רשימת סיומים Siyum List ספרים Seforim מידע תורני Torah Stats לעילוי נשמת Sheloshim להתצטרך Join now כניסה Log In

Mishnayos Club 6/20/2024

Progress Schedule
קדשים
מנחות
פרק ה
א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג
Kodshim
Menachos
Chapter 5
1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13
  א ב ג ד ה ו ז ח ט
0:1 0:2 0:3 0:4 0:5 0:6 0:7 0:8 0:9

Mishnah

משנה א
כָּל הַמְּנָחוֹת בָּאוֹת מַצָּה, חוּץ מֵחָמֵץ שֶׁבַּתּוֹדָה וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם, שֶׁהֵן בָּאוֹת חָמֵץ. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, שְׂאֹר בּוֹדֶה לָהֶן מִתּוֹכָן וּמְחַמְּצָן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף הִיא אֵינָהּ מִן הַמֻּבְחָר, אֶלָּא מֵבִיא אֶת הַשְּׂאֹר, וְנוֹתֵן לְתוֹךְ הַמִּדָּה, וּמְמַלֵּא אֶת הַמִּדָּה. אָמְרוּ לוֹ, אַף הִיא הָיְתָה חֲסֵרָה אוֹ יְתֵרָה:
ברטנורה כל המנחות באות מצה חוץ מחמץ שבתודה. דכתיב (ויקרא ז׳:י״ג) על חלות לחם חמץ:ושתי הלחם. דכתיב (שם כ״ג) חמץ תאפינה:שאור היה בודה להן מתוכן. מתוך עשרון דתודה ושתי הלחם היה מוציא שאור, שהיה לש מן הסולת מעט לאחר שנמדד וטומנו בסולת ומתחמץ מאליו וממנו מחמץ השאר, שממקום אחר לא היה יכול להביא שלא תהא מנחה יתירה:היא אינה מן המובחר. שאינה מחמצת יפה. לפי שאין לה שאור מחומץ יפה:אלא מביא שאור. שמחומץ יפה מתוך ביתו, ונותן לתוך העשרון ומוסיף וממלא סולת:אף היא היתה חסרה או יתירה. כגון אם השאור עבה ומגובל בקושי עם מעט מים, אינו מחזיק נפח גדול כאילו היה קמח ונמצא העשרון יותר, לפי שאם לא היה שאור מגובל היה נפחו גדול מעכשיו. ואם אינו מגובל יפה שנתן בו מים הרבה, נמצא נפחו גדול משאילו היה קמח ונמצא עשרון חסר, שאם לא בשביל המים לא יהיה מלא. והלכה כר׳ יהודה:
תוסופות יום טוב כל המנחות באות מצה. עיין במשנה דלקמן: חוץ מחמץ שבתודה ושתי הלחם. שתי הלחם ניחא דכייל בהדי שאר מנחות דאקרו מנחה. כדקאמר בפ' התכלת [שנאמר (במדבר כ״ח:כ״ו) בהקריבכם מנחה חדשה לה'] אבל לחמי תודה לא אשכחן [ובהדיא אמרינן התם [מ"ו ע"ב] לחמי תודה לא אקרו מנחה] ומ"מ ניחא לאשמעי' דינא. תוס'. [*ועמ"ש במ"ג]: בודה. בדל"ת גרסי' בערוך ופי' ל' הוצאה כמו החדש אשר בדא מלבו (מלכים א י״ב:ל״ג) כי מלבך אתה בודאם (נחמיה ו׳:ח׳) תו':
יכין מלכת שלמה
1.
All minhahs must be offered unleavened, with the exception of the leavened cakes of the todah and the two loaves [of Shavuot] which are offered leavened. Rabbi Meir says: the leaven must be taken from [the minhahs] themselves and with this they are leavened. Rabbi Judah says: that is not the best way, rather [first of all] he brings leaven and puts into the measuring vessel and then he fills the measuring vessel up [with flour]. But they said to him: even so [it is not satisfactory], for it would be sometimes too little and sometimes too much.
