רשימת סיומים Siyum List ספרים Seforim מידע תורני Torah Stats לעילוי נשמת Sheloshim להתצטרך Join now כניסה Log In

Mishnayos Club 6/20/2024

Progress Schedule
טהורות
כלים
פרק ה
א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל
Tahoros
Kelim
Chapter 5
1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30
  א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא
0:1 0:2 0:3 0:4 0:5 0:6 0:7 0:8 0:9 0:10 0:11

Mishnah

משנה א
תַּנּוּר, תְּחִלָּתוֹ אַרְבָּעָה, וּשְׁיָרָיו אַרְבָּעָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בְּגָדוֹל. אֲבָל בְּקָטָן, תְּחִלָּתוֹ כָּל שֶׁהוּא, וּשְׁיָרָיו רֻבּוֹ, מִשֶּׁתִּגָּמֵר מְלַאכְתּוֹ. אֵיזֶהוּ גְמַר מְלַאכְתּוֹ, מִשֶּׁיַּסִּיקֶנּוּ כְּדֵי לֶאֱפוֹת בּוֹ סֻפְגָּנִין. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מִשֶּׁיַּסִּיק אֶת הֶחָדָשׁ, כְּדֵי לֶאֱפוֹת בַּיָּשָׁן סֻפְגָּנִין:
ברטנורה תנור תחלתו ארבעה. סתם תנור עשוי כמין קדירה גדולה שאין לה שוליים, ומחברים אותו בטיט על גבי קרקע, ורצפת הקרקע היא תחתיתו של תנור. ואע״פ שמעצמו אין לו בית קבול אף על פי כן טמא, דבתוכו תלה רחמנא והרי יש לו תוך:תחלתו ארבעה. אין גובהו של תנור פחות מארבעה טפחים:ושייריו. אם היה גדול ונטמא ואחר כך נשבר, לא טהר עד שלא יהיה בשבריו ארבעה:במה דברים אמורים. דתחלתו ושייריו ארבעה:בגדול. העשוי לאפות ולצלות בו כדרך התנורים:אבל בקטן. העשוי לתינוקות לצחק בו:תחלתו כל שהוא. ולאו דוקא כל שהוא, דבציר מטפח לא הוי:ושייריו ברובו. בגמרא בפרק העור והרוטב (חולין דף קכ״ד) מקשה על מתניתין דהכא, ובציר מטפח למאי חזי. ומשני, האי ושייריו ברובו אגדול קאי, ולא אתנור קטן. ומותבינן, בגדול, הא קאמר ושייריו ארבעה, דהא קתני במה דברים אמורים בגדול משמע דלא פליגי חכמים על תנא קמא בגדול כלל. ומשני, הא בתנור בר שבעה הא בתנור בר תשעה, כלומר בר שבעה שייריו ברובו, ואע״פ דלא הוו ארבעה ואין תנור פחות מארבעה, הואיל ומתחלתו היה כלי חשוב משתמשין בשייריו אע״פ שאינן ראויין כל כך, ובתנור של תשעה דרובו הוי שיעור גדול, מטמא בשייריו בארבעה כתחלתו:משתגמר מלאכתו. אתחלת תנור קאי. מאימתי התנור מיטמא, משתגמר מלאכתו:משיסיקנו. אע״ג דשאר כלי חרס סגי להו בצירוף כבשן, תנור דבעי לדבק בו טיט לעבותו להחזיק חומו לא נגמרה מלאכתו עד שיסיקנו. ומיהו לא בעי היסק גדול כדי לאפות בו פת, אלא כדי לאפות בו סופגנים, פת שבלילתה רכה העשויה כספוג, דבהיסק מועט סגי לה:משיסיק את החדש כדי לאפות בישן. דחדש כדי לאפות בו סופגנים בעי היסק מרובה מן הישן. ואם הוסק החדש היסק מועט דבהיסק כזה היה ישן ראוי לאפות בו סופגנים, היינו גמר מלאכתו. ואין הלכה כרבי יהודה:
תוסופות יום טוב תנור. פירש הר"ב סתם תנור עשוי כו' ומחברים אותו בטיט על גבי קרקע. וכך כתב הר"ש וכן פירש הר"ב במשנה ח פ"ב דעדיות. אבל יש שעושין על בסיס וכדפי' הר"ב ברפ"ב דב"ב ועיין לקמן רפ"ז: במה דברים אמורים בגדול כו'. עיין מ"ש במשנה ח פ"ב דעדיות: אבל בקטן תחלתו כל שהוא. כתב הר"ב ולאו דוקא כל שהוא דבציר מטפח לא הוי. בפרק העור והרוטב (חולין דף קכד.) וכתב הר"ש שצריך לומר שהקטן משונה בעשייתו יותר מן הגדול. או בגובה או ברוחב או בכתלים דקים. דאי לא תימא הכי. גדול כשתחלתו ארבעה. כשהוא פחות מד'. יהא דין קטן עליו דתחלתו כל שהוא ע"כ. וכיוצא בזה כתבו התוס' פ"ג דנדה דף כ"ו: משיסיקנו. פי' הר"ב אע"ג דשאר כלי חרס סגי להו בצירוף כבשן תנור דבעי לדבק כו' לא נגמרה מלאכתו עד שיסיקנו. וצירוף כבשן לא בעי. כך מסיק הר"ש בתחלת המשנה. אע"ג דהכא כתב לא נגמרה מלאכתו עדיין עד שיעשה לו טפילה (פירוש דיבוק הטיט קרוי טפילה) ויחזור ויסיקינו צ"ל דויחזור לא קאי על צירוף שהיה קודם. דלא בעי צירוף. אלא כלפי עשיית טפלה הוא דקאמר. ויחזור עוד ויסיקנו:
יכין מלכת שלמה
1.
A baking oven originally must be no less than four handbreadths [high] and what is left of it four handbreadths, the words of Rabbi Meir. But the sages say: this applies only to a large oven but in the case of a small one it originally can be [any height] and what is left is the greater part of it. [Its susceptibility to impurity begins] as soon as its manufacture is completed. What is regarded as the completion of its manufacture? When it is heated to a degree that suffices for the baking of spongy cakes. Rabbi Judah says: when a new oven has been heated to a degree that sufficed for the baking of spongy cakes in an old one.
