Mishnayos Club
6/20/2024
משנה א
הַמַּפְרִישׁ מִקְצָת תְּרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת, מוֹצִיא מִמֶּנּוּ תְּרוּמָה עָלָיו, אֲבָל לֹא לְמָקוֹם אַחֵר. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אַף מוֹצִיא הוּא מִמָּקוֹם אַחֵר תְּרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת:
ברטנורה
המפריש מקצת תרומה ומעשרות. כגון שהיה לו מאה סאין טבל והוציא מהן סאה תרומה ובדעתו להפריש עדיין השאר, חוזר ומוציא מאותו הכרי עצמו עד שישלים שני סאין כשיעור התרומה, דהטבל הוא שיעלה בידו ולא מה שכבר מתוקן:אבל לא למקום אחר. אם יש לו מאה סאין אחרים של טבל אינו יכול להפריש עליהן מאלו שהוציא מקצת תרומתן, דלגבי אחרים תלינן דלמא מן המתוקן הוא מוציא עליהן ולא מן הטבל שבו, ור׳ מאיר שרי אף למקום אחר. ואין הלכה כר׳ מאיר:
תוסופות יום טוב
רבי מאיר אומר אף מוציא הוא למקום אחר. כן הגירסא בס"א. וגירסת הספר ממקום אחר. ולפ"ז גם בדברי ת"ק גרסי' אבל לא ממקום אחר ונראה שזאת היא גירסת הרמב"ם שמפרש המפריש מקצת תרומה וכו' אינו תרומה והוא טבל אבל צריך שיוציא התרומה שעל זה שהפריש מיניה וביה. ולא יפריש עליו ממקום אחר. וכ"כ בפ' ג' מה' תרומות ופ"א מה' מעשר והראב"ד השיג עליו לפי שהוא גורס למקום אחר. ועוד הקשה שהל"ל עליה. שהתרומה ל' נקבה ומפרש למתני' כפירוש הר"ב וכ"פ הר"ש:
יכין
מלכת שלמה
יכין
המפריש מקצת תרומה ומעשרות שלא הפריש מהכרי. כל התרומה שחייב עליו אבל הי' בדעתו להפריש אח"כ השאר שחייב מזה הכרי עליו: מוציא ממנו תרומה עליו ר"ל מותר להוציא השאר ג"כ מהכרי דטבל הוא שמעלה ולא מה שכבר מתוקן: אבל לא למקום אחר דאסור לעשות לזה הטבל המתוקן במקצת לתרומה על טבל אחר אבל מכרי אחר שכולו טבל על כרי זה שמקצתו טבל רשאי. ולרמב"ם [פ"ג מתרומה] גם זה אסור. אבל מאותו מקצת שהפריש לשם תרומה יפריש ממנו התרומה שחייב לאותו מקצת: מי שהיו פירותיו במגורה ר"ל באוצר: וסאה לעני שיהיו ב' הסאין מע"ר ומעשר עני על ח' סאין שיאכל אח"כ מהאוצר. ואע"ג דלא היה צריך ליתן להעני רק 9/10 סאה לא הקפיד עמו ונתן לו סאה שלימה: מפריש עד שמונה סאין ואוכלן דברי ר"מ נ"ל דר"מ לטעמי' דאית ליה ברירה בכה"ג [כתוס' סוכה דכ"ג ב'] ולולי שהפריש לבן לוי ולעני כל המחויב ליתן מהמגורה זה פשיטא שהכל שבמגורה הותר' לזרים. אבל זה לא הפריש רק מה שראוי ליתן מי' סאין. והרי יש באוצר כמה סאין יותר ולהכי ס"ל ברירה וכשיאכל הח' סאין הוברר למפרע שההפרשה של ב' סאין עליהן הי' והו"ל מאז ככל חולין שהופרש ממנו המעשר שא"צ שיהיה המעשר קיים בשעת אכילת החולין: וחכ"א אינו מפריש אלא לפי חשבון נ"ל דס"ל כדקיי"ל [ביצה דל"ח א'] בדאו' אין ברירה. א"כ רק אז כשנוטל הח' סאין מהאוצר לאכלן מתקיים ההפרשה ולהכי צריכין הב' סאין שיהיו קיימין אז להיות למעשר על ח' סאין שנוטל ומש"ה אינו מפריש לאכול מהאוצר רק לפי חשבון מה שלא נאכל עדיין מהב' סאין שנתן ובלא נשאר מהן רק חציין אינו אוכל רק ד' סאין: שיעור תרומה עין יפה נדיב לב: בש"א משלשים ומזה תלמד כמה שיעור עין רעה ובינוני לדבריהם: תרם בינוני או נדיב: ועלה בידו אחד מששים מדחייב לתרום מאומד טעה: תרומה ואינו צריך לתרום חזר והוסיף חייב ההוספה: במעשרות דאין שם תקומה חל אהוספה: ויחזור ויתרום כמות שהוא למוד ר"ל רגיל דמוסיף על מה שהפריש מקודם עד שיהיה יחד כשיעור עין יפה או רעה. כפי מה שרגיל ליתן: במדה ובמשקל ובמנין אותה ההוספה רשאי ליתן במדידה: ר' יהודה אומר אף שלא מן המוקף דבהוספה אין צריך מוקף. ולשון מוקף ר"ל שיהיה תוך היקף מקום א' וסמוך: תורם כדעתו של בעל הבית בעין יפה או רעה: פיחת עשרה שהיה בעה"ב בינוני והוא נתן מא' ממ' שחשב שהבע"ב עינו יפה: או הוסיף עשרה א' מס' שחשב שבעה"ב עינו רעה כך כתב הר"ב ול"מ היה נ"ל דאסיפא נמי קאי דקאמר דשליח שאינו יודע דעת בעה"ב תורם בבינוני. ועלה קאמר אם פיחת עשרה כגון שאח"כ נודע שהבעה"ב עינו יפה. או הוסיף עשרה שנודע אח"כ שהבעה"ב עינו רעה: אין תרומתו תרומה מדידע דעת בעה"ב והוסיף במזיד נתבטל כל השליחות: רבי אליעזר אומר אחד מעשרה יוכל ליתן וכל תרומתו פטור ממעשרות: יתר מכאן יעשנה לאותו מותר: תרומת מעשר דהרי אותו מותר טבול למעשר והלוי אינו רשאי לאכלו דהרי מדומע עם התרומה. לכן יעשנו הישראל לאותו מותר תמ"ע על המעשר שחייב ליתן דגם הישראל רשאי ליתן תמ"ע. [והר"ב סתר דברי עצמו. שכתב שהישראל יעשנו תמ"ע ואחרי כך כתב שיתן לו הלוי תחתיו חולין]: למקום אחר המשנה תמוה למה לא יעשהו תמ"ע על מעשר שחייב מכרי זה ונ"ל ע"פ מ"ש רש"י [מנחות דל"א א'] בנתערב חיוב מועט בפטור מרובה א"א לתקנו מטבל דהו"ל כמפריש מחיוב על הפטור מדנתבטל מדאורייתא ברוב במינו רק יתקנו מדמאי דרבנן. א"כ הכא א"א שיעשה לאותו מותר לתמ"ע על מעשר שחייב מהנשאר בידו דממ"נ אם אותו מותר הוא פחות מהתרומה. א"כ נתבטל המותר ברוב מדאו' ואיך יפטור בו המעשר דאו' שחייב וא"א שיעשהו להמותר לתמ"ע כ"א על דמאי. דג"כ חיובו מד"ס. ואי המותר יותר מהת"ג. א"כ כיון שהת"ג היה עשירי' הכרי יהיה המותר נמי יותר מהתמ"ע שחייב מכרי זה. ומ"ש הר"מ והר"ב דלהכי לא יעשה להמותר לת"ג על מקום אחר. משום דת"ג צריך מוקף ג"כ קשה הרי יוכל להסמיכו לכרי טבל ואפילו נגיעה א"צ רק שיהיו סמוכין וכלעיל רפ"ב. אלא נ"ל דלהכי א"א דהרי מדאו' אין ברירה איזהו תרומה ואיזהו מותר א"כ אף שיסמיכם התרומה שהוא הפטור מפסיק ביניהם וגרע טפי מאלו היו מרוחקים בלי הפסק. דאפשר שיתקרבו וכל הראוי לבילה אין בילה מעכב בו: רבי ישמעאל אומר מחצה חולין ומחצה תרומה יכול לעשות דלפטר ממעשרות: רבי טרפון ורבי עקיבא אומרים עד שישייר שם חולין דגם בנשתייר רק קצת חולין סגי: בשלשה פרקים משערים את הכלכלה הסל שמודדים בו לעשר ישערו כמה פירות מחזיק. ונקט לשון משערין לא מדקאי רק אתרומה שניתן רק באומד אלא משום דשייך אכולהו ג' מדה משקל מניין נ"ל: בבכורות כשהפירות בכירות הן מלאי' וגסין: ובסיפות בסוף הקיץ כבר נתיבשו וצמקו: ובאמצע הקיץ ונ"ל כרלח"ש דכולהו לעניין ת"ג איירי שנטלת באומד ובתאנים מיירי שרגילין להצטמק. ולפיכך מדהיו רגילים לתרום תאנים בכלכלה והוא סל לפיכך כשרצה לתרום כרי תאנים היה צריך לשער המניין או המדות או המשקל שיש בתאנים שבכרי וכמה מהם תחזיק הכלכלה באופן שבתחלת הקיץ שהתאנים גסי' ורטובים יהיה מניין התאנים שבכרי או מדתן מועט ופחות ממה שיהיה מהן שם בסוף הקיץ. אבל כשיתרום במשקל יהיה משקלם בתחילת הקיץ יותר ממה שיהיה ממנו בהכרי ובהכלכלה בסוף הקיץ. דלמשל בתחלת הקיץ שהתאנים גמורים וגסי' וישער שצבור התאנים הוא ק' סאה וישער שהכלכלה מחזקת סאה א'. א"כ לפי אומד זה צריך להפריש מצבור התאנים ב' כלכלות דהיינו א' מנ'. ובסוף הקיץ שנתיבשו התאנים ויחזיק הסל ב' סאין. אם ישער שיש בהצבור ק' סאה א"צ להפריש רק סל א'. וה"ה במשער במניין הפירות יחזיק הסל בתחלת הקיץ פחות מהמניין שיחזיק בסוף הקיץ. ולהכי כך קצבו חכמים ג"פ לשער הכלכלה ג' פעמים בקיץ. ואע"ג דגם ביני ביני מצטמקין הפירות. כל שיעורי חכמים כך הוא ולא ניתנה תורה למלאכי השרת ובפרט משום דכל השיעורים הללו מדרבנן דמדאו' חטה א' פוטרת כל הכרי בהרמ' תרומה: המונה משובח מן המפריש באומד אף דגם במונה יש גדולים וקטנים. עכ"פ א"א שיטעה רק במשהו ומדשעורו רק מדרבנן דמדאו' חטה א' פוטרת כל הכרי לא גזרו בה כ"כ: והשוקל משובח משלשתן מיהו ת"ג ניתן רק באומד כמה במדות או כמה במניין או כמה במשקל יש בכרי שרוצה לתרום. וכן צריך לאמוד ג"כ באומד זה התרומה עצמה שיתרום. והא דקאמר בירושלמי דמונה משובח מן התורם מאומד. ר"ל שהוא משובח מן התורם מאומד שתהי' התרומה חלק נ' מהכרי בלי אומד מניין או מדות או משקל של הכרי והתרומה. אלא צריך שיאמיד כמה במניין או כמה במשקל או כמה מדות יש כאן. והיינו דקאמר הכא המונה וכו' לא שבאמת מונה רק ישער המניין. א"נ מה דקאמר המונה קאי רק אהסל דאותו לבד רשאי למדוד או וכו' ולא הכרי שמפריש ממנו התרומה: רבי אליעזר אומר תרומה עולה באחד ומאה בנפלה סאה תרומה לק' חולין דהוה ליה יחד ק"א נותן סאה לכהן והשאר מותר. ואפילו כשהתרומה עדיין ביד ישראל. ולא אכל עדיין מהחולין דמצי למתשיל עלה [דבאכל מהחולין א"א למתשיל. דא"כ אכל טבל למפרע]. אפילו הכי אינו כדשיל"מ דלא בטל אפי' באלף דמדלאו מצוה לאתשולי עלה אינו רגיל למתשיל: רבי יהושע אומר במאה ועוד דבנפלה בצ"ט ומשהו סגי: רבי יוסי בן משולם אומר ועוד קב למאה סאה דצריך שיהיו החולין צ"ט סאה וקב: שתות למדמע ר"ל שהוא שתות של סאה שנפלה. וממילא בנפל יותר או פחות משער לעולם בשתות: רבי יהושע אומר תאנים שחורות מעלות את הלבנות בנפלה תאנה לבנה של תרומה בק' תאנים חצין לבנים וחצין שחורים מצטרפין לבטלה: עגולי דבלה תאנים הנדרסי' יחד בעיגול: הגדולים מעלים את הקטנים דבנפל עגול קטן של תרומה בין עגולי חולין גדולים וקטנים מצטרפים לבטלה דביש בעגולין יחד כדי ק' נגד התרומה בטלה: העגולים מעלין את המלבנים תאנים הנדרסי' יחד ברבוע כלבינה: רבי אליעזר אוסר נ"ל דס"ל אפי' אינו ידוע איזה נפלה כיון דבין שהיתה שחורה או לבנה לא נתבטלה אין מצטרפים: כיצד דברי ר"ע הן: בדורס ליטרא קציעות תאנים יבשים של תרומה וליטרא חצי לוג [כירושלמי פ"י מ"ח וע"ש]: ע"פ הכד של חולין: ואינו יודע איזוהי באיזה כד ובכל כד יש ק' ליטרין: והתחתונות מעלות את העליונות אף שאין התחתונות בכלל הספק אפילו הכי כיון דתרומת פירות מדרבנן ומדאורי' גם תרומה דאו' בטלה ברוב הו"ל תרי דרבנן. ואין צריך שיהיה עם התחתונות ק'. רק משום היכיר' שלא נקל גם בתרומה דאו' להתיר' בביטל ברוב [כך נ"ל]. וכן כתבו תוס' [ב"מ דפ"ח א' ד"ה הכא] דתרומת תאנה דרבנן. ולפ"ז מה דאמרינן בתאנה [ביצה ד"ג ב'] כ"ש הכא דאו' ע"כ צ"ל דר"ל דתרומה עיקרו דאו': עד שיהיו שם מאה כדים וטעם שלר' אליעזר דשחורות אינן ראויין להיות בספק דמוע בלבנות לעולם דניכרות הן. מה שאין כן תחתונות ועליונות ממין א' הן וראוייות להתערב ולר"י אדרבה שחורות ולבנות מעורבות הן. מה שאין כן תחתונות ועליונות חילוק מקומות אין שם תערובות עליו כ"כ ע"ר אאמ"ו הגזצוק"ל: סאה תרומה שנפלה על פי מגורה אוצר: וקפאה הסיר מה שלמעלה באוצר: רבי אליעזר אומר אם יש בקפוי שניהן במשמע האוצר שנקפה והתבואה שקפא'. ור"ל ששתיהן מצטרפין כך נ"ל: מאה סאה תעלה באחד ומאה לטעמי' במ"י ואף דהכא אינן מעורבות דהא קפא' והסיר התרומה. אפ"ה מצטרפי מדהיו תחלה מעורבין הרי איכא הכירא שפיר [כלעיל סי' מ"ו]: יקפיאנה ר"י קא' לה וה"ק כיצד יעשה יקפיאנה עד שידע שלא נשאר מהתרומה כלל. ואז תחתית האוצר מותר: ואם כן דמהני קפוי: או שאינו ידוע: שתי קופות ושתי מגורות ובכל א' נ' סאה: מעלות זו את זו ואותה סאה שמעלה מעלה מזו או מזו או חצי' מכ"א מיהו דוקא קופות מצטרפות מדמתטלטלות פעמים שמתערבות יחד אבל ב' מגורות דוקא בבית א' מצטרפות: אמר רבי יוסי מעשה בא לפני רבי עקיבא בחמשים אגודות של ירק שנפלה אחת מהם אגודה א' כיוצא בהן: לתוכן חציה תרומה מצי איירי בין שהיה ידוע איזה חצי' תרומה. או שידע וחזרו ונתערבו. או שאמר חצי אגודה זו תרומה ולא בירר עדיין איזה. דעכ"פ אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון [כפ"ה מ"ה]: אלא שהיו שם מאה ושני חציים דאין התרומה מדמעת אלא לפי חשבון תרומה שבה. והרי יש כאן ק"א חציין נגד החצי תרומה והרי גם אם היה רק ק' חצאין כבר היתה התרומה בטילה:
מלכת שלמה
מוציא ממנו תרומה עליו. י"ס דגרסי מוציא ממנו תרומה ומעשרות עליו:
אבל לא על מקום אחר ר' מאיר אומר אף מוציא הוא על מקום אחר וכו'. כן גרסת הר"ש ז"ל וכדפי' ר"ע ז"ל. וכתב הרא"ש ז"ל והיינו טעמא דכשאדם תורם כריו אי אפשר לו להוציא כל התרומה בבת אחת אלא מרים וחוזר ומרים הלכך אפי' הפסיק ביניהם יום או יומים אין לחוש דמה לי הפסק מועט ומה לי הפסק מרובה אבל מ"מ כיון שמקצתו מתוקן אין להפריש על טבל גמור ור"מ לא מפליג אבל הרמב"ם ז"ל גריס אבל לא ממקום אחר וז"ל פירושו כוונת התנא לומר כי אותו הקצת שהפריש אינו לא תרומה ולא מעשר אבל עדיין הוא טבל כמו שהי' אבל מוציא מאותו הקצת החק שהוא חייב בו ואם הפריש קצת מעשרות יוציא ממנו המעשר שחייב לאותו קצת ואין לו להוציא על אותו קצת שהוציא תרומות ומעשרות ממקום אחר כמו שהוא מותר עשותו בטבל כיון שזה שהוציאו הוציאו לדעת שהוא מקצת תרומה ומעשרות ור"מ מתיר שיוציא עליו ממקום אחר ואין הפרש אצלו בין מוציא קצת תרומה ומעשרות או שאר הטבלים ע"כ. והראב"ד ז"ל גריס כגרסת הר"ש ז"ל בהשגות שם בפ"ג דה' תרומות ובפ"א דה' מעשר סי' ט"ו וכן מוכח בירושלמי והקשה הראב"ד ז"ל דלפי' הרמב"ם ז"ל קשה דהו"ל למיתני מוציא ממנו תרומה עליה בל' נקבה ונלע"ד דלא קשיא ג"כ מלת עליו לפי' הרמב"ם ז"ל שהוא ז"ל יסבור דקאי אמלת מקצת שהוא ל' זכר:
1.
One who sets aside only part of terumah and tithes, may take terumah from that [heap], but he may not take terumah from it for other produce. Rabbi Meir says: he can also take terumah and tithes for produce elsewhere.
משנה ב
מִי שֶׁהָיוּ פֵרוֹתָיו בַּמְּגוּרָה, וְנָתַן סְאָה לְבֶן לֵוִי וּסְאָה לְעָנִי, מַפְרִישׁ עַד שְׁמֹנֶה סְאִין וְאוֹכְלָן, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינוֹ מַפְרִישׁ אֶלָּא לְפִי חֶשְׁבּוֹן:
ברטנורה
במגורה. באוצר, כדכתיב (חגי ב) העוד הזרע במגורה:ונתן סאה לבן לוי. מתניתין איירי בפועל חבר הבא לסעוד אצל בעל הבית ואינו מאמינו על המעשרות וראה הפועל את בעל הבית נותן ממגורתו סאה לבן לוי וסאה לעני. ר״מ אומר דאותו פועל יכול לאכול מן המגורה שמנה סאים דמסתמא בתורת מעשר ראשון נתן ללוי ובתורת מעשר עני נתן לעני, והרי יש כאן ח׳ סאים מתוקנים ומעט יותר. ואע״פ שלא ראהו מפריש תרומה גדולה לא נחשדו עמי הארץ על התרומה:וחכ״א לא הפריש בעל הבית אלא לפי חשבון. סעודה זו שרוצה הפועל לאכול אצלו, והשאר מתנה בעלמא הוא דיהיב ללוי ולעני, הלכך אין הפועל יכול לאכול אצלו עד שיכלו ח׳ סאין כדברי ר״מ, אלא אותה סעודה שהיה לו לאכול אצלו ותו לא. פירוש אחר ונתן סאה לבן לוי וסאה לעני והלכו להם, וכשבא להפריש שמנה סאין מן המגורה ולאכול אותם על סמך השני סאין שנתן לבן לוי ולעני אינו יודע אם אותן שני סאין קיימים אם לאו, ר״מ אומר מפריש שמונה סאין ואוכלן, על סמך אותן שני סאין שנתן לבן לוי ולעני בחזקת שהן קיימים. וחכ״א אינו מפריש אלא לפי חשבון, הקיימים, אם כל השני סאין קיימים מפריש עליהן ח׳ סאין ומעט יותר, ואם אין קיימים אלא חציין אינו מפריש עליהם אלא ארבע סאין, לפי חשבון מה שנמצא מהן קיימים כך מפריש עליהם ולא יותר. והלכה כחכמים:
תוסופות יום טוב
שמנה סאין. פי' הר"ב וכ"כ הר"ש ומעט יותר. וז"ל הרמב"ם ואמרם סאה לעני הוא בקירוב החשבון אבל בדיוק החשבון אינו טעון לתת לעני אלא תשע עשיריות מהסאה ויפריש ג"כ אותן ח' סאין ועשירית סאה וזה מבואר. ע"כ:
[*וחכ"א אינו מפריש אלא לפי חשבון. פי' הר"ב בפי' השני לפי חשבון הקיימים וכלומר ואינו יכול לסמוך שכולם בחזקת קיימים אלא צריך שיתברר לו כמה קיימים ולפי מה שנתברר לו שקיימים כך יפריש עליהם ול"ד לדתנן בספ"ג דגיטין המניח פירות להיות מפריש עליהם כו' מפריש עליהם בחזקת שהן קיימים דהתם הפירות אצלו נשארים ואין כאן חשש שנאכלו אלא שמא נאבדו ולהא לא חיישינן דלא שכיח אבל הכא שנתנום לאחרים ללוי ולעני יש לחוש שמא נאכלו. וכן פי' הרמב"ם שמא אין קיימים קצתם או נאכל קצתם ואגב דחיישינן לנאכל דשכיח דלכך ניתן להם. נקט נמי שמא אינן קיימים. וז"ל הרמב"ם בפ"ז מה' מעשר אא"כ יודע שב' סאין של מעשרות קיימים אבל אם אכלו מהן הלוי והעני כו' עכ"ל. וצ"ל שהטעם הוא דכיון שעדיין לא הפריש החולין בכדי אלו המעשרות אין נתינת הלוי והעני פוטרתן הואיל ועדיין מעורבין בטבלן דאין בריר' בדאוריי' כדפסק הר"ב בפ"ז דדמאי מ"ד]:
יכין
מלכת שלמה
יכין
המפריש מקצת תרומה ומעשרות שלא הפריש מהכרי. כל התרומה שחייב עליו אבל הי' בדעתו להפריש אח"כ השאר שחייב מזה הכרי עליו: מוציא ממנו תרומה עליו ר"ל מותר להוציא השאר ג"כ מהכרי דטבל הוא שמעלה ולא מה שכבר מתוקן: אבל לא למקום אחר דאסור לעשות לזה הטבל המתוקן במקצת לתרומה על טבל אחר אבל מכרי אחר שכולו טבל על כרי זה שמקצתו טבל רשאי. ולרמב"ם [פ"ג מתרומה] גם זה אסור. אבל מאותו מקצת שהפריש לשם תרומה יפריש ממנו התרומה שחייב לאותו מקצת: מי שהיו פירותיו במגורה ר"ל באוצר: וסאה לעני שיהיו ב' הסאין מע"ר ומעשר עני על ח' סאין שיאכל אח"כ מהאוצר. ואע"ג דלא היה צריך ליתן להעני רק 9/10 סאה לא הקפיד עמו ונתן לו סאה שלימה: מפריש עד שמונה סאין ואוכלן דברי ר"מ נ"ל דר"מ לטעמי' דאית ליה ברירה בכה"ג [כתוס' סוכה דכ"ג ב'] ולולי שהפריש לבן לוי ולעני כל המחויב ליתן מהמגורה זה פשיטא שהכל שבמגורה הותר' לזרים. אבל זה לא הפריש רק מה שראוי ליתן מי' סאין. והרי יש באוצר כמה סאין יותר ולהכי ס"ל ברירה וכשיאכל הח' סאין הוברר למפרע שההפרשה של ב' סאין עליהן הי' והו"ל מאז ככל חולין שהופרש ממנו המעשר שא"צ שיהיה המעשר קיים בשעת אכילת החולין: וחכ"א אינו מפריש אלא לפי חשבון נ"ל דס"ל כדקיי"ל [ביצה דל"ח א'] בדאו' אין ברירה. א"כ רק אז כשנוטל הח' סאין מהאוצר לאכלן מתקיים ההפרשה ולהכי צריכין הב' סאין שיהיו קיימין אז להיות למעשר על ח' סאין שנוטל ומש"ה אינו מפריש לאכול מהאוצר רק לפי חשבון מה שלא נאכל עדיין מהב' סאין שנתן ובלא נשאר מהן רק חציין אינו אוכל רק ד' סאין: שיעור תרומה עין יפה נדיב לב: בש"א משלשים ומזה תלמד כמה שיעור עין רעה ובינוני לדבריהם: תרם בינוני או נדיב: ועלה בידו אחד מששים מדחייב לתרום מאומד טעה: תרומה ואינו צריך לתרום חזר והוסיף חייב ההוספה: במעשרות דאין שם תקומה חל אהוספה: ויחזור ויתרום כמות שהוא למוד ר"ל רגיל דמוסיף על מה שהפריש מקודם עד שיהיה יחד כשיעור עין יפה או רעה. כפי מה שרגיל ליתן: במדה ובמשקל ובמנין אותה ההוספה רשאי ליתן במדידה: ר' יהודה אומר אף שלא מן המוקף דבהוספה אין צריך מוקף. ולשון מוקף ר"ל שיהיה תוך היקף מקום א' וסמוך: תורם כדעתו של בעל הבית בעין יפה או רעה: פיחת עשרה שהיה בעה"ב בינוני והוא נתן מא' ממ' שחשב שהבע"ב עינו יפה: או הוסיף עשרה א' מס' שחשב שבעה"ב עינו רעה כך כתב הר"ב ול"מ היה נ"ל דאסיפא נמי קאי דקאמר דשליח שאינו יודע דעת בעה"ב תורם בבינוני. ועלה קאמר אם פיחת עשרה כגון שאח"כ נודע שהבעה"ב עינו יפה. או הוסיף עשרה שנודע אח"כ שהבעה"ב עינו רעה: אין תרומתו תרומה מדידע דעת בעה"ב והוסיף במזיד נתבטל כל השליחות: רבי אליעזר אומר אחד מעשרה יוכל ליתן וכל תרומתו פטור ממעשרות: יתר מכאן יעשנה לאותו מותר: תרומת מעשר דהרי אותו מותר טבול למעשר והלוי אינו רשאי לאכלו דהרי מדומע עם התרומה. לכן יעשנו הישראל לאותו מותר תמ"ע על המעשר שחייב ליתן דגם הישראל רשאי ליתן תמ"ע. [והר"ב סתר דברי עצמו. שכתב שהישראל יעשנו תמ"ע ואחרי כך כתב שיתן לו הלוי תחתיו חולין]: למקום אחר המשנה תמוה למה לא יעשהו תמ"ע על מעשר שחייב מכרי זה ונ"ל ע"פ מ"ש רש"י [מנחות דל"א א'] בנתערב חיוב מועט בפטור מרובה א"א לתקנו מטבל דהו"ל כמפריש מחיוב על הפטור מדנתבטל מדאורייתא ברוב במינו רק יתקנו מדמאי דרבנן. א"כ הכא א"א שיעשה לאותו מותר לתמ"ע על מעשר שחייב מהנשאר בידו דממ"נ אם אותו מותר הוא פחות מהתרומה. א"כ נתבטל המותר ברוב מדאו' ואיך יפטור בו המעשר דאו' שחייב וא"א שיעשהו להמותר לתמ"ע כ"א על דמאי. דג"כ חיובו מד"ס. ואי המותר יותר מהת"ג. א"כ כיון שהת"ג היה עשירי' הכרי יהיה המותר נמי יותר מהתמ"ע שחייב מכרי זה. ומ"ש הר"מ והר"ב דלהכי לא יעשה להמותר לת"ג על מקום אחר. משום דת"ג צריך מוקף ג"כ קשה הרי יוכל להסמיכו לכרי טבל ואפילו נגיעה א"צ רק שיהיו סמוכין וכלעיל רפ"ב. אלא נ"ל דלהכי א"א דהרי מדאו' אין ברירה איזהו תרומה ואיזהו מותר א"כ אף שיסמיכם התרומה שהוא הפטור מפסיק ביניהם וגרע טפי מאלו היו מרוחקים בלי הפסק. דאפשר שיתקרבו וכל הראוי לבילה אין בילה מעכב בו: רבי ישמעאל אומר מחצה חולין ומחצה תרומה יכול לעשות דלפטר ממעשרות: רבי טרפון ורבי עקיבא אומרים עד שישייר שם חולין דגם בנשתייר רק קצת חולין סגי: בשלשה פרקים משערים את הכלכלה הסל שמודדים בו לעשר ישערו כמה פירות מחזיק. ונקט לשון משערין לא מדקאי רק אתרומה שניתן רק באומד אלא משום דשייך אכולהו ג' מדה משקל מניין נ"ל: בבכורות כשהפירות בכירות הן מלאי' וגסין: ובסיפות בסוף הקיץ כבר נתיבשו וצמקו: ובאמצע הקיץ ונ"ל כרלח"ש דכולהו לעניין ת"ג איירי שנטלת באומד ובתאנים מיירי שרגילין להצטמק. ולפיכך מדהיו רגילים לתרום תאנים בכלכלה והוא סל לפיכך כשרצה לתרום כרי תאנים היה צריך לשער המניין או המדות או המשקל שיש בתאנים שבכרי וכמה מהם תחזיק הכלכלה באופן שבתחלת הקיץ שהתאנים גסי' ורטובים יהיה מניין התאנים שבכרי או מדתן מועט ופחות ממה שיהיה מהן שם בסוף הקיץ. אבל כשיתרום במשקל יהיה משקלם בתחילת הקיץ יותר ממה שיהיה ממנו בהכרי ובהכלכלה בסוף הקיץ. דלמשל בתחלת הקיץ שהתאנים גמורים וגסי' וישער שצבור התאנים הוא ק' סאה וישער שהכלכלה מחזקת סאה א'. א"כ לפי אומד זה צריך להפריש מצבור התאנים ב' כלכלות דהיינו א' מנ'. ובסוף הקיץ שנתיבשו התאנים ויחזיק הסל ב' סאין. אם ישער שיש בהצבור ק' סאה א"צ להפריש רק סל א'. וה"ה במשער במניין הפירות יחזיק הסל בתחלת הקיץ פחות מהמניין שיחזיק בסוף הקיץ. ולהכי כך קצבו חכמים ג"פ לשער הכלכלה ג' פעמים בקיץ. ואע"ג דגם ביני ביני מצטמקין הפירות. כל שיעורי חכמים כך הוא ולא ניתנה תורה למלאכי השרת ובפרט משום דכל השיעורים הללו מדרבנן דמדאו' חטה א' פוטרת כל הכרי בהרמ' תרומה: המונה משובח מן המפריש באומד אף דגם במונה יש גדולים וקטנים. עכ"פ א"א שיטעה רק במשהו ומדשעורו רק מדרבנן דמדאו' חטה א' פוטרת כל הכרי לא גזרו בה כ"כ: והשוקל משובח משלשתן מיהו ת"ג ניתן רק באומד כמה במדות או כמה במניין או כמה במשקל יש בכרי שרוצה לתרום. וכן צריך לאמוד ג"כ באומד זה התרומה עצמה שיתרום. והא דקאמר בירושלמי דמונה משובח מן התורם מאומד. ר"ל שהוא משובח מן התורם מאומד שתהי' התרומה חלק נ' מהכרי בלי אומד מניין או מדות או משקל של הכרי והתרומה. אלא צריך שיאמיד כמה במניין או כמה במשקל או כמה מדות יש כאן. והיינו דקאמר הכא המונה וכו' לא שבאמת מונה רק ישער המניין. א"נ מה דקאמר המונה קאי רק אהסל דאותו לבד רשאי למדוד או וכו' ולא הכרי שמפריש ממנו התרומה: רבי אליעזר אומר תרומה עולה באחד ומאה בנפלה סאה תרומה לק' חולין דהוה ליה יחד ק"א נותן סאה לכהן והשאר מותר. ואפילו כשהתרומה עדיין ביד ישראל. ולא אכל עדיין מהחולין דמצי למתשיל עלה [דבאכל מהחולין א"א למתשיל. דא"כ אכל טבל למפרע]. אפילו הכי אינו כדשיל"מ דלא בטל אפי' באלף דמדלאו מצוה לאתשולי עלה אינו רגיל למתשיל: רבי יהושע אומר במאה ועוד דבנפלה בצ"ט ומשהו סגי: רבי יוסי בן משולם אומר ועוד קב למאה סאה דצריך שיהיו החולין צ"ט סאה וקב: שתות למדמע ר"ל שהוא שתות של סאה שנפלה. וממילא בנפל יותר או פחות משער לעולם בשתות: רבי יהושע אומר תאנים שחורות מעלות את הלבנות בנפלה תאנה לבנה של תרומה בק' תאנים חצין לבנים וחצין שחורים מצטרפין לבטלה: עגולי דבלה תאנים הנדרסי' יחד בעיגול: הגדולים מעלים את הקטנים דבנפל עגול קטן של תרומה בין עגולי חולין גדולים וקטנים מצטרפים לבטלה דביש בעגולין יחד כדי ק' נגד התרומה בטלה: העגולים מעלין את המלבנים תאנים הנדרסי' יחד ברבוע כלבינה: רבי אליעזר אוסר נ"ל דס"ל אפי' אינו ידוע איזה נפלה כיון דבין שהיתה שחורה או לבנה לא נתבטלה אין מצטרפים: כיצד דברי ר"ע הן: בדורס ליטרא קציעות תאנים יבשים של תרומה וליטרא חצי לוג [כירושלמי פ"י מ"ח וע"ש]: ע"פ הכד של חולין: ואינו יודע איזוהי באיזה כד ובכל כד יש ק' ליטרין: והתחתונות מעלות את העליונות אף שאין התחתונות בכלל הספק אפילו הכי כיון דתרומת פירות מדרבנן ומדאורי' גם תרומה דאו' בטלה ברוב הו"ל תרי דרבנן. ואין צריך שיהיה עם התחתונות ק'. רק משום היכיר' שלא נקל גם בתרומה דאו' להתיר' בביטל ברוב [כך נ"ל]. וכן כתבו תוס' [ב"מ דפ"ח א' ד"ה הכא] דתרומת תאנה דרבנן. ולפ"ז מה דאמרינן בתאנה [ביצה ד"ג ב'] כ"ש הכא דאו' ע"כ צ"ל דר"ל דתרומה עיקרו דאו': עד שיהיו שם מאה כדים וטעם שלר' אליעזר דשחורות אינן ראויין להיות בספק דמוע בלבנות לעולם דניכרות הן. מה שאין כן תחתונות ועליונות ממין א' הן וראוייות להתערב ולר"י אדרבה שחורות ולבנות מעורבות הן. מה שאין כן תחתונות ועליונות חילוק מקומות אין שם תערובות עליו כ"כ ע"ר אאמ"ו הגזצוק"ל: סאה תרומה שנפלה על פי מגורה אוצר: וקפאה הסיר מה שלמעלה באוצר: רבי אליעזר אומר אם יש בקפוי שניהן במשמע האוצר שנקפה והתבואה שקפא'. ור"ל ששתיהן מצטרפין כך נ"ל: מאה סאה תעלה באחד ומאה לטעמי' במ"י ואף דהכא אינן מעורבות דהא קפא' והסיר התרומה. אפ"ה מצטרפי מדהיו תחלה מעורבין הרי איכא הכירא שפיר [כלעיל סי' מ"ו]: יקפיאנה ר"י קא' לה וה"ק כיצד יעשה יקפיאנה עד שידע שלא נשאר מהתרומה כלל. ואז תחתית האוצר מותר: ואם כן דמהני קפוי: או שאינו ידוע: שתי קופות ושתי מגורות ובכל א' נ' סאה: מעלות זו את זו ואותה סאה שמעלה מעלה מזו או מזו או חצי' מכ"א מיהו דוקא קופות מצטרפות מדמתטלטלות פעמים שמתערבות יחד אבל ב' מגורות דוקא בבית א' מצטרפות: אמר רבי יוסי מעשה בא לפני רבי עקיבא בחמשים אגודות של ירק שנפלה אחת מהם אגודה א' כיוצא בהן: לתוכן חציה תרומה מצי איירי בין שהיה ידוע איזה חצי' תרומה. או שידע וחזרו ונתערבו. או שאמר חצי אגודה זו תרומה ולא בירר עדיין איזה. דעכ"פ אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון [כפ"ה מ"ה]: אלא שהיו שם מאה ושני חציים דאין התרומה מדמעת אלא לפי חשבון תרומה שבה. והרי יש כאן ק"א חציין נגד החצי תרומה והרי גם אם היה רק ק' חצאין כבר היתה התרומה בטילה:
מלכת שלמה
במגורה גרסי' הבי"ת בפת"ח והמ"ם בשב"א ודגש והגימ"ל בשור"ק והרי"ש קמוצה:
ונתן סאה לבן לוי וסאה לעני. בירוש' דפ"ג דמס' מעשרות איכא מאן דיליף מהכא דהמעשרות ניטלות בבית ולא מן הגורן כתרומה:
וחכמים אומרים אינו מפריש אלא לפי חשבון. כתבו הר"ש והרא"ש ז"ל עוד פי' אחר מלבד השני פירושים שהביא ר"ע ז"ל. ועוד פי' אחר וז"ל ועוד יש לפרש דמיירי כגון שנתן סאה ללוי ולעני והלכו הלוי והעני ומדדום ונמצאו חסרים דר"מ סבר מהימנינן לי' לבעל הבית שהפריש שני סאין שלימין ונאבד מה שחסר או אכלוהו עכברים ורבנן סברי דלפי חשבון הנמצא מהימן ותו לא. והרמב"ם ז"ל פי' כפי' האחרון שלהם דהיינו הפי' השני שהביא ר"ע ז"ל. וז"ל ה"ר יהוסף ז"ל מי שהיו פירותיו במגורה. פי' מי שהיו לו פירות הרבה באוצר ולא הפריש מהם כל המעשרות אלא נתן סאה אחד ללוי למעשר ראשון וסאה לעני למעשר עני והרי אלו הפירות מקצתן מתוקנין ומקצתן אינן מתוקנין וא"ר מאיר שרשאי הוא להפריש עוד ח' סאין ולאכלם דיש ברירה שעל אלה הח' סאין הפריש כל המעשרות ור"מ לטעמי' דלעיל קאמר גבי תרומה שמוציא ממנו למקום אחר ואנו אומרים הוברר הדבר שלא הפריש התרומה על מה שהוא נותן לתרומה על מקום אחר אלא על יתר הכרי וחכ"א אינו מפריש אלא המעשרות שנתן הן לפי חשבון כי לא הפרישן אלא על כל הכרי ולא נאמר שלא נתן אותן אלא על אלו הח' סאין בלבד ורבנן לטעמייהו שאמרו לעיל שמוציא ממנו תרומה עליו ולא למקום אחר כן נ"ל לפי דעת התלמוד ירושלמי ואלו הפירושים של המפרשים אינם נראים כלל עכ"ל ז"ל:
2.
