Mishnayos Club
6/20/2024
משנה א
הַלּוֹקֵחַ מִן הַנַּחְתּוֹם, כֵּיצַד הוּא מְעַשֵּׂר. נוֹטֵל כְּדֵי תְרוּמַת מַעֲשֵׂר וְחַלָּה, וְאוֹמֵר, אֶחָד מִמֵּאָה מִמַּה שֶּׁיֶּשׁ כָּאן, הֲרֵי בְצַד זֶה מַעֲשֵׂר, וּשְׁאָר מַעֲשֵׂר סָמוּךְ לוֹ, זֶה שֶׁעָשִׂיתִי מַעֲשֵׂר עָשׂוּי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עָלָיו, וְהַשְּׁאָר חַלָּה, וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּצְפוֹנוֹ אוֹ בִדְרוֹמוֹ, וּמְחֻלָּל עַל הַמָּעוֹת:
ברטנורה
הלוקח מן הנחתום. כשהנחתום מוכר במדה גסה הלוקח ממנו חייב לתקן מה שהוא לוקח והנחתום פטור. והא דתנן לעיל בפרק ב׳ שהנחתומים חייבים להפריש כדי שיעור תרומת מעשר וחלה, התם מיירי במוכר במדה דקה שמפני שהוא משתכר הרבה הטילו עליו לעשר, אי נמי מפני התינוקות שלוקחים ממי שמוכר בדקה כדי שלא יאכלו טבלים הטילו עליו לתקן. מדה גסה ודקה מפורשים לעיל ספ״ב:נוטל כדי תרומת מעשר. דהיינו אחד ממאה וכדי חלה אחד ממ״ח. ולא שיפרישם מן הככר שלקח מן הנחתום, אלא קובע להם מקום ומניחם מחוברים במקומם:אחד ממאה ממה שיש כאן. מכל מה שיש כאן משמע אף עם כדי שיעור חלה שהפריש עשוי מעשר, ונמצא מפריש מעשר אף מן החלה:ושאר מעשר. דהיינו עוד תשעה סמוך לו הרי קבע מקום לכל המעשר, ואותו האחד שקראתי לו שם מעשר תחילה עשוי תרומת מעשר על התשעה הסמוכים לו:והשאר חלה. א׳ ממ״ח שהפרשתי חלה:ומעשר שני בצפונו או בדרומו. קובע לו מקום ואחר כך מחללו, ואינו צריך להוסיף חומש:
תוסופות יום טוב
אחד ממאה ממה שיש כאן. לשון הר"ב מכל מה שיש כאן משמע אף עם כדי שיעור חלה וכו'. כבר כתבתי בפ"ק מ"ג מדתנן התם וחלת דמאי פטורה מן המעשרות מה שנראה בזה לדעת הר"ב:
[*הרי זה. פירוש זה האחד ממאה יהיה בצד זה מעשר והיינו קביעות מקום ולא ידעתי למה אומר כאן בצד זה ולא בצפונו או בדרומו כדלקמן אבל מ"ש הר"ב שלא יפרישם הוא כפי מ"ש הרמב"ם בפירושו אבל בחבורו פרק ט מהל' מעשר פיסקא ה כתב מפריש וכו' ומניחה בצד הפירות]:
ושאר מעשר סמוך לו זה שעשיתי מעשר וכו'. ומסיים הרמב"ם בפ"ט מהלכות מעשר לענין מעשר את הדמאי וה"ה ללוקח מנחתום דהכא וז"ל ונוטל אותה ונותנה לכהן שאינו רשאי להפריש תרומת מעשר קודם המעשר לכתחלה ע"כ. וז"ש הר"ב לעיל אדתני נוטל כדי ת"מ וחלה ולא שיפרישם מן הככר ע"כ. והטעם מפורש בפי' הרמב"ם שא"א להפרישה קודם המעשר שהיא לו תרומה ע"כ. וכמ"ש בכ"מ שאם אין המעשר היאך יפריש עשירתו. (ויש שם טעות סופר שצ"ל אבל תרומת מעשר קודם מעשר לא) ע"כ. ולפי שההפרשה היא לתרומת מעשר בלבד. אבל המעשר אין צריך להפריש דכיון שקרא שם ונטל תרומתו תו הוי הלוי המוציא מחבירו עליו הראיה הלכך קובע מקום ומסיים לאחד ממאה ולא לכל המעשר דהיינו לעשרה חלקים ממאה לפי שאח"כ יצטרך להפריש עוד אחד מהעשרה. ושתי קביעות מקום לשתי שיעורים למה לי. אלא קובע לשיעור אחד ממאה שזה יפריש אח"כ ואומר ששאר מעשר סמוך לו בלא שיעור רק קובע בסתם שאר מעשר סמוך לו:
והשאר חלה ומעשר שני כו'. כתב הרמב"ם והקשו בש"ס מפני מה הקדים הפרשת מעשר [ראשון] קודם החלה ואמרו כי הראוי להקדימה תחלה על המעשרות כולם כי נתחייבו בה כשנכנסו בא"י והוא שאמר הכתוב (במדבר ט״ו:י״ט) והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו. אבל אחרו אותה מפני שקרא הכתוב שם מעשר ראשון ראשית ולא קרא שם מעשר שני ראשית ולפיכך תקנו להפריש אחר מעשר ראשון וקודם מעשר שני ע"כ. ופי' הר"ש דראשון שקראו הכתוב ראשית כלומר שיש בה תרומת מעשר ותרומה קרויה ראשית ע"כ. וא"ת והרי חלה נקרא נמי ראשית כדכתיב (שם) ראשית עריסותיכם לא קשיא דתרומה נקראת (דברים י״ח:ד׳) ראשית דגנך והדגן קודם לעריסה:
[*בצפונו או בדרומו. שכן דרכם של בני אדם בהושטת ידם ליקח ממה שלפניהם שלוקחים ממה שאצל מימינו או שאצל משמאלו ושכנגד ימינו הוא שמאלו של אותו דבר לכן מקדים צפונו. נ"ל]:
יכין
מלכת שלמה
יכין
הלוקח מן הנחתום שמוכר דמאי במדה גסה. ופטור מתמ"ע וחלה. דדוקא במוכר בדקה. דמשתכר הרבה. חייב כפ"ב מ"ד. והכא מיירי שקנה לחם מהנחתום חבר [ועי' פ"ד מ"ה]: כיצד הוא מעשר נוטל כדי תרומת מעשר ר"ל א' מק'. ולא שיפריש תמ"ע מוד דאף דתמ"ע א"צ מוקף רק מד"ס [כתוס' גיטין ד"ל ע"ב] ומכ"ש בדמאי. עכ"פ לתרום ממוקף עדיף טפי. ואם יפרישנה השתא לא יהא מן המוקף סמוך למעשר כשיפרישנה אח"כ באמת ויאמר שתהיה תרומת מעשר. ותו דכשיפריש יקדים תמ"ע למעשר. רק כוונת מתני' שיסמן מקום: וחלה אם הקונה בעה"ב. אז שיעור חלה א' מכ"ד. ואם פלטר א' ממ"ח: ואומר אחד ממאה ממה שיש כאן הרי בצד זה מעשר ושאר מעשר עוד ט'. ולהכי לא קאמר כפשוטו. א' מי' שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר. והר"ז תמ"ע עליו. צ"ל דזהו כדי למעט בירור המעשר שלא יתנה ללוי. בכל מה שיכול. ולא יראה כאוכל מעשרותיו להדיא: סמוך לו זה שעשיתי מעשר בתחילה: עשוי תרומת מעשר עליו ויתנו לכהן: והשאר חלק מ"ח שהפרשתי ולהכי לא קאמר בפירוש וחלק מ"ח. דמדכבר הפריש המעשר תו אינו חייב חלק מ"ח. דהרי מהמעשר אינו חייב חלה: ומע"ש בצפונו או בדרומו של התמ"ע שכבר קבע לו מקום ודו"ק: ומחולל על המעות וא"צ להוסיף חומש: הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת דרשאי גם הישראל ליתן התמ"ע לכל כהן שירצה [כגיטין דל"א] והרי שיעור תרומה ב' ממאה לבינוני. ושיעור תמ"ע א' מק': נוטל אחד משלשים ושלש ושליש ר"ל מכל ל"ג סאה ושליש נוטל סאה א'. דכדי להקל טורח המדידה אינו נוטל ג' סאה מק'. רק יחלק כל הכרי שהוא ק' סאה לג' חלקים. ויהיה כל חלק ל"ג סאה ושליש. דהו"ל כל חלק ק' שלישיות. ויקח מכל חלק סאה. שהוא ג' שלישיות: ואומר א' ממאה בכל החלק: ממה שיש כאן בסאה שהפרשתי: ה"ז בצד זה חולין ר"ל שליש א' מהג' שלישיות שהפרשתי יהיה חולין. ונ"ל דדוקא צ"ל כן. דאל"כ מדמפריש ת"ג ותמ"ע יחד. חיישינן שמא יקדים תמ"ע לת"ג. להכי יאמר כן להיכרא. וזה כל מה דקמ"ל במתני' דהכא. ולרב"א ה"ט דצ"ל כן. מדצריך להפריש ת"ג מאומד. ותמ"ע צריך מדידה. ובאומר "והשאר". הוי כמאומד: והשאר ב' השלישיות האחרות מאותן ג' שלישיות סאה שהפרשתי: תרומה על הכל יהיו תרומה על כל הק' שלישיות שבחלק: ומאה חולין שיש כאן ר"ל השליש הנשאר. שהוא חלק המאיי מהכל: הרי זה בצד זה מעשר ושאר מעשר סמוך לו שאר הט' שלישיים יהיו סמוכים לו. ולא אמר בפירוש ושאר הט'. דמדכבר נטל הת"ג אין חייב עוד ט' שלימים למעשר: זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו על הט' שלישיים מעשר. ונותן הסאה להכהן בעד ת"ג ותמ"ע: והשאר חלה ר"ל ואם רוצה להפריש ת"ג ותמ"ע וחלה כא'. ג"כ רשאי. רק דלא נקט בכה"ג ברישא שיפריש ה' למאה. דהיינו ב' לת"ג וא' לתמ"ע. וב' לחלה שנתנית א' ממ"ח. משום דאז לא יהיה החשבון מצומצם. דהרי חייב חלה מצ"ז הנשארים. טפי מב'. ואע"ג דגם בהמעשר נקט חשבון שאינו מצומצם כמש"ל סי' י"ח. התם לחומרא לא דק. דהרי רשאי להוסיף במעשרות כתרומות פ"ד מ"ה. אבל הכא אי יפריש ה' שלימים לק' יהיה לא דק לקולא. דהרי חייב טפי: הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת ומן הצוננת על החמה דכיון דבודאי מהני בדיעבד בהפריש מהרע על יפה. בדמאי שרי אפי' לכתחילה: אפילו מטפוסין דפוסין שעושין בהן הלחם א"נ נ"ל דדפוס היינו חותם שהי' לכל נחתום כמה מהן לסמן בו ככריו [כרפ"ב דב"מ]: הרבה אף שהדפוסין חלוקים. לא חיישינן שמא אחד מהן ממעושר. דנחתם מחד גברא זבן: שאני אומר חטים של אמש היו משל אחד ושל היום היו משל אחר ודוקא באחד מאמש ואחד מהיום. ואפילו מדפוס א'. אבל בשניהן מיום א' אפי' מדפיסים הרבה לא חייש ר"י. ולתוס' [ב"מ נ"ו א'] דוקא בב' לריעותא אוסר ר"י. דא' מאמש וא' מהיום והם ג"כ מב' דפוסים: ר' שמעון אוסר בתרומת מעשר אפי' שניהן מיום א' חיישינן בב' דפוסין: ומתיר בחלה דלא חיישינן לב' דפוסים ולאמש והיום. מדחיוב חלה בגלגול אצל נחתום א' הוא: הלוקח מן הפלטר הוא הקונה מנחתומין הרבה וחוזר ומוכר לבעלי בתים [כך מוכח לע"ד ממנחות [ק"ג ב] ודלא כרש"י [ב"מ נ"ו א] דפי' דהפלטר מוכר לנחתומין. ובמכ"ר נהפך הוא]: מעשר מכל טפוס וטפוס דברי רבי מאיר דשמא זה קנה מנחתום שעישר. וזה מאינו מעשר. ורבי מאיר לטעמיה דחייש למיעוט פלטרין שקונים מנחתומין רבים. כך נראה לי: רבי יהודה אומר מאחת על הכל ס"ל דפלטר מחד נחתום זבן. ודינו כנחתום: מודה ר' יהודה בלוקח מן המנפול מאנאפאלא הוא בלשון רומי מי שניתן לו רשות מהמלכות שימכור הוא לבדו ליחידים הסחורה או הלחם וכדומה. ולו מוכרחים הכל למכור כדי שימכור הוא להיחידים ולכן הוא קונה מפלטרין הרבה: שהוא מעשר מכל אחד ואחד ר"ל מכל טפוס וטפוס: הלוקח מן העני שמחזיר על הפתחים: וכן העני שנתנו לו פרוסות פת או פלחי דבילה חתיכת דבילה. והעני רוצה לתקנם: מעשר מכל אחד ואחד ובתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל דס"ל דבדמאי אפילו ביבש יש בילה. ומדקבל תמרים רבים מכל א'. א"כ כשיפריש אחר שיבללם. א"א שלא יתרמי מהפטור והחיוב יחד. ויעשר מהם על הפטור והחיוב. משא"כ ברישא דלא קבל רק חתיכה א' מכל בעה"ב. דאפי' יהיה הנותן ותרן. לא יתן חתיכות הרבה. רק חתיכה א' גדולה ועבה. לא אמרינן יש בילה. דאפשר שיפריש מחתיכה פטורה על החייבת או איפכא: אמר ר"י אימתי בזמן שמתנה מרובה שקבל העני מתנה מרובה. ומפריש לפ"ז תמרים הרבה. אז שייך לומר. דלא סגי שיתרמי מפטור וחיוב יחד: אבל בזמן שמתנה מועטת שלא קבל רק מתנה מועטת. דאז לא יפריש כשיעשר. רק תמרה א' או ב'. שוב הו"ל כחתיכת פת ודבילה. דלא אמרי' גבה יש בילה [כך נלפע"ד שבטלה במעוטה נגד דעת רבותי]: הלוקח מן הסיטון סוחר גדול ומטובא זבן. ומוכר שוב במדה גסה: וחזר ולקח ממנו שניה לא יעשר מזה על זה אפי' מאותו הסוג אותה כלי ואפי' לר"י לעיל בפלטר עכ"פ בסיטון מודה דמטובא זבן: אפילו מאותו המין שחמתית או לבנה: נאמן הסיטון לומר משל אחד הם מדקאמר דנאמן ש"מ דבע"ה מיירי. ואע"ג דאינו נאמן לומר שקנה ממי שמעשר רק משום כדי חייו [כפ"ד כ"ו] אפ"ה נאמן לומר דמשל א' הן. מדהו"ל ס"ס. ספק שאמר אמת. וא"ת שמב' לקח שמא שניהן עשרו או שניהן לא עשרו: הלוקח מבעל הבית מהגדל בשדותיו. ומיירי שמוכר במדה גסה. או שהוא ע"ה שאינו מעשר: וחזר ולקח ממנו שניה מעשר מזה על זה מיהו אין מעשר ממין על שאינו מינו או מחדש אישן: בעל הבית שהיה מוכר ירק בשוק וקנה וחזר וקנה ממנו: בזמן שמביאין לו מגנותיו מעשר הלוקח: ומגנות אחרות מעשר מכל אחד ואחד דשמא משנים קנה. וא' עישר וא' לא עישר: הלוקח טבל משני מקומות והודיעו לו המוכרים שקונה ודאי טבל: מעשר מזה על זה קא משמע לן דלא חיישינן שמא מוכר א' מירחן לאכילה. דחייבין לעשרן מדאורייתא. וא' מירחן למכרן דפטירי ממעשר מדאוריי'. והו"ל כמפריש מפטור על החיוב. קא משמע לן דעל כל פנים הלוקח פירות גמורים. בין כך וכך פטור מדאורייתא [כרמב"ם רפ"ב ממעשר. ולראב"ד אפי' בלקחן קודם מירוח פטור] והו"ל כמפריש מפטור אפטור. ואע"ג דאפשר דמפריש מחד דרבנן אתרי דרבנן. או איפכא. והרי קיי"ל [מגילה פ"ב מ"ד] דלא אתי תרי דרבנן ומפיק חד דרבנן. י"ל התם ודאי וודאי הוא. משא"כ הכא ספק וספק הוא. וכיון דספק דרבנן לקולא. אין לחלק בין חד ספק לתרי ספיקא. ודו"ק. דכיון דגם חד ספק דרבנן הו"ל הספק האחר שנוסף עליו כליתא לגמרי: אע"פ שאמרו דבמכרו לו טבל מעשר מזע"ז. היינו רק בדיעבד שכבר מכרו לו. אבל לכתחילה הרי עכ"פ אין אדם וכו'. כך נ"ל: אין אדם רשאי למכור טבל אפילו לחבר. דאסור להוציא מתח"י דבר שאינו מתוקן: אלא לצורך בנתערב לחבר חולין מועטים בטבל מרובה. דאע"ג דבטלי חולין ברוב. עכ"פ כיון דאין בילה ביבש. א"א לעשר מיני' וביה. שמא יפריש מפטור על החיוב. ולהכי צריך לתקן הטבל ממקום אחר. אבל בנתערב טבל מועט בחולין מרובים. כיון דרק מדרבנן לא בטל מדהו"ל דשיל"מ [כנדרים דנ"ח] אבל מדאורייתא בטל. א"א להפריש מטבל אחר דהו"ל כמפריש מחיוב אפטור. ועדיף טפי להפריש מיניה וביה: מעשרין משל ישראל על של נכרי דקיי"ל אין קניין לעובד כוכבים בא"י להפקיע ממעשר [רמב"ם פ"א מתרומות]: משל ישראל על של כותים קמ"ל דודאי אין נזהרים אלפני עור ומוכרים טבל: רבי אליעזר אוסר משל כותים על של כותים דזמנין דעישר א' לנפשיה ונמלך למכור. וכ"ש דפליג ר"א ברישא דליכא ס"ס כבסיפא. דשמא שניהן (לא) עישרו. ואת"ל שא' מהן לא עישר. י"ל שמא גם השני לא עישר. מיהו ת"ק לא חייש לנמלך מדלא שכיח שיהיה נמלך. ועוד דרוב תבואה של עובדי אדמה. היא כדי למכרה: עציץ נקוב זאאט טאפף בל"א מנוקב כדי שורש קטן. והוא פחו' מכזי'. ומלאו עפר והגדל בו טבל מדאו': תרם מהארץ על עציץ נקוב מעציץ נקוב על הארץ תרומתו תרומה ואפי' לכתחילה תורם הכי: משאינו נקוב על הנקוב תרומה ויחזור ויתרום דאף דתרם מפטור אחיוב. על כל פנים שלא יזלזל בתרומה. להכי יתנה לכהן. וא"צ להוציא עליה תומ"ע. דמדאורייתא שאינו נקוב פטור: מן הנקוב על שאינו נקוב תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומות ומעשרות דמדהפריש מחיוב אפטור. הו"ל התרומה טבל דאורייתא. מיהו לא יתרום מיניה וביה דלמא אתו למיכל השיריים לזרים [תוס' יבמות דפ"ט ב]. ונ"ל דלהכי לא קתני ממקום אחר. משום דבדיעבד גם מיניה וביה מהני: תרם מן הדמאי על הדמאי נ"ל דעל כרחך היינו שתרם תרומת מעשר. דאי בת"ג הרי לא נחשדו ע"ה עליה [כסוטה דמ"ח]. ומיירי שקנה שניהן מב' בנ"א: מרמאי על הודאי תרומה ויחזור ויתרום דשמא א' עישר. וא"צ לתקן התרומה. דרוב ע"ה מעשרין:
מלכת שלמה
תמ"ע וחלה. בירוש' פריך וחלה מי חייבת בדמאי והתנן לעי' בפ"ק חלת ע"ה והמדומע פטורין מן הדמאי ובעי לאוקמה כב"ש דמחייבי בחלה וכמש"ש אבל בתר הכי מסיק דמתני' דפ"ק במתארח אצלו דאקילו ביה רבנן אבל הכא במוכר ברבים אנן קיימין. ובירוש' דרפ"ב דערלה גרסי' א"ר יוסי בר' בון תנאי ב"ד הוא שתהא חלתו בצפון צפונו. וראיתי להעתיק פה כל פי' הרא"ש ז"ל וז"ל ובירו' פריך וחלה חייבת במעשר והא תנן חלת ע"ה והמדומע פטורין מן הדמאי והיה יכול לחלק בין הפרישה ע"ה להפרישה חבר כמו שחילק ר' אושעיא לעיל בפ"ק אלא אליבא דר"י פריך דאמר התם היא הדא היא הדא ושקיל וטרי עלה בירוש' טובא עד דמשני אליבא דר' יוחנן כאן בעושה בטהרה כאן בעושה בטומאה דהכא מיירי בעושה בטומאה הלכך צריך לתקן אף החלה וההיא דפ"ק בשטרח להביא גבל לעשותה בטהרם הלכך תלינן דודאי תיקן ומטעם זה חלק נמי ר"י לעי' בין נחתום לנחתום דלעי' אמרי' דנחתום מפריש תמ"ע והכא אמרי' דלוקח מפריש ור' אלעזר דלא שני הכי לעי' מוקי לה כאן וכאן בעושה בטהרה ולעי' מיירי כשמתארח אצלו וכה"ג מצינו דהקילו חכמים בתוספתא דחלה פ"ק הלוקח מן הנחתום ומן האשה שעושה בשוק צריך להפריש חלת דמאי בעל הבית ומתארח אצלו א"צ להפריש חלת דמאי. וה"נ אמרי' בע"ז פ' אין מעמידין אין לוקחין ימ"ח מח"ג בסוריא אלא מן המומחה. וכולן אם נתארח אצל בעה"ב מותר. אבל חלת ודאי טבל בעיא תיקון כדתני בירושלמי העושה עיסתו טבל בין הקדים חלה לתרומה בין הקדים תרומה לחלה מה שעשה עשוי חלה לא תאכל עד שיפריש עליה תרומה תרומה לא תאכל עד שיפריש עליה חלה. ואע"ג דאמרי' בפ' יוצא דופן דמדומע פטור מן החלה דוקא שקרא לה שם תרומה קודם גלגול אבל הכא דלא קרא לה שם תרומה קודם גלגול כבר נתחייבה בחלה. ירושלמי למה קדם ראשון משום דקדם לגרן וכתיב בה ראשית. שני אע"פ שקדם לגרן אין כתוב בו ראשית. פי' שֶׁלָמָה קדם מע"ר לחלה כי היה ראוי שיקדים החלה שקרויה ראשית וגם יש בה מיתה לזר האוכלה. ומשני משום שקדם לגרן שחל חיובו קודם חיוב החלה ועוד שכתוב בו ראשית בתמ"ע דפתיכא ביה ותרומה קרויה ראשית אבל מע"ש אע"פ שקדם לגרן אין כתוב ביה ראשית. ועוד משני התם. פי' אפרכא דוחלה חייבת במעשר. דה"ק אחד מן המאה חוץ מן הראוי ליקדש לשם חלה דחלה לא בעי' תיקון עכ"ל ז"ל:
1.
One who buys bread from a baker how should he tithe? He should take sufficient for the terumat maaser and for hallah and say: “A hundredth part of what is here shall be tithe on this side, and what is nearest to it shall be the rest of the tithe. That which I made tithe will become terumat maaser for the rest, the remainder will be hallah, and the second tithe tithe is to the north or to the south of it and that will be exchanged for money.”