משנה ב
כִּירָה, תְּחִלָּתָהּ שָׁלֹשׁ, וּשְׁיָרֶיהָ שָׁלֹשׁ, מִשֶּׁתִּגָּמֵר מְלַאכְתָּהּ. אֵיזֶהוּ גְמַר מְלַאכְתָּהּ, מִשֶּׁיַּסִּיקֶנָּה, כְּדֵי לְבַשֵּׁל עָלֶיהָ בֵיצָה קַלָּה שֶׁבַּבֵּיצִים, טְרוּפָה וּנְתוּנָה בְאִלְפָּס. הַכֻּפָּח, עֲשָׂאוֹ לַאֲפִיָּה, שִׁעוּרוֹ כַּתַּנּוּר. עֲשָׂאוֹ לְבִשּׁוּל, שִׁעוּרוֹ כַּכִּירָה. הָאֶבֶן הַיּוֹצֵא מִן הַתַּנּוּר טֶפַח, וּמִן הַכִּירָה שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת, חִבּוּר. הַיּוֹצֵא מִן הַכֻּפָּח, עֲשָׂאוֹ לַאֲפִיָּה, שִׁעוּרוֹ כַּתַּנּוּר. עֲשָׂאוֹ לְבִשּׁוּל, שִׁעוּרוֹ כַּכִּירָה. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, לֹא אָמְרוּ טֶפַח, אֶלָּא בֵין הַתַּנּוּר וְלַכֹּתֶל. הָיוּ שְׁנֵי תַנּוּרִין סְמוּכִים זֶה לָזֶה, נוֹתֵן לָזֶה טֶפַח וְלָזֶה טֶפַח, וְהַשְּׁאָר טָהוֹר:
ברטנורה כירה. מקום שפיתת שתי קדירות. ופעמים שנותנים הקדירות לבשל בתוכה ופעמים על גבה:תחלתה שלש. גובהה אין פחות משלש אצבעות:משתגמר מלאכתה. מאימתי מיטמאה תחלתה, משתגמר מלאכתה:ביצה קלה. ביצת תרנגולת. ואמאי קרי לה ביצה קלה, שהיא קלה לבשל יותר מכל הביצים:טרופה. כשהיא טרופה ושבורה בקערה:ונתונה באלפס. שהוחם כבר, שהיא ממהרת להתבשל:הכופח. שיעור שפיתת קדרה אחת. וחומו רב מחום הכירה ופעמים שאופין בו פת:שיעורו כתנור. כדי לאפות סופגנים:שיעורו ככירה. לבשל בו ביצה קלה:האבן היוצא. רגילים לחבר אבן בתנור שבולטת ממנו לחוץ כדי שיהיה לו לבית אחיזה, וכתנור דמיא. ואם נטמא התנור נטמאת האבן, ונטמא הפת שנגע בה, מפני שהוא יד לתנור, וכתיב (ויקרא י״א:י״א) תנור וכירים יותץ וגו׳ טמאים יהיו לכם, לכל שבצרכיכם, לרבות את הידות שהן צורך לכלי:לא אמרו. דיותר מטפח בתנור ומשלש אצבעות בכירה לא הוי חיבור, אלא כשהאבן בין התנור ולכותל. מפני שמעכבת שאין יכולין לקרב התנור לכותל ודוחק את הבית, הלכך יותר מטפח עומדת לינטל היא. אבל לצד הבית, אפילו גדולה הרבה יד היא לתנור. ואין הלכה כרבי יהודה:והשאר טהור. דתניא בתורת כהנים, יכול שאני מרבה יותר מכשיעור, תלמוד לומר טמאים הם:
תוסופות יום טוב כירה. עיין מה שכתבתי בסוף פרקין: שבביצים. מהר"ם ל"ג לה. ועיין במשנה ה פ"ט דשבת: שיעורו כתנור. פירש הר"ב כדי לאפות סופגנים. וכ"פ הר"ש. ויראה דה"ה לענין שיעור גובה. וחדא מתרתי נקטי ובהדיא פסק כן הרמב"ם ברפט"ו מהלכות כלים: האבן היוצא מן התנור טפח כו' חבור. פי' הר"ב מפני שהוא יד לתנור. ועיין בפירוש הר"ב במשנה ד פ"ג: היו שני תנורים סמוכי' זה לזה. ואבן אחת מחברן. נ"ל דאתאן לת"ק. מהר"ם:
יכין מלכת שלמה
2.
A double stove: its original height must be no less than three fingerbreadths and what is left of it three fingerbreadths. [Its susceptibility to impurity begins] as soon as its manufacture is completed. What is regarded as the completion of its manufacture? When it is heated to a degree that suffices for the cooking of the lightest of eggs when scrambled and put in a saucepan. A single stove: if it was made for baking its prescribed size is the same as that for a baking-oven, and if it was made for cooking its prescribed size is the same as that for a double stove. A stone that projects one handbreadth from a baking-oven or three fingerbreadths from a double stove is considered a connection. One that projects from a single stove, if it was made for baking, the prescribed size is the same as that for a baking-oven, and if it was made for cooking the prescribed size is the same as that for a double stove. Rabbi Judah said: they spoke of a ‘handbreadth’ only where the projection was between the oven and a wall. If two ovens were adjacent to one another, they allot one handbreadth to this one and one to the other and the remainder is clean.
