Mishnayos Club 6/20/2024
Mishnah
משנה א
כֵּיצַד מְעַבְּרִין אֶת הֶעָרִים, בַּיִת נִכְנָס בַּיִת יוֹצֵא, פָּגוּם נִכְנָס פָּגוּם יוֹצֵא. הָיוּ שָׁם גְּדוּדִיּוֹת גְּבוֹהוֹת עֲשָׂרָה טְפָחִים, וּגְשָׁרִים וּנְפָשׁוֹת, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן בֵּית דִּירָה, מוֹצִיאִין אֶת הַמִּדָּה כְנֶגְדָּן, וְעוֹשִׂין אוֹתָהּ כְּמִין טַבְלָא מְרֻבַּעַת, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נִשְׂכָּר אֶת הַזָּוִיּוֹת:
ברטנורה
כיצד מעברין. לשון אשה מעוברת שכריסה בולט. והכי קאמר כיצד יש לה עבור לעיר. אם בית נכנס בית יוצא וכו׳. כשבא לציין סימן תחום העיר ובא למדוד אלפים חוצה לה, אם לא היתה חומתה חלקה אלא בתים סמוכין ומחוברים, ויש בית נכנס לתוך העיר יותר מחברו ונראית כניסתו פגומה, ויש בית בולט ויוצא לחוץ יותר מחברו:או פגום נכנס פגום יוצא. שיש מגדלים בולטים בחומה, פעמים בולטים לפנים פעמים לחוץ:או שהיו שם. לאחת הקרנות של עיר:גדודיות גבוהות. שברי חומה של חרבות בתים, וישנן תוך שבעים אמה ושירים לעיר:או נפשות. בנין שעושין על הקבר. והוא שיהא בהן בית דירה:מוציאין את המדה כנגדן. אם הבליטות הללו אצל קרן מזרחית צפונית רואים כאילו יש עוד בליטה אחרת כנגדה בקרן מזרחית דרומית וחוט מתוח מזו לזו ומודד מן החוט ולחוץ, כדי שיהא התחום שוה לשתי הקרנות ולא יהיה כאן ארוך וכאן קצר:ועושין אותן התחומין. מרובעים, שיהא אלפים לצדדים כבאמצע. ולא עגולים, שיהא להן אלפים באמצע, ובצדדים הם מתמעטים כדרך דבר עגול:
תוסופות יום טוב
היו שם גדודיות כו'. לשון הר"ב לאחת הקרנות וכן לשון רש"י. ואכולהו קאי ולאו דוקא בקרנות שהן קרן זויות אלא ה"ה באמצע. וכן נראה דעת הפוסקים. ושיעור ושירים דקאמר. ארבעה טפחים כמ"ש בפ"ב משנה ה'. וצ"ל דלאו דוקא ועיין במשנה דלקמן:
וגשרים. לשון הר"ר יהונתן שהן מכוסין מלמעלה. ויש לו כותלים מד' רוחותיו אלא שהכיפה חלולה. ויש בכותלים פילוש שהמים יעברו תחתיו. או בני אדם. ויש תחתיו דירה למוכס ע"כ:
ועושין אותה כמין טבלא כו'. גירסת הר"ב אותן וכן גירסת רש"י וקשיא לי לגירסתם דהא תנינא חדא זימנא בפרק דלעיל משנה ח' ודוחק לומר משום דסתם לן הכא כרבנן דלעיל ולומר דהלכה כמותם. דהוה מחלוקת ואח"כ סתם. דהא בלאו הכי יחיד ורבים הלכה כרבים. וכ"ש דחכמים מקילין והלכה כדברי המיקל בערוב. הלכך נראה יותר גרסת הסופר דגרס אותה. ופירש הרמב"ם וז"ל ר"ל כשתהיה המדינה עגולה שיעשו בה מרובע דבק לה ואז ימדדו חוץ למרובע אלפים אמה לכל רוח ומרויחים אנשי המדינה אותן התוספות שיוסיף המרובע על העגולה שבתוכו ע"כ:
כמין טבלא מרובעת. כתב רש"י בעיר מרובעת עסקינן שאין בה אלא אלפים על אלפים. דהוי נמי תחומין מרובעין. ואם אינה מרובעת כגון שהיא יתירה על אלפים לארכה או פחותה מאלפים. לא הוו מרובעים. דתחומין מרובעים לאו דוקא שיהא ארכן כרחבן. שהרי רחבן למדת העיר היא. אם קטנה אם גדולה. וארכן אלפים אלא מרובעים דקתני למעוטי עגולים ע"כ. ופירש הב"י סימן שצ"ט דהא דכתב אם קטנה ר"ל בת אלפים. דאי בפחות מאלפים היאך כתב שרחבן למדת העיר דודאי שהוא יותר מכן דלעולם יש לו אלפים לכל רוח מרוחות העיר דמי גרע ממי ששבת בבקעה דמ"ח פרק דלעיל:
כדי שיהא נשכר הזויות. כתב הרב ולא עגולים כו'. ובצדדין מתמעטים כו' וכ"כ רש"י וכתב על זה בית יוסף אין לומר כפשוטה שהרי אם לצד אחד מהעיר אנו נותנין לו אלפים אמה כשנעגל כל סביבות העיר ממקום שכלו אותן אלפים אין ספק שלכל צדדי העיר יהיו אלפים אלא היינו לומר שכשאנו נותנין לו אלפים אמה לכל סביבות העיר עגולות הוא מפסיד הזויות וכשהן מרובעות נשכר הזויות דכל אמתא ברבוע אמתא ותרי חומשי באלכסון נמצא כשיוצא מהעיר כנגד הזויות ללכת באלכסון מהלך אלפים ות"ת ואם היו עגולות לא היה יכול להלך בשום צד יותר מאלפים. ע"כ. עיין משנה ד' פ"ו דיומא:
יכין
מלכת שלמה
1.
