Mishnayos Club 6/20/2024
Mishnah
משנה א
כְּשֵׁם שֶׁהַמַּיִם בּוֹדְקִין אוֹתָהּ, כָּךְ הַמַּיִם בּוֹדְקִין אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ה) וּבָאוּ, וּבָאוּ. כְּשֵׁם שֶׁאֲסוּרָה לַבַּעַל, כָּךְ אֲסוּרָה לַבּוֹעֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) נִטְמְאָה, וְנִטְמָאָה, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, כָּךְ הָיָה דוֹרֵשׁ זְכַרְיָה בֶן הַקַּצָּב. רַבִּי אוֹמֵר, שְׁנֵי פְעָמִים הָאֲמוּרִים בַּפָּרָשָׁה אִם נִטְמְאָה נִטְמָאָה, אֶחָד לַבַּעַל וְאֶחָד לַבּוֹעֵל:
ברטנורה
כך בודקים אותו. את הבועל:ובאו ובאו. שניהם בוי״ו יתירא לדרשא:נטמאה ונטמאה. וי״ו יתירא דבונטמאה שניה לדרשא:רבי אומר שני פעמים וכו׳ רבי לא דריש וי״ו יתירה כרבי עקיבא, אלא רבוי דקראי קא דריש, בין בובאו ובאו, בין בנטמאה ונטמאה:
תוסופות יום טוב
כך המים בודקין אותו. כתב הר"ב את הבועל דא"א לומר הבעל אם אינו מנוקה מעון דהא כשאינו מנוקה מעון לא בדקו לה מיא לדידה והא דלא תנן לבועל כדקתני בסיפא דהכא איידי דתני אותה תני אותו וסיפא איידי דתנא בעל תנא בועל. גמ':
שנאמר ובאו ובאו. כתב הר"ב שניהם בוי"ו יתירא לדרשא. דלביאת מים תלתא כתיבי וצריכי. חד לצוואה שהקב"ה גוזר שיבואו בה המים. וחד לעשיה מודיע הקב"ה ומבטיח לישראל שיבדקוה המים. וחד לידיעה דבטן והדר ירך שלא להוציא לעז כיון דבקללה מזכיר הירך תחלה. ותלתא וו"י לצואה ועשייה וידיעה לבועל. גמ'. ומש"ה באיסור דבועל סגי בחד וי"ו לדרשה:
יכין
מלכת שלמה
1.
Just as the water checks her so the water checks him, as it is said, “And shall enter”, “And shall enter” (Numbers 5:22,. Just as she is prohibited to the husband so is she prohibited to the lover, as it is said, “defiled … and is defiled” (Numbers 5:27,, the words of Rabbi Akiba. Rabbi Joshua said: thus Zechariah ben Hakatzav used to expound. Rabbi says: twice in the portion, “If she is defiled…defiled”--one referring [to her being prohibited] to the husband and the other to the paramour.משנה ב
בּוֹ בַּיּוֹם דָּרַשׁ רַבִּי עֲקִיבָא, (ויקרא יא) וְכָל כְּלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר יִפֹּל מֵהֶם אֶל תּוֹכוֹ כֹּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא, אֵינוֹ אוֹמֵר טָמֵא אֶלָּא יִטְמָא, לְטַמֵּא אֲחֵרִים, לִמֵּד עַל כִּכָּר שֵׁנִי שֶׁמְּטַמֵּא אֶת הַשְּׁלִישִׁי. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, מִי יְגַלֶּה עָפָר מֵעֵינֶיךָ, רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, שֶׁהָיִיתָ אוֹמֵר, עָתִיד דּוֹר אַחֵר לְטַהֵר כִּכָּר שְׁלִישִׁי, שֶׁאֵין לוֹ מִקְרָא מִן הַתּוֹרָה שֶׁהוּא טָמֵא. וַהֲלֹא עֲקִיבָא תַּלְמִידְךָ מֵבִיא לוֹ מִקְרָא מִן הַתּוֹרָה שֶׁהוּא טָמֵא, שֶׁנֶּאֱמַר, כֹּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא:
ברטנורה