משנה ג
עֲטֶרֶת כִּירָה, טְהוֹרָה. טִירַת הַתַּנּוּר, בִּזְמַן שֶׁהִיא גְבוֹהָה אַרְבָּעָה טְפָחִים, מִטַּמְּאָה בְמַגָּע וּבַאֲוִיר. פְּחוּתָה מִכָּאן, טְהוֹרָה. אִם חִבְּרָהּ לוֹ, אֲפִלּוּ עַל שָׁלֹשׁ אֲבָנִים טְמֵאָה. בֵּית הַפַּךְ וּבֵית הַתְּבָלִין וּבֵית הַנֵּר שֶׁבַּכִּירָה, מִטַּמְּאִין בְּמַגָּע וְאֵינָן מִטַּמְּאִין בַּאֲוִיר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל מְטַהֵר:
ברטנורה עטרת כירה. בנין עגול עשוי על ראש הכירה כדי לשמור חומה:טהורה. ואם נטמאת הכירה לא נטמאת העטרת, דלא חשיבא עטרת חיבור לכירה:טירת התנור. חצר התנור, לשון בחצריהם ובטירותם. מקום לפני התנור מוקף מחיצות שנותנים בו הלחם כשרודין אותו מן התנור:בזמן שהיא גבוהה ארבעה. כשיעור גבהו של תנור שתחילתו ארבעה:אפילו על שלש אבנים. שלא היתה מחוברת חיבור יפה אלא מונחת על שלש אבנים בלבד ודבוקה לתנור, חשיבא חיבור:בית הפך. מקום עשוי בצדי הכירה שמניחין בו פך שמן להפשיר:בית התבלין. מקום שמניחין בו את התבלין:בית הנר. מקום שמניחין בו הנר:מיטמאין במגע. אם נגע שרץ בתוך הכירה נטמאו המקומות הללו בטומאת הכירה. וכן אם נטמא אחד מן המקומות הללו במגע שרץ נטמאת הכירה עמהם, דחשיבי ככירה והם דבר אחד לענין טומאת מגע:ואין מיטמאין באויר. אם נתלה שרץ באויר כירה ולא נגע בה. אע״פ שהיא טמאה דכלי חרס מיטמא באויר, הן טהורין, שאינם חיבור לה אלא לענין מגע. משום דמן התורה אינם חבור לה, ורבנן הוא דגזור עלייהו טומאה, ועבדו רבנן הכירא דלא לטמאו באויר, כי היכי דלא לשרפו עלייהו. תרומה וקדשים:ור׳ שמעון מטהר. אפילו במגע, כל מקום שלא נגעה בו טומאה, דכל חד וחד כלי באנפי נפשיה. הוא. והלכה כר׳ מאיר:
תוסופות יום טוב [*טירת התנור. פי' הר"ב חצר כו' וכ"כ הרמב"ם. וצריך לי עיון א"כ אמאי לא נשנו גם כאן חילוקי הדינין השנויין במ"ג וד פרק ז לענין חצר הכירה. ואף הרמב"ם בחבורו פי"ז מהלכות כלים לא כתב אלא כסדר המשנה. ומיהו הא ל"ק אמאי קרי הכא טירת. די"ל דטירה שם חשוב יותר מחצר. שהחצר שם לכל חצר. וטירה שם לחצר שלפני בית השרים וכיוצא בזה. וכן התנור גדול וחשוב מכירה. והר"ש מפרש טירת התנור שהוא כמו עטרת כירה. אלא דבתנור מקרי טירה. ושבתוספתא קרי נמי לשל כירה טירה]: מטמאה במגע ובאויר. משום בית הפך ואינך דתני להו בסיפא דמחלק בהו בין טומאת מגע לטומאת אויר. קתני הכא ברישא דמטמא במגע ובאויר. אע"ג דלא אצטריך וה"מ למיתני סתמא מטמאה: ואין מטמאין באויר. כתב הר"ב אם נתלה שרץ באויר כירה כו'. אבל באויר עצמו מיטמא הוא עצמו. דכלי חרס הוא. הר"ש. דברי ר"מ. כתב הר"ב והלכה כר"מ. וכ"כ הרמב"ם. וכתב הכ"מ בפי"ז מהל' כלים. ואע"ג דר"ש פליג עליה [כלומר ובפ"ד דערובין דף מ"ו קאי בתיקו היכא דפליגי ר"מ ור"ש] פסק כר"מ משום דבפ' במה טומנים (שבת דף מח) אמרי' מאן תנא [הא מלתא דאמור רבנן] כל המחובר לו הרי הוא כמוהו [כדתנן במ"ב פי"ב] ר"מ היא דתנן בית הפך כו' ועוד דר"מ מחמיר. עד כאן: רבי ישמעאל. נ"א רבי שמעון. וכן העתיק הר"ב והר"ש והכי מוכח במ"ה פרק ז והכי מייתי לה בגמ' דשבת שם:
יכין מלכת שלמה
3.
The crown of a double stove is clean. The fender around an oven: if it is four handbreadths high it contracts impurity by contact and through its air-space, but if it was lower it is clean. If it was joined to it, even if only by three stones, it is unclean. The place [on the stove] for the oil cruse, the spice-pot, and the lamp contract impurity by contact but not through their air-space, the words of Rabbi Meir. Rabbi Ishmael rules that they are clean.
משנה ד
תַּנּוּר שֶׁהֻסַּק מֵאֲחוֹרָיו, אוֹ שֶׁהֻסַּק שֶׁלֹּא לְדַעְתּוֹ, אוֹ שֶׁהֻסַּק בְּבֵית הָאֻמָּן, טָמֵא. מַעֲשֶׂה שֶׁנָּפְלָה דְלֵקָה בְתַנּוּרֵי כְפַר סִגְנָה, וּבָא מַעֲשֶׂה לְיַבְנֶה, וְטִמְּאָן רַבָּן גַּמְלִיאֵל:
ברטנורה תנור שהוסק מאחוריו. שאין התנור מקבל טומאה עד שיסיקנו, ואם לא הוסק מבפנים אלא מבחוץ חשיב היסק:או שהוסק שלא לדעתו. [אפילו מבפנים]:או שהוסק בבית האומן. קודם שנגמר מלאכת עשייתו:טמא. גרסינן. ויש ספרים שגורסין טהור, ושיבוש הוא:
תוסופות יום טוב טמא. לשון הר"ב יש ספרים שגורסין טהור ושבוש הוא. טעמו כדכתב הר"ש דקשה דהוי מעשה לסתור. ומיהו כתב די"ל דהכי מייתי וטימאן ר"ג מכלל דרבנן פליגי עליה מדלא קתני ובא מעשה לפני ר"ג ליבנה וטמאן. וכל הני גוונא דנקט בית האומן ומאחוריו [*דהיינו שעשה אש מבחוץ לצלות בשר. או לשאר צורך. וממילא הוסק התנור שלא נתכוין לכך] לא הוי אלא לפרש כיצד שלא לדעת. *)דהא היסק מאחוריו ע"כ מהני כדתנן בסמוך נתנו על פי הבור [*וכה"ג אשכחן פ"ב דחולין (סוף משנה ג)] ולא נתברר לי מנא לן הא דבעינן לדעת. ע"כ:
יכין מלכת שלמה
4.