If one had his produce in a storehouse, and he gave a seah to a Levite and a seah to a poor person, he may set aside another eight seahs and eat them, the words of Rabbi Meir. But the sages say: he may only set aside according to proportion.
משנה ג
שִׁעוּר תְּרוּמָה, עַיִן יָפָה, אֶחָד מֵאַרְבָּעִים. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מִשְּׁלֹשִׁים. וְהַבֵּינוֹנִית, מֵחֲמִשִּׁים. וְהָרָעָה, מִשִּׁשִּׁים. תָּרַם וְעָלָה בְיָדוֹ אֶחָד מִשִּׁשִּׁים, תְּרוּמָה, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִתְרֹם. חָזַר וְהוֹסִיף, חַיָּב בְּמַעַשְׂרוֹת. עָלָה בְיָדוֹ מִשִּׁשִּׁים וְאֶחָד, תְּרוּמָה, וְיַחֲזֹר וְיִתְרֹם כְּמוֹת שֶׁהוּא לָמוּד, בְּמִדָּה וּבְמִשְׁקָל וּבְמִנְיָן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף שֶׁלֹּא מִן הַמֻּקָּף:
ברטנורה
עין יפה אחד מארבעים. מי שהוא נדיב לב ותורם בעין יפה מפריש א׳ מארבעים:והבינונית אחד מחמשים. לאו דברי ב״ש נינהו אלא תנא קמא קאמר לה. ומעין יפה דבית שמאי אתה למד לדבריהם עין רעה ובינונית אע״ג דלא תני לה במתניתין:ועלה בידו אחד מששים. כגון שתרם מאומד ועלה בידו אחד מששים והוא עין רעה:חזר והוסיף חייב במעשרות. דכבר נפטרו ואין שם תרומה חל על מה שמוסיף, הלכך התוספת הזאת הויא טבל גמור וחייבת במעשרות:מששים ואחד. כגון שהיו בכרי ששים ואחד סאין ועלה בידו סאה, אותה סאה תרומה:ויחזור ויתרום כמו שהוא למוד. [אם הוא רגיל] לתרום אחד מששים יפריש עדיין אחד מששים בסאה, ואם הוא רגיל לתרום אחד מחמשים נמצאו דנשארו עדיין י״א סאין שלא נתרמו:במדה ובמשקל. כלומר אותו מותר שהוא תורם, מותר לתרום במדה ובמשקל ובמנין. דלא אמרו לתרום מאומד, אלא בתחלת התרומה:אף שלא מן המוקף. דסבר ר״י אין צריך לתרום מן המוקף אלא בתחלת תרומה. ואין הלכה כר׳ יהודה:מוקף. קרוב וסמוך ובאותו מקום עצמו:
תוסופות יום טוב
עין יפה אחת מארבעים. פי' הר"ש בשם ירושלמי דכתיב (יחזקאל מה) זאת התרומה אשר תרימו ששית האיפה מחמר החטים וששיתם האיפה מחמר שעורים וחומר שלשים סאים ואיפה שלשה סאים נמצא ששית האיפה חצי סאה. וששיתם היינו תרי ששית תן תרי ששית על חד ששית. הוו סאה ומחצה לשני חומרים לחומר חטים ולחומר שעורים הוי אחד מארבעים:
ב"ש אומרים משלשים. דרשי ב' ששיות מחומר דהיינו סאה משלשים סאין:
והבינונית מחמשים. דכתיב (במדבר ל״א:ל׳) וממחצית בני ישראל תקח אחד אחוז מן החמשים כל מה שאתה אוחז הרי הוא כזה מה זה מחמשים אף [מה] שתאחז במקום אחר מחמשים והיינו מדה בינונית שהיא ברוב בני אדם ולכך ראוי לומר על מדה זו כל מה וכו'. ולב"ש דבינונית אחד ממ' מדרשא דלעיל תן ששית *) על ששית והך דקרא דהכא לעין רעה וכל מה וכו' לומר שלא תפחות פחות מזה השיעור:
והרעה מששים. דדרשינן נמי ששית האיפה מחומר חטים לחודיה וששית האיפה חצי סאה. והוא חלק ששים מחומר שהוא ל' סאין:
[*במדה כו'. פי' הר"ב דלא אמרו לתרום מאומד. היינו בפרק קמא משנה ז]:
מוקף. ר"ל מה שהוא תוך היקף מקום אחד. הרמב"ם. ועיין מ"ש במשנה ה פ"ד דביצה:
יכין
מלכת שלמה
יכין
המפריש מקצת תרומה ומעשרות שלא הפריש מהכרי. כל התרומה שחייב עליו אבל הי' בדעתו להפריש אח"כ השאר שחייב מזה הכרי עליו: מוציא ממנו תרומה עליו ר"ל מותר להוציא השאר ג"כ מהכרי דטבל הוא שמעלה ולא מה שכבר מתוקן: אבל לא למקום אחר דאסור לעשות לזה הטבל המתוקן במקצת לתרומה על טבל אחר אבל מכרי אחר שכולו טבל על כרי זה שמקצתו טבל רשאי. ולרמב"ם [פ"ג מתרומה] גם זה אסור. אבל מאותו מקצת שהפריש לשם תרומה יפריש ממנו התרומה שחייב לאותו מקצת: מי שהיו פירותיו במגורה ר"ל באוצר: וסאה לעני שיהיו ב' הסאין מע"ר ומעשר עני על ח' סאין שיאכל אח"כ מהאוצר. ואע"ג דלא היה צריך ליתן להעני רק 9/10 סאה לא הקפיד עמו ונתן לו סאה שלימה: מפריש עד שמונה סאין ואוכלן דברי ר"מ נ"ל דר"מ לטעמי' דאית ליה ברירה בכה"ג [כתוס' סוכה דכ"ג ב'] ולולי שהפריש לבן לוי ולעני כל המחויב ליתן מהמגורה זה פשיטא שהכל שבמגורה הותר' לזרים. אבל זה לא הפריש רק מה שראוי ליתן מי' סאין. והרי יש באוצר כמה סאין יותר ולהכי ס"ל ברירה וכשיאכל הח' סאין הוברר למפרע שההפרשה של ב' סאין עליהן הי' והו"ל מאז ככל חולין שהופרש ממנו המעשר שא"צ שיהיה המעשר קיים בשעת אכילת החולין: וחכ"א אינו מפריש אלא לפי חשבון נ"ל דס"ל כדקיי"ל [ביצה דל"ח א'] בדאו' אין ברירה. א"כ רק אז כשנוטל הח' סאין מהאוצר לאכלן מתקיים ההפרשה ולהכי צריכין הב' סאין שיהיו קיימין אז להיות למעשר על ח' סאין שנוטל ומש"ה אינו מפריש לאכול מהאוצר רק לפי חשבון מה שלא נאכל עדיין מהב' סאין שנתן ובלא נשאר מהן רק חציין אינו אוכל רק ד' סאין: שיעור תרומה עין יפה נדיב לב: בש"א משלשים ומזה תלמד כמה שיעור עין רעה ובינוני לדבריהם: תרם בינוני או נדיב: ועלה בידו אחד מששים מדחייב לתרום מאומד טעה: תרומה ואינו צריך לתרום חזר והוסיף חייב ההוספה: במעשרות דאין שם תקומה חל אהוספה: ויחזור ויתרום כמות שהוא למוד ר"ל רגיל דמוסיף על מה שהפריש מקודם עד שיהיה יחד כשיעור עין יפה או רעה. כפי מה שרגיל ליתן: במדה ובמשקל ובמנין אותה ההוספה רשאי ליתן במדידה: ר' יהודה אומר אף שלא מן המוקף דבהוספה אין צריך מוקף. ולשון מוקף ר"ל שיהיה תוך היקף מקום א' וסמוך: תורם כדעתו של בעל הבית בעין יפה או רעה: פיחת עשרה שהיה בעה"ב בינוני והוא נתן מא' ממ' שחשב שהבע"ב עינו יפה: או הוסיף עשרה א' מס' שחשב שבעה"ב עינו רעה כך כתב הר"ב ול"מ היה נ"ל דאסיפא נמי קאי דקאמר דשליח שאינו יודע דעת בעה"ב תורם בבינוני. ועלה קאמר אם פיחת עשרה כגון שאח"כ נודע שהבעה"ב עינו יפה. או הוסיף עשרה שנודע אח"כ שהבעה"ב עינו רעה: אין תרומתו תרומה מדידע דעת בעה"ב והוסיף במזיד נתבטל כל השליחות: רבי אליעזר אומר אחד מעשרה יוכל ליתן וכל תרומתו פטור ממעשרות: יתר מכאן יעשנה לאותו מותר: תרומת מעשר דהרי אותו מותר טבול למעשר והלוי אינו רשאי לאכלו דהרי מדומע עם התרומה. לכן יעשנו הישראל לאותו מותר תמ"ע על המעשר שחייב ליתן דגם הישראל רשאי ליתן תמ"ע. [והר"ב סתר דברי עצמו. שכתב שהישראל יעשנו תמ"ע ואחרי כך כתב שיתן לו הלוי תחתיו חולין]: למקום אחר המשנה תמוה למה לא יעשהו תמ"ע על מעשר שחייב מכרי זה ונ"ל ע"פ מ"ש רש"י [מנחות דל"א א'] בנתערב חיוב מועט בפטור מרובה א"א לתקנו מטבל דהו"ל כמפריש מחיוב על הפטור מדנתבטל מדאורייתא ברוב במינו רק יתקנו מדמאי דרבנן. א"כ הכא א"א שיעשה לאותו מותר לתמ"ע על מעשר שחייב מהנשאר בידו דממ"נ אם אותו מותר הוא פחות מהתרומה. א"כ נתבטל המותר ברוב מדאו' ואיך יפטור בו המעשר דאו' שחייב וא"א שיעשהו להמותר לתמ"ע כ"א על דמאי. דג"כ חיובו מד"ס. ואי המותר יותר מהת"ג. א"כ כיון שהת"ג היה עשירי' הכרי יהיה המותר נמי יותר מהתמ"ע שחייב מכרי זה. ומ"ש הר"מ והר"ב דלהכי לא יעשה להמותר לת"ג על מקום אחר. משום דת"ג צריך מוקף ג"כ קשה הרי יוכל להסמיכו לכרי טבל ואפילו נגיעה א"צ רק שיהיו סמוכין וכלעיל רפ"ב. אלא נ"ל דלהכי א"א דהרי מדאו' אין ברירה איזהו תרומה ואיזהו מותר א"כ אף שיסמיכם התרומה שהוא הפטור מפסיק ביניהם וגרע טפי מאלו היו מרוחקים בלי הפסק. דאפשר שיתקרבו וכל הראוי לבילה אין בילה מעכב בו: רבי ישמעאל אומר מחצה חולין ומחצה תרומה יכול לעשות דלפטר ממעשרות: רבי טרפון ורבי עקיבא אומרים עד שישייר שם חולין דגם בנשתייר רק קצת חולין סגי: בשלשה פרקים משערים את הכלכלה הסל שמודדים בו לעשר ישערו כמה פירות מחזיק. ונקט לשון משערין לא מדקאי רק אתרומה שניתן רק באומד אלא משום דשייך אכולהו ג' מדה משקל מניין נ"ל: בבכורות כשהפירות בכירות הן מלאי' וגסין: ובסיפות בסוף הקיץ כבר נתיבשו וצמקו: ובאמצע הקיץ ונ"ל כרלח"ש דכולהו לעניין ת"ג איירי שנטלת באומד ובתאנים מיירי שרגילין להצטמק. ולפיכך מדהיו רגילים לתרום תאנים בכלכלה והוא סל לפיכך כשרצה לתרום כרי תאנים היה צריך לשער המניין או המדות או המשקל שיש בתאנים שבכרי וכמה מהם תחזיק הכלכלה באופן שבתחלת הקיץ שהתאנים גסי' ורטובים יהיה מניין התאנים שבכרי או מדתן מועט ופחות ממה שיהיה מהן שם בסוף הקיץ. אבל כשיתרום במשקל יהיה משקלם בתחילת הקיץ יותר ממה שיהיה ממנו בהכרי ובהכלכלה בסוף הקיץ. דלמשל בתחלת הקיץ שהתאנים גמורים וגסי' וישער שצבור התאנים הוא ק' סאה וישער שהכלכלה מחזקת סאה א'. א"כ לפי אומד זה צריך להפריש מצבור התאנים ב' כלכלות דהיינו א' מנ'. ובסוף הקיץ שנתיבשו התאנים ויחזיק הסל ב' סאין. אם ישער שיש בהצבור ק' סאה א"צ להפריש רק סל א'. וה"ה במשער במניין הפירות יחזיק הסל בתחלת הקיץ פחות מהמניין שיחזיק בסוף הקיץ. ולהכי כך קצבו חכמים ג"פ לשער הכלכלה ג' פעמים בקיץ. ואע"ג דגם ביני ביני מצטמקין הפירות. כל שיעורי חכמים כך הוא ולא ניתנה תורה למלאכי השרת ובפרט משום דכל השיעורים הללו מדרבנן דמדאו' חטה א' פוטרת כל הכרי בהרמ' תרומה: המונה משובח מן המפריש באומד אף דגם במונה יש גדולים וקטנים. עכ"פ א"א שיטעה רק במשהו ומדשעורו רק מדרבנן דמדאו' חטה א' פוטרת כל הכרי לא גזרו בה כ"כ: והשוקל משובח משלשתן מיהו ת"ג ניתן רק באומד כמה במדות או כמה במניין או כמה במשקל יש בכרי שרוצה לתרום. וכן צריך לאמוד ג"כ באומד זה התרומה עצמה שיתרום. והא דקאמר בירושלמי דמונה משובח מן התורם מאומד. ר"ל שהוא משובח מן התורם מאומד שתהי' התרומה חלק נ' מהכרי בלי אומד מניין או מדות או משקל של הכרי והתרומה. אלא צריך שיאמיד כמה במניין או כמה במשקל או כמה מדות יש כאן. והיינו דקאמר הכא המונה וכו' לא שבאמת מונה רק ישער המניין. א"נ מה דקאמר המונה קאי רק אהסל דאותו לבד רשאי למדוד או וכו' ולא הכרי שמפריש ממנו התרומה: רבי אליעזר אומר תרומה עולה באחד ומאה בנפלה סאה תרומה לק' חולין דהוה ליה יחד ק"א נותן סאה לכהן והשאר מותר. ואפילו כשהתרומה עדיין ביד ישראל. ולא אכל עדיין מהחולין דמצי למתשיל עלה [דבאכל מהחולין א"א למתשיל. דא"כ אכל טבל למפרע]. אפילו הכי אינו כדשיל"מ דלא בטל אפי' באלף דמדלאו מצוה לאתשולי עלה אינו רגיל למתשיל: רבי יהושע אומר במאה ועוד דבנפלה בצ"ט ומשהו סגי: רבי יוסי בן משולם אומר ועוד קב למאה סאה דצריך שיהיו החולין צ"ט סאה וקב: שתות למדמע ר"ל שהוא שתות של סאה שנפלה. וממילא בנפל יותר או פחות משער לעולם בשתות: רבי יהושע אומר תאנים שחורות מעלות את הלבנות בנפלה תאנה לבנה של תרומה בק' תאנים חצין לבנים וחצין שחורים מצטרפין לבטלה: עגולי דבלה תאנים הנדרסי' יחד בעיגול: הגדולים מעלים את הקטנים דבנפל עגול קטן של תרומה בין עגולי חולין גדולים וקטנים מצטרפים לבטלה דביש בעגולין יחד כדי ק' נגד התרומה בטלה: העגולים מעלין את המלבנים תאנים הנדרסי' יחד ברבוע כלבינה: רבי אליעזר אוסר נ"ל דס"ל אפי' אינו ידוע איזה נפלה כיון דבין שהיתה שחורה או לבנה לא נתבטלה אין מצטרפים: כיצד דברי ר"ע הן: בדורס ליטרא קציעות תאנים יבשים של תרומה וליטרא חצי לוג [כירושלמי פ"י מ"ח וע"ש]: ע"פ הכד של חולין: ואינו יודע איזוהי באיזה כד ובכל כד יש ק' ליטרין: והתחתונות מעלות את העליונות אף שאין התחתונות בכלל הספק אפילו הכי כיון דתרומת פירות מדרבנן ומדאורי' גם תרומה דאו' בטלה ברוב הו"ל תרי דרבנן. ואין צריך שיהיה עם התחתונות ק'. רק משום היכיר' שלא נקל גם בתרומה דאו' להתיר' בביטל ברוב [כך נ"ל]. וכן כתבו תוס' [ב"מ דפ"ח א' ד"ה הכא] דתרומת תאנה דרבנן. ולפ"ז מה דאמרינן בתאנה [ביצה ד"ג ב'] כ"ש הכא דאו' ע"כ צ"ל דר"ל דתרומה עיקרו דאו': עד שיהיו שם מאה כדים וטעם שלר' אליעזר דשחורות אינן ראויין להיות בספק דמוע בלבנות לעולם דניכרות הן. מה שאין כן תחתונות ועליונות ממין א' הן וראוייות להתערב ולר"י אדרבה שחורות ולבנות מעורבות הן. מה שאין כן תחתונות ועליונות חילוק מקומות אין שם תערובות עליו כ"כ ע"ר אאמ"ו הגזצוק"ל: סאה תרומה שנפלה על פי מגורה אוצר: וקפאה הסיר מה שלמעלה באוצר: רבי אליעזר אומר אם יש בקפוי שניהן במשמע האוצר שנקפה והתבואה שקפא'. ור"ל ששתיהן מצטרפין כך נ"ל: מאה סאה תעלה באחד ומאה לטעמי' במ"י ואף דהכא אינן מעורבות דהא קפא' והסיר התרומה. אפ"ה מצטרפי מדהיו תחלה מעורבין הרי איכא הכירא שפיר [כלעיל סי' מ"ו]: יקפיאנה ר"י קא' לה וה"ק כיצד יעשה יקפיאנה עד שידע שלא נשאר מהתרומה כלל. ואז תחתית האוצר מותר: ואם כן דמהני קפוי: או שאינו ידוע: שתי קופות ושתי מגורות ובכל א' נ' סאה: מעלות זו את זו ואותה סאה שמעלה מעלה מזו או מזו או חצי' מכ"א מיהו דוקא קופות מצטרפות מדמתטלטלות פעמים שמתערבות יחד אבל ב' מגורות דוקא בבית א' מצטרפות: אמר רבי יוסי מעשה בא לפני רבי עקיבא בחמשים אגודות של ירק שנפלה אחת מהם אגודה א' כיוצא בהן: לתוכן חציה תרומה מצי איירי בין שהיה ידוע איזה חצי' תרומה. או שידע וחזרו ונתערבו. או שאמר חצי אגודה זו תרומה ולא בירר עדיין איזה. דעכ"פ אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון [כפ"ה מ"ה]: אלא שהיו שם מאה ושני חציים דאין התרומה מדמעת אלא לפי חשבון תרומה שבה. והרי יש כאן ק"א חציין נגד החצי תרומה והרי גם אם היה רק ק' חצאין כבר היתה התרומה בטילה:
מלכת שלמה
שיעור תרומה וכו'. בספר הפרפראות פ' שלח לך מראשית עריסותיכם הפסוק מתחיל במ"ם ומסיים במ"ם לומר לך עין יפה אחד מארבעים ע"כ. ובירוש' כתיב ששית האיפה מחומר החטים וששיתם את האיפה מחומר השעורים יכול יתרום בחטים א' מששים ובשעורים א' משלשים ת"ל וכל תרומה אשר ירימו שיהיו כל התרומות שוות וכו':
תרם ועלה בידו אחד מס'. תרם מאומד ונמצא אחד מששים תרומה ואינו צריך לתרום. ואפי' הי' למוד לתרום אחד ממ' או אחד מנ' כיון שעלה בידו אחד משעורי חכמים אין צריך להוסיף ואם חזר והוסיף תרומה אין שם תרומה עליו וחייב במעשרות אבל אם עלה בידו א' מששים ואחד שהוא פחות משעור הקטן שנתנו חכמים יחזור ויתרום ויוסיף כמות שהוא למוד ואותו המותר יכול לתרום במדה במשקל ובמנין דלא אמרן לתרום מאומד אלא כשתורם מתחלה אבל מן המוקף צריך לתרום ר' יהודה סבר דאף מוקף אין צריך אלא בתחלה:
3.
The amount of terumah: A generous amount: one fortieth. Beth Shammai say: one thirtieth. The average amount: one fiftieth. A stingy amount: one sixtieth. If he gave terumah and discovered that it was only one sixtieth, his terumah is valid and he need not give again. If he does go back and add to it, [the extra amount] is liable to tithes. If he found that it was only one sixty-first it is valid, but he must give terumah again according to his established practice, in measure, weight or number. Rabbi Judah says: even if it be not from produce close by.
