Mishnayos Club 6/20/2024
Mishnah
משנה א
הַמַּפֶּלֶת חֲתִיכָה, אִם יֵשׁ עִמָּהּ דָּם, טְמֵאָה. וְאִם לָאו, טְהוֹרָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, טְמֵאָה:
ברטנורה
המפלת. אם יש עמה דם טמאה. נדה:ואם לאו טהורה. דסבר תנא קמא, אפשר לפתיחת הקבר בלא דם. ואפילו נמצא דם בתוך החתיכה, טהורה, דדם חתיכה הוא ולא דם נדה:רבי יהודה אומר בין כך ובין כך טמאה. דסבר רבי יהודה אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם. וכיון שהפילה חתיכה, ודאי דם היה שם אלא שאבד במיעוטו ולא נראה. ואין הלכה כר׳ יהודה:
תוסופות יום טוב
אם יש עמה דם [טמאה]. עמה אין. בתוכה לא לפי שהוא דם חתיכה לא דם נדה. הרמב"ם כמ"ד הכי בגמרא ועיין מ"ש במ"ג פ"ח:
ואם לאו טהורה. כתב הר"ב דסבר ת"ק אפשר לפתיחת הקבר בלא דם. כלומר פתיחת הקבר דלאו לידה היא. דאי לידה הויא. בלא דם נמי טמאה. דכתיב [ויקרא יב] כימי נדת דותה תטמא. רש"י:
יכין
מלכת שלמה
1.
A woman who aborted a shapeless object: If there was blood with it, she is unclean, If not, she is clean. Rabbi Judah says: in either case she is unclean.משנה ב
הַמַּפֶּלֶת כְּמִין קְלִפָּה, כְּמִין שַׂעֲרָה, כְּמִין עָפָר, כְּמִין יַבְחוּשִׁים אֲדֻמִּים, תַּטִּיל לַמַּיִם. אִם נִמֹּחוּ, טְמֵאָה. וְאִם לָאו, טְהוֹרָה. הַמַּפֶּלֶת כְּמִין דָּגִים, חֲגָבִים, שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים, אִם יֵשׁ עִמָּהֶם דָּם, טְמֵאָה. וְאִם לָאו, טְהוֹרָה. הַמַּפֶּלֶת מִין בְּהֵמָה, חַיָּה וָעוֹף, בֵּין טְמֵאִין בֵּין טְהוֹרִים, אִם זָכָר, תֵּשֵׁב לְזָכָר. וְאִם נְקֵבָה, תֵּשֵׁב לִנְקֵבָה. וְאִם אֵין יָדוּעַ, תֵּשֵׁב לְזָכָר וְלִנְקֵבָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, כֹּל שֶׁאֵין בּוֹ מִצּוּרַת אָדָם, אֵינוֹ וָלָד:
ברטנורה
כמין שערה. שער:יבחושין. יתושין:תטיל למים. פושרין, וישהה אותם במים הפושרים כ״ד שעות:אם נמוחו טמאה. משום נדה. דדם הוא:אם יש עמהן דם טמאה ואם לאו טהורה. מתניתין כרבנן דפליגי עליה דרבי יהודה לעיל, וסברי דאפשר לפתיחת הקבר בלא דם:וחכמים אומרים כל שאין בו מצורת אדם אינו ולד. הכל מודים בנולד גופו כצורת חיה ופניו פני אדם, שהוא חשוב ולד. גופו אדם ופניו פני חיה, הרי הוא חיה