Mishnayos Club 6/20/2024



קדשים
מדות
פרק ד

Mishnah

משנה א
פִּתְחוֹ שֶׁל הֵיכָל, גָּבְהוֹ עֶשְׂרִים אַמָּה וְרָחְבּוֹ עֶשֶׂר אַמּוֹת. וְאַרְבַּע דְּלָתוֹת הָיוּ לוֹ, שְׁתַּיִם בִּפְנִים וּשְׁתַּיִם בַּחוּץ, שֶׁנֶאֱמַר (יחזקאל מא), וּשְׁתַּיִם דְּלָתוֹת לַהֵיכָל וְלַקֹּדֶשׁ. הַחִיצוֹנוֹת נִפְתָּחוֹת לְתוֹךְ הַפֶּתַח לְכַסּוֹת עָבְיוֹ שֶׁל כֹּתֶל, וְהַפְּנִימִיּוֹת נִפְתָּחוֹת לְתוֹךְ הַבַּיִת לְכַסּוֹת אַחַר הַדְּלָתוֹת, שֶׁכָּל הַבַּיִת טוּחַ בְּזָהָב, חוּץ מֵאַחַר הַדְּלָתוֹת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בְּתוֹךְ הַפֶּתַח הָיוּ עוֹמְדוֹת, וּכְמִין אִצְטְרָמִיטָה הָיוּ, וְנִקְפָּלוֹת לַאֲחוֹרֵיהֶן, אֵלּוּ שְׁתֵּי אַמּוֹת וּמֶחֱצָה, וְאֵלּוּ שְׁתֵּי אַמּוֹת וּמֶחֱצָה, חֲצִי אַמָּה מְזוּזָה מִכָּאן, וַחֲצִי אַמָּה מְזוּזָה מִכָּאן, שֶׁנֶּאֱמַר (שם), וּשְׁתַּיִם דְּלָתוֹת לַדְּלָתוֹת שְׁתַּיִם מוּסַבּוֹת דְּלָתוֹת, שְׁתַּיִם לְדֶלֶת אֶחָת וּשְׁתֵּי דְלָתוֹת לָאַחֶרֶת:
ברטנורה פתחו של היכל. שתים בפנים. בעובי הכותל שכלפי פנים:ושתים בחוץ. בעוביו שכלפי החוץ. שעוביו של כותל ההיכל היה שש אמות, ולסוף אמה חיצונה של עובי הכותל היו הדלתות החיצונות אחד לימין הפתח ואחד לשמאלו, כל דלת מהן רחבה חמש אמות, וכשהיו נעולות היו נוגעות זו בזו וסותמות רוחב חלל הפתח שרחבו עשר אמות, וכשהיו נפתחות לצד פנים מכסות חמש אמות של עובי הכותל. ושתים דלתות אחרות כמדות אלו היו קבועות בסוף עובי הכותל לצד פנים, וכשהן נפתחות מכסות חמש אמות מפה וחמש אמות מפה מרוחב כותל ההיכל בפנים, ושם לא היה הכותל טוח בזהב כמו שאר הבית, לפי שלא היה נראה:אצטרמיטה. לוחות של פרקים מחוברות על ידי חוליות, והן נפתחות, וכשרוצה נכפפות ונכפלות זו על זו. כך היו כל הדלתות הללו בין שלפנים בין שלחוץ מחוברות על ידי חוליות, ולסוף חצי אמה של עובי הכותל היו קבועות, בין הדלתות שבפנים בין אותן שבחוץ, וחמש אמות של עובי הכותל מפסיקות בין הדלתות החיצונות לדלתות הפנימיות. וכל דלת היה חמש אמות מחובר משתי לוחות, כל לוח שתי אמות ומחצה, וכשנפתח הדלת החיצון לצד פנים היה חציו נכפף ונכפל זה על זה, ומכסה מעובי הכותל אמתים וחצי, וכן הדלת הקבוע בפנים כשנפתח לצד חוץ היה אף הוא נכפף ונכפל ומכסה האמתים וחצי שנשארו מעובי הכותל:שנאמר ושתים דלתות לדלתות שתים. אלמא כל דלת ודלת היתה חלוקה לשתים:
תוסופות יום טוב [היכל. כתב ראבי"ה בפרק תפלת השחר ירושלמי היכל שמשם כלכלה יוצאה לעולם בתפלה של כ"ג ביה"כ. עוד שם דביר על שם ודבר ה' מירושלים וא"ד למען אחי ורעי אדברה נא שלום וגו' (תהילים קכ״ב:ח׳) עכ"ד. ובירושלמי שלפנינו גירסא אחרת]: שנאמר שתים דלתות להיכל ולקדש. להיכל כלפי חוץ. ולקדש כלפי פנים. הרר"ש: שתים מוסבות דלתות. שנקפלות כמו שנקפלות הדלתות המחולקות. הרמב"ם:
יכין מלכת שלמה
1.
The doorway of the Hekhal was twenty cubits high and ten broad. It had four doors, two on the inner side, and two on the outer, as it says, “And the Hekhal and the Sanctuary had two doors” (Ezekiel 41:23). The outer ones opened into the interior of the doorway so as to cover the thickness of the wall, while the inner ones opened into the Temple so as to cover the space behind the doors, because the whole of the Temple was overlaid with gold except the space behind the doors. Rabbi Judah says: they stood within the doorway, and they resembled folding doors. These were two cubits and a half [of the wall] and these were two cubits and a half, leaving half a cubit as a doorpost at the one end and half a cubit as a doorpost at the other end, as it says, “And the doors had two leaves apiece, two turning leaves, two leaves for the one door and two leaves for the other” (Ezekiel 41:2.

משנה ב
וּשְׁנֵי פִשְׁפָּשִׁין הָיוּ לוֹ לַשַּׁעַר הַגָּדוֹל, אֶחָד בַּצָּפוֹן, וְאֶחָד בַּדָּרוֹם. שֶׁבַּדָּרוֹם, לֹא נִכְנַס בּוֹ אָדָם מֵעוֹלָם, וְעָלָיו הוּא מְפֹרָשׁ עַל יְדֵי יְחֶזְקֵאל, שֶׁנֶּאֱמַר (שם מד), וַיֹּאמֶר אֵלַי ה' הַשַּׁעַר הַזֶּה סָגוּר יִהְיֶה לֹא יִפָּתֵחַ וְאִישׁ לֹא יָבֹא בוֹ כִּי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּא בוֹ וְהָיָה סָגוּר. נָטַל אֶת הַמַּפְתֵּחַ וּפָתַח אֶת הַפִּשְׁפָּשׁ, וְנִכְנַס לְהַתָּא, וּמֵהַתָּא לַהֵיכָל. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בְּתוֹךְ עָבְיוֹ שֶׁל כֹּתֶל הָיָה מְהַלֵּךְ, עַד שֶׁנִּמְצָא עוֹמֵד בֵּין שְׁנֵי הַשְּׁעָרִים, וּפָתַח אֶת הַחִיצוֹנוֹת מִבִּפְנִים וְאֶת הַפְּנִימִיּוֹת מִבַּחוּץ:
ברטנורה ושני פשפשין. שני פתחים קטנים אחד מימין שער הגדול של היכל ואחד משמאלו, רחוקים קצת מן השער. אותו שבדרום כתיב סגור יהיה לא יפתח, בשל עתיד, ומסתמא כך היה בבית עולמים:ופתח את הפשפש ונכנס משם לתא. והיא לשכה אחת הפתוחה להיכל. ומן התא נכנס להיכל, והולך בחלל ההיכל עד השער הגדול שבסוף עובי הכותל מבפנים, ופותחו ובא לו אל שער השני שבסוף עובי הכותל מבחוץ ועומד בפנים ופותחו:רבי יהודה אומר בתוך עוביו של כותל היה מהלך. קסבר דמן התא לא היה נכנס להיכל, אלא מן התא היה מהלך בתוך עוביו של כותל עד שנמצא עומד בין שני השערים, ופותח את דלתות של שער החיצון מבפנים, ודלתות של שער הפנימי מבחוץ:
תוסופות יום טוב לשער הגדול. בערך שני פשפשין. שבצדיו נקרא הוא הגדול ולא בערך שאר שערים. שהרי שנינו בפ"ב כל הפתחים והשערים שהיו שם גובהן כ' אמה ורחבן י' אמות. חוץ משל אולם ושל אולם גדול מזה כדתנן בס"פ דלעיל [*אבל עכשיו מצאתי שכתב הראבי"ה. ועפני גודל קדושת ההיכל נקרא שער הגדול. כדאמר (דברים א׳:ז׳) והנהר הגדול נהר פרת וגו' קרב לגבי דיהנא ואידהן במסכת שבועות (דף מ"ז) גם בספרי פרשת ואלה הדברים. מפורש והנהר הגדול וכי גדול הוא. ואין לומר שמפני הפשפשין נקרא [הגדול] שהרי שער נקנור נמי הוי ליה שני פשפשין. ותו שהפשפשין היו רחוקים מן שער הגדול כדאמר בזו נכנס לתא והתאים היו מחוץ לחומת ההיכל כדחשיב התא שש וכותל היכל חמש נמצא שרחוקים היו ונקרא גדול כדפירש לעיל עכ"ל]. ופתח את הפשפש ונכנס להתא ומהתא להיכל. אפרש במתני' דלקמן:
יכין מלכת שלמה
2.
