רשימת סיומים Siyum List ספרים Seforim מידע תורני Torah Stats לעילוי נשמת Sheloshim להתצטרך Join now כניסה Log In

Mishnayos Club 6/20/2024

Progress Schedule
זרעים
חלה
פרק ג
א ב ג ד
Zeraim
Chalah
Chapter 3
1 2 3 4
  א ב ג ד ה ו ז ח ט י
0:1 0:2 0:3 0:4 0:5 0:6 0:7 0:8 0:9 0:10

Mishnah

משנה א
אוֹכְלִין עֲרַאי מִן הָעִסָּה, עַד שֶׁתִּתְגַּלְגֵּל בַּחִטִּים וְתִטַּמְטֵם בַּשְּׂעוֹרִים. גִּלְגְּלָהּ בַּחִטִּים וְטִמְטְמָהּ בַּשְּׂעוֹרִים, הָאוֹכֵל מִמֶּנָּה חַיָּב מִיתָה. כֵּיוָן שֶׁהִיא נוֹתֶנֶת אֶת הַמַּיִם, מַגְבַּהַת חַלָּתָהּ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא שָׁם חֲמִשָּׁה רִבְעֵי קֶמַח:
ברטנורה אוכלין עראי עד שתתגלגל. שתתערב יפה, לפי שאין שם עיסה עליה קודם גלגול:ותטמטם בשעורים. לפי שעיסת השעורים מתפרדת ואינה מתערבת יפה כעיסה של חטים אלא מטמטם ביד:חייב מיתה. דנגמרה מלאכתה וטבל הוא במיתה:מגבהת חלתה. תקנת חכמים היא בעיסה טהורה למהר להפריש חלה בטהרה, שמא תטמא העיסה, דעיקר מצוה היא להמתין עד אחר גמר לישה:ובלבד שיהא שם חמשת רבעים קמח. שנתערבו במים, דבפחות מהן לא הגיעה העיסה לכלל חיוב חלה. ואית ספרים דגרסי ובלבד שלא יהיה שם חמשת רביעית קמח, כלומר שלא ישארו חמשת רביעיות קמח שלא נתערבו במים, דאם נשארו חמשת רביעיות לא נפטרו בחלה שהפריש קודם שנתגלגלו. ובירושלמי מוכיח שאם אמר ה״ז חלה על השאור ועל העיסה ועל הקמח הנשאר לכשתתגלגל העיסה כולה תתקדש זו שבידי לשם חלה, הרי זה מותר. וכן ילמד אדם בתוך ביתו לנשים לומר כן כשמפרישות חלה מיד אחר גלגול העיסה קודם עריכת הלחם:
תוסופות יום טוב שתתגלגל בחטים ותטמטם בשעורים. והכוסמים כחטין ושבולת שועל ושיפון כשעורים. רמב"ם פרק ח' מהלכות בכורים: [*ותטמטם בשעורים. לשון הר"ב לפי שעיסת השעורים מתפרדת וכו' אלא מטמטם ביד. וכן לשון הר"ש ומסיים ועוזבו. והוא טעות סופר וצריך להיות ומערבו. ולדבריהם נראה לי דלשון מטמטם הוא מלשון ארמי כמו טמונון פלשתאי בפרשת תולדות. ואכתי ט' שניה למה באה שהיה לו לומר מטמם לכך נראה לי יותר מה שכתב הרא"ש בפ' חלה וז"ל. לפי שאין עיסת השעורים נדבקת יפה לפיכך נקראת לישתה טמטום]: ובלבד שלא יהא שם חמשה רבעי קמח. [*עיין מה שכתבתי בפרק קמא מ"ד]. וכתב הר"ב בשם הירושלמי שאם אמר הרי זו חלה וכו'. וכתב הר"ש אע"ג דחלה זו לא הוי' מוקף לקמח המתערב בעיסה אח"כ. מ"מ כיון דהויא עיקר העיסה מוקף. סגי בהכי:
יכין מלכת שלמה
1.
One may snack from dough, until it is rolled, in [the case of] wheat [flour], or before it is made into a solid mass, in [the case of] barley [flour]. [Once] one has rolled it [in the case of] wheat [flour], or made it into a solid mass, in [the case of] barley [flour], one who eats it is liable for death [at the hands of heaven]. As soon as she puts in the water she should lift out the hallah, provided that there are not five-fourths [of a kav] of flour left there.