משנה ב
הָרוֹצֶה לְהַפְרִישׁ תְּרוּמָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר כְּאַחַת, נוֹטֵל אֶחָד מִשְּׁלשִׁים וְשָׁלשׁ וּשְׁלִישׁ, וְאוֹמֵר, אֶחָד מִמֵּאָה מִמַּה שֶּׁיֶּשׁ כָּאן, הֲרֵי זֶה בְּצַד זֶה חֻלִּין, וְהַשְּׁאָר תְּרוּמָה עַל הַכֹּל. וּמֵאָה חֻלִּין שֶׁיֶּשׁ כָּאן, הֲרֵי זֶה בְּצַד זֶה מַעֲשֵׂר, וּשְׁאָר מַעֲשֵׂר סָמוּךְ לוֹ, זֶה שֶׁעָשִׂיתִי מַעֲשֵׂר עָשׂוּי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עָלָיו, וְהַשְּׁאָר חַלָּה, וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּצְפוֹנוֹ אוֹ בִדְרוֹמוֹ, וּמְחֻלָּל עַל הַמָּעוֹת:
ברטנורה
נוטל אחד משלשים ושלש ושליש. היינו שליש ממאה. וסאה שנוטל יש בהם ג׳ שלישים, שנים מהן לתרומה שהיא תרי ממאה ואחד לתרומת מעשר שהיא אחד ממאה. ואומר על אותה סאה שנטל אחד ממאה שיש כאן בין הכל דהיינו שליש אותה סאה:הרי הוא בצד זה חולין. פירוש ישאר חולין כמו שהוא עתה בטבלו בצד שני שלישים שעמו, והשאר דהיינו שני שלישים יהיו תרומה על הכל:מהחולין שיש כאן. דהיינו השליש שאמרתי עליו שישאר חולין. הרי זה בצד זה מעשר:ושאר מעשר. דהיינו עוד תשעה סמוך לשליש זה, אותם עשרה שלישים יהיו מעשר על המאה שלישים. ולאו דוקא עשרה אלא מעט פחות כפי המגיע לשנים של תרומה:זה שעשיתי מעשר. היינו השליש שקרא עליו שם מעשר תחלה עשוי תרומת מעשר על תשעה השלישים. ולא שליש שלם אלא חסר דבר מועט, ולהכי קאמר מהחולין שיש כאן דמשמע ולא כל החולין. ומתניתין אתיא כאבא אלעזר בן גומל דאמר בסוף פרק כל הגט (גיטין לא.) כשם שיש לו לבעל הבית רשות לתרום תרומה גדולה כך יש לו רשות לתרום תרומת מעשר. ואיהו נמי שרי להפריש תרומת מעשר באומד בעין יפה בפרק כל המנחות באות מצה (מנחות דף נד: נה.) הלכך אותו שליש שהוא מפריש משלם אע״פ שהיה ראוי להיות חסר מעט, בעין יפה הוא מפריש ושרי:
תוסופות יום טוב
נוטל א' משלשים ושלש ושליש. שחולק המאה לג' חלקים ומכל חלק נוטל עשירית העשירית ושלש העשיריות הן אחד מל"ג ושליש. וזה קל יותר משאם יקח ג' חלקים ממאה שיצטרך לחלק הצבור למאה חלקים [*וגם הוא קל יותר משאם מתחלק מתחילה לל"ג ושליש חלקים ונוטל אחד מהן אעפ"י שלשון המשנה כך משמע. נראה לפרש כמ"ש לפי שהחלוקה ההיא היא קלה ביותר אף מזו] ודתנן נוטל היינו כדפירש הר"ב לעיל ולא שיפריש וכמו שביארתי שם בס"ד. והרמב"ם פירשה גם בכאן:
אחד ממאה. פי' הרמב"ם ותהיה כוונתו בדבר הזה לג' חלקים. ונראה לי שצריך להיות לשליש החלקים:
תולין. דהכא במפריש גם תרומה גדולה ואסור לקרוא מעשר קודם לתרומה גדולה כדתנן בפרק ג דתרומות להכי קורהו חולין ולא מעשר כדלעיל. ועיין במשנה ז פרק ז מה שכתבתי שם:
ומאה חולין. פי' הרמב"ם חלק ממאה מכלל זה. וגירסת הר"ב והר"ש מהחולין:
זה שעשיתו מעשר וכו'. כתב הר'"ב ולא שליש שלם אלא חסר דבר מועט וכו' ומתניתין אתיא כאבא אלעזר וכו'. ואיהו נמי שרי להפריש תרומת מעשר באומד וכו' עד כאן. וכלומר והשתא אין אנו צריכים לפרש שליש חסר דבר מועט כיון דבלאו הכי מתניתין כאבא אלעזר מדשרי להפריש הישראל תרומת מעשר דבודאי איירי מדמפריש תרומה גדולה וכן כתב הר"ש. וכן העתיקה הרמב"ם בפרק ג מהלכות תרומה לענין ודאי. וטעמו דשרי להפריש תרומת מעשר באומד כתבתי בפרק ט דבכורות משנה ז. ומ"ש הר"ב בפ' כל המנחות הוא בדף נד ע"ב:
והשאר חלה. הכי קאמר כדתני בירושלמי הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת וכמה הן אחד מעשרים ואומר אחד *)מכ' שיש כאן. ופירש הר"ש אחד מכ' דהיינו ה' סאה ממאה דשנים מהם תרומה גדולה ואחד תרומת מעשר ושנים לחלה שהיא אחת ממ"ח אלא דכן אין החשבון מצומצם עכ"ל. ור"ל לכך לא תני כך ולא כללינהו בחד בבא אלא תני בתחלה חשבון המצומצם יותר. ואחר כך קיצר ותני והשאר חלה:
יכין
מלכת שלמה
יכין
הלוקח מן הנחתום שמוכר דמאי במדה גסה. ופטור מתמ"ע וחלה. דדוקא במוכר בדקה. דמשתכר הרבה. חייב כפ"ב מ"ד. והכא מיירי שקנה לחם מהנחתום חבר [ועי' פ"ד מ"ה]: כיצד הוא מעשר נוטל כדי תרומת מעשר ר"ל א' מק'. ולא שיפריש תמ"ע מוד דאף דתמ"ע א"צ מוקף רק מד"ס [כתוס' גיטין ד"ל ע"ב] ומכ"ש בדמאי. עכ"פ לתרום ממוקף עדיף טפי. ואם יפרישנה השתא לא יהא מן המוקף סמוך למעשר כשיפרישנה אח"כ באמת ויאמר שתהיה תרומת מעשר. ותו דכשיפריש יקדים תמ"ע למעשר. רק כוונת מתני' שיסמן מקום: וחלה אם הקונה בעה"ב. אז שיעור חלה א' מכ"ד. ואם פלטר א' ממ"ח: ואומר אחד ממאה ממה שיש כאן הרי בצד זה מעשר ושאר מעשר עוד ט'. ולהכי לא קאמר כפשוטו. א' מי' שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר. והר"ז תמ"ע עליו. צ"ל דזהו כדי למעט בירור המעשר שלא יתנה ללוי. בכל מה שיכול. ולא יראה כאוכל מעשרותיו להדיא: סמוך לו זה שעשיתי מעשר בתחילה: עשוי תרומת מעשר עליו ויתנו לכהן: והשאר חלק מ"ח שהפרשתי ולהכי לא קאמר בפירוש וחלק מ"ח. דמדכבר הפריש המעשר תו אינו חייב חלק מ"ח. דהרי מהמעשר אינו חייב חלה: ומע"ש בצפונו או בדרומו של התמ"ע שכבר קבע לו מקום ודו"ק: ומחולל על המעות וא"צ להוסיף חומש: הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת דרשאי גם הישראל ליתן התמ"ע לכל כהן שירצה [כגיטין דל"א] והרי שיעור תרומה ב' ממאה לבינוני. ושיעור תמ"ע א' מק': נוטל אחד משלשים ושלש ושליש ר"ל מכל ל"ג סאה ושליש נוטל סאה א'. דכדי להקל טורח המדידה אינו נוטל ג' סאה מק'. רק יחלק כל הכרי שהוא ק' סאה לג' חלקים. ויהיה כל חלק ל"ג סאה ושליש. דהו"ל כל חלק ק' שלישיות. ויקח מכל חלק סאה. שהוא ג' שלישיות: ואומר א' ממאה בכל החלק: ממה שיש כאן בסאה שהפרשתי: ה"ז בצד זה חולין ר"ל שליש א' מהג' שלישיות שהפרשתי יהיה חולין. ונ"ל דדוקא צ"ל כן. דאל"כ מדמפריש ת"ג ותמ"ע יחד. חיישינן שמא יקדים תמ"ע לת"ג. להכי יאמר כן להיכרא. וזה כל מה דקמ"ל במתני' דהכא. ולרב"א ה"ט דצ"ל כן. מדצריך להפריש ת"ג מאומד. ותמ"ע צריך מדידה. ובאומר "והשאר". הוי כמאומד: והשאר ב' השלישיות האחרות מאותן ג' שלישיות סאה שהפרשתי: תרומה על הכל יהיו תרומה על כל הק' שלישיות שבחלק: ומאה חולין שיש כאן ר"ל השליש הנשאר. שהוא חלק המאיי מהכל: הרי זה בצד זה מעשר ושאר מעשר סמוך לו שאר הט' שלישיים יהיו סמוכים לו. ולא אמר בפירוש ושאר הט'. דמדכבר נטל הת"ג אין חייב עוד ט' שלימים למעשר: זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו על הט' שלישיים מעשר. ונותן הסאה להכהן בעד ת"ג ותמ"ע: והשאר חלה ר"ל ואם רוצה להפריש ת"ג ותמ"ע וחלה כא'. ג"כ רשאי. רק דלא נקט בכה"ג ברישא שיפריש ה' למאה. דהיינו ב' לת"ג וא' לתמ"ע. וב' לחלה שנתנית א' ממ"ח. משום דאז לא יהיה החשבון מצומצם. דהרי חייב חלה מצ"ז הנשארים. טפי מב'. ואע"ג דגם בהמעשר נקט חשבון שאינו מצומצם כמש"ל סי' י"ח. התם לחומרא לא דק. דהרי רשאי להוסיף במעשרות כתרומות פ"ד מ"ה. אבל הכא אי יפריש ה' שלימים לק' יהיה לא דק לקולא. דהרי חייב טפי: הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת ומן הצוננת על החמה דכיון דבודאי מהני בדיעבד בהפריש מהרע על יפה. בדמאי שרי אפי' לכתחילה: אפילו מטפוסין דפוסין שעושין בהן הלחם א"נ נ"ל דדפוס היינו חותם שהי' לכל נחתום כמה מהן לסמן בו ככריו [כרפ"ב דב"מ]: הרבה אף שהדפוסין חלוקים. לא חיישינן שמא אחד מהן ממעושר. דנחתם מחד גברא זבן: שאני אומר חטים של אמש היו משל אחד ושל היום היו משל אחר ודוקא באחד מאמש ואחד מהיום. ואפילו מדפוס א'. אבל בשניהן מיום א' אפי' מדפיסים הרבה לא חייש ר"י. ולתוס' [ב"מ נ"ו א'] דוקא בב' לריעותא אוסר ר"י. דא' מאמש וא' מהיום והם ג"כ מב' דפוסים: ר' שמעון אוסר בתרומת מעשר אפי' שניהן מיום א' חיישינן בב' דפוסין: ומתיר בחלה דלא חיישינן לב' דפוסים ולאמש והיום. מדחיוב חלה בגלגול אצל נחתום א' הוא: הלוקח מן הפלטר הוא הקונה מנחתומין הרבה וחוזר ומוכר לבעלי בתים [כך מוכח לע"ד ממנחות [ק"ג ב] ודלא כרש"י [ב"מ נ"ו א] דפי' דהפלטר מוכר לנחתומין. ובמכ"ר נהפך הוא]: מעשר מכל טפוס וטפוס דברי רבי מאיר דשמא זה קנה מנחתום שעישר. וזה מאינו מעשר. ורבי מאיר לטעמיה דחייש למיעוט פלטרין שקונים מנחתומין רבים. כך נראה לי: רבי יהודה אומר מאחת על הכל ס"ל דפלטר מחד נחתום זבן. ודינו כנחתום: מודה ר' יהודה בלוקח מן המנפול מאנאפאלא הוא בלשון רומי מי שניתן לו רשות מהמלכות שימכור הוא לבדו ליחידים הסחורה או הלחם וכדומה. ולו מוכרחים הכל למכור כדי שימכור הוא להיחידים ולכן הוא קונה מפלטרין הרבה: שהוא מעשר מכל אחד ואחד ר"ל מכל טפוס וטפוס: הלוקח מן העני שמחזיר על הפתחים: וכן העני שנתנו לו פרוסות פת או פלחי דבילה חתיכת דבילה. והעני רוצה לתקנם: מעשר מכל אחד ואחד ובתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל דס"ל דבדמאי אפילו ביבש יש בילה. ומדקבל תמרים רבים מכל א'. א"כ כשיפריש אחר שיבללם. א"א שלא יתרמי מהפטור והחיוב יחד. ויעשר מהם על הפטור והחיוב. משא"כ ברישא דלא קבל רק חתיכה א' מכל בעה"ב. דאפי' יהיה הנותן ותרן. לא יתן חתיכות הרבה. רק חתיכה א' גדולה ועבה. לא אמרינן יש בילה. דאפשר שיפריש מחתיכה פטורה על החייבת או איפכא: אמר ר"י אימתי בזמן שמתנה מרובה שקבל העני מתנה מרובה. ומפריש לפ"ז תמרים הרבה. אז שייך לומר. דלא סגי שיתרמי מפטור וחיוב יחד: אבל בזמן שמתנה מועטת שלא קבל רק מתנה מועטת. דאז לא יפריש כשיעשר. רק תמרה א' או ב'. שוב הו"ל כחתיכת פת ודבילה. דלא אמרי' גבה יש בילה [כך נלפע"ד שבטלה במעוטה נגד דעת רבותי]: הלוקח מן הסיטון סוחר גדול ומטובא זבן. ומוכר שוב במדה גסה: וחזר ולקח ממנו שניה לא יעשר מזה על זה אפי' מאותו הסוג אותה כלי ואפי' לר"י לעיל בפלטר עכ"פ בסיטון מודה דמטובא זבן: אפילו מאותו המין שחמתית או לבנה: נאמן הסיטון לומר משל אחד הם מדקאמר דנאמן ש"מ דבע"ה מיירי. ואע"ג דאינו נאמן לומר שקנה ממי שמעשר רק משום כדי חייו [כפ"ד כ"ו] אפ"ה נאמן לומר דמשל א' הן. מדהו"ל ס"ס. ספק שאמר אמת. וא"ת שמב' לקח שמא שניהן עשרו או שניהן לא עשרו: הלוקח מבעל הבית מהגדל בשדותיו. ומיירי שמוכר במדה גסה. או שהוא ע"ה שאינו מעשר: וחזר ולקח ממנו שניה מעשר מזה על זה מיהו אין מעשר ממין על שאינו מינו או מחדש אישן: בעל הבית שהיה מוכר ירק בשוק וקנה וחזר וקנה ממנו: בזמן שמביאין לו מגנותיו מעשר הלוקח: ומגנות אחרות מעשר מכל אחד ואחד דשמא משנים קנה. וא' עישר וא' לא עישר: הלוקח טבל משני מקומות והודיעו לו המוכרים שקונה ודאי טבל: מעשר מזה על זה קא משמע לן דלא חיישינן שמא מוכר א' מירחן לאכילה. דחייבין לעשרן מדאורייתא. וא' מירחן למכרן דפטירי ממעשר מדאוריי'. והו"ל כמפריש מפטור על החיוב. קא משמע לן דעל כל פנים הלוקח פירות גמורים. בין כך וכך פטור מדאורייתא [כרמב"ם רפ"ב ממעשר. ולראב"ד אפי' בלקחן קודם מירוח פטור] והו"ל כמפריש מפטור אפטור. ואע"ג דאפשר דמפריש מחד דרבנן אתרי דרבנן. או איפכא. והרי קיי"ל [מגילה פ"ב מ"ד] דלא אתי תרי דרבנן ומפיק חד דרבנן. י"ל התם ודאי וודאי הוא. משא"כ הכא ספק וספק הוא. וכיון דספק דרבנן לקולא. אין לחלק בין חד ספק לתרי ספיקא. ודו"ק. דכיון דגם חד ספק דרבנן הו"ל הספק האחר שנוסף עליו כליתא לגמרי: אע"פ שאמרו דבמכרו לו טבל מעשר מזע"ז. היינו רק בדיעבד שכבר מכרו לו. אבל לכתחילה הרי עכ"פ אין אדם וכו'. כך נ"ל: אין אדם רשאי למכור טבל אפילו לחבר. דאסור להוציא מתח"י דבר שאינו מתוקן: אלא לצורך בנתערב לחבר חולין מועטים בטבל מרובה. דאע"ג דבטלי חולין ברוב. עכ"פ כיון דאין בילה ביבש. א"א לעשר מיני' וביה. שמא יפריש מפטור על החיוב. ולהכי צריך לתקן הטבל ממקום אחר. אבל בנתערב טבל מועט בחולין מרובים. כיון דרק מדרבנן לא בטל מדהו"ל דשיל"מ [כנדרים דנ"ח] אבל מדאורייתא בטל. א"א להפריש מטבל אחר דהו"ל כמפריש מחיוב אפטור. ועדיף טפי להפריש מיניה וביה: מעשרין משל ישראל על של נכרי דקיי"ל אין קניין לעובד כוכבים בא"י להפקיע ממעשר [רמב"ם פ"א מתרומות]: משל ישראל על של כותים קמ"ל דודאי אין נזהרים אלפני עור ומוכרים טבל: רבי אליעזר אוסר משל כותים על של כותים דזמנין דעישר א' לנפשיה ונמלך למכור. וכ"ש דפליג ר"א ברישא דליכא ס"ס כבסיפא. דשמא שניהן (לא) עישרו. ואת"ל שא' מהן לא עישר. י"ל שמא גם השני לא עישר. מיהו ת"ק לא חייש לנמלך מדלא שכיח שיהיה נמלך. ועוד דרוב תבואה של עובדי אדמה. היא כדי למכרה: עציץ נקוב זאאט טאפף בל"א מנוקב כדי שורש קטן. והוא פחו' מכזי'. ומלאו עפר והגדל בו טבל מדאו': תרם מהארץ על עציץ נקוב מעציץ נקוב על הארץ תרומתו תרומה ואפי' לכתחילה תורם הכי: משאינו נקוב על הנקוב תרומה ויחזור ויתרום דאף דתרם מפטור אחיוב. על כל פנים שלא יזלזל בתרומה. להכי יתנה לכהן. וא"צ להוציא עליה תומ"ע. דמדאורייתא שאינו נקוב פטור: מן הנקוב על שאינו נקוב תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומות ומעשרות דמדהפריש מחיוב אפטור. הו"ל התרומה טבל דאורייתא. מיהו לא יתרום מיניה וביה דלמא אתו למיכל השיריים לזרים [תוס' יבמות דפ"ט ב]. ונ"ל דלהכי לא קתני ממקום אחר. משום דבדיעבד גם מיניה וביה מהני: תרם מן הדמאי על הדמאי נ"ל דעל כרחך היינו שתרם תרומת מעשר. דאי בת"ג הרי לא נחשדו ע"ה עליה [כסוטה דמ"ח]. ומיירי שקנה שניהן מב' בנ"א: מרמאי על הודאי תרומה ויחזור ויתרום דשמא א' עישר. וא"צ לתקן התרומה. דרוב ע"ה מעשרין:
מלכת שלמה
הרוצה להפריש כו'. וראיתי להעתיק פה פי' הרש"ש ז"ל וגירסתו וז"ל. הרוצה להפריש תרומה ותמ"ע. בודאי מיירי מדקתני ת"ג ותני לה הכא במכלתין אגב רישא ומוקי לה בגמ' ירושלמית בכהן ולוי אבל בישראל לא מצי מפריש תמ"ע מן המעשר דתורם דבר שאינו שלו הוא ותנן בפ"ק דתרומות דאין תרומתן תרומה: נוטל אחד משלשים ושלשה ושליש. פי' נוטל שלשה ממאה ב' לת"ג וא' לתמ"ע. וג' ממאה הוי א' מל"ג ושליש דג"פ ל"ג ושליש איכא במאה: אחד ממאה שיש כאן. כנגד הכרי הגדול: הרי הוא בצד זה חולין. ואיני קורא לו שם עד שאפריש תרומה. בצד זה חולין. בזה הצד שאני מסיים דהיינו או למזרח הכרי או למערבו להוו חולין: והשאר תרומה. והשתי סאין שאצל האחת שאמרתי שהיא חולין תהא תרומה על הכל כדי שתכנס בכלל גם הסאה הראשונה שסיימתי והרי קראתי שם לשני סאין: ומאה חולין שיש כאן. עתה חוזר וכולל השני סאין שקרא שם בהן לתרומה בכלל הכרי ומפריש גם עליהן מעשר ובגמ' ירושלמית מפ' טעמא. הרי זו השלישית מעשר ושאר הט' סאין סמוכין אצלה כולן מעשר וחוזר ואומר זה שקראתי מעשר עשוי תמ"ע עליו על הט' סאין של מעשר והמע"ש יהא בצפונו או בדרומו ומחולל הוא על המעות ואוכלן בירושלים והיינו דקתני תרומה ותמ"ע כאחת דהא התרומה עצמה נכנסת בכלל המעשר ומפריש גם עליה תמ"ע עכ"ל ז"ל. וגם הרמב"ם ז"ל גריס ומאה חולין בשתי תיבות שפירש חלק ממאה מכלל זה ע"כ. וכתב מהרי"ק ז"ל בספ"ג דה' תרומות בשם הראב"ד ז"ל אחד מל"ג פי' שהן ג' סאין ואומר א' ממאה ממה שיש כאן פי' בין הכל והוא סאה הרי הוא בצד זה שהפרשתי פי' באותם שלש סאין וה"ה חולין פי' עד שיפריש התרומה הגדולה והנשאר שהפרשתי פי' הם השנים הוא תרומה על הכל והמעשר הראוי להיות למאה חולין אלו ה"ה בצד זה הכרי שהפרשתי ממנו וזה האחד הנשאר יתר על התרומה הגדולה ממה שהפרשתי ה"ה תמ"ע עליהן ודברים פשוטים הן ע"כ:
נוטל אחד משלשים כו' מצאתי מוגה במשנת החכם הר"מ דילונזאנו ז"ל אחד משלשה ושלשים ושליש ואומר כו':
בפי' ר"ע ז"ל היינו שליש ממאה עכ"ל. אמר המלקט נ"ל שצ"ל היינו סאה ממאה שלישים או שלש ממאה שלישים. אמנם אח"כ מצאתי בפי' הרא"ש כת"י היינו שליש מסאה ויכול להתיישב. וכתב בתי"ט וזה קל יותר כו' ע"ש ושמא שזה הוא מה שפירש הרמב"ם ז"ל ותהיה כונתו בדבר הזה לְשַלֵשׁ החלקים ע"כ.
בפי' ר"ע ז"ל ולהכי קאמר מהחולין שיש כאן דמשמע ולא כל החולין. אמר המלקט פי' לפי שאין כל השליש קדוש לתמ"ע דחסר ממנו מעט שבשני שלישים לת"ג ולהכי קורהו חולין מפני שאסור לקרות לו שם מעשר קודם שיקרא שם לת"ג:
עוד בפי' ר"ע ז"ל ומתני' אתיא כאבא אלעזר בן גומל. אמר המלקט הכי בעי למימר וכי תימא הא ע"כ הכא בודאי מיירי ולא בדמאי מדאפריש ת"ג וא"כ היאך ישראל מפריש תמ"ע והלא מע"ר דלוי הוא ועליו להפריש אלא מתני' אתיא וכו' ור"ע ז"ל קיצר. והקשה הר"ש ז"ל בפ"ק דתרומות סי' ז' וא"ת היכי שרי לתרום תמ"ע מאומד א"כ הו"ל מרבה במעשרות וי"ל דהיינו כשמרבה במתכוין אבל במתכוין לאמוד יפה לא חשיב מרבה. ואח"כ הביא ראיה דל"ל לאבא אלעזר בן גומל מרבה במעשרות ע"ש וגם בתוס' דפרק כל המנחות באות מצה דנ"ד ובס"פ כל הגט (גיטין ד' ל"א) וכתב שם דנהי דר' יוסי בר"י ס"ל דאפי' מעשר ניטל מאומד דילמא אבא אלעזר בן גומל לית ליה האי סברא:
והשאר חלה. ל"ג הכא. ובירושלמי תניא הרוצה להפריש תרומה ותמ"ע וחלה כאחת נוטל כדי תרומה ותמ"ע וחלה כאחת וכמה הן א' מעשרים ואומר אחד ממאה ממה שיש כאן ה"ז בצד זה חולין טבל ועוד א' ממ"ח סמוך לו חולין טבל והשאר תרומה על הכל ומהחולין הראשון שיש כאן ה"ה בצד זה מעשר ושאר מעשר סמוך לו ומה שעשיתי מעשר עשוי תמ"ע עליו והשאר חלה ומע"ש בצפונו או בדרומו ומחולל על המעות ע"כ. ופי' הר"ש והרא"ש ז"ל אחד מעשרים חמש סאין למאה. ב' לת"ג וא' תמ"ע. וב' חלה. ואין החשבון מצומצם דמעט יותר משנים צריך לחלה קרוב לכדי חלת סאה א' ע"כ. וגם בברייתא זו היה גורס הר"ר שלמה שירילי"ו ז"ל ומאה חולין ופירשה על דרך שפי' משנתינו. ובתי"ט גריס במתני' והשאר חלה וסובר דקיצר התנא וכוונתו כדתניא בהך ברייתא:
2.
One who wishes to separate terumah and the terumat maaser together:He should take one thirty third and say: One hundredth part of what is here, on this side is non-sacred produce (hullin), and the rest shall be terumah for the whole. And the one hundred parts of non-sacred produce which is here on this side shall be tithe, and the rest that is next to it is tithe. That which I made tithe shall become the terumat maaser for it. The remainder will be hallah, and the second tithe tithe is to the north or to the south of it and that will be exchanged for money.”
