Mishnayos Club
6/20/2024
משנה א
הַתּוֹרֵם קִשּׁוּת וְנִמְצֵאת מָרָה, אֲבַטִּיחַ וְנִמְצָא סָרוּחַ, תְּרוּמָה, וְיַחֲזֹר וְיִתְרֹם. הַתּוֹרֵם חָבִית שֶׁל יַיִן וְנִמְצֵאת שֶׁל חֹמֶץ, אִם יָדוּעַ שֶׁהָיְתָה שֶׁל חֹמֶץ עַד שֶׁלֹּא תְרָמָהּ, אֵינָה תְרוּמָה. אִם מִשֶּׁתְּרָמָהּ הֶחֱמִיצָה, הֲרֵי זוֹ תְרוּמָה. אִם סָפֵק, תְּרוּמָה, וְיַחֲזֹר וְיִתְרֹם. הָרִאשׁוֹנָה, אֵינָהּ מְדַמַּעַת בִּפְנֵי עַצְמָהּ, וְאֵין חַיָּבִין עָלֶיהָ חֹמֶשׁ. וְכֵן הַשְּׁנִיָּה:
ברטנורה
התורם וכו׳ בשוגג איירי, ואפ״ה יחזור ויתרום דהוי קרוב למזיד משום דהוה ליה [למטעמיה]: ונמצאת של חומץ כו׳, שהתורם מן החומץ על היין אין תרומתו תרומה, דיין וחומץ שני מינים הן:אם ספק. עד שלא תרמה החמיצה או לאחר שתרמה החמיצה:תרומה ויחזור ויתרום. ונותן שתיהן לכהן וכהן נותן לו דמי הראשונה שהיא גדולה מן השניה שהשניה מתמעטת כפי מה שעולה תרומת הראשונה, ולפי שהכהן הוא המוציא מחבירו ואנן קיימא לן בכל דוכתא המוציא מחבירו עליו הראיה לפיכך אינו לוקח בלא דמים אלא הקטנה וצריך שיתן לו דמי הגדולה שהיא הראשונה:הראשונה אינה מדמעת בפני עצמה. אם נפלה לפחות ממאה של חולין אין נעשית מדומע, דשמא אינה תרומה אלא השניה היא תרומה, וכן השניה אינה מדמעת בפני עצמה שמא הראשונה תרומה ולא השניה:ואין חייבים עליה חומש. זר שאכל הראשונה לבדה או השניה לבדה אינו משלם חומש כדין שאר אוכלי תרומה בשגגה:
תוסופות יום טוב
[*ונמצא סרוח. פירש הר"ב דאיבעי ליה למטעמי'. הכי איתא בר"פ האשה רבה ופי' התוס' כלומר יפריש על מה שהוא [טועם] מיניה וביה כדי שיטעום ותו לא עכ"ל דבלאו הכי א"א דטבל אסור לכהן]:
תרומה ויחזור ויתרום. פי' הר"ב וכהן נותן לו דמי הגדולה שהשניה מתמעטת וכו'. ירושלמי. וקצת קשה כיון דמשלם הכהן הראשונה. נמצא שמן הראשונה עצמה לא נתן תרומה וי"ל דכיון דאינו מקבל מהכהן אלא דמי תרומה לבד נמצא שאין כאן גזל השבט אצלו. [*ועוד דודאי דמספק חייב הכהן עצמו להפריש ממנה תרומה]:
אינה מדמעת. אלא יוציאנה מאותן חולין שיעור מה שנפל בהן בלבד. הרמב"ם. ועיין בפי' [*הר"ב] דלקמן וע"ש שהתרומה נקראת דמע כדלקמן מ"ו קראו למעורב ממנו מדומע. רמב"ם מ"ד פ"ג דחגיגה [*וכן לעיל פ"ק דדמאי מ"ג]:
יכין
מלכת שלמה
יכין
התורם קישות גורקע: אבטיח מעלאנע: תרומה ויחזור ויתרום אפילו בתרם בשוגג ול"ד לתורם מטמא אטהור [פ"ב מ"ב] דהכא פשע דהו"ל למטעמיה מקודם [כיבמות דפ"ט א'] ואף דטבל אסור בטעימה אפי' לכהן וטועם ופולט לא הותר רק בתעני' [כברכות די"ד א' וריב"ש רפ"ח] נ"ל כיון דתרומת ירק לכ"ע מדרבנן [כרמב"ם פ"ב דתרומות ה"ו] א"כ אוכל והולך ואח"כ מפריש כתרומת ח"ל [כבכורות דכ"ז א'] ואת"ל דזהו דוקא בתרומת ח"ל ולא בתרומת דרבנן בא"י [כחולין ד"ג א'] עכ"פ כל ספק איסור שרי למטעמי' [כרט"ז י"ד צ"ח סק"ב] והרי הכא מדהו"ל ספק אם ראוי לאכילת אדם הו"ל ס' טבל. ואפי' לדעת האוסרים בכה"ג [כש"ך י"ד סמ"ב ושאר אחרונים] עכ"פ איסור דרבנן שרי למטעמיה [כתשו' צ"צ סמ"ז] ובהא מתורץ קו' תו' יבמות דפ"ט א': התורם חבית של יין ונמצאת של חומץ והו"ל ב' מינים: אם ידוע השתא: שהיתה של חומץ עד שלא תרמה אינה תרומה והא דלא קאמר ברישא נמי בכה"ג דבידע אינה תרומה ובפרט קישות מרה הרי וודאי מברייתה היתה מרה ונימא דלא להוי תרומה. תי' בירושלמי דקישות מרה ואבטיח סרוח ספק אוכל נינהו דאפשר דחזי לאדם ואז הו"ל כתורם מרע איפה [פ"ב מ"ו] דאפילו במזיד תרומתו תרומה ומספק חוזר ותורם: תרומה ויחזור ויתרום ונותן שניהן לכהן והכהן ישלם הראשונה שהיא הגדולה דמדהו"ל ספק המע"ה. ונ"ל דהכהן צריך להפריש מתרומה הראשונה תומ"ע מינה ובה דשמא חומץ היתה והו"ל ס' טבל: הראשונה אינה מדמעת בפני עצמה אתורם קישות נמי קאי בנפלה לפחות מק' נותן לכהן שיעור מה שנפל בלבד והשאר מותר דדמוע מד"ס דמדאו' ברובא בטל וספק דרבנן לקולא [כתוספת נדה דמ"ז א']. כ"כ אאמ"ו רבינו הגאון זצוק"ל: ואין חייבין עליה חומש באכלה זר: נפלו שתיהן למקום אחד מדמעות בקטנה שבשתיהן דביש ק' נגד התרומה השנייה שהיא היא הקטנה שבשניהן נוטל מהמדומע כשיעור ב' התרומות ונותנן לכהן והשאר מותר: השותפין שתרמו זה אחר זה דלמשל שהיה הכרי נ' סאה והפריש זה סאה וזה סאה: ר' עקיבא אומר תרומת שניהם תרומה דמדלא הרשו זל"ז לא היה לכ"א רשות להפריש כ"א מחלקו והו"ל סאה שתרם כ"א חצי' תרומה וחצי' חולין [הטבולים למעשרות] והו"ל מדומע לכן יתנו שניהן לכהן והכהן ישלם לכ"א החצי. והכהן יפריש מעשרות על החציין השניים מינה ובה: רבי יוסי אומר מפרש דברי חכמים: אם תרם הראשון כשעור ר"ל כבינוני א' מנ' וי"א כשיעור שתרם חבירו דאז הרי גלי בתרא דעתי' דניחא לי' בהך שעורא: אין תרומת השני תרומה ואם לא תרם הראשון כשעור שתרם בעין רעה או יפה שלא כתרומת השני: תרומת השני תרומה המשנה תמוה דמאי עדיף שני מראשון. ונ"ל דר"ל אף תרומת השני תרומה [אח"כ מצאתי שגם רכ"מ פ"ד מתרומות כ"כ. ת"ל]. אמנם ק"ל אמאי בלא תרם כשיעור תרומת השני תרומת שניהן תרומה ממ"נ אם תרם הראשון בעין רעה. א"כ הול"ל דרק חציו תרומה דהיינו התרומה שמגיע מחצי חלקו בהכרי וחצי השני מתרומתו יהיה חולין. וכ"כ תרומה שהפריש השני יהיה כך. ומשום שב' התרומות מדומעין הול"ל שינתנו שניהן לכהן. והכהן ישלם לכל א' חצי התרומה שקבל ממנו. ואת"ל אין ה"נ עכ"פ ק' בהפריש ראשון בעין רעה נהי דלא דמי לשליח שהוסיף או פיחת מדעת בעה"ב בשוגג דתרומתו תרומה [כלקמן מ"ד]. דהתם עשאו שליח בפירוש. ומדלא פירש לו באיזה שיעור יפריש גלי אדעת' שמרוצה בכל שיעור שיפריש. משא"כ הכא עכ"פ הול"ל הכא בהפריש הראשון בעין רעה הו"ל להשני רק להוסיף על תרומה שהפריש הראשון. כפי שירצה הוא להפריש וכלקמן רפ"ד. ואת"ל התם מיירי דבשעה שתרם המקצת היה בדעתו להפריש אח"כ מה שהחסיר בתחלה. אבל הכא כשתרם הראשון היה בדעתו לבלי להפריש עוד והו"ל תרומה בטעות. עכ"פ ק' וכי גרע זה מתורם בטעות מטמא על טהור דתרומתו תרומה [כפ"ב מ"ב]. ואת"ל התם היינו רק באדם בשלו משא"כ הכא שתרם בשל חבירו. כיון דתרם השני שלא כשיעור תרומת הראשון גלי אדעתי' דלא הוה ניח"ל שיהיה הראשון שלוחו כלל. לפיכך אין התרומה שתרם בעד חלקו תרומה כלל. עכ"פ ק' בהפריש הראשון בעין יפה אמאי צריך השני להפריש שוב תרומה שלימה על חלקו נימא דחצי תרומה הראשונה שהפריש הראשון בעד חלקו של שני יהיה תרומה כפי שיעור עין רעה. והשאר יהיה חולין וימכר לכהן והכהן יחזיר כפי השיעור הזה דמים להשני. וי"ל כיון שאותו מותר שהוסיף הראשון בחלקו של שני נעשה דמוע הרי הפסיד הראשון להשני דדמי דמוע הוא בזול יותר מדמי חולין מתוקנים לפיכך לכה"ג שיפסיד לו וודאי לא עשאו שליח. ולא דמי לשליח שהוסיף עשרה בשוגג דתרומתו תרומה [כפ"ד מ"ד] דהתם עשאו שליח בפירוש ומדלא אמר לו באיזה אופן יפריש הו"ל כאילו אמר לו שיפריש כפי שיאמדנו וכמש"ל: במה דברים אמורים דגם תרומת השני תרומה: כשלא דבר שלא הרשהו ב' לראשון: אבל הרשה את בן ביתו או את עבדו או את שפחתו לתרום ר"ל אפי' בן ביתו שאין לו חלק בכרי ואפילו עבד מחשב בן ברית. ומכ"ש שותף: תרומתו תרומה בין שהוסיף או פיחת בשוגג מדעת משלחו [כלקמן פ"ד מ"ד]: בטל שאמר בפירוש שמבטל השליחות הזה: הפועלים אין להן רשות לתרום חוץ מן הדרוכות ר"ל פועלים חבירים שעושין בגורן אצל בעה"ב ע"ה אין להם רשות לתרום רק פירות הדרוכות כענבים וזיתים. דבכה"ג ודאי ניחא לבעלים ע"ה שיפרישו הפועלים בטהרה קודם שיתטמא הגת מנגיעת בעלים ע"ה. ואע"ג דענבים דרוכות הו"ל שלא נגמ"ל ואסור לתרום עליהן לא מן הדרוכות ולא מן היין [כלעיל פ"א מ"ח] אפ"ה כיון דהכ' שעת הדחק הוא דיש לחוש שיטמאן הע"ה כל שעת הדחק כדיעבד דמי [רטו"ז י"ד סצ"א ב']. והרי בדיעבד תרומתו תרומה כמבואר במשנה שם: שהן מטמאים את הגת מיד ר"ל מיד כשיבא בעה"ב אינו נזהר מליגע ומלטמא הגת לכן ימהרו פועלים להפריש קודם שיבא אף שלא הרשם: אי או: רבי שמעון אומר קרא שם ואינו רשאי להפרישן כ"א מכרי זה ואף דהרי לא קבע מקום. והרי בעינן שירי' נכרים בשעת קריאת שם עכ"פ מדאמר בתוכו הרי שירי' נכרי' סביב אמצעיותו: וחכמים אומרים עד שיאמר בצפונו או בדרומו דבעי' מקום מסויי'. א"נ נ"ל דס"ל דלא דרשינן מראשית ששיריה ניכרין [כעירובין ל"ז ב'] אלא דרשינן ממלת ראשית שתהי' התרומה ניכרת. ולהכי דוקא באמר בצפונה או בדרומה אבל בתוכה הרי אין התרומה ניכרת בשום גבול: ר' אלעזר חסמא אומר האומר תרומת הכרי ממנו עליו קרא שם דלא בעי שירי' נכרים: קרא שם אר"ש פליג דסבירא ליה באמר תרומת מעשר בכרי קרא שם אף שלא הפריש עדיין המעשר. וקאמר איהו דוקא באמר כן אמעשר שכבר הופרש קרא שם: המקדים להפריש: תרומה לבכורים ומשכח"ל דאמר שיהיה תרומה לכשיתלשו ודו"ק: אע"פ שהוא עובר בלא תעשה המפורש לקמן במשנה: מה שעשה עשוי אף לרבא [תמורה ד"ד ב'] דכל דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני הכא שאני דאפקי קרא דלהני. אבל אי"ל דלהכי מהני מדאין המעשה אסור מצ"ע רק מצד הזמן כשוחט בשבת דשחיטתו כשיר' [כפ"ק דחולין וערטו"ז ח"מ סר"ח]. ליתא דהכא אינו אסור מצד הזמן עצמו רק מדהקדימו והו"ל שפיר כאסור המעשה מצ"ע: מלאתך היינו הבכורים שנתנין רק ביבש משהתחיל הפרי והשבלים להתמלאות בביכור: ודמעך זהו תרומה ומעשרות [כתו' תמור' ד"ד א'] שניתן גם בלח כשמן ויין: לא תאחר להקדים האחרונים ואפילו לא הקדים ממש רק בקריאת שם אסור. ולתר"ב הך שנאמר דקאמר תנא אעובר בל"ת קאי. מיהו בהקדים מעשר שני לראשון כגון שהיה לו ק' סאה טבל הטבול למעש"ר והיה לו להפריש תחילה י' למעש"ר. ואח"כ ט' למעש"ש והוא הקדים והפריש תחלה י' למעשר שני ואח"כ ט' למעש"ר אפילו עשה כן בעוד התבואה בשבלי' אפ"ה חייב להפריש מהי' מעש"ש א' למעשר ראשון קודם שיאכל המעש"ש [ואפשר נמי דאסור כמדומע מחמת תרומת מעשר שבו רק שנתבטל בכל הי']. אבל בהקדים מעשר ראשון לת"ג יש חילוק דאם הקדימו בשבלים פטור מת"ג ואם הקדימו בכרי חייב להפריש מהמעשר ת"ג [כביצה י"ג ב']: שהן בכורים לכל ר"ל לשון בכורים תחלה משמע א"נ מדכתיב בתור' קודם לשאר מתנות: ותרומה לראשון שהיא ראשית ר"ל דכתב בה ראשית: ומעשר ראשון לשני שיש בו ראשית דבמע"ר יש תמ"ע שדינה כתרומה: לא אמר כלום עד שיהיו פיו ולבו שוין נקט כאן ג' עניינים תרומה קודש וחולין לאשמעינן דבכולן הדין שוה דלא אמרי' דברי' שבלב אינן דברים רק כשיודע מה שדיבר ולא בטועה בדבורו [כר"ן שבועות דרצ"ז א']. מיהו בדברים שבלב בלי דבור רק בתרומה וקדשים דבריו קיימים [שבועות דכ"ו ב']. ובאין הדיבור סותר למחשבתו דנתכוון לומר פת חטין יאסר עלי ואמר פת סתם. בכל דבר דבריו קיימים: העובד כוכבים והכותי תרומתן תרומה בהפרישו על שלהן דקיימא לן אין קנין לעובד כוכבים בא"י להפקיע מתרומות ומעשרות [כרמב"ם פ"א מתרומות] ואף דקיי"ל מירוח עובד כוכבים פוטר מדאו' גזרו חכמים שלא יתלו ישראל נכסיהן בעובדי כוכבים כדי לפטור ממעשרות להכי מירוח עובד כוכבים אינו פוטר. מיהו בהפריש עובד כוכבים אשל ישראל אפילו בשליחותו הרי אין שליחות לעובד כוכבים: ר' יהודה אומר אין לעובד כוכבים כרם רבעי לאסור פירות נטיעותיו בשנת ד' קודם פדיון. אבל ערלה יש להן: תרומת העובד כוכבים מדמעת בנפלה לפחות מק' נאסר לזרים: ור' שמעון פוטר מחומש אבל מודה דמדמעת:
מלכת שלמה
התורם קישות וכו'. ראיתי כתוב שם בקידושין בשם המאירי ז"ל שמא תאמר מה בין קישות מרה שאתה מחייבו בתרומה לשקדים המרים שהן פטורין יראה הטעם ששקדים המרים מין בפני עצמו שתולדתו בכך אבל קישות שתולדתה מתוקה אלא שלאיזה סיבה נתחדש בה מרירות והראיה מה חבר עמו אבטיח ונמצא סרוח ולפיכך חייבין ואינו מן הפיטור על החיוב אלא שהוא מן הרע על היפה ותרומתו תרומה אלא שחוזר ותורם ואע"פ שדרך כלל אמרו במס' תרומות התורם מן הרע על היפה תרומתו תרומה ולא אמרו שיחזור ויתרום פירשו בו שכל שהוא מתכוון לכך תרומתו תרומה ואין צריך לחזור ולתרום אבל כל שדעתו לתרום מן היפה ונמצאת רעה הואיל ובטעות הופרש צריך לחזור ולתרום וזהו לשון ונמצאת מרה אלא שמ"מ תרומתו תרומה שהרי כשידע בכך ג"כ תרומתו תרומה ויש שואלין א"כ היאך אמרו במס' תרומות בתורם חבית של יין ונמצאת חומץ שאם ידע שהיתה חומץ עד שלא נתרמה אינה תרומה והלא יין וחומץ אחד הוא וא"ת שיין וחומץ שני מינין הן כמו שבארנו לענין תערובת יין נסך ומה תאמר לדעת גדולי המחברים שעשאוהו לענין יין נסך שני מינין ולענין תורם מזה על זה כתבו הם בפירוש שהן מין אחד ואעפ"כ פסקו שאם היתה חומץ בשעת הפרשה אינה תרומה ואין זה אלא מן הרע על היפה ונראין הדברים שהיין כבר בדקו ומצאו יין והיה סבור שבשעת הפרשה היה יין ומאחר שבדק וגילה דעתו שאינו רוצה אלא ביפה וטעה ונזדמן לו רע אינה תרומה אבל קישות אע"פ שמ"מ הוא היה סבור בה שאינה מרה מ"מ לא גלה דעתו בכך. עכ"ל המאירי ז"ל:
קישות ונמצאת מרה אבטיח ונמצא סרוח. בירושל' פריך ניחא אבטיח ונמצא סרוח אלא קישות ונמצאת מרה ולאו מעיקרא מרה היא שדרך הקישות כך. והוה ליה למימר אינה תרומה כלל כמו גבי יין ונמצא חומץ. ומסיק ר' יונה לכל דבר עשו אותה כספק אוכל דמטמאה טומאת אוכלין ושורפין אותה בטומאה וחייבין עליה חומש ולוקין עליה מרדות אם אכלה חוץ לחומה אם הוא מעשר שני עירב בה נעשה חמר גמל ע"כ. אבל לפי שיטה דיבמות משמע דלא עשו אותה אוכל אלא בתורם בטעות ולא בתורם במזיד דאי במזיד הוי כתורם מן הטמא על הטהור דבמזיד אין תרומתו תרומה. ה"ר שמשון ז"ל. ובכסף משנה שם כתב ואפשר לומר עוד דנעשית מרה מחמת עיפוש שאירע בה ואינה סרוחה או שהסריחה ואינה מרה ע"כ:
תרומה ויחזור ויתרום. כתב ה"ר יהוסף ז"ל נ"ל דתרומה הראשונה הויא תרומה מן התורה דלא דמי לזונין על החטים שאינם אוכל כלל אבל הא אוכל הוא ע"י הדחק אבל חומץ אינו כן דמין אחר הוא אך בירושלמי אינו אומר כן ולפי זה צריך לתרץ דהא דתנן הראשונה אינה מדמעת קאי אשנייה עכ"ל ז"ל:
אם ידוע שהיתה של חומץ עד שלא תרמה אינה תרומה. רבי הוא דסבר יין וחומץ שני מינין אבל לר' ישמעאל בר' יוסי אפי' עבר במזיד ותרם מן החומץ על היין הויא תרומה ופסק הירושלמי בהא הלכה כרבי אע"ג דר' יוסי דנמוקו עמו פליג עליה וכן נמי רבנן סבירא ליה בתוספתא פ"ג דיין וחומץ מין אחד אלא ששם נפלה טעות ששם כתוב דברי ר' יוסי שר' יוסי אומר יין וחומץ שני מינים וצריך להגיה דברי רבי שרבי אומר וכו'. ועיין בה"ר שמשון ז"ל שהקשה מ"ש תורם חומץ על יין לרבנן מתורם מטמא על הטהור ומאבטיח ונמצא סרוח דמשמע בהאשה רבה דבשוגג תרומתו תרומה ובמזיד אין תרומתו תרומה והכא לרבנן איפכא דמחומץ על יין במזיד תרומתו תרומה בשוגג אין תרומתו תרומה כדמפ' איהו ז"ל לההיא ברייתא דקתני תרומה ויחזור ויתרום וכו' ומשני להו ז"ל שפיר וז"ל וי"ל דלא דמי דטמא ואבטיח תקון רבנן דלא תהא תרומה במזיד משום דלא חזו לאכילה ויש כח בידם לעקור דבר מן התורה כדאמרי' בהאשה רבה או כמאן דאמר לא אמר כלום לתקן השיריים אבל חומץ חזי לאכילה ואיכא דניחא ליה בחלא כדאמרי' בהמוכר את הספינה והוי כמן הרע על היפה דל"ש שוגג ול"ש מזיד תרומתו תרומה חוץ מהיה בלבו דהוי כמפרש שלא יהא תרומה ע"כ:
אם ספק תרומה. דספיקא דאורייתא לחומרא וכ"ש דאיסורא:
ויחזור ויתרום. קישות אחרת מתוקה כמשקלה. ובירוש' תני בשם ר' יוסי אין לך מר בקשות אלא תוכו כיצד הוא עושה מוסיף על החיצון שלה ותורם. ותנא דמתני' ס"ל דגם בחיצון יש בו טעם מרירות:
1.