How do they make extensions for cities [for the purpose of defining the Shabbat limit]?If one house recedes and another projects, Or if one turret [of the wall] recedes and another projects, If there were ruins ten handbreadths high, or bridges, or sepulchral monuments that contained dwelling places, they extend the boundary of the town is to include them. And they make it [the Shabbat limit] like a square tablet in order that the use of the corners might be gained.משנה ב
נוֹתְנִין קַרְפֵּף לָעִיר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, לֹא אָמְרוּ קַרְפֵּף אֶלָּא בֵין שְׁתֵּי עֲיָרוֹת, אִם יֵשׁ לָזוֹ שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִם, וְלָזוֹ שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִם, עוֹשֶׂה קַרְפֵּף לִשְׁתֵּיהֶן לִהְיוֹתָן כְּאֶחָת:
ברטנורה
נותנים קרפף לעיר. כל הבא למדוד תחומין מניח לעיר אויר של שבעים אמה ושירים שהן שבעים אמה ושני שלישי אמה ומשם מתחיל למדוד אלפים אמה, שנאמר (במדבר ל״ה:ד׳) מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב, אמרה תורה תן חוצה ואחר כך מדוד, כלומר תן לה קרפף של שבעים אמה ושירים ואח״כ מדוד משם והלאה:לא אמרו קרפף אלא בין שתי עיירות. שתי עיירות הסמוכות זו לזו נותנין שבעים אמה ושירים לכל אחת כדי לחברן ע״י קרפיפות הללו להיות כעיר אחת, והבא ללכת מאחת מהן [דרך] חברתה מודדים לו אלפים אמה מחוץ לחברתה, מפני ששתיהן כעיר אחת על ידי קרפיפות הללו שמחברין ביניהן. והלכה כחכמים, שאין נותנין קרפף לעיר אחת אלא בין שתי עיירות בלבד:
תוסופות יום טוב
קרפף. לשון הרמב"ם הוא *)צלע מצלעות מרובעות מדתו בית סאתים והוא שבעים ושירים עכ"ל. עשאו שם משותף או מושאל. דלעיל משנה ג' פרק ב' פי' כדברי הר"ב שם. ונלמד מענינו:
אם יש לזו שבעים אמה ושירים כו'. וכן במשנה דלקמן מאה וארבעים ואחד ושליש וכן העתיקו הרמב"ם בפ' כ"ח מה"ש והטור סימן שצ"ח וזה סותר לפסק הרמב"ם והר"ב בפרק ב' משנה ה' דפסקו דלא כר"ע דסבירא ליה הכי אלא כחכמים דסבירא להו עוד דבר מועט המשלים לבית סאתים ממש. ובתוספות פ"ב דף כ"ג ע"ב כתבו אמתניתין דמאה וארבעים ואחד ושליש דלקמן. דאתיא כר"ע א"נ לא חש לצמצם ע"כ. אך הרמב"ם בפט"ז מה"ש כתב לשיעור של בית סאתים שהוא ע' ושירים על ע' ושירים והיינו הא דר' עקיבא וכ"כ בטור סימן שצ"ח. נראה שחזר בו הרמב"ם ופסק כר' עקיבא משום דהנך סתמי דהכא משמע כוותיה:
יכין
מלכת שלמה
2.
