עיין זה פ"ד ריש מתני' ו': [*בכפיס ובס"א בכפים. ונ"ל שכך היתה גי' הר"ב שכתב בכפות. ואע"ג שבמקרא הכף בל' נקיבה. כבר מצאנוהו בל' המשנה בל' זכר במ"ד פ"ה דתמיד. ושם פירשתי בס"ד. והרמב"ם בפירושו כתב שנקראת כפיס. וגם בחבורו פ"א מה' בה"מ. העתיק כפיס בסמ"ך]:
יכין מלכת שלמה
4.
The stones both of the ascent and of the altar were taken from the valley of Bet Kerem. They dug into virgin soil and brought from there whole stones on which no iron had been lifted, since iron disqualifies by mere touch, though a flaw made by anything could disqualify. If one of them received a flaw, it was disqualified, but the rest were not. They were whitewashed twice a year, once at Pesah and once at Hag, and the Sanctuary was whitewashed once a year, at Pesah. Rabbi says: they were whitewashed every Friday with a cloth on account of the blood stains. The plaster was not laid on with an iron trowel, for fear that it might touch and disqualify. Since iron was created to shorten man's days and the altar was created to prolong man's days, and it is not right therefore that that which shortens should be lifted against that which prolongs.
משנה ה
וְטַבָּעוֹת הָיוּ לִצְפוֹנוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ, שִׁשָּׁה סְדָרִים שֶׁל אַרְבַּע אַרְבַּע, וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַרְבָּעָה שֶׁל שֵׁשׁ שֵׁשׁ, שֶׁעֲלֵיהֶן שׁוֹחֲטִין אֶת הַקֳּדָשִׁים. בֵּית הַמִּטְבָּחַיִם הָיָה לִצְפוֹנוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ, וְעָלָיו שְׁמֹנָה עַמּוּדִים נַנָּסִין, וּרְבִיעִין שֶׁל אֶרֶז עַל גַּבֵּיהֶן, וְאֻנְקְלָיוֹת שֶׁל בַּרְזֶל הָיוּ קְבוּעִין בָּהֶם, וּשְׁלֹשָׁה סְדָרִים הָיוּ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד, שֶׁבָּהֶם תּוֹלִין. וּמַפְשִׁיטִין עַל שֻׁלְחָנוֹת שֶׁל שַׁיִשׁ שֶׁבֵּין הָעַמּוּדִים:
ברטנורה וטבעות היו בצפונו של מזבח. לפי שלא היו כופתים את התמיד כדתנן במסכת תמיד, התקין יוחנן כהן גדול עשרים וארבע טבעות לעשרים וארבעה משמרות כהונה, והיו קבועות ברצפה עשויות כמין קשת שהיו מכניסים בהן צואר בהמה בשעת שחיטה ונועצים ראש הטבעת בארץ. והיו לצפונו של מזבח, לפי שקדשי קדשים שחיטתן בצפון:שמונה עמודים ננסים. עמודים של אבן נמוכין:ורביעין של ארז. חתיכות מרובעות של ארז היו על העמודים:ואונקליות. כעין מזלגות אנציני״ש בלע״ז:היו קבועין. באותן רביעין של ארז, ותולין בהן הבהמה:ושלשה סדרים. של אונקליות זו למעלה מזו היו בכל חתיכת עץ, לתלות בהמה גדולה או קטנה:על שלחנות של שיש. שעליהן מדיחין הקרבים, לפי שהשיש מקרר ומצנן ושומר הבשר שלא יסריח:
תוסופות יום טוב וטבעות היו לצפונו של מזבח. כתב הר"ב לפי שלא היו כופתים את התמיד. עמ"ש בזה רפ"ד דתמיד: ששה סדרים של ד' ד'. ששה סדרים היו הטבעות בשורה אחת ובכל סדר ארבע טבעות שהן כ"ד. וי"א ד' סדרים היו של שש טבעות שהן נמי כ"ד. הרר"ש: ועליו. כלומר באותו מקום. הרר"ש: [*שמנה עמודים. עיין לקמן בד"ה על שלחנות כו': ורביעין של ארז כו'. עמ"ש בזה במס' תמיד פ"ג מ"ה: ושלשה סדרים היה לכל אחד ואחד. של הרביעין. כתב הראבי"ה וז"ל פי' (בגמ') [צ"ל בג'] הצדדין קבועים האונקליות למזרח. לצפון ולדרום אבל לא לצד מערב שלא יהפכו המפשיטים אחוריהן לקדש הקדשים. עכ"ל]: על שלחנות של שיש שבין העמודים [*ל' הראבי"ה. פי' שבין המזבח ולעמודים. ונראה שלא היו העמודים וכן השלחנות. מסודרים זה אצל זה. ארבע שורות של ב' ב' מסודרין זה אחר זה. כזה. אלא כל דממזרח למערב עמודים ח'. שלחנות שמנה. עכ"ל] יכתב הר"ב שעליהן מדיחין הקרבים. עמ"ש בזה במ"ה פ"ג דתמיד:
יכין מלכת שלמה
5.