משנה ד
הָאוֹמֵר לִשְׁלוּחוֹ, צֵא וּתְרֹם, תּוֹרֵם כְּדַעְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבָּיִת. אִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ דַּעְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, תּוֹרֵם כְּבֵינוֹנִית, אֶחָד מֵחֲמִשִּׁים. פִּחֵת עֲשָׂרָה אוֹ הוֹסִיף עֲשָׂרָה, תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה. אִם נִתְכַּוֵּן לְהוֹסִיף אֲפִלּוּ אַחַת, אֵין תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה:
ברטנורה
כדעתו של בעל הבית. לפי שיש תורם בעין יפה, ויש בעין רעה, ויש בבינונית:פיחת עשרה. ותרם מארבעים:או הוסיף עשרה. ותרם מששים:תרומתו תרומה. דכיון דבאחד משעורי חכמים תרם יכול למימר ליה אנא להכי אמדתיך:ואם נתכוין להוסיף. שהיה יודע דעתו של בעל הבית ובמתכוין הוסיף, אפילו אחד, אין תרומתו תרומה:
תוסופות יום טוב
אפילו אחת אין תרומתו תרומה. דאיכא פסידא לבעל הבית דאי תימא דכשיעור הוי תרומה. וא"כ נמצאו קולין שהוסיף הם מדומעים עם התרומה כך כתב הר"ש. וכתב עוד דכן אם פיחת נמי אין תרומתו תרומה לפי שאם תאמר דכשיעור הוי תרומה נמצא שמקצת מתוקן ומקצת טבל מדומעין זה בזה. ועיין בריש פרק בתרא דמעילה:
יכין
מלכת שלמה
יכין
המפריש מקצת תרומה ומעשרות שלא הפריש מהכרי. כל התרומה שחייב עליו אבל הי' בדעתו להפריש אח"כ השאר שחייב מזה הכרי עליו: מוציא ממנו תרומה עליו ר"ל מותר להוציא השאר ג"כ מהכרי דטבל הוא שמעלה ולא מה שכבר מתוקן: אבל לא למקום אחר דאסור לעשות לזה הטבל המתוקן במקצת לתרומה על טבל אחר אבל מכרי אחר שכולו טבל על כרי זה שמקצתו טבל רשאי. ולרמב"ם [פ"ג מתרומה] גם זה אסור. אבל מאותו מקצת שהפריש לשם תרומה יפריש ממנו התרומה שחייב לאותו מקצת: מי שהיו פירותיו במגורה ר"ל באוצר: וסאה לעני שיהיו ב' הסאין מע"ר ומעשר עני על ח' סאין שיאכל אח"כ מהאוצר. ואע"ג דלא היה צריך ליתן להעני רק 9/10 סאה לא הקפיד עמו ונתן לו סאה שלימה: מפריש עד שמונה סאין ואוכלן דברי ר"מ נ"ל דר"מ לטעמי' דאית ליה ברירה בכה"ג [כתוס' סוכה דכ"ג ב'] ולולי שהפריש לבן לוי ולעני כל המחויב ליתן מהמגורה זה פשיטא שהכל שבמגורה הותר' לזרים. אבל זה לא הפריש רק מה שראוי ליתן מי' סאין. והרי יש באוצר כמה סאין יותר ולהכי ס"ל ברירה וכשיאכל הח' סאין הוברר למפרע שההפרשה של ב' סאין עליהן הי' והו"ל מאז ככל חולין שהופרש ממנו המעשר שא"צ שיהיה המעשר קיים בשעת אכילת החולין: וחכ"א אינו מפריש אלא לפי חשבון נ"ל דס"ל כדקיי"ל [ביצה דל"ח א'] בדאו' אין ברירה. א"כ רק אז כשנוטל הח' סאין מהאוצר לאכלן מתקיים ההפרשה ולהכי צריכין הב' סאין שיהיו קיימין אז להיות למעשר על ח' סאין שנוטל ומש"ה אינו מפריש לאכול מהאוצר רק לפי חשבון מה שלא נאכל עדיין מהב' סאין שנתן ובלא נשאר מהן רק חציין אינו אוכל רק ד' סאין: שיעור תרומה עין יפה נדיב לב: בש"א משלשים ומזה תלמד כמה שיעור עין רעה ובינוני לדבריהם: תרם בינוני או נדיב: ועלה בידו אחד מששים מדחייב לתרום מאומד טעה: תרומה ואינו צריך לתרום חזר והוסיף חייב ההוספה: במעשרות דאין שם תקומה חל אהוספה: ויחזור ויתרום כמות שהוא למוד ר"ל רגיל דמוסיף על מה שהפריש מקודם עד שיהיה יחד כשיעור עין יפה או רעה. כפי מה שרגיל ליתן: במדה ובמשקל ובמנין אותה ההוספה רשאי ליתן במדידה: ר' יהודה אומר אף שלא מן המוקף דבהוספה אין צריך מוקף. ולשון מוקף ר"ל שיהיה תוך היקף מקום א' וסמוך: תורם כדעתו של בעל הבית בעין יפה או רעה: פיחת עשרה שהיה בעה"ב בינוני והוא נתן מא' ממ' שחשב שהבע"ב עינו יפה: או הוסיף עשרה א' מס' שחשב שבעה"ב עינו רעה כך כתב הר"ב ול"מ היה נ"ל דאסיפא נמי קאי דקאמר דשליח שאינו יודע דעת בעה"ב תורם בבינוני. ועלה קאמר אם פיחת עשרה כגון שאח"כ נודע שהבעה"ב עינו יפה. או הוסיף עשרה שנודע אח"כ שהבעה"ב עינו רעה: אין תרומתו תרומה מדידע דעת בעה"ב והוסיף במזיד נתבטל כל השליחות: רבי אליעזר אומר אחד מעשרה יוכל ליתן וכל תרומתו פטור ממעשרות: יתר מכאן יעשנה לאותו מותר: תרומת מעשר דהרי אותו מותר טבול למעשר והלוי אינו רשאי לאכלו דהרי מדומע עם התרומה. לכן יעשנו הישראל לאותו מותר תמ"ע על המעשר שחייב ליתן דגם הישראל רשאי ליתן תמ"ע. [והר"ב סתר דברי עצמו. שכתב שהישראל יעשנו תמ"ע ואחרי כך כתב שיתן לו הלוי תחתיו חולין]: למקום אחר המשנה תמוה למה לא יעשהו תמ"ע על מעשר שחייב מכרי זה ונ"ל ע"פ מ"ש רש"י [מנחות דל"א א'] בנתערב חיוב מועט בפטור מרובה א"א לתקנו מטבל דהו"ל כמפריש מחיוב על הפטור מדנתבטל מדאורייתא ברוב במינו רק יתקנו מדמאי דרבנן. א"כ הכא א"א שיעשה לאותו מותר לתמ"ע על מעשר שחייב מהנשאר בידו דממ"נ אם אותו מותר הוא פחות מהתרומה. א"כ נתבטל המותר ברוב מדאו' ואיך יפטור בו המעשר דאו' שחייב וא"א שיעשהו להמותר לתמ"ע כ"א על דמאי. דג"כ חיובו מד"ס. ואי המותר יותר מהת"ג. א"כ כיון שהת"ג היה עשירי' הכרי יהיה המותר נמי יותר מהתמ"ע שחייב מכרי זה. ומ"ש הר"מ והר"ב דלהכי לא יעשה להמותר לת"ג על מקום אחר. משום דת"ג צריך מוקף ג"כ קשה הרי יוכל להסמיכו לכרי טבל ואפילו נגיעה א"צ רק שיהיו סמוכין וכלעיל רפ"ב. אלא נ"ל דלהכי א"א דהרי מדאו' אין ברירה איזהו תרומה ואיזהו מותר א"כ אף שיסמיכם התרומה שהוא הפטור מפסיק ביניהם וגרע טפי מאלו היו מרוחקים בלי הפסק. דאפשר שיתקרבו וכל הראוי לבילה אין בילה מעכב בו: רבי ישמעאל אומר מחצה חולין ומחצה תרומה יכול לעשות דלפטר ממעשרות: רבי טרפון ורבי עקיבא אומרים עד שישייר שם חולין דגם בנשתייר רק קצת חולין סגי: בשלשה פרקים משערים את הכלכלה הסל שמודדים בו לעשר ישערו כמה פירות מחזיק. ונקט לשון משערין לא מדקאי רק אתרומה שניתן רק באומד אלא משום דשייך אכולהו ג' מדה משקל מניין נ"ל: בבכורות כשהפירות בכירות הן מלאי' וגסין: ובסיפות בסוף הקיץ כבר נתיבשו וצמקו: ובאמצע הקיץ ונ"ל כרלח"ש דכולהו לעניין ת"ג איירי שנטלת באומד ובתאנים מיירי שרגילין להצטמק. ולפיכך מדהיו רגילים לתרום תאנים בכלכלה והוא סל לפיכך כשרצה לתרום כרי תאנים היה צריך לשער המניין או המדות או המשקל שיש בתאנים שבכרי וכמה מהם תחזיק הכלכלה באופן שבתחלת הקיץ שהתאנים גסי' ורטובים יהיה מניין התאנים שבכרי או מדתן מועט ופחות ממה שיהיה מהן שם בסוף הקיץ. אבל כשיתרום במשקל יהיה משקלם בתחילת הקיץ יותר ממה שיהיה ממנו בהכרי ובהכלכלה בסוף הקיץ. דלמשל בתחלת הקיץ שהתאנים גמורים וגסי' וישער שצבור התאנים הוא ק' סאה וישער שהכלכלה מחזקת סאה א'. א"כ לפי אומד זה צריך להפריש מצבור התאנים ב' כלכלות דהיינו א' מנ'. ובסוף הקיץ שנתיבשו התאנים ויחזיק הסל ב' סאין. אם ישער שיש בהצבור ק' סאה א"צ להפריש רק סל א'. וה"ה במשער במניין הפירות יחזיק הסל בתחלת הקיץ פחות מהמניין שיחזיק בסוף הקיץ. ולהכי כך קצבו חכמים ג"פ לשער הכלכלה ג' פעמים בקיץ. ואע"ג דגם ביני ביני מצטמקין הפירות. כל שיעורי חכמים כך הוא ולא ניתנה תורה למלאכי השרת ובפרט משום דכל השיעורים הללו מדרבנן דמדאו' חטה א' פוטרת כל הכרי בהרמ' תרומה: המונה משובח מן המפריש באומד אף דגם במונה יש גדולים וקטנים. עכ"פ א"א שיטעה רק במשהו ומדשעורו רק מדרבנן דמדאו' חטה א' פוטרת כל הכרי לא גזרו בה כ"כ: והשוקל משובח משלשתן מיהו ת"ג ניתן רק באומד כמה במדות או כמה במניין או כמה במשקל יש בכרי שרוצה לתרום. וכן צריך לאמוד ג"כ באומד זה התרומה עצמה שיתרום. והא דקאמר בירושלמי דמונה משובח מן התורם מאומד. ר"ל שהוא משובח מן התורם מאומד שתהי' התרומה חלק נ' מהכרי בלי אומד מניין או מדות או משקל של הכרי והתרומה. אלא צריך שיאמיד כמה במניין או כמה במשקל או כמה מדות יש כאן. והיינו דקאמר הכא המונה וכו' לא שבאמת מונה רק ישער המניין. א"נ מה דקאמר המונה קאי רק אהסל דאותו לבד רשאי למדוד או וכו' ולא הכרי שמפריש ממנו התרומה: רבי אליעזר אומר תרומה עולה באחד ומאה בנפלה סאה תרומה לק' חולין דהוה ליה יחד ק"א נותן סאה לכהן והשאר מותר. ואפילו כשהתרומה עדיין ביד ישראל. ולא אכל עדיין מהחולין דמצי למתשיל עלה [דבאכל מהחולין א"א למתשיל. דא"כ אכל טבל למפרע]. אפילו הכי אינו כדשיל"מ דלא בטל אפי' באלף דמדלאו מצוה לאתשולי עלה אינו רגיל למתשיל: רבי יהושע אומר במאה ועוד דבנפלה בצ"ט ומשהו סגי: רבי יוסי בן משולם אומר ועוד קב למאה סאה דצריך שיהיו החולין צ"ט סאה וקב: שתות למדמע ר"ל שהוא שתות של סאה שנפלה. וממילא בנפל יותר או פחות משער לעולם בשתות: רבי יהושע אומר תאנים שחורות מעלות את הלבנות בנפלה תאנה לבנה של תרומה בק' תאנים חצין לבנים וחצין שחורים מצטרפין לבטלה: עגולי דבלה תאנים הנדרסי' יחד בעיגול: הגדולים מעלים את הקטנים דבנפל עגול קטן של תרומה בין עגולי חולין גדולים וקטנים מצטרפים לבטלה דביש בעגולין יחד כדי ק' נגד התרומה בטלה: העגולים מעלין את המלבנים תאנים הנדרסי' יחד ברבוע כלבינה: רבי אליעזר אוסר נ"ל דס"ל אפי' אינו ידוע איזה נפלה כיון דבין שהיתה שחורה או לבנה לא נתבטלה אין מצטרפים: כיצד דברי ר"ע הן: בדורס ליטרא קציעות תאנים יבשים של תרומה וליטרא חצי לוג [כירושלמי פ"י מ"ח וע"ש]: ע"פ הכד של חולין: ואינו יודע איזוהי באיזה כד ובכל כד יש ק' ליטרין: והתחתונות מעלות את העליונות אף שאין התחתונות בכלל הספק אפילו הכי כיון דתרומת פירות מדרבנן ומדאורי' גם תרומה דאו' בטלה ברוב הו"ל תרי דרבנן. ואין צריך שיהיה עם התחתונות ק'. רק משום היכיר' שלא נקל גם בתרומה דאו' להתיר' בביטל ברוב [כך נ"ל]. וכן כתבו תוס' [ב"מ דפ"ח א' ד"ה הכא] דתרומת תאנה דרבנן. ולפ"ז מה דאמרינן בתאנה [ביצה ד"ג ב'] כ"ש הכא דאו' ע"כ צ"ל דר"ל דתרומה עיקרו דאו': עד שיהיו שם מאה כדים וטעם שלר' אליעזר דשחורות אינן ראויין להיות בספק דמוע בלבנות לעולם דניכרות הן. מה שאין כן תחתונות ועליונות ממין א' הן וראוייות להתערב ולר"י אדרבה שחורות ולבנות מעורבות הן. מה שאין כן תחתונות ועליונות חילוק מקומות אין שם תערובות עליו כ"כ ע"ר אאמ"ו הגזצוק"ל: סאה תרומה שנפלה על פי מגורה אוצר: וקפאה הסיר מה שלמעלה באוצר: רבי אליעזר אומר אם יש בקפוי שניהן במשמע האוצר שנקפה והתבואה שקפא'. ור"ל ששתיהן מצטרפין כך נ"ל: מאה סאה תעלה באחד ומאה לטעמי' במ"י ואף דהכא אינן מעורבות דהא קפא' והסיר התרומה. אפ"ה מצטרפי מדהיו תחלה מעורבין הרי איכא הכירא שפיר [כלעיל סי' מ"ו]: יקפיאנה ר"י קא' לה וה"ק כיצד יעשה יקפיאנה עד שידע שלא נשאר מהתרומה כלל. ואז תחתית האוצר מותר: ואם כן דמהני קפוי: או שאינו ידוע: שתי קופות ושתי מגורות ובכל א' נ' סאה: מעלות זו את זו ואותה סאה שמעלה מעלה מזו או מזו או חצי' מכ"א מיהו דוקא קופות מצטרפות מדמתטלטלות פעמים שמתערבות יחד אבל ב' מגורות דוקא בבית א' מצטרפות: אמר רבי יוסי מעשה בא לפני רבי עקיבא בחמשים אגודות של ירק שנפלה אחת מהם אגודה א' כיוצא בהן: לתוכן חציה תרומה מצי איירי בין שהיה ידוע איזה חצי' תרומה. או שידע וחזרו ונתערבו. או שאמר חצי אגודה זו תרומה ולא בירר עדיין איזה. דעכ"פ אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון [כפ"ה מ"ה]: אלא שהיו שם מאה ושני חציים דאין התרומה מדמעת אלא לפי חשבון תרומה שבה. והרי יש כאן ק"א חציין נגד החצי תרומה והרי גם אם היה רק ק' חצאין כבר היתה התרומה בטילה:
מלכת שלמה
תורם בבינונית אחד מחמשים. דאזלי' בתר רובא דעלמא ובדין הוא דלא לתני אלא בבינונית ולא בעי תו למתני אחד מחמשים אלא משום דבעי למתני פיחת אחד מעשרה או הוסיף עשרה דתני מניינא תני נמי מניינא הר"ש שירילי"ו ז"ל:
פיחת עשרה. ותרם ממ' או הוסיף עשרה ותרם מס' תרומתו תרומה אפי' אתא בעה"ב ואמר לא ניחא לי דכיון דבאחד משיעורי חכמים תרם יכול למימר לי' אנא להכי אמדתיך ה"ר שמשון ז"ל. וכן פי' רש"י ז"ל שם בקדושין אבל הרמב"ם ז"ל פי' הפך מזה פיחת עשרה אחד מששים הוסיף עשרה אחד ממ' וכן פי' תוס' ז"ל שם בקדושין בשם יש מפרשים וק"ל שהכל עולה לסגנון אחד. לשון ה"ר יהוסף ז"ל פָחַת עשרה או הוסיף עשרה פי' אם במה שרצה לתרום כדעתו של בעה"ב טעה והוסיף עשרה וכן כשתרם בבינונית כשלא ידע דעתו והוסיף או פיחת תרומתו תרומה ע"כ:
ואם נתכוין להוסיף אפי' אחת אין תרומתו תרומה. פי' הרמב"ם ז"ל כגון שנתכוין להוציא אחד ממ"ט מתחייב זה התוספת [הגה"ה וז"ל ואם נתכוין להוסיף אפי' אחת עניינו שנתכוין להוציא אחת ממ"ט שמחייב זה התוס' בתרומה וכצ"ל:] בתרומה ע"כ. וכתב ה"ר שמשון ז"ל פיחת עשרה או הוסיף עשרה תרומתו תרומה אבל יותר מעשרה אין תרומתו תרומה ודוקא גבי שליח אבל בעה"ב תנא בפרק אלמנה ניזונית תרם ועלה בידו אפי' אחד מעשרים תרומתו תרומה:
אם נתכוין [להוסיף] אפי' אחד. גרסי' לשון זכר כדתני נמי עשרה: אין תרומתו תרומה. לשון הרמב"ם ז"ל שם פ"ד ואם נתכוין להוסיף על הבינונית אפי' אחד מתשעים ותשעה אין תרומתו תרומה אלא שבספר מוגה מצאתי שהגיה אפילו אחד מארבעים ותשעה וכו'. ובירוש' פריך תמן בפ' בתרא דמעילה תנינן כולן מעלו ואפי' בעה"ב אלמא מוסיף על דבריו הוי ולא מעביר והכא קתני אין תרומתו תרומה אלמא מעביר על דבריו הוי ומשני דגבי מעילה משנטלו חתיכה ראשונה נעשית שליחותו של בעה"ב אבל במתני' הפרשתו בבת אחת עשוי' כשהוא פוחת או מוסיף ה"ל מעביר עכ"ל ז"ל. והתם בירוש' מפרש אי הוה יודע דעתו של בעה"ב ונתכוין לפחות אי הוי תרומה אי לא:
4.
One who says to his messenger: “Go and give terumah [for me],” he should give terumah in accordance with the mind of the owner. If he does not know the mind of the owner, he gives according to the average amount one fiftieth. If he gave ten parts less or more, the terumah is terumah. If, however, his intention was to add even one part more, his terumah is not terumah.
משנה ה
הַמַּרְבֶּה בִּתְרוּמָה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אֶחָד מֵעֲשָׂרָה, כִּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר, יָתֵר מִכָּאן, יַעֲשֶׂנָּה תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר לְמָקוֹם אַחֵר. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, מֶחֱצָה חֻלִּין וּמֶחֱצָה תְּרוּמָה. רַבִּי טַרְפוֹן וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמְרִים, עַד שֶׁיְּשַׁיֵּר שָׁם חֻלִּין:
ברטנורה
אחד מעשרה. יכול להרבות ולהפריש תרומה, הואיל ואשכחן שם תרומה במקום אחר שהיא אחד מעשר. ואם רבה יותר אין שם תרומה על אותו רבוי, והוא חולין הטבולין למעשר ומדומע בתרומה, וזו היא תקנתו שיעשנו תרומת מעשר למקום אחר ויתנהו ללוי שיעשנו תרומת מעשר על מעשר טבל שלו והלוי יתן לו חולין כנגד אותו רבוי. והא דקאמר יעשנו תרומת מעשר למקום אחר ולא אמר יעשנו תרומה למקום אחר, לפי שאין תורמין שלא מן המוקף, אבל תרומת מעשר מפרישין אותה שלא מן המוקף:מחצה חולין ומחצה תרומה. דסבר יכול אדם לעשות חצי כריו תרומה, דכתיב (דברים י״ח:ד׳) ראשית דגנך, דיו לראשית שיהיה כדגן, [ראשית היא תרומה], ודגן הוא השיריים:עד שישייר שם חולין. לא בעינן רק שיהיו שיריה ניכרין. והלכה כר״ט ור״ע:
תוסופות יום טוב
יעשנה תרומת מעשר. פי' הר"ב ויתנהו ללוי וכו'. ועוד י"ל כדפי' הר"ב במשנה ג פרק ה דדמאי דמתניתין כאבא אלעזר בן גומל דסבר דישראל רשאי לתרום תרומת מעשר ע"ש ופסק כן הרמב"ם בפ"ג מה' תרומות סי' י"ב [*ופי' יעשנה לא כולה אלא אותו המותר. וכן פירש הר"ש והרמב"ם]:
[*רבי ישמעאל אומר (כו') מחלה חולין כו'. פי' הר"ב ראשית דגנך דיו לראשית וכו'. ירושלמי והא דקאמר דיו נ"ל דכלפי ר' טרפון ור"ע אומר דיו]:
יכין
מלכת שלמה
יכין
המפריש מקצת תרומה ומעשרות שלא הפריש מהכרי. כל התרומה שחייב עליו אבל הי' בדעתו להפריש אח"כ השאר שחייב מזה הכרי עליו: מוציא ממנו תרומה עליו ר"ל מותר להוציא השאר ג"כ מהכרי דטבל הוא שמעלה ולא מה שכבר מתוקן: אבל לא למקום אחר דאסור לעשות לזה הטבל המתוקן במקצת לתרומה על טבל אחר אבל מכרי אחר שכולו טבל על כרי זה שמקצתו טבל רשאי. ולרמב"ם [פ"ג מתרומה] גם זה אסור. אבל מאותו מקצת שהפריש לשם תרומה יפריש ממנו התרומה שחייב לאותו מקצת: מי שהיו פירותיו במגורה ר"ל באוצר: וסאה לעני שיהיו ב' הסאין מע"ר ומעשר עני על ח' סאין שיאכל אח"כ מהאוצר. ואע"ג דלא היה צריך ליתן להעני רק 9/10 סאה לא הקפיד עמו ונתן לו סאה שלימה: מפריש עד שמונה סאין ואוכלן דברי ר"מ נ"ל דר"מ לטעמי' דאית ליה ברירה בכה"ג [כתוס' סוכה דכ"ג ב'] ולולי שהפריש לבן לוי ולעני כל המחויב ליתן מהמגורה זה פשיטא שהכל שבמגורה הותר' לזרים. אבל זה לא הפריש רק מה שראוי ליתן מי' סאין. והרי יש באוצר כמה סאין יותר ולהכי ס"ל ברירה וכשיאכל הח' סאין הוברר למפרע שההפרשה של ב' סאין עליהן הי' והו"ל מאז ככל חולין שהופרש ממנו המעשר שא"צ שיהיה המעשר קיים בשעת אכילת החולין: וחכ"א אינו מפריש אלא לפי חשבון נ"ל דס"ל כדקיי"ל [ביצה דל"ח א'] בדאו' אין ברירה. א"כ רק אז כשנוטל הח' סאין מהאוצר לאכלן מתקיים ההפרשה ולהכי צריכין הב' סאין שיהיו קיימין אז להיות למעשר על ח' סאין שנוטל ומש"ה אינו מפריש לאכול מהאוצר רק לפי חשבון מה שלא נאכל עדיין מהב' סאין שנתן ובלא נשאר מהן רק חציין אינו אוכל רק ד' סאין: שיעור תרומה עין יפה נדיב לב: בש"א משלשים ומזה תלמד כמה שיעור עין רעה ובינוני לדבריהם: תרם בינוני או נדיב: ועלה בידו אחד מששים מדחייב לתרום מאומד טעה: תרומה ואינו צריך לתרום חזר והוסיף חייב ההוספה: במעשרות דאין שם תקומה חל אהוספה: ויחזור ויתרום כמות שהוא למוד ר"ל רגיל דמוסיף על מה שהפריש מקודם עד שיהיה יחד כשיעור עין יפה או רעה. כפי מה שרגיל ליתן: במדה ובמשקל ובמנין אותה ההוספה רשאי ליתן במדידה: ר' יהודה אומר אף שלא מן המוקף דבהוספה אין צריך מוקף. ולשון מוקף ר"ל שיהיה תוך היקף מקום א' וסמוך: תורם כדעתו של בעל הבית בעין יפה או רעה: פיחת עשרה שהיה בעה"ב בינוני והוא נתן מא' ממ' שחשב שהבע"ב עינו יפה: או הוסיף עשרה א' מס' שחשב שבעה"ב עינו רעה כך כתב הר"ב ול"מ היה נ"ל דאסיפא נמי קאי דקאמר דשליח שאינו יודע דעת בעה"ב תורם בבינוני. ועלה קאמר אם פיחת עשרה כגון שאח"כ נודע שהבעה"ב עינו יפה. או הוסיף עשרה שנודע אח"כ שהבעה"ב עינו רעה: אין תרומתו תרומה מדידע דעת בעה"ב והוסיף במזיד נתבטל כל השליחות: רבי אליעזר אומר אחד מעשרה יוכל ליתן וכל תרומתו פטור ממעשרות: יתר מכאן יעשנה לאותו מותר: תרומת מעשר דהרי אותו מותר טבול למעשר והלוי אינו רשאי לאכלו דהרי מדומע עם התרומה. לכן יעשנו הישראל לאותו מותר תמ"ע על המעשר שחייב ליתן דגם הישראל רשאי ליתן תמ"ע. [והר"ב סתר דברי עצמו. שכתב שהישראל יעשנו תמ"ע ואחרי כך כתב שיתן לו הלוי תחתיו חולין]: למקום אחר המשנה תמוה למה לא יעשהו תמ"ע על מעשר שחייב מכרי זה ונ"ל ע"פ מ"ש רש"י [מנחות דל"א א'] בנתערב חיוב מועט בפטור מרובה א"א לתקנו מטבל דהו"ל כמפריש מחיוב על הפטור מדנתבטל מדאורייתא ברוב במינו רק יתקנו מדמאי דרבנן. א"כ הכא א"א שיעשה לאותו מותר לתמ"ע על מעשר שחייב מהנשאר בידו דממ"נ אם אותו מותר הוא פחות מהתרומה. א"כ נתבטל המותר ברוב מדאו' ואיך יפטור בו המעשר דאו' שחייב וא"א שיעשהו להמותר לתמ"ע כ"א על דמאי. דג"כ חיובו מד"ס. ואי המותר יותר מהת"ג. א"כ כיון שהת"ג היה עשירי' הכרי יהיה המותר נמי יותר מהתמ"ע שחייב מכרי זה. ומ"ש הר"מ והר"ב דלהכי לא יעשה להמותר לת"ג על מקום אחר. משום דת"ג צריך מוקף ג"כ קשה הרי יוכל להסמיכו לכרי טבל ואפילו נגיעה א"צ רק שיהיו סמוכין וכלעיל רפ"ב. אלא נ"ל דלהכי א"א דהרי מדאו' אין ברירה איזהו תרומה ואיזהו מותר א"כ אף שיסמיכם התרומה שהוא הפטור מפסיק ביניהם וגרע טפי מאלו היו מרוחקים בלי הפסק. דאפשר שיתקרבו וכל הראוי לבילה אין בילה מעכב בו: רבי ישמעאל אומר מחצה חולין ומחצה תרומה יכול לעשות דלפטר ממעשרות: רבי טרפון ורבי עקיבא אומרים עד שישייר שם חולין דגם בנשתייר רק קצת חולין סגי: בשלשה פרקים משערים את הכלכלה הסל שמודדים בו לעשר ישערו כמה פירות מחזיק. ונקט לשון משערין לא מדקאי רק אתרומה שניתן רק באומד אלא משום דשייך אכולהו ג' מדה משקל מניין נ"ל: בבכורות כשהפירות בכירות הן מלאי' וגסין: ובסיפות בסוף הקיץ כבר נתיבשו וצמקו: ובאמצע הקיץ ונ"ל כרלח"ש דכולהו לעניין ת"ג איירי שנטלת באומד ובתאנים מיירי שרגילין להצטמק. ולפיכך מדהיו רגילים לתרום תאנים בכלכלה והוא סל לפיכך כשרצה לתרום כרי תאנים היה צריך לשער המניין או המדות או המשקל שיש בתאנים שבכרי וכמה מהם תחזיק הכלכלה באופן שבתחלת הקיץ שהתאנים גסי' ורטובים יהיה מניין התאנים שבכרי או מדתן מועט ופחות ממה שיהיה מהן שם בסוף הקיץ. אבל כשיתרום במשקל יהיה משקלם בתחילת הקיץ יותר ממה שיהיה ממנו בהכרי ובהכלכלה בסוף הקיץ. דלמשל בתחלת הקיץ שהתאנים גמורים וגסי' וישער שצבור התאנים הוא ק' סאה וישער שהכלכלה מחזקת סאה א'. א"כ לפי אומד זה צריך להפריש מצבור התאנים ב' כלכלות דהיינו א' מנ'. ובסוף הקיץ שנתיבשו התאנים ויחזיק הסל ב' סאין. אם ישער שיש בהצבור ק' סאה א"צ להפריש רק סל א'. וה"ה במשער במניין הפירות יחזיק הסל בתחלת הקיץ פחות מהמניין שיחזיק בסוף הקיץ. ולהכי כך קצבו חכמים ג"פ לשער הכלכלה ג' פעמים בקיץ. ואע"ג דגם ביני ביני מצטמקין הפירות. כל שיעורי חכמים כך הוא ולא ניתנה תורה למלאכי השרת ובפרט משום דכל השיעורים הללו מדרבנן דמדאו' חטה א' פוטרת כל הכרי בהרמ' תרומה: המונה משובח מן המפריש באומד אף דגם במונה יש גדולים וקטנים. עכ"פ א"א שיטעה רק במשהו ומדשעורו רק מדרבנן דמדאו' חטה א' פוטרת כל הכרי לא גזרו בה כ"כ: והשוקל משובח משלשתן מיהו ת"ג ניתן רק באומד כמה במדות או כמה במניין או כמה במשקל יש בכרי שרוצה לתרום. וכן צריך לאמוד ג"כ באומד זה התרומה עצמה שיתרום. והא דקאמר בירושלמי דמונה משובח מן התורם מאומד. ר"ל שהוא משובח מן התורם מאומד שתהי' התרומה חלק נ' מהכרי בלי אומד מניין או מדות או משקל של הכרי והתרומה. אלא צריך שיאמיד כמה במניין או כמה במשקל או כמה מדות יש כאן. והיינו דקאמר הכא המונה וכו' לא שבאמת מונה רק ישער המניין. א"נ מה דקאמר המונה קאי רק אהסל דאותו לבד רשאי למדוד או וכו' ולא הכרי שמפריש ממנו התרומה: רבי אליעזר אומר תרומה עולה באחד ומאה בנפלה סאה תרומה לק' חולין דהוה ליה יחד ק"א נותן סאה לכהן והשאר מותר. ואפילו כשהתרומה עדיין ביד ישראל. ולא אכל עדיין מהחולין דמצי למתשיל עלה [דבאכל מהחולין א"א למתשיל. דא"כ אכל טבל למפרע]. אפילו הכי אינו כדשיל"מ דלא בטל אפי' באלף דמדלאו מצוה לאתשולי עלה אינו רגיל למתשיל: רבי יהושע אומר במאה ועוד דבנפלה בצ"ט ומשהו סגי: רבי יוסי בן משולם אומר ועוד קב למאה סאה דצריך שיהיו החולין צ"ט סאה וקב: שתות למדמע ר"ל שהוא שתות של סאה שנפלה. וממילא בנפל יותר או פחות משער לעולם בשתות: רבי יהושע אומר תאנים שחורות מעלות את הלבנות בנפלה תאנה לבנה של תרומה בק' תאנים חצין לבנים וחצין שחורים מצטרפין לבטלה: עגולי דבלה תאנים הנדרסי' יחד בעיגול: הגדולים מעלים את הקטנים דבנפל עגול קטן של תרומה בין עגולי חולין גדולים וקטנים מצטרפים לבטלה דביש בעגולין יחד כדי ק' נגד התרומה בטלה: העגולים מעלין את המלבנים תאנים הנדרסי' יחד ברבוע כלבינה: רבי אליעזר אוסר נ"ל דס"ל אפי' אינו ידוע איזה נפלה כיון דבין שהיתה שחורה או לבנה לא נתבטלה אין מצטרפים: כיצד דברי ר"ע הן: בדורס ליטרא קציעות תאנים יבשים של תרומה וליטרא חצי לוג [כירושלמי פ"י מ"ח וע"ש]: ע"פ הכד של חולין: ואינו יודע איזוהי באיזה כד ובכל כד יש ק' ליטרין: והתחתונות מעלות את העליונות אף שאין התחתונות בכלל הספק אפילו הכי כיון דתרומת פירות מדרבנן ומדאורי' גם תרומה דאו' בטלה ברוב הו"ל תרי דרבנן. ואין צריך שיהיה עם התחתונות ק'. רק משום היכיר' שלא נקל גם בתרומה דאו' להתיר' בביטל ברוב [כך נ"ל]. וכן כתבו תוס' [ב"מ דפ"ח א' ד"ה הכא] דתרומת תאנה דרבנן. ולפ"ז מה דאמרינן בתאנה [ביצה ד"ג ב'] כ"ש הכא דאו' ע"כ צ"ל דר"ל דתרומה עיקרו דאו': עד שיהיו שם מאה כדים וטעם שלר' אליעזר דשחורות אינן ראויין להיות בספק דמוע בלבנות לעולם דניכרות הן. מה שאין כן תחתונות ועליונות ממין א' הן וראוייות להתערב ולר"י אדרבה שחורות ולבנות מעורבות הן. מה שאין כן תחתונות ועליונות חילוק מקומות אין שם תערובות עליו כ"כ ע"ר אאמ"ו הגזצוק"ל: סאה תרומה שנפלה על פי מגורה אוצר: וקפאה הסיר מה שלמעלה באוצר: רבי אליעזר אומר אם יש בקפוי שניהן במשמע האוצר שנקפה והתבואה שקפא'. ור"ל ששתיהן מצטרפין כך נ"ל: מאה סאה תעלה באחד ומאה לטעמי' במ"י ואף דהכא אינן מעורבות דהא קפא' והסיר התרומה. אפ"ה מצטרפי מדהיו תחלה מעורבין הרי איכא הכירא שפיר [כלעיל סי' מ"ו]: יקפיאנה ר"י קא' לה וה"ק כיצד יעשה יקפיאנה עד שידע שלא נשאר מהתרומה כלל. ואז תחתית האוצר מותר: ואם כן דמהני קפוי: או שאינו ידוע: שתי קופות ושתי מגורות ובכל א' נ' סאה: מעלות זו את זו ואותה סאה שמעלה מעלה מזו או מזו או חצי' מכ"א מיהו דוקא קופות מצטרפות מדמתטלטלות פעמים שמתערבות יחד אבל ב' מגורות דוקא בבית א' מצטרפות: אמר רבי יוסי מעשה בא לפני רבי עקיבא בחמשים אגודות של ירק שנפלה אחת מהם אגודה א' כיוצא בהן: לתוכן חציה תרומה מצי איירי בין שהיה ידוע איזה חצי' תרומה. או שידע וחזרו ונתערבו. או שאמר חצי אגודה זו תרומה ולא בירר עדיין איזה. דעכ"פ אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון [כפ"ה מ"ה]: אלא שהיו שם מאה ושני חציים דאין התרומה מדמעת אלא לפי חשבון תרומה שבה. והרי יש כאן ק"א חציין נגד החצי תרומה והרי גם אם היה רק ק' חצאין כבר היתה התרומה בטילה:
מלכת שלמה
ר' אליעזר אומר אחד מעשרה כתרומת מעשר. ירוש' אתיא דר"א כב"ש דאמרו לעיל בפ"ק קדשו מדומעין דתנן בש"א תרומת עצמן בהן והוו להו הזיתים תרומה וחולין מעורבין כן ר' אליעזר אמר קדשו מדומעין פירות סאה עודפת דגם אם לא קרא שם למעשרות של הכרי מ"מ קדשה התרומה אע"ג דהיא מעורבת עם חולין הטבולין דר"א ס"ל כב"ש:
יותר מכאן יעשנה תרומת מעשר על מקום אחר. כך צ"ל במתני' אבל בפי' החכם ה"ר שלמה שירילי"ו ז"ל גריס [הגה"ה וה"ר יהוסף ז"ל כתב י"ס דגרסי אבל לא למקום אחר וצ"ע:] אבל לא על מקום אחר וז"ל אבל לא על מקום אחר כשיעשה אותה סאה עודפת תרומת מעשר תהי' על אותו כרי עצמו שבו ריבה לתרומה אבל לא על עשרה סאין של מעשר טבול אחרות דטעמא משום דדמי למן החיוב [הגה"ה טפי הוה ניחא אי הוה קאמר מן הפיטור על החיוב:] על הפיטור דאע"ג דריבה בתרומה וקדשה מ"מ אין טבל הזה טבול כשאר טבל בעלמא דהא כבר הפריש מן הכרי תרומה ומעשר כאחת דהא י"א נתן. ובירוש' אמרי' דר' חייא פליג אדתני רבי במתני' וטבל גמור הוא דהוי ויעשנה תרומת מעשר על מקום אחר אליבא דר' אליעזר עכ"ל ז"ל וכל המפרשים היה להם גירסא אחרת בירוש' שהביא הוא ז"ל. ולשון ה"ר יהוסף ז"ל יעשנה תרומת מעשר על מקום אחר פי' שיצרפנה עם חולין אחרים דאמר אלו החולין שהן מעורבין בזו התרומה יהו מעשר עם ט' שיעורים כמותן על אלו החולין ואלו החולין המעורבין עם התרומה שעשיתי מעשר יהי' תרומת מעשר ע"כ:
בפי' ר"ע ז"ל. לפי שאין תורמין שלא מן המוקף. כתב עליו ה"ר יהוסף ז"ל. פי' זה קשה דלמה אינו יכול להקיפו ונראה דקסבר שאסור לעשותו תרומה כיון שאינו טבול לתרומה עכ"ל ז"ל:
5.