משנה ב
כָּל הַמְּנָחוֹת נִלּוֹשׁוֹת בְּפוֹשְׁרִין, וּמְשַׁמְּרָן שֶׁלֹּא יַחֲמִיצוּ. וְאִם הֶחֱמִיצוּ שְׁיָרֶיהָ, עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ב), כָּל הַמִּנְחָה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַה' לֹא תֵעָשֶׂה חָמֵץ. וְחַיָּבִים עַל לִישָׁתָהּ, וְעַל עֲרִיכָתָהּ, וְעַל אֲפִיָּתָהּ:
ברטנורה שנאמר כל המנחה אשר תקריבו לה׳ לא תעשה חמץ. ארישא קאי דקתני ומשתמרות שלא יחמיצו, וקודם קמיצה משתעי. ושייריה ילפינן מקרא אחרינא דכתיב (שם ו,) לא תאפה חמץ חלקם, אף חלקם של כהנים שהם שיירי המנחה שנשארו מן הקומץ, אף זו לא תאפה חמץ. ובחמץ דוקא הוזהרו על השיריים, אבל מותר ללוש אותם בדבש ולטגנן בו:עריכתה. שמתעסק בה בידים אחר לישה. וחייבין על כל אחת ואחת, לפי שנאמר לא תעשה חמץ, יכול לא יהא חייב אלא אחת, תלמוד לומר לא תאפה, אפייה בכלל היתה ולמה יצאת להקיש אליה, מה אפייה מיוחדת שהיא מעשה יחידי וחייבין עליה בפני עצמה, אף אני אביא לישתה ועריכתה וכל מעשה יחידי שבה, לאתויי קיטוף שהוא מעשה יחידי וחייבין עליה בפני עצמה. וקיטוף הוא שמחליק פניה במים ואע״ג דלא מחזי כל כך מעשה:
תוסופות יום טוב נלושות בפושרין ומשמרן שלא יחמיצו. אע"ג דפושרין מחמיצין כדפי' הר"ב במ"ז פ"ב דפסחים מסיים הרמב"ם בפי"ב מהלכות הקרבנות והואיל ולישתן ואפייתן בפנים בעזרה אנשי פנים זריזין: ואם החמיצו שיריה. כתב הר"ב אבל מותר ללוש אותם בדבש. דאילו בקומץ הא כתיב (ויקרא ב׳:י״א) כל שאור וכל דבש לא תקטירו: עריכתה כו'. כתב הר"ב לפי שנאמר לא תעשה חמץ וכו' ת"ל לא תאפה וכו' ולמה יצאת וכו'. ואימא לחלקם איצטריך א"כ לכתוב חלקם לא תאפה חמץ מאי לא תאפה חמץ חלקם שמעת מינה תרתי גמ'. ומ"ש הר"ב לאתויי קטוף וצ"ע אמאי שייריה תנא דמתניתין:
יכין מלכת שלמה
2.
All minhahs must be kneaded with lukewarm water and must be watched lest they become leavened. If one allowed the remainder to become leavened he has transgressed a negative commandment, for it is written, “No minhah which you shall bring to the Lord shall be made leavened” (Leviticus 2:11). One is liable for the kneading, and for rolling and for baking.