They give a karpaf [as an extension] for every town, the words of Rabbi Meir. But the sages say: they said [the of a] karpaf only in regard to two towns that if there was to this one [a piece] of land of seventy cubits and a fraction and to the other one [a piece of land] seventy cubits and a fraction, they can consider the karpaf as combining the two into one.משנה ג
וְכֵן שְׁלֹשָׁה כְפָרִים הַמְּשֻׁלָּשִׁין, אִם יֵשׁ בֵּין שְׁנַיִם הַחִיצוֹנִים מֵאָה וְאַרְבָּעִים וְאֶחָד וּשְׁלִישׁ, עָשָׂה אֶמְצָעִי אֶת שְׁלָשְׁתָּן לִהְיוֹתָן כְּאֶחָד:
ברטנורה
וכן שלשה כפרים משולשים. לא משולשים ממש, אלא שלישי עומד מרחוק כנגד בין החיצונים, וכל שאילו מכניס אמצעי לביניהן ואין בין זה לזה אלא קמ״א אמה ושליש, שהן ע׳ אמה ושני שלישים לזו וע׳ אמה ושני שלישים לזו, וכן לצד העיר החיצונה האחרת אין בין האמצעית לבינה אלא מאה וארבעים ואחד אמה ושליש, הרי שלשתן נחשבות כאחת, והיוצא מאחת מהן לילך דרך חברותיה מונה מחומת חברתה החיצונה. וכמה יהא בין האמצעית לחיצונית, אלפים אמה, דהואיל ויכולה לבא אמצעית לחיצונה וחיצונה לאמצעית בלא עירוב אמרינן רואין כאילו אמצעית נתונה ביניהן. אבל אם רחוקה יותר מאלפים לא אמרינן רואין:
תוסופות יום טוב
אם יש בין שנים החיצונים מאה וארבעים ואחד ושליש. פירש הר"ב לא משולשים ממש וכו'. ודקתני בין שנים החיצונים הכי קאמר אם יש אויר בין שני החיצונים כדי להתמלאות אמצעי ולעמוד אויר הנשאר בין אמצעי ולחיצונים מכאן ומכאן על קמ"א ושליש לכאן וקמ"א ושליש לכאן דהיינו ב' קרפיפות לשניהן רואין וכו' אבל אם רבה אויר יותר מכאן לא אמרינן רואין. ל' רש"י:
מאה וארבעים ואחד ושליש. עיין מ"ש במשנה דלעיל:
יכין
מלכת שלמה
3.
So also three villages arranged in the shape of a triangle, if between the two outer ones there is a distance of a hundred and forty-one and a third cubits, the middle one causes all the three of them to be regarded as one.משנה ד
אֵין מוֹדְדִין אֶלָּא בְחֶבֶל שֶׁל חֲמִשִּׁים אַמָּה, לֹא פָחוֹת וְלֹא יוֹתֵר. וְלֹא יִמְדּוֹד אֶלָּא כְנֶגֶד לִבּוֹ. הָיָה מוֹדֵד וְהִגִּיעַ לְגַיְא אוֹ לְגָדֵר, מַבְלִיעוֹ וְחוֹזֵר לְמִדָּתוֹ. הִגִּיעַ לְהָר, מַבְלִיעוֹ וְחוֹזֵר לְמִדָּתוֹ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יֵצֵא חוּץ לַתְּחוּם. אִם אֵינוֹ יָכוֹל לְהַבְלִיעוֹ, בָּזוֹ אָמַר רַבִּי דוֹסְתַּאי בַּר רַבִּי יַנַּאי מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר, שָׁמַעְתִּי שֶׁמְּקַדְּרִין בֶּהָרִים:
ברטנורה
אין מודדין. אלפים אמה של תחום שבת אלא בחבל של פשתן ארוך חמשים אמה:לא פחות. שכשהחבל קצר נמתח הרבה ומאריך (האמה) [צ״ל המדה]:ולא יותר. שכשהוא ארוך הרבה כובדו מכפילו באמצעיתו ומתקצר:אלא כנגד לבו. קבעו לו חכמים מקום לשום ראש החבל כל אחד נגד לבו, שאם יתן זה כנגד צוארו וזה כנגד רגליו החבל מתקצר והתחומין מתמעטין:לגדר. חומת אבנים שנפלה ונעשית גל גבוה ומשופע:מבליעו. אם אינו רחב חמישים אמה משפתו אל שפתו מלמעלה, אע״פ שיש במדרונו הלוך יותר מאלף, אין אומרים תעלה מדת מדרונו למדת התחום, אלא זה יעמוד על שפתו מכאן וזה יעמוד על שפתו מכאן ויבליעו מדרונו בחבל אחד:וחוזר למדתו. מדקתני חוזר למדתו, משמע שאם היה רחבו כנגד העיר יותר מחמשים ואינו יכול להבליעו שם בחבל, ובאחד מראשיו שלא כנגד העיר יכול להבליעו, הולך ומבליעו שם, ומודד והולך שם משפתו והלאה עד כנגד המקום שכלה בו רוחב הגיא כנגד העיר וחוזר למדתו כנגד העיר ומשלים את מדת