If one gave a cucumber as terumah and it was found to be bitter, a melon and it was found to be rotten, it is considered terumah, but he must again give terumah. If one gave a jar of wine as terumah and it was found to be vinegar: If prior to his act he knew that it was vinegar, the terumah is not valid; But if it had turned sour after he had given it as terumah, behold it is terumah. In case of doubt, it is terumah but he must again give terumah. The first terumah does not render on its own [produce into which it falls] “doubtful terumah” and it is not subject to the added fifth, and so the second.
משנה ב
נָפְלָה אַחַת מֵהֶן לְתוֹךְ הַחֻלִּין, אֵינָהּ מְדַמַּעְתָּן. נָפְלָה שְׁנִיָּה לְמָקוֹם אַחֵר, אֵינָהּ מְדַמַּעְתָּן. נָפְלוּ שְׁתֵּיהֶן לְמָקוֹם אֶחָד, מְדַמְּעוֹת כַּקְּטַנָּה שֶׁבִּשְׁתֵּיהֶן:
ברטנורה
מדמעות כקטנה שבשתיהן. כשיעור השניה שהיא קטנה שבשתיהן, ואם יש בחולין מאה כנגד הקטנה אין נעשים מדומע, אלא נוטל מן החולין כשיעור אלו השתי תרומות שנפלו בהן ונותנן לכהן והשאר חולין כמו שהיו:
תוסופות יום טוב
יכין
מלכת שלמה
יכין
התורם קישות גורקע: אבטיח מעלאנע: תרומה ויחזור ויתרום אפילו בתרם בשוגג ול"ד לתורם מטמא אטהור [פ"ב מ"ב] דהכא פשע דהו"ל למטעמיה מקודם [כיבמות דפ"ט א'] ואף דטבל אסור בטעימה אפי' לכהן וטועם ופולט לא הותר רק בתעני' [כברכות די"ד א' וריב"ש רפ"ח] נ"ל כיון דתרומת ירק לכ"ע מדרבנן [כרמב"ם פ"ב דתרומות ה"ו] א"כ אוכל והולך ואח"כ מפריש כתרומת ח"ל [כבכורות דכ"ז א'] ואת"ל דזהו דוקא בתרומת ח"ל ולא בתרומת דרבנן בא"י [כחולין ד"ג א'] עכ"פ כל ספק איסור שרי למטעמי' [כרט"ז י"ד צ"ח סק"ב] והרי הכא מדהו"ל ספק אם ראוי לאכילת אדם הו"ל ס' טבל. ואפי' לדעת האוסרים בכה"ג [כש"ך י"ד סמ"ב ושאר אחרונים] עכ"פ איסור דרבנן שרי למטעמיה [כתשו' צ"צ סמ"ז] ובהא מתורץ קו' תו' יבמות דפ"ט א': התורם חבית של יין ונמצאת של חומץ והו"ל ב' מינים: אם ידוע השתא: שהיתה של חומץ עד שלא תרמה אינה תרומה והא דלא קאמר ברישא נמי בכה"ג דבידע אינה תרומה ובפרט קישות מרה הרי וודאי מברייתה היתה מרה ונימא דלא להוי תרומה. תי' בירושלמי דקישות מרה ואבטיח סרוח ספק אוכל נינהו דאפשר דחזי לאדם ואז הו"ל כתורם מרע איפה [פ"ב מ"ו] דאפילו במזיד תרומתו תרומה ומספק חוזר ותורם: תרומה ויחזור ויתרום ונותן שניהן לכהן והכהן ישלם הראשונה שהיא הגדולה דמדהו"ל ספק המע"ה. ונ"ל דהכהן צריך להפריש מתרומה הראשונה תומ"ע מינה ובה דשמא חומץ היתה והו"ל ס' טבל: הראשונה אינה מדמעת בפני עצמה אתורם קישות נמי קאי בנפלה לפחות מק' נותן לכהן שיעור מה שנפל בלבד והשאר מותר דדמוע מד"ס דמדאו' ברובא בטל וספק דרבנן לקולא [כתוספת נדה דמ"ז א']. כ"כ אאמ"ו רבינו הגאון זצוק"ל: ואין חייבין עליה חומש באכלה זר: נפלו שתיהן למקום אחד מדמעות בקטנה שבשתיהן דביש ק' נגד התרומה השנייה שהיא היא הקטנה שבשניהן נוטל מהמדומע כשיעור ב' התרומות ונותנן לכהן והשאר מותר: השותפין שתרמו זה אחר זה דלמשל שהיה הכרי נ' סאה והפריש זה סאה וזה סאה: ר' עקיבא אומר תרומת שניהם תרומה דמדלא הרשו זל"ז לא היה לכ"א רשות להפריש כ"א מחלקו והו"ל סאה שתרם כ"א חצי' תרומה וחצי' חולין [הטבולים למעשרות] והו"ל מדומע לכן יתנו שניהן לכהן והכהן ישלם לכ"א החצי. והכהן יפריש מעשרות על החציין השניים מינה ובה: רבי יוסי אומר מפרש דברי חכמים: אם תרם הראשון כשעור ר"ל כבינוני א' מנ' וי"א כשיעור שתרם חבירו דאז הרי גלי בתרא דעתי' דניחא לי' בהך שעורא: אין תרומת השני תרומה ואם לא תרם הראשון כשעור שתרם בעין רעה או יפה שלא כתרומת השני: תרומת השני תרומה המשנה תמוה דמאי עדיף שני מראשון. ונ"ל דר"ל אף תרומת השני תרומה [אח"כ מצאתי שגם רכ"מ פ"ד מתרומות כ"כ. ת"ל]. אמנם ק"ל אמאי בלא תרם כשיעור תרומת השני תרומת שניהן תרומה ממ"נ אם תרם הראשון בעין רעה. א"כ הול"ל דרק חציו תרומה דהיינו התרומה שמגיע מחצי חלקו בהכרי וחצי השני מתרומתו יהיה חולין. וכ"כ תרומה שהפריש השני יהיה כך. ומשום שב' התרומות מדומעין הול"ל שינתנו שניהן לכהן. והכהן ישלם לכל א' חצי התרומה שקבל ממנו. ואת"ל אין ה"נ עכ"פ ק' בהפריש ראשון בעין רעה נהי דלא דמי לשליח שהוסיף או פיחת מדעת בעה"ב בשוגג דתרומתו תרומה [כלקמן מ"ד]. דהתם עשאו שליח בפירוש. ומדלא פירש לו באיזה שיעור יפריש גלי אדעת' שמרוצה בכל שיעור שיפריש. משא"כ הכא עכ"פ הול"ל הכא בהפריש הראשון בעין רעה הו"ל להשני רק להוסיף על תרומה שהפריש הראשון. כפי שירצה הוא להפריש וכלקמן רפ"ד. ואת"ל התם מיירי דבשעה שתרם המקצת היה בדעתו להפריש אח"כ מה שהחסיר בתחלה. אבל הכא כשתרם הראשון היה בדעתו לבלי להפריש עוד והו"ל תרומה בטעות. עכ"פ ק' וכי גרע זה מתורם בטעות מטמא על טהור דתרומתו תרומה [כפ"ב מ"ב]. ואת"ל התם היינו רק באדם בשלו משא"כ הכא שתרם בשל חבירו. כיון דתרם השני שלא כשיעור תרומת הראשון גלי אדעתי' דלא הוה ניח"ל שיהיה הראשון שלוחו כלל. לפיכך אין התרומה שתרם בעד חלקו תרומה כלל. עכ"פ ק' בהפריש הראשון בעין יפה אמאי צריך השני להפריש שוב תרומה שלימה על חלקו נימא דחצי תרומה הראשונה שהפריש הראשון בעד חלקו של שני יהיה תרומה כפי שיעור עין רעה. והשאר יהיה חולין וימכר לכהן והכהן יחזיר כפי השיעור הזה דמים להשני. וי"ל כיון שאותו מותר שהוסיף הראשון בחלקו של שני נעשה דמוע הרי הפסיד הראשון להשני דדמי דמוע הוא בזול יותר מדמי חולין מתוקנים לפיכך לכה"ג שיפסיד לו וודאי לא עשאו שליח. ולא דמי לשליח שהוסיף עשרה בשוגג דתרומתו תרומה [כפ"ד מ"ד] דהתם עשאו שליח בפירוש ומדלא אמר לו באיזה אופן יפריש הו"ל כאילו אמר לו שיפריש כפי שיאמדנו וכמש"ל: במה דברים אמורים דגם תרומת השני תרומה: כשלא דבר שלא הרשהו ב' לראשון: אבל הרשה את בן ביתו או את עבדו או את שפחתו לתרום ר"ל אפי' בן ביתו שאין לו חלק בכרי ואפילו עבד מחשב בן ברית. ומכ"ש שותף: תרומתו תרומה בין שהוסיף או פיחת בשוגג מדעת משלחו [כלקמן פ"ד מ"ד]: בטל שאמר בפירוש שמבטל השליחות הזה: הפועלים אין להן רשות לתרום חוץ מן הדרוכות ר"ל פועלים חבירים שעושין בגורן אצל בעה"ב ע"ה אין להם רשות לתרום רק פירות הדרוכות כענבים וזיתים. דבכה"ג ודאי ניחא לבעלים ע"ה שיפרישו הפועלים בטהרה קודם שיתטמא הגת מנגיעת בעלים ע"ה. ואע"ג דענבים דרוכות הו"ל שלא נגמ"ל ואסור לתרום עליהן לא מן הדרוכות ולא מן היין [כלעיל פ"א מ"ח] אפ"ה כיון דהכ' שעת הדחק הוא דיש לחוש שיטמאן הע"ה כל שעת הדחק כדיעבד דמי [רטו"ז י"ד סצ"א ב']. והרי בדיעבד תרומתו תרומה כמבואר במשנה שם: שהן מטמאים את הגת מיד ר"ל מיד כשיבא בעה"ב אינו נזהר מליגע ומלטמא הגת לכן ימהרו פועלים להפריש קודם שיבא אף שלא הרשם: אי או: רבי שמעון אומר קרא שם ואינו רשאי להפרישן כ"א מכרי זה ואף דהרי לא קבע מקום. והרי בעינן שירי' נכרים בשעת קריאת שם עכ"פ מדאמר בתוכו הרי שירי' נכרי' סביב אמצעיותו: וחכמים אומרים עד שיאמר בצפונו או בדרומו דבעי' מקום מסויי'. א"נ נ"ל דס"ל דלא דרשינן מראשית ששיריה ניכרין [כעירובין ל"ז ב'] אלא דרשינן ממלת ראשית שתהי' התרומה ניכרת. ולהכי דוקא באמר בצפונה או בדרומה אבל בתוכה הרי אין התרומה ניכרת בשום גבול: ר' אלעזר חסמא אומר האומר תרומת הכרי ממנו עליו קרא שם דלא בעי שירי' נכרים: קרא שם אר"ש פליג דסבירא ליה באמר תרומת מעשר בכרי קרא שם אף שלא הפריש עדיין המעשר. וקאמר איהו דוקא באמר כן אמעשר שכבר הופרש קרא שם: המקדים להפריש: תרומה לבכורים ומשכח"ל דאמר שיהיה תרומה לכשיתלשו ודו"ק: אע"פ שהוא עובר בלא תעשה המפורש לקמן במשנה: מה שעשה עשוי אף לרבא [תמורה ד"ד ב'] דכל דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני הכא שאני דאפקי קרא דלהני. אבל אי"ל דלהכי מהני מדאין המעשה אסור מצ"ע רק מצד הזמן כשוחט בשבת דשחיטתו כשיר' [כפ"ק דחולין וערטו"ז ח"מ סר"ח]. ליתא דהכא אינו אסור מצד הזמן עצמו רק מדהקדימו והו"ל שפיר כאסור המעשה מצ"ע: מלאתך היינו הבכורים שנתנין רק ביבש משהתחיל הפרי והשבלים להתמלאות בביכור: ודמעך זהו תרומה ומעשרות [כתו' תמור' ד"ד א'] שניתן גם בלח כשמן ויין: לא תאחר להקדים האחרונים ואפילו לא הקדים ממש רק בקריאת שם אסור. ולתר"ב הך שנאמר דקאמר תנא אעובר בל"ת קאי. מיהו בהקדים מעשר שני לראשון כגון שהיה לו ק' סאה טבל הטבול למעש"ר והיה לו להפריש תחילה י' למעש"ר. ואח"כ ט' למעש"ש והוא הקדים והפריש תחלה י' למעשר שני ואח"כ ט' למעש"ר אפילו עשה כן בעוד התבואה בשבלי' אפ"ה חייב להפריש מהי' מעש"ש א' למעשר ראשון קודם שיאכל המעש"ש [ואפשר נמי דאסור כמדומע מחמת תרומת מעשר שבו רק שנתבטל בכל הי']. אבל בהקדים מעשר ראשון לת"ג יש חילוק דאם הקדימו בשבלים פטור מת"ג ואם הקדימו בכרי חייב להפריש מהמעשר ת"ג [כביצה י"ג ב']: שהן בכורים לכל ר"ל לשון בכורים תחלה משמע א"נ מדכתיב בתור' קודם לשאר מתנות: ותרומה לראשון שהיא ראשית ר"ל דכתב בה ראשית: ומעשר ראשון לשני שיש בו ראשית דבמע"ר יש תמ"ע שדינה כתרומה: לא אמר כלום עד שיהיו פיו ולבו שוין נקט כאן ג' עניינים תרומה קודש וחולין לאשמעינן דבכולן הדין שוה דלא אמרי' דברי' שבלב אינן דברים רק כשיודע מה שדיבר ולא בטועה בדבורו [כר"ן שבועות דרצ"ז א']. מיהו בדברים שבלב בלי דבור רק בתרומה וקדשים דבריו קיימים [שבועות דכ"ו ב']. ובאין הדיבור סותר למחשבתו דנתכוון לומר פת חטין יאסר עלי ואמר פת סתם. בכל דבר דבריו קיימים: העובד כוכבים והכותי תרומתן תרומה בהפרישו על שלהן דקיימא לן אין קנין לעובד כוכבים בא"י להפקיע מתרומות ומעשרות [כרמב"ם פ"א מתרומות] ואף דקיי"ל מירוח עובד כוכבים פוטר מדאו' גזרו חכמים שלא יתלו ישראל נכסיהן בעובדי כוכבים כדי לפטור ממעשרות להכי מירוח עובד כוכבים אינו פוטר. מיהו בהפריש עובד כוכבים אשל ישראל אפילו בשליחותו הרי אין שליחות לעובד כוכבים: ר' יהודה אומר אין לעובד כוכבים כרם רבעי לאסור פירות נטיעותיו בשנת ד' קודם פדיון. אבל ערלה יש להן: תרומת העובד כוכבים מדמעת בנפלה לפחות מק' נאסר לזרים: ור' שמעון פוטר מחומש אבל מודה דמדמעת:
מלכת שלמה
נפלה אחת מהן וכו'. לפרש מאי דקתני ברישא דבין ראשונה בין שנייה אינה מדמעת בפני עצמה קאתי השתא וכן אם אכל זר שתיהן משלם כקטנה שבשתיהן וחומשה וכיצד הוא עושה בשתיהן נותנן לכהן אחד ונוטל מן הכהן דמי הגדולה כך כתוב שם בפ"ה דהל' תרומות ויש ממנו בירושל':
נפלה שנייה למקום אחר. כך צריך להיות:
אינה מדמעתן. כ' ה"ר יהוסף ז"ל ברוב הספרים גרסי' מדמעתן בנו"ן וצ"ל דקאי אחולין שנזכרו לעיל וה"ק אינה מדמעתן לאותן חולין ויש ס"א דגרסי' מדמעת ע"כ:
2.
If one of them falls into non-sacred produce, it does not make [the mixture] medumma [a mixture into which terumah has fallen]. If the second of them falls [then] into another place, it also does not make it medumma. But if both fall into one place, they do make it medumma, according to the size of the smaller of the two.
