Mishnayos Club 6/20/2024
Mishnah
משנה א
הַחֶרֶס שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמֹד מִפְּנֵי אָזְנוֹ, אוֹ שֶׁהָיָה בוֹ חִדּוּד וְהַחִדּוּד מַכְרִיעוֹ, טָהוֹר. נִטְּלָה הָאֹזֶן, נִשְׁבַּר הַחִדּוּד, טָהוֹר. רַבִּי יְהוּדָה מְטַמֵּא. חָבִית שֶׁנִּפְחֲתָה, וְהִיא מְקַבֶּלֶת עַל דָּפְנוֹתֶיהָ, אוֹ שֶׁנֶּחְלְקָה כְמִין שְׁתֵּי עֲרֵבוֹת, רַבִּי יְהוּדָה מְטַהֵר, וַחֲכָמִים מְטַמְּאִין:
ברטנורה
החרס שאינו יכול לעמוד. כגון חרס הפורש מן החבית ומן הקדירה במקום האוזן, ואינו יכול לעמוד בלא סמיכה מפני כובד האוזן שמכביד ומכריעו, או מפני שהיה בו חידוד שהוא חד בתחתיתו ואינו יכול לשבת שלא מסומך:נטלה האוזן טהור. דכלי חרס כיון שטהר שעה אחת שוב אין לו טומאה לעולם:ור׳ יהודה מטמא. דלית ליה הך סברא:או שנחלקה. לארכה כמין שתי עריבות, ואינה יכולה לישב על תחתיה אלא על דפנותיה:רבי יהודה מטהר. דסבר ר׳ יהודה דהא דתנן הדקים שבכלי חרס יושבים שלא מסומכים שהן טמאים, היינו מן השוליים ולא מן הדפנות, שצריך שיהיה שבר הכלי יושב על שוליו כדרך שיושב כשהוא שלם:וחכמים מטמאין. דסברי כלים עשויין להושיבן על דפנותיהן לפרקים:
תוסופות יום טוב
[*חדוד. פי' הר"ב שהוא חד בתחתיתו כו' ולשון הרמב"ם בולט בקרקעיתו. וימנעהו לנוח בשוה. וכאשר ישב על הארץ נוטה לצד אחד מפני חדודו מכריעו *)נוטה אותו ע"כ. וקשיא לי לישנא דמכריעו שבחדוד דבאזנו הוה שייך טפי. והר"ש כתב ואית דגרסי הדד. דדרך היוצרים לעשות דד לכלי כדי לשתות. ע"כ]:
ניטלה האזן כו' טהור. פירש הר"ב דכלי חרס כיון שטהר כו' תוספתא ופירש הר"ש בפרק דלעיל מ"ג. דדוקא אחרס שפירש מן החבית כו'. אבל חבית עצמה אפי' ניקבה בשוליה למטה מרביעית במוציא זית. אם סתמה בזפת טמאה. וכך פירש עוד בפ"ב מ"ב:
רבי יהודה מטמא. שכשניטל האזן ונשבר החדוד יושבת על שוליה:
חבית שנפחתה. בשוליה. והיא מקבלת כשמטה על דפנותיה. מהר"ם:
או שנחלקה כמין שתי עריבות. פי' הר"ב ואינה יכולה לישב על תחתיה. ואם תשב לא יכולה לקבל דבר. הרמב"ם:
יכין
מלכת שלמה
1.
