Mishnayos Club
6/20/2024
משנה א
הַכֹּל מִטַּמְּאִין בַּנְּגָעִים, חוּץ מִן הַנָּכְרִים וְגֵר תּוֹשָׁב. הַכֹּל כְּשֵׁרִים לִרְאוֹת אֶת הַנְּגָעִים, אֶלָּא שֶׁהַטֻּמְאָה וְהַטָּהֳרָה בִידֵי כֹהֵן. אוֹמְרִים לוֹ אֱמֹר טָמֵא, וְהוּא אוֹמֵר טָמֵא. אֱמֹר טָהוֹר, וְהוּא אוֹמֵר טָהוֹר. אֵין רוֹאִים שְׁנֵי נְגָעִים כְּאֶחָד, בֵּין בְּאִישׁ אֶחָד וּבֵין בִּשְׁנֵי אֲנָשִׁים, אֶלָּא רוֹאֶה אֶת הָאֶחָד וּמַסְגִּירוֹ וּמַחְלִיטוֹ וּפוֹטְרוֹ, וְחוֹזֵר לַשֵּׁנִי. אֵין מַסְגִּירִין אֶת הַמֻּסְגָּר וְלֹא מַחְלִיטִין אֶת הַמֻּחְלָט. אֵין מַסְגִּירִין אֶת הַמֻּחְלָט, וְלֹא מַחְלִיטִין אֶת הַמֻּסְגָּר. אֲבָל בַּתְּחִלָּה, בְּסוֹף שָׁבוּעַ, הַמַּסְגִּיר מַסְגִּיר, וְהַמַּחְלִיט מַחְלִיט, מַסְגִּיר וּפוֹטֵר, מַחְלִיט וּפוֹטֵר:
ברטנורה
הכל מיטמאין. ואפילו קטן. דמהו דתימא איש צרוע כתיב (ויקרא י״ג:ב׳), קמ״ל אדם כי יהיה בעור בשרו כתיב [שם]:הכל כשרים לראות את הנגעים. ואע״פ שאינו בקי בהן ובשמותיהן, אם חכם עמו, רואה. אבל בינו לבין עצמו אם אינו בקי בהן ובשמותיהן אינו רואה את הנגעים:שהטומאה והטהרה ביד כהן. חכם ישראל רואה את הנגעים ואומר לכהן, אע״פ שהוא שוטה, אמור טמא, אמור טהור:בין באיש אחד בין בשני אנשים. שנולדו שני נגעים באיש אחד או בשני אנשים, אין הכהן רואה אותן בבת אחת, שאין הכהן יכול לראות יפה שני נגעים כאחד:ומסגירו. אי בר הסגר הוא, כגון ע״י ארבעה מראות:ומחליטו. אם ראוי להחליט, כגון ע״י שער לבן או מחיה:ופוטרו. אם הוא למטה מארבעה מראות:וחוזר לשני. מאחר שנולד השני קודם שהסגיר את הראשון או שהחליטו:אין מסגירים את המוסגר. וכן נמי אין מחליטין את המוסגר. דאם הסגירו בנגע אחד ואח״כ נולד לו נגע אחר שראוי להסגירו או להחליטו, אין נזקק לו. וכי מתסי מן הראשון אין על הנגע השני לא תורת מוסגר ולא תורת מוחלט, עד שיזקק לו:אבל בתחלה בסוף שבוע מסגיר ומסגיר. אם בתחלת השבוע נולד השני קודם שהסגיר את הראשון, מסגיר על הראשון ומסגיר על השני. וכן בסוף שבוע ראשון אם עמד הראשון בעיניו, מסגירו וחוזר ומסגיר על השני:מחליט ומחליט. מחליט על הראשון וחוזר ומחליט על השני:מסגיר ופוטר. מסגיר על הראשון ופוטר על השני:מחליט ופוטר. מחליט על הראשון ופוטר על השני. וה״ה איפכא, מסגיר ומחליט, או מחליט ומסגיר, פוטר ומסגיר, פוטר ומחליט:
תוסופות יום טוב
הכל מיטמאין בנגעים. כתב הר"ב ואפי' קטן דמהו דתימא איש כו' קמ"ל אדם וכו'. ובפ"ה דנדה דף מד פירש"י. אדם משמע כל שהוא מין אדם אפילו קטן כדכתיב (במדבר ל) ונפש [אדם] מן הנשים וגו' ובקטנות משתעי קרא [ועמ"ש ברפי"א] ואלא איש למה לי למעוטי אשה מפריעה ופרימה. פ"ק דערכין ד"ג. וכתבתי בסוף פ"ג דסוטה: חוץ מן העובדי כוכבים. לקמן בריש פי"ב מייתי הר"ב לשון ת"כ. דמשמע דמבתים ילפינן. ושם כתבתי דבת"כ שלנו ליתא ולמדתי טעם אחר. ועכשיו ראיתי למהר"ם שכתב וז"ל חוץ מן העובדי כוכבי' דבפ' בתרא דנזיר [דף סא] ממעט עובדי כוכבים מכל טומאה עכ"ל. וקשיא לי דהתם לא אמרן אלא לענין טומאת מת וכמו שהעתקתי שם בראש הפרק ומנלן לכל טומאה. לכן נ"ל מה שכתבתי בריש פי"ב ע"ש: וגר תושב. ל' מהר"ם גר תושב דינו כעובד כוכבי' זולתי להאכילו נבלות ולהחיותו. ומשום דלקמן פי"א אמרינן גבי נגעי בגדים כל הבגדים מיטמאין בנגעים חוץ משל עובדי כוכבים. ולא קאמר כי הכא חוץ מגר תושב. והכי אמרינן לקמן בנגעי בתים [*פי"ב] דגזרו מדרבנן על גר תושב איצטריך למימר הכא חוץ מגר תושב דלא גזרו הכא משום דנגעי הגוף לא מיטהרו אלא בקרבן. וגר תושב לאו בר אתויי קרבן הוא הלכך לא גזרו ביה רבנן. ע"כ: הכל כשרים לראות כו'. פי' הר"ב ואע"פ שאינו בקי כו' אם חכם עמו כו'. ומרבי ליה בת"כ מדכתיב והובא אל אהרן הכהן. או אל אחד מבניו הכהנים דה"מ למכתב או אל בניו הכהנים. מאי או אל אחד לרבות כל ישראל. ואם סופינו לרבות כל ישראל מה ת"ל הכהנים ללמדך שאין הטומאה והטהרה אלא מפי כהן. הא כיצד חכם שבישראל רואה כו': בידי כהן. לשון הר"ב חכם ישראל רואה הנגעים ואומר לכהן אעפ"י שהוא שוטה כו'. סיומא דברייתא דת"כ דלעיל היא. וכתב הכ"מ בפ"ט מה"צ [הלכה ב] שפירש הרא"ש דהאי שוטה לאו דוקא דצריך שיהיה פקח קצת דמסברו ליה וסבר כדאיתא בגמ' פ"ק דערכין [דף ג] אלא דקרי לגבי חכם שבישראל שוטה ע"כ: אין רואין שני נגעים כאחד. פירש הר"ב שאין הכהן יכול לראות יפה כו'. לפי שצריך שיראה העע עם הבשר שסביביו. כדתניא בת"כ וראה הכהן את הנגע בעור הבשר שיהא רואה עור הבשר עמו כאחד. הר"ש: אין מסגירין את המוסגר כו'. כדתניא בת"כ ומייתי לה הר"ש נגע צרעת הוא וראהו הכהן (ויקרא י״ג:ג׳) מה ת"ל לפי שנאמר (שם) וטמאו הכהן לא יסגירנו. למדנו שאין מסגירין את המוחלט מנין שאין מחליטים את המוסגר ואין מסגירין את המוסגר ואין מחליטי' את המוחלט ת"ל לא יסגירנו כי טמא. כל שנקרא עליו טמא אין זקוק עליו יכול לא יאמר הרי את מוסגר בזה ומוחלט בזה [*מוחלט בזה ומוסגר בזה] מוסגר בזה [*ובזה צ"ל] מוחלט בזה ובזה. ת"ל נגע וראהו [*צרעת וראהו]. ע"כ. ופי' יכול לא יאמר כו' היינו בתחלה בסוף שבוע כדקתני בסיפא דמתני' וכ"פ הרמב"ם. וזה שהעתיק בפירושו יכול שיאמר הוא ט"ס וצ"ל יכול לא יאמר וכן הוא בת"כ וכן העתיק הר"ש. ועמ"ש בשם מהר"ם בפ' דלקמן משנה י [ד"ה בהרת] [*ופי' נגע וראהו צרעת וראהו. דריש וראהו אתרווייהו אנגע ואצרעת לומר שיראה ויחזור ויראה ובת"כ נ"ל שצ"ל אח"כ עוד פעם וראהו. ונסיב ליה למדרש כדמסיק כולו כאחת כו' מכאן אמרו כ"ד ראשי אברים וכו']: אין מסגירין את המוסגר וכו'. כתב הר"ב דאם הסגירו בנגע אחד ואח"כ נולד לו נגע אחר כו'. ובאותו נגע נמי משכחת לה דאין מחליטין את המוסגר דאם הסגירו בבהרת כגריס ובאמצע השבוע נולד בו שער לבן או מחיה אין מחליטו. וכי אזלה לה מחיה או שער לבן בסוף השבוע לא מחייב קרבן אלא חוזר ומסגירו הסגר שני. הר"ש: אבל בתחלה כו'. ומחליט את המוחלט עמ"ש פ' דלקמן [ריש] משנה י:
יכין
מלכת שלמה
יכין
הכל מיטמאין בנגעים הכל לאתויי קטן. אע"ג דכתיב במצורע איש צרוע. האי למעוטי אשה מפריעה ופרימה אבל לענין לטמא בנגעים אתרבי קטן ממלת אדם דכתיב אדם כי יהיה בעור בשרו. וכ"ש דאתרבי מזה עבד כנעני שמל וטבל. ואצ"ל אשה דכבר שמעינן לה מסוף פרק דלעיל: חוץ מן העובדי כוכבים וגר תושב ודוקא לנגעי גופן מדאינן בני חיובי קרבן. אבל בגד שלהן או בית שלהן בא"י שקנה אותן ישראל. ומצא בהן נגע שגדל ברשותן. וראה בתחלה [עיין רמב"ם טו"צ פי"ג ה"ב ופי"ד הי"א]. ומ"ש בתוי"ט בשם מהר"ם דגר תושב מטמא בנגעי בגדים. ובתים. תמהני מאד דלבתר שכתב בעצמו דאמ"ט בנגעי הגוף. מדאינו בר קרבן. א"כ בתים נמי הרי לאו בר אתויי קרבן. ותו הרי הוקשו נגעי בגדים ובתים לנגעי הגוף [כרמב"ם סוף פרק י"ג מטו"צ] ואין היקש למחצה [ככריתות כ"ב ב']: הכל כשרים לראות את הנגעים אפילו ישראל אם בקי בדיני נגע וגם אין חסרון בעיני' [כפ"ב מ"ג]. רשאי לבחון דיני הנגע: אלא שהטומאה והטהרה בידי כהן ואפילו הוא כהן ע"ה. ואפילו שוטה. ואפילו קטן [רמב"ם פ"ט מטו"צ]. אבל צריך שיהיה דמסברי ליה וסבר [ערכין ג' א']. ופשוט לע"ד דהכהן עכ"פ צריך שיראה ג"כ את הנגע אע"ג שאיכו יודע לדון ע"פ ראייתו עד שיגיד לו ישראל המומחה אפ"ה למראה עיני הכהן כתיב: אומרים לו אמור טמא הישראל המומחה אומר לכהן ע"ה אמור וכו': אמור טהור וה"ה כשרואה המומחה שהמנוגע ראוי להסגר אומר להכהן הע"ה אמור להמנוגע הרי אתה מוסגר. דגם אמירה זו בכהן תליא וכדמפורש בקרא. ואפ"ה לא נקט לה תנא מדנכלל באמור טמא דגם המוסגר טמא הוא: אין רואים שני נגעים כאחד מדאינו יכול לבחון כל אחת יפה: בין באיש אחר ובין בשני אנשים ר"ל בין שב' הנגעים הם באיש א' או בב' אנשים נראים מכהן א': אלא רואה את האחר ומסגירו או או קתני: וחוזר לשני ר"ל בין שרואה שדין הנגע הוא להסגירה או שדינה להחליט או לפטרה אינו רשאי לבחון הנגע האחרת עד אחר שיפסוק דין הנגע שראה תחלה. ואח"כ בוחן הנגע השניה ופוסק גם את דינה: אין מסגירין את המוסגר אם נולד לו נגע ב' באמצע שבוע של הסגר של נגע א' אין הכהן נזקק לו לומר לו הרי אתה סגור גם בשביל זו. והנ"מ בזה. דכשלא הסגירו בשביל נגע ב' ובסוף הסגר שבשבוע של נגע הראשון. כבר נתרפאו שניהן. הרי פוטרו הכהן מיד. הא אילו היה סוגרו גם בשביל נגע הב' תוך ימי הסגר הראשון אע"ג שמוצא היום ששניהן נרפאו. אפ"ה לא היה נטהר עדיין. עד שיכלה שבועת ההסגר של נגע הב'. מיהו כשהביא ב' נגעים ביחד לפני הכהן. אז רואה נגע הא' ורואה וחוזר גם נגע הב' וכדמסיק: ולא מחליטין את המוחלט כשהוחלט משום נגע א'. ותוך ימי החלטו נולד בו נגע אחר שרואה הכהן שראוי להחליטו גם עבורה. אין הכהן אומר לו מוחלט אתה גם עבור זה. והנ"מ בזה. אם נרפא הנגע הראשון במועד. או כשהיה חתן. והרי קי"ל דמותר הכהן לטהר המוחלט במועד כדי לשמחו [כרמל"מ פ"ז מיו"ט די"ז א' ד"ה ומעתה וכן משמע מרמב"ם שם הט"ז]. א"כ כשיטהרו אז הכהן עבור הנגע הא' ויעש הצפרים ויגלח ויטבול. אף שלא נרפא עדיין הנגע הב'. מותר לכנוס לעירו. דהרי עדיין לא טימאו הכהן עבור נגע הב': אין מסגירין את המוחלט כשנולד בהחליטו נגע אחר שצריך הסגר. והנ"מ שכשנרפא נגע קמא ולא בתרא צריך נגע הב' הסגר ראשון. א"נ כשנרפאו שניהן תוך ז' ימים משנולד נגע הב' פוטרו מיד. הא אם היה מסגירו עבור נגע הב' אע"ג שנרפא הנגע הב' תוך ז"י הסגירו אינו פוטרו עדין עד כלות ז"י הסגרו: ולא מחליטין את המוסגר דאם תוך שבועת ההסגר של נגע א' נולד לו נגע ב' שראוי להחליט אותה מיד או שתוך שבועת ההסגר של נגע נולד באותה נגע שהסגיר סימן טומאה ובסוף שבועת ההסגר עבר הסימן טומאה מזו או מזו. א"צ צפרים וקרבנות כבכל נגע מוחלטת שנרפאה. דהכא לא הוחלטה מהכהן עדיין: אבל בתחלה בסוף שבוע ר"ל בנולד נגע ב' בתחלה. דהיינו קודם שנסגר עבור נגע א'. או בנולד נגע ב' בסוף שבוע א' או בסוף שבוע ב' של נגע א' קודם שנפסק דינה של נגע א' אז המסגיר וכו': והמחליט מחליט ר"ל מיד כשמסגירו עבור נגע א' אומר לו הינך מוסגר גם עבור נגע ב'. וכ"כ מיד כשמחליטו עבור נגע א'. רשאי מיד להחליטו גם עבור נגע ב': מסגיר ופוטר ר"ל אם ראה שנגע א' ראוי להסגיר והאחרת ראויה לפטור ועושה כן לשניהן ביחד: מחליט ופוטר מחליט עבור נגע א' ופוטר עבור נגע ב' הכל בשעה א'. וה"ה דמסגיר ומחליט או איפכא. וכ"ש דפוטר ומסגיר או פוטר ומחליט. דהרי כשנפטר מנגע קמא לגמרי פשיטא דבודק הב' [ויש נ"מ בכולהו גווני בין שיזדקק לנגע ב' או לא. והמסגיר מסגיר. הרי אילו לא הסגירו מיד לנגע ב' כשיפטור מנגע א' יהיה צריך שוב הסגר לנגע ב'. אבל השתא דהמסגיר מסגיר. הסגר א' עולה לב' הנגעים. והמחליט מחליט. אילו לא החליטו מיד גם עבור נגע ב'. הרי כשיתרפא מנגע א' שהוחלט והוא במועד וכדומה. רשאי להתטהר בצפרים וקרבנות. וליכנוס למקדש ולאכול קדשים. אף שלא נרפא עדיין נגע ב'. עכ"פ לא החליטו הכהן עדיין עבור נגע הב'. אבל השתא שהחליט הכהן ב' הנגעים ביחד. א"א שיתטהר עד שיתרפאו שניהן. ומסגיר ופוטר או מחליט ופוטר. יש ג"כ נ"מ בב' האופנים דאילו לא היה פוטר נגע הב' מיד אחר שהסגיר או החליט הא' הרי אם תוך ההסגר או ההחלט של א'. היה פורח בכולו היה טהור. אבל השתא דתיכף כשהחליט או הסגיר הא' פטר גם הב' הרי אם תוך ההסגר או ההחלט של נגע א' פרח בכולו. ולא נתייחדו הנגע הטהור והטמא יחד קודם שפרח בכולהו היה טמא כדמוכח לקמן [פ"ח מ"ו]. ומסגיר ומחליט נמי יש נ"מ. דאילו לא היה מחליט נגע ב' מיד כשהסגיר א' הרי אם נרפא נגע ב' תוך ימי הסגר נגע א' לא היה צריך קרבנות לנגע ב'. אבל השתא שהחליטו כשיתרפא צריך קרבנות. ובמחליט ובמסגיר נמי יש נ"מ. דאילו לא הסגירו עבור נגע ב' מיד כשהחליט נגע א'. הרי כשיתרפא נגע א' היה צריך שוב ב' הסגרות לנגע ב'. אבל השתא שהסגירו מיד כשהחליטו ימי חלוטו עולה לו לימי הסגרו. ופוטר ומסגיר. או פוטר ומחליט. או מסגיר ופוטר בכולהו ג' גווני יש נ"מ לענין פרח בכולהו וכלעיל. ודו"ק]: נותנין לו שבעת ימי המשתה ואין הכהן פוסק דיט אז. אבל אדם אחר כופין אותו להראות נגעו לכהן. דמ"ש מכל מצות עשה. דכשלא יקיימו מכין אותו עד שתצא נפשו או עד שיקיימו [כתובות דפ"ו א']. ואת"ל מאן יימר דהכא מצוה. ת"ל והובא אל הכהן משמע על כרחו: לו ולביתו ולכסותו כשנולד נגע בא' מהן: ובן ברגל כשנולד בא' מהנך נגע ברגל לשום אדם: עור הבשר שנולד בו נגע: מיטמא בשני שבועות ר"ל בעמד הנגע בעיניו בלי סימן טומ' אפ"ה צריך עכ"פ ב' הסגרות. ויהי' עכ"פ טמא ב' שבועות: ובשלשה סימנין דאם נולד בהנגע א' מג' סימני טומאה. הר"ז מוחלט. ואלו הן הג' סימני טומאה בשער וכו': בשער לבן ובמחיה ובפסיון או או קתני. והשתא מפרש תנא מתי כל א' מטמא. בשער וכו': בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני לאחר הפטור או או קתני. הא בתחילה אין פשיון מטמא [כפ"א מ"ג]: ומיטמא בשני שבועות שהן שלשה עשר יום דיום ז' עולה לכאן ולכאן: השחין והמכוה שחין היינו שנפסד העור ע"י הכאה או ע"י חולי שבגוף. ומכוה היינו שנפסד העור ע"י אש. או ע"י רותחין שנפלו על בשרו. ושניהן כשהן עדיין מורדין. דהיינו שיש במקום החבורה ליחה. אינן מטמאין בנגעים. וכשנתרפאו לגמרי ונעשו צלקת. אז הנגע שנולד שם דינו כשאר נגע שבעור הבשר. אבל כשנתרפאו רק קצת. ועלה עליהן קרום כקליפת השום. אז הנגע שנולד על הקרום. זהו שנקרא שחין או מכוה: מיטמאין בשבוע אחד ר"ל אף בלא סי' טומאה צריך לסגרו עכ"פ שבוע א'. וכשלא ימצא בו בסוף השבוע סי' טומאה פוטרו אבל בשאר נגעים שבאדם בעמד בעיניו שבוע א' אינו מטהרו עד שחוזר ומסגירו עוד שבוע ב': שהוא שבעת ימים פשוט ששבוע א' הוא ז"י. רק אפ"ה נקט הכי איידי אינך. א"נ קמ"ל דאף שלא מצא בה בסוף שבוע סי' טומ'. אפ"ה טמא כל יום הז'. שהרי צריך טבילה והע"ש: הנתקין נתק הוא שנשרו שער הראש או הזקן על שטח שרחב כגריס אע"ג שאין שם נגע כלל מטמא בכל המראות [עי' רפ"י]: הקרחת והגבחת כשנשרו שער הראש שלפניו נקרא גבחת. ואם מלאחריו נק' קרחת. ובכה"ג זו"ז טהורים לגמרי. דדוקא כשיש גידול שער סביב המקום שנשרו משם השערות נק' נתק. אבל קרחת וגבחת אין שער מקיף הקריחה סביב. אולם אם במקום שנשרו השערות בהקרחת והגבחת. נולד נגע באחד מד' מראות הרי דינו כשאר נגע שבעור הבשר. רק שאין בו טומ' שער לבן כשגדל שם [ודלא כמשמע לכאורה מהר"ב. וערתוי"ט פ"י מ"י ד"ה במחי']: הבגדים מיטמאים בשני שבועות ר"ל נגעי בגדים. והם כתמים שנתהוו בבגד לבן של צמר או של פשתן. או בשתי או בערב של זה או של זה כשהן לבנים. או כתם שנתהווה בכל כלי עור אפילו צבוע בידי שמים: ובשלשה סימנין ואלו הן הג' סימנים שכשנתהוו בבגד יטמא. בירקרק וכו': בירקרק ובאדמדם בהי' הכתם ההוא כגריס ומראהו ירוק מאד גרין בל"א ככנף טווס פוי בל"א. או שהי' הכתם כגריס אדום מאד כארמעזין בל"א אלו הם ב' סימני טומאה להחליט ולשרוף כל הבגד כשיעמוד כשיעור גריס ב' שבועות. משא"כ ד' מראית שבנגעי אדם. אפילו עמדו במראיתן ושיעורן כמה שנים. כל שלא נולד בהם א' מג' סימני טומ'. שער לבן. פסיון. מחי'. אחר ב' שבועות של הסגר נפטרו. ומה"ט גמי לא קרי תנא לעיל להנך ב' מראות סימן טומ' כדקרי הכא להב' מראית של נגעי בגדים: בתחלה להסגיר. דכשמוצא בהבגד נגע כגריס בא' מב' מראות אלו מסגירו. ואין בתחלה זה כמו בתחלה שנזכר לעיל בנגעי אדם דהתם היינו להחליט: בסוף שבוע ראשון ג"כ להסגיר שוב שבוע ב'. דאחר הסגר שבוע ראשונה דוקא בב' לריעותא דהיינו שעמד במראיתו. וכ"ש כשהוסיף באותה מראה. וגם פשה. אז מחליטו מיד אחר הסגר א'. ובב' לטיבותא שכהה ממראיתה דהיינו שנעשה מירקרק ירוק. ומאדמדם אדום. וכש"כ כשנתהפך לגמרי למראה כשירה לגמרי. או עברה לגמרי. והרי בכל הנך אופנים ג"כ לא פשתה הנגע מכבסו ומטבילו וטהור. אבל בחדא לטיבותא כגון שעמד במראיתו או הוסיף בה אבל לא פשה. או שפשה אבל כהה ממראיתה שנתהווה מירקרק ירוק. ומאדמדם אדום. מכבסו ומסגירו שבוע שנית. [דאע"ג דבתחלה א"צ להסגיר ירוק ואדום. הכא שכבר נזקק לטומ' מסגיר גם אירוק ואדום לחוד. ועי' רמב"ם [פי"ב מטו"צ ורכ"מ שם]: ובסוף שבוע שני דבסוף שבוע ב' דוקא שנשתנה למראה שאין בה כלל ירקות או אדמימות. אף שנשאר הכתם בגדלו או גם פשה מכבסו ומטבילו וטהור. הא אם עמד בעיניו וכ"ש כשהוסיף במראיתו ואף שלא פשה. או שפשה אף שהוכהה ממראיתו שנתהווה מירקרק ירוק ומאדמדם אדום. שורף כל הבגד. אבל כשנשתנה למראה אחרת פסולה. שנעשה מירקרק אדמדם. או איפכא בין שפשה או לא. קורע מקום הנגע ושורפו. ושאר הבגד מכבסו ומטבילו וטהור [הא בסוף שבוע א' בכה"ג אינו קורעו דהו"ל כעמד בעינו ולא פשה ומכבס הבגד וסוגרו]: לאחר הפטור אם בסוף שבוע שנייה כהה הנגע שבהבגד למראה כשירה ופטרו הכהן. ולאחר כמה ימים חזר למראה פסולה. ואפילו מראה פסולה אחרת. או שבסוף שבוע ב' נעשה מירקרק אדום או איפכא. וקרע מקום הנגע. וטיהר שאר הבגד ולאחר כמה ימים חזר ונראה בהבגד א' מב' המראות. בב' אופנים אלו שורף הבגד מיד. ואף שלא פשה הנגע בגדלו מבתחלה. וכ"ש אם בסוף שבוע א' או ב' נתמעט מכגריס או עבר לגמרי ופטרו הכהן. והשתא חזרה הנגע בפשיון שיהיה שיעור גריס עכ"פ שורף כל הבגד: ובפשיון בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני לאחר הפטור בכל הני שלשה אופני פשיון שורף הבגד מיד: הבתים מיטמאין נגעי בתים. דהיינו שנתהוו כתמים בכותלי הבית בפנים. ואפילו כותלי הבית צבועים בידי אדם [עי' לקמן פי"א מ"ג]: בשלשה שבועות במצא בהקיר כתם בגודל ב' גריסין או יותר במראה ירקרק או אדמדם כלעיל ציון ל"ה הן ב' סימני טומ' שבבתים שכשיעמוד הכתם במראיתו וגדלו ב' שבועות צריך לחלוץ האבנים שעליהן הנגע. ולהחזיר ולהביא שם אבנים אחרים ולטוח עליהם טיט חדש וחוזר וסוגרו שבוע שלישית. שאם לא תחזור אז. מטהר הבית. ועכ"פ נמצא שהבית טמא ג' שבועות: בירקרק ובאדמדם בתחלה ר"ל כשיראה בו בתחלה נגע כב' גריסין או יותר בא' מב' מראות אלו. או כב' גריסין מהב' מראות ביחד סוגרו ז"י: בסוף שבוע ראשון דאם בסוף שבוע ראשון ימצא שכהה ממראה הנגע למראה כשירה או ימצאנה שנתמעטה משיעור ב' גריסין. קולף מקום הנגע ומטהר הבית לגמרי. אבל במצא שעמדה במראיתה ובשיעורה חוזר ומסגיר הבית שבוע שנית [וכ"כ במצאה בסוף שבוע א' שפשתה יותר מבתחלה חולץ וקוצה וטח כלעיל וסוגר שנית. אלא דבבבא זו לא איירי בפשיון]: בסוף שבוע שני אם לאחר שקצה חלץ וטח בסוף שבוע א' מצא השתא בסוף שבוע ב' שחזר ונתהווה נגע בהבית. הר"ז נותץ כל הבית. ואם עמדה בעינה בסוף שבוע א' שדינה לחזור ולהסגירה ובסוף שבוע ב' מצאה שכהה מראיתה או נתמעט מכשיעור. קולף מקום הנגע ומטהר הבית בצפרים. אבל אם בסוף שבוע א' ואח"כ גם בסוף שבוע ב' עמדה הנגע במראיתה ובשיעורה. וכ"ש כשעמדה בראשון ופשתה בשני חולץ וקוצה וטח כלעיל ומסגיר שוב שבוע שלישית: בסוף שבוע שלישי דכשימצא בסוף שבוע ג' שחזרה נגע לבית כשיעור ב' גריסין במראה טמא נותץ כל הבית: לאחר הפטור דאם לאחר כמה ימים משחלץ וקצה וטח ופטר הבית. חזר הנגע להבית. במראה ושיעור טומאה. אם הביא כבר צפרים על הנגע הראשונה. ידון זו כנגע חדשה. ואם קודם עשיית הצפרים. אז נותץ הבית: ובפשיון דבפשה בסוף שבוע א' טפי מבתחלה חולץ וקוצה וטח [הג"ה וצ"ע דמה בין פשיון לירקרק ואדמדם] וסוגר שבוע שנית [וכמש"ל]: בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני דבעמד בעינו בסוף שבוע א' ופשה בסוף שבוע ב'. חולץ וקוצה וטח. וסוגרו שוב שבוע שלישית. ואע"ג דכבר שמעינן דאפילו בעמד בעיניו עד סוף שבוע ב' דחולץ וכו'. אפ"ה קמ"ל דאע"ג שפשה אינו נותצו ודלא כבבגד [לעיל סי' ל"ח]: בסוף שבוע שלישי פשיון ממש בסוף שבוע שלישית לא משכח"ל. דהרי אינו סוגר שלישית רק אחר שחלץ קצה וטח. אלא לכל חזרת נגע לביתו. קרי לה תנא נמי פשיון. ור"ל הכא. דכשמצא בסוף שבוע שלישית שחזרה בשיעור ב' גריסין במראה טמא. נותץ כל הבית: לאחר הפטור כאן נמי קרי תנא לחזרת נגע לבית בשם פשיון. ור"ל אם לאחר כמה ימים שפטרו חזרה הנגע להבית. אם לאחר שעשה הצפרים עבור נגע הראשונה אז ידין זו כנגע חדשה. ואם קודם עשיית הצפרים חזרה נותץ כל הבית וכמש"ל: ומיטמאין בשלשה שבועות שיהי' חייב להסגירן ולפוטרן אח"כ אף שרק עמדה בעינה [ולא כהה] ולא נתמעט שיעורה: אין בנגעים פחות משבוע אחד דהיינו בשחין מכוה: ולא יותר על שלשה שבועות דהיינו בנגעי בתים:
מלכת שלמה
באיש אחד. שנולדו לו שני נגעים זה אצל זה או אחד בידו ואחד בגופו וירצה להקיפן זה אצל זה או שני אנשים שבאו ביחד לא יראם כאחד דכתיב וראה הכהן את הנגע ודריש בת"כ שיהו עיניו בו בשעה שרואהו בעור הבשר שנראה עור בשר עמו ומשמע לי' הנגע דוקא נגע אחד שיהו עיניו בו ולא בדבר אחר וגם שיראה עור בשר שסביב הנגע עם הנגע ואם הי' מקיפם זה אצל זה לא הי' רואה עור הבשר עמו:
אלא רואה את הראשון. ר"ל אחד מהם אם באו כאחד או הראשון אם בא תחלה:
וחוזר לשני. מאחר שנולד השני קודם שהסגיר את הראשון או שהחליטו אבל נולד אח"כ אין נזקק לו כדקתני סיפא אין מסגירין את המוסגר ולא מחליטין וכו' דאינו נזקק לו כלל עד שיפטר מנגע ראשון ונ"מ אחר שנטהר מנגע ראשון אין עליו תורת טומאה עד שיזקק לו הכהן ועוד נ"מ אם הי' סימן בשני והלך לו שאין צריך להביא קרבן עליו ובנגע אחד עצמו משכחת לה. הרא"ש ז"ל:
אבל בתחלה ובסוף שבוע מסגיר ומסגיר מחליט ומחליט מסגיר וכו'. כצ"ל. ופי' הרא"ש ז"ל אבל בתחלה כלומר שנולד השני בתחלה קודם שהסגיר או שהחליט הראשון אז בתחלה ובסוף שבוע נזקק לשניהם לכל דיניהם הסגר והחלט ופיטור והיינו רישא אלא שהוסיף לפ' שעושה ג"כ כך בסוף שבוע. ובת"כ פ"ב דפ' נגעים דריש נגע צרעת הוא וראהו הכהן לפי שנאמר וטמאו הכהן לא יסגירנו למדנו שאין מסגירין את המוחלט כו'. וגם גבי נתקים תניא נמי הכי שם פ"ט:
בפי' ר"ע ז"ל וה"ה איפכא מסגיר ומחליט או מחליט ומסגיר וכו'. אמר המלקט הוא לשון הר"ש ז"ל ושייך לומר אפכא גם בהני תרי באבי כיון שהזכיר התנא הסגר והחלט אע"ג דלא הזכירן רק גבי פיטור נהפך גם בשניהם לבדן כנלע"ד:
1.