תחומיו:הגיע להר מבליעו. והוא שלא יהיה הר זקוף הרבה אלא משופע, שבהלוך חמש אמות ממנו לא יגבה אלא י׳ טפחים, אבל אם הוא זקוף עד שבפחות מהלוך חמש אמות זקוף עשרה טפחים, אינו מבליעו, אלא אומדו בלבד והולך:והוא שלא יצא חוץ לתחום. כשהולך המודד להבליע ההר או הגיא, לא יצא חוץ לתחום למקום שראשי הגיא קצרים שיכול להבליעם שם כדי שיחזור אח״כ למדתו כנגד העיר, גזירה מפני שהרואה אותו מודד והולך שם יאמר שמדת תחומים של צדי העיר באה עד כאן:בזו אמר רבי דוסתאי. בזו למעוטי עיר מקלט ועגלה ערופה הקרובה אל החלל שאין מקדרין בהן:מקדרין. נוקבין, רואין כאילו נוקבין אותן ומודדים דרך הנקב למעט מדת מדרונו, כדאמרינן בגמ׳ שמודדין אותו בחבל של ד׳ אמות והתחתון מניח את החבל כנגד לבו והעליון כנגד רגליו, וכן מודדין אותו כולו ד׳ אמות ד׳ אמות ומתמעט מדרון של כל ד׳ אמות חצי קומת אדם. והלכה כרבי דוסתאי:
תוסופות יום טוב
של חמשים אמה. בגמ' אסמכוהו אקרא דכתיב בחצר המשכן (שמות כז יח) ורוחב חמשים בחמשים ומדלא אמר חמשים חמשים ואמר חמשים בחמשים ילפינן מיניה תרתי. הך דהכא והא דמ"ה פ"ב: והגיע לגיא או לגדר מבליעו. כ' הר"ב אם אינו רחב נ' אמה. וכן ל' רש"י והמכוון אם אינו רחב כי אם נ' אמה. וז"ל הרמב"ם מבליעו. וזה יתכן ר"ל שיהיה רחב הגיא נ' אמה או פחות שהוא שיעור החבל וכמו כן גובה הגדר ואם לא יתכן ימדוד אותו כאשר נפרש לקמן ע"כ. ומ"ש הר"ב אע"פ שיש במדרונו יותר מאלף וכן לשון הר"ר יונתן. וקשיא מספר אלף דנקטי. אלא שרוצה לומר עד אלפים. דהכי איתא בגמרא וכמה עומקו של גיא אמר רב יוסף עד אלפים. וכתב הר"ר יונתן ואם רצה לירד בשבת במדרון הגיא. יכול לירד שם ואח"כ יוצא משם ומשלים תחומו כאילו לא ירד בגיא. והר"ב לא פי' בהבלעת הגדר היאך ועיין בסמוך: הגיע להר מבליעו. מסתבר דכמו שבהבלעת הגיא שהוא שעומדים על שני שפתי הגיא מזה ומזה שנמצא שנמדד השטח הרחב ולא השטח הקצר שהרי בכל גיא שהוא כמשולש יש בו שטח קצר והוא בתחתיתו ושטח רחב והוא בעליונו. ואנו מודדין בעליונו בשפתיו שהוא שטחו הרחב. ודכוותיה בהר כשמבליעו והרי הוא כמו כן כמשולש שיש בו שטח רחב ושטח קצר אלא שבהר שטחו הרחב בתחתיתו ומעמדו. ושטחו הקצר בעליונו. ואם להבליעו נמדדהו בשטחו הרחב כמו בהבלעת הגיא. דמאי שנא. כיצד נעשה. וזה ביארו התוספות והרא"ש והטור בסי' שצ"ט שזוקף עץ גבוה בשפתו מזה ועץ אחר כנגדו בשפתו מזה ומותח החבל מזה לזה ע"כ. ודלא כהר"ר יונתן שכתב בהבלעה דגדר שעולה זה על שפתו מכאן וזה על שפתו מכאן ומבליע באותו חבל ע"כ. דהשתא אין ההבלעה דגדר שוה להבלעה דגיא. וכתבו בתוס' דהא דלא כייל בהדי הדדי הגיע להר או לגדר מבליעו היינו משום סיפא דתני שמעתי שמקדרין בהרים לכך תני הר בפני עצמו אע"ג דקידור שייך נמי בגיא וגדר ע"כ ור"מ מה ששמע מרבו אמר ורבו לענין הרים נשאלה השאלה לפניו. ומ"ש הר"ב והוא שלא יהיה הר זקוף הרבה אלא משופע שבהלוך ה"א ממנו לא יגבה אלא י"ט. גמרא. וכתב הר"ר יונתן טעם בזה משום דניחא תשמישתיה לעלות במדרונו שהרי יש במדרונו ה' אמות שהם ל' טפחים קודם שיגבה ההר י' טפחים וכזה השיעור היה כבש המזבח שהיה ל' אמה לגובה ט' אמות של מזבח בלא קרנות המזבח והיו עולין בו במשא כבד עם איברי העולות והאימורים נמצא שכשיש במדרון ג' חלקים יותר על חלק הגבוה ניחא תשמישתיה. ע"כ. ואע"פ שג' פעמים ט' עולים רק כ"ז. ובכבש יש עוד ג' יתירים. לא קפיד. אבל בלאו הכי. אין הנדון דומה ממש לראיה שהביא. כי זה שאמר שהכבש ל' אמה זהו במשך שטחה על הארץ שהיה מחזיק ל' אמה מהעזרה עד המזבח וכדתנן בסוף מדות המזבח והכבש ס"ב. והיינו דמזבח עצמו מחזיק על הארץ ל"ב והכבש ל'. אבל מדרון