The great gate had two small doors, one to the north and one to the south. By the one to the south no one ever went in, and concerning it was stated explicitly be Ezekiel, as it says, “And the Lord said to me: this gate shall be shut, it shall not be opened, neither shall any man enter in by it, for the Lord God of Israel has entered in by it; therefore it shall be shut” (Ezekiel 44:2). He [the priest] took the key and opened the [northern] door and went in to the cell, and from the cell he went into the Hekhal. Rabbi Judah says: he used to walk along in the thickness of the wall until he came to the space between the two gates. He would open the outer doors from within and the inner doors from without.

משנה ג
וּשְׁלֹשִׁים וּשְׁמֹנָה תָאִים הָיוּ שָׁם, חֲמִשָּׁה עָשָׂר בַּצָּפוֹן, חֲמִשָּׁה עָשָׂר בַּדָּרוֹם, וּשְׁמֹנָה בַּמַּעֲרָב. שֶׁבַּצָּפוֹן וְשֶׁבַּדָּרוֹם, חֲמִשָּׁה עַל גַּבֵּי חֲמִשָּׁה, וַחֲמִשָּׁה עַל גַּבֵּיהֶם. וְשֶׁבַּמַּעֲרָב, שְׁלֹשָׁה עַל גַּבֵּי שְׁלֹשָׁה, וּשְׁנַיִם עַל גַּבֵּיהֶם. וּשְׁלֹשָׁה פְתָחִים הָיוּ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד, אֶחָד לַתָּא מִן הַיָּמִין, וְאֶחָד לַתָּא מִן הַשְּׂמֹאל, וְאֶחָד לַתָּא שֶׁעַל גַּבָּיו. וּבְקֶרֶן מִזְרָחִית צְפוֹנִית הָיוּ חֲמִשָּׁה פְתָחִים, אֶחָד לַתָּא מִן הַיָּמִין, וְאֶחָד לַתָּא שֶׁעַל גַּבָּיו, וְאֶחָד לַמְּסִבָּה, וְאֶחָד לַפִּשְׁפָּשׁ, וְאֶחָד לַהֵיכָל:
ברטנורה תאים. לשכות:חמשה עשר בצפון. לקמן בפרקין כי חשיב מצפון לדרום שבעים אמה, קא תני כותל המסיבה חמש, והמסיבה שלש, כותל התא חמש, והתא שש, וכותל ההיכל שש. וכנגדן קחשיב בדרום. ולאו למימרא דעובי כותל המסיבה ועובי כותל התא ועובי כותל ההיכל שלצד צפון היה כך, אלא עובי הכותל עם החלל שבינו ובין הכותל השני הוא מונה, ובחמש של כותל המסיבה ושלש של מסיבה וחמש של כותל התא ושש של התא ושש של כותל ההיכל, בכל אחד מאלו החמשה היתה לשכה אחת דהיינו תא, הרי חמשה תאים בצפון. וכנגדן בדרום. ועל אלו החמשה היו בנויין חמשה אחרים, ועוד חמשה על גביהן, הרי חמשה עשר תאים לצפון וחמשה עשר לדרום. וכן במערב קחשיב לקמן בפרקין כותל ההיכל שש והתא שש וכותל התא חמש, בכל אחד מהם היה לשכה, שלא היה הכותל עב שש אלא הכותל עם התא שבו היה שש, והתא [האחר] שחוצה לו היה שש, וכותל התא האחר שחוץ להם עם התא שבו היה חמש, הרי שלש לשכות. ושלש לשכות אחרות בנויות על גבי אלו השלש, ושתים על גביהן, הרי שמונה תאים למערב:ואחד לפשפש. לתא שיש בו הפשפש הצפוני שבאותו תא נכנסים להיכל. וסתם מתניתין כרבנן דאמרי לעיל נכנס לתא ומן התא להיכל. דלא כר׳ יהודה דאמר בתוך עביו של כותל היה מהלך:
תוסופות יום טוב חמשה עשר בצפון. כתב הר"ב לקמן בפרקין כי חשיב מצפון לדרום ע' אמה קתני כותל המסבה כו'. ולאו למימרא דעובי כותל כו' אלא עובי הכותל עם החלל שבינו ובין הכותל השני הוא מונה. ועיין בפי' הר"ב רפ"ד דב"ב. וכתב הרמב"ם. ואל יטעך שקרא אותם כותל ומסבה וכותל התא והתא וכותל ההיכל. אח"כ חזר וקראם כולם תאים. לפי שההרחקה שיש בין שתי הכתלים הוא התא וכולם תאים וכו' [לא היה כותל סתום וכו']. ולקצת התאים היו שמות. כגון שקרא השורה התחתונה מהם מסיבה ובית הורדת המים. ע"כ. ואשתומם על המראה. מאין נפלה האורה אל כל התאים הללו הפנימיים. ובשלמא להיכל היו החלונות למעלה מגגי התאים שהשלשה שורות תאים לא היו מגיעים לרומו של היכל. משא"כ בתאים עצמן דקשיא ודאי. אבל לפירש"י שאכתוב בסוף המשנה ניחא. שאפשר שהמסבה לא היתה מקורה כלל וממנה נפלה האורה אל התאים דרר חלונות הפתוחים לשם. והמשכיל יבין זה מתוך פירש"י שאכתוב לקמן בס"ד. ומ"מ גם לפי' הרמב"ם מצאתי להן אור שיפול ממעל בדרך ארובות שהיו זו על זו. שכן שנינו ג"כ ארובות זו ע"ג זו במשנה ד' פ"י דאהלות: ושלשה פתחים היו לכל אחד ואחד כו'. לאו לכולן קאמר שהרי אותן שבחוץ שאין להם עוד חוצה להן שום תא לא יהיה להן פתח אל עבר החוצה לשום תא. כיון שאין תא עוד חוצה לו. אלא לאותן שיש להם תאים משני עבריהם מימין ומשמאל. א"נ י"ל שהיה גם לאותן שמבחוץ פתחים אל העזרה. ונמצא שלכולן שלשה פתחים. אלא שאין פתחי כולם פתוחים לתאים ממש. וכמו כן צ"ל בדיוטות העליונות שכולן לא היה להן פתתים לתאים על גבם שהרי אין תאים עליהם אלא א"כ שנאמר ג"כ שהיה להן פתחים על גגותיהן ובסמוך יש להוכיח כפירוש הראשון: ובקרן מזרחית צפונית היו ה' פתחים וכו' ואחד לפשפש. פירש הר"ב לתא שיש בו הפשפש הצפוני שבאותו תא נכנסים להיכל וסתם מתני' כרבנן כו'. וז"ל הרמב"ם. *)ומ"ש וכן לפשפש אחד ר"ל לתא שיש בו הפשפש הצפוני שבו נכנסים להיכל. וזהו הפתח שהיה [בדרומו] של תא שהיה לו חמשה פתחים והתא הזה הוא היה בשורה אמצעית מהתאים. והוא שע"ג המסבה ע"כ. ופי' שורה אמצעית היינו ממטה למעלה ולא בשורות שזו אצל זו. וכן מבואר בחבורו פ"ד מהל' ב"ה שקורא לג' שורות שזו על זו דיוטאות. וכתב ובקרן מזרחית צפונית בתא שבדיוטא האמצעית וכו' ולהעמיד פירושם של הר"ב והרמב"ם צריכים אנו לכנוס בכמה דוחקים דמדפירשו שהתא הזה הוא היה בשורה אמצעית מהתאים כו'. מוכח דס"ל כדברי הראב"ד בפ"ד מהל' ב"ה בהשגה שעל ורובד על גבה כו'. שכתב שם שהתא שבדיוטא התחתונה הוא כנגד האוטם ההיכל שהיה שש אמות ואע"פ שזה אמר להשיג על פי' הרמב"ם ברובד על גבה. מ"מ בענין הזה שדיוטא התחתונה שמן התאים היא כנגד האוטם. מוכח מתוך פי' הרמב"ם שמפרש בכאן שהתא הזה הוא בדיוטא האמצעית. שגם הוא סובר כן. דאלת"ה אלא שדיוטא תחתונה עצמה על האוטם היא א"כ הפשפש וההיכל שוים לדיוטא התחתונה. והיאך שנינו שמן התא שבדיוטא האמצעית יש שני פתחים אחד