One who wishes to give more terumah:Rabbi Eliezer says: he may give up to a tenth part, as in the case of heave-offering of tithe. [If he gave] more than this [measure] he must make it terumah of tithe for other produce. Rabbi Ishmael says: half non-sacred produce and half terumah. Rabbi Tarfon and Rabbi Akiba say: as long as he retains a part as non-sacred produce.
משנה ו
בִּשְׁלֹשָׁה פְרָקִים מְשַׁעֲרִים אֶת הַכַּלְכָּלָה, בַּבַּכּוּרוֹת, וּבַסְּיָפוֹת, וּבְאֶמְצַע הַקָּיִץ. הַמּוֹנֶה, מְשֻׁבָּח. וְהַמּוֹדֵד, מְשֻׁבָּח מִמֶּנּוּ. וְהַשּׁוֹקֵל, מְשֻׁבָּח מִשְּׁלָשְׁתָּן:
ברטנורה
הכלכלה. הסל שמודדים בו להפריש המעשרות ותרומת מעשר, שאין מפרישים אותן אלא במדה ובמנין ובמשקל, כדתנן ואל תרבה לעשר אומדות. אבל תרומה גדולה אין מפרישים אותה אלא מאומד כדתנן לעיל:משערין את הכלכלה. לידע מה שיכנסו בה מן הפירות:בבכורות. בזמן שהפירות בבכוריהן הן במלואן והכלכלה מכילה מהן פחות ממה שהיא מכילה מהן בסוף הקיץ, שכבר התחילו להצטמק והן צנומות דקות:ובאמצע הקיץ. שהן מבושלות ואינם מצומקות, הכלכלה מחזקת מן הפירות יותר ממה שמחזקת מהן כשהן מבוכרות במלואן, ופחות ממה שהיא מחזקת מהן בסוף הקיץ כשכבר נצטמקו. הלכך משערין בג׳ זמנים הללו:ובסייפות. פירות שבסוף הקיץ:המונה משובח. מן המוציא באומד:והמודד משובח וכו׳ ודוקא במעשרות ובתרומת מעשר, אבל לא בתרומה גדולה כדפרישית:
תוסופות יום טוב
בשלשה פרקים בשנה משערים וכו'. לאשמעינן דלא יפריש במדה בזמן אחד. על זמן אחר היפה ממנו. משום דמעשר מן הרע על היפה:
[*משערין כו'. מ"ש הר"ב אבל תרומה גדולה כו' כדתנן לעיל. הוא בפרק קמא משנה ז]:
המונה משובח. פירש הר"ב מן המוציא באומד. עיין מ"ש במשנה ט"ו פ"ק דמסכת אבות:
והשוקל משובח משלשתן. פי' מן המודד והמונה והאומד. והרמב"ם בפ"ג מה' תרומות ופ"א מהלכות מעשרות כתב דאין מפרישין מאומד לתרומ' מעשר ולמעשר לכך כתב שם משובח משניהם [*ע"כ וראיתי בירושלמי מאי הוא משובח. משובח מן התורם מן האומד אמר ר' חנינא בריה דרבי הלל. מתניתין אמרה כן והשוקל משובח משלשתן. אמר רבי חנינא תפתר בשלשתן ולית את שמע מינה כלום ע"כ. כלומר דמשלשתן יהי' פירושו המשובח מאלו השלשה]. וע' מ"ש במ"ה פ"ח דפאה [*ועוד עיין מ"ש במשנה ט"ז בפ"ק דמס' אבות]:
יכין
מלכת שלמה
יכין
המפריש מקצת תרומה ומעשרות שלא הפריש מהכרי. כל התרומה שחייב עליו אבל הי' בדעתו להפריש אח"כ השאר שחייב מזה הכרי עליו: מוציא ממנו תרומה עליו ר"ל מותר להוציא השאר ג"כ מהכרי דטבל הוא שמעלה ולא מה שכבר מתוקן: אבל לא למקום אחר דאסור לעשות לזה הטבל המתוקן במקצת לתרומה על טבל אחר אבל מכרי אחר שכולו טבל על כרי זה שמקצתו טבל רשאי. ולרמב"ם [פ"ג מתרומה] גם זה אסור. אבל מאותו מקצת שהפריש לשם תרומה יפריש ממנו התרומה שחייב לאותו מקצת: מי שהיו פירותיו במגורה ר"ל באוצר: וסאה לעני שיהיו ב' הסאין מע"ר ומעשר עני על ח' סאין שיאכל אח"כ מהאוצר. ואע"ג דלא היה צריך ליתן להעני רק 9/10 סאה לא הקפיד עמו ונתן לו סאה שלימה: מפריש עד שמונה סאין ואוכלן דברי ר"מ נ"ל דר"מ לטעמי' דאית ליה ברירה בכה"ג [כתוס' סוכה דכ"ג ב'] ולולי שהפריש לבן לוי ולעני כל המחויב ליתן מהמגורה זה פשיטא שהכל שבמגורה הותר' לזרים. אבל זה לא הפריש רק מה שראוי ליתן מי' סאין. והרי יש באוצר כמה סאין יותר ולהכי ס"ל ברירה וכשיאכל הח' סאין הוברר למפרע שההפרשה של ב' סאין עליהן הי' והו"ל מאז ככל חולין שהופרש ממנו המעשר שא"צ שיהיה המעשר קיים בשעת אכילת החולין: וחכ"א אינו מפריש אלא לפי חשבון נ"ל דס"ל כדקיי"ל [ביצה דל"ח א'] בדאו' אין ברירה. א"כ רק אז כשנוטל הח' סאין מהאוצר לאכלן מתקיים ההפרשה ולהכי צריכין הב' סאין שיהיו קיימין אז להיות למעשר על ח' סאין שנוטל ומש"ה אינו מפריש לאכול מהאוצר רק לפי חשבון מה שלא נאכל עדיין מהב' סאין שנתן ובלא נשאר מהן רק חציין אינו אוכל רק ד' סאין: שיעור תרומה עין יפה נדיב לב: בש"א משלשים ומזה תלמד כמה שיעור עין רעה ובינוני לדבריהם: תרם בינוני או נדיב: ועלה בידו אחד מששים מדחייב לתרום מאומד טעה: תרומה ואינו צריך לתרום חזר והוסיף חייב ההוספה: במעשרות דאין שם תקומה חל אהוספה: ויחזור ויתרום כמות שהוא למוד ר"ל רגיל דמוסיף על מה שהפריש מקודם עד שיהיה יחד כשיעור עין יפה או רעה. כפי מה שרגיל ליתן: במדה ובמשקל ובמנין אותה ההוספה רשאי ליתן במדידה: ר' יהודה אומר אף שלא מן המוקף דבהוספה אין צריך מוקף. ולשון מוקף ר"ל שיהיה תוך היקף מקום א' וסמוך: תורם כדעתו של בעל הבית בעין יפה או רעה: פיחת עשרה שהיה בעה"ב בינוני והוא נתן מא' ממ' שחשב שהבע"ב עינו יפה: או הוסיף עשרה א' מס' שחשב שבעה"ב עינו רעה כך כתב הר"ב ול"מ היה נ"ל דאסיפא נמי קאי דקאמר דשליח שאינו יודע דעת בעה"ב תורם בבינוני. ועלה קאמר אם פיחת עשרה כגון שאח"כ נודע שהבעה"ב עינו יפה. או הוסיף עשרה שנודע אח"כ שהבעה"ב עינו רעה: אין תרומתו תרומה מדידע דעת בעה"ב והוסיף במזיד נתבטל כל השליחות: רבי אליעזר אומר אחד מעשרה יוכל ליתן וכל תרומתו פטור ממעשרות: יתר מכאן יעשנה לאותו מותר: תרומת מעשר דהרי אותו מותר טבול למעשר והלוי אינו רשאי לאכלו דהרי מדומע עם התרומה. לכן יעשנו הישראל לאותו מותר תמ"ע על המעשר שחייב ליתן דגם הישראל רשאי ליתן תמ"ע. [והר"ב סתר דברי עצמו. שכתב שהישראל יעשנו תמ"ע ואחרי כך כתב שיתן לו הלוי תחתיו חולין]: למקום אחר המשנה תמוה למה לא יעשהו תמ"ע על מעשר שחייב מכרי זה ונ"ל ע"פ מ"ש רש"י [מנחות דל"א א'] בנתערב חיוב מועט בפטור מרובה א"א לתקנו מטבל דהו"ל כמפריש מחיוב על הפטור מדנתבטל מדאורייתא ברוב במינו רק יתקנו מדמאי דרבנן. א"כ הכא א"א שיעשה לאותו מותר לתמ"ע על מעשר שחייב מהנשאר בידו דממ"נ אם אותו מותר הוא פחות מהתרומה. א"כ נתבטל המותר ברוב מדאו' ואיך יפטור בו המעשר דאו' שחייב וא"א שיעשהו להמותר לתמ"ע כ"א על דמאי. דג"כ חיובו מד"ס. ואי המותר יותר מהת"ג. א"כ כיון שהת"ג היה עשירי' הכרי יהיה המותר נמי יותר מהתמ"ע שחייב מכרי זה. ומ"ש הר"מ והר"ב דלהכי לא יעשה להמותר לת"ג על מקום אחר. משום דת"ג צריך מוקף ג"כ קשה הרי יוכל להסמיכו לכרי טבל ואפילו נגיעה א"צ רק שיהיו סמוכין וכלעיל רפ"ב. אלא נ"ל דלהכי א"א דהרי מדאו' אין ברירה איזהו תרומה ואיזהו מותר א"כ אף שיסמיכם התרומה שהוא הפטור מפסיק ביניהם וגרע טפי מאלו היו מרוחקים בלי הפסק. דאפשר שיתקרבו וכל הראוי לבילה אין בילה מעכב בו: רבי ישמעאל אומר מחצה חולין ומחצה תרומה יכול לעשות דלפטר ממעשרות: רבי טרפון ורבי עקיבא אומרים עד שישייר שם חולין דגם בנשתייר רק קצת חולין סגי: בשלשה פרקים משערים את הכלכלה הסל שמודדים בו לעשר ישערו כמה פירות מחזיק. ונקט לשון משערין לא מדקאי רק אתרומה שניתן רק באומד אלא משום דשייך אכולהו ג' מדה משקל מניין נ"ל: בבכורות כשהפירות בכירות הן מלאי' וגסין: ובסיפות בסוף הקיץ כבר נתיבשו וצמקו: ובאמצע הקיץ ונ"ל כרלח"ש דכולהו לעניין ת"ג איירי שנטלת באומד ובתאנים מיירי שרגילין להצטמק. ולפיכך מדהיו רגילים לתרום תאנים בכלכלה והוא סל לפיכך כשרצה לתרום כרי תאנים היה צריך לשער המניין או המדות או המשקל שיש בתאנים שבכרי וכמה מהם תחזיק הכלכלה באופן שבתחלת הקיץ שהתאנים גסי' ורטובים יהיה מניין התאנים שבכרי או מדתן מועט ופחות ממה שיהיה מהן שם בסוף הקיץ. אבל כשיתרום במשקל יהיה משקלם בתחילת הקיץ יותר ממה שיהיה ממנו בהכרי ובהכלכלה בסוף הקיץ. דלמשל בתחלת הקיץ שהתאנים גמורים וגסי' וישער שצבור התאנים הוא ק' סאה וישער שהכלכלה מחזקת סאה א'. א"כ לפי אומד זה צריך להפריש מצבור התאנים ב' כלכלות דהיינו א' מנ'. ובסוף הקיץ שנתיבשו התאנים ויחזיק הסל ב' סאין. אם ישער שיש בהצבור ק' סאה א"צ להפריש רק סל א'. וה"ה במשער במניין הפירות יחזיק הסל בתחלת הקיץ פחות מהמניין שיחזיק בסוף הקיץ. ולהכי כך קצבו חכמים ג"פ לשער הכלכלה ג' פעמים בקיץ. ואע"ג דגם ביני ביני מצטמקין הפירות. כל שיעורי חכמים כך הוא ולא ניתנה תורה למלאכי השרת ובפרט משום דכל השיעורים הללו מדרבנן דמדאו' חטה א' פוטרת כל הכרי בהרמ' תרומה: המונה משובח מן המפריש באומד אף דגם במונה יש גדולים וקטנים. עכ"פ א"א שיטעה רק במשהו ומדשעורו רק מדרבנן דמדאו' חטה א' פוטרת כל הכרי לא גזרו בה כ"כ: והשוקל משובח משלשתן מיהו ת"ג ניתן רק באומד כמה במדות או כמה במניין או כמה במשקל יש בכרי שרוצה לתרום. וכן צריך לאמוד ג"כ באומד זה התרומה עצמה שיתרום. והא דקאמר בירושלמי דמונה משובח מן התורם מאומד. ר"ל שהוא משובח מן התורם מאומד שתהי' התרומה חלק נ' מהכרי בלי אומד מניין או מדות או משקל של הכרי והתרומה. אלא צריך שיאמיד כמה במניין או כמה במשקל או כמה מדות יש כאן. והיינו דקאמר הכא המונה וכו' לא שבאמת מונה רק ישער המניין. א"נ מה דקאמר המונה קאי רק אהסל דאותו לבד רשאי למדוד או וכו' ולא הכרי שמפריש ממנו התרומה: רבי אליעזר אומר תרומה עולה באחד ומאה בנפלה סאה תרומה לק' חולין דהוה ליה יחד ק"א נותן סאה לכהן והשאר מותר. ואפילו כשהתרומה עדיין ביד ישראל. ולא אכל עדיין מהחולין דמצי למתשיל עלה [דבאכל מהחולין א"א למתשיל. דא"כ אכל טבל למפרע]. אפילו הכי אינו כדשיל"מ דלא בטל אפי' באלף דמדלאו מצוה לאתשולי עלה אינו רגיל למתשיל: רבי יהושע אומר במאה ועוד דבנפלה בצ"ט ומשהו סגי: רבי יוסי בן משולם אומר ועוד קב למאה סאה דצריך שיהיו החולין צ"ט סאה וקב: שתות למדמע ר"ל שהוא שתות של סאה שנפלה. וממילא בנפל יותר או פחות משער לעולם בשתות: רבי יהושע אומר תאנים שחורות מעלות את הלבנות בנפלה תאנה לבנה של תרומה בק' תאנים חצין לבנים וחצין שחורים מצטרפין לבטלה: עגולי דבלה תאנים הנדרסי' יחד בעיגול: הגדולים מעלים את הקטנים דבנפל עגול קטן של תרומה בין עגולי חולין גדולים וקטנים מצטרפים לבטלה דביש בעגולין יחד כדי ק' נגד התרומה בטלה: העגולים מעלין את המלבנים תאנים הנדרסי' יחד ברבוע כלבינה: רבי אליעזר אוסר נ"ל דס"ל אפי' אינו ידוע איזה נפלה כיון דבין שהיתה שחורה או לבנה לא נתבטלה אין מצטרפים: כיצד דברי ר"ע הן: בדורס ליטרא קציעות תאנים יבשים של תרומה וליטרא חצי לוג [כירושלמי פ"י מ"ח וע"ש]: ע"פ הכד של חולין: ואינו יודע איזוהי באיזה כד ובכל כד יש ק' ליטרין: והתחתונות מעלות את העליונות אף שאין התחתונות בכלל הספק אפילו הכי כיון דתרומת פירות מדרבנן ומדאורי' גם תרומה דאו' בטלה ברוב הו"ל תרי דרבנן. ואין צריך שיהיה עם התחתונות ק'. רק משום היכיר' שלא נקל גם בתרומה דאו' להתיר' בביטל ברוב [כך נ"ל]. וכן כתבו תוס' [ב"מ דפ"ח א' ד"ה הכא] דתרומת תאנה דרבנן. ולפ"ז מה דאמרינן בתאנה [ביצה ד"ג ב'] כ"ש הכא דאו' ע"כ צ"ל דר"ל דתרומה עיקרו דאו': עד שיהיו שם מאה כדים וטעם שלר' אליעזר דשחורות אינן ראויין להיות בספק דמוע בלבנות לעולם דניכרות הן. מה שאין כן תחתונות ועליונות ממין א' הן וראוייות להתערב ולר"י אדרבה שחורות ולבנות מעורבות הן. מה שאין כן תחתונות ועליונות חילוק מקומות אין שם תערובות עליו כ"כ ע"ר אאמ"ו הגזצוק"ל: סאה תרומה שנפלה על פי מגורה אוצר: וקפאה הסיר מה שלמעלה באוצר: רבי אליעזר אומר אם יש בקפוי שניהן במשמע האוצר שנקפה והתבואה שקפא'. ור"ל ששתיהן מצטרפין כך נ"ל: מאה סאה תעלה באחד ומאה לטעמי' במ"י ואף דהכא אינן מעורבות דהא קפא' והסיר התרומה. אפ"ה מצטרפי מדהיו תחלה מעורבין הרי איכא הכירא שפיר [כלעיל סי' מ"ו]: יקפיאנה ר"י קא' לה וה"ק כיצד יעשה יקפיאנה עד שידע שלא נשאר מהתרומה כלל. ואז תחתית האוצר מותר: ואם כן דמהני קפוי: או שאינו ידוע: שתי קופות ושתי מגורות ובכל א' נ' סאה: מעלות זו את זו ואותה סאה שמעלה מעלה מזו או מזו או חצי' מכ"א מיהו דוקא קופות מצטרפות מדמתטלטלות פעמים שמתערבות יחד אבל ב' מגורות דוקא בבית א' מצטרפות: אמר רבי יוסי מעשה בא לפני רבי עקיבא בחמשים אגודות של ירק שנפלה אחת מהם אגודה א' כיוצא בהן: לתוכן חציה תרומה מצי איירי בין שהיה ידוע איזה חצי' תרומה. או שידע וחזרו ונתערבו. או שאמר חצי אגודה זו תרומה ולא בירר עדיין איזה. דעכ"פ אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון [כפ"ה מ"ה]: אלא שהיו שם מאה ושני חציים דאין התרומה מדמעת אלא לפי חשבון תרומה שבה. והרי יש כאן ק"א חציין נגד החצי תרומה והרי גם אם היה רק ק' חצאין כבר היתה התרומה בטילה:
מלכת שלמה
בשלשה פרקים משערין את הכלכלה. פי' ה"ר שמשון ז"ל משערין את המדה כדי שלא יקח לעצמו בגדולה ויתן לכהן בקטנה א"נ לענין דינא דבשלשה זמנים אלו רשאי לשנות ולא יותר. א"נ לענין התאנים הנלקטות דבג' זמנים אלו הפירות יפות אלו מאלו שלא יתרום מן הרע על היפה ע"כ ור"ע ז"ל תפס פי' הרמב"ם ז"ל לעיקר. וה"ר יהוסף ז"ל כתב על הפי' שהעתיק ר"ע ז"ל פי' זה קשה מאוד דאין כאן מקומו כי כאן אינו מדבר אלא בתרומה על כן נראה דודאי בתרומה קמיירי ומודדין את הכלכלה כדי שיוכל לכוין וליתן באומד כמות שהוא למוד א' מחמשים או א' מארבעים או א' מששים כי כשמדד את הטבל ויודע כמה מדות הוא צריך להפריש הוא לוקח כלי שאינו של מדה דלא שיוכל לשער בו מדה אחת או שתי מדות בקירוב ומפריש בו תרומה כשיעור וכבר תנן לעיל אבל תורם הוא את המדוד אך זה אינו קושיא כל כך מה עניינו לכאן כי כיון שכבר סיים כל דיני הפרשת תרומה בא לומר דיני תרומת מעשר וכן יש בירושלמי אך מה שפי' שמשערין את הכלכלה ר"ל הכלכלה שמודדין בה זה אינו נראה דמה צריך לשער הרי האחת כמו חברתה ויעשה את העשירית קדש אלא נראה לפרש שמשערין את הכלכלה שרוצה לתרום ממנה שלא יאמר כבר שיערתי אותה שאינה מקבלת אלא ק' תאנים וא"כ אין צריך ליתן אלא עשרה לתרומת מעשר שאע"פ ששיערה בזמן הבכורות בזמן הסיפות היא מקבלת יותר וצריך ליתן יותר וע"כ צריך לשער עכ"ל ז"ל. וכתב הרש"ש ז"ל פי' לפירושו של הרמב"ם ז"ל דאם אירע שמנה מה שמחזיק בסוף הקיץ והיו בה מאה לא יאמר בשנה הבאה בזמן הבכורות כך מדתה ומעשרה כלכלות שמלקט יתן למעשר מאה בכורות דמעשרותיו מקולקלות הן דל"ד מה שמחזיק בה עתה למה שמחזיק בה בסוף הקיץ וכן אילו ידע כמה היתה מחזקת באמצע. הקיץ והיו ק' כשילקוט י' כלכלות בסוף הקיץ לא יתן מאה תאנים למעשר אלא צריך לשערה עכשיו דאינו שוה מה שמחזקת עכשיו בסוף הקיץ למה שהיתה באמצע הקיץ מחזקת ומ"ט משום דבעי לתרום תרומ"ע ומעשר בצמצום ע"כ:
בבכורות הבי"ת בחירק כדכתיב בס' הושע ט' כבכורה בתאנה ויותר נכון לגרוס הבי"ת בפתח וכדכתיב בס' ירמי' כ"ד כִתְאֵנֵי הבַכוֹרוֹת הבי"ת בפתח והכ"ף בשורק והרי"ש בפת':
ובסיפות. היו"ד בקמץ נקד ה"ר יהוסף ז"ל:
והשוקל משובח משלשתן. ע' תי"ט מ"ש בשם הירושלמי ועיין מה שכתבתי בפרק ה' דדמאי סי' ב':
6.
On three occasions they measure the contents of the basket: At the full time of the first ripe fruits, and of the late summer fruits, and in the middle of the summer. He who counts [the fruit] is praiseworthy, he who measures it is more praiseworthy, and he who weighs them is most praiseworthy of all.