An oven that was heated from its outside, or one that was heated without the owner's knowledge, or one that was heated while still in the craftsman's house is susceptible to impurity. It once happened that a fire broke out among the ovens of Kefar Signah, and when the case was brought up at Yavneh Rabban Gamaliel ruled that they were unclean.
משנה ה
מוּסַף הַתַּנּוּר שֶׁל בַּעֲלֵי בָתִּים, טָהוֹר. וְשֶׁל נַחְתּוֹמִין, טָמֵא, מִפְּנֵי שֶׁהוּא סוֹמֵךְ עָלָיו אֶת הַשַּׁפּוּד. רַבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר אוֹמֵר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא אוֹפֶה בוֹ כְּשֶׁהוּא נִדְחָק. כַּיּוֹצֵא בוֹ, מוּסַף הַיּוֹרָה שֶׁל שׁוֹלְקֵי זֵיתִים, טָמֵא. וְשֶׁל צַבָּעִים, טָהוֹר:
ברטנורה מוסף התנור. תוספתו של תנור שמוסיפין בגבהו כדי לשמור חומו:מפני שהוא סומך עליו את השפוד. של בשר, שרגילים לצלות בו בשר, והוי דבר צורך לתנור. ורחמנא אמר וטמאים יהיו לכם, לכל שבצרכיכם, כדדרשינן לעיל [במשנה ב׳]:מפני שהוא אופה בו כשהוא נדחק. כשיש לו אוכלוסין מרובין וצריך לפת מרובה. ור׳ יוחנן לא סגי ליה בטעמא דתנא קמא מפני שהוא סומך עליו את השפוד, דסבירא ליה דבעינן שיהא תשמיש התוספת כעין תשמיש גופו של תנור:מוסף היורה של שולקי זיתים. דרך שולקי זיתים וצבעים שיש להם יורות גדולות ועושים להם תוספת טיט על שפתם שיעלו בה המים בעת רתיחתם. ושל שולקי זיתים טמא, לפי שאותה תוספת צריכה לכלי ומשתמשים בה:ושל צבעים טהור. דלא משתמש ביה כי היכי דלא לפסיד צבעיה. ואין הלכה כרבי יוחנן הסנדלר:
תוסופות יום טוב כיוצא בו מוסף היורה כו'. שכן העיד מנחם בן סגנאי במשנה ח פרק ז דעדיות. ועיין מה שכתבתי שם:
יכין מלכת שלמה
5.
The additional piece of a householder's oven is clean, but that of bakers is unclean because he rests the roasting spit on it. Rabbi Yohanan Hasandlar said: because one bakes on it when pressed [for space]. Similarly the additional part of the boiler used by olive cookers is susceptible to impurity, but that of one used by dyers is not susceptible.
משנה ו
תַּנּוּר שֶׁנָּתַן בּוֹ עָפָר עַד חֶצְיוֹ, מֵעָפָר וּלְמַטָּן, מִטַּמֵּא בְמַגָּע. מֵעָפָר וּלְמַעְלָן, מִטַּמֵּא בַאֲוִיר. נְתָנוֹ עַל פִּי הַבּוֹר אוֹ עַל פִּי הַדּוּת, וְנָתַן שָׁם אֶבֶן, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם מַסִּיק מִלְּמַטָּן, וְהוּא נִסּוֹק מִלְמַעְלָן, טָמֵא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, הוֹאִיל וְהֻסַּק מִכָּל מָקוֹם, טָמֵא:
ברטנורה מעפר ולמטן מיטמא במגע. אם נגע שרץ בתנור מתוכו למעלה מן העפר נטמא מה שלמטה מן העפר. אבל אם נתלה השרץ באויר ולא נגע בדופני התנור מתוכו, לא נטמא אלא מה שלמעלה מן העפר:בור. חפירה למטה בארץ:דות. כבור הוא עשוי, אלא שהוא בנין למעלה מן הקרקע:ונתן שם אבן. בין הבור ובין דופן התנור, להחזיק התנור שלא יפול לתוך הבור:אם מסיק מלמטה. אם כשמסיק האור מלמטה בתוך הבור, התנור ניסוק מתוכו למעלה דרך שוליו, טמא. ואם לאו, שאינו ניסק מהיסק האור שלמטה בתוך הבור, טהור. ופלוגתא דר׳ יהודה ורבנן דוקא בהיסק ראשון שהוא גמר מלאכתו של תנור וע״י אותו היסק הוא מקבל טומאה, ר׳ יהודה סבר צריך שיהא התנור מחובר לארץ בהיסק ראשון, דכתיב תנור וכירים יותץ, ואין שייך לשון נתיצה אלא במחובר לקרקע, דבמיטלטל נופל לשון שבירה לא לשון נתיצה, הלכך אם התנור ניסק דרך שוליו מהיסק שבתוך הבור, חשיב כמחובר לבור וקרינן ביה יותץ, ואם אינו ניסוק מהיסק הבור הרי הוא נתוץ ועומד ואי אפשר לקיים בו תו יותץ:וחכמים אומרים הואיל והוא ניסוק מכל מקום טמא. דאמר קרא וטמאים יהיו לכם, מכל מקום, ואפילו אם מסיקו כשהוא תלוי בצואר הגמל הוי היסק ונגמרה מלאכתו בכך. והכל מודים בהיסק שני לאחר שנגמרה מלאכתו שהוא מיטמא אפילו בצואר הגמל. והלכה כחכמים:
תוסופות יום טוב אם מסיק מלמטן והוא נסוק מלמעלן. פירוש הר"ב אם כשמסיק האור מלמטה בתוך הבור התנור נסוק מתוכו למעלה דרך שוליו. דשוליו קרובין לשולי הבור שאם מסיקי' כו' ודפנותיו מלמעלה קרובים לדופני הבור שלא הוצרך לתת בינתים אלא אבן דקה ואין אויר ניכר בין דופן התנור לדופן הבור שיעכב את היסק התנור שלא יועילו לו דופני הבור להחזיק את חומו. או שהתנור בתוך חלל הבור באויר וההיסק עולה סביב דפנותיו וניסוק. כגון פיו קצר מלמטה ורחב מלמעלה או הבור רחב מלמטה ופיו קצר מלמעלה. טמא. ואם לאו. אלא ניסוק כשאר תנורים מתוכו. טהור. הר"ש. ואל תטעה בלשון דרך שוליו שכתב. שר"ל שיש לו לתנור שוליים. ודלא כמ"ש הר"ב והר"ש בריש פרקין. אלא ר"ל דרך מקום שוליו עולה לו האור לתוכו. וכן רש"י שלשון הר"ש דהכא מועתקים מפירושו פרק י"ז דשבת דף קכה. הקדים שם וכתב תנורים שלהם עשויין כקדירות גדולות ואין לה שוליים כו': וחכמים אומרים הואיל והוסק מ"מ טמא. פי' הר"ב דאמר קרא טמאים יהיו לכם מכל מקום. ורבנן נמי הכתיב יותץ. ההוא לאידך גיסא. ולאו לאגמורי קולא אתי ולמימר דאי ליכא לקיומי ביה נתיצה כגון זה שאינו בנוי ומחובר וממילא הוא נתוץ דליהוי טהור. דהדר תנא ביה קרא וטמאים יהיו לכם לרבויי. אלא לאגמורי חומרא אתא דסד"א כיון דחבריה בארעא כגופא דארעא דמי ולא לקבל טומאה קמ"ל יותץ דאע"ג דשייכא ביה לשון נתיצה כלומר דמחובר הוא טמא. וכ"ש דאינו מחוסר נתיצה [רש"י] [*כדלקמן סוף משנה י]. ואידך נמי הכתיב טמאים יהיו לכם ההוא להיסק שני דמודה ר"י כדכתב הר"ב. גמ' שם במס' שבת. ועיין לקמן ברפ"ז. והא דאמרן היסק שני. לא שצריך היסק שני אלא כלומר לאחר היסק ראשון:
יכין מלכת שלמה
6.
If an oven was half filled with earth, the part from the earth downwards contracts impurity by contact only while the part from the earth upwards contracts impurity [also] from its air- space. If he put the oven over the mouth of a cistern or over that of a cellar and he put a stone at its side: Rabbi Judah says: if when heated below it becomes also heated above it is susceptible to impurity. But the sages say: since it was heated, no matter how, it is susceptible to impurity.
משנה ז
תַּנּוּר שֶׁנִּטְמָא, כֵּיצַד מְטַהֲרִין אוֹתוֹ. חוֹלְקוֹ לִשְׁלֹשָׁה, וְגוֹרֵר אֶת הַטְּפֵלָה עַד שֶׁיְּהֵא בָאָרֶץ. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אֵינוֹ צָרִיךְ לִגְרֹר אֶת הַטְּפֵלָה, וְלֹא עַד שֶׁיְּהֵא בָאָרֶץ, אֶלָּא מְמַעֲטוֹ מִבִּפְנִים אַרְבָּעָה טְפָחִים. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, וְצָרִיךְ לְהַסִּיעוֹ. חִלְּקוֹ לִשְׁנַיִם, אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן, הַגָּדוֹל טָמֵא וְהַקָּטָן טָהוֹר. חֲלָקוֹ לִשְׁלֹשָׁה, אֶחָד גָּדוֹל כִּשְׁנַיִם, הַגָּדוֹל טָמֵא, וּשְׁנַיִם הַקְּטַנִּים טְהוֹרִין:
ברטנורה תנור שנטמא. התנור עשוי כקדירה גדולה שאין לה שולים ומיטלטל, וכשבא לקבעו מחברו בארץ ומדבק טיט מבחוץ ומעבהו כדי שישמור חומו, וקרי לה טפילה שמטפלה ומחברה לו:כיצד מטהרים אותו. כמה תהא שבירתו ותהא מטהרתו:חולקו לשלשה. לכלי עצמו מבפנים. דאי לשנים, הגדול טמא, דאיכא רובא:וגורר את הטפילה. שדבק עליו, שגם היא מחברתו:עד שיהא בארץ. כלומר מפילה עד הקרקע. אי נמי, אחולקו קאי, דלא סגי בחלוקה עד רובו, אלא חולק עד שיגיע לקרקע:ולא עד שיהא בארץ. ולא לחלקו עד למטה סמוך לארץ:אלא ממעטו מבפנים. עד שלא ישאר ארבעה טפחים שהוא שיעור תחלתו של תנור. ואין הלכה כר׳ מאיר:צריך להסיעו. אע״פ שחלקו, לא טהר עד שיפריד החלקים זה מזה. ואין הלכה כר׳ שמעון:הגדול טמא. משום דאיכא רובו של תנור:
תוסופות יום טוב תנור שנטמא. פי' הר"ב עשוי כקדירה גדולה כו'. עיין מ"ש בריש פרקין: חולקו לשלשה. דעבדי' גיסטרא. שחולקו לארכו בגובהו ומש"ה לא סגי להו לרבנן כשממעטו בפחות מארבעה כמו לר"מ אלא בעינן דלא ליהוי רובא. דלא דמי לשיריו ד' דריש פרקין. דהתם דצלקיה מצליק לרחבו [פי' הערוך שצלחו ומבקעו] [גמרא] פ"ט דחולין דף קכד: לשלשה. כתב הר"ב דאי לשנים הגדול טמא דאיכא רובא. דבתנור שהוסק קיימי' דהא תנן שנטמא. וכי הוסק יש בו גומות. ואי אפשר לצמצם כמ"ש הר"ש. ועיין מ"ש במשנה ו פי"ב: [*וגורר. היה נ"ל שהגירסא וגורד בדלית וכן לקמן לגרור. שצ"ל לגרוד. כמו *) ויקח חרש ויגרוד דאיוב [ב ח] אבל גורר ברי"ש. הוא כמו גוררין כסא וכו' דמס' שבת [דף כט:] ואינו כענין שבכאן. אלא שלא ראיתי כן בשום נוסח. ואף בפי' הר"ש והרמב"ם מועתק ברי"ש. וכן בחבורו פי"ז מהל' כלים. איתא ברי"ש. ועי' בכולה סוגיא דחולין שם]: עד שיהא בארץ. אהא דכתב הר"ב אי נמי אחולקו קאי כו' מסיים הר"ש וניחא השתא הא דקא פליג ר"מ. דא"צ לגרר כו'. ולא לחלק כו': ר"מ אומר א"צ כו'. אלא ממעטו כו'. דלא חייש לחלים. פי' שהוא חזק ועומד. כדאיתא התם בחולין:
יכין מלכת שלמה
7.