משנה ג
הַלּוֹקֵחַ מִן הַנַּחְתּוֹם, מְעַשֵּׂר מִן הַחַמָּה עַל הַצּוֹנֶנֶת, וּמִן הַצּוֹנֶנֶת עַל הַחַמָּה, אֲפִלּוּ מִטְּפוּסִין הַרְבֵּה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר, שֶׁאֲנִי אוֹמֵר, חִטִּים שֶׁל אֶמֶשׁ הָיוּ מִשֶּׁל אֶחָד, וְשֶׁל הַיּוֹם הָיוּ מִשֶּׁל אַחֵר. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹסֵר בִּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר, וּמַתִּיר בְּחַלָּה:
ברטנורה
ומן הצוננת על החמה. אע״פ שהוא מעשר מן הרע על היפה סבר לה כר׳ אלעאי דאמר (קדושין מו.) התורם מן הרע על היפה תרומתו תרומה, ובדמאי התירו אפילו לכתחילה:ואפילו מדפוסים הרבה. ולא חיישינן שמא אתמול קנה הנחתום תבואה ממי שהוא מעשר והיום ממי שאינו מעשר ונמצא מפריש מן הפטור על החיוב, דנחתום מחד גברא זבין אע״פ שהוא עושה מדפוסים הרבה:רבי יהודה אוסר. כששניהם של אמש או שניהם של היום מודה רבי יהודה לרבי מאיר דאפילו מדפוסים הרבה שרי, דלא חייש לדפוסים. אבל אחד של אמש ואחד של היום אפילו מדפוס אחד אסר, שאני אומר וכו׳:ר׳ שמעון אוסר בתרומת מעשר. דאפילו שניהם של היום או של אמש כיון דבשני דפוסים הוא אמרינן מתרי גברי זבן את התבואה ושמא האחד עישר והאחד לא ונמצא מפריש מן הפטור על החיוב:ומתיר בחלה. דבחלה כולי עלמא מודו אפילו של אמש בשל היום ואפילו משני דפוסים, דאי נמי מתרי גברי זבן לא חיישינן שהרי אצל הנחתום מתחייבה בחלה שהוא גלגל את העיסה. והלכה כרבי שמעון:
תוסופות יום טוב
ומן הצוננת על החמה. פירש הר"ב דס"ל כרבי אלעאי דאמר התורם וכו' וכוותיה סתים לן תנא בסוף פרק ב דתרומות. ועיין מה שאכתוב שם בס"ד:
מטפוסין. פירש הרמב"ם כמו דפוסים לפי שהיו עושין הלחם בדפוסים ע"כ ועיין בפירש"י לפ' תרומה (כה פ' כט):
רבי יהודה אוסר וכו'. פי' הר"ב דלא חייש לדפוסים. ופירש הרמב"ם במתניתין דלקמן כי הנחתום בעצמו המתקן הלחם אפשר שיעשה מעיסה אחת מינים הרבה מן הלחם בדפוסים משתני' זה מזה:
רבי שמעון אוסר וכו'. כתבו הרמב"ם והר"ב והלכה כרבי שמעון. עיין בסמוך:
יכין
מלכת שלמה
יכין
הלוקח מן הנחתום שמוכר דמאי במדה גסה. ופטור מתמ"ע וחלה. דדוקא במוכר בדקה. דמשתכר הרבה. חייב כפ"ב מ"ד. והכא מיירי שקנה לחם מהנחתום חבר [ועי' פ"ד מ"ה]: כיצד הוא מעשר נוטל כדי תרומת מעשר ר"ל א' מק'. ולא שיפריש תמ"ע מוד דאף דתמ"ע א"צ מוקף רק מד"ס [כתוס' גיטין ד"ל ע"ב] ומכ"ש בדמאי. עכ"פ לתרום ממוקף עדיף טפי. ואם יפרישנה השתא לא יהא מן המוקף סמוך למעשר כשיפרישנה אח"כ באמת ויאמר שתהיה תרומת מעשר. ותו דכשיפריש יקדים תמ"ע למעשר. רק כוונת מתני' שיסמן מקום: וחלה אם הקונה בעה"ב. אז שיעור חלה א' מכ"ד. ואם פלטר א' ממ"ח: ואומר אחד ממאה ממה שיש כאן הרי בצד זה מעשר ושאר מעשר עוד ט'. ולהכי לא קאמר כפשוטו. א' מי' שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר. והר"ז תמ"ע עליו. צ"ל דזהו כדי למעט בירור המעשר שלא יתנה ללוי. בכל מה שיכול. ולא יראה כאוכל מעשרותיו להדיא: סמוך לו זה שעשיתי מעשר בתחילה: עשוי תרומת מעשר עליו ויתנו לכהן: והשאר חלק מ"ח שהפרשתי ולהכי לא קאמר בפירוש וחלק מ"ח. דמדכבר הפריש המעשר תו אינו חייב חלק מ"ח. דהרי מהמעשר אינו חייב חלה: ומע"ש בצפונו או בדרומו של התמ"ע שכבר קבע לו מקום ודו"ק: ומחולל על המעות וא"צ להוסיף חומש: הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת דרשאי גם הישראל ליתן התמ"ע לכל כהן שירצה [כגיטין דל"א] והרי שיעור תרומה ב' ממאה לבינוני. ושיעור תמ"ע א' מק': נוטל אחד משלשים ושלש ושליש ר"ל מכל ל"ג סאה ושליש נוטל סאה א'. דכדי להקל טורח המדידה אינו נוטל ג' סאה מק'. רק יחלק כל הכרי שהוא ק' סאה לג' חלקים. ויהיה כל חלק ל"ג סאה ושליש. דהו"ל כל חלק ק' שלישיות. ויקח מכל חלק סאה. שהוא ג' שלישיות: ואומר א' ממאה בכל החלק: ממה שיש כאן בסאה שהפרשתי: ה"ז בצד זה חולין ר"ל שליש א' מהג' שלישיות שהפרשתי יהיה חולין. ונ"ל דדוקא צ"ל כן. דאל"כ מדמפריש ת"ג ותמ"ע יחד. חיישינן שמא יקדים תמ"ע לת"ג. להכי יאמר כן להיכרא. וזה כל מה דקמ"ל במתני' דהכא. ולרב"א ה"ט דצ"ל כן. מדצריך להפריש ת"ג מאומד. ותמ"ע צריך מדידה. ובאומר "והשאר". הוי כמאומד: והשאר ב' השלישיות האחרות מאותן ג' שלישיות סאה שהפרשתי: תרומה על הכל יהיו תרומה על כל הק' שלישיות שבחלק: ומאה חולין שיש כאן ר"ל השליש הנשאר. שהוא חלק המאיי מהכל: הרי זה בצד זה מעשר ושאר מעשר סמוך לו שאר הט' שלישיים יהיו סמוכים לו. ולא אמר בפירוש ושאר הט'. דמדכבר נטל הת"ג אין חייב עוד ט' שלימים למעשר: זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו על הט' שלישיים מעשר. ונותן הסאה להכהן בעד ת"ג ותמ"ע: והשאר חלה ר"ל ואם רוצה להפריש ת"ג ותמ"ע וחלה כא'. ג"כ רשאי. רק דלא נקט בכה"ג ברישא שיפריש ה' למאה. דהיינו ב' לת"ג וא' לתמ"ע. וב' לחלה שנתנית א' ממ"ח. משום דאז לא יהיה החשבון מצומצם. דהרי חייב חלה מצ"ז הנשארים. טפי מב'. ואע"ג דגם בהמעשר נקט חשבון שאינו מצומצם כמש"ל סי' י"ח. התם לחומרא לא דק. דהרי רשאי להוסיף במעשרות כתרומות פ"ד מ"ה. אבל הכא אי יפריש ה' שלימים לק' יהיה לא דק לקולא. דהרי חייב טפי: הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת ומן הצוננת על החמה דכיון דבודאי מהני בדיעבד בהפריש מהרע על יפה. בדמאי שרי אפי' לכתחילה: אפילו מטפוסין דפוסין שעושין בהן הלחם א"נ נ"ל דדפוס היינו חותם שהי' לכל נחתום כמה מהן לסמן בו ככריו [כרפ"ב דב"מ]: הרבה אף שהדפוסין חלוקים. לא חיישינן שמא אחד מהן ממעושר. דנחתם מחד גברא זבן: שאני אומר חטים של אמש היו משל אחד ושל היום היו משל אחר ודוקא באחד מאמש ואחד מהיום. ואפילו מדפוס א'. אבל בשניהן מיום א' אפי' מדפיסים הרבה לא חייש ר"י. ולתוס' [ב"מ נ"ו א'] דוקא בב' לריעותא אוסר ר"י. דא' מאמש וא' מהיום והם ג"כ מב' דפוסים: ר' שמעון אוסר בתרומת מעשר אפי' שניהן מיום א' חיישינן בב' דפוסין: ומתיר בחלה דלא חיישינן לב' דפוסים ולאמש והיום. מדחיוב חלה בגלגול אצל נחתום א' הוא: הלוקח מן הפלטר הוא הקונה מנחתומין הרבה וחוזר ומוכר לבעלי בתים [כך מוכח לע"ד ממנחות [ק"ג ב] ודלא כרש"י [ב"מ נ"ו א] דפי' דהפלטר מוכר לנחתומין. ובמכ"ר נהפך הוא]: מעשר מכל טפוס וטפוס דברי רבי מאיר דשמא זה קנה מנחתום שעישר. וזה מאינו מעשר. ורבי מאיר לטעמיה דחייש למיעוט פלטרין שקונים מנחתומין רבים. כך נראה לי: רבי יהודה אומר מאחת על הכל ס"ל דפלטר מחד נחתום זבן. ודינו כנחתום: מודה ר' יהודה בלוקח מן המנפול מאנאפאלא הוא בלשון רומי מי שניתן לו רשות מהמלכות שימכור הוא לבדו ליחידים הסחורה או הלחם וכדומה. ולו מוכרחים הכל למכור כדי שימכור הוא להיחידים ולכן הוא קונה מפלטרין הרבה: שהוא מעשר מכל אחד ואחד ר"ל מכל טפוס וטפוס: הלוקח מן העני שמחזיר על הפתחים: וכן העני שנתנו לו פרוסות פת או פלחי דבילה חתיכת דבילה. והעני רוצה לתקנם: מעשר מכל אחד ואחד ובתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל דס"ל דבדמאי אפילו ביבש יש בילה. ומדקבל תמרים רבים מכל א'. א"כ כשיפריש אחר שיבללם. א"א שלא יתרמי מהפטור והחיוב יחד. ויעשר מהם על הפטור והחיוב. משא"כ ברישא דלא קבל רק חתיכה א' מכל בעה"ב. דאפי' יהיה הנותן ותרן. לא יתן חתיכות הרבה. רק חתיכה א' גדולה ועבה. לא אמרינן יש בילה. דאפשר שיפריש מחתיכה פטורה על החייבת או איפכא: אמר ר"י אימתי בזמן שמתנה מרובה שקבל העני מתנה מרובה. ומפריש לפ"ז תמרים הרבה. אז שייך לומר. דלא סגי שיתרמי מפטור וחיוב יחד: אבל בזמן שמתנה מועטת שלא קבל רק מתנה מועטת. דאז לא יפריש כשיעשר. רק תמרה א' או ב'. שוב הו"ל כחתיכת פת ודבילה. דלא אמרי' גבה יש בילה [כך נלפע"ד שבטלה במעוטה נגד דעת רבותי]: הלוקח מן הסיטון סוחר גדול ומטובא זבן. ומוכר שוב במדה גסה: וחזר ולקח ממנו שניה לא יעשר מזה על זה אפי' מאותו הסוג אותה כלי ואפי' לר"י לעיל בפלטר עכ"פ בסיטון מודה דמטובא זבן: אפילו מאותו המין שחמתית או לבנה: נאמן הסיטון לומר משל אחד הם מדקאמר דנאמן ש"מ דבע"ה מיירי. ואע"ג דאינו נאמן לומר שקנה ממי שמעשר רק משום כדי חייו [כפ"ד כ"ו] אפ"ה נאמן לומר דמשל א' הן. מדהו"ל ס"ס. ספק שאמר אמת. וא"ת שמב' לקח שמא שניהן עשרו או שניהן לא עשרו: הלוקח מבעל הבית מהגדל בשדותיו. ומיירי שמוכר במדה גסה. או שהוא ע"ה שאינו מעשר: וחזר ולקח ממנו שניה מעשר מזה על זה מיהו אין מעשר ממין על שאינו מינו או מחדש אישן: בעל הבית שהיה מוכר ירק בשוק וקנה וחזר וקנה ממנו: בזמן שמביאין לו מגנותיו מעשר הלוקח: ומגנות אחרות מעשר מכל אחד ואחד דשמא משנים קנה. וא' עישר וא' לא עישר: הלוקח טבל משני מקומות והודיעו לו המוכרים שקונה ודאי טבל: מעשר מזה על זה קא משמע לן דלא חיישינן שמא מוכר א' מירחן לאכילה. דחייבין לעשרן מדאורייתא. וא' מירחן למכרן דפטירי ממעשר מדאוריי'. והו"ל כמפריש מפטור על החיוב. קא משמע לן דעל כל פנים הלוקח פירות גמורים. בין כך וכך פטור מדאורייתא [כרמב"ם רפ"ב ממעשר. ולראב"ד אפי' בלקחן קודם מירוח פטור] והו"ל כמפריש מפטור אפטור. ואע"ג דאפשר דמפריש מחד דרבנן אתרי דרבנן. או איפכא. והרי קיי"ל [מגילה פ"ב מ"ד] דלא אתי תרי דרבנן ומפיק חד דרבנן. י"ל התם ודאי וודאי הוא. משא"כ הכא ספק וספק הוא. וכיון דספק דרבנן לקולא. אין לחלק בין חד ספק לתרי ספיקא. ודו"ק. דכיון דגם חד ספק דרבנן הו"ל הספק האחר שנוסף עליו כליתא לגמרי: אע"פ שאמרו דבמכרו לו טבל מעשר מזע"ז. היינו רק בדיעבד שכבר מכרו לו. אבל לכתחילה הרי עכ"פ אין אדם וכו'. כך נ"ל: אין אדם רשאי למכור טבל אפילו לחבר. דאסור להוציא מתח"י דבר שאינו מתוקן: אלא לצורך בנתערב לחבר חולין מועטים בטבל מרובה. דאע"ג דבטלי חולין ברוב. עכ"פ כיון דאין בילה ביבש. א"א לעשר מיני' וביה. שמא יפריש מפטור על החיוב. ולהכי צריך לתקן הטבל ממקום אחר. אבל בנתערב טבל מועט בחולין מרובים. כיון דרק מדרבנן לא בטל מדהו"ל דשיל"מ [כנדרים דנ"ח] אבל מדאורייתא בטל. א"א להפריש מטבל אחר דהו"ל כמפריש מחיוב אפטור. ועדיף טפי להפריש מיניה וביה: מעשרין משל ישראל על של נכרי דקיי"ל אין קניין לעובד כוכבים בא"י להפקיע ממעשר [רמב"ם פ"א מתרומות]: משל ישראל על של כותים קמ"ל דודאי אין נזהרים אלפני עור ומוכרים טבל: רבי אליעזר אוסר משל כותים על של כותים דזמנין דעישר א' לנפשיה ונמלך למכור. וכ"ש דפליג ר"א ברישא דליכא ס"ס כבסיפא. דשמא שניהן (לא) עישרו. ואת"ל שא' מהן לא עישר. י"ל שמא גם השני לא עישר. מיהו ת"ק לא חייש לנמלך מדלא שכיח שיהיה נמלך. ועוד דרוב תבואה של עובדי אדמה. היא כדי למכרה: עציץ נקוב זאאט טאפף בל"א מנוקב כדי שורש קטן. והוא פחו' מכזי'. ומלאו עפר והגדל בו טבל מדאו': תרם מהארץ על עציץ נקוב מעציץ נקוב על הארץ תרומתו תרומה ואפי' לכתחילה תורם הכי: משאינו נקוב על הנקוב תרומה ויחזור ויתרום דאף דתרם מפטור אחיוב. על כל פנים שלא יזלזל בתרומה. להכי יתנה לכהן. וא"צ להוציא עליה תומ"ע. דמדאורייתא שאינו נקוב פטור: מן הנקוב על שאינו נקוב תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומות ומעשרות דמדהפריש מחיוב אפטור. הו"ל התרומה טבל דאורייתא. מיהו לא יתרום מיניה וביה דלמא אתו למיכל השיריים לזרים [תוס' יבמות דפ"ט ב]. ונ"ל דלהכי לא קתני ממקום אחר. משום דבדיעבד גם מיניה וביה מהני: תרם מן הדמאי על הדמאי נ"ל דעל כרחך היינו שתרם תרומת מעשר. דאי בת"ג הרי לא נחשדו ע"ה עליה [כסוטה דמ"ח]. ומיירי שקנה שניהן מב' בנ"א: מרמאי על הודאי תרומה ויחזור ויתרום דשמא א' עישר. וא"צ לתקן התרומה. דרוב ע"ה מעשרין:
מלכת שלמה
בפי' ר"ע ז"ל דר"מ ס"ל כר' אלעאי וכו'. אמר המלקט כתב הרא"ש ז"ל ובירוש' קאמר דעד ט"ו יום שרי ר"מ להפריש מזה על זה אבל טפי לא ולפ"ז עד ט"ו יום אין כאן רע ויפה ע"כ. ירושלמי תני כן ר' יהודה ור"ש אוסרין בתמ"ע ומתירין בחלה והתם מפ' א"כ מאי בינייהו והביאו הר"ש ז"ל:
3.
One who bought [bread] from a baker, he may give tithe from hot bread for cold bread or from cold bread for hot bread, even when they are of various moulds, the words of Rabbi Meir. Rabbi Judah prohibits it, because I say that yesterday’s wheat was bought from one man and today’s wheat from another man. Rabbi Shimon prohibits it in the case of terumat maaser, but permits it in the case of hallah.
משנה ד
הַלּוֹקֵחַ מִן הַפַּלְטֵר, מְעַשֵּׂר מִכָּל טְפוּס וּטְפוּס, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מֵאַחַת עַל הַכֹּל. מוֹדֶה רַבִּי יְהוּדָה בְּלוֹקֵחַ מִן הַמַּנְפּוֹל, שֶׁהוּא מְעַשֵּׂר מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד:
ברטנורה
פלטר. הוא הלוקח מן הנחתומים ככרות הרבה בבת אחת ומוכרן אחר כך בשוק אחד אחד:מעשר מכל דפוס ודפוס דברי רבי מאיר. דסבירא ליה לרבי מאיר פלטר מתרי תלתא נחתומי זבן, ואנו אומרים דפוס זה קנה מנחתום אחד והשני מנחתום אחר. ורבי יהודה סבר פלטר מחד נחתום זבן ואע״פ שהם משני דפוסים כולן מנחתום אחד הן, הלכך אם כולן משל אמש או משל היום מעשר מאחד על הכל כדין נחתום:מנפול. קונה מן פלטרין הרבה ומוכר לאחרים, וכיון שהוא רגיל לקנות מאנשים הרבה הלוקח ממנו מעשר על כל אחד ואחד. והלכה כרבי יהודה:
תוסופות יום טוב
רבי יהודה אומר מאחת על הכל. כתבו הרמב"ם והר"ב והלכה כרבי יהודה. ולעיל פסקו הלכה כר"ש והלא ר"ש אוסר בשני דפוסים. ור"י דשרי בפלטר משום דלא חייש לדפוסים. ובסוף הלכות מעשר פוסק הרמב"ם כר"י בנחתום ובפלטר ולענין חלה פוסק בריש פרק ו מהלכות בכורים להא דר"ש. ואם לא כוונו לומר הלכה כרבי שמעון אלא לענין חלה ובהא אף ר"י מודה כמו שכתב הר"ב והוא מהירושלמי ואף ר"י מודה בה ותני כן וכו' היה להם לומר והל' כר"ש בחלה שאין חולקים עליו. ודוחק לתרץ דלעיל פוסק הר"ב כר"ש לענין הכל והכא פוסק כרבי יהודה לענין חלה לאפוקי לרבי מאיר צריך שיתן חלה מכל דפוס ודפוס שזה דוחק לפי שמשנתנו במעשר שנויה:
יכין
מלכת שלמה
יכין
הלוקח מן הנחתום שמוכר דמאי במדה גסה. ופטור מתמ"ע וחלה. דדוקא במוכר בדקה. דמשתכר הרבה. חייב כפ"ב מ"ד. והכא מיירי שקנה לחם מהנחתום חבר [ועי' פ"ד מ"ה]: כיצד הוא מעשר נוטל כדי תרומת מעשר ר"ל א' מק'. ולא שיפריש תמ"ע מוד דאף דתמ"ע א"צ מוקף רק מד"ס [כתוס' גיטין ד"ל ע"ב] ומכ"ש בדמאי. עכ"פ לתרום ממוקף עדיף טפי. ואם יפרישנה השתא לא יהא מן המוקף סמוך למעשר כשיפרישנה אח"כ באמת ויאמר שתהיה תרומת מעשר. ותו דכשיפריש יקדים תמ"ע למעשר. רק כוונת מתני' שיסמן מקום: וחלה אם הקונה בעה"ב. אז שיעור חלה א' מכ"ד. ואם פלטר א' ממ"ח: ואומר אחד ממאה ממה שיש כאן הרי בצד זה מעשר ושאר מעשר עוד ט'. ולהכי לא קאמר כפשוטו. א' מי' שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר. והר"ז תמ"ע עליו. צ"ל דזהו כדי למעט בירור המעשר שלא יתנה ללוי. בכל מה שיכול. ולא יראה כאוכל מעשרותיו להדיא: סמוך לו זה שעשיתי מעשר בתחילה: עשוי תרומת מעשר עליו ויתנו לכהן: והשאר חלק מ"ח שהפרשתי ולהכי לא קאמר בפירוש וחלק מ"ח. דמדכבר הפריש המעשר תו אינו חייב חלק מ"ח. דהרי מהמעשר אינו חייב חלה: ומע"ש בצפונו או בדרומו של התמ"ע שכבר קבע לו מקום ודו"ק: ומחולל על המעות וא"צ להוסיף חומש: הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת דרשאי גם הישראל ליתן התמ"ע לכל כהן שירצה [כגיטין דל"א] והרי שיעור תרומה ב' ממאה לבינוני. ושיעור תמ"ע א' מק': נוטל אחד משלשים ושלש ושליש ר"ל מכל ל"ג סאה ושליש נוטל סאה א'. דכדי להקל טורח המדידה אינו נוטל ג' סאה מק'. רק יחלק כל הכרי שהוא ק' סאה לג' חלקים. ויהיה כל חלק ל"ג סאה ושליש. דהו"ל כל חלק ק' שלישיות. ויקח מכל חלק סאה. שהוא ג' שלישיות: ואומר א' ממאה בכל החלק: ממה שיש כאן בסאה שהפרשתי: ה"ז בצד זה חולין ר"ל שליש א' מהג' שלישיות שהפרשתי יהיה חולין. ונ"ל דדוקא צ"ל כן. דאל"כ מדמפריש ת"ג ותמ"ע יחד. חיישינן שמא יקדים תמ"ע לת"ג. להכי יאמר כן להיכרא. וזה כל מה דקמ"ל במתני' דהכא. ולרב"א ה"ט דצ"ל כן. מדצריך להפריש ת"ג מאומד. ותמ"ע צריך מדידה. ובאומר "והשאר". הוי כמאומד: והשאר ב' השלישיות האחרות מאותן ג' שלישיות סאה שהפרשתי: תרומה על הכל יהיו תרומה על כל הק' שלישיות שבחלק: ומאה חולין שיש כאן ר"ל השליש הנשאר. שהוא חלק המאיי מהכל: הרי זה בצד זה מעשר ושאר מעשר סמוך לו שאר הט' שלישיים יהיו סמוכים לו. ולא אמר בפירוש ושאר הט'. דמדכבר נטל הת"ג אין חייב עוד ט' שלימים למעשר: זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו על הט' שלישיים מעשר. ונותן הסאה להכהן בעד ת"ג ותמ"ע: והשאר חלה ר"ל ואם רוצה להפריש ת"ג ותמ"ע וחלה כא'. ג"כ רשאי. רק דלא נקט בכה"ג ברישא שיפריש ה' למאה. דהיינו ב' לת"ג וא' לתמ"ע. וב' לחלה שנתנית א' ממ"ח. משום דאז לא יהיה החשבון מצומצם. דהרי חייב חלה מצ"ז הנשארים. טפי מב'. ואע"ג דגם בהמעשר נקט חשבון שאינו מצומצם כמש"ל סי' י"ח. התם לחומרא לא דק. דהרי רשאי להוסיף במעשרות כתרומות פ"ד מ"ה. אבל הכא אי יפריש ה' שלימים לק' יהיה לא דק לקולא. דהרי חייב טפי: הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת ומן הצוננת על החמה דכיון דבודאי מהני בדיעבד בהפריש מהרע על יפה. בדמאי שרי אפי' לכתחילה: אפילו מטפוסין דפוסין שעושין בהן הלחם א"נ נ"ל דדפוס היינו חותם שהי' לכל נחתום כמה מהן לסמן בו ככריו [כרפ"ב דב"מ]: הרבה אף שהדפוסין חלוקים. לא חיישינן שמא אחד מהן ממעושר. דנחתם מחד גברא זבן: שאני אומר חטים של אמש היו משל אחד ושל היום היו משל אחר ודוקא באחד מאמש ואחד מהיום. ואפילו מדפוס א'. אבל בשניהן מיום א' אפי' מדפיסים הרבה לא חייש ר"י. ולתוס' [ב"מ נ"ו א'] דוקא בב' לריעותא אוסר ר"י. דא' מאמש וא' מהיום והם ג"כ מב' דפוסים: ר' שמעון אוסר בתרומת מעשר אפי' שניהן מיום א' חיישינן בב' דפוסין: ומתיר בחלה דלא חיישינן לב' דפוסים ולאמש והיום. מדחיוב חלה בגלגול אצל נחתום א' הוא: הלוקח מן הפלטר הוא הקונה מנחתומין הרבה וחוזר ומוכר לבעלי בתים [כך מוכח לע"ד ממנחות [ק"ג ב] ודלא כרש"י [ב"מ נ"ו א] דפי' דהפלטר מוכר לנחתומין. ובמכ"ר נהפך הוא]: מעשר מכל טפוס וטפוס דברי רבי מאיר דשמא זה קנה מנחתום שעישר. וזה מאינו מעשר. ורבי מאיר לטעמיה דחייש למיעוט פלטרין שקונים מנחתומין רבים. כך נראה לי: רבי יהודה אומר מאחת על הכל ס"ל דפלטר מחד נחתום זבן. ודינו כנחתום: מודה ר' יהודה בלוקח מן המנפול מאנאפאלא הוא בלשון רומי מי שניתן לו רשות מהמלכות שימכור הוא לבדו ליחידים הסחורה או הלחם וכדומה. ולו מוכרחים הכל למכור כדי שימכור הוא להיחידים ולכן הוא קונה מפלטרין הרבה: שהוא מעשר מכל אחד ואחד ר"ל מכל טפוס וטפוס: הלוקח מן העני שמחזיר על הפתחים: וכן העני שנתנו לו פרוסות פת או פלחי דבילה חתיכת דבילה. והעני רוצה לתקנם: מעשר מכל אחד ואחד ובתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל דס"ל דבדמאי אפילו ביבש יש בילה. ומדקבל תמרים רבים מכל א'. א"כ כשיפריש אחר שיבללם. א"א שלא יתרמי מהפטור והחיוב יחד. ויעשר מהם על הפטור והחיוב. משא"כ ברישא דלא קבל רק חתיכה א' מכל בעה"ב. דאפי' יהיה הנותן ותרן. לא יתן חתיכות הרבה. רק חתיכה א' גדולה ועבה. לא אמרינן יש בילה. דאפשר שיפריש מחתיכה פטורה על החייבת או איפכא: אמר ר"י אימתי בזמן שמתנה מרובה שקבל העני מתנה מרובה. ומפריש לפ"ז תמרים הרבה. אז שייך לומר. דלא סגי שיתרמי מפטור וחיוב יחד: אבל בזמן שמתנה מועטת שלא קבל רק מתנה מועטת. דאז לא יפריש כשיעשר. רק תמרה א' או ב'. שוב הו"ל כחתיכת פת ודבילה. דלא אמרי' גבה יש בילה [כך נלפע"ד שבטלה במעוטה נגד דעת רבותי]: הלוקח מן הסיטון סוחר גדול ומטובא זבן. ומוכר שוב במדה גסה: וחזר ולקח ממנו שניה לא יעשר מזה על זה אפי' מאותו הסוג אותה כלי ואפי' לר"י לעיל בפלטר עכ"פ בסיטון מודה דמטובא זבן: אפילו מאותו המין שחמתית או לבנה: נאמן הסיטון לומר משל אחד הם מדקאמר דנאמן ש"מ דבע"ה מיירי. ואע"ג דאינו נאמן לומר שקנה ממי שמעשר רק משום כדי חייו [כפ"ד כ"ו] אפ"ה נאמן לומר דמשל א' הן. מדהו"ל ס"ס. ספק שאמר אמת. וא"ת שמב' לקח שמא שניהן עשרו או שניהן לא עשרו: הלוקח מבעל הבית מהגדל בשדותיו. ומיירי שמוכר במדה גסה. או שהוא ע"ה שאינו מעשר: וחזר ולקח ממנו שניה מעשר מזה על זה מיהו אין מעשר ממין על שאינו מינו או מחדש אישן: בעל הבית שהיה מוכר ירק בשוק וקנה וחזר וקנה ממנו: בזמן שמביאין לו מגנותיו מעשר הלוקח: ומגנות אחרות מעשר מכל אחד ואחד דשמא משנים קנה. וא' עישר וא' לא עישר: הלוקח טבל משני מקומות והודיעו לו המוכרים שקונה ודאי טבל: מעשר מזה על זה קא משמע לן דלא חיישינן שמא מוכר א' מירחן לאכילה. דחייבין לעשרן מדאורייתא. וא' מירחן למכרן דפטירי ממעשר מדאוריי'. והו"ל כמפריש מפטור על החיוב. קא משמע לן דעל כל פנים הלוקח פירות גמורים. בין כך וכך פטור מדאורייתא [כרמב"ם רפ"ב ממעשר. ולראב"ד אפי' בלקחן קודם מירוח פטור] והו"ל כמפריש מפטור אפטור. ואע"ג דאפשר דמפריש מחד דרבנן אתרי דרבנן. או איפכא. והרי קיי"ל [מגילה פ"ב מ"ד] דלא אתי תרי דרבנן ומפיק חד דרבנן. י"ל התם ודאי וודאי הוא. משא"כ הכא ספק וספק הוא. וכיון דספק דרבנן לקולא. אין לחלק בין חד ספק לתרי ספיקא. ודו"ק. דכיון דגם חד ספק דרבנן הו"ל הספק האחר שנוסף עליו כליתא לגמרי: אע"פ שאמרו דבמכרו לו טבל מעשר מזע"ז. היינו רק בדיעבד שכבר מכרו לו. אבל לכתחילה הרי עכ"פ אין אדם וכו'. כך נ"ל: אין אדם רשאי למכור טבל אפילו לחבר. דאסור להוציא מתח"י דבר שאינו מתוקן: אלא לצורך בנתערב לחבר חולין מועטים בטבל מרובה. דאע"ג דבטלי חולין ברוב. עכ"פ כיון דאין בילה ביבש. א"א לעשר מיני' וביה. שמא יפריש מפטור על החיוב. ולהכי צריך לתקן הטבל ממקום אחר. אבל בנתערב טבל מועט בחולין מרובים. כיון דרק מדרבנן לא בטל מדהו"ל דשיל"מ [כנדרים דנ"ח] אבל מדאורייתא בטל. א"א להפריש מטבל אחר דהו"ל כמפריש מחיוב אפטור. ועדיף טפי להפריש מיניה וביה: מעשרין משל ישראל על של נכרי דקיי"ל אין קניין לעובד כוכבים בא"י להפקיע ממעשר [רמב"ם פ"א מתרומות]: משל ישראל על של כותים קמ"ל דודאי אין נזהרים אלפני עור ומוכרים טבל: רבי אליעזר אוסר משל כותים על של כותים דזמנין דעישר א' לנפשיה ונמלך למכור. וכ"ש דפליג ר"א ברישא דליכא ס"ס כבסיפא. דשמא שניהן (לא) עישרו. ואת"ל שא' מהן לא עישר. י"ל שמא גם השני לא עישר. מיהו ת"ק לא חייש לנמלך מדלא שכיח שיהיה נמלך. ועוד דרוב תבואה של עובדי אדמה. היא כדי למכרה: עציץ נקוב זאאט טאפף בל"א מנוקב כדי שורש קטן. והוא פחו' מכזי'. ומלאו עפר והגדל בו טבל מדאו': תרם מהארץ על עציץ נקוב מעציץ נקוב על הארץ תרומתו תרומה ואפי' לכתחילה תורם הכי: משאינו נקוב על הנקוב תרומה ויחזור ויתרום דאף דתרם מפטור אחיוב. על כל פנים שלא יזלזל בתרומה. להכי יתנה לכהן. וא"צ להוציא עליה תומ"ע. דמדאורייתא שאינו נקוב פטור: מן הנקוב על שאינו נקוב תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומות ומעשרות דמדהפריש מחיוב אפטור. הו"ל התרומה טבל דאורייתא. מיהו לא יתרום מיניה וביה דלמא אתו למיכל השיריים לזרים [תוס' יבמות דפ"ט ב]. ונ"ל דלהכי לא קתני ממקום אחר. משום דבדיעבד גם מיניה וביה מהני: תרם מן הדמאי על הדמאי נ"ל דעל כרחך היינו שתרם תרומת מעשר. דאי בת"ג הרי לא נחשדו ע"ה עליה [כסוטה דמ"ח]. ומיירי שקנה שניהן מב' בנ"א: מרמאי על הודאי תרומה ויחזור ויתרום דשמא א' עישר. וא"צ לתקן התרומה. דרוב ע"ה מעשרין:
מלכת שלמה
הפלטר. מצאתי כתוב פלטר שמוכר בשוק לשון פלטיא. והרי"ש היא כמו הסנדלר ע"כ. ורש"י ז"ל פי' שם בפ' הזהב פלטר הוא לענין ככרות כסיטון לענין תבואה לוקח ככרות הרבה ומוכר לחנונים ולנחתומים ע"כ וע"ש בתוס':
בפי' ר"ע ז"ל ואע"פ שהן משני דפוסים. פי' הרמב"ם ז"ל כי יתכן כי הנחתום בעצמו המתקן הלחם אפשר שיעשה מעיסה אחת מינים הרבה מן הדפוסים ע"כ:
מנפול. הרמב"ם ז"ל פי' כפירוש פשט הירושלמי דאמרי' התם איזהו מנפול דבי ר' ינאי אמרין ט' פלטרין ועשרה נחתומין תמניא מן תמניא וחד מן תרי משמע שר"ל דעיר שיש בה ט' פלטרין ועשרה נחתומין ע"כ יש פלטר א' שקונה משני נחתומין והוא המנפול ומודה בה ר"י:
בסוף ל' ר"ע ז"ל והלכה כר' יהודה. אמר המלקט כתב הה"ר אפרים אשכנזי ז"ל וכזה הלשון כתב הרמב"ם ז"ל ומשמע דהלכה קאי על דבר המחלוקת וא"כ הלכה כר"י שאומר מאחת על הכל ומבואר לעיל שא"צ להפריש מן דמאי רק תמ"ע וצ"ע לעיל בלוקח מן הנחתום וכו' פסקו כר"ש שאוסר בתמ"ע אפי' ביום א' היכא שיש שני דפוסין וצריך לעשר מכאו"א וא"כ כ"ש בפלטר דו"ק. וע' בהרמב"ם ז"ל בפסקיו שפסק לעיל בנחתום ג"כ כר' יהודה עכ"ל ז"ל. וכבר דבר בזה בתי"ט ג"כ:
4.