Everyone can become impure from negaim, except for a non-Jew and a resident alien. All are qualified to inspect negaim, but only a priest may declare them unclean or clean. He is told, "Say: 'unclean,'" and he repeats "unclean," or "Say: 'clean,'" and he repeats "clean." Two negaim may not be inspected simultaneously whether in one man or in two men; rather he inspects one first and isolates him, certifies him as unclean or pronounces him clean, and then he inspects the second. One who is isolated may not be isolated again nor may one who is certified unclean be certified unclean again. One who is certified unclean may not be isolated nor may one who is isolated be certified unclean. But in the beginning, or at the end of a week, he may isolate on account of the one nega and isolate him on account of another one; he may certify him unclean on account of one sign and also certify him unclean on account of another sign; he may isolated the one sign and declare the other clean, or certify the one unclean and declare the other clean.
משנה ב
חָתָן שֶׁנִּרְאָה בוֹ נֶגַע, נוֹתְנִין לוֹ שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה, לוֹ וּלְבֵיתוֹ וְלִכְסוּתוֹ. וְכֵן בָּרֶגֶל, נוֹתְנִין לוֹ כָל יְמוֹת הָרָגֶל:
ברטנורה
נותנין לו שבעת ימי המשתה. דכתיב וביום הראות בו, מכדי לכתוב רחמנא ובהראות, מאי וביום, לומר לך יש יום שאתה רואה ויש יום שאי אתה רואה:
תוסופות יום טוב
נותנין לו שבעת ימי המשתה. כתב הר"ב דכתיב וביום הראות וגו' ויש יום שאי אתה רואה. בפ"ק דמ"ק ד"ז. ותמהו התוס'. דלר"מ דהתם משנה ה' למה אינו רואה להקל:
יכין
מלכת שלמה
יכין
הכל מיטמאין בנגעים הכל לאתויי קטן. אע"ג דכתיב במצורע איש צרוע. האי למעוטי אשה מפריעה ופרימה אבל לענין לטמא בנגעים אתרבי קטן ממלת אדם דכתיב אדם כי יהיה בעור בשרו. וכ"ש דאתרבי מזה עבד כנעני שמל וטבל. ואצ"ל אשה דכבר שמעינן לה מסוף פרק דלעיל: חוץ מן העובדי כוכבים וגר תושב ודוקא לנגעי גופן מדאינן בני חיובי קרבן. אבל בגד שלהן או בית שלהן בא"י שקנה אותן ישראל. ומצא בהן נגע שגדל ברשותן. וראה בתחלה [עיין רמב"ם טו"צ פי"ג ה"ב ופי"ד הי"א]. ומ"ש בתוי"ט בשם מהר"ם דגר תושב מטמא בנגעי בגדים. ובתים. תמהני מאד דלבתר שכתב בעצמו דאמ"ט בנגעי הגוף. מדאינו בר קרבן. א"כ בתים נמי הרי לאו בר אתויי קרבן. ותו הרי הוקשו נגעי בגדים ובתים לנגעי הגוף [כרמב"ם סוף פרק י"ג מטו"צ] ואין היקש למחצה [ככריתות כ"ב ב']: הכל כשרים לראות את הנגעים אפילו ישראל אם בקי בדיני נגע וגם אין חסרון בעיני' [כפ"ב מ"ג]. רשאי לבחון דיני הנגע: אלא שהטומאה והטהרה בידי כהן ואפילו הוא כהן ע"ה. ואפילו שוטה. ואפילו קטן [רמב"ם פ"ט מטו"צ]. אבל צריך שיהיה דמסברי ליה וסבר [ערכין ג' א']. ופשוט לע"ד דהכהן עכ"פ צריך שיראה ג"כ את הנגע אע"ג שאיכו יודע לדון ע"פ ראייתו עד שיגיד לו ישראל המומחה אפ"ה למראה עיני הכהן כתיב: אומרים לו אמור טמא הישראל המומחה אומר לכהן ע"ה אמור וכו': אמור טהור וה"ה כשרואה המומחה שהמנוגע ראוי להסגר אומר להכהן הע"ה אמור להמנוגע הרי אתה מוסגר. דגם אמירה זו בכהן תליא וכדמפורש בקרא. ואפ"ה לא נקט לה תנא מדנכלל באמור טמא דגם המוסגר טמא הוא: אין רואים שני נגעים כאחד מדאינו יכול לבחון כל אחת יפה: בין באיש אחר ובין בשני אנשים ר"ל בין שב' הנגעים הם באיש א' או בב' אנשים נראים מכהן א': אלא רואה את האחר ומסגירו או או קתני: וחוזר לשני ר"ל בין שרואה שדין הנגע הוא להסגירה או שדינה להחליט או לפטרה אינו רשאי לבחון הנגע האחרת עד אחר שיפסוק דין הנגע שראה תחלה. ואח"כ בוחן הנגע השניה ופוסק גם את דינה: אין מסגירין את המוסגר אם נולד לו נגע ב' באמצע שבוע של הסגר של נגע א' אין הכהן נזקק לו לומר לו הרי אתה סגור גם בשביל זו. והנ"מ בזה. דכשלא הסגירו בשביל נגע ב' ובסוף הסגר שבשבוע של נגע הראשון. כבר נתרפאו שניהן. הרי פוטרו הכהן מיד. הא אילו היה סוגרו גם בשביל נגע הב' תוך ימי הסגר הראשון אע"ג שמוצא היום ששניהן נרפאו. אפ"ה לא היה נטהר עדיין. עד שיכלה שבועת ההסגר של נגע הב'. מיהו כשהביא ב' נגעים ביחד לפני הכהן. אז רואה נגע הא' ורואה וחוזר גם נגע הב' וכדמסיק: ולא מחליטין את המוחלט כשהוחלט משום נגע א'. ותוך ימי החלטו נולד בו נגע אחר שרואה הכהן שראוי להחליטו גם עבורה. אין הכהן אומר לו מוחלט אתה גם עבור זה. והנ"מ בזה. אם נרפא הנגע הראשון במועד. או כשהיה חתן. והרי קי"ל דמותר הכהן לטהר המוחלט במועד כדי לשמחו [כרמל"מ פ"ז מיו"ט די"ז א' ד"ה ומעתה וכן משמע מרמב"ם שם הט"ז]. א"כ כשיטהרו אז הכהן עבור הנגע הא' ויעש הצפרים ויגלח ויטבול. אף שלא נרפא עדיין הנגע הב'. מותר לכנוס לעירו. דהרי עדיין לא טימאו הכהן עבור נגע הב': אין מסגירין את המוחלט כשנולד בהחליטו נגע אחר שצריך הסגר. והנ"מ שכשנרפא נגע קמא ולא בתרא צריך נגע הב' הסגר ראשון. א"נ כשנרפאו שניהן תוך ז' ימים משנולד נגע הב' פוטרו מיד. הא אם היה מסגירו עבור נגע הב' אע"ג שנרפא הנגע הב' תוך ז"י הסגירו אינו פוטרו עדין עד כלות ז"י הסגרו: ולא מחליטין את המוסגר דאם תוך שבועת ההסגר של נגע א' נולד לו נגע ב' שראוי להחליט אותה מיד או שתוך שבועת ההסגר של נגע נולד באותה נגע שהסגיר סימן טומאה ובסוף שבועת ההסגר עבר הסימן טומאה מזו או מזו. א"צ צפרים וקרבנות כבכל נגע מוחלטת שנרפאה. דהכא לא הוחלטה מהכהן עדיין: אבל בתחלה בסוף שבוע ר"ל בנולד נגע ב' בתחלה. דהיינו קודם שנסגר עבור נגע א'. או בנולד נגע ב' בסוף שבוע א' או בסוף שבוע ב' של נגע א' קודם שנפסק דינה של נגע א' אז המסגיר וכו': והמחליט מחליט ר"ל מיד כשמסגירו עבור נגע א' אומר לו הינך מוסגר גם עבור נגע ב'. וכ"כ מיד כשמחליטו עבור נגע א'. רשאי מיד להחליטו גם עבור נגע ב': מסגיר ופוטר ר"ל אם ראה שנגע א' ראוי להסגיר והאחרת ראויה לפטור ועושה כן לשניהן ביחד: מחליט ופוטר מחליט עבור נגע א' ופוטר עבור נגע ב' הכל בשעה א'. וה"ה דמסגיר ומחליט או איפכא. וכ"ש דפוטר ומסגיר או פוטר ומחליט. דהרי כשנפטר מנגע קמא לגמרי פשיטא דבודק הב' [ויש נ"מ בכולהו גווני בין שיזדקק לנגע ב' או לא. והמסגיר מסגיר. הרי אילו לא הסגירו מיד לנגע ב' כשיפטור מנגע א' יהיה צריך שוב הסגר לנגע ב'. אבל השתא דהמסגיר מסגיר. הסגר א' עולה לב' הנגעים. והמחליט מחליט. אילו לא החליטו מיד גם עבור נגע ב'. הרי כשיתרפא מנגע א' שהוחלט והוא במועד וכדומה. רשאי להתטהר בצפרים וקרבנות. וליכנוס למקדש ולאכול קדשים. אף שלא נרפא עדיין נגע ב'. עכ"פ לא החליטו הכהן עדיין עבור נגע הב'. אבל השתא שהחליט הכהן ב' הנגעים ביחד. א"א שיתטהר עד שיתרפאו שניהן. ומסגיר ופוטר או מחליט ופוטר. יש ג"כ נ"מ בב' האופנים דאילו לא היה פוטר נגע הב' מיד אחר שהסגיר או החליט הא' הרי אם תוך ההסגר או ההחלט של א'. היה פורח בכולו היה טהור. אבל השתא דתיכף כשהחליט או הסגיר הא' פטר גם הב' הרי אם תוך ההסגר או ההחלט של נגע א' פרח בכולו. ולא נתייחדו הנגע הטהור והטמא יחד קודם שפרח בכולהו היה טמא כדמוכח לקמן [פ"ח מ"ו]. ומסגיר ומחליט נמי יש נ"מ. דאילו לא היה מחליט נגע ב' מיד כשהסגיר א' הרי אם נרפא נגע ב' תוך ימי הסגר נגע א' לא היה צריך קרבנות לנגע ב'. אבל השתא שהחליטו כשיתרפא צריך קרבנות. ובמחליט ובמסגיר נמי יש נ"מ. דאילו לא הסגירו עבור נגע ב' מיד כשהחליט נגע א'. הרי כשיתרפא נגע א' היה צריך שוב ב' הסגרות לנגע ב'. אבל השתא שהסגירו מיד כשהחליטו ימי חלוטו עולה לו לימי הסגרו. ופוטר ומסגיר. או פוטר ומחליט. או מסגיר ופוטר בכולהו ג' גווני יש נ"מ לענין פרח בכולהו וכלעיל. ודו"ק]: נותנין לו שבעת ימי המשתה ואין הכהן פוסק דיט אז. אבל אדם אחר כופין אותו להראות נגעו לכהן. דמ"ש מכל מצות עשה. דכשלא יקיימו מכין אותו עד שתצא נפשו או עד שיקיימו [כתובות דפ"ו א']. ואת"ל מאן יימר דהכא מצוה. ת"ל והובא אל הכהן משמע על כרחו: לו ולביתו ולכסותו כשנולד נגע בא' מהן: ובן ברגל כשנולד בא' מהנך נגע ברגל לשום אדם: עור הבשר שנולד בו נגע: מיטמא בשני שבועות ר"ל בעמד הנגע בעיניו בלי סימן טומ' אפ"ה צריך עכ"פ ב' הסגרות. ויהי' עכ"פ טמא ב' שבועות: ובשלשה סימנין דאם נולד בהנגע א' מג' סימני טומאה. הר"ז מוחלט. ואלו הן הג' סימני טומאה בשער וכו': בשער לבן ובמחיה ובפסיון או או קתני. והשתא מפרש תנא מתי כל א' מטמא. בשער וכו': בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני לאחר הפטור או או קתני. הא בתחילה אין פשיון מטמא [כפ"א מ"ג]: ומיטמא בשני שבועות שהן שלשה עשר יום דיום ז' עולה לכאן ולכאן: השחין והמכוה שחין היינו שנפסד העור ע"י הכאה או ע"י חולי שבגוף. ומכוה היינו שנפסד העור ע"י אש. או ע"י רותחין שנפלו על בשרו. ושניהן כשהן עדיין מורדין. דהיינו שיש במקום החבורה ליחה. אינן מטמאין בנגעים. וכשנתרפאו לגמרי ונעשו צלקת. אז הנגע שנולד שם דינו כשאר נגע שבעור הבשר. אבל כשנתרפאו רק קצת. ועלה עליהן קרום כקליפת השום. אז הנגע שנולד על הקרום. זהו שנקרא שחין או מכוה: מיטמאין בשבוע אחד ר"ל אף בלא סי' טומאה צריך לסגרו עכ"פ שבוע א'. וכשלא ימצא בו בסוף השבוע סי' טומאה פוטרו אבל בשאר נגעים שבאדם בעמד בעיניו שבוע א' אינו מטהרו עד שחוזר ומסגירו עוד שבוע ב': שהוא שבעת ימים פשוט ששבוע א' הוא ז"י. רק אפ"ה נקט הכי איידי אינך. א"נ קמ"ל דאף שלא מצא בה בסוף שבוע סי' טומ'. אפ"ה טמא כל יום הז'. שהרי צריך טבילה והע"ש: הנתקין נתק הוא שנשרו שער הראש או הזקן על שטח שרחב כגריס אע"ג שאין שם נגע כלל מטמא בכל המראות [עי' רפ"י]: הקרחת והגבחת כשנשרו שער הראש שלפניו נקרא גבחת. ואם מלאחריו נק' קרחת. ובכה"ג זו"ז טהורים לגמרי. דדוקא כשיש גידול שער סביב המקום שנשרו משם השערות נק' נתק. אבל קרחת וגבחת אין שער מקיף הקריחה סביב. אולם אם במקום שנשרו השערות בהקרחת והגבחת. נולד נגע באחד מד' מראות הרי דינו כשאר נגע שבעור הבשר. רק שאין בו טומ' שער לבן כשגדל שם [ודלא כמשמע לכאורה מהר"ב. וערתוי"ט פ"י מ"י ד"ה במחי']: הבגדים מיטמאים בשני שבועות ר"ל נגעי בגדים. והם כתמים שנתהוו בבגד לבן של צמר או של פשתן. או בשתי או בערב של זה או של זה כשהן לבנים. או כתם שנתהווה בכל כלי עור אפילו צבוע בידי שמים: ובשלשה סימנין ואלו הן הג' סימנים שכשנתהוו בבגד יטמא. בירקרק וכו': בירקרק ובאדמדם בהי' הכתם ההוא כגריס ומראהו ירוק מאד גרין בל"א ככנף טווס פוי בל"א. או שהי' הכתם כגריס אדום מאד כארמעזין בל"א אלו הם ב' סימני טומאה להחליט ולשרוף כל הבגד כשיעמוד כשיעור גריס ב' שבועות. משא"כ ד' מראית שבנגעי אדם. אפילו עמדו במראיתן ושיעורן כמה שנים. כל שלא נולד בהם א' מג' סימני טומ'. שער לבן. פסיון. מחי'. אחר ב' שבועות של הסגר נפטרו. ומה"ט גמי לא קרי תנא לעיל להנך ב' מראות סימן טומ' כדקרי הכא להב' מראית של נגעי בגדים: בתחלה להסגיר. דכשמוצא בהבגד נגע כגריס בא' מב' מראות אלו מסגירו. ואין בתחלה זה כמו בתחלה שנזכר לעיל בנגעי אדם דהתם היינו להחליט: בסוף שבוע ראשון ג"כ להסגיר שוב שבוע ב'. דאחר הסגר שבוע ראשונה דוקא בב' לריעותא דהיינו שעמד במראיתו. וכ"ש כשהוסיף באותה מראה. וגם פשה. אז מחליטו מיד אחר הסגר א'. ובב' לטיבותא שכהה ממראיתה דהיינו שנעשה מירקרק ירוק. ומאדמדם אדום. וכש"כ כשנתהפך לגמרי למראה כשירה לגמרי. או עברה לגמרי. והרי בכל הנך אופנים ג"כ לא פשתה הנגע מכבסו ומטבילו וטהור. אבל בחדא לטיבותא כגון שעמד במראיתו או הוסיף בה אבל לא פשה. או שפשה אבל כהה ממראיתה שנתהווה מירקרק ירוק. ומאדמדם אדום. מכבסו ומסגירו שבוע שנית. [דאע"ג דבתחלה א"צ להסגיר ירוק ואדום. הכא שכבר נזקק לטומ' מסגיר גם אירוק ואדום לחוד. ועי' רמב"ם [פי"ב מטו"צ ורכ"מ שם]: ובסוף שבוע שני דבסוף שבוע ב' דוקא שנשתנה למראה שאין בה כלל ירקות או אדמימות. אף שנשאר הכתם בגדלו או גם פשה מכבסו ומטבילו וטהור. הא אם עמד בעיניו וכ"ש כשהוסיף במראיתו ואף שלא פשה. או שפשה אף שהוכהה ממראיתו שנתהווה מירקרק ירוק ומאדמדם אדום. שורף כל הבגד. אבל כשנשתנה למראה אחרת פסולה. שנעשה מירקרק אדמדם. או איפכא בין שפשה או לא. קורע מקום הנגע ושורפו. ושאר הבגד מכבסו ומטבילו וטהור [הא בסוף שבוע א' בכה"ג אינו קורעו דהו"ל כעמד בעינו ולא פשה ומכבס הבגד וסוגרו]: לאחר הפטור אם בסוף שבוע שנייה כהה הנגע שבהבגד למראה כשירה ופטרו הכהן. ולאחר כמה ימים חזר למראה פסולה. ואפילו מראה פסולה אחרת. או שבסוף שבוע ב' נעשה מירקרק אדום או איפכא. וקרע מקום הנגע. וטיהר שאר הבגד ולאחר כמה ימים חזר ונראה בהבגד א' מב' המראות. בב' אופנים אלו שורף הבגד מיד. ואף שלא פשה הנגע בגדלו מבתחלה. וכ"ש אם בסוף שבוע א' או ב' נתמעט מכגריס או עבר לגמרי ופטרו הכהן. והשתא חזרה הנגע בפשיון שיהיה שיעור גריס עכ"פ שורף כל הבגד: ובפשיון בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני לאחר הפטור בכל הני שלשה אופני פשיון שורף הבגד מיד: הבתים מיטמאין נגעי בתים. דהיינו שנתהוו כתמים בכותלי הבית בפנים. ואפילו כותלי הבית צבועים בידי אדם [עי' לקמן פי"א מ"ג]: בשלשה שבועות במצא בהקיר כתם בגודל ב' גריסין או יותר במראה ירקרק או אדמדם כלעיל ציון ל"ה הן ב' סימני טומ' שבבתים שכשיעמוד הכתם במראיתו וגדלו ב' שבועות צריך לחלוץ האבנים שעליהן הנגע. ולהחזיר ולהביא שם אבנים אחרים ולטוח עליהם טיט חדש וחוזר וסוגרו שבוע שלישית. שאם לא תחזור אז. מטהר הבית. ועכ"פ נמצא שהבית טמא ג' שבועות: בירקרק ובאדמדם בתחלה ר"ל כשיראה בו בתחלה נגע כב' גריסין או יותר בא' מב' מראות אלו. או כב' גריסין מהב' מראות ביחד סוגרו ז"י: בסוף שבוע ראשון דאם בסוף שבוע ראשון ימצא שכהה ממראה הנגע למראה כשירה או ימצאנה שנתמעטה משיעור ב' גריסין. קולף מקום הנגע ומטהר הבית לגמרי. אבל במצא שעמדה במראיתה ובשיעורה חוזר ומסגיר הבית שבוע שנית [וכ"כ במצאה בסוף שבוע א' שפשתה יותר מבתחלה חולץ וקוצה וטח כלעיל וסוגר שנית. אלא דבבבא זו לא איירי בפשיון]: בסוף שבוע שני אם לאחר שקצה חלץ וטח בסוף שבוע א' מצא השתא בסוף שבוע ב' שחזר ונתהווה נגע בהבית. הר"ז נותץ כל הבית. ואם עמדה בעינה בסוף שבוע א' שדינה לחזור ולהסגירה ובסוף שבוע ב' מצאה שכהה מראיתה או נתמעט מכשיעור. קולף מקום הנגע ומטהר הבית בצפרים. אבל אם בסוף שבוע א' ואח"כ גם בסוף שבוע ב' עמדה הנגע במראיתה ובשיעורה. וכ"ש כשעמדה בראשון ופשתה בשני חולץ וקוצה וטח כלעיל ומסגיר שוב שבוע שלישית: בסוף שבוע שלישי דכשימצא בסוף שבוע ג' שחזרה נגע לבית כשיעור ב' גריסין במראה טמא נותץ כל הבית: לאחר הפטור דאם לאחר כמה ימים משחלץ וקצה וטח ופטר הבית. חזר הנגע להבית. במראה ושיעור טומאה. אם הביא כבר צפרים על הנגע הראשונה. ידון זו כנגע חדשה. ואם קודם עשיית הצפרים. אז נותץ הבית: ובפשיון דבפשה בסוף שבוע א' טפי מבתחלה חולץ וקוצה וטח [הג"ה וצ"ע דמה בין פשיון לירקרק ואדמדם] וסוגר שבוע שנית [וכמש"ל]: בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני דבעמד בעינו בסוף שבוע א' ופשה בסוף שבוע ב'. חולץ וקוצה וטח. וסוגרו שוב שבוע שלישית. ואע"ג דכבר שמעינן דאפילו בעמד בעיניו עד סוף שבוע ב' דחולץ וכו'. אפ"ה קמ"ל דאע"ג שפשה אינו נותצו ודלא כבבגד [לעיל סי' ל"ח]: בסוף שבוע שלישי פשיון ממש בסוף שבוע שלישית לא משכח"ל. דהרי אינו סוגר שלישית רק אחר שחלץ קצה וטח. אלא לכל חזרת נגע לביתו. קרי לה תנא נמי פשיון. ור"ל הכא. דכשמצא בסוף שבוע שלישית שחזרה בשיעור ב' גריסין במראה טמא. נותץ כל הבית: לאחר הפטור כאן נמי קרי תנא לחזרת נגע לבית בשם פשיון. ור"ל אם לאחר כמה ימים שפטרו חזרה הנגע להבית. אם לאחר שעשה הצפרים עבור נגע הראשונה אז ידין זו כנגע חדשה. ואם קודם עשיית הצפרים חזרה נותץ כל הבית וכמש"ל: ומיטמאין בשלשה שבועות שיהי' חייב להסגירן ולפוטרן אח"כ אף שרק עמדה בעינה [ולא כהה] ולא נתמעט שיעורה: אין בנגעים פחות משבוע אחד דהיינו בשחין מכוה: ולא יותר על שלשה שבועות דהיינו בנגעי בתים:
מלכת שלמה
חתן שנראה בו נגע וכו'. ובבכורות פ' כל פסולי קתני לו ולאיצטליתו. ופי' הרא"ש ז"ל שאר כל אדם שנראה בו נגע ב"ד כופים אותו לבוא אל הכהן דמצות עשה היא דכתיב והובא אל אהרן הכהן אבל חתן ורגל נותנים. ומפיק לה ר' יהודה בברייתא דת"כ פ"ה דפרשת נגעים וסוף פרשה ה' דפרשת מצורע מקרא דכתיב וצוה הכהן ופנו את הבית אם ממתינין לדבר הרשות שאין מטמאין עד שמפנה כל הכלים שבבית כ"ש לדבר מצוה:
2.