לפשפש ואחד להיכל אלא א"כ שנאמר שגם בדיוטא האמצעית קורא [גם] כן פשפש לתא שעל התא שבו הפשפש על שם אותו שתחתיו ושגם ממנו נכנסים להיכל דרך סולם שהיה מונח באותו פשפש. וכן בהיכל ג"כ מונח סולם כדי לעלות שם. ואולי זה דומה לענין שנאמר באחז [מלכים ב' ט"ז] ואת מבוא המלך החיצונה הסב בית ה' מפני מלך אשור. ופירש"י שמא יצטרך להחבא ויברח בהצנע. ע"כ. אבל זה דוחק לכן נראה יותר שסברתן של הרמב"ם והר"ב ג"כ שדיוטא התחתונה היתה כנגד האוטם. וא"כ פשפש ששנינו כאן ולעיל בדיוטא האמצעית היא והנה אע"פ שאין אנו מוכרחים לכנוס בדוחק הזה דרך הסולמות כאמור שהעמדנו הדיוטא האמצעית בשיעורם על האוטם ושוה לקרקעית ההיכל. הנה גם בזה יש דוחק. כמ"ש לקמן משנה ו' בס"ד. שנית. מדקאמר א' לתא מן הימין שמעינן שאינה ממש בקרן שהרי יש עוד תא אל ימינה וא"כ למה קתני בקרן. ובזה אפשר לתרץ שלפי שאין אל התא שבימינה שום פתח לימין שלה וכבר שנינו וג' פתחים כו' אחד אל הימין כו' כלפי הא שייך שפיר למתני ובקרן על אותו תא שיש לו ג"כ תא אחר לימינה ושפתוחה אליו. דהא במספר מפקד פתחים אנן קיימינן. ואין עוד תא בקרן שיהיה לו ג"כ ג' פתחים. וזה מכריח פירוש הראשון שכתבתי לעיל שאין לתא החיצון ג' פתחים. שלישית. וא' למסבה היינו שתחתיו קשה דלפי זה היה יכול לשנות ובדיוטא האמצעית לכל א' ד' פתחים. רביעית. ואחד לפשפש ואחד להיכל ודאי שאין מן התא דביה אנן קיימין שום פתח פתוח מגופו אל ההיכל שהרי התא שיש בו הפשפש מפסיק. אלא דתנא קחשיב כל הפתחים שממנו עד ההיכל ומיחס את כולן אליו אחר שממנו היו יכולין ללכת עד ההיכל עצמו דרך כל הפתחים הללו. וא"כ תקשה שהרי יש עוד ב' הרחקות שנקראו תאים הא' בין התא שיש בו הפשפש לתא זה שעל המסבה. והוא הנקרא כותל תא. והשניה בין התא שיש בו הפשפש להיכל. והוא הנקרא כותל היכל. ואמאי לא קא חשיב נמי לפתחים הללו. ואפשר דלא קא חשיב אלא הפשפש וההיכל שלכולם בשם מיוחד יקרא ומפני חשיבותייהו קא מני לפתחים דידהו. ולא לאינך. וכל זה דוחק שכיון שיורד למנין. רבותא הוי להרבות במנין ולחשוב עוד אלו השני פתחים ולהוו שבעה. ואפשר לי לומר בזה דמש"ה לא חשיב אלא דפשפש והיכל. לפי שאל התא הזה שעל המסבה דביה אנן קיימין לא היה לו פתח לכנס לתוכו מבחוץ. אלא ע"י התא שיש בו הפשפש שהוא פתוח לחוץ דאי אמרת שהיה לזה התא עצמו פתח אל החוצה. א"כ ה"ל למחשב אותו הפתח. שהוא עיקר לו. אלא ודאי שאין לו פתח לחוץ אלא על ידי הפשפש נכנסים אליו וכלפי הא הוא דתנן ואחד אל הפשפש. כלומר שיש לו פתח המשמש כניסה ויציאה מבחוץ. וזהו דרך הפשפש ולא צריך למיחשב שני פתחים שבינו לפשפש. לפי שכל עיקר המכוון הוא למיחשב שיש לו פתח ג"כ פתוח לכנס ולצאת מהחוץ ודקא חשיב להיכל זהו מחמת חשיבות ההיכל וההיכל עקרת הבית. ובא לומר שיש מבוא מהתא הזה אל ההיכל. ומפני שהתכלית הוא ההיכל. לא היה צריך למיחשב ולומר דב' פתחים בין פשפש להיכל. וכמ"ש באחד לפשפש. ומ"מ הא קמן שפי' זה של הר"ב והרמב"ם סובל דוחקים לא מעטים. ולפיכך פירשתי בצורת הבית סי' ס"ה בענין אחר. וע"פ דרכן של הר"ב והרמב"ם שהכתלים ששנינו הם חלולים ולכולם בשם תאים יקראו. וזהו מה שפירשתי שם דבקרן מזרחית צפונית קאי על התא הנקרא תא בשם מוחלט. שאע"פ שכל ההרחקות כולם נקראים תאים. מ"מ לא קרא התנא תא אלא לאחד מהן ועל אותו הוא שאומר ובקרן מזרחית צפונית. ולאפוקי שבמזרחית דרומית ששם השער סגור לא יפתח. לא בעי למחשב פתחי הפשפש וההיכל. ועוד אני אימר שהפשפש ששנינו כאן ולעיל לא היה בתא המוחלט בשם תא כפי הנראה כן מפירוש הר"ב והרמב"ם. אבל הוא באותו התא שבחלל כותל ההיכל. וכן אני אומר שבדיוטא התחתונה אנן קיימין לפי מה שאפרש עוד במשנה ו' בענין אוטם. והשתא הוו הני ה' פתחים. אחד לתא מן הימין הוא אותו שבכותל תא. ואחד לתא שע"ג ממש. ואחד למסבה. ואף ע"פ שיש הפסק כותל תא ביניהם מ"מ ראוי לכנס במנין ולומר שפתוח אל המסבה. אחרי שזה התא שאל הימין המפסיק בשם כותל נקרא. אלא שלפי שבאמת יש שם ג"כ תא לכן נחשב ג"כ פתתה לפתח בפני עצמו. ואחד לפשפש הוא התא שבכותל היכל כדפרישית. וקא חשיב נמי לאחד שבהיכל מהטעם דפרישית שאותו תא שבכותל היכל בשם כותל נקרא. ולפיכך ראוי לחשוב הפתח של ההיכל וליחסו אל התא המוחלט בעצמו. ומ"מ הואיל ובכותל היכל יש חלל וחדר. ראוי להכניס פתחו ג"כ במנין הפתחים. זהו מה שנ"ל לפרש המשנה בשמירת הפירוש של הר"ב והרמב"ם בכתלים שהם חלולים. והם התאים החמשה בבכל שורה ושורה. אבל רש"י בפירוש יחזקאל [מ'] אינו מפרש כן אלא שכל מה שנקרא כותל. היתה כך כותל עביה כמו שנשנה וזה ששנינו והתא שש לא שהיה רק תא א' אלא חמשה היו זה לפנים מזה שכל אחד רוחב שש. ועם כותליהם שיש בין כל אחד ואחד ממלאים כל אורך הצפון ומה שיש בין שני הכתלים כותל תא וכותל היכל. ולמערב ג"כ בין כותל תא וכותל היכל היו ג' תאים זה אצל זה ממלאים כל אורך המערב ההוא. ותנא דלא תני אלא תא אחד. לפי שאינו צריך אלא לחשבון הארך והרחב ואינו נכנס במנין שבין הדבקים אלא תא אחד בלבד. וכך פירש תלמידו הרר"ש בפי' המשנה. וכך פירושה שבקרן מזרחית צפונית הוא התא הראשון שבסדר הצפון שהיה ארכו ממזרח למערב עד שמקצת ממנו כנגד חלל ההיכל באופן שהיה כנגד כל עובי כותל מזרחית של ההיכל ומשוך להלן למערב יותר עד שהיה פתח פתוח ממנו אל תוך חלל ההיכל עצמו לרבנן דקאמרי שמן התא נכנס להיכל. אבל לר"י לא היה פתוח להיכל עצמו שמן התא הזה היה נכנס דרך עובי הכותל מזרחית לבין השערים והשתא כל חמשה הפתחים כמשמען מבלי שום דחק כלל שהא' לתא מן הימין. והוא אותו שאחוריו לצד מערב ונקרא ימין שהעומד בתא הזה לכנס להיכל שזהו עיקר תשמישו הנה ימינו אל עבר התא שאחוריו. ואחד לתא שעל גבו. ואחד למסיבה כמשמען. ואחד לפשפש כלומר פתח הפשפש שיש לתא זה עצמו. ואחד להיכל אתאן לרבנן:
יכין מלכת שלמה
3.