משנה ג
הַשֻּׁתָּפִין שֶׁתָּרְמוּ זֶה אַחַר זֶה, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, תְּרוּמַת שְׁנֵיהֶם תְּרוּמָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, תְּרוּמַת הָרִאשׁוֹן תְּרוּמָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אִם תָּרַם הָרִאשׁוֹן כַּשִּׁעוּר, אֵין תְּרוּמַת הַשֵּׁנִי תְּרוּמָה. וְאִם לֹא תָרַם הָרִאשׁוֹן כַּשִּׁעוּר, תְּרוּמַת הַשֵּׁנִי תְּרוּמָה:
ברטנורה
תרומת שניהם תרומה. היינו דתרומת כ״א מהן חציה תרומה וחציה חולין, נמצא כשתרמו שניהם מנ׳ סאין זה סאה וזה סאה, שלא קדשה תרומה כי אם חצי סאה בשל זה וחצי סאה בשל זה כל אחד כפי חלקו:אם תרם הראשון כשעור. אחד מחמשים כשעור שנתנו חכמים, תרומתו תרומה. והלכה כרבי יוסי דלפרושי מלתייהו דחכמים קאתי. ואית דמפרשי אם תרם הראשון כשעור מה שתרם חברו אחר כך תרומתו תרומה, דחזינן דהוה ניחא ליה להיאך בתראה במה שתרם הראשון שהרי היתה דעתו מסכמת עמו בשיעור התרומה. ופירוש ראשון נראה בעיני עיקר:
תוסופות יום טוב
ר"ע אומר תרומת שניהם תרומה. עיין בפי' [*הר"ב] פ"ק דתמורה מ"ה ומ"ש שם בס"ד. [*ומ"ש הר"ב וחציה חולין שהרי כשתרם כ"א ואחד כבר נתקנו החצאין ונעשו חולין ומיהו לאו חולין גמורין הן שהרי לא נתקנו אלא מתרומה גדולה ועדין טבולין למעשרות ותרומת מעשר ולכן בירושלמי קרי לחצאין אלו טבל ומפרש הר"ש כפי מסקנת הירושלמי דהיינו טבולין למעשרות ולא לתרומה ולא היה ליה להר"ב לכתוב חולין אלא טבל כדקאמר בירושלמי ולפרש דהיינו למעשרות אי נמי הוה ליה לכתוב חולין הטבולין למעשר וכדרך שכ' בפ"ד מ"ד:
יכין
מלכת שלמה
יכין
התורם קישות גורקע: אבטיח מעלאנע: תרומה ויחזור ויתרום אפילו בתרם בשוגג ול"ד לתורם מטמא אטהור [פ"ב מ"ב] דהכא פשע דהו"ל למטעמיה מקודם [כיבמות דפ"ט א'] ואף דטבל אסור בטעימה אפי' לכהן וטועם ופולט לא הותר רק בתעני' [כברכות די"ד א' וריב"ש רפ"ח] נ"ל כיון דתרומת ירק לכ"ע מדרבנן [כרמב"ם פ"ב דתרומות ה"ו] א"כ אוכל והולך ואח"כ מפריש כתרומת ח"ל [כבכורות דכ"ז א'] ואת"ל דזהו דוקא בתרומת ח"ל ולא בתרומת דרבנן בא"י [כחולין ד"ג א'] עכ"פ כל ספק איסור שרי למטעמי' [כרט"ז י"ד צ"ח סק"ב] והרי הכא מדהו"ל ספק אם ראוי לאכילת אדם הו"ל ס' טבל. ואפי' לדעת האוסרים בכה"ג [כש"ך י"ד סמ"ב ושאר אחרונים] עכ"פ איסור דרבנן שרי למטעמיה [כתשו' צ"צ סמ"ז] ובהא מתורץ קו' תו' יבמות דפ"ט א': התורם חבית של יין ונמצאת של חומץ והו"ל ב' מינים: אם ידוע השתא: שהיתה של חומץ עד שלא תרמה אינה תרומה והא דלא קאמר ברישא נמי בכה"ג דבידע אינה תרומה ובפרט קישות מרה הרי וודאי מברייתה היתה מרה ונימא דלא להוי תרומה. תי' בירושלמי דקישות מרה ואבטיח סרוח ספק אוכל נינהו דאפשר דחזי לאדם ואז הו"ל כתורם מרע איפה [פ"ב מ"ו] דאפילו במזיד תרומתו תרומה ומספק חוזר ותורם: תרומה ויחזור ויתרום ונותן שניהן לכהן והכהן ישלם הראשונה שהיא הגדולה דמדהו"ל ספק המע"ה. ונ"ל דהכהן צריך להפריש מתרומה הראשונה תומ"ע מינה ובה דשמא חומץ היתה והו"ל ס' טבל: הראשונה אינה מדמעת בפני עצמה אתורם קישות נמי קאי בנפלה לפחות מק' נותן לכהן שיעור מה שנפל בלבד והשאר מותר דדמוע מד"ס דמדאו' ברובא בטל וספק דרבנן לקולא [כתוספת נדה דמ"ז א']. כ"כ אאמ"ו רבינו הגאון זצוק"ל: ואין חייבין עליה חומש באכלה זר: נפלו שתיהן למקום אחד מדמעות בקטנה שבשתיהן דביש ק' נגד התרומה השנייה שהיא היא הקטנה שבשניהן נוטל מהמדומע כשיעור ב' התרומות ונותנן לכהן והשאר מותר: השותפין שתרמו זה אחר זה דלמשל שהיה הכרי נ' סאה והפריש זה סאה וזה סאה: ר' עקיבא אומר תרומת שניהם תרומה דמדלא הרשו זל"ז לא היה לכ"א רשות להפריש כ"א מחלקו והו"ל סאה שתרם כ"א חצי' תרומה וחצי' חולין [הטבולים למעשרות] והו"ל מדומע לכן יתנו שניהן לכהן והכהן ישלם לכ"א החצי. והכהן יפריש מעשרות על החציין השניים מינה ובה: רבי יוסי אומר מפרש דברי חכמים: אם תרם הראשון כשעור ר"ל כבינוני א' מנ' וי"א כשיעור שתרם חבירו דאז הרי גלי בתרא דעתי' דניחא לי' בהך שעורא: אין תרומת השני תרומה ואם לא תרם הראשון כשעור שתרם בעין רעה או יפה שלא כתרומת השני: תרומת השני תרומה המשנה תמוה דמאי עדיף שני מראשון. ונ"ל דר"ל אף תרומת השני תרומה [אח"כ מצאתי שגם רכ"מ פ"ד מתרומות כ"כ. ת"ל]. אמנם ק"ל אמאי בלא תרם כשיעור תרומת השני תרומת שניהן תרומה ממ"נ אם תרם הראשון בעין רעה. א"כ הול"ל דרק חציו תרומה דהיינו התרומה שמגיע מחצי חלקו בהכרי וחצי השני מתרומתו יהיה חולין. וכ"כ תרומה שהפריש השני יהיה כך. ומשום שב' התרומות מדומעין הול"ל שינתנו שניהן לכהן. והכהן ישלם לכל א' חצי התרומה שקבל ממנו. ואת"ל אין ה"נ עכ"פ ק' בהפריש ראשון בעין רעה נהי דלא דמי לשליח שהוסיף או פיחת מדעת בעה"ב בשוגג דתרומתו תרומה [כלקמן מ"ד]. דהתם עשאו שליח בפירוש. ומדלא פירש לו באיזה שיעור יפריש גלי אדעת' שמרוצה בכל שיעור שיפריש. משא"כ הכא עכ"פ הול"ל הכא בהפריש הראשון בעין רעה הו"ל להשני רק להוסיף על תרומה שהפריש הראשון. כפי שירצה הוא להפריש וכלקמן רפ"ד. ואת"ל התם מיירי דבשעה שתרם המקצת היה בדעתו להפריש אח"כ מה שהחסיר בתחלה. אבל הכא כשתרם הראשון היה בדעתו לבלי להפריש עוד והו"ל תרומה בטעות. עכ"פ ק' וכי גרע זה מתורם בטעות מטמא על טהור דתרומתו תרומה [כפ"ב מ"ב]. ואת"ל התם היינו רק באדם בשלו משא"כ הכא שתרם בשל חבירו. כיון דתרם השני שלא כשיעור תרומת הראשון גלי אדעתי' דלא הוה ניח"ל שיהיה הראשון שלוחו כלל. לפיכך אין התרומה שתרם בעד חלקו תרומה כלל. עכ"פ ק' בהפריש הראשון בעין יפה אמאי צריך השני להפריש שוב תרומה שלימה על חלקו נימא דחצי תרומה הראשונה שהפריש הראשון בעד חלקו של שני יהיה תרומה כפי שיעור עין רעה. והשאר יהיה חולין וימכר לכהן והכהן יחזיר כפי השיעור הזה דמים להשני. וי"ל כיון שאותו מותר שהוסיף הראשון בחלקו של שני נעשה דמוע הרי הפסיד הראשון להשני דדמי דמוע הוא בזול יותר מדמי חולין מתוקנים לפיכך לכה"ג שיפסיד לו וודאי לא עשאו שליח. ולא דמי לשליח שהוסיף עשרה בשוגג דתרומתו תרומה [כפ"ד מ"ד] דהתם עשאו שליח בפירוש ומדלא אמר לו באיזה אופן יפריש הו"ל כאילו אמר לו שיפריש כפי שיאמדנו וכמש"ל: במה דברים אמורים דגם תרומת השני תרומה: כשלא דבר שלא הרשהו ב' לראשון: אבל הרשה את בן ביתו או את עבדו או את שפחתו לתרום ר"ל אפי' בן ביתו שאין לו חלק בכרי ואפילו עבד מחשב בן ברית. ומכ"ש שותף: תרומתו תרומה בין שהוסיף או פיחת בשוגג מדעת משלחו [כלקמן פ"ד מ"ד]: בטל שאמר בפירוש שמבטל השליחות הזה: הפועלים אין להן רשות לתרום חוץ מן הדרוכות ר"ל פועלים חבירים שעושין בגורן אצל בעה"ב ע"ה אין להם רשות לתרום רק פירות הדרוכות כענבים וזיתים. דבכה"ג ודאי ניחא לבעלים ע"ה שיפרישו הפועלים בטהרה קודם שיתטמא הגת מנגיעת בעלים ע"ה. ואע"ג דענבים דרוכות הו"ל שלא נגמ"ל ואסור לתרום עליהן לא מן הדרוכות ולא מן היין [כלעיל פ"א מ"ח] אפ"ה כיון דהכ' שעת הדחק הוא דיש לחוש שיטמאן הע"ה כל שעת הדחק כדיעבד דמי [רטו"ז י"ד סצ"א ב']. והרי בדיעבד תרומתו תרומה כמבואר במשנה שם: שהן מטמאים את הגת מיד ר"ל מיד כשיבא בעה"ב אינו נזהר מליגע ומלטמא הגת לכן ימהרו פועלים להפריש קודם שיבא אף שלא הרשם: אי או: רבי שמעון אומר קרא שם ואינו רשאי להפרישן כ"א מכרי זה ואף דהרי לא קבע מקום. והרי בעינן שירי' נכרים בשעת קריאת שם עכ"פ מדאמר בתוכו הרי שירי' נכרי' סביב אמצעיותו: וחכמים אומרים עד שיאמר בצפונו או בדרומו דבעי' מקום מסויי'. א"נ נ"ל דס"ל דלא דרשינן מראשית ששיריה ניכרין [כעירובין ל"ז ב'] אלא דרשינן ממלת ראשית שתהי' התרומה ניכרת. ולהכי דוקא באמר בצפונה או בדרומה אבל בתוכה הרי אין התרומה ניכרת בשום גבול: ר' אלעזר חסמא אומר האומר תרומת הכרי ממנו עליו קרא שם דלא בעי שירי' נכרים: קרא שם אר"ש פליג דסבירא ליה באמר תרומת מעשר בכרי קרא שם אף שלא הפריש עדיין המעשר. וקאמר איהו דוקא באמר כן אמעשר שכבר הופרש קרא שם: המקדים להפריש: תרומה לבכורים ומשכח"ל דאמר שיהיה תרומה לכשיתלשו ודו"ק: אע"פ שהוא עובר בלא תעשה המפורש לקמן במשנה: מה שעשה עשוי אף לרבא [תמורה ד"ד ב'] דכל דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני הכא שאני דאפקי קרא דלהני. אבל אי"ל דלהכי מהני מדאין המעשה אסור מצ"ע רק מצד הזמן כשוחט בשבת דשחיטתו כשיר' [כפ"ק דחולין וערטו"ז ח"מ סר"ח]. ליתא דהכא אינו אסור מצד הזמן עצמו רק מדהקדימו והו"ל שפיר כאסור המעשה מצ"ע: מלאתך היינו הבכורים שנתנין רק ביבש משהתחיל הפרי והשבלים להתמלאות בביכור: ודמעך זהו תרומה ומעשרות [כתו' תמור' ד"ד א'] שניתן גם בלח כשמן ויין: לא תאחר להקדים האחרונים ואפילו לא הקדים ממש רק בקריאת שם אסור. ולתר"ב הך שנאמר דקאמר תנא אעובר בל"ת קאי. מיהו בהקדים מעשר שני לראשון כגון שהיה לו ק' סאה טבל הטבול למעש"ר והיה לו להפריש תחילה י' למעש"ר. ואח"כ ט' למעש"ש והוא הקדים והפריש תחלה י' למעשר שני ואח"כ ט' למעש"ר אפילו עשה כן בעוד התבואה בשבלי' אפ"ה חייב להפריש מהי' מעש"ש א' למעשר ראשון קודם שיאכל המעש"ש [ואפשר נמי דאסור כמדומע מחמת תרומת מעשר שבו רק שנתבטל בכל הי']. אבל בהקדים מעשר ראשון לת"ג יש חילוק דאם הקדימו בשבלים פטור מת"ג ואם הקדימו בכרי חייב להפריש מהמעשר ת"ג [כביצה י"ג ב']: שהן בכורים לכל ר"ל לשון בכורים תחלה משמע א"נ מדכתיב בתור' קודם לשאר מתנות: ותרומה לראשון שהיא ראשית ר"ל דכתב בה ראשית: ומעשר ראשון לשני שיש בו ראשית דבמע"ר יש תמ"ע שדינה כתרומה: לא אמר כלום עד שיהיו פיו ולבו שוין נקט כאן ג' עניינים תרומה קודש וחולין לאשמעינן דבכולן הדין שוה דלא אמרי' דברי' שבלב אינן דברים רק כשיודע מה שדיבר ולא בטועה בדבורו [כר"ן שבועות דרצ"ז א']. מיהו בדברים שבלב בלי דבור רק בתרומה וקדשים דבריו קיימים [שבועות דכ"ו ב']. ובאין הדיבור סותר למחשבתו דנתכוון לומר פת חטין יאסר עלי ואמר פת סתם. בכל דבר דבריו קיימים: העובד כוכבים והכותי תרומתן תרומה בהפרישו על שלהן דקיימא לן אין קנין לעובד כוכבים בא"י להפקיע מתרומות ומעשרות [כרמב"ם פ"א מתרומות] ואף דקיי"ל מירוח עובד כוכבים פוטר מדאו' גזרו חכמים שלא יתלו ישראל נכסיהן בעובדי כוכבים כדי לפטור ממעשרות להכי מירוח עובד כוכבים אינו פוטר. מיהו בהפריש עובד כוכבים אשל ישראל אפילו בשליחותו הרי אין שליחות לעובד כוכבים: ר' יהודה אומר אין לעובד כוכבים כרם רבעי לאסור פירות נטיעותיו בשנת ד' קודם פדיון. אבל ערלה יש להן: תרומת העובד כוכבים מדמעת בנפלה לפחות מק' נאסר לזרים: ור' שמעון פוטר מחומש אבל מודה דמדמעת:
מלכת שלמה
השותפין שתרמו וכו'. פי' שלא ידע השני שהראשון תרם. ובירושל' רפ"ק דמכלתין גרסי' אתם פרט לשותפין ופריך והא תנן השותפין שתרמו זה אחר זה וכו' ומסיק כאן להלכה כאן למעשה כלומר דיעבד אם תרמו תרומתן תרומה דשותפים לא קפדי אהדדי וחשוב כאילו תרם מדעת חבירו אבל לכתחלה לא יתרום גזרה שותף דלא קפיד אטו שותף דקפיד:
וחכמים אומרים תרומת הראשון תרומה. כלומר ולא תרומת השני. ואית דגרסי וחכ"א אין תרומת השני תרומה. ובירוש' מפרש דהיכא דבא השני לשאול ורוצה שתהא תרומתו קיימת לחצי חלק הכרי דהיינו חלקו ואומר דהסאה שתרם תרומה בטעות דבהא כ"ע מודו דחצי סאה השנייה טבל טבול לכל הוא וכן ה"ה אם בא הראשון ופירש דבריו. כי פליגי בסתמא דכיון דלא באו לשאול מסתמא אינם ממחין. וחכמים סברי תרומת הראשון תרומה אבל לא תרומת השני דסתמייהו ממתין הן שאינו רוצה שיפסיד חבירו התבואה ע"כ. ובתמורה פ"ק גמרא דאין תרומה אחר תרומה גרסי' מתני' מני ר"ע דתנן השותפים שתרמו זה אחר זה ר' אליעזר אומר תרומת שניהם תרומה ר' עקיבא אומר אין תרומת שניהם תרומה וחכמים אומרים אם תרם הראשון כשיעור אין תרומת השני תרומ' ואם לא תרם הראשון כשיעור תרומת השני תרומה והקשו שם תוס' ז"ל דהכא בפרקין קאמר ר"ע תרומת שניהם תרומה וא"כ קשיא דר' עקיבא אדר' עקיבא ותירץ ר"י דבשמעתא דהתם מיירי כשנתנו רשות זה לזה לתרום ומש"ה תרומת הראשון תרומה לר"ע שהרי מדעת חבירו תרם ומאי דקאמר אין תרומת שניהם תרומה ר"ל אלא תרומת הראשון דומיא דולא תמורה אחר תמורה דהתם דהראשון תמורה והשני אינו תמורה והשני מה שתרם אינה כלום דכיון דנתן לחבירו רשות לתרום כבר תרם ור' אליעזר סבר דתרומת שניהם תרומה דגלי אדעתייהו דכל חד לא ניחא ליה בתרומת חבירו אבל הכא במתני' בשלא נתנו רשות זה לזה לתרום הלכך כל חד אדעתא דנפשיה תרם חלקו לפיכך תרומת שניהם תרומה מקצת ע"כ. ורבינו שמשון ז"ל כתב דעל כרחך גירסא דהתם משובשת. ובירושלמי במה אנן קיימין אי בשמוחין זה על זה אף ר' עקיבא מודה ואי בשאינם מוחין אף רבנן מודו אלא כן אנן קיימין בסתם ר"ע אומר סתמא אין מוחין ורבנן אמרי סתמא מוחין. אכן הר"ש ז"ל נראה דגריס בירוש' מומחין שפי' מומחין פי' בקיאין לתרום דניחא ליה לשותף חבירו שיתרום כיון שהוא בקי אבל אם אינו בקי ודאי לא ניחא ליה וה"ל תורם שלא ברשות ומסיק דבסתם פליגי עכ"ל ז"ל. וברמב"ם פ"ד דהל' תרומות פסק אם היו ממחין זה על זה תרומת השני אינה תרומה ואם לא היו ממחין זה על זה ותרם הראשון כשיעור מה שתרם חבירו אין תרומת השני תרומה ואם לא תרם הראשון כשיעור תרומת שניהם תרומה פי' מהרי"ק ז"ל שהוא מפ' דמאי דקאמר ר' יוסי בסיפא דתרומת השני תרומה היינו לומר דאף תרומת השני תרומה:
3.
[Two] partners who took terumah, the one after the other:Rabbi Akiva says: the terumah of them both is terumah. But the sages say: the terumah of the first is terumah. Rabbi Yose says: if the first gave the prescribed amount, the terumah of the second is not terumah, but if the first did not give the prescribed amount, the terumah of the second is terumah.