משנה ז
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, תְּרוּמָה, עוֹלָה בְּאֶחָד וּמֵאָה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, בְּמֵאָה וָעוֹד. וָעוֹד זֶה, אֵין לוֹ שִׁעוּר. רַבִּי יוֹסֵי בֶּן מְשֻׁלָּם אוֹמֵר, וָעוֹד, קַב לְמֵאָה סְאָה, שְׁתוּת לַמְּדַמֵּעַ:
ברטנורה
תרומה עולה באחד ומאה. סאה של תרומה שנפלה למאה סאין של חולין, שהם בין הכל אחד ומאה, נוטל אחת מהן ונותנה לכהן והשאר חולין כמו שהיו:במאה ועוד. אם נפלה סאה של תרומה לתוך תשעה ותשעים סאין של חולין ומשהו יותר מתשעים ותשעה, וזה המשהו אין לו שיעור, הואיל ויש כאן מאה ועוד משהו, נוטל סאה אחת ונותנה לכהן, והשאר חולין כשהיו:קב למאה סאה שתות למדמע. אם נפלה סאה של תרומה בצ״ט של חולין וקב יותר, שהקב הוא שתות לסאה של תרומה המדמעת שהסאה ו׳ קבים. אז נוטל סאה אחת והשאר חולין כשהיו. אבל אם היו החולין פחות מתשעים ותשעה וקב, הכל מדומע, וימכרו כולם לכהן בדמי תרומה חוץ מדמי סאה של תרומה שבה. והלכה כרבי אליעזר שאין תרומה עולה בפחות מאחת ומאה. דסתם לן תנא כוותיה בכמה דוכתי. והכל מודים שאין התרומה עולה במאה בלבד, וכל שכן בפחות ממאה דכתיב בתרומת מעשר (במדבר יח) מכל חלבו את מקדשו ממנו, דבר שאתה תורם ממנו אם נפל לתוכו מקדשו, והיינו אחד ממאה, דממאה סאין מפרישין עשרה למעשר ראשון, ומאותן עשרה סאה לתרומת מעשר, ואמר רחמנא שאם חזרה אותה סאה לתשעים ותשעה מקדשתן ונעשה הכל מדומע:
תוסופות יום טוב
עולה בא' וק'. אפילו כשעדיין ביד הישראל כדתנן בריש פ"ה דתמכר חוץ מדמי אותה סאה [*וכדפירש הר"ב כאן בד"ה קב למאה כו'] ש"מ שעדיין לא הגיע ליד כהן וא"כ פשיטא דאי בעי מצי מתשל עלה כשאר נדרים וכ"כ הר"ב ברפ"ג דערובין והואיל ומצי מתשל ליהוי כדבר שיל"מ דאפי' באלף לא בטיל כמ"ש [*לקמן פ"ט מ"ו] ובסוף פ"ג דחלה. הא מלתא מיתרצה בגמ' נדרים סוף פ"ז [נט.] דכיון דליכא מצוה שישאל על ההפרשה לא אתי לאתשולי עלה ולהכי לא הוי כדבר שיש לו מתירין:
באחד ומאה. פירש הר"ב דכתיב מקדשו ממנו כו'. עיין בסוף פרק קמא דחלה שכתבתי דאסמכתא בעלמא הוא:
ועוד קב למאה שתות למדומע. כתב הרמב"ם ומ"ש שתות למדמע כדי לסלק הספק ויבאר לך כי הקב הנוסף צריך שיהיה כולו חולין כדי שיהיה שתות סאה של תרומה. ואילו אמר קב למאה בלבד. היינו אומרים כי הקב יש בו חלק סאה [צ"ל מאה] של תרומה וכשנפל סאה של תרומה וחלק ממאה מן הקב בצ"ט סאה וקב פחות חלק ממאה מן קב מן החולין שהכל מאה סאה וקב אחד כי התרומה תעלה בזה השיעור כיון שיש שם קב יותר על המאה קמ"ל דלא. אלא צריך שיהי' זה הקב שתות למדומע. וקב פחות חלק ממאה. אינו שתות סאה וחלק ממאה מקב ע"כ:
יכין
מלכת שלמה
יכין
המפריש מקצת תרומה ומעשרות שלא הפריש מהכרי. כל התרומה שחייב עליו אבל הי' בדעתו להפריש אח"כ השאר שחייב מזה הכרי עליו: מוציא ממנו תרומה עליו ר"ל מותר להוציא השאר ג"כ מהכרי דטבל הוא שמעלה ולא מה שכבר מתוקן: אבל לא למקום אחר דאסור לעשות לזה הטבל המתוקן במקצת לתרומה על טבל אחר אבל מכרי אחר שכולו טבל על כרי זה שמקצתו טבל רשאי. ולרמב"ם [פ"ג מתרומה] גם זה אסור. אבל מאותו מקצת שהפריש לשם תרומה יפריש ממנו התרומה שחייב לאותו מקצת: מי שהיו פירותיו במגורה ר"ל באוצר: וסאה לעני שיהיו ב' הסאין מע"ר ומעשר עני על ח' סאין שיאכל אח"כ מהאוצר. ואע"ג דלא היה צריך ליתן להעני רק 9/10 סאה לא הקפיד עמו ונתן לו סאה שלימה: מפריש עד שמונה סאין ואוכלן דברי ר"מ נ"ל דר"מ לטעמי' דאית ליה ברירה בכה"ג [כתוס' סוכה דכ"ג ב'] ולולי שהפריש לבן לוי ולעני כל המחויב ליתן מהמגורה זה פשיטא שהכל שבמגורה הותר' לזרים. אבל זה לא הפריש רק מה שראוי ליתן מי' סאין. והרי יש באוצר כמה סאין יותר ולהכי ס"ל ברירה וכשיאכל הח' סאין הוברר למפרע שההפרשה של ב' סאין עליהן הי' והו"ל מאז ככל חולין שהופרש ממנו המעשר שא"צ שיהיה המעשר קיים בשעת אכילת החולין: וחכ"א אינו מפריש אלא לפי חשבון נ"ל דס"ל כדקיי"ל [ביצה דל"ח א'] בדאו' אין ברירה. א"כ רק אז כשנוטל הח' סאין מהאוצר לאכלן מתקיים ההפרשה ולהכי צריכין הב' סאין שיהיו קיימין אז להיות למעשר על ח' סאין שנוטל ומש"ה אינו מפריש לאכול מהאוצר רק לפי חשבון מה שלא נאכל עדיין מהב' סאין שנתן ובלא נשאר מהן רק חציין אינו אוכל רק ד' סאין: שיעור תרומה עין יפה נדיב לב: בש"א משלשים ומזה תלמד כמה שיעור עין רעה ובינוני לדבריהם: תרם בינוני או נדיב: ועלה בידו אחד מששים מדחייב לתרום מאומד טעה: תרומה ואינו צריך לתרום חזר והוסיף חייב ההוספה: במעשרות דאין שם תקומה חל אהוספה: ויחזור ויתרום כמות שהוא למוד ר"ל רגיל דמוסיף על מה שהפריש מקודם עד שיהיה יחד כשיעור עין יפה או רעה. כפי מה שרגיל ליתן: במדה ובמשקל ובמנין אותה ההוספה רשאי ליתן במדידה: ר' יהודה אומר אף שלא מן המוקף דבהוספה אין צריך מוקף. ולשון מוקף ר"ל שיהיה תוך היקף מקום א' וסמוך: תורם כדעתו של בעל הבית בעין יפה או רעה: פיחת עשרה שהיה בעה"ב בינוני והוא נתן מא' ממ' שחשב שהבע"ב עינו יפה: או הוסיף עשרה א' מס' שחשב שבעה"ב עינו רעה כך כתב הר"ב ול"מ היה נ"ל דאסיפא נמי קאי דקאמר דשליח שאינו יודע דעת בעה"ב תורם בבינוני. ועלה קאמר אם פיחת עשרה כגון שאח"כ נודע שהבעה"ב עינו יפה. או הוסיף עשרה שנודע אח"כ שהבעה"ב עינו רעה: אין תרומתו תרומה מדידע דעת בעה"ב והוסיף במזיד נתבטל כל השליחות: רבי אליעזר אומר אחד מעשרה יוכל ליתן וכל תרומתו פטור ממעשרות: יתר מכאן יעשנה לאותו מותר: תרומת מעשר דהרי אותו מותר טבול למעשר והלוי אינו רשאי לאכלו דהרי מדומע עם התרומה. לכן יעשנו הישראל לאותו מותר תמ"ע על המעשר שחייב ליתן דגם הישראל רשאי ליתן תמ"ע. [והר"ב סתר דברי עצמו. שכתב שהישראל יעשנו תמ"ע ואחרי כך כתב שיתן לו הלוי תחתיו חולין]: למקום אחר המשנה תמוה למה לא יעשהו תמ"ע על מעשר שחייב מכרי זה ונ"ל ע"פ מ"ש רש"י [מנחות דל"א א'] בנתערב חיוב מועט בפטור מרובה א"א לתקנו מטבל דהו"ל כמפריש מחיוב על הפטור מדנתבטל מדאורייתא ברוב במינו רק יתקנו מדמאי דרבנן. א"כ הכא א"א שיעשה לאותו מותר לתמ"ע על מעשר שחייב מהנשאר בידו דממ"נ אם אותו מותר הוא פחות מהתרומה. א"כ נתבטל המותר ברוב מדאו' ואיך יפטור בו המעשר דאו' שחייב וא"א שיעשהו להמותר לתמ"ע כ"א על דמאי. דג"כ חיובו מד"ס. ואי המותר יותר מהת"ג. א"כ כיון שהת"ג היה עשירי' הכרי יהיה המותר נמי יותר מהתמ"ע שחייב מכרי זה. ומ"ש הר"מ והר"ב דלהכי לא יעשה להמותר לת"ג על מקום אחר. משום דת"ג צריך מוקף ג"כ קשה הרי יוכל להסמיכו לכרי טבל ואפילו נגיעה א"צ רק שיהיו סמוכין וכלעיל רפ"ב. אלא נ"ל דלהכי א"א דהרי מדאו' אין ברירה איזהו תרומה ואיזהו מותר א"כ אף שיסמיכם התרומה שהוא הפטור מפסיק ביניהם וגרע טפי מאלו היו מרוחקים בלי הפסק. דאפשר שיתקרבו וכל הראוי לבילה אין בילה מעכב בו: רבי ישמעאל אומר מחצה חולין ומחצה תרומה יכול לעשות דלפטר ממעשרות: רבי טרפון ורבי עקיבא אומרים עד שישייר שם חולין דגם בנשתייר רק קצת חולין סגי: בשלשה פרקים משערים את הכלכלה הסל שמודדים בו לעשר ישערו כמה פירות מחזיק. ונקט לשון משערין לא מדקאי רק אתרומה שניתן רק באומד אלא משום דשייך אכולהו ג' מדה משקל מניין נ"ל: בבכורות כשהפירות בכירות הן מלאי' וגסין: ובסיפות בסוף הקיץ כבר נתיבשו וצמקו: ובאמצע הקיץ ונ"ל כרלח"ש דכולהו לעניין ת"ג איירי שנטלת באומד ובתאנים מיירי שרגילין להצטמק. ולפיכך מדהיו רגילים לתרום תאנים בכלכלה והוא סל לפיכך כשרצה לתרום כרי תאנים היה צריך לשער המניין או המדות או המשקל שיש בתאנים שבכרי וכמה מהם תחזיק הכלכלה באופן שבתחלת הקיץ שהתאנים גסי' ורטובים יהיה מניין התאנים שבכרי או מדתן מועט ופחות ממה שיהיה מהן שם בסוף הקיץ. אבל כשיתרום במשקל יהיה משקלם בתחילת הקיץ יותר ממה שיהיה ממנו בהכרי ובהכלכלה בסוף הקיץ. דלמשל בתחלת הקיץ שהתאנים גמורים וגסי' וישער שצבור התאנים הוא ק' סאה וישער שהכלכלה מחזקת סאה א'. א"כ לפי אומד זה צריך להפריש מצבור התאנים ב' כלכלות דהיינו א' מנ'. ובסוף הקיץ שנתיבשו התאנים ויחזיק הסל ב' סאין. אם ישער שיש בהצבור ק' סאה א"צ להפריש רק סל א'. וה"ה במשער במניין הפירות יחזיק הסל בתחלת הקיץ פחות מהמניין שיחזיק בסוף הקיץ. ולהכי כך קצבו חכמים ג"פ לשער הכלכלה ג' פעמים בקיץ. ואע"ג דגם ביני ביני מצטמקין הפירות. כל שיעורי חכמים כך הוא ולא ניתנה תורה למלאכי השרת ובפרט משום דכל השיעורים הללו מדרבנן דמדאו' חטה א' פוטרת כל הכרי בהרמ' תרומה: המונה משובח מן המפריש באומד אף דגם במונה יש גדולים וקטנים. עכ"פ א"א שיטעה רק במשהו ומדשעורו רק מדרבנן דמדאו' חטה א' פוטרת כל הכרי לא גזרו בה כ"כ: והשוקל משובח משלשתן מיהו ת"ג ניתן רק באומד כמה במדות או כמה במניין או כמה במשקל יש בכרי שרוצה לתרום. וכן צריך לאמוד ג"כ באומד זה התרומה עצמה שיתרום. והא דקאמר בירושלמי דמונה משובח מן התורם מאומד. ר"ל שהוא משובח מן התורם מאומד שתהי' התרומה חלק נ' מהכרי בלי אומד מניין או מדות או משקל של הכרי והתרומה. אלא צריך שיאמיד כמה במניין או כמה במשקל או כמה מדות יש כאן. והיינו דקאמר הכא המונה וכו' לא שבאמת מונה רק ישער המניין. א"נ מה דקאמר המונה קאי רק אהסל דאותו לבד רשאי למדוד או וכו' ולא הכרי שמפריש ממנו התרומה: רבי אליעזר אומר תרומה עולה באחד ומאה בנפלה סאה תרומה לק' חולין דהוה ליה יחד ק"א נותן סאה לכהן והשאר מותר. ואפילו כשהתרומה עדיין ביד ישראל. ולא אכל עדיין מהחולין דמצי למתשיל עלה [דבאכל מהחולין א"א למתשיל. דא"כ אכל טבל למפרע]. אפילו הכי אינו כדשיל"מ דלא בטל אפי' באלף דמדלאו מצוה לאתשולי עלה אינו רגיל למתשיל: רבי יהושע אומר במאה ועוד דבנפלה בצ"ט ומשהו סגי: רבי יוסי בן משולם אומר ועוד קב למאה סאה דצריך שיהיו החולין צ"ט סאה וקב: שתות למדמע ר"ל שהוא שתות של סאה שנפלה. וממילא בנפל יותר או פחות משער לעולם בשתות: רבי יהושע אומר תאנים שחורות מעלות את הלבנות בנפלה תאנה לבנה של תרומה בק' תאנים חצין לבנים וחצין שחורים מצטרפין לבטלה: עגולי דבלה תאנים הנדרסי' יחד בעיגול: הגדולים מעלים את הקטנים דבנפל עגול קטן של תרומה בין עגולי חולין גדולים וקטנים מצטרפים לבטלה דביש בעגולין יחד כדי ק' נגד התרומה בטלה: העגולים מעלין את המלבנים תאנים הנדרסי' יחד ברבוע כלבינה: רבי אליעזר אוסר נ"ל דס"ל אפי' אינו ידוע איזה נפלה כיון דבין שהיתה שחורה או לבנה לא נתבטלה אין מצטרפים: כיצד דברי ר"ע הן: בדורס ליטרא קציעות תאנים יבשים של תרומה וליטרא חצי לוג [כירושלמי פ"י מ"ח וע"ש]: ע"פ הכד של חולין: ואינו יודע איזוהי באיזה כד ובכל כד יש ק' ליטרין: והתחתונות מעלות את העליונות אף שאין התחתונות בכלל הספק אפילו הכי כיון דתרומת פירות מדרבנן ומדאורי' גם תרומה דאו' בטלה ברוב הו"ל תרי דרבנן. ואין צריך שיהיה עם התחתונות ק'. רק משום היכיר' שלא נקל גם בתרומה דאו' להתיר' בביטל ברוב [כך נ"ל]. וכן כתבו תוס' [ב"מ דפ"ח א' ד"ה הכא] דתרומת תאנה דרבנן. ולפ"ז מה דאמרינן בתאנה [ביצה ד"ג ב'] כ"ש הכא דאו' ע"כ צ"ל דר"ל דתרומה עיקרו דאו': עד שיהיו שם מאה כדים וטעם שלר' אליעזר דשחורות אינן ראויין להיות בספק דמוע בלבנות לעולם דניכרות הן. מה שאין כן תחתונות ועליונות ממין א' הן וראוייות להתערב ולר"י אדרבה שחורות ולבנות מעורבות הן. מה שאין כן תחתונות ועליונות חילוק מקומות אין שם תערובות עליו כ"כ ע"ר אאמ"ו הגזצוק"ל: סאה תרומה שנפלה על פי מגורה אוצר: וקפאה הסיר מה שלמעלה באוצר: רבי אליעזר אומר אם יש בקפוי שניהן במשמע האוצר שנקפה והתבואה שקפא'. ור"ל ששתיהן מצטרפין כך נ"ל: מאה סאה תעלה באחד ומאה לטעמי' במ"י ואף דהכא אינן מעורבות דהא קפא' והסיר התרומה. אפ"ה מצטרפי מדהיו תחלה מעורבין הרי איכא הכירא שפיר [כלעיל סי' מ"ו]: יקפיאנה ר"י קא' לה וה"ק כיצד יעשה יקפיאנה עד שידע שלא נשאר מהתרומה כלל. ואז תחתית האוצר מותר: ואם כן דמהני קפוי: או שאינו ידוע: שתי קופות ושתי מגורות ובכל א' נ' סאה: מעלות זו את זו ואותה סאה שמעלה מעלה מזו או מזו או חצי' מכ"א מיהו דוקא קופות מצטרפות מדמתטלטלות פעמים שמתערבות יחד אבל ב' מגורות דוקא בבית א' מצטרפות: אמר רבי יוסי מעשה בא לפני רבי עקיבא בחמשים אגודות של ירק שנפלה אחת מהם אגודה א' כיוצא בהן: לתוכן חציה תרומה מצי איירי בין שהיה ידוע איזה חצי' תרומה. או שידע וחזרו ונתערבו. או שאמר חצי אגודה זו תרומה ולא בירר עדיין איזה. דעכ"פ אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון [כפ"ה מ"ה]: אלא שהיו שם מאה ושני חציים דאין התרומה מדמעת אלא לפי חשבון תרומה שבה. והרי יש כאן ק"א חציין נגד החצי תרומה והרי גם אם היה רק ק' חצאין כבר היתה התרומה בטילה:
מלכת שלמה
ר"א אומר תרומה עולה בא' ומאה. עיין במ"ש ר"פ שני דמס' ערלה:
ר' יהושע אומר במאה ועוד. ועוד זה אין לו שיעור. ר' יוסי בן משולם אומר ועוד קב למאה סאה וכו'. יתכן לפרש דר' יהושע לא אמר אלא סתם במאה ועוד ואח"כ תרי תנאי פליגי אליביה. וראיתי שיש מי ששונים מלת ועוד הראשונה דבמלתיה דר' יהושע הוי"ו בקמץ ואינו מוכרח בתוספתא קתני אמלתיה דר' יוסי בן משולם והלכה כדבריו ולא קיימא לן הכי:
שתות למדמע. פי' הרמב"ם ז"ל ומה שאמר שתות למדמע כו' ואלו אמר קב למאה ולא הי' מוסיף זו התוספת היינו אומרים כו' כיון שיש שם קב יותר על המאה והודיעך כי אין הדבר כן אלא צריך שיהיה זה הקב שתות למדמע וקב פחות חלק ממאה אינו שתות סאה אלא פחות מזה ותבין זה עכ"ל ז"ל מספר מוגה:
7.
Rabbi Eliezer says: terumah can be taken out [if it falls into] a hundred and one parts. Rabbi Joshua says: in a hundred and more, and this “more” has no definite measure. Rabbi Yose ben Meshullam says: this ‘more’ must be a kav to a hundred seahs, a sixth [of the seah] which renders the whole as medumma.
משנה ח
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, תְּאֵנִים שְׁחוֹרוֹת מַעֲלוֹת אֶת הַלְּבָנוֹת, לְבָנוֹת, מַעֲלוֹת אֶת הַשְּׁחוֹרוֹת. עִגּוּלֵי דְבֵלָה, הַגְּדוֹלִים מַעֲלִים אֶת הַקְּטַנִּים, וְהַקְּטַנִּים מַעֲלִין אֶת הַגְּדוֹלִים. הָעִגּוּלִים מַעֲלִין אֶת הַמַּלְבְּנִים, וְהַמַּלְבְּנִים מַעֲלִין אֶת הָעִגּוּלִים. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹסֵר. וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, בְּיָדוּעַ מַה נָּפְלָה, אֵין מַעֲלוֹת זוֹ אֶת זוֹ, וּכְשֶׁאֵינוֹ יָדוּעַ מַה נָּפְלָה, מַעֲלוֹת זוֹ אֶת זוֹ:
ברטנורה
תאנים שחורות מעלות את הלבנות. תאנה של תרומה, שחורה או לבנה, שנפלה למאה תאנים של חולין חציין שחורות וחציין לבנות, כולן מצטרפין לבטלה, שאם היה רוצה היה דורסן ומערבן הכל ביחד. ואם שחורה נפלה, מעלה אחת מן השחורות, ואם לבנה מעלה אחת מן הלבנות, והשאר חולין כשהיו:עגולי דבלה. דבלות תאנים הנדרסים בעגול, גדולים מעלים את הקטנים, אם יש שם חמשים עגולים קטנים ועשרים וחמשה עגולים גדולים, ואחד מן הגדולים כשנים מן הקטנים, ונפל לתוכן עגול קטן של תרומה, מסייעות כולן לבטל. וכן עגולים ומלבנים. עגולים הם הנדרסות בעגול, מלבנים תאנים הנדרסות בצורת רבוע כמין דפוס שעושים בו הלבנים מרובעות:ורבי אליעזר אוסר. אם שחורה נפלה השחורות אסורות, ואם לבנה נפלה הלבנות אסורות, וכן בגדולים וקטנים, ועגולים ומלבנים, הדומין לאותה שנפלה אסורים:בידוע מה נפלה. שחורה או לבנה, אין מעלות, לפי שיכול לאכול האחרות וכיון דמותרות הן אין מסייעות לבטל. אבל אם אין ידוע אם שחורה נפלה או לבנה נפלה, כיון דכולן בספק איסור, מעלות זו את זו. והלכה כרבי עקיבא:
תוסופות יום טוב
[*רבי יהושע אומר תאנים שחורות מעלות את הלבנות כו'. פירש הר"ב שאם היה רוצה היה דורס ומערבן הכל ביחד וכו'. וקשיא לי דבפ' דלקמן סוף מ"ט דאם במזיד הוסיף בהיתר על האיסור אסור ופי' הר"ב הטעם משום דאין מבטלין איסור לכתחלה ומצאתי בפי' שהזכרתי וז"ל ואף כי אין מבטלין איסור לכתחלה ה"מ להרבות בהיתר כדי לבטל האיסור אבל בכה"ג שאינו מרבה בהיתר אלא משנה האיסור מכמות שהי' ומפרידן כאשר היה מקדם כדי לעכבם [צ"ל לערבם] יחד בכה"ג נ"ל דשרי לבטל לכתחלה ור"א אוסר עכ"ל]:
יכין
מלכת שלמה
יכין
המפריש מקצת תרומה ומעשרות שלא הפריש מהכרי. כל התרומה שחייב עליו אבל הי' בדעתו להפריש אח"כ השאר שחייב מזה הכרי עליו: מוציא ממנו תרומה עליו ר"ל מותר להוציא השאר ג"כ מהכרי דטבל הוא שמעלה ולא מה שכבר מתוקן: אבל לא למקום אחר דאסור לעשות לזה הטבל המתוקן במקצת לתרומה על טבל אחר אבל מכרי אחר שכולו טבל על כרי זה שמקצתו טבל רשאי. ולרמב"ם [פ"ג מתרומה] גם זה אסור. אבל מאותו מקצת שהפריש לשם תרומה יפריש ממנו התרומה שחייב לאותו מקצת: מי שהיו פירותיו במגורה ר"ל באוצר: וסאה לעני שיהיו ב' הסאין מע"ר ומעשר עני על ח' סאין שיאכל אח"כ מהאוצר. ואע"ג דלא היה צריך ליתן להעני רק 9/10 סאה לא הקפיד עמו ונתן לו סאה שלימה: מפריש עד שמונה סאין ואוכלן דברי ר"מ נ"ל דר"מ לטעמי' דאית ליה ברירה בכה"ג [כתוס' סוכה דכ"ג ב'] ולולי שהפריש לבן לוי ולעני כל המחויב ליתן מהמגורה זה פשיטא שהכל שבמגורה הותר' לזרים. אבל זה לא הפריש רק מה שראוי ליתן מי' סאין. והרי יש באוצר כמה סאין יותר ולהכי ס"ל ברירה וכשיאכל הח' סאין הוברר למפרע שההפרשה של ב' סאין עליהן הי' והו"ל מאז ככל חולין שהופרש ממנו המעשר שא"צ שיהיה המעשר קיים בשעת אכילת החולין: וחכ"א אינו מפריש אלא לפי חשבון נ"ל דס"ל כדקיי"ל [ביצה דל"ח א'] בדאו' אין ברירה. א"כ רק אז כשנוטל הח' סאין מהאוצר לאכלן מתקיים ההפרשה ולהכי צריכין הב' סאין שיהיו קיימין אז להיות למעשר על ח' סאין שנוטל ומש"ה אינו מפריש לאכול מהאוצר רק לפי חשבון מה שלא נאכל עדיין מהב' סאין שנתן ובלא נשאר מהן רק חציין אינו אוכל רק ד' סאין: שיעור תרומה עין יפה נדיב לב: בש"א משלשים ומזה תלמד כמה שיעור עין רעה ובינוני לדבריהם: תרם בינוני או נדיב: ועלה בידו אחד מששים מדחייב לתרום מאומד טעה: תרומה ואינו צריך לתרום חזר והוסיף חייב ההוספה: במעשרות דאין שם תקומה חל אהוספה: ויחזור ויתרום כמות שהוא למוד ר"ל רגיל דמוסיף על מה שהפריש מקודם עד שיהיה יחד כשיעור עין יפה או רעה. כפי מה שרגיל ליתן: במדה ובמשקל ובמנין אותה ההוספה רשאי ליתן במדידה: ר' יהודה אומר אף שלא מן המוקף דבהוספה אין צריך מוקף. ולשון מוקף ר"ל שיהיה תוך היקף מקום א' וסמוך: תורם כדעתו של בעל הבית בעין יפה או רעה: פיחת עשרה שהיה בעה"ב בינוני והוא נתן מא' ממ' שחשב שהבע"ב עינו יפה: או הוסיף עשרה א' מס' שחשב שבעה"ב עינו רעה כך כתב הר"ב ול"מ היה נ"ל דאסיפא נמי קאי דקאמר דשליח שאינו יודע דעת בעה"ב תורם בבינוני. ועלה קאמר אם פיחת עשרה כגון שאח"כ נודע שהבעה"ב עינו יפה. או הוסיף עשרה שנודע אח"כ שהבעה"ב עינו רעה: אין תרומתו תרומה מדידע דעת בעה"ב והוסיף במזיד נתבטל כל השליחות: רבי אליעזר אומר אחד מעשרה יוכל ליתן וכל תרומתו פטור ממעשרות: יתר מכאן יעשנה לאותו מותר: תרומת מעשר דהרי אותו מותר טבול למעשר והלוי אינו רשאי לאכלו דהרי מדומע עם התרומה. לכן יעשנו הישראל לאותו מותר תמ"ע על המעשר שחייב ליתן דגם הישראל רשאי ליתן תמ"ע. [והר"ב סתר דברי עצמו. שכתב שהישראל יעשנו תמ"ע ואחרי כך כתב שיתן לו הלוי תחתיו חולין]: למקום אחר המשנה תמוה למה לא יעשהו תמ"ע על מעשר שחייב מכרי זה ונ"ל ע"פ מ"ש רש"י [מנחות דל"א א'] בנתערב חיוב מועט בפטור מרובה א"א לתקנו מטבל דהו"ל כמפריש מחיוב על הפטור מדנתבטל מדאורייתא ברוב במינו רק יתקנו מדמאי דרבנן. א"כ הכא א"א שיעשה לאותו מותר לתמ"ע על מעשר שחייב מהנשאר בידו דממ"נ אם אותו מותר הוא פחות מהתרומה. א"כ נתבטל המותר ברוב מדאו' ואיך יפטור בו המעשר דאו' שחייב וא"א שיעשהו להמותר לתמ"ע כ"א על דמאי. דג"כ חיובו מד"ס. ואי המותר יותר מהת"ג. א"כ כיון שהת"ג היה עשירי' הכרי יהיה המותר נמי יותר מהתמ"ע שחייב מכרי זה. ומ"ש הר"מ והר"ב דלהכי לא יעשה להמותר לת"ג על מקום אחר. משום דת"ג צריך מוקף ג"כ קשה הרי יוכל להסמיכו לכרי טבל ואפילו נגיעה א"צ רק שיהיו סמוכין וכלעיל רפ"ב. אלא נ"ל דלהכי א"א דהרי מדאו' אין ברירה איזהו תרומה ואיזהו מותר א"כ אף שיסמיכם התרומה שהוא הפטור מפסיק ביניהם וגרע טפי מאלו היו מרוחקים בלי הפסק. דאפשר שיתקרבו וכל הראוי לבילה אין בילה מעכב בו: רבי ישמעאל אומר מחצה חולין ומחצה תרומה יכול לעשות דלפטר ממעשרות: רבי טרפון ורבי עקיבא אומרים עד שישייר שם חולין דגם בנשתייר רק קצת חולין סגי: בשלשה פרקים משערים את הכלכלה הסל שמודדים בו לעשר ישערו כמה פירות מחזיק. ונקט לשון משערין לא מדקאי רק אתרומה שניתן רק באומד אלא משום דשייך אכולהו ג' מדה משקל מניין נ"ל: בבכורות כשהפירות בכירות הן מלאי' וגסין: ובסיפות בסוף הקיץ כבר נתיבשו וצמקו: ובאמצע הקיץ ונ"ל כרלח"ש דכולהו לעניין ת"ג איירי שנטלת באומד ובתאנים מיירי שרגילין להצטמק. ולפיכך מדהיו רגילים לתרום תאנים בכלכלה והוא סל לפיכך כשרצה לתרום כרי תאנים היה צריך לשער המניין או המדות או המשקל שיש בתאנים שבכרי וכמה מהם תחזיק הכלכלה באופן שבתחלת הקיץ שהתאנים גסי' ורטובים יהיה מניין התאנים שבכרי או מדתן מועט ופחות ממה שיהיה מהן שם בסוף הקיץ. אבל כשיתרום במשקל יהיה משקלם בתחילת הקיץ יותר ממה שיהיה ממנו בהכרי ובהכלכלה בסוף הקיץ. דלמשל בתחלת הקיץ שהתאנים גמורים וגסי' וישער שצבור התאנים הוא ק' סאה וישער שהכלכלה מחזקת סאה א'. א"כ לפי אומד זה צריך להפריש מצבור התאנים ב' כלכלות דהיינו א' מנ'. ובסוף הקיץ שנתיבשו התאנים ויחזיק הסל ב' סאין. אם ישער שיש בהצבור ק' סאה א"צ להפריש רק סל א'. וה"ה במשער במניין הפירות יחזיק הסל בתחלת הקיץ פחות מהמניין שיחזיק בסוף הקיץ. ולהכי כך קצבו חכמים ג"פ לשער הכלכלה ג' פעמים בקיץ. ואע"ג דגם ביני ביני מצטמקין הפירות. כל שיעורי חכמים כך הוא ולא ניתנה תורה למלאכי השרת ובפרט משום דכל השיעורים הללו מדרבנן דמדאו' חטה א' פוטרת כל הכרי בהרמ' תרומה: המונה משובח מן המפריש באומד אף דגם במונה יש גדולים וקטנים. עכ"פ א"א שיטעה רק במשהו ומדשעורו רק מדרבנן דמדאו' חטה א' פוטרת כל הכרי לא גזרו בה כ"כ: והשוקל משובח משלשתן מיהו ת"ג ניתן רק באומד כמה במדות או כמה במניין או כמה במשקל יש בכרי שרוצה לתרום. וכן צריך לאמוד ג"כ באומד זה התרומה עצמה שיתרום. והא דקאמר בירושלמי דמונה משובח מן התורם מאומד. ר"ל שהוא משובח מן התורם מאומד שתהי' התרומה חלק נ' מהכרי בלי אומד מניין או מדות או משקל של הכרי והתרומה. אלא צריך שיאמיד כמה במניין או כמה במשקל או כמה מדות יש כאן. והיינו דקאמר הכא המונה וכו' לא שבאמת מונה רק ישער המניין. א"נ מה דקאמר המונה קאי רק אהסל דאותו לבד רשאי למדוד או וכו' ולא הכרי שמפריש ממנו התרומה: רבי אליעזר אומר תרומה עולה באחד ומאה בנפלה סאה תרומה לק' חולין דהוה ליה יחד ק"א נותן סאה לכהן והשאר מותר. ואפילו כשהתרומה עדיין ביד ישראל. ולא אכל עדיין מהחולין דמצי למתשיל עלה [דבאכל מהחולין א"א למתשיל. דא"כ אכל טבל למפרע]. אפילו הכי אינו כדשיל"מ דלא בטל אפי' באלף דמדלאו מצוה לאתשולי עלה אינו רגיל למתשיל: רבי יהושע אומר במאה ועוד דבנפלה בצ"ט ומשהו סגי: רבי יוסי בן משולם אומר ועוד קב למאה סאה דצריך שיהיו החולין צ"ט סאה וקב: שתות למדמע ר"ל שהוא שתות של סאה שנפלה. וממילא בנפל יותר או פחות משער לעולם בשתות: רבי יהושע אומר תאנים שחורות מעלות את הלבנות בנפלה תאנה לבנה של תרומה בק' תאנים חצין לבנים וחצין שחורים מצטרפין לבטלה: עגולי דבלה תאנים הנדרסי' יחד בעיגול: הגדולים מעלים את הקטנים דבנפל עגול קטן של תרומה בין עגולי חולין גדולים וקטנים מצטרפים לבטלה דביש בעגולין יחד כדי ק' נגד התרומה בטלה: העגולים מעלין את המלבנים תאנים הנדרסי' יחד ברבוע כלבינה: רבי אליעזר אוסר נ"ל דס"ל אפי' אינו ידוע איזה נפלה כיון דבין שהיתה שחורה או לבנה לא נתבטלה אין מצטרפים: כיצד דברי ר"ע הן: בדורס ליטרא קציעות תאנים יבשים של תרומה וליטרא חצי לוג [כירושלמי פ"י מ"ח וע"ש]: ע"פ הכד של חולין: ואינו יודע איזוהי באיזה כד ובכל כד יש ק' ליטרין: והתחתונות מעלות את העליונות אף שאין התחתונות בכלל הספק אפילו הכי כיון דתרומת פירות מדרבנן ומדאורי' גם תרומה דאו' בטלה ברוב הו"ל תרי דרבנן. ואין צריך שיהיה עם התחתונות ק'. רק משום היכיר' שלא נקל גם בתרומה דאו' להתיר' בביטל ברוב [כך נ"ל]. וכן כתבו תוס' [ב"מ דפ"ח א' ד"ה הכא] דתרומת תאנה דרבנן. ולפ"ז מה דאמרינן בתאנה [ביצה ד"ג ב'] כ"ש הכא דאו' ע"כ צ"ל דר"ל דתרומה עיקרו דאו': עד שיהיו שם מאה כדים וטעם שלר' אליעזר דשחורות אינן ראויין להיות בספק דמוע בלבנות לעולם דניכרות הן. מה שאין כן תחתונות ועליונות ממין א' הן וראוייות להתערב ולר"י אדרבה שחורות ולבנות מעורבות הן. מה שאין כן תחתונות ועליונות חילוק מקומות אין שם תערובות עליו כ"כ ע"ר אאמ"ו הגזצוק"ל: סאה תרומה שנפלה על פי מגורה אוצר: וקפאה הסיר מה שלמעלה באוצר: רבי אליעזר אומר אם יש בקפוי שניהן במשמע האוצר שנקפה והתבואה שקפא'. ור"ל ששתיהן מצטרפין כך נ"ל: מאה סאה תעלה באחד ומאה לטעמי' במ"י ואף דהכא אינן מעורבות דהא קפא' והסיר התרומה. אפ"ה מצטרפי מדהיו תחלה מעורבין הרי איכא הכירא שפיר [כלעיל סי' מ"ו]: יקפיאנה ר"י קא' לה וה"ק כיצד יעשה יקפיאנה עד שידע שלא נשאר מהתרומה כלל. ואז תחתית האוצר מותר: ואם כן דמהני קפוי: או שאינו ידוע: שתי קופות ושתי מגורות ובכל א' נ' סאה: מעלות זו את זו ואותה סאה שמעלה מעלה מזו או מזו או חצי' מכ"א מיהו דוקא קופות מצטרפות מדמתטלטלות פעמים שמתערבות יחד אבל ב' מגורות דוקא בבית א' מצטרפות: אמר רבי יוסי מעשה בא לפני רבי עקיבא בחמשים אגודות של ירק שנפלה אחת מהם אגודה א' כיוצא בהן: לתוכן חציה תרומה מצי איירי בין שהיה ידוע איזה חצי' תרומה. או שידע וחזרו ונתערבו. או שאמר חצי אגודה זו תרומה ולא בירר עדיין איזה. דעכ"פ אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון [כפ"ה מ"ה]: אלא שהיו שם מאה ושני חציים דאין התרומה מדמעת אלא לפי חשבון תרומה שבה. והרי יש כאן ק"א חציין נגד החצי תרומה והרי גם אם היה רק ק' חצאין כבר היתה התרומה בטילה:
מלכת שלמה
8.