A bridegroom on whom a nega has appeared is given the seven days of the marriage feast [in which he is not examined]; [This grace period is given to] him, and to his house and to his clothing. Similarly during a festival, one is granted exemption from inspection during all the days of the festival.
משנה ג
עוֹר הַבָּשָׂר מִטַּמֵּא בִשְׁנֵי שָׁבוּעוֹת וּבִשְׁלשָׁה סִימָנִין, בְּשֵׂעָר לָבָן וּבְמִחְיָה וּבְפִסְיוֹן. בְּשֵׂעָר לָבָן וּבְמִחְיָה, בַּתְּחִלָּה, וּבְסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן, וּבְסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי, לְאַחַר הַפְּטוּר. וּבְפִסְיוֹן, בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן, וּבְסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי, לְאַחַר הַפְּטוּר. וּמִטַּמֵּא בִשְׁנֵי שָׁבוּעוֹת, שֶׁהֵן שְׁלשָׁה עָשָׂר יוֹם:
ברטנורה
עור הבשר. שנראה בו אחד מארבעה מראות:בתחילה. כשהובא אל הכהן בלא הסגר, מיטמא בשער לבן ובמחיה. אבל בפשיון אינו מיטמא עד סוף שבוע ראשון, או סוף שבוע שני, ולאחר הפטור דסוף שבוע שני כשעמד בעיניו ופטרו, אם אחרי כן פשה חוזר וחולטו:שלשה עשר יום. דיום שביעי של שבוע ראשון עולה לכאן ולכאן:
תוסופות יום טוב
בשני שבועות. דקדוקו כתבתי במשנה ג פ"ק:
ובשלשה סימנין בשער לבן במחיה ובפסיון. אלו הסימנין כולן בפסוק אמר ושער בנגע הפך לבן וטמא אותו. אמר והנה פשתה המספחת בעור וטמאו הכהן אמר ומחית בשר חי בשאת צרעת נושנת היא. ואם אינו מבואר בפסוק בבהרת מחית בשר חי. אבל כל מה שהוא [מבואר] בבהרת הוא מחוייב בשאת וכל מה שהוא בשאת הוא מחוייב בבהרת. כמו שבארנו בראש המסכתא. [במשנה ב כמ"ש גם שם הר"ב] וכן בשאר מראות נגעים. הרמב"ם [*ומדלא קתני נמישאם היה כסיד ונשתנה לשלג וליהוי ד'. ש"מ דכל הד' מראות עומד בעיניו מיקרו. כמ"ש בפ"א מ"ג [ד"ה לפטור] וכדתנן בפרק דלקמן משנה ז]:
ובפסיון בסוף [שבוע]. דבתחלה לא כמ"ש בפ"ק מ"ג:
[*שהן י"ג יום. כ' הר"ב דיום ז' כו' ועיין עוד בפירושו למשנה ד פ"ק]:
יכין
מלכת שלמה
יכין
הכל מיטמאין בנגעים הכל לאתויי קטן. אע"ג דכתיב במצורע איש צרוע. האי למעוטי אשה מפריעה ופרימה אבל לענין לטמא בנגעים אתרבי קטן ממלת אדם דכתיב אדם כי יהיה בעור בשרו. וכ"ש דאתרבי מזה עבד כנעני שמל וטבל. ואצ"ל אשה דכבר שמעינן לה מסוף פרק דלעיל: חוץ מן העובדי כוכבים וגר תושב ודוקא לנגעי גופן מדאינן בני חיובי קרבן. אבל בגד שלהן או בית שלהן בא"י שקנה אותן ישראל. ומצא בהן נגע שגדל ברשותן. וראה בתחלה [עיין רמב"ם טו"צ פי"ג ה"ב ופי"ד הי"א]. ומ"ש בתוי"ט בשם מהר"ם דגר תושב מטמא בנגעי בגדים. ובתים. תמהני מאד דלבתר שכתב בעצמו דאמ"ט בנגעי הגוף. מדאינו בר קרבן. א"כ בתים נמי הרי לאו בר אתויי קרבן. ותו הרי הוקשו נגעי בגדים ובתים לנגעי הגוף [כרמב"ם סוף פרק י"ג מטו"צ] ואין היקש למחצה [ככריתות כ"ב ב']: הכל כשרים לראות את הנגעים אפילו ישראל אם בקי בדיני נגע וגם אין חסרון בעיני' [כפ"ב מ"ג]. רשאי לבחון דיני הנגע: אלא שהטומאה והטהרה בידי כהן ואפילו הוא כהן ע"ה. ואפילו שוטה. ואפילו קטן [רמב"ם פ"ט מטו"צ]. אבל צריך שיהיה דמסברי ליה וסבר [ערכין ג' א']. ופשוט לע"ד דהכהן עכ"פ צריך שיראה ג"כ את הנגע אע"ג שאיכו יודע לדון ע"פ ראייתו עד שיגיד לו ישראל המומחה אפ"ה למראה עיני הכהן כתיב: אומרים לו אמור טמא הישראל המומחה אומר לכהן ע"ה אמור וכו': אמור טהור וה"ה כשרואה המומחה שהמנוגע ראוי להסגר אומר להכהן הע"ה אמור להמנוגע הרי אתה מוסגר. דגם אמירה זו בכהן תליא וכדמפורש בקרא. ואפ"ה לא נקט לה תנא מדנכלל באמור טמא דגם המוסגר טמא הוא: אין רואים שני נגעים כאחד מדאינו יכול לבחון כל אחת יפה: בין באיש אחר ובין בשני אנשים ר"ל בין שב' הנגעים הם באיש א' או בב' אנשים נראים מכהן א': אלא רואה את האחר ומסגירו או או קתני: וחוזר לשני ר"ל בין שרואה שדין הנגע הוא להסגירה או שדינה להחליט או לפטרה אינו רשאי לבחון הנגע האחרת עד אחר שיפסוק דין הנגע שראה תחלה. ואח"כ בוחן הנגע השניה ופוסק גם את דינה: אין מסגירין את המוסגר אם נולד לו נגע ב' באמצע שבוע של הסגר של נגע א' אין הכהן נזקק לו לומר לו הרי אתה סגור גם בשביל זו. והנ"מ בזה. דכשלא הסגירו בשביל נגע ב' ובסוף הסגר שבשבוע של נגע הראשון. כבר נתרפאו שניהן. הרי פוטרו הכהן מיד. הא אילו היה סוגרו גם בשביל נגע הב' תוך ימי הסגר הראשון אע"ג שמוצא היום ששניהן נרפאו. אפ"ה לא היה נטהר עדיין. עד שיכלה שבועת ההסגר של נגע הב'. מיהו כשהביא ב' נגעים ביחד לפני הכהן. אז רואה נגע הא' ורואה וחוזר גם נגע הב' וכדמסיק: ולא מחליטין את המוחלט כשהוחלט משום נגע א'. ותוך ימי החלטו נולד בו נגע אחר שרואה הכהן שראוי להחליטו גם עבורה. אין הכהן אומר לו מוחלט אתה גם עבור זה. והנ"מ בזה. אם נרפא הנגע הראשון במועד. או כשהיה חתן. והרי קי"ל דמותר הכהן לטהר המוחלט במועד כדי לשמחו [כרמל"מ פ"ז מיו"ט די"ז א' ד"ה ומעתה וכן משמע מרמב"ם שם הט"ז]. א"כ כשיטהרו אז הכהן עבור הנגע הא' ויעש הצפרים ויגלח ויטבול. אף שלא נרפא עדיין הנגע הב'. מותר לכנוס לעירו. דהרי עדיין לא טימאו הכהן עבור נגע הב': אין מסגירין את המוחלט כשנולד בהחליטו נגע אחר שצריך הסגר. והנ"מ שכשנרפא נגע קמא ולא בתרא צריך נגע הב' הסגר ראשון. א"נ כשנרפאו שניהן תוך ז' ימים משנולד נגע הב' פוטרו מיד. הא אם היה מסגירו עבור נגע הב' אע"ג שנרפא הנגע הב' תוך ז"י הסגירו אינו פוטרו עדין עד כלות ז"י הסגרו: ולא מחליטין את המוסגר דאם תוך שבועת ההסגר של נגע א' נולד לו נגע ב' שראוי להחליט אותה מיד או שתוך שבועת ההסגר של נגע נולד באותה נגע שהסגיר סימן טומאה ובסוף שבועת ההסגר עבר הסימן טומאה מזו או מזו. א"צ צפרים וקרבנות כבכל נגע מוחלטת שנרפאה. דהכא לא הוחלטה מהכהן עדיין: אבל בתחלה בסוף שבוע ר"ל בנולד נגע ב' בתחלה. דהיינו קודם שנסגר עבור נגע א'. או בנולד נגע ב' בסוף שבוע א' או בסוף שבוע ב' של נגע א' קודם שנפסק דינה של נגע א' אז המסגיר וכו': והמחליט מחליט ר"ל מיד כשמסגירו עבור נגע א' אומר לו הינך מוסגר גם עבור נגע ב'. וכ"כ מיד כשמחליטו עבור נגע א'. רשאי מיד להחליטו גם עבור נגע ב': מסגיר ופוטר ר"ל אם ראה שנגע א' ראוי להסגיר והאחרת ראויה לפטור ועושה כן לשניהן ביחד: מחליט ופוטר מחליט עבור נגע א' ופוטר עבור נגע ב' הכל בשעה א'. וה"ה דמסגיר ומחליט או איפכא. וכ"ש דפוטר ומסגיר או פוטר ומחליט. דהרי כשנפטר מנגע קמא לגמרי פשיטא דבודק הב' [ויש נ"מ בכולהו גווני בין שיזדקק לנגע ב' או לא. והמסגיר מסגיר. הרי אילו לא הסגירו מיד לנגע ב' כשיפטור מנגע א' יהיה צריך שוב הסגר לנגע ב'. אבל השתא דהמסגיר מסגיר. הסגר א' עולה לב' הנגעים. והמחליט מחליט. אילו לא החליטו מיד גם עבור נגע ב'. הרי כשיתרפא מנגע א' שהוחלט והוא במועד וכדומה. רשאי להתטהר בצפרים וקרבנות. וליכנוס למקדש ולאכול קדשים. אף שלא נרפא עדיין נגע ב'. עכ"פ לא החליטו הכהן עדיין עבור נגע הב'. אבל השתא שהחליט הכהן ב' הנגעים ביחד. א"א שיתטהר עד שיתרפאו שניהן. ומסגיר ופוטר או מחליט ופוטר. יש ג"כ נ"מ בב' האופנים דאילו לא היה פוטר נגע הב' מיד אחר שהסגיר או החליט הא' הרי אם תוך ההסגר או ההחלט של א'. היה פורח בכולו היה טהור. אבל השתא דתיכף כשהחליט או הסגיר הא' פטר גם הב' הרי אם תוך ההסגר או ההחלט של נגע א' פרח בכולו. ולא נתייחדו הנגע הטהור והטמא יחד קודם שפרח בכולהו היה טמא כדמוכח לקמן [פ"ח מ"ו]. ומסגיר ומחליט נמי יש נ"מ. דאילו לא היה מחליט נגע ב' מיד כשהסגיר א' הרי אם נרפא נגע ב' תוך ימי הסגר נגע א' לא היה צריך קרבנות לנגע ב'. אבל השתא שהחליטו כשיתרפא צריך קרבנות. ובמחליט ובמסגיר נמי יש נ"מ. דאילו לא הסגירו עבור נגע ב' מיד כשהחליט נגע א'. הרי כשיתרפא נגע א' היה צריך שוב ב' הסגרות לנגע ב'. אבל השתא שהסגירו מיד כשהחליטו ימי חלוטו עולה לו לימי הסגרו. ופוטר ומסגיר. או פוטר ומחליט. או מסגיר ופוטר בכולהו ג' גווני יש נ"מ לענין פרח בכולהו וכלעיל. ודו"ק]: נותנין לו שבעת ימי המשתה ואין הכהן פוסק דיט אז. אבל אדם אחר כופין אותו להראות נגעו לכהן. דמ"ש מכל מצות עשה. דכשלא יקיימו מכין אותו עד שתצא נפשו או עד שיקיימו [כתובות דפ"ו א']. ואת"ל מאן יימר דהכא מצוה. ת"ל והובא אל הכהן משמע על כרחו: לו ולביתו ולכסותו כשנולד נגע בא' מהן: ובן ברגל כשנולד בא' מהנך נגע ברגל לשום אדם: עור הבשר שנולד בו נגע: מיטמא בשני שבועות ר"ל בעמד הנגע בעיניו בלי סימן טומ' אפ"ה צריך עכ"פ ב' הסגרות. ויהי' עכ"פ טמא ב' שבועות: ובשלשה סימנין דאם נולד בהנגע א' מג' סימני טומאה. הר"ז מוחלט. ואלו הן הג' סימני טומאה בשער וכו': בשער לבן ובמחיה ובפסיון או או קתני. והשתא מפרש תנא מתי כל א' מטמא. בשער וכו': בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני לאחר הפטור או או קתני. הא בתחילה אין פשיון מטמא [כפ"א מ"ג]: ומיטמא בשני שבועות שהן שלשה עשר יום דיום ז' עולה לכאן ולכאן: השחין והמכוה שחין היינו שנפסד העור ע"י הכאה או ע"י חולי שבגוף. ומכוה היינו שנפסד העור ע"י אש. או ע"י רותחין שנפלו על בשרו. ושניהן כשהן עדיין מורדין. דהיינו שיש במקום החבורה ליחה. אינן מטמאין בנגעים. וכשנתרפאו לגמרי ונעשו צלקת. אז הנגע שנולד שם דינו כשאר נגע שבעור הבשר. אבל כשנתרפאו רק קצת. ועלה עליהן קרום כקליפת השום. אז הנגע שנולד על הקרום. זהו שנקרא שחין או מכוה: מיטמאין בשבוע אחד ר"ל אף בלא סי' טומאה צריך לסגרו עכ"פ שבוע א'. וכשלא ימצא בו בסוף השבוע סי' טומאה פוטרו אבל בשאר נגעים שבאדם בעמד בעיניו שבוע א' אינו מטהרו עד שחוזר ומסגירו עוד שבוע ב': שהוא שבעת ימים פשוט ששבוע א' הוא ז"י. רק אפ"ה נקט הכי איידי אינך. א"נ קמ"ל דאף שלא מצא בה בסוף שבוע סי' טומ'. אפ"ה טמא כל יום הז'. שהרי צריך טבילה והע"ש: הנתקין נתק הוא שנשרו שער הראש או הזקן על שטח שרחב כגריס אע"ג שאין שם נגע כלל מטמא בכל המראות [עי' רפ"י]: הקרחת והגבחת כשנשרו שער הראש שלפניו נקרא גבחת. ואם מלאחריו נק' קרחת. ובכה"ג זו"ז טהורים לגמרי. דדוקא כשיש גידול שער סביב המקום שנשרו משם השערות נק' נתק. אבל קרחת וגבחת אין שער מקיף הקריחה סביב. אולם אם במקום שנשרו השערות בהקרחת והגבחת. נולד נגע באחד מד' מראות הרי דינו כשאר נגע שבעור הבשר. רק שאין בו טומ' שער לבן כשגדל שם [ודלא כמשמע לכאורה מהר"ב. וערתוי"ט פ"י מ"י ד"ה במחי']: הבגדים מיטמאים בשני שבועות ר"ל נגעי בגדים. והם כתמים שנתהוו בבגד לבן של צמר או של פשתן. או בשתי או בערב של זה או של זה כשהן לבנים. או כתם שנתהווה בכל כלי עור אפילו צבוע בידי שמים: ובשלשה סימנין ואלו הן הג' סימנים שכשנתהוו בבגד יטמא. בירקרק וכו': בירקרק ובאדמדם בהי' הכתם ההוא כגריס ומראהו ירוק מאד גרין בל"א ככנף טווס פוי בל"א. או שהי' הכתם כגריס אדום מאד כארמעזין בל"א אלו הם ב' סימני טומאה להחליט ולשרוף כל הבגד כשיעמוד כשיעור גריס ב' שבועות. משא"כ ד' מראית שבנגעי אדם. אפילו עמדו במראיתן ושיעורן כמה שנים. כל שלא נולד בהם א' מג' סימני טומ'. שער לבן. פסיון. מחי'. אחר ב' שבועות של הסגר נפטרו. ומה"ט גמי לא קרי תנא לעיל להנך ב' מראות סימן טומ' כדקרי הכא להב' מראית של נגעי בגדים: בתחלה להסגיר. דכשמוצא בהבגד נגע כגריס בא' מב' מראות אלו מסגירו. ואין בתחלה זה כמו בתחלה שנזכר לעיל בנגעי אדם דהתם היינו להחליט: בסוף שבוע ראשון ג"כ להסגיר שוב שבוע ב'. דאחר הסגר שבוע ראשונה דוקא בב' לריעותא דהיינו שעמד במראיתו. וכ"ש כשהוסיף באותה מראה. וגם פשה. אז מחליטו מיד אחר הסגר א'. ובב' לטיבותא שכהה ממראיתה דהיינו שנעשה מירקרק ירוק. ומאדמדם אדום. וכש"כ כשנתהפך לגמרי למראה כשירה לגמרי. או עברה לגמרי. והרי בכל הנך אופנים ג"כ לא פשתה הנגע מכבסו ומטבילו וטהור. אבל בחדא לטיבותא כגון שעמד במראיתו או הוסיף בה אבל לא פשה. או שפשה אבל כהה ממראיתה שנתהווה מירקרק ירוק. ומאדמדם אדום. מכבסו ומסגירו שבוע שנית. [דאע"ג דבתחלה א"צ להסגיר ירוק ואדום. הכא שכבר נזקק לטומ' מסגיר גם אירוק ואדום לחוד. ועי' רמב"ם [פי"ב מטו"צ ורכ"מ שם]: ובסוף שבוע שני דבסוף שבוע ב' דוקא שנשתנה למראה שאין בה כלל ירקות או אדמימות. אף שנשאר הכתם בגדלו או גם פשה מכבסו ומטבילו וטהור. הא אם עמד בעיניו וכ"ש כשהוסיף במראיתו ואף שלא פשה. או שפשה אף שהוכהה ממראיתו שנתהווה מירקרק ירוק ומאדמדם אדום. שורף כל הבגד. אבל כשנשתנה למראה אחרת פסולה. שנעשה מירקרק אדמדם. או איפכא בין שפשה או לא. קורע מקום הנגע ושורפו. ושאר הבגד מכבסו ומטבילו וטהור [הא בסוף שבוע א' בכה"ג אינו קורעו דהו"ל כעמד בעינו ולא פשה ומכבס הבגד וסוגרו]: לאחר הפטור אם בסוף שבוע שנייה כהה הנגע שבהבגד למראה כשירה ופטרו הכהן. ולאחר כמה ימים חזר למראה פסולה. ואפילו מראה פסולה אחרת. או שבסוף שבוע ב' נעשה מירקרק אדום או איפכא. וקרע מקום הנגע. וטיהר שאר הבגד ולאחר כמה ימים חזר ונראה בהבגד א' מב' המראות. בב' אופנים אלו שורף הבגד מיד. ואף שלא פשה הנגע בגדלו מבתחלה. וכ"ש אם בסוף שבוע א' או ב' נתמעט מכגריס או עבר לגמרי ופטרו הכהן. והשתא חזרה הנגע בפשיון שיהיה שיעור גריס עכ"פ שורף כל הבגד: ובפשיון בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני לאחר הפטור בכל הני שלשה אופני פשיון שורף הבגד מיד: הבתים מיטמאין נגעי בתים. דהיינו שנתהוו כתמים בכותלי הבית בפנים. ואפילו כותלי הבית צבועים בידי אדם [עי' לקמן פי"א מ"ג]: בשלשה שבועות במצא בהקיר כתם בגודל ב' גריסין או יותר במראה ירקרק או אדמדם כלעיל ציון ל"ה הן ב' סימני טומ' שבבתים שכשיעמוד הכתם במראיתו וגדלו ב' שבועות צריך לחלוץ האבנים שעליהן הנגע. ולהחזיר ולהביא שם אבנים אחרים ולטוח עליהם טיט חדש וחוזר וסוגרו שבוע שלישית. שאם לא תחזור אז. מטהר הבית. ועכ"פ נמצא שהבית טמא ג' שבועות: בירקרק ובאדמדם בתחלה ר"ל כשיראה בו בתחלה נגע כב' גריסין או יותר בא' מב' מראות אלו. או כב' גריסין מהב' מראות ביחד סוגרו ז"י: בסוף שבוע ראשון דאם בסוף שבוע ראשון ימצא שכהה ממראה הנגע למראה כשירה או ימצאנה שנתמעטה משיעור ב' גריסין. קולף מקום הנגע ומטהר הבית לגמרי. אבל במצא שעמדה במראיתה ובשיעורה חוזר ומסגיר הבית שבוע שנית [וכ"כ במצאה בסוף שבוע א' שפשתה יותר מבתחלה חולץ וקוצה וטח כלעיל וסוגר שנית. אלא דבבבא זו לא איירי בפשיון]: בסוף שבוע שני אם לאחר שקצה חלץ וטח בסוף שבוע א' מצא השתא בסוף שבוע ב' שחזר ונתהווה נגע בהבית. הר"ז נותץ כל הבית. ואם עמדה בעינה בסוף שבוע א' שדינה לחזור ולהסגירה ובסוף שבוע ב' מצאה שכהה מראיתה או נתמעט מכשיעור. קולף מקום הנגע ומטהר הבית בצפרים. אבל אם בסוף שבוע א' ואח"כ גם בסוף שבוע ב' עמדה הנגע במראיתה ובשיעורה. וכ"ש כשעמדה בראשון ופשתה בשני חולץ וקוצה וטח כלעיל ומסגיר שוב שבוע שלישית: בסוף שבוע שלישי דכשימצא בסוף שבוע ג' שחזרה נגע לבית כשיעור ב' גריסין במראה טמא נותץ כל הבית: לאחר הפטור דאם לאחר כמה ימים משחלץ וקצה וטח ופטר הבית. חזר הנגע להבית. במראה ושיעור טומאה. אם הביא כבר צפרים על הנגע הראשונה. ידון זו כנגע חדשה. ואם קודם עשיית הצפרים. אז נותץ הבית: ובפשיון דבפשה בסוף שבוע א' טפי מבתחלה חולץ וקוצה וטח [הג"ה וצ"ע דמה בין פשיון לירקרק ואדמדם] וסוגר שבוע שנית [וכמש"ל]: בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני דבעמד בעינו בסוף שבוע א' ופשה בסוף שבוע ב'. חולץ וקוצה וטח. וסוגרו שוב שבוע שלישית. ואע"ג דכבר שמעינן דאפילו בעמד בעיניו עד סוף שבוע ב' דחולץ וכו'. אפ"ה קמ"ל דאע"ג שפשה אינו נותצו ודלא כבבגד [לעיל סי' ל"ח]: בסוף שבוע שלישי פשיון ממש בסוף שבוע שלישית לא משכח"ל. דהרי אינו סוגר שלישית רק אחר שחלץ קצה וטח. אלא לכל חזרת נגע לביתו. קרי לה תנא נמי פשיון. ור"ל הכא. דכשמצא בסוף שבוע שלישית שחזרה בשיעור ב' גריסין במראה טמא. נותץ כל הבית: לאחר הפטור כאן נמי קרי תנא לחזרת נגע לבית בשם פשיון. ור"ל אם לאחר כמה ימים שפטרו חזרה הנגע להבית. אם לאחר שעשה הצפרים עבור נגע הראשונה אז ידין זו כנגע חדשה. ואם קודם עשיית הצפרים חזרה נותץ כל הבית וכמש"ל: ומיטמאין בשלשה שבועות שיהי' חייב להסגירן ולפוטרן אח"כ אף שרק עמדה בעינה [ולא כהה] ולא נתמעט שיעורה: אין בנגעים פחות משבוע אחד דהיינו בשחין מכוה: ולא יותר על שלשה שבועות דהיינו בנגעי בתים:
מלכת שלמה
שהן שלשה עשר יום. בת"כ פ' שני דפרשת נגעים יליף לה מקרא דכתיב והסגירו הכהן ז' ימים שנית דמלת שנית יתירא כדמפ' התם בספר קרבן אהרן:
3.