משנה ב
נִדְמְעָה עִסָּתָהּ עַד שֶׁלֹּא גִלְגְּלָה, פְּטוּרָה, שֶׁהַמְּדֻמָּע פָּטוּר. וּמִשֶּׁגִּלְגְּלָה, חַיֶּבֶת. נוֹלַד לָהּ סְפֵק טֻמְאָה עַד שֶׁלֹּא גִלְגְּלָה, תֵּעָשֶׂה בְטֻמְאָה, וּמִשֶּׁגִּלְגְּלָה, תֵּעָשֶׂה בְטָהֳרָה:
ברטנורה נדמעה עיסתה. נתערב בה תרומה בפחות ממאה חולין:משגלגלה חייבת. דכיון דנתחייבה בחלה כבר, תו לא פקע ע״י דמוע:עד שלא גלגלה תעשה בטומאה. כיון דאפילו אם תעשה בטהרה אין הכהן רשאי לאכלה מפני ספק שנולד בה, יכול לטמאתה מיד קודם גלגול:משגלגלה תעשה בטהרה. אם נולד בה ספק לאחר הגלגול אסור לטמאותה, דחולין הטבולים לחלה כחלה דמו, ותרומה תלויה צריכה שמור:
תוסופות יום טוב שהמדומע פטור. עיין מה שכתבתי בפ"ק מ"ד: עד שלא גלגלה תעשה בטומאה. וספק זה שנולד בה היינו ספק טומאה לחולין דהא עד שלא גלגלה אכתי לאו טבולין לחלה נינהו. הר"ש ותוס' נדה פ"ק דף ו. ומ"ש הר"ב דטעמא משום דאין כאן הפסד כהן ומשמע דאי לאו הכי הוי אסור לעשות בטומאה אפי' לחולין שעדיין אינם טבולים לחלה. כבר כתבתי בזה בסוף פרק חמישי דשביעית דטעמא דמ"מ סופו לבא לידי חיוב חלה. ולפיכך אף למשנה אחרונה אסור לטמאו בידים. ולדברי הרמב"ם שכתבתי שם אפי' לגרום נמי אסור: תעשה בטהרה. פירש הר"ב דחולין הטבולים לחלה כחלה דמו. מפ' בגמ' דנדה ד"ז כל שודאו מטמא חולין גזרו על ספקו משום חולין הטבולין לחלה לאפוקי טבול יום כיון דלא מטמא ודאו חולין לא גזרו עליו משום חולין הטבולין לחלה. כי היכי דלא תקשה אמ"ב פ"ד דמס' טבול יום. וה"נ מתרצה מ"ז פרק בתרא דנדה. ומ"ש הר"ב ותרומה תלויה צריכה שמור. לשון רש"י הוא דפ"ק דנדה אבל הר"ב שפסק במ"ח פ"ח דתרומות כרבן גמליאל הוי ליה לכתוב ותרומה תלויה אסור לגרום לה טומאה. כ"ש לטמאה בידים. והכי לישנא דגמ' נדה. חולין הטבולים לחלה כחלה דמו ואסור לגרום טומאה לחלה:
יכין מלכת שלמה
2.
Dough which became medumma before she had rolled it, it is exempt [from hallah]. If after she had rolled it, it is subject [to hallah]. If there occurred to her some doubtful uncleanness before she had rolled it, it may be completed in uncleanness. If after she had rolled it, it should be completed in cleanness.