If one bought from a bread seller he must tithe every mould [separately], the words of Rabbi Meir. Rabbi Judah says: he may give tithes from one mould for all the others. But Rabbi Judah agrees that one who bought from a monopolist he must tithe every mould [separately].
משנה ה
הַלּוֹקֵח מִן הֶעָנִי, וְכֵן הֶעָנִי שֶׁנָּתְנוּ לוֹ פְרוּסוֹת פַּת אוֹ פִלְחֵי דְבֵלָה, מְעַשֵּׂר מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד. וּבִתְמָרִים וּבִגְרוֹגָרוֹת, בּוֹלֵל וְנוֹטֵל. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁהַמַּתָּנָה מְרֻבָּה, אֲבָל בִּזְמַן שֶׁהַמַּתָּנָה מֻעֶטֶת, מְעַשֵּׂר מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד:
ברטנורה
הלוקח מן העני. המחזר על הפתחים:פלחי דבילה. חתיכות של דבילה:בולל ונוטל. דורס התמרים או הגרוגרות ומערבן יחד והן נבללים ומתערבים ונמצא מפריש מן החיוב, דקסבר יש בלילה בדבר היבש. אבל פרוסות של לחם ופלחי דבילה אין נבללין ואתי לאפרושי מן הפטור על החיוב:בזמן שהמתנה מרובה. בזמן שהכל נותנין מתנה מרובה, שכל המתנות שוות אז מועלת בלילה:אבל בזמן שהמתנה מועטת. כלומר שמתנה אחת מעוטה מחברתה לא מהניא בלילה, דדלמא כל חד וחד לא מתרמי דידיה וחיישינן שמא מן הרוב מפריש על המועט. כך נראה פירוש משנה זו בירושלמי:
תוסופות יום טוב
וכן העני. ורוצה לעשר כדתנן בריש פרק ג והרוצה לתקן יתקן:
פרוסות פת. לשון הר"ש חתיכות לחם שנותנין לעני המחזר על הפתחים מלשון הלא פרוס לרעב לחמך (ישעיהו נ״ח:ז׳) :
פלחי דבילה. לשון הר"ש כשנתייבשו ודרוסות בעיגול מתעגל העיגול לפלחים שיש בפלח כמה דבילות עד כאן. ופלח מלשון פולח ובוקע (תהלים קמא):
אבל בזמן שמתנה מועטת. לשון הר"ב כלומר שמתנה אחת מועטת מחברתה וכו'. וחיישינן שמא מן הרוב מפריש על המועט. וכן כתב הר"ש. וכלומר דלא אתרמי לכל חד וחד דידיה הואיל ואין המתנות שוות ונמצא שהפריש מאחד על של שני ושמא זה חיוב וזה פטור. ולפי שלעולם המועט נכלל במרובה וכל דפריש מרובא פריש. הלכך נקטי שמא מן הרוב מפריש על המועט ואין הכי נמי דחשש בהפך נמי הוי שמא מן המועט על המרובה ושמא זה חיוב וזה פטור. אלא שדברו בהווה. ויש להרמב"ם בזה פירוש אחר וז"ל. לפי שנאמר מאחר שנתן זה הנותן מתנה גדולה איש נדיב הוא ולא יקשה בעיניו המעשר ונאמר שעל כל פנים הוציא המעשרות ויתעשר הכל דמאי ואם הית' מתנה מועטת נחשב עליו שהוא על כל פנים כילי ולא עישר ולפיכך לא יתערב הכל שמא יפריש מדמאי על הודאי וזה אינו מותר כמו שיתבאר אח"כ עכ"ל. וסברתו שהנותנים מתנה מרובה הם בכלל רוב עניים (צ"ל ע"ה) דמעשרים והנותנים מתנה מועטת יצאו מכלל זה וקרובים לודאי שאינם מעושרים. וכתב עוד והלכה כר' יהודה שהוא מפריש הרבה מהמוקדם וצ"ל שהוא מפרש הדבר המוקדם:
יכין
מלכת שלמה
יכין
הלוקח מן הנחתום שמוכר דמאי במדה גסה. ופטור מתמ"ע וחלה. דדוקא במוכר בדקה. דמשתכר הרבה. חייב כפ"ב מ"ד. והכא מיירי שקנה לחם מהנחתום חבר [ועי' פ"ד מ"ה]: כיצד הוא מעשר נוטל כדי תרומת מעשר ר"ל א' מק'. ולא שיפריש תמ"ע מוד דאף דתמ"ע א"צ מוקף רק מד"ס [כתוס' גיטין ד"ל ע"ב] ומכ"ש בדמאי. עכ"פ לתרום ממוקף עדיף טפי. ואם יפרישנה השתא לא יהא מן המוקף סמוך למעשר כשיפרישנה אח"כ באמת ויאמר שתהיה תרומת מעשר. ותו דכשיפריש יקדים תמ"ע למעשר. רק כוונת מתני' שיסמן מקום: וחלה אם הקונה בעה"ב. אז שיעור חלה א' מכ"ד. ואם פלטר א' ממ"ח: ואומר אחד ממאה ממה שיש כאן הרי בצד זה מעשר ושאר מעשר עוד ט'. ולהכי לא קאמר כפשוטו. א' מי' שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר. והר"ז תמ"ע עליו. צ"ל דזהו כדי למעט בירור המעשר שלא יתנה ללוי. בכל מה שיכול. ולא יראה כאוכל מעשרותיו להדיא: סמוך לו זה שעשיתי מעשר בתחילה: עשוי תרומת מעשר עליו ויתנו לכהן: והשאר חלק מ"ח שהפרשתי ולהכי לא קאמר בפירוש וחלק מ"ח. דמדכבר הפריש המעשר תו אינו חייב חלק מ"ח. דהרי מהמעשר אינו חייב חלה: ומע"ש בצפונו או בדרומו של התמ"ע שכבר קבע לו מקום ודו"ק: ומחולל על המעות וא"צ להוסיף חומש: הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת דרשאי גם הישראל ליתן התמ"ע לכל כהן שירצה [כגיטין דל"א] והרי שיעור תרומה ב' ממאה לבינוני. ושיעור תמ"ע א' מק': נוטל אחד משלשים ושלש ושליש ר"ל מכל ל"ג סאה ושליש נוטל סאה א'. דכדי להקל טורח המדידה אינו נוטל ג' סאה מק'. רק יחלק כל הכרי שהוא ק' סאה לג' חלקים. ויהיה כל חלק ל"ג סאה ושליש. דהו"ל כל חלק ק' שלישיות. ויקח מכל חלק סאה. שהוא ג' שלישיות: ואומר א' ממאה בכל החלק: ממה שיש כאן בסאה שהפרשתי: ה"ז בצד זה חולין ר"ל שליש א' מהג' שלישיות שהפרשתי יהיה חולין. ונ"ל דדוקא צ"ל כן. דאל"כ מדמפריש ת"ג ותמ"ע יחד. חיישינן שמא יקדים תמ"ע לת"ג. להכי יאמר כן להיכרא. וזה כל מה דקמ"ל במתני' דהכא. ולרב"א ה"ט דצ"ל כן. מדצריך להפריש ת"ג מאומד. ותמ"ע צריך מדידה. ובאומר "והשאר". הוי כמאומד: והשאר ב' השלישיות האחרות מאותן ג' שלישיות סאה שהפרשתי: תרומה על הכל יהיו תרומה על כל הק' שלישיות שבחלק: ומאה חולין שיש כאן ר"ל השליש הנשאר. שהוא חלק המאיי מהכל: הרי זה בצד זה מעשר ושאר מעשר סמוך לו שאר הט' שלישיים יהיו סמוכים לו. ולא אמר בפירוש ושאר הט'. דמדכבר נטל הת"ג אין חייב עוד ט' שלימים למעשר: זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו על הט' שלישיים מעשר. ונותן הסאה להכהן בעד ת"ג ותמ"ע: והשאר חלה ר"ל ואם רוצה להפריש ת"ג ותמ"ע וחלה כא'. ג"כ רשאי. רק דלא נקט בכה"ג ברישא שיפריש ה' למאה. דהיינו ב' לת"ג וא' לתמ"ע. וב' לחלה שנתנית א' ממ"ח. משום דאז לא יהיה החשבון מצומצם. דהרי חייב חלה מצ"ז הנשארים. טפי מב'. ואע"ג דגם בהמעשר נקט חשבון שאינו מצומצם כמש"ל סי' י"ח. התם לחומרא לא דק. דהרי רשאי להוסיף במעשרות כתרומות פ"ד מ"ה. אבל הכא אי יפריש ה' שלימים לק' יהיה לא דק לקולא. דהרי חייב טפי: הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת ומן הצוננת על החמה דכיון דבודאי מהני בדיעבד בהפריש מהרע על יפה. בדמאי שרי אפי' לכתחילה: אפילו מטפוסין דפוסין שעושין בהן הלחם א"נ נ"ל דדפוס היינו חותם שהי' לכל נחתום כמה מהן לסמן בו ככריו [כרפ"ב דב"מ]: הרבה אף שהדפוסין חלוקים. לא חיישינן שמא אחד מהן ממעושר. דנחתם מחד גברא זבן: שאני אומר חטים של אמש היו משל אחד ושל היום היו משל אחר ודוקא באחד מאמש ואחד מהיום. ואפילו מדפוס א'. אבל בשניהן מיום א' אפי' מדפיסים הרבה לא חייש ר"י. ולתוס' [ב"מ נ"ו א'] דוקא בב' לריעותא אוסר ר"י. דא' מאמש וא' מהיום והם ג"כ מב' דפוסים: ר' שמעון אוסר בתרומת מעשר אפי' שניהן מיום א' חיישינן בב' דפוסין: ומתיר בחלה דלא חיישינן לב' דפוסים ולאמש והיום. מדחיוב חלה בגלגול אצל נחתום א' הוא: הלוקח מן הפלטר הוא הקונה מנחתומין הרבה וחוזר ומוכר לבעלי בתים [כך מוכח לע"ד ממנחות [ק"ג ב] ודלא כרש"י [ב"מ נ"ו א] דפי' דהפלטר מוכר לנחתומין. ובמכ"ר נהפך הוא]: מעשר מכל טפוס וטפוס דברי רבי מאיר דשמא זה קנה מנחתום שעישר. וזה מאינו מעשר. ורבי מאיר לטעמיה דחייש למיעוט פלטרין שקונים מנחתומין רבים. כך נראה לי: רבי יהודה אומר מאחת על הכל ס"ל דפלטר מחד נחתום זבן. ודינו כנחתום: מודה ר' יהודה בלוקח מן המנפול מאנאפאלא הוא בלשון רומי מי שניתן לו רשות מהמלכות שימכור הוא לבדו ליחידים הסחורה או הלחם וכדומה. ולו מוכרחים הכל למכור כדי שימכור הוא להיחידים ולכן הוא קונה מפלטרין הרבה: שהוא מעשר מכל אחד ואחד ר"ל מכל טפוס וטפוס: הלוקח מן העני שמחזיר על הפתחים: וכן העני שנתנו לו פרוסות פת או פלחי דבילה חתיכת דבילה. והעני רוצה לתקנם: מעשר מכל אחד ואחד ובתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל דס"ל דבדמאי אפילו ביבש יש בילה. ומדקבל תמרים רבים מכל א'. א"כ כשיפריש אחר שיבללם. א"א שלא יתרמי מהפטור והחיוב יחד. ויעשר מהם על הפטור והחיוב. משא"כ ברישא דלא קבל רק חתיכה א' מכל בעה"ב. דאפי' יהיה הנותן ותרן. לא יתן חתיכות הרבה. רק חתיכה א' גדולה ועבה. לא אמרינן יש בילה. דאפשר שיפריש מחתיכה פטורה על החייבת או איפכא: אמר ר"י אימתי בזמן שמתנה מרובה שקבל העני מתנה מרובה. ומפריש לפ"ז תמרים הרבה. אז שייך לומר. דלא סגי שיתרמי מפטור וחיוב יחד: אבל בזמן שמתנה מועטת שלא קבל רק מתנה מועטת. דאז לא יפריש כשיעשר. רק תמרה א' או ב'. שוב הו"ל כחתיכת פת ודבילה. דלא אמרי' גבה יש בילה [כך נלפע"ד שבטלה במעוטה נגד דעת רבותי]: הלוקח מן הסיטון סוחר גדול ומטובא זבן. ומוכר שוב במדה גסה: וחזר ולקח ממנו שניה לא יעשר מזה על זה אפי' מאותו הסוג אותה כלי ואפי' לר"י לעיל בפלטר עכ"פ בסיטון מודה דמטובא זבן: אפילו מאותו המין שחמתית או לבנה: נאמן הסיטון לומר משל אחד הם מדקאמר דנאמן ש"מ דבע"ה מיירי. ואע"ג דאינו נאמן לומר שקנה ממי שמעשר רק משום כדי חייו [כפ"ד כ"ו] אפ"ה נאמן לומר דמשל א' הן. מדהו"ל ס"ס. ספק שאמר אמת. וא"ת שמב' לקח שמא שניהן עשרו או שניהן לא עשרו: הלוקח מבעל הבית מהגדל בשדותיו. ומיירי שמוכר במדה גסה. או שהוא ע"ה שאינו מעשר: וחזר ולקח ממנו שניה מעשר מזה על זה מיהו אין מעשר ממין על שאינו מינו או מחדש אישן: בעל הבית שהיה מוכר ירק בשוק וקנה וחזר וקנה ממנו: בזמן שמביאין לו מגנותיו מעשר הלוקח: ומגנות אחרות מעשר מכל אחד ואחד דשמא משנים קנה. וא' עישר וא' לא עישר: הלוקח טבל משני מקומות והודיעו לו המוכרים שקונה ודאי טבל: מעשר מזה על זה קא משמע לן דלא חיישינן שמא מוכר א' מירחן לאכילה. דחייבין לעשרן מדאורייתא. וא' מירחן למכרן דפטירי ממעשר מדאוריי'. והו"ל כמפריש מפטור על החיוב. קא משמע לן דעל כל פנים הלוקח פירות גמורים. בין כך וכך פטור מדאורייתא [כרמב"ם רפ"ב ממעשר. ולראב"ד אפי' בלקחן קודם מירוח פטור] והו"ל כמפריש מפטור אפטור. ואע"ג דאפשר דמפריש מחד דרבנן אתרי דרבנן. או איפכא. והרי קיי"ל [מגילה פ"ב מ"ד] דלא אתי תרי דרבנן ומפיק חד דרבנן. י"ל התם ודאי וודאי הוא. משא"כ הכא ספק וספק הוא. וכיון דספק דרבנן לקולא. אין לחלק בין חד ספק לתרי ספיקא. ודו"ק. דכיון דגם חד ספק דרבנן הו"ל הספק האחר שנוסף עליו כליתא לגמרי: אע"פ שאמרו דבמכרו לו טבל מעשר מזע"ז. היינו רק בדיעבד שכבר מכרו לו. אבל לכתחילה הרי עכ"פ אין אדם וכו'. כך נ"ל: אין אדם רשאי למכור טבל אפילו לחבר. דאסור להוציא מתח"י דבר שאינו מתוקן: אלא לצורך בנתערב לחבר חולין מועטים בטבל מרובה. דאע"ג דבטלי חולין ברוב. עכ"פ כיון דאין בילה ביבש. א"א לעשר מיני' וביה. שמא יפריש מפטור על החיוב. ולהכי צריך לתקן הטבל ממקום אחר. אבל בנתערב טבל מועט בחולין מרובים. כיון דרק מדרבנן לא בטל מדהו"ל דשיל"מ [כנדרים דנ"ח] אבל מדאורייתא בטל. א"א להפריש מטבל אחר דהו"ל כמפריש מחיוב אפטור. ועדיף טפי להפריש מיניה וביה: מעשרין משל ישראל על של נכרי דקיי"ל אין קניין לעובד כוכבים בא"י להפקיע ממעשר [רמב"ם פ"א מתרומות]: משל ישראל על של כותים קמ"ל דודאי אין נזהרים אלפני עור ומוכרים טבל: רבי אליעזר אוסר משל כותים על של כותים דזמנין דעישר א' לנפשיה ונמלך למכור. וכ"ש דפליג ר"א ברישא דליכא ס"ס כבסיפא. דשמא שניהן (לא) עישרו. ואת"ל שא' מהן לא עישר. י"ל שמא גם השני לא עישר. מיהו ת"ק לא חייש לנמלך מדלא שכיח שיהיה נמלך. ועוד דרוב תבואה של עובדי אדמה. היא כדי למכרה: עציץ נקוב זאאט טאפף בל"א מנוקב כדי שורש קטן. והוא פחו' מכזי'. ומלאו עפר והגדל בו טבל מדאו': תרם מהארץ על עציץ נקוב מעציץ נקוב על הארץ תרומתו תרומה ואפי' לכתחילה תורם הכי: משאינו נקוב על הנקוב תרומה ויחזור ויתרום דאף דתרם מפטור אחיוב. על כל פנים שלא יזלזל בתרומה. להכי יתנה לכהן. וא"צ להוציא עליה תומ"ע. דמדאורייתא שאינו נקוב פטור: מן הנקוב על שאינו נקוב תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומות ומעשרות דמדהפריש מחיוב אפטור. הו"ל התרומה טבל דאורייתא. מיהו לא יתרום מיניה וביה דלמא אתו למיכל השיריים לזרים [תוס' יבמות דפ"ט ב]. ונ"ל דלהכי לא קתני ממקום אחר. משום דבדיעבד גם מיניה וביה מהני: תרם מן הדמאי על הדמאי נ"ל דעל כרחך היינו שתרם תרומת מעשר. דאי בת"ג הרי לא נחשדו ע"ה עליה [כסוטה דמ"ח]. ומיירי שקנה שניהן מב' בנ"א: מרמאי על הודאי תרומה ויחזור ויתרום דשמא א' עישר. וא"צ לתקן התרומה. דרוב ע"ה מעשרין:
מלכת שלמה
בולל ונוטל. כתב בערוך דאיכא מאן דגריס בורר ונוטל ע"כ. ובירושלמי איכא מאן דמוקי לה בשאינם גדולות אלא עד כזית ואז נבללין אבל אי הוו גדולים חשיבי ואין בילה:
בזמן שמתנה מרובה. פי' הרמב"ם ז"ל מרובה כלומר גדולה וכו' ולפי פי' זה ניחא לשון מרובה דאילו לפי' הירושלמי הול"ל בזמן שהמתנות שוות והכי אי' בירושלמי דבי ר' ינאי אמרו בשעת הגרן שנו שהכל נותנין בשוה. היו הכל נותנים ממאה ואחד מחמשים מעשר מחמשים. היו הכל נותנין מחמשים וא' מארבעים מעשר מארבעים. היו הכל נותנין מארבעים וא' משלשים מעשר משלשים. היו הכל נותנין משלשים ואחד מעשרים מעשר מעשרים. היו הכל נותנים מעשרים. וא' מעשרה מעשר מעשרה. היו הכל נותנין מעשרה וא' מאחד מעשר מכל אחד ואחד. פי' מעשר מחמשים בוללן ומחלקן לחלקים שיהא בכל חלק וחלק חמשים ומעשר מכל חלק וחלק ותלינן דדלמא כל חד וחד מתרמי ליה דידיה ואין טעם ברור להתיר בכה"ג ודוקא בדמאי אבל בודאי לא והכי אי' בירושלמי בדמאי התירו כר' יהודה אבל בודאי אמרי' התם לכל אין בילה חוץ מיין ושמן וכן אמר שמואל בפ"ק דר"ה די"ג ובתוספתא מחלק בין שנת השובע לשאר השנים והיינו משום דבעת השובע הכל נותנין מתנות מרובות הר"ש ז"ל. ואימתי דר"י בא לפ' כדקיי"ל בכמה דוכתי ולפיכך פסק הרמב"ם ז"ל הלכה כמותו:
5.