שפועו תנן התם בפ"ג שהוא ל"ב אמה. ואם נשוה המדות היה צריך שיהיה ג' חלקים ומחצה במדרון יותר מן הגובה כי ג"פ ט' עולים כ"ז נשארו עוד ה' לתשלום ל"ב שהוא מחצית הט' ויותר קצת. ומ"ש הר"ב שאם הוא זקוף יותר מזה אומדו כו' היינו טעמא לפי שקשה לעלות עליו ולמדדו על גבו כפירוש הר"ר יונתן. וכ"ש לפי' התוס' שהקילו בו ולאהטריחו להבליעו בחבל של נ' אמה ע"י קורות אלא אומדין אותו וכתב בטור דדוקא כשהאומד הוא עד נ' אמה שהוא דין הבלעה אבל אם יש בו יותר מנ' אמה מקדרין כדלקמן: חוץ לתחום. פי' לתחומי הצדדין וכדמסיים הר"ב תחומים של צדי העיר: אם אינו יכול להבליע. בחבל של נ' אמה. טור. וקאי נמי אגיא וגדר וכדכתבתי לעיל בשם התוספות דקידור שייך נמי בהו אע"ג דהא דאם אינו יכול פירשו תוספות בע"א ומיהו בגיא לא איכפת בין מתלקט י' מתוך ה' למתוך פחות כדכתב בטור: בזו אמר רבי דוסתאי כו'. כתב הר"ב למעוטי עיר מקלט וכו' וטעמא מפורש בגמ' מפני שהן של תורה ואע"ג דבמשנה ד' פ"ג כתבתי דר"מ ס"ל תחומין דאורייתא. הא פריך לה בגמ' דלעיל דף ל"ה ע"ב ומשני דהא דלעיל דידיה והא דהכא דרביה ודיקא נמי דקתני שמעתי: [*שמקדרין. פי' הר"ב נוקבין רואין כאלו נוקבין אותן ומודדין דרך הנקב כו' והוא לשון רש"י ובפרק בכל מערבין (עירובין דף ל"ה ע"ב) כתב רש"י וז"ל ולשון מקדרין כמו נוקבין דמשוה מדת ההר כאילו הוא נקוב במקום מעמד רגלי העליון. ונמצא לבו במקום שרגליו עומדות עכשיו. וכשנותן החבל עכשיו כנגד מרגלותיו הוה ליה כאילו נותן אותו כנגד לבו בקרקע חלקה כדרך כל המודדין עד כאן]:
יכין
מלכת שלמה
4.
They measure the Shabbat limit only with a rope fifty cubits long, neither less nor more. And one should measure only while holding the end of the rope on a level with his heart. If he was measuring and he reached a valley or a wall he spans it and resumes his measuring. If he reached a hill he spans it and resumes his measuring, provided he does not go beyond the Shabbat limit. If he is unable to span it in connection with this Rabbi Dostai ben Yannai stated in the name of Rabbi Meir: “I have heard that they pierce the hills.”משנה ה
אֵין מוֹדְדִין אֶלָּא מִן הַמֻּמְחֶה. רִבָּה לְמָקוֹם אֶחָד וּמִעֵט לְמָקוֹם אַחֵר, שׁוֹמְעִין לִמְקוֹם שֶׁרִבָּה. רִבָּה לְאֶחָד וּמִעֵט לְאַחֵר, שׁוֹמְעִין לַמְרֻבֶּה. אֲפִלּוּ עֶבֶד, אֲפִלּוּ שִׁפְחָה, נֶאֱמָנִין לוֹמַר, עַד כָּאן תְּחוּם שַׁבָּת, שֶׁלֹּא אָמְרוּ חֲכָמִים אֶת הַדָּבָר לְהַחֲמִיר אֶלָּא לְהָקֵל:
ברטנורה
אין מודדין אלא מן המומחה. אדם הבקי במדידה. וגאון פירש מומחה לשון ומחה על [כתף] ים כנרת (במדבר לד) כלומר שמתכוונים למדוד התחומין לכתחלה מן המקום השוה והישר כדי שלא יהא צריך לקדר:ריבה למקום אחד ומיעט למקום אחר. שנמצאו סימני תחום זו ארוכין ובולטין מכנגד סימני תחום קרן שכנגדה:שומעין למקום שריבה. ומוציאין מדת הקצרה, כנגדה מפני שלא מתח מתחלה החבל כל צרכו. ותניא בתוספתא שהוא צריך למתחו בכל כחו:ריבה לאחד ומיעט לאחר. הכי קאמר, ריבה אחד ומיעט אחר, שמדדו שני בני אדם מומחים זה ריבה וזה מיעט:
תוסופות יום טוב
[*המומחה. כתב הר"ב אדם הבקי במדידה וכ"פ הרמב"ם ובירושלמי אמתני' אמרינן ההדיוט שריבה אין שומעין לו משמע נמי כפירוש הר"ב והרמב"ם ותיובתא להגאון שמפרש בע"א]:
שלא אמרו חכמים כו'. דמדאורייתא לא מתסרי מידי ואינהו גזור הלכך אזלינן בהו לקולא כן לשון רש"י בגמ'. ומיהו איכא דסבירא ליה דעד ג' פרסאות מדאורייתא וכמ"ש פ' דלעיל משנה ח' ועיין ספ"ב דכתובות:
יכין
מלכת שלמה
5.