ואין זה ולד, דבתר צורת פנים אזלינן. לא נחלקו אלא במי שקצת פניו כפני אדם, וקצת כפני בהמה, ואפילו רוב פניו כפני אדם ועין אחת שבראשו בלבד כעין של בהמה, רבי מאיר אומר, כל צורת אדם צריכה, וכיון שיש לו עין כבהמה אין זה ולד. ורבנן סברי, כל שאין בו מצורת אדם כלל ואפילו מקצת צורה אין לו, אינו ולד. אבל יש בו מקצת צורה, הרי זה ולד. והלכה כחכמים:
תוסופות יום טוב
המפלת כמין קליפה כמין שערה כו'. עיין מ"ש ברפ"ז [*ונ"ל דקתני כמין שערה דומיא דכמין קליפה. שהיא קליפה אחת אף שערה אחת במשמע. וסייעתא לפירושו של בעל מקנה אברם. שכתבתי ברפ"ד דמסכת נגעים בדקדוק לשון שער ושערה]:
אם נמוחו טמאה ואם לאו טהורה. *) ובנ"א ל"ג ואם לאו טהורה ולכאורה נראה דאף הר"ב ל"ג ליה מדלא פירש עלה דהכא דכרבנן היא כמ"ש אדלקמן אלא שראיתי להתוס' [דף כב ד"ה ליפלוג] דאדמקשי בגמרא דהא דלקמן. ולפלוג ר' יהודה כו' כתבו וז"ל אשערה וקליפה לא פריך דלפלוג ר"י. דמועטין נינהו ולא שייך בהו פתיחת קבר ע"כ. ש"מ דה"נ גרס ואם לאו טהורה:
המפלת כמין בהמה כו' תשב לזכר כו' דברי ר"מ. אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן הואיל ועיניהם דומות כשל אדם פירש"י שחור שבעין הוי עגול בבהמה כשל אדם. אבל דדגים לאו עגול הוא. ע"כ [ועי' מ"ש בזה במ"ח פ"ו דבכורות] אי הכי ליתני נחש. אי תני נחש ה"א בנחש הוא דפליגי רבנן עליה דר"מ דלא כתיב ביה יצירה. אבל בהמה וחיה לא פליגי. דכתיב בהו יצירה כמו באדם:
תשב לזכר. ימי טומאת ז'. וימי טהרה ל"ג וכל דמים שתראה בהן טהורין. רש"י:
לזכר ולנקבה. לחומרא. ימי טומאה דנקבה שבועים וימי טוהר כלים לסוף ארבעים יום כזכר ולא [לסוף] פ' כנקבה. רש"י וכן פי' הר"ב במשנה דלקמן:
וחכמים אומרים כל שאין בו מצורת אדם אינו ולד. כתב הר"ב דלר"מ כל צורת אדם צריכה כו' ורבנן כל שאין בו מצורת אדם כלל וכו'. ואפילו שהיה נראה מזאת המשנה שר"מ הוא מחמיר. וחכמים המקילים. אך אמנם נתבאר מסברתם בתוספתא מה שזכרתי לך. הרמב"ם. וכתב עוד ולא יסופק בשכלך שהוא נמנע מצד הטבע. שילד אדם. כל מה שזכרתי פה. אבל זה אפשר. וכבר העידו יותר מזה וכתבו הפלסופים. מה שהוא זר יותר מכל אלה [כי] הענינים הטבעים כלם הולכים על הרוב ויפול בהם הזרות והפליאה. ע"כ. עיין מה שכתבתי בשמו במשנה ו פ"ט דחולין [ד"ה עכבר]:
יכין
מלכת שלמה
2.