Rabbi Joshua says: black figs can bring up white ones, and white ones can bring up black ones. In the case of cakes of figs, the large can bring up the small, and the small can bring up the large. Round cakes of figs can bring up square cakes, and square cakes can bring up round ones. Rabbi Eliezer prohibits this. Rabbi Akiba says: if the kind which fell in is known, then the one kind cannot bring up the other kind, but if the kind is not known, the one kind can bring up the other.
משנה ט
כֵּיצַד, חֲמִשִּׁים תְּאֵנִים שְׁחוֹרוֹת וַחֲמִשִּׁים לְבָנוֹת, נָפְלָה שְׁחוֹרָה, שְׁחוֹרוֹת אֲסוּרוֹת וְהַלְּבָנוֹת מֻתָּרוֹת. נָפְלָה לְבָנָה, לְבָנוֹת אֲסוּרוֹת וּשְׁחוֹרוֹת מֻתָּרוֹת. בְּשֶׁאֵינוֹ יָדוּעַ מַה נָּפְלָה, מַעֲלוֹת זוֹ אֶת זוֹ. בְּזוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַחְמִיר, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מֵקֵל:
ברטנורה
כיצד. לפרושי מלתיה דרבי עקיבא קאתי:ובזו ר׳ אליעזר מחמיר. בהא דתנינן לעיל, אבל במאי דבעינא למימר לקמן הוי איפכא:
תוסופות יום טוב
יכין
מלכת שלמה
יכין
המפריש מקצת תרומה ומעשרות שלא הפריש מהכרי. כל התרומה שחייב עליו אבל הי' בדעתו להפריש אח"כ השאר שחייב מזה הכרי עליו: מוציא ממנו תרומה עליו ר"ל מותר להוציא השאר ג"כ מהכרי דטבל הוא שמעלה ולא מה שכבר מתוקן: אבל לא למקום אחר דאסור לעשות לזה הטבל המתוקן במקצת לתרומה על טבל אחר אבל מכרי אחר שכולו טבל על כרי זה שמקצתו טבל רשאי. ולרמב"ם [פ"ג מתרומה] גם זה אסור. אבל מאותו מקצת שהפריש לשם תרומה יפריש ממנו התרומה שחייב לאותו מקצת: מי שהיו פירותיו במגורה ר"ל באוצר: וסאה לעני שיהיו ב' הסאין מע"ר ומעשר עני על ח' סאין שיאכל אח"כ מהאוצר. ואע"ג דלא היה צריך ליתן להעני רק 9/10 סאה לא הקפיד עמו ונתן לו סאה שלימה: מפריש עד שמונה סאין ואוכלן דברי ר"מ נ"ל דר"מ לטעמי' דאית ליה ברירה בכה"ג [כתוס' סוכה דכ"ג ב'] ולולי שהפריש לבן לוי ולעני כל המחויב ליתן מהמגורה זה פשיטא שהכל שבמגורה הותר' לזרים. אבל זה לא הפריש רק מה שראוי ליתן מי' סאין. והרי יש באוצר כמה סאין יותר ולהכי ס"ל ברירה וכשיאכל הח' סאין הוברר למפרע שההפרשה של ב' סאין עליהן הי' והו"ל מאז ככל חולין שהופרש ממנו המעשר שא"צ שיהיה המעשר קיים בשעת אכילת החולין: וחכ"א אינו מפריש אלא לפי חשבון נ"ל דס"ל כדקיי"ל [ביצה דל"ח א'] בדאו' אין ברירה. א"כ רק אז כשנוטל הח' סאין מהאוצר לאכלן מתקיים ההפרשה ולהכי צריכין הב' סאין שיהיו קיימין אז להיות למעשר על ח' סאין שנוטל ומש"ה אינו מפריש לאכול מהאוצר רק לפי חשבון מה שלא נאכל עדיין מהב' סאין שנתן ובלא נשאר מהן רק חציין אינו אוכל רק ד' סאין: שיעור תרומה עין יפה נדיב לב: בש"א משלשים ומזה תלמד כמה שיעור עין רעה ובינוני לדבריהם: תרם בינוני או נדיב: ועלה בידו אחד מששים מדחייב לתרום מאומד טעה: תרומה ואינו צריך לתרום חזר והוסיף חייב ההוספה: במעשרות דאין שם תקומה חל אהוספה: ויחזור ויתרום כמות שהוא למוד ר"ל רגיל דמוסיף על מה שהפריש מקודם עד שיהיה יחד כשיעור עין יפה או רעה. כפי מה שרגיל ליתן: במדה ובמשקל ובמנין אותה ההוספה רשאי ליתן במדידה: ר' יהודה אומר אף שלא מן המוקף דבהוספה אין צריך מוקף. ולשון מוקף ר"ל שיהיה תוך היקף מקום א' וסמוך: תורם כדעתו של בעל הבית בעין יפה או רעה: פיחת עשרה שהיה בעה"ב בינוני והוא נתן מא' ממ' שחשב שהבע"ב עינו יפה: או הוסיף עשרה א' מס' שחשב שבעה"ב עינו רעה כך כתב הר"ב ול"מ היה נ"ל דאסיפא נמי קאי דקאמר דשליח שאינו יודע דעת בעה"ב תורם בבינוני. ועלה קאמר אם פיחת עשרה כגון שאח"כ נודע שהבעה"ב עינו יפה. או הוסיף עשרה שנודע אח"כ שהבעה"ב עינו רעה: אין תרומתו תרומה מדידע דעת בעה"ב והוסיף במזיד נתבטל כל השליחות: רבי אליעזר אומר אחד מעשרה יוכל ליתן וכל תרומתו פטור ממעשרות: יתר מכאן יעשנה לאותו מותר: תרומת מעשר דהרי אותו מותר טבול למעשר והלוי אינו רשאי לאכלו דהרי מדומע עם התרומה. לכן יעשנו הישראל לאותו מותר תמ"ע על המעשר שחייב ליתן דגם הישראל רשאי ליתן תמ"ע. [והר"ב סתר דברי עצמו. שכתב שהישראל יעשנו תמ"ע ואחרי כך כתב שיתן לו הלוי תחתיו חולין]: למקום אחר המשנה תמוה למה לא יעשהו תמ"ע על מעשר שחייב מכרי זה ונ"ל ע"פ מ"ש רש"י [מנחות דל"א א'] בנתערב חיוב מועט בפטור מרובה א"א לתקנו מטבל דהו"ל כמפריש מחיוב על הפטור מדנתבטל מדאורייתא ברוב במינו רק יתקנו מדמאי דרבנן. א"כ הכא א"א שיעשה לאותו מותר לתמ"ע על מעשר שחייב מהנשאר בידו דממ"נ אם אותו מותר הוא פחות מהתרומה. א"כ נתבטל המותר ברוב מדאו' ואיך יפטור בו המעשר דאו' שחייב וא"א שיעשהו להמותר לתמ"ע כ"א על דמאי. דג"כ חיובו מד"ס. ואי המותר יותר מהת"ג. א"כ כיון שהת"ג היה עשירי' הכרי יהיה המותר נמי יותר מהתמ"ע שחייב מכרי זה. ומ"ש הר"מ והר"ב דלהכי לא יעשה להמותר לת"ג על מקום אחר. משום דת"ג צריך מוקף ג"כ קשה הרי יוכל להסמיכו לכרי טבל ואפילו נגיעה א"צ רק שיהיו סמוכין וכלעיל רפ"ב. אלא נ"ל דלהכי א"א דהרי מדאו' אין ברירה איזהו תרומה ואיזהו מותר א"כ אף שיסמיכם התרומה שהוא הפטור מפסיק ביניהם וגרע טפי מאלו היו מרוחקים בלי הפסק. דאפשר שיתקרבו וכל הראוי לבילה אין בילה מעכב בו: רבי ישמעאל אומר מחצה חולין ומחצה תרומה יכול לעשות דלפטר ממעשרות: רבי טרפון ורבי עקיבא אומרים עד שישייר שם חולין דגם בנשתייר רק קצת חולין סגי: בשלשה פרקים משערים את הכלכלה הסל שמודדים בו לעשר ישערו כמה פירות מחזיק. ונקט לשון משערין לא מדקאי רק אתרומה שניתן רק באומד אלא משום דשייך אכולהו ג' מדה משקל מניין נ"ל: בבכורות כשהפירות בכירות הן מלאי' וגסין: ובסיפות בסוף הקיץ כבר נתיבשו וצמקו: ובאמצע הקיץ ונ"ל כרלח"ש דכולהו לעניין ת"ג איירי שנטלת באומד ובתאנים מיירי שרגילין להצטמק. ולפיכך מדהיו רגילים לתרום תאנים בכלכלה והוא סל לפיכך כשרצה לתרום כרי תאנים היה צריך לשער המניין או המדות או המשקל שיש בתאנים שבכרי וכמה מהם תחזיק הכלכלה באופן שבתחלת הקיץ שהתאנים גסי' ורטובים יהיה מניין התאנים שבכרי או מדתן מועט ופחות ממה שיהיה מהן שם בסוף הקיץ. אבל כשיתרום במשקל יהיה משקלם בתחילת הקיץ יותר ממה שיהיה ממנו בהכרי ובהכלכלה בסוף הקיץ. דלמשל בתחלת הקיץ שהתאנים גמורים וגסי' וישער שצבור התאנים הוא ק' סאה וישער שהכלכלה מחזקת סאה א'. א"כ לפי אומד זה צריך להפריש מצבור התאנים ב' כלכלות דהיינו א' מנ'. ובסוף הקיץ שנתיבשו התאנים ויחזיק הסל ב' סאין. אם ישער שיש בהצבור ק' סאה א"צ להפריש רק סל א'. וה"ה במשער במניין הפירות יחזיק הסל בתחלת הקיץ פחות מהמניין שיחזיק בסוף הקיץ. ולהכי כך קצבו חכמים ג"פ לשער הכלכלה ג' פעמים בקיץ. ואע"ג דגם ביני ביני מצטמקין הפירות. כל שיעורי חכמים כך הוא ולא ניתנה תורה למלאכי השרת ובפרט משום דכל השיעורים הללו מדרבנן דמדאו' חטה א' פוטרת כל הכרי בהרמ' תרומה: המונה משובח מן המפריש באומד אף דגם במונה יש גדולים וקטנים. עכ"פ א"א שיטעה רק במשהו ומדשעורו רק מדרבנן דמדאו' חטה א' פוטרת כל הכרי לא גזרו בה כ"כ: והשוקל משובח משלשתן מיהו ת"ג ניתן רק באומד כמה במדות או כמה במניין או כמה במשקל יש בכרי שרוצה לתרום. וכן צריך לאמוד ג"כ באומד זה התרומה עצמה שיתרום. והא דקאמר בירושלמי דמונה משובח מן התורם מאומד. ר"ל שהוא משובח מן התורם מאומד שתהי' התרומה חלק נ' מהכרי בלי אומד מניין או מדות או משקל של הכרי והתרומה. אלא צריך שיאמיד כמה במניין או כמה במשקל או כמה מדות יש כאן. והיינו דקאמר הכא המונה וכו' לא שבאמת מונה רק ישער המניין. א"נ מה דקאמר המונה קאי רק אהסל דאותו לבד רשאי למדוד או וכו' ולא הכרי שמפריש ממנו התרומה: רבי אליעזר אומר תרומה עולה באחד ומאה בנפלה סאה תרומה לק' חולין דהוה ליה יחד ק"א נותן סאה לכהן והשאר מותר. ואפילו כשהתרומה עדיין ביד ישראל. ולא אכל עדיין מהחולין דמצי למתשיל עלה [דבאכל מהחולין א"א למתשיל. דא"כ אכל טבל למפרע]. אפילו הכי אינו כדשיל"מ דלא בטל אפי' באלף דמדלאו מצוה לאתשולי עלה אינו רגיל למתשיל: רבי יהושע אומר במאה ועוד דבנפלה בצ"ט ומשהו סגי: רבי יוסי בן משולם אומר ועוד קב למאה סאה דצריך שיהיו החולין צ"ט סאה וקב: שתות למדמע ר"ל שהוא שתות של סאה שנפלה. וממילא בנפל יותר או פחות משער לעולם בשתות: רבי יהושע אומר תאנים שחורות מעלות את הלבנות בנפלה תאנה לבנה של תרומה בק' תאנים חצין לבנים וחצין שחורים מצטרפין לבטלה: עגולי דבלה תאנים הנדרסי' יחד בעיגול: הגדולים מעלים את הקטנים דבנפל עגול קטן של תרומה בין עגולי חולין גדולים וקטנים מצטרפים לבטלה דביש בעגולין יחד כדי ק' נגד התרומה בטלה: העגולים מעלין את המלבנים תאנים הנדרסי' יחד ברבוע כלבינה: רבי אליעזר אוסר נ"ל דס"ל אפי' אינו ידוע איזה נפלה כיון דבין שהיתה שחורה או לבנה לא נתבטלה אין מצטרפים: כיצד דברי ר"ע הן: בדורס ליטרא קציעות תאנים יבשים של תרומה וליטרא חצי לוג [כירושלמי פ"י מ"ח וע"ש]: ע"פ הכד של חולין: ואינו יודע איזוהי באיזה כד ובכל כד יש ק' ליטרין: והתחתונות מעלות את העליונות אף שאין התחתונות בכלל הספק אפילו הכי כיון דתרומת פירות מדרבנן ומדאורי' גם תרומה דאו' בטלה ברוב הו"ל תרי דרבנן. ואין צריך שיהיה עם התחתונות ק'. רק משום היכיר' שלא נקל גם בתרומה דאו' להתיר' בביטל ברוב [כך נ"ל]. וכן כתבו תוס' [ב"מ דפ"ח א' ד"ה הכא] דתרומת תאנה דרבנן. ולפ"ז מה דאמרינן בתאנה [ביצה ד"ג ב'] כ"ש הכא דאו' ע"כ צ"ל דר"ל דתרומה עיקרו דאו': עד שיהיו שם מאה כדים וטעם שלר' אליעזר דשחורות אינן ראויין להיות בספק דמוע בלבנות לעולם דניכרות הן. מה שאין כן תחתונות ועליונות ממין א' הן וראוייות להתערב ולר"י אדרבה שחורות ולבנות מעורבות הן. מה שאין כן תחתונות ועליונות חילוק מקומות אין שם תערובות עליו כ"כ ע"ר אאמ"ו הגזצוק"ל: סאה תרומה שנפלה על פי מגורה אוצר: וקפאה הסיר מה שלמעלה באוצר: רבי אליעזר אומר אם יש בקפוי שניהן במשמע האוצר שנקפה והתבואה שקפא'. ור"ל ששתיהן מצטרפין כך נ"ל: מאה סאה תעלה באחד ומאה לטעמי' במ"י ואף דהכא אינן מעורבות דהא קפא' והסיר התרומה. אפ"ה מצטרפי מדהיו תחלה מעורבין הרי איכא הכירא שפיר [כלעיל סי' מ"ו]: יקפיאנה ר"י קא' לה וה"ק כיצד יעשה יקפיאנה עד שידע שלא נשאר מהתרומה כלל. ואז תחתית האוצר מותר: ואם כן דמהני קפוי: או שאינו ידוע: שתי קופות ושתי מגורות ובכל א' נ' סאה: מעלות זו את זו ואותה סאה שמעלה מעלה מזו או מזו או חצי' מכ"א מיהו דוקא קופות מצטרפות מדמתטלטלות פעמים שמתערבות יחד אבל ב' מגורות דוקא בבית א' מצטרפות: אמר רבי יוסי מעשה בא לפני רבי עקיבא בחמשים אגודות של ירק שנפלה אחת מהם אגודה א' כיוצא בהן: לתוכן חציה תרומה מצי איירי בין שהיה ידוע איזה חצי' תרומה. או שידע וחזרו ונתערבו. או שאמר חצי אגודה זו תרומה ולא בירר עדיין איזה. דעכ"פ אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון [כפ"ה מ"ה]: אלא שהיו שם מאה ושני חציים דאין התרומה מדמעת אלא לפי חשבון תרומה שבה. והרי יש כאן ק"א חציין נגד החצי תרומה והרי גם אם היה רק ק' חצאין כבר היתה התרומה בטילה:
מלכת שלמה
כיצד. מדברי ר' עקיבא הוא. הרא"ש ז"ל. ומדתנן נפלה שחורה שחורות אסורות בלבד נפלה לבנה לבנות אסורות בלבד. למד מכאן בעל ספר החסידים ז"ל בסימן תתנ"א וז"ל כיון ששחורות ולבנות שני מינים הם הרי גודגדניות אם בירך על האדומות קטנות שהחיינו ואח"כ שחורות צריך לברך עוד על השחורות שהחיינו אע"פ שטעמן שוה וכ"ש אדומים גדולים ואדומים קטנים או שחורים לפי שישנם שני מינים ע"כ בקיצור. וכן מצאתי שפסק ג"כ בספר לבוש תכלת סימן רכ"ה סעי' ד'. וכתב הר"ש שירילי"ו ז"ל דבירוש' מפרש דאיכא למ"ד דלר' יהושע אפילו בידוע מה נפל. מעלות ואיכא למ"ד דאין מעלות. ופליגי דלר' עקיבא אפי' ידע ולבסוף שכח אסורין דכיון דנאסרו נאסרו אבל אם אין ידוע אם שחורה נפלה או לבנה נפלה כיון דכולן בספק איסור הן מעלות זו את זו דס"ל בירוש' דר"ע סברא דנפשיה קאמר ולא מפרש לדברי ר' יהושע וקשיא דהיכי תנא בסיפא דמילתיה ובזו ר' יהושע מקל והתם מפרש לה עכ"ל ז"ל. וסיפא דמתני' ר' יהודה אליבא דר"ע היא דלר"מ לא חלק ר' עקיבא כלל בזה דתניא נמצאת אומר בידוע לא תעלה שאינו ידוע תעלה דברי ר' אליעזר ר' יהושע אומר בין בידוע בין בשאינו ידוע תעלה דברי ר"מ ור' יהודה אומר בין בידוע בין בשאינו ידוע לא תעלה דברי ר"א ור' יהושע אומר בין בידוע בין בשאינו ידוע תעלה ור' עקיבא אומר בידוע לא תעלה בשאינו ידוע תעלה ע"כ:
ובזו ר"א מחמיר וכו'. נ"ל שהוצרך לומר זה כדי שלא נטעה לומר שאלה השני דינים שוין כי לפי הנראה לפום ריהטא משמע שהן שוין קמ"ל שאינם שוין עכ"ל ה"ר יהוסף ז"ל:
9.
How so? If there were fifty black figs and fifty white fig, and a black fig fell in, the black figs are forbidden, but the white figs are permitted; and if a white fig fell in them, the white figs are forbidden and the black figs are permitted. If it is known which kind fell in, then each kind helps to bring up the other. In this case, Rabbi Eliezer is stringent and Rabbi Joshua is lenient.
משנה י
וּבְזוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מֵקֵל, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מַחְמִיר. בְּדוֹרֵס לִיטְרָא קְצִיעוֹת עַל פִּי הַכַּד וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזוֹהִי, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, רוֹאִין אוֹתָן כְּאִלּוּ הֵן פְּרוּדוֹת, וְהַתַּחְתּוֹנוֹת מַעֲלוֹת אֶת הָעֶלְיוֹנוֹת. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, לֹא תַעֲלֶה עַד שֶׁיִּהְיוּ שָׁם מֵאָה כַדִּים:
ברטנורה
בדורס ליטרא קציעות. ליטרא של תאנים יבשים של תרומה:על פי הכד. של חולין, והרבה כדין יש:ואין ידוע. באיזה כד דרסה, ובכל כד יש מאה ליטרות של חולין, אפילו אין כאן מאה כדין שרי רבי אליעזר. ואע״פ שידוע הוא שהליטרא של תרומה היא בפי הכד ואינה מעורבת עם החולין, רואין אותן כאילו נפרדו ממקומן ונתערבו החולין בתרומה ועולין באחד ומאה. ורבי יהושע סבר כיון דאינה מעורבת אין התחתונות מסייעות לבטל את העליונות, אלא השולים מותרים והפומים אסורים, עד שיהיו שם מאה כדין ויתבטל פי חבית זה במאה פומין, והלכה כרבי יהושע:
תוסופות יום טוב
ובזו רבי אליעזר מיקל ורבי יהושע מחמיר. לשון הר"ש וצריך טעם בין לרבי אליעזר בין לרבי יהושע מ"ש לבנות ושחורות גדולות וקטנות מתחתונות לעליונות [*עכ"ל ובתו' פ' כל הזבחים (זבחים ד' ע"ג ע"א) כתבו דלא דמו דהשחורות אינן ראויות להיות בספק דמוע שלעולם השחורות ניכרות מתוך לבנות. ובפירוש שהזכרתי כתוב וז"ל ונ"ל דבירושלמי מקשה מ"ש הכא שר"א מחמיר ור"י מיקל ויהיה להפך בבבא הסמוכה ומשני תרי תנאי אינון ר"מ ור' יהודה ואליבא דר' מאיר ר' אליעזר מיקל בתרוייהו עכ"ל]:
[*והתחתונות מעלות את העליונות. אע"פ שאינן בספק דמוע הקילו בתרומת פירות דרבנן. תוספות שם]:
יכין
מלכת שלמה
יכין
המפריש מקצת תרומה ומעשרות שלא הפריש מהכרי. כל התרומה שחייב עליו אבל הי' בדעתו להפריש אח"כ השאר שחייב מזה הכרי עליו: מוציא ממנו תרומה עליו ר"ל מותר להוציא השאר ג"כ מהכרי דטבל הוא שמעלה ולא מה שכבר מתוקן: אבל לא למקום אחר דאסור לעשות לזה הטבל המתוקן במקצת לתרומה על טבל אחר אבל מכרי אחר שכולו טבל על כרי זה שמקצתו טבל רשאי. ולרמב"ם [פ"ג מתרומה] גם זה אסור. אבל מאותו מקצת שהפריש לשם תרומה יפריש ממנו התרומה שחייב לאותו מקצת: מי שהיו פירותיו במגורה ר"ל באוצר: וסאה לעני שיהיו ב' הסאין מע"ר ומעשר עני על ח' סאין שיאכל אח"כ מהאוצר. ואע"ג דלא היה צריך ליתן להעני רק 9/10 סאה לא הקפיד עמו ונתן לו סאה שלימה: מפריש עד שמונה סאין ואוכלן דברי ר"מ נ"ל דר"מ לטעמי' דאית ליה ברירה בכה"ג [כתוס' סוכה דכ"ג ב'] ולולי שהפריש לבן לוי ולעני כל המחויב ליתן מהמגורה זה פשיטא שהכל שבמגורה הותר' לזרים. אבל זה לא הפריש רק מה שראוי ליתן מי' סאין. והרי יש באוצר כמה סאין יותר ולהכי ס"ל ברירה וכשיאכל הח' סאין הוברר למפרע שההפרשה של ב' סאין עליהן הי' והו"ל מאז ככל חולין שהופרש ממנו המעשר שא"צ שיהיה המעשר קיים בשעת אכילת החולין: וחכ"א אינו מפריש אלא לפי חשבון נ"ל דס"ל כדקיי"ל [ביצה דל"ח א'] בדאו' אין ברירה. א"כ רק אז כשנוטל הח' סאין מהאוצר לאכלן מתקיים ההפרשה ולהכי צריכין הב' סאין שיהיו קיימין אז להיות למעשר על ח' סאין שנוטל ומש"ה אינו מפריש לאכול מהאוצר רק לפי חשבון מה שלא נאכל עדיין מהב' סאין שנתן ובלא נשאר מהן רק חציין אינו אוכל רק ד' סאין: שיעור תרומה עין יפה נדיב לב: בש"א משלשים ומזה תלמד כמה שיעור עין רעה ובינוני לדבריהם: תרם בינוני או נדיב: ועלה בידו אחד מששים מדחייב לתרום מאומד טעה: תרומה ואינו צריך לתרום חזר והוסיף חייב ההוספה: במעשרות דאין שם תקומה חל אהוספה: ויחזור ויתרום כמות שהוא למוד ר"ל רגיל דמוסיף על מה שהפריש מקודם עד שיהיה יחד כשיעור עין יפה או רעה. כפי מה שרגיל ליתן: במדה ובמשקל ובמנין אותה ההוספה רשאי ליתן במדידה: ר' יהודה אומר אף שלא מן המוקף דבהוספה אין צריך מוקף. ולשון מוקף ר"ל שיהיה תוך היקף מקום א' וסמוך: תורם כדעתו של בעל הבית בעין יפה או רעה: פיחת עשרה שהיה בעה"ב בינוני והוא נתן מא' ממ' שחשב שהבע"ב עינו יפה: או הוסיף עשרה א' מס' שחשב שבעה"ב עינו רעה כך כתב הר"ב ול"מ היה נ"ל דאסיפא נמי קאי דקאמר דשליח שאינו יודע דעת בעה"ב תורם בבינוני. ועלה קאמר אם פיחת עשרה כגון שאח"כ נודע שהבעה"ב עינו יפה. או הוסיף עשרה שנודע אח"כ שהבעה"ב עינו רעה: אין תרומתו תרומה מדידע דעת בעה"ב והוסיף במזיד נתבטל כל השליחות: רבי אליעזר אומר אחד מעשרה יוכל ליתן וכל תרומתו פטור ממעשרות: יתר מכאן יעשנה לאותו מותר: תרומת מעשר דהרי אותו מותר טבול למעשר והלוי אינו רשאי לאכלו דהרי מדומע עם התרומה. לכן יעשנו הישראל לאותו מותר תמ"ע על המעשר שחייב ליתן דגם הישראל רשאי ליתן תמ"ע. [והר"ב סתר דברי עצמו. שכתב שהישראל יעשנו תמ"ע ואחרי כך כתב שיתן לו הלוי תחתיו חולין]: למקום אחר המשנה תמוה למה לא יעשהו תמ"ע על מעשר שחייב מכרי זה ונ"ל ע"פ מ"ש רש"י [מנחות דל"א א'] בנתערב חיוב מועט בפטור מרובה א"א לתקנו מטבל דהו"ל כמפריש מחיוב על הפטור מדנתבטל מדאורייתא ברוב במינו רק יתקנו מדמאי דרבנן. א"כ הכא א"א שיעשה לאותו מותר לתמ"ע על מעשר שחייב מהנשאר בידו דממ"נ אם אותו מותר הוא פחות מהתרומה. א"כ נתבטל המותר ברוב מדאו' ואיך יפטור בו המעשר דאו' שחייב וא"א שיעשהו להמותר לתמ"ע כ"א על דמאי. דג"כ חיובו מד"ס. ואי המותר יותר מהת"ג. א"כ כיון שהת"ג היה עשירי' הכרי יהיה המותר נמי יותר מהתמ"ע שחייב מכרי זה. ומ"ש הר"מ והר"ב דלהכי לא יעשה להמותר לת"ג על מקום אחר. משום דת"ג צריך מוקף ג"כ קשה הרי יוכל להסמיכו לכרי טבל ואפילו נגיעה א"צ רק שיהיו סמוכין וכלעיל רפ"ב. אלא נ"ל דלהכי א"א דהרי מדאו' אין ברירה איזהו תרומה ואיזהו מותר א"כ אף שיסמיכם התרומה שהוא הפטור מפסיק ביניהם וגרע טפי מאלו היו מרוחקים בלי הפסק. דאפשר שיתקרבו וכל הראוי לבילה אין בילה מעכב בו: רבי ישמעאל אומר מחצה חולין ומחצה תרומה יכול לעשות דלפטר ממעשרות: רבי טרפון ורבי עקיבא אומרים עד שישייר שם חולין דגם בנשתייר רק קצת חולין סגי: בשלשה פרקים משערים את הכלכלה הסל שמודדים בו לעשר ישערו כמה פירות מחזיק. ונקט לשון משערין לא מדקאי רק אתרומה שניתן רק באומד אלא משום דשייך אכולהו ג' מדה משקל מניין נ"ל: בבכורות כשהפירות בכירות הן מלאי' וגסין: ובסיפות בסוף הקיץ כבר נתיבשו וצמקו: ובאמצע הקיץ ונ"ל כרלח"ש דכולהו לעניין ת"ג איירי שנטלת באומד ובתאנים מיירי שרגילין להצטמק. ולפיכך מדהיו רגילים לתרום תאנים בכלכלה והוא סל לפיכך כשרצה לתרום כרי תאנים היה צריך לשער המניין או המדות או המשקל שיש בתאנים שבכרי וכמה מהם תחזיק הכלכלה באופן שבתחלת הקיץ שהתאנים גסי' ורטובים יהיה מניין התאנים שבכרי או מדתן מועט ופחות ממה שיהיה מהן שם בסוף הקיץ. אבל כשיתרום במשקל יהיה משקלם בתחילת הקיץ יותר ממה שיהיה ממנו בהכרי ובהכלכלה בסוף הקיץ. דלמשל בתחלת הקיץ שהתאנים גמורים וגסי' וישער שצבור התאנים הוא ק' סאה וישער שהכלכלה מחזקת סאה א'. א"כ לפי אומד זה צריך להפריש מצבור התאנים ב' כלכלות דהיינו א' מנ'. ובסוף הקיץ שנתיבשו התאנים ויחזיק הסל ב' סאין. אם ישער שיש בהצבור ק' סאה א"צ להפריש רק סל א'. וה"ה במשער במניין הפירות יחזיק הסל בתחלת הקיץ פחות מהמניין שיחזיק בסוף הקיץ. ולהכי כך קצבו חכמים ג"פ לשער הכלכלה ג' פעמים בקיץ. ואע"ג דגם ביני ביני מצטמקין הפירות. כל שיעורי חכמים כך הוא ולא ניתנה תורה למלאכי השרת ובפרט משום דכל השיעורים הללו מדרבנן דמדאו' חטה א' פוטרת כל הכרי בהרמ' תרומה: המונה משובח מן המפריש באומד אף דגם במונה יש גדולים וקטנים. עכ"פ א"א שיטעה רק במשהו ומדשעורו רק מדרבנן דמדאו' חטה א' פוטרת כל הכרי לא גזרו בה כ"כ: והשוקל משובח משלשתן מיהו ת"ג ניתן רק באומד כמה במדות או כמה במניין או כמה במשקל יש בכרי שרוצה לתרום. וכן צריך לאמוד ג"כ באומד זה התרומה עצמה שיתרום. והא דקאמר בירושלמי דמונה משובח מן התורם מאומד. ר"ל שהוא משובח מן התורם מאומד שתהי' התרומה חלק נ' מהכרי בלי אומד מניין או מדות או משקל של הכרי והתרומה. אלא צריך שיאמיד כמה במניין או כמה במשקל או כמה מדות יש כאן. והיינו דקאמר הכא המונה וכו' לא שבאמת מונה רק ישער המניין. א"נ מה דקאמר המונה קאי רק אהסל דאותו לבד רשאי למדוד או וכו' ולא הכרי שמפריש ממנו התרומה: רבי אליעזר אומר תרומה עולה באחד ומאה בנפלה סאה תרומה לק' חולין דהוה ליה יחד ק"א נותן סאה לכהן והשאר מותר. ואפילו כשהתרומה עדיין ביד ישראל. ולא אכל עדיין מהחולין דמצי למתשיל עלה [דבאכל מהחולין א"א למתשיל. דא"כ אכל טבל למפרע]. אפילו הכי אינו כדשיל"מ דלא בטל אפי' באלף דמדלאו מצוה לאתשולי עלה אינו רגיל למתשיל: רבי יהושע אומר במאה ועוד דבנפלה בצ"ט ומשהו סגי: רבי יוסי בן משולם אומר ועוד קב למאה סאה דצריך שיהיו החולין צ"ט סאה וקב: שתות למדמע ר"ל שהוא שתות של סאה שנפלה. וממילא בנפל יותר או פחות משער לעולם בשתות: רבי יהושע אומר תאנים שחורות מעלות את הלבנות בנפלה תאנה לבנה של תרומה בק' תאנים חצין לבנים וחצין שחורים מצטרפין לבטלה: עגולי דבלה תאנים הנדרסי' יחד בעיגול: הגדולים מעלים את הקטנים דבנפל עגול קטן של תרומה בין עגולי חולין גדולים וקטנים מצטרפים לבטלה דביש בעגולין יחד כדי ק' נגד התרומה בטלה: העגולים מעלין את המלבנים תאנים הנדרסי' יחד ברבוע כלבינה: רבי אליעזר אוסר נ"ל דס"ל אפי' אינו ידוע איזה נפלה כיון דבין שהיתה שחורה או לבנה לא נתבטלה אין מצטרפים: כיצד דברי ר"ע הן: בדורס ליטרא קציעות תאנים יבשים של תרומה וליטרא חצי לוג [כירושלמי פ"י מ"ח וע"ש]: ע"פ הכד של חולין: ואינו יודע איזוהי באיזה כד ובכל כד יש ק' ליטרין: והתחתונות מעלות את העליונות אף שאין התחתונות בכלל הספק אפילו הכי כיון דתרומת פירות מדרבנן ומדאורי' גם תרומה דאו' בטלה ברוב הו"ל תרי דרבנן. ואין צריך שיהיה עם התחתונות ק'. רק משום היכיר' שלא נקל גם בתרומה דאו' להתיר' בביטל ברוב [כך נ"ל]. וכן כתבו תוס' [ב"מ דפ"ח א' ד"ה הכא] דתרומת תאנה דרבנן. ולפ"ז מה דאמרינן בתאנה [ביצה ד"ג ב'] כ"ש הכא דאו' ע"כ צ"ל דר"ל דתרומה עיקרו דאו': עד שיהיו שם מאה כדים וטעם שלר' אליעזר דשחורות אינן ראויין להיות בספק דמוע בלבנות לעולם דניכרות הן. מה שאין כן תחתונות ועליונות ממין א' הן וראוייות להתערב ולר"י אדרבה שחורות ולבנות מעורבות הן. מה שאין כן תחתונות ועליונות חילוק מקומות אין שם תערובות עליו כ"כ ע"ר אאמ"ו הגזצוק"ל: סאה תרומה שנפלה על פי מגורה אוצר: וקפאה הסיר מה שלמעלה באוצר: רבי אליעזר אומר אם יש בקפוי שניהן במשמע האוצר שנקפה והתבואה שקפא'. ור"ל ששתיהן מצטרפין כך נ"ל: מאה סאה תעלה באחד ומאה לטעמי' במ"י ואף דהכא אינן מעורבות דהא קפא' והסיר התרומה. אפ"ה מצטרפי מדהיו תחלה מעורבין הרי איכא הכירא שפיר [כלעיל סי' מ"ו]: יקפיאנה ר"י קא' לה וה"ק כיצד יעשה יקפיאנה עד שידע שלא נשאר מהתרומה כלל. ואז תחתית האוצר מותר: ואם כן דמהני קפוי: או שאינו ידוע: שתי קופות ושתי מגורות ובכל א' נ' סאה: מעלות זו את זו ואותה סאה שמעלה מעלה מזו או מזו או חצי' מכ"א מיהו דוקא קופות מצטרפות מדמתטלטלות פעמים שמתערבות יחד אבל ב' מגורות דוקא בבית א' מצטרפות: אמר רבי יוסי מעשה בא לפני רבי עקיבא בחמשים אגודות של ירק שנפלה אחת מהם אגודה א' כיוצא בהן: לתוכן חציה תרומה מצי איירי בין שהיה ידוע איזה חצי' תרומה. או שידע וחזרו ונתערבו. או שאמר חצי אגודה זו תרומה ולא בירר עדיין איזה. דעכ"פ אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון [כפ"ה מ"ה]: אלא שהיו שם מאה ושני חציים דאין התרומה מדמעת אלא לפי חשבון תרומה שבה. והרי יש כאן ק"א חציין נגד החצי תרומה והרי גם אם היה רק ק' חצאין כבר היתה התרומה בטילה:
מלכת שלמה
בדורם ליטרא קציעות. סתמא כר"מ דברייתא דריש ביצה ור' יהודה פליג התם והתם קתני חבית והיינו חבית היינו כד. ה"ר שמשון ז"ל. ועיין בירוש' אי משמע אפכא מדריש ביצה:
ור' יהושע אומר לא תעלה. דכיון דאינה מעורבת אין התחתונות מסייעות לבטל את העליונות אבל אם אין ידוע באיזה מקום בעיגול דרסה מודה ר' יהושע דיעלו וצריך טעם בין לר' אליעזר בין לר' יהושע מ"ש לבנות ושחורות גדולות וקטנות מתחתונות לעליונות ה"ר שמשון ז"ל. ודומה דבירוש' פריך לה ומשני ר' יוחנן דפלוגתא דתנאי היא והא דתאנים שחורות דמשנתנו אמרה חד תנא וקבל כן המחלוקת של ר' אליעזר ור' יהושע ולדידי' גם בליטרא קציעות ר' אליעזר מחמיר ומצריך ק' פומין ור' יהושע מקל דתחתונות מעלות את העליונות וסיפא דליטרא קציעות תנא אחר אמרה שקבל כך המחלוקת של ר"א ור' יהושע ולדידי' גם בתאנים שחורות ולבנות ר' אליעזר אומר דמעלות זו את זו ור' יהושע אוסר וכך הוא פי' לשון המשנה בזו ר"א מחמיר ור' יהושע מקל כלומר חד תנא אמר הכי הכא וה"ה גבי ליטרא קציעות ובזו ר"א מקל ור"י מחמיר כלומר ואיכא תנא אחרינא דאמר בליטרא קציעות דר"א מקל ור"י מחמיר וה"ה שתנא זה יאמר גבי תאנים שחורות ר"א מקל ור' יהושע מחמיר ע"כ עם פי' החכם ה"ר אלעזר אזכרי ז"ל. והברייתא שהביא ר' יוחנן לפרושי דפלוגתא דתנאי. היא הברייתא שכתבתי לעיל בסמוך:
10.