בו ביום דרש. כל היכי דתנינן בו ביום, ביום שהושיבו את ר׳ אלעזר בן עזריה לנשיאות שנתרבו התלמידים, שנתנו רשות לכל ליכנס. ומשום דהך דרשה דנטמאה ונטמאה נמי בו ביום נדרשה, נקטינהו לכל הנך הכא:כלי חרס. הוא ראשון, שנטמא מן השרץ שהוא אב. והאוכל שבתובו שני שטמאו הכלי:אינו אומר טמא. כל אשר בתובו טמא. אלא יטמא, למדרש ביה נמי יטמא, שמטמא את אחרים:למד על ככר שני. להכי נקט ככר, לפי שהוא מצוי בתנור:שמטמא את השלישי. ואפילו בחולין. דקרא סתמא כתיב:דור אחר. מן העתידים לבא. שיטהר את השלישי, ואף בתרומה, שאין לו מקרא מן התורה:והרי עקיבא תלמידד מביא לו ראיה מן המקרא שהוא טמא. אף בחולין. ואין הלכה כר״ע, דאין שני עושה שלישי בחולין, אלא בתרומה:
תוסופות יום טוב
שמטמא את השלישי. לפי מ"ש הר"ב בפ"ק דפסחים משנה ו' דאין אוכל מטמא אוכל מן התורה אליבא דר"ע נמי פירש"י שם דף י"ח דשלישי דהכא היינו משקין:
שאין לו מקרא מן התורה. גמ'. ומאחר דאין לו. למה טמא. אמר רב יהודה אמר רב מן התורה אין לו. מדין ק"ו יש לו. במה הצד דטבול יום דשרץ וכלי חרס. ומה טבול יום שמותר בחולין פוסל בתרומה [כדתנן סוף זבים] ככר שני שפוסל בחולין [כדתנן במשנה ג' פרק ב' דטהרות] אינו דין הוא שיעשה שלישי בתרומה דכי פרכת מה לטבול יום דיש במינו אב הטומאה מה שאין כן אוכל שאין במינו אב הטומאה. כלי חרס יוכיח שאין במינו אב הטומאה [*ומטמא את התרומה כשהוא ראשון כ"ש שפוסלה] וכי פרכת מה לכלי חרס שכן מטמא מאוירי טבול יום יוכיח. וחזר הדין וכו'. ודור אחר פריך מה להצד השוה שבהן שכן יש בהן צד חמור וריב"ז צד חמור לא פריך הואיל ואין חומר שבשניהן שוה:
אמר ר' יהושע וכו' שהרי עקיבא תלמידך. ולא נמנה בין התלמידים החשובים שהיו לו לריב"ז שמנאם במשנה ח' פ"ב דאבות. לפי שלא תלמידו היה אלא תלמיד תלמידו. וז"ל הרמב"ם בסוף הפרק ואמר בשביל ר"ע תלמידך לרוב מעלתו לפי שר"ע תלמיד ר"א בן הורקנוס. ור"א תלמיד ריב"ז. ע"כ:
יכין
מלכת שלמה
2.
On that day, Rabbi Akiva expounded, “And every earthen vessel, into which any of them falls, everything in it shall be unclean” (Leviticus 11:33), it does not state tame (is unclean) but yitma’, (shall make unclean). This teaches that a loaf which is unclean in the second degree, makes unclean [food and liquids which come into contact with it] in the third degree. Rabbi Joshua said: who will remove the dust from your eyes, Rabban Yohanan ben Zakkai, since you used to say that in the future another generation will pronounce clean a loaf which is unclean in the third degree on the grounds that there is no text in the Torah according to which it is unclean! Has not Rabbi Akiva your student brought a text from the Torah according to which it is unclean, as it is said “everything in it shall be unclean.”משנה ג
בּוֹ בַיּוֹם דָּרַשׁ רַבִּי עֲקִיבָא (במדבר לה) וּמַדֹּתֶם מִחוּץ לָעִיר אֶת פְּאַת קֵדְמָה אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְגוֹ', וּמִקְרָא אַחֵר אוֹמֵר (שם) מִקִּיר הָעִיר וָחוּצָה אֶלֶף אַמָּה סָבִיב. אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר אֶלֶף אַמָּה, שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר אַלְפַּיִם אַמָּה, וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר אַלְפַּיִם אַמָּה, שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר אֶלֶף אַמָּה. הָא כֵיצַד, אֶלֶף אַמָּה מִגְרָשׁ, וְאַלְפַּיִם אַמָּה תְּחוּם שַׁבָּת. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, אֶלֶף אַמָּה מִגְרָשׁ, וְאַלְפַּיִם אַמָּה שָׂדוֹת וּכְרָמִים:
ברטנורה
מגרש. רחבה פנויה מזריעה ומאילנות לנוי העיר: ואלפים לא הוזכר לתתם ללויים ולא נאמרו אלא ליציאת תחום שבת:שדות וכרמים. ואלפים סביב נתנו ללוים. מהם הניחו אלף סביב העיר למגרש, והשאר שדות וכרמים. והלכה כרבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי, שתחום אלפים אמה דרבנן:
תוסופות יום טוב
רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר כו'. כתב הר"ב והלכה כר"א. וכך פסק הרמב"ם. ואע"ג דהלכה כר"ע מחבירו. הכא כמה משניות מוכחי כן משנה ה' פרק ג' דעירובין וה' דפרק ה' וסוף פרק ב' דכתובות. וממ"ש הר"ב שתחום אלפים דרבנן ש"מ דלר"ע אלפים דאורייתא הן. וקשה דבמשנה ח' פ"ד דעירובין מפרש הר"ב דנפקא לן מקראי דערי מקלט כו' ובספ"ב דשבת כתב דקראי אסמכתא הן. והא משמע הכא דבהא פליגי והכי איתא אמתני' דהכא בגמ' מר סבר תחומין דאורייתא ומר סבר דרבנן. וצריך עיון:
ואלפים אמה שדות וכרמים. כתב הר"ב והשאר שדות וכרמים וכן פירש"י [*והכי הוא לישנא דברייתא פ"ה דעירובין דף נ"ו ע"ב] ונראה לי משום דתפסת מועט תפסת. כיון דבחד ענינא הוא לרבי אליעזר. אבל לר"ע דקרא דאלף בשל לוים וקרא דאלפים בשל שבת דתרי עניני נינהו מקיימין המקראות שניהם כמות שהם:
יכין
מלכת שלמה
3.
On that day Rabbi Akiva expounded, “You shall measure off two thousand cubits outside the town on the east side” (Numbers 35:5). But another verse states, “from the wall of the city outward a thousand cubits around” (vs. It is impossible to say that it was a thousand cubits since it has been already stated two thousand cubits; and it is impossible to say that it was two thousand cubits since it has been already stated a thousand cubits! How then is this so? A thousand cubits for the field [surrounding the city] and two thousand cubits for the Sabbath-limits. Rabbi Eliezer the son of Rabbi Yose the Galilean says: a thousand cubits for the field [surrounding the city] and two thousand cubits for fields and vineyards.משנה ד
בּוֹ בַיּוֹם דָּרַשׁ רַבִּי עֲקִיבָא (שמות טו), אָז יָשִׁיר משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה' וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר, שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר לֵאמֹר, וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר לֵאמֹר, מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל עוֹנִין אַחֲרָיו שֶׁל משֶׁה עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר, כְּקוֹרִין אֶת הַהַלֵּל, לְכָךְ נֶאֱמַר לֵאמֹר. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר, כְּקוֹרִין אֶת שְׁמַע וְלֹא כְקוֹרִין אֶת הַהַלֵּל:
ברטנורה
שאין ת״ל לאמר. שאין דומה לשאר לאמר שבתורה שהשכינה מדברת למשה לאמר הדבור לישראל, אבל כאן אין לומר כן:כקורין את. ההלל. ראשי פרקים בלבד היו עונים אחריו:
תוסופות יום טוב