משנה ג
הִקְדִּישָׁה עִסָּתָהּ עַד שֶׁלֹּא גִלְגְּלָה, וּפְדָאַתָּהּ, חַיֶּבֶת. מִשֶּׁגִּלְגְּלָה, וּפְדָאַתָּה, חַיֶּבֶת. הִקְדִּישַׁתָּהּ עַד שֶׁלֹּא גִלְגְּלָה, וְגִלְגְּלָהּ הַגִּזְבָּר, וְאַחַר כָּךְ פְּדָאַתָּהּ, פְּטוּרָה, שֶׁבִּשְׁעַת חוֹבָתָהּ הָיְתָה פְטוּרָה:
ברטנורה עד שלא גלגלה ופדאתה. ולאחר שפדאתה גלגלה, חייבת, כיון דבשעת הגלגול לא היתה הקדש:שבשעת חובתה היתה פטורה. דגלגול הקדש פוטר, דכתיב עריסותיכם ולא עיסת הקדש:
תוסופות יום טוב שבשעת חובתה היתה פטורה. פי' הר"ב דגלגול הקדש פוטר דכתיב עריסותיכם ולא של הקדש. ואע"ג דבפ' דלעיל מ"ו דריש ליה. הא אמרינן במנחות דף סז דתרי עריסותיכם כתיבי. והרמב"ם הביא ספרי. תרימו תרומה. את שמורם ממנו קדש. והנשאר חול. ולא שזה וזה קדש:
יכין מלכת שלמה
3.
[If] she dedicated her dough [to the Temple] before rolling it, and then redeemed it, it is subject [to hallah]. [If she dedicated it] after rolling it, and redeemed it, it is subject [to hallah]. [But if] she dedicated it before rolling it, and the Temple treasurer rolled it, and after that she redeemed it, it is exempt, since at the time of its obligation it was exempt.
משנה ד
כַּיּוֹצֵא בוֹ, הַמַּקְדִּישׁ פֵּרוֹתָיו עַד שֶׁלֹּא בָאוּ לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת, וּפְדָאָן, חַיָּבִין. וּמִשֶּׁבָּאוּ לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת, וּפְדָאָן, חַיָּבִין. הִקְדִּישָׁן עַד שֶׁלֹּא נִגְמְרוּ, וּגְמָרָן הַגִּזְבָּר, וְאַחַר כָּךְ פְּדָאָן, פְּטוּרִין, שֶׁבִּשְׁעַת חוֹבָתָן הָיוּ פְטוּרִין:
ברטנורה עד שלא באו לעונת המעשרות. כל אחד כמשפט המפורש בפ״ק דמעשרות:וגמרן הגזבר. שנגמרו בעודן תחת יד הגזבר:שבשעת חובתן היו פטורים. דכתיב דגנך. ולא דגן הקדש:
תוסופות יום טוב [*כיוצא בו המקדיש וכו'. משנה זו שנויה כבר בפ"ד ממס' פאה מ"ח. ועיין מ"ש שם בס"ד]:
יכין מלכת שלמה
4.
Similarly one who dedicates his produce prior to the stage when they are subject to tithes and then redeemed them, they are liable [to be tithed]. If [he dedicated them] when they had already become subject to tithes and then redeemed them, they are liable [to be tithed]. If he dedicated them before they had ripened, and they became ripe while in the possession of the [Temple] treasurer, and he then redeemed them, they are exempt, since at the time when they would have been liable, they were exempt.
משנה ה
נָכְרִי שֶׁנָּתַן לְיִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת לוֹ עִסָּה, פְּטוּרָה מִן הַחַלָּה. נְתָנָהּ לוֹ מַתָּנָה, עַד שֶׁלֹּא גִלְגֵּל, חַיָּב, וּמִשֶּׁגִּלְגֵּל, פָּטוּר. הָעוֹשֶׂה עִסָּה עִם הַנָּכְרִי, אִם אֵין בְּשֶׁל יִשְׂרָאֵל כְּשִׁעוּר חַלָּה, פְּטוּרָה מִן הַחַלָּה:
ברטנורה פטורה מן החלה. שאין גלגולו של ישראל מחייב העיסה של עובד כוכבים. וכן עיסה של ישראל אין גלגול העובד כוכבים פוטרת:אם אין בשל ישראל כשעור. שחייבין להפריש ממנה חלה, שהן ה׳ רביעיות:
תוסופות יום טוב [*כשיעור חלה. פי' הר"ב שהן ה' רביעי'. ועיין מ"ש בפ"ק מ"ד]:
יכין מלכת שלמה
5.
If a Gentile gave [flour] to an Israelite to make for him dough, it is exempt from hallah. If the Gentile gave it to him as a gift, before rolling it, he is liable. If after rolling it, he is exempt. If one makes dough together with a Gentile, then if there is not in [the portion] of the Israelite the minimum measure subject to hallah, it is exempt from hallah.