But in this, Rabbi Eliezer is more lenient and Rabbi Joshua more stringent. One was pressing a litra of dried figs [of terumah] into a jar and he didn’t know which: Rabbi Eliezer says: they are to be regarded as if they were separated, so that those below can bring up those above. Rabbi Joshua says: it cannot be brought up unless there are a hundred jars.
משנה יא
סְאָה תְרוּמָה שֶׁנָּפְלָה עַל פִּי מְגוּרָה וְקִפְּאָהּ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אִם יֵשׁ בַּקִּפּוּי מֵאָה סְאָה, תַּעֲלֶה בְּאֶחָד וּמֵאָה, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, לֹא תַעֲלֶה. סְאָה תְרוּמָה שֶׁנָּפְלָה עַל פִּי מְגוּרָה, יַקְפִּיאֶנָּה. וְאִם כֵּן, לָמָּה אָמְרוּ תְּרוּמָה עוֹלָה בְּאֶחָד וּמֵאָה, אִם אֵינוֹ יָדוּעַ אִם בְּלוּלוֹת הֵן, אוֹ לְאַיִן נָפְלָה:
ברטנורה
מגורה. אוצר שאוגרים בו התבואה:וקפאה. הסיר מה שלמעלה, תרגום ויצף הברזל (מ״ב ו) וקפא פרזלא:אם יש בקפוי תעלה באחד ומאה. מפרש בירושלמי דהכי קאמר אם יש בקפוי עם מה שתחתיו אחד ומאה תעלה, ורבי אליעזר לטעמיה דאמר התחתונות מעלות את העליונות, וקמ״ל דאע״ג דקפאה וגלי דעתיה שלא נתערבה עם התחתונות, אף עפ״כ התחתונות מסייעות לבטל:ורבי יהושע אומר לא תעלה. רבי יהושע לטעמיה דאמר לעיל שאין התחתונות מסייעות לבטל:סאה תרומה וכו׳ סיומא דמלתיה דר׳ יהושע היא, והכי קאמר כיון דלא תעלה כיצד יעשה, יקפיאנה. יסיר מה שצף למעלה ומעט סביב לה עד שידע שהסיר כולה, והשאר הכל חולין:א״כ למה אמרו. מתניתין פריך על מלתיה דר׳ יהושע. אם כן באיזה מקום אמרו תרומה צריכה א׳ ומאה, כיון שיש תקנה בקפוי. ומשני בשאין ידוע אם נבללה הסאה במגורה אחר שנפלה על פי המגורה, אי נמי מתחלה אין ידוע להיכן נפלה. והלכה כרבי יהושע:
תוסופות יום טוב
וקפאה. פי' הר"ב הסיר מה שלמעלה תרגום ויצף וקפא. וכ"כ הר"ש. ואין פירוש ויצף המתורגם וקפא והסיר שהרי אחריו כתוב לאמור ויאמר הרם לך וישלח ידו ויקחהו אלא פירושו ששט למעלה על פני המים. וחכמים השאילו מלה ארמית זאת למסיר מה שלמעלה וכיוצא בזה פי' הרמב"ם שהמלה עברי' מגזרת קפאו תהומות (שמות ט״ו:ח׳) והמנהג שהעליון הוא קופא תחלה ונשתמשו בזו המלה ואמרוה במי שרוצה להסיר מה שיעלה למעלה על דבר מעובה או מקובץ:
אם יש בקפוי מאה סאה. בס"א ל"ג מאה סאה ועל פיה פי' הר"ב מה שפי'. ופירוש הרמב"ם כגירסת הספרים ושאין התחתונות מעלות את העליונות וז"ש בירושלמי מיחלפיה שיטתיה דרבי אליעזר. ומיהו גם גירסת הספרים אפשר לתקן ע"פ פירוש הר"ב ודה"ק אם יש בקפוי עם מה שתחתיו מאה סאה:
או לאין נפלה. פירש הר"ב להיכן נפלה. וז"ל הר"ש באיזה מקום במגורה:
יכין
מלכת שלמה
יכין
המפריש מקצת תרומה ומעשרות שלא הפריש מהכרי. כל התרומה שחייב עליו אבל הי' בדעתו להפריש אח"כ השאר שחייב מזה הכרי עליו: מוציא ממנו תרומה עליו ר"ל מותר להוציא השאר ג"כ מהכרי דטבל הוא שמעלה ולא מה שכבר מתוקן: אבל לא למקום אחר דאסור לעשות לזה הטבל המתוקן במקצת לתרומה על טבל אחר אבל מכרי אחר שכולו טבל על כרי זה שמקצתו טבל רשאי. ולרמב"ם [פ"ג מתרומה] גם זה אסור. אבל מאותו מקצת שהפריש לשם תרומה יפריש ממנו התרומה שחייב לאותו מקצת: מי שהיו פירותיו במגורה ר"ל באוצר: וסאה לעני שיהיו ב' הסאין מע"ר ומעשר עני על ח' סאין שיאכל אח"כ מהאוצר. ואע"ג דלא היה צריך ליתן להעני רק 9/10 סאה לא הקפיד עמו ונתן לו סאה שלימה: מפריש עד שמונה סאין ואוכלן דברי ר"מ נ"ל דר"מ לטעמי' דאית ליה ברירה בכה"ג [כתוס' סוכה דכ"ג ב'] ולולי שהפריש לבן לוי ולעני כל המחויב ליתן מהמגורה זה פשיטא שהכל שבמגורה הותר' לזרים. אבל זה לא הפריש רק מה שראוי ליתן מי' סאין. והרי יש באוצר כמה סאין יותר ולהכי ס"ל ברירה וכשיאכל הח' סאין הוברר למפרע שההפרשה של ב' סאין עליהן הי' והו"ל מאז ככל חולין שהופרש ממנו המעשר שא"צ שיהיה המעשר קיים בשעת אכילת החולין: וחכ"א אינו מפריש אלא לפי חשבון נ"ל דס"ל כדקיי"ל [ביצה דל"ח א'] בדאו' אין ברירה. א"כ רק אז כשנוטל הח' סאין מהאוצר לאכלן מתקיים ההפרשה ולהכי צריכין הב' סאין שיהיו קיימין אז להיות למעשר על ח' סאין שנוטל ומש"ה אינו מפריש לאכול מהאוצר רק לפי חשבון מה שלא נאכל עדיין מהב' סאין שנתן ובלא נשאר מהן רק חציין אינו אוכל רק ד' סאין: שיעור תרומה עין יפה נדיב לב: בש"א משלשים ומזה תלמד כמה שיעור עין רעה ובינוני לדבריהם: תרם בינוני או נדיב: ועלה בידו אחד מששים מדחייב לתרום מאומד טעה: תרומה ואינו צריך לתרום חזר והוסיף חייב ההוספה: במעשרות דאין שם תקומה חל אהוספה: ויחזור ויתרום כמות שהוא למוד ר"ל רגיל דמוסיף על מה שהפריש מקודם עד שיהיה יחד כשיעור עין יפה או רעה. כפי מה שרגיל ליתן: במדה ובמשקל ובמנין אותה ההוספה רשאי ליתן במדידה: ר' יהודה אומר אף שלא מן המוקף דבהוספה אין צריך מוקף. ולשון מוקף ר"ל שיהיה תוך היקף מקום א' וסמוך: תורם כדעתו של בעל הבית בעין יפה או רעה: פיחת עשרה שהיה בעה"ב בינוני והוא נתן מא' ממ' שחשב שהבע"ב עינו יפה: או הוסיף עשרה א' מס' שחשב שבעה"ב עינו רעה כך כתב הר"ב ול"מ היה נ"ל דאסיפא נמי קאי דקאמר דשליח שאינו יודע דעת בעה"ב תורם בבינוני. ועלה קאמר אם פיחת עשרה כגון שאח"כ נודע שהבעה"ב עינו יפה. או הוסיף עשרה שנודע אח"כ שהבעה"ב עינו רעה: אין תרומתו תרומה מדידע דעת בעה"ב והוסיף במזיד נתבטל כל השליחות: רבי אליעזר אומר אחד מעשרה יוכל ליתן וכל תרומתו פטור ממעשרות: יתר מכאן יעשנה לאותו מותר: תרומת מעשר דהרי אותו מותר טבול למעשר והלוי אינו רשאי לאכלו דהרי מדומע עם התרומה. לכן יעשנו הישראל לאותו מותר תמ"ע על המעשר שחייב ליתן דגם הישראל רשאי ליתן תמ"ע. [והר"ב סתר דברי עצמו. שכתב שהישראל יעשנו תמ"ע ואחרי כך כתב שיתן לו הלוי תחתיו חולין]: למקום אחר המשנה תמוה למה לא יעשהו תמ"ע על מעשר שחייב מכרי זה ונ"ל ע"פ מ"ש רש"י [מנחות דל"א א'] בנתערב חיוב מועט בפטור מרובה א"א לתקנו מטבל דהו"ל כמפריש מחיוב על הפטור מדנתבטל מדאורייתא ברוב במינו רק יתקנו מדמאי דרבנן. א"כ הכא א"א שיעשה לאותו מותר לתמ"ע על מעשר שחייב מהנשאר בידו דממ"נ אם אותו מותר הוא פחות מהתרומה. א"כ נתבטל המותר ברוב מדאו' ואיך יפטור בו המעשר דאו' שחייב וא"א שיעשהו להמותר לתמ"ע כ"א על דמאי. דג"כ חיובו מד"ס. ואי המותר יותר מהת"ג. א"כ כיון שהת"ג היה עשירי' הכרי יהיה המותר נמי יותר מהתמ"ע שחייב מכרי זה. ומ"ש הר"מ והר"ב דלהכי לא יעשה להמותר לת"ג על מקום אחר. משום דת"ג צריך מוקף ג"כ קשה הרי יוכל להסמיכו לכרי טבל ואפילו נגיעה א"צ רק שיהיו סמוכין וכלעיל רפ"ב. אלא נ"ל דלהכי א"א דהרי מדאו' אין ברירה איזהו תרומה ואיזהו מותר א"כ אף שיסמיכם התרומה שהוא הפטור מפסיק ביניהם וגרע טפי מאלו היו מרוחקים בלי הפסק. דאפשר שיתקרבו וכל הראוי לבילה אין בילה מעכב בו: רבי ישמעאל אומר מחצה חולין ומחצה תרומה יכול לעשות דלפטר ממעשרות: רבי טרפון ורבי עקיבא אומרים עד שישייר שם חולין דגם בנשתייר רק קצת חולין סגי: בשלשה פרקים משערים את הכלכלה הסל שמודדים בו לעשר ישערו כמה פירות מחזיק. ונקט לשון משערין לא מדקאי רק אתרומה שניתן רק באומד אלא משום דשייך אכולהו ג' מדה משקל מניין נ"ל: בבכורות כשהפירות בכירות הן מלאי' וגסין: ובסיפות בסוף הקיץ כבר נתיבשו וצמקו: ובאמצע הקיץ ונ"ל כרלח"ש דכולהו לעניין ת"ג איירי שנטלת באומד ובתאנים מיירי שרגילין להצטמק. ולפיכך מדהיו רגילים לתרום תאנים בכלכלה והוא סל לפיכך כשרצה לתרום כרי תאנים היה צריך לשער המניין או המדות או המשקל שיש בתאנים שבכרי וכמה מהם תחזיק הכלכלה באופן שבתחלת הקיץ שהתאנים גסי' ורטובים יהיה מניין התאנים שבכרי או מדתן מועט ופחות ממה שיהיה מהן שם בסוף הקיץ. אבל כשיתרום במשקל יהיה משקלם בתחילת הקיץ יותר ממה שיהיה ממנו בהכרי ובהכלכלה בסוף הקיץ. דלמשל בתחלת הקיץ שהתאנים גמורים וגסי' וישער שצבור התאנים הוא ק' סאה וישער שהכלכלה מחזקת סאה א'. א"כ לפי אומד זה צריך להפריש מצבור התאנים ב' כלכלות דהיינו א' מנ'. ובסוף הקיץ שנתיבשו התאנים ויחזיק הסל ב' סאין. אם ישער שיש בהצבור ק' סאה א"צ להפריש רק סל א'. וה"ה במשער במניין הפירות יחזיק הסל בתחלת הקיץ פחות מהמניין שיחזיק בסוף הקיץ. ולהכי כך קצבו חכמים ג"פ לשער הכלכלה ג' פעמים בקיץ. ואע"ג דגם ביני ביני מצטמקין הפירות. כל שיעורי חכמים כך הוא ולא ניתנה תורה למלאכי השרת ובפרט משום דכל השיעורים הללו מדרבנן דמדאו' חטה א' פוטרת כל הכרי בהרמ' תרומה: המונה משובח מן המפריש באומד אף דגם במונה יש גדולים וקטנים. עכ"פ א"א שיטעה רק במשהו ומדשעורו רק מדרבנן דמדאו' חטה א' פוטרת כל הכרי לא גזרו בה כ"כ: והשוקל משובח משלשתן מיהו ת"ג ניתן רק באומד כמה במדות או כמה במניין או כמה במשקל יש בכרי שרוצה לתרום. וכן צריך לאמוד ג"כ באומד זה התרומה עצמה שיתרום. והא דקאמר בירושלמי דמונה משובח מן התורם מאומד. ר"ל שהוא משובח מן התורם מאומד שתהי' התרומה חלק נ' מהכרי בלי אומד מניין או מדות או משקל של הכרי והתרומה. אלא צריך שיאמיד כמה במניין או כמה במשקל או כמה מדות יש כאן. והיינו דקאמר הכא המונה וכו' לא שבאמת מונה רק ישער המניין. א"נ מה דקאמר המונה קאי רק אהסל דאותו לבד רשאי למדוד או וכו' ולא הכרי שמפריש ממנו התרומה: רבי אליעזר אומר תרומה עולה באחד ומאה בנפלה סאה תרומה לק' חולין דהוה ליה יחד ק"א נותן סאה לכהן והשאר מותר. ואפילו כשהתרומה עדיין ביד ישראל. ולא אכל עדיין מהחולין דמצי למתשיל עלה [דבאכל מהחולין א"א למתשיל. דא"כ אכל טבל למפרע]. אפילו הכי אינו כדשיל"מ דלא בטל אפי' באלף דמדלאו מצוה לאתשולי עלה אינו רגיל למתשיל: רבי יהושע אומר במאה ועוד דבנפלה בצ"ט ומשהו סגי: רבי יוסי בן משולם אומר ועוד קב למאה סאה דצריך שיהיו החולין צ"ט סאה וקב: שתות למדמע ר"ל שהוא שתות של סאה שנפלה. וממילא בנפל יותר או פחות משער לעולם בשתות: רבי יהושע אומר תאנים שחורות מעלות את הלבנות בנפלה תאנה לבנה של תרומה בק' תאנים חצין לבנים וחצין שחורים מצטרפין לבטלה: עגולי דבלה תאנים הנדרסי' יחד בעיגול: הגדולים מעלים את הקטנים דבנפל עגול קטן של תרומה בין עגולי חולין גדולים וקטנים מצטרפים לבטלה דביש בעגולין יחד כדי ק' נגד התרומה בטלה: העגולים מעלין את המלבנים תאנים הנדרסי' יחד ברבוע כלבינה: רבי אליעזר אוסר נ"ל דס"ל אפי' אינו ידוע איזה נפלה כיון דבין שהיתה שחורה או לבנה לא נתבטלה אין מצטרפים: כיצד דברי ר"ע הן: בדורס ליטרא קציעות תאנים יבשים של תרומה וליטרא חצי לוג [כירושלמי פ"י מ"ח וע"ש]: ע"פ הכד של חולין: ואינו יודע איזוהי באיזה כד ובכל כד יש ק' ליטרין: והתחתונות מעלות את העליונות אף שאין התחתונות בכלל הספק אפילו הכי כיון דתרומת פירות מדרבנן ומדאורי' גם תרומה דאו' בטלה ברוב הו"ל תרי דרבנן. ואין צריך שיהיה עם התחתונות ק'. רק משום היכיר' שלא נקל גם בתרומה דאו' להתיר' בביטל ברוב [כך נ"ל]. וכן כתבו תוס' [ב"מ דפ"ח א' ד"ה הכא] דתרומת תאנה דרבנן. ולפ"ז מה דאמרינן בתאנה [ביצה ד"ג ב'] כ"ש הכא דאו' ע"כ צ"ל דר"ל דתרומה עיקרו דאו': עד שיהיו שם מאה כדים וטעם שלר' אליעזר דשחורות אינן ראויין להיות בספק דמוע בלבנות לעולם דניכרות הן. מה שאין כן תחתונות ועליונות ממין א' הן וראוייות להתערב ולר"י אדרבה שחורות ולבנות מעורבות הן. מה שאין כן תחתונות ועליונות חילוק מקומות אין שם תערובות עליו כ"כ ע"ר אאמ"ו הגזצוק"ל: סאה תרומה שנפלה על פי מגורה אוצר: וקפאה הסיר מה שלמעלה באוצר: רבי אליעזר אומר אם יש בקפוי שניהן במשמע האוצר שנקפה והתבואה שקפא'. ור"ל ששתיהן מצטרפין כך נ"ל: מאה סאה תעלה באחד ומאה לטעמי' במ"י ואף דהכא אינן מעורבות דהא קפא' והסיר התרומה. אפ"ה מצטרפי מדהיו תחלה מעורבין הרי איכא הכירא שפיר [כלעיל סי' מ"ו]: יקפיאנה ר"י קא' לה וה"ק כיצד יעשה יקפיאנה עד שידע שלא נשאר מהתרומה כלל. ואז תחתית האוצר מותר: ואם כן דמהני קפוי: או שאינו ידוע: שתי קופות ושתי מגורות ובכל א' נ' סאה: מעלות זו את זו ואותה סאה שמעלה מעלה מזו או מזו או חצי' מכ"א מיהו דוקא קופות מצטרפות מדמתטלטלות פעמים שמתערבות יחד אבל ב' מגורות דוקא בבית א' מצטרפות: אמר רבי יוסי מעשה בא לפני רבי עקיבא בחמשים אגודות של ירק שנפלה אחת מהם אגודה א' כיוצא בהן: לתוכן חציה תרומה מצי איירי בין שהיה ידוע איזה חצי' תרומה. או שידע וחזרו ונתערבו. או שאמר חצי אגודה זו תרומה ולא בירר עדיין איזה. דעכ"פ אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון [כפ"ה מ"ה]: אלא שהיו שם מאה ושני חציים דאין התרומה מדמעת אלא לפי חשבון תרומה שבה. והרי יש כאן ק"א חציין נגד החצי תרומה והרי גם אם היה רק ק' חצאין כבר היתה התרומה בטילה:
מלכת שלמה
וקפאה. שב אל המגורה לא אל הסאה ונשאר עדיין מן התרומה במגורה כדאי' בירוש' ה"ר שלמה שירילי"ו ז"ל. וכתב ה"ר שמשון והרא"ש ז"ל ופריך בירוש' מחלפא שיטתי' דר' אליעזר תמן אמר התחתונות מעלות את העליונות וכאן אמר בקפוי אבל בארעייתא לא בתמיה ומשני שמעון בר אבא בשם כהנא דברי ר' אליעזר עשאוהו כמרבה במזיד כלומר דגרע משום דקפה דכיון דהסירה להתיר השאר ופשע לבטל איסור אין התחתון מסייעו לבטל ר' יוסי בשם ר' יוחנן עשאוה כסאה עולה מתוך מאה כלומר הא דקתני אם יש בקפוי היינו עם מה שלמטה ור"א ור' יהושע בטעמייהו וקמ"ל אע"ג דקפאה מסייע תחתון לבטל ע"כ ויש במלתי' דר' יוסי דרך אחרת להר"ש שירילי"ו ז"ל ולא העתקתיה מפני אהבת הקיצור. ומדברי הרמב"ם ז"ל בפירושו משמע דמסקנת התלמוד דמוחלפת שיטתו של ר"א וז"ל א"ר אליעזר כי כשנפלה סאה תרומה על פי מגורה ונתקבצה שם ונתעבית על פני אוצר גדול מחטים שנשער פי המגורה כולה אם יש בשטח העליון בלבד ק' סאה אז תעלה ואם לאו יהי' הכל מדומע וזה הפך ממה שאמר במה שקדם שאמר התחתונות מעלות את העליונות וכן אמרו בתלמוד מוחלפת שיטתי' דר"א ע"כ בקיצור. וז"ל ה"ר יהוסף ז"ל פי' זה שהביא ר"ע ז"ל אינו בירושלמי וכך הוא לשון הירוש' מחלפא שיטתי' דר"א תמן הוא אומר התחתונות מעלות והכא את אומר אם יש בקפוי דוקא ומשני עשאוה כסאה עולה מתוך מאה ופי' הדבר הוא כי זה הקפוי הוא כמו סאה תרומה שנפלה למאה סאה חולין שאותה סאה נשארה תרומה וע"כ גם בכאן נשאר אותו הקפוי תרומה אם אין בו מאה ואחד ע"כ. ומ"מ שַׁמְעַת ממה שכתבנו דלא גרסי' אם יש בקפוי מאה סאה אלא אם יש בקפוי תעלה באחד ומאה ול"ג מלות מאה סאה. ואפשר שהיא גרסת ר"ע ז"ל ואי גרסי' לי' יתבאר דהיינו עם מה שלמטה כדכתיבנא לפי פי' שהביא ר"ע ז"ל. וגם ה"ר יהוסף ז"ל מחק מלות מאה סאה ממשנתו וכתב כן מצאתי ונ"ל דה"פ אם יש בו כדי העלאה בקפוי תעלה וכך יש בירוש' ע"כ. עוד כתב ור' יהושע אומר לא תעלה נ"ל שטעמו של ר' יהושע שאומר לא תעלה הוא משום שהוא חושש שיבטלנה בידים שיקפה מן הכרי הרבה כדי להעלותה ע"כ:
יקפיאנה. שב אל הסאה שנוטל כל התרומה דרואין אותה כאילו הן חטים ע"ג שעורים ומוציא התרומה לעצמה שנפלה ע"ג המגורה עם מעט מהחולין שנפלה עליהן כמי שמאסף חטים מע"ג שעורים ותחתונים שרו אף אם אין בהן מאה כנגד התרומה והכי איתא בתוספת'. הר"ש שירילי"ו ז"ל. וכן פי' הרמב"ם ז"ל:
11.
A seah of terumah which fell on top of a pile and he skimmed it off: Rabbi Eliezer says: if in that which he skimmed off there are hundred seahs, it can be taken out [through a ratio of] one hundred to one. But Rabbi Joshua says: it cannot be brought up. A seah of terumah which fell on top of a pile, he must skim it off. If so, why did they say that terumah can be taken up in one hundred and one parts? [Only] if it is not known whether it has become mixed up or where it has fallen.