One who buys from a poor man, and similarly a poor man to whom they given slices of bread or pieces of fig-cake, he must tithe every piece. But in the case of dates and dried figs he may mix them together and take [the tithes from the mixture]. Rabbi Judah said: When is this so? When the amount [of dates or dried figs] given to the poor man was large; but when the amount was small, he must tithe each separately.
משנה ו
הַלּוֹקֵחַ מִן הַסִּיטוֹן וְחָזַר וְלָקַח מִמֶּנּוּ שְׁנִיָּה, לֹא יְעַשֵּׂר מִזֶּה עַל זֶה, אֲפִלּוּ מֵאוֹתוֹ הַסּוּג, אֲפִלּוּ מֵאוֹתוֹ הַמִּין. נֶאֱמָן הַסִּיטוֹן לוֹמַר, מִשֶּׁל אֶחָד הֵם:
ברטנורה
סיטון. סוחר הלוקח תבואה מבעלי בתים הרבה ביחד ומוכר לאחרים במדה גסה:לא יעשר מזה על זה. דשמא מה שלקח ממנו בשניה מאדם אחר קנאו, ואתי לאפרושי מן הפטור על החיוב:ואפילו מאותו הסוג. כלומר מאותה קופה. ודומה לו במסכת כלים (פט״ז מ״ג) הסוגים הגדולים:ואפילו מאותו המין. דשניהם שחמתית או שניהם לבנה. ואם אמר הסיטון דמאדם אחד קנה נאמן:
תוסופות יום טוב
הסיטון. עיין בפרק ב משנה ד מה שכתבתי שם. ומה שכתב הר"ב ומוכר לאחרים במדה גסה. מסיים הר"ש דשרי למכור דמאי כדתנן לעיל בפרק ב:
מאותו המין. לשון הר"ב דשניהם שחמתית או לבנה. עיין פרק ה דב"ב משנה ו:
יכין
מלכת שלמה
יכין
הלוקח מן הנחתום שמוכר דמאי במדה גסה. ופטור מתמ"ע וחלה. דדוקא במוכר בדקה. דמשתכר הרבה. חייב כפ"ב מ"ד. והכא מיירי שקנה לחם מהנחתום חבר [ועי' פ"ד מ"ה]: כיצד הוא מעשר נוטל כדי תרומת מעשר ר"ל א' מק'. ולא שיפריש תמ"ע מוד דאף דתמ"ע א"צ מוקף רק מד"ס [כתוס' גיטין ד"ל ע"ב] ומכ"ש בדמאי. עכ"פ לתרום ממוקף עדיף טפי. ואם יפרישנה השתא לא יהא מן המוקף סמוך למעשר כשיפרישנה אח"כ באמת ויאמר שתהיה תרומת מעשר. ותו דכשיפריש יקדים תמ"ע למעשר. רק כוונת מתני' שיסמן מקום: וחלה אם הקונה בעה"ב. אז שיעור חלה א' מכ"ד. ואם פלטר א' ממ"ח: ואומר אחד ממאה ממה שיש כאן הרי בצד זה מעשר ושאר מעשר עוד ט'. ולהכי לא קאמר כפשוטו. א' מי' שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר. והר"ז תמ"ע עליו. צ"ל דזהו כדי למעט בירור המעשר שלא יתנה ללוי. בכל מה שיכול. ולא יראה כאוכל מעשרותיו להדיא: סמוך לו זה שעשיתי מעשר בתחילה: עשוי תרומת מעשר עליו ויתנו לכהן: והשאר חלק מ"ח שהפרשתי ולהכי לא קאמר בפירוש וחלק מ"ח. דמדכבר הפריש המעשר תו אינו חייב חלק מ"ח. דהרי מהמעשר אינו חייב חלה: ומע"ש בצפונו או בדרומו של התמ"ע שכבר קבע לו מקום ודו"ק: ומחולל על המעות וא"צ להוסיף חומש: הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת דרשאי גם הישראל ליתן התמ"ע לכל כהן שירצה [כגיטין דל"א] והרי שיעור תרומה ב' ממאה לבינוני. ושיעור תמ"ע א' מק': נוטל אחד משלשים ושלש ושליש ר"ל מכל ל"ג סאה ושליש נוטל סאה א'. דכדי להקל טורח המדידה אינו נוטל ג' סאה מק'. רק יחלק כל הכרי שהוא ק' סאה לג' חלקים. ויהיה כל חלק ל"ג סאה ושליש. דהו"ל כל חלק ק' שלישיות. ויקח מכל חלק סאה. שהוא ג' שלישיות: ואומר א' ממאה בכל החלק: ממה שיש כאן בסאה שהפרשתי: ה"ז בצד זה חולין ר"ל שליש א' מהג' שלישיות שהפרשתי יהיה חולין. ונ"ל דדוקא צ"ל כן. דאל"כ מדמפריש ת"ג ותמ"ע יחד. חיישינן שמא יקדים תמ"ע לת"ג. להכי יאמר כן להיכרא. וזה כל מה דקמ"ל במתני' דהכא. ולרב"א ה"ט דצ"ל כן. מדצריך להפריש ת"ג מאומד. ותמ"ע צריך מדידה. ובאומר "והשאר". הוי כמאומד: והשאר ב' השלישיות האחרות מאותן ג' שלישיות סאה שהפרשתי: תרומה על הכל יהיו תרומה על כל הק' שלישיות שבחלק: ומאה חולין שיש כאן ר"ל השליש הנשאר. שהוא חלק המאיי מהכל: הרי זה בצד זה מעשר ושאר מעשר סמוך לו שאר הט' שלישיים יהיו סמוכים לו. ולא אמר בפירוש ושאר הט'. דמדכבר נטל הת"ג אין חייב עוד ט' שלימים למעשר: זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו על הט' שלישיים מעשר. ונותן הסאה להכהן בעד ת"ג ותמ"ע: והשאר חלה ר"ל ואם רוצה להפריש ת"ג ותמ"ע וחלה כא'. ג"כ רשאי. רק דלא נקט בכה"ג ברישא שיפריש ה' למאה. דהיינו ב' לת"ג וא' לתמ"ע. וב' לחלה שנתנית א' ממ"ח. משום דאז לא יהיה החשבון מצומצם. דהרי חייב חלה מצ"ז הנשארים. טפי מב'. ואע"ג דגם בהמעשר נקט חשבון שאינו מצומצם כמש"ל סי' י"ח. התם לחומרא לא דק. דהרי רשאי להוסיף במעשרות כתרומות פ"ד מ"ה. אבל הכא אי יפריש ה' שלימים לק' יהיה לא דק לקולא. דהרי חייב טפי: הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת ומן הצוננת על החמה דכיון דבודאי מהני בדיעבד בהפריש מהרע על יפה. בדמאי שרי אפי' לכתחילה: אפילו מטפוסין דפוסין שעושין בהן הלחם א"נ נ"ל דדפוס היינו חותם שהי' לכל נחתום כמה מהן לסמן בו ככריו [כרפ"ב דב"מ]: הרבה אף שהדפוסין חלוקים. לא חיישינן שמא אחד מהן ממעושר. דנחתם מחד גברא זבן: שאני אומר חטים של אמש היו משל אחד ושל היום היו משל אחר ודוקא באחד מאמש ואחד מהיום. ואפילו מדפוס א'. אבל בשניהן מיום א' אפי' מדפיסים הרבה לא חייש ר"י. ולתוס' [ב"מ נ"ו א'] דוקא בב' לריעותא אוסר ר"י. דא' מאמש וא' מהיום והם ג"כ מב' דפוסים: ר' שמעון אוסר בתרומת מעשר אפי' שניהן מיום א' חיישינן בב' דפוסין: ומתיר בחלה דלא חיישינן לב' דפוסים ולאמש והיום. מדחיוב חלה בגלגול אצל נחתום א' הוא: הלוקח מן הפלטר הוא הקונה מנחתומין הרבה וחוזר ומוכר לבעלי בתים [כך מוכח לע"ד ממנחות [ק"ג ב] ודלא כרש"י [ב"מ נ"ו א] דפי' דהפלטר מוכר לנחתומין. ובמכ"ר נהפך הוא]: מעשר מכל טפוס וטפוס דברי רבי מאיר דשמא זה קנה מנחתום שעישר. וזה מאינו מעשר. ורבי מאיר לטעמיה דחייש למיעוט פלטרין שקונים מנחתומין רבים. כך נראה לי: רבי יהודה אומר מאחת על הכל ס"ל דפלטר מחד נחתום זבן. ודינו כנחתום: מודה ר' יהודה בלוקח מן המנפול מאנאפאלא הוא בלשון רומי מי שניתן לו רשות מהמלכות שימכור הוא לבדו ליחידים הסחורה או הלחם וכדומה. ולו מוכרחים הכל למכור כדי שימכור הוא להיחידים ולכן הוא קונה מפלטרין הרבה: שהוא מעשר מכל אחד ואחד ר"ל מכל טפוס וטפוס: הלוקח מן העני שמחזיר על הפתחים: וכן העני שנתנו לו פרוסות פת או פלחי דבילה חתיכת דבילה. והעני רוצה לתקנם: מעשר מכל אחד ואחד ובתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל דס"ל דבדמאי אפילו ביבש יש בילה. ומדקבל תמרים רבים מכל א'. א"כ כשיפריש אחר שיבללם. א"א שלא יתרמי מהפטור והחיוב יחד. ויעשר מהם על הפטור והחיוב. משא"כ ברישא דלא קבל רק חתיכה א' מכל בעה"ב. דאפי' יהיה הנותן ותרן. לא יתן חתיכות הרבה. רק חתיכה א' גדולה ועבה. לא אמרינן יש בילה. דאפשר שיפריש מחתיכה פטורה על החייבת או איפכא: אמר ר"י אימתי בזמן שמתנה מרובה שקבל העני מתנה מרובה. ומפריש לפ"ז תמרים הרבה. אז שייך לומר. דלא סגי שיתרמי מפטור וחיוב יחד: אבל בזמן שמתנה מועטת שלא קבל רק מתנה מועטת. דאז לא יפריש כשיעשר. רק תמרה א' או ב'. שוב הו"ל כחתיכת פת ודבילה. דלא אמרי' גבה יש בילה [כך נלפע"ד שבטלה במעוטה נגד דעת רבותי]: הלוקח מן הסיטון סוחר גדול ומטובא זבן. ומוכר שוב במדה גסה: וחזר ולקח ממנו שניה לא יעשר מזה על זה אפי' מאותו הסוג אותה כלי ואפי' לר"י לעיל בפלטר עכ"פ בסיטון מודה דמטובא זבן: אפילו מאותו המין שחמתית או לבנה: נאמן הסיטון לומר משל אחד הם מדקאמר דנאמן ש"מ דבע"ה מיירי. ואע"ג דאינו נאמן לומר שקנה ממי שמעשר רק משום כדי חייו [כפ"ד כ"ו] אפ"ה נאמן לומר דמשל א' הן. מדהו"ל ס"ס. ספק שאמר אמת. וא"ת שמב' לקח שמא שניהן עשרו או שניהן לא עשרו: הלוקח מבעל הבית מהגדל בשדותיו. ומיירי שמוכר במדה גסה. או שהוא ע"ה שאינו מעשר: וחזר ולקח ממנו שניה מעשר מזה על זה מיהו אין מעשר ממין על שאינו מינו או מחדש אישן: בעל הבית שהיה מוכר ירק בשוק וקנה וחזר וקנה ממנו: בזמן שמביאין לו מגנותיו מעשר הלוקח: ומגנות אחרות מעשר מכל אחד ואחד דשמא משנים קנה. וא' עישר וא' לא עישר: הלוקח טבל משני מקומות והודיעו לו המוכרים שקונה ודאי טבל: מעשר מזה על זה קא משמע לן דלא חיישינן שמא מוכר א' מירחן לאכילה. דחייבין לעשרן מדאורייתא. וא' מירחן למכרן דפטירי ממעשר מדאוריי'. והו"ל כמפריש מפטור על החיוב. קא משמע לן דעל כל פנים הלוקח פירות גמורים. בין כך וכך פטור מדאורייתא [כרמב"ם רפ"ב ממעשר. ולראב"ד אפי' בלקחן קודם מירוח פטור] והו"ל כמפריש מפטור אפטור. ואע"ג דאפשר דמפריש מחד דרבנן אתרי דרבנן. או איפכא. והרי קיי"ל [מגילה פ"ב מ"ד] דלא אתי תרי דרבנן ומפיק חד דרבנן. י"ל התם ודאי וודאי הוא. משא"כ הכא ספק וספק הוא. וכיון דספק דרבנן לקולא. אין לחלק בין חד ספק לתרי ספיקא. ודו"ק. דכיון דגם חד ספק דרבנן הו"ל הספק האחר שנוסף עליו כליתא לגמרי: אע"פ שאמרו דבמכרו לו טבל מעשר מזע"ז. היינו רק בדיעבד שכבר מכרו לו. אבל לכתחילה הרי עכ"פ אין אדם וכו'. כך נ"ל: אין אדם רשאי למכור טבל אפילו לחבר. דאסור להוציא מתח"י דבר שאינו מתוקן: אלא לצורך בנתערב לחבר חולין מועטים בטבל מרובה. דאע"ג דבטלי חולין ברוב. עכ"פ כיון דאין בילה ביבש. א"א לעשר מיני' וביה. שמא יפריש מפטור על החיוב. ולהכי צריך לתקן הטבל ממקום אחר. אבל בנתערב טבל מועט בחולין מרובים. כיון דרק מדרבנן לא בטל מדהו"ל דשיל"מ [כנדרים דנ"ח] אבל מדאורייתא בטל. א"א להפריש מטבל אחר דהו"ל כמפריש מחיוב אפטור. ועדיף טפי להפריש מיניה וביה: מעשרין משל ישראל על של נכרי דקיי"ל אין קניין לעובד כוכבים בא"י להפקיע ממעשר [רמב"ם פ"א מתרומות]: משל ישראל על של כותים קמ"ל דודאי אין נזהרים אלפני עור ומוכרים טבל: רבי אליעזר אוסר משל כותים על של כותים דזמנין דעישר א' לנפשיה ונמלך למכור. וכ"ש דפליג ר"א ברישא דליכא ס"ס כבסיפא. דשמא שניהן (לא) עישרו. ואת"ל שא' מהן לא עישר. י"ל שמא גם השני לא עישר. מיהו ת"ק לא חייש לנמלך מדלא שכיח שיהיה נמלך. ועוד דרוב תבואה של עובדי אדמה. היא כדי למכרה: עציץ נקוב זאאט טאפף בל"א מנוקב כדי שורש קטן. והוא פחו' מכזי'. ומלאו עפר והגדל בו טבל מדאו': תרם מהארץ על עציץ נקוב מעציץ נקוב על הארץ תרומתו תרומה ואפי' לכתחילה תורם הכי: משאינו נקוב על הנקוב תרומה ויחזור ויתרום דאף דתרם מפטור אחיוב. על כל פנים שלא יזלזל בתרומה. להכי יתנה לכהן. וא"צ להוציא עליה תומ"ע. דמדאורייתא שאינו נקוב פטור: מן הנקוב על שאינו נקוב תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומות ומעשרות דמדהפריש מחיוב אפטור. הו"ל התרומה טבל דאורייתא. מיהו לא יתרום מיניה וביה דלמא אתו למיכל השיריים לזרים [תוס' יבמות דפ"ט ב]. ונ"ל דלהכי לא קתני ממקום אחר. משום דבדיעבד גם מיניה וביה מהני: תרם מן הדמאי על הדמאי נ"ל דעל כרחך היינו שתרם תרומת מעשר. דאי בת"ג הרי לא נחשדו ע"ה עליה [כסוטה דמ"ח]. ומיירי שקנה שניהן מב' בנ"א: מרמאי על הודאי תרומה ויחזור ויתרום דשמא א' עישר. וא"צ לתקן התרומה. דרוב ע"ה מעשרין:
מלכת שלמה
הלוקח כו'. כתב הר"ש שירילי"ו ז"ל ובסיטון ע"ה עסקי' וכיון שלוקח תבואה מאנשים הרבה חיישי' שמא התבואה שמכר תחלה לקחה מע"ה שפירותיו דמאי וזה שלקח בסוף מחבר שפירותיו מתוקנין: משל א' הם דבהא נאמן. ומסיק בירושלמי דאפי' השביח לו מקחו ששואל הלוקח אם הם טובים כשל אתמול וענה לו משל א' הם כלומ' וטובים הם כראשונים נאמן דבדמאי הקלו ומעשר מזע"ז ע"כ. ובירושלמי מפ' דין הלוקח מחנוני:
6.
One who buys from a wholesaler, and then buys from him again, he may not give tithes from the one [purchase] for the other, even when both came from the same basket and even from the same kind. But the wholesale merchant may be trusted if he says that both came from the same one.
משנה ז
הַלּוֹקֵחַ מִבַּעַל הַבַּיִת וְחָזַר וְלָקַח מִמֶּנּוּ שְׁנִיָּה, מְעַשֵּׂר מִזֶּה עַל זֶה, אֲפִלּוּ מִשְּׁתֵּי קֻפּוֹת, אֲפִלּוּ מִשְּׁתֵּי עֲיָרוֹת. בַּעַל הַבַּיִת שֶׁהָיָה מוֹכֵר יָרָק בַּשּׁוּק, בִּזְמַן שֶׁמְּבִיאִין לוֹ מִגַּנּוֹתָיו, מְעַשֵּׂר מֵאַחַת עַל הַכֹּל. וּמִגַּנּוֹת אֲחֵרוֹת, מְעַשֵּׂר מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד:
ברטנורה
מעשר מזה על זה. דכולו מעושר או כולו אינו מעושר. ובלבד שיהיה ממין אחד ובתוך שנתו, שאין תורמין משל שנה זו על [של] שנה אחרת:ומגנות אחרות מעשר מכל אחת ואחת. דבעלי הגנות שמא זה עישר וזה לא עישר:
תוסופות יום טוב
ומגנות אחרות. אם לקח ממנו וחזר ולקח ממנו פעם שניה. הרמב"ם סוף הלכות מעשר:
יכין
מלכת שלמה
יכין
הלוקח מן הנחתום שמוכר דמאי במדה גסה. ופטור מתמ"ע וחלה. דדוקא במוכר בדקה. דמשתכר הרבה. חייב כפ"ב מ"ד. והכא מיירי שקנה לחם מהנחתום חבר [ועי' פ"ד מ"ה]: כיצד הוא מעשר נוטל כדי תרומת מעשר ר"ל א' מק'. ולא שיפריש תמ"ע מוד דאף דתמ"ע א"צ מוקף רק מד"ס [כתוס' גיטין ד"ל ע"ב] ומכ"ש בדמאי. עכ"פ לתרום ממוקף עדיף טפי. ואם יפרישנה השתא לא יהא מן המוקף סמוך למעשר כשיפרישנה אח"כ באמת ויאמר שתהיה תרומת מעשר. ותו דכשיפריש יקדים תמ"ע למעשר. רק כוונת מתני' שיסמן מקום: וחלה אם הקונה בעה"ב. אז שיעור חלה א' מכ"ד. ואם פלטר א' ממ"ח: ואומר אחד ממאה ממה שיש כאן הרי בצד זה מעשר ושאר מעשר עוד ט'. ולהכי לא קאמר כפשוטו. א' מי' שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר. והר"ז תמ"ע עליו. צ"ל דזהו כדי למעט בירור המעשר שלא יתנה ללוי. בכל מה שיכול. ולא יראה כאוכל מעשרותיו להדיא: סמוך לו זה שעשיתי מעשר בתחילה: עשוי תרומת מעשר עליו ויתנו לכהן: והשאר חלק מ"ח שהפרשתי ולהכי לא קאמר בפירוש וחלק מ"ח. דמדכבר הפריש המעשר תו אינו חייב חלק מ"ח. דהרי מהמעשר אינו חייב חלה: ומע"ש בצפונו או בדרומו של התמ"ע שכבר קבע לו מקום ודו"ק: ומחולל על המעות וא"צ להוסיף חומש: הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת דרשאי גם הישראל ליתן התמ"ע לכל כהן שירצה [כגיטין דל"א] והרי שיעור תרומה ב' ממאה לבינוני. ושיעור תמ"ע א' מק': נוטל אחד משלשים ושלש ושליש ר"ל מכל ל"ג סאה ושליש נוטל סאה א'. דכדי להקל טורח המדידה אינו נוטל ג' סאה מק'. רק יחלק כל הכרי שהוא ק' סאה לג' חלקים. ויהיה כל חלק ל"ג סאה ושליש. דהו"ל כל חלק ק' שלישיות. ויקח מכל חלק סאה. שהוא ג' שלישיות: ואומר א' ממאה בכל החלק: ממה שיש כאן בסאה שהפרשתי: ה"ז בצד זה חולין ר"ל שליש א' מהג' שלישיות שהפרשתי יהיה חולין. ונ"ל דדוקא צ"ל כן. דאל"כ מדמפריש ת"ג ותמ"ע יחד. חיישינן שמא יקדים תמ"ע לת"ג. להכי יאמר כן להיכרא. וזה כל מה דקמ"ל במתני' דהכא. ולרב"א ה"ט דצ"ל כן. מדצריך להפריש ת"ג מאומד. ותמ"ע צריך מדידה. ובאומר "והשאר". הוי כמאומד: והשאר ב' השלישיות האחרות מאותן ג' שלישיות סאה שהפרשתי: תרומה על הכל יהיו תרומה על כל הק' שלישיות שבחלק: ומאה חולין שיש כאן ר"ל השליש הנשאר. שהוא חלק המאיי מהכל: הרי זה בצד זה מעשר ושאר מעשר סמוך לו שאר הט' שלישיים יהיו סמוכים לו. ולא אמר בפירוש ושאר הט'. דמדכבר נטל הת"ג אין חייב עוד ט' שלימים למעשר: זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו על הט' שלישיים מעשר. ונותן הסאה להכהן בעד ת"ג ותמ"ע: והשאר חלה ר"ל ואם רוצה להפריש ת"ג ותמ"ע וחלה כא'. ג"כ רשאי. רק דלא נקט בכה"ג ברישא שיפריש ה' למאה. דהיינו ב' לת"ג וא' לתמ"ע. וב' לחלה שנתנית א' ממ"ח. משום דאז לא יהיה החשבון מצומצם. דהרי חייב חלה מצ"ז הנשארים. טפי מב'. ואע"ג דגם בהמעשר נקט חשבון שאינו מצומצם כמש"ל סי' י"ח. התם לחומרא לא דק. דהרי רשאי להוסיף במעשרות כתרומות פ"ד מ"ה. אבל הכא אי יפריש ה' שלימים לק' יהיה לא דק לקולא. דהרי חייב טפי: הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת ומן הצוננת על החמה דכיון דבודאי מהני בדיעבד בהפריש מהרע על יפה. בדמאי שרי אפי' לכתחילה: אפילו מטפוסין דפוסין שעושין בהן הלחם א"נ נ"ל דדפוס היינו חותם שהי' לכל נחתום כמה מהן לסמן בו ככריו [כרפ"ב דב"מ]: הרבה אף שהדפוסין חלוקים. לא חיישינן שמא אחד מהן ממעושר. דנחתם מחד גברא זבן: שאני אומר חטים של אמש היו משל אחד ושל היום היו משל אחר ודוקא באחד מאמש ואחד מהיום. ואפילו מדפוס א'. אבל בשניהן מיום א' אפי' מדפיסים הרבה לא חייש ר"י. ולתוס' [ב"מ נ"ו א'] דוקא בב' לריעותא אוסר ר"י. דא' מאמש וא' מהיום והם ג"כ מב' דפוסים: ר' שמעון אוסר בתרומת מעשר אפי' שניהן מיום א' חיישינן בב' דפוסין: ומתיר בחלה דלא חיישינן לב' דפוסים ולאמש והיום. מדחיוב חלה בגלגול אצל נחתום א' הוא: הלוקח מן הפלטר הוא הקונה מנחתומין הרבה וחוזר ומוכר לבעלי בתים [כך מוכח לע"ד ממנחות [ק"ג ב] ודלא כרש"י [ב"מ נ"ו א] דפי' דהפלטר מוכר לנחתומין. ובמכ"ר נהפך הוא]: מעשר מכל טפוס וטפוס דברי רבי מאיר דשמא זה קנה מנחתום שעישר. וזה מאינו מעשר. ורבי מאיר לטעמיה דחייש למיעוט פלטרין שקונים מנחתומין רבים. כך נראה לי: רבי יהודה אומר מאחת על הכל ס"ל דפלטר מחד נחתום זבן. ודינו כנחתום: מודה ר' יהודה בלוקח מן המנפול מאנאפאלא הוא בלשון רומי מי שניתן לו רשות מהמלכות שימכור הוא לבדו ליחידים הסחורה או הלחם וכדומה. ולו מוכרחים הכל למכור כדי שימכור הוא להיחידים ולכן הוא קונה מפלטרין הרבה: שהוא מעשר מכל אחד ואחד ר"ל מכל טפוס וטפוס: הלוקח מן העני שמחזיר על הפתחים: וכן העני שנתנו לו פרוסות פת או פלחי דבילה חתיכת דבילה. והעני רוצה לתקנם: מעשר מכל אחד ואחד ובתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל דס"ל דבדמאי אפילו ביבש יש בילה. ומדקבל תמרים רבים מכל א'. א"כ כשיפריש אחר שיבללם. א"א שלא יתרמי מהפטור והחיוב יחד. ויעשר מהם על הפטור והחיוב. משא"כ ברישא דלא קבל רק חתיכה א' מכל בעה"ב. דאפי' יהיה הנותן ותרן. לא יתן חתיכות הרבה. רק חתיכה א' גדולה ועבה. לא אמרינן יש בילה. דאפשר שיפריש מחתיכה פטורה על החייבת או איפכא: אמר ר"י אימתי בזמן שמתנה מרובה שקבל העני מתנה מרובה. ומפריש לפ"ז תמרים הרבה. אז שייך לומר. דלא סגי שיתרמי מפטור וחיוב יחד: אבל בזמן שמתנה מועטת שלא קבל רק מתנה מועטת. דאז לא יפריש כשיעשר. רק תמרה א' או ב'. שוב הו"ל כחתיכת פת ודבילה. דלא אמרי' גבה יש בילה [כך נלפע"ד שבטלה במעוטה נגד דעת רבותי]: הלוקח מן הסיטון סוחר גדול ומטובא זבן. ומוכר שוב במדה גסה: וחזר ולקח ממנו שניה לא יעשר מזה על זה אפי' מאותו הסוג אותה כלי ואפי' לר"י לעיל בפלטר עכ"פ בסיטון מודה דמטובא זבן: אפילו מאותו המין שחמתית או לבנה: נאמן הסיטון לומר משל אחד הם מדקאמר דנאמן ש"מ דבע"ה מיירי. ואע"ג דאינו נאמן לומר שקנה ממי שמעשר רק משום כדי חייו [כפ"ד כ"ו] אפ"ה נאמן לומר דמשל א' הן. מדהו"ל ס"ס. ספק שאמר אמת. וא"ת שמב' לקח שמא שניהן עשרו או שניהן לא עשרו: הלוקח מבעל הבית מהגדל בשדותיו. ומיירי שמוכר במדה גסה. או שהוא ע"ה שאינו מעשר: וחזר ולקח ממנו שניה מעשר מזה על זה מיהו אין מעשר ממין על שאינו מינו או מחדש אישן: בעל הבית שהיה מוכר ירק בשוק וקנה וחזר וקנה ממנו: בזמן שמביאין לו מגנותיו מעשר הלוקח: ומגנות אחרות מעשר מכל אחד ואחד דשמא משנים קנה. וא' עישר וא' לא עישר: הלוקח טבל משני מקומות והודיעו לו המוכרים שקונה ודאי טבל: מעשר מזה על זה קא משמע לן דלא חיישינן שמא מוכר א' מירחן לאכילה. דחייבין לעשרן מדאורייתא. וא' מירחן למכרן דפטירי ממעשר מדאוריי'. והו"ל כמפריש מפטור על החיוב. קא משמע לן דעל כל פנים הלוקח פירות גמורים. בין כך וכך פטור מדאורייתא [כרמב"ם רפ"ב ממעשר. ולראב"ד אפי' בלקחן קודם מירוח פטור] והו"ל כמפריש מפטור אפטור. ואע"ג דאפשר דמפריש מחד דרבנן אתרי דרבנן. או איפכא. והרי קיי"ל [מגילה פ"ב מ"ד] דלא אתי תרי דרבנן ומפיק חד דרבנן. י"ל התם ודאי וודאי הוא. משא"כ הכא ספק וספק הוא. וכיון דספק דרבנן לקולא. אין לחלק בין חד ספק לתרי ספיקא. ודו"ק. דכיון דגם חד ספק דרבנן הו"ל הספק האחר שנוסף עליו כליתא לגמרי: אע"פ שאמרו דבמכרו לו טבל מעשר מזע"ז. היינו רק בדיעבד שכבר מכרו לו. אבל לכתחילה הרי עכ"פ אין אדם וכו'. כך נ"ל: אין אדם רשאי למכור טבל אפילו לחבר. דאסור להוציא מתח"י דבר שאינו מתוקן: אלא לצורך בנתערב לחבר חולין מועטים בטבל מרובה. דאע"ג דבטלי חולין ברוב. עכ"פ כיון דאין בילה ביבש. א"א לעשר מיני' וביה. שמא יפריש מפטור על החיוב. ולהכי צריך לתקן הטבל ממקום אחר. אבל בנתערב טבל מועט בחולין מרובים. כיון דרק מדרבנן לא בטל מדהו"ל דשיל"מ [כנדרים דנ"ח] אבל מדאורייתא בטל. א"א להפריש מטבל אחר דהו"ל כמפריש מחיוב אפטור. ועדיף טפי להפריש מיניה וביה: מעשרין משל ישראל על של נכרי דקיי"ל אין קניין לעובד כוכבים בא"י להפקיע ממעשר [רמב"ם פ"א מתרומות]: משל ישראל על של כותים קמ"ל דודאי אין נזהרים אלפני עור ומוכרים טבל: רבי אליעזר אוסר משל כותים על של כותים דזמנין דעישר א' לנפשיה ונמלך למכור. וכ"ש דפליג ר"א ברישא דליכא ס"ס כבסיפא. דשמא שניהן (לא) עישרו. ואת"ל שא' מהן לא עישר. י"ל שמא גם השני לא עישר. מיהו ת"ק לא חייש לנמלך מדלא שכיח שיהיה נמלך. ועוד דרוב תבואה של עובדי אדמה. היא כדי למכרה: עציץ נקוב זאאט טאפף בל"א מנוקב כדי שורש קטן. והוא פחו' מכזי'. ומלאו עפר והגדל בו טבל מדאו': תרם מהארץ על עציץ נקוב מעציץ נקוב על הארץ תרומתו תרומה ואפי' לכתחילה תורם הכי: משאינו נקוב על הנקוב תרומה ויחזור ויתרום דאף דתרם מפטור אחיוב. על כל פנים שלא יזלזל בתרומה. להכי יתנה לכהן. וא"צ להוציא עליה תומ"ע. דמדאורייתא שאינו נקוב פטור: מן הנקוב על שאינו נקוב תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומות ומעשרות דמדהפריש מחיוב אפטור. הו"ל התרומה טבל דאורייתא. מיהו לא יתרום מיניה וביה דלמא אתו למיכל השיריים לזרים [תוס' יבמות דפ"ט ב]. ונ"ל דלהכי לא קתני ממקום אחר. משום דבדיעבד גם מיניה וביה מהני: תרם מן הדמאי על הדמאי נ"ל דעל כרחך היינו שתרם תרומת מעשר. דאי בת"ג הרי לא נחשדו ע"ה עליה [כסוטה דמ"ח]. ומיירי שקנה שניהן מב' בנ"א: מרמאי על הודאי תרומה ויחזור ויתרום דשמא א' עישר. וא"צ לתקן התרומה. דרוב ע"ה מעשרין:
מלכת שלמה
מעשר מזה על זה. ובלבד בתוך שנתו שאם לקט ירק ערב ר"ה עד שלא תבא השמש וחזר וליקט משתבא השמש אין מעשר מזה על זה שאין תורמין משל שנה זו על של שנה אחרת:
בזמן שמביאין לו מגנותיו מעשר מאחד על הכל. ירושלמי א"ר יונה לאו דוקא מגנותיו אלא ה"ה אם היה דרך בעלי הגנות האחרות שבעיר שמביאין לו הירק בטבלו ואומרים לו שהוא יעשר וינכה להם מן הדמים והיה זה מפורסם בעיר הלוקח מאותו בעה"ב א"צ לעשר מכל אגודה ואגודה:
ומגנות אחרות מעשר מכל אחד ואחד. ירוש' בעי ר' יונה נימא סתם מתני' דקתני שכשמביאין לו מגנות אחרות מעשר מכל אגודה ואגודה דלא כר"מ דלר"מ מכל קלח וקלח לבדו צריך לעשר דתנינן תמן בפ"ו דמס' מכשירין כל האגודות של בית השווקים טמאים ר' יהודה מטהר בלחים. א"ר מאיר וכי מפני מה טמאום אלא מפני משקה הפה. דס"ל לר"מ דאף אגודות הלחות מוכשרות וטמאות שפעמים האגודה נתרת וקושר אותה בפיו ומשקה הפה מכשירה ש"מ דר"מ חייש להותר הקשר ה"נ ליחוש שמא הותרו ב' או ג' אגודות וכשבא לקושרן מערב קלחים של זו בזו וצריך לעשר מכל קלח וקלח. ומשני התם ראוי לטמא כל האגודות שמא אחת הותרה וקשרה בפיו ואין ידוע איזו היא. אבל הכא אף כי הותרו שתים או שלש אין לחוש לעירוב. אלא כ"א מהן קושרה לבדה בקלחים שלה. אלא שפעמים נותן מה שבחוץ בפנים ומה שבפנים בחוץ. ואין בכך כלום. הלכך א"צ לעשר אלא מכל אגודה ואגודה:
7.