משנה ג
יֵשׁ טְעוּנוֹת שֶׁמֶן וּלְבוֹנָה, שֶׁמֶן וְלֹא לְבוֹנָה, לְבוֹנָה וְלֹא שֶׁמֶן, לֹא שֶׁמֶן וְלֹא לְבוֹנָה. וְאֵלּוּ טְעוּנוֹת שֶׁמֶן וּלְבוֹנָה, מִנְחַת הַסֹּלֶת, וְהַמַּחֲבַת, וְהַמַּרְחֶשֶׁת, וְהַחַלּוֹת, וְהָרְקִיקִין, מִנְחַת כֹּהֲנִים, וּמִנְחַת כֹּהֵן מָשִׁיחַ, וּמִנְחַת גּוֹיִם, וּמִנְחַת נָשִׁים, וּמִנְחַת הָעֹמֶר. מִנְחַת נְסָכִין טְעוּנָה שֶׁמֶן, וְאֵין טְעוּנָה לְבוֹנָה. לֶחֶם הַפָּנִים טָעוּן לְבוֹנָה, וְאֵין טָעוּן שָׁמֶן. שְׁתֵּי הַלֶּחֶם, מִנְחַת חוֹטֵא וּמִנְחַת קְנָאוֹת, לֹא שֶׁמֶן וְלֹא לְבוֹנָה:
ברטנורה מנחת סולת. המתנדב מנחה סתם, מביא סולת ושמן ולבונה ובוללה וקומצה כמו שהיא קודם אפייה. ובדידה כתיב שמן ולבונה, וכל הני אחריני גמרי ממנחת סולת דכתיב בה נפש, דמשמע דכל מנחת יחיד טעונה שמן ולבונה:והחלות והרקיקין. למנחת מאפה תנור קרי החלות והרקיקין. דאי בעי חלות מייתי ואי בעי רקיקין מייתי:ומנחת כהנים. כהן שהתנדב אחת מחמשת מנחות הללו:מנחת כהן משיח. מנחת חביתין:גוי. מתנדב מנחה, כדילפינן מאיש איש, מלמד שהנכרים מביאין נדרים ונדבות כישראל:ומנחת נשים. אשה שהתנדבה מנחה:ומנחת נסכים. לא בעי לבונה, דשמן נאמר בה ולא לבונה:ולחם הפנים. כתיב ביה (ויקרא כ״ד:ז׳) ונתת על המערכת לבונה זכה, ולא כתיב ביה שמן:שתי החלות. של עצרת, לא הוזכר בהן לא שמן ולא לבונה:מנחת חוטא ומנחת קנאות. בהדיא כתיב בהו (שם ה׳) לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבונה:
תוסופות יום טוב ומנחת גוים. עמ"ש במשנה ה' פ"ק דשקלים: ומנחת העומר. בה נמי כתיב שמן ולבונה כדכתיב (ויקרא ב׳:י״ד) ואם תקריב מנחת בכורים והיא מנחת העומר. רש"י: [*לחם הפנים. אי אכללא דכל המנחות קאי קשיא לי דלא אשכחן דאקרי מנחה בהדיא בשום כתוב. וכבר דקדקו כן התוס' על לחמי תודה דבריש פירקין כמ"ש לשונם שם אלא שרש"י פי' בפ' אמור (בפסוק) [בפ'] ולקחת סולת והית' המנחה הזאת ומשנתינו תסייעיה דלא כהרמב"ן שהשיגו שיתכן לומר והיתה כל אחת מהמערכת]:
יכין מלכת שלמה
3.
Some [minhahs] require oil and frankincense, some require oil but not frankincense, some frankincense but not oil, and some neither oil nor frankincense. These require oil and frankincense: the minhah of fine flour, that prepared on a griddle, that prepared in a pan, the cakes and the wafers, the minhah of the priests, the minhah of the anointed high priest, the minhah of a gentile, the minhah of women, and the minhah of the omer. The minhah offered with the drink-offerings requires oil but not frankincense. The showbread requires frankincense but not oil. The two loaves, the sinner's minhah and the minhah of jealousy require neither oil nor frankincense.
משנה ד
וְחַיָּב עַל הַשֶּׁמֶן בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְעַל הַלְּבוֹנָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ. נָתַן עָלֶיהָ שֶׁמֶן, פְּסָלָהּ. לְבוֹנָה, יִלְקְטֶנָּה. נָתַן שֶׁמֶן עַל שְׁיָרֶיהָ, אֵינוֹ עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה. נָתַן כְּלִי עַל גַּבֵּי כְּלִי, לֹא פְסָלָהּ:
ברטנורה וחייב על השמן. אם נתנו על מנחת חוטא או על מנחת קנאות:נתן כלי. שיש בו שמן:על גבי כלי. של מנחת חוטא:לא פסלה. ולא אמרינן הרי עבר על מה שכתוב בתורה לא ישים עליה שמן, שלא הזהירה תורה אלא שלא יתן השמן לתוך הסולת או לתוך הקמח:
תוסופות יום טוב וחייב על השמן וכו'. פירש הר"ב אם נתנו על מנחת חוטא. או על מנחת קנאות דבהו כתיב לאו משא"כ באינך: נתן עליה שמן פסלה לבונה ילקטנה. יליף בברייתא דרחמנא קרייה חטאת כלומר דאפי' נתן חטאת קרויה. וכתיב היא למעוטי דתפסול אם נתן ופוסל אני בשמן שא"א ללקטו ומכשיר אני בלבונה שאפשר ללקטה: נתן כלי. לשון הר"ב שיש בו שמן על גבי מנחת חוטא וכן ל' רש"י וחדא חדא מתרי תרי נקטי דה"ה לבונה וה"ה על מנחת קנאות. וכן הרמב"ם בפירושו כתב שמן ובחבורו פי"ב מה' מה"ק כתב שמן או לבונה: על גבי כלי לא פסלה. פי' הר"ב שלא הזהירה תורה אלא שלא יתן השמן לתוך הסולת יליף לה בברייתא מדכתיב עליה משמע בגופה ופירש"י עד שיערב כו'. וכ"כ הרמב"ם בפירושו שהכונה שלא יבלול וכו'. והיינו דבחבורו העתיק נתן כלי כו' על גביהן:
יכין מלכת שלמה
4.