A potsherd that cannot stand unsupported on account of its handle, or a potsherd whose bottom is pointed and that point causes it to overbalance, is clean. If the handle was removed or the point was broken off it is still clean. Rabbi Judah says that it is unclean. If a jar was broken but is still capable of holding something in its sides, or if it was split into a kind of two troughs: Rabbi Judah says it is clean But the sages say it is unclean.משנה ב
חָבִית שֶׁנִּתְרוֹעֲעָה וְאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִטַּלְטֵל בַּחֲצִי קַב גְּרוֹגָרוֹת, טְהוֹרָה. גִּסְטְרָא שֶׁנִּתְרוֹעֲעָה וְאֵינָהּ מְקַבֶּלֶת מַשְׁקִין, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מְקַבֶּלֶת אֳכָלִין, טְהוֹרָה שֶׁאֵין שְׁיָרִין לִשְׁיָרִין:
ברטנורה
ואינה יכולה להטלטל בחצי קב גרוגרות. מתוך שהיא רעועה והגרוגרות מכבידים נשברת לגמרי בטלטולה. ולכך שיערו בחצי קב, דהוא שיעור סעודה אחת. דקב גרוגרות הוא שיעור שתי סעודות, כדמוכח בסוף מסכת פאה גבי אין פוחתין לעני בגורן מקב גרוגרות. וכל דלא חזיא לטלטל בה שיעור סעודה אחת כשבורה דמיא:גיסטרא. כלי חרס שנחלק לשנים. ונעשה גיסי תרי:שאין שיריים לשיריים. כלי שלם חסים עליו ומשום סדק פורתא לא שדו ליה ומביאין שיריים של כלי דהיינו שבר כלי ומשימין תחתיו, אבל שבר כלי מכי נסדק במוציא משקה משדא שדו ליה, שאין אומרים הבא שבר כלי אחר להניח תחת שבר כלי זה:
תוסופות יום טוב
בחצי קב גרוגרות. פי' הר"ב דהוא שיעור סעודה אחת כו'. כדמוכח סוף פאה. ומסיים הר"ש. ואמרינן בפרק בכל מערבין (עירובין דף כט) וכן לעירוב ע"כ. וצריכא דשיעור סעודה דעירוב פחותות הן משאר סעודות. כדלקמן פי"ז משנה יא. ובעירובין פ"ז מ"ח. מפרש דשתי סעודות עירוב הן י"ח גרוגרות. ואילו שאר סעודות גדולות שליש מלבר. כמ"ש הר"ב שם פ"ח משנה ב:
גיסטרא שנתרועעה. דוקא בנתרועעה. אבל ניקבה אם מקבלת זיתים טמאה הואיל ומיוחדת לאוכלין. כדקתני לקמן גבי היו בה חדודין וכו'. הר"ש:
יכין
מלכת שלמה
2.
If a jar was cracked and cannot be moved with half a kav of dried figs in it, it is clean. If a damaged vessel (gistera) was cracked and it cannot hold any liquid, even though it can hold foodstuffs, it is clean, since remnants do not have remnants.משנה ג