There were thirty-eight cells there, fifteen on the north, fifteen on the south, and eight on the west. On the north and on the south there were five over five and five again over these; On the west there were three over three and two over these. Each had three openings, one to the cell on the right and one to the cell on the left and one to the cell above. In the [one at the] northeastern corner there were five openings, one to the cell on the right, one to the cell above, one to the mesibbah, one to the door, and one to the Hekhal.

משנה ד
הַתַּחְתּוֹנָה, חָמֵשׁ, וְרֹבֶד שֵׁשׁ. וְהָאֶמְצָעִית, שֵׁשׁ, וְרֹבֶד שֶׁבַע. וְהָעֶלְיוֹנָה, שֶׁבַע, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א ו), הַיָּצִיעַ הַתַּחְתּוֹנָה חָמֵשׁ בָּאַמָּה רָחְבָּהּ וְהַתִּיכֹנָה שֵׁשׁ בָּאַמָּה רָחְבָּהּ וְהַשְּׁלִישִׁית שֶׁבַע בָּאַמָּה רָחְבָּה:
ברטנורה התחתונה חמש. מחוץ לכותל המסיבה שהוא הכותל החיצון של הקודש היו יציעים, דהיינו גזוזטראות מקיפים את הבית משלש רוחות מערב צפון ודרום, והיו היציעים הללו תחתיים שניים ושלישים. היציע התחתונה חמש באמה רחבה, והרובד שעליה דהיינו התקרה שעל התחתונה שהיא הרצפה של התיכונה, שש באמה רחבה, לפי שכותל המסיבה היה הולך ומיצר כלפי מעלה, וכשהגיע אל הרובד שעל גבי התחתונה היה נכנס לפנים אמה אחת, ועל אותה אמה הבולטת היו נתונים קורות היציע, נמצאת היציע התיכונה רחבה אמה אחת יותר מן התחתונה, דהיינו אותה אמה שנכנס הכותל לפנים. וכן כשמגיע לרובד שעל גבי התיכונה שהיא הרצפה של שלישית, היה הכותל מיצר ונכנס לפנים אמה אחת, כדי שיניח ראש הקורה על אותה אמה, שכותל התיכונה בולט ויוצא לחוץ יותר מכותל העליונה, ונמצאת היציע העליונה רחבה אמה יותר מן התיכונה ושתי אמות יותר מן התחתונה. וזהו שנאמר (מלכים א ו׳:ו׳) כי מגרעות נתן לבית חוצה לבלתי אחוז בקירות הבית, כלומר היה מגרע ומחסר בעובי הכותל מבחוץ אמה אחת ברובד של התיכונה, ועוד אמה אחרת ברובד של העליונה, כדי שיהיה לו מקום לשום בהם ראשי הקורות של הרובד, כדי שלא יצטרך לאחוז בקירות הבית לעשות חורין בכותל ולתחוב שם ראשי הקורות:
תוסופות יום טוב התחתונה ה' ורובד ו'. פי' הר"ב מחוץ לכותל המסבה כו'. לפי שכותל המסבה היה הולך ומיצר כו'. וכך פירש הרמב"ם ולדבריהם היה החלל שבכותל מסיבה צר מאד. לפי שכותל זה שבו המגרעות היתה על כל פנים ב' אמות וחצי כדי שביציע העליונה יהיה לפחות עובי הכותל חצי אמה שלשיעור יציעות שבבנין שלמה היה גובה היציע חמש אמות. ולפי מה שנתבאר לעיל שהדיוטא התחתונה משלשה דיוטאות שבתאים היתה כגובה האוטם היתה בגובה ו' אמות ומסתמא מדה וקצב אחת לשלשת הדיוטאוות. ותומה שגובהה שש או חמש אמות איננה ראויה שתהיה פחות מחצי אמה. כ"ש בארך רב כזה שהוא שבעים אמות. והנה הכותל השנית של החלל הזה שהיה גובהו י"ח או ט"ו אמות. לא תספיק לה חצי אמה נמצא שהחלל צר מאד. אבל לרש"י מתני' התחתונה כו'. אתאים גופייהו קאי ולהם היו מגרעות בכותל ההיכל שעוביו שש ממש לפירש"י. וכן פי' הרר"ש ועיין סוף פרקין מאי דקשיא נמי לפי פירש"י ובישובו מתישב ג"כ לפי' הרמב"ם: ורובד. פי' הר"ב תקרה. ועיין בפירוש משנה ו' פרק דלעיל.
יכין מלכת שלמה
4.
The [chamber] of the lowest [story] was five cubits wide and at the ceiling six cubits. The [chamber] of the middle [story] was six cubits wide and at the ceiling of seven. The [chamber] of the top [story] was seven cubits wide, as it says, "The lowest story was five cubits wide, the middle one 6 cubits wide and the third 7 cubits wide" (I Kings 6:6).