One is liable for the oil on its own and for the frankincense on its own. If he put in oil, he has rendered it invalid, but if frankincense, he can remove it. If he put oil on the remainder, he has not transgressed a negative commandment. If he put one vessel above the other vessel, he has not rendered it invalid.
משנה ה
יֵשׁ טְעוּנוֹת הַגָּשָׁה וְאֵינָן טְעוּנוֹת תְּנוּפָה, תְּנוּפָה וְלֹא הַגָּשָׁה, הַגָּשָׁה וּתְנוּפָה, לֹא תְנוּפָה וְלֹא הַגָּשָׁה. אֵלּוּ טְעוּנוֹת הַגָּשָׁה וְאֵינָן טְעוּנוֹת תְּנוּפָה, מִנְחַת הַסֹּלֶת, וְהַמַּחֲבַת, וְהַמַּרְחֶשֶׁת, וְהַחַלּוֹת, וְהָרְקִיקִין, מִנְחַת כֹּהֲנִים, מִנְחַת כֹּהֵן מָשִׁיחַ, מִנְחַת גּוֹיִם, מִנְחַת נָשִׁים, מִנְחַת חוֹטֵא. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, מִנְחַת כֹּהֲנִים, מִנְחַת כֹּהֵן מָשִׁיחַ, אֵין בָּהֶן הַגָּשָׁה, מִפְנֵי שֶׁאֵין בָּהֶן קְמִיצָה. וְכֹל שֶׁאֵין בָּהֶן קְמִיצָה, אֵין בָּהֶן הַגָּשָׁה:
ברטנורה טעונות הגשה. בחודה של קרן דרומית מערבית, כדכתיב (שם ב׳) והגישה אל המזבח:והחלות והרקיקין. מנחת מאפה תנור:מנחת כהנים. שהיא כולה כליל:וכל שאין בהם קמיצה. להתיר השיריים מן המנחה לכהנים, אין בהן הגשה. ואין הלכה כר״ש:
תוסופות יום טוב הגשה. פי' הר"ב בחודה של קרן דרומית מערבית. מטעם הירושלמי והבבלי שהעתקתי במשנה ו' פרק ג' דבכורים: מנחת הסולת והמחבת וכו'. ילפינן להו בברייתא מריבייא דקרא כדמסיים בתוספות המנחה והבאת והקריבה ריבויי ואיכא נמי מעוטי מאלה והקריב והקריבה והגיש והגישה כלומר ה"א יתירה ומאלה למעוטי שתי הלחם ולחם הפנים שאין מהן לאשים וה"א דהקריבה למעוטי מנחת נסכים שאינה באה בגלל עצמה. אבל ה"א דהגישה ר"ש דריש למעוטי כדלקמן ות"ק מפיק ליה לדרשא אחריתא: מפני שאין בהן קמיצה. דר"ש אית ליה נמי מיעוטא דוהגיש והגישה כדכתבתי לעיל והכי איתא בברייתא אלא דבברייתא מסיים שאין מהן לכהנים ואיכא בינייהו דאי מפני שאין בהן קמיצה אין כל מנחת כהנים בכלל המיעוט דהא מנחת כהן חוטא נקמצת לר"ש כדתנן בר"פ דלקמן. וקצת קשה נמי דבמתני' לא ה"ל למיתני סתמא מנחת כהנים אלא הל"ל דשל נדבה. וי"ל דסמיך כדמפרש טעמא דמשום קמיצה דהשתא ליכא למטעי. ומ"מ קשיא מתניתין וברייתא. הלכך כתבו התוספות דנרא' לפרש [דקמיצה] דנקט הכא אע"ג דלישנא משמע דלטעמיה נקטיה. על כרחין לא נקטיה לטעמיה אלא לכללא בעלמא דכל שאינו בקמיצה אין בו הגשה דשמעינן מכלל זה שתי הלחם ולחם הפנים ומנחת נסכים ומנחת כהנים ומנחת כהן משיח. ולאו למימר קאתי דכל שיש בו קמיצה יש בו הגשה. דיש [שיש] בו קמיצה ואין בו הגשה כגון מנחת חוטא של כהנים ע"כ. ונ"ל דמסריך סריך בלישנא דמתניתין ד' בפ' דלקמן:
יכין מלכת שלמה
5.