אֵיזוֹ הִיא גִסְטְרָא, כֹּל שֶׁנִּטְּלוּ אָזְנֶיהָ. הָיוּ בָהּ חִדּוּדִין יוֹצְאִין, כֹּל הַמְקַבֵּל עִמָּהּ בְּזֵיתִים, מִטַּמֵּא בְמַגָּע וּכְנֶגְדּוֹ מִטַּמֵּא בַאֲוִיר. וְכֹל שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל עִמָּהּ בְּזֵיתִים, מִטַּמֵּא בְמַגָּע וְאֵין כְּנֶגְדּוֹ מִטַּמֵּא בַאֲוִיר. הָיְתָה מֻטָּה עַל צִדָּהּ כְּמִין קַתֶּדְרָה, כֹּל הַמְקַבֵּל עִמָּהּ בְּזֵיתִים, מִטַּמֵּא בְמַגָּע וּכְנֶגְדּוֹ מִטַּמֵּא בַאֲוִיר. וְכֹל שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל עִמָּהּ בְּזֵיתִים, מִטַּמֵּא בְמַגָּע וְאֵין כְּנֶגְדּוֹ מִטַּמֵּא בַאֲוִיר. שׁוּלֵי קוֹרְפִיּוֹת וְשׁוּלֵי קוֹסִים הַצִּידוֹנִיִּים, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לֵישֵׁב שֶׁלֹּא מְסֻמָּכִין, טְמֵאִין, שֶׁלְּכָךְ נַעֲשׂוּ מִתְּחִלָּתָן:
ברטנורה
כל שניטלו אזניה. חשובה גיסטרא, ואפילו היא שלימה, הואיל ואין לה אזנים לטלטלה ממקום למקום. ואם נתרועעה, שיעורה כמוציא משקה:היו בה חדודים. סתם חרס שנשבר יוצאין ממנו חידודים. כמו [איוב מ״א כ״ב] חדודי חרס:כל המקבל עמה בזיתים. אם אין כזית יוצא בין חידוד לחידוד, חשוב תוך כמו הגסטרא עצמה ומטמא אפילו באויר. אבל אם יוצא זית מבינתים, אינו מטמא באויר. אבל מטמא במגע מטעם יד:היתה מוטה על צדה. שנחלקה לארכה כמין עריבה ואינה יושבת אלא על דפנותיה ויש לה חידודים:כל המקבל עמה בזיתים. כדרך שמטמאה כשיושבת על שוליה כך מטמאה יושבת על צדה. וסתם מתניתין כחכמים דלעיל דמטמאין בחבית שנחלקה כמין שני עריבות:קתדרא. כסא של נשים ההולכות על העגלה:קורפיות. על שם מקומן. והן כלים חדים שאין יושבים שלא מסומכין:וקוסים. לשון קשות הנסך. ובסנהדרין הגונב את הקסוא והוא שם לכלי שרת. וקוסין הן מיני כלים ששוליהן חדין וכשמבשלים בהן מניחין אותן על כלי ברזל שקורין טריפיד״י בלע״ז, וכשמורידים אותן סומכין אותן באפר הכירה:הצידונין. שנעשים בצידון:
תוסופות יום טוב
[*היו בה חדודים. לשון הר"ב סתם חרס הנשבר יוצאים ממנו חדודים. ומסיים הר"ש כעין שינים בולטין מן הגיסטרא. והגיסטרא מקבלת כשיעורה. והשינים הבולטין הוא החידוד. ע"כ. ומ"ש הר"ב כמו חדודי חרס. וכ"כ הר"ש. והוא פסוק באיוב מא] [כב]:
כל המקבל. כלומר כל שני חידודים שמקבלים ואין יוצא זית מביניהם:
בזיתים. הכא נמי סתם כרבי מאיר דריש פ"ג ועיין מ"ש שם במשנה ב:
מטמא במגע וכנגדו מטמא באויר. עיין בפי' הר"ב פ' דלעיל מ"ד:
[*קתדרא. פי' הר"ב כסא וכו' על העגלה. לפי שראה בלשון הרמב"ם שכתב סתם בהליכתן בדרכים. הוסיף הוא לבאר על העגלה. אבל בנוסחאות ארץ ישראל נתוסף על הגמלים. ועיין עוד בפי' הר"ב בפכ"ד משנה ב]:
קוסים. פי' הר"ב לשון קשות הנסך. ובסנהדרין. סוף פרק ט. והרמב"ם כתב שנמצא בקצת הנוסחאות כוסין. וכן בחבורו פרק י"ח העתיק כוסות:
שלכך נעשו מתחלתן. והתנאי אשר התנינו בשברי כלי חרס. בפרק השני שיהיו יושבין שלא מסומכים אמנם הוא לכלים שנעשו בעת עשייתן להיות יושבים שלא מסומכים. הנה יצטרך שיהיו שבריהם כן. ואז יקבלו טומאה. הרמב"ם:
יכין
מלכת שלמה
3.