משנה ד
בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בְּשֶׁלֹּא דִבֵּר, אֲבָל הִרְשָׁה אֶת בֶּן בֵּיתוֹ אוֹ אֶת עַבְדּוֹ אוֹ אֶת שִׁפְחָתוֹ לִתְרֹם, תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה. בִּטֵּל, אִם עַד שֶׁלֹּא תָרַם בִּטֵּל, אֵין תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה. וְאִם מִשֶּׁתָּרַם בִּטֵּל, תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה. הַפּוֹעֲלִים, אֵין לָהֶן רְשׁוּת לִתְרֹם, חוּץ מִן הַדָּרוֹכוֹת, שֶׁהֵן מְטַמְּאִים אֶת הַגַּת מִיָּד:
ברטנורה
במה דברים אמורים. הא דפליג רבי עקיבא לעיל ואמר תרומת שניהם תרומה:בשלא דבר. שלא נטל רשות מחבירו לתרום אלא תרם מדעתו:אבל הרשה. שנתן בעל הבית רשות לתרום תרומתו תרומה:בטל. אם לאחר שמינה שליח לתרום בטל שליחותו לאחר שהלך השליח מלפניו:חוץ. בעלים עמי הארץ שהשכירו פועלים חברים כדי להפריש תרומה בטהרה, רשאים לתרום עד שלא יגעו בו הבעלים עמי הארץ ויטמאו את התרומה, מפני שהן מטמאים את הגת, שהבעלים עמי הארץ מיד כשהתחילו הדורכים לדרוך והלכו בגת שתי וערב אינם נזהרים יותר מליגע בגתן ומטמאים אותה, לפי שהם חושבים שמיד כשהתחילו לדרוך הפרישו החברים תרומה גדולה. הילכך מפרישים החברים הדורכים מן היין כדי שיעור תרומה הצריכה לכל הגת מיד כשהלכו בה שתי וערב. שאם יבואו בעלים ויטמאו הגת קודם שיגמרו יש להן יין מזומן להפריש על הכל בטהרה:
תוסופות יום טוב
[*במה דברים אמורים כו'. פי' הר"ב הא דפליג ר"ע לעיל ואמר תרומה כו'. תמיה לי אמאי מפר' אליבא דר"ע לחוד דודאי דאף לרבנן שייכא להך בד"א כו' ולשון הר"ש הא דפליגי לעיל דלר"ע תרומה כו' וזה ניחא קצת דהרי לא פירש אליבא דר"ע לחוד ומ"מ קשה אמאי הוצרך להאריך ולכתוב דבריו של ר"ע כלל ואפשר דמשום הכי הבין הר"ב דדעת הר"ש דדוקא לר"ע מפרש ולכך עיקם ושינה הלשון אבל אינו נכון]:
חוץ מן הדרוכות. פירש הר"ב [בעלים] ע"ה שהשכירו פועלים חבירים כדי להפריש כו'. וכן ל' הר"ש וכלומר שלכך השכירו חבירים כדי שעי"כ יכולים להפריש בטהרה אבל אין לומר שהשכירום כדי להפריש דהיינו הרשה. ומ"ש הר"ב מפרישים החבירים כדי שיעור התרומה כו'. פירש הר"ש אבל עכשיו אין תורמין דא"כ הוי כתורם מן היין על הענבים שבגת ואין תורמין מדבר שנגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמרה מלאכתו דהני ענבים דרוכות הם וכדתנן במשנה ח פ"ק:
יכין
מלכת שלמה
יכין
התורם קישות גורקע: אבטיח מעלאנע: תרומה ויחזור ויתרום אפילו בתרם בשוגג ול"ד לתורם מטמא אטהור [פ"ב מ"ב] דהכא פשע דהו"ל למטעמיה מקודם [כיבמות דפ"ט א'] ואף דטבל אסור בטעימה אפי' לכהן וטועם ופולט לא הותר רק בתעני' [כברכות די"ד א' וריב"ש רפ"ח] נ"ל כיון דתרומת ירק לכ"ע מדרבנן [כרמב"ם פ"ב דתרומות ה"ו] א"כ אוכל והולך ואח"כ מפריש כתרומת ח"ל [כבכורות דכ"ז א'] ואת"ל דזהו דוקא בתרומת ח"ל ולא בתרומת דרבנן בא"י [כחולין ד"ג א'] עכ"פ כל ספק איסור שרי למטעמי' [כרט"ז י"ד צ"ח סק"ב] והרי הכא מדהו"ל ספק אם ראוי לאכילת אדם הו"ל ס' טבל. ואפי' לדעת האוסרים בכה"ג [כש"ך י"ד סמ"ב ושאר אחרונים] עכ"פ איסור דרבנן שרי למטעמיה [כתשו' צ"צ סמ"ז] ובהא מתורץ קו' תו' יבמות דפ"ט א': התורם חבית של יין ונמצאת של חומץ והו"ל ב' מינים: אם ידוע השתא: שהיתה של חומץ עד שלא תרמה אינה תרומה והא דלא קאמר ברישא נמי בכה"ג דבידע אינה תרומה ובפרט קישות מרה הרי וודאי מברייתה היתה מרה ונימא דלא להוי תרומה. תי' בירושלמי דקישות מרה ואבטיח סרוח ספק אוכל נינהו דאפשר דחזי לאדם ואז הו"ל כתורם מרע איפה [פ"ב מ"ו] דאפילו במזיד תרומתו תרומה ומספק חוזר ותורם: תרומה ויחזור ויתרום ונותן שניהן לכהן והכהן ישלם הראשונה שהיא הגדולה דמדהו"ל ספק המע"ה. ונ"ל דהכהן צריך להפריש מתרומה הראשונה תומ"ע מינה ובה דשמא חומץ היתה והו"ל ס' טבל: הראשונה אינה מדמעת בפני עצמה אתורם קישות נמי קאי בנפלה לפחות מק' נותן לכהן שיעור מה שנפל בלבד והשאר מותר דדמוע מד"ס דמדאו' ברובא בטל וספק דרבנן לקולא [כתוספת נדה דמ"ז א']. כ"כ אאמ"ו רבינו הגאון זצוק"ל: ואין חייבין עליה חומש באכלה זר: נפלו שתיהן למקום אחד מדמעות בקטנה שבשתיהן דביש ק' נגד התרומה השנייה שהיא היא הקטנה שבשניהן נוטל מהמדומע כשיעור ב' התרומות ונותנן לכהן והשאר מותר: השותפין שתרמו זה אחר זה דלמשל שהיה הכרי נ' סאה והפריש זה סאה וזה סאה: ר' עקיבא אומר תרומת שניהם תרומה דמדלא הרשו זל"ז לא היה לכ"א רשות להפריש כ"א מחלקו והו"ל סאה שתרם כ"א חצי' תרומה וחצי' חולין [הטבולים למעשרות] והו"ל מדומע לכן יתנו שניהן לכהן והכהן ישלם לכ"א החצי. והכהן יפריש מעשרות על החציין השניים מינה ובה: רבי יוסי אומר מפרש דברי חכמים: אם תרם הראשון כשעור ר"ל כבינוני א' מנ' וי"א כשיעור שתרם חבירו דאז הרי גלי בתרא דעתי' דניחא לי' בהך שעורא: אין תרומת השני תרומה ואם לא תרם הראשון כשעור שתרם בעין רעה או יפה שלא כתרומת השני: תרומת השני תרומה המשנה תמוה דמאי עדיף שני מראשון. ונ"ל דר"ל אף תרומת השני תרומה [אח"כ מצאתי שגם רכ"מ פ"ד מתרומות כ"כ. ת"ל]. אמנם ק"ל אמאי בלא תרם כשיעור תרומת השני תרומת שניהן תרומה ממ"נ אם תרם הראשון בעין רעה. א"כ הול"ל דרק חציו תרומה דהיינו התרומה שמגיע מחצי חלקו בהכרי וחצי השני מתרומתו יהיה חולין. וכ"כ תרומה שהפריש השני יהיה כך. ומשום שב' התרומות מדומעין הול"ל שינתנו שניהן לכהן. והכהן ישלם לכל א' חצי התרומה שקבל ממנו. ואת"ל אין ה"נ עכ"פ ק' בהפריש ראשון בעין רעה נהי דלא דמי לשליח שהוסיף או פיחת מדעת בעה"ב בשוגג דתרומתו תרומה [כלקמן מ"ד]. דהתם עשאו שליח בפירוש. ומדלא פירש לו באיזה שיעור יפריש גלי אדעת' שמרוצה בכל שיעור שיפריש. משא"כ הכא עכ"פ הול"ל הכא בהפריש הראשון בעין רעה הו"ל להשני רק להוסיף על תרומה שהפריש הראשון. כפי שירצה הוא להפריש וכלקמן רפ"ד. ואת"ל התם מיירי דבשעה שתרם המקצת היה בדעתו להפריש אח"כ מה שהחסיר בתחלה. אבל הכא כשתרם הראשון היה בדעתו לבלי להפריש עוד והו"ל תרומה בטעות. עכ"פ ק' וכי גרע זה מתורם בטעות מטמא על טהור דתרומתו תרומה [כפ"ב מ"ב]. ואת"ל התם היינו רק באדם בשלו משא"כ הכא שתרם בשל חבירו. כיון דתרם השני שלא כשיעור תרומת הראשון גלי אדעתי' דלא הוה ניח"ל שיהיה הראשון שלוחו כלל. לפיכך אין התרומה שתרם בעד חלקו תרומה כלל. עכ"פ ק' בהפריש הראשון בעין יפה אמאי צריך השני להפריש שוב תרומה שלימה על חלקו נימא דחצי תרומה הראשונה שהפריש הראשון בעד חלקו של שני יהיה תרומה כפי שיעור עין רעה. והשאר יהיה חולין וימכר לכהן והכהן יחזיר כפי השיעור הזה דמים להשני. וי"ל כיון שאותו מותר שהוסיף הראשון בחלקו של שני נעשה דמוע הרי הפסיד הראשון להשני דדמי דמוע הוא בזול יותר מדמי חולין מתוקנים לפיכך לכה"ג שיפסיד לו וודאי לא עשאו שליח. ולא דמי לשליח שהוסיף עשרה בשוגג דתרומתו תרומה [כפ"ד מ"ד] דהתם עשאו שליח בפירוש ומדלא אמר לו באיזה אופן יפריש הו"ל כאילו אמר לו שיפריש כפי שיאמדנו וכמש"ל: במה דברים אמורים דגם תרומת השני תרומה: כשלא דבר שלא הרשהו ב' לראשון: אבל הרשה את בן ביתו או את עבדו או את שפחתו לתרום ר"ל אפי' בן ביתו שאין לו חלק בכרי ואפילו עבד מחשב בן ברית. ומכ"ש שותף: תרומתו תרומה בין שהוסיף או פיחת בשוגג מדעת משלחו [כלקמן פ"ד מ"ד]: בטל שאמר בפירוש שמבטל השליחות הזה: הפועלים אין להן רשות לתרום חוץ מן הדרוכות ר"ל פועלים חבירים שעושין בגורן אצל בעה"ב ע"ה אין להם רשות לתרום רק פירות הדרוכות כענבים וזיתים. דבכה"ג ודאי ניחא לבעלים ע"ה שיפרישו הפועלים בטהרה קודם שיתטמא הגת מנגיעת בעלים ע"ה. ואע"ג דענבים דרוכות הו"ל שלא נגמ"ל ואסור לתרום עליהן לא מן הדרוכות ולא מן היין [כלעיל פ"א מ"ח] אפ"ה כיון דהכ' שעת הדחק הוא דיש לחוש שיטמאן הע"ה כל שעת הדחק כדיעבד דמי [רטו"ז י"ד סצ"א ב']. והרי בדיעבד תרומתו תרומה כמבואר במשנה שם: שהן מטמאים את הגת מיד ר"ל מיד כשיבא בעה"ב אינו נזהר מליגע ומלטמא הגת לכן ימהרו פועלים להפריש קודם שיבא אף שלא הרשם: אי או: רבי שמעון אומר קרא שם ואינו רשאי להפרישן כ"א מכרי זה ואף דהרי לא קבע מקום. והרי בעינן שירי' נכרים בשעת קריאת שם עכ"פ מדאמר בתוכו הרי שירי' נכרי' סביב אמצעיותו: וחכמים אומרים עד שיאמר בצפונו או בדרומו דבעי' מקום מסויי'. א"נ נ"ל דס"ל דלא דרשינן מראשית ששיריה ניכרין [כעירובין ל"ז ב'] אלא דרשינן ממלת ראשית שתהי' התרומה ניכרת. ולהכי דוקא באמר בצפונה או בדרומה אבל בתוכה הרי אין התרומה ניכרת בשום גבול: ר' אלעזר חסמא אומר האומר תרומת הכרי ממנו עליו קרא שם דלא בעי שירי' נכרים: קרא שם אר"ש פליג דסבירא ליה באמר תרומת מעשר בכרי קרא שם אף שלא הפריש עדיין המעשר. וקאמר איהו דוקא באמר כן אמעשר שכבר הופרש קרא שם: המקדים להפריש: תרומה לבכורים ומשכח"ל דאמר שיהיה תרומה לכשיתלשו ודו"ק: אע"פ שהוא עובר בלא תעשה המפורש לקמן במשנה: מה שעשה עשוי אף לרבא [תמורה ד"ד ב'] דכל דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני הכא שאני דאפקי קרא דלהני. אבל אי"ל דלהכי מהני מדאין המעשה אסור מצ"ע רק מצד הזמן כשוחט בשבת דשחיטתו כשיר' [כפ"ק דחולין וערטו"ז ח"מ סר"ח]. ליתא דהכא אינו אסור מצד הזמן עצמו רק מדהקדימו והו"ל שפיר כאסור המעשה מצ"ע: מלאתך היינו הבכורים שנתנין רק ביבש משהתחיל הפרי והשבלים להתמלאות בביכור: ודמעך זהו תרומה ומעשרות [כתו' תמור' ד"ד א'] שניתן גם בלח כשמן ויין: לא תאחר להקדים האחרונים ואפילו לא הקדים ממש רק בקריאת שם אסור. ולתר"ב הך שנאמר דקאמר תנא אעובר בל"ת קאי. מיהו בהקדים מעשר שני לראשון כגון שהיה לו ק' סאה טבל הטבול למעש"ר והיה לו להפריש תחילה י' למעש"ר. ואח"כ ט' למעש"ש והוא הקדים והפריש תחלה י' למעשר שני ואח"כ ט' למעש"ר אפילו עשה כן בעוד התבואה בשבלי' אפ"ה חייב להפריש מהי' מעש"ש א' למעשר ראשון קודם שיאכל המעש"ש [ואפשר נמי דאסור כמדומע מחמת תרומת מעשר שבו רק שנתבטל בכל הי']. אבל בהקדים מעשר ראשון לת"ג יש חילוק דאם הקדימו בשבלים פטור מת"ג ואם הקדימו בכרי חייב להפריש מהמעשר ת"ג [כביצה י"ג ב']: שהן בכורים לכל ר"ל לשון בכורים תחלה משמע א"נ מדכתיב בתור' קודם לשאר מתנות: ותרומה לראשון שהיא ראשית ר"ל דכתב בה ראשית: ומעשר ראשון לשני שיש בו ראשית דבמע"ר יש תמ"ע שדינה כתרומה: לא אמר כלום עד שיהיו פיו ולבו שוין נקט כאן ג' עניינים תרומה קודש וחולין לאשמעינן דבכולן הדין שוה דלא אמרי' דברי' שבלב אינן דברים רק כשיודע מה שדיבר ולא בטועה בדבורו [כר"ן שבועות דרצ"ז א']. מיהו בדברים שבלב בלי דבור רק בתרומה וקדשים דבריו קיימים [שבועות דכ"ו ב']. ובאין הדיבור סותר למחשבתו דנתכוון לומר פת חטין יאסר עלי ואמר פת סתם. בכל דבר דבריו קיימים: העובד כוכבים והכותי תרומתן תרומה בהפרישו על שלהן דקיימא לן אין קנין לעובד כוכבים בא"י להפקיע מתרומות ומעשרות [כרמב"ם פ"א מתרומות] ואף דקיי"ל מירוח עובד כוכבים פוטר מדאו' גזרו חכמים שלא יתלו ישראל נכסיהן בעובדי כוכבים כדי לפטור ממעשרות להכי מירוח עובד כוכבים אינו פוטר. מיהו בהפריש עובד כוכבים אשל ישראל אפילו בשליחותו הרי אין שליחות לעובד כוכבים: ר' יהודה אומר אין לעובד כוכבים כרם רבעי לאסור פירות נטיעותיו בשנת ד' קודם פדיון. אבל ערלה יש להן: תרומת העובד כוכבים מדמעת בנפלה לפחות מק' נאסר לזרים: ור' שמעון פוטר מחומש אבל מודה דמדמעת:
מלכת שלמה
אבל אם הרשה את בן ביתו. וה"ה לשותפו ומשמע דלמאי שכתבתי במתני' דלעיל בשם תוס' ז"ל דהאי מתני' דלא כר' אליעזר. דו"ק. ולשון ה"ר יהוסף ז"ל פי' אפי' בן ביתו ואין צ"ל שותפו ע"כ. ופי' הר"ש שירילי"ו ז"ל והאי עבדו ושפחתו דתנן הכא עבריים נינהו דאי' בהו שליחות ואע"ג דשפחה לא שייכא אלא בדלא אית לה שתי שערות דאי מייתא שתי שערות מאי בעיא גביה ואי אית (לית נראה דצ"ל) בה שתי שערות קטנה היא ולית בה שליחות איכא לאוקומי בתרומת ירק דמדרבנן היא והכי אוקימנא בפ' התקבל מתני' טובא דכוותה ולמאי דא"ר ינאי בפ' המביא תניין דדוקא עובד כוכבים הוא דממעטינן דאין לו שליחות משום דלא בא בברית מצות אבל עבד כנעני לא ממעטינן דכתיב גביה קבלת תורה מחוטב עציך א"כ בר ברית הוא לדידיה מתני' אתיא כפשטה בעבד כנעני גדול דמצי לתרום בשבילו עכ"ל ז"ל:
הדרוכות. י"מ דקאי אענבים וי"מ דקאי אפועלים הדורכים וכן פי' בערוך ודוקא יין מפני שטומאתו מצויה לפי שהוא ראוי לשתיה אבל שמן לא הכי מוכח בירושלמי. וז"ל הרמב"ם ז"ל שם פ"ד הפועלים אין להם רשות לתרום שלא מדעת בעל הבית חוץ מן הדורכין בגת שאם ירצו לטמא את היין הרי הן מטמאין אותו מיד ולפי שמסר להם והאמינם על כן הרי הן כשלוחין ואם תרמו תרומתן תרומה ע"כ. ובהשגות אמר אברהם לשון המשנה כך הוא חוץ מן הדרוכות מפני שהן מטמאין את הגת מיד והפירוש מפני שהוא משקה והטומאה מצויה בו מיד משהלכו שתי וערב לפיכך הזריז לתקנו קודם שיקבלו טומאה ה"ז משובח ובודאי ניחא ליה לבעה"ב שיתרומו קודם שידרכו בה ע"כ. וכתב עליו הר"י קורקוס ז"ל ויש לסייע לפי' רבינו מלשון המשנה שאמרו מפני שהן מטמאין את הגת מיד דמשמע דה"ק שהן יכולין לטמאה מיד דלפי' הראב"ד ז"ל למה תלה הטומאה בפועלים ה"ל למתני מפני שהן מקבלין טומאה מיד ע"כ. ועיין בפי' הרמב"ם ז"ל למשנתנו וז"ל בטל הוא שיבטל לשלוחו משליחותו ובתנאי שיהיה עובר על דעתו כגון שצוהו לתרום דרך דמיון למזרחו של כרי והוא תרם למערבו אבל אם לא עבר על דעתו מה שעשה עשוי אע"פ שבטל כי העיקר אצלנו אין אדם מבטל שליחותו בדבר. ודרוכות הם דורכי הענבים בגתות ואין (נראה דצ"ל והן) רשאין לטמא הגת כשמתחילין לדרוך מפני שיהא מוכשר לטומאה וכיון ששכר אותם לדרוך ומסר להם גתו הנה הניחם במקומו וקבל עליו מעשיהם ע"כ. וכתב הר"מ דילונזאנו ז"ל הַדָרוֹכוֹת כך מצאתי נקוד בנכ"י ופירושו הדורכים ודוגמתו הלקוחות ע"כ:
בפי' ר"ע ז"ל. מפני שהן מטמאין את הגת שהבעלים עמי הארץ. כתב עליו ה"ר יהוסף ז"ל אין לשון המשנה משמע שהוא חוזר על הבעלים אלא על הפועלים שמטמאין את הגת מיד שהלכו בו שתי וערב ע"כ:
4.
To what does this apply? Only if one did not confer with the other, but if one allows a member of his household, or his slave or female slave to give terumah for him, this terumah is terumah. If he annulled [this permission]: If he annulled it before the taking of the terumah, the terumah is not terumah; But if he annulled it after the terumah had been taken, the terumah is terumah. Workers have no permission to give terumah, except for those who tread [grapes] for they defile the winepress immediately.
משנה ה
הָאוֹמֵר, תְּרוּמַת הַכְּרִי זֶה בְּתוֹכוֹ, וּמַעַשְׂרוֹתָיו בְּתוֹכוֹ, תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר זֶה בְּתוֹכוֹ, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, קָרָא שֵׁם. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עַד שֶׁיֹּאמַר בִּצְפוֹנוֹ אוֹ בִדְרוֹמוֹ. רַבִּי אֶלְעָזָר חִסְמָא אוֹמֵר, הָאוֹמֵר, תְּרוּמַת הַכְּרִי מִמֶּנּוּ עָלָיו, קָרָא שֵׁם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, הָאוֹמֵר, עִשּׂוּר מַעֲשֵׂר זֶה עָשׂוּי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עָלָיו, קָרָא שֵׁם:
ברטנורה
קרא שם. וצריך לתרום ולעשר מתוכו, ואינו יכול להפריש עליו ממקום אחר. ואע״ג דרחמנא קרייה לתרומה ראשית ובעינן שיהיו שיריה נכרים, כיון דאמר בתוכו משמע באמצע הכרי תהא התרומה והא איכא סביביו שהם שיריה נכרים:עד שיאמר בצפונו או בדרומו. אע״ג דבתוכו משמע באמצעיתו, לא הוי מקום מסויים, והרי הוא כאילו לא אמר כלום עד שיאמר בצפונו או בדרומו. וכן הלכה:תרומת הכרי ממנו עליו קרא שם. דלא בעינן שיריה נכרים:עשור מעשר זה וכו׳ ר׳ אליעזר בן יעקב פליג אר׳ שמעון דאמר תרומת מעשר זה בתוך הכרי קרא שם, וקאמר דתרומת מעשר זה בתוכו קודם שהופרש המעשר לא קרא שם, אבל לאחר שהופרש המעשר אם אמר תרומת מעשר עליו קרא שם. ולית הלכתא כחד מינייהו אלא כחכמים בלבד:
תוסופות יום טוב
[*רבי אלעזר חסמא. עיין מה שכתבתי בזה בסוף פ"ג דמס' אבות]:
רבי אליעזר בן יעקב אומר וכו' תרומת מעשר עליו כו'. פי' הר"ב פליג אר' שמעון וכו'. כלומר אבל בתרומה גדולה ס"ל כר"א חסמא:
יכין
מלכת שלמה
יכין