One who buys from a field owner, and then buys from him again, he may give tithes from the one [purchase] for the other, even when [the purchases come] from two baskets and even from two towns. A field owner who was selling vegetables in the market: when he brings them from his garden, he may tithe from one for all; But [if he brings them] from other gardens, he must tithe each lot separately.
משנה ח
הַלּוֹקֵחַ טֶבֶל מִשְּׁנֵי מְקוֹמוֹת, מְעַשֵּׂר מִזֶּה עַל זֶה, אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ, אֵין אָדָם רַשַּׁאי לִמְכֹּר טֶבֶל אֶלָּא לְצֹרֶךְ:
ברטנורה
משני מקומות. ששני המוכרים הודיעוהו שהוא טבל:אלא לצורך. כגון שנתערב לחברו חולין מועטין בטבל מרובה, שאין לטבל זה תקנה עד שיעשר עליו ממקום אחר. ודוקא לחבר מותר למכור טבל אבל לא לעם הארץ. וע״ה שנתערב לו חולין בטבל כיצד הוא עושה הולך אצל חבר והוא לוקח לו טבל ממקום אחר ומעשר לו:
תוסופות יום טוב
אף ע"פ שאמרו אין אדם רשאי וכו'. שאין רשאי להוציא מידו בלתי מתוקן. דשמא לא יודיע ללוקח. כדלעיל פרק ג משנה ג [*והכי קאמר אע"פ שאמרו הלוקח וכו' לא שרשאי שאין אדם רשאי וכו'] ויש מפרשים אע"פ שאמרו וכו' אפי' הכי אם עבר מעשר וכו':
אלא לצורך. כתב הר"ב כגון שנתערב לחבירו חולין מועטין בטבל מרובה דאי איפכא טבל מועט בחולין מרובין נתבטל הטבל מועט בחולין המרובין מדאורייתא דבטל ברוב ולא נתחייבו אלא מדרבנן. הלכך אין לתקן בטבל ודאי שממקום אחר דהוי מן החיוב על הפטור. כ"פ הר"ש מגמרא מנחות פ"ג דף לא. ועיין לקמן במשנה ז פרק ז. ומ"ש הר"ב ודוקא לחבר. כן הלשון בירושלמי. וכן העתיק הרמב"ם בפרק ו מהלכות מעשר. ונראה דלאו דוקא אלא הוא הדין לנאמן על המעשרות. ועיין סוף פרק ו:
יכין
מלכת שלמה
יכין
הלוקח מן הנחתום שמוכר דמאי במדה גסה. ופטור מתמ"ע וחלה. דדוקא במוכר בדקה. דמשתכר הרבה. חייב כפ"ב מ"ד. והכא מיירי שקנה לחם מהנחתום חבר [ועי' פ"ד מ"ה]: כיצד הוא מעשר נוטל כדי תרומת מעשר ר"ל א' מק'. ולא שיפריש תמ"ע מוד דאף דתמ"ע א"צ מוקף רק מד"ס [כתוס' גיטין ד"ל ע"ב] ומכ"ש בדמאי. עכ"פ לתרום ממוקף עדיף טפי. ואם יפרישנה השתא לא יהא מן המוקף סמוך למעשר כשיפרישנה אח"כ באמת ויאמר שתהיה תרומת מעשר. ותו דכשיפריש יקדים תמ"ע למעשר. רק כוונת מתני' שיסמן מקום: וחלה אם הקונה בעה"ב. אז שיעור חלה א' מכ"ד. ואם פלטר א' ממ"ח: ואומר אחד ממאה ממה שיש כאן הרי בצד זה מעשר ושאר מעשר עוד ט'. ולהכי לא קאמר כפשוטו. א' מי' שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר. והר"ז תמ"ע עליו. צ"ל דזהו כדי למעט בירור המעשר שלא יתנה ללוי. בכל מה שיכול. ולא יראה כאוכל מעשרותיו להדיא: סמוך לו זה שעשיתי מעשר בתחילה: עשוי תרומת מעשר עליו ויתנו לכהן: והשאר חלק מ"ח שהפרשתי ולהכי לא קאמר בפירוש וחלק מ"ח. דמדכבר הפריש המעשר תו אינו חייב חלק מ"ח. דהרי מהמעשר אינו חייב חלה: ומע"ש בצפונו או בדרומו של התמ"ע שכבר קבע לו מקום ודו"ק: ומחולל על המעות וא"צ להוסיף חומש: הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת דרשאי גם הישראל ליתן התמ"ע לכל כהן שירצה [כגיטין דל"א] והרי שיעור תרומה ב' ממאה לבינוני. ושיעור תמ"ע א' מק': נוטל אחד משלשים ושלש ושליש ר"ל מכל ל"ג סאה ושליש נוטל סאה א'. דכדי להקל טורח המדידה אינו נוטל ג' סאה מק'. רק יחלק כל הכרי שהוא ק' סאה לג' חלקים. ויהיה כל חלק ל"ג סאה ושליש. דהו"ל כל חלק ק' שלישיות. ויקח מכל חלק סאה. שהוא ג' שלישיות: ואומר א' ממאה בכל החלק: ממה שיש כאן בסאה שהפרשתי: ה"ז בצד זה חולין ר"ל שליש א' מהג' שלישיות שהפרשתי יהיה חולין. ונ"ל דדוקא צ"ל כן. דאל"כ מדמפריש ת"ג ותמ"ע יחד. חיישינן שמא יקדים תמ"ע לת"ג. להכי יאמר כן להיכרא. וזה כל מה דקמ"ל במתני' דהכא. ולרב"א ה"ט דצ"ל כן. מדצריך להפריש ת"ג מאומד. ותמ"ע צריך מדידה. ובאומר "והשאר". הוי כמאומד: והשאר ב' השלישיות האחרות מאותן ג' שלישיות סאה שהפרשתי: תרומה על הכל יהיו תרומה על כל הק' שלישיות שבחלק: ומאה חולין שיש כאן ר"ל השליש הנשאר. שהוא חלק המאיי מהכל: הרי זה בצד זה מעשר ושאר מעשר סמוך לו שאר הט' שלישיים יהיו סמוכים לו. ולא אמר בפירוש ושאר הט'. דמדכבר נטל הת"ג אין חייב עוד ט' שלימים למעשר: זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו על הט' שלישיים מעשר. ונותן הסאה להכהן בעד ת"ג ותמ"ע: והשאר חלה ר"ל ואם רוצה להפריש ת"ג ותמ"ע וחלה כא'. ג"כ רשאי. רק דלא נקט בכה"ג ברישא שיפריש ה' למאה. דהיינו ב' לת"ג וא' לתמ"ע. וב' לחלה שנתנית א' ממ"ח. משום דאז לא יהיה החשבון מצומצם. דהרי חייב חלה מצ"ז הנשארים. טפי מב'. ואע"ג דגם בהמעשר נקט חשבון שאינו מצומצם כמש"ל סי' י"ח. התם לחומרא לא דק. דהרי רשאי להוסיף במעשרות כתרומות פ"ד מ"ה. אבל הכא אי יפריש ה' שלימים לק' יהיה לא דק לקולא. דהרי חייב טפי: הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת ומן הצוננת על החמה דכיון דבודאי מהני בדיעבד בהפריש מהרע על יפה. בדמאי שרי אפי' לכתחילה: אפילו מטפוסין דפוסין שעושין בהן הלחם א"נ נ"ל דדפוס היינו חותם שהי' לכל נחתום כמה מהן לסמן בו ככריו [כרפ"ב דב"מ]: הרבה אף שהדפוסין חלוקים. לא חיישינן שמא אחד מהן ממעושר. דנחתם מחד גברא זבן: שאני אומר חטים של אמש היו משל אחד ושל היום היו משל אחר ודוקא באחד מאמש ואחד מהיום. ואפילו מדפוס א'. אבל בשניהן מיום א' אפי' מדפיסים הרבה לא חייש ר"י. ולתוס' [ב"מ נ"ו א'] דוקא בב' לריעותא אוסר ר"י. דא' מאמש וא' מהיום והם ג"כ מב' דפוסים: ר' שמעון אוסר בתרומת מעשר אפי' שניהן מיום א' חיישינן בב' דפוסין: ומתיר בחלה דלא חיישינן לב' דפוסים ולאמש והיום. מדחיוב חלה בגלגול אצל נחתום א' הוא: הלוקח מן הפלטר הוא הקונה מנחתומין הרבה וחוזר ומוכר לבעלי בתים [כך מוכח לע"ד ממנחות [ק"ג ב] ודלא כרש"י [ב"מ נ"ו א] דפי' דהפלטר מוכר לנחתומין. ובמכ"ר נהפך הוא]: מעשר מכל טפוס וטפוס דברי רבי מאיר דשמא זה קנה מנחתום שעישר. וזה מאינו מעשר. ורבי מאיר לטעמיה דחייש למיעוט פלטרין שקונים מנחתומין רבים. כך נראה לי: רבי יהודה אומר מאחת על הכל ס"ל דפלטר מחד נחתום זבן. ודינו כנחתום: מודה ר' יהודה בלוקח מן המנפול מאנאפאלא הוא בלשון רומי מי שניתן לו רשות מהמלכות שימכור הוא לבדו ליחידים הסחורה או הלחם וכדומה. ולו מוכרחים הכל למכור כדי שימכור הוא להיחידים ולכן הוא קונה מפלטרין הרבה: שהוא מעשר מכל אחד ואחד ר"ל מכל טפוס וטפוס: הלוקח מן העני שמחזיר על הפתחים: וכן העני שנתנו לו פרוסות פת או פלחי דבילה חתיכת דבילה. והעני רוצה לתקנם: מעשר מכל אחד ואחד ובתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל דס"ל דבדמאי אפילו ביבש יש בילה. ומדקבל תמרים רבים מכל א'. א"כ כשיפריש אחר שיבללם. א"א שלא יתרמי מהפטור והחיוב יחד. ויעשר מהם על הפטור והחיוב. משא"כ ברישא דלא קבל רק חתיכה א' מכל בעה"ב. דאפי' יהיה הנותן ותרן. לא יתן חתיכות הרבה. רק חתיכה א' גדולה ועבה. לא אמרינן יש בילה. דאפשר שיפריש מחתיכה פטורה על החייבת או איפכא: אמר ר"י אימתי בזמן שמתנה מרובה שקבל העני מתנה מרובה. ומפריש לפ"ז תמרים הרבה. אז שייך לומר. דלא סגי שיתרמי מפטור וחיוב יחד: אבל בזמן שמתנה מועטת שלא קבל רק מתנה מועטת. דאז לא יפריש כשיעשר. רק תמרה א' או ב'. שוב הו"ל כחתיכת פת ודבילה. דלא אמרי' גבה יש בילה [כך נלפע"ד שבטלה במעוטה נגד דעת רבותי]: הלוקח מן הסיטון סוחר גדול ומטובא זבן. ומוכר שוב במדה גסה: וחזר ולקח ממנו שניה לא יעשר מזה על זה אפי' מאותו הסוג אותה כלי ואפי' לר"י לעיל בפלטר עכ"פ בסיטון מודה דמטובא זבן: אפילו מאותו המין שחמתית או לבנה: נאמן הסיטון לומר משל אחד הם מדקאמר דנאמן ש"מ דבע"ה מיירי. ואע"ג דאינו נאמן לומר שקנה ממי שמעשר רק משום כדי חייו [כפ"ד כ"ו] אפ"ה נאמן לומר דמשל א' הן. מדהו"ל ס"ס. ספק שאמר אמת. וא"ת שמב' לקח שמא שניהן עשרו או שניהן לא עשרו: הלוקח מבעל הבית מהגדל בשדותיו. ומיירי שמוכר במדה גסה. או שהוא ע"ה שאינו מעשר: וחזר ולקח ממנו שניה מעשר מזה על זה מיהו אין מעשר ממין על שאינו מינו או מחדש אישן: בעל הבית שהיה מוכר ירק בשוק וקנה וחזר וקנה ממנו: בזמן שמביאין לו מגנותיו מעשר הלוקח: ומגנות אחרות מעשר מכל אחד ואחד דשמא משנים קנה. וא' עישר וא' לא עישר: הלוקח טבל משני מקומות והודיעו לו המוכרים שקונה ודאי טבל: מעשר מזה על זה קא משמע לן דלא חיישינן שמא מוכר א' מירחן לאכילה. דחייבין לעשרן מדאורייתא. וא' מירחן למכרן דפטירי ממעשר מדאוריי'. והו"ל כמפריש מפטור על החיוב. קא משמע לן דעל כל פנים הלוקח פירות גמורים. בין כך וכך פטור מדאורייתא [כרמב"ם רפ"ב ממעשר. ולראב"ד אפי' בלקחן קודם מירוח פטור] והו"ל כמפריש מפטור אפטור. ואע"ג דאפשר דמפריש מחד דרבנן אתרי דרבנן. או איפכא. והרי קיי"ל [מגילה פ"ב מ"ד] דלא אתי תרי דרבנן ומפיק חד דרבנן. י"ל התם ודאי וודאי הוא. משא"כ הכא ספק וספק הוא. וכיון דספק דרבנן לקולא. אין לחלק בין חד ספק לתרי ספיקא. ודו"ק. דכיון דגם חד ספק דרבנן הו"ל הספק האחר שנוסף עליו כליתא לגמרי: אע"פ שאמרו דבמכרו לו טבל מעשר מזע"ז. היינו רק בדיעבד שכבר מכרו לו. אבל לכתחילה הרי עכ"פ אין אדם וכו'. כך נ"ל: אין אדם רשאי למכור טבל אפילו לחבר. דאסור להוציא מתח"י דבר שאינו מתוקן: אלא לצורך בנתערב לחבר חולין מועטים בטבל מרובה. דאע"ג דבטלי חולין ברוב. עכ"פ כיון דאין בילה ביבש. א"א לעשר מיני' וביה. שמא יפריש מפטור על החיוב. ולהכי צריך לתקן הטבל ממקום אחר. אבל בנתערב טבל מועט בחולין מרובים. כיון דרק מדרבנן לא בטל מדהו"ל דשיל"מ [כנדרים דנ"ח] אבל מדאורייתא בטל. א"א להפריש מטבל אחר דהו"ל כמפריש מחיוב אפטור. ועדיף טפי להפריש מיניה וביה: מעשרין משל ישראל על של נכרי דקיי"ל אין קניין לעובד כוכבים בא"י להפקיע ממעשר [רמב"ם פ"א מתרומות]: משל ישראל על של כותים קמ"ל דודאי אין נזהרים אלפני עור ומוכרים טבל: רבי אליעזר אוסר משל כותים על של כותים דזמנין דעישר א' לנפשיה ונמלך למכור. וכ"ש דפליג ר"א ברישא דליכא ס"ס כבסיפא. דשמא שניהן (לא) עישרו. ואת"ל שא' מהן לא עישר. י"ל שמא גם השני לא עישר. מיהו ת"ק לא חייש לנמלך מדלא שכיח שיהיה נמלך. ועוד דרוב תבואה של עובדי אדמה. היא כדי למכרה: עציץ נקוב זאאט טאפף בל"א מנוקב כדי שורש קטן. והוא פחו' מכזי'. ומלאו עפר והגדל בו טבל מדאו': תרם מהארץ על עציץ נקוב מעציץ נקוב על הארץ תרומתו תרומה ואפי' לכתחילה תורם הכי: משאינו נקוב על הנקוב תרומה ויחזור ויתרום דאף דתרם מפטור אחיוב. על כל פנים שלא יזלזל בתרומה. להכי יתנה לכהן. וא"צ להוציא עליה תומ"ע. דמדאורייתא שאינו נקוב פטור: מן הנקוב על שאינו נקוב תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומות ומעשרות דמדהפריש מחיוב אפטור. הו"ל התרומה טבל דאורייתא. מיהו לא יתרום מיניה וביה דלמא אתו למיכל השיריים לזרים [תוס' יבמות דפ"ט ב]. ונ"ל דלהכי לא קתני ממקום אחר. משום דבדיעבד גם מיניה וביה מהני: תרם מן הדמאי על הדמאי נ"ל דעל כרחך היינו שתרם תרומת מעשר. דאי בת"ג הרי לא נחשדו ע"ה עליה [כסוטה דמ"ח]. ומיירי שקנה שניהן מב' בנ"א: מרמאי על הודאי תרומה ויחזור ויתרום דשמא א' עישר. וא"צ לתקן התרומה. דרוב ע"ה מעשרין:
מלכת שלמה
8.
One who buys untithed produce from two places, he may tithe from one lot for the other. Although they have said one may not sell untithed produce except in the case of necessity.