The skin of the flesh becomes unclean for two weeks and by one of three signs: by white hair or by quick flesh or by a spreading. "By white hair or by quick flesh" in the beginning, at the end of the first week, at the end of the second week, or after it had been pronounced clean. "Or by a spreading," at the end of the first week, at the end of the second week, or after it had been pronounced clean. It becomes unclean for two weeks which are thirteen days.
משנה ד
הַשְּׁחִין וְהַמִּכְוָה מִטַּמְּאִין בְּשָׁבוּעַ אֶחָד וּבִשְׁנֵי סִימָנִין, בְּשֵׂעָר לָבָן וּבְפִסְיוֹן. בְּשֵׂעָר לָבָן, בַּתְּחִלָּה, בְּסוֹף שָׁבוּעַ, לְאַחַר הַפְּטוּר. וּבְפִסְיוֹן, בְּסוֹף שָׁבוּעַ, לְאַחַר הַפְּטוּר. וּמִטַּמְּאִין בְּשָׁבוּעַ אֶחָד, שֶׁהוּא שִׁבְעַת יָמִים:
ברטנורה
השחין והמכוה מיטמאין בשבוע אחד. דשאר נגעים יש להן שני הסגרות, ואלו אם לא פשה בשבוע ראשון ולא נולד שער לבן, פוטרו. ולשון מיטמאין דנקט, הכי קאמר, כשבאו אלו שני סימנים בסוף שבוע אחד, טמא, הא לא באו, טהור:
תוסופות יום טוב
השחין והמכוה. לקמן בפ"ט מפרש איזהו שחין. ואיוהו מכוה. הר"ש:
מיטמאין בשבוע אחד. לשון הר"ב דשאר נגעים יש להן שני הסגרות וכו'. והר"ש הקדים וז"ל מיטמאין בשבוע אחד מה שחלוקין משאר נגעים בשבוע א'. היינו לענין טהרה דשאר נגעים יש להן וכו':
בשבוע אחד ובשני סימנין. הפסוק לא ידון בשחין ובמכוה כאשר התחדש בהן צרעת בהסגר שני. ואמנם בא בהם ההסגר שבעה ימים לבד במה שיצטרך הסגר ואחר השבוע יחליט או יפטור. ולא נזכר בהם מחיה. ואמנם אמר בנגע השחין ושערה הפך לבן. ואמר בו ג"כ ואם פשה תפשה בעור. ואמר במכות אש והנה נהפך שער לבן בבהרת. ואמר בו ג"כ ואם פשה תפשה בעור. הרמב"ם:
יכין
מלכת שלמה
יכין
הכל מיטמאין בנגעים הכל לאתויי קטן. אע"ג דכתיב במצורע איש צרוע. האי למעוטי אשה מפריעה ופרימה אבל לענין לטמא בנגעים אתרבי קטן ממלת אדם דכתיב אדם כי יהיה בעור בשרו. וכ"ש דאתרבי מזה עבד כנעני שמל וטבל. ואצ"ל אשה דכבר שמעינן לה מסוף פרק דלעיל: חוץ מן העובדי כוכבים וגר תושב ודוקא לנגעי גופן מדאינן בני חיובי קרבן. אבל בגד שלהן או בית שלהן בא"י שקנה אותן ישראל. ומצא בהן נגע שגדל ברשותן. וראה בתחלה [עיין רמב"ם טו"צ פי"ג ה"ב ופי"ד הי"א]. ומ"ש בתוי"ט בשם מהר"ם דגר תושב מטמא בנגעי בגדים. ובתים. תמהני מאד דלבתר שכתב בעצמו דאמ"ט בנגעי הגוף. מדאינו בר קרבן. א"כ בתים נמי הרי לאו בר אתויי קרבן. ותו הרי הוקשו נגעי בגדים ובתים לנגעי הגוף [כרמב"ם סוף פרק י"ג מטו"צ] ואין היקש למחצה [ככריתות כ"ב ב']: הכל כשרים לראות את הנגעים אפילו ישראל אם בקי בדיני נגע וגם אין חסרון בעיני' [כפ"ב מ"ג]. רשאי לבחון דיני הנגע: אלא שהטומאה והטהרה בידי כהן ואפילו הוא כהן ע"ה. ואפילו שוטה. ואפילו קטן [רמב"ם פ"ט מטו"צ]. אבל צריך שיהיה דמסברי ליה וסבר [ערכין ג' א']. ופשוט לע"ד דהכהן עכ"פ צריך שיראה ג"כ את הנגע אע"ג שאיכו יודע לדון ע"פ ראייתו עד שיגיד לו ישראל המומחה אפ"ה למראה עיני הכהן כתיב: אומרים לו אמור טמא הישראל המומחה אומר לכהן ע"ה אמור וכו': אמור טהור וה"ה כשרואה המומחה שהמנוגע ראוי להסגר אומר להכהן הע"ה אמור להמנוגע הרי אתה מוסגר. דגם אמירה זו בכהן תליא וכדמפורש בקרא. ואפ"ה לא נקט לה תנא מדנכלל באמור טמא דגם המוסגר טמא הוא: אין רואים שני נגעים כאחד מדאינו יכול לבחון כל אחת יפה: בין באיש אחר ובין בשני אנשים ר"ל בין שב' הנגעים הם באיש א' או בב' אנשים נראים מכהן א': אלא רואה את האחר ומסגירו או או קתני: וחוזר לשני ר"ל בין שרואה שדין הנגע הוא להסגירה או שדינה להחליט או לפטרה אינו רשאי לבחון הנגע האחרת עד אחר שיפסוק דין הנגע שראה תחלה. ואח"כ בוחן הנגע השניה ופוסק גם את דינה: אין מסגירין את המוסגר אם נולד לו נגע ב' באמצע שבוע של הסגר של נגע א' אין הכהן נזקק לו לומר לו הרי אתה סגור גם בשביל זו. והנ"מ בזה. דכשלא הסגירו בשביל נגע ב' ובסוף הסגר שבשבוע של נגע הראשון. כבר נתרפאו שניהן. הרי פוטרו הכהן מיד. הא אילו היה סוגרו גם בשביל נגע הב' תוך ימי הסגר הראשון אע"ג שמוצא היום ששניהן נרפאו. אפ"ה לא היה נטהר עדיין. עד שיכלה שבועת ההסגר של נגע הב'. מיהו כשהביא ב' נגעים ביחד לפני הכהן. אז רואה נגע הא' ורואה וחוזר גם נגע הב' וכדמסיק: ולא מחליטין את המוחלט כשהוחלט משום נגע א'. ותוך ימי החלטו נולד בו נגע אחר שרואה הכהן שראוי להחליטו גם עבורה. אין הכהן אומר לו מוחלט אתה גם עבור זה. והנ"מ בזה. אם נרפא הנגע הראשון במועד. או כשהיה חתן. והרי קי"ל דמותר הכהן לטהר המוחלט במועד כדי לשמחו [כרמל"מ פ"ז מיו"ט די"ז א' ד"ה ומעתה וכן משמע מרמב"ם שם הט"ז]. א"כ כשיטהרו אז הכהן עבור הנגע הא' ויעש הצפרים ויגלח ויטבול. אף שלא נרפא עדיין הנגע הב'. מותר לכנוס לעירו. דהרי עדיין לא טימאו הכהן עבור נגע הב': אין מסגירין את המוחלט כשנולד בהחליטו נגע אחר שצריך הסגר. והנ"מ שכשנרפא נגע קמא ולא בתרא צריך נגע הב' הסגר ראשון. א"נ כשנרפאו שניהן תוך ז' ימים משנולד נגע הב' פוטרו מיד. הא אם היה מסגירו עבור נגע הב' אע"ג שנרפא הנגע הב' תוך ז"י הסגירו אינו פוטרו עדין עד כלות ז"י הסגרו: ולא מחליטין את המוסגר דאם תוך שבועת ההסגר של נגע א' נולד לו נגע ב' שראוי להחליט אותה מיד או שתוך שבועת ההסגר של נגע נולד באותה נגע שהסגיר סימן טומאה ובסוף שבועת ההסגר עבר הסימן טומאה מזו או מזו. א"צ צפרים וקרבנות כבכל נגע מוחלטת שנרפאה. דהכא לא הוחלטה מהכהן עדיין: אבל בתחלה בסוף שבוע ר"ל בנולד נגע ב' בתחלה. דהיינו קודם שנסגר עבור נגע א'. או בנולד נגע ב' בסוף שבוע א' או בסוף שבוע ב' של נגע א' קודם שנפסק דינה של נגע א' אז המסגיר וכו': והמחליט מחליט ר"ל מיד כשמסגירו עבור נגע א' אומר לו הינך מוסגר גם עבור נגע ב'. וכ"כ מיד כשמחליטו עבור נגע א'. רשאי מיד להחליטו גם עבור נגע ב': מסגיר ופוטר ר"ל אם ראה שנגע א' ראוי להסגיר והאחרת ראויה לפטור ועושה כן לשניהן ביחד: מחליט ופוטר מחליט עבור נגע א' ופוטר עבור נגע ב' הכל בשעה א'. וה"ה דמסגיר ומחליט או איפכא. וכ"ש דפוטר ומסגיר או פוטר ומחליט. דהרי כשנפטר מנגע קמא לגמרי פשיטא דבודק הב' [ויש נ"מ בכולהו גווני בין שיזדקק לנגע ב' או לא. והמסגיר מסגיר. הרי אילו לא הסגירו מיד לנגע ב' כשיפטור מנגע א' יהיה צריך שוב הסגר לנגע ב'. אבל השתא דהמסגיר מסגיר. הסגר א' עולה לב' הנגעים. והמחליט מחליט. אילו לא החליטו מיד גם עבור נגע ב'. הרי כשיתרפא מנגע א' שהוחלט והוא במועד וכדומה. רשאי להתטהר בצפרים וקרבנות. וליכנוס למקדש ולאכול קדשים. אף שלא נרפא עדיין נגע ב'. עכ"פ לא החליטו הכהן עדיין עבור נגע הב'. אבל השתא שהחליט הכהן ב' הנגעים ביחד. א"א שיתטהר עד שיתרפאו שניהן. ומסגיר ופוטר או מחליט ופוטר. יש ג"כ נ"מ בב' האופנים דאילו לא היה פוטר נגע הב' מיד אחר שהסגיר או החליט הא' הרי אם תוך ההסגר או ההחלט של א'. היה פורח בכולו היה טהור. אבל השתא דתיכף כשהחליט או הסגיר הא' פטר גם הב' הרי אם תוך ההסגר או ההחלט של נגע א' פרח בכולו. ולא נתייחדו הנגע הטהור והטמא יחד קודם שפרח בכולהו היה טמא כדמוכח לקמן [פ"ח מ"ו]. ומסגיר ומחליט נמי יש נ"מ. דאילו לא היה מחליט נגע ב' מיד כשהסגיר א' הרי אם נרפא נגע ב' תוך ימי הסגר נגע א' לא היה צריך קרבנות לנגע ב'. אבל השתא שהחליטו כשיתרפא צריך קרבנות. ובמחליט ובמסגיר נמי יש נ"מ. דאילו לא הסגירו עבור נגע ב' מיד כשהחליט נגע א'. הרי כשיתרפא נגע א' היה צריך שוב ב' הסגרות לנגע ב'. אבל השתא שהסגירו מיד כשהחליטו ימי חלוטו עולה לו לימי הסגרו. ופוטר ומסגיר. או פוטר ומחליט. או מסגיר ופוטר בכולהו ג' גווני יש נ"מ לענין פרח בכולהו וכלעיל. ודו"ק]: נותנין לו שבעת ימי המשתה ואין הכהן פוסק דיט אז. אבל אדם אחר כופין אותו להראות נגעו לכהן. דמ"ש מכל מצות עשה. דכשלא יקיימו מכין אותו עד שתצא נפשו או עד שיקיימו [כתובות דפ"ו א']. ואת"ל מאן יימר דהכא מצוה. ת"ל והובא אל הכהן משמע על כרחו: לו ולביתו ולכסותו כשנולד נגע בא' מהן: ובן ברגל כשנולד בא' מהנך נגע ברגל לשום אדם: עור הבשר שנולד בו נגע: מיטמא בשני שבועות ר"ל בעמד הנגע בעיניו בלי סימן טומ' אפ"ה צריך עכ"פ ב' הסגרות. ויהי' עכ"פ טמא ב' שבועות: ובשלשה סימנין דאם נולד בהנגע א' מג' סימני טומאה. הר"ז מוחלט. ואלו הן הג' סימני טומאה בשער וכו': בשער לבן ובמחיה ובפסיון או או קתני. והשתא מפרש תנא מתי כל א' מטמא. בשער וכו': בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני לאחר הפטור או או קתני. הא בתחילה אין פשיון מטמא [כפ"א מ"ג]: ומיטמא בשני שבועות שהן שלשה עשר יום דיום ז' עולה לכאן ולכאן: השחין והמכוה שחין היינו שנפסד העור ע"י הכאה או ע"י חולי שבגוף. ומכוה היינו שנפסד העור ע"י אש. או ע"י רותחין שנפלו על בשרו. ושניהן כשהן עדיין מורדין. דהיינו שיש במקום החבורה ליחה. אינן מטמאין בנגעים. וכשנתרפאו לגמרי ונעשו צלקת. אז הנגע שנולד שם דינו כשאר נגע שבעור הבשר. אבל כשנתרפאו רק קצת. ועלה עליהן קרום כקליפת השום. אז הנגע שנולד על הקרום. זהו שנקרא שחין או מכוה: מיטמאין בשבוע אחד ר"ל אף בלא סי' טומאה צריך לסגרו עכ"פ שבוע א'. וכשלא ימצא בו בסוף השבוע סי' טומאה פוטרו אבל בשאר נגעים שבאדם בעמד בעיניו שבוע א' אינו מטהרו עד שחוזר ומסגירו עוד שבוע ב': שהוא שבעת ימים פשוט ששבוע א' הוא ז"י. רק אפ"ה נקט הכי איידי אינך. א"נ קמ"ל דאף שלא מצא בה בסוף שבוע סי' טומ'. אפ"ה טמא כל יום הז'. שהרי צריך טבילה והע"ש: הנתקין נתק הוא שנשרו שער הראש או הזקן על שטח שרחב כגריס אע"ג שאין שם נגע כלל מטמא בכל המראות [עי' רפ"י]: הקרחת והגבחת כשנשרו שער הראש שלפניו נקרא גבחת. ואם מלאחריו נק' קרחת. ובכה"ג זו"ז טהורים לגמרי. דדוקא כשיש גידול שער סביב המקום שנשרו משם השערות נק' נתק. אבל קרחת וגבחת אין שער מקיף הקריחה סביב. אולם אם במקום שנשרו השערות בהקרחת והגבחת. נולד נגע באחד מד' מראות הרי דינו כשאר נגע שבעור הבשר. רק שאין בו טומ' שער לבן כשגדל שם [ודלא כמשמע לכאורה מהר"ב. וערתוי"ט פ"י מ"י ד"ה במחי']: הבגדים מיטמאים בשני שבועות ר"ל נגעי בגדים. והם כתמים שנתהוו בבגד לבן של צמר או של פשתן. או בשתי או בערב של זה או של זה כשהן לבנים. או כתם שנתהווה בכל כלי עור אפילו צבוע בידי שמים: ובשלשה סימנין ואלו הן הג' סימנים שכשנתהוו בבגד יטמא. בירקרק וכו': בירקרק ובאדמדם בהי' הכתם ההוא כגריס ומראהו ירוק מאד גרין בל"א ככנף טווס פוי בל"א. או שהי' הכתם כגריס אדום מאד כארמעזין בל"א אלו הם ב' סימני טומאה להחליט ולשרוף כל הבגד כשיעמוד כשיעור גריס ב' שבועות. משא"כ ד' מראית שבנגעי אדם. אפילו עמדו במראיתן ושיעורן כמה שנים. כל שלא נולד בהם א' מג' סימני טומ'. שער לבן. פסיון. מחי'. אחר ב' שבועות של הסגר נפטרו. ומה"ט גמי לא קרי תנא לעיל להנך ב' מראות סימן טומ' כדקרי הכא להב' מראית של נגעי בגדים: בתחלה להסגיר. דכשמוצא בהבגד נגע כגריס בא' מב' מראות אלו מסגירו. ואין בתחלה זה כמו בתחלה שנזכר לעיל בנגעי אדם דהתם היינו להחליט: בסוף שבוע ראשון ג"כ להסגיר שוב שבוע ב'. דאחר הסגר שבוע ראשונה דוקא בב' לריעותא דהיינו שעמד במראיתו. וכ"ש כשהוסיף באותה מראה. וגם פשה. אז מחליטו מיד אחר הסגר א'. ובב' לטיבותא שכהה ממראיתה דהיינו שנעשה מירקרק ירוק. ומאדמדם אדום. וכש"כ כשנתהפך לגמרי למראה כשירה לגמרי. או עברה לגמרי. והרי בכל הנך אופנים ג"כ לא פשתה הנגע מכבסו ומטבילו וטהור. אבל בחדא לטיבותא כגון שעמד במראיתו או הוסיף בה אבל לא פשה. או שפשה אבל כהה ממראיתה שנתהווה מירקרק ירוק. ומאדמדם אדום. מכבסו ומסגירו שבוע שנית. [דאע"ג דבתחלה א"צ להסגיר ירוק ואדום. הכא שכבר נזקק לטומ' מסגיר גם אירוק ואדום לחוד. ועי' רמב"ם [פי"ב מטו"צ ורכ"מ שם]: ובסוף שבוע שני דבסוף שבוע ב' דוקא שנשתנה למראה שאין בה כלל ירקות או אדמימות. אף שנשאר הכתם בגדלו או גם פשה מכבסו ומטבילו וטהור. הא אם עמד בעיניו וכ"ש כשהוסיף במראיתו ואף שלא פשה. או שפשה אף שהוכהה ממראיתו שנתהווה מירקרק ירוק ומאדמדם אדום. שורף כל הבגד. אבל כשנשתנה למראה אחרת פסולה. שנעשה מירקרק אדמדם. או איפכא בין שפשה או לא. קורע מקום הנגע ושורפו. ושאר הבגד מכבסו ומטבילו וטהור [הא בסוף שבוע א' בכה"ג אינו קורעו דהו"ל כעמד בעינו ולא פשה ומכבס הבגד וסוגרו]: לאחר הפטור אם בסוף שבוע שנייה כהה הנגע שבהבגד למראה כשירה ופטרו הכהן. ולאחר כמה ימים חזר למראה פסולה. ואפילו מראה פסולה אחרת. או שבסוף שבוע ב' נעשה מירקרק אדום או איפכא. וקרע מקום הנגע. וטיהר שאר הבגד ולאחר כמה ימים חזר ונראה בהבגד א' מב' המראות. בב' אופנים אלו שורף הבגד מיד. ואף שלא פשה הנגע בגדלו מבתחלה. וכ"ש אם בסוף שבוע א' או ב' נתמעט מכגריס או עבר לגמרי ופטרו הכהן. והשתא חזרה הנגע בפשיון שיהיה שיעור גריס עכ"פ שורף כל הבגד: ובפשיון בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני לאחר הפטור בכל הני שלשה אופני פשיון שורף הבגד מיד: הבתים מיטמאין נגעי בתים. דהיינו שנתהוו כתמים בכותלי הבית בפנים. ואפילו כותלי הבית צבועים בידי אדם [עי' לקמן פי"א מ"ג]: בשלשה שבועות במצא בהקיר כתם בגודל ב' גריסין או יותר במראה ירקרק או אדמדם כלעיל ציון ל"ה הן ב' סימני טומ' שבבתים שכשיעמוד הכתם במראיתו וגדלו ב' שבועות צריך לחלוץ האבנים שעליהן הנגע. ולהחזיר ולהביא שם אבנים אחרים ולטוח עליהם טיט חדש וחוזר וסוגרו שבוע שלישית. שאם לא תחזור אז. מטהר הבית. ועכ"פ נמצא שהבית טמא ג' שבועות: בירקרק ובאדמדם בתחלה ר"ל כשיראה בו בתחלה נגע כב' גריסין או יותר בא' מב' מראות אלו. או כב' גריסין מהב' מראות ביחד סוגרו ז"י: בסוף שבוע ראשון דאם בסוף שבוע ראשון ימצא שכהה ממראה הנגע למראה כשירה או ימצאנה שנתמעטה משיעור ב' גריסין. קולף מקום הנגע ומטהר הבית לגמרי. אבל במצא שעמדה במראיתה ובשיעורה חוזר ומסגיר הבית שבוע שנית [וכ"כ במצאה בסוף שבוע א' שפשתה יותר מבתחלה חולץ וקוצה וטח כלעיל וסוגר שנית. אלא דבבבא זו לא איירי בפשיון]: בסוף שבוע שני אם לאחר שקצה חלץ וטח בסוף שבוע א' מצא השתא בסוף שבוע ב' שחזר ונתהווה נגע בהבית. הר"ז נותץ כל הבית. ואם עמדה בעינה בסוף שבוע א' שדינה לחזור ולהסגירה ובסוף שבוע ב' מצאה שכהה מראיתה או נתמעט מכשיעור. קולף מקום הנגע ומטהר הבית בצפרים. אבל אם בסוף שבוע א' ואח"כ גם בסוף שבוע ב' עמדה הנגע במראיתה ובשיעורה. וכ"ש כשעמדה בראשון ופשתה בשני חולץ וקוצה וטח כלעיל ומסגיר שוב שבוע שלישית: בסוף שבוע שלישי דכשימצא בסוף שבוע ג' שחזרה נגע לבית כשיעור ב' גריסין במראה טמא נותץ כל הבית: לאחר הפטור דאם לאחר כמה ימים משחלץ וקצה וטח ופטר הבית. חזר הנגע להבית. במראה ושיעור טומאה. אם הביא כבר צפרים על הנגע הראשונה. ידון זו כנגע חדשה. ואם קודם עשיית הצפרים. אז נותץ הבית: ובפשיון דבפשה בסוף שבוע א' טפי מבתחלה חולץ וקוצה וטח [הג"ה וצ"ע דמה בין פשיון לירקרק ואדמדם] וסוגר שבוע שנית [וכמש"ל]: בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני דבעמד בעינו בסוף שבוע א' ופשה בסוף שבוע ב'. חולץ וקוצה וטח. וסוגרו שוב שבוע שלישית. ואע"ג דכבר שמעינן דאפילו בעמד בעיניו עד סוף שבוע ב' דחולץ וכו'. אפ"ה קמ"ל דאע"ג שפשה אינו נותצו ודלא כבבגד [לעיל סי' ל"ח]: בסוף שבוע שלישי פשיון ממש בסוף שבוע שלישית לא משכח"ל. דהרי אינו סוגר שלישית רק אחר שחלץ קצה וטח. אלא לכל חזרת נגע לביתו. קרי לה תנא נמי פשיון. ור"ל הכא. דכשמצא בסוף שבוע שלישית שחזרה בשיעור ב' גריסין במראה טמא. נותץ כל הבית: לאחר הפטור כאן נמי קרי תנא לחזרת נגע לבית בשם פשיון. ור"ל אם לאחר כמה ימים שפטרו חזרה הנגע להבית. אם לאחר שעשה הצפרים עבור נגע הראשונה אז ידין זו כנגע חדשה. ואם קודם עשיית הצפרים חזרה נותץ כל הבית וכמש"ל: ומיטמאין בשלשה שבועות שיהי' חייב להסגירן ולפוטרן אח"כ אף שרק עמדה בעינה [ולא כהה] ולא נתמעט שיעורה: אין בנגעים פחות משבוע אחד דהיינו בשחין מכוה: ולא יותר על שלשה שבועות דהיינו בנגעי בתים:
מלכת שלמה
השחין והמכוה מטמאין בשבוע אחד וכו'. פי' אם נולדה בהרת במקומן כדמפרשי קראי ודוקא כשנולדה הבהרת על צרבת השחין דהיינו שהתחיל להתרפאת עד שנעשה קרום כקליפת השום אז יש לו דין סימני טומאה דשחין ומכוה ושבוע אחד אבל אם עדיין לא קרם כקליפת השום טהור והיינו דתנן לקמן ספ"ו וגם בפ"ט היו מורדין טהורין וגם שלא נתרפאו לגמרי עד שנעשה הבשר צלקת שאם נתרפאו לגמרי נידון בשלשה סימנין ובשתי שבועות כדין עור הבשר ממש דתנן לעיל בסמוך וכל זה תמצאנו מבואר לקמן בפ"ט כמו שכתבתיו שם:
ובסוף שבוע. בוי"ו ולאחר הפיטור בוי"ו צ"ל בכולהו באבי. תניא בתחלת ת"כ בברייתא דר' ישמעאל כל דבר שהי' בכלל ויצא לטעון טעון אחר שהוא כענינו יצא להקל ולא להחמיר כיצד ובשר כי יהיה בו בעורו שחין ונרפא או בשר כי יהי' בעורו מכות אש והלא שחין ומכוה בכלל כל הנגעים היו וכשיצאו לטעון טעון אחר שהוא כענין יצא להקל ולא להחמיר להקל עליהם שלא ידונו במחי' ושלא ידונו אלא בשבוע אחד:
4.