התורם קישות גורקע: אבטיח מעלאנע: תרומה ויחזור ויתרום אפילו בתרם בשוגג ול"ד לתורם מטמא אטהור [פ"ב מ"ב] דהכא פשע דהו"ל למטעמיה מקודם [כיבמות דפ"ט א'] ואף דטבל אסור בטעימה אפי' לכהן וטועם ופולט לא הותר רק בתעני' [כברכות די"ד א' וריב"ש רפ"ח] נ"ל כיון דתרומת ירק לכ"ע מדרבנן [כרמב"ם פ"ב דתרומות ה"ו] א"כ אוכל והולך ואח"כ מפריש כתרומת ח"ל [כבכורות דכ"ז א'] ואת"ל דזהו דוקא בתרומת ח"ל ולא בתרומת דרבנן בא"י [כחולין ד"ג א'] עכ"פ כל ספק איסור שרי למטעמי' [כרט"ז י"ד צ"ח סק"ב] והרי הכא מדהו"ל ספק אם ראוי לאכילת אדם הו"ל ס' טבל. ואפי' לדעת האוסרים בכה"ג [כש"ך י"ד סמ"ב ושאר אחרונים] עכ"פ איסור דרבנן שרי למטעמיה [כתשו' צ"צ סמ"ז] ובהא מתורץ קו' תו' יבמות דפ"ט א': התורם חבית של יין ונמצאת של חומץ והו"ל ב' מינים: אם ידוע השתא: שהיתה של חומץ עד שלא תרמה אינה תרומה והא דלא קאמר ברישא נמי בכה"ג דבידע אינה תרומה ובפרט קישות מרה הרי וודאי מברייתה היתה מרה ונימא דלא להוי תרומה. תי' בירושלמי דקישות מרה ואבטיח סרוח ספק אוכל נינהו דאפשר דחזי לאדם ואז הו"ל כתורם מרע איפה [פ"ב מ"ו] דאפילו במזיד תרומתו תרומה ומספק חוזר ותורם: תרומה ויחזור ויתרום ונותן שניהן לכהן והכהן ישלם הראשונה שהיא הגדולה דמדהו"ל ספק המע"ה. ונ"ל דהכהן צריך להפריש מתרומה הראשונה תומ"ע מינה ובה דשמא חומץ היתה והו"ל ס' טבל: הראשונה אינה מדמעת בפני עצמה אתורם קישות נמי קאי בנפלה לפחות מק' נותן לכהן שיעור מה שנפל בלבד והשאר מותר דדמוע מד"ס דמדאו' ברובא בטל וספק דרבנן לקולא [כתוספת נדה דמ"ז א']. כ"כ אאמ"ו רבינו הגאון זצוק"ל: ואין חייבין עליה חומש באכלה זר: נפלו שתיהן למקום אחד מדמעות בקטנה שבשתיהן דביש ק' נגד התרומה השנייה שהיא היא הקטנה שבשניהן נוטל מהמדומע כשיעור ב' התרומות ונותנן לכהן והשאר מותר: השותפין שתרמו זה אחר זה דלמשל שהיה הכרי נ' סאה והפריש זה סאה וזה סאה: ר' עקיבא אומר תרומת שניהם תרומה דמדלא הרשו זל"ז לא היה לכ"א רשות להפריש כ"א מחלקו והו"ל סאה שתרם כ"א חצי' תרומה וחצי' חולין [הטבולים למעשרות] והו"ל מדומע לכן יתנו שניהן לכהן והכהן ישלם לכ"א החצי. והכהן יפריש מעשרות על החציין השניים מינה ובה: רבי יוסי אומר מפרש דברי חכמים: אם תרם הראשון כשעור ר"ל כבינוני א' מנ' וי"א כשיעור שתרם חבירו דאז הרי גלי בתרא דעתי' דניחא לי' בהך שעורא: אין תרומת השני תרומה ואם לא תרם הראשון כשעור שתרם בעין רעה או יפה שלא כתרומת השני: תרומת השני תרומה המשנה תמוה דמאי עדיף שני מראשון. ונ"ל דר"ל אף תרומת השני תרומה [אח"כ מצאתי שגם רכ"מ פ"ד מתרומות כ"כ. ת"ל]. אמנם ק"ל אמאי בלא תרם כשיעור תרומת השני תרומת שניהן תרומה ממ"נ אם תרם הראשון בעין רעה. א"כ הול"ל דרק חציו תרומה דהיינו התרומה שמגיע מחצי חלקו בהכרי וחצי השני מתרומתו יהיה חולין. וכ"כ תרומה שהפריש השני יהיה כך. ומשום שב' התרומות מדומעין הול"ל שינתנו שניהן לכהן. והכהן ישלם לכל א' חצי התרומה שקבל ממנו. ואת"ל אין ה"נ עכ"פ ק' בהפריש ראשון בעין רעה נהי דלא דמי לשליח שהוסיף או פיחת מדעת בעה"ב בשוגג דתרומתו תרומה [כלקמן מ"ד]. דהתם עשאו שליח בפירוש. ומדלא פירש לו באיזה שיעור יפריש גלי אדעת' שמרוצה בכל שיעור שיפריש. משא"כ הכא עכ"פ הול"ל הכא בהפריש הראשון בעין רעה הו"ל להשני רק להוסיף על תרומה שהפריש הראשון. כפי שירצה הוא להפריש וכלקמן רפ"ד. ואת"ל התם מיירי דבשעה שתרם המקצת היה בדעתו להפריש אח"כ מה שהחסיר בתחלה. אבל הכא כשתרם הראשון היה בדעתו לבלי להפריש עוד והו"ל תרומה בטעות. עכ"פ ק' וכי גרע זה מתורם בטעות מטמא על טהור דתרומתו תרומה [כפ"ב מ"ב]. ואת"ל התם היינו רק באדם בשלו משא"כ הכא שתרם בשל חבירו. כיון דתרם השני שלא כשיעור תרומת הראשון גלי אדעתי' דלא הוה ניח"ל שיהיה הראשון שלוחו כלל. לפיכך אין התרומה שתרם בעד חלקו תרומה כלל. עכ"פ ק' בהפריש הראשון בעין יפה אמאי צריך השני להפריש שוב תרומה שלימה על חלקו נימא דחצי תרומה הראשונה שהפריש הראשון בעד חלקו של שני יהיה תרומה כפי שיעור עין רעה. והשאר יהיה חולין וימכר לכהן והכהן יחזיר כפי השיעור הזה דמים להשני. וי"ל כיון שאותו מותר שהוסיף הראשון בחלקו של שני נעשה דמוע הרי הפסיד הראשון להשני דדמי דמוע הוא בזול יותר מדמי חולין מתוקנים לפיכך לכה"ג שיפסיד לו וודאי לא עשאו שליח. ולא דמי לשליח שהוסיף עשרה בשוגג דתרומתו תרומה [כפ"ד מ"ד] דהתם עשאו שליח בפירוש ומדלא אמר לו באיזה אופן יפריש הו"ל כאילו אמר לו שיפריש כפי שיאמדנו וכמש"ל: במה דברים אמורים דגם תרומת השני תרומה: כשלא דבר שלא הרשהו ב' לראשון: אבל הרשה את בן ביתו או את עבדו או את שפחתו לתרום ר"ל אפי' בן ביתו שאין לו חלק בכרי ואפילו עבד מחשב בן ברית. ומכ"ש שותף: תרומתו תרומה בין שהוסיף או פיחת בשוגג מדעת משלחו [כלקמן פ"ד מ"ד]: בטל שאמר בפירוש שמבטל השליחות הזה: הפועלים אין להן רשות לתרום חוץ מן הדרוכות ר"ל פועלים חבירים שעושין בגורן אצל בעה"ב ע"ה אין להם רשות לתרום רק פירות הדרוכות כענבים וזיתים. דבכה"ג ודאי ניחא לבעלים ע"ה שיפרישו הפועלים בטהרה קודם שיתטמא הגת מנגיעת בעלים ע"ה. ואע"ג דענבים דרוכות הו"ל שלא נגמ"ל ואסור לתרום עליהן לא מן הדרוכות ולא מן היין [כלעיל פ"א מ"ח] אפ"ה כיון דהכ' שעת הדחק הוא דיש לחוש שיטמאן הע"ה כל שעת הדחק כדיעבד דמי [רטו"ז י"ד סצ"א ב']. והרי בדיעבד תרומתו תרומה כמבואר במשנה שם: שהן מטמאים את הגת מיד ר"ל מיד כשיבא בעה"ב אינו נזהר מליגע ומלטמא הגת לכן ימהרו פועלים להפריש קודם שיבא אף שלא הרשם: אי או: רבי שמעון אומר קרא שם ואינו רשאי להפרישן כ"א מכרי זה ואף דהרי לא קבע מקום. והרי בעינן שירי' נכרים בשעת קריאת שם עכ"פ מדאמר בתוכו הרי שירי' נכרי' סביב אמצעיותו: וחכמים אומרים עד שיאמר בצפונו או בדרומו דבעי' מקום מסויי'. א"נ נ"ל דס"ל דלא דרשינן מראשית ששיריה ניכרין [כעירובין ל"ז ב'] אלא דרשינן ממלת ראשית שתהי' התרומה ניכרת. ולהכי דוקא באמר בצפונה או בדרומה אבל בתוכה הרי אין התרומה ניכרת בשום גבול: ר' אלעזר חסמא אומר האומר תרומת הכרי ממנו עליו קרא שם דלא בעי שירי' נכרים: קרא שם אר"ש פליג דסבירא ליה באמר תרומת מעשר בכרי קרא שם אף שלא הפריש עדיין המעשר. וקאמר איהו דוקא באמר כן אמעשר שכבר הופרש קרא שם: המקדים להפריש: תרומה לבכורים ומשכח"ל דאמר שיהיה תרומה לכשיתלשו ודו"ק: אע"פ שהוא עובר בלא תעשה המפורש לקמן במשנה: מה שעשה עשוי אף לרבא [תמורה ד"ד ב'] דכל דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני הכא שאני דאפקי קרא דלהני. אבל אי"ל דלהכי מהני מדאין המעשה אסור מצ"ע רק מצד הזמן כשוחט בשבת דשחיטתו כשיר' [כפ"ק דחולין וערטו"ז ח"מ סר"ח]. ליתא דהכא אינו אסור מצד הזמן עצמו רק מדהקדימו והו"ל שפיר כאסור המעשה מצ"ע: מלאתך היינו הבכורים שנתנין רק ביבש משהתחיל הפרי והשבלים להתמלאות בביכור: ודמעך זהו תרומה ומעשרות [כתו' תמור' ד"ד א'] שניתן גם בלח כשמן ויין: לא תאחר להקדים האחרונים ואפילו לא הקדים ממש רק בקריאת שם אסור. ולתר"ב הך שנאמר דקאמר תנא אעובר בל"ת קאי. מיהו בהקדים מעשר שני לראשון כגון שהיה לו ק' סאה טבל הטבול למעש"ר והיה לו להפריש תחילה י' למעש"ר. ואח"כ ט' למעש"ש והוא הקדים והפריש תחלה י' למעשר שני ואח"כ ט' למעש"ר אפילו עשה כן בעוד התבואה בשבלי' אפ"ה חייב להפריש מהי' מעש"ש א' למעשר ראשון קודם שיאכל המעש"ש [ואפשר נמי דאסור כמדומע מחמת תרומת מעשר שבו רק שנתבטל בכל הי']. אבל בהקדים מעשר ראשון לת"ג יש חילוק דאם הקדימו בשבלים פטור מת"ג ואם הקדימו בכרי חייב להפריש מהמעשר ת"ג [כביצה י"ג ב']: שהן בכורים לכל ר"ל לשון בכורים תחלה משמע א"נ מדכתיב בתור' קודם לשאר מתנות: ותרומה לראשון שהיא ראשית ר"ל דכתב בה ראשית: ומעשר ראשון לשני שיש בו ראשית דבמע"ר יש תמ"ע שדינה כתרומה: לא אמר כלום עד שיהיו פיו ולבו שוין נקט כאן ג' עניינים תרומה קודש וחולין לאשמעינן דבכולן הדין שוה דלא אמרי' דברי' שבלב אינן דברים רק כשיודע מה שדיבר ולא בטועה בדבורו [כר"ן שבועות דרצ"ז א']. מיהו בדברים שבלב בלי דבור רק בתרומה וקדשים דבריו קיימים [שבועות דכ"ו ב']. ובאין הדיבור סותר למחשבתו דנתכוון לומר פת חטין יאסר עלי ואמר פת סתם. בכל דבר דבריו קיימים: העובד כוכבים והכותי תרומתן תרומה בהפרישו על שלהן דקיימא לן אין קנין לעובד כוכבים בא"י להפקיע מתרומות ומעשרות [כרמב"ם פ"א מתרומות] ואף דקיי"ל מירוח עובד כוכבים פוטר מדאו' גזרו חכמים שלא יתלו ישראל נכסיהן בעובדי כוכבים כדי לפטור ממעשרות להכי מירוח עובד כוכבים אינו פוטר. מיהו בהפריש עובד כוכבים אשל ישראל אפילו בשליחותו הרי אין שליחות לעובד כוכבים: ר' יהודה אומר אין לעובד כוכבים כרם רבעי לאסור פירות נטיעותיו בשנת ד' קודם פדיון. אבל ערלה יש להן: תרומת העובד כוכבים מדמעת בנפלה לפחות מק' נאסר לזרים: ור' שמעון פוטר מחומש אבל מודה דמדמעת:
מלכת שלמה
האומר תרומת הכרי הוה בתוכו ומעשרותיו בתוכו. פי' רש"י ז"ל ומעשרותיו בתוכו באמצעיתו תהא תרומתו כדי שיעור תרומה ומעכשיו תהא כדי להתיר סביביו. תרומת מעשר זה בתוכו. מילתא אחריתי הוא כלומר או אם היה כרי של מעשר ואמר תהא תרומה שלו בתוכו. קרא שם. ועד עכשיו אם אכל ממנו לא היה בו אלא איסור של טבל ומעכשיו אם אכלו לוקה עליו משום תרומה ומשום מעשר שני חוץ לחומה ואם נטמא ואכלו חייב משום אוכל תרומה בטומאה ע"כ. וברמב"ם שם מפרש שלא להתיר סביביו א"ר שמעון אלא לומר שאינו יכול עוד להוציא תרומה ומעשרות מכרי אחר על זה אלא ממנו יוציא אותן וה"ר שמשון ז"ל בשם הירוש' פי' דה"ק קרא שם. ותרומה וחולין מדומעין כאילו הפריש התרומה וחזרה ונפלה לאותו כרי וימכר הכל לכהן בדמי תרומה אם לא שישאל התרה על אותה הפרשה שכן הדין שיכול לשאול התרה על תרומתו כמו על נדרו:
ר' אלעזר הסמא. בויקרא רבה [ס' אחרי מות פכ"ג סי' ד'] מפ' אמאי קרו ליה הכי. ופי' רבינו שמשון ז"ל דר' אלעזר מוסיף על ר"ש דאפילו לא אמר בתוכו אלא ממנו עליו שאין שיריו נכרין אפ"ה קרא שם ולאו דוקא נקט תרומה אלא ה"ה למעשרות ועוד פי' אי נמי אתא ר' אלעזר למימר דתרומה דוקא לא בעינן מקום מסויים. אבל במעשר בעי' מקום מסויים ע"כ. ואית דגרסי ר' אלעזר חסמא אומר אף האומר וכו' וכן ג"כ במלתיה דראב"י גרסי אף האומר וכו'. וכתב הר"ש שירילי"ו ז"ל ור"א בן יעקב סבר דאפילו גבי כרי דמעשר ואמר תרומתו עליו מסויים הוי. וס"ל כאבא אלעזר בן גומל דבירושלמי פ"ק דמכלתין דאמר מה תרומה גדולה במחשבה אף תרומת מעשר במחשבה אפילו לכתחלה ע"כ. והבאתי דברי אבא אלעזר בן גומל לקמן פ' עשירי סי' ו' והביאה ג"כ ר"ע ז"ל בפ"ה דמס' דמאי סי' ב'. ובירוש' אמרי' דר"ש אתי כב"ש כמו דב"ש אמרין קדשו מדומעין כדתנן לעיל פ"ק בש"א תרומת עצמן בהן כן נמי ר"ש ס"ל קדשו מדומעין ובעינן התם עד כדון באומר בתוכו אמר בו מהו ופשטינן מברייתא דפלוגתא דאיכא באומר בתוכו היא נמי באומר בו ומפרש התם טעמא דרבנן דאמרי עד שיאמר בצפונו או בדרומו דכתיב ונחשב לכם תרומתכם והרמותם מה תורם במסויים אף מחשב במסויים והיינו שיאמר בצפונו או בדרומו והתם מייתי ברייתא דמשמע דפליגי בה רבי ורבנן אחכמים דמתני' כמו שכתב החכם ה"ר אליעזר ז"ל. ע"ש בירושל':
5.
If one says: “The terumah of this pile is within it,” or, “its tithes are within it,” or, “the terumah of tithe [terumat maaser] is within it:” Rabbi Shimon says: he has thereby designated it. But the sages say: not unless he said, “It is in the north or south of it.” Rabbi Elazar Hisma says: one who says, “The terumah of this pile is taken from it for it,” he has thereby designated it. Rabbi Eliezer ben Yaakov says: one who says, “The tenth part of this tithe is terumah of tithe for that pile,” he has thereby designated it.
משנה ו
הַמַּקְדִים תְּרוּמָה לַבִּכּוּרִים, מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן לַתְּרוּמָה, וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי לָרִאשׁוֹן, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, מַה שֶּׁעָשָׂה עָשׂוּי. שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב), מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ לֹא תְאַחֵר:
ברטנורה
שנאמר מלאתך ודמעך לא תאחר. הכי קאמר אף על פי שהוא עובר בלא תעשה שנאמר מלאתך ודמעך לא תאחר, אף על פי כן מה שעשה עשוי. מלאתך אלו הבכורים שמתמלאים בבכיר, ודמעך זו תרומה, ומעשר ראשון נמי יש בו תרומת מעשר. לא תאחר, לא תשנה הסדר:
תוסופות יום טוב
[*אע"פ שהוא עובר בל"ת מה שעשה עשוי. דכל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני דאי ס"ד לא מהני אמאי לקי הכי אמר אביי בפ"ק דתמורה סוף דף ד ורבא אמר לא מהני מידי והאי דלקי דעבר אמימרא דרחמנא ופריך ממתני' לרבא ומשני שאני התם דאמר קרא מכל מעשרותיכם תרימו. וכ' בפירוש שהזכרתי אף אם הקדים דבר לחבירו. וכתב עוד ומיהו אם הקדים מעשר שני לראשון לא יאכלנו עד שיוציא עליו מעשר ראשון וממעשר ראשון יוציא התרומת מעשר עכ"ל]:
שנאמר מלאתך ודמעך. פי' הר"ב ודמעך זו תרומה וכתבו התוס' בפ"ק דתמורה ד"ד דלכך קרי לתרומה דמע לפי שנוהגת בלח ובכורים אינו אלא ביבש שהרי אין מביאים בכורים אלא מפירי כדתנן בסוף מכילתין וסוף מס' חלה. [*ומ"ש הר"ב לא תאחר לא תשנה הסדר ועדיין הסדר לא שמענו ומפרש לה במתני' דלקמן וזה לשון הרמב"ם לא תאחר ר"ל לא תאחר ממלאתך ודמעך מי שהוא ראוי להקדימו ואח"כ הביאו ראיה שראוי להקדים אלו החקים מקצתם על קצתם. ע"כ]:
יכין
מלכת שלמה
יכין
התורם קישות גורקע: אבטיח מעלאנע: תרומה ויחזור ויתרום אפילו בתרם בשוגג ול"ד לתורם מטמא אטהור [פ"ב מ"ב] דהכא פשע דהו"ל למטעמיה מקודם [כיבמות דפ"ט א'] ואף דטבל אסור בטעימה אפי' לכהן וטועם ופולט לא הותר רק בתעני' [כברכות די"ד א' וריב"ש רפ"ח] נ"ל כיון דתרומת ירק לכ"ע מדרבנן [כרמב"ם פ"ב דתרומות ה"ו] א"כ אוכל והולך ואח"כ מפריש כתרומת ח"ל [כבכורות דכ"ז א'] ואת"ל דזהו דוקא בתרומת ח"ל ולא בתרומת דרבנן בא"י [כחולין ד"ג א'] עכ"פ כל ספק איסור שרי למטעמי' [כרט"ז י"ד צ"ח סק"ב] והרי הכא מדהו"ל ספק אם ראוי לאכילת אדם הו"ל ס' טבל. ואפי' לדעת האוסרים בכה"ג [כש"ך י"ד סמ"ב ושאר אחרונים] עכ"פ איסור דרבנן שרי למטעמיה [כתשו' צ"צ סמ"ז] ובהא מתורץ קו' תו' יבמות דפ"ט א': התורם חבית של יין ונמצאת של חומץ והו"ל ב' מינים: אם ידוע השתא: שהיתה של חומץ עד שלא תרמה אינה תרומה והא דלא קאמר ברישא נמי בכה"ג דבידע אינה תרומה ובפרט קישות מרה הרי וודאי מברייתה היתה מרה ונימא דלא להוי תרומה. תי' בירושלמי דקישות מרה ואבטיח סרוח ספק אוכל נינהו דאפשר דחזי לאדם ואז הו"ל כתורם מרע איפה [פ"ב מ"ו] דאפילו במזיד תרומתו תרומה ומספק חוזר ותורם: תרומה ויחזור ויתרום ונותן שניהן לכהן והכהן ישלם הראשונה שהיא הגדולה דמדהו"ל ספק המע"ה. ונ"ל דהכהן צריך להפריש מתרומה הראשונה תומ"ע מינה ובה דשמא חומץ היתה והו"ל ס' טבל: הראשונה אינה מדמעת בפני עצמה אתורם קישות נמי קאי בנפלה לפחות מק' נותן לכהן שיעור מה שנפל בלבד והשאר מותר דדמוע מד"ס דמדאו' ברובא בטל וספק דרבנן לקולא [כתוספת נדה דמ"ז א']. כ"כ אאמ"ו רבינו הגאון זצוק"ל: ואין חייבין עליה חומש באכלה זר: נפלו שתיהן למקום אחד מדמעות בקטנה שבשתיהן דביש ק' נגד התרומה השנייה שהיא היא הקטנה שבשניהן נוטל מהמדומע כשיעור ב' התרומות ונותנן לכהן והשאר מותר: השותפין שתרמו זה אחר זה דלמשל שהיה הכרי נ' סאה והפריש זה סאה וזה סאה: ר' עקיבא אומר תרומת שניהם תרומה דמדלא הרשו זל"ז לא היה לכ"א רשות להפריש כ"א מחלקו והו"ל סאה שתרם כ"א חצי' תרומה וחצי' חולין [הטבולים למעשרות] והו"ל מדומע לכן יתנו שניהן לכהן והכהן ישלם לכ"א החצי. והכהן יפריש מעשרות על החציין השניים מינה ובה: רבי יוסי אומר מפרש דברי חכמים: אם תרם הראשון כשעור ר"ל כבינוני א' מנ' וי"א כשיעור שתרם חבירו דאז הרי גלי בתרא דעתי' דניחא לי' בהך שעורא: אין תרומת השני תרומה ואם לא תרם הראשון כשעור שתרם בעין רעה או יפה שלא כתרומת השני: תרומת השני תרומה המשנה תמוה דמאי עדיף שני מראשון. ונ"ל דר"ל אף תרומת השני תרומה [אח"כ מצאתי שגם רכ"מ פ"ד מתרומות כ"כ. ת"ל]. אמנם ק"ל אמאי בלא תרם כשיעור תרומת השני תרומת שניהן תרומה ממ"נ אם תרם הראשון בעין רעה. א"כ הול"ל דרק חציו תרומה דהיינו התרומה שמגיע מחצי חלקו בהכרי וחצי השני מתרומתו יהיה חולין. וכ"כ תרומה שהפריש השני יהיה כך. ומשום שב' התרומות מדומעין הול"ל שינתנו שניהן לכהן. והכהן ישלם לכל א' חצי התרומה שקבל ממנו. ואת"ל אין ה"נ עכ"פ ק' בהפריש ראשון בעין רעה נהי דלא דמי לשליח שהוסיף או פיחת מדעת בעה"ב בשוגג דתרומתו תרומה [כלקמן מ"ד]. דהתם עשאו שליח בפירוש. ומדלא פירש לו באיזה שיעור יפריש גלי אדעת' שמרוצה בכל שיעור שיפריש. משא"כ הכא עכ"פ הול"ל הכא בהפריש הראשון בעין רעה הו"ל להשני רק להוסיף על תרומה שהפריש הראשון. כפי שירצה הוא להפריש וכלקמן רפ"ד. ואת"ל התם מיירי דבשעה שתרם המקצת היה בדעתו להפריש אח"כ מה שהחסיר בתחלה. אבל הכא כשתרם הראשון היה בדעתו לבלי להפריש עוד והו"ל תרומה בטעות. עכ"פ ק' וכי גרע זה מתורם בטעות מטמא על טהור דתרומתו תרומה [כפ"ב מ"ב]. ואת"ל התם היינו רק באדם בשלו משא"כ הכא שתרם בשל חבירו. כיון דתרם השני שלא כשיעור תרומת הראשון גלי אדעתי' דלא הוה ניח"ל שיהיה הראשון שלוחו כלל. לפיכך אין התרומה שתרם בעד חלקו תרומה כלל. עכ"פ ק' בהפריש הראשון בעין יפה אמאי צריך