משנה ה
וּמְסִבָּה הָיְתָה עוֹלָה מִקֶּרֶן מִזְרָחִית צְפוֹנִית לְקֶרֶן צְפוֹנִית מַעֲרָבִית, שֶׁבָּהּ הָיוּ עוֹלִים לְגַגּוֹת הַתָּאִים. הָיָה עוֹלֶה בַּמְּסִבָּה וּפָנָיו לַמַּעֲרָב. הָלַךְ עַל כָּל פְּנֵי הַצָּפוֹן, עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לַמַּעֲרָב. הִגִּיעַ לַמַּעֲרָב, וְהָפַךְ פָּנָיו לַדָּרוֹם. הָלַךְ כָּל פְּנֵי מַעֲרָב עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לַדָּרוֹם. הִגִּיעַ לַדָּרוֹם, וְהָפַךְ פָּנָיו לַמִּזְרָח. הָיָה מְהַלֵּךְ בַּדָּרוֹם, עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לְפִתְחָהּ שֶׁל עֲלִיָּה, שֶׁפִּתְחָהּ שֶׁל עֲלִיָּה פָּתוּחַ לַדָּרוֹם. וּבְפִתְחָהּ שֶׁל עֲלִיָּה הָיוּ שְׁנֵי כְלוֹנָסוֹת שֶׁל אֶרֶז, שֶׁבָּהֶן הָיוּ עוֹלִין לְגַגָּהּ שֶׁל עֲלִיָּה. וְרָאשֵׁי פִסְפָּסִין מַבְדִּילִים בָּעֲלִיָּה בֵּין הַקֹּדֶשׁ לְבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים. וְלוּלִין הָיוּ פְתוּחִין בָּעֲלִיָּה לְבֵית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, שֶׁבָּהֶן הָיוּ מְשַׁלְשְׁלִין אֶת הָאֻמָּנִים בְּתֵבוֹת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָזוּנוּ עֵינֵיהֶן מִבֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים:
ברטנורה ומסבה. כמין מחילה ומערה:שבה היו עולים לגגות התאים. ומפני שהעולה בה עולה דרך היקף ויורד דרך היקף, קרוי מסיבה:ולולין. ארובות שעושים בעליות:משלשלים את האומנים. מורידין אותם בחבל בתוך התיבות, כדי שלא יהנו בראיית בית קודש הקדשים, אלא מתקנין מה שצריך בלבד ועולין:
תוסופות יום טוב ומסכה עולה. לשון הר"ב כמין מחילה ומערה. רצה להשוותו ללשון מסיבה דריש פרק קמא דתמיד אבל שם שנינו ההולכת תחת הבירה ואילו כאן דמסיבה היא העולה למעלה לא שייך לומר כמין מחילה ומערה. ואע"פ שאומר בלשון כמין. לא דייקא. ובפרק דלקמן משנה ג' מפרש הר"ב מסבה בנין אבנים מעלות מגלגלות כו'. ולשון הכ"מ פ"ד מהלכות בית הבחירה פי' מסבה בנין עמוד חלול עשוי כמו מעלות סביב והעולה בו עולה דרך היקף. כן כתב הרד"ק בפי' יחזקאל. וכן פירש"י פרק קמא דיומא מסבה בנין אבנים מעלות מגלגלות וסובבות במקיף עמוד כמין עץ גלגל של גת עכ"ל הכ"מ. ואף בפירש"י דיחזקאל [מ"ז] נמצא כדברים האלה: לגגות התאים. לראות בבדק הבית. הרר"ש: היו שתי כלונסות. זקופות למעלה כלפי גג הבית ובין הכלונסות שליבות. הרר"ש: וראשי פספסין מבדילין כו'. תמיהני למאי דכתבתי בפרק בתרא דשקלים משנה ד'. דשתי פרוכות היו מבדילות בעלייה. ומשמא דרב אתמר בגמרא וליכא למימר תנאי היא דלא אמרינן רב תנא ופליג. אלא מפני הדחק. ועוד שמצאנוהו להרמב"ם שפסק משנתינו בפ"ד מהלכות ב"ה. ופסק נמי לדרב בספ"ז מהלכות כלי המקדש. גם הרר"ש בפירושו הביא אמתני' דהכא הא דרב וכאילו בא להוסיף ולא לחלוק. וא"כ קשיא תרתי למה לי. ואי בעלייה צריך תרתי למה לא כן בדביר למטה. וניחא לי בהא דתניא בגמרא פ"ז דפסחים דפ"ו. אבא שאול אומר עליית בית קדש הקדשים [*חמורה מבית קדש הקדשים] שבית קדש הקדשים כ"ג נכנס לו פעם א' בשנה. ועליית בית קדש הקדשים אין נכנסים לה אלא פעם אחת בשבוע ואמרי לה פעמים בשבוע וא"ל פעם אחת ביובל [לראות] מה היא צריכה. ומעתה הואיל והיא חמורה עבדי נמי פספסים כדי שיכירו עולי עלייה שקדושת עליית קדשי קדשים חמורה ולא יכנסו בה אפילו אחת בשנה. וצ"ל דמתני' דהכא. דלא כמתני' דספ"ק דכלים כמ"ש שם בס"ד. ובספ"ז מהל' ב"ה פסק הרמב"ם פעם אחת בשבוע. ונ"ל לפי שהוא כמו דעת ת"ק. ולא ישר בעיני מ"ש הכ"מ שהוא משום דהיא סברא מציעתא. דאין דעת שלישית מכרעת ולפירושו ה"ל לפסוק לחומרא. אלא טעמא כדפרישית דפסק כת"ק. ושוב מצאתי בפי' הרמב"ם בספ"ק דכלים. שהעתיק התוספתא דהתם אין נכנסים לה אלא לשנים. ובנא"י מוגה לשבע שנים. מסכים למ"ש דגם שם ראיתי בתוספתא דאבא שאול שנאה. אלא שהגירסא התם ג"כ לשנים: פספסין. פי' הר"ב בספ"ב: [*בתיבות. לשון הראבי"ה ונראה שתיבות היו פרוצין לרוח אחד במקום שהיה להם לבנות אצל החומה והג' צדדין סתומין. ואצל החומה אין דרך להסתכל ימין ושמאל. עכ"ל]: כדי שלא יזונו. והר"ב העתיק כדי שלא יהנו. אבל בכל הנוסחאות ראיתי כגי' הספר. וה"נ מייתי בפ"ב דפסחים דף כ"ו. ובפירש"י יזונו לשון הנאה כמזונות שמשביע עצמו ממראית נוי המלאכה ונהנה:
יכין מלכת שלמה
5.
The mesibbah (a winding walkway) went up from the north-east corner to the north-west corner by which they used to go up to the roofs of the cells. One would ascend the messibah facing the west, traversing the whole of the northern side till he reached the west. When he reached the west he turned to face south and then traversed whole of the west side till he reached the south. When he reached the south he turned to face eastwards and then traversed the south side till he reached the door of the upper chamber, since the door of the upper chamber opened to the south. In the doorway of the upper chamber were two columns of cedar by which they used to climb up to the roof of the upper chamber, and at the top of them was a row of stones showing the division in the upper chamber between the holy part and the Holy of Holies. There were trap doors in the upper chamber opening into the Holy of Holies by which the workmen were let down in baskets so that they should not feast their eyes on the Holy of Holies.