What is meant by a "damaged vessel" (gistera)? One whose handles were removed. If sharp ends projected from it: Any part of it which can contain olives contracts impurity by contact, while any impurity opposite an end conveys impurity to the vessel through its air-space, But any part of it which cannot contain olives contracts impurity by contact, while an impurity opposite an end does not convey impurity through its air-space. If it was leaning on its side like a kind of cathedra, Any part of it which can contain olives contracts impurity by contact, while any impurity opposite an end conveys impurity to the vessel through its air-space, But any part of it which cannot contain olives contracts impurity by contact, while an impurity opposite an end does not convey impurity to the vessel through its air-space. Bowls with Korfian [bottoms], and cups with Zidonian bottoms, although they cannot stand unsupported, are susceptible to impurity, because they were originally fashioned in this manner.משנה ד
כְּלִי חֶרֶשׂ שֶׁיֶּשׁ לוֹ שָׁלֹשׁ שְׂפָיוֹת, הַפְּנִימִית עוֹדֶפֶת, הַכֹּל טָהוֹר. הַחִיצוֹנָה עוֹדֶפֶת, הַכֹּל טָמֵא. הָאֶמְצָעִית עוֹדֶפֶת, מִמֶּנָּה וְלִפְנִים, טָמֵא. מִמֶּנָּה וְלַחוּץ, טָהוֹר. הָיוּ שָׁווֹת, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, חוֹלְקִין הָאֶמְצָעִית. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, הַכֹּל טָהוֹר. כְּלֵי חֶרֶס, מֵאֵימָתַי מְקַבְּלִין טֻמְאָה, מִשֶּׁיִּצָּרְפוּ בַכִּבְשָׁן, וְהִיא גְמַר מְלַאכְתָּן:
ברטנורה
שפיות. מלשון שפה. שיש לו שלש שפתות לפיו, ואויר בינתים בין שפה לשפה:הפנימית עודפת הכל טהור. כל מה שהוא חוץ ממנה נחשב כגבו של כלי ואין כלי חרס מיטמא מגבו. אבל מה שבתוך הפנימית טמא:החיצונה עודפת הכל טמא. דהוי חוצה לה כגבו של כלי ולפנים ממנה חשוב תוך. וכן אם אמצעית גבוהה, ממנה ולחוץ חשוב גב ולפנים חשוב תוך, שהכלי מתמלא עד הגבוהה:היו שוות. שאין אחת מן השפתות עודפת על חברתה:וחכמים אומרים הכל טהור. השפה שנפלה הטומאה באוירה בלבד היא טמאה, והשאר הכל טהור. וכן הלכה:משיצרפם בכבשן. וקודם צירוף הן כלי אדמה ואין מיטמאין:והוא גמר מלאכתן. ואע״ג דלאחר צירוף הכבשן צריכין תיקון למרחן להחליקן ולהשוות שפתן, אעפ״כ משיצרפם בכבשן חשיב נגמרה מלאכתן ומיטמאין:
תוסופות יום טוב
שפיות. דע ששפיות. וזר. ולזביז. ודופן. ענין כולם בזאת המסכתא שוה. אמנם הן אוגנים גבוהים על שטח הכלי. ר"ל שטח הקיתון. ויתחלפו שמותן [כפי] התחלת תמונת הכלי. כמו שתמצאם [שקורין] שפת הכלי המרובע. לזבז. [והעגול] תמונת האסטומכא שפה. וזולתן מהתמונות. דופן. והשפה הקטנה [בגובה] זר. הרמב"ם. [*ונ"ל שיש ט"ס שמ"ש האסטומכא. צ"ל האסטוונא. והיא עגולה רחבה בשטח מה הנזכרת בס' המורה פ' ל"ו מחלק א' ובפי' להמורה. המיוחס לאפוד"י בפ' ע"ג [בהקדמה י' בההערה בד"ה ונקדים הקדמה]:
רי"א חולקים האמצעית. עיין בסוף פ"י. ומ"ש שם:
משיצרפו בכבשן. משיחזקם על ידי צירוף האור בכבשן. מצרף בלשון חכמים מחזק ומקשה כלי חרס וכלי מתכות בין מים בין אור. רש"י פרק ד' דביצה דף לב [וז"ל רש"י שם מחזיק מקשה כלי חרס וכלי מתכות בדבר המחזקן בין ביד בין באור]:
יכין
מלכת שלמה