They measure [the Shabbat limit] only through an expert. If he extended the limit at one point and limited it at another, they observe the place where he extended it. If there was one who made it a greater distance and one who made it a lesser distance, the greater distance is observed. Even a slave and even a female slave are believed when they say, “Thus far is the Shabbat limit”, since the sages did not enact the law in order to be strict but in order to be lenient.משנה ו
עִיר שֶׁל יָחִיד וְנַעֲשֵׂית שֶׁל רַבִּים, מְעָרְבִין אֶת כֻּלָּהּ. וְשֶׁל רַבִּים וְנַעֲשֵׂית שֶׁל יָחִיד, אֵין מְעָרְבִין אֶת כֻּלָּהּ, אֶלָּא אִם כֵּן עָשָׂה חוּצָה לָהּ כְּעִיר חֲדָשָׁה שֶׁבִּיהוּדָה, שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חֲמִשִּׁים דִּיוּרִים, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שָׁלֹשׁ חֲצֵרוֹת שֶׁל שְׁנֵי בָתִּים:
ברטנורה
עיר של יחיד. כגון שאדם אחד קנה כולה והוא משכיר כל בתיה לבני אדם הדרים בה. ואח״כ נעשית של רבים:מערבין את כולה. כדרך שהיו מערבין כשהיתה של יחיד שלא היתה צריכה שיור:אין מערבין את כולה. שאסור לערב עיר של רבים אם אין משייר בה בתים ידועים בלא עירוב, דההוא שיור הוי היכר דטעמא משום עירוב הוא ולא תשתכח תורת רשות הרבים. וזו הואיל והיתה של רבים והיתה צריכה שיור אע״ג דהשתא הויא של יחיד נדונית כבתחלה:אלא אם כן עשה חוצה לה. שיור שלא עירבו עם שאר העיר. ורבותא קמ״ל שאפילו שיור של חוצה לה מועיל לשאר העיר:כעיר חדשה שביהודה. עיר היתה ביהודה ושמה חדשה ולא היו בה אלא נ׳ דיורים והיא העיר היותר קטנה שבכל ארץ יהודה והיא היתה שיור לעיר גדולה הסמוכה לה, והוא שיעור השיור שצריך לשייר בעיר שלא יערבו עם האחרים משום הכירא:רבי שמעון אומר שלש חצירות כו׳ ופסק ההלכה אפילו בית אחד בחצר אחד הוי שיור. ועיר שאין לה אלא פתח אחד בלבד אפילו היתה של רבים א״צ שיור:
תוסופות יום טוב
אין מערבין את כולה. כתב הר"ב שלא תשתכח תורת רשות הרבים דהכא בעיר שיש לה שני שערים שיכנסו בה בני אדם על האחת ויצאו על השניה כדכתב הרמב"ם בפירושו וז"ש הר"ב בסוף מתניתין ועיר שאין לה אלא פתח אחד כו'. וכתב רש"י הטעם ואע"ג דעכשיו היא של יחיד הואיל ותחלתה של רבים דלמא הדרה ומתעבדת של רבים ואתו לערובי כולה:
כעיר חדשה. פירש הר"ב ששמה חדשה. הכי תניא ובס' יהושע (טו) היא כתובה בנחלת יהודה. תוספות. [*ובירושלמי כעיר חדשה שביהודה כגון צנן וחדשה ומגדל גד]:
יכין
מלכת שלמה
6.