משנה ו
וְהַהֵיכָל מֵאָה עַל מֵאָה, עַל רוּם מֵאָה. הָאֹטֶם שֵׁשׁ אַמּוֹת, וְגָבְהוֹ אַרְבָּעִים אַמָּה, אַמָּה כִּיּוּר, וְאַמָּתַיִם בֵּית דִּלְפָה, וְאַמָּה תִּקְרָה, וְאַמָּה מַעֲזִיבָה, וְגֹבַהּ שֶׁל עֲלִיָּה אַרְבָּעִים אַמָּה, וְאַמָּה כִּיּוּר, וְאַמָּתַיִם בֵּית דִּלְפָה, וְאַמָּה תִּקְרָה, וְאַמָּה מַעֲזִיבָה, וְשָׁלֹשׁ אַמּוֹת מַעֲקֶה, וְאַמָּה כָּלֵה עוֹרֵב, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לֹא הָיָה כָלֵה עוֹרֵב עוֹלֶה מִן הַמִּדָּה, אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת הָיָה מַעֲקֶה:
ברטנורה מאה על מאה. מאה אורך ומאה רוחב:אוטם. בנין אטום וסתום להיות יסוד לבית, שעליו מעמידין הכתלים:אמה כיור. הקורה התחתונה של תקרה היתה עוביה אמה. ולפי שהיתה טוחה בזהב ומצויירת ציורים נאים נקראת כיור:ואמתיים בית דלפה. הקורות העליונות הנשענות על הקורה התחתונה היה עוביין שתי אמות, והן קרויין בית דלפה, לפי שהנסרין של תקרה מחוברין על ידן. תרגום במחברת, בבית לופי. ואין לתמוה היאך היתה הקורה התחתונה שהכל נשען עליהם עוביה אמה אחת בלבד והקורות העליונות שאין סובלות משא כל כך היה עוביין שתי אמות, לפי שהקורה התחתונה מתוך שהיתה רחבה ביותר בעובי אמה היתה חזקה ובריאה ויכולה לקבל הבנין שעליה, אבל הקורות העליונות שלא היו רחבות אלא טפח או פחות צריכות להיות עבות יותר. אי נמי, היו הקורות העליונות עוביין שתי אמות כדי להרחיק התקרה מן הקורה התחתונה, לפי שהיא מצויירת ציורים נאים, ואם היתה התקרה סמוכה לה לא היו ציוריה נראות וניכרות כל כך:תקרה. הנסרים שנותנין על הקורות היו עוביין אמה:מעזיבה. הטיט והאבנים והסיד שנותנין על הנסרין:כלה עורב. טס של ברזל חד כמין סייף וגבהו אמה היה מונח על גבי המעקה, כדי שלא ינוחו העופות עליו, לפיכך נקרא כלה עורב שמכלה העורבים משם:
תוסופות יום טוב וההיכל מאה על מאה. אע"פ ששם ההיכל הונח על מה שלפני בית קדש הקדשים ונקרא בכתוב קדש. או אהל מועד במשכן. אבל חז"ל על צד ההשאלה רגילים לקרוא לכל הבנין גם יחד בשם הפרט. היכל: האוטם שש אמות. במאי דסיים רום מאה פתח לפרושי. ועמ"ש ריש מסכת שבת: האוטם. לשון הר"ב בנין אטום וסתום להיות יסוד שעליו מעמידין הכתלים. וז"ל הרמב"ם בפירושו אוטם הוא בנין אטום שבונין בגוף הקרקע יסוד ועליו מעמידים הכתלים. ע"כ. ומן התימא הוא האיך סליק בחושבנא מאי דהוה בארעא שאינו נראה. דרום מאה משמע שכך הוא ברומו של עולם הנראה לעינים לא עם מה שהוא בארץ מתחת. והרר"ש כתב וז"ל האוטם שש אמות המפתן גבוה מהארץ שש אמות בבנין אטום חומה סתומה. וצ"ל מעלות היו בהאולם שמהם [עולים] על המפתן ומורדות בהיכל לירד בהן מהמפתן ע"כ. והכ"מ נלחץ להעמיד גם דברי הרמב"ם שבחבורו על דעת הרר"ש. מדכתב בפ"ד מהל' ב"ה גובה ו' אמות אטום סתום כמו יסוד לו אמר שיש לדון מזה שסובר שלא היה מובלע בקרקע ליסוד ממש שהרי כתב כמו יסוד והיינו כדברי הרר"ש. כ"כ הכ"מ. ואני תמיה עליו שא"א שדעת הרמב"ם כדברי הרר"ש. שהרי בפ"ו כתב המקדש כולו לא היה במישור כו'. ומונה והולך המעלות שממקום למקום במעלה ההר ומסיים שהאולם וההיכל כולו בשוה ומבואר שכן הוא מהא דאמרן בפ"ב משנה ד' שקרקע ההיכל גבוה כ"ב אמה יותר מקרקע רגלי [הר] הבית ע"ש. ומזה ודאי קשיא על הרר"ש שאותו החשבון הוא תלמוד ערוך בפ"ק דיומא (דף ט"ז) כמ"ש שם אלא א"כ נאמר שראיית האוטם יחשוב לראיית חלל ההיכל עצמו. וזה דוחק. ומ"מ ודאי דלהרמב"ם ליתא שהרי כתב בהדיא שהאולם וההיכל בשוה. לכן נ"ל שאוטם הזה הוא ג"כ אל האולם והן הנה הי"ב מעלות שמעזרת ישראל אל האולם רום מעלה חצי אמה נמצא כל הגובה ו' והוא האוטם ואע"פ שאפשר שעליה לא היתה לו לאולם ולא היה נכלל בכלל הרום כולו. מ"מ זה האוטם היה לו ג"כ ולא היה להיכל אוטם זולתו. וא"ת א"כ שזה הוא האוטם מה בנין שייך בו שהרי גובהו של ההר עצמו הוא זה. ל"ק שהיה צריך עכ"פ לבנין כמו חומה סביב ההר לבל ימוט. ושלא יפלו העפרורים כדרך הר או תל גבוה ושוה בלתי משופע וכדרך שכתבתי בחיל פ"ב משנה ג'. וזאת היא שתהיה סברת הרמב"ם ג"כ. והיינו דדייק בחבורו לכתוב כמו יסוד לו לפי שבאמת אינו יסוד ממש. שהרי אל העבר מזה נראה על פני הארץ אבל לא כהרר"ש שכתב שזה האוטם מתחיל מן ההיכל ולפנים. דליתא אלא מן האולם הוא שהתחיל. וגם לשון הרמב"ם שבפירושו נמי ניחא שבערך אל העבר מזה של האוטם שהוא מצד האולם וההיכל הרי הוא בנוי בגוף הקרקע כי שם אינו נראה על קרקעית האולם וההיכל ונמצאו דבריו שבחבורו ובפירושו כולם מכוונים באמת ויושר. ועכשיו שקרקעית האולם וההיכל בשוה מסכים זה מאד למאי דכתבי' להרמב"ם במשנה ג' שמדיוטא האמצעית שבג' שורות התאים היו נכנסים להיכל שכן אותה דיוטא שוה ג"כ לקרקעית האולם שממנו נכנסים לפשפש שהדיוטא התחתונה היתה כנגד האוטם כמ"ש שם. אלא שעדיין אותה הסברא דלעיל בענין דיוטא האמצעית הוא דוחק מטעם אחר דכיון שהאולם היה עודף מכאן ומכאן כנגד התאים לכנוס ממנו אליהם והיה שוה לקרקעית ההיכל בגובה האוטם. למה זה נדחוק עצמנו שלא להעמיד גם התאים בשוה לקרקעות ההיכל ושהיו עומדים על בנין האוטם כמו ההיכל ומהאולם נכנסים לדיוטא התחתונה וממנה להיכל שהיו התאים ג"כ שוים לקרקע ההיכל והאולם. וכמו שהוא לפירש"י. אבל המשנה לחצו להרמב"ם לפי דרכו שמפרש חמש התאים זה אצל זה עם הכותלים ולא מצא חמש פתחים. אלא לתא שבדיוטא האמצעית משא"כ לרש"י שא"צ לכל זה ולעיל הארכתי למדי: אמה כיור. פי' הר"ב לפי שהיתה טוחה זהב כו'. נקרא כיור. ועיין במשנה ז' פ"ג דעבודה זרה: ואמתים בית דלפה. פי' הר"ב תרגום במחברת בית לופי ואין לתמוה כו'. ואם היתה התקרה סמוכה לה. לא היו ציוריה נראות ונכרות כל כך. וצ"ל שהציורים שבאמת כיור היו מבחוץ הכותל. וזה דוחק לפי מה שפירש הר"ב עצמו בכיור שהיתה טוחה בזהב שכפי הנראה אין טיחת זהב אלא בפנים. ואי מבחוץ קא מיירי למה לו לכתוב שהיה טוח בזהב דמנליה הא. וצ"ל דאה"נ דלאו בדוקא נקט טוח בזהב. אבל הרמב"ם כתב וז"ל דלף שם [נפילת] המים מן [הגגים] והיה נהוג אצלם בבנינם לעשות לבית שני [גגים] קרוי למעלה מחבירו ונותנים בין שניהם מעט הרחקה וקורים אותו החלל בית הדליפה על שם הדלף. כדי שאם יטיף הקרוי העליון יעמדו המים באותו החלל. ע"כ: מעזיבה. פי' הר"ב הטיט וכו'. ועמ"ש במשנה ז' פ"ק דסוכה:
יכין מלכת שלמה
6.