If a woman miscarried an object that was like a rind, like a hair, like earth, like red flies, let her put it in water: If it dissolves she is unclean, But if it does not she is clean. If she miscarried an object in the shape of fishes, locusts, or any forbidden things or creeping things: If there was blood with them she is unclean, If not, she is clean. If she miscarried an object in the shape of a beast, a wild animal or a bird, whether clean or unclean: If it was a male she sits in uncleanness as she would for a male; And if it was a female she sits in uncleanness as she would for a female. But if the sex is unknown she sits in uncleanness for both male and female, the words of Rabbi Meir. The sages say: anything that has not the shape of a human being cannot be regarded as a human child.משנה ג
הַמַּפֶּלֶת שְׁפִיר מָלֵא מַיִם, מָלֵא דָם, מָלֵא גְנוּנִים, אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת לְוָלָד. וְאִם הָיָה מְרֻקָּם, תֵּשֵׁב לְזָכָר וְלִנְקֵבָה:
ברטנורה
שפיר. חתיכה של בשר. ואם יש בה צורת אדם נקרא שפיר מרוקם. ואני שמעתי שהוא כשפופרת של ביצה, לפיכך נקרא שפיר:מלא גנינים. מלא גוונים הרבה. פירוש אחר, גנינים, תולעים, שחתיכת הבשר חתוכה חתיכות דקות כעין תולעים:אינה חוששת לולד. ואינה טמאה לידה. ואם אין עמהן דם, אינה חוששת אפילו משום נדה:תשב לזכר ולנקבה. טמאה שבועים כיולדת נקבה, ואין לה דם טוהר אלא שלשים ושלשה ימים כיולדת זכר. הואיל ואינו ניכר אם זכר אם נקבה, נותנים עליו חומרי זכר וחומרי נקבה:
תוסופות יום טוב
מלא גנונים. פי' הר"ב מלא גוונים הרבה. ולכך לא חיישינן דילמא ולד היה ונימוח. דאם איתא דאיתמוחי אתמח. כולה בחד גוונא הוה קאי. גמרא:
ואם היה מרוקם. פי' הר"ב שיש בו צורת אדם. ואיזהו שפיר מרוקם. תחלת ברייתו של אדם גופו עדשה. שתי עיניו כשתי טפי זבוב מרוחקות זו מזו. שני חוטמיו כשני טפי זבוב מקורבים זה לזה. פיו פתוח כחוט השערה. וחיתוך ידים ורגלים אין לו. בברייתא. כמו שהעתיק הרמב"ם פ"י מהא"ב:
יכין
מלכת שלמה
3.
If a woman aborted a sac full of water, full of blood, or full of pieces of flesh, she need not be concerned that it was a birth. But if its limbs were fashioned she must sit for both male and female.משנה ד
הַמַּפֶּלֶת סַנְדָּל אוֹ שִׁלְיָא, תֵּשֵׁב לְזָכָר וְלִנְקֵבָה. שִׁלְיָא בַּבַּיִת, הַבַּיִת טָמֵא. לֹא שֶׁהַשִּׁלְיָא וָלָד, אֶלָּא שֶׁאֵין שִׁלְיָא בְלֹא וָלָד. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, נִמּוֹק הַוָּלָד עַד שֶׁלֹּא יָצָא:
ברטנורה
סנדל. חתיכת בשר עשויה כדמות לשון של שור. ומפני שיש לה צורת סנדל קורין לה סנדל. והוא רגיל לבוא עם ולד. ויש מפרשים, סנדל, שנאוי ולד [צ״ל ודל]:שליא. כמין קרום שהולד מונח בתוכה. ותחילתה כחוט של ערב. וכשהיא הולכת ורווחת, רחבה כתורמוס, וחלולה כחצוצרת. ואין שליא פחותה מטפח:הבית טמא. משום אוהל המת, דולד הוה בה ומת:נימוק הולד. ונעשה דם ונתערב בדם הלידה ובטל ברוב, ואין הבית טמא. ואין הלכה כר׳ שמעון:
תוסופות יום טוב
סנדל. כתב הר"ב והוא רגיל לבא עם ולד. כלומר שרגילות הוא שעם ולד יבוא סנדל. אבל אין סנדל שאין עמו ולד. ובשביל סנדל תשב לזכר ולנקבה. דספק זכר ספק נקבה הוא. ואם הולד אחר נקבה. אין הסנדל לא מעלה ולא מוריד. ולא תשב אלא לנקבה ימי טומאה. וימי טהרה. שאפי' הוא זכר הואיל ונקבה בהדיה. לא בצרי ימי טומאה וימי טהרה דנקבה. שהרי של זכר מובלעים בתוך של נקבה. וכי איצטריך תשב לזכר ולנקבה. כגון שהולד השני זכר. דיהבינן לה חומרת טומאה דנקבה בשביל הסנדל. וימי טוהר לזכר לחומרא. רש"י. והכי מפורש בגמ'. ומ"ש הר"ב וי"מ סנדל שנאוי ולד. פי' יותר במ"ג פ"ק דכריתות. וז"ל סנדל ולד הוא אלא שנפחתה צורתו. ולשון סנדל שנאוי ודל. ע"כ. [*ול"נ להגיה בדברי הר"ב ודל]:
[*או שליא. פירש הר"ב כמין קרום כו' רחבה כתורמוס. כדתנן ליה בפרק קמא דכלאים משנה ג]:
רבי שמעון אומר נימוק הולד כו'. כתב הר"ב ונעשה דם ובטל ברוב כו' ואין הלכה כר"ש. ולא קשיא אהלכתא דפסקינן ברפ"ג דבכורות כראב"י גבי שפעה חררת דם פטורה מן הבכורה. וכתבתי לשון הרמב"ם. שחזקתן שהולד בתוכה ורבה עליו הדם והפסידו ובטלו. וא"כ שמעינן דהתם ההלכה שברבוי הדם נפסד ונתבטל. די"ל דהתם לא לענין שיהא בטל קאמר. אלא נתכוין לומר היאך חררת דם פוטרת מן הבכורה והרי אין כאן ולד. וקאמר שהיה ולד ונפסד ונתבטל מצורת ולד. אבל לא שיהא בטל ברוב. כך היה נראה בעיני. אלא שמצאתי להרמב"ם בספ"א מהאה"ט שפסק שם בחררת דם שאינה מטמאה לא במגע ולא במשא. מטעמא שהוא נתבטל ברוב. וגמרא ערוך הוא במכילתין [דף כז] ובבכורות [דף כא] דתני רבי חייא אינה מטמאה כו' ואר"י דטעמו דבטל ברוב. ודר"ש וראב"י אמרו דבר אחד. ופסק נמי בסוף ה' טומאת מת כת"ק דר"ש דהכא. אם כן ודאי דקשיין הלכתא אהלכתא. והראב"ד לא השיגו. גם הכ"מ לא העיר בזה. ונפלאת היא בעיני. ומ"מ הר"ב יש להצילו. לפי דהא דאינה מטמאה לא במגע ולא במשא. רבי חייא שנאה עלה דראב"י. ואע"ג דבגמ' [שם דף כז ע"ב] אמרינן ראב"י ור"ש אמרו דבר אחד. דמשום בטול ברוב נגעו בה. ומפני כן כתבו התוס' דהתם דר' חייא קתני למילתיה בדברי ראב"י עצמו. אפ"ה י"ל דגמרא ה"ק דר"ש וראב"י אליבא דר"ח אמרו דבר אחד אבל תנא דידן דלא קתני מילתא דר"ח. אה"נ דלית ליה דראב"י ס"ל כלל להא דר"ח. וא"כ טעמא דראב"י לית ביה משום לתא דבטיל ברוב. אלא דס"ל שהיה ולד אבל נפסד. ומפני כן אינו ניכר. ולפי זה אינו ענין כלל לדר"ש דהכא. וכדפרישית. כך נ"ל לדעת הר"ב:
יכין
מלכת שלמה
4.
If she aborted a sandal or a placenta she sits in uncleanness for both male and female. If a placenta is in a house, the house is unclean, not because a placenta is a fetus but because generally there can be no placenta without a fetus. Rabbi Shimon says: the child might have been mashed before it came out.משנה ה