If a town that belonged to an individual was converted into one belonging to the many, they may make an eruv for the entire town. But if a town belonged to the many and was converted into one belonging to an individual, they may not make an eruv for the entire town unless they excluded from it a section the size of the town of Hadashah in Judea, which contains fifty residents, the words of Rabbi Judah. Rabbi Shimon says: three courtyards each of which contains two houses.משנה ז
מִי שֶׁהָיָה בַמִּזְרָח וְאָמַר לִבְנוֹ, עָרֵב לִי בַמַּעֲרָב, בַּמַּעֲרָב וְאָמַר לִבְנוֹ, עָרֵב לִי בַמִּזְרָח, אִם יֵשׁ הֵימֶנּוּ וּלְבֵיתוֹ אַלְפַּיִם אַמּוֹת, וּלְעֵרוּבוֹ יוֹתֵר מִכָּאן, מֻתָּר לְבֵיתוֹ וְאָסוּר לְעֵרוּבוֹ. לְעֵרוּבוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה, וּלְבֵיתוֹ יוֹתֵר מִכָּאן, אָסוּר לְבֵיתוֹ וּמֻתָּר לְעֵרוּבוֹ. הַנּוֹתֵן אֶת עֵרוּבוֹ בְעִבּוּרָהּ שֶׁל עִיר, לֹא עָשָׂה וְלֹא כְלוּם. נְתָנוֹ חוּץ לַתְּחוּם, אֲפִלּוּ אַמָּה אַחַת, מַה שֶׁנִּשְׂכָּר הוּא מַפְסִיד:
ברטנורה
מי שהיה במזרח. בשדה, וקדש עליו שם היום והוא רחוק מעירובו יותר מאלפים והרי אין עירובו עירוב כיון שאינו יכול לילך וליטלו, הויא ליה שביתתו בביתו שהרי בתחום ביתו הוא עומד ומסתמא בביתו ניחא ליה שתהא שביתתו כשאין עירובו עירוב:אסור לביתו. למנות מביתו אלפים לכל רוח:בעיבורה של עיר. באחד מן הבתים העומדים בתוך ע׳ אמה ושיריים:לא עשה ולא כלום. שהרי בלא עירוב נמי יש לו מן העיר אלפים לכל רוח, וכל העיר עם עיבורה נחשבים לו כארבע אמות:נתנו חוץ לתחום. חוץ לעיבורה של עיר, והכי מפרש לה בגמרא:מה שנשכר. לרוח זה מפסיד לרוח שכנגדה. שהרי מונה מן העירוב אלפים לכל רוח ואם נתנו בסוף אלף למזרח נמצא שכלות אלפים של מזרח בסוף שלשה אלפים לעיר ונשתכר אלף ואלפים של מערב כלות בסוף אלף של מערב העיר והפסיד אלף. וקמ״ל דאין העיר עולה בחשבון האלפים של מערב אלא כולה כד׳ אמות. והני מילי כשאין כלות האלפים שמן העירוב לצד העיר אלא בסוף העיר או חוצה לה, אבל אם כלות באמצע העיר או באיזה מקום בתוכה אינו יכול לילך בתוך העיר אלא עד מקום שכלות האלפים אמה של עירוב ותו לא, כדתנן בסמוך:
תוסופות יום טוב
ואמר לבנו. מבעוד יום. רש"י:
מותר לביתו. ודמיא לדתנן בפ"ב משנה ד' ולא דמי לדתנן בפ"ד מ"ז וכעין שחלקתי שם בין אותן המשניות בשם התוס' כ"כ רש"י בכאן וז"ש הר"ב ומסתמא בביתו ניחא ליה דכל שיודע ביתו ניחא לי' כו':
ולביתו יותר מכאן. ובגמ' פריך היכי משכחת לה שיהיה קרוב ממקום ערובו ויהיה רחוק יותר מביתו ומתרץ כגון דקאי ביתו באלכסונו שראובן עומד במזרח ביתו וערובו מושך למערב יותר מביתו ואעפ"כ פעמים שהאלכסון רב והוי ביתו רחוק ממנו יותר מערובו:
מה שנשכר. ל' הר"ב שמן הערוב לצד העיר כלומר למערב הערוב:
יכין
מלכת שלמה
7.