השני להפריש שוב תרומה שלימה על חלקו נימא דחצי תרומה הראשונה שהפריש הראשון בעד חלקו של שני יהיה תרומה כפי שיעור עין רעה. והשאר יהיה חולין וימכר לכהן והכהן יחזיר כפי השיעור הזה דמים להשני. וי"ל כיון שאותו מותר שהוסיף הראשון בחלקו של שני נעשה דמוע הרי הפסיד הראשון להשני דדמי דמוע הוא בזול יותר מדמי חולין מתוקנים לפיכך לכה"ג שיפסיד לו וודאי לא עשאו שליח. ולא דמי לשליח שהוסיף עשרה בשוגג דתרומתו תרומה [כפ"ד מ"ד] דהתם עשאו שליח בפירוש ומדלא אמר לו באיזה אופן יפריש הו"ל כאילו אמר לו שיפריש כפי שיאמדנו וכמש"ל: במה דברים אמורים דגם תרומת השני תרומה: כשלא דבר שלא הרשהו ב' לראשון: אבל הרשה את בן ביתו או את עבדו או את שפחתו לתרום ר"ל אפי' בן ביתו שאין לו חלק בכרי ואפילו עבד מחשב בן ברית. ומכ"ש שותף: תרומתו תרומה בין שהוסיף או פיחת בשוגג מדעת משלחו [כלקמן פ"ד מ"ד]: בטל שאמר בפירוש שמבטל השליחות הזה: הפועלים אין להן רשות לתרום חוץ מן הדרוכות ר"ל פועלים חבירים שעושין בגורן אצל בעה"ב ע"ה אין להם רשות לתרום רק פירות הדרוכות כענבים וזיתים. דבכה"ג ודאי ניחא לבעלים ע"ה שיפרישו הפועלים בטהרה קודם שיתטמא הגת מנגיעת בעלים ע"ה. ואע"ג דענבים דרוכות הו"ל שלא נגמ"ל ואסור לתרום עליהן לא מן הדרוכות ולא מן היין [כלעיל פ"א מ"ח] אפ"ה כיון דהכ' שעת הדחק הוא דיש לחוש שיטמאן הע"ה כל שעת הדחק כדיעבד דמי [רטו"ז י"ד סצ"א ב']. והרי בדיעבד תרומתו תרומה כמבואר במשנה שם: שהן מטמאים את הגת מיד ר"ל מיד כשיבא בעה"ב אינו נזהר מליגע ומלטמא הגת לכן ימהרו פועלים להפריש קודם שיבא אף שלא הרשם: אי או: רבי שמעון אומר קרא שם ואינו רשאי להפרישן כ"א מכרי זה ואף דהרי לא קבע מקום. והרי בעינן שירי' נכרים בשעת קריאת שם עכ"פ מדאמר בתוכו הרי שירי' נכרי' סביב אמצעיותו: וחכמים אומרים עד שיאמר בצפונו או בדרומו דבעי' מקום מסויי'. א"נ נ"ל דס"ל דלא דרשינן מראשית ששיריה ניכרין [כעירובין ל"ז ב'] אלא דרשינן ממלת ראשית שתהי' התרומה ניכרת. ולהכי דוקא באמר בצפונה או בדרומה אבל בתוכה הרי אין התרומה ניכרת בשום גבול: ר' אלעזר חסמא אומר האומר תרומת הכרי ממנו עליו קרא שם דלא בעי שירי' נכרים: קרא שם אר"ש פליג דסבירא ליה באמר תרומת מעשר בכרי קרא שם אף שלא הפריש עדיין המעשר. וקאמר איהו דוקא באמר כן אמעשר שכבר הופרש קרא שם: המקדים להפריש: תרומה לבכורים ומשכח"ל דאמר שיהיה תרומה לכשיתלשו ודו"ק: אע"פ שהוא עובר בלא תעשה המפורש לקמן במשנה: מה שעשה עשוי אף לרבא [תמורה ד"ד ב'] דכל דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני הכא שאני דאפקי קרא דלהני. אבל אי"ל דלהכי מהני מדאין המעשה אסור מצ"ע רק מצד הזמן כשוחט בשבת דשחיטתו כשיר' [כפ"ק דחולין וערטו"ז ח"מ סר"ח]. ליתא דהכא אינו אסור מצד הזמן עצמו רק מדהקדימו והו"ל שפיר כאסור המעשה מצ"ע: מלאתך היינו הבכורים שנתנין רק ביבש משהתחיל הפרי והשבלים להתמלאות בביכור: ודמעך זהו תרומה ומעשרות [כתו' תמור' ד"ד א'] שניתן גם בלח כשמן ויין: לא תאחר להקדים האחרונים ואפילו לא הקדים ממש רק בקריאת שם אסור. ולתר"ב הך שנאמר דקאמר תנא אעובר בל"ת קאי. מיהו בהקדים מעשר שני לראשון כגון שהיה לו ק' סאה טבל הטבול למעש"ר והיה לו להפריש תחילה י' למעש"ר. ואח"כ ט' למעש"ש והוא הקדים והפריש תחלה י' למעשר שני ואח"כ ט' למעש"ר אפילו עשה כן בעוד התבואה בשבלי' אפ"ה חייב להפריש מהי' מעש"ש א' למעשר ראשון קודם שיאכל המעש"ש [ואפשר נמי דאסור כמדומע מחמת תרומת מעשר שבו רק שנתבטל בכל הי']. אבל בהקדים מעשר ראשון לת"ג יש חילוק דאם הקדימו בשבלים פטור מת"ג ואם הקדימו בכרי חייב להפריש מהמעשר ת"ג [כביצה י"ג ב']: שהן בכורים לכל ר"ל לשון בכורים תחלה משמע א"נ מדכתיב בתור' קודם לשאר מתנות: ותרומה לראשון שהיא ראשית ר"ל דכתב בה ראשית: ומעשר ראשון לשני שיש בו ראשית דבמע"ר יש תמ"ע שדינה כתרומה: לא אמר כלום עד שיהיו פיו ולבו שוין נקט כאן ג' עניינים תרומה קודש וחולין לאשמעינן דבכולן הדין שוה דלא אמרי' דברי' שבלב אינן דברים רק כשיודע מה שדיבר ולא בטועה בדבורו [כר"ן שבועות דרצ"ז א']. מיהו בדברים שבלב בלי דבור רק בתרומה וקדשים דבריו קיימים [שבועות דכ"ו ב']. ובאין הדיבור סותר למחשבתו דנתכוון לומר פת חטין יאסר עלי ואמר פת סתם. בכל דבר דבריו קיימים: העובד כוכבים והכותי תרומתן תרומה בהפרישו על שלהן דקיימא לן אין קנין לעובד כוכבים בא"י להפקיע מתרומות ומעשרות [כרמב"ם פ"א מתרומות] ואף דקיי"ל מירוח עובד כוכבים פוטר מדאו' גזרו חכמים שלא יתלו ישראל נכסיהן בעובדי כוכבים כדי לפטור ממעשרות להכי מירוח עובד כוכבים אינו פוטר. מיהו בהפריש עובד כוכבים אשל ישראל אפילו בשליחותו הרי אין שליחות לעובד כוכבים: ר' יהודה אומר אין לעובד כוכבים כרם רבעי לאסור פירות נטיעותיו בשנת ד' קודם פדיון. אבל ערלה יש להן: תרומת העובד כוכבים מדמעת בנפלה לפחות מק' נאסר לזרים: ור' שמעון פוטר מחומש אבל מודה דמדמעת:
מלכת שלמה
עובר בל"ת. בירושל' אמר ר' יוחנן דאינו לוקה על לאו זה דאסמכתא בעלמא הוא דעיקר קרא למאחר מליתן אותו לכהן בזמן הביעור:
6.
He who gives terumah before first-fruits, or first tithe before terumah, or second tithe before first tithe, although he transgresses a negative commandment, that which he has done is done, for it is said: “You shall not delaying the skimming of the first yield of your vats” (Exodus 22:28).
משנה ז
וּמִנַּיִן שֶׁיִּקְדְּמוּ הַבִּכּוּרִים לַתְּרוּמָה, זֶה קָרוּי תְּרוּמָה וְרֵאשִׁית, וְזֶה קָרוּי תְּרוּמָה וְרֵאשִׁית, אֶלָּא יִקְדְּמוּ בִכּוּרִים, שֶׁהֵן בִּכּוּרִים לַכֹּל. וּתְרוּמָה לָרִאשׁוֹן, שֶׁהִיא רֵאשִׁית. וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן לַשֵּׁנִי, שֶׁיֶּשׁ בּוֹ רֵאשִׁית:
ברטנורה
זה קרוי תרומה וראשית. בכורים קרויין תרומה דאמר מר [פסחים לח.] ותרומת ידך (דברים יב) אלו בכורים דכתיב בהו (שם כו) ולקח הכהן הטנא מידך. וקרויין ראשית, ראשית בכורי אדמתך (שמות כג). תרומה קרוי תרומה את משמרת תרומתי (במדבר יח) וקרויה ראשית דגנך (דברים יח):בכורים שהן בכורים לכל. לשון בכורים דריש לכך קרינהו רחמנא בכורים. אי נמי משום דכתיבי בפרשת כי תשא עד שלא נצטוו על התרומות:שיש בו ראשית. דבמעשר ראשון יש בו תרומת מעשר, והתרומה קרויה ראשית, לפיכך דין הוא שיקדים ראשון לשני:
תוסופות יום טוב
יכין
מלכת שלמה
יכין
התורם קישות גורקע: אבטיח מעלאנע: תרומה ויחזור ויתרום אפילו בתרם בשוגג ול"ד לתורם מטמא אטהור [פ"ב מ"ב] דהכא פשע דהו"ל למטעמיה מקודם [כיבמות דפ"ט א'] ואף דטבל אסור בטעימה אפי' לכהן וטועם ופולט לא הותר רק בתעני' [כברכות די"ד א' וריב"ש רפ"ח] נ"ל כיון דתרומת ירק לכ"ע מדרבנן [כרמב"ם פ"ב דתרומות ה"ו] א"כ אוכל והולך ואח"כ מפריש כתרומת ח"ל [כבכורות דכ"ז א'] ואת"ל דזהו דוקא בתרומת ח"ל ולא בתרומת דרבנן בא"י [כחולין ד"ג א'] עכ"פ כל ספק איסור שרי למטעמי' [כרט"ז י"ד צ"ח סק"ב] והרי הכא מדהו"ל ספק אם ראוי לאכילת אדם הו"ל ס' טבל. ואפי' לדעת האוסרים בכה"ג [כש"ך י"ד סמ"ב ושאר אחרונים] עכ"פ איסור דרבנן שרי למטעמיה [כתשו' צ"צ סמ"ז] ובהא מתורץ קו' תו' יבמות דפ"ט א': התורם חבית של יין ונמצאת של חומץ והו"ל ב' מינים: אם ידוע השתא: שהיתה של חומץ עד שלא תרמה אינה תרומה והא דלא קאמר ברישא נמי בכה"ג דבידע אינה תרומה ובפרט קישות מרה הרי וודאי מברייתה היתה מרה ונימא דלא להוי תרומה. תי' בירושלמי דקישות מרה ואבטיח סרוח ספק אוכל נינהו דאפשר דחזי לאדם ואז הו"ל כתורם מרע איפה [פ"ב מ"ו] דאפילו במזיד תרומתו תרומה ומספק חוזר ותורם: תרומה ויחזור ויתרום ונותן שניהן לכהן והכהן ישלם הראשונה שהיא הגדולה דמדהו"ל ספק המע"ה. ונ"ל דהכהן צריך להפריש מתרומה הראשונה תומ"ע מינה ובה דשמא חומץ היתה והו"ל ס' טבל: הראשונה אינה מדמעת בפני עצמה אתורם קישות נמי קאי בנפלה לפחות מק' נותן לכהן שיעור מה שנפל בלבד והשאר מותר דדמוע מד"ס דמדאו' ברובא בטל וספק דרבנן לקולא [כתוספת נדה דמ"ז א']. כ"כ אאמ"ו רבינו הגאון זצוק"ל: ואין חייבין עליה חומש באכלה זר: נפלו שתיהן למקום אחד מדמעות בקטנה שבשתיהן דביש ק' נגד התרומה השנייה שהיא היא הקטנה שבשניהן נוטל מהמדומע כשיעור ב' התרומות ונותנן לכהן והשאר מותר: השותפין שתרמו זה אחר זה דלמשל שהיה הכרי נ' סאה והפריש זה סאה וזה סאה: ר' עקיבא אומר תרומת שניהם תרומה דמדלא הרשו זל"ז לא היה לכ"א רשות להפריש כ"א מחלקו והו"ל סאה שתרם כ"א חצי' תרומה וחצי' חולין [הטבולים למעשרות] והו"ל מדומע לכן יתנו שניהן לכהן והכהן ישלם לכ"א החצי. והכהן יפריש מעשרות על החציין השניים מינה ובה: רבי יוסי אומר מפרש דברי חכמים: אם תרם הראשון כשעור ר"ל כבינוני א' מנ' וי"א כשיעור שתרם חבירו דאז הרי גלי בתרא דעתי' דניחא לי' בהך שעורא: אין תרומת השני תרומה ואם לא תרם הראשון כשעור שתרם בעין רעה או יפה שלא כתרומת השני: תרומת השני תרומה המשנה תמוה דמאי עדיף שני מראשון. ונ"ל דר"ל אף תרומת השני תרומה [אח"כ מצאתי שגם רכ"מ פ"ד מתרומות כ"כ. ת"ל]. אמנם ק"ל אמאי בלא תרם כשיעור תרומת השני תרומת שניהן תרומה ממ"נ אם תרם הראשון בעין רעה. א"כ הול"ל דרק חציו תרומה דהיינו התרומה שמגיע מחצי חלקו בהכרי וחצי השני מתרומתו יהיה חולין. וכ"כ תרומה שהפריש השני יהיה כך. ומשום שב' התרומות מדומעין הול"ל שינתנו שניהן לכהן. והכהן ישלם לכל א' חצי התרומה שקבל ממנו. ואת"ל אין ה"נ עכ"פ ק' בהפריש ראשון בעין רעה נהי דלא דמי לשליח שהוסיף או פיחת מדעת בעה"ב בשוגג דתרומתו תרומה [כלקמן מ"ד]. דהתם עשאו שליח בפירוש. ומדלא פירש לו באיזה שיעור יפריש גלי אדעת' שמרוצה בכל שיעור שיפריש. משא"כ הכא עכ"פ הול"ל הכא בהפריש הראשון בעין רעה הו"ל להשני רק להוסיף על תרומה שהפריש הראשון. כפי שירצה הוא להפריש וכלקמן רפ"ד. ואת"ל התם מיירי דבשעה שתרם המקצת היה בדעתו להפריש אח"כ מה שהחסיר בתחלה. אבל הכא כשתרם הראשון היה בדעתו לבלי להפריש עוד והו"ל תרומה בטעות. עכ"פ ק' וכי גרע זה מתורם בטעות מטמא על טהור דתרומתו תרומה [כפ"ב מ"ב]. ואת"ל התם היינו רק באדם בשלו משא"כ הכא שתרם בשל חבירו. כיון דתרם השני שלא כשיעור תרומת הראשון גלי אדעתי' דלא הוה ניח"ל שיהיה הראשון שלוחו כלל. לפיכך אין התרומה שתרם בעד חלקו תרומה כלל. עכ"פ ק' בהפריש הראשון בעין יפה אמאי צריך השני להפריש שוב תרומה שלימה על חלקו נימא דחצי תרומה הראשונה שהפריש הראשון בעד חלקו של שני יהיה תרומה כפי שיעור עין רעה. והשאר יהיה חולין וימכר לכהן והכהן יחזיר כפי השיעור הזה דמים להשני. וי"ל כיון שאותו מותר שהוסיף הראשון בחלקו של שני נעשה דמוע הרי הפסיד הראשון להשני דדמי דמוע הוא בזול יותר מדמי חולין מתוקנים לפיכך לכה"ג שיפסיד לו וודאי לא עשאו שליח. ולא דמי לשליח שהוסיף עשרה בשוגג דתרומתו תרומה [כפ"ד מ"ד] דהתם עשאו שליח בפירוש ומדלא אמר לו באיזה אופן יפריש הו"ל כאילו אמר לו שיפריש כפי שיאמדנו וכמש"ל: במה דברים אמורים דגם תרומת השני תרומה: כשלא דבר שלא הרשהו ב' לראשון: אבל הרשה את בן ביתו או את עבדו או את שפחתו לתרום ר"ל אפי' בן ביתו שאין לו חלק בכרי ואפילו עבד מחשב בן ברית. ומכ"ש שותף: תרומתו תרומה בין שהוסיף או פיחת בשוגג מדעת משלחו [כלקמן פ"ד מ"ד]: בטל שאמר בפירוש שמבטל השליחות הזה: הפועלים אין להן רשות לתרום חוץ מן הדרוכות ר"ל פועלים חבירים שעושין בגורן אצל בעה"ב ע"ה אין להם רשות לתרום רק פירות הדרוכות כענבים וזיתים. דבכה"ג ודאי ניחא לבעלים ע"ה שיפרישו הפועלים בטהרה קודם שיתטמא הגת מנגיעת בעלים ע"ה. ואע"ג דענבים דרוכות הו"ל שלא נגמ"ל ואסור לתרום עליהן לא מן הדרוכות ולא מן היין [כלעיל פ"א מ"ח] אפ"ה כיון דהכ' שעת הדחק הוא דיש לחוש שיטמאן הע"ה כל שעת הדחק כדיעבד דמי [רטו"ז י"ד סצ"א ב']. והרי בדיעבד תרומתו תרומה כמבואר במשנה שם: שהן מטמאים את הגת מיד ר"ל מיד כשיבא בעה"ב אינו נזהר מליגע ומלטמא הגת לכן ימהרו פועלים להפריש קודם שיבא אף שלא הרשם: אי או: רבי שמעון אומר קרא שם ואינו רשאי להפרישן כ"א מכרי זה ואף דהרי לא קבע מקום. והרי בעינן שירי' נכרים בשעת קריאת שם עכ"פ מדאמר בתוכו הרי שירי' נכרי' סביב אמצעיותו: וחכמים אומרים עד שיאמר בצפונו או בדרומו דבעי' מקום מסויי'. א"נ נ"ל דס"ל דלא דרשינן מראשית ששיריה ניכרין [כעירובין ל"ז ב'] אלא דרשינן ממלת ראשית שתהי' התרומה ניכרת. ולהכי דוקא באמר בצפונה או בדרומה אבל בתוכה הרי אין התרומה ניכרת בשום גבול: ר' אלעזר חסמא אומר האומר תרומת הכרי ממנו עליו קרא שם דלא בעי שירי' נכרים: קרא שם אר"ש פליג דסבירא ליה באמר תרומת מעשר בכרי קרא שם אף שלא הפריש עדיין המעשר. וקאמר איהו דוקא באמר כן אמעשר שכבר הופרש קרא שם: המקדים להפריש: תרומה לבכורים ומשכח"ל דאמר שיהיה תרומה לכשיתלשו ודו"ק: אע"פ שהוא עובר בלא תעשה המפורש לקמן במשנה: מה שעשה עשוי אף לרבא [תמורה ד"ד ב'] דכל דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני הכא שאני דאפקי קרא דלהני. אבל אי"ל דלהכי מהני מדאין המעשה אסור מצ"ע רק מצד הזמן כשוחט בשבת דשחיטתו כשיר' [כפ"ק דחולין וערטו"ז ח"מ סר"ח]. ליתא דהכא אינו אסור מצד הזמן עצמו רק מדהקדימו והו"ל שפיר כאסור המעשה מצ"ע: מלאתך היינו הבכורים שנתנין רק ביבש משהתחיל הפרי והשבלים להתמלאות בביכור: ודמעך זהו תרומה ומעשרות [כתו' תמור' ד"ד א'] שניתן גם בלח כשמן ויין: לא תאחר להקדים האחרונים ואפילו לא הקדים ממש רק בקריאת שם אסור. ולתר"ב הך שנאמר דקאמר תנא אעובר בל"ת קאי. מיהו בהקדים מעשר שני לראשון כגון שהיה לו ק' סאה טבל הטבול למעש"ר והיה לו להפריש תחילה י' למעש"ר. ואח"כ ט' למעש"ש והוא הקדים והפריש תחלה י' למעשר שני ואח"כ ט' למעש"ר אפילו עשה כן בעוד התבואה בשבלי' אפ"ה חייב להפריש מהי' מעש"ש א' למעשר ראשון קודם שיאכל המעש"ש [ואפשר נמי דאסור כמדומע מחמת תרומת מעשר שבו רק שנתבטל בכל הי']. אבל בהקדים מעשר ראשון לת"ג יש חילוק דאם הקדימו בשבלים פטור מת"ג ואם הקדימו בכרי חייב להפריש מהמעשר ת"ג [כביצה י"ג ב']: שהן בכורים לכל ר"ל לשון בכורים תחלה משמע א"נ מדכתיב בתור' קודם לשאר מתנות: ותרומה לראשון שהיא ראשית ר"ל דכתב בה ראשית: ומעשר ראשון לשני שיש בו ראשית דבמע"ר יש תמ"ע שדינה כתרומה: לא אמר כלום עד שיהיו פיו ולבו שוין נקט כאן ג' עניינים תרומה קודש וחולין לאשמעינן דבכולן הדין שוה דלא אמרי' דברי' שבלב אינן דברים רק כשיודע מה שדיבר ולא בטועה בדבורו [כר"ן שבועות דרצ"ז א']. מיהו בדברים שבלב בלי דבור רק בתרומה וקדשים דבריו קיימים [שבועות דכ"ו ב']. ובאין הדיבור סותר למחשבתו דנתכוון לומר פת חטין יאסר עלי ואמר פת סתם. בכל דבר דבריו קיימים: העובד כוכבים והכותי תרומתן תרומה בהפרישו על שלהן דקיימא לן אין קנין לעובד כוכבים בא"י להפקיע מתרומות ומעשרות [כרמב"ם פ"א מתרומות] ואף דקיי"ל מירוח עובד כוכבים פוטר מדאו' גזרו חכמים שלא יתלו ישראל נכסיהן בעובדי כוכבים כדי לפטור ממעשרות להכי מירוח עובד כוכבים אינו פוטר. מיהו בהפריש עובד כוכבים אשל ישראל אפילו בשליחותו הרי אין שליחות לעובד כוכבים: ר' יהודה אומר אין לעובד כוכבים כרם רבעי לאסור פירות נטיעותיו בשנת ד' קודם פדיון. אבל ערלה יש להן: תרומת העובד כוכבים מדמעת בנפלה לפחות מק' נאסר לזרים: ור' שמעון פוטר מחומש אבל מודה דמדמעת:
מלכת שלמה
ומנין שיוקדמו כו' אלא יוקדמו כו' ותרומה לראשון שהיא ראשית. מה שא"כ במעשר ראשון דאע"ג דאשכחן דאיקרי תרומה דכתיב בפרשה קרח כי את מעשר ב"י אשר ירימו לה' תרומה נתתי ללוים בנחלה. ראשית לא אשכחן דאיקרי. ובמכילתין מפ' טעמא והביאו רש"י ז"ל בריש תמורה דף ד' יוקדמו בכורים לתרומה משום דבכורים חמירי דאית להו ד' שמות ראשית ומלאה ותרומה ובכורים. ותרומה אין לה אלא שלשה שמות ראשית ודמע ותרומה. ויוקדם תרומה למעשר ראשון שאין לו אלא שני שמות כגון מעשר ותרומת מעשר. ויוקדם נמי מעשר ראשון דאית ליה שני שמות למע"ש דאין לו אלא שם אחד כגון מעשר שני ע"כ. ואית דגרסי שיקדמו היו"ד בחירי"ק והקו"ף בפת"ח והדל"ת בשב"א. והר"מ די לונזאנו ז"ל נקד היו"ד בחירי"ק והקו"ף והדל"ת בשב"א:
שהן בכורים לכל. מצאתי שנקד החכם הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל בכרים בשם ספר כתיבת יד. הבי"ת בשב"א. ובציר"י הכ"ף. עוד כ' שהן בכרים לכל פי' האי לכל חוזר למעלה וה"ק אלא יקדמו הבכורי' לכל כי הם בכורים ועל זה הדרך מדברת כל המשנה שאמרה אח"כ ותרומה לראשון וכו' ומע"ר לשני וכו' גם כאן פירושו הבכורים קודמין לכל כי הם בכורים ע"כ. עוד כ' על מה שפי' ר"ע ז"ל ה"ק אע"פ שהוא עובר בל"ת וכו' כ' פי' זה דחוק ונרא' דמייתי ראי' ממה שאמר הפסוק לא תאחר ש"מ שמה שעש' עשוי שאל"כ אין שייך לומר איחור וצ"ע וכן יש בירושלמי בפירוש וכדומה לזה יש במס' תמורה פ"א ממירין מן הבקר על הצאן וכו' שנאמר לא יחליפנו וכו' ע"כ:
7.