Some [minhahs] require bringing near but not waving, some require bringing near and also waving, some require waving but not bringing near, and some require neither bringing near nor waving. These require bringing near but not waving: the minhah of fine flour, that prepared on a griddle, that prepared in a pan, the cakes and the wafers, the minhah of the priests, the minhah of the anointed high priest, the minhah of a gentile, the minhah of women, and the minhah of the omer. Rabbi Shimon says: the minhah of the priests and the minhah of the anointed high priest do not require bringing near, since no handful is taken out of them, and where no handful is taken out bringing near is not necessary.
משנה ו
אֵלּוּ טְעוּנִין תְּנוּפָה וְאֵין טְעוּנִין הַגָּשָׁה, לֹג שֶׁמֶן שֶׁל מְצֹרָע וַאֲשָׁמוֹ, וְהַבִּכּוּרִים כְּדִבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב, וְאֵמוּרֵי שַׁלְמֵי יָחִיד וְחָזֶה וָשׁוֹק שֶׁלָּהֶן, אֶחָד אֲנָשִׁים, וְאֶחָד נָשִׁים, בְּיִשְׂרָאֵל אֲבָל לֹא בַאֲחֵרִים, וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם, וּשְׁנֵי כִבְשֵׂי עֲצָרֶת. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה, נוֹתֵן שְׁתֵּי הַלֶּחֶם עַל גַּבֵּי שְׁנֵי כְבָשִׂים, וּמַנִּיחַ שְׁתֵּי יָדָיו מִלְּמַטָּן, מוֹלִיךְ וּמֵבִיא, מַעֲלֶה וּמוֹרִיד, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כט), אֲשֶׁר הוּנַף וַאֲשֶׁר הוּרָם. תְּנוּפָה הָיְתָה בַמִּזְרָח, וְהַגָּשָׁה בַּמַּעֲרָב. וּתְנוּפוֹת קוֹדְמוֹת לְהַגָּשׁוֹת. מִנְחַת הָעֹמֶר וּמִנְחַת קְנָאוֹת, טְעוּנוֹת תְּנוּפָה וְהַגָּשָׁה. לֶחֶם הַפָּנִים וּמִנְחַת נְסָכִים, לֹא תְנוּפָה וְלֹא הַגָּשָׁה:
ברטנורה לוג ואשם מצורע. כתיב בהו והניף:והבכורים כדברי ר׳ אליעזר בן יעקב. גרסינן. כלומר, דשמעינן ליה בעלמא דאמר ביכורים טעונים תנופה והלכה כמותו:ואימורי שלמי יחיד וחזה ושוק שלהן. בהדיא כתיב בהו (ויקרא י, טו) שוק התרומה וחזה התנופה על אשי החלבים יביאו להניף:אחד שלמי אנשים ואחד שלמי נשים. טעונים תנופה:בישראל אבל לא באחרים. מפרש בגמרא דהכי קאמר, אחד אנשים ואחד נשים קרבנן טעון תנופה, ותנופה עצמה בישראל, אבל לא בידי נשים, דהכי תניא, בני ישראל מניפין ואין הגוים מניפין, בני ישראל מניפין ולא בנות ישראל מניפות:שתי הלחם וכבשי שלמים של עצרת. הבאים בגלל הלחם. כתיב בהו (שם כ״ג) והניף הכהן אותם על לחם הבכורים, ולא על ממש, אלא סמוך להם, כבשים בצד הלחם, כדברי רבי בברייתא. וכן הלכה:שנאמר. [במילואים] אשר הונף ואשר הורם (שמות כ״ט כ״ז), ומהונף והורם דמילואים ילפינן שאר תנופות. תנופה, מוליך ומביא. תרומה, מעלה ומוריד:תנופה היתה במזרח. כלומר, אף במזרח של מזבח יכול להניף, וכל שכן במערבו דקרוב יותר להיכל:ותנופות קודמות להגשות. בתחלה מניף ואחר כך מגיש. ובמנחת העומר ובמנחת קנאות איירי דטעונות תנופה והגשה, וכתיב במנחת קנאות (במדבר ה׳:כ״ה) והניף את המנחה לפני ה׳, והדר והקריב אותה אל המזבח:
תוסופות יום טוב והבכורים כדברי ראב"י. כתב הר"ב דשמעינן ליה בעלמא דאמר בכורים טעונים תנופה. וטעמיה בפירוש הר"ב במשנה ד' פ"ב דבכורים. ואע"ג דשמעינן נמי לר"י דבעי תנופה לבכורים כדתנן התם פ"ג משנה ו' משני בגמרא דלהכי נקט ראב"י דרב גובריה פירש"י שהוא חכם ביותר דקי"ל משנת ראב"י קב ונקי: ואחד נשים בישראל. כתב הר"ב דה"ק כו'. בני ישראל מניפין ואין בנות ישראל מניפין. ומניף כהן לחודיה. רש"י: על גבי שני כבשים. ויליף בגמרא בברייתא ממלואים. ומ"ש הר"ב דלרבי לאו על ממש אלא בסמוך להם. בגמרא רבי לטעמיה דדריש ונתת על המערכת לבונה זכה על בסמוך כו' כדאמר (ונתת) [וסכת] על הארון את הפרוכת על בסמוך פירש"י דליכא למימר על ממש דהא פרכת מחיצה היא להבדיל בין הקדש ובין קדש הקדשים. ועיין במשנה ה' פי"א ומ"ש שם ומ"ש במשנה ג' פ"ז: מוליך ומביא מעלה ומוריד. עיין מ"ש בפ"ג דסוכה משנה ט' בס"ד: תנופה היתה במזרח. פירש הר"ב כלומר אף במזרח. ובגמרא יליף בברייתא מדכתיב באשם ולוג של מצורע והניף וכו' לפני ה' ולא אתי אלא למעוטי חוץ דהא דאמרן בהגשה דלפני ה' במערב כמ"ש בפ"ג דבכורים בשם ירושלמי והכי איתא נמי בבבלי במכילתין פ"ג ד' י"ט התם מנחה דאקרי חטאת וחטאת טעונה יסוד וקרן מזרחית [דרומית] אין לה יסוד אבל הכא לפני ה' קרינא ביה כיון שאינו בחוץ:
יכין מלכת שלמה
6.
These require waving but not bringing near: The log of oil of the leper and his guilt-offering, The first fruits, according to Rabbi Eliezer ben Yaakov, The innards of an individual’s shelamim and its breast and thigh, whether they are the offerings of men or of women, by Israelites but not by others; The two loaves and the two lambs of Shavuot. How does he perform [the waving]? He places the two loaves upon the two lambs and puts his two hands beneath them and waves them forward and backward and upward and downward, for it is written, “which is waved and which is lifted up” (Exodus 29:27). The waving was performed on the east side [of the altar] and the bringing near on the west side. The ceremony of waving comes before that of bringing near. The minhah of the omer and the minhah of jealousy require bringing near and waving. The showbread and the minhah with the libations require neither bringing near nor waving.