משנה יב
שְׁתֵּי קֻפּוֹת וּשְׁתֵּי מְגוּרוֹת שֶׁנָּפְלָה סְאָה תְרוּמָה לְתוֹךְ אַחַת מֵהֶן, וְאֵין יָדוּעַ לְאֵיזוֹ מֵהֶן נָפְלָה, מַעֲלוֹת זוֹ אֶת זוֹ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֲפִלּוּ הֵם בִּשְׁתֵּי עֲיָרוֹת, מַעֲלוֹת זוֹ אֶת זוֹ:
ברטנורה
שתי קופות. בכל אחת חמשים סאה:ואין ידוע לאיזו מהן נפלה. ושתיהן אסורות מספק, מסייעות זו את זו לבטל, ואם רצה להעלות סאה מזו מעלה, מזו מעלה, מחצה מזו ומחצה מזו מעלה. ושתי קופות אפילו הן בשני בתים ואין ידוע לאיזו מהן נפלה סאה של תרומה, מעלות זו את זו, מפני שדרכן להתפנות, והן מטלטלות ממקום למקום, ופעמים שמתערבות זו עם זו. אבל שתי מגורות שאינן מטלטלות, בזמן ששתיהן בבית אחד, מעלות זו את זו, ואם הן בשני [בתים] אין מעלות זו את זו:ר״ש אומר אפילו הן בשתי עיירות. ואין הלכה כר״ש:
תוסופות יום טוב
בשתי עיירות. בעל כף נחת כתב עיירות קופות גדולות הרבה עשויות למדה והיא מלה בל' ערב ע"כ. [*אבל לפירוש הר"ב אין נראה כן אלא כפשוטו לשון עיר דלפי שהן רחוקות אין מתערבין וכן נראה מהפירוש שהזכרתי]:
יכין
מלכת שלמה
יכין
המפריש מקצת תרומה ומעשרות שלא הפריש מהכרי. כל התרומה שחייב עליו אבל הי' בדעתו להפריש אח"כ השאר שחייב מזה הכרי עליו: מוציא ממנו תרומה עליו ר"ל מותר להוציא השאר ג"כ מהכרי דטבל הוא שמעלה ולא מה שכבר מתוקן: אבל לא למקום אחר דאסור לעשות לזה הטבל המתוקן במקצת לתרומה על טבל אחר אבל מכרי אחר שכולו טבל על כרי זה שמקצתו טבל רשאי. ולרמב"ם [פ"ג מתרומה] גם זה אסור. אבל מאותו מקצת שהפריש לשם תרומה יפריש ממנו התרומה שחייב לאותו מקצת: מי שהיו פירותיו במגורה ר"ל באוצר: וסאה לעני שיהיו ב' הסאין מע"ר ומעשר עני על ח' סאין שיאכל אח"כ מהאוצר. ואע"ג דלא היה צריך ליתן להעני רק 9/10 סאה לא הקפיד עמו ונתן לו סאה שלימה: מפריש עד שמונה סאין ואוכלן דברי ר"מ נ"ל דר"מ לטעמי' דאית ליה ברירה בכה"ג [כתוס' סוכה דכ"ג ב'] ולולי שהפריש לבן לוי ולעני כל המחויב ליתן מהמגורה זה פשיטא שהכל שבמגורה הותר' לזרים. אבל זה לא הפריש רק מה שראוי ליתן מי' סאין. והרי יש באוצר כמה סאין יותר ולהכי ס"ל ברירה וכשיאכל הח' סאין הוברר למפרע שההפרשה של ב' סאין עליהן הי' והו"ל מאז ככל חולין שהופרש ממנו המעשר שא"צ שיהיה המעשר קיים בשעת אכילת החולין: וחכ"א אינו מפריש אלא לפי חשבון נ"ל דס"ל כדקיי"ל [ביצה דל"ח א'] בדאו' אין ברירה. א"כ רק אז כשנוטל הח' סאין מהאוצר לאכלן מתקיים ההפרשה ולהכי צריכין הב' סאין שיהיו קיימין אז להיות למעשר על ח' סאין שנוטל ומש"ה אינו מפריש לאכול מהאוצר רק לפי חשבון מה שלא נאכל עדיין מהב' סאין שנתן ובלא נשאר מהן רק חציין אינו אוכל רק ד' סאין: שיעור תרומה עין יפה נדיב לב: בש"א משלשים ומזה תלמד כמה שיעור עין רעה ובינוני לדבריהם: תרם בינוני או נדיב: ועלה בידו אחד מששים מדחייב לתרום מאומד טעה: תרומה ואינו צריך לתרום חזר והוסיף חייב ההוספה: במעשרות דאין שם תקומה חל אהוספה: ויחזור ויתרום כמות שהוא למוד ר"ל רגיל דמוסיף על מה שהפריש מקודם עד שיהיה יחד כשיעור עין יפה או רעה. כפי מה שרגיל ליתן: במדה ובמשקל ובמנין אותה ההוספה רשאי ליתן במדידה: ר' יהודה אומר אף שלא מן המוקף דבהוספה אין צריך מוקף. ולשון מוקף ר"ל שיהיה תוך היקף מקום א' וסמוך: תורם כדעתו של בעל הבית בעין יפה או רעה: פיחת עשרה שהיה בעה"ב בינוני והוא נתן מא' ממ' שחשב שהבע"ב עינו יפה: או הוסיף עשרה א' מס' שחשב שבעה"ב עינו רעה כך כתב הר"ב ול"מ היה נ"ל דאסיפא נמי קאי דקאמר דשליח שאינו יודע דעת בעה"ב תורם בבינוני. ועלה קאמר אם פיחת עשרה כגון שאח"כ נודע שהבעה"ב עינו יפה. או הוסיף עשרה שנודע אח"כ שהבעה"ב עינו רעה: אין תרומתו תרומה מדידע דעת בעה"ב והוסיף במזיד נתבטל כל השליחות: רבי אליעזר אומר אחד מעשרה יוכל ליתן וכל תרומתו פטור ממעשרות: יתר מכאן יעשנה לאותו מותר: תרומת מעשר דהרי אותו מותר טבול למעשר והלוי אינו רשאי לאכלו דהרי מדומע עם התרומה. לכן יעשנו הישראל לאותו מותר תמ"ע על המעשר שחייב ליתן דגם הישראל רשאי ליתן תמ"ע. [והר"ב סתר דברי עצמו. שכתב שהישראל יעשנו תמ"ע ואחרי כך כתב שיתן לו הלוי תחתיו חולין]: למקום אחר המשנה תמוה למה לא יעשהו תמ"ע על מעשר שחייב מכרי זה ונ"ל ע"פ מ"ש רש"י [מנחות דל"א א'] בנתערב חיוב מועט בפטור מרובה א"א לתקנו מטבל דהו"ל כמפריש מחיוב על הפטור מדנתבטל מדאורייתא ברוב במינו רק יתקנו מדמאי דרבנן. א"כ הכא א"א שיעשה לאותו מותר לתמ"ע על מעשר שחייב מהנשאר בידו דממ"נ אם אותו מותר הוא פחות מהתרומה. א"כ נתבטל המותר ברוב מדאו' ואיך יפטור בו המעשר דאו' שחייב וא"א שיעשהו להמותר לתמ"ע כ"א על דמאי. דג"כ חיובו מד"ס. ואי המותר יותר מהת"ג. א"כ כיון שהת"ג היה עשירי' הכרי יהיה המותר נמי יותר מהתמ"ע שחייב מכרי זה. ומ"ש הר"מ והר"ב דלהכי לא יעשה להמותר לת"ג על מקום אחר. משום דת"ג צריך מוקף ג"כ קשה הרי יוכל להסמיכו לכרי טבל ואפילו נגיעה א"צ רק שיהיו סמוכין וכלעיל רפ"ב. אלא נ"ל דלהכי א"א דהרי מדאו' אין ברירה איזהו תרומה ואיזהו מותר א"כ אף שיסמיכם התרומה שהוא הפטור מפסיק ביניהם וגרע טפי מאלו היו מרוחקים בלי הפסק. דאפשר שיתקרבו וכל הראוי לבילה אין בילה מעכב בו: רבי ישמעאל אומר מחצה חולין ומחצה תרומה יכול לעשות דלפטר ממעשרות: רבי טרפון ורבי עקיבא אומרים עד שישייר שם חולין דגם בנשתייר רק קצת חולין סגי: בשלשה פרקים משערים את הכלכלה הסל שמודדים בו לעשר ישערו כמה פירות מחזיק. ונקט לשון משערין לא מדקאי רק אתרומה שניתן רק באומד אלא משום דשייך אכולהו ג' מדה משקל מניין נ"ל: בבכורות כשהפירות בכירות הן מלאי' וגסין: ובסיפות בסוף הקיץ כבר נתיבשו וצמקו: ובאמצע הקיץ ונ"ל כרלח"ש דכולהו לעניין ת"ג איירי שנטלת באומד ובתאנים מיירי שרגילין להצטמק. ולפיכך מדהיו רגילים לתרום תאנים בכלכלה והוא סל לפיכך כשרצה לתרום כרי תאנים היה צריך לשער המניין או המדות או המשקל שיש בתאנים שבכרי וכמה מהם תחזיק הכלכלה באופן שבתחלת הקיץ שהתאנים גסי' ורטובים יהיה מניין התאנים שבכרי או מדתן מועט ופחות ממה שיהיה מהן שם בסוף הקיץ. אבל כשיתרום במשקל יהיה משקלם בתחילת הקיץ יותר ממה שיהיה ממנו בהכרי ובהכלכלה בסוף הקיץ. דלמשל בתחלת הקיץ שהתאנים גמורים וגסי' וישער שצבור התאנים הוא ק' סאה וישער שהכלכלה מחזקת סאה א'. א"כ לפי אומד זה צריך להפריש מצבור התאנים ב' כלכלות דהיינו א' מנ'. ובסוף הקיץ שנתיבשו התאנים ויחזיק הסל ב' סאין. אם ישער שיש בהצבור ק' סאה א"צ להפריש רק סל א'. וה"ה במשער במניין הפירות יחזיק הסל בתחלת הקיץ פחות מהמניין שיחזיק בסוף הקיץ. ולהכי כך קצבו חכמים ג"פ לשער הכלכלה ג' פעמים בקיץ. ואע"ג דגם ביני ביני מצטמקין הפירות. כל שיעורי חכמים כך הוא ולא ניתנה תורה למלאכי השרת ובפרט משום דכל השיעורים הללו מדרבנן דמדאו' חטה א' פוטרת כל הכרי בהרמ' תרומה: המונה משובח מן המפריש באומד אף דגם במונה יש גדולים וקטנים. עכ"פ א"א שיטעה רק במשהו ומדשעורו רק מדרבנן דמדאו' חטה א' פוטרת כל הכרי לא גזרו בה כ"כ: והשוקל משובח משלשתן מיהו ת"ג ניתן רק באומד כמה במדות או כמה במניין או כמה במשקל יש בכרי שרוצה לתרום. וכן צריך לאמוד ג"כ באומד זה התרומה עצמה שיתרום. והא דקאמר בירושלמי דמונה משובח מן התורם מאומד. ר"ל שהוא משובח מן התורם מאומד שתהי' התרומה חלק נ' מהכרי בלי אומד מניין או מדות או משקל של הכרי והתרומה. אלא צריך שיאמיד כמה במניין או כמה במשקל או כמה מדות יש כאן. והיינו דקאמר הכא המונה וכו' לא שבאמת מונה רק ישער המניין. א"נ מה דקאמר המונה קאי רק אהסל דאותו לבד רשאי למדוד או וכו' ולא הכרי שמפריש ממנו התרומה: רבי אליעזר אומר תרומה עולה באחד ומאה בנפלה סאה תרומה לק' חולין דהוה ליה יחד ק"א נותן סאה לכהן והשאר מותר. ואפילו כשהתרומה עדיין ביד ישראל. ולא אכל עדיין מהחולין דמצי למתשיל עלה [דבאכל מהחולין א"א למתשיל. דא"כ אכל טבל למפרע]. אפילו הכי אינו כדשיל"מ דלא בטל אפי' באלף דמדלאו מצוה לאתשולי עלה אינו רגיל למתשיל: רבי יהושע אומר במאה ועוד דבנפלה בצ"ט ומשהו סגי: רבי יוסי בן משולם אומר ועוד קב למאה סאה דצריך שיהיו החולין צ"ט סאה וקב: שתות למדמע ר"ל שהוא שתות של סאה שנפלה. וממילא בנפל יותר או פחות משער לעולם בשתות: רבי יהושע אומר תאנים שחורות מעלות את הלבנות בנפלה תאנה לבנה של תרומה בק' תאנים חצין לבנים וחצין שחורים מצטרפין לבטלה: עגולי דבלה תאנים הנדרסי' יחד בעיגול: הגדולים מעלים את הקטנים דבנפל עגול קטן של תרומה בין עגולי חולין גדולים וקטנים מצטרפים לבטלה דביש בעגולין יחד כדי ק' נגד התרומה בטלה: העגולים מעלין את המלבנים תאנים הנדרסי' יחד ברבוע כלבינה: רבי אליעזר אוסר נ"ל דס"ל אפי' אינו ידוע איזה נפלה כיון דבין שהיתה שחורה או לבנה לא נתבטלה אין מצטרפים: כיצד דברי ר"ע הן: בדורס ליטרא קציעות תאנים יבשים של תרומה וליטרא חצי לוג [כירושלמי פ"י מ"ח וע"ש]: ע"פ הכד של חולין: ואינו יודע איזוהי באיזה כד ובכל כד יש ק' ליטרין: והתחתונות מעלות את העליונות אף שאין התחתונות בכלל הספק אפילו הכי כיון דתרומת פירות מדרבנן ומדאורי' גם תרומה דאו' בטלה ברוב הו"ל תרי דרבנן. ואין צריך שיהיה עם התחתונות ק'. רק משום היכיר' שלא נקל גם בתרומה דאו' להתיר' בביטל ברוב [כך נ"ל]. וכן כתבו תוס' [ב"מ דפ"ח א' ד"ה הכא] דתרומת תאנה דרבנן. ולפ"ז מה דאמרינן בתאנה [ביצה ד"ג ב'] כ"ש הכא דאו' ע"כ צ"ל דר"ל דתרומה עיקרו דאו': עד שיהיו שם מאה כדים וטעם שלר' אליעזר דשחורות אינן ראויין להיות בספק דמוע בלבנות לעולם דניכרות הן. מה שאין כן תחתונות ועליונות ממין א' הן וראוייות להתערב ולר"י אדרבה שחורות ולבנות מעורבות הן. מה שאין כן תחתונות ועליונות חילוק מקומות אין שם תערובות עליו כ"כ ע"ר אאמ"ו הגזצוק"ל: סאה תרומה שנפלה על פי מגורה אוצר: וקפאה הסיר מה שלמעלה באוצר: רבי אליעזר אומר אם יש בקפוי שניהן במשמע האוצר שנקפה והתבואה שקפא'. ור"ל ששתיהן מצטרפין כך נ"ל: מאה סאה תעלה באחד ומאה לטעמי' במ"י ואף דהכא אינן מעורבות דהא קפא' והסיר התרומה. אפ"ה מצטרפי מדהיו תחלה מעורבין הרי איכא הכירא שפיר [כלעיל סי' מ"ו]: יקפיאנה ר"י קא' לה וה"ק כיצד יעשה יקפיאנה עד שידע שלא נשאר מהתרומה כלל. ואז תחתית האוצר מותר: ואם כן דמהני קפוי: או שאינו ידוע: שתי קופות ושתי מגורות ובכל א' נ' סאה: מעלות זו את זו ואותה סאה שמעלה מעלה מזו או מזו או חצי' מכ"א מיהו דוקא קופות מצטרפות מדמתטלטלות פעמים שמתערבות יחד אבל ב' מגורות דוקא בבית א' מצטרפות: אמר רבי יוסי מעשה בא לפני רבי עקיבא בחמשים אגודות של ירק שנפלה אחת מהם אגודה א' כיוצא בהן: לתוכן חציה תרומה מצי איירי בין שהיה ידוע איזה חצי' תרומה. או שידע וחזרו ונתערבו. או שאמר חצי אגודה זו תרומה ולא בירר עדיין איזה. דעכ"פ אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון [כפ"ה מ"ה]: אלא שהיו שם מאה ושני חציים דאין התרומה מדמעת אלא לפי חשבון תרומה שבה. והרי יש כאן ק"א חציין נגד החצי תרומה והרי גם אם היה רק ק' חצאין כבר היתה התרומה בטילה:
מלכת שלמה
ואין ירוע לאיזו מהן נפלה מעלות זו את זו. כתבו הר"ש והרא"ש ז"ל נראה דהאי מעלות זו את זו היינו דוקא בששתיהן של אדם אחד שדרכן להתפנות ולהתערב אבל שני ב"א לא. וכך הוא בטור סוף סי' קי"א. וכתב נמוקי יוסף בפ הערל דף ת"ל דמתני' מיירי בתרומה בזמן הזה דהויא דרבנן ולפיכך הקלו בה לחשבן כאילו הן קופה אחת אע"ג דליכא שאני אומר שהרי שתי הקופות חולין משום טעמא דמתני' מיירי בששתיהן של אדם אחד ע"כ ועיין עוד שם:
אפי' הן בשתי עיירות וכו'. דס"ל לר"ש כיון דשל אדם אחד הם מצטרפין דלסוף יצרפם כאחת וראיתי מי שפירש עיירות קופות גדולות עשויות למדה. ושהיא מלה בלשון ערבי. וגם בספר כף נחת כן פי' ואין להם על מי לסמוך שאפי' ברמב"ם בפי"ד כתוב אבל אם היו שתי הקופות בשתי עיירות אינם מצטרפות ואם כדבריהם הל"ל שתי הקופות שתי עיירות בלתי בי"ת. וה"נ תנן בפ"ה דדמאי אפי' משתי קופות אפי' משתי עיירות:
12.
Two baskets or two piles and a seah of terumah fell on top of one of them and it is not known into which it had fallen, they bring up the terumah in the other. Rabbi Shimon says: even if they are in two cities, they bring up the terumah in the other.
משנה יג
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, מַעֲשֶׂה בָא לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא בַּחֲמִשִּׁים אֲגֻדּוֹת שֶׁל יָרָק, שֶׁנָּפְלָה אַחַת מֵהֶן לְתוֹכָן, חֶצְיָהּ תְּרוּמָה, וְאָמַרְתִּי לְפָנָיו, תַּעֲלֶה. לֹא שֶׁהַתְּרוּמָה תַעֲלֶה בַּחֲמִשִּׁים וְאֶחָד, אֶלָּא שֶׁהָיוּ שָׁם מֵאָה וּשְׁנֵי חֲצָיִים:
ברטנורה
שנפלה אחת מהן. אגודה אחת כיוצא בהן, ואינה ניכרת מביניהן. ואותה אגודה היתה חציה חולין וחציה תרומה:שהיו שם מאה ושני חציים. עם החצי של תרומה שבה. ואשמעינן רבי יוסי שאין האגודה שחציה תרומה מדמעת אלא לפי חשבון תרומה שבה, ולא אמרינן שהאגודה כולה תדמע, כיון שהיא תרומה מעורבת בחולין:
תוסופות יום טוב
אלא שהיו שם מאה ושני חציים. לא שצריך מאה ושנים שהרי באחד ומאה עולה להמחמיר שבמשנה ז. אלא דבאגודה שחציה תרומה הנופלת בחמשים היה המעשה:
יכין
מלכת שלמה
יכין
המפריש מקצת תרומה ומעשרות שלא הפריש מהכרי. כל התרומה שחייב עליו אבל הי' בדעתו להפריש אח"כ השאר שחייב מזה הכרי עליו: מוציא ממנו תרומה עליו ר"ל מותר להוציא השאר ג"כ מהכרי דטבל הוא שמעלה ולא מה שכבר מתוקן: אבל לא למקום אחר דאסור לעשות לזה הטבל המתוקן במקצת לתרומה על טבל אחר אבל מכרי אחר שכולו טבל על כרי זה שמקצתו טבל רשאי. ולרמב"ם [פ"ג מתרומה] גם זה אסור. אבל מאותו מקצת שהפריש לשם תרומה יפריש ממנו התרומה שחייב לאותו מקצת: מי שהיו פירותיו במגורה ר"ל באוצר: וסאה לעני שיהיו ב' הסאין מע"ר ומעשר עני על ח' סאין שיאכל אח"כ מהאוצר. ואע"ג דלא היה צריך ליתן להעני רק 9/10 סאה לא הקפיד עמו ונתן לו סאה שלימה: מפריש עד שמונה סאין ואוכלן דברי ר"מ נ"ל דר"מ לטעמי' דאית ליה ברירה בכה"ג [כתוס' סוכה דכ"ג ב'] ולולי שהפריש לבן לוי ולעני כל המחויב ליתן מהמגורה זה פשיטא שהכל שבמגורה הותר' לזרים. אבל זה לא הפריש רק מה שראוי ליתן מי' סאין. והרי יש באוצר כמה סאין יותר ולהכי ס"ל ברירה וכשיאכל הח' סאין הוברר למפרע שההפרשה של ב' סאין עליהן הי' והו"ל מאז ככל חולין שהופרש ממנו המעשר שא"צ שיהיה המעשר קיים בשעת אכילת החולין: וחכ"א אינו מפריש אלא לפי חשבון נ"ל דס"ל כדקיי"ל [ביצה דל"ח א'] בדאו' אין ברירה. א"כ רק אז כשנוטל הח' סאין מהאוצר לאכלן מתקיים ההפרשה ולהכי צריכין הב' סאין שיהיו קיימין אז להיות למעשר על ח' סאין שנוטל ומש"ה אינו מפריש לאכול מהאוצר רק לפי חשבון מה שלא נאכל עדיין מהב' סאין שנתן ובלא נשאר מהן רק חציין אינו אוכל רק ד' סאין: שיעור תרומה עין יפה נדיב לב: בש"א משלשים ומזה תלמד כמה שיעור עין רעה ובינוני לדבריהם: תרם בינוני או נדיב: ועלה בידו אחד מששים מדחייב לתרום מאומד טעה: תרומה ואינו צריך לתרום חזר והוסיף חייב ההוספה: במעשרות דאין שם תקומה חל אהוספה: ויחזור ויתרום כמות שהוא למוד ר"ל רגיל דמוסיף על מה שהפריש מקודם עד שיהיה יחד כשיעור עין יפה או רעה. כפי מה שרגיל ליתן: במדה ובמשקל ובמנין אותה ההוספה רשאי ליתן במדידה: ר' יהודה אומר אף שלא מן המוקף דבהוספה אין צריך מוקף. ולשון מוקף ר"ל שיהיה תוך היקף מקום א' וסמוך: תורם כדעתו של בעל הבית בעין יפה או רעה: פיחת עשרה שהיה בעה"ב בינוני והוא נתן מא' ממ' שחשב שהבע"ב עינו יפה: או הוסיף עשרה א' מס' שחשב שבעה"ב עינו רעה כך כתב הר"ב ול"מ היה נ"ל דאסיפא נמי קאי דקאמר דשליח שאינו יודע דעת בעה"ב תורם בבינוני. ועלה קאמר אם פיחת עשרה כגון שאח"כ נודע שהבעה"ב עינו יפה. או הוסיף עשרה שנודע אח"כ שהבעה"ב עינו רעה: אין תרומתו תרומה מדידע דעת בעה"ב והוסיף במזיד נתבטל כל השליחות: רבי אליעזר אומר אחד מעשרה יוכל ליתן וכל תרומתו פטור ממעשרות: יתר מכאן יעשנה לאותו מותר: תרומת מעשר דהרי אותו מותר טבול למעשר והלוי אינו רשאי לאכלו דהרי מדומע עם התרומה. לכן יעשנו הישראל לאותו מותר תמ"ע על המעשר שחייב ליתן דגם הישראל רשאי ליתן תמ"ע. [והר"ב סתר דברי עצמו. שכתב שהישראל יעשנו תמ"ע ואחרי כך כתב שיתן לו הלוי תחתיו חולין]: למקום אחר המשנה תמוה למה לא יעשהו תמ"ע על מעשר שחייב מכרי זה ונ"ל ע"פ מ"ש רש"י [מנחות דל"א א'] בנתערב חיוב מועט בפטור מרובה א"א לתקנו מטבל דהו"ל כמפריש מחיוב על הפטור מדנתבטל מדאורייתא ברוב במינו רק יתקנו מדמאי דרבנן. א"כ הכא א"א שיעשה לאותו מותר לתמ"ע על מעשר שחייב מהנשאר בידו דממ"נ אם אותו מותר הוא פחות מהתרומה. א"כ נתבטל המותר ברוב מדאו' ואיך יפטור בו המעשר דאו' שחייב וא"א שיעשהו להמותר לתמ"ע כ"א על דמאי. דג"כ חיובו מד"ס. ואי המותר יותר מהת"ג. א"כ כיון שהת"ג היה עשירי' הכרי יהיה המותר נמי יותר מהתמ"ע שחייב מכרי זה. ומ"ש הר"מ והר"ב דלהכי לא יעשה להמותר לת"ג על מקום אחר. משום דת"ג צריך מוקף ג"כ קשה הרי יוכל להסמיכו לכרי טבל ואפילו נגיעה א"צ רק שיהיו סמוכין וכלעיל רפ"ב. אלא נ"ל דלהכי א"א דהרי מדאו' אין ברירה איזהו תרומה ואיזהו מותר א"כ אף שיסמיכם התרומה שהוא הפטור מפסיק ביניהם וגרע טפי מאלו היו מרוחקים בלי הפסק. דאפשר שיתקרבו וכל הראוי לבילה אין בילה מעכב בו: רבי ישמעאל אומר מחצה חולין ומחצה תרומה יכול לעשות דלפטר ממעשרות: רבי טרפון ורבי עקיבא אומרים עד שישייר שם חולין דגם בנשתייר רק קצת חולין סגי: בשלשה פרקים משערים את הכלכלה הסל שמודדים בו לעשר ישערו כמה פירות מחזיק. ונקט לשון משערין לא מדקאי רק אתרומה שניתן רק באומד אלא משום דשייך אכולהו ג' מדה משקל מניין נ"ל: בבכורות כשהפירות בכירות הן מלאי' וגסין: ובסיפות בסוף הקיץ כבר נתיבשו וצמקו: ובאמצע הקיץ ונ"ל כרלח"ש דכולהו לעניין ת"ג איירי שנטלת באומד ובתאנים מיירי שרגילין להצטמק. ולפיכך מדהיו רגילים לתרום תאנים בכלכלה והוא סל לפיכך כשרצה לתרום כרי תאנים היה צריך לשער המניין או המדות או המשקל שיש בתאנים שבכרי וכמה מהם תחזיק הכלכלה באופן שבתחלת הקיץ שהתאנים גסי' ורטובים יהיה מניין התאנים שבכרי או מדתן מועט ופחות ממה שיהיה מהן שם בסוף הקיץ. אבל כשיתרום במשקל יהיה משקלם בתחילת הקיץ יותר ממה שיהיה ממנו בהכרי ובהכלכלה בסוף הקיץ. דלמשל בתחלת הקיץ שהתאנים גמורים וגסי' וישער שצבור התאנים הוא ק' סאה וישער שהכלכלה מחזקת סאה א'. א"כ לפי אומד זה צריך להפריש מצבור התאנים ב' כלכלות דהיינו א' מנ'. ובסוף הקיץ שנתיבשו התאנים ויחזיק הסל ב' סאין. אם ישער שיש בהצבור ק' סאה א"צ להפריש רק סל א'. וה"ה במשער במניין הפירות יחזיק הסל בתחלת הקיץ פחות מהמניין שיחזיק בסוף הקיץ. ולהכי כך קצבו חכמים ג"פ לשער הכלכלה ג' פעמים בקיץ. ואע"ג דגם ביני ביני מצטמקין הפירות. כל שיעורי חכמים כך הוא ולא ניתנה תורה למלאכי השרת ובפרט משום דכל השיעורים הללו מדרבנן דמדאו' חטה א' פוטרת כל הכרי בהרמ' תרומה: המונה משובח מן המפריש באומד אף דגם במונה יש גדולים וקטנים. עכ"פ א"א שיטעה רק במשהו ומדשעורו רק מדרבנן דמדאו' חטה א' פוטרת כל הכרי לא גזרו בה כ"כ: והשוקל משובח משלשתן מיהו ת"ג ניתן רק באומד כמה במדות או כמה במניין או כמה במשקל יש בכרי שרוצה לתרום. וכן צריך לאמוד ג"כ באומד זה התרומה עצמה שיתרום. והא דקאמר בירושלמי דמונה משובח מן התורם מאומד. ר"ל שהוא משובח מן התורם מאומד שתהי' התרומה חלק נ' מהכרי בלי אומד מניין או מדות או משקל של הכרי והתרומה. אלא צריך שיאמיד כמה במניין או כמה במשקל או כמה מדות יש כאן. והיינו דקאמר הכא המונה וכו' לא שבאמת מונה רק ישער המניין. א"נ מה דקאמר המונה קאי רק אהסל דאותו לבד רשאי למדוד או וכו' ולא הכרי שמפריש ממנו התרומה: רבי אליעזר אומר תרומה עולה באחד ומאה בנפלה סאה תרומה לק' חולין דהוה ליה יחד ק"א נותן סאה לכהן והשאר מותר. ואפילו כשהתרומה עדיין ביד ישראל. ולא אכל עדיין מהחולין דמצי למתשיל עלה [דבאכל מהחולין א"א למתשיל. דא"כ אכל טבל למפרע]. אפילו הכי אינו כדשיל"מ דלא בטל אפי' באלף דמדלאו מצוה לאתשולי עלה אינו רגיל למתשיל: רבי יהושע אומר במאה ועוד דבנפלה בצ"ט ומשהו סגי: רבי יוסי בן משולם אומר ועוד קב למאה סאה דצריך שיהיו החולין צ"ט סאה וקב: שתות למדמע ר"ל שהוא שתות של סאה שנפלה. וממילא בנפל יותר או פחות משער לעולם בשתות: רבי יהושע אומר תאנים שחורות מעלות את הלבנות בנפלה תאנה לבנה של תרומה בק' תאנים חצין לבנים וחצין שחורים מצטרפין לבטלה: עגולי דבלה תאנים הנדרסי' יחד בעיגול: הגדולים מעלים את הקטנים דבנפל עגול קטן של תרומה בין עגולי חולין גדולים וקטנים מצטרפים לבטלה דביש בעגולין יחד כדי ק' נגד התרומה בטלה: העגולים מעלין את המלבנים תאנים הנדרסי' יחד ברבוע כלבינה: רבי אליעזר אוסר נ"ל דס"ל אפי' אינו ידוע איזה נפלה כיון דבין שהיתה שחורה או לבנה לא נתבטלה אין מצטרפים: כיצד דברי ר"ע הן: בדורס ליטרא קציעות תאנים יבשים של תרומה וליטרא חצי לוג [כירושלמי פ"י מ"ח וע"ש]: ע"פ הכד של חולין: ואינו יודע איזוהי באיזה כד ובכל כד יש ק' ליטרין: והתחתונות מעלות את העליונות אף שאין התחתונות בכלל הספק אפילו הכי כיון דתרומת פירות מדרבנן ומדאורי' גם תרומה דאו' בטלה ברוב הו"ל תרי דרבנן. ואין צריך שיהיה עם התחתונות ק'. רק משום היכיר' שלא נקל גם בתרומה דאו' להתיר' בביטל ברוב [כך נ"ל]. וכן כתבו תוס' [ב"מ דפ"ח א' ד"ה הכא] דתרומת תאנה דרבנן. ולפ"ז מה דאמרינן בתאנה [ביצה ד"ג ב'] כ"ש הכא דאו' ע"כ צ"ל דר"ל דתרומה עיקרו דאו': עד שיהיו שם מאה כדים וטעם שלר' אליעזר דשחורות אינן ראויין להיות בספק דמוע בלבנות לעולם דניכרות הן. מה שאין כן תחתונות ועליונות ממין א' הן וראוייות להתערב ולר"י אדרבה שחורות ולבנות מעורבות הן. מה שאין כן תחתונות ועליונות חילוק מקומות אין שם תערובות עליו כ"כ ע"ר אאמ"ו הגזצוק"ל: סאה תרומה שנפלה על פי מגורה אוצר: וקפאה הסיר מה שלמעלה באוצר: רבי אליעזר אומר אם יש בקפוי שניהן במשמע האוצר שנקפה והתבואה שקפא'. ור"ל ששתיהן מצטרפין כך נ"ל: מאה סאה תעלה באחד ומאה לטעמי' במ"י ואף דהכא אינן מעורבות דהא קפא' והסיר התרומה. אפ"ה מצטרפי מדהיו תחלה מעורבין הרי איכא הכירא שפיר [כלעיל סי' מ"ו]: יקפיאנה ר"י קא' לה וה"ק כיצד יעשה יקפיאנה עד שידע שלא נשאר מהתרומה כלל. ואז תחתית האוצר מותר: ואם כן דמהני קפוי: או שאינו ידוע: שתי קופות ושתי מגורות ובכל א' נ' סאה: מעלות זו את זו ואותה סאה שמעלה מעלה מזו או מזו או חצי' מכ"א מיהו דוקא קופות מצטרפות מדמתטלטלות פעמים שמתערבות יחד אבל ב' מגורות דוקא בבית א' מצטרפות: אמר רבי יוסי מעשה בא לפני רבי עקיבא בחמשים אגודות של ירק שנפלה אחת מהם אגודה א' כיוצא בהן: לתוכן חציה תרומה מצי איירי בין שהיה ידוע איזה חצי' תרומה. או שידע וחזרו ונתערבו. או שאמר חצי אגודה זו תרומה ולא בירר עדיין איזה. דעכ"פ אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון [כפ"ה מ"ה]: אלא שהיו שם מאה ושני חציים דאין התרומה מדמעת אלא לפי חשבון תרומה שבה. והרי יש כאן ק"א חציין נגד החצי תרומה והרי גם אם היה רק ק' חצאין כבר היתה התרומה בטילה:
מלכת שלמה
א"ר יוסי מעשה וכו'. בא לאתויי ראיה לשתי קופות דרואין אותם כאילו הן מעורבות כדאשכחן באגודות דאמרי' תעלה אע"פ שאין האגודות מעורבות ה"ר שמשון והרא"ש ז"ל. ועוד פי' ה"ר שמשון ז"ל דבירוש' פריך דר' יוסי אדר' יוסי דתניא ר' יוסי אומר בלול מעלה. שאינו בלול אינו מעלה. והכא קאמר ר' יוסי דאינו בלול דמעלה ומשני דס"ל לר' יוסי דבדבר בלול בין מקפיד על תערובתו בין אינו מקפיד עולה באחד ומאה אבל בדבר שאינו בלול אם מקפיד על תערובתו אינו מעלה ואם אינו מקפיד על תערובתו מעלה ע"כ:
שנפלה אחת מהן. בכל המפרשים לא גרסי' מלת מהן. אבל ר"ע ז"ל נראה דגריס לה. גם ה"ר יהוסף ז"ל כתב ברוב הספרים גרסי' מהם ע"כ. ויש ספרים דגרסי שנפלה אחת לתוכן חצייה חולין וחצייה תרומה וכו':
ואמרתי לפניו תעלה. ושתק ר' עקיבא והודה לדברי:
13.
Rabbi Yose said: A case once came before Rabbi Akiva concerning fifty bundles of vegetables into which a bundle of the same size had fallen, half of which was terumah. And I said in front of him, that it can be brought up, not because terumah can be brought up in fifty-one, but because there were one hundred and two halves there.