עונין אחריו של משה על כל דבר ודבר כקוראין את ההלל. פירש הר"ב ראשי פרקים בלבד היו עונין ומסיים בברייתא משה אמר אשירה לה'. והם אומרים אשירה לה'. משה אמר כי גאה גאה. והן אומרים אשירה לה'. ולישנא דראשי פרקים קשיא. ולכן נראה לי שהשירה מתחלקת לענינים ופרקים. ובכל פרק היו עונין אותו ראש פרק. ובהלל פליגי רש"י ותוספות בפ"ג דסוכה דף ל"ח דלרש"י בראשי פרקים עונין ראשי פרקים ולא יותר. ועל כל דבר חוץ מראשי פרקים עונין הללויה עד שיגמור את ההלל. והתוס' מפרשים שמתחלת הפרק עד סופו עונה ראשו על כל דבר ודבר עד סופו. וכן פרק שני עונה ראש פרק שני. ועל כל דבר ודבר עד סופו. וכן כולן. כגון הללויה. בצאת ישראל. לא לנו כו'. ע"כ. ודעת הרמב"ם בפ"ג מהלכות חנוכה [הלכה י"ב] כפירוש רש"י:
כקורין את שמע. בברייתא. כסופר הפורס על שמע בבה"כ. שהוא פותח תחלה. והן עונין אחריו. פי' רש"י וקורין כולן יחד. וכך שרתה רוח הקודש על כולם וכיונו יחד את השירה ככתבה. ומפרשים בגמ' טעמו דר' נחמיה דדרשינן ויאמרו דאמור כולהו בהדי הדדי. לאמר דפתח משה ברישא:
ולא כקורין את ההלל. נ"ל דלהכי קאמר תו. לאפוקי נמי מדעת שלישית דאיתא בברייתא ר' אליעזר בנו של ר"י הגלילי אומר כקטן המקרא את ההלל. והן עונין אחריו כל מה שהוא אומר. משה אמר אשירה לה' והן אומרים אשירה לה'. משה אמר כי גאה גאה והן אומרים כי גאה גאה. להכי אמר דלא הוו כלל כקריאת הלל. דאפילו כקריאה זו נמי לא:
יכין
מלכת שלמה
4.
On that day Rabbi Akiva expounded, “Then Moses and the children of Israel sang this song unto the Lord and said saying” (Exodus 15:. For the Torah did not need to say “saying”, so why did the Torah say “saying”? It teaches that the Israelites responded to every sentence after Moses, in the manner of reading Hallel; that is why it says “saying”. Rabbi Nehemiah says: as is the reading the Shema and not Hallel.משנה ה
בּוֹ בַיּוֹם דָּרַשׁ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן הוּרְקְנוֹס, לֹא עָבַד אִיּוֹב אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלָּא מֵאַהֲבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב יג) הֵן יִקְטְלֵנִי לוֹ אֲיַחֵל. וַעֲדַיִן הַדָּבָר שָׁקוּל, לוֹ אֲנִי מְצַפֶּה אוֹ אֵינִי מְצַפֶּה, תַּלְמוּד לוֹמַר (שם כז) עַד אֶגְוָע לֹא אָסִיר תֻּמָּתִי מִמֶּנִּי, מְלַמֵּד שֶׁמֵּאַהֲבָה עָשָׂה. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, מִי יְגַלֶּה עָפָר מֵעֵינֶיךָ, רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, שֶׁהָיִיתָ דוֹרֵשׁ כָּל יָמֶיךָ שֶׁלֹּא עָבַד אִיּוֹב אֶת הַמָּקוֹם אֶלָּא מִיִּרְאָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שם א) אִישׁ תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע, וַהֲלֹא יְהוֹשֻׁעַ תַּלְמִיד תַּלְמִידְךָ לִמֵּד שֶׁמֵּאַהֲבָה עָשָׂה:
ברטנורה
מאהבה. שאהב את המקום:שקול. משקלו שוה אינו מכריע לכאן ולכאן. יש לו הכתוב בוי״ו ומשמעותו כאילו היה לא באל״ף. ויש לא באל״ף ומשמעותו כאילו כתוב בוי״ו. הן יקטלני, הלא הוא הורגני לא איחל לו עוד. או לו אני מיחל:מיראה. מדאגת פורענות שלא תבא עליו:ירא אלהים. ולא אוהב אלהים:
תוסופות יום טוב
ועדיין הדבר שקול. פירש הר"ב יש לו הכתוב בוי"ו ומשמעותו כאילו הוא לא באל"ף. ויש לא באל"ף וכו'. וכן כתב הרמב"ם. ובגמ' לא מייתי אלא בכל צרתם לא צר (ישעיהו ס״ג:ט׳) דכתיב באל"ף וכתיב (שם) ומלאך פניו הושיעם. אלא דמשמע הכי ומשמע הכי:
יכין
מלכת שלמה