משנה ז
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שְׁלשָׁה מִינִים טְעוּנִים שָׁלשׁ מִצְוֹת, שְׁתַּיִם בְּכָל אַחַת וְאַחַת, וְהַשְּׁלִישִׁית אֵין בָּהֶן. וְאֵלּוּ הֵן, זִבְחֵי שַׁלְמֵי יָחִיד, וְזִבְחֵי שַׁלְמֵי צִבּוּר, וַאֲשַׁם מְצֹרָע. זִבְחֵי שַׁלְמֵי יָחִיד, טְעוּנִים סְמִיכָה חַיִּים, וּתְנוּפָה שְׁחוּטִים, וְאֵין בָּהֶם תְּנוּפָה חַיִּים. זִבְחֵי שַׁלְמֵי צִבּוּר, טְעוּנִים תְּנוּפָה חַיִּים וּשְׁחוּטִים, וְאֵין בָּהֶן סְמִיכָה. וַאֲשַׁם מְצֹרָע, טָעוּן סְמִיכָה וּתְנוּפָה חַי, וְאֵין בּוֹ תְנוּפָה שָׁחוּט:
ברטנורה שלשה מינין. שלמי יחיד, ושלמי צבור שהם כבשי עצרת, ואשם מצורע. שלשה מינים הללו טעונים בין שלשתן שלש מצות, סמיכה, תנופה חיים, תנופה שחוטים:שתים. מצות מן השלש יש בכל מין ומין, והשלישית אין בהם. דאין בכל מין אלא שתים:שלמי יחיד. כתיב בהו סמיכה בויקרא:ותנופה שחוטים. בחזה ושוק שלהן, בצו את אהרן:שלמי צבור. כתיב בהו תנופה חיים, והניף הכהן אותם דהיינו חיים, ותנופה שחוטים, בחזה ושוק שלהן, דילפינן (מקדשי) [צ״ל משלמי] יחיד. אבל סמיכה לא בעו, דהלכתא גמירי לה דאין בכל קרבנות צבור אלא שתי סמיכות בלבד, סמיכה של שעיר המשתלח ושל פר העלם דבר של צבור:אשם מצורע. כתיב ביה תנופה חי, כדכתיב והניף הכהן אותם, בפרשת זאת תהיה. וסמיכה, דאי אפשר לקרבן יחיד שלא יסמוך ידו על ראש קרבנו:אבל לא תנופה שחוט. דמיעט רחמנא גבי שלמי יחיד, (ויקרא ז׳:ל׳) את החזה להניף אותו. אותו, למעוטי אשם של מצורע שאינו טעון תנופה שחוט:
תוסופות יום טוב רבי שמעון אומר ג' מינים כו'. אלו העקרים כולן אמתיים ואינן דעת ר"ש לבדו אלא שאומרים אותן בשם אמרם ואין חולקין עליו בשום דבר מכל זה. הרמב"ם. ודתנן ר"ש אומר בלשון פלוגתא נמצאים כיוצא בזה רבים ואין חולק כמ"ש הרבה מהם בסוף [מסכת] בכורים:
יכין מלכת שלמה
7.
Rabbi Shimon says, there are three kinds [of sacrifices] which require three commandments; two [of the three] apply to each kind, but none of them require a third. And these are they: the shelamim of the individual, the shelamim of the community and the asham of the leper. The shelamim of the individual requires the laying on of hands for the living animal and waving after it is slaughtered, but it does not require waving while alive. The shelamim of the community requires waving while alive and also after it is slaughtered, but it does not require the laying on of hands. The asham of the leper requires the laying on of hands and also waving while alive, but it does not require waving after it is slaughtered.
משנה ח
הָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי בְּמַחֲבַת, לֹא יָבִיא בְמַרְחֶשֶׁת. בְּמַרְחֶשֶׁת, לֹא יָבִיא בְמַחֲבָת. וּמַה בֵּין מַחֲבַת לְמַרְחֶשֶׁת, אֶלָּא שֶׁהַמַּרְחֶשֶׁת יֶשׁ לָהּ כִּסּוּי, וְהַמַּחֲבַת אֵין לָהּ כִּסּוּי, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי. רַבִּי חֲנַנְיָה בֶן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, מַרְחֶשֶׁת עֲמֻקָּה וּמַעֲשֶׂיהָ רוֹחֲשִׁים, וּמַחֲבַת צָפָה וּמַעֲשֶׂיהָ קָשִׁים:
ברטנורה מרחשת עמוקה. דכתיב (ויקרא ז׳) וכל נעשה במרחשת, בתוכה משמע, אלמא יש לה תוך:ומעשיה רוחשין. שהשמן נע ונד בתוכה. לשון הרומש על הארץ דמתרגמינן דרחיש. ויש שגורסין ומעשיה רכין, כלומר שלישתה רכה:ומחבת צפה. דכתיב (שם) על מחבת, משמע עליה ולא בתוכה, אלמא אין לה תוך:צפה. שאינה עמוקה אלא שוליה צפין אצל אוגניה. כמו צף על פני המים:ומעשיה קשים. שהעיסה שמטגנים בה לישתה קשה כדי שלא תשפך לחוץ, שהרי הכלי אין לו שפה:
תוסופות יום טוב אלא. בגמרא לא גרסינן אלא וגרס מרחשת יש לה כו' ומיהו נמצא עוד במשנה דספ"ק דב"ק דגרס מה בין כו' אלא כו' וע"ש וכן במשנה ב' פ"ג דערכין: שהמרחשת יש לה כיסוי והמחבת אין לה כיסוי. גמרא גמירי לה. גמרא:
יכין מלכת שלמה
8.