If an oven contracted impurity how is it to be cleansed? He must divide into three parts and scrape off the plastering so that [the oven] touches the ground. Rabbi Meir says: he does not need to scrape off the plastering nor is it necessary for [the oven] to touch the ground. Rather he reduces it within to a height of less than four handbreadths. Rabbi Shimon says: he must move it [from its position]. If it was divided into two parts, one large and the other small, the larger remains unclean and the smaller becomes clean. If it was divided into three parts one of which was as big as the other two together, the big one remains unclean and the two small ones become clean.
משנה ח
חֲתָכוֹ חֻלְיוֹת לְרָחְבּוֹ, פָּחוֹת מֵאַרְבָּעָה טְפָחִים, טָהוֹר. מֵרְחוֹ בְטִיט, מְקַבֵּל טֻמְאָה מִשֶּׁיַּסִּיקֶנּוּ כְּדֵי לֶאֱפוֹת בּוֹ סֻפְגָּנִין. הִרְחִיק מִמֶּנּוּ אֶת הַטְּפֵלָה וְנָתַן חֹל אוֹ צְרוֹר בֵּינְתַיִם, בָּזֶה אָמְרוּ, הַנִּדָּה וְהַטְּהוֹרָה אוֹפוֹת בּוֹ וְהוּא טָהוֹר:
ברטנורה חתכו חוליות לרחבו. כמו שחותך שפופרת של קנה:פחות מארבעה טפחים. אם יש בחוליא פחות מארבעה טפחים ובאה מתנור גדול דליכא רובא, טהור. אבל איכא ארבעה טפחים, טמא, אע״ג דהוי מיעוט:מרחו בטיט. בעי היסק כתנור חדש:הרחיק ממנו את הטפלה. טפול של טיט שעשה, לא חיברו לתנור אלא רחוק ממנו:ונתן חול או צרור. בין הטפילה לתנור, וע״י כך התנור מקיים חומו ואופים בו:הנדה והטהורה אופות בו. דלא חשיבא הטפלה חיבור לתנור, כיון שהיא מרוחקת ממנו:והוא טהור. שאינו מקבל טומאה:
תוסופות יום טוב הרחיק ממנו את הטפלה. פי' זה התנור שנעשה מחוליות ומרחו בטיט. וקאמר השתא שאם עשה זה המירוח טפילה מרוחקת כו'. וכ"כ הרמב"ם בהדיא בפירושו. ובחבורו פט"ז מהל' כלים: ונתן חול או צרור בינתים. קתני חול דומיא דצרור שהוא יבש. תוס' פ"ד דב"מ דף נ"ט:
יכין מלכת שלמה
8.
If an oven was cut up by its width into rings that are each less than four handbreadths in height, it is clean. If he subsequently plastered it over with clay, it becomes susceptible to impurity when it is heated to a degree that suffices for the baking of spongy cakes. If he distanced the plastering, and sand or gravel was put between it and the oven sides of such an oven it has been said, "A menstruant as well as a clean woman may bake in it and it remains clean."
משנה ט
תַּנּוּר שֶׁבָּא מְחֻתָּךְ מִבֵּית הָאֻמָּן, וְעָשָׂה בוֹ לִמּוּדִין, וְנוֹתְנָן עָלָיו וְהוּא טָהוֹר, נִטְמָא. וְסִלֵּק אֶת לִמּוּדָיו, טָהוֹר. הֶחֱזִירָן לוֹ, טָהוֹר. מֵרְחוֹ בְטִיט, מְקַבֵּל טֻמְאָה, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהַסִּיקֶנּוּ, שֶׁכְּבָר הֻסָּק:
ברטנורה תנור שבא מחותך. שעשאו האומן דפים דפים כדי לחברן יחד ע״י מסגרות, הן זירים שקורין צירקלא״ש, כעין שאנו עושים לחביות שנותנים בהן יין. ולאותן זירים ומסגרות קורא התנא למודין:ונתנן עליו והוא טהור נטמא. לאחר שנתן עליו הלמודים והיה התנור טהור מתחלה לפי שהיה דפים דפים ולא היה מחובר, חזר להיות מקבל טומאה ע״י הלמודים הללו שמחברים אותו:סילק את למודיו. ונתפרקו הדפין זה מזה, אין לך נתיצה גדולה מזו, ונטהר התנור. ואע״פ שהחזיר הלמודים פעם שניה שוב אינו מקבל טומאה, שאין הלמודים מביאין לו הטומאה אלא בפעם ראשונה בלבד כשבא מחותך מבית האומן:מרחו בטיט. לתנור זה שאין הלמודים מביאין לו הטומאה, טמא על ידי מריחת הטיט.ואין צריך להסיקו. כשאר כל תנורים שאין מקבלין טומאה עד שיסיקם, לפי שכבר הוסק בפעם ראשונה כשבא מחותך מבית האומן:
תוסופות יום טוב למודין. פי' הר"ב מסגרות כו'. וכן פי' הר"ש. ולמודין כמו עמודין. על שם שהם מעמידין הדבר. כך פי' הראב"ד במשנה ז פ"ז דעדיות. וכן בערוך (ערך למד ב') כתב כן אמתני' דהכא שהוא כמו עמודים. אלא שחיבר עמו הא דעשאן כלמודים בגמ' פ"ו דברכות דף לח. והא דתנן במ"ב פ"ב דמ"ק עושה לו למודים כ' בערך אחר (ערך למד ג'). ולרש"י למודים דברכות כלמודים דמועד קטן שהם נסרים בעלמא:
יכין מלכת שלמה
9.