From where do we derive that first-fruits must precede terumah, seeing that this one is called “terumah” and “the first” and the other is [also] called “terumah” and “the first”? Rather first-fruits take precedence since they are the first fruits of all produce. And terumah comes before the first tithe also because it is called “first.” And first tithe [precedes second tithe,] because it includes that which is called “first.”
משנה ח
הַמִּתְכַּוֵּן לוֹמַר תְּרוּמָה וְאָמַר מַעֲשֵׂר, מַעֲשֵׂר וְאָמַר תְּרוּמָה, עוֹלָה וְאָמַר שְׁלָמִים, שְׁלָמִים וְאָמַר עוֹלָה, שֶׁאֵינִי נִכְנָס לְבַיִת זֶה וְאָמַר לָזֶה, שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לָזֶה וְאָמַר לָזֶה, לֹא אָמַר כְּלוּם, עַד שֶׁיִּהְיוּ פִיו וְלִבּוֹ שָׁוִין:
ברטנורה
עד שיהיו פיו ולבו שוין. דכתיב (שם כג) מוצא שפתיך תשמור וכתיב (שמות לד) כל נדיב לב, הא כיצד, בעינן גומר בלבו ומוציא בשפתיו:
תוסופות יום טוב
[*שאיני נהנה לזה. כלומר ממה של זה דוגמא לדבר בפרשת וישלח למי אתה. פירש"י של מי אתה. ועיין בר"פ קמא דנדרים ופ"ג משנה יא]:
עד שיהא פיו ולבו שוין. עיין רפ"ה דנזיר. [*וכתב הר"ש ודוקא כששפתיו ולבו מכחישין זא"ז אבל לא מכחישין זא"ז מהני בתרומה וקדשים כדדרשי' בפרק שבועות שתים שאני גומר בלבו אע"פ שלא הוציא בשפתיו עכ"ל ומשום קדשים מייתי לדפרק שבועות שתים אבל לענין תרומה הוה ליה להביא משנתנו פרק קמא משנה ז דאין תורמין לא במדה ולא במשקל ולא במנין וילפינן לה מדכתיב (במדבר י״ח:כ״ז) ונחשב לכם תרומתכם כמ"ש שם הר"ב והר"ש]:
יכין
מלכת שלמה
יכין
התורם קישות גורקע: אבטיח מעלאנע: תרומה ויחזור ויתרום אפילו בתרם בשוגג ול"ד לתורם מטמא אטהור [פ"ב מ"ב] דהכא פשע דהו"ל למטעמיה מקודם [כיבמות דפ"ט א'] ואף דטבל אסור בטעימה אפי' לכהן וטועם ופולט לא הותר רק בתעני' [כברכות די"ד א' וריב"ש רפ"ח] נ"ל כיון דתרומת ירק לכ"ע מדרבנן [כרמב"ם פ"ב דתרומות ה"ו] א"כ אוכל והולך ואח"כ מפריש כתרומת ח"ל [כבכורות דכ"ז א'] ואת"ל דזהו דוקא בתרומת ח"ל ולא בתרומת דרבנן בא"י [כחולין ד"ג א'] עכ"פ כל ספק איסור שרי למטעמי' [כרט"ז י"ד צ"ח סק"ב] והרי הכא מדהו"ל ספק אם ראוי לאכילת אדם הו"ל ס' טבל. ואפי' לדעת האוסרים בכה"ג [כש"ך י"ד סמ"ב ושאר אחרונים] עכ"פ איסור דרבנן שרי למטעמיה [כתשו' צ"צ סמ"ז] ובהא מתורץ קו' תו' יבמות דפ"ט א': התורם חבית של יין ונמצאת של חומץ והו"ל ב' מינים: אם ידוע השתא: שהיתה של חומץ עד שלא תרמה אינה תרומה והא דלא קאמר ברישא נמי בכה"ג דבידע אינה תרומה ובפרט קישות מרה הרי וודאי מברייתה היתה מרה ונימא דלא להוי תרומה. תי' בירושלמי דקישות מרה ואבטיח סרוח ספק אוכל נינהו דאפשר דחזי לאדם ואז הו"ל כתורם מרע איפה [פ"ב מ"ו] דאפילו במזיד תרומתו תרומה ומספק חוזר ותורם: תרומה ויחזור ויתרום ונותן שניהן לכהן והכהן ישלם הראשונה שהיא הגדולה דמדהו"ל ספק המע"ה. ונ"ל דהכהן צריך להפריש מתרומה הראשונה תומ"ע מינה ובה דשמא חומץ היתה והו"ל ס' טבל: הראשונה אינה מדמעת בפני עצמה אתורם קישות נמי קאי בנפלה לפחות מק' נותן לכהן שיעור מה שנפל בלבד והשאר מותר דדמוע מד"ס דמדאו' ברובא בטל וספק דרבנן לקולא [כתוספת נדה דמ"ז א']. כ"כ אאמ"ו רבינו הגאון זצוק"ל: ואין חייבין עליה חומש באכלה זר: נפלו שתיהן למקום אחד מדמעות בקטנה שבשתיהן דביש ק' נגד התרומה השנייה שהיא היא הקטנה שבשניהן נוטל מהמדומע כשיעור ב' התרומות ונותנן לכהן והשאר מותר: השותפין שתרמו זה אחר זה דלמשל שהיה הכרי נ' סאה והפריש זה סאה וזה סאה: ר' עקיבא אומר תרומת שניהם תרומה דמדלא הרשו זל"ז לא היה לכ"א רשות להפריש כ"א מחלקו והו"ל סאה שתרם כ"א חצי' תרומה וחצי' חולין [הטבולים למעשרות] והו"ל מדומע לכן יתנו שניהן לכהן והכהן ישלם לכ"א החצי. והכהן יפריש מעשרות על החציין השניים מינה ובה: רבי יוסי אומר מפרש דברי חכמים: אם תרם הראשון כשעור ר"ל כבינוני א' מנ' וי"א כשיעור שתרם חבירו דאז הרי גלי בתרא דעתי' דניחא לי' בהך שעורא: אין תרומת השני תרומה ואם לא תרם הראשון כשעור שתרם בעין רעה או יפה שלא כתרומת השני: תרומת השני תרומה המשנה תמוה דמאי עדיף שני מראשון. ונ"ל דר"ל אף תרומת השני תרומה [אח"כ מצאתי שגם רכ"מ פ"ד מתרומות כ"כ. ת"ל]. אמנם ק"ל אמאי בלא תרם כשיעור תרומת השני תרומת שניהן תרומה ממ"נ אם תרם הראשון בעין רעה. א"כ הול"ל דרק חציו תרומה דהיינו התרומה שמגיע מחצי חלקו בהכרי וחצי השני מתרומתו יהיה חולין. וכ"כ תרומה שהפריש השני יהיה כך. ומשום שב' התרומות מדומעין הול"ל שינתנו שניהן לכהן. והכהן ישלם לכל א' חצי התרומה שקבל ממנו. ואת"ל אין ה"נ עכ"פ ק' בהפריש ראשון בעין רעה נהי דלא דמי לשליח שהוסיף או פיחת מדעת בעה"ב בשוגג דתרומתו תרומה [כלקמן מ"ד]. דהתם עשאו שליח בפירוש. ומדלא פירש לו באיזה שיעור יפריש גלי אדעת' שמרוצה בכל שיעור שיפריש. משא"כ הכא עכ"פ הול"ל הכא בהפריש הראשון בעין רעה הו"ל להשני רק להוסיף על תרומה שהפריש הראשון. כפי שירצה הוא להפריש וכלקמן רפ"ד. ואת"ל התם מיירי דבשעה שתרם המקצת היה בדעתו להפריש אח"כ מה שהחסיר בתחלה. אבל הכא כשתרם הראשון היה בדעתו לבלי להפריש עוד והו"ל תרומה בטעות. עכ"פ ק' וכי גרע זה מתורם בטעות מטמא על טהור דתרומתו תרומה [כפ"ב מ"ב]. ואת"ל התם היינו רק באדם בשלו משא"כ הכא שתרם בשל חבירו. כיון דתרם השני שלא כשיעור תרומת הראשון גלי אדעתי' דלא הוה ניח"ל שיהיה הראשון שלוחו כלל. לפיכך אין התרומה שתרם בעד חלקו תרומה כלל. עכ"פ ק' בהפריש הראשון בעין יפה אמאי צריך השני להפריש שוב תרומה שלימה על חלקו נימא דחצי תרומה הראשונה שהפריש הראשון בעד חלקו של שני יהיה תרומה כפי שיעור עין רעה. והשאר יהיה חולין וימכר לכהן והכהן יחזיר כפי השיעור הזה דמים להשני. וי"ל כיון שאותו מותר שהוסיף הראשון בחלקו של שני נעשה דמוע הרי הפסיד הראשון להשני דדמי דמוע הוא בזול יותר מדמי חולין מתוקנים לפיכך לכה"ג שיפסיד לו וודאי לא עשאו שליח. ולא דמי לשליח שהוסיף עשרה בשוגג דתרומתו תרומה [כפ"ד מ"ד] דהתם עשאו שליח בפירוש ומדלא אמר לו באיזה אופן יפריש הו"ל כאילו אמר לו שיפריש כפי שיאמדנו וכמש"ל: במה דברים אמורים דגם תרומת השני תרומה: כשלא דבר שלא הרשהו ב' לראשון: אבל הרשה את בן ביתו או את עבדו או את שפחתו לתרום ר"ל אפי' בן ביתו שאין לו חלק בכרי ואפילו עבד מחשב בן ברית. ומכ"ש שותף: תרומתו תרומה בין שהוסיף או פיחת בשוגג מדעת משלחו [כלקמן פ"ד מ"ד]: בטל שאמר בפירוש שמבטל השליחות הזה: הפועלים אין להן רשות לתרום חוץ מן הדרוכות ר"ל פועלים חבירים שעושין בגורן אצל בעה"ב ע"ה אין להם רשות לתרום רק פירות הדרוכות כענבים וזיתים. דבכה"ג ודאי ניחא לבעלים ע"ה שיפרישו הפועלים בטהרה קודם שיתטמא הגת מנגיעת בעלים ע"ה. ואע"ג דענבים דרוכות הו"ל שלא נגמ"ל ואסור לתרום עליהן לא מן הדרוכות ולא מן היין [כלעיל פ"א מ"ח] אפ"ה כיון דהכ' שעת הדחק הוא דיש לחוש שיטמאן הע"ה כל שעת הדחק כדיעבד דמי [רטו"ז י"ד סצ"א ב']. והרי בדיעבד תרומתו תרומה כמבואר במשנה שם: שהן מטמאים את הגת מיד ר"ל מיד כשיבא בעה"ב אינו נזהר מליגע ומלטמא הגת לכן ימהרו פועלים להפריש קודם שיבא אף שלא הרשם: אי או: רבי שמעון אומר קרא שם ואינו רשאי להפרישן כ"א מכרי זה ואף דהרי לא קבע מקום. והרי בעינן שירי' נכרים בשעת קריאת שם עכ"פ מדאמר בתוכו הרי שירי' נכרי' סביב אמצעיותו: וחכמים אומרים עד שיאמר בצפונו או בדרומו דבעי' מקום מסויי'. א"נ נ"ל דס"ל דלא דרשינן מראשית ששיריה ניכרין [כעירובין ל"ז ב'] אלא דרשינן ממלת ראשית שתהי' התרומה ניכרת. ולהכי דוקא באמר בצפונה או בדרומה אבל בתוכה הרי אין התרומה ניכרת בשום גבול: ר' אלעזר חסמא אומר האומר תרומת הכרי ממנו עליו קרא שם דלא בעי שירי' נכרים: קרא שם אר"ש פליג דסבירא ליה באמר תרומת מעשר בכרי קרא שם אף שלא הפריש עדיין המעשר. וקאמר איהו דוקא באמר כן אמעשר שכבר הופרש קרא שם: המקדים להפריש: תרומה לבכורים ומשכח"ל דאמר שיהיה תרומה לכשיתלשו ודו"ק: אע"פ שהוא עובר בלא תעשה המפורש לקמן במשנה: מה שעשה עשוי אף לרבא [תמורה ד"ד ב'] דכל דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני הכא שאני דאפקי קרא דלהני. אבל אי"ל דלהכי מהני מדאין המעשה אסור מצ"ע רק מצד הזמן כשוחט בשבת דשחיטתו כשיר' [כפ"ק דחולין וערטו"ז ח"מ סר"ח]. ליתא דהכא אינו אסור מצד הזמן עצמו רק מדהקדימו והו"ל שפיר כאסור המעשה מצ"ע: מלאתך היינו הבכורים שנתנין רק ביבש משהתחיל הפרי והשבלים להתמלאות בביכור: ודמעך זהו תרומה ומעשרות [כתו' תמור' ד"ד א'] שניתן גם בלח כשמן ויין: לא תאחר להקדים האחרונים ואפילו לא הקדים ממש רק בקריאת שם אסור. ולתר"ב הך שנאמר דקאמר תנא אעובר בל"ת קאי. מיהו בהקדים מעשר שני לראשון כגון שהיה לו ק' סאה טבל הטבול למעש"ר והיה לו להפריש תחילה י' למעש"ר. ואח"כ ט' למעש"ש והוא הקדים והפריש תחלה י' למעשר שני ואח"כ ט' למעש"ר אפילו עשה כן בעוד התבואה בשבלי' אפ"ה חייב להפריש מהי' מעש"ש א' למעשר ראשון קודם שיאכל המעש"ש [ואפשר נמי דאסור כמדומע מחמת תרומת מעשר שבו רק שנתבטל בכל הי']. אבל בהקדים מעשר ראשון לת"ג יש חילוק דאם הקדימו בשבלים פטור מת"ג ואם הקדימו בכרי חייב להפריש מהמעשר ת"ג [כביצה י"ג ב']: שהן בכורים לכל ר"ל לשון בכורים תחלה משמע א"נ מדכתיב בתור' קודם לשאר מתנות: ותרומה לראשון שהיא ראשית ר"ל דכתב בה ראשית: ומעשר ראשון לשני שיש בו ראשית דבמע"ר יש תמ"ע שדינה כתרומה: לא אמר כלום עד שיהיו פיו ולבו שוין נקט כאן ג' עניינים תרומה קודש וחולין לאשמעינן דבכולן הדין שוה דלא אמרי' דברי' שבלב אינן דברים רק כשיודע מה שדיבר ולא בטועה בדבורו [כר"ן שבועות דרצ"ז א']. מיהו בדברים שבלב בלי דבור רק בתרומה וקדשים דבריו קיימים [שבועות דכ"ו ב']. ובאין הדיבור סותר למחשבתו דנתכוון לומר פת חטין יאסר עלי ואמר פת סתם. בכל דבר דבריו קיימים: העובד כוכבים והכותי תרומתן תרומה בהפרישו על שלהן דקיימא לן אין קנין לעובד כוכבים בא"י להפקיע מתרומות ומעשרות [כרמב"ם פ"א מתרומות] ואף דקיי"ל מירוח עובד כוכבים פוטר מדאו' גזרו חכמים שלא יתלו ישראל נכסיהן בעובדי כוכבים כדי לפטור ממעשרות להכי מירוח עובד כוכבים אינו פוטר. מיהו בהפריש עובד כוכבים אשל ישראל אפילו בשליחותו הרי אין שליחות לעובד כוכבים: ר' יהודה אומר אין לעובד כוכבים כרם רבעי לאסור פירות נטיעותיו בשנת ד' קודם פדיון. אבל ערלה יש להן: תרומת העובד כוכבים מדמעת בנפלה לפחות מק' נאסר לזרים: ור' שמעון פוטר מחומש אבל מודה דמדמעת:
מלכת שלמה
עולה ואמר שלמים לא אמר כלום. והוי חולין גמורים הן ומהימן לומר שכן היה בדעתו וטעה והוציא בענין אחר. שאני נהנה לזה ונהנה לזה קונם יהא מה שאני נהנה לראובן זה כלומר שלא אשא ואתן עמו ונתקל בדבורו ואמר לשמעון. לא אמר כלום. ושניהם מותרין דבעי' פיו ולבו שוין הר"ש שירילי"ו ז"ל. ואיכא מאן דס"ל בירושלמי דמתני' דלא כב"ש דתנן ברפ"ה דנזיר בש"א הקדש טעות הקדש. וכתב ה"ר משה פיזנטי ז"ל המתכוין לומר תרומה אפילו אי דברים שבלב לא הוו דברים גבי ההיא דזבין נכסי' אדעתא למיסק לארעא דישראל ובעידנא דזבין לא אמר כלום התם אינו טועה בדבורו אבל הכא דברים שבלב הן ומה שהוציא בשפתיו אינו כלום לפי שטעה בדבורו ע"כ. והם דברי הר"ן ז"ל בפ' האיש מקדש דף תרמ"ג:
8.
He who intends saying ‘terumah’ and says ‘tithe’, or ‘tithe’ and says ‘terumah’; ‘Burnt-offering’ and he says ‘peace-offering’, or ‘peace-offering’ and he says ‘burnt-offering’; ‘[I vow] that I will not enter this house,’ and says ‘that house’, ‘That I will not derive any benefit from this [man],’ and says ‘from that [man],’ he has said nothing until his heart and mind are at one.