משנה ו
גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּר וְהָיְתָה לוֹ עִסָּה, נַעֲשֵׂית עַד שֶׁלֹּא נִתְגַּיֵּר, פָּטוּר, וּמִשֶּׁנִּתְגַיֵּר, חַיָּב. וְאִם סָפֵק, חַיָּב, וְאֵין חַיָּבִין עָלֶיהָ חֹמֶשׁ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַקְּרִימָה בַתַּנּוּר:
ברטנורה ספק חייב. משום דהוי ספק איסורא, ולחומרא, ומפריש חלה ומוכרה לכהן:ואין חייבין עליה חומש. זר האוכלה אינו משלם את החומש, אבל הקרן משלם, דתשלומי תרומה כפרה נינהו, הלכך מפריש תשלומין ומכפרים מספק, ומוכרן לכהן:אחר הקרימה בתנור. דסבר ר״ע אין גמר מלאכתה של חלה עד שיקרמו פני הפת בתנור, וזו היא עונתה לחלה, הלכך אם נתגייר קודם שיקרמו פני הפת בתנור, חייב בחלה. ואין הלכה כר״ע:
תוסופות יום טוב נעשית. רוצה בו נתגלגלה בחטים. ונטמטמה בשעורים. הרמב"ם: ואם ספק חייב. פי' הר"ב ומוכרה לכהן. וכן משמע בירושלמי. ולפי מה שכתבתי בשם התוס' בריש דמאי. י"ל דלהכי מוכרה לכהן משום דהוי דבר מרובה א' מכ"ד משא"כ תרומת מעשר שהוא א' ממאה. ועוד י"ל דהכא עיסה בחזקת פטורה קיימה משא"כ פירות של עם הארץ דבחזקת חייבין הן. וכה"ג איכא שינויא בגמ' פ"י דחולין לענין ממונא. כמ"ש שם בס"ד. אלא אכתי צריכין לתירוץ התוספות שם. דאמאי פטרינן ממעשרות. ואמרינן המוציא מחברו עליו הראיה: ר"ע אומר הכל הולך אחר הקרימה בתנור. לכאורה דוקא הכא פליג. והכי אמרינן בירושלמי חבריא בשם ר"א מודה ר"ע לחכמים בעיסת הדיוט שגלגולה טבלה רבי הילא בשם ר"א מודה ר"ע לחכמים בעיסת הקדש שגלגולה פוטרה. אבל הרמב"ם הביא ספרי אין מפרישין עד שתגמר מלאכתה. איזהו גמר מלאכתה. קרימתה בתנור דברי ר"ע. ע"כ. משמע דבכל חלה קאמר שזהו גמר מלאכתה. וכן מוכח יותר למעיין [שם] בספרי:
יכין מלכת שלמה
6.
A convert who converted and had dough: if it was made before he became a convert, he is exempt [from hallah]. After he converted, he is liable. And if there is doubt, he is liable, but [a non-priest who has unwittingly eaten of such hallah] is not liable for the additional one-fifth. Rabbi Akiva said: it all depends on the [time of the] formation of the light crust in the oven.
משנה ז
הָעוֹשֶׂה עִסָּה מִן הַחִטִּים וּמִן הָאֹרֶז, אִם יֶשׁ בָּהּ טַעַם דָּגָן, חַיֶּבֶת בַּחַלָּה, וְיוֹצֵא בָהּ אָדָם יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּפֶסַח. וְאִם אֵין בָּהּ טַעַם דָּגָן, אֵינָהּ חַיֶּבֶת בַּחַלָּה, וְאֵין אָדָם יוֹצֵא בָהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּפֶסַח:
ברטנורה אורז. לאו מין דגן הוא, וכל שאינו מין דגן פטור מן החלה, ואין אדם יוצא בו ידי חובתו בפסח:אם יש בה טעם דגן חייב בחלה. ואע״ג דאין בדגן כשיעור חלה:
תוסופות יום טוב חייבת בחלה. ויוצא בה וכו'. עיין ריש פ"ק מ"א ב ד:
יכין מלכת שלמה
7.
One who makes dough from wheat [flour] and from rice [flour] if it has a taste of grain, it is subject to hallah, and one can fulfill one’s obligation with it on Pesah. But if it does not have the taste of grain, it is not subject to hallah, and one cannot fulfill with it one’s obligation on Pesah.