An oven which came cut up in sections from the craftsman's house and he made for it hoops and put them on it, it is clean. If it contracts impurity, and then he removed its hoops it is clean. If he put them back on, it is still clean. If he plastered it with clay, it becomes susceptible to impurity and there is no need to heat it since it was once heated.
משנה י
חֲתָכוֹ חֻלְיוֹת וְנָתַן חֹל בֵּין חֻלְיָא לְחֻלְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַהֵר, וַחֲכָמִים מְטַמְּאִין. זֶה תַנּוּרוֹ שֶׁל עַכְנָאי. יוֹרוֹת הָעַרְבִיִּין שֶׁהוּא חוֹפֵר בָּאָרֶץ וְטָח בְּטִיט, אִם יָכוֹל הַטִּיחַ לַעֲמוֹד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, טָמֵא. וְאִם לָאו, טָהוֹר. וְזֶה תַנּוּרוֹ שֶׁל בֶּן דִּינָאי:
ברטנורה חתכו חוליות. שחתכו לתנור ברחבו לחוליות, והניח חוליא על גבי חוליא:ונתן חול בין חוליא לחוליא. וטח אותו בטיט ועשה לו טפילה כדרך שעושין לתנורים:ר׳ אליעזר מטהר. דכיון דיש חול בין הסדקים, כשבור דמי:וחכמים מטמאין. שהטפילה עושה את כולו אחד ומחברת את הסדקים, ואע״פ שיש חול בין חוליא לחוליא:וזהו תנורו של עכנאי. לכך נקרא תנורו של עכנאי, שהקיפוהו הלכות כעכנא זו וטמאוהו. עכנא, נחש שדרכו לעשות כעגולה להכניס זנבו לתוך פיו, כך הקיפו בתשובה וראיות ר׳ אליעזר וחכמים זה את זה, על תנור זה. ולבסוף מפני שהיה ר׳ אליעזר יחיד כנגד רבים, נפסקה ההלכה כרבים דלא כר׳ אליעזר. והביאו כל טהרות שטיהר ר׳ אליעזר ושרפום באש ונמנו וברכוהו, מפני שהיה מחזיק במחלוקת כנגד רבים:יורות הערביין. לאפות פת הן עשויין. כדמפרש ואזיל:של בן דינאי. רבותי פירשו שם אדם שהיה עושה תנורים הללו. ואני שמעתי על שם שדנו בו דינים הרבה:
תוסופות יום טוב חתכו חוליות. פי' הר"ב שחתכו לתנור ברחבו לחוליות. פחות מארבעה טפחים. הר"ש: ונתן חול בין חוליא. פי' הר"ב וטח כו'. כדרך שעושין לתנורים. ולא הרחיק את הטפילה. הר"ש: עכנאי. פי' הר"ב נחש כו' בפ"ד דב"מ דף נט. בגמ' מאי עכנאי שהקיפוהו דברים כעכנא זו כו'. וכתבו התוס' יש דגרס חכנאי. וכן בירושלמי. וחכן זה נחש. ושמא בעל התנור שהיה עושה שמו כן. ע"כ. כלומר דלעולם עכן זה נחש. והא דגרס חכנאי שמא לפי שכן היה שמו של בעל התנור. וכן מצינו ר' חנינא בן חכינאי במ"ד פ"ג דאבות. ועוד חנינא בן חכנאי במ"ח פ"ד דכלאים. אך בערוך כתב שתי הגירסאות. עכנאי וחכנאי. והביא פסיקתא דכי תשא באריסה של חכנאי. פי' ארס של נחש. ולפיכך יש לפרש דושמא בעל התנור כו'. כלומר שמא גם כן בעל התנור כו'. ובנוסחת מהר"מ חכנאי: יורות הערביין. פי' הר"ב לאפות פת הן עשויין. ועיין בפ"ח מ"ט: הערביין. של אותו מקום. הר"ש: וזה תנורו של בן דינאי. והאי דקרי ליה הכא תנור. ובפ' כל המנחות באות מצה [בסופו] תנן הרי עלי כו' מאפה יורות ערביין. משום דעיקר שמייהו יורות. הר"ש: של בן דינאי. כתב הר"ב רבותי פירשו שם אדם. וכן מצינו אלעזר בן דינאי במ"ט פרק בתרא דסוטה. ומ"ש הר"ב שהיה עושה תנורים הללו. לשון הר"ש שהיה רגיל לעשות תנור כעין הערביים. ע"כ. ומ"ש הר"ב ואני שמעתי על שם שדנו בו דינים הרבה. לשון הרמב"ם [והודו] אחר זה [כאחד] והסכימו על הדין שנזכר בכאן. לזה תקרא זאת התמונה תנורו של בן דינאי. מיוחס אל דין:
יכין מלכת שלמה
10.
If he cut the oven up into rings, and then he put sand between each pair of rings, Rabbi Eliezer says: it is clean. But the sages say: it is unclean. This is the oven of Akhnai. As regards Arabian vats, which are holes dug in the ground and plastered with clay, if the plastering can stand of itself it is susceptible to impurity; Otherwise it is not susceptible. This is the oven of Ben Dinai.