A boil or a burn becomes unclean for one week and by one of the following two tokens: by white hair or by a spreading. By white hair, in the beginning, at the end of the week, or after it has been pronounced clean. "Or by a spreading:" At the end of the week, or after it had been declared clean. They become unclean for a week which is seven days.
משנה ה
הַנְּתָקִין מִטַּמְּאִין בִּשְׁנֵי שָׁבוּעוֹת, בִּשְׁנֵי סִימָנִין, בְּשֵׂעָר צָהֹב דַּק וּבְפִסְיוֹן. בְּשֵׂעָר צָהֹב דַּק, בַּתְּחִלָּה, בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן, בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי, לְאַחַר הַפְּטוּר. וּבְפִסְיוֹן, בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן, בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי, לְאַחַר הַפְּטוּר. וּמִטַּמְּאִין בִּשְׁנֵי שָׁבוּעוֹת, שֶׁהֵן שְׁלשָׁה עָשָׂר יוֹם:
ברטנורה
הנתקים. נגעים שבראש או בזקן קרויין נתקים:בשער צהוב דק בתחלה. אם בתחלה נולד לו שער צהוב, מחליטו:צהוב. דומה לזהב:בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני. אם בסוף שבוע ראשון פשה או נולד לו שער צהוב, מחליטו. ואם לאו, מסגירו שנית, ואם בסוף שבוע שני פשה או נולד לו שער צהוב, מחליטו. ואם לאו, פוטרו. ואם לאחר הפטור פשה או נולד לו שער צהוב, מחליטו:
תוסופות יום טוב
הנתקים. לקמן בפ"י מפרש להו:
מיטמאין בשני שבועות כו'. זכר בו והסגירו שבעת ימים שנית. וזכר בסימן הטומאה ובו שער צהוב דק. ואמר גם כן פשה הנגע בעור. הרמב"ם:
יכין
מלכת שלמה
יכין
הכל מיטמאין בנגעים הכל לאתויי קטן. אע"ג דכתיב במצורע איש צרוע. האי למעוטי אשה מפריעה ופרימה אבל לענין לטמא בנגעים אתרבי קטן ממלת אדם דכתיב אדם כי יהיה בעור בשרו. וכ"ש דאתרבי מזה עבד כנעני שמל וטבל. ואצ"ל אשה דכבר שמעינן לה מסוף פרק דלעיל: חוץ מן העובדי כוכבים וגר תושב ודוקא לנגעי גופן מדאינן בני חיובי קרבן. אבל בגד שלהן או בית שלהן בא"י שקנה אותן ישראל. ומצא בהן נגע שגדל ברשותן. וראה בתחלה [עיין רמב"ם טו"צ פי"ג ה"ב ופי"ד הי"א]. ומ"ש בתוי"ט בשם מהר"ם דגר תושב מטמא בנגעי בגדים. ובתים. תמהני מאד דלבתר שכתב בעצמו דאמ"ט בנגעי הגוף. מדאינו בר קרבן. א"כ בתים נמי הרי לאו בר אתויי קרבן. ותו הרי הוקשו נגעי בגדים ובתים לנגעי הגוף [כרמב"ם סוף פרק י"ג מטו"צ] ואין היקש למחצה [ככריתות כ"ב ב']: הכל כשרים לראות את הנגעים אפילו ישראל אם בקי בדיני נגע וגם אין חסרון בעיני' [כפ"ב מ"ג]. רשאי לבחון דיני הנגע: אלא שהטומאה והטהרה בידי כהן ואפילו הוא כהן ע"ה. ואפילו שוטה. ואפילו קטן [רמב"ם פ"ט מטו"צ]. אבל צריך שיהיה דמסברי ליה וסבר [ערכין ג' א']. ופשוט לע"ד דהכהן עכ"פ צריך שיראה ג"כ את הנגע אע"ג שאיכו יודע לדון ע"פ ראייתו עד שיגיד לו ישראל המומחה אפ"ה למראה עיני הכהן כתיב: אומרים לו אמור טמא הישראל המומחה אומר לכהן ע"ה אמור וכו': אמור טהור וה"ה כשרואה המומחה שהמנוגע ראוי להסגר אומר להכהן הע"ה אמור להמנוגע הרי אתה מוסגר. דגם אמירה זו בכהן תליא וכדמפורש בקרא. ואפ"ה לא נקט לה תנא מדנכלל באמור טמא דגם המוסגר טמא הוא: אין רואים שני נגעים כאחד מדאינו יכול לבחון כל אחת יפה: בין באיש אחר ובין בשני אנשים ר"ל בין שב' הנגעים הם באיש א' או בב' אנשים נראים מכהן א': אלא רואה את האחר ומסגירו או או קתני: וחוזר לשני ר"ל בין שרואה שדין הנגע הוא להסגירה או שדינה להחליט או לפטרה אינו רשאי לבחון הנגע האחרת עד אחר שיפסוק דין הנגע שראה תחלה. ואח"כ בוחן הנגע השניה ופוסק גם את דינה: אין מסגירין את המוסגר אם נולד לו נגע ב' באמצע שבוע של הסגר של נגע א' אין הכהן נזקק לו לומר לו הרי אתה סגור גם בשביל זו. והנ"מ בזה. דכשלא הסגירו בשביל נגע ב' ובסוף הסגר שבשבוע של נגע הראשון. כבר נתרפאו שניהן. הרי פוטרו הכהן מיד. הא אילו היה סוגרו גם בשביל נגע הב' תוך ימי הסגר הראשון אע"ג שמוצא היום ששניהן נרפאו. אפ"ה לא היה נטהר עדיין. עד שיכלה שבועת ההסגר של נגע הב'. מיהו כשהביא ב' נגעים ביחד לפני הכהן. אז רואה נגע הא' ורואה וחוזר גם נגע הב' וכדמסיק: ולא מחליטין את המוחלט כשהוחלט משום נגע א'. ותוך ימי החלטו נולד בו נגע אחר שרואה הכהן שראוי להחליטו גם עבורה. אין הכהן אומר לו מוחלט אתה גם עבור זה. והנ"מ בזה. אם נרפא הנגע הראשון במועד. או כשהיה חתן. והרי קי"ל דמותר הכהן לטהר המוחלט במועד כדי לשמחו [כרמל"מ פ"ז מיו"ט די"ז א' ד"ה ומעתה וכן משמע מרמב"ם שם הט"ז]. א"כ כשיטהרו אז הכהן עבור הנגע הא' ויעש הצפרים ויגלח ויטבול. אף שלא נרפא עדיין הנגע הב'. מותר לכנוס לעירו. דהרי עדיין לא טימאו הכהן עבור נגע הב': אין מסגירין את המוחלט כשנולד בהחליטו נגע אחר שצריך הסגר. והנ"מ שכשנרפא נגע קמא ולא בתרא צריך נגע הב' הסגר ראשון. א"נ כשנרפאו שניהן תוך ז' ימים משנולד נגע הב' פוטרו מיד. הא אם היה מסגירו עבור נגע הב' אע"ג שנרפא הנגע הב' תוך ז"י הסגירו אינו פוטרו עדין עד כלות ז"י הסגרו: ולא מחליטין את המוסגר דאם תוך שבועת ההסגר של נגע א' נולד לו נגע ב' שראוי להחליט אותה מיד או שתוך שבועת ההסגר של נגע נולד באותה נגע שהסגיר סימן טומאה ובסוף שבועת ההסגר עבר הסימן טומאה מזו או מזו. א"צ צפרים וקרבנות כבכל נגע מוחלטת שנרפאה. דהכא לא הוחלטה מהכהן עדיין: אבל בתחלה בסוף שבוע ר"ל בנולד נגע ב' בתחלה. דהיינו קודם שנסגר עבור נגע א'. או בנולד נגע ב' בסוף שבוע א' או בסוף שבוע ב' של נגע א' קודם שנפסק דינה של נגע א' אז המסגיר וכו': והמחליט מחליט ר"ל מיד כשמסגירו עבור נגע א' אומר לו הינך מוסגר גם עבור נגע ב'. וכ"כ מיד כשמחליטו עבור נגע א'. רשאי מיד להחליטו גם עבור נגע ב': מסגיר ופוטר ר"ל אם ראה שנגע א' ראוי להסגיר והאחרת ראויה לפטור ועושה כן לשניהן ביחד: מחליט ופוטר מחליט עבור נגע א' ופוטר עבור נגע ב' הכל בשעה א'. וה"ה דמסגיר ומחליט או איפכא. וכ"ש דפוטר ומסגיר או פוטר ומחליט. דהרי כשנפטר מנגע קמא לגמרי פשיטא דבודק הב' [ויש נ"מ בכולהו גווני בין שיזדקק לנגע ב' או לא. והמסגיר מסגיר. הרי אילו לא הסגירו מיד לנגע ב' כשיפטור מנגע א' יהיה צריך שוב הסגר לנגע ב'. אבל השתא דהמסגיר מסגיר. הסגר א' עולה לב' הנגעים. והמחליט מחליט. אילו לא החליטו מיד גם עבור נגע ב'. הרי כשיתרפא מנגע א' שהוחלט והוא במועד וכדומה. רשאי להתטהר בצפרים וקרבנות. וליכנוס למקדש ולאכול קדשים. אף שלא נרפא עדיין נגע ב'. עכ"פ לא החליטו הכהן עדיין עבור נגע הב'. אבל השתא שהחליט הכהן ב' הנגעים ביחד. א"א שיתטהר עד שיתרפאו שניהן. ומסגיר ופוטר או מחליט ופוטר. יש ג"כ נ"מ בב' האופנים דאילו לא היה פוטר נגע הב' מיד אחר שהסגיר או החליט הא' הרי אם תוך ההסגר או ההחלט של א'. היה פורח בכולו היה טהור. אבל השתא דתיכף כשהחליט או הסגיר הא' פטר גם הב' הרי אם תוך ההסגר או ההחלט של נגע א' פרח בכולו. ולא נתייחדו הנגע הטהור והטמא יחד קודם שפרח בכולהו היה טמא כדמוכח לקמן [פ"ח מ"ו]. ומסגיר ומחליט נמי יש נ"מ. דאילו לא היה מחליט נגע ב' מיד כשהסגיר א' הרי אם נרפא נגע ב' תוך ימי הסגר נגע א' לא היה צריך קרבנות לנגע ב'. אבל השתא שהחליטו כשיתרפא צריך קרבנות. ובמחליט ובמסגיר נמי יש נ"מ. דאילו לא הסגירו עבור נגע ב' מיד כשהחליט נגע א'. הרי כשיתרפא נגע א' היה צריך שוב ב' הסגרות לנגע ב'. אבל השתא שהסגירו מיד כשהחליטו ימי חלוטו עולה לו לימי הסגרו. ופוטר ומסגיר. או פוטר ומחליט. או מסגיר ופוטר בכולהו ג' גווני יש נ"מ לענין פרח בכולהו וכלעיל. ודו"ק]: נותנין לו שבעת ימי המשתה ואין הכהן פוסק דיט אז. אבל אדם אחר כופין אותו להראות נגעו לכהן. דמ"ש מכל מצות עשה. דכשלא יקיימו מכין אותו עד שתצא נפשו או עד שיקיימו [כתובות דפ"ו א']. ואת"ל מאן יימר דהכא מצוה. ת"ל והובא אל הכהן משמע על כרחו: לו ולביתו ולכסותו כשנולד נגע בא' מהן: ובן ברגל כשנולד בא' מהנך נגע ברגל לשום אדם: עור הבשר שנולד בו נגע: מיטמא בשני שבועות ר"ל בעמד הנגע בעיניו בלי סימן טומ' אפ"ה צריך עכ"פ ב' הסגרות. ויהי' עכ"פ טמא ב' שבועות: ובשלשה סימנין דאם נולד בהנגע א' מג' סימני טומאה. הר"ז מוחלט. ואלו הן הג' סימני טומאה בשער וכו': בשער לבן ובמחיה ובפסיון או או קתני. והשתא מפרש תנא מתי כל א' מטמא. בשער וכו': בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני לאחר הפטור או או קתני. הא בתחילה אין פשיון מטמא [כפ"א מ"ג]: ומיטמא בשני שבועות שהן שלשה עשר יום דיום ז' עולה לכאן ולכאן: השחין והמכוה שחין היינו שנפסד העור ע"י הכאה או ע"י חולי שבגוף. ומכוה היינו שנפסד העור ע"י אש. או ע"י רותחין שנפלו על בשרו. ושניהן כשהן עדיין מורדין. דהיינו שיש במקום החבורה ליחה. אינן מטמאין בנגעים. וכשנתרפאו לגמרי ונעשו צלקת. אז הנגע שנולד שם דינו כשאר נגע שבעור הבשר. אבל כשנתרפאו רק קצת. ועלה עליהן קרום כקליפת השום. אז הנגע שנולד על הקרום. זהו שנקרא שחין או מכוה: מיטמאין בשבוע אחד ר"ל אף בלא סי' טומאה צריך לסגרו עכ"פ שבוע א'. וכשלא ימצא בו בסוף השבוע סי' טומאה פוטרו אבל בשאר נגעים שבאדם בעמד בעיניו שבוע א' אינו מטהרו עד שחוזר ומסגירו עוד שבוע ב': שהוא שבעת ימים פשוט ששבוע א' הוא ז"י. רק אפ"ה נקט הכי איידי אינך. א"נ קמ"ל דאף שלא מצא בה בסוף שבוע סי' טומ'. אפ"ה טמא כל יום הז'. שהרי צריך טבילה והע"ש: הנתקין נתק הוא שנשרו שער הראש או הזקן על שטח שרחב כגריס אע"ג שאין שם נגע כלל מטמא בכל המראות [עי' רפ"י]: הקרחת והגבחת כשנשרו שער הראש שלפניו נקרא גבחת. ואם מלאחריו נק' קרחת. ובכה"ג זו"ז טהורים לגמרי. דדוקא כשיש גידול שער סביב המקום שנשרו משם השערות נק' נתק. אבל קרחת וגבחת אין שער מקיף הקריחה סביב. אולם אם במקום שנשרו השערות בהקרחת והגבחת. נולד נגע באחד מד' מראות הרי דינו כשאר נגע שבעור הבשר. רק שאין בו טומ' שער לבן כשגדל שם [ודלא כמשמע לכאורה מהר"ב. וערתוי"ט פ"י מ"י ד"ה במחי']: הבגדים מיטמאים בשני שבועות ר"ל נגעי בגדים. והם כתמים שנתהוו בבגד לבן של צמר או של פשתן. או בשתי או בערב של זה או של זה כשהן לבנים. או כתם שנתהווה בכל כלי עור אפילו צבוע בידי שמים: ובשלשה סימנין ואלו הן הג' סימנים שכשנתהוו בבגד יטמא. בירקרק וכו': בירקרק ובאדמדם בהי' הכתם ההוא כגריס ומראהו ירוק מאד גרין בל"א ככנף טווס פוי בל"א. או שהי' הכתם כגריס אדום מאד כארמעזין בל"א אלו הם ב' סימני טומאה להחליט ולשרוף כל הבגד כשיעמוד כשיעור גריס ב' שבועות. משא"כ ד' מראית שבנגעי אדם. אפילו עמדו במראיתן ושיעורן כמה שנים. כל שלא נולד בהם א' מג' סימני טומ'. שער לבן. פסיון. מחי'. אחר ב' שבועות של הסגר נפטרו. ומה"ט גמי לא קרי תנא לעיל להנך ב' מראות סימן טומ' כדקרי הכא להב' מראית של נגעי בגדים: בתחלה להסגיר. דכשמוצא בהבגד נגע כגריס בא' מב' מראות אלו מסגירו. ואין בתחלה זה כמו בתחלה שנזכר לעיל בנגעי אדם דהתם היינו להחליט: בסוף שבוע ראשון ג"כ להסגיר שוב שבוע ב'. דאחר הסגר שבוע ראשונה דוקא בב' לריעותא דהיינו שעמד במראיתו. וכ"ש כשהוסיף באותה מראה. וגם פשה. אז מחליטו מיד אחר הסגר א'. ובב' לטיבותא שכהה ממראיתה דהיינו שנעשה מירקרק ירוק. ומאדמדם אדום. וכש"כ כשנתהפך לגמרי למראה כשירה לגמרי. או עברה לגמרי. והרי בכל הנך אופנים ג"כ לא פשתה הנגע מכבסו ומטבילו וטהור. אבל בחדא לטיבותא כגון שעמד במראיתו או הוסיף בה אבל לא פשה. או שפשה אבל כהה ממראיתה שנתהווה מירקרק ירוק. ומאדמדם אדום. מכבסו ומסגירו שבוע שנית. [דאע"ג דבתחלה א"צ להסגיר ירוק ואדום. הכא שכבר נזקק לטומ' מסגיר גם אירוק ואדום לחוד. ועי' רמב"ם [פי"ב מטו"צ ורכ"מ שם]: ובסוף שבוע שני דבסוף שבוע ב' דוקא שנשתנה למראה שאין בה כלל ירקות או אדמימות. אף שנשאר הכתם בגדלו או גם פשה מכבסו ומטבילו וטהור. הא אם עמד בעיניו וכ"ש כשהוסיף במראיתו ואף שלא פשה. או שפשה אף שהוכהה ממראיתו שנתהווה מירקרק ירוק ומאדמדם אדום. שורף כל הבגד. אבל כשנשתנה למראה אחרת פסולה. שנעשה מירקרק אדמדם. או איפכא בין שפשה או לא. קורע מקום הנגע ושורפו. ושאר הבגד מכבסו ומטבילו וטהור [הא בסוף שבוע א' בכה"ג אינו קורעו דהו"ל כעמד בעינו ולא פשה ומכבס הבגד וסוגרו]: לאחר הפטור אם בסוף שבוע שנייה כהה הנגע שבהבגד למראה כשירה ופטרו הכהן. ולאחר כמה ימים חזר למראה פסולה. ואפילו מראה פסולה אחרת. או שבסוף שבוע ב' נעשה מירקרק אדום או איפכא. וקרע מקום הנגע. וטיהר שאר הבגד ולאחר כמה ימים חזר ונראה בהבגד א' מב' המראות. בב' אופנים אלו שורף הבגד מיד. ואף שלא פשה הנגע בגדלו מבתחלה. וכ"ש אם בסוף שבוע א' או ב' נתמעט מכגריס או עבר לגמרי ופטרו הכהן. והשתא חזרה הנגע בפשיון שיהיה שיעור גריס עכ"פ שורף כל הבגד: ובפשיון בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני לאחר הפטור בכל הני שלשה אופני פשיון שורף הבגד מיד: הבתים מיטמאין נגעי בתים. דהיינו שנתהוו כתמים בכותלי הבית בפנים. ואפילו כותלי הבית צבועים בידי אדם [עי' לקמן פי"א מ"ג]: בשלשה שבועות במצא בהקיר כתם בגודל ב' גריסין או יותר במראה ירקרק או אדמדם כלעיל ציון ל"ה הן ב' סימני טומ' שבבתים שכשיעמוד הכתם במראיתו וגדלו ב' שבועות צריך לחלוץ האבנים שעליהן הנגע. ולהחזיר ולהביא שם אבנים אחרים ולטוח עליהם טיט חדש וחוזר וסוגרו שבוע שלישית. שאם לא תחזור אז. מטהר הבית. ועכ"פ נמצא שהבית טמא ג' שבועות: בירקרק ובאדמדם בתחלה ר"ל כשיראה בו בתחלה נגע כב' גריסין או יותר בא' מב' מראות אלו. או כב' גריסין מהב' מראות ביחד סוגרו ז"י: בסוף שבוע ראשון דאם בסוף שבוע ראשון ימצא שכהה ממראה הנגע למראה כשירה או ימצאנה שנתמעטה משיעור ב' גריסין. קולף מקום הנגע ומטהר הבית לגמרי. אבל במצא שעמדה במראיתה ובשיעורה חוזר ומסגיר הבית שבוע שנית [וכ"כ במצאה בסוף שבוע א' שפשתה יותר מבתחלה חולץ וקוצה וטח כלעיל וסוגר שנית. אלא דבבבא זו לא איירי בפשיון]: בסוף שבוע שני אם לאחר שקצה חלץ וטח בסוף שבוע א' מצא השתא בסוף שבוע ב' שחזר ונתהווה נגע בהבית. הר"ז נותץ כל הבית. ואם עמדה בעינה בסוף שבוע א' שדינה לחזור ולהסגירה ובסוף שבוע ב' מצאה שכהה מראיתה או נתמעט מכשיעור. קולף מקום הנגע ומטהר הבית בצפרים. אבל אם בסוף שבוע א' ואח"כ גם בסוף שבוע ב' עמדה הנגע במראיתה ובשיעורה. וכ"ש כשעמדה בראשון ופשתה בשני חולץ וקוצה וטח כלעיל ומסגיר שוב שבוע שלישית: בסוף שבוע שלישי דכשימצא בסוף שבוע ג' שחזרה נגע לבית כשיעור ב' גריסין במראה טמא נותץ כל הבית: לאחר הפטור דאם לאחר כמה ימים משחלץ וקצה וטח ופטר הבית. חזר הנגע להבית. במראה ושיעור טומאה. אם הביא כבר צפרים על הנגע הראשונה. ידון זו כנגע חדשה. ואם קודם עשיית הצפרים. אז נותץ הבית: ובפשיון דבפשה בסוף שבוע א' טפי מבתחלה חולץ וקוצה וטח [הג"ה וצ"ע דמה בין פשיון לירקרק ואדמדם] וסוגר שבוע שנית [וכמש"ל]: בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני דבעמד בעינו בסוף שבוע א' ופשה בסוף שבוע ב'. חולץ וקוצה וטח. וסוגרו שוב שבוע שלישית. ואע"ג דכבר שמעינן דאפילו בעמד בעיניו עד סוף שבוע ב' דחולץ וכו'. אפ"ה קמ"ל דאע"ג שפשה אינו נותצו ודלא כבבגד [לעיל סי' ל"ח]: בסוף שבוע שלישי פשיון ממש בסוף שבוע שלישית לא משכח"ל. דהרי אינו סוגר שלישית רק אחר שחלץ קצה וטח. אלא לכל חזרת נגע לביתו. קרי לה תנא נמי פשיון. ור"ל הכא. דכשמצא בסוף שבוע שלישית שחזרה בשיעור ב' גריסין במראה טמא. נותץ כל הבית: לאחר הפטור כאן נמי קרי תנא לחזרת נגע לבית בשם פשיון. ור"ל אם לאחר כמה ימים שפטרו חזרה הנגע להבית. אם לאחר שעשה הצפרים עבור נגע הראשונה אז ידין זו כנגע חדשה. ואם קודם עשיית הצפרים חזרה נותץ כל הבית וכמש"ל: ומיטמאין בשלשה שבועות שיהי' חייב להסגירן ולפוטרן אח"כ אף שרק עמדה בעינה [ולא כהה] ולא נתמעט שיעורה: אין בנגעים פחות משבוע אחד דהיינו בשחין מכוה: ולא יותר על שלשה שבועות דהיינו בנגעי בתים:
מלכת שלמה
הנתקים. שיעורן כגריס. תניא בתחלת ת"כ בברייתא דר' ישמעאל כל דבר שהי' בכלל ויצא לטעון טעון אחר שלא כענינו יצא להקל ולהחמיר כיצד איש או אשה כי יהיה בו נגע בראש או בזקן והלא הראש והזקן בכלל עור הבשר היו וכשיצאו לטעון טעון אחר שלא כענינו יצא להקל ולהחמיר להקל עליהם שלא ידונו בשער לבן ולהחמיר עליהם שידונו בשער צהוב פי' שלא כענינו דנתקים מטמאין בכל מראה ועור הבשר אין מטמא אלא בד' מראות והכי תניא בהדיא בת"כ וכו'. הר"ש ז"ל:
5.