משנה ט
מְעַשְּׂרִין מִשֶּׁל יִשְׂרָאֵל עַל שֶׁל נָכְרִי, מִשֶּׁל נָכְרִי עַל שֶׁל יִשְׂרָאֵל, מִשֶּׁל יִשְׂרָאֵל עַל שֶׁל כּוּתִים, מִשֶּׁל כּוּתִים עַל שֶׁל כּוּתִים. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹסֵר מִשֶּׁל כּוּתִים עַל שֶׁל כּוּתִים:
ברטנורה
משל ישראל על של עובד כוכבים. האי תנא סבר אין קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיע מן המעשר ורבי מאיר היא, ואינה הלכה דקיימא לן יש קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיע מן המעשר דכתיב (ויקרא כ״ה:כ״ג) והארץ לא תמכר לצמיתות הא אם נמכרה צמותה היא:על של כותים. פירות הכותים ודאי טבל מוכרין אותן. דאע״פ דכשאוכלין פירותיהן עשורי מעשרי, כשמוכרין אינן מעשרין דלא חיישי על לפני עור לא תתן מכשול:רבי אלעזר אוסר משל כותים על של כותים. דזימנין דמעשר לנפשיה ונמלך ומוכרו, ושמא האחד מעושר והאחד לא ונמצא מפריש מן הפטור על החיוב. ובזמן הזה הכותים עשאום כעובדי כוכבים גמורים לכל דבריהם:
תוסופות יום טוב
מעשרין. עיין מה שכתבתי בריש פרק ד. ובמנחות פרק ר' ישמעאל (מנחות דף סו ע"ב) איכא ברייתא דמתני' בהני דיני ותני תורמין:
על של נכרי. כתב הר"ב האי תנא סבר אין קנין וכו'. ורבי מאיר היא. וכך כתב הרמב"ם. וכן פירשו במשנה ט פ"ד דפאה. ועיין מ"ש שם. [*עוד מ"ש מדעת הרמב"ם בסוף פ"ד דגיטין]. ומה שקשה מדלקמן בסוף פ"ק דע"ז אפרש שם בס"ד. ומ"ש הר"ב הא אם נמכר צמותה. לר"מ דרשינן בירושלמי והארץ לא תמכר לצמיתות לחלטנית כלומר דהא קמ"ל קרא שלא תוכל למכרה לחלוטין להפקיע מן המעשרות:
על של כותים. כתב הר"ב פירות כותים ודאי טבל. וכ"כ בפרק ז משנה ד וטעמא דסבר תנא דידן דכותים גירי אמת הן. ומה שכתב הר"ב [*כשמוכרין אינן מעשרין] דלא חיישי על לפני עור. מסיים הר"ש דררשי ליה כפשטיה. ומשום גוזל את הכהן ואת הלוי נמי לא חיישי דהוי ממון שאין לו תובעים. ועוד משום דלא הוברר חלקן כדתניא בהשוכר את הפועלים (דף פח) עשר תעשר ואכלת ולא מוכר ע"כ:
משל כותים על של כותים. לכאורה הוה ליה לשנות משל כותים על של ישראל כמו ברישא. וכן שנויה בתוספתא. והא דתני משל כותים על של כותים משום ר"א נסיב לה ועיין פ"ד דביצה משנה ו:
רבי אליעזר אוסר משל כותים על של כותים. כתב הר"ב דשמא האחד מעושר והא' לא וכו'. וכ"ש דמהאי טעמא פליג על משל ישראל על של כותים:
יכין
מלכת שלמה
יכין
הלוקח מן הנחתום שמוכר דמאי במדה גסה. ופטור מתמ"ע וחלה. דדוקא במוכר בדקה. דמשתכר הרבה. חייב כפ"ב מ"ד. והכא מיירי שקנה לחם מהנחתום חבר [ועי' פ"ד מ"ה]: כיצד הוא מעשר נוטל כדי תרומת מעשר ר"ל א' מק'. ולא שיפריש תמ"ע מוד דאף דתמ"ע א"צ מוקף רק מד"ס [כתוס' גיטין ד"ל ע"ב] ומכ"ש בדמאי. עכ"פ לתרום ממוקף עדיף טפי. ואם יפרישנה השתא לא יהא מן המוקף סמוך למעשר כשיפרישנה אח"כ באמת ויאמר שתהיה תרומת מעשר. ותו דכשיפריש יקדים תמ"ע למעשר. רק כוונת מתני' שיסמן מקום: וחלה אם הקונה בעה"ב. אז שיעור חלה א' מכ"ד. ואם פלטר א' ממ"ח: ואומר אחד ממאה ממה שיש כאן הרי בצד זה מעשר ושאר מעשר עוד ט'. ולהכי לא קאמר כפשוטו. א' מי' שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר. והר"ז תמ"ע עליו. צ"ל דזהו כדי למעט בירור המעשר שלא יתנה ללוי. בכל מה שיכול. ולא יראה כאוכל מעשרותיו להדיא: סמוך לו זה שעשיתי מעשר בתחילה: עשוי תרומת מעשר עליו ויתנו לכהן: והשאר חלק מ"ח שהפרשתי ולהכי לא קאמר בפירוש וחלק מ"ח. דמדכבר הפריש המעשר תו אינו חייב חלק מ"ח. דהרי מהמעשר אינו חייב חלה: ומע"ש בצפונו או בדרומו של התמ"ע שכבר קבע לו מקום ודו"ק: ומחולל על המעות וא"צ להוסיף חומש: הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת דרשאי גם הישראל ליתן התמ"ע לכל כהן שירצה [כגיטין דל"א] והרי שיעור תרומה ב' ממאה לבינוני. ושיעור תמ"ע א' מק': נוטל אחד משלשים ושלש ושליש ר"ל מכל ל"ג סאה ושליש נוטל סאה א'. דכדי להקל טורח המדידה אינו נוטל ג' סאה מק'. רק יחלק כל הכרי שהוא ק' סאה לג' חלקים. ויהיה כל חלק ל"ג סאה ושליש. דהו"ל כל חלק ק' שלישיות. ויקח מכל חלק סאה. שהוא ג' שלישיות: ואומר א' ממאה בכל החלק: ממה שיש כאן בסאה שהפרשתי: ה"ז בצד זה חולין ר"ל שליש א' מהג' שלישיות שהפרשתי יהיה חולין. ונ"ל דדוקא צ"ל כן. דאל"כ מדמפריש ת"ג ותמ"ע יחד. חיישינן שמא יקדים תמ"ע לת"ג. להכי יאמר כן להיכרא. וזה כל מה דקמ"ל במתני' דהכא. ולרב"א ה"ט דצ"ל כן. מדצריך להפריש ת"ג מאומד. ותמ"ע צריך מדידה. ובאומר "והשאר". הוי כמאומד: והשאר ב' השלישיות האחרות מאותן ג' שלישיות סאה שהפרשתי: תרומה על הכל יהיו תרומה על כל הק' שלישיות שבחלק: ומאה חולין שיש כאן ר"ל השליש הנשאר. שהוא חלק המאיי מהכל: הרי זה בצד זה מעשר ושאר מעשר סמוך לו שאר הט' שלישיים יהיו סמוכים לו. ולא אמר בפירוש ושאר הט'. דמדכבר נטל הת"ג אין חייב עוד ט' שלימים למעשר: זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו על הט' שלישיים מעשר. ונותן הסאה להכהן בעד ת"ג ותמ"ע: והשאר חלה ר"ל ואם רוצה להפריש ת"ג ותמ"ע וחלה כא'. ג"כ רשאי. רק דלא נקט בכה"ג ברישא שיפריש ה' למאה. דהיינו ב' לת"ג וא' לתמ"ע. וב' לחלה שנתנית א' ממ"ח. משום דאז לא יהיה החשבון מצומצם. דהרי חייב חלה מצ"ז הנשארים. טפי מב'. ואע"ג דגם בהמעשר נקט חשבון שאינו מצומצם כמש"ל סי' י"ח. התם לחומרא לא דק. דהרי רשאי להוסיף במעשרות כתרומות פ"ד מ"ה. אבל הכא אי יפריש ה' שלימים לק' יהיה לא דק לקולא. דהרי חייב טפי: הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת ומן הצוננת על החמה דכיון דבודאי מהני בדיעבד בהפריש מהרע על יפה. בדמאי שרי אפי' לכתחילה: אפילו מטפוסין דפוסין שעושין בהן הלחם א"נ נ"ל דדפוס היינו חותם שהי' לכל נחתום כמה מהן לסמן בו ככריו [כרפ"ב דב"מ]: הרבה אף שהדפוסין חלוקים. לא חיישינן שמא אחד מהן ממעושר. דנחתם מחד גברא זבן: שאני אומר חטים של אמש היו משל אחד ושל היום היו משל אחר ודוקא באחד מאמש ואחד מהיום. ואפילו מדפוס א'. אבל בשניהן מיום א' אפי' מדפיסים הרבה לא חייש ר"י. ולתוס' [ב"מ נ"ו א'] דוקא בב' לריעותא אוסר ר"י. דא' מאמש וא' מהיום והם ג"כ מב' דפוסים: ר' שמעון אוסר בתרומת מעשר אפי' שניהן מיום א' חיישינן בב' דפוסין: ומתיר בחלה דלא חיישינן לב' דפוסים ולאמש והיום. מדחיוב חלה בגלגול אצל נחתום א' הוא: הלוקח מן הפלטר הוא הקונה מנחתומין הרבה וחוזר ומוכר לבעלי בתים [כך מוכח לע"ד ממנחות [ק"ג ב] ודלא כרש"י [ב"מ נ"ו א] דפי' דהפלטר מוכר לנחתומין. ובמכ"ר נהפך הוא]: מעשר מכל טפוס וטפוס דברי רבי מאיר דשמא זה קנה מנחתום שעישר. וזה מאינו מעשר. ורבי מאיר לטעמיה דחייש למיעוט פלטרין שקונים מנחתומין רבים. כך נראה לי: רבי יהודה אומר מאחת על הכל ס"ל דפלטר מחד נחתום זבן. ודינו כנחתום: מודה ר' יהודה בלוקח מן המנפול מאנאפאלא הוא בלשון רומי מי שניתן לו רשות מהמלכות שימכור הוא לבדו ליחידים הסחורה או הלחם וכדומה. ולו מוכרחים הכל למכור כדי שימכור הוא להיחידים ולכן הוא קונה מפלטרין הרבה: שהוא מעשר מכל אחד ואחד ר"ל מכל טפוס וטפוס: הלוקח מן העני שמחזיר על הפתחים: וכן העני שנתנו לו פרוסות פת או פלחי דבילה חתיכת דבילה. והעני רוצה לתקנם: מעשר מכל אחד ואחד ובתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל דס"ל דבדמאי אפילו ביבש יש בילה. ומדקבל תמרים רבים מכל א'. א"כ כשיפריש אחר שיבללם. א"א שלא יתרמי מהפטור והחיוב יחד. ויעשר מהם על הפטור והחיוב. משא"כ ברישא דלא קבל רק חתיכה א' מכל בעה"ב. דאפי' יהיה הנותן ותרן. לא יתן חתיכות הרבה. רק חתיכה א' גדולה ועבה. לא אמרינן יש בילה. דאפשר שיפריש מחתיכה פטורה על החייבת או איפכא: אמר ר"י אימתי בזמן שמתנה מרובה שקבל העני מתנה מרובה. ומפריש לפ"ז תמרים הרבה. אז שייך לומר. דלא סגי שיתרמי מפטור וחיוב יחד: אבל בזמן שמתנה מועטת שלא קבל רק מתנה מועטת. דאז לא יפריש כשיעשר. רק תמרה א' או ב'. שוב הו"ל כחתיכת פת ודבילה. דלא אמרי' גבה יש בילה [כך נלפע"ד שבטלה במעוטה נגד דעת רבותי]: הלוקח מן הסיטון סוחר גדול ומטובא זבן. ומוכר שוב במדה גסה: וחזר ולקח ממנו שניה לא יעשר מזה על זה אפי' מאותו הסוג אותה כלי ואפי' לר"י לעיל בפלטר עכ"פ בסיטון מודה דמטובא זבן: אפילו מאותו המין שחמתית או לבנה: נאמן הסיטון לומר משל אחד הם מדקאמר דנאמן ש"מ דבע"ה מיירי. ואע"ג דאינו נאמן לומר שקנה ממי שמעשר רק משום כדי חייו [כפ"ד כ"ו] אפ"ה נאמן לומר דמשל א' הן. מדהו"ל ס"ס. ספק שאמר אמת. וא"ת שמב' לקח שמא שניהן עשרו או שניהן לא עשרו: הלוקח מבעל הבית מהגדל בשדותיו. ומיירי שמוכר במדה גסה. או שהוא ע"ה שאינו מעשר: וחזר ולקח ממנו שניה מעשר מזה על זה מיהו אין מעשר ממין על שאינו מינו או מחדש אישן: בעל הבית שהיה מוכר ירק בשוק וקנה וחזר וקנה ממנו: בזמן שמביאין לו מגנותיו מעשר הלוקח: ומגנות אחרות מעשר מכל אחד ואחד דשמא משנים קנה. וא' עישר וא' לא עישר: הלוקח טבל משני מקומות והודיעו לו המוכרים שקונה ודאי טבל: מעשר מזה על זה קא משמע לן דלא חיישינן שמא מוכר א' מירחן לאכילה. דחייבין לעשרן מדאורייתא. וא' מירחן למכרן דפטירי ממעשר מדאוריי'. והו"ל כמפריש מפטור על החיוב. קא משמע לן דעל כל פנים הלוקח פירות גמורים. בין כך וכך פטור מדאורייתא [כרמב"ם רפ"ב ממעשר. ולראב"ד אפי' בלקחן קודם מירוח פטור] והו"ל כמפריש מפטור אפטור. ואע"ג דאפשר דמפריש מחד דרבנן אתרי דרבנן. או איפכא. והרי קיי"ל [מגילה פ"ב מ"ד] דלא אתי תרי דרבנן ומפיק חד דרבנן. י"ל התם ודאי וודאי הוא. משא"כ הכא ספק וספק הוא. וכיון דספק דרבנן לקולא. אין לחלק בין חד ספק לתרי ספיקא. ודו"ק. דכיון דגם חד ספק דרבנן הו"ל הספק האחר שנוסף עליו כליתא לגמרי: אע"פ שאמרו דבמכרו לו טבל מעשר מזע"ז. היינו רק בדיעבד שכבר מכרו לו. אבל לכתחילה הרי עכ"פ אין אדם וכו'. כך נ"ל: אין אדם רשאי למכור טבל אפילו לחבר. דאסור להוציא מתח"י דבר שאינו מתוקן: אלא לצורך בנתערב לחבר חולין מועטים בטבל מרובה. דאע"ג דבטלי חולין ברוב. עכ"פ כיון דאין בילה ביבש. א"א לעשר מיני' וביה. שמא יפריש מפטור על החיוב. ולהכי צריך לתקן הטבל ממקום אחר. אבל בנתערב טבל מועט בחולין מרובים. כיון דרק מדרבנן לא בטל מדהו"ל דשיל"מ [כנדרים דנ"ח] אבל מדאורייתא בטל. א"א להפריש מטבל אחר דהו"ל כמפריש מחיוב אפטור. ועדיף טפי להפריש מיניה וביה: מעשרין משל ישראל על של נכרי דקיי"ל אין קניין לעובד כוכבים בא"י להפקיע ממעשר [רמב"ם פ"א מתרומות]: משל ישראל על של כותים קמ"ל דודאי אין נזהרים אלפני עור ומוכרים טבל: רבי אליעזר אוסר משל כותים על של כותים דזמנין דעישר א' לנפשיה ונמלך למכור. וכ"ש דפליג ר"א ברישא דליכא ס"ס כבסיפא. דשמא שניהן (לא) עישרו. ואת"ל שא' מהן לא עישר. י"ל שמא גם השני לא עישר. מיהו ת"ק לא חייש לנמלך מדלא שכיח שיהיה נמלך. ועוד דרוב תבואה של עובדי אדמה. היא כדי למכרה: עציץ נקוב זאאט טאפף בל"א מנוקב כדי שורש קטן. והוא פחו' מכזי'. ומלאו עפר והגדל בו טבל מדאו': תרם מהארץ על עציץ נקוב מעציץ נקוב על הארץ תרומתו תרומה ואפי' לכתחילה תורם הכי: משאינו נקוב על הנקוב תרומה ויחזור ויתרום דאף דתרם מפטור אחיוב. על כל פנים שלא יזלזל בתרומה. להכי יתנה לכהן. וא"צ להוציא עליה תומ"ע. דמדאורייתא שאינו נקוב פטור: מן הנקוב על שאינו נקוב תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומות ומעשרות דמדהפריש מחיוב אפטור. הו"ל התרומה טבל דאורייתא. מיהו לא יתרום מיניה וביה דלמא אתו למיכל השיריים לזרים [תוס' יבמות דפ"ט ב]. ונ"ל דלהכי לא קתני ממקום אחר. משום דבדיעבד גם מיניה וביה מהני: תרם מן הדמאי על הדמאי נ"ל דעל כרחך היינו שתרם תרומת מעשר. דאי בת"ג הרי לא נחשדו ע"ה עליה [כסוטה דמ"ח]. ומיירי שקנה שניהן מב' בנ"א: מרמאי על הודאי תרומה ויחזור ויתרום דשמא א' עישר. וא"צ לתקן התרומה. דרוב ע"ה מעשרין:
מלכת שלמה
בפי' ר"ע ז"ל משל ישראל על של נכרים האי תנא סבר וכו'. אמר המלקט כתב ה"ר אפרים אשכנזי ז"ל נ"ל דמיירי הכא שקנה תבואה מן הנכרי או מן הכותי קודם שמרחום הבעלים ודוק היטב ונמצא שהכל עולה כהלכה ע"כ. נראה דאזיל לטעמיה שכתבתי לעיל ספ"ד דפאה סי' ט' בשמו שההלכה היא שאין קנין לנכרי כפשטיה אתיא כר"מ כדאוקמה בירוש' והלכתא כוותיה אליבא דידיה ז"ל וע' במש"ש בפאה:
ה"ג וכמדומה לי שכך ראיתיו במשנה כ"י דווקנית משל ישראל על של כותים ומשל כותים על של ישראל ומשל כותים על של כותים וכך שנוייה בתוספתא וכך ראיתי רוב שוני משניות הדייקנין גורסין. אכן בס' תוי"ט נראה דל"ג ליה במשנה. וכתב הרש"ש ז"ל ומשל כותים על של כותים הא דלא תני ברישא ומשל נכרים על של נכרים דכ"ש הוא ולא תני כותים אלא משום ר"א דפליג עלה ע"כ. ובירושלמי מפ' ר"י טעמא דר"א כשם שעשו פירות ישראל דמאי אחר רובן ואין תורמין ומעשרין מזע"ז כך עשו פירות כותי ודאי דסבר תנא דידן גירי אמת הן ואין תורמין ומעשרין מזע"ז:
9.
They may give tithes from produce from a Jew for produce [bought] from a Gentile, from produce [bought] from a Gentile for produce from a Jew, from produce [bought] from a Jew for produce [bought] from Samaritans, and from produce [bought] from Samaritans for produce [bought] from [other] Samaritans. Rabbi Eliezer prohibits [tithing] from produce [bought] from Samaritans for produce [bought] from [other] Samaritans.
משנה י
עָצִיץ נָקוּב, הֲרֵי זֶה כָּאָרֶץ. תָּרַם מֵהָאָרֶץ עַל עָצִיץ נָקוּב, מֵעָצִיץ נָקוּב עַל הָאָרֶץ, תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה. מִשֶּׁאֵינוֹ נָקוּב עַל הַנָּקוּב, תְּרוּמָה, וְיַחֲזֹר וְיִתְרֹם. מִן הַנָּקוּב עַל שֶׁאֵינוֹ נָקוּב, תְּרוּמָה, וְלֹא תֵאָכֵל עַד שֶׁיּוֹצִיא עָלֶיהָ תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת:
ברטנורה
עציץ נקוב. כלי שמשימין בתוכו עפר וזורעים בו, אם נקוב כדי שרש קטן שהוא פחות מכזית הרי הוא כארץ ופירותיו טבל גמור דאורייתא:תרם מן הארץ. אפילו לכתחלה נמי מצי לתרום, ומשום סיפא נקט לשון דיעבד:תרומה ויחזור ויתרום. דמן הפטור על החיוב הפריש ולאו תרומה היא הלכך יחזור ויתרום, ומכל מקום כיון שקרא לה שם תרומה נותנה לכהן דלא ליתי לזלזולי בתרומה. ואין צריך להוציא עליה תרומה ומעשר כמו בסיפא משום דמדאורייתא לאו טבל הוא, אבל מן הנקוב על שאינו נקוב דמן החיוב על הפטור הפריש התרומה הויא טבל דאורייתא, הלכך לא יאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות:
תוסופות יום טוב
עציץ. מ"ש בפירוש הרמב"ם שחורשים בו. רוצה לומר שזורעים בו. וכן בריש פרקין דלקמן כתב גם כן ואחר כך חרשה לחטים ולשעורים. ונמצא כן בכתוב פרשת ויגש אשר אין חריש וקציר ותרגם אונקלוס דלית זרועא וחצדא דתכלית חרישה לזריעה:
תרומה. ועיין במשנה ה פ"ב דחלה ומ"ש שם בס"ד. ומ"ש הר"ב כיון שקרא לה שם וכו' עיין משנה ו פ"ז:
[*משאינו נקוב על הנקוב וכו'. ואם גם על שאינו נקוב עיין מ"ש בשם הרמב"ם במשנה דלקמן]:
ולא תאכל וכו'. פירש הר"ב משום דהוי טבל דאורייתא. [*ואסור אף לכהנים כדתנן במשנה ב פרק ח דתרומות] ודרשו בספרי פרשת קרח יכול יאכלו לוים וכהנים פירותיהן בטבלן תלמוד לומר (במדבר י״ח:כ״ח) כן תרימו גם אתם. אתם אלו הלוים גם אתם לרבות את הכהנים וכתבה הרמב"ם בריש הלכות מעשר:
[*עד שיוציא וכו'. הבעל הבית ואחר כך יתננה לכהן. הרמב"ם]:
יכין
מלכת שלמה
יכין
הלוקח מן הנחתום שמוכר דמאי במדה גסה. ופטור מתמ"ע וחלה. דדוקא במוכר בדקה. דמשתכר הרבה. חייב כפ"ב מ"ד. והכא מיירי שקנה לחם מהנחתום חבר [ועי' פ"ד מ"ה]: כיצד הוא מעשר נוטל כדי תרומת מעשר ר"ל א' מק'. ולא שיפריש תמ"ע מוד דאף דתמ"ע א"צ מוקף רק מד"ס [כתוס' גיטין ד"ל ע"ב] ומכ"ש בדמאי. עכ"פ לתרום ממוקף עדיף טפי. ואם יפרישנה השתא לא יהא מן המוקף סמוך למעשר כשיפרישנה אח"כ באמת ויאמר שתהיה תרומת מעשר. ותו דכשיפריש יקדים תמ"ע למעשר. רק כוונת מתני' שיסמן מקום: וחלה אם הקונה בעה"ב. אז שיעור חלה א' מכ"ד. ואם פלטר א' ממ"ח: ואומר אחד ממאה ממה שיש כאן הרי בצד זה מעשר ושאר מעשר עוד ט'. ולהכי לא קאמר כפשוטו. א' מי' שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר. והר"ז תמ"ע עליו. צ"ל דזהו כדי למעט בירור המעשר שלא יתנה ללוי. בכל מה שיכול. ולא יראה כאוכל מעשרותיו להדיא: סמוך לו זה שעשיתי מעשר בתחילה: עשוי תרומת מעשר עליו ויתנו לכהן: והשאר חלק מ"ח שהפרשתי ולהכי לא קאמר בפירוש וחלק מ"ח. דמדכבר הפריש המעשר תו אינו חייב חלק מ"ח. דהרי מהמעשר אינו חייב חלה: ומע"ש בצפונו או בדרומו של התמ"ע שכבר קבע לו מקום ודו"ק: ומחולל על המעות וא"צ להוסיף חומש: הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת דרשאי גם הישראל ליתן התמ"ע לכל כהן שירצה [כגיטין דל"א] והרי שיעור תרומה ב' ממאה לבינוני. ושיעור תמ"ע א' מק': נוטל אחד משלשים ושלש ושליש ר"ל מכל ל"ג סאה ושליש נוטל סאה א'. דכדי להקל טורח המדידה אינו נוטל ג' סאה מק'. רק יחלק כל הכרי שהוא ק' סאה לג' חלקים. ויהיה כל חלק ל"ג סאה ושליש. דהו"ל כל חלק ק' שלישיות. ויקח מכל חלק סאה. שהוא ג' שלישיות: ואומר א' ממאה בכל החלק: ממה שיש כאן בסאה שהפרשתי: ה"ז בצד זה חולין ר"ל שליש א' מהג' שלישיות שהפרשתי יהיה חולין. ונ"ל דדוקא צ"ל כן. דאל"כ מדמפריש ת"ג ותמ"ע יחד. חיישינן שמא יקדים תמ"ע לת"ג. להכי יאמר כן להיכרא. וזה כל מה דקמ"ל במתני' דהכא. ולרב"א ה"ט דצ"ל כן. מדצריך להפריש ת"ג מאומד. ותמ"ע צריך מדידה. ובאומר "והשאר". הוי כמאומד: והשאר ב' השלישיות האחרות מאותן ג' שלישיות סאה שהפרשתי: תרומה על הכל יהיו תרומה על כל הק' שלישיות שבחלק: ומאה חולין שיש כאן ר"ל השליש הנשאר. שהוא חלק המאיי מהכל: הרי זה בצד זה מעשר ושאר מעשר סמוך לו שאר הט' שלישיים יהיו סמוכים לו. ולא אמר בפירוש ושאר הט'. דמדכבר נטל הת"ג אין חייב עוד ט' שלימים למעשר: זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו על הט' שלישיים מעשר. ונותן הסאה להכהן בעד ת"ג ותמ"ע: והשאר חלה ר"ל ואם רוצה להפריש ת"ג ותמ"ע וחלה כא'. ג"כ רשאי. רק דלא נקט בכה"ג ברישא שיפריש ה' למאה. דהיינו ב' לת"ג וא' לתמ"ע. וב' לחלה שנתנית א' ממ"ח. משום דאז לא יהיה החשבון מצומצם. דהרי חייב חלה מצ"ז הנשארים. טפי מב'. ואע"ג דגם בהמעשר נקט חשבון שאינו מצומצם כמש"ל סי' י"ח. התם לחומרא לא דק. דהרי רשאי להוסיף במעשרות כתרומות פ"ד מ"ה. אבל הכא אי יפריש ה' שלימים לק' יהיה לא דק לקולא. דהרי חייב טפי: הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת ומן הצוננת על החמה דכיון דבודאי מהני בדיעבד בהפריש מהרע על יפה. בדמאי שרי אפי' לכתחילה: אפילו מטפוסין דפוסין שעושין בהן הלחם א"נ נ"ל דדפוס היינו חותם שהי' לכל נחתום כמה מהן לסמן בו ככריו [כרפ"ב דב"מ]: הרבה אף שהדפוסין חלוקים. לא חיישינן שמא אחד מהן ממעושר. דנחתם מחד גברא זבן: שאני אומר חטים של אמש היו משל אחד ושל היום היו משל אחר ודוקא באחד מאמש ואחד מהיום. ואפילו מדפוס א'. אבל בשניהן מיום א' אפי' מדפיסים הרבה לא חייש ר"י. ולתוס' [ב"מ נ"ו א'] דוקא בב' לריעותא אוסר ר"י. דא' מאמש וא' מהיום והם ג"כ מב' דפוסים: ר' שמעון אוסר בתרומת מעשר אפי' שניהן מיום א' חיישינן בב' דפוסין: ומתיר בחלה דלא חיישינן לב' דפוסים