There were rings to the north of the altar, six rows of four each. And some say, four rows of six each. Upon them they used to slaughter the sacrificial animals. The slaughter house was to the north of the altar, and on it were eight small pillars on top of which were blocks of cedar wood, in which were fixed hooks of iron, three rows in each, upon which they would hang [the sacrifice] and they would strip its hide on tables of marble that stood between the pillars. Section one: There were twenty-four rings on the north side of the altar, either in six rows of four, or four rows of six. They would put the animal’s head in the ring to slaughter it. Section two: The mishnah describes the slaughterhouse, especially the hooks on which they would hang the meat after the sacrifice was slaughtered. It is also describes the tables upon which the meat would be washed.
משנה ו
הַכִּיּוֹר הָיָה בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ, וּמָשׁוּךְ כְּלַפֵּי הַדָּרוֹם. בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ, עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם אַמָּה. וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת הָיוּ שָׁם, רוּם מַעֲלָה חֲצִי אַמָּה, וְשִׁלְחָהּ אַמָּה. אַמָּה אַמָּה וְרֹבֶד שָׁלֹשׁ, וְאַמָּה אַמָּה וְרֹבֶד שָׁלֹשׁ. וְהָעֶלְיוֹנָה, אַמָּה אַמָּה וְרֹבֶד אַרְבַּע. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הָעֶלְיוֹנָה, אַמָּה אַמָּה וְרֹבֶד חָמֵשׁ:
ברטנורה הכי גרסינן, רום מעלה חצי אמה ושלחה אמה, אמה אמה ורובד שלש, אמה אמה ורובד שלש, העליונה אמה אמה ורובד ארבע. ר׳ יהודה אומר העליונה אמה אמה ורובד חמש. כך כתב רבי ברוך שמצא בנוסחאות ישנות מדוייקות. והכי פירושה, רום, גובה המעלה, חצי אמה. כמו שהיו כולן:ושלחה. דהיינו משך רוחב המעלה, שזהו מדרך הרגל, היה אמה. ומעלה שניה ושלישית, כל אחת היה שלחה אמה, והיינו אמה אמה דקתני:ורובד שלש. מעלה רביעית היה רחבה שלש אמות. ורובד דקתני, היינו שורה של רצפה, כמו מוקף רובדים של אבן, על הרובד הרביעי שבעזרה. לפי שהרצפה היתה רחבה בלא מעלה, ומשום הכי לא אמר שלחה שלש, אלא רובד שלש, כלומר שורת הרצפה:ואמה אמה. כלומר מעלה חמישית וששית, כל אחת היה שלחה אמה:ורובד שלש. מעלה שביעית היה רחבה שלש אמות:העליונה אמה אמה ורובד ארבע. פירוש, המעלה העליונה שהיא המעלה של שתים עשרה לאחר ארבע מעלות שהיה לכל אחת אמה, המעלה העליונה היתה רחבה ארבע אמות עד האולם. נמצאו כל המעלות תשע עשרה אמות מן הראשונה עד האולם. ושלש אמות רוחב של רצפה חלקה היה מן המזבח עד תחילת המעלות, הרי עשרים ושתים אמות בין האולם ולמזבח:ר׳ יהודה אומר העליונה רובד חמש. עד האולם. דסבר לסוף שתי אמות של מזבח מתחילות המעלות:
תוסופות יום טוב ומשוך כלפי הדרום. שלא היה עומד באמצע בינתים אלא כבין האולם ולמזבח. הרר"ש: [*ושלחה. פירשתי בפרק דלעיל מ"ג]: ורובד. כתב הר"ב כמו מוקף רובדים של אבן. בפ"ק מ"ח. על הרובד הד' שבעזרה. מ"ג פ"ד דיומא. וקצ"ק דלא נקט הרישא על הרובד הרביעי שבהיכל:
יכין מלכת שלמה
6.