הַמַּפֶּלֶת טֻמְטוּם, וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס, תֵּשֵׁב לְזָכָר וְלִנְקֵבָה. טֻמְטוּם וְזָכָר, אַנְדְּרוֹגִינוֹס וְזָכָר, תֵּשֵׁב לְזָכָר וְלִנְקֵבָה. טֻמְטוּם וּנְקֵבָה, אַנְדְּרוֹגִינוֹס וּנְקֵבָה, תֵּשֵׁב לִנְקֵבָה בִלְבָד. יָצָא מְחֻתָּךְ אוֹ מְסֹרָס, מִשֶּׁיָּצָא רֻבּוֹ, הֲרֵי הוּא כְיָלוּד. יָצָא כְדַרְכּוֹ, עַד שֶׁיֵּצֵא רֹב רֹאשׁוֹ. וְאֵיזֶהוּ רֹב רֹאשׁוֹ, מִשֶּׁתֵּצֵא פַדַּחְתּוֹ:
ברטנורה
תשב לזכר ולנקבה. טמאה שבועים כנקבה, וימי טוהר שלה שלשים ושלשה יום בלבד כזכר:טומטום וזכר אנדרוגינוס וזכר. כגון שילדה תאומים, אחד טומטום או אנדרוגינוס, והאחד זכר ודאי:תשב לזכר ולנקבה. ולא אמרינן מדהאי זכר ודאי, האי נמי זכר:תשב לנקבה בלבד. דאפילו הוי טומטום זכר, בתר נקבות אזלינן, דכל ימי זכר בין לטומאה בין לטהרה מובלעים תוך של נקבה:מחותו. אברים אברים:מסורס. לשון הפוך הוא. כמו, סרס המקרא ודרשהו [בבא בתרא קי״ט]:משיצא רובו הרי הוא כילוד. וראשו כרובו. הלכך משיצא ראשו של מחותך, אע״פ שכל שאר הגוף בפנים, הרי הוא כילוד:פדחתו. מצחו:
תוסופות יום טוב
יצא מחותך או מסורס משיצא רובו. כ' הר"ב וראשו כרובו וכו'. ומתני' ה"ק יצא מחותך או שלם וזה וזה מסורס. משיצא רובו הרי הוא כילוד. גמ'. ומ"ש הר"ב הלכך משיצא ראשו של מחותך כו' לאו אמחותך דבמתני' קאי. אלא מחותך דעלמא ויוצא כדרכו:
[*או מסורס. לשון הר"ב ל' הפוך כו'. ולשון רש"י דרך מרגלותיו ולשון היפך כו' והמגיה כן בלשון הר"ב לא הפסיד. והא דכתב הר"ב וראשו כרובו. היינו אם לא יצא ממש מהופך וגם לא כדרכו. וז"ל הרמב"ם בפי' מסורס אם נחתכו אבריו בתוך הגוף ויצאו אבריו בלי סדר. שיצא היד. ואחר הרגל. ואחר הזרוע. ע"כ]:
יכין
מלכת שלמה
5.
If a woman aborted a tumtum or an androginos, she must sit for a male and a female. [If she gave birth] to a tumtum and a male, or to an androginos and a male, she must sit for a male and a female. [If she gave birth] to a tumtum and a female or an androginos and a female, she must sit only for a female. If the embryo came out in pieces or in a reversed position it is deemed born as soon as its greater part come out. If it came out in the normal way [it is not deemed born] until the greater part of its head came out. And what is meant by the "greater part of its head"? Once the forehead comes out.משנה ו
הַמַּפֶּלֶת וְאֵין יָדוּעַ מַה הוּא, תֵּשֵׁב לְזָכָר וְלִנְקֵבָה. אֵין יָדוּעַ אִם וָלָד הָיָה אִם לָאו, תֵּשֵׁב לְזָכָר וְלִנְקֵבָה וּלְנִדָּה:
ברטנורה
ואין ידוע מה הוא. אם זכר אם נקבה:תשב לזכר ולנקבה. ימי טוהר דזכר, וימי טומאה דנקבה:לזכר ולנקבה ולנדה. כלומר, כשתראה תהא נדה, שאין לה ימי טוהר, דשמא לאו ולד הוא. וטובלת לסוף ארבעים כיולדת זכר למאן דאמר טבילה בזמנה מצוה. וטובלת יום ארוך, כגון יולדת זכר שטבלה לסוף שבעה ואינה טהורה לקודש ולמקדש עד מלאות הארבעים, צריכה טבילה אחרת לסוף הארבעים, וזאת נצרכה לטבול לסוף ארבעים יום כיולדת זכר, אע״פ שאין טבילה זו מועלת לה כלום, שהרי אינה טהורה לקודש ולמקדש עד מלאות שמונים כיולדת נקבה:
תוסופות יום טוב
המפלת ואין ידוע מה הוא. כגון שעברה בנהר והפילה שם. או שהפילה לבור. או שהפילה וגררתו חיה. הרמב"ם פ"י מהא"ב:
אין ידוע אם ולד היה כו'. ובשלא הוחזקה עוברה. דאי בהוחזקה הלך אחר רוב נשים. ורוב נשים ולד מעליא ילדן. גמ':
תשב לזכר ולנקבה ולנדה. כתב הר"ב כלומר כשתראה תהא נדה שאין לה ימי טוהר כו' וטובלת לסוף מ' כו' ומש"ה הוא דתנן לזכר. וכ"כ הרמב"ם. ובכולהו בבי דלעיל נמי דתנינן תשב לזכר ולנקבה דינא הכי. אלא דכאן הוכרח הר"ב לפרש כן. משום דאל"ה בחנם נקט לזכר. אבל בגמ' [דף ל] אמתני' דלקמן למה הוזכר זכר וכו' שאם תראה יום ל"ד. ותחזור ותראה יום מ"א. תהא מקולקלת עד מ"ח. וכן לענין נקבה שאם תראה יום ע"ד ותחזור ותראה יום פ"א. תהא מקולקלת עד פ"ח. וכתבו התוס' תשב לזכר ולנקבה ולנדה. אע"ג דהוי ספק ספקא. תשב לנקבה. דאי מטהרת לה מטומאת נקבה משום ס"ס. ה"נ נטהרנה אם ראתה בל"ד ומ"א מס"ס ולא ניחוש לזכר. והוי תרי קולי דסתרן אהדדי. ומיהו בטועה בגמרא [ועיין ריש פ"ב דערכין] מחמרינן אע"ג דאיכא כמה ספיקי ע"כ:
יכין
מלכת שלמה
6.
If a woman miscarried and it is unknown what it was, she sits for both a male child and a female child. If it is unknown whether it was a child or not, she sits for both a male and a female and as a menstruant.משנה ז
הַמַּפֶּלֶת לְיוֹם אַרְבָּעִים, אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת לְוָלָד. לְיוֹם אַרְבָּעִים וְאֶחָד, תֵּשֵׁב לְזָכָר וְלִנְקֵבָה וּלְנִדָּה. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, יוֹם אַרְבָּעִים וְאֶחָד, תֵּשֵׁב לְזָכָר וּלְנִדָּה. יוֹם שְׁמוֹנִים וְאֶחָד, תֵּשֵׁב לְזָכָר וְלִנְקֵבָה וּלְנִדָּה, שֶׁהַזָּכָר נִגְמָר לְאַרְבָּעִים וְאֶחָד, וְהַנְּקֵבָה לִשְׁמוֹנִים וְאֶחָד. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֶחָד בְּרִיַּת הַזָּכָר וְאֶחָד בְּרִיַּת הַנְּקֵבָה, זֶה וָזֶה לְאַרְבָּעִים וְאֶחָד:
ברטנורה
המפלת ליום ארבעים. לטבילתה:אינה חוששת לולד. שלא נגמרה יצירתו עד שיכלו כל ארבעים יום:ולנדה. כשתראה, תהא נדה, דלמא ליכא ולד ואין כאן ימי טוהר:יום ארבעים ואחד תשב לזכר. שבעה ימי טומאה. אפילו בלידה יבישתא שאינה נדה. אבל שבועים דנקבה, אינה יושבת, כדקתני טעמא שיצירת נקבה לשמונים ואחד. ואין הלכה כר׳ ישמעאל:וחכמים אומרים כו׳ חכמים היינו תנא קמא, אלא משום דמסתבר טעמיה דרבי ישמעאל טפי מדתנא קמא, הדר רבי ושנאה בלשון חכמים, לאשמעינן דהלכה כסתם ראשון, ואף על פי שמחלוקת רבי ישמעאל בצדו:
תוסופות יום טוב
וחכמים אומרים כו'. כתב הר"ב חכמים היינו ת"ק אלא משום דמסתבר טעמיה דר"י טפי מדת"ק. בגמרא דקא מסייעי ליה קראי דתניא. רי"א טימא וטיהר בזכר. וטימא וטיהר בנקבה. מה כשטימא וטיהר בזכר יצירתו כיוצא בו אף כשטימא וטיהר בנקבה. יצירתה כיוצא בה. א"ל. אין למדין יצירה מטומאה ור"י אמר קרא תלד [ואם נקבה תלד ומצי למכתב ואם נקבה וטמאה שבועים דהא כתיב לעיל וילדה זכר] הוסיף לה הכתוב לידה אחרת בנקבה. [*ועיין רפ"ה]:
יכין
מלכת שלמה