One who says, “I take upon myself [to offer a minhah] prepared on a griddle,” he must not bring one prepared in a pan; If [he says, I take upon myself to offer a minhah prepared] in a pan,” he must not bring one prepared on a griddle. What is the difference between a griddle [mahabat] and a pan [marheshet]? The pan has a lid to it, but the griddle has no lid, the words of Rabbi Yose the Galilean. Rabbi Hanina ben Gamaliel says: a pan is deep and what is prepared is spongy; a griddle is flat and what is prepared on it is hard.
משנה ט
הָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי בַּתַּנּוּר, לֹא יָבִיא מַאֲפֵה כֻפָּח וּמַאֲפֵה רְעָפִים וּמַאֲפֵה יוֹרוֹת הָעַרְבִיִּים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם רָצָה, יָבִיא מַאֲפֵה כֻפָּח. הֲרֵי עָלַי מִנְחַת מַאֲפֶה, לֹא יָבִיא מֶחֱצָה חַלּוֹת וּמֶחֱצָה רְקִיקִין. רַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא קָרְבָּן אֶחָד:
ברטנורה כופח. מקום שפיתת קדירה אחת. ופעמים שמסיקים אותו ואופין בו עיסה:רעפים. טוול״ש בלע״ז. עשויין מחרס ומסיקין אותן בכבשן:ויורות הערביין. כמין גומא העשויה בקרקע וטוחה בטיט ומסיקין אש בתוכה עד שתתלבן ואופים בה עיסה:אם רצה יביא מעשה כופח. דכופח מין תנור הוא. ואין הלכה כר׳ יהודה:מנחת מאפה. כתיבי בה חלות ורקיקים:לא יביא מחצה חלות. דכל מנחות באות עשר עשר, וזה לא יביא חמש חלות וחמש רקיקין, אלא או הכל חלות או הכל רקיקין:מפני שהוא קרבן אחד. ששניהם כתובים במנחה אחת, הלכך יכול להביא מחצה ממין זה ומחצה ממין זה. ואין הלכה כר״ש:
תוסופות יום טוב לא יביא מחצה כו'. דת"ר קרבן מנחה קרבן אחד אמרתי לך ולא ב' וג' א"ל ר"ש וכי נאמר קרבן קרבן ב' פעמים כו'. ור"י כיון דכתיב בשמן בשמן [הפסיק הענין שאין באין כאחת] כמאן דכתיב קרבן קרבן דמי. ור"ש אי לא כתב בשמן בשמן הו"א דוקא מחצה חלות ומחצה רקיקין אבל חלות לחודייהו ורקיקין לחודייהו אימא לא קמ"ל. ונ"ל דלר"ש איצטריך קרבן לומר דרשאי להביא מחצה כו' ועיין בפרק י"ג משנה ג' ]:
יכין מלכת שלמה
9.
[If a man said,] “I take upon myself [to offer a minhah baked] in an oven,” he must not bring what is baked in a stove or on tiles or in the cauldrons of the Arabs. Rabbi Judah says: he may bring what is baked in a stove. [If he said,] “I take upon myself [to offer] a baked minhah,” he may not bring half in loaves and half in wafers. Rabbi Shimon permits it for it is one kind.
קדשים מנחות פרק ה
Kodshim Menachos Chapter 5