The Hekhal was a hundred cubits by a hundred with a height of a hundred. The foundation was six cubits, then it rose forty, then a cubit for the ornamentation, two cubits for the guttering, a cubit for the ceiling and a cubit for the plastering. The height of the upper chamber was forty cubits, there was a cubit for its ornamentation, two cubits for the guttering, a cubit for the ceiling, a cubit for the plastering, three cubits for the parapet and a cubit for the spikes. Rabbi Judah says the spikes were not included in the measurement, but the parapet was four cubits.

משנה ז
מֵהַמִּזְרָח לַמַּעֲרָב מֵאָה אַמָּה, כֹּתֶל הָאוּלָם חָמֵשׁ, וְהָאוּלָם אַחַד עָשָׂר, כֹּתֶל הַהֵיכָל שֵׁשׁ, וְתוֹכוֹ אַרְבָּעִים אַמָּה, אַמָּה טְרַקְסִין, וְעֶשְׂרִים אַמָּה בֵּית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, כֹּתֶל הַהֵיכָל שֵׁשׁ, וְהַתָּא שֵׁשׁ, וְכֹתֶל הַתָּא חָמֵשׁ. מִן הַצָּפוֹן לַדָּרוֹם שִׁבְעִים אַמָּה, כֹּתֶל הַמְּסִבָּה חָמֵשׁ, וְהַמְּסִבָּה שָׁלֹשׁ, כֹּתֶל הַתָּא חָמֵשׁ, וְהַתָּא שֵׁשׁ, כֹּתֶל הַהֵיכָל שֵׁשׁ, וְתוֹכוֹ עֶשְׂרִים אַמָּה, כֹּתֶל הַהֵיכָל שֵׁשׁ, וְהַתָּא שֵׁשׁ, וְכֹתֶל הַתָּא חָמֵשׁ, וּבֵית הוֹרָדַת הַמַּיִם שָׁלֹשׁ אַמּוֹת, וְהַכֹּתֶל חָמֵשׁ אַמּוֹת. הָאוּלָם עוֹדֵף עָלָיו חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה מִן הַצָּפוֹן, וַחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה מִן הַדָּרוֹם, וְהוּא הָיָה נִקְרָא בֵּית הַחֲלִיפוֹת, שֶׁשָּׁם גּוֹנְזִים אֶת הַסַּכִּינִים. וְהַהֵיכָל צַר מֵאַחֲרָיו, וְרָחָב מִלְּפָנָיו, וְדוֹמֶה לַאֲרִי, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כט), הוֹי אֲרִיאֵל אֲרִיאֵל קִרְיַת חָנָה דָוִד, מָה הָאֲרִי צַר מֵאַחֲרָיו וְרָחָב מִלְּפָנָיו, אַף הַהֵיכָל צַר מֵאַחֲרָיו וְרָחָב מִלְּפָנָיו:
ברטנורה כותל האולם. עובי כותל האולם לצד מזרח חמש אמות. וכן כותל ההיכל עוביו שש לצד מזרח:ותוכו. חללו של היכל ארבעים אמה:ואמה טרקסין. כותל המפסיק בין ההיכל לבין קדשי הקדשים קרוי טרקסין, על שם שסוגר על הארון והלוחות שניתנו בסיני. טרק בלשון ארמי סגירה, כמו טרוקי גלי [ברכות כ״ח ע״א]. סין, סיני. ועוביו של כותל זה, אמה. ולא הכריעו בו חכמים אי קדושתו כקדושת פנים או כקדושת חוץ, לפיכך עשו בבית שני שתי פרוכות, אחת חיצונה ואחת פנימית, וביניהן אויר אמה, לקלוט ביניהן אויר מקום הכותל שהיה עוביו אמה:כותל ההיכל שש. כבר פירשנו לעיל שלא היה כותל ההיכל שבצד מערב עוביו שש, אלא עובי כותל ההיכל עם המקום הפנוי שבינו ובין הכותל השני שחוצה לו היה שש אמות. ועובי כותל השני שקרוי תא עם המקום הפנוי שבינו ובין הכותל השלישי שש אמות. ועובי הכותל השלישי שקרוי כותל התא עם המקום הפנוי שבינו ובין הכותל הרביעי החיצון היה חמש אמות. ושלשת המקומות הפנויין שבין ארבעה כתלים הן התאים. ועליהן תאים אחרים, כאותה ששנינו למעלה במערב שלשה על גבי שלשה ושנים על גביהן. וכן מצפון לדרום כותל המסבה חמש כו׳, כולן עם החלל שבין כותל לכותל, הכל כמו שפירשתי לעיל:חמש עשרה אמה מן הצפון. שכותל האולם עוביו חמש אמה, והאולם עשר אמות לצפון וכן לדרום:בית החליפות. על שם הסכינים שגונזים שם, קרוי בית החליפות, שכן בלשון רומי קורין לסכינים הגדולים חלפים:צר מאחוריו. לצד מערב, ורחב מלפניו לצד מזרח. ולא אתפרש לי האיך, שהרי מאה על מאה היה בשוה:
תוסופות יום טוב אמה טרקסין. כתב הר"ב ולא הכריעו בו חכמים כו'. לפיכך עשו בבית שני שתי פרוכות. הארכתי בזה בס"ד ברפ"ה דיומא: כותל ההיכל שש והתא שש. הקשו בתוס' פ"ה דיומא דף נ"ב. וכן ברפ"ד דב"ב דהכתיב (מלכים א ו׳:ו׳) היציע התחתונה חמש באמה רחבה [ולפירש"י דמתני' ד'. ה"נ התאים שבבית שני. כך מדתם כמ"ש שם] וי"ל דהכא מיירי בתא האמצעית דכתיב (שם) והתיכונה שש באמה רחבה כי מגרעות נתן לבית סביב. ועשו את חומת ההיכל במערב למטה שבעה אמות והוצרכו לגרוע ממנה אמה נגד תקרת התא אמצעי להניח ראשי קורות על אותה כניסה ושוב הוצרכו לגרוע עוד אמה כנגד תקרת תא הג'. והיינו דתנן התחתונה רחבה חמש כו'. והכא כנגד התיכונה קא חשיב. וא"ת ואמאי לא קא חשיב למטה כותל ההיכל ז' והתא ה' ואידי ואידי חד שיעורא הוא וי"ל דניחא ליה למחשב במקום שהיה כותל ההיכל ו' כמו כותל היכל של מזרחי שהיה כמו כן ו' ע"כ. ולסברא זו שמוסיפין אמה על עובי הכותל מפני המגרעות יש ליישב ג"כ להרמב"ם דקא חשיב כותל המסיבה חמש היינו בלא המגרעות אלא שלהרמב"ם צ"ל ששתי אמות הוסיפו מפני שתי המגרעות. ולא קא חשיב אלא מן המגרעות ולמעלה במקום שהיתה שוב שוה ועולה בשווי שאין טעם לומר להרמב"ם שמן יציע אמצעית קא חשיב. [*ומ"ש הר"ב בכאן בחשבון כותל היכל ותא וכותל תא הוא שלא בדקדוק שא"כ נותר מדת כותל הרביעית אבל כמו שפי' לעיל במשנה ג' הוא נכון]: האולם עודף עליו ט"ו אמות מן הצפון כו'. לשון הר"ב שכותל האולם עביו חמש אמה והאולם עשר אמות לצפון. וכן לדרום. דעתו כדברי הרמב"ם בחבורו פ"ד מהל' ב"ה. האולם היה מעדיף לכל רוח צפון כנגד התאים עד מקצוע המערבית והיה תוכו עשר אמות וכותלו ה' אמות וכן לדרום. והיינו דאדתנן לקמן ההיכל צר מאחוריו ורחב מלפניו כתב הר"ב ולא אתפרש לי היאך. שהרי מאה על מאה היה בשוה הא קמן שסובר הר"ב שהאולם היה מעדיף לכל רוח צפונית ורוח דרומית כמו שסובר הרמב"ם. והנה השיג עליו הראב"ד וכתב כל זה הבל ורעיון רוח. שלא היה שם כותל לאולם כלל וטעות גדולה היא זו שלא היה לאולם אלא כותל המזרח שלפני ההיכל ועל כן אמרו ההיכל צר מאחריו ורחב מלפניו ורוחב האולם נמנה ברוחב ההיכל עכ"ל. והכ"מ התנצל להרמב"ם עם מ"ש בפי' המשנה היה כל ההיכל מאה על מאה. אבל היו מטין הבנין מעט צר לצד המערב וכשימשך לצד המזרח