משנה ט
הַנָּכְרִי וְהַכּוּתִי, תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה, וּמַעַשְׂרוֹתֵיהֶן מַעֲשֵׂר, וְהֶקְדֵּשָׁן הֶקְדֵּשׁ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵין לַנָּכְרִי כֶּרֶם רְבָעִי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, יֶשׁ לוֹ. תְּרוּמַת הַנָּכְרִי מְדַמַּעַת, וְחַיָּבִין עָלֶיהָ חֹמֶשׁ. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר:
ברטנורה
הנכרי והכותי תרומתן תרומה. אם הפרישו תרומה מן התבואה שלהן, אבל אם תרם הנכרי משל ישראל בשליחותו אין תרומתו תרומה, כדדרשינן מכן תרימו גם אתם (במדבר י״ח:כ״ח) מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית:וחכמים אומרים יש לו. והלכה כחכמים:תרומת הנכרי מדמעת. אם נפלה לפחות ממאה נעשה הכל מדומע ואסור לזרים:וחייבין עליה חומש. זר שאכלה בשגגה משלם קרן וחומש:ורבי שמעון פוטר. מחומש אבל מודה הוא דמדמעת. ואין הלכה כרבי שמעון:
תוסופות יום טוב
[*הנכרי והכותי תרומתן תרומה. פי' הר"ב אם הפרישו כו'. ומדבריהם. גזירה משום בעלי כיסין שלא יהיה זה הממון של ישראל ויתלה אותו בכותי כדי לפוטרו הרמב"ם פ"ד מה"ת. כך נראה דעת הר"ב אבל יש לרש"י גם לתוס' פירושים אחרים בריש פרק ב דקדושין ועיין במשנה ט פרק ה דדמאי]:
רבי יהודה אומר אין לנכרי כרם רבעי וחכמים אומרים יש לו. משמע דערלה לכ"ע יש להן. דאם ערלה אין כאן רבעי נמי אין כאן. כמ"ש הרמב"ם בחיבורו ר"פ עשירי מה' מעשר שני מטעם הירושלמי. וכ"כ הר"ש בסוף מסכת ערלה. וסייעתא לפי' הר"ב דסוף מס' ערלה. ותיובתא על פירושו ופירוש הרמב"ם דריש מס' ערלה. ובסוף ערלה אכתוב יותר מזה. [*וטעמו של ר' יהודה לאו משום דסבר דיש קנין לעובד כוכבים בא"י להפקיע מחובותיו דהא איפכא שמעינן ליה במנחות פרק רבי ישמעאל דס"ל דאין קנין כו' אלא לא קאמר ר' יהודה הכא אלא בסוריא כ"כ הר"ש והביא ברייתא לראיה אבל בפי' שהזכרתי מסיק דשמא יש לחלק בין כרם רבעי לתרומה ומעשרות דדוקא בתרומות ומעשרות מחייב משום דגנך כתיב תרי זימני ולא של נכרי ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות ואולי אף בכרם [רבעי] קרא אשכח ודרש. עכ"ל]:
[*ור' שמעון פוטר. פירש הר"ב מחומש אבל מדמע. וכן מצינו בתרומת חוצה לארץ במשנה ג פ"ז]:
יכין
מלכת שלמה
יכין
התורם קישות גורקע: אבטיח מעלאנע: תרומה ויחזור ויתרום אפילו בתרם בשוגג ול"ד לתורם מטמא אטהור [פ"ב מ"ב] דהכא פשע דהו"ל למטעמיה מקודם [כיבמות דפ"ט א'] ואף דטבל אסור בטעימה אפי' לכהן וטועם ופולט לא הותר רק בתעני' [כברכות די"ד א' וריב"ש רפ"ח] נ"ל כיון דתרומת ירק לכ"ע מדרבנן [כרמב"ם פ"ב דתרומות ה"ו] א"כ אוכל והולך ואח"כ מפריש כתרומת ח"ל [כבכורות דכ"ז א'] ואת"ל דזהו דוקא בתרומת ח"ל ולא בתרומת דרבנן בא"י [כחולין ד"ג א'] עכ"פ כל ספק איסור שרי למטעמי' [כרט"ז י"ד צ"ח סק"ב] והרי הכא מדהו"ל ספק אם ראוי לאכילת אדם הו"ל ס' טבל. ואפי' לדעת האוסרים בכה"ג [כש"ך י"ד סמ"ב ושאר אחרונים] עכ"פ איסור דרבנן שרי למטעמיה [כתשו' צ"צ סמ"ז] ובהא מתורץ קו' תו' יבמות דפ"ט א': התורם חבית של יין ונמצאת של חומץ והו"ל ב' מינים: אם ידוע השתא: שהיתה של חומץ עד שלא תרמה אינה תרומה והא דלא קאמר ברישא נמי בכה"ג דבידע אינה תרומה ובפרט קישות מרה הרי וודאי מברייתה היתה מרה ונימא דלא להוי תרומה. תי' בירושלמי דקישות מרה ואבטיח סרוח ספק אוכל נינהו דאפשר דחזי לאדם ואז הו"ל כתורם מרע איפה [פ"ב מ"ו] דאפילו במזיד תרומתו תרומה ומספק חוזר ותורם: תרומה ויחזור ויתרום ונותן שניהן לכהן והכהן ישלם הראשונה שהיא הגדולה דמדהו"ל ספק המע"ה. ונ"ל דהכהן צריך להפריש מתרומה הראשונה תומ"ע מינה ובה דשמא חומץ היתה והו"ל ס' טבל: הראשונה אינה מדמעת בפני עצמה אתורם קישות נמי קאי בנפלה לפחות מק' נותן לכהן שיעור מה שנפל בלבד והשאר מותר דדמוע מד"ס דמדאו' ברובא בטל וספק דרבנן לקולא [כתוספת נדה דמ"ז א']. כ"כ אאמ"ו רבינו הגאון זצוק"ל: ואין חייבין עליה חומש באכלה זר: נפלו שתיהן למקום אחד מדמעות בקטנה שבשתיהן דביש ק' נגד התרומה השנייה שהיא היא הקטנה שבשניהן נוטל מהמדומע כשיעור ב' התרומות ונותנן לכהן והשאר מותר: השותפין שתרמו זה אחר זה דלמשל שהיה הכרי נ' סאה והפריש זה סאה וזה סאה: ר' עקיבא אומר תרומת שניהם תרומה דמדלא הרשו זל"ז לא היה לכ"א רשות להפריש כ"א מחלקו והו"ל סאה שתרם כ"א חצי' תרומה וחצי' חולין [הטבולים למעשרות] והו"ל מדומע לכן יתנו שניהן לכהן והכהן ישלם לכ"א החצי. והכהן יפריש מעשרות על החציין השניים מינה ובה: רבי יוסי אומר מפרש דברי חכמים: אם תרם הראשון כשעור ר"ל כבינוני א' מנ' וי"א כשיעור שתרם חבירו דאז הרי גלי בתרא דעתי' דניחא לי' בהך שעורא: אין תרומת השני תרומה ואם לא תרם הראשון כשעור שתרם בעין רעה או יפה שלא כתרומת השני: תרומת השני תרומה המשנה תמוה דמאי עדיף שני מראשון. ונ"ל דר"ל אף תרומת השני תרומה [אח"כ מצאתי שגם רכ"מ פ"ד מתרומות כ"כ. ת"ל]. אמנם ק"ל אמאי בלא תרם כשיעור תרומת השני תרומת שניהן תרומה ממ"נ אם תרם הראשון בעין רעה. א"כ הול"ל דרק חציו תרומה דהיינו התרומה שמגיע מחצי חלקו בהכרי וחצי השני מתרומתו יהיה חולין. וכ"כ תרומה שהפריש השני יהיה כך. ומשום שב' התרומות מדומעין הול"ל שינתנו שניהן לכהן. והכהן ישלם לכל א' חצי התרומה שקבל ממנו. ואת"ל אין ה"נ עכ"פ ק' בהפריש ראשון בעין רעה נהי דלא דמי לשליח שהוסיף או פיחת מדעת בעה"ב בשוגג דתרומתו תרומה [כלקמן מ"ד]. דהתם עשאו שליח בפירוש. ומדלא פירש לו באיזה שיעור יפריש גלי אדעת' שמרוצה בכל שיעור שיפריש. משא"כ הכא עכ"פ הול"ל הכא בהפריש הראשון בעין רעה הו"ל להשני רק להוסיף על תרומה שהפריש הראשון. כפי שירצה הוא להפריש וכלקמן רפ"ד. ואת"ל התם מיירי דבשעה שתרם המקצת היה בדעתו להפריש אח"כ מה שהחסיר בתחלה. אבל הכא כשתרם הראשון היה בדעתו לבלי להפריש עוד והו"ל תרומה בטעות. עכ"פ ק' וכי גרע זה מתורם בטעות מטמא על טהור דתרומתו תרומה [כפ"ב מ"ב]. ואת"ל התם היינו רק באדם בשלו משא"כ הכא שתרם בשל חבירו. כיון דתרם השני שלא כשיעור תרומת הראשון גלי אדעתי' דלא הוה ניח"ל שיהיה הראשון שלוחו כלל. לפיכך אין התרומה שתרם בעד חלקו תרומה כלל. עכ"פ ק' בהפריש הראשון בעין יפה אמאי צריך השני להפריש שוב תרומה שלימה על חלקו נימא דחצי תרומה הראשונה שהפריש הראשון בעד חלקו של שני יהיה תרומה כפי שיעור עין רעה. והשאר יהיה חולין וימכר לכהן והכהן יחזיר כפי השיעור הזה דמים להשני. וי"ל כיון שאותו מותר שהוסיף הראשון בחלקו של שני נעשה דמוע הרי הפסיד הראשון להשני דדמי דמוע הוא בזול יותר מדמי חולין מתוקנים לפיכך לכה"ג שיפסיד לו וודאי לא עשאו שליח. ולא דמי לשליח שהוסיף עשרה בשוגג דתרומתו תרומה [כפ"ד מ"ד] דהתם עשאו שליח בפירוש ומדלא אמר לו באיזה אופן יפריש הו"ל כאילו אמר לו שיפריש כפי שיאמדנו וכמש"ל: במה דברים אמורים דגם תרומת השני תרומה: כשלא דבר שלא הרשהו ב' לראשון: אבל הרשה את בן ביתו או את עבדו או את שפחתו לתרום ר"ל אפי' בן ביתו שאין לו חלק בכרי ואפילו עבד מחשב בן ברית. ומכ"ש שותף: תרומתו תרומה בין שהוסיף או פיחת בשוגג מדעת משלחו [כלקמן פ"ד מ"ד]: בטל שאמר בפירוש שמבטל השליחות הזה: הפועלים אין להן רשות לתרום חוץ מן הדרוכות ר"ל פועלים חבירים שעושין בגורן אצל בעה"ב ע"ה אין להם רשות לתרום רק פירות הדרוכות כענבים וזיתים. דבכה"ג ודאי ניחא לבעלים ע"ה שיפרישו הפועלים בטהרה קודם שיתטמא הגת מנגיעת בעלים ע"ה. ואע"ג דענבים דרוכות הו"ל שלא נגמ"ל ואסור לתרום עליהן לא מן הדרוכות ולא מן היין [כלעיל פ"א מ"ח] אפ"ה כיון דהכ' שעת הדחק הוא דיש לחוש שיטמאן הע"ה כל שעת הדחק כדיעבד דמי [רטו"ז י"ד סצ"א ב']. והרי בדיעבד תרומתו תרומה כמבואר במשנה שם: שהן מטמאים את הגת מיד ר"ל מיד כשיבא בעה"ב אינו נזהר מליגע ומלטמא הגת לכן ימהרו פועלים להפריש קודם שיבא אף שלא הרשם: אי או: רבי שמעון אומר קרא שם ואינו רשאי להפרישן כ"א מכרי זה ואף דהרי לא קבע מקום. והרי בעינן שירי' נכרים בשעת קריאת שם עכ"פ מדאמר בתוכו הרי שירי' נכרי' סביב אמצעיותו: וחכמים אומרים עד שיאמר בצפונו או בדרומו דבעי' מקום מסויי'. א"נ נ"ל דס"ל דלא דרשינן מראשית ששיריה ניכרין [כעירובין ל"ז ב'] אלא דרשינן ממלת ראשית שתהי' התרומה ניכרת. ולהכי דוקא באמר בצפונה או בדרומה אבל בתוכה הרי אין התרומה ניכרת בשום גבול: ר' אלעזר חסמא אומר האומר תרומת הכרי ממנו עליו קרא שם דלא בעי שירי' נכרים: קרא שם אר"ש פליג דסבירא ליה באמר תרומת מעשר בכרי קרא שם אף שלא הפריש עדיין המעשר. וקאמר איהו דוקא באמר כן אמעשר שכבר הופרש קרא שם: המקדים להפריש: תרומה לבכורים ומשכח"ל דאמר שיהיה תרומה לכשיתלשו ודו"ק: אע"פ שהוא עובר בלא תעשה המפורש לקמן במשנה: מה שעשה עשוי אף לרבא [תמורה ד"ד ב'] דכל דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני הכא שאני דאפקי קרא דלהני. אבל אי"ל דלהכי מהני מדאין המעשה אסור מצ"ע רק מצד הזמן כשוחט בשבת דשחיטתו כשיר' [כפ"ק דחולין וערטו"ז ח"מ סר"ח]. ליתא דהכא אינו אסור מצד הזמן עצמו רק מדהקדימו והו"ל שפיר כאסור המעשה מצ"ע: מלאתך היינו הבכורים שנתנין רק ביבש משהתחיל הפרי והשבלים להתמלאות בביכור: ודמעך זהו תרומה ומעשרות [כתו' תמור' ד"ד א'] שניתן גם בלח כשמן ויין: לא תאחר להקדים האחרונים ואפילו לא הקדים ממש רק בקריאת שם אסור. ולתר"ב הך שנאמר דקאמר תנא אעובר בל"ת קאי. מיהו בהקדים מעשר שני לראשון כגון שהיה לו ק' סאה טבל הטבול למעש"ר והיה לו להפריש תחילה י' למעש"ר. ואח"כ ט' למעש"ש והוא הקדים והפריש תחלה י' למעשר שני ואח"כ ט' למעש"ר אפילו עשה כן בעוד התבואה בשבלי' אפ"ה חייב להפריש מהי' מעש"ש א' למעשר ראשון קודם שיאכל המעש"ש [ואפשר נמי דאסור כמדומע מחמת תרומת מעשר שבו רק שנתבטל בכל הי']. אבל בהקדים מעשר ראשון לת"ג יש חילוק דאם הקדימו בשבלים פטור מת"ג ואם הקדימו בכרי חייב להפריש מהמעשר ת"ג [כביצה י"ג ב']: שהן בכורים לכל ר"ל לשון בכורים תחלה משמע א"נ מדכתיב בתור' קודם לשאר מתנות: ותרומה לראשון שהיא ראשית ר"ל דכתב בה ראשית: ומעשר ראשון לשני שיש בו ראשית דבמע"ר יש תמ"ע שדינה כתרומה: לא אמר כלום עד שיהיו פיו ולבו שוין נקט כאן ג' עניינים תרומה קודש וחולין לאשמעינן דבכולן הדין שוה דלא אמרי' דברי' שבלב אינן דברים רק כשיודע מה שדיבר ולא בטועה בדבורו [כר"ן שבועות דרצ"ז א']. מיהו בדברים שבלב בלי דבור רק בתרומה וקדשים דבריו קיימים [שבועות דכ"ו ב']. ובאין הדיבור סותר למחשבתו דנתכוון לומר פת חטין יאסר עלי ואמר פת סתם. בכל דבר דבריו קיימים: העובד כוכבים והכותי תרומתן תרומה בהפרישו על שלהן דקיימא לן אין קנין לעובד כוכבים בא"י להפקיע מתרומות ומעשרות [כרמב"ם פ"א מתרומות] ואף דקיי"ל מירוח עובד כוכבים פוטר מדאו' גזרו חכמים שלא יתלו ישראל נכסיהן בעובדי כוכבים כדי לפטור ממעשרות להכי מירוח עובד כוכבים אינו פוטר. מיהו בהפריש עובד כוכבים אשל ישראל אפילו בשליחותו הרי אין שליחות לעובד כוכבים: ר' יהודה אומר אין לעובד כוכבים כרם רבעי לאסור פירות נטיעותיו בשנת ד' קודם פדיון. אבל ערלה יש להן: תרומת העובד כוכבים מדמעת בנפלה לפחות מק' נאסר לזרים: ור' שמעון פוטר מחומש אבל מודה דמדמעת:
מלכת שלמה
העובד כוכבים והכותי תרומתן תרומה. אית ספרים דגרסי שתרמו משלהן תרומתן תרומה. ופי' רש"י ז"ל תרומתן תרומה ליאסר לזרים דקסבר אין קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיע מן המעשרות ומירוח העובד כוכבים אינו פוטר מן התרומה. ובמנחות יליף לה טעמא מדגנך דגנך תרי זימני למעוטי דיגון עובד כוכבים ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות. מדמעת. אם נפלה לחולין אוסרת וחייבין עליה חומש האוכלה בשוגג. ור"ש פוטר דקסבר אין מירוח העובד כוכבים חייב בתרומה. ויליף לה מדגנך ולא דיגון עובד כוכבים במנחות ולדידיה ליכא מיעוט אחר מיעוט דמצריך להו צרוכי עכ"ל ז"ל. והתוס' ז"ל דחקו עצמן לומר דמיירי שגדל שליש ביד ישראל ולקחו העובד כוכבים הלכך חייב בתרומה וכתב עליהן הר"ש שירילי"ו ז"ל ואינו כן כדמשמע הכא בגמ' ירושלמית דבין בתרומת גרנו בין בעובד כוכבים שלקח פירות מישראל מיירי מתני' וטעמא דמתני' היינו דהוי קדשי הפה וכי היכי דבהמת חולין דשרייא אי אקדשה עובד כוכבים הוי הקדש כדתניא בפ"ק דחולין איש איש לרבות העובדי כוכבים שנודרין נדרים ונדבות כישראל והכא נמי אע"ג דפירותיו חולין הוו ושרו באכילה אם קרא עליהן שם אסירי לכולי עלמא ונתפסין הן דאפי' בחלת ח"ל אמרי' הכי כדאמרי' בפ"ק דיום טוב ות"ק דפליג אדר"ש היינו ר' יוסי דמייתי בירושלמי דפליג עליה בפ"ד דזבחים דתנינן תמן קדשי עובדי כוכבים אין חייבים עליהן משום פגול נותר וטמא והשוחטן בחוץ פטור דברי ר"ש ר' יוסי מחייב וכי פליגי ר"י ור"ש היינו אי חייבין עליהן חומש זרים שאכלוה או לא ואי אוסרת במאה או לא וכן בבהמת הקדש מחייב כרת השוחטה בחוץ או לא וכן בפגול וכו' אבל כ"ע מודו דקדשה עכ"ל ז"ל. וכן נראה קצת שפי' ג"כ הרמב"ם ז"ל וז"ל העובדי כוכבים הללו אע"פ שאינם חייבים במצות אם עשו מהם שום דבר יש להן קצת שכר וכיון שהם משתתפין עמנו בשכר מעשיהן במצוות קיימין כאשר הראה ע"כ:
ומעשרותן מעשר. אם קראו מעשר ראשון הוי טבל וחייבין להפריש ממנו תרומת מעשר ואי מעשר שני קרא חייבין לאכלו בירושלים ובעי פדיון: והקדשן הקדש. בהמה שהקדישו הוי קדש ואין נהנין בה ואי עבר ונהנה אי חייבין אשם מעילות בה או אם שחטה בחוץ אי חייבין כרת בה בהא פליגי ר"ש ור"י בפ' ב"ש בזבחים והתם מפ' טעמייהו ה"ר שלמה שירילי"ו ז"ל. ע"כ:
רבי יהודה אומר אין לעובד כוכבים כרם רבעי. משמע דסבר ר' יהודה יש קנין לעובד כוכבים בא"י וקשה דבמנחות פ' ר' ישמעאל שמעי' ליה לר' יהודה דאמר תורמין משל עובד כוכבים על של ישראל ומשל ישראל על של עובד כוכבים וי"ל דלא פטר ר' יהודה הכא אלא בסוריא כדתניא וכו' ה"ר שמשון ז"ל. והוא עצמו ז"ל כתב בפ"ה דדמאי דמן הירושל' מוכח ומן התוספתא משמע דכר' יוסי ור"ש ס"ל דיש קנין לעובד כוכבים וכו' וכתבתיו ספ"ד דפאה ובירושל' דפאה דף כ' ודמעשר שני דף נ"ו א"ר אלעזר כיני מתני' אין לעובד כוכבים כרם רבעי כל עיקר אפי' בארץ ישראל כיון שנשנית סתם ומתני' פליגא אבריי' ותרי תנאי אליבא דר' יהודה ויש שם אמוראים אשר הסכימו דלא גרסי' במשנה לשון כל עיקר אלא רבי יהודה אומר אין לעובד כוכבים כרם רבעי ולגרסא זו נוכל לומר שהבריי' באה לפרש המשנה דבסוריא לבד אמר ר' יהודה שאין לעובד כוכבים כרם רבעי ומינה אתה למד הא לישראל יש כרם רבעי בסוריא. וכתב ה"ר יהוסף ז"ל בירושל' מפרש דמיירי בפירות שקנה העובד כוכבים מישראל ע"כ:
תרומת העובד כוככים מדמעת. ת"ק היינו ר' יוסי כדכתבינן:
ור"ש פוטר. פי' רש"י ז"ל שם בקדושין דקסבר אין מירוח העובד כוכבים חייב בתרומה ויליף לה מדגנך ולא דגון עובד כוכבים ולדידיה ליכא מיעוט אחר מיעוט דמצריך להו צרוכי ע"כ וכמו שכתבתי לעיל בסמיך והקשו עליו תוס' ז"ל שם דמשמע מפירושו דת"ק ור"ש פליגי ביש קנין לעובד כוכבים ובפ' השולח פליגי בה אמוראי ואין סברא לומר דפליגי תנאי בפלוגתא דאמוראי לכך פי' ר"י דת"ק סבר דאפי' יש קנין משכחת שפיר שתבואתם חייבת בתרומה כגון שגדלה שליש ביד ישראל ואי משום מירוח העובד כוכבים דפוטר י"ל דמיירי שמרחו ישראל ואי משום זרעך ולא לוקח י"ל דמיירי שלקחן קודם מרוח ואח"כ מירחם ישראל ופיטורא דלוקח אינו אלא אחר מרוח וקשה דא"כ דומיא דהכי פטר ר"ש ומ"ט. וי"ל דטעמא כדאמרי במנחות דאר"ש קדשי עובדי כוכבים אין בהם מעילה משום דילפי' חטא חטא מתרומה ובתרומה כתיב בני ישראל ולא עובדי כוכבים אלמא ממעט לי' קרא בהדיא עכ"ל ז"ל וכבר כתבתי לעיל בסמוך מה שהקשה עליהם הר"ש שירילי"ו ז"ל. ובירושלמי מייתי ברייתא דפליגי בה רבי ורשב"ג ונדשמעמינה דמתני' מיירי כשתרם העובד כוכבים לפנינו דוקא. ומסיק בירושל' דאשכח ברייתא דפליג ר"ש בין אחומש בין אדמוע דקדושה דעובד כוכבים קלה היא ואינה מדמעת וכתב הר"ש שירילי"ו ז"ל ובגמ' דילן פ' ר' ישמעאל במנחות אסיקנא בדר"ש דאע"ג דסבר דמירוח העובד כוכבים פוטר אפ"ה כי מרחינהו עובד כוכבים והפריש מהן תרומה מדמעת מדרבנן משום בעלי כיסין וכי קאמר הכא אינה מדמעת היינו מדאו' אבל מדרבנן מדמעת וכן כתבו התוס' שם ע"כ:
9.
Terumah given by a non-Jew or a Samaritan is terumah and their tithes are tithes and their dedications [to the Temple] are dedications. Rabbi Judah says: the law of the vineyard in the fourth year is not applicable to a non-Jew. But the sages say: it is. The terumah of a non-Jew renders [produce into which it falls] medumma and [one who eats it unwittingly] is obligated [to pay back an extra] fifth. But Rabbi Shimon exempts it.