The laver was between the porch and the altar, a little to the south. Between the porch and the altar there were twenty-two cubits. There were twelve steps there, each step being half a cubit high and a cubit broad. There was a cubit, a cubit and a level space of three cubits, then a cubit, a cubit and a level space of three cubits, then at the top a cubit, a cubit and a level space of four cubits. Rabbi Judah says that at the top there was a cubit, a cubit and a level space of five cubits.
משנה ז
פִּתְחוֹ שֶׁל אוּלָם, גָּבְהוֹ אַרְבָּעִים אַמָּה, וְרָחְבּוֹ עֶשְׂרִים אַמָּה. וְחָמֵשׁ מַלְתְּרָאוֹת שֶׁל מִילָת הָיוּ עַל גַּבָּיו. הַתַּחְתּוֹנָה עוֹדֶפֶת עַל הַפֶּתַח אַמָּה מִזֶּה וְאַמָּה מִזֶּה. שֶׁלְּמַעְלָה מִמֶּנָּה עוֹדֶפֶת עָלֶיהָ אַמָּה מִזֶּה וְאַמָּה מִזֶּה. נִמְצֵאת הָעֶלְיוֹנָה שְׁלֹשִׁים אַמָּה. וְנִדְבָּךְ שֶׁל אֲבָנִים הָיָה בֵין כָּל אַחַת וְאֶחָת:
ברטנורה חמש אמלתראות. קורות מצויירות ומכויירות:של מילת. של אילן שגדלים בו עפצים שקרויין מילין. כדאמרינן בגיטין [דף י״ט] חיישינן שמא במי מילין כתבו:התחתונה. הקורה התחתונה מושכבת על משקוף הפתח לרחבו של פתח שהוא רחב עשרים אמה, והקורה עודפת על הפתח אמה מזה ואמה מזה, נמצא ארכה עשרים ושתים. וקורה שניה שלמעלה הימנה עודפת על הראשונה אמה מזה ואמה מזה, נמצא ארכה עשרים וארבעה. והשלישית עשרים ושש, והרביעית עשרים ושמונה, וחמישית שלשים:ונדבך. שורה. כמו נדבכים די אבן גלל (עזרא ו׳:ד׳):בין כל אחת ואחת. חמש קורות אלו לא היו נוגעות זו בזו, אלא שורה של בנין של אבנים היתה בין זו לזו:
תוסופות יום טוב מלתראות. של מילה. פי' הר"ב של אילן כו'. ולא הוה משום לא תטע לך אשרה כל עץ. כמ"ש במשנה ג' פ"ק דתמיד. וכן בסוף מכילתין. דלא אסרה תורה אלא דומיא דנטיעת עץ שהוא בולט. וזהו שהרמב"ם בפ"א מהל' ב"ה כתב ואין בונין בו עץ בולט כלל:
יכין מלכת שלמה
7.
The doorway of the porch was forty cubits high and its breadth was twenty cubits. Over it were five main beams of ash [wood]. The lowest projected a cubit on each side beyond the doorway. The one above projected beyond this one a cubit on each side. Thus the topmost one was thirty cubits long. There was a layer of stones between each one and the next.