מתרחב כדמות הארי. שהוא רחב מלפניו וצר מאחריו. ולפיכך אין לייחס טעות להרמב"ם ממה ששנינו צר מאחריו כו' שכל עצמו של הראב"ד לייחס לו טעות הוא ממה ששנינו כן ולפי פירושו אינו ענין לנדון שלנו כ"כ הכ"מ. ולי לא סגיא בהכי. שאע"פ שהרמב"ם יפרש צר מאחריו שהיו מטין כו'. עכ"ז אני אומר שלא נמלט מהשגה לפי שנשיב אמרים לו מי יכריחהו לפרש כן שהיה האולם מעדיף כנגד כל שתי הרוחות צפון ודרום ואי איתא שכדבריו כן הוא היה לתנא דמתני' לכלול כל החשבון כאחד ולמתני מן הצפון לדרום מאה אמה כותל האולם חמש והאולם עשרה כותל המסבה חמש כו'. וכן עשה הוא בחבורו שכתב מן הצפון לדרום מאה אמה עובי כותל האולם חמש ומכותל אולם עד כותל הקדש עשר אמות וכו'. ואע"פ שיש לתרץ דמש"ה לא נקט התנא האולם וכותל בחשבון הצפון והדרום לפי ששם האולם הונח על מה שלפני שער הבית והוא במזרח. ואין צודק שם אולם לצפון ודרום אלא מפני שנמשך מן המזרח בלבד. והיינו דדייק נמי הרמב"ם בחבורו לכתוב ומכותל אולם עד כותל הקדש עשר. ולא כתב והאולם עשר. וזה לפי שלא יצדק שם אולם. אלא במזרח שהוא לפני פתח הבית. אמנם כן הוא יפה לתרץ אילו כבר היה מוכרח שהאולם הוא מעדיף לכל ב' הרוחות צפון ודרום והיה קשה א"כ למה לא יכלול התנא הכל בחשבון אחד כאמור על זה היה התירוץ עולה כהוגן דמשום דשם אולם לא הונח בהחלט אלא על שלפני הפתח. והוא מזרח. ולפיכך ראה התנא שלא להכניס האולם בחשבון צפון ודרום. אבל אם אין לנו מכריח שיכריחנו לפרש כך ונוכל לומר שלא היה אולם בצפון ודרום כנגד התאים כלל יהיה א"כ לפי זה מה שלא כייל התנא חשבון אולם בצפון ודרום מאמת ג"כ שלא היה שם אולם כלל. שאע"פ שבהחלט לא נקרא אולם מ"מ יוכל התנא להשאילו לו ג"כ שם אולם לאותו הריוח הנמשך ממנו לצפון. וכן לדרום [*או יקראהו בשם אחר]. ולפיכך לא נמלט הרמב"ם מההשגה על סברתו זו. ומה שחשב הכ"מ שכל עצמו של הראב"ד לייחס טעות להרמב"ם שהוא בלבד ממה ששנינו ההיכל צר מאחריו כו'. לא כן הוא שמלבד אותה משנה יש להשיג עליו. לפי שאין מי שיכריחנו להעדיף האולם בכל צד. והכי דייק הראב"ד וכתב ועל כן אמרו ההיכל צר מאחריו כו'. שלא מן המשנה הזו בלבד באה ההשגה אלא הביאה לראיה בלבד וההשגה במקומה בלאו הכי היא וכדכתיבנא. ולפיכך הנכון לומר שלא היה האולם מעדיף כלל אלא במזרח במקום שהוא ולא נמשך כלל אצל התאים לצפון ודרום וכסברת הראב"ד. וז"ל הרר"ש צר מאחריו שבעים אמה ורחב מלפניו מאה אמה. ע"כ וכן בבנין העתיד נאמר ביחזקאל סימן מ"א והבנין אשר על פני הגזרה פאת דרך הים רחב שבעים אמה וארכו תשעים אמה אבל מ"מ בארך תשעים אמה הנזכר בכתוב אין לנו הכרח שהיה כמו כן בבית שני אלא נראה יותר שהשבעים רוחב לא היה אלא בכל משך ארך התאים שהיו מגיעים כנגד שער ההיכל והיה א"כ האורך ארבע ושמנים אמה שהאולם עוד י"א אמה וכותלו חמש אמות למלאות אורך כל הבית מאה באמה. ומה שבבית העתיד יהיה זה הרוחב שבעים באורך תשעים. לפי ששם נאמר ואשר מונח בית צלעות אשר לבית וגו' ורחב מקום המונח חמש אמות שביאורו שהיה לפני התאים במזרח מקום פנוי שאין שם שום דבר כלל. אף האולם לא היה שם אלא מקום פנוי בלבד ויכולין לבא שם מן החצר היא העזרה החיצונה הסובבת בבית העתיד ושם פתח התאים. שהוא הפשפש. והיה זה המונח חמש אמות. והיו התאים באורך פ"ה כמו שבארתי בס"ד בארוכה בחיבור צורת הבית סי' ס"ד ונמצאו תשעים אמה אין רוחבן רק ע' ומן אלו התשעים ואילך היה האולם מעדיף בעשרה הנותרים מן האורך שממערב למזרח שהיה עודף על השבעים רוחב עוד ט"ו לכאן וט"ו לכאן. אבל בבית שני לא נזכר שום דבר מן המונח הזה. אע"פ שהרר"ש נסתפק אם היה מונח בבית שני ואחרי שלא נזכר במשנה נראה יותר שלא היה שום מונח אלא מן האולם היו נכנסים לתאים והיה האולם בעצמו לפני התאים מזה ומזה והיה עוד עודף עליהן ט"ו לצפון וט"ו לדרום והיה העודף הזה במשך ממערב למזרח ט"ז אמה. כשיעור כותל האולם חמש והאולם י"א ונשארו א"כ מארך הבית פ"ד אמה שרוחבן ע' אמה: והוא היה נקרא בית החליפות. כפי הנראה קאי על הט"ו אמה העודפות מזה ומזה. שאלו בלבד הוא מה שהיה נקרא בית החליפות וכ"נ לשון הרר"ש שכתב. מלבד החליפות צריך להרחיב כותל האולם לצפון כנגד התא והמסבה וכותלם. [ולדרום] כנגד התא והורדת המים [וכותלם] שהן י"ט אמות מזה ומזה. עד כאן. ור"ל מלבד כותל ההיכל שהוא שש מזה ומזה. שכל שכן שהיו כותלי האולם מתרחבים לפני כותל ההיכל. שמזה ומזה: וההיכל צר מאחריו ורחב מלפניו. הר"ב כתב דלא אתפרש לו האיך. וכבר פירשתיו בס"ד:
יכין מלכת שלמה
7.
From east to west was a hundred cubits: The wall of the porch five cubits, the porch itself eleven, the wall of the Hekhal six cubits and its interior forty, a cubit for the space between, and twenty cubits for the Holy of Holies, the wall of the Hekhal six cubits, the cell six cubits and the wall of the cell five. From north to south was seventy cubits: The wall of the mesibbah five cubits, the mesibbah itself three, the wall of the cell five and the cell itself six, the wall of the Hekhal six cubits and its interior twenty, then the wall of the Hekhal again six and the cell six and its wall five, then the place of the water descent three cubits and its wall five cubits. The Porch extended beyond this fifteen cubits on the north and fifteen cubits on the south, and this space was called the House of the slaughter-knives where they used to store the knives. The Hekhal was narrow behind and broad in front, resembling a lion, as it says, "Ah, Ariel, Ariel, the city where David encamped" (Isaiah 29:1): Just as a lion is narrow behind and broad in front, so the Hekhal was narrow behind and broad in front.

קדשים מדות פרק ד
Kodshim Middos Chapter 4