Head or beard (scall) negaim become unclean for two weeks and by one of the following two signs: by yellow thin hair or by a spreading. "By yellow thin hair" in the beginning, at the end of the first week, at the end of the second week, or after they have been pronounced clean. "Or by a spreading," at the end of the first week, at the end of the second week or after they have been pronounced clean. They become unclean for two weeks which are only thirteen days.
משנה ו
הַקָּרַחַת וְהַגַּבַּחַת מִטַּמְּאוֹת בִּשְׁנֵי שָׁבוּעוֹת, וּבִשְׁנֵי סִימָנִין, בְּמִחְיָה וּבְפִשְׂיוֹן. בְּמִחְיָה, בַּתְּחִלָּה, בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן, בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי, לְאַחַר הַפְּטוּר. וּבְפִסְיוֹן, בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן, בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי, וּלְאַחַר הַפְּטוּר. וּמִטַּמְּאוֹת בִּשְׁנֵי שָׁבוּעוֹת, שֶׁהֵן שְׁלשָׁה עָשָׂר יוֹם:
ברטנורה
הקרחת והגבחת. לקמן בפ״י מפרש איזו היא קרחת ואיזו היא גבחת:במחיה ובפשיון. אבל בשער לבן אין מיטמאין, לפי שאין שער צומח בהן:
תוסופות יום טוב
הקרחת והגבחת מיטמאות בשני שבועות כו'. שנויה עוד בספ"י. והתם יליף להו הר"ב מקראי:
יכין
מלכת שלמה
יכין
הכל מיטמאין בנגעים הכל לאתויי קטן. אע"ג דכתיב במצורע איש צרוע. האי למעוטי אשה מפריעה ופרימה אבל לענין לטמא בנגעים אתרבי קטן ממלת אדם דכתיב אדם כי יהיה בעור בשרו. וכ"ש דאתרבי מזה עבד כנעני שמל וטבל. ואצ"ל אשה דכבר שמעינן לה מסוף פרק דלעיל: חוץ מן העובדי כוכבים וגר תושב ודוקא לנגעי גופן מדאינן בני חיובי קרבן. אבל בגד שלהן או בית שלהן בא"י שקנה אותן ישראל. ומצא בהן נגע שגדל ברשותן. וראה בתחלה [עיין רמב"ם טו"צ פי"ג ה"ב ופי"ד הי"א]. ומ"ש בתוי"ט בשם מהר"ם דגר תושב מטמא בנגעי בגדים. ובתים. תמהני מאד דלבתר שכתב בעצמו דאמ"ט בנגעי הגוף. מדאינו בר קרבן. א"כ בתים נמי הרי לאו בר אתויי קרבן. ותו הרי הוקשו נגעי בגדים ובתים לנגעי הגוף [כרמב"ם סוף פרק י"ג מטו"צ] ואין היקש למחצה [ככריתות כ"ב ב']: הכל כשרים לראות את הנגעים אפילו ישראל אם בקי בדיני נגע וגם אין חסרון בעיני' [כפ"ב מ"ג]. רשאי לבחון דיני הנגע: אלא שהטומאה והטהרה בידי כהן ואפילו הוא כהן ע"ה. ואפילו שוטה. ואפילו קטן [רמב"ם פ"ט מטו"צ]. אבל צריך שיהיה דמסברי ליה וסבר [ערכין ג' א']. ופשוט לע"ד דהכהן עכ"פ צריך שיראה ג"כ את הנגע אע"ג שאיכו יודע לדון ע"פ ראייתו עד שיגיד לו ישראל המומחה אפ"ה למראה עיני הכהן כתיב: אומרים לו אמור טמא הישראל המומחה אומר לכהן ע"ה אמור וכו': אמור טהור וה"ה כשרואה המומחה שהמנוגע ראוי להסגר אומר להכהן הע"ה אמור להמנוגע הרי אתה מוסגר. דגם אמירה זו בכהן תליא וכדמפורש בקרא. ואפ"ה לא נקט לה תנא מדנכלל באמור טמא דגם המוסגר טמא הוא: אין רואים שני נגעים כאחד מדאינו יכול לבחון כל אחת יפה: בין באיש אחר ובין בשני אנשים ר"ל בין שב' הנגעים הם באיש א' או בב' אנשים נראים מכהן א': אלא רואה את האחר ומסגירו או או קתני: וחוזר לשני ר"ל בין שרואה שדין הנגע הוא להסגירה או שדינה להחליט או לפטרה אינו רשאי לבחון הנגע האחרת עד אחר שיפסוק דין הנגע שראה תחלה. ואח"כ בוחן הנגע השניה ופוסק גם את דינה: אין מסגירין את המוסגר אם נולד לו נגע ב' באמצע שבוע של הסגר של נגע א' אין הכהן נזקק לו לומר לו הרי אתה סגור גם בשביל זו. והנ"מ בזה. דכשלא הסגירו בשביל נגע ב' ובסוף הסגר שבשבוע של נגע הראשון. כבר נתרפאו שניהן. הרי פוטרו הכהן מיד. הא אילו היה סוגרו גם בשביל נגע הב' תוך ימי הסגר הראשון אע"ג שמוצא היום ששניהן נרפאו. אפ"ה לא היה נטהר עדיין. עד שיכלה שבועת ההסגר של נגע הב'. מיהו כשהביא ב' נגעים ביחד לפני הכהן. אז רואה נגע הא' ורואה וחוזר גם נגע הב' וכדמסיק: ולא מחליטין את המוחלט כשהוחלט משום נגע א'. ותוך ימי החלטו נולד בו נגע אחר שרואה הכהן שראוי להחליטו גם עבורה. אין הכהן אומר לו מוחלט אתה גם עבור זה. והנ"מ בזה. אם נרפא הנגע הראשון במועד. או כשהיה חתן. והרי קי"ל דמותר הכהן לטהר המוחלט במועד כדי לשמחו [כרמל"מ פ"ז מיו"ט די"ז א' ד"ה ומעתה וכן משמע מרמב"ם שם הט"ז]. א"כ כשיטהרו אז הכהן עבור הנגע הא' ויעש הצפרים ויגלח ויטבול. אף שלא נרפא עדיין הנגע הב'. מותר לכנוס לעירו. דהרי עדיין לא טימאו הכהן עבור נגע הב': אין מסגירין את המוחלט כשנולד בהחליטו נגע אחר שצריך הסגר. והנ"מ שכשנרפא נגע קמא ולא בתרא צריך נגע הב' הסגר ראשון. א"נ כשנרפאו שניהן תוך ז' ימים משנולד נגע הב' פוטרו מיד. הא אם היה מסגירו עבור נגע הב' אע"ג שנרפא הנגע הב' תוך ז"י הסגירו אינו פוטרו עדין עד כלות ז"י הסגרו: ולא מחליטין את המוסגר דאם תוך שבועת ההסגר של נגע א' נולד לו נגע ב' שראוי להחליט אותה מיד או שתוך שבועת ההסגר של נגע נולד באותה נגע שהסגיר סימן טומאה ובסוף שבועת ההסגר עבר הסימן טומאה מזו או מזו. א"צ צפרים וקרבנות כבכל נגע מוחלטת שנרפאה. דהכא לא הוחלטה מהכהן עדיין: אבל בתחלה בסוף שבוע ר"ל בנולד נגע ב' בתחלה. דהיינו קודם שנסגר עבור נגע א'. או בנולד נגע ב' בסוף שבוע א' או בסוף שבוע ב' של נגע א' קודם שנפסק דינה של נגע א' אז המסגיר וכו': והמחליט מחליט ר"ל מיד כשמסגירו עבור נגע א' אומר לו הינך מוסגר גם עבור נגע ב'. וכ"כ מיד כשמחליטו עבור נגע א'. רשאי מיד להחליטו גם עבור נגע ב': מסגיר ופוטר ר"ל אם ראה שנגע א' ראוי להסגיר והאחרת ראויה לפטור ועושה כן לשניהן ביחד: מחליט ופוטר מחליט עבור נגע א' ופוטר עבור נגע ב' הכל בשעה א'. וה"ה דמסגיר ומחליט או איפכא. וכ"ש דפוטר ומסגיר או פוטר ומחליט. דהרי כשנפטר מנגע קמא לגמרי פשיטא דבודק הב' [ויש נ"מ בכולהו גווני בין שיזדקק לנגע ב' או לא. והמסגיר מסגיר. הרי אילו לא הסגירו מיד לנגע ב' כשיפטור מנגע א' יהיה צריך שוב הסגר לנגע ב'. אבל השתא דהמסגיר מסגיר. הסגר א' עולה לב' הנגעים. והמחליט מחליט. אילו לא החליטו מיד גם עבור נגע ב'. הרי כשיתרפא מנגע א' שהוחלט והוא במועד וכדומה. רשאי להתטהר בצפרים וקרבנות. וליכנוס למקדש ולאכול קדשים. אף שלא נרפא עדיין נגע ב'. עכ"פ לא החליטו הכהן עדיין עבור נגע הב'. אבל השתא שהחליט הכהן ב' הנגעים ביחד. א"א שיתטהר עד שיתרפאו שניהן. ומסגיר ופוטר או מחליט ופוטר. יש ג"כ נ"מ בב' האופנים דאילו לא היה פוטר נגע הב' מיד אחר שהסגיר או החליט הא' הרי אם תוך ההסגר או ההחלט של א'. היה פורח בכולו היה טהור. אבל השתא דתיכף כשהחליט או הסגיר הא' פטר גם הב' הרי אם תוך ההסגר או ההחלט של נגע א' פרח בכולו. ולא נתייחדו הנגע הטהור והטמא יחד קודם שפרח בכולהו היה טמא כדמוכח לקמן [פ"ח מ"ו]. ומסגיר ומחליט נמי יש נ"מ. דאילו לא היה מחליט נגע ב' מיד כשהסגיר א' הרי אם נרפא נגע ב' תוך ימי הסגר נגע א' לא היה צריך קרבנות לנגע ב'. אבל השתא שהחליטו כשיתרפא צריך קרבנות. ובמחליט ובמסגיר נמי יש נ"מ. דאילו לא הסגירו עבור נגע ב' מיד כשהחליט נגע א'. הרי כשיתרפא נגע א' היה צריך שוב ב' הסגרות לנגע ב'. אבל השתא שהסגירו מיד כשהחליטו ימי חלוטו עולה לו לימי הסגרו. ופוטר ומסגיר. או פוטר ומחליט. או מסגיר ופוטר בכולהו ג' גווני יש נ"מ לענין פרח בכולהו וכלעיל. ודו"ק]: נותנין לו שבעת ימי המשתה ואין הכהן פוסק דיט אז. אבל אדם אחר כופין אותו להראות נגעו לכהן. דמ"ש מכל מצות עשה. דכשלא יקיימו מכין אותו עד שתצא נפשו או עד שיקיימו [כתובות דפ"ו א']. ואת"ל מאן יימר דהכא מצוה. ת"ל והובא אל הכהן משמע על כרחו: לו ולביתו ולכסותו כשנולד נגע בא' מהן: ובן ברגל כשנולד בא' מהנך נגע ברגל לשום אדם: עור הבשר שנולד בו נגע: מיטמא בשני שבועות ר"ל בעמד הנגע בעיניו בלי סימן טומ' אפ"ה צריך עכ"פ ב' הסגרות. ויהי' עכ"פ טמא ב' שבועות: ובשלשה סימנין דאם נולד בהנגע א' מג' סימני טומאה. הר"ז מוחלט. ואלו הן הג' סימני טומאה בשער וכו': בשער לבן ובמחיה ובפסיון או או קתני. והשתא מפרש תנא מתי כל א' מטמא. בשער וכו': בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני לאחר הפטור או או קתני. הא בתחילה אין פשיון מטמא [כפ"א מ"ג]: ומיטמא בשני שבועות שהן שלשה עשר יום דיום ז' עולה לכאן ולכאן: השחין והמכוה שחין היינו שנפסד העור ע"י הכאה או ע"י חולי שבגוף. ומכוה היינו שנפסד העור ע"י אש. או ע"י רותחין שנפלו על בשרו. ושניהן כשהן עדיין מורדין. דהיינו שיש במקום החבורה ליחה. אינן מטמאין בנגעים. וכשנתרפאו לגמרי ונעשו צלקת. אז הנגע שנולד שם דינו כשאר נגע שבעור הבשר. אבל כשנתרפאו רק קצת. ועלה עליהן קרום כקליפת השום. אז הנגע שנולד על הקרום. זהו שנקרא שחין או מכוה: מיטמאין בשבוע אחד ר"ל אף בלא סי' טומאה צריך לסגרו עכ"פ שבוע א'. וכשלא ימצא בו בסוף השבוע סי' טומאה פוטרו אבל בשאר נגעים שבאדם בעמד בעיניו שבוע א' אינו מטהרו עד שחוזר ומסגירו עוד שבוע ב': שהוא שבעת ימים פשוט ששבוע א' הוא ז"י. רק אפ"ה נקט הכי איידי אינך. א"נ קמ"ל דאף שלא מצא בה בסוף שבוע סי' טומ'. אפ"ה טמא כל יום הז'. שהרי צריך טבילה והע"ש: הנתקין נתק הוא שנשרו שער הראש או הזקן על שטח שרחב כגריס אע"ג שאין שם נגע כלל מטמא בכל המראות [עי' רפ"י]: הקרחת והגבחת כשנשרו שער הראש שלפניו נקרא גבחת. ואם מלאחריו נק' קרחת. ובכה"ג זו"ז טהורים לגמרי. דדוקא כשיש גידול שער סביב המקום שנשרו משם השערות נק' נתק. אבל קרחת וגבחת אין שער מקיף הקריחה סביב. אולם אם במקום שנשרו השערות בהקרחת והגבחת. נולד נגע באחד מד' מראות הרי דינו כשאר נגע שבעור הבשר. רק שאין בו טומ' שער לבן כשגדל שם [ודלא כמשמע לכאורה מהר"ב. וערתוי"ט פ"י מ"י ד"ה במחי']: הבגדים מיטמאים בשני שבועות ר"ל נגעי בגדים. והם כתמים שנתהוו בבגד לבן של צמר או של פשתן. או בשתי או בערב של זה או של זה כשהן לבנים. או כתם שנתהווה בכל כלי עור אפילו צבוע בידי שמים: ובשלשה סימנין ואלו הן הג' סימנים שכשנתהוו בבגד יטמא. בירקרק וכו': בירקרק ובאדמדם בהי' הכתם ההוא כגריס ומראהו ירוק מאד גרין בל"א ככנף טווס פוי בל"א. או שהי' הכתם כגריס אדום מאד כארמעזין בל"א אלו הם ב' סימני טומאה להחליט ולשרוף כל הבגד כשיעמוד כשיעור גריס ב' שבועות. משא"כ ד' מראית שבנגעי אדם. אפילו עמדו במראיתן ושיעורן כמה שנים. כל שלא נולד בהם א' מג' סימני טומ'. שער לבן. פסיון. מחי'. אחר ב' שבועות של הסגר נפטרו. ומה"ט גמי לא קרי תנא לעיל להנך ב' מראות סימן טומ' כדקרי הכא להב' מראית של נגעי בגדים: בתחלה להסגיר. דכשמוצא בהבגד נגע כגריס בא' מב' מראות אלו מסגירו. ואין בתחלה זה כמו בתחלה שנזכר לעיל בנגעי אדם דהתם היינו להחליט: בסוף שבוע ראשון ג"כ להסגיר שוב שבוע ב'. דאחר הסגר שבוע ראשונה דוקא בב' לריעותא דהיינו שעמד במראיתו. וכ"ש כשהוסיף באותה מראה. וגם פשה. אז מחליטו מיד אחר הסגר א'. ובב' לטיבותא שכהה ממראיתה דהיינו שנעשה מירקרק ירוק. ומאדמדם אדום. וכש"כ כשנתהפך לגמרי למראה כשירה לגמרי. או עברה לגמרי. והרי בכל הנך אופנים ג"כ לא פשתה הנגע מכבסו ומטבילו וטהור. אבל בחדא לטיבותא כגון שעמד במראיתו או הוסיף בה אבל לא פשה. או שפשה אבל כהה ממראיתה שנתהווה מירקרק ירוק. ומאדמדם אדום. מכבסו ומסגירו שבוע שנית. [דאע"ג דבתחלה א"צ להסגיר ירוק ואדום. הכא שכבר נזקק לטומ' מסגיר גם אירוק ואדום לחוד. ועי' רמב"ם [פי"ב מטו"צ ורכ"מ שם]: ובסוף שבוע שני דבסוף שבוע ב' דוקא שנשתנה למראה שאין בה כלל ירקות או אדמימות. אף שנשאר הכתם בגדלו או גם פשה מכבסו ומטבילו וטהור. הא אם עמד בעיניו וכ"ש כשהוסיף במראיתו ואף שלא פשה. או שפשה אף שהוכהה ממראיתו שנתהווה מירקרק ירוק ומאדמדם אדום. שורף כל הבגד. אבל כשנשתנה למראה אחרת פסולה. שנעשה מירקרק אדמדם. או איפכא בין שפשה או לא. קורע מקום הנגע ושורפו. ושאר הבגד מכבסו ומטבילו וטהור [הא בסוף שבוע א' בכה"ג אינו קורעו דהו"ל כעמד בעינו ולא פשה ומכבס הבגד וסוגרו]: לאחר הפטור אם בסוף שבוע שנייה כהה הנגע שבהבגד למראה כשירה ופטרו הכהן. ולאחר כמה ימים חזר למראה פסולה. ואפילו מראה פסולה אחרת. או שבסוף שבוע ב' נעשה מירקרק אדום או איפכא. וקרע מקום הנגע. וטיהר שאר הבגד ולאחר כמה ימים חזר ונראה בהבגד א' מב' המראות. בב' אופנים אלו שורף הבגד מיד. ואף שלא פשה הנגע בגדלו מבתחלה. וכ"ש אם בסוף שבוע א' או ב' נתמעט מכגריס או עבר לגמרי ופטרו הכהן. והשתא חזרה הנגע בפשיון שיהיה שיעור גריס עכ"פ שורף כל הבגד: ובפשיון בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני לאחר הפטור בכל הני שלשה אופני פשיון שורף הבגד מיד: הבתים מיטמאין נגעי בתים. דהיינו שנתהוו כתמים בכותלי הבית בפנים. ואפילו כותלי הבית צבועים בידי אדם [עי' לקמן פי"א מ"ג]: בשלשה שבועות במצא בהקיר כתם בגודל ב' גריסין או יותר במראה ירקרק או אדמדם כלעיל ציון ל"ה הן ב' סימני טומ' שבבתים שכשיעמוד הכתם במראיתו וגדלו ב' שבועות צריך לחלוץ האבנים שעליהן הנגע. ולהחזיר ולהביא שם אבנים אחרים ולטוח עליהם טיט חדש וחוזר וסוגרו שבוע שלישית. שאם לא תחזור אז. מטהר הבית. ועכ"פ נמצא שהבית טמא ג' שבועות: בירקרק ובאדמדם בתחלה ר"ל כשיראה בו בתחלה נגע כב' גריסין או יותר בא' מב' מראות אלו. או כב' גריסין מהב' מראות ביחד סוגרו ז"י: בסוף שבוע ראשון דאם בסוף שבוע ראשון ימצא שכהה ממראה הנגע למראה כשירה או ימצאנה שנתמעטה משיעור ב' גריסין. קולף מקום הנגע ומטהר הבית לגמרי. אבל במצא שעמדה במראיתה ובשיעורה חוזר ומסגיר הבית שבוע שנית [וכ"כ במצאה בסוף שבוע א' שפשתה יותר מבתחלה חולץ וקוצה וטח כלעיל וסוגר שנית. אלא דבבבא זו לא איירי בפשיון]: בסוף שבוע שני אם לאחר שקצה חלץ וטח בסוף שבוע א' מצא השתא בסוף שבוע ב' שחזר ונתהווה נגע בהבית. הר"ז נותץ כל הבית. ואם עמדה בעינה בסוף שבוע א' שדינה לחזור ולהסגירה ובסוף שבוע ב' מצאה שכהה מראיתה או נתמעט מכשיעור. קולף מקום הנגע ומטהר הבית בצפרים. אבל אם בסוף שבוע א' ואח"כ גם בסוף שבוע ב' עמדה הנגע במראיתה ובשיעורה. וכ"ש כשעמדה בראשון ופשתה בשני חולץ וקוצה וטח כלעיל ומסגיר שוב שבוע שלישית: בסוף שבוע שלישי דכשימצא בסוף שבוע ג' שחזרה נגע לבית כשיעור ב' גריסין במראה טמא נותץ כל הבית: לאחר הפטור דאם לאחר כמה ימים משחלץ וקצה וטח ופטר הבית. חזר הנגע להבית. במראה ושיעור טומאה. אם הביא כבר צפרים על הנגע הראשונה. ידון זו כנגע חדשה. ואם קודם עשיית הצפרים. אז נותץ הבית: ובפשיון דבפשה בסוף שבוע א' טפי מבתחלה חולץ וקוצה וטח [הג"ה וצ"ע דמה בין פשיון לירקרק ואדמדם] וסוגר שבוע שנית [וכמש"ל]: בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני דבעמד בעינו בסוף שבוע א' ופשה בסוף שבוע ב'. חולץ וקוצה וטח. וסוגרו שוב שבוע שלישית. ואע"ג דכבר שמעינן דאפילו בעמד בעיניו עד סוף שבוע ב' דחולץ וכו'. אפ"ה קמ"ל דאע"ג שפשה אינו נותצו ודלא כבבגד [לעיל סי' ל"ח]: בסוף שבוע שלישי פשיון ממש בסוף שבוע שלישית לא משכח"ל. דהרי אינו סוגר שלישית רק אחר שחלץ קצה וטח. אלא לכל חזרת נגע לביתו. קרי לה תנא נמי פשיון. ור"ל הכא. דכשמצא בסוף שבוע שלישית שחזרה בשיעור ב' גריסין במראה טמא. נותץ כל הבית: לאחר הפטור כאן נמי קרי תנא לחזרת נגע לבית בשם פשיון. ור"ל אם לאחר כמה ימים שפטרו חזרה הנגע להבית. אם לאחר שעשה הצפרים עבור נגע הראשונה אז ידין זו כנגע חדשה. ואם קודם עשיית הצפרים חזרה נותץ כל הבית וכמש"ל: ומיטמאין בשלשה שבועות שיהי' חייב להסגירן ולפוטרן אח"כ אף שרק עמדה בעינה [ולא כהה] ולא נתמעט שיעורה: אין בנגעים פחות משבוע אחד דהיינו בשחין מכוה: ולא יותר על שלשה שבועות דהיינו בנגעי בתים:
מלכת שלמה
במחי' ובפשיון. לקמן ס"פ עשירי מבואר הטעם מ"ש דמטמאי בהני סימנין:
בתחלה ובסוף. בוי"ו צריך להיות גם כן בכולהו באבי:
6.
Scalp baldness or forehead baldness [negaim] become unclean for two weeks and by one of the following two signs: by quick flesh or by a spreading. "By quick flesh," in the beginning, at the end of the first week, at the end of the second week, or after they have been pronounced clean. "Or by a spreading," at the end of the first week, at the end of the second week, or after they have been pronounced clean. They become unclean for two weeks which are only thirteen days.