משנה ח
הַנּוֹטֵל שְׂאֹר מֵעִסָּה שֶׁלֹּא הוּרְמָה חַלָּתָהּ וְנוֹתֵן לְתוֹךְ עִסָּה שֶׁהוּרְמָה חַלָּתָהּ, אִם יֶשׁ לוֹ פַרְנָסָה מִמָּקוֹם אַחֵר, מוֹצִיא לְפִי חֶשְׁבּוֹן. וְאִם לָאו, מוֹצִיא חַלָּה אַחַת עַל הַכֹּל:
ברטנורה אם יש לו פרנסה ממקום אחר. אם יש לו קמח אחר חוץ מעיסה זו, מביא קמח כשיעור שאם יצרפנו לשאור זה שחייב בחלה יהיה בו חמשת רבעים שהוא שיעור חלה, ולש עיסה ומערב עם העיסה שיש בה השאור, ומוציא ממנה כשיעור חלה שצריך להפריש מחמשת רבעים:ואם לאו. שאין לו קמח, מוציא חלה אחת מכ״ד על כל העיסה, דטבל אוסר בכל שהוא במינו, ונעשית כולה טבולה לחלה:
תוסופות יום טוב [*אם יש לו וכו'. מ"ש הר"ב כשיעור חלה. עיין מ"ש בזה בפ"ק מ"ד]: מוציא חלה אחת על הכל. עיין מ"ש במשנה דלקמן:
יכין מלכת שלמה
8.
One who takes leaven out of dough from which hallah had not been taken and puts it into dough from which hallah had been taken:If he has a supply from another place, he can take out [hallah] in accordance with the precise amount. But if does not, he takes out one [portion of] hallah for the whole [dough].
משנה ט
כַּיּוֹצֵא בוֹ, זֵיתֵי מָסִיק שֶׁנִּתְעָרְבוּ עִם זֵיתֵי נִקּוּף, עִנְּבֵי בָצִיר עִם עִנְּבֵי עוֹלְלוֹת, אִם יֶשׁ לוֹ פַרְנָסָה מִמָּקוֹם אַחֵר, מוֹצִיא לְפִי חֶשְׁבּוֹן. וְאִם לָאו, מוֹצִיא תְרוּמָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר לַכֹּל, וְהַשְּׁאָר מַעֲשֵׂר וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי לְפִי חֶשְׁבּוֹן:
ברטנורה זיתי מסיק. זיתים שבעל הבית מלקט. ולקיטת הזיתים קרויה מסיקה:זיתי נקוף. זיתים שעניים מלקטים. כמה דאת אומר (ישעיהו י״ז:ו׳) כנוקף זית שנים שלשה גרגרים, והם פטורים מן המעשר:ענבי בציר. שחייבים במעשר:עם ענבי עוללות. שפטורים מן המעשר:אם יש לו. טבל אחר כיוצא בזה, מוציא ממנו לפי חשבון כשיעור מה שצריך להוציא מזיתי מסיק, או מענבי בציר שחייבים במעשר:ואם לאו. אם אין לו טבל אחר, מוציאים אותו כאילו כולו טבל, ומוציא תרומה ותרומת מעשר על הכל:והשאר מעשר. ראשון:ומעשר שני. או מעשר עני, אין מוציא אלא לפי חשבון. ולא שלא יפריש אלא לפי חשבון, דהא אי אפשר להפריש תרומת מעשר עד שיפריש תחלה מעשר על הכל, ועוד אי לא מפריש מעשר על הכל הרי כל מה שמעשר יש בהן חולין לפי חשבון, ונמצא מפריש מן הפטור על החיוב, אלא כל המעשרות צריך להפריש על הכל, אבל א״צ ליתן ללוי ולעני אלא לפי חשבון, והשאר מערב עם פירותיו. וכן מע״ש א״צ לפדות אלא לפי חשבון, אבל תרומה ותרומת מעשר שהן במיתה. כשמפריש על הכל נמצאו חולין שבהן מדומעין, וצריך שיתן הכל לכהן:
תוסופות יום טוב מוציא תרומה וכו'. היינו לתקן את שלו. אבל זיתי נקוף וענבי עוללות יכול לתקן בדרך אחר. כדתנן במ"ב פ"ה דפאה. וז"ש הרמב"ם בפירושו ובלי ספק שיכול לחזור וליקח ולקנות מן העניים זיתי נקוף וכו'. הוא על הדרך שנזכר בפאה: לכל. והיינו הא דתנן במ"ז פ' בתרא דדמאי. כי כן כתב שם הר"ש. וכך הם דברי הרמב"ם ריש פ"ת מהלכות מעשר: לפי חשבון. כתב הר"ב אבל תרומה ותרומת מעשר וכו' וצריך שיתן הכל לכהן. והר"ש נסתפק בכאן אם יתן בחנם או שמוכר לו היתר לפי חשבון. וכבר כתבתי בזה בריש דמאי:
יכין מלכת שלמה
9.