ולאמש והיום. מדחיוב חלה בגלגול אצל נחתום א' הוא: הלוקח מן הפלטר הוא הקונה מנחתומין הרבה וחוזר ומוכר לבעלי בתים [כך מוכח לע"ד ממנחות [ק"ג ב] ודלא כרש"י [ב"מ נ"ו א] דפי' דהפלטר מוכר לנחתומין. ובמכ"ר נהפך הוא]: מעשר מכל טפוס וטפוס דברי רבי מאיר דשמא זה קנה מנחתום שעישר. וזה מאינו מעשר. ורבי מאיר לטעמיה דחייש למיעוט פלטרין שקונים מנחתומין רבים. כך נראה לי: רבי יהודה אומר מאחת על הכל ס"ל דפלטר מחד נחתום זבן. ודינו כנחתום: מודה ר' יהודה בלוקח מן המנפול מאנאפאלא הוא בלשון רומי מי שניתן לו רשות מהמלכות שימכור הוא לבדו ליחידים הסחורה או הלחם וכדומה. ולו מוכרחים הכל למכור כדי שימכור הוא להיחידים ולכן הוא קונה מפלטרין הרבה: שהוא מעשר מכל אחד ואחד ר"ל מכל טפוס וטפוס: הלוקח מן העני שמחזיר על הפתחים: וכן העני שנתנו לו פרוסות פת או פלחי דבילה חתיכת דבילה. והעני רוצה לתקנם: מעשר מכל אחד ואחד ובתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל דס"ל דבדמאי אפילו ביבש יש בילה. ומדקבל תמרים רבים מכל א'. א"כ כשיפריש אחר שיבללם. א"א שלא יתרמי מהפטור והחיוב יחד. ויעשר מהם על הפטור והחיוב. משא"כ ברישא דלא קבל רק חתיכה א' מכל בעה"ב. דאפי' יהיה הנותן ותרן. לא יתן חתיכות הרבה. רק חתיכה א' גדולה ועבה. לא אמרינן יש בילה. דאפשר שיפריש מחתיכה פטורה על החייבת או איפכא: אמר ר"י אימתי בזמן שמתנה מרובה שקבל העני מתנה מרובה. ומפריש לפ"ז תמרים הרבה. אז שייך לומר. דלא סגי שיתרמי מפטור וחיוב יחד: אבל בזמן שמתנה מועטת שלא קבל רק מתנה מועטת. דאז לא יפריש כשיעשר. רק תמרה א' או ב'. שוב הו"ל כחתיכת פת ודבילה. דלא אמרי' גבה יש בילה [כך נלפע"ד שבטלה במעוטה נגד דעת רבותי]: הלוקח מן הסיטון סוחר גדול ומטובא זבן. ומוכר שוב במדה גסה: וחזר ולקח ממנו שניה לא יעשר מזה על זה אפי' מאותו הסוג אותה כלי ואפי' לר"י לעיל בפלטר עכ"פ בסיטון מודה דמטובא זבן: אפילו מאותו המין שחמתית או לבנה: נאמן הסיטון לומר משל אחד הם מדקאמר דנאמן ש"מ דבע"ה מיירי. ואע"ג דאינו נאמן לומר שקנה ממי שמעשר רק משום כדי חייו [כפ"ד כ"ו] אפ"ה נאמן לומר דמשל א' הן. מדהו"ל ס"ס. ספק שאמר אמת. וא"ת שמב' לקח שמא שניהן עשרו או שניהן לא עשרו: הלוקח מבעל הבית מהגדל בשדותיו. ומיירי שמוכר במדה גסה. או שהוא ע"ה שאינו מעשר: וחזר ולקח ממנו שניה מעשר מזה על זה מיהו אין מעשר ממין על שאינו מינו או מחדש אישן: בעל הבית שהיה מוכר ירק בשוק וקנה וחזר וקנה ממנו: בזמן שמביאין לו מגנותיו מעשר הלוקח: ומגנות אחרות מעשר מכל אחד ואחד דשמא משנים קנה. וא' עישר וא' לא עישר: הלוקח טבל משני מקומות והודיעו לו המוכרים שקונה ודאי טבל: מעשר מזה על זה קא משמע לן דלא חיישינן שמא מוכר א' מירחן לאכילה. דחייבין לעשרן מדאורייתא. וא' מירחן למכרן דפטירי ממעשר מדאוריי'. והו"ל כמפריש מפטור על החיוב. קא משמע לן דעל כל פנים הלוקח פירות גמורים. בין כך וכך פטור מדאורייתא [כרמב"ם רפ"ב ממעשר. ולראב"ד אפי' בלקחן קודם מירוח פטור] והו"ל כמפריש מפטור אפטור. ואע"ג דאפשר דמפריש מחד דרבנן אתרי דרבנן. או איפכא. והרי קיי"ל [מגילה פ"ב מ"ד] דלא אתי תרי דרבנן ומפיק חד דרבנן. י"ל התם ודאי וודאי הוא. משא"כ הכא ספק וספק הוא. וכיון דספק דרבנן לקולא. אין לחלק בין חד ספק לתרי ספיקא. ודו"ק. דכיון דגם חד ספק דרבנן הו"ל הספק האחר שנוסף עליו כליתא לגמרי: אע"פ שאמרו דבמכרו לו טבל מעשר מזע"ז. היינו רק בדיעבד שכבר מכרו לו. אבל לכתחילה הרי עכ"פ אין אדם וכו'. כך נ"ל: אין אדם רשאי למכור טבל אפילו לחבר. דאסור להוציא מתח"י דבר שאינו מתוקן: אלא לצורך בנתערב לחבר חולין מועטים בטבל מרובה. דאע"ג דבטלי חולין ברוב. עכ"פ כיון דאין בילה ביבש. א"א לעשר מיני' וביה. שמא יפריש מפטור על החיוב. ולהכי צריך לתקן הטבל ממקום אחר. אבל בנתערב טבל מועט בחולין מרובים. כיון דרק מדרבנן לא בטל מדהו"ל דשיל"מ [כנדרים דנ"ח] אבל מדאורייתא בטל. א"א להפריש מטבל אחר דהו"ל כמפריש מחיוב אפטור. ועדיף טפי להפריש מיניה וביה: מעשרין משל ישראל על של נכרי דקיי"ל אין קניין לעובד כוכבים בא"י להפקיע ממעשר [רמב"ם פ"א מתרומות]: משל ישראל על של כותים קמ"ל דודאי אין נזהרים אלפני עור ומוכרים טבל: רבי אליעזר אוסר משל כותים על של כותים דזמנין דעישר א' לנפשיה ונמלך למכור. וכ"ש דפליג ר"א ברישא דליכא ס"ס כבסיפא. דשמא שניהן (לא) עישרו. ואת"ל שא' מהן לא עישר. י"ל שמא גם השני לא עישר. מיהו ת"ק לא חייש לנמלך מדלא שכיח שיהיה נמלך. ועוד דרוב תבואה של עובדי אדמה. היא כדי למכרה: עציץ נקוב זאאט טאפף בל"א מנוקב כדי שורש קטן. והוא פחו' מכזי'. ומלאו עפר והגדל בו טבל מדאו': תרם מהארץ על עציץ נקוב מעציץ נקוב על הארץ תרומתו תרומה ואפי' לכתחילה תורם הכי: משאינו נקוב על הנקוב תרומה ויחזור ויתרום דאף דתרם מפטור אחיוב. על כל פנים שלא יזלזל בתרומה. להכי יתנה לכהן. וא"צ להוציא עליה תומ"ע. דמדאורייתא שאינו נקוב פטור: מן הנקוב על שאינו נקוב תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומות ומעשרות דמדהפריש מחיוב אפטור. הו"ל התרומה טבל דאורייתא. מיהו לא יתרום מיניה וביה דלמא אתו למיכל השיריים לזרים [תוס' יבמות דפ"ט ב]. ונ"ל דלהכי לא קתני ממקום אחר. משום דבדיעבד גם מיניה וביה מהני: תרם מן הדמאי על הדמאי נ"ל דעל כרחך היינו שתרם תרומת מעשר. דאי בת"ג הרי לא נחשדו ע"ה עליה [כסוטה דמ"ח]. ומיירי שקנה שניהן מב' בנ"א: מרמאי על הודאי תרומה ויחזור ויתרום דשמא א' עישר. וא"צ לתקן התרומה. דרוב ע"ה מעשרין:
מלכת שלמה
לשון ר"ע ז"ל תרם מהארץ אפי' לכתחלה וכו'. אמר המלקט נראה דמתני' דלא כרבי שמעון דאיהו משוי עציץ נקוב לשאינו נקוב ע' בתוספות דשבת ד' צ"ה:
מן הנקוב וכו'. כ' הרש"ש ז"ל בשם רש"י ז"ל לאו דוקא עד שיפריש עלי' תרומה ומעשרות ממקום אחר דה"ה דמפריש עליה הכהן מיניה וביה. ואיכא למידק דהא עציץ שאינו נקוב נמי טבל הוי מדרבנן ואמאי לא תני נמי גבי משאינו נקוב על הנקוב לא תאכל עד שיוציא עליה תו"מ וכו'. וי"ל דברישא תני יחזור ויתרום דהוי אזהרה לבעה"ב משום דגבי דידיה הוי טבל דאורייתא דסבר דהנקוב נשאר מתוקן. וגבי כהן אין כאן אלא טבל דרבנן. וכן בסיפא תני לא תאכל עד וכו' דהוי אזהרה לכהן דטבל הוי גבי דידיה דלא חל שם תרומה ממה שהפריש מן הנקוב ולגבי בעה"ב פשיטא דהוי טבל דאיהו לא חשיב נקוב מתוקן דלא תרם אלא על שאינו נקוב וכי נמי אכיל בעה"ב שאינו נקוב אין כאן אלא איסור דרבנן. וכללא דתני תנא הדינין היכא דרמי איסור טבל החמור וכ"ז למדנו מתוך דברי רש"י ז"ל דהאיש מקדש ע"כ:
10.
A perforated pot is considered like land. If one gave terumah from [produce grown in] the soil for [produce grown in] a perforated pot, or from [produce grown in] a perforated pot for [produce grown in] the soil, his terumah is terumah. [If he gave terumah] from [produce grown in] a pot that was not perforated for [produce grown in] a pot that was perforated, [it is] terumah, but he must go back and give terumah again. [If he gave terumah] from [produce grown in] a perforated pot for [produce grown in] a pot which was not perforated, [it is] terumah, but it may not be eaten until he first gives terumah and tithes for it.
משנה יא
תָּרַם מִן הַדְּמַאי עַל הַדְּמַאי, מִדְּמַאי עַל הַוַּדַּאי, תְּרוּמָה, וְיַחֲזֹר וְיִתְרֹם. מִן הַוַּדַּאי עַל הַדְּמַאי, תְּרוּמָה, וְלֹא תֵאָכֵל עַד שֶׁיּוֹצִיא עָלֶיהָ תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת:
ברטנורה
מן הדמאי על הדמאי. דלמא האי מעושר והאי לא מעושר:תרומה. ואין צריך לתקן את התרומה כיון דספק הוא ורוב עמי הארץ מעשרים הן:מן הודאי על הדמאי תרומה ולא תאכל. דהוי דומיא דמפריש מן הנקוב על שאינו נקוב מן החיוב על הפטור. שאם הדמאי מעושר נמצאת התרומה טבל דאורייתא הלכך לא תאכל:
תוסופות יום טוב
תרם מן הדמאי. תרומת מעשר בדמאי ובודאי אף תרומה גדולה בכלל להכי תנן סתמא:
ויחזור ויתרום. כתב הרמב"ם שהרי אפשר שאחד מהם טבל אבל אם תרם מעציץ שאינו נקוב על שאינו נקוב תרומתו תרומה לפי ששניהם בערך אחד וחיוב התרומה לשניהן מדרבנן ע"כ:
יכין
מלכת שלמה
יכין
הלוקח מן הנחתום שמוכר דמאי במדה גסה. ופטור מתמ"ע וחלה. דדוקא במוכר בדקה. דמשתכר הרבה. חייב כפ"ב מ"ד. והכא מיירי שקנה לחם מהנחתום חבר [ועי' פ"ד מ"ה]: כיצד הוא מעשר נוטל כדי תרומת מעשר ר"ל א' מק'. ולא שיפריש תמ"ע מוד דאף דתמ"ע א"צ מוקף רק מד"ס [כתוס' גיטין ד"ל ע"ב] ומכ"ש בדמאי. עכ"פ לתרום ממוקף עדיף טפי. ואם יפרישנה השתא לא יהא מן המוקף סמוך למעשר כשיפרישנה אח"כ באמת ויאמר שתהיה תרומת מעשר. ותו דכשיפריש יקדים תמ"ע למעשר. רק כוונת מתני' שיסמן מקום: וחלה אם הקונה בעה"ב. אז שיעור חלה א' מכ"ד. ואם פלטר א' ממ"ח: ואומר אחד ממאה ממה שיש כאן הרי בצד זה מעשר ושאר מעשר עוד ט'. ולהכי לא קאמר כפשוטו. א' מי' שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר. והר"ז תמ"ע עליו. צ"ל דזהו כדי למעט בירור המעשר שלא יתנה ללוי. בכל מה שיכול. ולא יראה כאוכל מעשרותיו להדיא: סמוך לו זה שעשיתי מעשר בתחילה: עשוי תרומת מעשר עליו ויתנו לכהן: והשאר חלק מ"ח שהפרשתי ולהכי לא קאמר בפירוש וחלק מ"ח. דמדכבר הפריש המעשר תו אינו חייב חלק מ"ח. דהרי מהמעשר אינו חייב חלה: ומע"ש בצפונו או בדרומו של התמ"ע שכבר קבע לו מקום ודו"ק: ומחולל על המעות וא"צ להוסיף חומש: הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת דרשאי גם הישראל ליתן התמ"ע לכל כהן שירצה [כגיטין דל"א] והרי שיעור תרומה ב' ממאה לבינוני. ושיעור תמ"ע א' מק': נוטל אחד משלשים ושלש ושליש ר"ל מכל ל"ג סאה ושליש נוטל סאה א'. דכדי להקל טורח המדידה אינו נוטל ג' סאה מק'. רק יחלק כל הכרי שהוא ק' סאה לג' חלקים. ויהיה כל חלק ל"ג סאה ושליש. דהו"ל כל חלק ק' שלישיות. ויקח מכל חלק סאה. שהוא ג' שלישיות: ואומר א' ממאה בכל החלק: ממה שיש כאן בסאה שהפרשתי: ה"ז בצד זה חולין ר"ל שליש א' מהג' שלישיות שהפרשתי יהיה חולין. ונ"ל דדוקא צ"ל כן. דאל"כ מדמפריש ת"ג ותמ"ע יחד. חיישינן שמא יקדים תמ"ע לת"ג. להכי יאמר כן להיכרא. וזה כל מה דקמ"ל במתני' דהכא. ולרב"א ה"ט דצ"ל כן. מדצריך להפריש ת"ג מאומד. ותמ"ע צריך מדידה. ובאומר "והשאר". הוי כמאומד: והשאר ב' השלישיות האחרות מאותן ג' שלישיות סאה שהפרשתי: תרומה על הכל יהיו תרומה על כל הק' שלישיות שבחלק: ומאה חולין שיש כאן ר"ל השליש הנשאר. שהוא חלק המאיי מהכל: הרי זה בצד זה מעשר ושאר מעשר סמוך לו שאר הט' שלישיים יהיו סמוכים לו. ולא אמר בפירוש ושאר הט'. דמדכבר נטל הת"ג אין חייב עוד ט' שלימים למעשר: זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו על הט' שלישיים מעשר. ונותן הסאה להכהן בעד ת"ג ותמ"ע: והשאר חלה ר"ל ואם רוצה להפריש ת"ג ותמ"ע וחלה כא'. ג"כ רשאי. רק דלא נקט בכה"ג ברישא שיפריש ה' למאה. דהיינו ב' לת"ג וא' לתמ"ע. וב' לחלה שנתנית א' ממ"ח. משום דאז לא יהיה החשבון מצומצם. דהרי חייב חלה מצ"ז הנשארים. טפי מב'. ואע"ג דגם בהמעשר נקט חשבון שאינו מצומצם כמש"ל סי' י"ח. התם לחומרא לא דק. דהרי רשאי להוסיף במעשרות כתרומות פ"ד מ"ה. אבל הכא אי יפריש ה' שלימים לק' יהיה לא דק לקולא. דהרי חייב טפי: הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת ומן הצוננת על החמה דכיון דבודאי מהני בדיעבד בהפריש מהרע על יפה. בדמאי שרי אפי' לכתחילה: אפילו מטפוסין דפוסין שעושין בהן הלחם א"נ נ"ל דדפוס היינו חותם שהי' לכל נחתום כמה מהן לסמן בו ככריו [כרפ"ב דב"מ]: הרבה אף שהדפוסין חלוקים. לא חיישינן שמא אחד מהן ממעושר. דנחתם מחד גברא זבן: שאני אומר חטים של אמש היו משל אחד ושל היום היו משל אחר ודוקא באחד מאמש ואחד מהיום. ואפילו מדפוס א'. אבל בשניהן מיום א' אפי' מדפיסים הרבה לא חייש ר"י. ולתוס' [ב"מ נ"ו א'] דוקא בב' לריעותא אוסר ר"י. דא' מאמש וא' מהיום והם ג"כ מב' דפוסים: ר' שמעון אוסר בתרומת מעשר אפי' שניהן מיום א' חיישינן בב' דפוסין: ומתיר בחלה דלא חיישינן לב' דפוסים ולאמש והיום. מדחיוב חלה בגלגול אצל נחתום א' הוא: הלוקח מן הפלטר הוא הקונה מנחתומין הרבה וחוזר ומוכר לבעלי בתים [כך מוכח לע"ד ממנחות [ק"ג ב] ודלא כרש"י [ב"מ נ"ו א] דפי' דהפלטר מוכר לנחתומין. ובמכ"ר נהפך הוא]: מעשר מכל טפוס וטפוס דברי רבי מאיר דשמא זה קנה מנחתום שעישר. וזה מאינו מעשר. ורבי מאיר לטעמיה דחייש למיעוט פלטרין שקונים מנחתומין רבים. כך נראה לי: רבי יהודה אומר מאחת על הכל ס"ל דפלטר מחד נחתום זבן. ודינו כנחתום: מודה ר' יהודה בלוקח מן המנפול מאנאפאלא הוא בלשון רומי מי שניתן לו רשות מהמלכות שימכור הוא לבדו ליחידים הסחורה או הלחם וכדומה. ולו מוכרחים הכל למכור כדי שימכור הוא להיחידים ולכן הוא קונה מפלטרין הרבה: שהוא מעשר מכל אחד ואחד ר"ל מכל טפוס וטפוס: הלוקח מן העני שמחזיר על הפתחים: וכן העני שנתנו לו פרוסות פת או פלחי דבילה חתיכת דבילה. והעני רוצה לתקנם: מעשר מכל אחד ואחד ובתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל דס"ל דבדמאי אפילו ביבש יש בילה. ומדקבל תמרים רבים מכל א'. א"כ כשיפריש אחר שיבללם. א"א שלא יתרמי מהפטור והחיוב יחד. ויעשר מהם על הפטור והחיוב. משא"כ ברישא דלא קבל רק חתיכה א' מכל בעה"ב. דאפי' יהיה הנותן ותרן. לא יתן חתיכות הרבה. רק חתיכה א' גדולה ועבה. לא אמרינן יש בילה. דאפשר שיפריש מחתיכה פטורה על החייבת או איפכא: אמר ר"י אימתי בזמן שמתנה מרובה שקבל העני מתנה מרובה. ומפריש לפ"ז תמרים הרבה. אז שייך לומר. דלא סגי שיתרמי מפטור וחיוב יחד: אבל בזמן שמתנה מועטת שלא קבל רק מתנה מועטת. דאז לא יפריש כשיעשר. רק תמרה א' או ב'. שוב הו"ל כחתיכת פת ודבילה. דלא אמרי' גבה יש בילה [כך נלפע"ד שבטלה במעוטה נגד דעת רבותי]: הלוקח מן הסיטון סוחר גדול ומטובא זבן. ומוכר שוב במדה גסה: וחזר ולקח ממנו שניה לא יעשר מזה על זה אפי' מאותו הסוג אותה כלי ואפי' לר"י לעיל בפלטר עכ"פ בסיטון מודה דמטובא זבן: אפילו מאותו המין שחמתית או לבנה: נאמן הסיטון לומר משל אחד הם מדקאמר דנאמן ש"מ דבע"ה מיירי. ואע"ג דאינו נאמן לומר שקנה ממי שמעשר רק משום כדי חייו [כפ"ד כ"ו] אפ"ה נאמן לומר דמשל א' הן. מדהו"ל ס"ס. ספק שאמר אמת. וא"ת שמב' לקח שמא שניהן עשרו או שניהן לא עשרו: הלוקח מבעל הבית מהגדל בשדותיו. ומיירי שמוכר במדה גסה. או שהוא ע"ה שאינו מעשר: וחזר ולקח ממנו שניה מעשר מזה על זה מיהו אין מעשר ממין על שאינו מינו או מחדש אישן: בעל הבית שהיה מוכר ירק בשוק וקנה וחזר וקנה ממנו: בזמן שמביאין לו מגנותיו מעשר הלוקח: ומגנות אחרות מעשר מכל אחד ואחד דשמא משנים קנה. וא' עישר וא' לא עישר: הלוקח טבל משני מקומות והודיעו לו המוכרים שקונה ודאי טבל: מעשר מזה על זה קא משמע לן דלא חיישינן שמא מוכר א' מירחן לאכילה. דחייבין לעשרן מדאורייתא. וא' מירחן למכרן דפטירי ממעשר מדאוריי'. והו"ל כמפריש מפטור על החיוב. קא משמע לן דעל כל פנים הלוקח פירות גמורים. בין כך וכך פטור מדאורייתא [כרמב"ם רפ"ב ממעשר. ולראב"ד אפי' בלקחן קודם מירוח פטור] והו"ל כמפריש מפטור אפטור. ואע"ג דאפשר דמפריש מחד דרבנן אתרי דרבנן. או איפכא. והרי קיי"ל [מגילה פ"ב מ"ד] דלא אתי תרי דרבנן ומפיק חד דרבנן. י"ל התם ודאי וודאי הוא. משא"כ הכא ספק וספק הוא. וכיון דספק דרבנן לקולא. אין לחלק בין חד ספק לתרי ספיקא. ודו"ק. דכיון דגם חד ספק דרבנן הו"ל הספק האחר שנוסף עליו כליתא לגמרי: אע"פ שאמרו דבמכרו לו טבל מעשר מזע"ז. היינו רק בדיעבד שכבר מכרו לו. אבל לכתחילה הרי עכ"פ אין אדם וכו'. כך נ"ל: אין אדם רשאי למכור טבל אפילו לחבר. דאסור להוציא מתח"י דבר שאינו מתוקן: אלא לצורך בנתערב לחבר חולין מועטים בטבל מרובה. דאע"ג דבטלי חולין ברוב. עכ"פ כיון דאין בילה ביבש. א"א לעשר מיני' וביה. שמא יפריש מפטור על החיוב. ולהכי צריך לתקן הטבל ממקום אחר. אבל בנתערב טבל מועט בחולין מרובים. כיון דרק מדרבנן לא בטל מדהו"ל דשיל"מ [כנדרים דנ"ח] אבל מדאורייתא בטל. א"א להפריש מטבל אחר דהו"ל כמפריש מחיוב אפטור. ועדיף טפי להפריש מיניה וביה: מעשרין משל ישראל על של נכרי דקיי"ל אין קניין לעובד כוכבים בא"י להפקיע ממעשר [רמב"ם פ"א מתרומות]: משל ישראל על של כותים קמ"ל דודאי אין נזהרים אלפני עור ומוכרים טבל: רבי אליעזר אוסר משל כותים על של כותים דזמנין דעישר א' לנפשיה ונמלך למכור. וכ"ש דפליג ר"א ברישא דליכא ס"ס כבסיפא. דשמא שניהן (לא) עישרו. ואת"ל שא' מהן לא עישר. י"ל שמא גם השני לא עישר. מיהו ת"ק לא חייש לנמלך מדלא שכיח שיהיה נמלך. ועוד דרוב תבואה של עובדי אדמה. היא כדי למכרה: עציץ נקוב זאאט טאפף בל"א מנוקב כדי שורש קטן. והוא פחו' מכזי'. ומלאו עפר והגדל בו טבל מדאו': תרם מהארץ על עציץ נקוב מעציץ נקוב על הארץ תרומתו תרומה ואפי' לכתחילה תורם הכי: משאינו נקוב על הנקוב תרומה ויחזור ויתרום דאף דתרם מפטור אחיוב. על כל פנים שלא יזלזל בתרומה. להכי יתנה לכהן. וא"צ להוציא עליה תומ"ע. דמדאורייתא שאינו נקוב פטור: מן הנקוב על שאינו נקוב תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומות ומעשרות דמדהפריש מחיוב אפטור. הו"ל התרומה טבל דאורייתא. מיהו לא יתרום מיניה וביה דלמא אתו למיכל השיריים לזרים [תוס' יבמות דפ"ט ב]. ונ"ל דלהכי לא קתני ממקום אחר. משום דבדיעבד גם מיניה וביה מהני: תרם מן הדמאי על הדמאי נ"ל דעל כרחך היינו שתרם תרומת מעשר. דאי בת"ג הרי לא נחשדו ע"ה עליה [כסוטה דמ"ח]. ומיירי שקנה שניהן מב' בנ"א: מרמאי על הודאי תרומה ויחזור ויתרום דשמא א' עישר. וא"צ לתקן התרומה. דרוב ע"ה מעשרין:
מלכת שלמה
תרם מן הדמאי כו'. ובירושלמי כמה דתימר מן הודאי על הדמאי תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות נאמר מן הדמאי על הדמאי כן. ומשני ר' בון ב"ר חייא בשם ר' שמואל ב"ר יצחק זאת אומרת ספק דמוע וספק תמ"ע של דמאי פטור וה"פ המפרש כל מה שהצריכו חכמים לעשר מספק בדמאי שמא ע"ה לא עישר כשבא לנו אותו ספק בדמוע או בתרומת מעשר שנשנו במשנה זו מעיקרא פטרוהו מלעשר ע"כ. אבל הרא"ש ז"ל פי' דטעמא הוי משום דרוב ע"ה מעשרין הן וכמו שפי' ר"ע ז"ל:
תרומה ויחזור ויתרום. כ' הח' הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל קצת ק' למה מותר לאכלה שמא טבל היא שהאחרת היתה מתוקנת וזו טבל. וי"ל דהוי ס"ס שזה הדמאי שלוקח ממנו התרומה הוי ספק אם הוא טבל אם לאו וא"ת טבל הוא יש ספק אחר שמא גם הדמאי האחר הוא טבל. וצ"ע א"כ למה צריך לחזור ולתרום. ונ"ל עוד טעם לומר למה א"צ להוציא ממנה מעשרות כי לא גזרו על כזה דהוי כמו חלת ע"ה או שירי המנחות שפטורין מן הדמאי כי לא גזרו עליהם כשגזרו על הדמאי כדקאמר בירושלמי. ע"כ:
11.
If one gave terumah from [produce of] demai for [other produce of] demai, or from [produce of] demai for [produce] which was certainly untithed, [this becomes] terumah, but he must give terumah over again. [If he gave terumah] from [produce] which was certainly untithed for [produce of] demai, [this becomes] terumah, but it may not be eaten until he first gives terumah and tithes for it.