משנה ח
וּכְלוֹנָסוֹת שֶׁל אֶרֶז הָיוּ קְבוּעִין מִכָּתְלוֹ שֶׁל הֵיכָל לְכָתְלוֹ שֶׁל אוּלָם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִבְעָט. וְשַׁרְשְׁרוֹת שֶׁל זָהָב הָיוּ קְבוּעוֹת בְּתִקְרַת הָאוּלָם, שֶׁבָּהֶן פִּרְחֵי כְהֻנָּה עוֹלִין וְרוֹאִין אֶת הָעֲטָרֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ו), וְהָעֲטָרֹת תִּהְיֶה לְחֵלֶם וּלְטוֹבִיָּה וְלִידַעְיָה וּלְחֵן בֶּן צְפַנְיָה לְזִכָּרוֹן בְּהֵיכַל ה'. גֶּפֶן שֶׁל זָהָב הָיְתָה עוֹמֶדֶת עַל פִּתְחוֹ שֶׁל הֵיכָל, וּמֻדְלָה עַל גַּבֵּי כְלוֹנָסוֹת. כָּל מִי שֶׁהוּא מִתְנַדֵּב עָלֶה, אוֹ גַרְגִּיר, אוֹ אֶשְׁכּוֹל, מֵבִיא וְתוֹלֶה בָהּ. אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי צָדוֹק, מַעֲשֶׂה הָיָה, וְנִמְנוּ עָלֶיהָ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת כֹּהֲנִים:
ברטנורה שלא יבעטו. שלא יטו הכתלים ליפול מחמת גובהן, והיו הכלונסות הללו הנמשכים מכותל זה לכותל זה סומכים שני הכתלים שלא יפלו:ורואין את העטרות. שבחלונות של היכל:כל מי שהוא מתנדב. זהב להיכל ורוצה שהזהב עצמו שהתנדב יתנוהו בהיכל לפי שהיה כולו מצופה זהב, היה עושה מאותו זהב שמתנדב כדמות גרגיר או עלה או אשכול ותולה בה:ונמנו עליה שלש מאות כהנים. מכובד הזהב מרובה שהיה בה, הוצרכו שלש מאות כהנים לטלטלה ולפנותה ממקום למקום. וזה אחד מן המקומות שדברו חכמים לשון הבאי, דלאו דוקא שלש מאות כהנים, ולא נתכוין ר׳ אליעזר ברבי צדוק אלא להודיע שזהב הרבה התנדבו שם:
תוסופות יום טוב וכלונסות. פי' הר"ב במשנה ג' פ"ב דר"ה: של ארז היו קבועים כו'. לא קבועים ממש קאחר בבנין אלא קבועים בעלמא בלא בנין דאל"כ קעבר על לא תטע לך כל עץ כדלעיל. הכ"מ פ"א מהל' ב"ה ועיין לקמן: [*שלא יבעטו. פי' הר"ב שלא יטו והיו כו' סומכות כו' כעין שקורין אונדר שתיצ"ר. לשון הראבי"ה ז"ל ה"ה]: בתקרות האולם. ותולות למטה באולם שאוחזין בהן פרחי כהונה מפסגין ועולין כו' הרר"ש: גפן של זהב כו'. עשו צורת גפן של זהב על פתחו של היכל להתברך כגפן לפי שכנסת ישראל נמשלה לגפן כמו שהוא מפורסם בכתוב. הרמב"ם: ומודלה ע"ג כלונסות של ארז. כעין דלית של גפן מגביהין אותה ע"ג עמודין של ארז דלא עברו אלא תטע לך אשרה כל עץ דזה אינו בנין. המפרש למסכת תמיד בפ"ב דף כ"ט ועיין לעיל. כל מי שהוא מתנדב. פירש הר"ב להיכל ורוצה שהזהב עצמו שהתנדב יתנוהו בהיכל כו'. וז"ל הרמב"ם וכל מתנדב זהב להיכל ר"ל להוציא הזהב בעצמו בתפארת ההיכל. לפי שהיה כו' ע"כ. ויראה לי שהיה עושה עלה או גרגיר. ותלהו בגפן. ולשעה שהיו צריכין לזהב לבדק ההיכל היו לוקחין מכאן ומהתכין אותו לעשות ממנו מה שצריך בהיכל עצמו: ונמנו עליה ג' מאות כהנים. פי' הר"ב לטלטלה ולפנותה ממקום למקום. וז"ל הרר"ש לפנותה ולפרק משוי גרגירים ואשכולות שתלו עליה ע"כ. ומ"ש הר"ב דלאו דוקא שלש מאות כהנים. דאם היתה טעונה כל כך שצריכה שלשה מאות כהנים לפנות. תשבר. וכל כך לא היו ממתינין.
יכין מלכת שלמה
8.
There were poles of cedar wood stretching from the wall of the Sanctuary to the wall of the Porch to prevent it from bulging. There were chains of gold fixed in the roof beams of the Porch by which the priestly initiates used to ascend and see the crowns, as it says, “And the crowns shall be to Helem and to Toviyah and to Yedaya and to Hen the son of Zephaniah as a memorial in the Temple of the Lord” (Zechariah 6:14). A golden vine stood at the door of the Sanctuary trained on poles, and anyone who offered a leaf or a grape or a bunch used to bring it and hang it there. Rabbi Eliezer bar Zadok said: on one occasion three hundred priests were commissioned [to clear it].
קדשים מדות פרק ג
Kodshim Middos Chapter 3