If one was in the east and said to his son, “Prepare for me an eruv in the west”, or if he was in the west and he said to his son, “Prepare for me an eruv in the east”, if the distance between him and his house was no more than two thousand cubits and that between him and his eruv was more than this, he is permitted to go to his house but forbidden to go to his eruv. If the distance to his eruv was no more than two thousand cubits and that to his house more than this, he is forbidden to go to his house but permitted to go to his eruv. One who puts his eruv within the extension of a town, he has done nothing. If he put it even one cubit only beyond the limit he loses what he gains.משנה ח
אַנְשֵׁי עִיר גְּדוֹלָה מְהַלְּכִין אֶת כָּל עִיר קְטַנָּה, וְאֵין אַנְשֵׁי עִיר קְטַנָּה מְהַלְּכִין אֶת כָּל עִיר גְּדוֹלָה. כֵּיצַד. מִי שֶׁהָיָה בְעִיר גְּדוֹלָה וְנָתַן אֶת עֵרוּבוֹ בְעִיר קְטַנָּה, בְּעִיר קְטַנָּה וְנָתַן אֶת עֵרוּבוֹ בְעִיר גְּדוֹלָה, מְהַלֵּךְ אֶת כֻּלָּהּ וְחוּצָה לָהּ אַלְפַּיִם אַמָּה. וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֵין לוֹ אֶלָּא מִמְּקוֹם עֵרוּבוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה:
ברטנורה
אנשי עיר גדולה. שהיתה להן עיר קטנה בתוך אלפים ויוצאים מעירן ומונין והולכים דרך הקטנה הסמוכה, מהלכין את כל העיר הקטנה הסמוכה להן כארבע אמות ומשלימים מדתן חוצה לה:ואין אנשי עיר קטנה מהלכין את הגדולה. כולה כד׳ אמות, לפי שמדת תחומין כלה באמצע עיר גדולה לפיכך אין עיר גדולה נחשבת להם כד׳ אמות ואין הולכים בה אלא עד סוף תחומן:כיצד מי שהיה מעיר גדולה. מתניתין חסורי מחסרא והכי קתני, אנשי עיר גדולה מהלכין את כל עיר קטנה ואין אנשי עיר קטנה מהלכין את כל עיר גדולה, במה דברים אמורים במודד אלפים אמה, אבל הנותן עירובו בתוך העיר, בין נתנו אנשי עיר גדולה עירובן בקטנה בין נתנו אנשי עיר קטנה עירובן בגדולה, מהלכין כל העיר שהעירוב מונח בה כד׳ אמות, כיצד מי שהיה מעיר גדולה ונתן את עירובו בעיר קטנה כו׳:ור׳ עקיבא. חולק על תנא קמא וסבר שאין העירוב עושה העיר שהוא מונח בה כד׳ אמות, ואין מונים אלפים אלא ממקום העירוב. ואין הלכה כרבי עקיבא:
תוסופות יום טוב
מהלכין את כל עיר קטנה. פי' הר"ב כד' אמות ומשלימין מדתן חוצה לה. כלומר על הד' אמות אלו משלים. דלא כהר"ר יונתן שכת' דאע"ג דאמרי' כד' אמות דמיא לא שנחשוב אותן כלל. אלא מדכתב ומשלימין ר"ל שנחשוב אותן הד' אמות. וכ"כ הרמב"ם והטור:
יכין
מלכת שלמה
8.
The people of a large town may walk through the whole of a small town, but the people of a small town may not walk through the whole of a large town. How is this so? If a man was in a large town and deposited his eruv in a small town or if he stayed in a small town and deposited his eruv in a large town, he may walk through all the town and two thousand cubits beyond it. Rabbi Akiva says: he only has the place of his eruv and another two thousand cubits.משנה ט
אָמַר לָהֶן רַבִּי עֲקִיבָא, אִי אַתֶּם מוֹדִים לִי בְנוֹתֵן עֵרוּבוֹ בִמְעָרָה, שֶׁאֵין לוֹ מִמְּקוֹם עֵרוּבוֹ אֶלָּא אַלְפַּיִם אַמָּה. אָמְרוּ לוֹ, אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁאֵין בָּהּ דִּיוּרִין, אֲבָל יֶשׁ בָּהּ דִּיוּרִין, מְהַלֵּךְ אֶת כֻּלָּהּ וְחוּצָה לָהּ אַלְפַּיִם אַמָּה. נִמְצָא, קַל תּוֹכָהּ מֵעַל גַּבָּהּ. וְלַמּוֹדֵד שֶׁאָמְרוּ נוֹתְנִין לוֹ אַלְפַּיִם, שֶׁאֲפִלּוּ סוֹף מִדָּתוֹ כָּלֶה בִמְעָרָה:
ברטנורה
אימתי בזמן שאין בה דיורים. שנפרצו מחיצותיה ואינה ראויה לדיורין, שאם ראויה לדיורין אע״פ שאין בה עכשיו דיורין אינה נחשבת כולה אלא כד׳ אמות לדברי חכמים. וכן עיר שאין יושב בה ויש לה חומה סביב שנתן בה עירובו נחשבת כד׳ אמות, ואפילו היא גדולה כאנטוכיא:נמצא קל תוכה מעל גבה. דאילו גבה של מערה אם נתן שם עירובו אין לו אלא אלפים אמה ממקום עירובו, דגבה אינו ראוי לדיורין ותוכה מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה:ולמודד שאמרו. אע״פ שחולקים חכמים על רבי עקיבא בנותן עירובו בעיר לומר שכל העיר לו כד׳ אמות, מודים הן שהבא ממקום שביתתו וכלתה מדתו של אלפים אמה אפילו במערה שיש בה דיורין שאינו נכנס להלן ממדתו כלום:
תוסופות יום טוב
ולמודד שאמרו. במ"ד פרק ד':
יכין
מלכת שלמה