משנה ז
הַבְּגָדִים מִטַּמְּאִים בִּשְׁנֵי שָׁבוּעוֹת וּבִשְׁלשָׁה סִימָנִין, בִּירַקְרַק וּבַאֲדַמְדַּם וּבְפִשְׂיוֹן. בִּירַקְרַק וּבַאֲדַמְדַּם, בַּתְּחִלָּה, בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן, וּבְסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי, לְאַחַר הַפְּטוּר. וּבְפִשְׂיוֹן, בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן, בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי, לְאַחַר הַפְּטוּר. וּמִטַּמְּאִין בִּשְׁנֵי שָׁבוּעוֹת, שֶׁהֵן שְׁלֹשָׁה עָשָׂר יוֹם:
ברטנורה
בירקרק ובאדמדם. הא דקרי בבגדים ובבתים סימן טומאה ירקרק ואדמדם, ולא קרי לעיל סימן טומאה לארבעה מראות שבעור בשר, משום דארבעה מראות שבעור בשר אפילו עומדים בו כמה שנים אינן מחליטים בלא שער לבן ובלא פשיון ובלא מחיה, אבל בבגדים כשעמד הירקרק או אדמדם שני שבועות אע״ג דלא פשה כתיב באש תשרפנו, להכי קרי להו בבגדים סימן טומאה. וכן בבתים שלשה שבועות כשחזר הנגע לכמות שהיה או מירקרק לאדמדם או מאדמדם לירקרק, כתיב (ויקרא י״ד:מ״ה) ונתץ את הבית, כאילו פשה, להכי קרי להו סימן טומאה:לאחר הפטור. כגון שכהה, אם חזר אחרי כן, שורף:
תוסופות יום טוב
הבגדים מיטמאין כו'. ודינם מפורש בפרק יא:
בירקרק ובאדמדם. כתב הר"ב הא דקרי בבגדים ובבתים סימן טומאה כו' וכן בבתים בג' שבועות כו'. וכן לשון הר"ש. ולאו למימרא דדוקא בשבוע השלישית כשחזר הנגע לכמות שהיה. שכן גם בשנייה אם כבר חלץ בראשונה. כדתנן בספי"ב ורפי"ג. אלא משום דבבתים איכא שלשה שבועות. נקט הכי. ומיהו כדאיתנהו:
בשני שבועות כו'. לשון הרמב"ם. אמר בנגעי בגדים ירקרק או אדמדם ואמר ג"כ כי פשה הנגע בבגד [ואמר] והסגירו שבעת ימים שנית:
בתחלה. אין זה כמו בתחלה דכל הנגעים. דכולהו להחליט והכא להסגיר. מ"מ תני לה משום פסיון דבתחלה אינו מסגיר. הר"ש. ולאו למימרא דאינו מסגיר כלל. דדל פסיון מהכא צריך להסגירו מפני המראה עצמו. אלא כלומר שאינו מסגירו מחמת הפסיון ועוד ה"ל להר"ש לפרש דסוף שבוע ראשון דהכא נמי להסגיר. ועכשיו ראיתי למהר"ם דאדברי הר"ש דמ"מ תני לה משום פסיון כו'. כתב וז"ל ותימה לי והאמרינן לעיל [בסוף משנה א] דבתחלה מסגיר ומסגיר אלמא דבפסיון מסגיר עליו אפי' בתחלה ונ"ל דהיינו דוקא כשנולד נגע במקום אחר אבל אם אותו נגע הראשון הולך ופושה הכל נגע א' ואינו מסגיר אלא על הראשון ולא על הפסיון כלל עכ"ל:
יכין
מלכת שלמה
יכין
הכל מיטמאין בנגעים הכל לאתויי קטן. אע"ג דכתיב במצורע איש צרוע. האי למעוטי אשה מפריעה ופרימה אבל לענין לטמא בנגעים אתרבי קטן ממלת אדם דכתיב אדם כי יהיה בעור בשרו. וכ"ש דאתרבי מזה עבד כנעני שמל וטבל. ואצ"ל אשה דכבר שמעינן לה מסוף פרק דלעיל: חוץ מן העובדי כוכבים וגר תושב ודוקא לנגעי גופן מדאינן בני חיובי קרבן. אבל בגד שלהן או בית שלהן בא"י שקנה אותן ישראל. ומצא בהן נגע שגדל ברשותן. וראה בתחלה [עיין רמב"ם טו"צ פי"ג ה"ב ופי"ד הי"א]. ומ"ש בתוי"ט בשם מהר"ם דגר תושב מטמא בנגעי בגדים. ובתים. תמהני מאד דלבתר שכתב בעצמו דאמ"ט בנגעי הגוף. מדאינו בר קרבן. א"כ בתים נמי הרי לאו בר אתויי קרבן. ותו הרי הוקשו נגעי בגדים ובתים לנגעי הגוף [כרמב"ם סוף פרק י"ג מטו"צ] ואין היקש למחצה [ככריתות כ"ב ב']: הכל כשרים לראות את הנגעים אפילו ישראל אם בקי בדיני נגע וגם אין חסרון בעיני' [כפ"ב מ"ג]. רשאי לבחון דיני הנגע: אלא שהטומאה והטהרה בידי כהן ואפילו הוא כהן ע"ה. ואפילו שוטה. ואפילו קטן [רמב"ם פ"ט מטו"צ]. אבל צריך שיהיה דמסברי ליה וסבר [ערכין ג' א']. ופשוט לע"ד דהכהן עכ"פ צריך שיראה ג"כ את הנגע אע"ג שאיכו יודע לדון ע"פ ראייתו עד שיגיד לו ישראל המומחה אפ"ה למראה עיני הכהן כתיב: אומרים לו אמור טמא הישראל המומחה אומר לכהן ע"ה אמור וכו': אמור טהור וה"ה כשרואה המומחה שהמנוגע ראוי להסגר אומר להכהן הע"ה אמור להמנוגע הרי אתה מוסגר. דגם אמירה זו בכהן תליא וכדמפורש בקרא. ואפ"ה לא נקט לה תנא מדנכלל באמור טמא דגם המוסגר טמא הוא: אין רואים שני נגעים כאחד מדאינו יכול לבחון כל אחת יפה: בין באיש אחר ובין בשני אנשים ר"ל בין שב' הנגעים הם באיש א' או בב' אנשים נראים מכהן א': אלא רואה את האחר ומסגירו או או קתני: וחוזר לשני ר"ל בין שרואה שדין הנגע הוא להסגירה או שדינה להחליט או לפטרה אינו רשאי לבחון הנגע האחרת עד אחר שיפסוק דין הנגע שראה תחלה. ואח"כ בוחן הנגע השניה ופוסק גם את דינה: אין מסגירין את המוסגר אם נולד לו נגע ב' באמצע שבוע של הסגר של נגע א' אין הכהן נזקק לו לומר לו הרי אתה סגור גם בשביל זו. והנ"מ בזה. דכשלא הסגירו בשביל נגע ב' ובסוף הסגר שבשבוע של נגע הראשון. כבר נתרפאו שניהן. הרי פוטרו הכהן מיד. הא אילו היה סוגרו גם בשביל נגע הב' תוך ימי הסגר הראשון אע"ג שמוצא היום ששניהן נרפאו. אפ"ה לא היה נטהר עדיין. עד שיכלה שבועת ההסגר של נגע הב'. מיהו כשהביא ב' נגעים ביחד לפני הכהן. אז רואה נגע הא' ורואה וחוזר גם נגע הב' וכדמסיק: ולא מחליטין את המוחלט כשהוחלט משום נגע א'. ותוך ימי החלטו נולד בו נגע אחר שרואה הכהן שראוי להחליטו גם עבורה. אין הכהן אומר לו מוחלט אתה גם עבור זה. והנ"מ בזה. אם נרפא הנגע הראשון במועד. או כשהיה חתן. והרי קי"ל דמותר הכהן לטהר המוחלט במועד כדי לשמחו [כרמל"מ פ"ז מיו"ט די"ז א' ד"ה ומעתה וכן משמע מרמב"ם שם הט"ז]. א"כ כשיטהרו אז הכהן עבור הנגע הא' ויעש הצפרים ויגלח ויטבול. אף שלא נרפא עדיין הנגע הב'. מותר לכנוס לעירו. דהרי עדיין לא טימאו הכהן עבור נגע הב': אין מסגירין את המוחלט כשנולד בהחליטו נגע אחר שצריך הסגר. והנ"מ שכשנרפא נגע קמא ולא בתרא צריך נגע הב' הסגר ראשון. א"נ כשנרפאו שניהן תוך ז' ימים משנולד נגע הב' פוטרו מיד. הא אם היה מסגירו עבור נגע הב' אע"ג שנרפא הנגע הב' תוך ז"י הסגירו אינו פוטרו עדין עד כלות ז"י הסגרו: ולא מחליטין את המוסגר דאם תוך שבועת ההסגר של נגע א' נולד לו נגע ב' שראוי להחליט אותה מיד או שתוך שבועת ההסגר של נגע נולד באותה נגע שהסגיר סימן טומאה ובסוף שבועת ההסגר עבר הסימן טומאה מזו או מזו. א"צ צפרים וקרבנות כבכל נגע מוחלטת שנרפאה. דהכא לא הוחלטה מהכהן עדיין: אבל בתחלה בסוף שבוע ר"ל בנולד נגע ב' בתחלה. דהיינו קודם שנסגר עבור נגע א'. או בנולד נגע ב' בסוף שבוע א' או בסוף שבוע ב' של נגע א' קודם שנפסק דינה של נגע א' אז המסגיר וכו': והמחליט מחליט ר"ל מיד כשמסגירו עבור נגע א' אומר לו הינך מוסגר גם עבור נגע ב'. וכ"כ מיד כשמחליטו עבור נגע א'. רשאי מיד להחליטו גם עבור נגע ב': מסגיר ופוטר ר"ל אם ראה שנגע א' ראוי להסגיר והאחרת ראויה לפטור ועושה כן לשניהן ביחד: מחליט ופוטר מחליט עבור נגע א' ופוטר עבור נגע ב' הכל בשעה א'. וה"ה דמסגיר ומחליט או איפכא. וכ"ש דפוטר ומסגיר או פוטר ומחליט. דהרי כשנפטר מנגע קמא לגמרי פשיטא דבודק הב' [ויש נ"מ בכולהו גווני בין שיזדקק לנגע ב' או לא. והמסגיר מסגיר. הרי אילו לא הסגירו מיד לנגע ב' כשיפטור מנגע א' יהיה צריך שוב הסגר לנגע ב'. אבל השתא דהמסגיר מסגיר. הסגר א' עולה לב' הנגעים. והמחליט מחליט. אילו לא החליטו מיד גם עבור נגע ב'. הרי כשיתרפא מנגע א' שהוחלט והוא במועד וכדומה. רשאי להתטהר בצפרים וקרבנות. וליכנוס למקדש ולאכול קדשים. אף שלא נרפא עדיין נגע ב'. עכ"פ לא החליטו הכהן עדיין עבור נגע הב'. אבל השתא שהחליט הכהן ב' הנגעים ביחד. א"א שיתטהר עד שיתרפאו שניהן. ומסגיר ופוטר או מחליט ופוטר. יש ג"כ נ"מ בב' האופנים דאילו לא היה פוטר נגע הב' מיד אחר שהסגיר או החליט הא' הרי אם תוך ההסגר או ההחלט של א'. היה פורח בכולו היה טהור. אבל השתא דתיכף כשהחליט או הסגיר הא' פטר גם הב' הרי אם תוך ההסגר או ההחלט של נגע א' פרח בכולו. ולא נתייחדו הנגע הטהור והטמא יחד קודם שפרח בכולהו היה טמא כדמוכח לקמן [פ"ח מ"ו]. ומסגיר ומחליט נמי יש נ"מ. דאילו לא היה מחליט נגע ב' מיד כשהסגיר א' הרי אם נרפא נגע ב' תוך ימי הסגר נגע א' לא היה צריך קרבנות לנגע ב'. אבל השתא שהחליטו כשיתרפא צריך קרבנות. ובמחליט ובמסגיר נמי יש נ"מ. דאילו לא הסגירו עבור נגע ב' מיד כשהחליט נגע א'. הרי כשיתרפא נגע א' היה צריך שוב ב' הסגרות לנגע ב'. אבל השתא שהסגירו מיד כשהחליטו ימי חלוטו עולה לו לימי הסגרו. ופוטר ומסגיר. או פוטר ומחליט. או מסגיר ופוטר בכולהו ג' גווני יש נ"מ לענין פרח בכולהו וכלעיל. ודו"ק]: נותנין לו שבעת ימי המשתה ואין הכהן פוסק דיט אז. אבל אדם אחר כופין אותו להראות נגעו לכהן. דמ"ש מכל מצות עשה. דכשלא יקיימו מכין אותו עד שתצא נפשו או עד שיקיימו [כתובות דפ"ו א']. ואת"ל מאן יימר דהכא מצוה. ת"ל והובא אל הכהן משמע על כרחו: לו ולביתו ולכסותו כשנולד נגע בא' מהן: ובן ברגל כשנולד בא' מהנך נגע ברגל לשום אדם: עור הבשר שנולד בו נגע: מיטמא בשני שבועות ר"ל בעמד הנגע בעיניו בלי סימן טומ' אפ"ה צריך עכ"פ ב' הסגרות. ויהי' עכ"פ טמא ב' שבועות: ובשלשה סימנין דאם נולד בהנגע א' מג' סימני טומאה. הר"ז מוחלט. ואלו הן הג' סימני טומאה בשער וכו': בשער לבן ובמחיה ובפסיון או או קתני. והשתא מפרש תנא מתי כל א' מטמא. בשער וכו': בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני לאחר הפטור או או קתני. הא בתחילה אין פשיון מטמא [כפ"א מ"ג]: ומיטמא בשני שבועות שהן שלשה עשר יום דיום ז' עולה לכאן ולכאן: השחין והמכוה שחין היינו שנפסד העור ע"י הכאה או ע"י חולי שבגוף. ומכוה היינו שנפסד העור ע"י אש. או ע"י רותחין שנפלו על בשרו. ושניהן כשהן עדיין מורדין. דהיינו שיש במקום החבורה ליחה. אינן מטמאין בנגעים. וכשנתרפאו לגמרי ונעשו צלקת. אז הנגע שנולד שם דינו כשאר נגע שבעור הבשר. אבל כשנתרפאו רק קצת. ועלה עליהן קרום כקליפת השום. אז הנגע שנולד על הקרום. זהו שנקרא שחין או מכוה: מיטמאין בשבוע אחד ר"ל אף בלא סי' טומאה צריך לסגרו עכ"פ שבוע א'. וכשלא ימצא בו בסוף השבוע סי' טומאה פוטרו אבל בשאר נגעים שבאדם בעמד בעיניו שבוע א' אינו מטהרו עד שחוזר ומסגירו עוד שבוע ב': שהוא שבעת ימים פשוט ששבוע א' הוא ז"י. רק אפ"ה נקט הכי איידי אינך. א"נ קמ"ל דאף שלא מצא בה בסוף שבוע סי' טומ'. אפ"ה טמא כל יום הז'. שהרי צריך טבילה והע"ש: הנתקין נתק הוא שנשרו שער הראש או הזקן על שטח שרחב כגריס אע"ג שאין שם נגע כלל מטמא בכל המראות [עי' רפ"י]: הקרחת והגבחת כשנשרו שער הראש שלפניו נקרא גבחת. ואם מלאחריו נק' קרחת. ובכה"ג זו"ז טהורים לגמרי. דדוקא כשיש גידול שער סביב המקום שנשרו משם השערות נק' נתק. אבל קרחת וגבחת אין שער מקיף הקריחה סביב. אולם אם במקום שנשרו השערות בהקרחת והגבחת. נולד נגע באחד מד' מראות הרי דינו כשאר נגע שבעור הבשר. רק שאין בו טומ' שער לבן כשגדל שם [ודלא כמשמע לכאורה מהר"ב. וערתוי"ט פ"י מ"י ד"ה במחי']: הבגדים מיטמאים בשני שבועות ר"ל נגעי בגדים. והם כתמים שנתהוו בבגד לבן של צמר או של פשתן. או בשתי או בערב של זה או של זה כשהן לבנים. או כתם שנתהווה בכל כלי עור אפילו צבוע בידי שמים: ובשלשה סימנין ואלו הן הג' סימנים שכשנתהוו בבגד יטמא. בירקרק וכו': בירקרק ובאדמדם בהי' הכתם ההוא כגריס ומראהו ירוק מאד גרין בל"א ככנף טווס פוי בל"א. או שהי' הכתם כגריס אדום מאד כארמעזין בל"א אלו הם ב' סימני טומאה להחליט ולשרוף כל הבגד כשיעמוד כשיעור גריס ב' שבועות. משא"כ ד' מראית שבנגעי אדם. אפילו עמדו במראיתן ושיעורן כמה שנים. כל שלא נולד בהם א' מג' סימני טומ'. שער לבן. פסיון. מחי'. אחר ב' שבועות של הסגר נפטרו. ומה"ט גמי לא קרי תנא לעיל להנך ב' מראות סימן טומ' כדקרי הכא להב' מראית של נגעי בגדים: בתחלה להסגיר. דכשמוצא בהבגד נגע כגריס בא' מב' מראות אלו מסגירו. ואין בתחלה זה כמו בתחלה שנזכר לעיל בנגעי אדם דהתם היינו להחליט: בסוף שבוע ראשון ג"כ להסגיר שוב שבוע ב'. דאחר הסגר שבוע ראשונה דוקא בב' לריעותא דהיינו שעמד במראיתו. וכ"ש כשהוסיף באותה מראה. וגם פשה. אז מחליטו מיד אחר הסגר א'. ובב' לטיבותא שכהה ממראיתה דהיינו שנעשה מירקרק ירוק. ומאדמדם אדום. וכש"כ כשנתהפך לגמרי למראה כשירה לגמרי. או עברה לגמרי. והרי בכל הנך אופנים ג"כ לא פשתה הנגע מכבסו ומטבילו וטהור. אבל בחדא לטיבותא כגון שעמד במראיתו או הוסיף בה אבל לא פשה. או שפשה אבל כהה ממראיתה שנתהווה מירקרק ירוק. ומאדמדם אדום. מכבסו ומסגירו שבוע שנית. [דאע"ג דבתחלה א"צ להסגיר ירוק ואדום. הכא שכבר נזקק לטומ' מסגיר גם אירוק ואדום לחוד. ועי' רמב"ם [פי"ב מטו"צ ורכ"מ שם]: ובסוף שבוע שני דבסוף שבוע ב' דוקא שנשתנה למראה שאין בה כלל ירקות או אדמימות. אף שנשאר הכתם בגדלו או גם פשה מכבסו ומטבילו וטהור. הא אם עמד בעיניו וכ"ש כשהוסיף במראיתו ואף שלא פשה. או שפשה אף שהוכהה ממראיתו שנתהווה מירקרק ירוק ומאדמדם אדום. שורף כל הבגד. אבל כשנשתנה למראה אחרת פסולה. שנעשה מירקרק אדמדם. או איפכא בין שפשה או לא. קורע מקום הנגע ושורפו. ושאר הבגד מכבסו ומטבילו וטהור [הא בסוף שבוע א' בכה"ג אינו קורעו דהו"ל כעמד בעינו ולא פשה ומכבס הבגד וסוגרו]: לאחר הפטור אם בסוף שבוע שנייה כהה הנגע שבהבגד למראה כשירה ופטרו הכהן. ולאחר כמה ימים חזר למראה פסולה. ואפילו מראה פסולה אחרת. או שבסוף שבוע ב' נעשה מירקרק אדום או איפכא. וקרע מקום הנגע. וטיהר שאר הבגד ולאחר כמה ימים חזר ונראה בהבגד א' מב' המראות. בב' אופנים אלו שורף הבגד מיד. ואף שלא פשה הנגע בגדלו מבתחלה. וכ"ש אם בסוף שבוע א' או ב' נתמעט מכגריס או עבר לגמרי ופטרו הכהן. והשתא חזרה הנגע בפשיון שיהיה שיעור גריס עכ"פ שורף כל הבגד: ובפשיון בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני לאחר הפטור בכל הני שלשה אופני פשיון שורף הבגד מיד: הבתים מיטמאין נגעי בתים. דהיינו שנתהוו כתמים בכותלי הבית בפנים. ואפילו כותלי הבית צבועים בידי אדם [עי' לקמן פי"א מ"ג]: בשלשה שבועות במצא בהקיר כתם בגודל ב' גריסין או יותר במראה ירקרק או אדמדם כלעיל ציון ל"ה הן ב' סימני טומ' שבבתים שכשיעמוד הכתם במראיתו וגדלו ב' שבועות צריך לחלוץ האבנים שעליהן הנגע. ולהחזיר ולהביא שם אבנים אחרים ולטוח עליהם טיט חדש וחוזר וסוגרו שבוע שלישית. שאם לא תחזור אז. מטהר הבית. ועכ"פ נמצא שהבית טמא ג' שבועות: בירקרק ובאדמדם בתחלה ר"ל כשיראה בו בתחלה נגע כב' גריסין או יותר בא' מב' מראות אלו. או כב' גריסין מהב' מראות ביחד סוגרו ז"י: בסוף שבוע ראשון דאם בסוף שבוע ראשון ימצא שכהה ממראה הנגע למראה כשירה או ימצאנה שנתמעטה משיעור ב' גריסין. קולף מקום הנגע ומטהר הבית לגמרי. אבל במצא שעמדה במראיתה ובשיעורה חוזר ומסגיר הבית שבוע שנית [וכ"כ במצאה בסוף שבוע א' שפשתה יותר מבתחלה חולץ וקוצה וטח כלעיל וסוגר שנית. אלא דבבבא זו לא איירי בפשיון]: בסוף שבוע שני אם לאחר שקצה חלץ וטח בסוף שבוע א' מצא השתא בסוף שבוע ב' שחזר ונתהווה נגע בהבית. הר"ז נותץ כל הבית. ואם עמדה בעינה בסוף שבוע א' שדינה לחזור ולהסגירה ובסוף שבוע ב' מצאה שכהה מראיתה או נתמעט מכשיעור. קולף מקום הנגע ומטהר הבית בצפרים. אבל אם בסוף שבוע א' ואח"כ גם בסוף שבוע ב' עמדה הנגע במראיתה ובשיעורה. וכ"ש כשעמדה בראשון ופשתה בשני חולץ וקוצה וטח כלעיל ומסגיר שוב שבוע שלישית: בסוף שבוע שלישי דכשימצא בסוף שבוע ג' שחזרה נגע לבית כשיעור ב' גריסין במראה טמא נותץ כל הבית: לאחר הפטור דאם לאחר כמה ימים משחלץ וקצה וטח ופטר הבית. חזר הנגע להבית. במראה ושיעור טומאה. אם הביא כבר צפרים על הנגע הראשונה. ידון זו כנגע חדשה. ואם קודם עשיית הצפרים. אז נותץ הבית: ובפשיון דבפשה בסוף שבוע א' טפי מבתחלה חולץ וקוצה וטח [הג"ה וצ"ע דמה בין פשיון לירקרק ואדמדם] וסוגר שבוע שנית [וכמש"ל]: בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני דבעמד בעינו בסוף שבוע א' ופשה בסוף שבוע ב'. חולץ וקוצה וטח. וסוגרו שוב שבוע שלישית. ואע"ג דכבר שמעינן דאפילו בעמד בעיניו עד סוף שבוע ב' דחולץ וכו'. אפ"ה קמ"ל דאע"ג שפשה אינו נותצו ודלא כבבגד [לעיל סי' ל"ח]: בסוף שבוע שלישי פשיון ממש בסוף שבוע שלישית לא משכח"ל. דהרי אינו סוגר שלישית רק אחר שחלץ קצה וטח. אלא לכל חזרת נגע לביתו. קרי לה תנא נמי פשיון. ור"ל הכא. דכשמצא בסוף שבוע שלישית שחזרה בשיעור ב' גריסין במראה טמא. נותץ כל הבית: לאחר הפטור כאן נמי קרי תנא לחזרת נגע לבית בשם פשיון. ור"ל אם לאחר כמה ימים שפטרו חזרה הנגע להבית. אם לאחר שעשה הצפרים עבור נגע הראשונה אז ידין זו כנגע חדשה. ואם קודם עשיית הצפרים חזרה נותץ כל הבית וכמש"ל: ומיטמאין בשלשה שבועות שיהי' חייב להסגירן ולפוטרן אח"כ אף שרק עמדה בעינה [ולא כהה] ולא נתמעט שיעורה: אין בנגעים פחות משבוע אחד דהיינו בשחין מכוה: ולא יותר על שלשה שבועות דהיינו בנגעי בתים:
מלכת שלמה
בסוף פי' רעז"ל כשחזר הנגע לכמות שהי' או מירקרק וכו'. אמר המלקט עיין לקמן בפי"א סי' ד' ה' ו' וברפי"ג:
7.
Garments become unclean for two weeks and by one of three signs: by a greenish color, by a reddish color or by a spreading. "By a greenish colour or by a reddish color," in the beginning, at the end of the first week, at the end of the second week, or after they have been pronounced clean. "Or by a spreading," at the end of the first week, at the end of the second week, or after they have been pronounced clean. They become unclean for two weeks which are but thirteen days.