Similarly, if olives of [regular] picking became mixed with olives [left over] for striking-off [by the poor], or grapes of [regular] picking, with grapes [left over] for gleaning [by the poor]:If he has a supply from another place, he can take out [terumah and tithes] in accordance with the precise amount. But if does not, he takes out one terumah and terumat maaser for all of the grapes. And as for the rest, [he takes out] tithe and the second tithe in accordance with the precise amount.
משנה י
הַנּוֹטֵל שְׂאֹר מֵעִסַּת חִטִּים וְנוֹתֵן לְתוֹךְ עִסַּת אֹרֶז, אִם יֶשׁ בָּהּ טַעַם דָּגָן חַיֶּבֶת בַּחַלָּה. וְאִם לָאו, פְּטוּרָה. אִם כֵּן, לָמָּה אָמְרוּ הַטֶּבֶל אוֹסֵר כָּל שֶׁהוּא, מִין בְּמִינוֹ. וְשֶׁלֹּא בְמִינוֹ, בְּנוֹתֵן טָעַם:
ברטנורה הנוטל שאור מעיסת חטין. שלא הורמה חלתה:ואם לאו פטורה. דאין הטבל אוסרה, כיון דליכא טעם:א״כ למה אמרו הטבל אוסר בכל שהוא. דאמרן לעיל כשאין לו פרנסה שמביא על הכל. ה״מ במינו, אבל שלא במינו כי האי דחטין באורז, בנותן טעם, דטעמא דטבל בכל שהוא. משום דכהתרו דחטה אחת פוטרת את הכרי כך איסורו, והאי טעמא לא שייך אלא מין במינו:
תוסופות יום טוב הטבל אוסר כל שהוא. פי' הר"ב כהתירו כך איסורו. הכי איתא בסוף ע"ז דף עג ולפי זה דוקא טבול לתרומה גדולה דחטה אחת פוטרת כל הכרי. אבל מעשר ראשון הטבול לתרומת מעשר לא. ומיהו התו' הביאו ירושלמי דיהיב טעמא אחרינא משום דהוי דבר שיש לו מתירין [שיכול להפריש עליהן ממקום אחר כדתנן בסמוך] ואפי' באלף לא בטיל. [וכמ"ש במ"ב פ"ב דבכורי'] וכתבו דמ"מ צריכין לטעמא דכהתירו וכו' משום דמטעם דיש לו מתירין לא היה נאסר אלא כשהבעלי' בעיר. דאז יש לו מתירין שהבעלי' יכולין להפריש. אבל אי ליכא בעיר [אע"ג שיכול לילך למקום שהבעלים שם. מ"מ] כיון שיש טורח והוצאה. הוי כשאין לו מתירין עכ"ד. ודברי הירו' איתנהו נמי בבבלי סוף פ"ז ממס' נדרים [דף נח.]: ושלא במינו בנותן טעם. דלא אמרו דבר שיש לו מתירין אפי' באלף לא בטיל אלא במינו. ועמ"ש במ"ד פרק בתרא דביצה
יכין מלכת שלמה
10.
One who takes leaven from a dough of wheat [flour] and puts [it] into dough of rice [flour], [then] if it has the taste of grain, it is subject to hallah, [but] if not, it is exempt. If so, why did they say: “Untithed produce of any amount renders food prohibited”? That is [with regard to a mixture of] a species with its own species, but [with regard to a mixture of a species] not with its own species, only when it imparts taste.
זרעים חלה פרק ג
Zeraim Chalah Chapter 3