משנה יא
תַּנּוּר שֶׁל אֶבֶן וְשֶׁל מַתֶּכֶת, טָהוֹר, וְטָמֵא מִשּׁוּם כְּלֵי מַתָּכוֹת. נִקַּב, נִפְגַּם, נִסְדַּק, עָשָׂה לוֹ טְפֵלָה, אוֹ מוּסָף שֶׁל טִיט, טָמֵא. כַּמָּה יְהֵא בַנֶּקֶב, כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא בוֹ הָאוּר. וְכֵן בְּכִירָה. כִּירָה שֶׁל אֶבֶן וְשֶׁל מַתֶּכֶת טְהוֹרָה, וּטְמֵאָה מִשּׁוּם כְּלֵי מַתָּכוֹת, נִקְּבָה, נִפְגְּמָה, נִסְדְּקָה, עָשָׂה לָהּ פִּטְפּוּטִין, טְמֵאָה. מֵרְחָהּ בְּטִיט בֵּין מִבִּפְנִים בֵּין מִבַּחוּץ, טְהוֹרָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מִבִּפְנִים טְמֵאָה, וּמִבַּחוּץ טְהוֹרָה:
ברטנורה של אבן ושל מתכת טהור. של אבן טהור לגמרי. ושל מתכת טהור מדין כלי חרס, שאינו מטמא מאוירו ויש לו טהרה במקוה:וטמא משום כלי מתכות. שמקבל טומאה מגבו ונעשה אב הטומאה. ואם הוא מחובר לקרקע אינו מטמא, דכל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע, חוץ מתנור וכירים של חרס דכתיב בהו (ויקרא י״א:ל״ה) תנור וכירים יותץ, את שיש בו נתיצה:ניקב נפגם נסדק. ועשה טפול של סיד לסתום הנקב והפגם והסדק. או שעשה על פיו תוספת של טיט, טמא, כדין תנור של חרס:וכן בכירה. וכן שיעור נקב של כירה, כדי שיצא ממנו האור, כשיעור נקב של תנור:ועשה לה פטפוטין. הכא לא תני ועשה לה טפילה, [לפי] שאין עושין טפלה לכירה שניקבה או נפגמה כמו שעושין לתנור, אלא כשניקבה או נפגמה הכירה במקום מושבה רגילין במקום הנקב לעשות פטפוטין, הן רגלי הכירה כמו טריפי״ד בלע״ז, שהכירה יושבת על אותן פטפוטין:מרחה בטיט. טהורה. שאין מירוח של טיט מועיל אלא בתנור שאופין הלחם בתוכו, אבל לא בכירה, לפי שאין אופין ומבשלין בתוך הכירה עצמה אלא מניחין בתוכה או על גבה הקדרה. ואין הלכה כר׳ יהודה:
תוסופות יום טוב תנור של אבן ושל מתכות טהור. כדתניא בת"כ בפ' ויהי ביום השמיני. יותץ טמאים הם את שיש לו נתיצה יש לו טומאה את שאין לו נתיצה אין לו טומאה פרט לתנור של אבן ושל מתכות. ולכירה של אבן ושל מתכת. הר"ש: טמא משום כלי מתכות. פי' הר"ב ונעשה אב הטומאה כאשר נגעה בו כזית מן המת. לפי [מה] שהתבאר בתוספתא. הרמב"ם. ועיין בפ"ק דאהלות: עשה לו טפלה. פי' הר"ב לסתום הנקב והפגם והסדק. אבל עשה טפלה לשלם טהור מדין כלי חרס כדמוכח בתוספתא. הר"ש: עשה לה פטפוטין. כתב הר"ב הכא לא תני ועשה לה טפלה כו'. אלא כשניקב כו' במקום מושבה כו'. וכ"כ הר"ש. וא"כ משונה כירה מהתנור. שהתנור אין לה שולים כדפי' הר"ב לעיל מ"ז. וריש פירקין. מיהו כתב הר"ש דבמשנה דוקנית גרסי' ועשאה בטיט ועשה לה פטפוטין. והכי פירושו עשה לה בטיט לתקנה. ועשה לו פטפוטים לאותו הטיט ולשון טפלה שייך בתנור. ולשון עשאה בטיט שייך בכירה. ותרוייהו לתיקון התנור והכירה. והשתא כשניקבה ועשאה בטיט. ועשה לה פטפוטין. טמאה נמי משום כלי חרס. והפטפוטין מטמאין מאויר. אבל טיט ופטפוטין בלא נקב טהורה. כדמוכח בתוספתא. ולאשמועינן דין פטפוטין תנא בבא זו. אע"ג דתנא וכן בכירה. ע"כ. אבל הרמב"ם מפרש שפטפוטין הם קצוות מטיט שעומדת עליהם הקדירה כמו היסודות ע"כ. ובפ"ז [משנה ד] מתישב ביותר פירושו זה שבפטפוטין. כמו שאכתוב שם בס"ד: מרחה בטיט כו' טהורה. פי' הר"ב שאין מירוח של טיט מועיל אלא בתנור שאופין הלחם בתוכו. לשון הרמב"ם שהמירוח לא יועיל לכירה בשום פנים שהיא אמנם תעשה לאפות עליה לא בה. כמו שקדם. והיא סובלת האש. שהיא של מתכות ואין עזר לה במירוח. אולם מירוח התנור של מתכת ושל אבן. והיא הטפלה. הנה [יש] תועלת לה בו לפי שהן יאפו מבפנים הלחם. וזה המירוח ישאיר חומו. וימנע ממנו האויר אשר יקרר גשם התנור. ע"כ. ולמשנה דוקנית שכתבתי בשם הר"ש. מירוח הטיט נמי מהני לכירה. וכתב הר"ש דהא דתנן הכא מרחה בטיט. דלאו אניקבה קאי. והך פלוגתא דר' יהודה ורבנן הוה מצי למתני לעיל גבי תנור. דהא בתוספתא קתני לה הכא והכא. אלא נטר עד לבסוף. ואתרוייהו קאי. אכירה ואתנור. ע"כ:
יכין מלכת שלמה
11.
An oven of stone or of metal is clean, But the latter is unclean as a metal vessel. If a hole was made in it, or if it was damaged or cracked, and he lined it with plaster or with a rim of clay, it is unclean. What must be the size of the hole [for it to be pure]? It must be big enough for the flame to come through. The same applies also to a stove. A stove of stone or of metal is clean. But the latter is unclean as a metal vessel. If a hole was made in it or if it was damaged or cracked but was provided with props it is unclean. If it was lined with clay, whether inside or outside, it remains clean. Rabbi Judah says: if [the lining was] inside it is unclean but if outside it remains clean.
טהורות כלים פרק ה
Tahoros Kelim Chapter 5