משנה ח
הַבָּתִּים מִטַּמְּאִין בִּשְׁלשָׁה שָׁבוּעוֹת וּבִשְׁלשָׁה סִימָנִים, בִּירַקְרַק וּבַאֲדַמְדַּם וּבְפִשְׂיוֹן. בִּירַקְרַק וּבַאֲדַמְדַּם, בַּתְּחִלָּה, בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן, בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי, בְּסוֹף שָׁבוּעַ שְׁלִישִׁי, לְאַחַר הַפְּטוּר. וּבְפִשְׂיוֹן, בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן, בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי, בְּסוֹף שָׁבוּעַ שְׁלִישִׁי, לְאַחַר הַפְּטוּר. וּמִטַּמְּאִין בִּשְׁלשָׁה שָׁבוּעוֹת, שֶׁהֵן תִּשְׁעָה עָשָׂר יוֹם. אֵין בַּנְּגָעִים פָּחוֹת מִשָּׁבוּעַ אֶחָד, וְלֹא יוֹתֵר עַל שְׁלשָׁה שָׁבוּעוֹת:
ברטנורה
תשעה עשר יום. ראשון ושביעי של שבוע אמצעי עולים לפניהם ולאחריהם:פחות משבוע אחד. כגון שחין ומכוה:שלשה שבועות. כגון נגעי בתים:
תוסופות יום טוב
הבתים מיטמאין כו'. ודינם מפורש בפי"ב ובפי"ג: בשלשה שבועות וכו'. ל' הרמב"ם [בפירושו] אמר בנגעי בתים שקערורות ירקרקות או אדמדמות. ואמר בהן ג"כ והנה פשה הנגע בקירות הבית. אולם השלש שבועות הנה אין בו פסוק מבואר. אבל הוא מן הפסוק והפי' [המקובל] וזה שהוא אמר והסגיר את הבית שבעת ימים אח"כ צוה שאם ימצא הנגע בתוספת שיקלף אלו האבנים ויסיר הטיט ויטוח הבית פעם שנייה והוא אמרו ועפר אחר יקח וטח את הבית. עוד בא הפסוק אחר זה ואמר ובא הכהן וראה והנה פשה הנגע בבית. ובאה הקבלה שזה הפסוק לא בא בצרעת שתשוב בבית אחר הטוח. לפי שהוא אז לא יצטרך לפסיון אבל כאשר יראה בה צרעת יהרוס הבית. והוא אמרו צרעת ממארת (האמורה). לג"ש מה צרעת ממארת האמורה בבגדים. יטמא את החוזר אע"פ שאינו פושה. אף צרעת ממארת האמורה בבתים. יטמא את החוזר אע"פ שאינו פושה. ואמנם בא זה הפסוק אשר אמר והנה פשה הנגע בבית [בעומד בראשון ופשה בשני] וזה שהצרעת כאשר תראה בבית ועמדה שבעת ימים ולא פשתה. עוד תעמוד ז' ימים שנית וכוסף. הנה הוא אז יקלוף האבנים ויבנה באבנים אחרים ויטיח הבית ותעמוד שבוע שלישי ואם [חזר] הנגע אחר זה. יהרס [הבית ועל זה בא והנה פשה הנגע בבית] ע"כ:
פחות משבוע אחד. ל' הר"ב כגון שחין ומכוה ג' שבועות כגון נגעי בתים. וכן לשון הר"ש ולשון כגון לא ניחא דהא ליתנהו אלא הני. ול' הרמב"ם והן שחין כו' והן נגעי בתים [*ועיין בלשון הר"ב סוף משנה א' פ"ב דערכין]:
יכין
מלכת שלמה
יכין
הכל מיטמאין בנגעים הכל לאתויי קטן. אע"ג דכתיב במצורע איש צרוע. האי למעוטי אשה מפריעה ופרימה אבל לענין לטמא בנגעים אתרבי קטן ממלת אדם דכתיב אדם כי יהיה בעור בשרו. וכ"ש דאתרבי מזה עבד כנעני שמל וטבל. ואצ"ל אשה דכבר שמעינן לה מסוף פרק דלעיל: חוץ מן העובדי כוכבים וגר תושב ודוקא לנגעי גופן מדאינן בני חיובי קרבן. אבל בגד שלהן או בית שלהן בא"י שקנה אותן ישראל. ומצא בהן נגע שגדל ברשותן. וראה בתחלה [עיין רמב"ם טו"צ פי"ג ה"ב ופי"ד הי"א]. ומ"ש בתוי"ט בשם מהר"ם דגר תושב מטמא בנגעי בגדים. ובתים. תמהני מאד דלבתר שכתב בעצמו דאמ"ט בנגעי הגוף. מדאינו בר קרבן. א"כ בתים נמי הרי לאו בר אתויי קרבן. ותו הרי הוקשו נגעי בגדים ובתים לנגעי הגוף [כרמב"ם סוף פרק י"ג מטו"צ] ואין היקש למחצה [ככריתות כ"ב ב']: הכל כשרים לראות את הנגעים אפילו ישראל אם בקי בדיני נגע וגם אין חסרון בעיני' [כפ"ב מ"ג]. רשאי לבחון דיני הנגע: אלא שהטומאה והטהרה בידי כהן ואפילו הוא כהן ע"ה. ואפילו שוטה. ואפילו קטן [רמב"ם פ"ט מטו"צ]. אבל צריך שיהיה דמסברי ליה וסבר [ערכין ג' א']. ופשוט לע"ד דהכהן עכ"פ צריך שיראה ג"כ את הנגע אע"ג שאיכו יודע לדון ע"פ ראייתו עד שיגיד לו ישראל המומחה אפ"ה למראה עיני הכהן כתיב: אומרים לו אמור טמא הישראל המומחה אומר לכהן ע"ה אמור וכו': אמור טהור וה"ה כשרואה המומחה שהמנוגע ראוי להסגר אומר להכהן הע"ה אמור להמנוגע הרי אתה מוסגר. דגם אמירה זו בכהן תליא וכדמפורש בקרא. ואפ"ה לא נקט לה תנא מדנכלל באמור טמא דגם המוסגר טמא הוא: אין רואים שני נגעים כאחד מדאינו יכול לבחון כל אחת יפה: בין באיש אחר ובין בשני אנשים ר"ל בין שב' הנגעים הם באיש א' או בב' אנשים נראים מכהן א': אלא רואה את האחר ומסגירו או או קתני: וחוזר לשני ר"ל בין שרואה שדין הנגע הוא להסגירה או שדינה להחליט או לפטרה אינו רשאי לבחון הנגע האחרת עד אחר שיפסוק דין הנגע שראה תחלה. ואח"כ בוחן הנגע השניה ופוסק גם את דינה: אין מסגירין את המוסגר אם נולד לו נגע ב' באמצע שבוע של הסגר של נגע א' אין הכהן נזקק לו לומר לו הרי אתה סגור גם בשביל זו. והנ"מ בזה. דכשלא הסגירו בשביל נגע ב' ובסוף הסגר שבשבוע של נגע הראשון. כבר נתרפאו שניהן. הרי פוטרו הכהן מיד. הא אילו היה סוגרו גם בשביל נגע הב' תוך ימי הסגר הראשון אע"ג שמוצא היום ששניהן נרפאו. אפ"ה לא היה נטהר עדיין. עד שיכלה שבועת ההסגר של נגע הב'. מיהו כשהביא ב' נגעים ביחד לפני הכהן. אז רואה נגע הא' ורואה וחוזר גם נגע הב' וכדמסיק: ולא מחליטין את המוחלט כשהוחלט משום נגע א'. ותוך ימי החלטו נולד בו נגע אחר שרואה הכהן שראוי להחליטו גם עבורה. אין הכהן אומר לו מוחלט אתה גם עבור זה. והנ"מ בזה. אם נרפא הנגע הראשון במועד. או כשהיה חתן. והרי קי"ל דמותר הכהן לטהר המוחלט במועד כדי לשמחו [כרמל"מ פ"ז מיו"ט די"ז א' ד"ה ומעתה וכן משמע מרמב"ם שם הט"ז]. א"כ כשיטהרו אז הכהן עבור הנגע הא' ויעש הצפרים ויגלח ויטבול. אף שלא נרפא עדיין הנגע הב'. מותר לכנוס לעירו. דהרי עדיין לא טימאו הכהן עבור נגע הב': אין מסגירין את המוחלט כשנולד בהחליטו נגע אחר שצריך הסגר. והנ"מ שכשנרפא נגע קמא ולא בתרא צריך נגע הב' הסגר ראשון. א"נ כשנרפאו שניהן תוך ז' ימים משנולד נגע הב' פוטרו מיד. הא אם היה מסגירו עבור נגע הב' אע"ג שנרפא הנגע הב' תוך ז"י הסגירו אינו פוטרו עדין עד כלות ז"י הסגרו: ולא מחליטין את המוסגר דאם תוך שבועת ההסגר של נגע א' נולד לו נגע ב' שראוי להחליט אותה מיד או שתוך שבועת ההסגר של נגע נולד באותה נגע שהסגיר סימן טומאה ובסוף שבועת ההסגר עבר הסימן טומאה מזו או מזו. א"צ צפרים וקרבנות כבכל נגע מוחלטת שנרפאה. דהכא לא הוחלטה מהכהן עדיין: אבל בתחלה בסוף שבוע ר"ל בנולד נגע ב' בתחלה. דהיינו קודם שנסגר עבור נגע א'. או בנולד נגע ב' בסוף שבוע א' או בסוף שבוע ב' של נגע א' קודם שנפסק דינה של נגע א' אז המסגיר וכו': והמחליט מחליט ר"ל מיד כשמסגירו עבור נגע א' אומר לו הינך מוסגר גם עבור נגע ב'. וכ"כ מיד כשמחליטו עבור נגע א'. רשאי מיד להחליטו גם עבור נגע ב': מסגיר ופוטר ר"ל אם ראה שנגע א' ראוי להסגיר והאחרת ראויה לפטור ועושה כן לשניהן ביחד: מחליט ופוטר מחליט עבור נגע א' ופוטר עבור נגע ב' הכל בשעה א'. וה"ה דמסגיר ומחליט או איפכא. וכ"ש דפוטר ומסגיר או פוטר ומחליט. דהרי כשנפטר מנגע קמא לגמרי פשיטא דבודק הב' [ויש נ"מ בכולהו גווני בין שיזדקק לנגע ב' או לא. והמסגיר מסגיר. הרי אילו לא הסגירו מיד לנגע ב' כשיפטור מנגע א' יהיה צריך שוב הסגר לנגע ב'. אבל השתא דהמסגיר מסגיר. הסגר א' עולה לב' הנגעים. והמחליט מחליט. אילו לא החליטו מיד גם עבור נגע ב'. הרי כשיתרפא מנגע א' שהוחלט והוא במועד וכדומה. רשאי להתטהר בצפרים וקרבנות. וליכנוס למקדש ולאכול קדשים. אף שלא נרפא עדיין נגע ב'. עכ"פ לא החליטו הכהן עדיין עבור נגע הב'. אבל השתא שהחליט הכהן ב' הנגעים ביחד. א"א שיתטהר עד שיתרפאו שניהן. ומסגיר ופוטר או מחליט ופוטר. יש ג"כ נ"מ בב' האופנים דאילו לא היה פוטר נגע הב' מיד אחר שהסגיר או החליט הא' הרי אם תוך ההסגר או ההחלט של א'. היה פורח בכולו היה טהור. אבל השתא דתיכף כשהחליט או הסגיר הא' פטר גם הב' הרי אם תוך ההסגר או ההחלט של נגע א' פרח בכולו. ולא נתייחדו הנגע הטהור והטמא יחד קודם שפרח בכולהו היה טמא כדמוכח לקמן [פ"ח מ"ו]. ומסגיר ומחליט נמי יש נ"מ. דאילו לא היה מחליט נגע ב' מיד כשהסגיר א' הרי אם נרפא נגע ב' תוך ימי הסגר נגע א' לא היה צריך קרבנות לנגע ב'. אבל השתא שהחליטו כשיתרפא צריך קרבנות. ובמחליט ובמסגיר נמי יש נ"מ. דאילו לא הסגירו עבור נגע ב' מיד כשהחליט נגע א'. הרי כשיתרפא נגע א' היה צריך שוב ב' הסגרות לנגע ב'. אבל השתא שהסגירו מיד כשהחליטו ימי חלוטו עולה לו לימי הסגרו. ופוטר ומסגיר. או פוטר ומחליט. או מסגיר ופוטר בכולהו ג' גווני יש נ"מ לענין פרח בכולהו וכלעיל. ודו"ק]: נותנין לו שבעת ימי המשתה ואין הכהן פוסק דיט אז. אבל אדם אחר כופין אותו להראות נגעו לכהן. דמ"ש מכל מצות עשה. דכשלא יקיימו מכין אותו עד שתצא נפשו או עד שיקיימו [כתובות דפ"ו א']. ואת"ל מאן יימר דהכא מצוה. ת"ל והובא אל הכהן משמע על כרחו: לו ולביתו ולכסותו כשנולד נגע בא' מהן: ובן ברגל כשנולד בא' מהנך נגע ברגל לשום אדם: עור הבשר שנולד בו נגע: מיטמא בשני שבועות ר"ל בעמד הנגע בעיניו בלי סימן טומ' אפ"ה צריך עכ"פ ב' הסגרות. ויהי' עכ"פ טמא ב' שבועות: ובשלשה סימנין דאם נולד בהנגע א' מג' סימני טומאה. הר"ז מוחלט. ואלו הן הג' סימני טומאה בשער וכו': בשער לבן ובמחיה ובפסיון או או קתני. והשתא מפרש תנא מתי כל א' מטמא. בשער וכו': בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני לאחר הפטור או או קתני. הא בתחילה אין פשיון מטמא [כפ"א מ"ג]: ומיטמא בשני שבועות שהן שלשה עשר יום דיום ז' עולה לכאן ולכאן: השחין והמכוה שחין היינו שנפסד העור ע"י הכאה או ע"י חולי שבגוף. ומכוה היינו שנפסד העור ע"י אש. או ע"י רותחין שנפלו על בשרו. ושניהן כשהן עדיין מורדין. דהיינו שיש במקום החבורה ליחה. אינן מטמאין בנגעים. וכשנתרפאו לגמרי ונעשו צלקת. אז הנגע שנולד שם דינו כשאר נגע שבעור הבשר. אבל כשנתרפאו רק קצת. ועלה עליהן קרום כקליפת השום. אז הנגע שנולד על הקרום. זהו שנקרא שחין או מכוה: מיטמאין בשבוע אחד ר"ל אף בלא סי' טומאה צריך לסגרו עכ"פ שבוע א'. וכשלא ימצא בו בסוף השבוע סי' טומאה פוטרו אבל בשאר נגעים שבאדם בעמד בעיניו שבוע א' אינו מטהרו עד שחוזר ומסגירו עוד שבוע ב': שהוא שבעת ימים פשוט ששבוע א' הוא ז"י. רק אפ"ה נקט הכי איידי אינך. א"נ קמ"ל דאף שלא מצא בה בסוף שבוע סי' טומ'. אפ"ה טמא כל יום הז'. שהרי צריך טבילה והע"ש: הנתקין נתק הוא שנשרו שער הראש או הזקן על שטח שרחב כגריס אע"ג שאין שם נגע כלל מטמא בכל המראות [עי' רפ"י]: הקרחת והגבחת כשנשרו שער הראש שלפניו נקרא גבחת. ואם מלאחריו נק' קרחת. ובכה"ג זו"ז טהורים לגמרי. דדוקא כשיש גידול שער סביב המקום שנשרו משם השערות נק' נתק. אבל קרחת וגבחת אין שער מקיף הקריחה סביב. אולם אם במקום שנשרו השערות בהקרחת והגבחת. נולד נגע באחד מד' מראות הרי דינו כשאר נגע שבעור הבשר. רק שאין בו טומ' שער לבן כשגדל שם [ודלא כמשמע לכאורה מהר"ב. וערתוי"ט פ"י מ"י ד"ה במחי']: הבגדים מיטמאים בשני שבועות ר"ל נגעי בגדים. והם כתמים שנתהוו בבגד לבן של צמר או של פשתן. או בשתי או בערב של זה או של זה כשהן לבנים. או כתם שנתהווה בכל כלי עור אפילו צבוע בידי שמים: ובשלשה סימנין ואלו הן הג' סימנים שכשנתהוו בבגד יטמא. בירקרק וכו': בירקרק ובאדמדם בהי' הכתם ההוא כגריס ומראהו ירוק מאד גרין בל"א ככנף טווס פוי בל"א. או שהי' הכתם כגריס אדום מאד כארמעזין בל"א אלו הם ב' סימני טומאה להחליט ולשרוף כל הבגד כשיעמוד כשיעור גריס ב' שבועות. משא"כ ד' מראית שבנגעי אדם. אפילו עמדו במראיתן ושיעורן כמה שנים. כל שלא נולד בהם א' מג' סימני טומ'. שער לבן. פסיון. מחי'. אחר ב' שבועות של הסגר נפטרו. ומה"ט גמי לא קרי תנא לעיל להנך ב' מראות סימן טומ' כדקרי הכא להב' מראית של נגעי בגדים: בתחלה להסגיר. דכשמוצא בהבגד נגע כגריס בא' מב' מראות אלו מסגירו. ואין בתחלה זה כמו בתחלה שנזכר לעיל בנגעי אדם דהתם היינו להחליט: בסוף שבוע ראשון ג"כ להסגיר שוב שבוע ב'. דאחר הסגר שבוע ראשונה דוקא בב' לריעותא דהיינו שעמד במראיתו. וכ"ש כשהוסיף באותה מראה. וגם פשה. אז מחליטו מיד אחר הסגר א'. ובב' לטיבותא שכהה ממראיתה דהיינו שנעשה מירקרק ירוק. ומאדמדם אדום. וכש"כ כשנתהפך לגמרי למראה כשירה לגמרי. או עברה לגמרי. והרי בכל הנך אופנים ג"כ לא פשתה הנגע מכבסו ומטבילו וטהור. אבל בחדא לטיבותא כגון שעמד במראיתו או הוסיף בה אבל לא פשה. או שפשה אבל כהה ממראיתה שנתהווה מירקרק ירוק. ומאדמדם אדום. מכבסו ומסגירו שבוע שנית. [דאע"ג דבתחלה א"צ להסגיר ירוק ואדום. הכא שכבר נזקק לטומ' מסגיר גם אירוק ואדום לחוד. ועי' רמב"ם [פי"ב מטו"צ ורכ"מ שם]: ובסוף שבוע שני דבסוף שבוע ב' דוקא שנשתנה למראה שאין בה כלל ירקות או אדמימות. אף שנשאר הכתם בגדלו או גם פשה מכבסו ומטבילו וטהור. הא אם עמד בעיניו וכ"ש כשהוסיף במראיתו ואף שלא פשה. או שפשה אף שהוכהה ממראיתו שנתהווה מירקרק ירוק ומאדמדם אדום. שורף כל הבגד. אבל כשנשתנה למראה אחרת פסולה. שנעשה מירקרק אדמדם. או איפכא בין שפשה או לא. קורע מקום הנגע ושורפו. ושאר הבגד מכבסו ומטבילו וטהור [הא בסוף שבוע א' בכה"ג אינו קורעו דהו"ל כעמד בעינו ולא פשה ומכבס הבגד וסוגרו]: לאחר הפטור אם בסוף שבוע שנייה כהה הנגע שבהבגד למראה כשירה ופטרו הכהן. ולאחר כמה ימים חזר למראה פסולה. ואפילו מראה פסולה אחרת. או שבסוף שבוע ב' נעשה מירקרק אדום או איפכא. וקרע מקום הנגע. וטיהר שאר הבגד ולאחר כמה ימים חזר ונראה בהבגד א' מב' המראות. בב' אופנים אלו שורף הבגד מיד. ואף שלא פשה הנגע בגדלו מבתחלה. וכ"ש אם בסוף שבוע א' או ב' נתמעט מכגריס או עבר לגמרי ופטרו הכהן. והשתא חזרה הנגע בפשיון שיהיה שיעור גריס עכ"פ שורף כל הבגד: ובפשיון בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני לאחר הפטור בכל הני שלשה אופני פשיון שורף הבגד מיד: הבתים מיטמאין נגעי בתים. דהיינו שנתהוו כתמים בכותלי הבית בפנים. ואפילו כותלי הבית צבועים בידי אדם [עי' לקמן פי"א מ"ג]: בשלשה שבועות במצא בהקיר כתם בגודל ב' גריסין או יותר במראה ירקרק או אדמדם כלעיל ציון ל"ה הן ב' סימני טומ' שבבתים שכשיעמוד הכתם במראיתו וגדלו ב' שבועות צריך לחלוץ האבנים שעליהן הנגע. ולהחזיר ולהביא שם אבנים אחרים ולטוח עליהם טיט חדש וחוזר וסוגרו שבוע שלישית. שאם לא תחזור אז. מטהר הבית. ועכ"פ נמצא שהבית טמא ג' שבועות: בירקרק ובאדמדם בתחלה ר"ל כשיראה בו בתחלה נגע כב' גריסין או יותר בא' מב' מראות אלו. או כב' גריסין מהב' מראות ביחד סוגרו ז"י: בסוף שבוע ראשון דאם בסוף שבוע ראשון ימצא שכהה ממראה הנגע למראה כשירה או ימצאנה שנתמעטה משיעור ב' גריסין. קולף מקום הנגע ומטהר הבית לגמרי. אבל במצא שעמדה במראיתה ובשיעורה חוזר ומסגיר הבית שבוע שנית [וכ"כ במצאה בסוף שבוע א' שפשתה יותר מבתחלה חולץ וקוצה וטח כלעיל וסוגר שנית. אלא דבבבא זו לא איירי בפשיון]: בסוף שבוע שני אם לאחר שקצה חלץ וטח בסוף שבוע א' מצא השתא בסוף שבוע ב' שחזר ונתהווה נגע בהבית. הר"ז נותץ כל הבית. ואם עמדה בעינה בסוף שבוע א' שדינה לחזור ולהסגירה ובסוף שבוע ב' מצאה שכהה מראיתה או נתמעט מכשיעור. קולף מקום הנגע ומטהר הבית בצפרים. אבל אם בסוף שבוע א' ואח"כ גם בסוף שבוע ב' עמדה הנגע במראיתה ובשיעורה. וכ"ש כשעמדה בראשון ופשתה בשני חולץ וקוצה וטח כלעיל ומסגיר שוב שבוע שלישית: בסוף שבוע שלישי דכשימצא בסוף שבוע ג' שחזרה נגע לבית כשיעור ב' גריסין במראה טמא נותץ כל הבית: לאחר הפטור דאם לאחר כמה ימים משחלץ וקצה וטח ופטר הבית. חזר הנגע להבית. במראה ושיעור טומאה. אם הביא כבר צפרים על הנגע הראשונה. ידון זו כנגע חדשה. ואם קודם עשיית הצפרים. אז נותץ הבית: ובפשיון דבפשה בסוף שבוע א' טפי מבתחלה חולץ וקוצה וטח [הג"ה וצ"ע דמה בין פשיון לירקרק ואדמדם] וסוגר שבוע שנית [וכמש"ל]: בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני דבעמד בעינו בסוף שבוע א' ופשה בסוף שבוע ב'. חולץ וקוצה וטח. וסוגרו שוב שבוע שלישית. ואע"ג דכבר שמעינן דאפילו בעמד בעיניו עד סוף שבוע ב' דחולץ וכו'. אפ"ה קמ"ל דאע"ג שפשה אינו נותצו ודלא כבבגד [לעיל סי' ל"ח]: בסוף שבוע שלישי פשיון ממש בסוף שבוע שלישית לא משכח"ל. דהרי אינו סוגר שלישית רק אחר שחלץ קצה וטח. אלא לכל חזרת נגע לביתו. קרי לה תנא נמי פשיון. ור"ל הכא. דכשמצא בסוף שבוע שלישית שחזרה בשיעור ב' גריסין במראה טמא. נותץ כל הבית: לאחר הפטור כאן נמי קרי תנא לחזרת נגע לבית בשם פשיון. ור"ל אם לאחר כמה ימים שפטרו חזרה הנגע להבית. אם לאחר שעשה הצפרים עבור נגע הראשונה אז ידין זו כנגע חדשה. ואם קודם עשיית הצפרים חזרה נותץ כל הבית וכמש"ל: ומיטמאין בשלשה שבועות שיהי' חייב להסגירן ולפוטרן אח"כ אף שרק עמדה בעינה [ולא כהה] ולא נתמעט שיעורה: אין בנגעים פחות משבוע אחד דהיינו בשחין מכוה: ולא יותר על שלשה שבועות דהיינו בנגעי בתים:
מלכת שלמה
ולא יותר על שלשה שבועות. וז"ל הרמב"ם ז"ל אמר בנגעי בתים שקערורות ירקרקות כו' ואמנם בא זה הפסוק אשר אמר והנה פשה הנגע בבית אחר שבוע שלישי וזה שהצרעת כאשר תראה בבית כו' וע"ז בא והנה פשה הנגע בבית עכ"ל ז"ל בחבורו שם רפט"ו הלשון כך וביום תשעה עשר רואהו אם חזר בו נגע כשני גריסין ה"ז פשיון אחרי הטוח ונותץ את כל הבית ע"כ:
8.
Houses become unclean for three weeks and by one of the following three signs: by a greenish color or by a reddish color or by a spreading. "By a greenish color or by a reddish color," in the beginning, at the end of the first week, at the end of the second week, at the end of the third week, or after they have been pronounced clean. "Or by a spreading," at the end of the first week, at the end of the second week, at the end of the third week, or after they have been pronounced clean. They become unclean for three weeks which are nineteen days. None of the leprosy signs is for less than a week or for more than three weeks.